בפרק זה רות עדן מארחת את שני ברקוביץ׳, מנהלת מחוברות עובדים במיקרוסופט, על קהילות המשמעות שהיא הקימה בארגון. בפרק שני מתארת את הקהילות, מדוע הן הוקמו, ולמה? מה נחשב כהצלחה מבחינת הארגון לפעילות הקהילות, וכיצד הם מודדים אותה?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 22/02/2023.
[מוזיקת רקע קצבית]
רות: "The Community Factor", קהילות שעושות הבדל, הפודקאסט מבית "Community Forward".
[מוזיקה נחלשת ומסתיימת]
היי לכולם, אתם מאזינים לפודקאסט שלנו, "The Community Factor", הפודקאסט שיקח אתכם אל מאחורי הקלעים של קהילות בחברות. בפודקאסט נחשוף את האימפקט שקהילות יוצרות בסביבה העסקית והארגונית. אני רות עדן, מנכ"לית ומייסדת שותפה של "Community Forward", והיום נמצאת איתי שני ברקוביץ', People Engagement Manager במיקרוסופט.
שני: אהלן, אהלן.
רות: אהלן, אהלן. התפקיד של שני הוא להעצים תרבות ארגונית וליצור חוויות עובד משמעותיות, ובעצם קשר משמעותי וחזק בין העובדים לארגון עצמו. שני מתמחה ביצירת תוכניות ומרחבי התנסות שיפתחו ויחברו בין העובדים בדרך ייחודית. וואו, חתיכת טייטל. [בחיוך]
שני: כן, אבל זה כיף, זה חדשנות, זה נחמד.
רות: מה זה אומר? קחי… קחי אותי רגע לתוך העולם שלך.
שני: בבסיס, הכי פשוט, לחבר בין אנשים. זה כאילו נשמע פשוט, אבל גם בפוסט-קוביד… זה אגב התחיל בקורונה, אני מניחה שאני… גם נגיע לזה בהמשך, אבל בעידן שבו אנשים רגילים לתקשר כאילו דיגיטלית, יש לזה המון חסרונות. אנשים לא באמת מפתחים מערכות יחסים עמוקות, עם איזשהו relations שהם מעבר להעברת מסרים, והיה פשוט רצון… רצון מאוד חזק של הארגון שהגיע כאילו מבפנים, לייצר את מערכות היחסים הקצת יותר משמעותיות. אנשים שישפיעו אחד על השני, גם במטרה להביא אותם לשיתופי פעולה, בין אם אישיים או עסקיים, שאגב, זה קשור אחד מאוד בשני, וראינו שזה קורה, נורא דאגנו מה… ממה שנקרא KPI הזה, אבל בסוף זה קרה די מהר, שאנשים…
רות: אז בואי ניקח רגע צעד אחד אחורה. ספרי לי, מה עשיתם? איזה קהילות יש היום במיקרוסופט שאת מובילה? כי יש הרבה סוגים לזה.
שני: לגמרי. ואגב, בגלל זה גם היה לי מאוד מאוד חשוב לבדל אותם, גם במה שהם נותנים, גם הערך שהם נותנים וגם השם שלהם. אז הקהילות שאני התחלתי לפתח התחילו בתקופת הקורונה, והרעיון זה "קהילות משמעות". "קהילות משמעות" זה נותן לךָ או לךְ עוד מקום שבו אתה יכול לבוא לידי ביטוי מעבר לעבודה שלךָ בתוך הארגון, או-קיי? עכשיו, הסוגים של הקהילות שבחרנו זה משהו שמתקשר לסוג של מערכות הפעלה של החיים. התנהלות עם כסף, פיננסים, זה כאילו אחד הדברים הכי בסיסיים שבן אדם צריך להתעסק בו…
רות: לגמרי…
שני: שאף אחד לא מלמד. אז מה יותר טוב מלעשות קהילה, שאתה לומד גם מאנשים אחרים שהם גם באים מאותו חתך פיננסי כמוך, מאותו, את יודעת, ילדים, והכול…
רות: רקע…
שני: בדיוק, רקע ומקצוע ואורח חיים. הדבר השני זה הורות, הורות וחינוך. היה מאוד חשוב לשים דגש על החינוך, כי אנחנו לא מתעסקים רק במה שקורה עכשיו, אנחנו מתעסקים גם במה שיקרה עם הילדים שלנו בהמשך, ומאנשים בתוך חברת הייטק הגיעו המון יוזמות, גם בהמשך, על איך אנחנו יכולים לשפר את הדבר הזה.
והקהילה הנוספת שהיא במסגרת מתחם שנקרא cause, cause במשמעות של הסיבה שאני קם בבוקר, my cause. [רות מהמהמת בהבנה] אז השלישי זה בעצם נקרא essence, לייפסטייל מתקדם. כל הדברים שעושים לי טוב, שקשורים להתפתחות אישית, אבל הדברים הפחות… הפחות מה שנקרא, שגורים, אוקיי? כאילו, ריברסינג, מי שמכיר… והרעיון זה גם להתנסות ביחד. להתנסות ביחד, להחליף חוויות, לשתף.
רות: אז הקמתם מתחם שנקרא cause, שבעצם כולל שלוש קהילות שונות…
שני: כן.
רות: שאני יודעת שאתם קוראים לזה…
שני: נַבּוּלוֹת.
רות: נבּולות, אוקיי? אחת, פיננסים, השנייה, הורות וחינוך, והשני… אה… השלישי, לייפסטייל, שבעצם הפוקוס זה התנסות ביחד.
שני: כן, התנסות ביחד בדברים שלבד כנראה לא היית עושה. הרבה פעמים אנחנו רוצים לנסות משהו, וגם כי אין לך את ה… זה משהו שהתחיל גם ב"מועדון החמש בבוקר", זה היה עוד קהילה שפיתחתי מיקרוסופט, קהילת מטרה, מה שנקרא, ובעצם גילינו שהרבה יותר קל, לא מגלה פה איזה סוד כזה גדול, אבל הרבה יותר קל לעשות משהו ביחד, אוקיי?
רות: נכון.
שני: וכשיש לך מסגרת סביב זה, אז עוד יותר פשוט, כי אומרים לך כאן לאן להגיע ומה לעשות, ומשם זה כבר הפך להיות משהו יותר פתוח ולא תוכנית, אבל כן, לעשות דברים ביחד, לעבור אתגר משותף ביחד, לחלוק קשיים, לחלוק רגעי שיא, זה…
רות: אני חייבת לשאול שאלה אחת, זה נשמע מדהים, אוקיי? מגניב לגמרי, אני כנראה גם הייתי רוצה לקחת חלק בזה, אבל אני רגע מסתכלת על מיקרוסופט, שהיא חברת הייטק ופיננס, בסוף צריכה להכניס כסף, היא צריכה שהעובדים שלה יספקו תוצרים. למה למיקרוסופט להשקיע, בואי, זה המשכורות שלך ושל הצוות שלך, זה הפוקוס של העובדים, זה הזמן שלהם, למה למיקרוסופט לעשות דבר כזה?
שני: איך כבר הגעת לשאלה הזאת ישר על תחילת הראיון? אז למה? אז קודם כול, כל הכבוד למיקרוסופט, שהם דור מאוד מתקדם של חברות שמבינות שלעובדים יש עוד חיים. היום לא מדברים כבר על work-life balance, מדברים על work-life blend, זאת אומרת, הכול, התערבב בהכול, במיוחד מאז הקורונה, ומבינים שלאנשים יש צרכים. אם הם לא יענו על הצרכים, מישהו אחר יענה על הצרכים, או לא יענו על הצרכים, שזה הכי גרוע, ואז העובד מרגיש deprived ומתחיל להתעסק…
כשעובדים נמצאים בקהילת הורות, הם יודעים שיש להם למי לפנות, הם מרגישים בטוחים באזור הזה, ואז להיפך, ואז דווקא מתפנה להם יותר מקום בראש, ופנאי ותשומת לב לעבודה.
רות: אז הרעיון היה בעצם לייצר קהילה שתענה להם על איזה שהם אתגרים יומיומיים, כדי שבסוף הם יהיו יותר רגועים ויבצעו את העבודה שלהם יותר טוב?
שני: גם, ואני אתן לך עוד דוגמה. למשל, בקהילה של הפיננסים, הם לוטשים עיניים, הרבה לטשו עיניים לאנשים שעברו לסטארט-אפים. אז בואו אנחנו נדבר על איך להוציא מהמשכורת שלנו יותר, [רות מהמהמת בהבנה] כי בסוף אנשים עושים הרבה כסף, והם לא יודעים לאן הוא מתפזר, ומה אפשר לעשות איתו. מדברים היום על פרישה מוקדמת, חיי נוודות, כל מיני דברים כאלה. זה נותן להם באמת את הכלים למקסם את המשכורת שלהם.
רות: מהמם. אני אקח אותך לעוד מקום. בסוף, אם אני מבינה נכון, אנחנו מדברים על איזשהו אימפקט שאנחנו רוצים לראות בארגון עצמו, שהוא יבוא לידי ביטוי בתוצרים של העובדים, בשביעות הרצון של העובדים, אבל מיקרוסופט זה ארגון עצום. אז איך מייצרים קהילות לכל כך הרבה עובדים?
שני: אז יש לנו קהילות נוספות. יש לנו ERG, שזה employee resource group שמדבר על… זה נקרא בז'רגון שלנו, "קהילות גורל משותף" - ערבים, דתיים, אנשים שבעצם חולקים גורל. יש קהילות מקצועיות - "הבונדים", ויש את ה"קהילות משמעות". ה"קהילות משמעות" נולדו מתוך התרומה שלי לחברה, שזה איך באמת לחבר אנשים, על בסיס שהוא העשרתי יותר. אני חושבת שהוא בייסיק, אבל הוא העשרתי יותר, ואנשים מוצאים את ה-passion שלהם שם. אז לא כולם משתתפים, אבל מה שיפה בזה שזה מרחב קבוע, שאנשים נכנסים ויוצאים ונכנסים ויוצאים, זה לא קורס. וכל פעם מישהו אחר מביא משהו ומישהו אחר מדבר על משהו, שזה גם נושאים שנורא נורא קשורים למה שקורה היום והכול אז זה מאוד קל להכניס לזה דברים שקורים, ולהתפתח. ואגב, זאת הסיבה שגם קוראים לזה נבּוּלה. נבולה זה כוכב, זה כוכב… סליחה, זה ערפילית אבק, שנולדת מאיזושהי התפוצצות של סופרנובה, שבסוף נהיית כוכב, אבל כל התהליך הזה הוא מאוד ארוך ונבנה וקשור כאילו לכל האנשים שמגיעים ו…
רות: מהמם. אז זה נשמע מדהים ונורא נורא גדול, זאת אומרת, נבולה, ערפילית אבק, בואי רגע נצלול פנימה. קחי אותי לאיך נראית הקהילה. זאת אומרת, היום, יום שני, 30 בינואר, איך נראה היום בקהילת הורות או קהילת פיננסים, מה קורה שם?
שני: אז הדבר הכי חשוב בקהילה זה ריטואלים. בעיניי זה הדבר הכי חשוב, במשמעות של לגרום לזה שדברים קבועים יקרו כל הזמן. מספיק שאתה… הייטקיסטים, אני חושבת שזה כולם, אבל הייטקיסטים צריכים הרבה שיגידו להם שיש להם משבצת שבה הם יכולים להשקיע בעצמם. הם לא יעשו את זה עבור עצמם, תמיד יצטרכו לפנות דברים, ותמיד כאילו המשפחה או ה…
רות: עבודה.
שני: עבודה, יקדימו את מה שזה, וברגע שאת לוקחת להם כאילו איזה נתח מהזמן, אז זה נהיה הרבה יותר פשוט להקדיש לזה את הזמן. אז איך זה נראה? אז יש כל מיני ריטואלים, נגיד סתם בהורות, יש לנו "מעריב לנוער שלום", שאנשים באים ומדברים…
רות: איזה גדול!
שני: כן, אנשים באים ו… ואגב, זה קרדיט לבחורה חמודה שעובדת איתי, לשושן, שהיא מדהימה וקריאטיבית, אז היא נתנה את השם הזה, וזה בעצם מקום שעובדים מגיעים אליו בשביל לדבר, לפתוח, לפתוח מה עובר עליהם בהורות, ואז יש להם בעצם את המשבצת הזאת. יש בפיננסים, יש לונג ושורט, לפי ה… זה.
רות: כן.
שני: חצי שעה שעובד מעביר שורט על… לא יודעת… IRA ומניות והשקעות ומה קורה עם הבנקים עכשיו. ולונג, שזה שעה וחצי שמישהו מבחוץ שמגיע לדבר. זה יכול להיות גם מבנקים, זה יכול להיות איזה רייז-אפ וכל מיני דברים כאלה.
רות: אז זה כל פעם מפגש, או שיש להם גם איזשהו מרחב דיגיטלי שבו הם נמצאים כל הזמן?
שני: אז יפה, אז תודה שאת מכוונת אותי. אז זה בכל מיני ערוצים. יש לנו… ה-Teams בעצם משמר… טימס, שזה מקביל יותר טוב לזום, [רות מצחקקת] הוא גם נמצא שם… כל הספרייה של כל ההרצאות שהיו וכל מיני מצגות וכל מיני דברים שעובדים בקהילה.
רות: איזשהו אתר ידע שבעצם משמר את מה שהם למדו כל הזמן.
שני: בול. וגם משמש למפגשים היברידיים או וירטואליים. יש את הקבוצת וואטסאפ, שאין מה לעשות, אני מאוד בעד הכלי הזה. היום יש לנו הרבה יותר מדי, זה ברור, אבל אני מאוד בעד הכלי הזה כי הוא מאוד אינטואיטיבי והוא מאוד נכנס לתוך החיים, אז שם הם… מתנהלים הדיונים, זאת אומרת, לכל ערוץ יש מטרה. אז בוואטסאפ מנהלים את הדיונים, השיחות, הקצת יותר "שיחות חולין", מה שנקרא.
רות: למה יצאתם לוואטסאפ? זאת אומרת, אני יודעת שבטימס יש גם פלטפורמה עצמה שדרכה הם יכולים להתכתב.
שני: נכון, ועדיין…
רות: אני מניחה שהם גם עובדים ב…
שני: אז אני אגלה לך סוד, שאגב, הרבה פעמים, הצלחנו בזה, יש הרבה עובדים שאין להם טימס על הטלפון, נגיד…
רות: או-קיי…
שני: …מאיזושהי בחירה, שאני יכולה להבין את זה לייצר את ההפרדה. אבל למרות שהנבולות הצליחו לשכנע אותם גם לשים טימס על הטלפון. [בחיוך]
רות: אני חייבת להגיד לך שזה בעיניי מדהים מה שאת כרגע אומרת. כי בסוף, בתפיסה שלנו, כשבוחרים פלטפורמה לניהול קהילה, צריך לבחור את הפלטפורמה שהיא הכי נוחה לחברי הקהילה…
שני: people first, people first.
רות: בדיוק. עכשיו, יש איזושהי נטיה בארגונים שאומרים, "לא, אני רוצה שאתם תשתמשו בטימס, פה תהיה הקהילה". אבל אם חברי הקהילה, זה לא… כמו שאתה אומרת, זה לא בטלפון שלהם, אז הם לא יכנסו לזה.
שני: זה לא בטלפון, זה לא בטבע שלהם. זה…
רות: בול. אתה צריך to blend in בתוך הטלפון שלהם.
שני: יותר מזה אני גם אגיד לך. לפתוח קבוצה בוואטסאפ זה שנייה.
רות: נכון.
שני: זה מאית שנייה. לפתוח טימס זה כבר… זה בסדר, את יודעת, זה כלי ארגוני, אפשר להבין למה. אבל האינטואיציה, וזה שזה קורה יותר טבעי… וקהילה בסוף, אם לא נותנים לה לזרום, אז… ומשהו עוצר, אז משהו מהקסם פג.
רות: ומי מנהל את זה?
שני: את הוואטסאפ? העובדים מנהלים.
רות: לא, את הנבולה עצמה.
שני: אז זה גם שאלה מאוד יפה. התחלנו… המודל היה ממוטיבציה חיצונית למוטיבציה פנימית. אנחנו יצרנו להם את המרחב, זאת אומרת, את הגינת משחקים, והם התחילו לבנות מתקנים, היום זה לגמרי ב…
רות: וואי, איזה מטאפורה מהממת.
שני: כן. אז תשמעי גם להראות להם שאפשר לבנות עוד נדנדה או עוד ארגז חול, זה גם איזה… כי הרבה פעמים מקבלים משהו מן המוכן, אומרים, "אוקיי, לא צריך לגעת". ועם זה, פשוט הצלחנו לגרום להם איכשהו להבין שמה שהם יוצרים זה בסדר, אפשר לייצר, ולהפך, זה…
רות: גם מזה אתם תהנו. אנחנו פה. אנחנו נותנים לכם את המרחב, עכשיו בואו תכניסו את הקסם לבפנים.
שני: עכשיו אני אגיד משפט: If you build it they will come, if they build it they will stay.
רות: אני שמעתי את ה…
שני: שאין, זה משפט… חוץ מהמשפט הזה שהסָפָּר שלי אמר, שאולי אני אגיע אליו בהמשך, זה באמת אחד המשפטים שמובילים שאין מה לעשות, כאילו בהתחלה אתה נורא נגד, אבל ברגע שאתה בונה את זה, את בונה את זה, זה…
רות: קחי אותי רגע לרגעים הראשונים. איפה הבנתם שבכלל יש צורך לדבר הזה, שנקרא ה-cause, המתחם עצמו, או הנבולות? מה היה… זה בא מלמעלה? עובדים באו לדבר איתך? איך זה עבד?
שני: אה… אני גם היה לי… פיתחתי בזמנו תחנת רדיו, ומה שיפה זה שכל דבר שאתה מפתח עבור העובדים, שאני מפתחת עבור העובדים, יש לך קשר עם העובדים, ואז הם באים ומרגישים הרבה יותר נוח להגיד לך ולתת לך את האתגרים ומה עובר עליהם. ומה שקרה, בתקופת הקורונה, הרבה עובדים הגיעו אליי ואמרו לי: "אנחנו בודדים, אנחנו לא יודעים…" כאילו, לא המון, אבל הרבה שהצליחו להגיד שאין להם כל כך משמעות עכשיו, את יודעת, הם לא מתלבשים, אנחנו לא זוכרים את זה, אבל הייתה תקופה…
רות: כן, כשהיינו בבית…
שני: …קשה מאוד… כשהיינו בבית. שלקח זמן להסתגל בכלל לזה. את יודעת, אנחנו לא כולם עם משפחות, לא כולם עם ילדים, יש אנשים רווקים שגרים לבד, אז את יודעת…
רות: אני זוכרת שגם הפוקוס של החברות הגדולות היה: אוקיי, העובד עובד בבית, אז מה אני אעשה? אני אצ'פר אותו בזה שאני אתן לו כסף - לך תקנה את העמדה ותישאר בבית.
שני: תיכף אנחנו נגיע, המשפט של הספּר שלי בדיוק מתכוון, מתחבר לשם. אבל באמת הבנו שיש צורך לחבר ביניהם על בסיס של איזשהו… את יודעת, אומרים אינטרס, או אומרים איזשהו מקום שאני רוצה לייצר בו שיפור או שינוי או הטבה מסוימת, התפתחות. ואז בעצם הייתה לנו תוכנית לפני כן שנקראה out of scope, שזה היה קורסים, עכשיו, מה היה ההבדל? בקורס אתה יושב… את יושבת לבד עם או מול המחשב, זה היה גם ב…
רות: נכון. את פסיבית.
שני: את פסיבית. וגם כששלחנו להם חבילות הביתה, להתעסק כאילו עם… את יודעת, שהיה שבקורונה עדיין הם היו לבד…
רות: נכון.
שני: זאת אומרת, הם מאוד ראו את הערך שלהם עצמם מול עצמם, והיה איזה רצון לייצר חוכמה קולקטיבית, איזה משהו כזה שאנשים נפגשים סביבו, מדורת שבט חדשה, שיכולה, אגב, לעבוד גם מרחוק וגם פרונטלית. זאת אומרת, עד אז לא היה דבר כזה מרחוק, לא הייתה פגישות בטימס, לא היה…
רות: אז הצורך בא מלמטה, ואז מה עשית? פשוט התחלת לפתח? היית צריכה לקבל אישורים? היית צריכה להגדיר את מדדי ההצלחה?
שני: אז התחלתי… תמיד. התחלתי לפתח, ואגב, מדדי ההצלחה, בגלל שזה חדש ולא היה לפני כן, אז הכול כאילו נבנה כזה עם הזמן, אבל הבטחתי שיהיה לזה ביקוש, הבטחתי שאנשים ידווחו מאוד מהר, שהם הכירו חברים חדשים, שהם מרגישים פחות לבד, שהם מרגישים תחושת שייכות יותר גדולה, וככה היה. וגם את זה היה מאוד מאוד קשה לבחון, כי לא היו, לא דיברו בכלל בז'רגון הזה. והנבּולות, זה נהיה משהו חדש שככה עובדים, זאת אומרת, עד אז העובדים היו רגילים לקבל דברים, הם הפסיביים, כמו שאמרת קודם. הפעם - הם, יש להם הזדמנות להיות בפרונט, הזדמנות לתת, להיות חלק, לפעמים זה אתגר הרבה יותר קשה, אגב - לאפשר לבן אדם, לגרום לו להרגיש capable מאשר לעשות את זה עבורו.
רות: אז איך באמת את יודעת שאת מצליחה, שהנבולה עובדת?
שני: אז פיתחנו, קודם כול חמישה…חמישה מדדים. יש את המדד הכי חשוב, שזה מדד מעורבות, אני אגיע אליו בסוף, אבל קודם כול, נחשקות, waiting list. אנחנו הגבלנו, החלטנו להגביל את הקהילה עד מאה איש. מתוך מחשבה…
רות: אוה, איזה חשוב.
שני: …מתוך מחשבה… אגב, נכנס פה גם העניין הזה של… של גם נחשקות, אבל מצד שני גם בקרה. היה מאוד חשוב לנו שכל בן אדם שנכנס לקהילה יקבל את היחס, לא ירגיש לבד, את יודעת, כאילו, מה הבעיה להיכנס ולצאת?
רות: לא רק זה. אני חושבת ש-once, אתה צריך להתמודד על המקום שלך, אתה מגיע ברמת מחויבות הרבה יותר גבוהה.
שני: חד משמעית.
רות: ואחד מהאתגרים שאנחנו רואים היום אצל הלקוחות שלנו, שאנחנו מלוות, זה שיש פה איזשהו אתגר. אוקיי, הקמתי קהילה, אגב, אפילו קהילה מקצועית, אבל הם לא מדברים. עכשיו, אוקיי, למה הם לא מדברים? כי הם לא מספיק מבינים את הערך…
שני: נכון.
רות: …זה, איך אמרת? You built it, OK? So they came. אבל מה אתה עושה כדי שהם יישארו? ו-once אתה מגביל, את גם באמת יוצרת את הנחשקות, כמו שאמרת, אבל אתה גם מראש עושה איזשהו תיאום ציפיות ואומר: "חבר'ה, אתם פה תופסים מקום של מישהו אחר. אם אתה רוצה להיות חלק, אתה צריך להיות מעורב".
שני: הם צריכים להרגיש privileged.
רות: נכון.
שני: הם צריכים להרגיש זכות. אגב, גם כל האנשים שהיו בהתחלה, קראנו להם "המייסדים". אני זוכרת… אני חושבת שמישהי יצאה פעם מהנבולה ואומרת: "אני מדור המייסדים פה". לייצר מורשת, לייצר, באמת, לייצר איזשהו… את יודעת, מסורת שאנחנו הולכים לפיה, לגרום להם להרגיש שהם חלק ממשהו שהולך להיות פה שנים. כל הזמן נתת להם את התחושה שיש עתיד ויש חזון לנבולה. זאת אומרת, לא לפחד, לחלום ורגע להגדיר אותנו, כ-הדבר שהולך לשנות פה את הכול ומאיתנו הולך לצאת שיטת החינוך החדשה, וכן, נבחרתם בפינצטה להיות כאן, ואם אתם לא תהיו פעילים או לא תקחו חלק או לא תגיעו למפגשים או דברים כאלה…
רות: אז אתם לא תהיו.
שני: אנחנו… אנחנו כמובן נעדכן אתכם ונוציא שאלון ונעשה את כל מה שצריך בשביל להיפרד יפה. אבל חבר'ה, יש פה עוד אנשים, ואגב, היום לנבולה של הפיננסית יש יותר אנשים שמחכים מאנשים שנמצאים בתוך הנבולה.
רות: אוקיי, אז מדד אחד להצלחה זה באמת העניין של הנחשקות. מה הם הארבע נוספים?
שני: אה… מדד נוסף זה העניין של כמה חברים יש. אגב, זה לא תמיד… יש נבולות שנגיד, שקשורות לחוויה והתנסות, זה נבולות שהרבה יותר קשה להכניס להן אנשים, כי אתה צריך לשתף את כולם והכול, אז ב-essence גם, כל הזמן יש אנשים שקצת פחות, קצת יותר, אז להגיע באמת למדד של members.
reach, שזה מדד שהייתי חייבת להתייחס אליו. גם כשאתה עושה דברים בתוך ארגון, כמה אנשים נחשפים לנבולה שהם לא members? [רות מהמהמת בהבנה] זאת אומרת שאם אני עושה מפגשים ואני פותחת אותם לכל הארגון, ואם עכשיו יש יוזמה לעשות תת-נבולה פיננסית לנשים, אז זה גם עוד… עוד אנשים שלא נמצאים בתוך ה…
רות: הנבולה המרכזית…
שני: …הנבולה המרכזית, אבל הם נחשפים, והם מקבלים… את יודעת, יותר מזה… יש אנשים שכל ישיבת צוות שלהם, בכל יום ראשון שהם יושבים, הם מספרים מה היה בנבולה.
רות: מהמם!
שני: …בצוותים, כי וואלה, זה…
רות: בצוותים המקצועיים.
שני: …זה זהב! כן, זה זהב, כאילו, לכולם יש ילדים, אז אתה לא בנבולה של ההורות, זה לא רלוונטי? ברור שכן. אז עוד אנשים נחשפים, אז מעגל ההשפעה הוא יותר גדול, זה ה-reach. אה… היה… יש מדד גם של נוכחות במפגשים ודברים כאלה, והמדד הכי חשוב זה מדד ה-involvement, בהקשר של לא לבחון את האנשים אלא לבחון אותנו, כמה אנחנו מצליחים לגרום לאנשים לקחת יותר חלק גם בעשייה וגם ביוזמות וגם בתוכן. זאת אומרת, אצלנו זה מופרד לוועדות עשייה ומרחבי תוכן. זאת אומרת, אנשים יכולים לתרום מבחינת התוכן שהם מביאים, והנושאים שמדברים עליהם, ואנשים יכולים לתרום מבחינת מה שהם עושים במחלקות שדואגות. למשל, ועדה שאחראית על welcome - אנשים שמגיעים לתוך הקהילה. kit, הם באמת הכינו "קיט" - kit welcome.
רות: אונבורדינג.
שני: אונבורדינג, בדיוק. אגב, אני תמיד טוענת שקהילה זה כמו ארגון…
רות: חד משמעית.
שני: …לכל דבר, וצריך לעשות… כל מה שיש בארגונים - צריך לעשות. צריך לעשות ריאיון עזיבה וצריך לעשות זה… יש פה המון דאגה מבחינת האופרטיבית, אחרת זה גם לא מתפתח, וגם אנשים לא באמת מבינים את הפוטנציאל. אז מדד involvement זה score שאנחנו בונים אותו לפי אם בן אדם מעביר הרצאה, אם הוא יוזם מפגש, אם הוא מביא רעיון, אם הוא מתחיל דיון. כל דבר כזה יש לו score, ואז יש לנו involvement score ואגב, הרבה פעמים אנחנו יכולים לראות אם בן אדם נמצא פתאום בתקופת כזה… שפל, ואז אנחנו יודעים ש… פתאום אנחנו מגלים אחר כך בדיעבד שפתאום נולד לו ילד או משהו בסגנון, אז אנחנו באמת, לפי ה-involvement, אנחנו יודעים…
רות: אז ה-involvement score, סליחה, זה פר פרסונה, או שאת בודקת את זה כגג על הקהילה, עד כמה הקהילה היא מספיק מעורבת על ידי חברי הקהילה?
שני: זה מרכיב אחד את השני. זאת אומרת, האנשים, לפי המעורבות שלהם, זה מרכיב את המדד. אנחנו תמיד בודקים את זה לפי חודשים שהיו, ולפי גם פעילויות שאנחנו עושים. רואים אם, למשל, אנחנו מתחילים לדבר… סתם, למשל… בפיננסים הכי קל לי להסביר את זה, אה… בהקשר של כולם עכשיו עוזבים את הבנקים בישראל…
רות: כן.
שני: …אז נגיד, עכשיו יש המון… המון שיח, אז אנשים מתחילים דיון, אז אנשים מביאים רעיון להרצאה, אז אנשים מעבירים בעצמם, שורטים, לונגים, כאילו, יש… אז אנחנו יודעים שכשדברים מחוברים הרבה יותר לטרנדים ודברים שקורים בחוץ, אז יש involvement יותר גבוה. אנחנו רואים מגמה, נגיד, לעומת פעם, שנגיד לא היה שיח לפני, למרות שזה לא באמת קורה. אבל כן, אז לבחון את הפרטים כדי להרכיב את המגמה הכללית.
רות: ואיך ידעת מראש לשים מספר? זאת אומרת, להגיד: היעד שלי הוא להגיע… סתם, אני אומרת… ל-score 5 או 7 או 10.
שני: אז שוב, זה נבנה… כל פעם אנחנו מפתיעים את עצמנו, וזה נבנה. בהתחלה זה היה רק לראות באמת מגמה ומה יוצא מזה…
רות: כן.
שני: ועכשיו יש…
רות: אז מחליטים, אוקיי, אז זה בעצם צריך להיות הממוצע.
שני: תשמעי, גם בסוף, את רואה… בתחושות בטן שלך, גם בלי שאת מודדת, את יכולה לראות מי יותר מעורב ומי פחות מעורב, ומי זה בדם שלו ומי יותר קשה לו ומי… ותמיד יש לך את הסמנים הקיצוניים. אז את רואה בן אדם שגם מעביר הרצאה וגם יוזם תוכן וגם פה וגם מכניס אנשים חדשים לקהילה, וגם החבר מביא חבר, כמובן, זה הכי חשוב… אז את יכולה לפי… הוא הסמן הקיצוני, ואז יש לך את זה שאפילו לא מגיע למפגשים, אז…
רות: אני רוצה רגע להקשות. נראה לי, נראה לי שזה יהיה להקשות. בסוף, המדדים שאת מדברת עליהם, הם מדדים שהם פנים הקהילה, זאת אומרת, כמה החבר הוא מעורב בקהילה. אבל מתחם cause והנבולות יושבות תחת מחלקת מעורבות עובדים, כשבסוף אני רוצה שהעובד יהיה devoted למיקרוסופט ושהביצועים שלו יהיו טובים בתוך מיקרוסופט. אז איך אנחנו מודדים מה הארגון מרוויח מהנבולה?
שני: זו שאלה מעולה. את זה, ספציפית… כדי לעשות מבחן שהוא קבוצת ביקורת, זה באמת מחקר שהוא מאוד מאוד מאוד… הוא גם יקר.
רות: נכון.
שני: מחקר יקר כדי באמת להוכיח את זה, וזה יקרה מתישהו. אנחנו התחלנו איתו, וזה פשוט… כל שאלה שיש לך מסתבכת עוד יותר ועוד יותר בעניין הזה של מעורבות ותחושת שייכות ודברים כאלה. אז עשינו מעקף. עשינו… אנחנו גם עושים שאלונים שממש שואלים את האנשים מה הם מרגישים. אחת התגובות שקיבלנו הכי הרבה זה שבנבולה הם מרגישים בבית. בניגוד להרבה דברים שהם בארגון לא מרגישים בו בבית, הרבה מהם טענו את זה. לקחנו את המונח "שייכות", פירקנו אותו למה זה אומר להרגיש שייך, ולפי זה מדדנו. גם תפיסת הארגון נבחנה שם. זאת אומרת, האם הארגון, מאז שהצטרפת לנבולה, הוא נחשב בעיניך איכותי יותר.
רות: מעולה.
שני: אה… דברים כאלה. אז כן, שאלות, זה אגב נורא משתנה מארגון לארגון ומה יותר חשוב לו.
רות: נכון.
שני: אגב, יש גם את המדדים הכי… זה… שזה ה-retention - שימור עובדים; מדד של ה-trition, ושמה כן עשינו השוואה לממוצע הארגוני. זאת אומרת, הגענו למצב שבנבולות יש אחוז עזיבה נמוך משמעותית, פי שלוש, מבארגון.
רות: מדהים! אם זה לא מדד הצלחה, אם זאת לא קהילה שעושה הבדל…
שני: אז רות, אז אני אגיד לך פה, ואני חייבת לסייג את זה. אנשים שמלכתחילה מגיעים לקהילות, הם הרבה פעמים יותר מחוברים לארגון. זה לא תמיד ככה, [רות מהמהמת בהסכמה] יש לפעמים גם אנשים שנכנסים בשביל להכיר ובשביל להתחבר, אבל חייבים להבין שגם במדד הזה יש סייג…
רות: מראש, נקודת הפתיחה שלנו היא שונה, את אומרת.
שני: כן. עכשיו, כשעובד מגיע לארגון ואומר: "אני רוצה…" עובד חדש… "אני שמעתי על קהילת פיננסים, אני רוצה להצטרף לקהילה", את יודעת שגם מבחינת ה-attraction יש לזה משמעות.
רות: נכון.
שני: אז זה גם השאלון, זה גם המדדים ה… לפי ביצועים, וזה גם המדדים שיותר מתקשרים למה שאנחנו באנו לעשות כחוויית עובד, כמיתוג מעשי, כדברים כאלה…
רות: מעולה.
שני: שהם גם קובעים ונמדדים.
רות: תגידי, מה עם אתגרים? קשיים? יש איזה אצלכם? כי כרגע הכול נשמע ממש מהמם.
שני: אז זהו, אז את זה כתבתי, כי את זה אני אף פעם לא זוכרת להגיד. אז קודם כול, במיקרוסופט יש מונח חדש שקוראים לו thriving. אה…
רות: שגשוג.
שני: זהו, אז זה שגשוג, זה שגשוג בעברית פשוטה…
רות: כן…
שני: …מה שנקרא. מה שהם מתכוונים, וזה מונח מאוד מורכב, אבל אני מאוד מתחברת אליו, זה סוג של אינרציה אנרגטית. אה… להשיג כל הזמן שיהיה את הרוח הזאת, כי קהילה זה הרבה רוח, זה הרבה…אה… ו-וואו, ומה שעכשיו… דיבור כזה, פתאום עשינו עכשיו שיתוף פעולה עם "עוברות ושוות", אז פתאום… ההרצאות שלהם היו מעולות… ואז פתאום לא הפסיק להיות דיבור על זה, ואז קהילת פיננסים נהייתה כאילו… "וואו…" ו"שמעתם, מה הביאו?" וללל… [בהתלהבות]. אז הדיבור הזה, והאנרציה והרוח והכל, אז כל הזמן להמשיך לשמור על הקהילות, הדבר הכי חם, הדבר הכי בועט, הדבר הכי… זה אי אפשר להוריד את הרגל מהגז. עכשיו, גם אם הם עושים את הדברים, הרבה פעמים צריך גם לכוון אותם. שאגב, זה מוביל אותי לנקודה השנייה, שזה תוכן. לא הרבה אנשים יודעים לעשות תוכן טוב. תוכן שלאנשים יהיה סבלנות אליו, תוכן שהוא מחבר, תוכן שזה, אז תוכן שמשלב דברים טרנדיים ודברים כאלה, אז זה גם עוד איזשהו…
רות: אתגר.
שני: אתגר. אה… והאתגר האחרון, שאני חושבת שגם ארגונים הרבה פעמים זה… זה הקליטה והעזיבה. שלגרום לזה שהבן אדם ירגיש שהוא… ממצה את הפוטנציאל שלו ישר על ההתחלה, ומבין מה הערך של הדבר הזה. זאת אומרת, אחד הדברים שאני ישר רואה כשבן אדם נכנס ויוצא מהקהילה, אני כזה… מה קרה פה? למה זה קרה? [מגבירה את הקול] אני כזה… את יודעת… כאילו… עכשיו, זה שיש לנו רשת של אנשים שדואגים לזה, פנים, בתוך הקהילה, זה מדהים, כי תמיד יש מישהו שיתפוס.
רות: כן.
שני: אבל זה עדיין מאוד… להתעסק עם האנשים, זה תמיד מאתגר.
רות: תגידי, מה איתך? את חברה באישי בקהילות? יש קהילות שאת שואבת מהם השראה?
שני: תראי, זה…
רות: או שהסנדלר הולך יחף?
שני: הסנדלר קצת הולך יחף, ואני גם אגיד לך למה. כי אני, מבחינתי, קהילה זה אותנטיות, ואין הרבה. אין הרבה קהילות שאני מרגישה את האותנטיות. "צרות בהייטק" לדוגמה…
רות: כן…
שני: זה אחד הדברים שחרט על דגלו את האותנטיות…
רות: נכון…
שני: …ואני באמת מאוד מזדהה עם הקהילה הזאת. אה… אחד הדברים שגם אמרתי זה "לאכול את הראש", אני מאוד אוהבת לדבר על אוכל ו"לייף", good life, ודברים כאלה. אבל קהילה כקהילה, אני… שוב, זה איפה שאני רואה כנות ואותנטיות, אני לשם הולכת, והרבה זה קורה עם החברים שלי והמשפחה שלי ודברים כאלה.
רות: זה נשמע גם מכל מה שדיברת עד עכשיו, שאת מאוד מכניסה את האותנטיות הזאת לתוך…
שני: חד משמעית.
רות: …לתוך cause. כי בסוף… הרי אחד מהדברים שדיברת עליהם לאורך הראיון היה ש"אני בונה את המרחב, והם אלו שבונים את ה… את המתקנים". עכשיו, הם בונים את המתקנים מהמקום שמתחבר ל-pain האישי שלהם.
שני: בדיוק.
רות: …"מה הצורך האמיתי?" אני לא עושה את זה Top Down…
שני: כן.
רות: אלא אני נותנת להם את המקום לבנות את הדברים שיתנו להם את הערך האמיתי.
שני: בדיוק. אז פה אני אכניס את המשפט של הספר שלי ברשותך.
רות: יאללה, ועם זה נסיים.
שני: ועם זה נסיים, וואו. אז הייתי אצלו ב… והוא, דווקא, כל הקטע של קבלה. ובקבלה יש הרבה דיבור על קולקטיביזם, מה זה אומר להיות מחוברים ביחד, אנחנו חונכנו לאינדיבידואליזם ולהסתדר לבד, אנחנו לא מכירים את השכנים שלנו. ואחד הדברים שהוא אמר זה שכסף לא קונה את מה שהלב צריך.
רות: מהמם.
שני: ובאותו רגע שהוא אמר את זה, פשוט הבנתי שכשאתה נותן לבן אדם את מה שהוא צריך, זה לא צריך לעלות הרבה. זה פשוט צריך להיות מדויק וקשור למשהו שהוא באמת מחובר ללב שלו ולרגש שלו ולמה ש… ואז הוא הרבה יותר מחובר.
רות: וואו, איזה משפט חזק. אחלה סיום. [בנימה מחויכת] תודה רבה שני, היה לי באמת כיף גדול, ותודה רבה גם לכם, למאזינים, למאזינות, לאלו שצופים בנו, אנחנו נתראה בפרק הבא.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
ความคิดเห็น