top of page

The Community Factor- קהילות שעושות הבדל - כשתרבות ארגונית פוגשת חדשנות/ קהילות החדשנות של התעשייה האווירית

Updated: Jul 28

בפרק זה, רות עדן משוחחת עם מלי מרטון, ראש מנהל החדשנות באלתא (התעשייה האווירית), על הקמת קהילת חדשנות בארגון ביטחוני מסורתי. מלי חושפת כיצד, לאחר שנתקלה בהתנגדות להטמעת חדשנות מבחוץ, הבינה שנדרשת תשתית פנים-ארגונית לשינוי תרבותי. היא משתפת בתהליך הקמת הקהילה, באתגרים הייחודיים של ארגון ביטחוני, ובטיפים מעשיים להובלת שינוי: מיפוי צרכים, בחירה מדויקת של חברים, וסבלנות לתהליך ארוך.


תאריך עליית הפרק לאוויר: 05/05/2025.

‏[מוזיקה]

‏קריינית: "The Community Factor", קהילות שעושות הבדל. הפודקאסט מבית "Community Forward".

‏רות: היי לכולם. אתם מאזינים לפודקאסט שלנו, "The Community Factor", הפודקאסט שלוקח אתכם למאחורי הקלעים של קהילות בחברות. מה שאנחנו בעצם עושות בפודקאסט הזה, זה שואלות את השאלה, איך קהילה משפיעה על הביזנס שהחליט להקים אותה? איך קהילת עובדים, או קהילת מותג, או קהילת מוצר, או קהילת בוגרים, עוזרת לַחברה שהקימה אותה, לממש את המטרות העסקיות שלה? היום נמצאת איתי מלי מרטון, ראש מנהל החדשנות ב"אלתא", שזאת חטיבה בתעשייה האווירית, אנחנו תכף ניגע בזה. אז קודם כל, היי.

‏מלי: היי.

‏רות: מה העניינים?

‏מלי: בסדר גמור, כיף להיות פה.

‏רות: כיף שאת פה. לפני שאנחנו נתחיל אני אתן רגע הקדמה, הקדמה קטנה. אנחנו בשנה האחרונה ב-"Community Forward", מלוות את התעשייה האווירית, בתהליך מאוד מאוד מהפכני של ניהול ידע, שמובילה אותה דוקטור מאיה לוגסי, שזה בעצם הקמה של קהילות ניהול ידע בכל התעשייה האווירית. ואני זוכרת שהדבר הראשון שאמרו לי כשנכנסתי לעבוד עם התעשייה האווירית, זה, 'את חייבת לדבר עם מלי מרטון, היא הקימה קהילת חדשנות ב"אלתא", ויש לה מלא מה לספר'. אז באמת עשינו את זה, היה לנו מפגש של המובילים של אחת הקהילות שאני מייעצת להם בתעשייה האווירית, והיה לנו מפגש איתך, וזה היה סופר מעניין, ואמרתי, אני חייבת להביא אותך אלינו. אז תודה רבה שאת פה. בואי תספרי לנו רגע קצת עלייך, מה התפקיד שלך בעצם בתעשייה האווירית.

‏מלי: אוקיי, אז אני ב"אלתא" כבר הרבה שנים, האמת, מ-2006. אני מהנדסת בהכשרה שלי, ורוב השנים הובלתי פיתוח בפרויקטים. לפני 6 שנים, הקימו פעם ראשונה משרד CTO ב"אלתא", וריכזו תחתיו את כל המו"פ והחדשנות, ואני התחלתי לעבוד שם בניהול חדשנות ב"אלתא". אז כרגע אני ראש מנהל חדשנות ב"אלתא", אחרי הרבה שנים בפיתוח בתור מהנדסת.

‏רות: [מהמהמת] ואיך מתוך זה, שזה נשמע תפקיד מאוד… לא יודעת, רגיל, סטנדרטי, איך מתוך זה החלטת שאתה מקימה קהילת חדשנות?

‏מלי: אז קודם כל, להיות מנהל או מנהלת חדשנות זה הדבר הכי לא סטנדרטי שיש. [צוחקת]

‏רות: כן, אוקיי, מעולה.

‏מלי: כן, אבל, אז בעצם המשימה הראשונה שקיבלתי הייתה מאוד מעורפלת, שאגב אני מאוד אוהבת את זה, אבל קיבלתי משימה לנהל את כל שיתופי הפעולה של "אלתא" עם סטארט-אפים, מה שקוראים לו Open Innovation. [רות מהמהמת] התחלתי לעשות את זה, התחלתי לעבוד מול האקו-סיסטם, פגשתי מלא סטארט-אפים ואקסלרטורים, והלך מעולה ממש. גם הצלחתי לעשות POC, וגם הצלחתי לפגוש המון סטארט-אפים ערכיים וטובים, ולעשות התקשרויות, והכל עבד מעולה, עד שניסיתי להטמיע את זה חזרה בחברה, ונכשלתי בגדול.

‏רות: מה הכוונה? זאת אומרת שאת פוגשת סטארט-אפ, מכירה את הטכנולוגיה שלו, אומרת, 'וואו, אני רוצה שהתעשייה האווירית, או ש"אלתא" תעבוד עם אותו סטארט-אפ', ואת באה להביא את זה לחברה, ו…

‏מלי: כן.

‏רות: נתקלת ב…

‏מלי: מצד אחד… אני רק אגיד אולי מילה בגדול, שהמטרות של Open Innovation זה להביא טכנולוגיות מחוץ לארגון פנימה, הדרך לעשות את זה בעיקר עם סטארט-אפים. מוצאים סטארט-אפ, כמו שאמרת, אם זה מעניין, מוצאים דרך לעשות…

‏רות: שיתוף פעולה.

‏מלי: ולידציה לטכנולוגיה, ולמצוא את השיתוף פעולה המתאים. בסופו של דבר, המטרה היא לא לשחק בחוץ, בחדשנות עם סטארט-אפים, אלא להטמיע את זה פנימה בתוך איזושהי יחידה עסקית, בתוך איזשהו מוצר שלנו, כדי לקדם את ה… את מה…

‏רות: אוקיי.

‏מלי: שאנחנו עושים. אז בעצם, בשלב הזה של ההטמעה, של מציאת היחידה העסקית המתאימה, ולהכניס את הטכנולוגיה פנימה, שזה המטרה של הכל, זה פשוט התרסק, ולא הצלחתי, וקיבלתי המון התנגדויות, והמון חסמים, ולא הבנתי למה. ואחרי הרבה עבודת שטח, הבנתי בעצם שיש פה איזשהו פחד וחוסר הבנה. אנשים מפחדים שבאים להחליף אותם עם סטארט-אפים, בפירוש, אנשים אמרו לי, "את מביאה סטארט-אפים שיקחו לנו את העבודה". וזה הפיל לי, באמת, אסימון מאוד מאוד גדול, שחסרה לי תשתית פנים-ארגונית, ושאין לי שום דרך להצליח במשימה שלי אם אני לא… אם לא תהיה לי תשתית כזאת. עוד לא היה לזה את השם "קהילה" אז, אבל…

‏רות: על מתי אנחנו מדברות? כמה זמן?

‏מלי: אנחנו מדברים על שנת 2019, בדיוק נכנסתי לתפקיד. במהלך 2019, זאת השנה שפגשתי המון סטארט-אפים והצלחתי לעבוד איתם, אבל לא הצלחתי להכניס אותם פנימה. וכשמיפיתי את החסם הזה והבנתי מה זה… אגב, הצלחתי גם לפתור את זה, כלומר, הצלחתי באחד על אחד לשכנע את האנשים האלה, למה צריך את זה, למה החברה צריכה את זה, אבל למה הם, באופן אישי, זה משהו שמאוד יכול לפתח אותם גם אישית וגם מקצועית. ובעצם, אז עלה לראשונה המחשבה של קהילה, כי ללכת אחד-אחד בארגון כמו "אלתא", זאת לא תוכנית עבודה באמת.

‏רות: [צוחקת] נכון.

‏מלי: והיה צריך משהו יותר ב-scale, וככה היה לי איזשהו משהו בראש שהתגבש, אפילו עוד לא היה לו את השם "קהילה". חשבתי כזה שיהיה לי איזה מין פורום, שאני אתייעץ איתם, ואני תמיד הם יהיו ה… את יודעת, ה-Early Adopters של כל הטכנולוגיות האלה, וככה בעצם זה, ההנבטה הראשונית של הרעיון של הקהילה.

‏רות: ואז מה? זאת אומרת, יש לך את הרעיון, איך בעצם… מה זה בעצם קהילת החדשנות? זאת אומרת, איך הקהילה הזאתי מתממשקת למטרות שאת כרגע מציינת?

‏מלי: אז בעצם, הקהילה הייתה אמורה להיות באמת התשתית עבור הפעילות הזאת. במקום ללכת אחד אחד ולהסביר לו מה אני עושה, ולמה זה צריך, ולמה זה טוב בשבילו, אני רציתי פורום שיעזור לי לקדם את המטרות האלה. שישנה את התרבות הארגונית, שיהיה לו שפה חדשה, שהוא יבין את השיח, שהוא יבין את המטרות, ושזה יהיו האנשים המתאימים. כי בארגון בסדר גודל כזה, אי אפשר שכולם יהיו חדשנים, זה לא באמת ריאלי. זה ארגון שיש לו אספקות, והוא עובד עם המון פרויקטים ועם עשרות קווי מוצרים, והארגון הזה צריך לעבוד בשוטף ולתפקד. צריך איזשהו אחוז של אנשים שייצא מהמסגרות, שינסה לקדם דברים, וזה האנשים שחיפשתי, וזאת התשתית של הקהילה שלי. כלומר, למצוא את הקבוצה הזאת, שבמקום ללכת אחד אחד ולמצוא את השותפים שלי, הם יהיו שותפים ביום יום שלי, והם יהיו התשתית שלי. אבל, זה לא שהקמתי אותם ואמרתי להם "תקשיבו, זה מה שאתם צריכים לעשות". אני באתי, אני הסברתי את ה-למה שלי, אבל עוד לפני שיצאתי לדרך, הייתי צריכה להבין מה להם יוצא מזה.

‏רות: בדיוק כמו שרציתי לשאול, מה הלמה שלהם? אני יכולה להבין מה את רוצה להשיג בזה, אבל למה שאנשים יצטרפו לקהילה כזאת?

‏מלי: אז בואי נתחיל מהמטרות של הקהילה. אז זה ברור שהמטרה שלי זה לקדם את החדשנות הפתוחה, ולצורך זה צריך תשתית פנים-ארגונית. ולא ידעתי למה הם יבואו. כלומר, בהתחלה זה היה ברור, כולם יבואו ותהיה לנו קהילה ואיזה כיף יהיה, אבל למזלי, לפני ששוב התרסקתי, באמת חשבתי על זה, למה שהם יבואו? ולא מצאתי תשובה מספיק טובה. ופשוט החלטתי לשאול אותם. אז כינסתי את הפורום הזה, אחרי שהבנתי מי האנשים שצריכים להיות בו, והזמנתי אותם לאירוע חגיגי. עכשיו, מי לא יבוא לאירוע חגיגי, שאומרים לו שהוא נבחר במיוחד והוא מקבל מתנה? [רות צוחקת] אבל כשכבר הבאתי אותם לשם, אז הסברתי להם את הלמה שלי, ושאלתי אותם, "מה אתם צריכים בשביל להיות חלק מהדבר הזה?" עכשיו, זה ברור ש…

‏רות: מה הכאב שלכם בכלל? זאת אומרת, איפה זה פוגש אתכם ביום-יום בעבודה?

‏מלי: נכון. עכשיו, להם… יש אנשים שהמטרות שלהם זה לקדם חדשנות, אבל לא של כולם. כלומר, יש אנשים שהכאבים שלהם הם אחרים. אבל הייתי צריכה להבין מה הם יכולים לקבל, שאם הם יקבלו אותו, עדיין זה יעזור לקדם את המטרות שלי. לכן לא שאלתי שאלה פתוחה - מה אתם צריכים? מה כואב לכם? אולי הם בכלל לא רוצים להיות חדשניים? אולי הם לא תופסים את עצמם כמוהם? אבל אני חשבתי שהם מתאימים, הייתה לי פרסונה מאוד מדויקת של מי האנשים שאני מחפשת, ואת רובם, הגעתי אליהם באופן אישי, ואחר כך גם דרך, את יודעת, חבר מביא חבר.

‏רות: כן.

‏מלי: זיהיתַ את עצמך, מי עוד כמוך? תביא אותו. ונתתי ארבעה נושאים, שלהבנתי, אם הם יקבלו אותם, זה יקדם חדשנות. ואז שאלתי אותם, מה אתם צריכים שיקרה תחת ארבע הכותרות האלה? וככה בעצם יצאנו לדרך. בלמפות את הצרכים שלהם, שבעיניי, אם הם יתממשו, הם יהיו בתוך הקהילה, ואז לי יהיה את התשתית שאני צריכה.

‏רות: זה ממש אחד לאחד, אני חייבת להגיד, האג'נדה שלנו, ובכלל, הדרך שאנחנו עובדות ב-"Community Forward" עם הלקוחות, שאנחנו, לפני שאנחנו בכלל משיקות את הקהילה, ואפילו גם לפני שאנחנו בונות את האסטרטגיה, אנחנו עושות תהליך דו-שלבי, שהשלב הראשון זה בעצם לשאול את החברה - מה המטרות העסקיות שלךְ? ובשלב השני, זה לקחת את המטרות העסקיות, לשים אותן יפה רגע במגירה, וללכת לקהל היעד, ולשאול אותם מה הצורך שלכם? והקהילה בעצם אמורה להיות מושקת בשטח החופף, בין המטרות שלנו למטרות שלהם.

‏מלי: אז זה בדיוק מה שקרה.

‏רות: אז תקחי אותי רגע, למי שבסוף לא מכיר את הקהילה, מה קורה בה? מה המהות שלה? על מה הם מדברים? מה זה קהילת חדשנות? זה מונח קצת גדול.

‏מלי: בסדר, אז בסוף המטרה של הקהילה היא לקדם חדשנות באופן כללי, גם חדשנות פנים-ארגונית, וגם את החדשנות הפתוחה. אז אם אנחנו מפרידים, אם אנחנו מנסים למצוא את השטח המשותף, אז המטרות של החברה זה להכניס טכנולוגיות מבחוץ, להאיץ תהליכי פיתוח, למצוא את היזמים הפנים-ארגוניים ואת הרעיונות, זה המטרות שלי. אני במובן הזה מייצגת את החברה, והמטרות של האנשים האלה, הם לקבל תשתיות כדי לממש את הרעיונות שלהם. המון מהאנשים האלה, שאני זיהיתי אותם כמתאימים, הם בנפש שלהם, הם יזמים פנים-ארגוניים, הם אנשים סקרנים, ורוב הכאבים שלהם קשורים לדברים האלה. אז נתתי להם הכשרות ושפה משותפת שנוכל לדבר בה, ותשתיות לקדם את הדברים שלהם, והשטח החופף זה בדיוק זה. זה כשהם קיבלו את מה שהם צריכים, הם יכלו לפרוח ולקדם את כל הרעיונות שלהם, ולהאיץ תהליכים, ולהביא את הכאבים שלהם בתחומים שמשיקים לפעילות של הקהילה פנימה, והכוח של הקהילה, והכלים שאני יודעת להביא מהצד של החברה, תשתיות, תקציב, זמן וכולי, זה בדיוק השטח החופף.

‏רות: הסינרגיה.

‏מלי: כן. עכשיו, את רוצה לדעת כאילו מה קורה?

‏רות: כן.

‏מלי: מה אנחנו עושים ביום-יום? אז הקהילה, קודם כל אנחנו לא מזמן חגגנו 5 שנים.

‏רות: וואו, מרגש.

‏מלי: כן, מאוד מרגש. מה גם שזה באמת אחת הקהילות הראשונות… היו כל מיני פורומים כאלה ואחרים שפעלו בחברה, אבל ממש קהילה שמתנהגת כמו קהילה, וקמה ומתפקדת, זה באמת אחת הראשונות, אם לא הראשונה. אז לא ידענו לגמרי מה יהיה. התחלנו בלהיפגש פעם בחודש, ממש מפגש פיזי. אנחנו חברה ביטחונית, ממשלתית, אין אצלנו, לא היינו חזקים בדיגיטל, לפחות לפני הקורונה, וזה היה בינואר 2020 כשיצאנו לדרך…

‏רות: וואו.

‏מלי: זאת אומרת, שבמרץ פרצה הקורונה ואיימה לחסל את הקהילה שלנו.

‏רות: אחלה טיימינג.

‏מלי: כן, ממש. אז בעיקרון, המטרה שלנו הייתה להיפגש פעם בחודש, כש… לבין שעתיים לשלוש, ולקדם את הנושאים שלנו. עכשיו, זה לא כזה, "בוא ניפגש ונראה על מה לדבר". זה במיפוי של הכאבים שלהם, שהם עשו, אנחנו תיעדפנו את זה, ומזה יצרנו את תוכנית העבודה השנתית של הקהילה. זאת אומרת, ש-למה הם יבואו? הם יבואו כי הנושאים שאנחנו עוסקים בהם והתכנים שהם מקבלים, זה בדיוק הדברים שהם ביקשו. [רות מהמהמת] אז אנחנו התחלנו בלהיפגש פעם בחודש, אבל אז ראינו שבפעם בחודש לא מכסים את כל הדברים שהם רוצים, ואז התחילו כל מיני פרויקטי צד כאלה, עוד איזשהו פרויקט, עוד איזושהי הכשרה, עוד איזשהו צוות שמקדם משהו. התחילו כל מיני פרויקטים, שגם הם קורים פעם בחודש. עכשיו, לא כולם מגיעים לכל הפעילויות, כי באמת, בטח אחרי 5 שנים, יש המון פעילויות בקהילה. אני מסתכלת על זה בתור בופה. זה מה שאנחנו מציגים, בואו, כל אחד…

‏רות: כן.

‏מלי: מגיע למה שהוא רוצה, למה שמתאים לו, וזה בעצם התשתית של הקהילה, השלד שלה, שככה היא פועלת.

‏רות: ומי יכול להצטרף לקהילה הזאת?

‏מלי: אז, ככה, המדיניות שלה, הצירוף של חברים חדשים או מי יכול להצטרף, בעיקרון כל אחד שרוצה, הוא יכול, אבל אני לא מפרסמת אותה. אני יכולה מחר, שיהיו לי 500 חברים בקהילה, אבל אין לי שום עניין כזה. אני רוצה חברים שתורמים, שהם… שיש להם מעורבות גבוהה בקהילה, ולכן, הרשימה הראשונה ממש נוצרה ידנית, אחד-אחד, אנשים שנבחרו בגלל תכונות מסוימות, שהם התאימו לפרסונה שרציתי. אחר כך הגדילה, היא מאז אגב, בצורה מאוד מאוד אורגנית ואיטית. זאת אומרת, שאם מסתיים מפגש, פתאום מישהו חוזר למחלקה שלו, והוא אומר למישהי "תשמעי, את חייבת להיות בקהילה הזאת, זה בול בשבילך", ואז היא מצטרפת. או מישהו חוזר, אומר לאיזה חבר, "תשמע, מה שעשינו זה בול בשבילך, אתה יכול לעזור לנו". אז בהתחלה כזה, כולם הצטרפו, זה היה די פרוץ, ואז ראיתי שהקהילה טיפה מאבדת פוקוס, והבנתי שאני צריכה לעשות איזשהו מנגנון כניסה טיפה יותר מנוהל. אז יש לנו איזשהו שאלון כניסה, שגם מסביר לאנשים קצת מאיפה הם הגיעו, כי אם את האנשים הראשונים אני צירפתי ופגשתי אותם אחד אחד וידעתי שהם מתאימים, עכשיו פתאום גדלנו וזה התרחק ממני, והגיעו אנשים שלא תמיד היה ברור להם לאיפה הם מגיעים. אז עשינו איזשהו שאלון, גם שמסביר, גם ש… את יודעת, לפי השאלות, הם מבינים מה מצופה מהם.

‏רות: נכון.

‏מלי: מה אתה יכול לתרום? מה את רוצה לעשות?

‏רות: זו נקודה מאוד מעניינת שאת מעלה. הרבה פעמים אצל הלקוחות שלנו, יש איזושהי רתיעה מהרעיון של לייצר שאלון. כי אנשים אומרים, מה, זה יגרום לאנשים להרגיש שהם לא רצויים, שהם צריכים ממש להתאמץ כדי לקחת חלק בקהילה. קודם כל, זה לא רע. [צוחקת] זה לא רע.

‏מלי: אז אני רוצה להגיד לך שאני משתמשת בזה בתור שיטה.

‏רות: אז בעיניי מי שלא יכול לקחת 5 דקות לענות על השאלון, הוא כנראה גם לא יוכל להיות פעיל בקהילה. זאת פעם אחת, והדבר השני זה בדיוק מה שאמרת. עצם הקריאה של השאלות, אני אפילו לא מדברת על התשובות ומה אני אעשה איתם, עצם הקריאה של השאלות גורמת לבן אדם להבין אם זה בכלל מיועד בשבילך, ומה מצופה ממך, ומה אתה צפוי לקבל בקהילה. אז חברים, אל תפחדו מזה, זה ממש בסדר לעשות סינונים ושאלונים.

‏מלי: אני חושבת שגם גוף שמסנן, מראה שהוא מקפיד על הדיוק של החברים שלו, ועל מי הוא מקבל, ואני חושבת שאנשים צריכים לסמוך על זה. אני אגיד לך יותר מזה, וזה באמת שנוי במחלוקת, אני מוציאה אנשים מהקהילה. עכשיו, זה מהלך שהוא לא קל, אבל הוא לא בקטע רע. אני לא מסלקת…

‏רות: בטח לא בפנים-ארגוני.

‏מלי: אני לא מסלקת אנשים מהקהילה, אלא זה איזשהו דיאלוג. אני מסתכלת… אני מאוד דואגת לאסוף דאטה ומספרים, מי הגיע לכל מפגש. ועכשיו, יש המון פעילויות בקהילה. עכשיו, אם אני רואה בן אדם שלא היה באף פעילות של הקהילה במשך שנה, אז בשיחה, בהכי בטוב, בסוף שנה "תשמע, ראינו שלא היית…"

‏רות: כן.

‏מלי: "אולי זה לא מביא לך ערך, אולי אנחנו לא צריכים…". אז או פידבק להבין למה הוא לא הגיע, ולהציע לו, אם זה לא מביא לו ערך יותר, אז בוא נפנה את המקום למישהו אחר. ואנחנו ככה… עכשיו, לפעמים אנשים אומרים לי "תקשיבי, באמת, אני חשבתי שאני אצליח, אבל אני לא מצליח להיות", ונפרדים בטוב. ולפעמים אנשים אומרים "לא, לא, לא, אל תוציא אותי…"

‏רות: עצם…

‏מלי: "…אני אמנם לא מגיע, אבל אני כל כך נתרם. רק הנוכחות בקהילה, רק השיח בקבוצת וואטסאפ, תשאירי אותי". אנשים כאלה נשארים. המטרה שלי היא לא להעיף אנשים בקהילה, אלא לדייק ולייצר פוקוס יותר טוב של החברים.

‏רות: אני רוצה רגע להגיד משהו על ה… בדיוק על הסיפא שלך. מצד אחד, אני כן אוהבת להוציא אנשים מקהילות. שוב, כמובן, הכל תלוי קונטקסט, ואיזה סוג קהילה, ומה המטרה. אין פה אותו שטנץ שמשכפלים לכל קהילה. על פניו, אני בהחלט רואה את הערך בזה. אבל מה שאמרת מקודם על העניין של… גם שאני רק קורא אני מקבל ערך, זה משהו שאנשים באמת חייבים להפנים. אתם לא צריכים 100% אקטיביות בקהילה. זה לא מתאים לכולם, אנשים שונים. בסוף, אם חלק מהמטרות שלי זה עידוד למידה ושיתוף ידע, והגברת המקצועיות, אז כן, יש אנשים שרק עצם הלקיחה נותנת ערך, ואולי אחר כך, ב-one on one, ייווצר פה איזשהו שיתוף פעולה. אבל זה גם בסדר שאנשים רק קוראים ומגיבים. זה לא…

‏מלי: זה סופר בסדר, בטח במטרות של הקהילה שלי זה מביא ערך…

‏רות: כן.

‏מלי: כי אני מנסה גם לשנות תרבות, אז גם האנשים השקטים, שהם נתרמים בצורה פסיבית, בסופו של דבר, הם נמצאים במחלקות שונות בארגון, הם מביאים את הבשורה ואת השיח. כשאני צריכה איזשהו קונקשן למחלקות העסקיות שלהם, זה מגיע דרכם, אני קוראת לזה "עוצמת הקשרים החלשים", הם שקטים, אבל בסוף, כשאנחנו צריכים אותם, הם פתאום, את יודעת, מה שנקרא, ביום פקודה, הם ירימו את הראש, הם אולי לא יכתבו בקבוצה, הם יבואו אליי בפרטי, אבל הם נמצאים שם, וגם אני מקבלת מהם ערך.

‏רות: מים שקטים חודרים עמוק.

‏מלי: ממש.

‏רות: אוקיי, אז ככה, זרקת באגביות קבוצת וואטסאפ.

‏מלי: כן.

‏רות: אז אני רוצה רגע שנתייחס לזה. אני בעצם אז מבינה שיש לכם גם מפגשים וגם קבוצת וואטסאפ. בתור מי שעובדת עם התעשייה האווירית, יש אתגר לא קל עם כל מה שקשור לאבטחת מידע וכו', אז מה בעצם קורה בקבוצת וואטסאפ? זאת אומרת, איך אתם גם מתגברים על כל הסיפור הזה של ביטחון שדה? וגם, אחד מהפידבקים שאני הרבה פעמים מקבלת מול לקוחות, כשאני מציעה להקים קבוצת וואטסאפ, זה התחושה של - בואי, לכולנו יש קבוצת וואטסאפ, הם 100% מהזמן מושתקות, ואם לא, אפילו ב-archive, מה שנקרא. אז איך אתם מתמודדים עם זה?

‏מלי: אז בואי נתחיל מהשאלות של מול החברה, איך מתמודדים עם זה.

‏רות: כן.

‏מלי: אז לי קצת… בניגוד לקהילות שאת נפגשת בהם בתעשייה האווירית, לי יש איזושהי פריבילגיה, שאני מתעסקת רק עם דברים בלתי מסווגים. חדשנות. אני מנסה להביא דברים מבחוץ, פנימה, הקבוצת וואטסאפ עוסקת בחומר בלתי מסווג בלבד, קיבלתי על זה אישור, והקב"ט נמצא בתוך הקבוצה.

‏רות: אוקיי.

‏מלי: אז מבחינת ביטחון מידע, אנחנו מסודרים.

‏רות: מכוסים.

‏מלי: כן. אז מה אנחנו עושים? אנחנו… יש הרבה מאוד שיח על חדשנות, על חדשנות שקורית בחוץ, בסופו של דבר. אנשים מביאים, שמים לינקים בקבוצה, ומתנהל שיח. והייתה הרבה התלבטות איפה לנהל את זה. כי אמרנו, "אוקיי, בואו ננסה למצוא פלטפורמה פנים-ארגונית". עזבי שלא היה לנו תשתית, ועכשיו מנסים ליצור תשתיות כאלה וזה, אבל נשים את זה שנייה, את העניין הטכני הזה בצד. לא ידענו, כלומר, אם את עושה תשתית פנים-ארגונית, זה אומר שאנשים רק בשעות העבודה יכולים להיות פעילים בקהילה.

‏רות: נכון.

‏מלי: ואני רואה באיזה שעות הם מדברים איתי.

‏רות: נכון.

‏מלי: הם מדברים איתי גם בערב… מה זה איתי? השיח בקהילה מתנהל גם בערב, כשאתה בפנאי שלך, כשאתה קורא דברים, ואז אתה משתף את הקהילה. אז אם עושים את זה בפנימי, כבר חיסלת חצי מהזמן, כי זה רק כשאתה מול המחשב בעבודה. אמ… ניסינו למצוא כל מיני תשתיות בחוץ. אמרנו, Teams, יש שמה איזה שהוא צ'אט. אמרנו בסוף, וואטסאפ, זה זמין לכולם. אבל…

‏רות: וואי, בא לי… בא לי שתשימי נקודה! בא לי שתשימי נקודה! אני אגיד לך גם למה. כי את כל כך מדייקת בזה, ואני פוגשת כל כך הרבה פעמים לקוחות ש"בואו, אנחנו נמציא את הגלגל, ואנחנו נבנה פלטפורמה", או "שמעתי שיש פלטפורמה מיוחדת לאנשים שעוסקים בתעשייה…" חברים…

‏מלי: לכו לאיפה שאנשים נמצאים.

‏רות: ל… בול! לכו לאיפה שאנשים נמצאים. זה הכי קל, זה הכי אינטואיטיבי. יש אתגרים של ביטחון שדה? בסדר, נמצא את הפתרונות לעקוף את זה. אבל בסוף, אנחנו בעולם כל כך רווי גירויים, וכל כך רווי הסחות דעת. עכשיו, אתה מצפה ממני להיכנס לפלטפורמה ייעודית, רק בשביל שאני אוכל להשתתף בקהילה? עזוב אותי, זה לא יקרה.

‏מלי: נכון.

‏רות: גם אני אגיד לך יותר מזה, מתי זה כן יקרה? זה יקרה כשתהיה לי שאלה. אני אכנס רק כשתהיה לי שאלה. אבל כשלי תהיה שאלה, לך לא תהיה שאלה. ואז מי יענה לי?

‏מלי: נכון.

‏רות: הצרצרים.

‏מול: אוי, אני חייבת להגיד לך משהו. אני ממש… זה מצחיק שהשתמשת במילה הזו. אני חייבת לספר לך אנקדוטה על העניין הזה של הוואטסאפ. אז הקמנו קבוצת וואטסאפ, וכולם היו שם, לכי לאיפה שאנשים נמצאים. אבל התרבות אצלנו היא נורא של מידור. אז אנשים… ואנשים לא רגילים לתקשר בוואטסאפ בענייני העבודה. למרות שנאמר שכל השיח בלמ"ס, ושהקב"ט היה שם, הם… ושנה שלמה רק אני כתבתי בוואטסאפ.

‏רות: וואו!

‏מלי: אף אחד לא ענה.

‏רות: אמא'לה.

‏מלי: עכשיו, אני, וכאילו האנשים שהיו איתי, קראנו, אני אראה לך, יש לי צילומי מסך מלפני 5 שנים, כבר אין לי את הטלפון הזה, אבל פשוט עשיתי צילומי מסך. שנה שלמה, ירוק. רק הודעות ירוקות, רק שלי. וקראנו לזה "צרצרים". עכשיו, אנשים היו עונים לי להודעות בפרטי. הם היו מתייחסים… השיח היה מתקיים דרכי, אבל שום דבר לא קרה. ואז התחלתי לבקש מאנשים שאני מכירה בקהילה באופן אישי, אנשים שעבדו איתי, חבֶרות, הייתי אומרת לה, אחרי שהם כתבו לי בפרטי "תכתבי את זה בבקשה בקבוצה". והם היו מסכימים. פתאום הייתה איזושהי הודעה בקבוצה. והיום, תקשיבי, צריך להשתיק את הקבוצה. אבל זה מראה, ההתחלה הייתה קשה. אני אומרת לך, שנה שלמה רק אני כותבת, אף אחד לא עונה.

‏רות: תקשיבו, חברים, יש לכם פה קורס בחינם לניהול קהילה, כי זה א' ב' של ג' ד'. גם העניין הזה של להניע אנשים מאחורי הקלעים, ולבקש מהם לכתוב, וגם לא להתייאש. בסוף קהילה זה מרתון. כאילו, זה בסדר שההתחלה היא קצת יותר מאתגרת, זה לא אומר שאין צורך בצד השני. מהמם. ותודה רבה שחלקת את זה. אני רוצה רגע כן אבל להקשות, ולשאול מה היו החסמים שנתקלת בהם בתחילת הדרך?

‏מלי: וואו. [צוחקת] בהתחלה היו רק חסמים.

‏רות: כן.

‏מלי: אני אתחיל איתך בדברים הטכניים הקטנים, כי אני חושבת שהחסמים הבאמת קשים הם מהותיים. אז בטכני, אמרתי לך שהתחלנו בינואר 2020, במרץ פרצה הקורונה…

‏רות: כן.

‏מלי: ואנחנו… תראי, אני לא יודעת מה קורה בקהילות פנים-ארגוניות אחרות, אבל מקהילות אחרות שאני הייתי חברה בהם, לפני שהקמתי את הקהילה שלי, אלה קהילות שנולדו בדיגיטל, בפייסבוק וכל מיני מקומות, והאתגר שלהם היה לעבור לעולם האמיתי, לגבש את האנשים. אנחנו נולדנו בעולם האמיתי, והקורונה הכריחה אותנו לעבור לדיגיטל, אבל בין לילה, בלי שהארגון היה ערוך עם תשתיות… היום פרוס אצלנו Teams, פרוס אצלנו סקייפ, יש לנו היום תשתיות דיגיטליות, הקורונה עשתה האצה במובן הזה לכולם, אבל נראה לי שהשינוי בתעשיות הביטחוניות היה…

‏רות: כן.

‏מלי: הכי גדול.

‏רות: נכון.

‏מלי: אז זה היה אחד החסמים הראשונים. חוסר בתשתיות טכנולוגיות, מידור של הביטחון, זה היה חסם משמעותי. תביני שבמפגשים הראשונים אנשים עשו את המפגש בזום, עם מצלמה סגורה כמובן, ארגון ביטחוני, אבל תדמייני בן אדם יושב בעמדת העבודה שלו, במקום עבודה, שעתיים עם טלפון נייד. הם היו אומרים לי "אנחנו מפחדים שהבוס שלי יחשוב שאני רואה נטפליקס". ועכשיו, הם לא ישבו בצורה פסיבית וצרכו תוכן. הם התחלקו לחדרים, הם עשו עבודה, הם עשו סדנאות, הם כתבו מסמכים משותפים, הייתה עבודה. אז זה היה חסם מטורף, ובאמת, אני ממש פחדתי שהדבר הזה הולך לחסל את ה… זה לא לחסל את הקהילה, זה לא לתת לה…

‏רות: כן.

‏מלי: להתרומם. אז זה היה חסם מאוד מאוד גדול. אבל אני חושבת שאחד החסמים היותר מהותיים וקשים זה התרבות. אני אתן לך, כאילו, באמת, אנקדוטה הכי מצחיקה, אבל זה אולי ישקף את הלך הרוח. תעשיות ביטחוניות הן מאוד סגורות. קודם כול, ממוצע הגיל אצלנו יותר גבוה. זה הולך ומשתנה, מצטרפים הרבה יותר צעירים, ממוצע הגיל הולך ויורד, יש תחלופה של עובדים, גם שנכנסים, גם שיוצאים, כאילו, במובן הזה נהיים דומים לשוק.

‏רות: כן.

‏מלי: אבל קצת אחורה, זה אנשים שמגיעים מאחרי הצבא, נשארים עד הפנסיה, אנשים שנמצאים 10, 20, 30, 40 שנה. אז זה קצת ניתוק ממה שקורה בחוץ. אז סתם, כשאמרתי שאני רוצה להקים קהילת חדשנות, אז מישהו אמר לי "מה זה קהילה? קהילת הלהט"ב?"

‏רות: וואו.

‏מלי: אמרתי לו "לא, לא, לא, לא, לא". וכאילו, לא שיש בזה משהו, חס וחלילה, לא משהו רע, אבל תביני שהמילה…

‏רות: זה רק מראה את הניתוק.

‏מלי: זה מראה ניתוק, זה מראה… לא היה ז'רגון, לא היה שפה. והסברתי לכולם, "אתם נמצאים בקהילות, אתם לא יודעים פשוט. אתם בקהילה של העיר שלכם, אתם בקהילה של ההורים של בית הספר, אתם בקהילה של הבניין שלכם. כל קבוצה שמנסה לקדם איזושהי מטרה ביחד היא קהילה, אז אנחנו נהיה קהילת החדשנות". אז את מבינה שהמילה או הטייטל שנתתי…

‏רות: זה ממש לחנך אותם מאפס.

‏מלי: כבר היה חסם? זה לחנך. אז זה דבר אחד. דבר שני, שהוא גם מהותי מאוד בעיניי, זה, שוב, אנחנו ארגון ביטחוני. אחד ה… נר לרגלנו זה הביטחון מידע, שאחד העקרונות שלו זה מידור. גם אם אני ואת עובדות באותה חברה ויושבות משרד ליד משרד, אין לנו את אותו סיווג…

‏רות: נכון.

‏מלי: אנחנו לא עובדות על אותם פרויקטים, מידור זה אחד מאבני הבניין. עכשיו, חדשנות זה בדיוק הפוך, בקהילה. קהילה זה רק לשתף ולדבר.

‏רות: נכון.

‏מלי: אז את כאילו לוקחת את כל מה שהם חונכו עליו בתרבות הארגונית, ומנסה עכשיו להנחיל ערכים. הם יצטרכו עדיין לשמור על מידור בפרויקטים, אבל את צריכה עכשיו להוסיף להם ערכים חדשים, ושפה ותרבות.

‏רות: איך עשית את זה?

‏מלי: וזה היה מאוד קשה. תראי, זה לא משהו שקורה…

‏רות: בין לילה.

‏מלי: בין לילה. בגלל זה, כשהקמתי את הקהילה, אני הגדרתי פיילוט של שנה. אני אמרתי, אחרי שנה אני בודקת. אם הקהילה הזו מביאה ערך אני ממשיכה איתה, אם לא, ניסינו, והפיילוט הזה נכשל. עכשיו, למה שנה? כי אני חושבת שתהליכים שהם קשורים בתרבות, ובהתנהגות, ובשינוי עמדות, הם לוקחים זמן.

‏רות: נכון.

‏מלי: לוקח זמן לדברים להתחבר. אז זהו, זה לא לקח חודש, וזה לא לקח חודשיים, וזה לא לקח חצי שנה, אבל מה שיפה זה שבסוף ה-12 חודשים של הפיילוט, לא הייתה שאלה. לא עצרנו לשאול אלא המשכנו, זה היה ממש ברור לכולם, להם ולי ולארגון, שזה נותן ערך ושממשיכים.

‏רות: את יכולה לתת דוגמאות לדברים שעשית? כאילו, פעילויות, איך זה התחבר, דברים כאלה?

‏מלי: אז קודם כל, אפרופו רק שינוי עמדות ואיך אני יודעת שזה הצליח, הרי אחד מהמשפטים האייקונים שגרמו לקהילה הזאת לקום זה - "מה את מביאה סטארט-אפים שיקחו לנו את העבודה?"

‏רות: נכון.

‏מלי: אני חייבת להגיד לך שאחת הפעילויות שאנחנו עושים זה, אני מביאה סטארט-אפים, אני עושה demo day, כמו שעושים demo day באקסלרטור…

‏רות: כן?

‏מלי: פשוט בוחרת ארבעה, חמישה, שישה סטארט-אפים שאני עובדת איתם, ועושים כזה פיץ'-דיי. כזה כל אחד בא, מציג 20 דקות, 10 דקות שאלות מהקהל, וככה הם רואים סטארט-אפים בסקייל. אחרי הפעם הראשונה, אני חושבת שלא עבר חודש חודשיים, אמרו לי "נו, מתי את מביאה לנו עוד סטארט-אפים לראות?"

‏רות: די! גדול.

‏מלי: אז אני לא צריכה לעצור ולשאול אם זה הצליח…

‏רות: נכון.

‏מלי: או אם יש פה איזשהו שינוי בשפה, אבל שאלת על דברים שאנחנו עושים. אז זה עובד… קודם כול, כמו שאמרתי קודם כבר, תוכנית העבודה נגזרת מה…

‏רות: מטרות.

‏מלי: בקשות של… מהבקשות שלהם. עכשיו, הסדנה הזו שעשיתי במפגש הראשון, אני חוזרת עליה כל שנה. כל שנה בינואר, הנה, עכשיו זה יקרה עוד שבוע וחצי, אנחנו עושים סדנה, מיפוי צרכים, ומסכמים מה עשינו בשנה שעברה, ומה אנחנו הולכים לעשות השנה. אז בשנה הזאת, מה שאנחנו עושים… אחד, לפעמים הם מקבלים תוכן בצורה פסיבית, עושים הרבה סדנאות, אבל גם מפתחים כלים. אני אתן לך דוגמה. אחד הדברים שעסקנו בהם בשנה הראשונה, זה היה ש-למה אנחנו תמיד הולכים לפתרונות הראשונים בפרויקטים? כלומר, יש לך בעיה? מצאת פתרון? אתה הולך לממש אותו. אולי תעשה קצת בחינת חלופות, design thinking, סיעור מוחות. אמרו לי "תקשיבי, אנחנו מסכימים לכל מה שאת אומרת, אבל אנחנו לא יודעים איך לעשות את זה, תלמדי אותנו". ואז אמרתי "אוקיי, אז אנחנו צריכים לפתח פה איזשהו כלי של סיעור מוחות". עשינו סדנה של סיעור מוחות. אגב, זה היה ממש בהתחלה, בשנה הראשונה של הקהילה, שיא הקורונה, עוד לא היה לנו תשתית, הם התחלקו לארבעה חדרים, אחרי שעשינו את הסדנה ולמדנו, הם פשוט ישבו בחדרים ותרגלו בעיות תיאורטיות, כאילו, אנחנו לא יכולים לתרגל את הדברים של העבודה…

‏רות: כן.

‏מלי: אז לקחנו דברים כאלה, איך מקצרים את התורים בחדר אוכל בקורונה, איך פותרים את בעיית החנייה בקורונה, כי אנחנו מקום עבודה שיש לו הסעות, ובהסעות היה צריך, את יודעת, לדלל בגלל הקורונה.

‏רות: כן.

‏מלי: אז אנשים פשוט התחילו לבוא עם רכבים ונהיה עומס מטורף בחנייה, אז פתרנו בעיות כאלה, יומיומיות. עכשיו, זה היה רק בשביל התרגול…

‏רות: אני רק חייבת להגיד שעדיין יש בעיות חנייה מטורפות ב"אלתא", אבל [צוחקת] נשים את זה בצד.

‏מלי: אגב, זה מאז הקורונה, פשוט לא חזר.

‏רות: כן.

‏מלי: אנשים שהתחילו לבוא עם הרכב, פשוט לא חזרו להסעות.

‏רות: כן.

‏מלי: אז לא פתרנו אותה.

‏רות: כן.

‏מלי: אבל… אז הנושא הזה של הסיעור מוחות, למדנו כלי, שכללנו אותו, ואז אמרנו, רגע, יצרנו משהו חדש, למה שנשמור את זה פה רק בתוך הקהילה? בואו ננגיש את זה לכלל החברה. וזה אפילו הגיע ללקוחות שלנו. כלומר, הגיעה השמועה שלקהילת החדשנות של "אלתא", יש כלי של סיעור מוחות ושיש לנו מנחים, אני גם הכשרתי מנחים. אז עכשיו יש איזשהו גורם בארגון, או כמו שאמרתי, אפילו לקוח הגיע אלינו עם בעיה שלו, אנחנו מכנסים את הקהילה, לוקחים את המנחים האלה, מקימים קבוצות חשיבה ונותנים פתרון.

‏רות: מהמם. וואו.

‏מלי: אז זה הדוגמה לכלי ממש ממש קטן. יש לנו עוד כל מיני כלים שקשורים לנטוורקינג. יש לנו…

‏רות: היה לך גם את המפגשי קפה.

‏מלי: נכון. שזה מצחיק, כי זה אחד הדברים שכאילו נכשלו, אבל זאת הצלחה מטורפת. אז זה מה שקשור לנטוורקינג. אנשים אמרו לי שזה היה באחד הפתקים על הקיר, בסדנאות מיפוי האלה, במיפוי צרכים. אנשים אמרו שנורא קשה להם ש… זה מקום עבודה מאוד גדול, 4,500 איש, והם מרגישים שהם לא מכירים אנשים בתוך הארגון.

‏רות: כן.

‏מלי: ושיש הרבה כפילות של ידע, והם לא מכירים מה אנשים עושים. אז עשינו מפגשי קפה בהפתעה. פעם בחודש אתה מגריל בן אדם, כלומר, כל מי שרוצה לקחת חלק…

‏רות: כן.

‏מלי: נרשם, מגרילים לך חבר לקפה ואתה שותה איתו קפה חצי שעה.

‏רות: זה מטורף. אגב, זה גם בדיוק העניין הזה של לשנות את ה-state of mind. כי בסוף זה אנשים בדור אולי טיפה אחר, שרגילים להגיע לעבודה, גם עניין המידור, גם ה… הקונסיסטנטיות של לעשות כל הזמן את אותו הדבר, ופתאום את רגע טיפה, לא יודעת אם להגיד מזיזה להם את הגבינה, אבל מציעה להם משהו אחר.

‏מלי: זה ממש מזיז את הגבינה.

‏רות: וברגע שאתה מנסה את זה ואתה רואה, וואלה, היה כיף, והכרתי ולמדתי והחכמתי, אתה ממשיך וממשיך. שוב, אני יודעת שבסוף החלטת לגנוז את הפרויקט הזה.

‏מלי: לא, אני גנזתי את הפרויקט הזה בגלל שהוא התקיים לא מעט זמן…

‏רות: כן.

‏מלי: אבל בסוף כנראה שהיה גרעין של אנשים…

‏רות: זה מיצה.

‏מלי: לא, היה גרעין של אנשים שאהב את זה.

‏רות: כן.

‏מלי: כשכולם נפגשו עם כולם ולא נכנסו חברים חדשים, אז כבר לא היה אפשר.

‏רות: נכון. לאן אתה רוצה לקחת את הקהילה מכאן? מה התוכניות שלך להמשך?

‏מלי: וואו, יש לי מלא תוכניות. קודם כל, משנה לשנה, אנחנו כל פעם, אנחנו דואגים לצמוח, לעשות עוד משהו שלא עשינו. בשנה האחרונה עשינו את אחד הדברים הכי גדולים, שהכי הרבה עשו אימפקט על הארגון, עשינו משהו שנקרא "מעבדת Moonshot". קצת מזכיר את גוגל X, למי שמכיר. זה איזשהו שיטה לפתרון בעיות קשות שעושות אימפקט. לקחנו שלוש בעיות לא פתורות מעולם התוכן שלנו, שאי אפשר לדבר עליהם פה.

‏רות: ברור.

‏מלי: ואמרנו, אין לזה פתרון, אנחנו נביא לכל בעיה שלושה פתרונות.

‏רות: וואו.

‏מלי: ולקחנו… עכשיו, זה גם איזשהו אירוע שיא, שהסתמך על כל הכלים שהקהילה צברה במשך 5 שנים. כי בשביל לעשות, בשביל למצוא שלושה פתרונות לבעיה שאין לה אף פתרון, צריך לעשות סיעור מוחות. אז כבר יש לנו, יש לנו כלי…

‏רות: נכון.

‏מלי: משופשף, ויש לנו מנחים, יש לנו כבר שפה. זה לא היה אירוע של הקהילה, זה היה אירוע של כל החטיבה. אבל הקהילה פה הוכיחה את עצמה כמה היא תשתית, כמה האנשים פה מבינים את השפה, כמה הם עזרו בהפצה של זה. הם היו מנטורים, הם היו מומחים, והם היו גם משתתפים, באירוע הזה.

‏רות: תגידי, שאלה ככה אחרונה לפני סיום. כמו שאמרת, הקהילה חוגגת כבר 5 שנים, והיא הוקמה מתוך המקום שרצית לייצר תשתית, כדי להכניס סטארט-אפים לתוך החברה. היום את יכולה להגיד, זה קורה? הצלחתי?

‏מלי: וואו, זה קורה בגדול. לא רק ש… קודם כל, זה שינה לגמרי את צורת העבודה. ממש, אני לא מחכה לזה שאני צריכה להכניס את הטכנולוגיה, אני משתפת אותם בשלבים מאוד התחלתיים, אני מוצאת מומחי תוכן מהקהילה. סתם, קחי את הדבר הכי קטן. את יודעת מה זה אומר, למצוא את הבן אדם הנכון בארגון של 4,500 איש, גם כשאני בארגון מטה ואני יחסית מכירה? לפעמים זה יכול לקחת שבוע, למצוא את הבן אדם המתאים. היום זה לוקח רבע שעה, בקבוצת וואטסאפ. אם מי שאני צריכה לא נמצא בקהילה שלי…

‏רות: ידעו להפנות אותך.

‏מלי: בדיוק. אז מישהו בקהילה שלי מכיר את הבן אדם הזה, וזה פשוט נסגר. זה הגיע למצב של… שהם צוחקים על זה, בקטע טוב, של אנשים מבקשים איזושהי עזרה בקהילה, והם קיבלו תשובה, והשיא לאחרונה היה, "קיבלתי עזרה תוך ארבע דקות ו-20 שניות…"

‏רות: יו…

‏מלי: או משהו כזה…

‏רות: גדול.

‏מלי: שזה מטורף!

‏רות: כן.

‏מלי: אז אני חושבת שזה התועלת שבשבילה אני הקמתי את הקהילה, אבל יש מלא תועלות שאפילו לא חשבתי עליהן. קודם כל, נוצרה… זה לא… אני הקמתי את הקהילה בשבילי, בתור תשתית, אבל אני לא רוצה להגיד הזנב מכשכש בכלב, כי יש לזה קונוטציה שלילית, אבל פשוט נוצרה פה פעילות שלמה, שלא הייתה, שאף אחד לא חשב להקים אותה, ועכשיו יש פה קהילה, וצריך לתת להם את הצרכים שלהם. זה הוליד פעילות חדשנות פנים-ארגונית ענפה, שהיא היום התשתית ללשלוח מיזמים לאקסלרטור של התעשייה האווירית, ופעילות שלמה שקורית מהקהילה שלא תוכננה בכלל, מעבר לתשתית.

‏רות: מלי, תודה רבה רבה לך, אל תפסיקי. זה ממש, יש לך איזושהי… skill given שנובע ממך בצורה כל כך טבעית, אז אני מקווה שרק תמשיכי, ושייצא לנו גם לעבוד ביחד.

‏מלי: הלוואי.

‏רות: ותודה רבה לך, תודה לכם שהייתם איתנו.

‏[מוזיקה קצבית]

‏קריינית: נשארתם עם טעם של עוד? זה הזמן להזכיר שאנחנו מלוות חברות וארגונים בהליכי הקמה של קהילות ובפעילויות תוכן מבוססות קהילה, וכמובן, מרצות ומעבירות הכשרות בתחום. תוכלו למצוא הכל ב-communityforwardil.com.

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

Comments


אוהבים פודטקסטים? הישארו מעודכנים!

הרשמו וקבלו עדכונים לכל תמלולי הפודקאסטים

תודה שנרשמת

  • Whatsapp
  • Instagram
  • Facebook

כל הזכויות שמורות © 

bottom of page