יוצאות - טס השילוני

[הפרק הוקלט בחודש ספטמבר 2023] השחקנית, הקומיקאית והמרצה טס השילוני היתה טום בוי בילדותה כמו רבות מהלסביות. דיברנו איתה על הסירוב לשמלות בילדות, על התבגרות במרכז תל אביב ועל הפעמיים בהן אמא שלה שאלה האם היא לסבית. חזרנו איתה אל הרגשות שהיו לה כלפי החברה הכי טובה שלה, אל השינוי שעברה בין העונה הראשונה של "האחיות המוצלחות שלי" לעונה השנייה ואל הקולגה שעשתה לה אאוטינג. כמובן שדיברנו על קבוצת הפייסבוק "יש לסביות" אותה היא מנהלת והתעכבנו על הגיי אייקון טלי שרון.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 10/11/2023.

מיכל: גם השבוע התלבטנו הרבה אם להמשיך להעלות פרקים בזמן שהמדינה שלנו נמצאת במלחמה. קיבלנו מכם פידבקים שהפרקים מאפשרים סוג של ניתוק מהמציאות לזמן קצר ואנחנו ממש שמחות לאפשר לכם את זה. רגע לפני שנעבור לפרק שהקלטנו עם טס השילוני לפני המלחמה, אני רוצה לקחת רגע בשביל לברך על צעד משמעותי שקרה השבוע, במסגרתו הכנסת הכירה בבני ובנות זוג של חברי וחברות הקהילה הגאה כאלמני ואלמנות צה"ל. זה צעד חשוב, אבל יחד עם זאת, אסור לנו לשכוח שהכרה בזכויות שלנו בימי חיינו היא משהו שלא נוכל להתפשר עליו יותר. מאחלות לכולנו ימים שקטים, ביטחון והרבה, הרבה שקט. שתהיה האזנה נעימה.

הדס: אז יושבת איתנו בביתה של מיכל, טס השילוני,

טס: שלום.

הדס: שהיא,

מיכל: אשת אשכולות.

הדס: אשת אשכולות, לפרט?

מיכל: כדאי, כן.

הדס: אוקיי. היא אשת אשכולות: מרצה, עורכת וידאו, קומיקאית ושחקנית.

טס: אפשר לומר, אפשר לומר.

הדס: אפשר לומר.

טס: עם כל הדברים האלה קשה להתווכח.

מיכל: זה טייטלים של ארבע נשים, אז כל הכבוד לך.

הדס: נשים שונות.

טס: כל הפיצולים. כל אחד, יש לו מקום בעולם.

הדס: וכולן מתארחות אצלנו היום.

טס: שלום, שלום, שלום ושלום.

מיכל: אז כיף מאוד שאת כאן ונראה לי שנתחיל בהתחלה.

טס: נכון.

הדס: ואת תספרי לנו איזו מן ילדה היית.

טס: אז אני הייתי ילדה מאוד כמו שלדעתי אמרו כל הנשים שהתארחו בפודקאסט עד כה, טומבוי.

מיכל: לא כולן, לא כולן.

טס: לא? לא כולן?

מיכל: נראה לי שלא כולן.

טס: זה מרגיש לי איכשהו סטטיסטית זה… יש רוב,

הדס: כן, הרבה.

טס: לדבר הזה. אבל כאילו באמת, לא יודעת, ילדה מאוד הרפתקנית כזאת, מטפסת על עצים, לובשת מכנסיים. אני חושבת שאיפשהו בגיל 4 או 5 כבר כאילו הטלתי וטו על שמלות. ממש כזה סירבתי לקבל את הפריט לבוש הזה בארון.

מיכל: יש לך אחים? אחיות?

טס: יש לי אח ואחות, אני האחות הקטנה. אחי הבכור ואני היינו מאוד, מאוד קרובים. כאילו אנחנו עדיין, אנחנו כולנו בקשר טוב, הכל בסדר, אבל בילדות ממש היינו כזה צמד, אני ואח שלי. ואחותי הייתה בת. היא הייתה פמית כאילו וזה ממש, אפשר לראות, יש כל מיני תמונות של האחים ביחד וממש רואים איך אני, איזה מיני מי של אח שלי ואחותי היא כאילו, אנחנו מגדר אחד והיא המגדר השני. וכן, לא יודעת, פשוט כזה הייתי גם מאוד קרובה לסבא שלי, אבא של אמא שלי שגר בסמוך אלינו, דירה לידינו והוא לימד לנגר ולנסר ולבנות כל מיני דברים.

הדס: וואי את מתארת ילדות של לסבית מהמאה ה-19.

מיכל: לא הייתה לך אופציה אחרת.

טס: כאילו לא, כן, למרות ש… לא יודעת, זה לא דבר ש… כאילו לא קשרתי את זה אף פעם, אני מניחה שנגיע לזה בהמשך, אבל כאילו אני יכולה להגיד כבר מעכשיו. לקח לי המון, המון, המון, המון זמן לחשוב על עצמי כלסבית. כאילו לחשוב על זה כאופציה, כפיצ'ר באנושות. כאילו פשוט רציתי לא יודעת, הייתי גם הסביבה מאוד נתנה לי, כאילו המשפחה מאוד מכילה ומאפשרת ופשוט כזה נתנו לי לעשות מה שאני רוצה וללבוש את הבגדים של הבנים ולא יודעת, גם תמונות שלי עם שיער מאוד, מאוד קצר, שזה לדעתי החלטות שאמא שלי כאילו, אין לי זיכרון של הדבר הזה.

הדס: את אומרת הוסללת לזה.

טס: כאילו כן, למרות ש…

מיכל: אני חושבת שגם אני הייתי עם שיער קצר, היה לי תלתלים כשהייתי ילדה, אז כאילו אי אפשר להסתדר עם שיער כזה.

טס: כן.

מיכל: ובילדות כן, נראיתי קצת כמו ילד.

טס: כן.

מיכל: והבגדים, את יודעת, כשאת ילדה, כשאת בת 3 או משהו כזה, שמלות וכאלה ואז כמו שאת אומרת, הופך להיות די מה שההורים מחליטים וזה לרוב מכנסיים וכאלה. אז זו תקופה, מעניין להסתכל עליה בתור איזה משהו נורא פלואידי מבחינת הג'נדר וגם נקבע מאוד על ידי ההורים.

טס: נכון. אני ממש מוקדם ממש סלדתי מוורוד וסלדתי משמלות וכאילו ממש כמה שנים אחרי שלא יודעת, יצאתי מהארון וזה, קניתי לעצמי שמלה וזה היה מן כזה וואו, אני עושה פה משהו. פתאום רציתי כן להתחבר לנשיות הזאת ששנים כל כך, כל כך ממש ברחתי ממנה. זוכרת איזו יום הולדת 8 או משהו שביקשתי שעון דיגיטלי.

הדס: וואו.

טס: וואו, נכון? וקיבלתי אחד במן צבע ורוד סגול לילך משהו כזה ופשוט התבאסתי כאילו על השעון, איכסס רציתי כחול או שחור או ירוק! כאילו מה זה הוורוד? לבשתי אותה לדעתי פעמיים. כאילו פשוט לא יכולתי לשאת את העובדה שיהיה לי פריט כזה של בנות.

הדס: איפה גדלת?

טס: מרכז תל אביב.

הדס: במרכז תל אביב.

טס: כן. במרכז תל אביב גם, כאילו… אמא שלי שאלה אותי פעמיים בהפרש של כמה שנים במהלך התיכון אם אני לסבית ואם כן אז זה בסדר, רק שאני אגיד. והייתי כזה 'לא אמא, די! תעזבי אותי'. אז כאילו גם כאילו בסוף אחרי כשכן הייתה לי בת זוג, אז כזה כשסיפרתי לאמא שלי היא אמרה 'וואי הייתי בטוחה שכבר הרבה זמן, כבר שנתיים אני בטוחה שאתן ביחד'.

מיכל: טוב עשית לנו ספוילר.

טס: אני עושה, אתן יכולות לערוך את זה, סתם.

מיכל: נקפוץ בזמן.

טס: ככה טעימה,

הדס: טיזר, תישארו איתנו.

טס: כן, בדיוק.

הדס: לסיפור המלא.

מיכל: מתי משהו בזהות המגדרית שלך או איך שתפסת את עצמך אז גם מתחיל לדבר עם הזהות המינית שלך?

טס: אני חושבת… אני אגיד את זה ככה, אני חושבת שבמהלך כל, לא יודעת, גיל ההתבגרות, השלב המוקדם שיש איזה התעוררות מינית וזה, נכון, אמרתם שזה כמו טיפול פסיכולוגי אז נדבר במונחים, אבל היה איזה מה שנקרא קיבעון בשלב החביון. כאילו אני לא תפסתי את עצמי יצור מיני שראוי לאהבה, שמסוגל לקחת חלק בדבר כזה או אחר בתוך דווקא ראייה כן מאוד הטרו-נורמטיבית. כאילו נשים לא היה בכלל על הפרק. זה מן כזה לא אפילו עלה במחשבה. למרות ששוב, מהכמה פרקים שכן שמעתי, מורות וכל מיני נשים חזקות לאורך הדרך כאילו לגמרי היה לי איזה התאהבויות כאלה וקראשים ולא יודעת, בתור ילדה קטנה הייתי ממש צופה אדוקה של זינה הנסיכה הלוחמת.

הדס: SAY NO MORE.

טס: ממש. כאילו לימים אחר כך, לא יודעת, למדתי באוניברסיטה בחוג לקולנוע וכל העבודות שלי היו בנושאי לסביות ואני כזה אה, מסתבר שזינה זה ממש קאנוני כאילו לדבר הזה. אבל באמת, מגיל ממש, ממש קטן כן יש את הרול מודל הזה של נשים חזקות שאני גם באמת מאוהבת. כאילו איזו חברה טובה, אחותי שגדולה ממני בארבע שנים, חברה טובה שלה, אני הייתי באמת מאוהבת בה, אבל זה לא היה מאוהבת. זה היה…

הדס: מעריצה?

טס: כן, כל מיני דברים כאלה. אבל היום אני יודעת להגיד שאלה רגשות יותר חזקים מרק להעריך ממש בן אדם.

הדס: אני הייתי ממש מרגישה רגשות כאלה למדריכות שלי בתנועת השומר הצעיר והייתה איזו מדריכה שפעם עזבה כאילו כי נגמרה שנה ואני כתבתי לה מכתב. והיא אפילו לא הייתה מדריכה ישירה שלי. כאילו היא הייתה מדריכה של קבוצה אחרת. כתבתי מכתב וכדי להסוות את זה, כתבתי לכל כאילו הקומונרים מכתבים. אבל אצלה כתבתי משפטים כמו 'זה שכאילו לא יצא לנו להכיר זה אחד הפספוסים הגדולים של החיים שלי'.

טס: וואו.

הדס: כאילו דברים חמורים.

טס: כן אז מדריכות בצופים. באמת מורות, כאילו קשרים עם מורות בתיכון. שסתם, בדיעבד אני אומרת אוקיי, היה פה, זה היה משהו הרבה מעבר לזה. כאילו לא יודעת אם זה משיכה מינית כמו פשוט לחפש את החברה הזאתי, את היחס.

מיכל: זה מן משיכה רומנטית כזאת, אבל כאילו זה לא שציפית שתהיו זוג.

טס: בדיוק.

מיכל: רק רצית להרגיש, לקבל ממנה יחס.

טס: כן, בדיוק, משהו כזה. זהו, איפה היינו? מה הייתה השאלה? אני לא זוכרת.

מיכל: התבלבלת בין כל הנשים בחייך. מתי נגיד,

טס: אה מתי היה איזה סינק בין הדברים האלה.

מיכל: כן.

טס: אממ… אז זה באמת קרה, כאילו שוב, יחסית מאוד מאוחר בטח ביחס לזה שלא יודעת, אני מגיעה ממרכז תל אביב ומבית שמאוד מחכה שאני,

מיכל: זה קצת שובר את הסטיגמה.

טס: נכון. ומצד שני, רוב האנשים שגדלו איתי, כאילו בסביבה שלי, דווקא לקח להם יותר זמן לצאת מהארון. אני חושבת שמשהו בזה שהסביבה היא לא הומופובית באופן מובהק כאילו ומוגדר, נותן לך יותר זמן להתעלם מזה או להתבייש בזה רק בפני עצמך. כאילו כולם אומרים 'די, די, אתה הומו ואנחנו יודעים'. כאילו באמת, יש עכשיו שלושה אנשים שאני חושבת על זה שזה רלוונטי להם ואיזה שלוש נשים גם שכאילו לימים, אני כזה, 'אה הם יצאו מהארון, קול מגניב.' אז אני חושבת זה קרה כשהתחלתי לעבוד בבית קפה שנקרא "קפה שלג",

הדס: של מי שממאזינינו לא יודע, אין מקום לסבי מזה שיכולת לעבוד בו.

מיכל: אף פעם לא הייתי שם נראה לי.

טס: כן, גם כנראה לא תהיי כי הוא נסגר לפני כשנתיים, משהו כזה. ונפלה עטרת ראשינו. אבל אני התחלתי לעבוד, "קפה שלג" הוא ממש 5 דקות מהבית של ההורים שלי ואני התחלתי לעבוד שם. אני גרתי אצל ההורים שלי, חיפשתי מקום לעבוד, אמרתי טוב, אני אלך למקום הזה. הייתה לי איתו מערכת יחסים מורכבת כי זה היה מקום שאני כאילו תפסתי אותו סופר היפסטרי בקטע שכאילו לי לא נעים. ישבתי שם פעם אחת והיה לי כזה עע אינטנסיבי מדי מה שקורה פה, כאילו אני מרגישה לא מותאמת. אבל הייתי כזה די, זה כל כך קרוב, אני פשוט אבדוק אם הם צריכים עובדים. ואיזה חודשיים אחרי שהתחלתי לעבוד שם, דיברתי עם חבר וסיפרתי לו שהתחלתי לעבוד בבית קפה חדש והוא אמר 'מה איפה?' אז אמרתי לו 'בגאולה כן'. ואז הוא אמר 'אה הקפה של הלסביות'. אמרתי לו כזה 'מה?! לסביות? מה ז"א? לא… '

הדס: ספר לי עוד.

מיכל: באיזה גיל זה היה? בת כמה היית?

טס: הייתי בת 19 נראה לי. 'לסביות? מה? לא' –'תקשיבי זה מקום של לסביות', הייתי כזה 'באמת? מעניין… ' וכאילו אני ממש זוכרת את הרגע הזה שהבנתי שכל הנשים הממש מגניבות שאני רואה בבית קפה הזה שמתלבשות כמו כזה בחולצה מכופתרת וכזה יש להן סטייל והן פשוט ככה כי הן לסביות ולא כי לא יודעת, כי ככה זה האופנה עכשיו. ושם היה כאילו איזה תהליך ש… לא יודעת, גם ראיתי את כל הנשים הלסביות חיות את החיים שלהן והייתה לי בעצם הבת זוג הראשונה שלי. היא הייתה, היינו חברות מאוד טובות הרבה שנים לפני שנהיינו זוג. לה היה בן זוג שגם היה חבר בחבורה שכולנו היינו מן כזה חברים, אבל אני והיא היינו ממש, ממש קרובות וזה כזה באמת, זה היה… כאילו חוץ ממין פרופר, זה הדבר הכי לסבי, זו מערכת יחסים הכי לסבית שנראה לי אי פעם הייתי בה. כאילו עם הדרמות והזה ואני לא מאמינה, כאילו באמת וכל זה אנחנו לא ביחד. וכל זה לה יש חבר.

הדס: כל החסרונות של זוגיות לסבית בלי ההטבה של זוגיות לסבית.

טס: בדיוק. ממש. כזה ממש, קיבלתי רק את המקל. ומשהו בזה, בסוף היא נפרדה מהחברה שלה, כאילו אני ממש זוכרת איזה יום שהיא כתבה לי שאנחנו חייבות כזה, היא חייבת לפגוש אותי והייתי בטוחה שהיא הולכת להגיד לי 'זהו, כאילו הקשר הזה, אנחנו חייבות לסיים את הקשר הזה, זה חברות זה יותר מדי, זה אינטנסיבי לי'. ואז נפגשנו והיא סיפרה לי שהיא נפרדה מהחבר שלה והיא עשתה את זה כי היא חושבת עליי. ואני נקרעתי מצחוק כי אמרתי לה 'אני את הרגשות האלה כתבתי במחברת לפני כשנה וקברתי עמוק, עמוק, עמוק בתוך ארון כי הייתי כזה לא, היא סטרייטית, אין את זה'. כאילו זה שוב, זה מתוך איזשהו מקום, אני הייתי באיזה אני לא יודעת מה אני בכלל. כאילו התחלתי טיפול איזה שנתיים לפני כן וממש אמרתי לה, אני זוכרת איך שיקרתי למטפלת ואמרתי לה שאני תופסת את עצמי כיצור, אני א-מינית ביסקסואלית.

מיכל: מה זה אומר?

טס: שאלה מדהימה. זה בן אדם שמפחד מאינטימיות ומיניות ולא רוצה להודות שהוא לא לחלוטין בנורמה. נאמר את זה, משהו כזה. אני חושבת שגם כזה לא יודעת, עכשיו שנים אחרי שאני כבר לסבית,

הדס: מקצועית.

טס: מקצועית, אני כן יכולה להגיד שכזה, זה לא ש… אני לא נמשכת לגברים באופן כאילו חד משמעי, זה פשוט כאילו האישיות, האופי, האדם שעומד מאחורי מסת השריר הזאת, זה הדבר שלא מושך אותי בשום צורה. סורי, כאילו באמת, בשום קונסטלציה זה לא יכול, זה לא יכול לעבוד בינינו. אבל כזה, אז אני חושבת שמהבחינה הזאת כשניסיתי לפרוט את זה, אני אומרת לא, כאילו פיזית אני יודעת להעריך את הגוף הגברי, משהו כזה.

מיכל: האמת שזה מעניין ממש הקטע הזה שהיית בארון גם מול הפסיכולוגית שלך.

טס: כן.

מיכל: אני חושבת, דיברתי על זה פה בעבר, שאני התחלתי ללכת לפסיכולוגית בשנה השלישית שלי בצבא שזה גם הזמן שבו התחלתי להרגיש דברים עבור נשים. לא ידעתי כאילו ארון מבולבל קלאסי כזה. ולקח לי משהו כמו שנה עד שבכלל העליתי את הנושא הזה בפני הפסיכולוגית שלי. כאילו הטריגר למפגשים היה אני משתחררת מהצבא אחרי 3 שנים, מה יהיה איתי? כאילו מה יהיה? שירתי בגל"צ, לא בגולני.

טס: כל המשרות פתוחות.

מיכל: כן. וכאילו הארון היה כל כך עמוק שגם בסיטואציה של טיפול,

טס: לגמרי.

מיכל: של סופר דיסקרטיות, לא הייתי מסוגלת להעלות את הדבר הזה.

טס: כן.

מיכל: וזה מעניין כאילו עד כמה אנחנו לפעמים סגורות שאנחנו לא מסוגלות כמו שאת אומרת, המצאת איזושהי הגדרה רק כדי לא לקרוא לילדה בשמה.

טס: כן, לגמרי, לגמרי. שוב, אני חושבת שזה, אני חושבת שבשלב הזה זה לא שאני ידעתי, כאילו את מבינה, גם את התשובה הזאתי, זה לא שהיה לי אותה והסתרתי אותה מהפסיכולוגית כמו שכאילו הנפש עשתה כל מיני תחבולות כדי כאילו להסתיר את זה ממני, כאילו זה היה כל כך בלא מודע. שוב, בצורה כזו או אחרת כי כן כתבתי על זה. כאילו היו לי מחברות. יש לי מחברות שאני כותבת בהם, לא יודעת, רק דברים שליליים. כאילו רק ברגעי משבר כזה. בשנים האחרונות אני ממש פוגשת את ה-GAPS (פערים) בין הפעמים, זה כזה או או! פותחת את המחברת. אבל בתקופה הזאת זה ממש היה יומיומי וכאילו יש שם הרבה כזה מחשבות שלי, הרהורים על הדבר הזה, על מערכת היחסים עם החברה הזאתי, על כזה מן אולי אני בכלל מאוהבת בחבר הכי טוב שלי מהתיכון שהוא היום הומו. אבל גם את זה כתבתי. אמרתי כזה מה איתו? לא יכול להיות בכלל הוא הומו. זה גם משהו ששלוש שנים אחרי,

מיכל: לסבית היה בלקסיקון אבל? המילה 'לסבית' היה שם?

טס: המילה 'לסבית' הייתה שם כי שוב, כן גדלתי, הכרתי את הקונספט של לסביות גם בתיכון. אני חושבת שבתיכון למדתי גם שהקונטקסט הוא שלילי. כאילו היו לסביות מוצהרות איתי בשכבה שהיחס שהן קיבלו מהסביבה שהיא לא אני, כי לא היה לי אכפת מהדבר הזה. אבל כאילו היה איזה מן 'אה הלסביות האלה, הלסביות ממגמת אמנות פלסטית'. זה היה… ככה זה עבד אצלנו. וכזה אני 'עע לסביות' זה כאילו איזה מן משהו מגעיל, אבל אני לא חוויתי את זה באמת כמשהו מגעיל, אבל הבנתי שככה הסביבה אולי תופסת את זה. אבל כן, זה פחות היה כאילו, זה פחות העיסוק באני לסבית. באותו השלב זה היה להבין אם בכלל יש משהו שמעניין אותי והחבר הזה שלימים גם יצא בפניי מהארון והחברה הכי טובה הזאת, זה היה מן שני דברים שהייתי כזה האם זה בכלל מפעיל אותי באיזשהו אופן? היא קלירלי הפעילה אותי. פה אני משקרת לעצמי. זהו, ואז התחלתי לעבוד ב"שלג". הבנתי שלסביות זה לא רק שזה לא רע, זה ממש טוב. זה ממש,

מיכל: מה ראית שם ברמה אנתרופולוגית? הסתכלת ומה גילית?

טס: שזה בדיוק אנשים שהייתי, שאני רוצה לגדול להיות. כאילו לא יודעת, חלקן שבורות יותר, חלקן שבורות פחות. אבל כאילו במובן הזה שיש להן אייג'נסי על החיים שלהן והן מתלבשות באופן, באמת ברמה הכי חיצונית ויזואלית, הן נראות כמו איך שאני מדמיינת את עצמי נראית, איך שבעיניי יפה לנשים, צבעים כהים וחולצות מכופתרות,

הדס: משבצות.

טס: כן, לוק קצת מחויט היה שם באווירה. והבוסית שלי, שהייתה לסבית, עודנה, שהיא הייתה, כאילו כולנו היינו מאוהבות בה. כאילו גם עובדות סטרייטיות שהיו ממש בודדות כאלה, זה היה ידוע, כולן מאוהבות בה. שוב זה כזה, וזה משהו שמפעיל. ועוד פעם יחסי מרות שכאלה וההבנה שהכל, אתה רוצה לרצות, את רוצה לרצות אותה. זה התחיל לא יודעת, לפתוח שם איזשהו משהו. בעיקר לראות את הקהילה הזאת, כאילו היא חיה והיא חיה טוב. ואז באמת באמת החברה הזאת נפרדה מבן הזוג שלה ואמרה לי שהיא רוצה שנהיה ביחד ואני כזה צחקתי. לקחנו כאילו איזה חודש מן ניסינו להבין אוקיי, אז מה זה אומר עלינו עכשיו? מה עושים עכשיו? מה מתנשקות?! כאילו מה? מה עושים? ואז פשוט נהיינו ביחד.

הדס: ואיך זה הרגיש?

טס: הרגיש טוב. הרגיש מאוד טוב. אני אגיד יותר מזה, אני… אחד הדברים הכי מובהקים, כאילו סימנים הכי ברורים לזה שזה מה שהיה צריך לקרות לי בחיים, היציאה הזאת מהארון זה זה שבאמת נעלמו ממני 20 קילו בערך. שלא פעלתי כלל כדי להשיל אותם. וזה פשוט נטו מתוך זה שהרגשתי נאהבת. כאילו ככה אני חושבת לפחות כי באמת, שום פעילות גופנית, שום שינוי תזונתי, שום דבר.

מיכל: דיקור.

טס: שום דבר. שום, שום דבר. ממש אפס תרומה מצידי לדבר הזה, אבל אני חושבת, לא יודעת, ב"אחיות המוצלחות שלי", הסדרה ששיחקתי בה, אפשר לראות את זה בין העונה הראשונה לשנייה. שכאילו הדמות, אני רזה יותר. וזה כי המערכת יחסים הזאת עם בת הזוג הראשונה התחילה בזמן הצילומים של העונה הראשונה. שם כזה זה התחיל, אני ממש זוכרת גם שמי שהייתה מנהלת תסריט על הסט, היא הייתה שכנה של קפה "שלג". היא גרה ממול וחברה של בעלת המקום. וסיפרתי לה על הסט. כאילו היה איזה יום שהייתי, ממש באיזה…

מיכל: בשלב הזה את בעצם בארון? כאילו איך את מאפיינת את התקופה הזאת?

טס: אני חושבת שכן. אני חושבת שאפשר אז להתחיל לומר שבעצם אז נכנסתי לארון.

מיכל: כאילו היה על הארון שלט שהיה כתוב 'לסבית' וצעדת לבפנים וסגרת.

טס: עד אז ראיתי את הארון הזה, כאילו חייתי בין הארון הזה לארון הסטרייטי.

מיכל: בין ארונות, כן.

טס: והיא הייתה בתכלס הבן אדם הראשון שממש סיפרתי לו על הדבר הזה, אולי חוץ מלא יודעת, חברים ממש קרובים, שהדבר הזה קורה. והיא הייתה נורא חמודה. לא יודעת, זה היה רגע מקסים כזה. הפסקת צהרים שתפסנו איזה חדר, הדלקנו מאוורר ושכבנו על הרצפה כאילו ומן סיפרתי לה. היא כאילו מבוגרת ממני ב-20 ומשהו שנה ולסבית וזה, אז הרגשתי בנוח לספר לה.

מיכל: היא ראתה הכל כבר,

טס: לגמרי. כאילו יש לה בת זוג שאני מכירה ואני אוהבת כאילו אותן.

הדס: לא הייתה כתובת בטוחה יותר,

טס: כן, לגמרי. זה ממש כמנטורית לדבר הזה ולהבין מה עובר עליי עכשיו. ואז לקח עוד זמן עד שבעצם סיפרתי למשפחה שלי.

הדס: למה לקח זמן? הרגשת שאת לא בטוחה או ש… כי לפחד מהתגובה את אומרת שלא היה כל כך מה לפחד.

טס: כן, זה לא היה לפחד מהתגובה כמו שכאילו לא רציתי לשים את הספוט, את הספוטלייט הזה. כאילו קצת כמו, שוב בכיתה ט' ואחר כך ב-יא', אמא שלי הושיבה אותי למן שיחה ושאלה אותי אם אני לסבית והייתי כזה 'לא! די!' אז לא רציתי עכשיו לבוא, כאילו לא רציתי את יודעת, לאכול את הכובע.

הדס: 'כן, צדקת'.

טס: כזה מן. אני חושבת שזה כאילו היה משם. לא יודעת, עדיין הביך אותי להנכיח את זה מעבר ללהגיד זאת הבת זוג שלי. כאילו הלהגיד 'אני לסבית' או כאילו שוב, זה עוד היה כל כך ראשוני שזה כן היה באיזה מן הרגשה אולי יותר מעולמות הפנסקסואל.

מיכל: גם לא רצית להתחייב אולי?

טס: כזה מן. של אני עדיין מבולבלת, כאילו זה עדיין איזה קשר שאני בוחנת. אני מבינה שזה כן כזה achievement unlocked (הישג נעול) יכולה עכשיו גם להיות עם נשים, אבל כזה לא יודעת. אז גם שוב, היינו כל הזמן אצל ההורים שלי. כאילו אני והחברה הזאת, כבר 3 שנים חברות ועכשיו משהו השתנה. ומה עכשיו אני אבוא ואגיד להם. והאמת שכאילו זה קרה… מישהי שעבדה איתי ב"קפה שלג", שעבדה במטבח והייתה גם, היא הייתה כזה קווירית, ADVOCATE של טבעונות ושל… הכיבוש, נגיד הכיבוש אובייסלי, חשוב לדייק בימים אלה.

מיכל: זה מאוד קווירי להיות בעד הכיבוש.

טס: יש גם כאלה. בקיצור, אז היא כאילו כל הזמן הייתה מן מציקה לי על זה. היא כאילו לא האמינה שאני והחברה הזאת ביחד. מסיבה שנאמר ילדותית, אני מניחה. כאילו יכול להיות שהיא הייתה בעניין או אני לא יודעת מה, כאילו בסוף אין לי תשובות לדבר הזה. אבל היא כל הזמן הייתה כזה 'די, די, אתן לא באמת ביחד, אתן לא באמת ביחד, אתם סתם אומרת את זה, בצחוק, בצחוק'. הייתי כזה 'אני לא יודעת מה את רוצה' ואז יום אחד אח שלי עבר ליד בית הקפה, בדיוק יום שישי, אנחנו בסגירה, אני עושה ספונג'ה, היא עושה ספונג'ה, כל אחת בעמדה שלה עושות ספונג'ה. ואח שלי עובר ואומר שלום והיא כזה מגיעה ממש מהר ואומרת 'אתה יודע שטס והיא ביחד?' ואח שלי מסתכל כזה מבולבל. אני מבט מה שנקרא קקי במכנסיים. אני כאילו עעע מה עעע. מסתכלת עליו והוא דווקא הסתכל עליי והיה כזה הכל טוב והיה כזה 'כן, אני יודע' כזה אמר לה. ואותי זה ממש הרגיע. הוא הוציא אותי מהדבר הזה כאילו.

הדס: מה זאת האינטראקציה הזאת?

טס: אני לא יודעת, אני לא יודעת.

מיכל: זו ממש בריונות.

טס: ממש בריונות.

הדס: זה אאוטינג.

טס: כן, זה אאוטינג. היא נושאת הדגל.

מיכל: היית מצפה ממישהי שתבוא ותגיד לך, כזה תלטף לך את הראש ותגיד לך 'הכל יהיה בסדר ולא'.

טס: נכון. היא כן, שוב, היא הייתה צעירה ממני באיזה שנה-שנתיים או משהו כזה. היה שם איזה משחק של כזה מי, לא יודעת, אני הייתי כאילו הכי צעירה בקפה ואז היא הגיעה והיא הייתה הכי צעירה בקפה. אבל כזה מבחינתי לא היה את ה-RIVALRY (יריבות) הזה, היא הייתה חברה שלי בעבודה ואז היא עשתה את המוב הזה. מאוד לא הערכתי אותו, אבל אז באותו ערב, כאילו אחרי שזה קרה אז כזה סיפרתי גם להורים שלי והם היו, ואז שוב, אמא שלי הייתה כזה 'אה רק עכשיו. הייתי בטוחה שזה כבר קורה שנתיים'.

מיכל: מסתכלת על השעון כזה.

טס: כן, ממש, ממש. והייתי כזה אוקיי, אוקיי, בסדר. כזה זה. וזהו בגדול. כאילו היינו ביחד עוד קצת שנים ונפרדנו.

מיכל: היה מישהו שחששת מהתגובה שלו? כזה דור הסבים, סבתות?

טס: הם מתו כבר.

מיכל: נוח.

טס: כאילו זה כן מחשבה שעולה מדי פעם, כאילו שוב, סבא שלי ואני היינו מאוד, מאוד קרובים. אני חושבת שסבא וסבתא מצד אבא כן חיו, אבל קשה לומר שהיו בתקשורת. אז זה לא ממש משנה. וסבא שלי שכאילו היינו בקשר ממש טוב, הוא נפטר כשהייתי בכיתה י"א. ומדי פעם אני חושבת מעניין מה הוא היה חושב כאילו על הדבר הזה כי הוא… הוא היה איש, אני מאוד אוהבת אותו, כן? אבל הוא טיפוס מורכב נאמר את זה. הוא היה כאילו גבר אמריקאי, יהודי, מאוד לבן, פרופסור לפיזיקה.

הדס: רדנק.

טס: זהו, אבל אני באמת חושבת שגם, אני לא חושבת שהוא היה הומופוב במובן כזה שכאילו לא מעריך,

הדס: לא אידאולוגית.

טס: כן. סתם כזה דור אחר שזה נתפס אצלם אחרת וכאילו שוב, בהינתן שהוא רואה את נכדתו האהובה חיה טוב ומסתדרת וזה לא פוגע לה בחיים, אז כזה אין עניין, אין בעיה.

הדס: כן, סבתא שלי אמרה לי פעם,

מיכל: מתי נראיין כבר את סבתא שלך?

הדס: וואי, אנחנו נבוא לראיין אותה. היא חייבת. למרות שיש דברים שיכולים לגרום לה להיות קנסל.

מיכל: של מי? מי יקנסל אותה? העוקבים שלה בטיקטוק? [צוחקת]

הדס: כן. היא אמרה לי פעם, כזה לפעמים היא מנסה להרגיע אותי שיהיה בסדר עם זה שאני לסבית.

מיכל: עדיין?

הדס: כן. כן עדיין, זה חשוב לה. אז היא אומרת לי 'את יודעת שפעם היו זורקים אבנים על אימהות חד הוריות?' אז היא אומרת שלהיות להט"ב זה כמו להיות אם חד הורית, שכאילו עכשיו זה המצב אבל אחר כך זה כאילו יהיה סבבה.

טס: אהה, בעתיד יהיה בסדר? כן.

הדס: עכשיו זורקים אבנים, אבל בעתיד זה יהיה לגיטימי.

מיכל: זה בהחלט מעודד.

הדס: תחשבו, מדובר באישה שנולדה ברומניה שכאילו היה לא יודעת,

מיכל: כיכרות.

הדס: היא נולדה ביום הכי מושלג בשנה.

טס: ספרו ככה את התאריך.

הדס: כן, היא ראתה דברים.

מיכל: טוב, תנסי לסגור אותה לריאיון, תראי אם היא לא סגרה עם פודקאסט להט"בי אחר כבר.

הדס: כן, יש לה סוכנים. אני אנסה לדבר איתם.

מיכל: היה איזשהו שלב שהתחלת לחפש ייצוגים? כי שוב, את אומרת גדלתי במרכז ת"א, עבדתי כנראה באחד מבתי הקפה הכי לסביים. חיפשת משהו נגיד בטלוויזיה? בסרטים? היה לך את שלב המחקר הזה?

טס: אני אתחיל ואומר דיסקלוז'ר חשוב. אני לא נמנית על קהילת מעריצות "THE L WORD",

מיכל: גם אני לא, זה בסדר.

טס: לא, מעבר, זה לא בעניין של,

מיכל: הדס פה מפרכסת.

טס: אבל כאילו לא צפיתי. זה לא רגע מכונן.

הדס: לא חיפשת אפילו כאילו ביוטיוב רק אותן מתנשקות כאילו?

טס: לא, לא. ממש אפס עניין.

הדס: וואו.

טס: הפעם הראשונה שאני באמת הגעתי ל… לא יודעת, למודעות על קיומה של ה-"L WORD" זה באמת באוניברסיטה כשכתבתי עבודות על לסביות וקראתי המון על הבעייתיות של הייצוגים בסדרה הזאת וכו' וכו'. אבל כאילו על כן עדיין, על כמה שהיא מכוננת. אבל סתם, זה כזה בהיסטוריה של כל לסבית יש את אותה בת 8 או 10 מדליקה טלוויזיה ואיך קוראים לזה, לא יודעת, "בנות שכאלה",

הדס: "ישנן בנות"?

טס: "ישנן בנות" [צוחקת]

הדס: אני אוהבת את "בנות שכאלה".

טס: הגרסה הישראלית.

מיכל: זה הסיקוול (העונה העוקבת)

טס: כן "בנות שכאלה".

הדס: חנה לסלאו.

טס: [צוחקת]

מיכל: וציפי שביט.

הדס: וגילה אלמגור. זה כאילו מה שקורה כשהן מגלות את יהדותן בגיל 70 ועולות לארץ להתנדב בקיבוץ.

טס: אבל אני חושבת שכן ואני אגיד את זה אחרת, אני חושבת שזה גם דומה לאיך שאני כזה… את יודעת, לסבית כל החיים בלי לדעת שאני לסבית או בלי כאילו פול און לשים על זה איזשהו משקל או דגש. את יודעת, ראיתי "זינה" בתור ילדה קטנה, אחר כך כשטיפה יותר גדלתי וזה, אבל לא יודעת, כאילו ייצוגים של נשים חזקות. יש את הסרט הזה "ברייב" (אמיצה), אנימציה של "פיקסאר" עם הג'ינג'ית שיורה חץ וקשת. כן, כאילו תביאו לי עוד נשקים עם נשקים. "טומב ריידר".

מיכל: אבל לא חיפשת מערכות יחסים בין נשים?

טס: לא, לא. לא חיפשתי, לא. אני חושבת שבכללי אני נחשפתי בגיל הרבה יותר מדי מוקדם למערכות יחסים מיניות נראה לי נקודה, במובן הזה של לא יודעת, ראיתי "לחיי האהבה", "לגעת באושר", "משחק החיים". זה לא היה לגילי, אבל ממש, ממש שתיתי את התוכן הזה. וכאילו אני חושבת שגם מתוך זה הקונבנציה ההטרו-נורמטיבית נטמעה בי שלסביות לא היה איזה משהו ש,

הדס: אופציה.

טס: כן. כאילו זה, זה לא כל כך מונח על השולחן. יש מדי פעם או כאילו ב"טלנובלה בע"מ", טלי שרון, יש כזאת דמות. תסריטאית.

מיכל: טלי שרוני,

הדס: היא גיי אייקון אבל.

טס: חד משמעית.

מיכל: אני חושבת שבשלה העת להכין רשימה של נשים שהן לא לסביות, אבל היינו רוצות שהן יהיו לסביות ושיבואו להתראיין בפודקאסט.

טס: דיבור.

הדס: טלי שרון.

מיכל: גם יעל שרון אגב.

הדס: נכון, כל הנבלים.

טס: אבל אני עכשיו נזכרת בתכלס, אני שיחקתי בסרט כשהייתי בת 10, משהו כזה. סרט שמגולל סיפור של משפחה. טלי שרון משחקת שם לסבית. זה כאילו משפחה. אסי דיין, סנדרה שדה ואני. וכל אחת מהדמויות, לא יודעת, עובר עליהם איזשהו משבר, איזה משהו, איזה רגע וטלי שרון, הדמות שלה היא לסבית שם. ואני הייתי שם ילדה על הסט, כאילו הייצוג כבר, את מבינה? זה כאילו מן, זה כן היה שם, אבל זה לא איזה משהו שהיה לי גם חסר. זה לא משהו… בגלל שהנורה הזאת לא נדלקה אצלי עד גיל מאוד מאוחר, אני חושבת שכאילו לא… החיפוש הזה של ייצוגים זה כן משהו שקורה כשאתה כן מתוודה על זה או את מתוודעת לזה ממקום שהוא סוד בינך לבין עצמך ואז את מחפשת איזשהו אאוטלט לראות עוד מישהי שעושה את הדבר הזה. אני חושבת שמרגע שכן יצאתי מהארון, אז התחיל מסע הייצוגים שלי אחר מערכות יחסים לסביות, דמויות לסביות, עלילות לסביות, מבטים לסבים.

מיכל: שתיקות לסביות. יש הרבה.

הדס: ואיך המסע הזה נראה?

טס: הוא נראה טוב. אנחנו בפריחה. כאילו זה ממש, לא יודעת, ב-2019 נוסדה קבוצת "יש לסביות",

מיכל: שאגב אני לפעמים מתבלבלת וקוראת לה "רק לסביות".

טס: רק לסביות?

מיכל: שזה כאילו האוטופיה.

טס: סתם אז הקבוצה הזאת נוסדה ע"י שיר ראובן וניצן לנגר שפשוט פתחו אותה. הייתי מה-FOUNDING MEMBERS (החברות המייסדות)

מיכל: יש לך מניות?

טס: בטח. ושיר סגרה את הפייסבוק ופה ושם, לא משנה, כל מיני תהליכים. ניצן הייתה 'את רוצה לנהל גם? את רוצה לנהל?' הייתי כזה 'יאללה בסדר, כאילו תביאי, כמה זה כבר קשה'.

הדס: הו הו.

טס: הו הו. סתם כאילו כן כשאני באתי, הקבוצה הייתה במצב מאוד מוזנח, כן? עם כזה 200 בקשות חברות כאילו כניסה לקבוצה ופוסטים וזה כי שיר עזבה וניצן לא היה לה כוח לטפל בזה, אז אני כאילו באתי ועשיתי איזשהו סדר וארגון וקצת הנעתי את זה מחדש. שוב, הקבוצה די פועלת מעצמה. העבודה שלנו היא מועטה, אבל היא קיימת. בעיקר בתחום החינוך מסתמן. כל יום סקנדל אחר עם מישהי אחרת שפונה אליי במסנג'ר ואומרת לי 'למה לא אישרת את הפוסט?' סליחה! בנות!

הדס: אני חושבת שהקבוצה גם חשובה כאמור לדעת אם שווה לצפות בסדרה, אבל גם היא חושבה בקטע של כזה, אני שומעת על מישהי ואני כזה 'וואי היא לסבית או לא לסבית' ואני מחפשת את הדברים,

טס: חד משמעית. אינדקס לסביות מטורף.

הדס: אני כזה אה אוקיי, כן, אז היא כן לסבית.

מיכל: יש לה פוטנציאל להפוך.

הדס: כן, כן.

טס: אני גם, היו גם רגעים ממש יפים בקבוצה הזאת, לא יודעת, שכאילו מאז שאני נכנסתי לנהל אותה. שכזה אישרתי כל מיני 'הי היא הייתה איתי בצופים'

הדס: יפה לך.

טס: בשבט אחר. אה, היא הייתה מדריכה כשאני הייתי באיזה כיתה ה', בדיוק סיימה בצופים. אהה.

מיכל: כאילו פאזל כזה שאת מרכיבה.

טס: כן, כל מיני כזה פתאום Blast from the past את לסבית עכשיו, קול.

מיכל: למה בעצם את צריכה לאשר בקשות? למה שלא כל אחת תפרסם שם מה שהיא רוצה?

טס: לא, לא, כאוס. כי אז הנשים היו מפסיקות להיכנס לקבוצה ולרצות להתעדכן בה.

מיכל: כאילו מה את לא מאשרת? זו השאלה.

טס: דברים שלא קשורים ללסביות בסרטים וסדרות. הרחבנו מאז לספרים,

מיכל: פודקאסטים?

טס: פודקאסטים ועוד כל מיני מדיה, סוגי מדיה נוספים. אבל כן, לא יודעת, אני חושבת כאילו הקבוצה הזאת הייתה ממש כיפית בהתחלה שלה. עוד לפני שניהלתי אותה. כאילו רק לבוא ובאמת להתעדכן ולראות על דברים חדשים. ודיברתן על "כתום זה השחור החדש", אני חושבת שזה היה, כאילו היינו באמצע הסדרה כאילו כשנפתחה הקבוצה וכל מיני עדכונים שכאלה. אז כאילו סבבה, מדי פעם יש מימס ודברים שקשורים, זה נחמד. אבל… באמת בשנים האחרונות, יש שיאמרו שזה PINK WASHING או כאילו QUEER WASHING איך שלא יקראו לזה. אבל יש שם המון, המון, המון תוצרים שיש בהם דמויות לסביות וזה נורא כיף. זה כאילו…

מיכל: במה נגיד את צופה עכשיו או צפית לאחרונה ואהבת?

טס: אני חושבת שהדבר האחרון שממש היה זה, זה "ליגה משלה".

הדס: וואו. סדרה שבאמת הותאמה, חליפה לפי המידה שלי, שנמשכתי לכל דמות שם.

טס: כולן והכל. גם כן, כל מיני, כל התכנים עם הספורט, כן? כאילו ראיתי מזה אמנם קצת ואני לא יודעת אם באמת יש שם לסביות. אני חושבת שכן. "YELLOW JACKET" אני חושבת שראיתי על זה קצת בקבוצה. היו כמה פרסומים על זה.

מיכל: חשבתי שאת הולכת לדבר על "ANGEL CITY" זה דוקו על נטלי פורטמן שהקימה קבוצת נשים ב-LA,

טס: לא, נצפה. נוסיף לרשימת צפייה.

מיכל: אני לא וידאתי שיש לסביות, אבל כאילו,

טס: יש כדורגל.

מיכל: כן.

טס: כי כן, בדיוק הייתי לפני כמה ימים, הפסטיגל הגאה הבילאומי, TLV FEST קורה בקרוב והלכתי לאירוע חשיפת תוכנייה לסרט לסביות שהציגו, אבל הראו לפני זה כמה טריילרים של סרטים שיהיו בפסטיבל. והייתי עם בת הזוג שלי והיה סרט אחד על כדורגלניות. על איזו בחורה כדורגלנית וסרט אחר, כאילו עוד כמה טריילר והופ, סרט על מישהי בקבוצת הוקי קרח. והבת זוג שלי שהיא לא מאוד אתלטית, היא אמרה, 'אני לא מבינה למה אין ייצוג ללסביות שלא עוסקות בספורט'. לא מבינה למה. אמרתי לה 'כי זה ככה, ככה כיף לראות את הספורט'.

הדס: אני לפני יומיים נתקלתי בטיקטוק של קבוצת הרוגבי של אוניברסיטת ייל.

מיכל: "נתקלתי". לא חיפשת LESBIAN RUGBY?

הדס: וואו, זה היה מדהים. כאילו באמת ספורט שלא חשבתי עליו שניה מחיי.

מיכל: מאוד פיזי.

הדס: וואו כן.

טס: זה כמו כשהיינו בתיכון, חבר טוב שלי, היה לו פטור מספורט. היה צריך לעשות עבודה והוא עשה כבדיחה לעצמו, הוא עשה את העבודה שלו על היאבקות רומית ורק שם מלא תמונות מגוגל, תמונות של היאבקות רומית שזה באמת אחד הדברים הכי הומו-ארוטיים בעולם. זה כאילו פרצופים בתוך אשכים וכו'. כאילו הדפיס איזה 20 עמודים של תמונות. אז זה כזה רוגבי.

הדס: בדיוק.

טס: וגם פורנו לסביות, פשוט כאילו,

הדס: וזה זמין לכולם בטיקטוק.

מיכל: לגמרי. טוב, אז באמת, מי שלא מכירה את הקבוצה, אני ממש ממליצה להיכנס. אפשר גם לשים לינק בתיאור של הפרק.

הדס: אפשר.

טס: תענו על השאלות. אני קפדנית.

הדס: אני מתה על זה.

מיכל: מה יש שאלון כניסה?

הדס: כל החוקים,

מיכל: מה את שואלת שם?

הדס: אני מתה על השאלות שבאמת בודקים אם זה בנות שנמשכות לנשים ואני פעם,

מיכל: מה שואלים שם? אני לא…

טס: שואלים אם את לסבית ונוספה שאלה גם אם את ביסית. כי בנות אומרות 'לא אני לא לסבית'.

מיכל: זו השאלה? זה כאילו הצהרה. את צריכה לשאול משהו יותר מורכב מזה. תגידי 3 דמויות,

טס: לסבית באמת? לא לסבית, פעם נישקתי בת במסיבה.

מיכל: תמני שלוש דמויות,

טס: ביסית באמת, לא סתם היה לי אנדר קאט ב-2016.

הדס: שאלות חשובות. יש בירושלים מסיבה שקוראים לה "טיפולי הרמה" שזה כאילו ליין חמוד שהכינו כל מיני הומואים. אבל הבעיה שלהם, כאילו אני לא רוצה, אני אוהבת אתכם. אבל הבעיה שכאילו באות הרבה סטרייטיות והומואים. סטרייטיות והומואים, זאת האוכלוסייה. ואקסיות שלי. ואז אני באה וכאילו זה סטרייטיות, הומואים ואקסיות שלי. וכאילו זה לא כל כך כיף. אז אני פעם הצעתי למארגני המסיבה שכאילו יעשו בדוקס של ההרשמה כאילו מבחן לבנות אם הן באמת כאילו נמשכות לנשים. שזה יהיה מה האלבום הראשון של רונה קינן? ומה שם הזוג של הנשים ב"סקינס" עונה 3? כאילו כל מיני שאלות כאלה, אבל הוא אמר לי שאי אפשר לעשות את זה כי זאת אפליה וזה אסור על פי חוק.

מיכל: לא ואנחנו גם רוצות להביא סטרייטיות למסיבות גייז.

הדס: לא רוצות להביא סטרייטיות למסיבות גייז.

מיכל: אנחנו לא רוצות להרחיב את המעגל?

הדס: אבל זה לא להרחיב את המעגל. באות סטרייטיות, רוקדות עם החבר ההומו שלהן. אני עומדת,

טס: אני מבינה את שני הקולות. אני חושבת שהכרח בקבוצה "יש לסביות" חלק מהרעיון הוא באמת לאפשר איזשהו מרחב שהוא מאוד פתוח. פתוח וסגור. כאילו הפתיחות מגיעה מתוך כמה שהוא סגור.

מיכל: אני די בטוחה שיש סטרייטיות בקבוצה.

טס: אני די בטוחה שיש.

מיכל: כאילו אם זו סטרייטית שמעריכה מאוד יצירה לסבית?

הדס: לא, היא לא יכולה להיות שם.

מיכל: למה?

הדס: סליחה, שהיא תכתוב בפורום "תפוז" שהיא מעריכה יצירה לסבית.

טס: אנחנו לא מגרשות אף אחת. אני יודעת על שתי נשים שאפשר לקרוא אותן סטרייטיות. כאילו כל אדם בר דעת יגיד שהן סטרייטיות, אבל ההתנסות שלהן עם נשים הייתה מספקת כדי לאשר להן.

מיכל: הביאו קבלות.

טס: להישאר בקבוצה.

הדס: צריכות להביא המלצות.

טס: כן, כזה מן.

מיכל: טוב, נראה לי שאנחנו מגיעות לסיום הפרק.

הדס: נכון. ולמרות שהתקדמנו כל כך, נחזור לנקודת התחלה ונשאל אותך, אם היית יכולה לחזור לעצמך של גיל ההתבגרות, שכותבת לעצמך דברים ביומן וקוברת את הרגשות שלה, מה היית אומרת כדי לתת לעצמך הרגשה שיהיה בסדר?

טס: הייתי אומרת תקשיבי, יהיה מה זה בסדר. כאילו תשחררי, כאילו את מה זה חייבת להירגע עם ה… עזבי, זו התשובה. את לסבית, כולם יודעים. את, הגיע הזמן שגם את כבר תדעי את זה. באמת, כולם יודעים. אז בואי, תעשי לעצמך טובה, תחסכי לעצמך איזה 5-6 שנים של כזה להיות בן אדם עם סימני שאלה במקום עיניים. כי הכל, שוב, הכל יהיה ממש בסדר. יש לזה מקום. המדינה בסדר, אף פעם לא תהיה, אני לא רואה איך היא תהיה…

מיכל: גן עדן.

טס: כן, גן עדן להט"בי. אבל תל אביב זה מספיק ואת פה. כאילו זה אפילו לא איזה סטרץ' שאני צריכה לצאת מהבית וזה, אז כאילו די, איזה חבל. כמה תרעומת נפש, תעצומה נפשית הייתי צריכה שמה בשנים האלה. פשוט להגיד 'תקשיבי, את לסבית, נראה לי את לסבית'.

מיכל: לתת לה תשובה בעצם על השאלה הגדולה שמרחפת.

טס: נראה לי את לסבית פשוט.

מיכל: טוב, אחלה, אחלה מסר.

הדס: נכון.

מיכל: טוב, טס, המון, המון תודה.

הדס: תודה שבאת.

מיכל: תמשיכי לעשות חיל בקבוצה, באשכולות ובקבוצה. ושיהיה המון בהצלחה.

טס: תודה רבה.

מיכל: ביי ביי.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה