תקציר: פרק שני של מהדורת חירום עם דור כאהן בשיתוף הפודקאסט חווית הדור כאהן
<<< המשך של חלק א׳>>>
דור: יאללה, טוב, אז שלחתם לנו הודעות, ואנחנו נשמע אותן. בוא נראה, נתחיל, נשמע הודעה, הודעה, ומקווה שנשמע את הכול. בוא נראה ההודעות, מאת מאזינים אלינו, בבקשה.
הקלטה של מאזין: שולח לכם הודעה מהגולה, אני גר בגרמניה כבר 11 שנים, ואני חייב להגיד שהמצב פה מזה מוזר בימים האחרונים, מאז מה שקרה בישראל, כאילו, מן הסתם גם עצוב לי ומפחיד ומוזר, כמו אצלכם, אבל גם מאוד אקסטרה מוזר, כי יש איזו הרגשה שהגרמנים מרגישים עכשיו שיש נאצי חדש במגרש, וזה הזמן שלהם להשתחרר מההיסטוריה, אז הם אובר אמפתיים.
נגיד בעבודה, עשו רק בשבילי לכבודי דקת דומיה, כל העובדים לזכר הנופלים בישראל, וזה היה רגע מאוד מוזר, וכל הזמן שואלים אותי איך אני, והמנהלת באה ושמה לי יד על הכתף, ואומרת שהיא משתתפת ברגשות שלי, וזה פשוט, וואו, תחושות מוזרות, לא רגיל לזה, אבל אוקיי, מניח שזה סבבה.
דור: וואו, וואו, כתב לנו את זה בן, הקליט לנו, השם שלו בן, וואו.
עדי: אני, אני, אוקיי, חשבתי שהוא בא להגיד את הדבר הבא.
דור: כן, חשבתי שהוא בא להגיד, הנאצים, זה קורה שוב.
עדי: שזה קורה, אז יאללה! נכון, לגיטימציה. תראה איך המוח שלנו חושב, דור. איזה מוזר, לא חשבתי לרגע שזה, איזה טירוף.
דור: זה אוקוורד, בדקת דומיה, לבד, לעמוד.
עדי: זה קצת מצחיק.
דור: אבל אני חייב להגיד שאני דיברתי עם עוד מישהי שגרה בגרמניה, ודווקא היא הרגישה דווקא שמפוחדת שם, ובכלל היה אמור להיות ביום שישי איזה יום זעם כזה באירופה.
עדי: יום חמישי היה אמור להיות, לא עוד באירופה, כאילו יום זעם של כל הערבים.
דור: כן, לא היה איזה דיבור כזה ספציפית באירופה.
עדי: לא קרה כלום, פשוט.
דור: אבל זה נראה לי הרע במיעוטו שמתייחסים אליו יפה, ו...
עדי: אבל זה גם קצת, הוא צודק, זו תחושה ממש מוזרה שמתייחסים אליך כל כך, כאילו, ועוד, כאילו, אתה יודע, אין מה לעשות, בסופו של דבר, אתה יודע, אתה נמצא בגרמניה, אז כאילו גם כאילו שחזרו להשתמש בנאצים, אז זה קצת כאילו, אני היה לי לא נעים מהם אם הייתי שם, אתה מבין? כאילו, החזירו את הטרנד שהם המציאו, שהם לא רצו שיחזור? אתה מבין למה אני מתכוונת?
דור: כן, אתה גם מסתובב להם ומזכיר להם את זה כל הזמן, בכל מקום שאתה הולך.
עדי: אתם זוכרים שאתם המצאתם את זה.
דור: כן.
עדי: וואי, איזה מוזר.
דור: וואו, בן, אנחנו...
עדי: אנחנו מקווים שאתה בטוב.
דור: כן, תפגוש עוד ישראלים.
עדי: לא, זה אמור להיות מנחם, אבל הוא צודק, זה ממש אוקוורד.
דור: אין לי מה להגיד חוץ מזה, זה סופר אוקוורד, הדקה דומיה לבד בשבילך.
עדי: הם עמדו דקה דומיה. איזה מוזר.
דור: עכשיו זה ישראלי דקה דומיה.
עדי: סליחה, אבל זה כאילו, זה ההבחנה לסטנדאפ גם הדבר הזה, שפתאום הגרמנים, כן, פתאום כאילו יש נאצים חדשים במגרש, אז כאילו, גרמנים יכולים פתאום להיעלב, או כאילו לקחו להם קרדיט, כאילו סתם, לא יודעת, אין לי בדיחה. אם תעשה סטנדאפ, תעשה סטנדאפ אז זה יכול להיות טוב.
דור: וואו, טוב, בואו נראה מה אומרת לנו פולי, מאזינה ותיקה של הפודקאסט.
הקלטה של מאזין: טוב, אני גרה במועצה אזורית חופש קלון. יש לנו פה בובים ברמות מפחידות ממש, אין לנו כמעט אזעקות אבל שומעים את כל הבומים, והנסיעה מפחידה ממש. אני רוצה לתת לכם את הזווית של הרווקים. משפחות הולכות ביחד, הורים וילדים קטנים מתפנים, חלק עובדים במקצועות חיוניים, אז ממשיכים לעבוד ודואגים לילדים וזה. ואני רווקה. אני, כאילו, כל הזמן צריכה לדאוג שמישהו יעשה לי בייביסיטר.כל השכנים שלי מדי פעם שומרים עלי וזה, וזה מה זה קשה, לאגור את הכוחות האלה של ללכת ולבקש עזרה כל פעם מחדש, כל פעם שאני מפחדת, כי זה מפחיד. אני באה ומביאה לכם את הזווית הזאת, איך הרווקים מתמודדים עם כל הדבר הזה.
עדי: זה בדיוק מה שחשבתי עליו.
דור: ממש זה מאוד נגע לי בלב.
עדי: ממש חשבתי עליו אתמול בבוקר, אתמול בשישי, חשבתי על זה שכאילו, אתה יודע, אני בזוגיות יחסית חדשה, אחרי כל החיים של רווקות, וכמעט כל מבצע צבאי וכל מלחמה הייתי רווקה, וביום שישי חשבתי על, מעניין איך הייתי אם כאילו הייתי לבד עכשיו. סתם, אני לא יודעת, כאילו אין לי תשובה, אבל סתם.
דור: אני יודע להגיד שאני בעצמי.
עדי: ניסיתי לחשוב מה הייתי עושה, כאילו איך.
דור: את פוגשת חברים כל הזמן, זה מה שאני מנסה לעשות.
עדי: כן.
דור: אבל זה גם קשה, זה גם אתה לפעמים מרגיש, אתה נופל על אנשים, וגם, תדעת, בגילנו כבר רוב האנשים, כן, בזוגיות, אני נופל עכשיו.
עדי: נכון, על גיא.
דור: הייתי אצל אמיר גם פעם אחת, אבל פולי, כן, זה.
עדי: וואי, פולי, זה מאסט.
דור: אני גם לא יודע מה סצינת הרווקים במועצה אזורית חוף אשקלון, יש לי הרגשה שהיא לא בדיוק מטורפת.
עדי: לא הייתי פותחת עכשיו את הטינדר במועצה אזורית חוף אשקלון, אני אגיד את זה ככה.
דור: לא, אבל כן, אנשים מדברים על זה. אנשים מדברים ש...
עדי: בטח, זה מעצים את הבדידות. כי כרגע גם אין שגרת חיים. אתה יודע, אם אתה רווק שלא רוצה להיות רווק בשגרת חיים, אתה יודע, אתה פחות, אתה מרגיש את זה בנקודות מסוימות, אתה יכול להגיד מנקודת מבט שלי. אבל יש לך את השגרה, אתה קם, אתה הולך לעבודה, אתה זה, אתה עושה חברים, אתה יוצא פה לשם לדייט. פתאום כזה אין כלום, ואני לא יודעת אם רוב… אני לא יודעת להגיד מי עובד, מי לא עובד, כי זה מרגיש שכאילו אף אחד לא עובד.
דור: אני לא עובד בכלל.
עדי: אני משבוע הבאה לא עובדת בכלל. אבל פתאום זה כזה כל היום, התחושה הזאת איתך.
כי אין לך את השגרה ואין לך את ה… זה עצוב.
דור: אבל בטח גם בזוגיות זה קשה. בטח גם בזוגיות זה פתאום מאלץ אותך לדברים חדשים כזה, שלא התמודדת איתה לפני.
עדי: זה נורא עצוב, אבל אני חושבת שזה פחות קשה.נגיד לי כאילו פעם ראשונה, שזה קצת גם מלחיץ אותי שאני חושבת ככה, אבל שאני אומרת, איזה מזל שאני לא לבד. ואז אני אומרת, רגע, מה זה איזה מזל שאני לא לבד? כאילו הסתדרתי יפה מאוד לבד כל החיים, מה את פתאום לא יכולה להיות לבד?
אז אני חושבת על זה ואני מלקה את עצמי תוך כדי. אבל ברור שהרבה יותר מנחם וכיף להיות ביחד, אין מה לעשות.
דור: כן. אבל אני כן מוצא הרבה פעמים, שאת יודעת, כל העניין הזה של לדבר עם עלי אנשים בוואטסאפ, אני יש לי באמת חמש קבוצות מאוד פעילות בוואטסאפ.
עדי: כן? איזה יופי.
דור: נגיד, שולחים שטויות ושולחים זה, ושולחים בדיחות ושולחים ככה ושולחים זה, ותמיד אפשר להוריד טינדר ולדבר עם אנשים שלא באמת אכפת לך מהם, סתם כדי להעביר את הזמן, כאילו בלי שום כוונה.
עדי: אוי, אבל רגע, אבל המשפטי פתיחה בטינדר עכשיו הכל על המצב כזה?
דור: אני לא יודע, אני לא יודע, לא בדקתי. לא בדקתי עדיין, אבל...
עדי: כנס, תראה מה קורה שם, מעניין!
דור: בסדר, אני רק חדש בתחום.
עדי: בתחום הטינדר?
דור: לא, אני גם, אני הייתי, הייתי במשהו.
עדי: במערכת, נכון.
דור: זה מערכת כלשהי, כמה ימים אחרי הכול.
עדי: נכון.
דור: אבל בקיצור, מחזקים את ידך!.
עדי: מחזקים את ידך.
דור: יאללה נשמיע עוד.
עדי: בוא נהנה, הרווקות מחזקת.
דור: אנחנו נהנים מזה. קדימה. תומר כותב לנו.
הקלטה של מאזין: שלום, קוראים לי תומר ואני חייל. אני רוצה להודות לכם שאתם ככה ממשיכים ליצור בזמנים כאלה, זה תמיד כיף. רציתי לשאול את עדי שאלה, סליחה דור, מתי את מארחת את אריאל וייסמן בפודקאסט שלך, כי נראה לי שהקולות שלכם ביחד, זה משהו שיכול לעניין הרבה מהקהל שיש מכם. זהו, תודה.
עדי: תומר, יא חמוד אחד! קודם כל אני רוצה להגיד משהו על חיילים. כולם חתיכים ברמות או שזו רק אני? או שהמדים עושים את זה, אני לא יודעת, כולם...
דור: חיילים זה דבר חתיך.
עדי: וואו, מה זה דבר, אז תומר אני בטוחה שגם אתה חתיך. תודה על השאלה. למה אני לא מערכת את אריאל וייסמן? קודם כל אני לא מכירה, אני מכירה אותו מהטוויטר, אני מתה על מה שהוא עושה בטוויטר, אני עושה לו לייקים כל הזמן.
דור: אני גם חושב שזה שילוב טוב.
עדי: כן? אני לא מכירה אותו, ואני כרגע, כאילו כרגע לפני שהתחיל כל הזוועות, הייתי באיזה מקום בפודקאסט של אני פתאום כזה, למרות שאני חושבת שאני טובה בזה, בלדבר עם אנשים זרים, פתאום אני כזה אומרת, אחרי שאירחתי רק חברים, ואנשים שקרובים אליי, פתאום אני אומרת כזה, יואו עכשיו להביא אנשים זרים ולעשות את זה איתם, אני כאילו פתאום אני אומרת כזה, וואי, זה מוזר. כאילו גם לפנות אליהם…
דור: כן, אני חייב להגיד שאני גם משהו שאני כאילו, עושה אותו מדי פעם ומדי פעם אני נהנה ממנו, אבל בגדול.
עדי: כן, זה לא...
דור: זה בגדול, יותר כיף לי זה לדבר עם אנשים שאני מכיר.
עדי: כן, ברור. אז אני בנקודה הזאת כרגע, כשהפודקאסט יחזור, אתה יודע, לתפקוד די רגיל, מתי שהוא, לא יודעת מתי, אני אשמח לארח לאריאל ויסמן.
דור: בטוח שהוא ישמח לבוא גם.
עדי: כן?
דור: נראה לי כן, לדעתי, יש לו ילד עכשיו וזה, אז אולי...
עדי: בסדר, אז אני אכתוב לאריאל וייסמן… זה מצחיק, אתה יודע, עוד נקודה, תומר חידדת אותי עוד יותר עכשיו! כי אני עכשיו, יש לי את המחשבה, של עכשיו אני אתחיל לפנות להרבה אנשים שאני רוצה שיבואו לפודקאסט, אבל יש הרבה אנשים שאני לא יודעת מה הם חושבים עליי, וזה סתם עכשיו מעניין אותי, כאילו, אתה מבין? כאילו, שאם אני אפנה למישהו שהוא לא כל כך אוהב אותי, אתה מבין? והוא יסרב, אז זה לא כאילו עכשיו...
דור: אבל את לא תדעי אם זה שהוא לא אוהב אותך.
עדי: אני לא יודעת את זה. זה סתם מחשבה מאוד...
דור: אנשים מסרבים בדרכים כל כך יצירתיות, כן, מה?
עדי: אני גם קיבלתי את כל הסירובים.
דור: בחודשיים האחרונים קיבלתי כמויות של סירובים.
עדי: כן, באמת?
דור: כמויות של סירובים.
עדי: אוקיי, אז אני הולכת להזמין את אריאל...
אבל את לא תדעי אם הם שונאים אותך.
עדי: אז...
דור: את תקבלי כזה… אני בתקופה סופר סופר עמוסה, דבר איתי בנובמבר, כל מיני… אתה יודע, כל מיני מיוחדים.
עדי: בשביל שעה בשבוע, כמה עמוס אתה צריך להיות. תומר, אני מזמינה את אריאל וייסמן, כאילו, להתארח אצלי בפודקאסט, אני גם אכתוב לו הודעה, רק בשבילך.
דור: יאללה. טוב, נשמע עוד הודעה אחת. נמרוד רותם.
עדי: נמרוד!
דור: נמרוד רותם.
עדי: חיים שלי, נמרוד.
דור: נמרוד הקליט לנו.
הקלטה של מאזין: היי, דור ועדי, מה העניינים. איזו אפליקציה מעניינת להקליט דרכה. רציתי להגיד לכם סחטיין, שאתם חמודים, ושבימים האחרונים אני התנדבתי ליוזמה אזרחית של הסברת חוץ, שנקראת "Fight for Life". אנחנו יושבים שם, משהו כמו 200 מתנדבים, מייצרים תכנים שהעולם יראה, כי אנחנו באיזו מלחמה די מטורפת באינטרנט, על התודעה של ישראל. ואם להיות כנה, אז זה משהו שעושה מאוד טוב לעשות את הדבר הזה. אני קולט שאני כל יום קם בבוקר, הולך לחמ"ל שם בווי-וורק, וחוזר בערב, ולא הסתכלתי על חדשות, והייתי עסוק, וכיף, מדהים, ואשמח לשיתוף של הדברים האלה.
עדי: איזה חמוד, נמרוד, אבל למה לא כתבת לי הודעה? קצת מעליב.
דור: למה?
עדי: כאילו זה נהיה, הוא כתב רשמי כזה, לתוך ההקלטה הזאת של הפודקאסט.
דור: אתם ברמת היכרות טובה של הודעה את מתכוונת?
עדי: ברור כפרה עליו.
דור: אה, יפה, אז כן.
עדי: קודם כל, אני באמת עכשיו הכי לא, קודם כל אני לא יודעת איך, לא נראה לי שיש מישהו שלא התנדב למשהו, כאילו בשבוע האחרון. דבר שני, זה באמת, באמת, שמע, עושה מדהים, אני לא יכולה להסביר לך, אתמול...
דור: את מה עשית? את ניקית בתים?
עדי: כן, יש, עמי עניר, שהוא חבר טוב שלי, עושה עבודה, באמת, זה פשוט פסיכי מה שהוא עושה. הוא פשוט מוצא דירות במרכז, עם ממד, שזה גם לא קל כאילו, כי אין ממדים כאילו בדירות האלה שלנו, אלא רק בבניינים חדשים, והוא מוצא אותם לאנשים שמפונים, או ש...אלוהים שישמור מה שעשו להם שם, ומאחסן אותם פה. וזה קשה, כי איפה יש דירות, וזה גם אנשים במשפחות, זה דירות גדולות. אז הוא כל הזמן מוצא קבלנים. אז ספציפית אתמול, יש איזה בניין חדש בצ׳לנוב, שהוא עוד לא מוכלס, והוא גם לא גמור לגמרי, אבל כן, זה עדיף על כלום, כי אתה יודע, יש כבר את הסקיצה של הבית, פשוט, אתה יודע, עוד לא גרו שם, ואין את הפינישים האחרונים, אבל זה ממש מדהים.
אז הוא מצא מישהו שנתן דירות שם, אבל הדירות, כאילו, צריך לנקות אותן, ולסדר, ולהביא גם קצת דברים. אתה יודע, ברמת הספה, ברמת המיטה, אז זה ממש, יש מערך שלם של לשנע את הדברים שצריך, וכמובן, לקבל את הדירות, אבל הדירות באמת היו כאילו, מטונפות וזה, אז פשוט ניקינו את הדירות, לפני שהם יגיעו, כאילו, אתמול בשישי, אז פשוט עושה מדהים! אני כל כך כאילו נהניתי, קודם כל, אני אוהבת לנקות, אתה יודע, גילוי נאות, אין מה לעשות, באמת אוהבת את הפעולה.
דור: סטריאוטיפ?
עדי: לגמרי. אבל אחר כך, זה היה מדהים. ואז אתה אומר, אוי, זה מדהים, עכשיו המשפחה שלי באה לפה, לבית מוכן, כאילו, ומה זה בשבילנו? זה באמת הכי כאילו כלום. אחר כך כתבתי לה הודעה, שייתן לי את הטלפון שלהם, הוא הולך, כאילו, שולח תמונה שלנו, כאילו, לפני הניקיון וזה, ושלהם, אחרי שהם כבר נכנסו לדירה וזה וחמוד, זה קצת הביך אותי לשנייה, כי זה היה בסדר, סבבה, בסוף שיתפתי את זה, כי זה סבבה, כתבתי כזה, אני לא מאמינה במתן בסתר, למרות שלא כתבתי שאני הלכתי לעשות את זה או משהו, ואז כתבתי לו, תקשיב, פתאום ראיתי את המשפחה, כאילו, אני לא הייתי עם זוג לסביות, אבל היו שתי נשים, כאילו, מבוגרות יחסית, לא מבוגרות, כאילו, 40 כזה, ושלוש בנות. ואז כאילו, לא יודעת, זה ממש ריגש אותי, אז אמרתי לו, תן לי את הטלפון שלה, שאני, אכתוב לה שאני אלך להביא לה אוכל. ואז כזה, לא, הם מסודרים, כאילו, הכל טוב, אני כזה, ממש נקשרתי, כאילו, אתה יודע, לדבר הזה, זה כל כך כיף, כאילו, אז תעשו את זה, באמת.
דור: זה קורה גם השבוע?
עדי: גם בשבילכם, אגב, כאילו, לא...קודם כול, אתה יודע, זה להשתגע בבית, גם אתמול החלטתי שאני, כאילו, הכי קלישאה, אבל לא רציתי, לא רציתי לראות, לא רציתי לקרוא, לא רציתי להתנתק, אז הלכתי שם מהבוקר וניקיתי וזה, אחר כך הלכתי הביתה ובישלתי וזה, ובערב ראיתי את הכתבה שהייתה בחדשות יחסית מאוחר, בערך בעשר, על המסיבה.
דור: לא ראיתי.
עדי: אל תראה, לא, באמת, באמת, אני נשברתי ברמות, כאילו, זה שבר אותי, והיום בבוקר גם, כאילו, אמרתי, אני לא רואה, אני לא רואה, אני קצת, אני אתנתק קצת, ולא בכיתי היום! עדיין. עדיין לא בכיתי היום. אתה בוכה?
דור: לא, לא בכיתי.
עדי: בכלל?
דור: לא.
עדי: איזה בן. לא, בסדר.
דור: אני מאוד ממנן את הצפייה בתכנים הקשים עצמם, אבל כן ראיתי, ראיתי אתמול את הנאום של ביבי. שזה היה פשוט...
עדי: דיי, באמת, באמת.
דור: אין מה להגיד.
עדי: אין מילים יותר. כאילו, אין מילים. אם בנאום הראשון היה עוד בדיחות לעשות על זה, פעם כזה, די, די, זה באמת, כאילו, זה הבדיחה עלינו כבר, זה כאילו, זה לא… כל בדיחה שאתה עושה, זה כאילו, זה פי עשר, המציאות פי עשר יותר מדהימה.
דור: כן, מה יש לצפות כבר.
עדי: לא, אתה יודע מה? עוד היה לי איזה ש… כזה תקווה קטנה. שהוא שנייה יתאפס על עצמו, וכאילו, יעשה את מה שצריך לעשות, אבל כאילו, הבן אדם פשוט, אין אותו. אין אותו ברמות, זה פשוט מדהים. אגב, עוד משהו ששמתי לב אליו, שירים.
דור: אוקיי, מה שירים?
עדי: אתה לא שם לב ששירים שאהבת מקבלים משמעות חדשה?
דור: סליחה. אני לא, אני כמעט לא שמעתי מוזיקה.
עדי: קלישאה, קלישאתית. אגב, גם ההמלצה.
דור: לא שמעתי מוזיקה, אבל כן ניגנתי קצת.
עדי: אני באמת, סליחה, הכי קלישאה בעולם, אבל פתאום כזה, שנייה לשים מוזיקה ברמקולים, כאילו, לאו דווקא, אתה יודע, גם אי אפשר, כאילו, הכל שירים עצובים ושירים, כאילו, זה פשוט מדהים. זה עושה דבר, זה עושה דבר, אבל פתאום שירים מקבלים משמעות חדשה.
דור: כן?
עדי: כן, היום בבוקר, כאילו, פתאום, שמעתי שיר שאני מאוד אוהבת, שזה שיר שכאילו, שברון לב כזה, ופתאום זה כזה, אה, לא, זה לא שברון לב, זה על המלחמה. כאילו, אתה מבין? זה כאילו, מוזר, כאילו, דברים כאלה. סתם, הכל פשוט נורא מוזר.
דור: אני רק שומע את ג׳ימי שלטר של רולינג סטון.
עדי: שאני מתה עליו.
דור: הוא אומר שם, "וור צ'ילדרן", זאת אומרת, זה ממש...
עדי: מתה על השיר הזה, ראיתי ששיתפת...
דור: אני לא יודע למה.
עדי: אוי, השתגעתי.
דור: לא יודע למה, נזכרתי בשיר הזה, אני אפילו, אני אומר, מה זה מלחמת ויאטנם? לא יודע מה הסיפור.
עדי: אני רק רוצה להדגיש על ההתנדבות, שכאילו, זה לא בקטע של יצאו, תעזרו וזה, זה גם באמת באופן הכי כאילו אגואיסטי, זה באמת, באמת גורם להרגיש, גורם להרגשה מדהימה. אתה יכול לבוא לנקות איתי בתים השבוע?
דור: כן.
עדי: זה מה זה כיף, באמת באמת.
דור: אני יכול לבוא לנקות איתך בית.
עדי: אתה אוהב לנקות?
דור: יש לי עוזרת, אני יכול להביא אותה.
עדי: לא. אתה יכול לבוא לנקות בעצמך. יש כפפות.
דור: את יודעת ששאלתי אותה מה נשמע?
עדי: כן, ראיתי.
דור: אני האדם המדהים. כנראה שאני הכי אדם המדהים בעולם.
עדי: אני לא יודעת אם שלחת לי את זה או פרסמת את זה. שלחת לי את זה.
דור: שלחתי לך, לא פרסמתי דבר.
עדי: מצחיק מאוד, תפרסם.
דור: מה פתאום.
עדי: טיסה של צחוק.
דור: כן, היא חמודה, היא...
עדי: איפה היא גרה?
דור: תחשבי, תקועה פה ב… איפשהו בדרום תל אביב כזה. תחשבי, תקועה פה במדינה שאת לא בסכסוך, כאילו, קשורה לפחיד.
עדי: ממש. הזוי גם, כאילו. מה נתקענו פה?
דור: המשפחה בהודו, יש לה דברים, כאילו. הארדקור.
עדי: המשפחה תומכת? תומכת נלהבת? כי יש רמות. כולם תומכים.
דור: שאלה?
עדי: כן.
דור: לא יודע.
עדי: כי ההודים תומכים נלהבים.
דור: רציתי לדעת מה רמת הפתיחה שלה.
עדי: ברור, ברור.
דור: מציירים ציורים של הודים וישראלים מחזיקים ידיים.
עדי: איזה חמודים.
דור: אבל...
עדי: אתה לא מרגיש אבל כל יום כאילו, הרביצו לך?
דור: מאיזו בחינה?
עדי: ככה זה מרגיש לי. כאילו נתנו לי מכות בלילה. אני לא יודעת להסביר לך, כאילו כבדות כזאת, כאילו שהכל כבד.
דור: אני מרגיש כבד, אני מרגיש שאני דווקא מרגיש באיזשהו מקום, אני מרגיש אנרגטי נורא.
עדי: כן?
דור: נגיד, אני פרסמתי 20 סטורים ביום, כי אני פשוט כאילו...
עדי: צריך שמשהו...
דור: אני באקסטזה כזה, ואני לא מצליח להירדם עד שלוש.
עדי: אה, באמת?
דור: ואז אני קם בשמונה, כאילו אני ישן חמש שעות, ואני קם ואני כזה… [מתנשף]
עדי: שמונה זה מטורף.
דור: אני פשוט באיזה כזה… אקסטזה, אני דווקא לא מרגיש כאילו...
עדי: אני מיום שבת שעברה, זה שווה לציין שאנחנו שבוע בדיוק, אני לא מצליחה לישון אחרי שש. אני לא מצליחה, אני מתעוררת בשש.
דור: אבל אתה תמיד קמה בשעות של...
עדי: נכון, אבל שש זה שעה, זה מוקדם ממש. אני לא עייפה, אבל אני שם על לב ש...קודם כל, אני שמתי לב שאני מדברת יותר לאט, מבדרך כלל. לא יודעת, משהו כאילו, יש איזה מין תחושת כבדות כזאת, אני לא יודעת.
דור: כן, תחושות כאילו שאני לא יודע…
עדי: אני קצת מפחדת לחזור לרדיו, כאילו, ספציפית לגלי ישראל. כי אני לא יודעת, כאילו, אתה יודע, בתוך כל הדבר הביביסטי הזה שמתנהל שם, איך זה… איך זה יתקבל עכשיו?
דור: יש לי כל כך הרבה שאלות.
עדי: איך זה יתקבל עכשיו?
דור: כל כך הרבה שאלות.
עדי: כאילו מה, ירביצו לי בכניסה לתחנה? [צוחקת] אני כותבת דברים נגד ביבי, כאילו, אתה יודע, זה… הכל הכל מוזר והכל כנראה הולך להשתנות.
דור: יש בי מקום סקרן לגבי זה, לגבי כאילו מה יהיה.
עדי: אולי זה הזמן לעבור להייטק.
דור: לא נראה לי.
עדי: לא?
דור: אבל אני כן… לא יודע מה עם ההופעות הקרובות.
עדי: התחושה היא שלא יהיה כיף יותר כאילו.
דור: לא נראה לי שלא יהיה כיף.
עדי: היה כיף, יהיה בסדר, הכל יעבור, החיים ממשיכים, כל הכלי שעות, אבל אני כאילו לא מצליחה לראות, אני לא, אין לי את הדמיון של זה. אני לא מצליחה לדמיין את זה.
דור: לא יודע איך זה יקרה, כאילו איך זה...
עדי: הדבר היחיד, הדבר הבא, השמח שאני מדמיינת, זה יום העצמאות, כאילו, שזה יהיה עצוב ושמח ביחד, כי זה יהיה כזה זיכרון ועצמאות, שאני מדמיינת שעד אז, כאילו, איכשהו הוא קצת נתאושש.
דור: אני הרבה שנים לא שמחתי ביום העצמאות, אז זה לא משהו...
עדי: לא, לא בקטע אישי, אני כמובן, אני לא יוצאת ומשפריצה ספריי שלג על אנשים, פשוט יש איזה משהו קולקטיבי כזה, של כאילו איזה מין חגיגה כזו במדינה, אבל… לא יודעת, באמת לא… זה כאילו אין בה אופק, כאילו אני לא רואה את האופק.
דור: אני כן...
עדי: מזל שהפסקתי להופיע, אה דור? [צוחקת]
דור: יש לי הופעות חודש הבא, נראה מה קורה.
עדי: אין לך הופעות חודש הבא.
דור: התכנית של הסטנדאפ הייתה אמורה לעלות בתאגיד, שאני משתתף בה, זה גם נדחה.
עדי: כן. אתה יודע מה חשבתי? שקרועים עלה… עכשיו, הקדימו את העליה
דור: שהשתתפת בה.
עדי: שהשתתפתי בה, כן. של רון כחלילי על המזרחים. אז הקדימו אותה. כאילו היא הייתה אמורה לעלות, לדעתי עכשיו, בתחילת אוקטובר, מתישהו. והקדימו את זה באופן שלא ידענו, כאילו, ובשנייה קרה, וכאילו, גם כאילו התעצבנו כזה, כי כאילו, מי עושה את זה בחג, אין רייטינג וזה. ופתאום אני חושבת שאם היא לא הייתה עולה, יכול להיות שהיא לא הייתה עולה בכלל, כי כאילו… אתה מבין?
דור: כן.
עדי: כאילו, מה זה רלוונטי עכשיו? אתה מבין? כאילו, פתאום כזה, כולם כזה מאוחדים, עכשיו פתאום להביא איזה שוב סכסוך אשכנזי-מזרחי, זה בכלל לא...
דור: שתדעי לך ש… שאני לא, אני כאילו, לא אמרתי לך את זה, אבל הייתי ממש גאה, כאילו, היית כל הפרק הראשון. קיבלת מלא…
עדי: כן! בוא'נה, קיבלתי מלא. אני הייתי בטוחה, תקשיב, כשהצטלמתי אז הייתי בטוחה, לא יודעת, אמרתי, יש שם מלא אנשים כאילו, כבדים. אמרתי, בוא'נה, אם אני מקבלת איזה חמישה, שישה סינקים, יהיה מגניב, כאילו, אמן שיהיה אחד שאני אוכל להשתמש. כשהלכתי לצפייה, הייתי בשוק!
דור: לא חשבת שתהיי כל כך, בנפח כל כך גדול.
עדי: לא, וגם כל פעם רון כותב לי, בוא'נה, תשמעי, את לא מבינה איזה מדינה את יוצאת, את לא מבינה. ואז, עכשיו אני בחרדה כל הזמן הייתי, ואז הייתי בנילוס איזה יום אחד, זה נראה כל כך מזמן.
אני אומרת לך, כל המילואים נראים, הייתי בנילוס יום אחד, ואז ניגשה אליי בחורה בשם סיוון, ואומרת לי, אני חייבת, סליחה שאני מציקה לך, אבל את לא מכירה אותי, אני מכירה אותך פשוט אני מבלה איתך כמה חודשים. היא הייתה העורכת של הסדרה, והיא ראתה אותי שם, ואז היא אמרה לי, תקשיבי, את כאילו, סליחה על הביטוי, באמת, את הכוכבת של הפרק הראשון, ואני כזה, מה אין לי אינטרס למכור לי את זה, מה, למה, כאילו, מה, לא הבנתי, ואמרה לי, יו את מדהימה, את לא מבינה את זה, ואז אמרתי, אוקיי, טוב, מעניין, אבל למי אכפת, עבר הזמן הזה, באמת, הכל חרא כבר, הכול זין, כאילו.
דור: אבל זה נחמד, אני מרגיש שכל יום...
עדי: אז נהנית שצפית?
דור: מאוד.
עדי: כאילו, היית גאה?
דור: היו לי כל מיני ביקורות על הסדרה, אבל...
עדי: לא, ברור, אבל כל הרעיון.
דור: נהנתי לראות אותך, כן.
עדי: כן, הייתי סבבה?
דור: כן, ממש.
עדי: כן? יא, איזה כיף.
דור: ממש, אמרת מה שבא לך, לא נכנסת שם לאיזה אג'נדה, כאילו, היית, היית את, בקיצור.
עדי: כן.
דור: לא אהבתי איך שחלק מהאנשים שם דיברו אלייך, אבל בסדר, זה לא משנה.
עדי: דידי?
דור: כן, לא אהבתי את זה.
עדי: לא נורא, אנחנו במחילה, אנחנו במחילה. חוץ מלשמחה רוטמן.
דור: נכון.
עדי: חוץ ממנו.
דור: שק, התכבד. אני מתן חאלק החדש, עם ה׳הופכים אותם תובעים אותם׳.
עדי: אני, סליחה, אני עשיתי גוגל, אני חיפשתי בטוויטר, אני לא מצליחה להבין.
דור: הוא הסביר את זה לקובי מידן ב״סוכן תרבות״, הוא אמר לו שזה משפט, קובי מידן מאוד אוהב
עדי: קיפ קליימנט.
דור: הוא אמר, ׳יש זה משהו אורבני כזה, אני רוצה, אני חייב שתסביר לי. אני חייב שתסביר לי׳
עדי: [צוחקת] אני בטוויטר ואני לא מבינה מה זה.
דור: זה נאמר במשחקי כדורגל, הוא היה באיזה משחק כדורגל, ומישהו אמר לו במחצית שהיום הוא הובילו, אמרו לו אל תדאג במחצית הבאה, אנחנו הופכים עליהם, יעני, אנחנו משנים את התוצאה.
עדי: הופכים עליהם.
דור: והתובעים אותם זה, אנחנו יותר טובים מהם, באיזשהו דרך.
עדי: זאת אומרת זה משהו שמישהו אילג, אמר לו סליחה, כאילו, והוא...
דור: והוא לקח את זה וזה.
עדי: שאלתי את עידן, והוא אמר לי שזה מהכדורגל..
דור: אני חושב ש׳שמחה רוטמן תיחנק מזין׳, יש בזה קצת יותר איזושהי, משהו קליט קצת יותר, אפשר גם להדביק את זה על על טילים או אני לא יודע מה.
עדי: אני נמנעת ממציצות עד יחלוף זעם.
דור: כן, זה לא הזמן. אבל אמרת שאת לא יודעת מה יהיה, את לא מרגישה שכל יום אחד אף שאת כזה מאלתרת? נגיד, הפודקאסט הזה זה מאולתר, אני לא יודע מה קורה בפודקאסט, אני לא יודע מה קורה בסטנדאפ, אני לא יודע מה קורה עם העבודה שלי, אני לא יודע. זה מין כאילו כל יום, הכל כזה קצת...
עדי: גם הקצת עבודה.
דור: חופשי כזה, מאולתר.
עדי: גם הקצת עבודה שהייתה אמורה להיות לשבוע הבא, התבטלה. זאת אומרת, זה פשוט אפס. עכשיו, אני… מה עושים עם כל הזמן הזה? זה… באמת, אני...
דור: תשמעי, אני אלך לנקות בתים. אני באמת אבוא איתך לנקות בתים.
עדי: תקשיב, באמת, זה מה זה כיף, אתה לא מבין איזה כיף זה. תקשיב, יש גם מלא… אני בן אדם ער, אתה מכיר אותי? אני שונאת לישון.
דור: אדם שהוא ער.
עדי: שונאת, שונאת, שונאת שינה. אז אני ערה משש בבוקר עד שתיים בלילה עכשיו, כי זה כבר אני ישנה יותר מאוחר, ואין מה לעשות בכל השעות האלה, אני משתגעת, כאילו. אני באמת משתגעת. מה אתה עושה כל הזמן?
דור: אני לא יודע איך הזמן עובר, אין לי מושג.
עדי: פשוט עובר.
דור: פשוט איך שהוא עובר מסידורים, מדברים, אני לא יודע בדיוק מה עשיתי.
עדי: החלטתי אתמול לעשות סדרה, כאילו, לראות סדרה אבל ארוכה, אז אני רואה שוב משחקי הכס.
דור: אני הפסקתי בעונה ארבע.
עדי: לא ראית עד הסוף?
דור: לא, לא ראיתי עד הסוף.
עדי: מה?! סליחה שאני ככה, אבל איך?! איך אפשר להפסיק?
דור: אני לא יודע, אני פשוט… אני לא כל כך אוהב פנטזיה, אז אני לא יודע איך בכלל די איתי שלוש עונות.
עדי: כן, אבל זה לא פנטזיה שהיא...
דור: מבחינתי זה כן.
עדי: זה נורא פוליטיקה. עכשיו, זה מרגיש לי נכון משחקי הכס.
דור: אם יש דרקונים, זה לא עובד.
עדי: לא, די, תפסיק, יש...יש ארבע סצנות עם דרקונים, כאילו, זה מתוך מיליון עונות. עזוב זה שטויות. וזה מרגיש לי ש… וואי, אני מתה על זה. זה שזה הדבר הנכון לראות כרגע, כי זה לא מנותק לגמרי, זה לא כזה קומדיה, אוקיי, צחוקים וזה. עכשיו, הכל שם מבוסס על מוות והרג ופוליטיקה וזה, וזה מרגיש לי כאילו שאני באותו אווירה, באותה אווירה, פשוט כאילו באיזה...
דור: פשוט בהמצאה.
עדי: עולם אחר, באיזה המצאה, אז אני ממליצה, המלצה צפייה, שידור חוזר, משחקי הכס.
דור: אז אני ניסיתי לראות...
עדי: אני נשמעת כמו רביד עכשיו.
דור: רביד פלטניק, כן.
עדי: לרביד יש פודקאסט כאילו על משחקי הכס.
דור: נכון, נכון.
עדי: ממש, זה ממש נשמע.
דור: אני ניסיתי לראות סדרה שחיכיתי לה על על מין בטיוואן.
עדי: על מין?
דור: כן, על היחס למין בטיוואן.
עדי: היחס של מה, של המדינה?
דור: כן, היה כזה על יפן שמאוד אהבתי ועכשיו יצא לזה עוד פרק. זה בנטפליקס, זה נקרא "ריסקי ביזנס". ולא הצלחתי להתרכז, הרגיש לי, מה אתה רואה על מין בטיוואן? ואז רציתי לראות את הסרט ״גולדה״.
עדי: אה, את זה אני רוצה לראות, איפה יש?
דור: מצאתי בסטרימים כאילו, ב...
עדי: אוקיי, את זה אני צריכה לראות, אני צריכה לראות גם את הסרט של ענבל פרלמוטר.
דור: אה, את זה אהבתי מאוד. אבל אני לא יודע, אני לא מצליח להתרכז בכלום.
עדי: באמת? אתה לא מצליח להתרכז? דווקא זה הדבר היחיד שמנתק אותי.
דור: לא ממש מצליח, קצת פודקאסטים, קצת טיפה סטנדאפ, לא יותר מדי אבל. לא, לא, לא, לא יותר מדי. אבל לא יודע, נראה מה יהיה מחר.
עדי: דור, אתה חושב שהופעה שלך תתבטל?
דור: אני לא יודע. אני מחליט לא להתעסק בזה כרגע.
עדי: אוקיי, סליחה, בסדר.
דור: לא, לא, בסדר.
עדי: זה לא, סליחה שהחזרתי אותך למציאות כזה.
דור: לא, וגם אם תתבטל, זה לא נורא, היא תדחה.
עדי: לא, ברור שזה לא נורא. סתם אני חושבת, כמה עוד… לאיזה תקופה אנחנו הולכים, כאילו, אתה מבין? זה… זה סתם כאילו מוזר ומפחיד.
דור: זה מה שאומר, אני אומר שכאילו יש חוסר ודאות בכלל לקבל מה כאילו...
עדי: מה קורה מחר.
דור: מה קורה מחר, מה קורה מחרתיים, מה קורה זה, אבל זה מין כזה… לא יודע. אני לפחות מרגיש הרבה אנשים עכשיו בחיים שלי, שזה נחמד. כאילו אני מרגיש ממש אנשים.
עדי: נכון, אבל זה הדבר היחיד שמנחם באמת, זה כיף!
דור: כן. אני גם מרגיש שכאילו אנשים שאני מדבר איתם, אפילו שהם לא כל כך קרובים אליי, נורא נחמדים אליי, אקסטרה.
עדי: כן?
דור: כאילו גם אני יותר נחמד אליהם.
עדי: לא, כי יש איזה ערבות הדדית שהיא נפתחה.
דור: כן, לא, גם קיבלתי נגיד וואטסאפים מאנשים שאני לא מדבר איתם באופן יומיומי.
עדי: מה, ששואלים מה קורה איתך?
דור: ששואלים מה קורה, כן.
עדי: אני גם עשיתי את זה.
דור: אתה סתם כאילו, אנשים כאילו שאתה אומר כאילו… אנחנו לא ממש בקשר, וזה לא שדואג לי במיוחד, פשוט מין כזה, אה, חשבתי עליך, מה איתך? ואני פשוט, אני קצת אוהב את זה.
עדי: זה כיף! אני גם עשיתי את זה לכמה אנשים שאין לי קשר קרוב אליהם. אבל עוד משהו, איזה מוזר זה שאנחנו מדברים רק על זה. לא אני ואתה עכשיו בפודקאסט, כאילו כל חבר, כל שיחה ברחוב, כל שיחה בסופר, כל… אתה לא שומע סתם שיחות חולין של אנשים כמו פעם, שהיית עובר, ומישהי הייתה מדברת על דייט, ומישהו מדבר על עבודה, ומישהו כאילו, אין שיחות כרגע במדינה שאין לו את הדבר הזה, וזה פשוט מוזר.
דור: כן.
עדי: אתה מבין למה אני מתכוונת?
דור: אני מבין, זה סופר מוזר, זה סופר אנחנו כאילו.
עדי: זה כמו שהיה בקורונה בהתחלה. איזה מדהים שהאווירה פה עכשיו בחוץ, היא כמו כאילו בקורונה, אבל עצוב.
דור: אבל עצוב.
עדי: איזה מטורף, כי הקורונה היה כזה, טוב בסדר, אנשים קצת מתים מהמחלה, אבל כאילו, אבל היה איזו תחושה כזאת של שנייה כולם נרגעים כזה, ולא היה. אבל פה זה אותו דבר, רק עם מלא עצב, כאילו, זה נורא מוזר.
דור: אני חושב שאני עדיין לא לגמרי עיכלתי שזה קורה. אני עדיין מרגיש כמו איזה חלום מוזר כזה, שאנחנו בתוך, לא יודע, זה אפילו לא משפט קוהרנטי מה שבאתי להגיד.
עדי: לא, לא, אני הבנתי לגמרי.
דור: אני חושב שעדיין לא עיכלתי.
עדי: כן, כן, כן, אין זה.
דור: איך הכל השתנה. הייתי אצל ההורים היום, כאילו, אצל שני ההורים, הם גרים הרי באותו רחוב, דילגתי ביניהם, וזה היה נחמד סך הכל, ארוחת ערב.
עדי: נרדמת? נרדמת אצל אמא?
דור: הייתי אצל אמא שלי, כן, נרדמתי אצלה על הספה, והיא…כן.
עדי: כיסתה אותך [צוחקת]. סליחה.
דור: לא, כאילו, לא הצלחתי לישון כמה, לא הצלחתי לישון כמו שצריך, הרבה זמן.
עדי: אצל ההורים נרדמים הכי טוב.
דור: עד שנרדמתי אצל אמא שלי על הספה היא באה אליי עם שמיכה, לשים עליי את השמיכה, והתעוררתי מזה. וזה היה בדיוק מושלם ליחסים שלי. היא מנסה לעשות לי טוב מבחינתה, שזה לכסות אותי בשמיכה, אבל זה מעיר אותי ואני לא מצליח לחזור לישון. וזה יוצא כאילו, זה פשוט בדיוק הדבר.
עדי: זה מצחיק.
דור: אין מה לעשות, היא חמודה. ואני מדבר עם אחותי כל הזמן, כל הזמן. אני לא אפרט יותר מדי מה היא עוברת, כי זה שלה, אבל גם אמרתי, כאילו, חו״ל, לא קל בחו״ל.
עדי: אני לא מבינה את האנשים שטסים עכשיו.
דור: ואח שלי בצבא.
עדי: נכון, אח שלך בצבא.
דור: מסיים קורס קצינים. חמוד.
עדי: חמוד. אני לא מבינה את האנשים שטסים עכשיו לחו״ל, אני לא מצליחה להבין את זה. לא בקטע ביקורתי, שמה אתם טסים עכשיו, בקטע של מה הרעיון, כאילו, מה הרעיון?
דור: להגן על עצמך.
עדי: לא. מה זה להגן, כמה זמן? אנשים טסים לשבוע, ומה עוד שבוע?
דור: כן, זה מוזר.
עדי: אני כל השבוע, אבא שלי התעורר, החליט שהוא אבא דואג פתאום, והוא כזה בואי לפה, בואי תהיי פה, אין מה לעשות שם, אין מה לעשות שם, אין מה לעשות שם. עד שהם גם חטפו, כאילו, לא חטפו עדיין, אבל...
דור: מה, בטבריה?
עדי: היה אזעקות השבוע, ביום חמישי. הגזרה הצפונית גם מתחממת, אז אין לי מה לבוא לשם, כאילו, אתה יודע, כל רגע יכולה להתחיל מלחמה עם חיזבאללה, כאילו, אתה מבין?
דור: נכון.
עדי: אז אני כזה, אוקיי, תודה, תודה לחיזבאללה [צוחקת].
דור: ואמא שלך לא הגיעה לתל אביב?
עדי: אמא שלי, סיפור מדהים, כי אמא שלי, הרי...
דור: קובות לחיילים?
עדי: קודם כול, גם, כמובן. אגב, סליחה, אני צריכה להגיד משהו על העניין הזה של אוכל לחיילים. צריך להתחיל לסדר את הדבר הזה כל מי שמתעסק, כי אני שומעת ממלא, וקוראת ממלא, שאנשים בבסיסים זורקים כמויות עצומות של אוכל, כאילו, יש יותר מדי אוכל שנשלח לחיילים. יכול להיות שיש מקומות שלא הגיע, ועכשיו אני לא רוצה לשגות בלשוני וזה, אבל אני שומעת מהמון המון מקומות שיש להם ערימות של אוכל שאין להם מה לעשות איתו, והם זורקים כמויות, אז נראה לי צריך להתחיל לתעל, אם הייתה ממשלה מסודרת שיודעת לארגן את הדברים, אז אולי לא היינו מגיעים למצב הזה.
דור: טוב, אולי קינוחים?
עדי: אבל צריך לתעל את הדברים האלה, לדעת מה כן, מה לא, ולא כאוס, כולם עושים וכולם שולחים וכולם זה. אמא שלי, ביום, שישי לפני שהיא עזבה זה היה ערב חג שני, והיא אירחה את אחות של בעלה, כאילו, אחות של אבא שלי החורג שהיא מכפר עזה.
דור: וואו.
עדי: והם עדיין אצלה, כאילו, מן הסתם. זה נס, אני לא יודעת, כאילו, זה פשוט נס. אז אמא שלי, אתה יודע, מארחת כרגע אז זה טוב להתעסק, שהיא מתעסקת בזה, ולעשות קובות גם לכאלה, לא רק לחיילים.
דור: וואלה. טוב, יפה. יש משהו שלא דיברנו עליו? יש משהו שרצית שנגיד?
עדי: נראה לי נגענו בכל מה שקרה השבוע.
דור: נראה לי בגדול נגענו, נכון?
עדי: כן, נגענו, נגענו, נגענו.
דור: מה עוד?
עדי: הואשמנו בהטרדות מיניות. שנינו, שזאת חוויה משותפת יפה מאוד. מישהו כתב לי, איזה עורך דין כתב לי, שיש מכתב נשלח בדרך אליי. מחכה למכתב, מה אני אגיד לך?
דור: אני יודע, שלמה קרעי עשה קצת בלאגן בדואר ישראל, אני לא יודע איך זה הגיע.
עדי: [צוחקת] כן, לא רק בדואר ישראל. וואי, איזה מטומטם הוא היה עם הזה של מאיר אריאל, ראית את זה עכשיו, הזכרת לי.
דור: לא.
עדי: שהוא אמר על ביידן, עברנו את פרעה, נעבור גם את זה.
דור: אה, כן.
עדי: ואז כשהם העמידו אותו במקום, הוא כזה, לא, אני התכוונתי לשיר של מאיר אריאל הרי, [צוחקת] איזה איש מפגר.
דור: כן.
עדי: מה שמדהים בשלמה קרעי שיש לו עיניים טיפשות, הוא לא צריך להגיד כלום בשביל לראות שהוא בן אדם מפגר. סליחה, כן? אבל לא מפגר, אסור להגיד מפגר. כאילו, בן אדם טיפש, יש לו זיגוג כזה מטומטם בעיניים.
דור: אבל איזה משחקים עם גימטריה.
עדי: [צוחקת] אין עלי גימטריה.אגב, הטרנד האהוב עליי כרגע, בטיקטוק.
דור: לא נכנסתי לטיקטוק, אני אפילו לא יודע מה הולך שם.
עדי: אז מעניין שם.
דור: מההתחלה לא נכנסתי.
עדי: יש איזה טרנד של בחורות צעירות, שהן עכשיו גוזרות את הבגדים הלא צנועים שלהם.
דור: אה, על זה שמעתי, כן, כן, כן.
עדי: זה פשוט מטורף. זה מדהים, זה פשוט.
דור: אני לא יודע מה להגיד על הדברים האלה.
עדי: כי בגלל שהלכתן חשוף, כמובן, אז זה קרה כל הדבר הזה, ואם תגזרו את הבגדים, אז ישובו החטופים, וזה פשוט...
דור: אני כבר לא יודע מה להגיד על הדברים האלה.
עדי: אני ממליצה לכם.
דור: אני לא יודע מה להגיד על...
עדי: בכלל, יש דברים מאוד מצחיקים בטיקטוק.
דור: רמת ההכלה שלי לדברים דתיים, היא פשוט הולכת, ואני לא...
עדי: נראה לי אצל כולם.
דור: אני לא...
עדי: נראה לי אצל כולם, כן. עכשיו שהבנו שהתפילות לא עוזרות, אז...
דור: לא...
עדי: עכשיו, אחרי שאמרתם שהמדינה מוגנת בגלל התפילות נראה לי התיאוריה קרסה!
דור: שלא נדבר על אלה שהם רוצים ללכת להר הבית עכשיו.
עדי: אבל, בוא נגיד גם משהו טוב, שיש הרבה… שמעתי את שרקי אומר שיש המון המון פניות של ציבור דתי שרוצה להתגייס, לעזור איכשהו עכשיו. טוב שנזכרתם, שווה להגיד. עדיף מאוחר.
דור: כן.
עדי: עדיף מאוחר. בסדר, אפשר לראות את נקודות האור בדברים… בדברים הקטנים, דור. אין מה לעשות, צריך להיות אופטימיים. שולחת, חיזוקים, אופטימיות.
דור: חיזוקים וחיבוקים.
עדי: כפפות לטקס ממחר, אתה איתי בכפפות לטקס.
דור: אה, כזה?
עדי: ברור.
דור: היית צריך גם קוקו ומנקה?
עדי: אין לך זה, אבל אם היה, אז כן, הייתי דורשת קליפס. הייתי דורשת את גולגול המנקה.
דור: ונשים כזה מוזיקה, מוזיקה של ניקיונות של שישי. וכשתצא לעוד שבת...
עדי: לא, זה לא מוזיקה של נקיונות. זה כמעט צריכה להיות יותר upper קצת.
דור: אה, אני מדמיין את זה כזה, מוזיקה של רדיו של שישי.
עדי: אבל רדיו של שישי לא...
דור: לא יודע למה ״התמונות שבאלבום״ הרגיש לי ממש מוזיקה לנקיונות.
עדי: זה לא שיר של שישי בצהריים.
דור: אז מה?
עדי: סלח לי, דור, אני כופרת אליך כעורכת מוזיקלית. בהוויה, לא בתפקיד.
דור: כן, זה באתי להגיד.
עדי: למה? בהוויה אני...אני עורכת…
דור: כן, די-ג'יי, כדיסק גאורקי.
עדי: עשיתי גם, ערכתי מוזיקלית. אבל לא, התמונות שבאלבום זה לא שיר של שישי בצהריים. שיר מרגש, אבל לא שישי בצהריים. יש לי פלייליסט שישי בצהריים, שהכנתי, אני אשלח לך אותו.
דור: שאלה על נקיונות לפני שאנחנו מסיים.
עדי: כן, בטח, חשוב.
דור: אני זוכר שבצבא היינו מנקים הרבה, והייתי מסתכל...תמיד הרגשתי שאני לא מנקה טוב, שכולם יודעים לנקות ואני לא.אני זוכר שאנשים ממגבים, שיש לך חלק עם המגב, אז אתה כאילו נותן מיגוב.
עדי: גיבוב.
דור: גיב-גוב?
עדי: כן, אנחנו מגב-גבים. גבגוב.
דור: לא ממגבים?
עדי: אני לא יודעת מה העברית, אני אומרת את הסלנג לגבגב.
דור: אוקיי, גיבגוב נאמר. ואז אחרי שאתה ממגב, אתה נותן מכה אחת עם המגב על הרצפה.
עדי: למה? זה...
דור: בא לי להדגים לך את זה. -כאילו, אפ, תק, אחת, מכה. את יודעת מה אני מדבר?
עדי: [צוחקת]
דור: ותמיד לא הבנתי אם זה משהו שצריך לעשות אותו, או שהוא סוג של כזה...
עדי: טקסיות מוזרה.
דור: טקסיות כזאת, נכון? המכה קטנה אחרי הזה.
עדי: בתור מנקה מוסמכת, אין לזה משמעות.
דור: לא, כי אני לא רוצה להגיע ולתרום ואז כולם יגידו מי זה הווירדו הזה.
עדי: אולי זה מהמקום של להוריד את המים שכן נשארו על מגב, אבל אין לזה שום משמעות.
דור: כי אז מה הבעיה? כי אז מה קורה?
עדי: כי גם ככה אתה מוריד את זה על מים, אז זה לא משנה.
דור: כן.
עדי: אין לזה משמעות. תגבגב רגיל.
דור: טוב, בסדר. את רוצה את לסיים את הפרק? אני פתחתי וזה עולה גם בפודקאסט שלך, אז אני רוצה להיות מלחמתך מדי.
עדי: כן, לא, אין לי כמובן למי להגיד תודות, כן לעם ישראל.
דור: או, עם ישראל שלנו שהתגלה.
עדי: לא, אבל אוקיי, אולי זה לפרק הבא נשאיר את זה. את כל ה״גילינו איזה עם מדהים יש לנו, גילינו איזה..." כאילו, אני לא מצליחה להבין את זה כל כך, כאילו, מה זה גילינו איזה עם מדהים יש לנו?
יש אנשים טובים בכל מקום ויש אנשים פחות טובים בכל מקום, אז כאילו, מה הגילוי? הגילוי הוא שמה, שבשעה צרה, כאילו, אנשים מתגייסים?
דור: אני גם תמיד תוהה לגבי הדברים האלה.
עדי: נכון, זה משפט שאני לא מצליחה להבין.
דור: אני גם לא יודע, אם עכשיו סלובקים יש להם איזה משהו, הם לא כולם יעזרו אחד לשני? אני לא יודע.
עדי: זה מה שאני שואלת, זה רק ישראלים עושים, יש ערבות הדדית?
דור: אתה יודע, אתה פוגש יהודי איפשהו בעולם או ישראלי, הוא יעזור לך. אולי זה קורה עם כל העם?
עדי: יכול להיות. זה לפרק הבא שווה שנבדוק רגע.
דור: זה אנחנו גם נביא איתנו חוקר תרבויות.
עדי: בוא נגיד כבר לפרק הבא, אם מישהו מכיר אסון שהיה במדינה אחרת ויש לו סיפורים על ערבות הדדית שהיו בתוך עם אחר. סתם מעניין אותי, כאילו, לא יודעת אם זה כאילו...
דור: נראה לי שאנחנו מאוד אוהבים להרגיש טוב לגבי עצמנו כיהודים, כישראלים. נגיד, אנחנו כאלה נותנים, אנחנו כאלה זה, וכאילו, זה לא ש... זה כמו המשפט הזה שתמיד אנשים אומרים ״במדינה מתוקנת בעולם, דבר כזה לא היה״, אתה לא יודע מה קורה.
עדי: לא, אתה לא יודע. והכל קורה בכל מדינה.
דור: אז אנחנו באמת מהפרספקטיבה שלנו, לא יודע. אבל זה טוב שיש את זה.
עדי: כן. הכל קורה בכל מדינה. אני רוצה להגיד תודה לכל מי שהקליט לנו הודעות.
דור: כן, אתם רוצים את זה עוד? תגידו לנו ונעשה עוד כזה.
עדי: פשוט תכתבו
דור: כן, לגמרי. אתם יכולים לכתוב לתוך אותו דבר, זה עובד.
עדי: כן, לגמרי.
דור: צריך אם את הלינק תגידו ונראה אם אנחנו נמשיך ומה, נכון? הכול פתוח. אני לא יודע מה יהיה מחר.
עדי: מה שנקרא "דיי ביי דיי".
דור: דיי ביי…
עדי: יש את השיר הזה, שמעתי אותו אתמול בנקיונות.. דיי ביי דיי… זה שיר מרים.
כאילו, וואי, היה איזה רגע שאמרתי אולי המוזיקה הזאת לא מתאים עכשיו, כאילו, לשמוע. יש גם כאלה, יש כל מיני. אז תודה רבה לדור כאהן, לחוויית הדור כאהן.
דור: תודה רבה לקול ששון.
עדי: כן, בהחלט.
דור: בהנחיית עדי ששון, בהגשת עדי ששון. מאת עדי ששון.
עדי: שנינו בשתי הפלטפורמות, כמובן.
דור: פלטפורמות, ו… שמרו על עצמכם.
עדי: כן, אה?
דור: יצא לי נורא רשמי.
עדי: לא לרוץ למקלט, לממ״ד. מכיר את זה שאומרים לא לרוץ?
דור: כן, כי אפשר למעוד.
עדי: אפשר ליפול, ואז רוב הזה, זה… יאללה תהיו, תעשו דברים.
דור: יאללה תעשו דברים.
עדי: יאללה ביי.
Comments