בין שטרות מחילה לNFTs - אנחנו קופצים לעתיד, או להווה, תלוי את מי שואלים, ועונים על השאלה: למה כולם פתאום אוהבים את אנדרסון פאק
תאריך עליית הפרק לאוויר: 08/06/2023.
[מוזיקת פתיחה]
דור: מהפרק הקודם יצאנו מאוד מבולבלים.
עומר: כן, כן.
דור: אחד, אתה מדבר איתי, מצד אחד אתה אומר לי מלחמת 30 השנים, מצד שני אתה כאילו קופץ איתי 500 שנה.
עומר: כן, כן, כן.
דור: מסעות צלב, זה, זה, זה, זה, זה. ואני מנסה להבין את הגאפ של איך הגענו מהמציאו את הקפיטליזם, "האדם מומצא", עד לרמה שאני ואתה יושבים פה עם כרטיס קול ב-200 שקל, מקליטים פודקאסט על מה שקרה. כאילו, יש פה, אני צריך שתתווך את הגאפ.
עומר: כן, כן. אולי נסביר שנייה איפה אנחנו.
דור: היי, אתם על "היסטוריה אינטלקטואלית גסה".
[אות מוזיקלי]
דור: לי קוראים דור קומט, אני העורך, עומר בן יעקב הוא הדובר. אני לא סגור על מה הוא מדבר, אבל אני ממש נהנה להקשיב לו.
עומר: מלחמת 30 השנה בעצם נגמרת ב-1900… [מגחך] 1900, ב-1648, שאני גם אוהב את זה. 48' גם במאה הנוכחית הייתה… במאה הקודמת הייתה מאוד משמעותית, לא רק בהקשר של ישראל. אז היא נגמרת ב-48', 1648, והיא מתחילה 30 שנה לפני זה ב-1618, כן? זאת אומרת, אנחנו 30 שנה בתוך המאה ה-17, כן? שהיא ה-16. תמיד זה מבלבל, נכון?
דור: נכון, להפוך… פחות אחת.
עומר: זה בגלל שישו לא נולד בן אפס, אתה מבין? זאת אומרת, יש לך איזה דיליי של… סתם. ובעצם, ה-30 שנה האלה הם אולי הדבר שנדבר עליהם הכי פחות, כי הם הדבר הכי פחות מעניין. מה שקורה בתוך ה-30 שנה האלה מאוד מזכיר את מה שקורה במלחמת העולם הראשונה, שזה בעצם, יש מערכת נורא סבוכה של בריתות, כן? יש כאילו אימפריה, נסיכויות וכל מיני כוחות פוליטיים, שמחולקים גם לפי קתולים ופרוטסטנטים, ופשוט מזמברים אחד את השני במשך 30 שנה, אף אחד לא מספיק חזק, בשביל לזיין מישהו אחד עד הסוף, וכל פעם נכנס עוד מישהו למכות, ונותן מספיק אנרגיה לצד השני בשביל שאפשר לגרור את זה עוד כמה שנים. זה נגמר באחד מההסכמים הכי מסובכים שכאילו, באמת, נוצרו אי פעם. איזה מסמך שעמום, שתי מסמכים משעממים, שבעצם מסדירים את אירופה כפי שהיא היום.
אז במובן הזה, זה איפה שאנחנו בעולם, אבל מה שחשוב להבין זה מה בעצם הדברים שהוסדרו באותו רגע. זאת אומרת, מה ה-before ומה ה-after, כן? לפני זה אתה בעולם של כמרים ושיט שואו וחוסר הלימה בין, נקרא לזה, המבנה הכלכלי והפוליטי והדתי והעולם, ואחרי זה אתה בעולם שכאילו יש איזושהי הלימה בין המבנה הפוליטי, מדינות, הדרך שבו שולטים, שזה מן מסגרות לאומיות נסיכותיות או מלכוניות [כך במקור], אבל שיש בהן, מתחיל גלים ראשוניים של דמוקרטיה, ובעיקר יש לך ציבור, זה הדבר הכי חשוב שקורה. זאת אומרת, יש לך בעצם המון, פעם ראשונה. יש לך את הדמוס שהדמוקרטיה צריכה, כאילו את המסה הקריטית, ויש לך את התנאים, פעם ראשונה, לייצר את מה שאנחנו נקרא לה "החברה המודרנית", שזה אנשים עם תפיסה עצמית, משכילים, או לפחות בשאיפה להשכיל, שלומדים וחוקרים את העולם ובעיקר יכולים לפעול בעולם. אני חושב שזה הנקודה. פעם היית חסר אונים בעולם, והסוף של מלחמת 30 השנה הוא גם הסוף של בעצם ה-phase בהיסטוריה שבו אנשים לא יכלו לדמיין עתיד בכלל.
דור: איך הם הביאו את הווייב של המדינות, כאילו? כאילו רק פרקטיקה - יש לנו את הדפוס, שנותן לאנשים את העצמי, ובמקביל יש את כל ההתארגנות של כלכלה, מדינות.
עומר: כן, כן, כן.
דור: והשילוב הזה…
עומר: אז הגשר בין שתי הדברים האלה הוא בדיוק… בוא, אני חושב שאנחנו כן צריכים שנייה וחצי לדבר על מרטין לות'ר, כן? זאת אומרת, הוא הבן אדם שזרקנו את שמו, ובטח חלק גדול מהמאזינים מדמיינים את המנהיג האמריקאי השחור, כי זה נורא מצחיק שהוא מרטין לות'ר קינג, אבל מרטין לות'ר היה בעצם כומר גרמני שבעצם יוצר את מה שאנחנו קוראים לו פרוטסטנטיות, כן? שהיא לשם הדיון, פרוטסט, כן, זה לא מדויק, אבל לשם הדיון היא פרוטסט, היא מרד אל מול הקתוליות, כן? באותו שלב אפשר… בגדול, מבחינתנו, העולם הנוצרי הוא די מונוליטי, הוא די אחיד באותו שלב ולות'ר יוצר פיצול. והפיצול הזה נובע מהדפוס ומהעיסוק בדפוס גם במובן ה… זאת אומרת, הוא בעצם בנוי על זה שאמונה נהיה אירוע פרטי. אז זה נכון שזה קשור גם לזה שיש לך ספר תנ"ך בבית, זה קשור גם לזה שהכומר פתאום הוא לא דמות חזקה. הוא דמות קהילתית, כן? דמיין את הכומר הקתולי שאסור לו להתחתן, שזה כל החיים שלו, אל מול ה-pastor, כן? father, כן? כאילו ה-priest, ה-priest הקהילתי.
בפרוטסטנטיות, לכמרים מותר להתחתן, כן? זאת אומרת אתה אדם בשר ודם כי יש לך תפקיד מאוד קטן. הפרוטסטנטיות ומה שלות'ר בעצם בא ואומר, וזה דבר נורא מעניין כי הוא בעצם שם את ה-99 תזות שלו, זה בעצם מן הכתב תביעה שלו מול הכנסייה הקתולית, ובעצם התחיל דיון ענקי. אבל זה כמעט לא משנה מה היה הדיון האמיתי שהוא התחיל, מה שמעניין זה שהוא התחיל דיון, כן? [מגחך] פעם לא היה אפשר לדון בכלל, כאילו מן… הרבה מהעיסוק של לות'ר היה בכלל ב"האם אתה בטקס הזה באמת אוכל את הגופה של ישו או לא", כאילו מן… הדיונים התיאולוגיים בנצרות באותו שלב הם באמת טמטום ברמה שאי אפשר להאמין. זאת אומרת, דנים בשאלה האם באירוע הזה שבו אוכלים את הקרקר המזדיין, הדוחה הזה, האם הקרקר מסמל את אלוהים או הקרקר הוא-הוא אלוהים בעצמו. והדיון הזה, שדרך אגב, זה לא בדיחה, זאת אומרת, זה הנושא שפרסם את לות'ר, לות'ר מתחיל לפרסם טקסטים על דברים כאלה ופתאום יש דיון ציבורי. לות'ר היה בעצם אינפלואנסר של דת. הוא היה הראשון שעשה שערוריות ודיונים סביב נושאים דתיים.
עכשיו, במובן הזה, עצם הדיון, עצם הפתיחה של דברים לדיון, עצם היכולת של אנשים לקרוא פסקה ולהגיד, אני מבין אותה ככה, אז לות'ר אומר, אני מבין אותה ככה, מחייב איזו חשיבה רציונלית או איזו שפה משותפת וזה פתח את כל הדבר הזה, ובמובן הזה הרפורמציה, המעבר לפרוטסטנטיות, בעצם באמת מתחיל מהפכה באירופה והמהפכה הזאת, התמורות שהיא מייצרת, הן בגדול אינסופיות. כי נגיד עוד דבר שהדפוס מאפשר, וזו סתם מחשבה מעניינת, זה ראיית חשבון. אמיתי. זאת אומרת, אתה יכול לעשות קבלות, כן? ראיית חשבון בנויה על היכולת להעתיק טקסט פעמיים. שלי יש קבלה, ולך יש את הקבלה במקור, נכון? כל הדבר הזה איננו אפשרי לפני הדפוס, כן? ויש מתאם די מדהים בין המקומות שבו הלות'רניות תופסת, הפרוטסטנטיות תופסת, לבין מקומות שבו הדפוס מתפשט בכל מיני מובנים, כן? עכשיו, דיברנו על זה בפרק הקודם בהקשר של הפייק ניוז. פייק ניוז זה דבר רע, אבל זה בעצם יוצר איזשהו מעמד חדש. אנשים קוראים, כותבים, אנשי מסחר, וזה קורה בעיקר באזור הולנד, צפון-מערב גרמניה, קצת דנמרק, בכלל, בכל דנמרק ושוודיה הפרוטסטנטיות תופסת נורא מהר, זה בגלל שזה אזורים, שבשונה ממרכז אירופה, אין נסיכים כל כך חזקים בכלל ויש ערים כבר, והפרוטסטנטיות תופסת שם חזק.
בשוויץ קורה משהו די fucked up. בשוויץ יש איזה אחד בשם קלווין שהוא שומע את מה שלות'ר אומר ואומר, אה, אז בעצם אנרכיה? כאילו מן… ומה שמדהים בקלוויניזם, זה שהוא בעצם באמת הפועל היוצא ההגיוני של לות'רניות. זאת אומרת, אם לות'ר בא ואומר, כל אחד צריך לקרוא את התנ"ך ולקיים איזשהו מערכת אמונה בשביל עצמו, והמערכת אמונה הזאת מאפשרת לך להבין אם אלוהים אוהב אותך או לא, מה שבעצם יוצר את המוטיבציה, כן, את המוטיבציה לעבוד, הרשות, הכל ידוע, אבל הרשות נתונה. אתה בעצם עובד בשביל להבין אם אלוהים בעדך או לא, אבל אתה שחררת את הרעיון הזה שכאילו אתה יכול לקנות את המקום שלך בגן עדן, אתה יכול אולי להרוויח אותו, אבל אתה לא יכול לקנות אותו בכסף, אתה יכול אולי לגלות אותו, אבל אתה לא יכול… זה. אז בעצם קלווין בא ומעלה את זה בעוד רמה, קלווין בא ואומר, אז בעצם הכל זה פשוט ביני לבין אלוהים. זאת אומרת, אז בעצם גם לא צריך לא כמרים ולא מלכים ולא כלום, והוא בעצם מגלה את מה שאני ואתה היום קוראים לו ליברטריאניזם.
זאת אומרת, הוא בעצם מגלה שוק חופשי קיצוני, הוא בעצם אנרכיסט במובן הקפיטליסטי של המילה. הוא אומר, כל אחד צריך לנהל את עצמו, לבדו. טוב ורע זה בין אדם לבין עצמו, ובסופו של דבר אנחנו יכולים כאילו מן, אנחנו לא צריכים לקבל את הסמכות של אף אחד. זאת אומרת, אין הבדל, אין הבדל בין הקשר שלכומר יש לאלוהים לבין הקשר שלי יש לבין אלוהים. והעמדה הקלוויניסטית הזאת, שהיא עמדה מאוד רדיקלית בסופו של דבר, עמדה שלות'ר מאוד מתנגד אליה, יש לציין. כי לות'ר בעצם אומר כאילו מן, צריך להיות דתיים פשוט בבית, כאילו מן באופן פרטי. כאילו, הוא לא באמת מנסה לטרוף את הקלפים, הוא פשוט יוצר את הקפיטליזם, ואז כמו שמהר מאוד קורה עם הקפיטליזם, הוא מתחיל לאכול את עצמו, ומין, הקלוויניזם פשוט בא ואומר עלא באב אללה, כאילו, זאת אומרת, אם אין שום משמעות לסמכות, אז אין שום משמעות לסמכות, אז רק אני ואלוהים. ובאותו רגע בעצם נוצר, מתרחב, תכונה חדשה שמשנה את העולם והיא יזמות, כן? כן, סורי.
דור: והיא יזמות.
עומר: והיא יזמות. ובסופו של דבר…
דור: לא, והיא יזמות.
עומר: והיא יזמות.
דור: קאט.
[אות מוזיקלי]
דור: כמו שאני מבין מתחילה, כאילו, ליטרלי, אולי פעם ראשונה בהיסטוריה יש סצנה, נכון?
עומר: סצנות, כן.
דור: כן, פתאום נהיה את הזרמים, ההוא מדבר ככה, ההוא זה, ההוא מתבטא באופן הזה, ההוא חושב ככה.
עומר: מלא פייק ניוז ברקע.
דור: כאילו, אהבתי, נניח, שנתת את העניין עם האינפלואנסר.
עומר: כן.
דור: תקביל לי אולי… טוב, אני לא יודע. אני כאילו חושש שלעולם לא נגיע לאינטרנט.
עומר: לא, אנחנו בפירוש, לעולם לא נגיע לאינטרנט, אנחנו כל הזמן נשאר בפורפליי לאינטרנט. ודווקא זה רגע מאוד מעניין, כאילו, לנסות להבין איך השינוי של גישה למידע ומידע משנה את פני החברה. כי אתה שאלת אותי בעצם איך הגענו מהדפוס ולות'ר לזה שיש מדינות, כן? וההסבר לזה הוא שיש בעצם שכבה חדשה של אנשים שמתחילים להיות מן יזמים חתרנים כאלה. והאנשים האלה, עם הזמן, בעצם משנים את ההיגיון המרחבי הפוליטי. לדוגמה, נגיד, ניקח דוגמה מאוד קלאסית, אבל כאילו, נגיד, אמסטרדם, כן? אמסטרדם או רוטרדם, כערים, הם בעצם ערים שהופכות להיות מרכז כלכלי בעידן שבו בכלל לא כל כך ברור מה המשמעות של כלכלה, אבל הן מצליחות לעשות כל מיני פעולות, וגם ז'נבה, וגם מאוד הרבה ערים ב… נקרא לזה בין אמסטרדם לבין ג'נבה, מתחילות לעשות כל מיני דברים שמרכזות די הרבה כסף שם.
והם, בשונה מהאציל שרק בונה לעצמו סוס מזהב שיודע להוציא אש מהפה, זה דברים אמיתיים שהם היו משקיעים בהם, כן, את הזמן, או היה מנסה לבנות בובה שתמשיך להתנדנד לנצח, כן? דברים… אי אפשר להאמין, כאילו, בכלל, כל העולם של שעונים, מאוד אהבו לבנות שעונים סופר מסובכים שמודדים כל מיני דברים שאינם זמן, הזיות, פשוט באמת אי אפשר להאמין. אז הם פתאום מתחילים להשקיע בדברים. נגיד, הם מתחילים לקנות סירות ומתחילים לשלוח אנשים לעשות מסחר, כן? פעם מדינות היו שולחות אנשים אבל פתאום יש תאגיד, תאגיד הולנדי, הוא אחד מהתאגידים הראשונים בעולם, והוא מתחיל לשלוח, בעצם, מן משלוחים כלכליים כאלה. ופתאום האנשים שמנהלים את החברה הם כוח מאוד חזק, הם סוג של מארק צוקרברג, ג'ף בזוסים כאלה, כן? אז פתאום יש לך בעצם מן דמות חדשה עם כוח חדש. זה פעם ראשונה.
פעם שנייה, השאלה הדתית היא גם שאלה נורא משמעותית. זאת אומרת, בסופו של דבר, יש מלחמה אקטיבית מצד הכנסייה הקתולית למנוע את התפשטות הפרוטסטנטיות. ככל שהפרוטסטנטיות מתפשטת זה נהיה סוגיה פוליטית על חופש דת. ואז יותר ויותר מקומות ברחבי המבנה הפוליטי הזה המוזר שתיארתי לך של נסיכויות, בעצם דורשים חופש דת.
ואז החופש דת הזה מעורר שיחה על זכויות, ופתאום אתה בשיחה של זכויות, ופתאום השאלה האם כל המדינות שהן תחת האימפריה הרומית חייבת, חייבים כולם להיות קתולים, נהיית שאלה נורא משמעותית. והאימפריה הרומית, הרייך הראשון, כן? זה גם, אולי זה גם דבר שצריך שנייה להגיד. אנחנו חושבים שהאימפריה הרומית היא כאילו רומא, אז זה נכון, אבל היה גם אחרי זה עוד אימפריה שנקראת Holy Roman Empire, שהיא בעצם האירוע שהיטלר קורא לו הרייך הראשון, כן? נכון, יש את הרייך השלישי, אז מה זה הראשון? אף אחד לא יודע. הראשון זה היה בעצם מן אימפריה, מיני אימפריה שפעלה במרכז אירופה, שהיא הייתה הזרוע הצבאית הפוליטית של הכנסייה הקתולית. אבל היא בעצם הייתה בגרמניה, וזה פשוט היה, בגלל שזה היה המקום היחיד שעוד היה ממש מגויס לטובת הכנסייה הקתולית.
אבל זה לא היה ברומא, זה היה בגרמניה, ופשוט זה היה בעצם מן מה שנשאר מהכנסייה הקתולית כישות פוליטית. ולהם כישות פוליטית יש שיחה עם הכנסייה הקתולית אבל בגדול זה בעצם אימפריה. אבל כאימפריה ששרדה כבר, או שמין צריכה לנהל את המתח בין להיות דתית ללהיות פוליטית, התחילו שם תהליכים דמוקרטיים. לדוגמה הקיסר, כן? כל מיני שמות שאולי אתה מכיר, כל מיני פרדריק הראשון וכל מיני כאלה, וכל מיני מן קיסרים, מלכים, בעצם גרמנים שהיו, הם נבחרים, עושים בחירות, ומול מי עושים בחירות? יש שלוש דמויות דתיות וארבע נסיכים. ובעצם הנסיכים הגרמנים, ארבע מקומות ספציפיים בגרמניה, הם נורא חשובים, כי הם עוזרים לבחור את הקיסר, שהוא בעצם הנציג של האפיפיור כישות פוליטית. וזה דבר נורא מעניין, כי ברגע שהם מתחילים להיות פרוטסטנטים, מתחיל להיות שם בעיה.
אז יש מתח בעצם בין מי שנותן סמכות פוליטית לבין מי שנותן סמכות דתית, כן? לא יודע אם זה היה ברור, אבל כאילו, יש אפיפיור ברומא, אבל אין… ברומא כעיר, אבל אין אימפריה רומית יותר, כן? יש מלא מדינות שהן קתוליות, אבל לא כל המדינות הקתוליות האלה רוצות להיות כפופות לאפיפיור. לדוגמא, צרפת. צרפת לא כזה רוצה להיות כפופה לאפיפיור, היא רוצה להיות המלך של צרפת, כן? זאת אומרת, גם אנגליה, הם באותו שלב מאוד קתולים, אבל הם לא רוצים שהאפיפיור ינהל אותם. המלוכה נוצרת כתשובה לשליטה של הכנסייה הקתולית, וה-Holy Roman Empire שפועל משנת 800 עד בעצם מן 600, 650 בערך [כך במקור] שהדבר הזה נגמר, כן? בגדול, כן? למרות ש… לא משנה, כן? האימפריה הזאת שפועלת היא בעצם הניסיון של הכנסייה הקתולית לשמור על ישות פוליטית. והישות הפוליטית הזאת בעצם נשמרת באיזה כמה אזורים בגרמניה ויש שם את התהליכים האלה, זה מה שנורא מעניין, הקיסר הפוליטי, כן? הנציג הפוליטי של האפיפיור נבחר על ידי שלוש Archbishops וארבע אלקטורים. והאלקטורים האלה הם בעצם נסיכים בגרמניה, ועם השנים הם יהפכו להיות פרוטסטנטים, וזה מייצר בעיות, ופתאום צריך לנהל כל מיני שאלות, דיונים על חופש התארגנות וחופש דת, וכל הדבר הזה בעצם חושף את זה שאין קשר בין מי ששולט בך לבין מי שבאמת חזק לבין החיים שלך.
זאת אומרת, וזה חתיכת תמורה משוגעת, כן? עכשיו, זה המקומות שהכי מזכירים את המציאות שלנו, כן? זאת אומרת, זה בדיוק העולם, אנחנו גדלנו בעולם של מדינות, כן? עם תקשורת, כן? אז מקסימום יש לך בן דוד באמריקה, אתה יכול להרים לו טלפון. ברגע שנוצר הרשתות החברתיות, פתאום אתה יכול להיות חלק מסצנה של פודקאסטרים, פתאום אני חלק מסצנה של עיתונאים. בעצם יש ניתוק בין הקהילה שלנו לבין המציאות הפיזית שלנו. במובן הזה, האינטרנט מערער בצורה מאוד בסיסית על מדינת הלאום והמבנה הפוליטי שאנחנו חיים בו, בגדול, מאז שלום וסטפליה, שבנוי על הדפוס. הדפוס מייצר שפה משותפת, עכשיו יש עיתון משותף, עכשיו כולנו קוראים גרמנית או צרפתית או איטלקית, ועכשיו יש את איטליה, גרמניה וצרפת, כן? בקווים כלליים. ומאז, באינטרנט ששובר את תקשורת ההמונים, תקשורת ההמונים שיוצרת את ההמון ואת מדינת הלאום, והיא מפרקת אותו לכל מיני קטגוריות, כן? אבל זה שכל המאמינים של QAnon, כן? או כל המאמינים של כל התיאוריות הקונספירציות בעולם יוכלו להתאחד עכשיו ולתקשר אחד עם השני, זה לא במקרה.
זאת אומרת, לא במקרה אנחנו רואים את אותו תיאוריות קונספירציות בכל העולם, כי זה יושב על אותו דבר. האינטרנט מפרק את התפקיד, לפחות של התקשורת, כן? ביצירת מציאות משותפת. דוגמה מאוד טריוויאלית, כן? תחשוב על הפיד של הפייסבוק. הפיד של הפייסבוק יוצר מצב שבו כל אחד מאיתנו רואה news אחר, במובן הכי בסיסי אנחנו כבר לא קוראים את אותו עיתון. זאת אומרת, עד לפני 40-50 שנה היה מקסימום שש-שבע עיתונים, אז אולי אם היית שמאלני היית קורא הארץ ולא ידיעות אחרונות, אבל היה איזו האחדה של השיח הציבורי, אולי הייתה פרגמנטרית, אולי הייתה שבורה. ואנחנו רואים פה בדיוק את זה, זאת אומרת, השורשים של הדברים האלה, הם הפורפליי למלחמת 30 השנה. בגלל זה אני באובססיה, כי לפי ההקבלות שאנחנו עושים זה אומר שאנחנו לקראת מלחמה.
דור: בום!
[אות מוזיקלי]
דור: או-קיי.
עומר: כן.
דור: כאילו, פרק שעבר הרגשתי קצת יותר ביטחון סביב מה קורה.
עומר: כן, כן.
דור: ועכשיו אני תוהה, כאילו, מה אתה מנסה להגיד לי? כזה, לאן אתה חותר, כאילו, רעיונית?
[עומר מצחקק]
עומר: אני חותר רעיונית לנסות להבין את המין, נקרא לזה, הקשר בין כלכלה, חברה, תקשורת, פסיכולוגיה, כאילו, מה הפרדיגמות המארגנות שכאילו מן הובילו אותנו עד לפה? אני חושב שאנחנו מתייחסים בצורה נורא פשטנית להיסטוריה ולמציאות שלנו, כן? ואני חושב שכשאנחנו מסתכלים על האינטרנט או על טכנולוגיה, אנחנו משתמשים בשפה נורא מטומטמת. לדוגמה, אנחנו משתמשים בשפה שקשורה באינטרנט וטכנולוגיה בזמן שזו דרך נורא מפגרת לחשוב על האינטרנט. זאת אומרת, לדוגמה, אתה לא שופט כאילו מן… אנחנו בעצם מתייחסים לכל המציאות הטכנולוגית שלנו כאירוע א-היסטורי. אנחנו אומרים, אין לזה שום רקע. ואם יש איזה רקע, אז הוא בניינטיז, או מקסימום בסבנטיז, או גג במלחמת העולם השנייה. גג, גג, גג. אבל זה לא נכון. ואז המחירים של זה, זאת אומרת, האינטרנט נוצר כפנטזיה, בעיניי, בערך בתקופה הזאת. זאת אומרת, בערך איזה מן לייבניץ, הפילוסוף, כאילו גוטפריד לייבניץ, כותב על הרעיון של ספרייה שמכילה את כל הספרים בתוכה שאפשר לדמיין. הוא מדמיין מקום שיש בו את כל הידע של העולם, כן? יש לנו המון פנטזיות ודימויים של אינטרנט שקודמים לאינטרנט ואם אנחנו לא נבין את הפנטזיות האלה, אז אנחנו באמת נגיד דברים נורא מטומטמים. אני אתן דוגמא לדבר נורא מטומטם שאנחנו אומרים על האינטרנט. לדוגמא אני ראיתי, יש את הדוקו הזה שנהיה נורא פופולרי על הפטריות? מכיר את זה? איך הפטריות וזה…
דור: fungus.
עומר: fungus, כן, magical fungus. יש שם את המשפט שהוא בגדר, אולי אחד מהמשפטים הכי מטומטמים ששמעתי בחיים שלי, והוא: Fungus is the first internet. מה? הפטריות זה הרשת הראשונה, זה האינטרנט הראשון, למה, כי זה רשת, אתה מבין? אז מה אנחנו עושים כחברה - אנחנו לוקחים את הדימוי של הרשת, אינטרנט, ומשליכים אותו על פטריות. ואנחנו אומרים שהפטריות הן האינטרנט הראשון. זה הדבר הכי מטומטם שאתה יכול להגיד, זה כמו להגיד שהגוף שלי הוא אינטרנט כי יש רשת, מערכת דם בתוכו. זה בדיוק העניין, אנחנו כאילו מן, לא מבינים מה קורה לנו. אבל אין סיבה שלא נבין מה קורה לנו. יש לופים בהיסטוריה, כן? אבל הבעיה זה שאנחנו מספרים לעצמנו סיפור שההיסטוריה כל הזמן מתקדמת.
אני ואתה, גם הבן אדם הכי ביקורתי, באמת, בלב מאמין שהאייפד הוא איזה קפיצה טכנולוגית סופר משמעותית, וזה שעכשיו יש לו אייפוד אייר 2 נקודה זין שלי, באמת זה מיוחד, as opposed ל-palm pilot שהיה לאבא שלי ב-1990, שהיה מגע טאץ' באיכות הרבה יותר נמוכה, והרי הטאץ' זה דבר נורא משמעותי, נכון? אז זה לא משמעותי וזה שטויות. ואין הרבה משמעות לאייפון מול הפייסבוק כשאתה מסתכל על טכנולוגיה בסקיילים באמת גדולים. ואנחנו צריכים להסתכל פה בסקייל מאוד גדול. והאובססיה שלי על מלחמת 30 השנה נובע מזה שהיא בעצם הייתה אירוע השיא של אותם תהליכים שאנחנו רואים שקורים עכשיו והם התפוצצות ידע ששינה באופן יסודי את המבנה הפנימי הרגשי והכלכלי חברתי-פוליטי.
דור: אֵיימן.
[אות מוזיקלי]
דור: השקענו פרק וחצי בכאילו לצלול לאמא של ההיסטוריה וזה… אולי דווקא תגיד מילה, כאילו לא יודע, אולי אני ואתה לא תופסים את ההווה אותו דבר.
עומר: כן.
דור: כאילו אתה, זה מאוד המקצוע שלך, אתה בזה, אתה חוקר את זה, אתה חי את זה, אבל אני כאילו, בסדר, כאילו, פייק ניוז שם, זה, הוא, כאילו, אני לא מאמין לאף אחד, כאילו, גם כאילו מן…
עומר: כן, כן. השאלה זה אם אתה, כאילו… טוב, סורי.
דור: כן, לא, אז מעניין אותי כאילו מה הטייק שלך על… בוא תגיד, תיתן לי את הטייק שלך על ההווה בשביל שאני אבין כאילו מה קרה ב-30 השנה.
עומר: אני חושב שהשאלה מה בכלל נחשבת ההווה, היא השאלה בעצם הכי מעניינת, כי בעצם הקרב שאני מנסה לנהל הוא שאנחנו בהווה. אני מנסה לטעון שאנחנו בהווה. וכל העולם סביבך מנסה לטעון שאנחנו בעתיד. ואנחנו לא בעתיד, אחי, אנחנו בהווה. זה בדיוק העניין, מכרו לנו שאנחנו בעתיד, והרעיון הזה שאנחנו בעתיד הוא דבר מאוד משמעותי, הוא פועל יוצא של החדשנות, הוא פועל יוצא של שיח על טכנולוגיה, והוא בעיקר פועל יוצא של זה שפייסבוק ואפל ואמזון צריכות לייצר את האשליה שהן באמת עושות משהו בר משמעות בעולם, כן? ושיכנעו אותנו שהמציאות שאנחנו נמצאים בה היא איכשהו עתידנית מאוד, ומין כאילו, אי אפשר להבין מה קורה, אי אפשר לדעת, זה כאילו מן תהליכים מאוד חדשים, יש Chat GPT, יש AI, זה ממש, זה ממש… זה black box, נכון? מדברים על טכנולוגיה כקופסה שחורה. ואני מנסה לטעון שאנחנו בתור הווה שיש לו עבר, וגם הוא הולך לאנשהו. ואני חושב שאם לא נצליח להבין איך העבר תיפקד בסיטואציות דומות, אנחנו לא… אנחנו באמת… זה לא עניין של נחזור על ההיסטוריה, זאת אומרת, אנחנו נממש אותה. זאת אומרת, אנחנו נוודא שהדבר הכי גרוע שיכול לקרות יקרה, כי זה מה שקרה בעבר, זאת אומרת, הם פעלו לפי האינסטינקטים הבורים שלהם. באמת, אז נוצרו כל מיני דברים כמו מלחמת 30 השנה, זאת אומרת, תקופה שבו חברה של אנשים פשוט רצחו אחד את השני בלי שום סיבה ולא השיגו כלום, רק כי הם פשוט לא הצליחו להבין שנגמר האירוע של הכנסייה והאימפריה והתחיל האירוע של המדינה. ואנחנו גם רבים עכשיו. אתה גם לא מכיר בשבר הענקי שאנחנו חיים מולו. זאת אומרת, עכשיו, בוא ניקח את הדוגמה, להיות ממש נודניק…
דור: תאיר את עיניי.
עומר: בוא ניקח את בן גביר כדוגמה, כן? זאת אומרת, בן גביר מופיע בעיניי ובעיניך, וביבי גם, כאירוע ישראלי. זאת אומרת, זה פרטיקולרי, הם גזענים באופן שישראלים הם גזענים, הם ימניים באופן שבו ישראלים ימניים. אבל זה לא נכון, זו תופעה שקורית בכל העולם. זאת אומרת, בכל העולם נבחרים מנהיגים שהם אפילו לא ימניים, הם פשוט פופוליסטים, לאומניים וגזעניים. זאת אומרת, ועכשיו אתה מנסה להבין למה זה קורה. אז אני הייתי מציע פרשנות שהרבה אנשים שבאים עם פרספקטיבה יחסית רחבה והיא לבוא ולהגיד שהטכנולוגיה בעצם שינתה באופן מהותי את החוויית מציאות שלנו כך שאנחנו חווים המון תסכול, ובעצם המערכות שעבדו עד לפני, נקרא לזה 30-40 שנה, הן לא עובדות יותר. וכשבן גביר בא ואומר אני רוצה הרבה דת והרבה סמכות, הוא בעצם אומר המדינה לא מתפקדת. אני, זאת אומרת, יש תחושה של חוסר, של התפרקות המדינה ולכן אני צריך מן לאשרר אותה מחדש. זאת אומרת, אנחנו צריכים להיות מגה יהודים עכשיו.
כשטראמפ בא ואומר, Let's make America great again, כן? זאת אומרת, זה בא לתקן את זה ש-something is off, נכון? the vibe is off אחי. כולם מרגישים ש-the vibe is off, וכאילו מן, יש לזה כל כך הרבה תשובות כבר המון זמן, ואני חושב שאנשים לא רואים את זה שקרה פה משהו מאוד משמעותי. האופן שאני ואתה צורכים מוזיקה, תרבות, מן, האופן שאנחנו חושבים על עצמנו, האופן שבו אנחנו רואים את עצמנו, יש הבדל בין מראה לבין סלפי, יש הבדל בין מראה לבין סלפי שמתפרסם ברשתות החברתיות. השפה עצמה משתנה. האובייקטים הכי בסיסיים של השפה שלנו, המשמעות של המילה story, לדוגמה, השתנתה בשנתיים האחרונות. מה זה story?
כאילו, זאת אומרת, הדברים האלה הם מאוד משמעותיים בעיניי, הם לא סתמיים, והכל קשור, באמת, הכל קשור. ונגיד, אחד מהתופעות הסוציולוגיות המעניינות שקשורות לעליית הבן גבריזם והימין הזה ברחבי העולם היא תופעה שנקראת conspiritual. היא השילוב בין קונספירטיביות, כאילו, מן, להאמין בתיאוריות קונספירציות, ורוחניות. זאת אומרת, אנשים יותר ויותר, יש הלימה בין אנשים שמאמינים שהקוביד הוא פייק, לבין אנשים שהם גם ממש מן, באופן כללי נקרא לזה בתוך עולמות פוסט-מדע, כן? כל הדברים האלה מופיעים כמנותקים אחד מהשני, אבל הם לא מנותקים.
זאת אומרת, אנשים שבעצם נשלל מהם היכולת לבחור איזה מוזיקה הם רוצים לשמוע על ידי הספוטיפיי, אנשים שנשלל מהם היכולת להחליט איזה ניוז הם יקראו כי הפייסבוק עושה להם פאקינג פיסט פאקינג כל בוקר עם כל התוכן הכי כיפי שאי פעם ראית, שכאילו, שולח באזפיד לתוך התחת, ואיך להכין קפקייקס, והטיק טוק מטריף אותך על אנשים ש… תשמע, אני לא יודע אם אתה בטיק טוק, זה כאילו, יש שם כוסיות ברמה שזה פשוט לא סביר, כאילו, זה insane, רמת ה-attractiveness. אז כן, בעולם כזה אנשים די ביקורתיים, ואז במקביל לזה, כל הכלכלה השתנתה, אז בעצם מן, אתה עובד נורא קשה אבל לא יכול לקנות בית, כן? כי כל המבנה הכלכלי של העולם השתנה מאוד ב-20-30 שנה האחרונות, ואיכשהו עדיין ביבי ובן גביר מופיעים כדיון שהוא מנותק מהדיון היותר רחב על מן, נקרא לזה יוקר מחייה ופיקוח על פייק ניוז ברשת, למרות שיש פה תהליך מאוד ברור - אבני היסוד של החברה המודרנית שנוצרה בזמן הנאורות מתפרקים אחד-אחד, פשוט אחד-אחד.
כאילו, בעיניי תרבותית הכי קל להבין את זה, אתה אין לך טעם מוזיקלי יותר. אני ואתה וכל העולם גילה במקביל את אנדרסון פאק לפני שנתיים וחצי, וכולם חשבו שהם גילו את ה-tiny desk הזה [מג'מג'ם מתוך שיר של אנדרסון פאק בהופעת tiny desk], כל אחד, זה לא, אף אחד לא גילה את זה, אחי, כולם מאכילים אותנו בכפית את אותו תוכן ופשוט יוצרים לנו את האשליה שיש לנו סוכנות, זה דבר מדהים. כולם מגלים את אותו מוזיקה שוב ושוב, כל הזמן, כולם רואים את אותו דברים. זה שבזמן הקוביד אנשים ראו Friends בלופ זו אינדיקציה לחברה חולה, אמיתי. זאת אומרת, ונטפליקס עוד הצליחו לספר לנו את הסיפור שכאילו מן אנחנו בוחרים לראות Friends, זאת אומרת, זה לא שהם הכריחו אותנו לראות Friends בלופ, זה ממש בחירה חופשית שלך. זה גם נראה לאנשים דבר מאוד כאילו הגיוני שאנשים ירצו לראות סדרה מהניינטיז, כאילו אתה אומר, לא, אנשים בטרפה של נוסטלגיה כי המציאות שלהם מתפרקת כי יש מגפה כמו שהיה אז, כן, יש מגפה, ואתה, ה-vibe is off, אז בוא נראה קצת מהג'נדר סטריאוטייפ של הניינטיז בשביל לחוות קצת נחמה, ונטפליקס מבינים שלא רק שזה עובד, זה גם מודל עסקי, ואז הם מתחילים להפיק תוכניות שהן פשוט פורנוגרפיה של נוסטלגיה, כן? נגיד, Stranger Things, Stranger Things זה פשוט לבוא ולהגיד לך, זוכר את האייטיז, אחי? זוכר? היה נחמד, אה?
[דור צוחק]
עומר: לא היה הרבה הומואים אז, נכון? הכל היה יותר פשוט. הכסף שלך היה שווה יותר, נכון? איזה כיף. זו האבחנה הזאת של סאות' פארק, זה אחד מהתובנות הפוליטיות המשמעותיות של סאות' פארק, יש עונה שבו כל אמריקה מתמכרת לסופר פוד חדש שנקרא "Member Berries", והם מן berries כאלה שרק אומרים לך דברים כאלה, ואז עם הזמן הם נהיים יותר גזעניים, הם כאילו מן, "Remember feeling safe?" ואז הם כאילו מן, "Remember Reagan" ואתה כאילו, מה? "Remember lower taxes?", "Remember when you had no black neighbors?" אז זה כאילו מן משהו כזה, וכל הדברים האלה קשורים.
אז למה אנשים want to make America great again, כשהם גם לא יכולים לבחור לעצמם אפילו איזו סדרה לראות ומכריחים אותם לראות תוכן מהעבר כי זה משתלם מבחינת המודל העסקי של זכויות יוצרים, ואז נטפליקס משכנעת את עצמה גם שזה ממש שווה ואז מייצרים תוכן נוסטלגי, זה פשוט סכנת נפשות.
[קטע משיר של אנדרסון פאק]
דור: 30 דקות לתוך הפרק.
עומר: ואפילו לא הגענו לדבר על מלחמת 30 השנה. עוד לא סיפרתי לך אפילו מי השתתף במלחמה. [מצחקק]
דור: מאוד התרגשתי מהקפיצה לעתיד.
עומר: אה, או-קיי.
דור: אני מרגיש שהיא שממש חיברה אותי למשימה.
עומר: או-קיי, אהבתי. אנחנו צריכים להגיע תמיד לפה, זה בדיוק העניין. אנחנו צריכים להגיע, להבין את כל הדברים האלה, לייצר את התשתית שנוכל להגיע לדבר הזה. זאת אומרת, להסביר איך אנחנו פה בתקופה של Stranger Things, וכאילו, קים קרדשיאן.
דור: כן. שווה לקפוץ יותר.
עומר: אהבתי.
דור: שלא לומר, כאילו, שנדפוק עבר הווה כזה.
עומר: תראה, אז דרך טובה אולי לעשות את זה, וזה גם אולי יכול להיות אפילו המוטו של הפודקאסט הזה, זה משהו שלות'ר אמר על עצמו לקראת סוף חייו. הוא אמר, אני רק חתיכת חרא, והעולם הוא חור תחת, או-קיי? דבר אמיתי שלות'ר אמר, לות'ר מאוד אהב בדיחות קקי, כתב אותם הרבה. אבל אני חושב שזה דרך טובה ל…
דור: [מגחך] למה הוא התכוון?
עומר: בדיוק, למה הוא התכוון? הוא התכוון שהוא בעצם מן איזה vessel…
דור: מה זה vessel?
עומר: הוא מן, הוא הכלי, כן? שדרכו היקום חרבן החוצה משהו. [דור מצחקק] אני חושב שזו אמירה די יפה, כי גם אני חושב שהרעיון שמין אנשים כותבים גסויות הוא די משמעותי, כאילו מן… זה אחד הדברים שהתאפשרו עם הדפוס, כמו שאתה כאילו מן, באינטרנט אנחנו כותבים דברים מפגרים, כן? אז זה שלות'ר גם כתב דברים כאלה. אבל גם בעצם האמירה עצמה, זאת אומרת, בעצם אני ואתה גם, אנחנו שתי חתיכות חרא, כן? והעולם הוא חור תחת. ואנחנו פשוט הולכים לנסות לחרבן את ההיסטוריה, באמת את כל ההיסטוריה האינטלקטואלית שהביאה אותנו למצב המוזר הזה שאנחנו בו היום שהוא גם המצב האובייקטיבי, שנקרא לזה תמורות בשדה של תקשורת, אבל זה גם המקום הכן פסיכולוגי הזה, כאילו זה גם היסטוריה של הפסיכולוגיה של הבן אדם, אתה מבין? וכאילו מן, איך הוא אוכל את החרא של העולם [מצחקק]. אני חושב שזה דבר נורא מעניין, כי בעצם כאילו מן, זה הדבר שהכי רחוק מאיתנו, כאילו אנחנו… אנחנו לא יכולים לדמיין שהם היו אנשים, אתה מבין? באמת, כאילו יש בזה משהו משוגע, כאילו היו אנשים שכאילו הכמרים עבדו עליהם וניצלו אותם, כן? ואנחנו לא מבינים שאפילו עצם זה שיש לנו חוויה אוניברסלית של בני אדם היא פועל יוצא של הדבר הזה. זאת אומרת, לא היה ניתן לדמיין אדם אוניברסלי לפני שיש קריאה וכתיבה וכל מיני דברים כאלה. ואני חושב שזה מה שמעניין אותי, כן. היה לי איזה סגירה, פשוט שכחתי אותו כמובן.
[דור צוחק]
דור: קאט! ככה הפרק הולך להסתיים, בוודאות.
עומר: אוקיי.
דור: יש לנו את זה.
עומר: סבבה, יאללה.
דור: עכשיו כשסיימתי לערוך, אני טיפה מובך מכמות הכאילו שאני אומר, אבל בכל אופן, עד כאן "היסטוריה אינטלקטואלית גסה".
[אות מוזיקלי]
תודה רבה לעומר בן יעקב על הידע, ללהקת בסיסטיות על המוזיקה המקורית. לי קוראים דור קומט, אני הפקתי וערכתי את הפרק הזה, אנחנו נשתמע, ביי.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments