יוצאות - בר מיניאלי

בר מיניאלי תמיד הייתה החברה הכי טובה של מלכת הכיתה, והיא לא תשכח את הרגע בכיתה א' בו הילד שהיא הייתה דלוקה עליו "התחתן" עם הילדה שהיא הייתה דלוקה עליה. חזרנו עם בר אל המדריכה בכנפיים של קרמבו שגרמה ללב שלה לפרפר ולהבין שביסקסואליות זו אפשרות אמיתית ואל היציאה מהארון מול אמא בה סיפרה לה שהיא מרגישה לבנות מה שהיא מרגישה לבנים. דיברנו איתה על ההחלטה לחיות את האמת שלה ועל הראיון בפסטיגל בו יצאה מהארון בלי כוונה.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 14/08/2023.

[מוזיקת פתיחה]

קריינית: "יוצאות", עם מיכל פורת והדס לבב.

מיכל: היי, הדס. מה קורה?

הדס: היי, מיכל. מה שלומך?

מיכל: אני ממש סבבה, כרגיל. אה…

הדס: התשובה המוכרת והאהובה.

מיכל: התשובה… כן, לגמרי. אמממ… אנחנו פה היום עם… בר מיניאלי. את יכולה להגיד "היי".

בר: היי! [צוחקת]

הדס: אנחנו… בניגוד למה שחושבים, אנחנו לא מכוונים אליה אקדח לרקה.

בר: כן. [צוחקת]

הדס: היא רוצה להיות פה, [בר ממשיכה לצחוק] היא הזמינה אותנו. היא הכינה לנו תה קר.

בר: נכון.

הדס: ו… הוא מאוד מאוד טעים.

בר: נכון.

מיכל: טוב, אז רגע לפני שנדבר איתה, אה… אני רוצה להגיד למאזינים, למאזינות שלנו: לא יודעת איפה אתם מאזינים לנו, אם זה ספוטיפיי, או אפל פודקאסט, או כל מקום אחר. בהרבה מקומות אפשר לדרג את הפודקאסט. אז אני יודעת שזה נשמע… קצת מצחיק, אבל ממש נשמח אם תדרגו אותנו. זה עוזר לנו להגיע גבוה יותר בטבלאות של הפודקאסטים, וגם להגיע ליותר אנשים. אז קחו ממש שנייה. דרגו אותנו, כמובן שנשמח חמש, אבל כל דבר שמתאים לכם יכול להיות מעולה. ו… וזהו. ו… אמממ… אני רוצה לדבר על איזשהו משהו שככה דובר השבוע, לא רק בקהילה בכלל, מרגיש לי שזה יצא מהגבולות של הקהילה, וזה האאוטינג היפה והטוב שאנחנו תמיד אוהבים ואוהבות לחזור אליו. אמממ… לא נזכיר שמות, אבל כן שוב עלתה ביקורת בקרב חברי וחברות קהילה לגבי אנשים מסוימים שנמצאים בארון, לכאורה, וצריכים לצאת לטובת הכלל. אמממ… וגם רציתי לדעת מה את חושבת על זה, כי לא יצא לנו כל כך לדבר על זה, ואז אני אפרוס את משנתי.

הדס: כן. את… את הכנת TED-Talk על זה. אני, כמובן, מאמינה במשוואה שאאוטינג זה רע. שצריך לתת לאנשים להבשיל ולצאת מהארון כשהם מוכנים לזה, וזה לא משנה אם זה… אמממ… נבחר ציבור, או שחקן, או… או ילד בחטיבה, ש… שלא רוצה לצאת מהארון.

מיכל: מרגיש לי שיש פה אבל.

הדס: אבל… [צוחקות] סתם. אבל אני גם מאוד מאמינה ב… בהשפעה חיובית שיש כשאדם מוּכָּר בוחר לצאת מהארון, והאימפקט שזה יכול לעשות על חיים של אנשים. אה… אבל, אבל שני, אני לא חושבת שזה צריך לבוא על חשבון הבן-אדם הזה. אני לא חושבת שכאילו, הוא צריך להרוס את החיים שלו בשביל שלאחרים יהיה יותר טוב. ו-כאילו, ראיתי איזה סרט פעם, אני לא זוכרת אם זה היה ב"מילק", ראיתן "מילק"?

מיכל: לא.

הדס: עם… זה סרט על בחור.

מיכל: עם שון פן?

הדס: כן, כן. בחור בסן פרנסיסקו, הומו יהודי, שהוא רץ…

מיכל: הארווי מילק, כן.

הדס: הארווי מילק. שהוא רץ למשרה ציבורית, ויש גם כל מיני דברים הומופוביים שקורים, אבל חלק מ… אני… אני מקווה שזה בסרט הזה ואני לא ממציאה, חלק מ… הקמפיין שהוא עושה, הוא מבקש מאנשים ש… שיצאו מהארון אה… למשפחות שלהם, לחברים שלהם, כדי שיקרה מצב שכל אחד יכיר מישהו להט"ב. [מיכל מהמהמת] ואז, כאילו, השד יהיה פחות נורא ו… אז אני כאילו מאמינה בזה.

מיכל: אבל זה לא קצת המצב היום? כאילו, אני לא מכירה מישהו שלא מכיר להט"ב. כאילו, אני… יש לי שני דברים. כאילו, אני קצת כזה משני הצדדים של הדבר הזה. אמממ… מצד אחד, כאילו, תמיד הולכים כשאנשים מנסים להגן על עצמם, או לש… לקנות לעצמם עוד זמן בארון, מדברים על חדר המיטות, נכון? "אל תיכנסו לי לחדר המיטות"? וזה בעיניי עושה שירות רע לקהילה. כי בסופו של דבר, אנחנו כל הזמן נלחמים ונלחמות על לבוא ולהגיד: "לצאת מהארון זה לא להגיד אני שוכבת עם… גבר או שוכבת עם אישה", נכון? זה אהבה. ואם אנחנו שוב מחזירים את זה למקום של סקס כל הזמן, אז זה שירות שהוא רע לקהילה, וזה להפנות את זה בדיוק לאן שההומופובים…

בר: כן, זה עוד פעם איזה סטייה…

מיכל: נכון.

בר: …או איזה קינק, או איזה משהו, וזה פחות משהו שהוא מולד…

מיכל: כן.

בר: …משהו שהוא כאילו… קיים בך.

מיכל: נכון. אנחנו לא לסביות, או ביסיות, או הומואים, רק ב… בחדר המיטות. כלומר, זה…

הדס: כן. כמו שיש כאילו את הסטטוס בגריינדר - "הומו רק במיטה".

מיכל: אני לא מסתובבת שם.

בר: יש את זה? [מיכל צוחקת] אימא'לה, לא ידעתי.

הדס: כ… כך שמעתי.

מיכל: מעניין. אז כאילו זה קצת אולי ביקורת, אבל מצד שני, כולנו…

בר: אני חושבת שגם… יש הבדל גדול בין לסביות להומואים במובן הזה. יש משהו בלהיות אישה שאוהבת אישה, שזה מרגיש כזה, הרבה פעמים, wholesome, כי אנחנו נשים, אנחנו רגישות וזה וזה, [מיכל מהמהמת] ופתאום שזה אצל גברים שהם ברובם, נקרא לזה ככה, כמובן לא מכלילה, אבל יותר יצריים, אז פתאום זה כזה… הופך להיות משהו שקשור בהכרח לסקס.

מיכל: כן.

בר: כאילו הם מפרידים את זה. כמו שיש בנים שאוהבים להיות עם בנות ומזדיינים עם כל הזה, אז כאילו עכשיו אם זה גבר, אז הוא בטח הולך ועושה כאילו עוד שטויות, כי הוא כזה גבר והולך זה וזה.

מיכל: כן.

בר: ו… ולא צריך להפריד את זה. זה ש… נגיד אם זה… הומואים או לסביות, כאילו, נורא קל כש… נגיד, לא יודעת מה זה היה שרית חדד, כמובן שהיה ביקורת וזה היה קשה, אבל זה היה כזה: [בקול רך] "היא אישה והיא אוהבת וכמה זמן וכמה"…

מיכל: כן.

בר: כאילו, זה היה נורא נשי.

הדס: נכון, אני גם לא זוכרת שדיברו על חדר המיטות…

מיכל: ספציפית…

הדס: …בקשר לשרית חדד.

בר: כן, לא דיברו על זה.

מיכל: ספציפית שרית חדד, אני חושבת שזה מדהים שהעלית את זה, כי זה מקרה שבאמת אנשים במשך המון זמן ידעו. וזה היה ברור וזה דובר, ו… וזה היה, כאילו, הפיסת רכילות הכי… הכי כיפית לדבר עליה, ועדיין מאוד הבינו אותה. מאוד הבינו למה היא לא יוצאת מהארון, ו… ולמה היא נמצאת במקום שהיא נמצאת בו, וגם צריך לזכור שהרבה פעמים אצל זמרים, שחקנים וכאלה, הם מוקפים גם באיזה שהיא פמליה, שבאה ואומרת להם: "תשמעו, זה יעלה לכם כסף, כאילו, זה יעלה לכם בביזנס".

אז כולנו היינו בארון. לכולנו, לכל אחת ואחד מאיתנו, תמיד הייתה איזושהי סיבה לא לצאת מהארון, או לא לספר לאנשים מסוימים, נכון? זה… אנחנו מדברות פה הרבה בפודקאסט על כזה סבא, סבתא…

הדס: נכון.

מיכל: …האנשים האלה שאנחנו כאילו מפחדים מהם. אז צריך להיות סובלנים, בעיניי, כלפי אנשים שעדיין… וזה לא משנה, הם במקרה מפורסמים. כאילו, הם באותה מידה יכולים להיות אנונימיים אבל אנחנו לא יכולים להרגיש כאילו הם חייבים לנו משהו, אה… לתפיסתי. אמממ… אז זהו, אז כאילו מרגיש לי שלכל אחד יש כזה מלא דעות על הדבר הזה, אבל הרגיש לי שמוזר פשוט לעבור על זה לסדר יום. כאילו, אאוטינג זה… אנחנו עוסקות פה ביציאה מהארון…

בר: נכון.

מיכל: …אז אאוטינג זה צריך להיות משהו שאנחנו…

הדס: כי אאוטינג זה רע.

מיכל: כן.

הדס: תפסיקו!

מיכל: לגמרי. אה… נשימה עמוקה.

הדס: כן.

בר: [צוחקת]

מיכל: ובנימה אופטימית זו, [בהתלהבות] בוא נעשה לך אאוטינג. [צוחקת]

הדס: כן. [צוחקות]

בר: היי.

מיכל: אז… אז נציג אותך: את שחקנית, אבל את גם את הרבה יותר מזה, בעיניי. כאילו, לפי מה שאני רואה.

בר: אמממ… לאחרונה התחלתי קצת לעסוק במאחורי המצלמה. [מיכל מהמהמת] התחלתי קצת לכתוב ולביים… את מה שאני כותבת.

מיכל: את עוד מעט הולכת ללמוד את זה גם.

בר: אה… ותיכף אני הולכת גם ללמוד ב"סם שפיגל", ככה, לוקחת אה… קצת התרחקות מהמשחק, כדי יותר להשקיע מאחורי הקלעים. אז… כן. אבל בסופו של דבר, אני שחקנית.

מיכל: שחקנית. מהמם. אמממ…

הדס: ואנחנו נתחיל בהתחלה. אנחנו הזהרנו אותך שזה טיפול פסיכולוגי [בר צוחקת] ואיזה טיפול…

מיכל: כן, היא שאלה אה… שאלה איך זה הולך להיות, אז אמרנו לה: "בטיפול פסיכולוגי? אז כזה".

[צוחקות]

הדס: אז כזה, כן. ככה אנחנו משווקות.

מיכל: כן.

הדס: זה מאוד סקסי.

מיכל: זה עובד בינתיים. [בר צוחקת]

הדס: אז נתחיל ב… איזו מין ילדה היית?

בר: וואו. אמממ… חמודה, מהממת, סתם. אה… הייתי… ילדה… [שתיקה] מגה-אנרגטית ומגה… כאילו, לא יכולה לשבת על התחת. הפרעות קשב וריכוז חריפות. אמממ… גם הייתי חצופה בטירוף.

מיכל: מה זה אומר?

בר: חצופה ממש. כשהגעתי לתיכון, נגיד, אחרי שהייתי תשע שנים באותו בית-ספר, כאילו, יסודי וחטיבה עשיתי באותו בית-ספר, אז כשהגעתי לתיכון, זה היה פעם ראשונה שאני בבית-ספר חדש, עם אנשים חדשים, רק בגיל כזה 16. אז התחצפתי למורה כהרגלי, ו… ואז הילד שישב לידי אמר לי: "לא ידעתי שאת מופרעת". [מיכל מגחכת] כאילו, משהו בלהיות שחקנית מגיל צעיר, ודמויות כאלה loveable גרם לכולם לחשוב שאני כנראה כזה ילדה מתוקה וכזה. ואז פתאום היו פוגשים אותי ורואים שאני מג'נונה. [מיכל צוחקת] כאילו, ופתאום הם היו כזה: "וואו, את… את מופרעת", כאילו, וכן, אז הייתי ילדה…

מיכל: איך את מסבירה, אבל, את הדיסוננס הזה בין הדמויות ששיחקת לבין אה… המג'נונה שהיית?

בר: ש… כשאתה נותן לילד מלא מלא כוח באיזשהו מקום - פרסום, הכרה, הערצה שלא להגיד - אז הוא חושב שמגיע לו. אז אני במקום… שזה יעשה אותי אה… מפונקת, או משהו כזה, זה פשוט גרם לי למרוד בכל סמכות שיש עליי. כי כאילו, אני… [הדס ומיכל צוחקות] אגב, הנה, עובדה, טיפול פסיכולוגי - אני יודעת להגיד את זה על עצמי. אה… אז זה עשה אותי ילדה ממש… שאני, אני לא… קשה לי עם… עם… ס… אני… אני אוהבת סמכות, חשובה לי סמכות, אני בן אדם של מסגרות. נגיד, בהקשר הזה אני שמחה ללכת עוד פעם ללימודים. אבל אם, נגיד, אני מרגישה שעושים לי עוול, או שלא מכבדים אותי, אז לא אכפת לי אם אתה מורה שלי, אבא שלי, חבר שלי, אח שלי. כאילו, אני, קשה לי, כשאני מרגישה שלא מכבדים אותי.

הדס: גם בתור… מי שנמשכת לנשים, זה בילט-אין אהבה לסמכות. [בר צוחקת] כאילו, אין… אין דבר מושך כמו מפקדת, כמו…

מיכל והדס: …מורה…

מיכל: כן.

הדס: כמו מדריכה.

בר: יו, איזה קראש היה לי על ה… על המ"מ שלי בטירונות.

הדס: זה חלק מדרישות התפקיד.

מיכל: join the club. [צוחקת]

בר: לא, לא, לא.

הדס: אי אפשר לקבל בסופו של דבר את התעודה של סיום טירונות, אם אין קראש על חברת צוות מהטירונות.

מיכל: נכון.

בר: וואו, אני… אני הלכתי…

מיכל: צריך להכניס את זה לרוח צה"ל. [הדס צוחקת]

בר: אני חיפשתי עליה בכל מקום שבריר של מידע, אם יש משהו. וגם לא שהאמנתי ש… יכול לקרות משהו בינינו, אבל וואו, זה היה קשה.

מיכל: קרה בסוף?

בר: לא.

הדס: למה לא? אני שמעתי סיפורים.

מיכל: לא קרה?

הדס: שמעתי סיפורים.

בר: אבל אם הייתי אמיצה, הייתי צריכה כזה לשלוח לה הודעה או משהו. אבל עבר ממש הזמן כבר.

מיכל: כן.

הדס: אנחנו קוראים לך… שני?

מיכל: מ"מ צוות… זה… [צוחקת]

הדס: מ"מ 3.

מיכל: מ"מ 3, כן. [צוחקות] אם את מאזינה, נקשר אותך.

הדס: ובהשוואה, נגיד, לילדים אחרים מהשכבה - השוני היחיד שהרגשת מהם היה החוצפה, או שהרגשת שיש עוד דברים שהם שונים?

בר: אז אני מרגישה שברמה החברתית, לא הייתי כזאת. ברמה החברתית, הייתי ילדה, כאילו, שתמיד הייתי ה… חברה הכי טובה של מלכת השכבה. זאת שהיא כאילו… יש כשאתה ילד ממש קטן, שזה כזה כיתות ה', [מיכל מהמהמת] יש תמיד משרתת? "את המשרתת שלי, תביאי לי, תעשי לי". אז אני הייתי המשרתת.

הדס: כזה בלייר וסרינה.

בר: ל… כן, אבל… אבל בליי… אבל אף אחת מהן לא המשרתת.

הדס: ובעיניי בלייר המשרתת.

מיכל: כן, הם שני קטבים.

בר: לא, אבל אי אפשר להגיד שבלייר וולדורף הפאקינג משרתת.

מיכל: כן.

הדס: זה הכל יחסי.

בר: She's a boss, כאילו…

מיכל: יש אנשים שהחרימו את הפודקאסט על הרבה פחות מזה. [צוחקת]

הדס: אני… אני מצטערת, אני אפסיק עכשיו. [צוחקות]

בר: לא, אי אפשר להגיד שהיא משרתת. היא… היא, לא, היא "spirit animal" רציני.

מיכל: איפה… מעניין אותי איפה העניין של המיניות נכנס פה? באיזה גיל, כאילו, את מתחילה להבין שאולי…?

בר: אני חייבת להגיד…

מיכל: אני כאילו… אני, אני חייבת להגיד משהו גם לפני זה.

בר: כן.

הדס: גם אני חייבת להגיד.

בר: אני רוצה שתגידו.

מיכל: את… את לא אומרת שום דבר עכשיו חמש דקות [הדס צוחקת] על ההתבטאות הזאת על בלייר. [בר צוחקת] את בטיים-אאוט.

אנחנו… עד עכשיו ראיינו בפודקאסט אה… הומואים ולסביות וגם טרנסים, וכאילו זה מאוד ברור, שכשאנחנו שואלות את השאלה הזאת, זה כזה "אהבת, נגיד, גברים, ואז… והפכת לאהוב נשים. עברת לאהוב נשים". ואצלך כאילו, מעניין אותי בתור ביסית, איך זה נראה?

בר: אז… אמממ… בתור ילדה… קודם כל היום אני יודעת להגיד ש… [פאוזה] שאני יודעת לזהות, עכשיו שאני יודעת על עצמי ובטוחה במיניות שלי, איפה הייתי דלוקה על בנות שלא ידעתי בתור ילדה. [מיכל מהמהמת] שלא ידעתי שאני דלוקה על בת, בגלל ש… הייתי דלוקה גם על בנים, ו… כל ההכתבה הזאת של הנסיך והנסיכה והזה, זה כאילו, היה לי ברור שמה שאני מרגישה כלפי בנים זה "אהבה", מה שאני מרגישה כלפי בנות זה אהבה חברית. [מיכל מהמהמת] כאילו, אז… אז לקח לי רגע להבין שהאהבה שאני מרגישה כלפי בנות היא לא חברית, ועד אז הרגשתי שהיא פשוט אהבה עוצמתית, כזאת, אבל… חברית, ורק היום, בדיעבד, אני יודעת להגיד שזה לא היה חברית.

מיכל: איך זה נִרְאֶה אז?

בר: אז קודם כל… תמיד הייתה לי איזה שהיא חברה, או אויבת [מיכל צוחקת], שזה תמיד היה לה מקום מאוד משמעותי בחיים שלי. תמיד. שאם היא הייתה החברה הכי טובה שלי, אז היא הייתה כל העולם שלי. [מיכל מהמהמת] הייתה כל החיים שלי. שהיום אני מבינה שזה קצת לא פרופורציונלי לגיל. היום אני מבינה, שפשוט היה לי קראש על שני פשרל. [הדס צוחקת]

מיכל: shout out. [הדס צוחקת]

בר: כאילו, הייתה החברה הכי טובה שלי מ-א'… מ-א' עד ג', ו…

מיכל: אה, זה ממש גיל צעיר.

בר: ממש גיל צעיר. ו… ו… וכשהיא התחתנה עם עומרי אילן, שגם עליו היה לי קראש [הדס צוחקת] שהוא, אגב, חבר שלי עד היום, והוא יודע שהייתי מאוהבת בו, אז לא רק היה לי אכפת שהיא התחתנה עם הבחור שאני רוצה, היה לי אכפת גם ש… כן, הם התחתנו בכיתה א'. עושים את זה, כמובן. [מיכל צוחקת]

הדס: כן, עושים. נישואי ילדים.

בר: עושים.

מיכל: אה, חשבתי, כאילו… ליטרלי התחתנו.

בר: לא, היא התחתנה בכיתה א'.

הדס: לא, לא, זה אז…

מיכל: לא, אני כזה "וואו, איזה high school sweethearts", כזה. [צוחקת]

הדס: לא, לא, לא, לא, לא.

מיכל: אוקיי.

בר: לא, לא, לא, לא, לא.

מיכל: אוקיי.

בר: כשהם התחתנו…

מיכל: כן.

בר: בכיתה א'… ואני הייתי השושבינה… [מיכל מהמהמת]

מיכל: והמשרתת. [צוחקת]

בר: והמשרתת, כמובן. זה אותו… זה על אותו type cast. הייתי זאת שזורקת את הפרחים, הייתי זאת שמעניקה.

מיכל: כן.

בר: וגם הם ידעו שאני מאוהבת בעומרי, ועדיין הייתי זה, [מיכל מהמהמת] שזה עוד יותר המשרתת…

מיכל: וואי וואי.

בר: …כי את גם מושפלת…

מיכל: דרמה.

בר: וגם אה… זה. זה… איך אני חולה על דרמות של כיתה א'. [מיכל צוחקת] זה מטורף.

הדס: לא יודעת, זה נשמע כמו הסיוט הביסי - שהבחורה שאת רוצה והבחור שאת רוצה…

בר: וואו, וואו…

מיכל: כן.

הדס: מתחתנים, כאילו. זה לא נהיה…

מיכל: …בהוליווד זה ה… [מילה לא ברורה]

בר: כמעט-כמעט-כמעט [במלרע] זה קרה לי לאחרונה…

הדס: לאחרונה?

בר: …שבחורה שהייתי בקטע שלה, ובחור שהייתי בקטע שלו, ששניהם היו חברים טובים שלי, התחילו לדבר ביניהם, והודעתי לשניהם שאני לא מרשה.

הדס: והם קיבלו את ה…

בר: לו אמרתי עליה, ולה אמרתי עליו.

מיכל: אז… אז את השתפרת בטקטיקות שלך מכיתה א'.

בר: נכון. אבל וואו, זה היה נורא בחתונה ההיא. אבל… ואז לא ידעתי שאני… יש לי קראש עליה. [מיכל מהמהמת]

מיכל: לא, גם… אבל זה פחות גיל שמדברים על זה.

בר: היום אני יודעת להגיד ש… שהיה לי קראש עליה.

מיכל: אוקיי, ומה גילאים יותר מאוחרים?

בר: אמממ…

מיכל: כיתה ד'? סתם, כאילו… [צוחקת]

בר: זהו. אבל הגיל… הגיל האמיתי שהתחלתי להבין היה כזה כיתה… אה… ה', כזה ש… אני לא יודעת אם היינו… וואי, זה הכי פדיחה להגיד את זה, אבל אני אגיד בכל מקרה. וואי, זה פדיחה. היינו מתנסות מינית אחת עם השנייה. בגיל הזה. [מיכל מהמהמת] משהו, כאילו, חמוד אך סוטה.

הדס: כאילו מתנשקות?

בר: בכאילו, אבל. לא מ… לא נוגעות באמת.

הדס: אוקיי.

בר: רק, כאילו… בוחנות את הגבולות כזה. שזה קצת חמוד לחשוב על זה היום. וכל הבנות, היינו חבורה של איזה חמש בנות, והיינו עושות את זה ביחד. היינו זוכות, אחת בן אחת בת.

הדס: [מהמהמת] ומי את היית?

בר: זה היה כזה…

הדס: זה היה מתחלף.

בר: זה היה מתחלף.

מיכל: ורס.

בר: כן, ורסטילי. [צוחקות] אמממ… ו… וכל הבנות תמיד היו כזה, עושות את השטות הזאת, ואז הם היו כזה "איח! איח!" ואני הייתי כזה… [בהתלהבות] "כן… איח…" [מיכל והדס צוחקות]. זה לא הגעיל אותי בכלל. בכלל. כאילו לא הבנתי גם מה מגעיל בזה. כאילו לא הבנתי מה מגעיל…

מיכל: חיכית לזה?

בר: זה ריגש אותי נורא, וגם בעיקר אני זוכרת שאז [מנמיכה את הקול] לא הבנתי למה הן נגעלות מזה. זה… זה נחמד, זה לא מגעיל. לא הבנתי אז, כאילו, לסבית, או ל… [מיכל מהמהמת] זה לא הדיבור בכלל בכיתה ה', כאילו.

מיכל: כן.

בר: אבל רק הבנתי שזה לא מגעיל אותי, בוודאות, כמו שזה בהכרח מגעיל אותן. אמממ…

הדס: הבנת שאת גם צריכה להסתיר את זה שזה לא מגעיל אותך.

בר: כן, כן. כי הבנתי שזה יהיה מוזר אם אני… אם אני אגיד כזה: "מה מגעיל?"

הדס: כי את כבר לא תהיי חלק מהמשחק. זה כבר יהיה משהו אמיתי.

בר: כן. זה כבר יהיה כזה… לא יודעת אם, שוב, אין הבנה עד כדי כך עמוקה, כמו שפשוט את רוצה להיות אה… חלק. את רוצה להיות כמו כולם, בגיל הזה. היום אנחנו, כשאנחנו גדולים, אנחנו רו… אנחנו נורא רוצים להיות שונים ומיוחדים. אבל כשאתה ילד אתה רק רוצה to fit in, כאילו, אז זה היה הדבר. אבל סופית הבנתי על עצמי שאני… שאני נמשכת לנשים כזה בגיל… בכיתה ז'.

הדס: את זוכרת אם זה הייתה מישהי שגרמה לך להבין את זה? או שזה היה מש…

בר: glee.

הדס: glee. תספרי לנו על זה.

בר: כמו כולם, כמו כל השנתון שלי. glee יצא…

מיכל: היה לנו פרק ספיישל על זה.

בר: תקשיבו, סנטנה…

הדס: סנטנה לופז.

בר: …ובריטני. וכל הבית-ספר מדבר על זה. ולאט לאט אני… גדלתי בתל-אביב, כן? שוב, זה מה-זה חשוב, כי תמיד כשאני מדברת על דברים בכזאת פתיחות ו… וזה, אנשים שוכחים שגדלתי בתל-אביב וזה פשוט אחרת. אין מה לעשות. אני לא…

מיכל: במה זה אחרת?

בר: …אני לא מנסה להסתיר את זה, כאילו. כשאני יצאתי מהארון publicly, מה שנקרא, אז זה היה כזה… דיברתי על זה כאילו זה לא מעניין בכלל. והרבה אנשים אמרו לי: "אבל למה את לא נותנת לזה את המקום של 'זה כן מעניין'?" ואז אמרתי: "כי… כי אני גדלתי במקום שזה לא מעניין בו כל-כך". ואני מבינה ש לרוב האנשים זה כן מעניין, וזה כן דרמטי. באזור שאני גדלתי בו, בבתי-ספר לאומנויות בתל-אביב, אתה פשוט כבר… יש את ה…

מיכל: כאילו, אם את יוצאת כסטרייטית זה חדשות, כאילו. [צוחקת]

בר: זה פשוט כזה אף אחד לא מאמין, כאילו, שכולם סטרייטים. כן, זה כזה זה.

מיכל: כן.

בר: אז כשאני… כשסנטנה ובריטני זה, אז הבנות בכיתה ט' של אותו הבית-ספר התחילו כבר: "אני בי", ו"אני לסבית", ואני זה, ואני פה. כי זה ממש… עשה את זה שיח נעים, ו… ו… וזה נהיה קוּל. כי גם… הם עשו את זה חכם, ב-glee. שתי בנות סופר-סקסיות, סופר-נשיות, כאילו, לא היה בזה משהו מרתיע, בוא נגיד ככה. כמו שאני יודעת שהרבה שנים נאבקתי עם המילה "לסבית", ש… אני מאוד נשית, וזה הרגיש לי שהמילה "לסבית" היא בהכרח משהו גברי, או בּוּץ', והיה לי קשה להגיד על עצמי לסבית. והיום אני כבר ממש השתחררתי מזה, אבל פעם היה לי קשה. אז אני מרגישה שב-glee, הם הנגישו את זה לסטרייטים באופן נוח.

הדס: כן, זה היה כאילו, זה… אני לא חושבת שזה יועד עבור, כאילו, בנות כמוך, שלהרגיש טוב עם עצמן. זה היה כאילו, קצת למבט הגברי. ש…

בר: כן, זה היה לסטרייטים…

הדס: כן.

בר: …לסטרייטים, שזה ירד טוב בגרון.

הדס: כן, שהנה בנות שוות. כאילו, דיברנו לפני זה על הבדלים בין הומואים ללסביות, ונראה לי שלסביות הרבה יותר קל אה… לעכל, כי בנות זה דבר אסתטי. כי…

בר: כן. זה יפה, זה סקסי, ברור.

הדס: כי בנות עם בנות זה גם משהו שכאילו, גברים לא מרגישים שזה מאיים עליהם.

בר: נכון. למרות…

הדס: כי הם לא יכולים לתפוס את התפקיד שלי.

בר: למרות שדווקא גברים שיצאתי איתם, לא היו מאוימים מזה, אבל הם כן אמרו, כאילו: "זה משהו שאני בחיים לא אוכל לתת לך, וזה ממש מבאס אותי". כאילו…

הדס: כאילו, את החוויה של להיות עם אישה.

בר: כן. כאילו, אז זה לא נכון שזה לא… כאילו, זה מצ'ואיסטי לה… גברים יגידו את זה, הם יגידו את זה. רק כשתצללי עמוק יותר, הם יגידו שזה כן מאיים עליהם. אבל זה, זה הקושי ה… הביסי, אבל עם בנות יותר קשה לי בתור ביסית מאשר עם בנים.

מיכל: אז את זוכרת את הרגע הזה שראית ב-glee את הזוג הזה, שהוא נראה כנראה כמו משהו שאת יכולה להיות?

בר: אז… אז אני לא ראיתי glee אז.

מיכל: אוקיי.

בר: זה רק התחיל להיות דיבור בבית-ספר.

מיכל: אוקיי.

בר: וכש-זה התחיל להיות דיבור בבית-ספר [פאוזה] אז שאלתי את עצמי, בלי לראות, ראיתי את זה שנים אחר כך, בכלל. [מיכל מהמהמת] כאילו, ראיתי ב… בתיכון, אמממ… glee. וכשזה נהיה דיבור, אז כבר ממש אה… הבנתי על עצמי, והתחלתי לדבר על זה עם… היה לי פסיכולוגית באותה תקופה, התחלתי לדבר איתה על זה, כזה. ואז, בכיתה ח' התחלתי ללכת ל"כנפיים של קרמבו", להיות מדריכה שם, והייתה את זוהרה.

הדס: אוקיי, אנחנו רוצות לדעת עליה הכל.

בר: זוהרה, שהייתה אה… לא זוכרת אפילו מה היה התפקיד שלה. סמכות.

הדס: סמכות. [מיכל צוחקת]

בר: סמכות מעליי הייתה לה. והכי יפה-הכי מצחיקה-הכי חכמה-הכי כריזמטית, הכי זה. גם אמרתי לה את זה לפני כמה זמן, לפני איזה שנה, נראה לי כבר, אמרתי לה שבגללה יצאתי מהארון, והיא ממש שמחה לשמוע. אבל היא הייתה פאנסקסואלית. היא עדיין פאנסקסואלית. היא דיברה על זה ממש בגלוי. ו… ואני… ו… והיא היתה… דרכה הבנתי סופית שאני מתפרפרת, כאילו, ממנה. אז… אז היא הייתה רגע שכבר ידעתי להגיד לפסיכולוגית שלי באותה תקופה: "תקשיבי - זוהרה". כאילו, זה, it's real מה שנקרא, זה לא רק בראש שלי.

מיכל: כי נמשכת אליה, או כי… הבנת שזה אפשרי?

בר: כי נמשכתי אליה.

מיכל: אז זה… לא…

בר: ואז גם היא אמרה לי, אני לא… לא ידעתי, כאילו… אני חושבת שבדיבור על glee, לא ראיתי… עדיין, אז לא כל-כך הבנתי מה זה ביסיות, אני חושבת שרק דרך זוהרה, ושהיא הסבירה על פאנסקסואליות ועל ביסקסואליות, אז הבנתי. [מיכל מהמהמת] כי… כי באמת היה לי קשה להבין בהתבגרות שלי [פאוזה] כאילו, אוקיי, אני יודעת שאני נמשכת לבנים, אז… אז אני לא… אז אני סטרייטית, כאילו. נקודה. לא הבנתי שמה שאני מרגישה לבנות יכול להיות גם. רק כשזוהרה הסבירה לי על פאנסקסואליות וביסקסואליות, שניהלתי איתה על זה שיחה, שבאתי ואמרתי לה, כאילו: "אני חושבת שאני בי, אבל מה זה אומר? אבל מה זה זה?" והיא הסבירה לי… אז כבר הבנתי. אבל אה… ואז גם ראיתי glee [צוחקת]. אחרי שהבנתי. הייתי כזה, "אוקיי, הא-הא! בואו נראה על מה כולם דיברו". אמממ… אבל אז זה היה ממש ה… הרגע כזה של ה-epiphany, ואז כבר הלכתי ואמרתי לחברים שלי.

הדס: את דיברת על זה שהסביבה הייתה מקבלת.

בר: כן.

הדס: כאילו, השיח בשכבה היה מקבל, והיו בנות שיצאו מהארון, וזה היה סביבה בטוחה.

בר: כן.

הדס: אז גם לפני שהרגשת ככה לזוהרה, וכשזה עוד היה בתיאוריה, הרגשת שכאילו, לא משנה מה - יהיה לך… יהיה לך טוב?

בר: לא חשבתי על זה בכלל, לפני זה. כאילו, לפני זוהרה לא היו את המחשבות האלה, של כאילו, איך יקבלו, כי לא הבנתי עדיין…

הדס: כאילו ידעת… בתיאוריה כל-כך.

בר: כן. רק שהבנתי על עצמי, אז התחילו ה… הפחדי… הפחדים והחששות, בעיקר מה… מהצד של המשפחה. [מיכל מהמהמת] מהסביבה שלי ידעתי שאני אתקבל…

הדס: מהצד של הבית-ספר לא.

בר: ידעתי שאני… שזה יתקבל סבבה. אולי אנשים יהיו מופתעים, אבל יותר מזה, זה. וגם, למדתי ב"תלמה ילין" בתיכון. תקשיבו, זה עולם אחר. זה כאילו, זה, זה מגניב. זה מגניב להיות מחוץ לארון שם. [מיכל מהמהמת] יש הרבה אנשים שיוצאים ב"תלמה" מהארון וחוזרים לארון אחר כך, כי הם לא באמת.

הדס ומיכל: וואו.

בר: כאילו, כי זה מגניב.

הדס: כי זה סמל סטטוס.

בר: כן, כי זה מגניב.

הדס: יואו, זה כאילו כל כך שונה מאיך שאנחנו גדלנו.

מיכל: ממש.

הדס: כאילו, אני גדלתי בנהריה. ש… ששם כאילו כל דבר שעושים עקום, כאילו, הופך לשיחת היום.

מיכל: כן.

הדס: וגם בנס ציונה, אני מניחה שזה כאילו, לא היה כל-כך קוּל…

מיכל: כן. כאילו, אה… את מדברת על זה שכזה כולם מחוץ לארון, או שזה נחשב מגניב. אצלנו כאילו, רק… רק עכשיו, וגם רציתי שנדבר על זה, אולי ב… באיזה ספיישל, אני עכשיו מגלה על אנשים שיצאו מהארון בשכבה שלי. או נגיד… אני בת 30, סבבה? אז כבר עבר קצת זמן. ו… ואני מתאבססת עליהם. אני כאילו מתאבססת על "אז הם היו בארון? הם היו מחוץ לארון? מה הם חשבו? האם הם הרגישו מה שאני הרגשתי?" וכאילו, לא היה את השיח הזה בכלל.

בר: כן.

מיכל: ואם מישהו היה מחוץ לארון, אז זה היה…

הדס: מנודה.

מיכל: מנודה, כן.

בר: כן, כי זה כאילו להיות "הלסבית" או "ההומו" של המקום. וברגע שכולם לסביות והומואים…

מיכל: כן.

בר: אתה הופך להיות פשוט חלק מעוד קבוצה.

מיכל: כן.

בר: כאילו, זה לא… אני, אני ממש יודעת, כי יש לי חברים שיצאו מהארון והם לא תל-אביבים, מה זה לחזור הביתה. נגיד, גם אנשים שהיו מ"תלמה" ולא גרו בתל-אביב, אז מה זה לחזור הביתה לאיפה שהם גרים, ולהיות שמה לסבית.

מיכל: כן.

בר: זה היה הבעיה, לא ב"תלמה".

הדס: כאילו, אז ב"תלמה" זה דווקא נתן, כאילו, עוד מעגל שייכות.

בר: כן.

הדס: כאילו, ולא גורם לנידוי.

בר: וזה גם היה, וזה גם היה… בכנות, זה פשוט היה מגניב. זה היה מגניב ב"תלמה".

מיכל: מעניין אותי, אה…

בר: בגלל זה, גם כשיצאתי מול אמא שלי, היא ממש חשבה שזה phase…

מיכל: זהו, חכי…

בר: בגלל שאני ב"תלמה".

מיכל: …חכי עם זה.

בר: סליחה.

מיכל: חכי עם היציאה…

בר: סליחה.

מיכל: אמא זה… זה… פרק נפרד.

בר: נכון.

מיכל: דיברנו על glee קצת, ובכל זאת, כאילו, את בת 22. מה זה, כאילו, Gen Z?

בר: כן.

מיכל: זה כאילו, את אה… מזדהה כ-Gen Z? [הדס צוחקת]

בר: מזדהה, מזדהה. אה… מגדירה את עצמי כ-Gen Z.

הדס: את יכולה לנסח את השאלה הזאתי באופן יותר בומרי?

מיכל: אני יכולה.

הדס: אוקיי.

מיכל: אני אנסה, בואי נראה. [הדס צוחקת] אני בת 30. אוקיי? כשאני עליתי לכיתה א' זה כבר היה אחרי שדנה אינטרנשיונל אה… זכתה באירוויזיון, ואת עוד לא נולדת. [צוחקת]

הדס: וואו!

מיכל: זה מספיק בומרי?

הדס: יפה.

מיכל: יפה.

הדס: כן, כן, עשית את זה מדהים.

מיכל: אז מעניין אותי…

בר: תקופה יפה.

מיכל: כן, good times. אמממ… מעניין אותי מי היו ה… הייצוגים שלך. כאילו, עכשיו, את אומרת "אני חוקרת את המיניות שלי, אני חוקרת את המשיכה שלי גם לנשים, גם לגברים". את מחפשת ביסים? מחפשת ביסיות? מחפשת פאנסקסואלים? מחפשת לסביות? כאילו, מה…?

בר: אמממ… כנראה, מילדות היה שם איזה משהו, כי מילדות אה… מיילי סיירוס.

הדס: כן.

מיכל: אוקיי.

בר: וכשאני הייתי… ביסודי, כבר היה את השיער הקצר, ו-"Wrecking Ball", והסמים, וה… והבנות.

מיכל: להלן הפער הדורי, כן.

בר: זה היה כשהייתי ביסודי, כן.

הדס: וואי, בת כמה אני הייתי?

מיכל: כשאני הייתי ביסודי, היה את שורטי. [צוחקת]

הדס: היה את שורטי. מה, אולי אני הייתי בחטיבה?

בר: אז כש… אז… אני חושבת שזה עזר לי, כאילו, מיילי סיירוס ממש עזרה לי.

הדס: למרות שזה כאילו מציג את הנטייה המינית יחד עם סמים, ועם כאילו, חיים פרועים, כאילו, זה לא מראה ביסית שחיה בבית אה…

מיכל: נכון, זה הגדרה.

בר: נכון, אבל זה עדיין מושא הערצתי מגיל אפס…

הדס: כן.

בר: …שאומרת שהיא בקטע של בנות. והיא עדיין הייתה מושא הערצתי, עדיין היה לי פוסטרים שלה, וזה כן היה לי מאוד כיף לדעת שאני… אנ… כמוה. כאילו, ושהיא גָּדְלָה להיות מה שאני גְּדֵלָה להיות, מינוס הרוקנרול. אבל כאילו… זה… זה… זה כן חימם לי את הלב, כאילו, ש… שגם הדמות שהערצתי, אז היא לא סטרייטית בסוף. [מיכל מהמהמת] זה היה לי כיף. ועכשיו כשאני רואה כזה את התמונות שלה עם כזה… כל מיני בנות ש… זה… מה זה כיף לי, אני חולה על זה.

הדס: כן, זה… זה כיף לראות.

בר: זה כיף.

מיכל: מה, היא יצאה… יוצאת עם בנות עכשיו, כאילו?

הדס: מדי פעם.

בר: לדעתי, עכשיו יש לה בת זוג, אבל… אבל… כזה כל הזמן יש פפראצי שלה עם כזה זה, ו…

הדס: כן, לא חסר לה.

בר: לא חסר לה.

הדס: לא חסר לה.

מיכל: לא, אני בטוחה שהיא…

בר: גם מי לא תיפול למיילי סיירוס?

מיכל: כן, חד משמעית.

הדס: אמרת… שהרגשת בנוח לספר לאנשים מהשכבה, אבל פחדת מהבית. האם, כאילו, היה איזה שיח בבית על, כאילו, מיניות לפני? מה… מה ההורים היו אומרים כשראו איזה הומו בטלוויזיה? זה היה כאילו משהו מבוסס לפחד?

בר: כן, אז… אז אה… בעיקר חששתי מאבא שלי. מאמא שלי ל… קצת חששתי, לא מאוד. גם אמא שלי הייתה בשואו ביזנס, אז כזה חשבתי שהיא הכי כזה… לא יהיה לה אכפת. ומאבא שלי חששתי, כי כן הוא היה קצת יותר אה… עתיק, נקרא לזה? אבא שלי היום בן 70. [מיכל מהמהמת] אה… אז יש פער דורי מאוד גדול בינינו, ומה שלי מובן ומקובל וסבבה בתיכון ומגניב, אצלו זה מה זה כאילו לא שם. אז…

מיכל: אני עשיתי עם אבא שלי ביום שישי שיחה על ההבדל בין אה… מיניות… מין, מגדר ומשיכה.

הדס: כלומר, עשית לו הרצאה של חוש"ן.

מיכל: אני הזעתי. [צוחקות]

הדס: הם לא מבינים.

בר: ומה… מה אמרת לו?

מיכל: את ההבדל. כאילו, שזה לאו דווקא אומר שכאילו, אם אתה… יש את המין שלך ויש את המגדר שלך ויש מי שאתה נמשך. ושזה לא דבר משליך על דבר בהכרח. אה… ואז התחלנו לדבר על טרנסים, ואמרתי לו שאם הוא לא בטוח… הוא רופא. ואם הוא לא… מגיע אליו מישהו למרפאה ואם הוא לא בטוח מה המגדר, אז שישאל מה לשון הפנייה. עכשיו…

בר: כן, זה גם מה שאני אמרתי לאמא שלי. כי אמא שלי אמרה… הם עובדים בבית מרקחת ההורים שלי. בבית מרקחת שלנו. ו… ואמא שלי אמרה לי שלפעמים היא לא… לא יודעת אם עומדת מולה גבר או אישה. אז אמרתי: "תשאלי מה לשון הפנייה", ואז היא הייתה כזה, "אה, באמת ככה שואלים?" אמרתי לה: "כן".

מיכל: זה… זה מפוצץ להם את המוח.

בר: זה מפוצץ להם את המוח, כי… כי… כי זה כל כך פשוט.

מיכל: זה לא כי זה פשוט, כי זה נשמע… כי פעם לא היית שואל מישהו "מה, אתה הומו?" ומבחינתם אני חושבת שזה אולי קצת אותו דבר. וזה לא.

בר: אז אני הרגשתי ש… אצלה זה… פשוט הרגיש לה ש… שיש שאלה. יש איך לשאול.

מיכל: [מהמהמת] מעניין.

בר: כאילו, לא צריך, כאילו, להתעכב על הפוליטיקלי קורקט, פשוט: "מה לשון הפנייה?"

הדס: התחלת לדבר על חששות שהיו לך מאימא ומאבא…

בר: כן.

הדס: …שיותר חששת מאבא.

בר: כן.

הדס: זה מנע ממך לספר? איזה תחושות זה העלה בך? זה…

בר: כן, אני… לאמא שלי סיפרתי כבר בכיתה י', אחרי שסיפרתי לחברים. ויצאתי בפניה כמו שמיילי סיירוס יצאה בפני אמא שלה, שתבינו את ההשפעה. שמיילי סיירוס אמרה לאמא שלה: "אמא, אני חושבת שאני אוהבת בנות כמו שאני אוהבת בנים". [פאוזה] שאמרתי: [בהתפעלות] "בוא'נה, זה אחלה משפט!". משפט אה… רגוע, מכיל, משפט שאפשר להאזין לו.

הדס: גם משפט שנותן תקווה, כאילו "אוקיי, היא עדיין אוהבת בנים".

בר: כן. להסבי… זה כאילו, פשוט וקל. אז אמרתי לה את זה ככה. ואז היא אמרה לי… לא זוכרת אפילו מה היא אמרה, בכנות, אבל… כן היה וייב של… זה… התנסותי, כאילו "את עכשיו בתקופה זה, את עוד לא יודעת, אל תצאי בהצהרות".

מיכל: מתי זה היה? באיזה גיל?

בר: הייתי בת 16. "אל תצאי בהצהרות, אולי זה יהיה זה…" אמרתי לה: "זה לא… ישתנה, אבל אני מבינה", או משהו כזה. וזהו, ושם זה המשיך. וניסיתי מדי פעם לדבר איתה על זה שהיה לי קראש על מישהי בתיכון שלי, ולא כל כך צלח.

הדס: איך זה גרם לך להרגיש שהיא אמרה לך "זה שלב, זו התנסות", כאילו, ביטלה איך ש…

בר: זה יותר טוב מ"איכס, איכס, תעופי לי מהבית!"

הדס: שזה…

בר: שזה מה שפחדתי.

הדס: חשבת שזה יקרה?

בר: לא, אבל פחדתי.

הדס: כן.

בר: פחדתי. אמממ… אז זה היה לי יותר טוב. כאילו, זה היה… חצי מקבל והייתי מוכנה לקבל את זה. כשהזמן חלף, ואני המשכתי לדבר על בנות, והיא המשיכה להגיד שאולי זה יחלוף, אז זה כבר היה כזה: "די, תשחררי, כאילו, מהאולי זה יח… זה לא יחלוף".

אני יודעת היום להגיד בדיעבד ש… אם היה לי ביטחון גם מהבית, אז היה לי יותר ביטחון בבית-ספר. כי בסופו של דבר, הבחורה ההיא שהיה לי עליה קראש, לא הצלחתי לעשות עם זה כלום. [מיכל מהמהמת] וזה מאוד גם בגלל ש… לא יכולתי לדמיין בכלל להביא אותה הביתה. כאילו, זה היה כזה… לא… לא בהכרח כי ההורים שלי לא היו מקבלים את זה. אני חושבת שיותר פחדתי מאשר שזה באמת היה. אני חושבת שאם הייתי אומרת להורים שלי: "חברים, מזל טוב! יש לי בת זוג והיא באה הביתה", הם היו מקבלים את זה. אבל כל-כך פחדתי, שפשוט העדפתי לא להתעמת עם זה. אז גם הם לא היו צריכים להתעמת עם זה. אני חושבת שאם הייתי מעמתת אותם מהרגע הראשון, עם זה, אז הם בסוף היו… כאילו, הם היו מגיעים לקבלה שהם הגיעו אליה שנים אחר-כך, הרבה יותר מהר. ואחי הגדול גדול, כשדיברתי איתו על זה פעם, הוא אמר לי: "את לא יכולה לצפות ש… שיקבלו אותך בלי לקבל אותם". עכשיו, זה משפט מורכב. כי הכוונה היא לא לקבל הומופוביה, כי אני לא אקבל הומופוביה בחיים שלי. הכוונה היא: "אם אני רוצה שאתם תקבלו אותי ותכילו אותי, אני צריכה להבין את זה שייקח לכם זמן". זה לקבל ולהכיל אותם. זה לא להגיד: "אני מקבלת את זה שאתם לא מקבלים", כי אני לא מקב… לא הייתי מקבלת את זה אם הם לא היו מקבלים. אבל אני מקבלת את זה שכרגע לוקח לכם זמן להתמודד עם זה, ושכרגע, נגיד, באותה תקופה בתיכון, לאמא שלי היה קשה לשמוע אותי מדברת על בנות. קיבלתי את זה. היום אני יכולה לדבר איתם על בנות בפאן שלי. אבל עברנו תהליך עם זה. אני חושבת שאם הייתי הולכת רק בכאסח של [בטון כועס] "איך לא מקבלים אותי? איך לא מקבלים אותי?" ולא הייתי מקבלת אותם, אז להם היה עוד יותר קשה, כי הם היו מרגישים מותקפים. וזה שנתתי להם מקום להתבשל עם זה, ואמרתי להם "קחו את הזמן", איפשר לזה, בסופו של דבר, להגיע לאיפה שזה עומד היום. גם אמרתי להם באיזה שי… אחת השיחות שהיו לנו על זה, כי זה לא עבר חלק, זה לא. אז אחת השיחות ש… והיו הרבה שיחות, אז באחת מהן, אז… אז אמרתי להם "תקשיבו, בתור ביסית יכולתי להיות בארון כל החיים. יכולתי, פשוט [שתיקה] לצאת רק עם גברים, ולהתחתן עם גבר, ושבזה ייגמר. ולא את כל הטרראם ויציאות מהארון ו… וזה", ואתם יודעות כמה דרמה יש בזה.

יכולתי לחסוך את עצמי. אבל לא רציתי לחיות בשקר. וזה שקר. כי גם אם הייתי יכולה להסתיר את זה, זה היה להסתיר משהו, וזה היה להרגיש דברים ולפעול כנגדם, ובחרתי לחיות חיים שהם באור, בכל מובן. ו… וזה למה כאילו אני… אני מחוץ לארון. וזה למה זה היה לי חשוב. כי… כי באמת יכולתי, יכולתי. אבל למה? למה שאני אעשה את זה? למה שאני אמנע מעצמי מלא אושר ואהבה שיכולים להיכנס לי לחיים?

הדס: אני חושבת שבשביל ביסים זה הרבה יותר קשה, כאילו, אני לא… לא יודעת, אני חייתי רק בעור של עצמי. נראה לי שזה הרבה יותר קשה מנגיד הומואים או לסביות, שכאילו אומרים: "טוב, זה או זה או כלום". כאילו, "אנחנו חייבים לעשות את זה". אז את אומרת שיש… כאילו זה מצריך בעיניי…

בר: זה הארון הביסי.

הדס: כן, הרבה יותר אומץ, לעשות את זה.

בר: כן, כן.

מיכל: אני חושבת שיש אולי עוד איזה שהיא… אתגר שאני שומעת אותו הרבה, וגם אולי זה גם עניין של הפער דורות עם ה… עם ההורים, אל מול הדור שלנו ודורות צעירים יותר, זה זה ש… כמו שאת אומרת, הומואים ולסביות זה, כאילו, קל, אבל בגלל שתמיד מבקשים מאיתנו להחליט, נכון? כי אם את באה ואת כזה אומרת… "אני אוהבת בנות", חושבים שאת מתנסה וזה, ו"טוב, תחליטי - את עם גברים או את עם נשים?" את נתקלת, כאילו, ב… במין תגובה כזאת מהסביבה?

בר: של להחליט…

מיכל: שלא קיבלו את הביסיות שלך?

בר: אמממ…

מיכל: שחשבו שזה phase, כאילו?

בר: אני פשוט בגלל שלא הייתי בזוגיות עם אישה עד לאחרונה, אז… אז היה איזה שהיא שאלה כזה של… שהייתה, שריחפה, שהיא לא… היא לא הייתה אמממ… אף אחד לא עימת אותי, אבל הרגשתי אותה, באוויר. שזה היה "האם בר נמשכת לנשים"? כי שוב, מיניות זה ספקטרום מאוד רחב, אז "האם בר נמשכת לנשים, או האם בר גם מתאהבת בנשים"? וזה ריחף, זה ריחף כאילו כי הייתי ב… במערכות יחסים עם גברים. והייתי יוצאת עם גברים. ו… ובמקום הזה, בגלל שזה גם יותר קל, אז… אז ה… דייטים עם נשים כאילו לא… לא קרו כל כך, כי זה לא… לא לשם… הסתכלתי כל הזמן, אז לא בהכרח מצאתי, ואז פשוט זה לא היה קיים. אלא אם כן, כאילו… שקרה לי בתיכון, שהיא הייתה מחוץ לארון, ואחרי התיכון הייתה לי חברה טובה שפתאום התאהבנו, אבל זה גם כי היא הייתה מחוץ לארון, כאילו, שוב, זה היה רק אם אני יודעת בוודאות שמישהי היא ב… היא בקטע של בנות, כי לפני זה אני כנ… אני תמיד מסיקה על בנות שהם סטרייטיות. תמיד.

הדס: נכון, עד שיוכח אחרת, כולן סטרייטיות.

בר: עד שיוכח אחרת.

מיכל: זה סטטיסטיקה.

הדס: וגם אם מישהי תלך עם שלט "אני נמשכת לנשים", גם אולי היא מחזיקה שלט של מישהי אחרת…

מיכל: או שיש לה כובע.

הדס: אולי זה בטעות.

בר: או שיש לה כובע! [בר ומיכל צוחקות]

הדס: [צוחקת] למשל.

בר: אמממ… אז… אז… אז זה היה לי קשה. ורק לאחרונה, כזה, ממש קרה שהייתי בזוגיות עם מישהי, ואז כבר… ה… כמעט שאלה… כאילו קיבלה תשובה.

הדס: התשובה: כן!!! סימן קריאה, סימן קריאה, סימן קריאה.

בר: כן!!! סימן קריאה, סימן קריאה, סימן קריאה. אוהבת, אוהבת מאוד. זה היה לי מה זה כיף.

מיכל: אבל מהסביבה לא הרגשת שהכריחו אותך לבחור.

בר: אה… לא, לא הכריחו אותי לבחור. פשוט הסיקו ש… שאני סטרייטית, ושאני רק אה… נמשכת. נשאיר את זה… נשאיר את זה…

מיכל: יותר כזה… שנשים זה תחביב.

בר והדס: כן.

מיכל: וגברים זה מקצוע.

בר: כן, כן וואי, איזה משפט יפה…

הדס: ל… לא משרה מלאה.

בר: …מאיפה את שולפת אותם?

הדס: תשימי בטינדר. [צוחקת]

בר: וואו, זה מצחיק…

מיכל: נשים לך את זה על סטיקר, אם את רוצה. [צוחקת]

בר: זה מצחיק רצח, כן, כן.

הדס: אני שנייה רוצה לחזור אחורה. דיברנו על היציאה מול אמא.

בר: כן.

הדס: בשלב הזה זה עדיין היה סוד מול אבא?

בר: כן.

הדס: איך זה… איך זה קרה? מתי סיפרת לו? כמה זמן זה היה סוד?

בר: וואי, סיפרתי לו רק בי"ב. כאילו, שלוש שנים אחרי אמא. ואחרי כולם. כאילו, כל האחים שלי ידעו, כל הילדים שלו ידעו. אמא שלי יודעת ורק הוא לא יודע. [שתיקה] היה דרמה רצינית מאוד. מאוווד. [צוחקת]

מיכל: זה לא רק שאת משקרת לו, זה, את מבקשת מכולם לשקר לו, בעצם.

בר: זה לא לשקר, כי זה לא עלה.

הדס: זה לא עלה כי לא העלית את זה. [צוחקת]

בר: נכון. אז זה לא היה שקר. כאילו, זה לא ש… שמישהו אמר שאני… שאני לא. פשוט זה לא… לא דובר, אז לא היה על מה לשקר.

מיכל: אוקיי. אז הסתרה, נקרא לזה. אולי מילה יותר מרוככת.

בר: כן. אמממ… [שתיקה] כן, הייתה הסתרה, הייתה הסתרה. אבל גם… אבל, אבל זה לא שאם נגיד הוא היה אומר איזה משהו… שפחות… ישב לי ככה באוזן, אז הייתי יוצאת עליו רציני, עוד לפני שיצאתי מהארון. [מיכל מהמהמת] כאילו, הייתי מגנה על עצמי, בוא נגיד ככה. ותמיד הייתי רואה את המבטים של אמא שלי ואח שלי כזה "היא תגיד לו, היא לא תגיד לו. היא תגיד לו, היא לא ת…" כזה, עד שאמרתי יום אחד. פשוט אמרתי. וגם לא הסתבכתי איתו עם בנים בנות וזה. אמרתי לו: "אני לסבית". כי אמרתי, הוא מבוגר. מה הוא צריך עכשיו, שאני אגיד לו? במילא הוא לא יודע מה זה ביסית. מה אני עכשיו, אה… ילאה אותו? שיבין את הנקודה התחתונה [הדס צוחקת] ו… ואחר כך נתקדם.

מיכל: בנות? כן.

מיכל והדס: בנים?

הדס: לא… לא בדיוק.

מיכל: לא כרגע.

[צוחקות]

בר: ש… ש… שיבין. שאחר-כך נתמודד עם הפרטים.

מיכל: כן.

בר: אבל קודם כל שיבין.

מיכל: כן.

בר: וזה היה מאוד קשה. ולקח אה… שלוש שנים - עוד, עד שזה כבר נהיה סבבה לגמרי.

מיכל: שמענו את זה פה. גם… שני דברים שאמרת, שבא לי להתייחס אליהם. אחד זה הזה, שכשאנחנו יוצאים מהארון, אז הסביבה שלנו נכנסת לארון, שזה נשמע מה שקרה לאמא שלך. הזמן הזה ש… כאילו כמו שאח שלך הגדול אמר: "את צריכה גם כן להכיל אותם"…

בר: כן.

מיכל: אז גם הם היו ב… דבר הזה. אמממ… וגם אני… זה גם כן ממרואיין שאמר לנו את זה בפודקאסט, שהזמן שהיית בארון, זה הזמן שייקח להורים שלך לקבל אותך, אחרי שתצאי מהארון. אז זה גם, השלוש שנים האלה, כנראה…

בר: כן. יפה.

מיכל: …שאת מדברת עליהן זה מעניין. כאילו, נשמע שזה די חוצה, ככה… אמממ… את המרואיינים שלנו לפחות.

הדס: כן.

מיכל: מדגם… סטטיסטי אה…

הדס: מדגם מדהים…

מיכל: כן.

הדס: …של אנשים נפלאים. [מיכל צוחקת]

בר: כן. אז לקח, לקח תקופה. אבל עכשיו זה ממש, האמת ש… [פאוזה] כאילו, אני עדיין תמיד חוששת שאולי הם לא עד הסוף קיבלו את זה. וממש… איזה יום היום? ראשון. אתמול, יום שבת, הם היו פה. הם עזרו לי לארוז. ואבא שלי אמר משהו מצחיק. הוא אמר… לא זוכרת על מה דיברתי אפילו, אבל הוא אמר משהו כמו "את בכלל אמרת שאת לסבית. את אמרת שאת זה… איפה, איפה בנים בכלל? איפה בנים בתמונה?" [מיכל והדס צוחקות] כאילו, כי באמת הבחורה האחרונה שהייתי איתה, כאילו, זה בת. הייתי לאחרונה עם בת. אז… נראה לי… כאילו, כל הבנים שהייתי איתם פשוט נמחקו לו באותו רגע.

מיכל: נראה לי פשוט תשלחי לו את הפרק הזה. [צוחקות]

בר: ואז, ואז כזה… ואז צחקנו על זה שאני… [צוחקת] כאילו, התחלנו להתבדח על זה. כאילו, במקום להיכנס לפרטים ולהסביר וזה, אמרנו… אני ואמא שלי פשוט התחלנו לצחוק על זה, על היציאה הזאת שלו. ואמרנו שאני כמו… איך קוראים לו, אוהד בוזגלו? שאני לפי ימים.

הדס: כן. [צוחקת]

בר: ימים האלה אני זה. ימים האלה אני פה. עכשיו יצא יום שבת, אז אני זה…

מיכל: תשמעי, זה לא… זה לא פתרון רע. [צוחקת]

בר: כן, קצת לעשות מזה הומור. ואז… ואז היה איזה רגע שכזה בחנתי גבולות ואמרתי להם כזה… "איך הסתבכתם? איזה באסה לכם, יצאה לכם ילדה לסבית". ואז הם שניהם ביחד צחקו ואמרו "מה 'כפת לי?". ככה. וזה היה רגע… כל הזמן יש לי רגעים קטנים כאלה איתם, שעוד משהו משתחרר, ועוד משהו משתחרר, כי… שוב, הפעם הראשונה שהייתי עם בת הייתה עכשיו. זאת אומרת, שהיציאה אז מהארון, הייתה רק בגדר של אימרה.

הדס: כן, התיאוריה.

בר: רק עכשיו הם התעמתו עם בת בארוחת שישי.

הדס: ואיך זה היה להם?

בר: זה היה להם קשה. זה היה להם קשה כי הם… שוב, הם לא הומופובים, זה לא מפריע להם, אין להם שום בעיה שהיא תבוא, אבל הם פשוט לא יודעים עדיין איך להתמודד עם זה. הם כזה לא יודעים עדיין איך להתנהג. ואמרתי להם: "כמו ש… האקס שלי היה פה, אותו דבר". והם כזה, "אבל זה לא אותו דבר, זאת בת". הם כזה… קשה להם, קשה להם, וזה בסדר, אבל הם ממש משתדלים, וזה מה שאני מעריכה. כל עוד יש את ההשתדלות הזאת, ואת ה-הִנֵּה, את הלהגיד לי "מה 'כפת לי". אני מעריכה את זה, וגם אם הם קצת… לא דיברו איתה [צוחקות], והיא פשוט הייתה שם…

הדס: לא, זה עדיין משמעותי.

בר: זה עדיין משמעותי שהיא פשוט הייתה שם.

הדס: אני ממש מבינה את מה שאת אומרת על, כאילו, הורים שלא יודעים איך להתנהג, וזה לא שהם לא יודעים איך להתנהג. הם פשוט היו רגילים לבן, והם לא יודעים עם בת. אני כאילו יצאתי… אני לא רוצה להגיד [צוחקת] שיצאתי עם הרבה ביסיות, אבל יצאתי עם הרבה ביסיות [בר צוחקת], ו…

מיכל: לאחרונה. [צוחקות]

הדס: לאחרונה. ב-26 שנים האחרונות של חיי. וזה באמת מורגש. כאילו, זה שההורים מסתכלים אחרת. זה שהם באמת לא יודעים כאילו מה לשאול אותי, למרות שזה אותן שאלות.

בר: כן.

הדס: פשוט צריך לשאול אותן לבת. זה שזה כאילו לא מובן מאליו שאני אהיה בארוחה, וכאילו משהו שנגיד, אם הייתי בן, אז אחרי שבועיים כבר הייתי יכולה לבוא לאירוע מסוים. אבל אם אני בת, אני צריכה להוכיח את עצמי. אני צריכה כאילו יותר זמן.

בר: כן.

הדס: כי זה שאני באה, יש לזה משמעות.

בר: כן.

הדס: יש לזה משמעות על הסבתא, יש לזה מש… כאילו…

בר: כן, כן.

הדס: …הכל… עם כל-כך הרבה משמעות. כאילו, זה לא רק, כאילו, מישהי שרגילה לצאת עם גבר, ואז שיסחוב לה את התיק.

מיכל: אני מניחה שזה פשוט חוסר היכולת באמת להבין את המהות של ביסקסואליות.

בר: כן.

מיכל: כי מבחינתם, אולי, אני לא אגיד עלייך, אבל נגיד מישהי, אם היא מביאה בן, אז היא סטרייטית. ואם היא מביאה בת, אז היא… לא יודעים. מתנסה? היא לסבית? אבל, כאילו, עדיין היא יכולה להיות סטרייטית, אז כאילו זה תמיד להיאחז בדבר הזה.

בר: כן. אני חושבת שכן יש איזה חשש, אולי, שעכשיו לא יבואו בנים יותר. [מיכל מהמהמת]

הדס: כן, ש…

בר: וזה מפ… ומפחדים מזה.

מיכל: האם מישהו באמת חושש מהדבר הזה? [צוחקת]

בר: כן.

הדס: אנחנו לא. [צוחקות]

בר: אנחנו לא. אבל בוא נגיד ככה…

הדס: הורים כן.

בר: באמת, חלום שלי שלא יבואו בנים יותר. [מיכל והדס צוחקות] החלום הכי גדול שלי…

מיכל: בלי קשר לארוחות שישי.

בר: כאילו, שאלו אותי הרבה פעמים: "עם מי היית רוצה להתחתן, עם גבר או אישה?" זה שאלה שכל הזמן ש… [בטון סרקסטי] "אבל עם מי תתחתני? תתחתני עם בן בסוף. אל תתחתני עם בת".

הדס: כן. "עכשיו את עושה שטויות עם בנות"…

בר: [ממשיכה בטון סרקסטי] "אבל בסוף הרי את תתחתני עם בן". ואמרתי להם: "כשאני מדמיינת את החיים שלי הבוגרים…", לצערי אני מכלילה גברים, כמו שאני מכלילה נשים.

מיכל: אין בעיה.

בר: אין מה לעשות, אני אדם מקטלג.

מיכל: זה הפודקאסט "מכלילות".

הדס: כן. [צוחקות]

בר: אמממ… אז… כשאני מדמיינת את הלחזור הביתה, אחרי יום עבודה עמוס… כשאני מדמיינת את זה עם בן, אני מדמיינת אותו… שעיר, מגרבץ, כרס בירה, יושב על הספה בתחתונים, מסריח, לא עושה כלים. [הדס צוחקת] ויש עננה בבית. קשה. ואת שואלת אותו אם הוא הפליץ. זה מה שאני מדמיינת את החיים עם גבר.

כשאני מדמיינת את החיים שלי עם אישה, אני מדמיינת [בקול רך] לחזור הביתה והכל בריח של ורדים, והיא יושבת על הספה, והיא ישנה, והיא נוחרת. [הדס צוחקת] ואני נוגעת לה בשיער והוא מרגיש נעים. וזהו. וזה יותר קורץ לי, אוקיי? זה יותר קורץ לי. זה פשוט יותר קורץ לי. האם אני יודעת להגיד עם מי אני אתחתן? מה אני, חוזה עתידות? לא. האם אני אתחתן בכלל? גם לא. אבל לצורך העניין…

מיכל: מכרת מאוד רע גברים, אז אני חושבת ש… [צוחקת]

הדס: לא, אבל אני בדיוק רציתי להגיד שאני רוצה לחתוך את זה לפרסומת.

מיכל: חשבתי שיהיה טוויסט, שהשיער שלה שומני, כאילו…

הדס: לא, היא נוחרת, זה הטוויסט. אבל היא נוחרת, וזה סבבה שהיא נוחרת.

מיכל: כי השיער שלה נעים.

הדס: כן.

בר: כן, כי פשוט משהו בנשים, הכל מקסים אותי.

הדס: נכון.

בר: בבנות, פשוט הכל מקסים וחינני וחמוד ויפה וטהור. או לפחות בנשים שאני יצאתי איתם.

מיכל: כן, נראה לי שאין לך מדגם מייצג. [הדס ומיכל צוחקות]

בר: כן. לא… לא, כאילו, היה נשים רעות.

הדס: זה יש בכל מקום.

מיכל: אבל הן עדיין מריחות טוב.

בר: אבל הם עדיין הריחו טוב. האמת, שלאחרונה דיברתי על זה עם לא מעט אנשים. שהבנתי את ההבדל בין מה אני מחפשת בגברים למה אני מחפשת בנשים, וזה למה כמעט ולא יצאתי עם נשים. שבגברים יש לי סטנדרטים מאוד נמוכים, כי אני לא מצפה מהם כלום. מבן אני מצפה את המעט.

הדס: מה… מה זה?

בר: תהיה חכם. תהיה חכם.

מיכל: דופק. [צוחקת]

בר: דופק.

הדס: זה גם לא בכל המקרים, היא לא תפסול על זה.

בר: תהיה חכם, תהיה מצחיק. אמממ…

מיכל: ריח.

בר: איזשהו רצון בחיים.

הדס: תתקלח פעמיים בשבוע. [מיכל צוחקת]

בר: זה… זה יספיק לי. עם בת, בגלל שגם כאילו, כל הנשים שאני מכירה ושעוטפות אותי הם כאלה מטורפות, אז את צריכה להיות חכמה, יפה, מצחיקה, אמממ… כנראה רצונות…

מיכל: אבל זה גם בגלל שאת בת.

בר: זה… מה?

מיכל: בגלל שאת בת בעצמך.

בר: נכון. אז מה שאני מצפה מעצמי, אני ככה מצפה מהבחורה שאיתי. כאילו, אני מדמיינת שלצאת עם בחורה שהיא לא מצחיקה כמוני, או לא כזה גו-גטרית כמוני, או לא זה, וזה מוריד לי ממנה.

מיכל: זה התסביך הלסבי.

בר: די, חיים, את… חיים, את בחורה.

מיכל: אמרתי את זה, ואני אגיד את זה שוב [הדס צוחקת] - האם אני רוצה להיות היא, או אני רוצה להיות איתה?

הדס: אבל תמיד… תמיד התשובה שאני רוצה להיות איתה.

בר: אז, נגיד, עם האקסית שלי? עם האקסית שלי?

מיכל: אצלי זה לא כזה… [צוחקת]

בר: אנחנו ממש כאילו, היינו פיזית מתלבשות אותו הדבר.

מיכל: כן. זה תסביך אחר.

בר: או לפחות אני רציתי להגיד את זה, כי היא מתלבשת מאוד מאוד יפה ואני כל הזמן רציתי, כאילו, להתלבש כמוה [מיכל מהמהמת] ומבחינתי, אני כל הזמן אומרת לה: [בהתלהבות] "יואו, אנחנו מתלבשות אותו דבר".

הדס: אבל זה דיברנו…

בר: והרמתי לעצמי. אז אני מרגישה כאילו איתה ממש היינו אמורות, שהיינו מסתכלות במראה כזה לפני יציאה, והיינו קולטות שהתאפרנו אותו דבר ואנחנו לבושות אותו דבר, היינו כזה… "זה סוטה" [מיכל צוחקת] "זה סוטה".

הדס: לא, דיברנו לפני זה, לפני השידור דיברנו על סוגים של לסביות. אז זה סוג לסביות שאני, באופן אישי, קשה לי איתו. [בר צוחקת] שזה לסביות "אחיות או זוג?" כאילו, אתן דומות, אתן יוצאות אחת עם השנייה. אתן, כאילו… מה הולך? אתן נמשכות לעצמכן.

בר: כן, כן.

מיכל: אני יכולה להגיד, אחרי זוגיות…

הדס: שזה כאילו יפהפה להימשך…

מיכל: אחרי זוגיות של הרבה שנים, מתחילת להתלבש אותו דבר, ולהשתמש באותו איפור, ולהסתפר אותו דבר.

הדס: כן, אבל אני מדברת על ההתחלה, לא על הרבה שנים.

בר: כן, על ההתחלה.

מיכל: אז אני, כאילו…

הדס: בנות שהן כאילו דומות אחת לשנייה ויוצאות זה לסביות מסוג "אחיות או יוצאות?"

מיכל: אה, שמראש כאילו נתוני הפתיחה הם…

בר: אבל אני אף פעם לא דומה להן. נגיד, עכשיו הייתה איזה ג'ינג'ית שרצתה לצאת איתי, אני לא מסוגלת. די, זה…?

הדס: אה, את פוסלת על זה?

בר: תקשיבו, זה סוטה, זה סוטה בעיניי. אני אשב מולה…

הדס: יש…

בר: …והיא ג'ינג'ית, ואני ג'ינג'ית, ואנחנו הולכות להתנשק?

מיכל: זה הגיף הזה של ספיידרמן.

הדס: כן, יש…

בר: כן! זה הזה! זה סוטה לי, זה סוטה לי. זה סוטה לי, אני לא יכולה.

הדס: אז את פוסלת את כל האוכלוסייה של הג'ינג'יות.

בר: [שתיקה] אלא אם כן הם צבעו. אין לי בעיה. [הדס צוחקת] אם זה שיער צבוע…

מיכל: דיסקליימר למאזינות, אנחנו בעד ג'ינג'יות.

בר: אם השיער שלך צבוע, סבבה. [מיכל והדס צוחקות]

מיכל: קוּל. אמממ… בנימה אופטימית זו, אני רוצה לקחת אותנו ל… דווקא לקריירה שלך, בתור… אפשר להגיד כוכבת ילדים, או שזה משהו שלא אומרים?

בר: כן.

מיכל: כן? קוּל.

בר: קוּל. [צוחקת]

מיכל: יצאת מהארון, וחשבת על זה? כאילו על ההשלכות שיהיו לזה ל… להורים? כי את אומרת, ההורים שלך לא קיבלו אותך, חשבת שיהיו, אולי, הורים לילדים שצופים בך, שיגידו: "לא, זה לא…".

בר: ההורים שלי כן קיבלו אותי.

מיכל: לא, אבל, כאילו…

בר: לקח זמן, אבל הם קיבלו אותי.

מיכל: סבבה. אני מדברת, אבל, אז.

בר: גם אז הם קיבלו אותי. כאילו, שוב, הם כל הזמן קיבלו אותי, פשוט לקח לזה זמן ל… לקבל מקום. כאילו אף פעם לא אמרו לי…

מיכל: כאילו את נורא פח… את פחדת נורא שזה לא יקרה. כי אני מדברת דווקא על הפחד הזה.

בר: כן, אבל זה לא שהם לא קיבלו אותי, כי אני מרגישה שזה לא נכון להגיד את זה.

מיכל: אוקיי.

בר: הם כן קיבלו אותי.

מיכל: אוקיי.

בר: בקיצור…

מיכל: והורים אחרים?

בר: כן. ברמה הזאת, ל… ל… לנוער שהוא כן בארון [מיכל מהמהמת] מאוד היה לי חשוב לעשות את זה נכון. גם יצאתי מהארון בטעות, כאילו זה לא היה בכוונה. אני, מבחינתי, אף אחד לא היה… כאילו, לא הייתי coming forward עם זה בחיים, ולא מתוך הסתרה, פשוט כי לא רציתי לשים על זה את ה… [בטון "דרמטי"] "אז אני יוצאת מהארון, וזה כזה דרמטי". כי אמרתי, אם יש משהו שאני רוצה לעשות בו שינוי, זה שזה לא דרמטי, זה פשוט עוד פרט אצלי בחיים. [מיכל מהמהמת] שאם ישאלו אותי, אני פשוט אגיד "כן". אבל כאילו… אגב זוהרה, זה מה שזוהרה עשתה, וזה מה שכאילו נתקע לי בראש מאז, ואמרתי: "גם אני רו… גם אני רוצה ככה". לא מסתירה את זה. כאילו, איך אומרים? אה… "private, not a secret". [מיכל מהמהמת] כאילו, כזה, זה לא סוד. כל מי שישאל אותי יקבל את מלוא האינפורמציה, אבל אני גם לא אבוא ואדבר על זה, כאילו, בפומבי. או לפחות ככה זה היה אז.

מיכל: למרות שהרבה פעמים, כאילו, בקרב סלבס, זה יכול להיות אחלה כלי אה… publicity.

בר: אז מה שהיה, זה שהייתי בפסטיגל, ושאלו אותי באיזה רא… יש… בפסטיגל יום ראיונות, שממש באים כל התקשורת [מיכל מהמהמת] ועושים סבבים, ואתה עובר כאילו בין… בין ראיונות. אז כשהגעתי לראיון שלי ל"ישראל בידור", אז שאלה אותי המראיינת: אמממ… [מחקה את המראיינת] "אז עם מי מהקאסט של הפסטיגל היית יוצאת?" [מיכל והדס צוחקות] אוחְחְחְ סייד איי ברמות, אבל בסדר, אני אוהבת אותה, היא חמודה. ואמרתי: "אליאנה תדהר", שזה… שהיא הייתה באמת קראש ילדות מטורף שלי, ולא האמנתי שאני איתה על במה אחת, וגם אמרתי לה את זה כל יום. אני קוראת לה בשמה המלא - עדיין. [מיכל והדס צוחקות] אני ניגשת אליה: "היי, אליאנה תדהר". והיא כאילו: "בר, די! אנחנו כבר שלושה חודשים עושות ביחד פסטיגל. בבקשה תקראי לי אליאנה". ואני כזה: "לא, אליאנה תדהר". [מיכל והדס צוחקות] אמממ… ואז היא אמרה לי, המראיינת, אמממ… [מחקה אותה] "כן? את כאילו… יכולה להימשך לנשים?". ואז אמרתי לה: "את לא?".

מיכל: watch me. [צוחקות]

בר: זה מה שאמרתי לה: "את לא?", ואז היא אמרה: "לא יודע… אה…". התחילה להתפתח שם שיחה, ואז היא אמרה: "באמת? את כאילו, זה…?" והייתי במין כזה: "ברור! ברור! נשים זה מטורף. איך אני לא אמשך לנשים?" כאילו זה היה ככה. ואז היא הייתה כזה: "אוקיי, אז איך את מגדירה את עצמך?" והייתי כזה: "אני לא נכנסת להגדרות", כי גם היום, אני לא יודעת להגיד אם אני… אני משתמשת ב"ביסית" כי זה נוח, אבל אני תכל'ס, כאילו, אני… אני… אני… יכולה להתאהב בכולם. כאילו, כל עוד אני נמשכת אליהם [מיכל מהמהמת] לא אכפת לי, כאילו. אז אמרתי לה: "לא… לא נכ… אני לא נכנסת לזה. לא, לא… לא יודעת". אמממ… ואז פורסם: "בר מיניאלי יוצאת מהארון כביסקסואלית". ואז אנשים התפלפו עליהם, שאני אמרתי בראיון שאני לא מגדירה את עצמי, והם הגדירו אותי כביסקסואלית.

הדס: אז היה לך צבא בתגובות.

בר: אז… אז היה לי צבא אוטומטי. אוטומטית, צבא.

מיכל: אמממ… נראה לי נתקדם לשאלה האחרונה שלנו.

הדס: כן. הגענו לשלב השאלה הזהה: אם היית יכולה לחזור לבר בת ה-14-15, מה היית אומרת לעצמך של אז, כדי שהיא תרגיש יותר טוב בקשר למי שהיא ולמשיכה שלה?

בר: ספציפית, בהקשר של הבחורה שהיה לי קראש עליה בתיכון, כי זה יכל לקרות בינינו ופשוט התביישתי, הייתי אומרת… הייתי אומרת לה: "go get her, bitch". בטירוף, כאילו. "תעופי על עצמך על זה שיש לך את האופציה, וזה שזה כאילו פשוט מוגש לך ככה, ופשוט לכי על זה ותביני את הכל אחר כך, אבל לכי על זה".

הדס: אני ממש מזדהה עם מה שאת אומרת על הרצון, כאילו, בתיכון, שיהיה משהו. דיברנו על זה כבר פעם, ועכשיו שהזכרת את כל הבנות מנס ציונה שפתאום יוצאות מהארון, כאילו אני מרגישה שבאמת נגזלה ממני חוויית אהבה בתיכון. שכאילו הייתה יכולה להיות…

מיכל: קראת לזה "להתנשק ליד הלוקר".

הדס: כן, אני לא יכולה להתנשק ליד הלוקרים יותר, ו… וזה מבאס אותי שכאילו…

מיכל: את יכולה, אבל זה יהיה קצת סוטה.

הדס: זה… אולי עם מורה אני יכולה להתנשק ליד הלוקר.

מיכל: [צוחקת] כן, תכל'ס.

בר: שזה לא פחות… מגניב.

מיכל: הנה סיפור הסמכות שלך מגיע לסגירה. [צוחקת]

הדס: לא, זה מאוד מגניב. אבל זה שכאילו לא יכולתי בתור תלמידה, ושהייתי צריכה כאילו להמציא דברים על… על לאהוב בנים…

מיכל: כן.

הדס: …וכאילו, לעשות רשימות במחברת של לחפש יתרונות בכל מיני בנים. כאילו, הייתי מעדיפה להיות אני.

מיכל: לתלוש את הפלסטר.

הדס: ואני מקווה שכאילו… אנחנו מדברות עם הרבה אנשים. ואנחנו מדברות עם אנשים ש… לא יודעת, בני חמישים ומעלה. את הכי צעירה שהייתה לנו עד עכשיו.

בר: יס!

הדס: ואני חושבת שכאילו כן יש מגמה של שיפור. כאילו, העובדה שידעת לדבר עם ההורים שלך על זה בתיכון, כאילו, זה כבר משהו שאנחנו בדור שלנו… כאילו אנחנו לא עשינו אותו.

מיכל: נכון.

בר: כן.

הדס: ואני מקווה שכאילו עכשיו מי שבתיכון, כאילו, יכול להרשות לעצמו גם להיות במערכות יחסים בזמן התיכון.

מיכל: כן.

הדס: ואני מקווה שלשם אנחנו הולכים.

מיכל: לגמרי. נקנא בהם.

הדס: כן.

מיכל: אה… בר, המון המון תודה.

בר: תודה לכן.

מיכל: גם על האירוח הנפלא והתה הנהדר ש… הכנת לנו.

הדס: תה מדהים. [מיכל צוחקת]

[מוזיקת רקע]

מיכל: באמת אני חושבת שגם, כאילו, יש לך קול חשוב. גם לדור הצעיר, גם… באופן כללי, כאילו… כמו שאמרתי, את הביסית הראשונה שאנחנו מראיינות.

בר: יס!

הדס: ולא האחרונה.

מיכל: ולא האחרונה, בהחלט. ו… המון תודה על השיתוף ועל הפתיחות, ושיהיה המון בהצלחה בלימודים.

בר: תודההה… אמא'לה.

הדס: בהצלחה.

מיכל: יאללה ביי.

הדס: ביי ביי.

[מוזיקה מתגברת]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה