top of page
מיכל כץ

סקרנים בלונדון - פרק 9: לונדון אחרי ה-7 באוקטובר

ברי ועומר מארחים את אורית אייל-פייביש, ממארגנות ההפגנות והעצרות הפרו-ישראליות בלונדון ומיצגי ההסברה למען שחרור החטופים. בנוסף לאלה, אורית היא דמות מקשרת בין הקהילה הישראלית לקהילה היהודית בלונדון ומתגוררת למעלה מ-20 שנים בעיר.   מאז ה-7 באוקטובר עדיין לא יצא לנו לעסוק ב״תפוח האדמה הלוהט״ של המצב בלונדון, האנטישמיות, ההפגנות האנטי והפרו ישראליות, ואיך אנחנו מרגישים בעיר בתקופה מורכבת זו. בעקבות התחושות שלנו, והשאלות שלכם, החלטנו להקליט פרק על הנושא, ולארח דמות מפתח מאחורי הקלעים של הקהילה הישראלית כאן.

בין השאר דיברנו על: איך זה מרגיש לחיות או לטייל עכשיו בלונדון? האם הבריטים איתנו או נגדנו? ההבדל בין המציאות פה למה שמוצג בארץ בתקשורת. הקשר בין הקהילה הישראלית לקהילה היהודית-בריטית. החיבור בינינו לבין מתנגדי המשטר האיראנים בלונדון. איך נראה ארגון של עצרת פרו-ישראלית, ושיתוף הפעולה של הרשויות כאן. האם אפשר לדבר בעברית ברחובות לונדון?

 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 01/06/2024.

[פתיח מוזיקלי - ההמנון הבריטי מתחלף בחריקה במוזיקת פתיחה]

קריינית: "סקרנים בלונדון", עם עומר לוגסי וברי כהן.

ברי: "סקרנים בלונדון", שלום, שלום, ערב טוב, בוקר טוב, צהרים טובים, מה המצב? אני ברי כהן.

עומר: אני עומר לוגסי.

ברי: מה שלומך עומר?

עומר: בסדר כמה שאפשר. אתה יודע, ב…

ברי: בסדר גמור.

עומר: בסדר גמור. כן, כן, עד כמה שאפשר בתקופה הזו כמובן.

ברי: כן, כן. ואיתנו באולפן אורית.

עומר: אורית.

אורית: אהלן.

ברי: אורית אייל-פייביש.

עומר: פייביש.

ברי: מה שלומך אורית?

אורית: טוב, תודה. סבבה, מה שלומכם?

ברי: אנחנו בסדר גמור.

עומר: שמחים שאת כאן איתנו.

אורית: שמחה להיות.

ברי: כן, כן. ואנחנו התכנסנו כאן היום, למה? כי בעצם, מאז ש… מאז ה-7 באוקטובר בעצם לא יצא שדיברנו בכלל על הנושא הזה, על לונדון אחרי ה-7 באוקטובר.

עומר: בהחלט.

ברי: על מה קורה פה ברחובות, על איך אנחנו כישראלים, כיהודים, חשים כאן, איך אנחנו מסתכלים כמובן על המדינה, כמובן בכאב לב מאוד גדול. וחשבנו שהגיע הזמן כי בעצם היו כמה פרקים שפשוט צילמנו אותם מראש, אז שחררנו אותם אחרי ה-7 באוקטובר, אבל עכשיו זו הפעם הראשונה שאנחנו מתייחסים ככה לנושא.

עומר: בדיוק.

ברי: ונראה לנו שמהזווית שלך יהיה מעניין לשמוע, מהזוויות שלך יהיה מעניין לשמוע על הנושא הזה.

עומר: אז בואו באמת נציג את אורית וככה אם תוכלי לספר לנו קצת עלייך ועל מה שאת עושה כאן בלונדון, שקשור גם לפעילות הזו, של…

אורית: So, So.

ברי: את רגילה מאנגלית.

אורית: כן, כן. אז היי לכולם, שמי אורית, 20 שנה בלונדון. הגעתי לפה במסגרת עבודה, הייתי מנכ"ל של חברה בשם "ברינקס" הרבה, הרבה שנים. אחרי זה התחלתי למנכ"ל חברות דומות בתחום הלוגיסטיקה.

ברי: אהבתי את המושג, את ה-למנכ"ל. זה לא שמעתי.

עומר: חזק.

אורית: לנהל. בשנים האחרונות אני עושה דברים שהם קצת יותר עם סושיאל אימפקט ומוצאת את עצמי מעורבת באינספור יוזמות. אני חושבת שזה די מסתדר טוב עם האופי שלי מאז ומתמיד. הייתי פעלתנית כזאת, פחות עם הקהילה הישראלית, כשהגעתי, יותר עם הקהילה הבריטית וזה הולך ומשתנה ואפילו מקצין, אני חושבת, בעקבות האירועים של ה-7 באוקטובר. [ברי מהמהם]

עומר: בעצם החלטנו להביא אותך היום, כדי גם לתת לנו את הזווית של מישהי שגרה פה המון שנים בלונדון, וגם לתת את הזווית של מישהי שבאמת ידה בהרבה מאוד מהאירועים: ההפגנות, העצרות, שבעצם מתקיימות כאן, הפרו-ישראליות, אוקיי? וחשוב באמת להדגיש את זה שיש פה לא מעט התקהלויות והפגנות והיינו אפילו בחלק מהן, וזה מאוד, מאוד מרשים. אז קודם כל, אני חייב להגיד שאפו ענק כי האירועים האלה הם מרשימים, והם מדהימים, וטוב שיש את הקונטרה הזה. טוב שיש את הזווית שלנו ואת האירועים שלנו. אז גם היינו רוצים באמת איזשהו מבט מאחורי הקלעים.

והיום אנחנו גם ננסה לתת לכם איזשהו מבט כללי, כמו שעדיין לא נתנו כאן בפודקאסט.

ברי: כן.

עומר: של התמונה שמצטיירת, בעצם של ההבדל בין התמונה שמתקשרת בתקשורת בישראל לבין מה שראסמי קורה כאן במציאות, ומה אנחנו כלונדונים חווים כאן בלונדון.

ברי: כן, אני, אני באופן אישי, גם אשתי כמובן, מאותו יום ארור אנחנו… כל פעם שחבר או בן משפחה או מישהו פונה אלינו או לא יודע, מכר שלא דיברתי איתו הרבה זמן, אומר לי "מה קורה? מה קורה ברחובות? מה קורה ברחובות? הכל בסדר?"

אורית: "אנטישמיות".

ברי: כן.

עומר: כן. כל הזמן.

ברי: כולם כאילו לחוצים ושואלים לשלומי ואני כאילו "תקשיבו חבר'ה, כאילו, בואו נירגע". כאילו ברור שיש לזה בסיס, אבל מה שמציירים בתקשורת זה קצת לקיצון לוקחים את זה.

עומר: לדרמה, לדרמה.

אורית: צהוב. צהוב. לתקשורת.

עומר: זה מה שמביא רייטינג. הרי להראות את הרחובות השקטים של לונדון לא יביא רייטינג.

אורית: אני חושבת שזה שנאה כלפי זרים במסווה של תמיד, תמיד להיות בעד האנדרדוג. יש איזו יפות נפש, שהיא חלקה מזויפת, לדעתי אצל האנגלים. זה מן סוג של פרדוקס. מצד אחד…

ברי: זו מגמה עולמית.

אורית: מצד אחד, לונדון בעיקר, זה מקום שכל המוזרויות, כל העמים.

ברי: כן. נכון.

אורית: תהיה מה שאתה, באמת.

ברי: שזה מה שאנחנו אוהבים במקום הזה.

אורית: זה מה שאנחנו אוהבים, נכון. ואנחנו תמיד מרגישים פה בבית. מצד שני, כשקורה משהו והם נאלצים לבחור צד, הם תמיד יבחרו בצד של מי שנראה להם שהוא הצד הקורבן.

עומר: כן.

ברי: כן, אבל אני חושב, אני מרגיש לפחות שרוב השנאה הזאת, זה… מגיעה דווקא לא מהבריטים. ברור שיש בריטים שמצטרפים…

עומר: כן.

ברי: ואתם תראו בכל ההפגנות ובכל המקומות. העובדים הסוציאליים, למה?

עומר: יש גם המון וחשוב להגיד את זה. המון בריטים.

ברי: כי הם הרי מזוהים עם השמאל, הם אנשי… ברור שהם אנשי שמאל, והם חייבים, כאילו על הנייר, הם חייבים להגיע לכל ה… בוא נגיד…

אורית: אקטיביזם. להיות אקטיבים.

ברי: האירועים שהם קשורים לדבר הזה. אבל בוא נגיד שרוב השכנים שלי, אני יכול להגיד שרוב השכנים שלי, או אלה שלפחות אני ביחסים טובים איתם, או אלה שאני רואה בחדר מדרגות, אני מרגיש שהם כן פתוחים והם כן בעדנו והם כן אומרים "7 באוקטובר, מה שקרה זה מזעזע".

אורית: אני מסכימה איתך מאוד.

עומר: אגב, גם אני. גם השכנים שלי, אני מרגיש.

אורית: וגם שלי. לא הכל רע.

ברי: כן.

אורית: אנגליה ולונדון נשארו אחלה מקום.

עומר: אחלה מקום.

ברי: זאת המטרה של השיחה. חבר'ה באמת, אנחנו לא הולכים פה ברחובות וקופצים עלינו ואומרים לנו "אתה יהודי ואתה ככה".

עומר: וביומיום, לא בשבת, לא בסופ"ש גם, בוא, אנחנו דיברנו על זה לא מעט, לא מרגישים את זה כל כך בימי חול ובשכונות שלנו.

אורית: נכון.

עומר: מרגישים את זה בעיקר אני חושב במרכז לונדון ובימי שבת.

ברי: במרכז לונדון בסופ"ש.

אורית: ומדברים על זה. וככל שנמשיך לדבר על זה, אז כשאתה מדבר אתה מקצין מצבים.

ברי: כמובן.

אורית: כי בסופו של דבר, אני חושבת שזה יכנס לאיזשהו, לא לשגרה. כמובן שמה שקורה בעזה ומה שקורה גם בארץ לא יכול להיקרא שגרה בשום צורה ואופן.

ברי: ברור. ברור.

אורית: אבל אני חושבת שעם הזמן זה…

עומר: אז אנחנו תכף נכנס ונדבר על זה, ואני רוצה לפני זה באמת גם לשתף אתכם וגם את המאזינים שאנחנו בתור מדריכים פה, מדריכי תיירים, בעיקר גם מקומיים אבל מדריכים הרבה תיירים מקבלים המון שאלות כל הזמן. כל הזמן ואני חושב שחלק מהפרק הזה זה גם לענות על השאלות האלה. אני לפחות פעם ביום אם לא שלוש, מקבל שאלות אליי לאינבוקס "איך… מה המצב שם באמת? מה המצב שם באמת?"

ברי: זה נראה כאילו עולם אחר, חיים אחרים.

עומר: של הקורונה.

ברי: לא, לפני אירועי ה-7 באוקטובר.

עומר: כן.

ברי: אתה זוכר שהיינו צוחקים בינינו כי אנחנו מדריכים, שתמיד היו פונים אלינו התיירים…

עומר: על האנטישמיות?

ברי: לקוחות שלנו, חברים שלנו, שאומרים לנו "איך האנטישמיות?"

עומר: נכון.

ברי: והיינו צוחקים "די כבר עם האנטישמיות".

עומר: עשינו בפינת ניפוץ המיתוסים פעם?

ברי: עשינו את זה? אני לא בטוח.

עומר: רצינו, רשמנו את זה ואני לא בטוח אם עשינו את זה.

ברי: זה כאילו עולם אחר עכשיו, כי אתה אומר באמת, עכשיו באמת איפשהו יש מקום לבוא ולדבר על זה.

עומר: זה נכון. זה נכון, כי היה לנו…

ברי: לפני הייתי ממש פוסל את זה. הייתי אומר "חבר'ה, די, הכל בסדר פה".

עומר: "אין אנטישמיות". "אין אנטישמיות". אני זוכר שאחד מערוצי החדשות פנה אליי ואמר לי "תמצא לנו אישה חרדית שהותקפה" וזה נורא עצבן אותי. כאילו הרגשתי שהחדשות מחפשות כל הזמן דרמה. אמרתי "חבר'ה, מה רגע היה אירוע כזה?" -"לא, אבל בטוח היה, תמצא לנו". וזה נורא עצבן אותי, וכל הזמן היו שואלים אותנו, באמת, האם יש אנטישמיות בלונדון. והיינו מנפנפים את זה והיינו אומרים "לא חבר'ה, עזבו אתכם, אין אנטישמיות". כי באמת אני גר פה 7 שנים, ברי כבר כמה שנים, ולא נתקלנו באופן אישי באירוע אנטישמי בלונדון. זה לא אומר שזה לא קיים. וגם עכשיו אני לא רוצה שיצא שאנחנו כאילו נותנים תמונה לא מאוזנת.

ברי: ממש נכון, נכון.

עומר: חשוב להגיד, כן, יש שנאה, צריך להיזהר בימי שבת. מצד שני, אל תוותרו על לונדון, א', כי זה לתת להם לנצח.

אורית: אני חושבת שלהיות ישראלי בלונדון, אחרי ה-7 באוקטובר, זה, בהתחלה לפחות, הרגיש קצת כמו סוג של חוסר אונות, מהרבה סיבות. אתה מרגיש שאתה רוצה לעשות, המקום שלך הוא לא פה אבל אתה פה, אתה תקוע פה, יהיו הסיבות אשר יהיו, משפחתיות וכאלה. ואתה רוצה לעשות. אני לוקחת את עצמי, האלטרנטיבה מבחינתי הייתה לעלות על טיסה לארץ וזה באמת היה בתכנון, כבר קניתי כרטיס טיסה מאוד מאוד יקר ב-British Airways, אמרתי "אני נוסעת לעזור". לא משנה מה, אני כבר לא בגיל להתנדב לצבא כמובן, סנדוויצ'ים, אירוח, וואטאבר, כל דבר שצריך, אני שם. יצא שהבת שלי החליטה להגיע לפה, כי היה לה מאוד קשה, היא לא רגילה. היא אף פעם לא חוותה סיטואציה כזאת.

ברי: כן, בטח.

אורית: ואז מצאתי את עצמי פה ואמרתי "טוב, אז מפה בטוח יש משהו שאפשר לעשות". [ברי מהמהם] מאופיי אני גם ככה בן אדם מאוד אקטיביסט. לפני ה-7 באוקטובר הייתי פעילה במחאה, פעילת מחאה נגד הרפורמה המשפטית, וברגע שקרה ה-7 באוקטובר החלטנו לנתב ולתעל את המשאבים האלה שעמדו לרשותנו לטובת יצירת מודעות.

ברי: כן.

אורית: בעיקר בתחום של החזרת השבויים.

ברי: כן.

אורית: וככה התחילו להן אינספור עצרות. העצרת הראשונה שעשינו הייתה ב-15 באוקטובר, בדיוק יום לפני שאמור היה להתכנס מושב החורף של הכנסת. היה לנו כבר את כיכר הפרלמנט משוריינת עבור מחאה. אני זוכרת שעליתי לבמה, אני פתחתי את זה. זה היה בדיוק שבעה מאז ה-7 באוקטובר.

עומר: וואו.

ברי: כן.

אורית: וציטטתי את ראש עיריית ניו יורק. הוא אמר מספר ימים לפני כן "We are not OK". אני זוכרת שעליתי לבמה ואמרתי "We are not OK, we are not OK. It will be a while until we are OK". יש בזה משהו מאוד עוצמתי בלעמוד על במה באחד הלנדמרקס הכי חשובים של לונדון עם הביג בן ברקע והווסטמיניסטר מצלצלת ברקע ולהגיד "We are not OK" ולדבר ולדברר בשם הישראלים שהיו מאוד, מאוד, מאוד לא אוקיי באותו יום. משם הגיעו יוזמות כמו יוזמת הפוסטרים.

ברי: כן.

אורית: שהבאנו מארה"ב. והתבקשנו לעזור לאיזה אירוע מאוד גדול של יהודים בבריטניה שגם זה כשלעצמו משהו טיפה יוצא דופן, שיהודים וישראלים משתפים פעולה בצורה כל כך הדוקה.

ברי: שבדרך כלל, שתי קבוצות שקצת פחות…

אורית: באופן מסורתי זה היה מן כזה "אוי ישראלים הם נורא ישירים, הם נורא בוטים, הם נורא לא מדברים אנגלית כל כך טוב. יש להם נורא מבטא". ופתאום כל הדברים האלה נעלמו וכולנו ביחד וזה די מדהים השינוי הזה שאני רואה וההתגייסות של היהודים הבריטים היא ברמה שאני עוד לא נתקלתי בה.

עומר: כן, אני רואה בהפגנות באמת, כמה צועדים איתנו וזה מרגש לראות.

אורית: זה מרגש.

עומר: כמה יהודים בריטים מגיעים ותומכים. ואנחנו… תשמעי, אנחנו באותה סירה בסופו של דבר.

אורית: זה רק מה שאתה רואה. אתה לא רואה את הכספים שעומדים לפעמים מאחורי זה, זמן שמוקדש לתוך זה. הם איתנו לחלוטין.

עומר: לחלוטין.

אורית: וזה, זה יפה לראות.

עומר: ואותי אישית מרגש הכורדים והאיראנים.

אורית: הכורדים והאיראנים.

עומר: וואו, כמה הם איתנו.

אורית: האיראנים איתנו ברמה שאני אפילו לא יכולה לתאר. זה כאילו בשבילם דה ז'ה וו. הם חווים בדיוק את אותן החוויות.

עומר: חשוב לי להסביר רגע לקהל, האיראנים שגרים פה בלונדון, הגולים שעזבו את המדינה ומתנגדים למשטר בבית באיראן.

אורית: נכון, נכון.

עומר: אוקיי? שתבינו ולכן הם גם מניפים את הדגלים שלפני המהפכה האיראנית.

אורית: נכון, נכון. והם מזדהים אחד לאחד עם כל הטרור הזה.

עומר: ממש.

אורית: שעבר עלינו ועובר עלינו. הם ממש חווים את זה מחדש דרכינו, רק שהפעם מנקודה שהם פחות פגיעים בעצמם, אלא יותר מזדהים. האמת היא שיש פה עצרת שהאיראנים מארגנים ב-11 בפברואר.

עומר: באמת? וואו.

אורית: שהם ביקשו שנתמוך בהם, ויכול להיות שאני אעמוד שם על הבמה ואדבר.

עומר: אז אני באמת קורא לכל מי ששומע אותנו ובמיוחד הישראלים שגרים פה בלונדון, תבואו בהמוניכם.

אורית: לא לפחד. תהיה שמירה, יהיה CST ואנחנו נהיה מוגנים.

עומר: תמיד יש. כן, אבל איזה יופי של… באמת, בכל הפגנה רואים אותם והם מגיעים והם עושים רעש וכל הכבוד להם. באמת, גם קצת, יש להגיד, האוקראינים גם יש.

אורית: והם מקסימים. פעם היינו חברים נורא טובים עם האיראנים, לפני שכל השיגעון הזה קרה.

ברי: בטח.

עומר: נכון. אומרים… הידידה הכי טובה של ישראל במזרח התיכון.

אורית: הייתה.

עומר: כן, הייתה. לפני 78'-79'.

ברי: ולכן בחיים להכליל זה משהו שהוא לא נכון.

עומר: ברור.

ברי: ובאמת זה היוצא מן הכלל הכורדים והאיראנים שהם מוסלמים והם איתנו לגמרי. אז כאילו אי אפשר להגיד כל המוסלמים.

עומר: נכון. לגמרי, לגמרי.

אורית: ממש לא. גם מתוך המוסלמים…

עומר: ההארד קור.

אורית: בצורה היותר מסורתית של המוסלמים, לא כולם איתם, כמובן שלא.

עומר: ככל שעובר הזמן ואני מדבר עם האנשים ברחוב, הבריטים, היוונים, הקפריסאים, כל מיני אנשים מכל מיני מדינות, ואפילו יצא לי לדבר עם ברזילאי לפני איזה שבועיים. כן, יש המון אנשים, וחשוב לי להגיד את זה, גם לנו, לישראלים, כן יש המון אנשים שמבינים מול איזה אויב אנחנו מתמודדים. גם פה בלונדון.

אורית: המון. המון. המון. המון.

עומר: המון.

אורית: ואחד הגופים שבאמת נמצא איתנו ב-human chain ובמחאות, הוא גוף שנקרא "Christian Action against Antisemitism"…

עומר: וואו.

אורית: נוצרים לכל דבר ועניין, עם מאות אלפי עוקבים בעולם, והם איתנו באש ובמים. הם מסיעים אוטובוסים…

ברי: זה ארגון בריטי?

אורית: זה ארגון עולמי. והם מסיעים אנשים באוטובוסים לעצרות שלנו…

עומר: וואו, וואו.

אורית: והם תומכים בנו, באמת בלי שום, בלי שום סייג.

עומר: פשש…

אורית: אז יש הרבה.

ברי: זה מחמם, זה עושה לך קצת… אתה לא לבד.

עומר: קצת עושה לך טוב.

אורית: אנחנו לא לבד, אנחנו רק צריכים לעשות הרבה הסברה.

ברי: כן, כן.

עומר: נכון. לגמרי.

ברי: כן זה מעניין. אנחנו, אנחנו עובדים פה גם עם כל מיני ונדורים וכל מיני אנשים פה בסיורים שבעצם יש להם פה חנויות או דוכני אוכל וכאלה. וחלקם באמת הם אנשים מכל הגוונים והצבעים, מגיעים לכאן מכל העולם או סבתא שלהם הגיעה לכאן מכל העולם. ובאמת כאילו תקופה מאוד ארוכה לא היו לי סיורים, כמובן עדיין המצב ממש לא טוב, בגלל שאין תיירות. אבל באמת, לא ידעתי איך האנשים האלה יגיבו. כמה הם יודעים על הסיטואציה, מה הם יודעים? איך הם כאילו יתקשרו איתי? האם כאילו אנחנו נדבר בצורה פתוחה והאם הם יחבקו אותי או שיהיה הפוך? ובאמת מאוד מאוד פחדתי. זה קצת מתחבר לי גם לעניין הזה של ה-ללכת ברחוב ושואלים אותך מאיפה אתה. הנושא הזה שכאילו… באמת אני חושב שזה נושא, שמצד אחד, אתה לא רוצה להגיד "אני ממונקו". אבל מצד שני, באמת הסיטואציה לפעמים מכריחה אותך או לפחות אותי בהרגשה האישית.

עומר: למצוא מדינה.

ברי: מה שאני רוצה להגיד זה שבאמת עם הרבה אנשים הגעתי למצב שאני מגיע, פתאום היה לי סיור אחרי שבועיים-שלושה שלא היו לי סיורים בכלל. אני מגיע, נכנס לחנות, פתאום רואים אותי, נפתחות העיניים, נפקחות. הוא אומר לי… הוא פותח את העיניים ואומר לי "וואו כמה זמן, איך חשבתי עליך, אני יודע, אני יודע שלא ראיתי אותך בגלל הסיטואציה", באים מחבקים אותך. פתאום זה מחמם וזה כן נותן משהו וזה מראה לא כולם פה כאלה.

עומר: ממש.

ברי: לא כולם שונאים אותנו, לא כולם לא מבינים את הסיטואציה.

עומר: ממש.

ברי: לא כולם לא מודעים למלחמה ולזוועות. אז כן יש פה הרבה אנשים שמחבקים וזה כיף וזה באמת לי עשה טוב.

עומר: אני חייב להגיד שממש התקשרו אליי, התקשרו אלי אנשים מהדוכנים שאני עובד איתם. אתיופים, ג'מייקנים, סרילנקים שחלקם מוסלמים גם. התקשרו, שאלו מה קורה, בדקו, וזה חימם את הלב.

אורית: אז אני אגיד מעבר לזה, יש הרבה סיפוק בתור ישראלית בלעמוד באחד הלנדמרקס הכי מוכרים בעולם, לא רק באנגליה, וכן, עם דגל ישראל מאחוריך, ולצעוק "Bring them home" ושזה יהיה בסדר. תחשבו, תחשבו על העוצמה וגודל ההישג של מה שישראלים ויהודים כן מצליחים לעשות פה בבריטניה. זה לא מובן מאליו. ממש לא.

עומר: זה לא מובן מאליו. כן, הצעדה של ה-105 אלף איש או העצרת בטרפלגר סקוור.

אורית: נכון. ויותר מזה, אני חושבת שהצורה המכובדת והמכבדת…

עומר: חבל על הזמן.

אורית: שבה אנחנו עושים את הדברים, תמיד בסדר מופתי.

ברי: נכון.

עומר: זה עוד יחלחל… זו התקווה שלי.

אורית: תמיד מודיעים למשטרה ול-CST.

ברי: זו בדיוק ההשוואה.

אורית: תמיד שרים את ההמנון שלנו ואת ההמנון הבריטי, תמיד.

ברי: יש את המדבקה, אני לא יודע אם אתם עומדים מאחורי המדבקה של "האהבה שלנו גדולה יותר מהשנאה שלכם", זה בדיוק זה.

עומר: זה גאוני.

ברי: אני רואה את זה בכל מיני מקומות בלונדון, אצלי בשכונה או אפילו במרכז, אני אומר וואו, זה כאילו באמת, זה בול. זה בול.

אורית: בסוף זה חייב לחלחל, זה חייב לחלחל.

עומר: כן, כשרואים, אני זוכר שנסעתי עם נהג מונית בריטי, בריטי טהור וסיפרתי לו שהייתי בדובאי. והוא אומר לי "מה נסעת לכל הפראי אדם האלה?" ככה הוא אמר, לא משנה.

ברי: בדובאי דווקא?

עומר: כן. אז אמרתי לו "לא, דובאי זה לא ככה וזה" ואז הוא אומר לי "תראה איך הם מתנהגים בהפגנות שלהם" וזה וזה. עזבו את זה שזה הכללה והכל, אבל "תראה איך הם מתנהגים בהפגנות שלהם והכל", מישהו בריטי. ותראי הוא אומר לי "תראה איך היהודים מפגינים בשקט". ואמרתי "או, יש מישהו ששם לב לדבר הזה".

ברי: ובהמשך לזה, מעניין אותי העבודה שלך מול כל מיני רשויות, משטרה, כוחות הביטחון וכולי.

עומר: כוחות הביטחון פה.

ברי: איך זה עובד? האם זה עבר חלק? איך זה?

אורית: עובד מאוד חלק. בגלל העבודה שלנו שהיא כל כך מגוונת אנחנו למשל, יום אחד יכולים להפגין מתחת למשרדים של "הצלב האדום", ואז אתה עובד עם ה-City of London Police ולמחרת אתה עושה באמת הפגנת ענק בטרפלגר או בפרלמנט, וזו משטרה אחרת לגמרי. הם מאוד מעריכים את מה שאנחנו עושים ואיך שאנחנו עושים. אנחנו, בגלל שמרביתנו שירתנו בצבא, יש לנו הרבה הערכה כלפי סדר וחוק. אנחנו לא באים להתפרע. אנחנו לעולם לא נעשה משהו שאסור היה לנו לעשות אותו. אז יש סוג של הערכה ותמיכה ועידוד בשקט למה שאנחנו עושים. אנחנו גם עובדים מול ה-CST.

ברי: שזה?

אורית: זה ה-Community Security Traffic, ארגון מתנדבים יהודים שעוסקים כבר הרבה מאוד שנים באבטחה של כל המוסדות היהודיים.

ברי: כן.

אורית: הם אחד הארגונים ההתנדבותיים הכי מרשימים שפגשתי בימי חיי.

ברי: וואו.

אורית: הם מקצוענים, הם מקושרים, הם תומכים.

עומר: הם אלה שמאבטחים את השכונות גם?

אורית: הם בחלקם אלה שמאבטחים את השכונות, את בתי הכנסת. זה שילוב הרבה פעמים של שמירה בתשלום וה-CST. אין כמעט דבר שנעשה בקהילה היהודית באנגליה שלא נעשה עם ה-stamp, עם החותמת של ה-CST. הם מאוד מאומנים באומנויות הלחימה וכל מיני כאלה. הם לוקחים מהישראלים את כל מה שטוב ומיישמים את זה פה אצלם. יש להם מאות מתנדבים.

ברי: כן.

אורית: ואין שום פעילות שאנחנו עושים פה שהיא לא מתואמת איתם ודרכם.

ברי: כן.

עומר: חשוב לי גם להגיד איזו מילה טובה על שיתוף הפעולה של בריטניה גם כצבא, על שיתוף הפעולה הביטחוני בין בריטניה לישראל. חשוב להגיד שהוא די מדהים. אנחנו יודעים את זה, כמי שגר פה ומקורב לכל מיני גורמים, אנחנו יודעים שהשיתוף פעולה הוא ממש מהודק… ממש הדוק, סליחה. וממש איכותי. כלומר, רק מילים טובות אני שומע.

ברי: לגמרי, גם שיתוף הפעולה המדיני בעצם. כל המכלול הזה זה די חד משמעי. אין פה סימני שאלה. כשהיו סימני שאלה בכל מיני הצבעות ל-ceasefire כן או לא, אז ראיתם שאפילו בלייבור פיטרו אנשים על זה שהם אמרו שהם בעד ה-ceasefire בהצבעה. אז באמת גם זה יכול איכשהו לתת איזושהי…

עומר: קונטרה, כן. שבריטניה תומכת.

ברי: קונטרה. איזה תמיכה. בכל זאת יש ברחובות אנשים שמפגינים בימי שבת נגדנו, אבל כן, אתה רואה שבסופו של דבר, יש גם אנשים שבעדנו וגם יותר חשוב או חשוב באותה מידה, באמת האנשים שבראש הם כן איתנו וכן תומכים בנו במידה מסוימת, משמעותית מאוד.

אורית: אבל חשוב לי להגיד, שלמרות שדעותיי הפוליטיות הן כאלה ואחרות, אנחנו כארגון…

ברי: כן.

אורית: אנחנו לא אומרים לממשלה, לממשלת ישראל מה לעשות. אנחנו לא אומרים להם "כן ceasefire", "לא ceasefire".

ברי: ברור, אני סתם נדבק ל…

אורית: אנחנו אומרים "Bring the hostages home now".

ברי: בטח, אני מבין.

אורית: יש פה הקפדה מאוד ברורה. אנחנו לא גוף פוליטי וחייבים לשמור על זה.

עומר: א-פוליטי.

ברי: ברור. ברור. פשוט גלשנו לעניין הזה שבאמת חשוב שהמאזינים, הצופים בישראל באמת ידעו את זה. כמה שהם קוראים או לא קוראים בחדשות, זה באמת משהו שהוא כן מורגש וחשוב לדעת.

עומר: מורגש פה התמיכה הזאת. כן, חשוב לתת את הקונטרה כי לפעמים יש את התחושה הזאת "אני ללונדון לא הולך אחרי כל ה…"

ברי: אל תשרפו. אל תשרפו את אנגליה.

אורית: אני אומרת את זה לכולם. ראיינו אותי לדני רופ בערוץ 13 ורק, שוב, בגלל הציניות, להיות קצת יותר עסיסי ויותר צהוב ויותר סקסי אולי, כל הזמן ניסה לדחוף, ניסו לדחוף אותי לפינה של האם מסוכן פה? ואם הייתי רוצה לנסוע היום לבקר בלונדון, היית ממליצה לי או לא ממליצה לי? ואני אומרת להם "כן, אני ממליצה לבוא". כאילו לא אומרת לכם לבוא, לפתוח את החולצה ולשלוף את הקעקוע של המגן דוד אדום. אבל בהחלט לבוא, בהחלט לבוא, מה קרה?

עומר: חכו שיתחמם ובואו.

ברי: כן, אני חושב שבאמת חשוב, עכשיו דווקא, אם פתחנו את הנושא, בואו נשים את הדברים על השולחן ונגיד כן לתייר הממוצע או זה שרוצה וחושב ומתלבט האם להגיע או לא להגיע. האם כדאי? מה לעשות כשמגיעים וכו'. אני חושב שבסופו של דבר, באמת אפשר לשים את הדברים על השולחן בצורה רגועה ובצורה הגיונית. להגיד באמת, המצב פה הוא לא נורא ברחובות וקצת להפעיל את ההיגיון. בסופו של דבר, תייר יכול להגיע לפה, אני חושב, אני לא אומר לכם מה לעשות.

עומר: כן.

ברי: אבל אני חושב שאם אתם מגיעים לפה, אם בחרתם להגיע לפה ואני חושב שכן שווה להגיע לפה אם זה מסתדר לכם. באמת אם תפעלו בצורה די, באמת הגיונית, של לא ללכת עם הקעקוע בחוץ ולצעוק בעברית.

עומר: אגב, אבל אין בעיה עם עברית. חשוב לי להגיד, אין בעיה עם עברית. הם לא יודעים איך השפה שלנו נשמעת.

אורית: אין בעיה עם עברית.

ברי: הרוב לא מבינים, הרוב לא מבינים את זה. אז מה שאני אומר שבאמת המצב הוא כאילו, המצב הוא בסדר, באמת שהמצב בסדר.

אורית: המצב יותר מבסדר. תגיעו.

ברי: צריך לדעת מה לא לעשות.

אורית: תגיעו, תגיעו, תגיעו ותעזרו לנו להראות לעולם את הישראלי היפה כי הישראלי הוא יפה. ותפסיקו עם הפחדים ועם הנבואות שמגשימות את עצמן והפרנויה.

עומר: בדיוק.

ברי: אני יוצא לסיורים, אין הרבה חבר'ה. אנחנו נפגענו, באמת נפגענו. באמת בעיה. זו בעיה. אבל באמת כשאני יוצא לסיורים, אנחנו יוצאים ואנחנו עושים חיים ועושים כיף ואני מדבר בקול רם בעברית ברחוב ובאמת הכל בסדר, כולם נהנים. וכשאנשים מוציאים מהראש שלהם את הפחד ובאמת זורמים, אז זה כאילו לא קיים כמעט…

עומר: ממש.

ברי: ובאמת רק צריך לפעול בהיגיון ובשיקול דעת, זה הכל.

עומר: הדרכתי השבוע. תשעה אנשים היו לי והסתובבנו ושתינו ונהנינו ואכלנו ואף אחד בכלל לא, ורק לקראת סוף הסיור פתאום כזה קלטנו שלא דיברנו על זה בכלל. לא התעסקנו בזה בכלל. כאילו זה קטע, כאילו, זה קורה. ולפעמים זה טוב קצת ההפוגה הקטנה הזאת.

אורית: זה טוב מאוד.

עומר: זה עושה טוב לאנשים.

אורית: ויש עוד משהו שלא דיברנו עליו בכלל שזה היצירתיות שנולדה בעקבות ה-7 באוקטובר. אני חושבת שעם כל האסון, באמת האסון הנוראי נוראי הזה שקרה לנו, נולדו המון יוזמות, גם בארץ וגם פה וגם בכלל בכל העולם…

עומר: כמובן.

אורית: שמראות על יצירתיות באופן שהוא באמת לא נראה מעולם. וזה מהמם.

עומר: והתגייסות וסולידריות.

אורית: התגייסות. למשל, אני חזרתי מהארץ לפני שבועיים, אפילו לא. עמוסה בחמש מזוודות עם ציורים.

עומר: וואו.

אורית: של ילדים שהם מפוני כפר עזה שחלק מהתוכנית הטיפולית שלהם נעשית ע"י אמנות ואנחנו באמת עם הרבה אנשים פה בקהילה שעוסקים בתחום של האמנות, אנחנו מנסים לעשות איזשהו… איזושהי תערוכה או איזשהו אירוע שבו אפשר יהיה למכור את הציורים האלה. כולם ציורי מקור, יש להם ערך סנטימנטלי מאוד חשוב. כל הכסף הולך חזרה לטובת המשך התוכנית הטיפולית הזאת. כמו זאת, יש פה עשרות. עשרות של יוזמות. מופעי תרבות, קונצרטים, באמת אינספור דברים. אני אפילו לא יכולה לחשוב על כולם, אבל כמעט כל יום שעובר אני נחשפת לעוד משהו.

ברי: כל יום יש משהו חדש.

אורית: כל יום. בגלל שאני גם מנהלת את קהילת הישראלים בבריטניה, מה שבאופן היסטורי היה IBC, מועדון העסקים הישראלי, אז גם שם…

עומר: חברים טובים שלנו.

אורית: אז גם שם אני משתמשת בפלטפורמה הזאתי כדי לחשוף את הישראלים לעשייה. אני חושבת שיותר מאשר לחשוף אותם לעשייה, לסחוב אותם איתי לתוך העשייה האינסופית הזאת כי אנחנו אנשים יותר טובים כשאנחנו עושים.

עומר: כן, לגמרי.

ברי: לגמרי. בואו נדבר טיפה'לה רק בשביל להכניס לכם לראש את הפרופורציות, כן? אנחנו הרבה מאז היום ההוא מדברים על פרופורציות.

עומר: לגמרי.

ברי: אז מבחינת מספרים, בואו נדבר על מספרים של מוסלמים כאן בלונדון ובאנגליה, רק בשביל שתבינו, כאילו, מול מה אנחנו עומדים, בסדר? אז עומר, אתה רוצה לדבר על סטטיסטיקות?

עומר: כן. בוא נדבר על סטטיסטיקות. נכון לשנת 2021 בעצם 15% מאוכלוסיית לונדון הם מוסלמים בערך. זה בעצם מקום שני אחרי הנוצרים, כמובן. במספרים יש פה מיליון נקודה שלוש מאות, מיליון שלוש-מאות אלף.

ברי: בלונדון.

עומר: בלונדון, שזה יותר ממה שיש בכל ה-UK מבחינת יחס לאוכלוסייה בכל United Kingdom בכל בריטניה יש בעצם כמה? 3 מיליון?

אורית: 3.8 נדמה לי.

עומר: 3.8 בדיוק.

ברי: נכון, נכון.

עומר: שזה בעצם…

ברי: 6.5…

עומר: אחוז.

ברי: 6.5%…

עומר: מהאוכלוסייה.

ברי: מכלל האוכלוסייה של אנגליה או UK אפילו. וכן, כמו שאמרנו קודם, גם יש פה בין ה… בקהילה הזאת, זה גם, זה אי אפשר להכליל אותם כקבוצה אחת.

עומר: ממש.

ברי: זה מתפרק, ואז אתה קולט את החברים שלנו מאיראן ויש את החברים שלנו מכורדיסטן שזה גם נושא אגב, כורדיסטן.

עומר: כן.

אורית: ומגיאורגיה.

עומר: אפילו אפריקאים.

אורית: ואינדונזיה.

עומר: מוסלמים, המון.

אורית: וכמה יהודים יש פה? 0.2% בערך בכל בריטניה?

עומר: כמו… כמו… וואי פחות אפילו מהעולם. כן. אני חושב שיהודים יש 270 אלף בכל בריטניה.

אורית: 0.2%.

עומר: זה מטורף.

אורית: זה כלום.

עומר: זה… כן.

אורית: ותראו כמה רעש אנחנו עושים ועומדים על כיכר הפרלמנט וכיכר טרפלגר ואנחנו צועקים בחוצפה.

ברי: נכון.

עומר: ואגב, בכל לונד… בלונדון 145 אלף נכון ל-2021.

ברי: ורעש. רעש זה בדיוק המושג, כי חבר'ה, מה שאתם רואים בתקשורת ומה שמציירים לכם זה בדיוק הרעש. כי בדיוק האחוזים האלה מראים שלונדוניסטאן, כמו שחברים שלי אמרו לי כמה פעמים "לונדוניסטאן".

עומר: כן.

ברי: חבר'ה, לא כולם פה מוסלמים. אז זה לא לונדוניסטאן ובאמת, פשוט, יש קומץ שעושה רעש.

עומר: שעושה רעש, בדיוק. ואגב, אנחנו עבדנו הרבה שנים למשל, עם ה-London Tea Exchange…

ברי: הרבה רעש, נכון.

עומר: …שהם בנגלדשים, הם חברים טובים שלי עד היום. אני בקשר איתם. אף אחד מהם אין לו דעה ממש שלילית כלפי ישראל. יש להם חברים שיש להם דעה, אבל הם עצמם מותק של אנשים. לא כל אחד מתעסק בזה כל הזמן.

אורית: בוודאי שלא. אנחנו אפילו…

ברי: לא צריך להיבהל מרעש.

עומר: כן.

אורית: אנחנו אפילו, כשאנחנו… יש לי המון חברים מוסלמים, המון עובדים מוסלמים, המון פקיסטנים וכדומה. בסוף היום, בסוף סוף היום אנחנו דומים להם הרבה יותר מכפי שאנחנו דומים לאחרים.

עומר: זה נכון.

אורית: ערכי המשפחה שלנו דומים.

עומר: האוכל. [מצחקק]

אורית: האוכל דומה, מזג האוויר דומה.

עומר: החום האנושי.

אורית: אנחנו… השפה דומה. אנחנו כן, כן, לא נולדנו אולי להיות אויבים, אבל זה מסובך.

עומר: לא סתם אומרים "בני דודים". לא סתם אנחנו הולכים וקונים במכולות של בני דודים פה בלונדון.

אורית: ובמסעדות שלהם.

עומר: ובמסעדות, ומחפשים את הטחינה ומחפשים את השמן זית. אין ספק, אין ספק.

ברי: אז תגידי לי, באמת מהמקום שבו את נמצאת, את גרה כאן 20 שנה ודיברנו טיפה'לה על העניין הזה של העימותים הקודמים. אז מה צופן לנו העתיד? את חושבת ש… תגידי לי, את יודעת מה, אני לא אכניס לך מילים לפה ואשאל אותך, מה את חושבת שצופן לנו העתיד כישראלים, כיהודים כאן בממלכה ובכלל?

אורית: אני לא יודעת, זאת האמת. אני חושבת שהפחד הזה חייב להתחלף בקצת נורמליות, סוג של שפיות, סוג של הבנה. ומה שאנחנו עושים היום הוא חשוב לדעתי בעניין הזה של העלאת המודעות. אני חושבת שהטראומה הקולקטיבית שלנו כישראלים, כיהודים בעולם וישראל היא משמעותית. ויחד עם זה, אנחנו נבנה את הכל מחדש.

ברי: חבר'ה, בנימה אופטימית זו…

עומר: [נאנח] כן.

ברי: אני באמת רוצה שאנחנו ככה נסגור את הפרק הזה באמת עם חיוך ועם זה שאנחנו באמת ביחד ואנחנו פועלים ואנחנו אחד עם השני ואנחנו באמת מקווים שהחטופים שלנו יחזרו וימים טובים יותר יבואו ובאמת אנחנו איכשהו נוכל לאחות את השברים האלה. ובאמת גם לפגוש אתכם פה ולצאת אתכם לאיזה טיול קטן. ובאמת…

עומר: נשמח לעשות לכם טוב.

ברי: אני שמח שעשינו את השיחה הזאת ושמח שהצטרפת, אז תודה רבה לך.

אורית: תודה לכם.

ברי: אנחנו רוצים גם למסור את אהבתנו, כמובן, לגיא צ'יקרוב הצלם והעורך שלנו שבד"כ איתנו. היום דניאל ויצמן איתנו, תודה רבה. שנמצא כרגע כמובן בדרום בעזה במלחמה ובאמת אנחנו מחכים שיחזור ובשלום.

עומר: מחכים לשמוע ממך.

ברי: ולחברים שלנו, כל הבנים, כל הבנות, האחים והאחיות שלנו באמת כי אנחנו לא יכולים לשקוט עד שהם יחזרו. וזה באמת כל הזמן מעסיק. לפני שנכנסתי לשידור פה קיבלתי איזו הודעה על חבר שעכשיו יצא כי הוא נפצע. בקיצור, דברים שבאמת… אני מקווה שנשמע דברים יותר טובים.

עומר: אנחנו מקווים לזמנים יותר טובים.

ברי: בדיוק, בדיוק.

אורית: יהיו זמנים טובים יותר.

ברי: כן.

אורית: תרימו ראש.

ברי: כן.

עומר: אין ספק. אין ספק.

אורית: שנסו מותניים, יהיה בסדר.

עומר: ואנחנו קודם כל באמת תודה אורית. אנחנו פה גם ומקווים שאנחנו נוכל לעשות לכם טוב קצת, באמת, התעסקות בטיולים, בתרבות, במוזיקה, בקולינריה, בדברים שאנחנו אוהבים כדי לפעמים איזושהי הפוגה מכל הדבר הזה. כל הדבר הזה.

ברי: נכון. ואם אתם רוצים, אם בא לכם, אנחנו יצאנו לסיור וירטואלי שעלה גם לאתר שלנו "לונדוניסט".

עומר: נכון.

ברי: תוכלו לצפות ככה באיזה סיור כריסמס קצת להפוגה קלה ובאמת אם בא לכם אז באתר שלנו זה זמין לצפייה.

עומר: ועוד מעט יתחמם. גם מזג האוויר יעשה קצת טוב יותר לנו הלונדונים, העצים לא יהיו ערומים. זה לא יהיה קודר כמו עכשיו בחורף. נכון זה משפיע לפעמים?

אורית: חד משמעית.

עומר: זה קודר כזה. עוד מעט הכל יתחמם, העצים יהיו…

ברי: ברור שזה משפיע.

אורית: אתה יודע, ב-20 שנה שאני פה, תמיד שואלים אותי "נו איך החיים בלונדון? את אוהבת?" אני תמיד אומרת להם "תלוי במזג אוויר, תלוי מתי שואלים אותי".

ברי: לגמרי.

אורית: בחורף רע, בקיץ נהדר.

עומר: אפריל, מאי ויוני יגיעו מתישהו. שזה החודשים שאני הכי אוהב פה. ואנחנו נחזור ועוד מעט, אנחנו עכשיו לפחות מנצלים את ההפוגה הזו בסיורים כדי לבנות סיורים חדשים מאוד מרתקים ולעשות…

ברי: וליצור תוכן.

עומר: ליצור תוכן.

ברי: ודניאל ויצמן שאיתנו גם כותב הרבה הרבה…

עומר: כותב יופי של דברים.

ברי: מאמרים לאתר.

עומר: נכון. ל"לונדוניסט".

ברי: אז אם זה מעניין אתכם לקרוא קצת על לונדון, אז באמת יש באתר שלנו ב"לונדוניסט". אנחנו רוצים להגיד תודה רבה לאורית.

עומר: אורית, תודה שבאת.

ברי: תודה רבה שבאת.

אורית: תודה לכם.

ברי: תודה רבה לדניאל ויצמן על הצילום ועל העריכה.

עומר: בהחלט. תודה ל…

ברי: שאולי כהן.

עומר: תודה לשאולי כהן, למיטל אריאלי, באמת לכל מי שמלווה אותנו בפודקאסט הזה. באמת.

ברי: כל מי שמלווה אותנו. חבר'ה אנחנו שמחים.

עומר: יואב וייס. באמת, כן.

ברי: כן, אנחנו שמחים שאתם מאזינים וצופים. באמת זה נותן לנו איזה פידבק כזה שגורם לנו להמשיך.

עומר: לגמרי. תודה לכל המאזינים.

ברי: תודה ל"וירג'ין אטלנטיק".

עומר: לגמרי, "וירג'ין אטלנטיק", חברת התעופה שאיתנו במסע הזה ותחזור, אני מקווה, במרץ לטוס. תודה לך ברי כהן.

ברי: תודה רבה לעומר לוגסי היקר שכאן לצידי תמיד.

עומר: באהבה גדולה.

ברי: וזהו חבר'ה, תשמרו על עצמכם ועצמכן. ואנחנו ניפגש בפרק הבא.

עומר: בהחלט.

ברי: להתראות, ביי ביי.

עומר: ביי ביי.

[מוזיקת פאנק]

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

9 views0 comments

Comments


bottom of page