שיחה על האופן שבו ניתן לתרגל עם מחשבות, השקפות, ההבדלים ביניהם, ותפיסת העצמי והעולם הנבנית מתוכן
תאריך עליית הפרק לאוויר: 15/08/2024.
[מוזיקת פתיחה ברקע]
שחר: "הולכות בדרך" - אוסף שיחות שמאפשרות הצצה לעולמות המרתקים של המדיטציה. צלילה לעומקה ולרוחבה של הדרך הבודהיסטית, וחקירה של האופן בו הדהרמה מתגשמת בחיים עצמם.
אנחנו, קרן ארבל ושחר מתן, מורה ותלמידה, חברות, שותפות לדרך ולעשייה, ובעיקר חולקות את האהבה הגדולה ללימוד ולתרגול. השיחות האלו מגיעות מעומק אהבתנו לדהרמה, ומוצעות בהרבה אהבה ושמחה, לעומק לבכן.
היי קרן.
קרן: היי שחר. מה שלומך?
שחר: טוב, תודה.
קרן: יופי. [צוחקת]
שחר: אנחנו הולכים לדבר על דברים שאת אוהבת. [צוחקות]
קרן: גם את!
שחר: נכון, בירושה.
אז… סיימנו ללמד ריטריט… ביחד, שזה גם היה חוויה מעניינת, כי מצד אחד היה קצר יותר ממה שלפעמים יוצא לנו ביחד, ומצד שני היה נדמה ש… לא מצד שני אולי, יחד עם זאת - תחושה של הרבה עומק ותבונה שהייתה שם אצל המשתתפים. אז זה היה יפה, וזה ככה השאיר אותי עם ככה… שאלות ומחשבות על הדברים שעליהם דיברנו, אז הריטריט עסק בדרך המתומנת, בדרך של שמונת האיברים, וככה יצא שגם דיברנו בריטריט על הדרשה על שני סוגי המחשבות של הבודהה, על עבודה עם מחשבות, עבודה עם מחשבות מועילות או לא מועילות, וגם דיברנו על השקפה. על השקפה נכונה, שהיא כאיבר הראשון בדרך המתומנת.
ולפני שיש לי כזה כל מיני שאלות על דברים שעלו לי ביחס לריטריט, אז הייתי רוצה לשאול על ה… על ההבדל הזה שבעצם נכח אפילו אצלנו בריטריט, בין ההמשגות השונות למחשבה, לבין השקפה. הם לא בדיוק מרגישות אותו דבר. אז אולי לשאול קצת על ההבדלים ביניהם, או אולי לדעתך שאין הבדלים ביניהם, או ככה… איך את מסתכלת עליהם, על שתי הקבוצות האלה, על שתי ההגדרות האלה?
קרן: זה באמת שאלה מאוד מעניינת כי… אני חושבת ככה, שאפשר להגיד שהשקפה היא בעצם סוג של מחשבה, אבל לא כל מחשבה, היינו שמים אותה תחת הקטגוריה של השקפה. נכון?
שחר: כן.
קרן: אז אם נתחיל עם השני, יש לנו המון מחשבות של… עולה לי מחשבה של לקום ולסדר את החדר, או מחשבה מה אני צריכה לעשות מחר, וכדומה, זאת לא תהיה השקפה, כן? בעצם השקפות זה, לפעמים קוראים לזה "אמונות בסיס", זה בעצם מין מחשבות מאוד מאוד בסיסיות, שהם כמו האבני בניין שבונות את התפישת עולם שלנו.
שחר: כן.
קרן: ממשהו מאוד מאוד אישי, השקפות מאוד אישיות, שאני מחזיקה בהשקפה - לדוגמא - שאני לא ספונטנית. אוקיי? יכולה להיות לי השקפה כזו. יכולות להיות לי, אגב, מחשבות ספונטניות לפעמים. אבל עדיין יכולה… נכון? עדיין יכו… לפעמים יכולה לעלות לי מחשבה שהיא תהיה ספונטנית ואני אגיד: "אה, זו מחשבה ספונטנית" אבל אני בעצם - בהשקפה שלי על עצמי - אני בן אדם לא ספונטני.
שחר: כן.
קרן: אז השקפות זה משהו שהוא טיפה יותר… אני אומרת כאילו, בסיסי. לפעמים הוא כמעט שקוף לנו. זאת אומרת - מחשבות באות והולכות, יכולות להיות מטרידות, יכולות להיות נעימות, כן? כל מיני סוגים של מחשבות, המיטיבות או לא מיטיבות, ולפעמים לא נשים לב בכלל שהן בעצם מגלמות איזושהי השקפה יותר עמוקה, או שבכלל איזושהי השקפה יותר עמוקה נמצאת ברקע של האופן שבו אני תופשת משהו. זה יכול להיות מאוד חמקמק. כאילו צרי… בשביל השקפות, זה לא איזה זיהוי מיידי, אלא לפעמים שניה צריך לעצור ולבחון מה ההשקפה שנוכחת כרגע, ומנביעה ברגע מסוים מחשבות מסוימות, תגובות מסוימות, רגשות מסויימים.
שחר: אז היא ממש… היא ממש קשורה למצב תודעה, אבל…
קרן: זה אפילו לא הלך רוח…
שחר: כן.
קרן: …זה ממש כמו… כמו אבני בניין. זאת אומרת, ממש להבין ש… שלכן האיבר הראשון הזה הוא לא סתם ראשון, בגלל שהוא… בתוכו גם מגולמות בעצם השקפות שהם לא בהתאמה לטבע המציאות, והן בעצם מייצרות את ההתנהלות… התנהלות שבעצם מייצרת לנו dukkha, כאילו, ההשקפה המאוד מאוד עמוקה לפעמים שיש לנו, ש… שמשהו הוא קבוע, למרות ש… את יודעת, זה משהו מאוד עמוק פנימי, כן? האני שלי הוא תמיד ככה. ככה אני תמיד. והדבר הזה מוליד כל מיני תגובות, ופעולות, והחלטות, ובחירות.
שחר: אבל אני חושבת שיש משהו מעניין במה שאת אומרת עכשיו, שאולי… שמחשבה, יש יותר סיכוי שהיא נובעת ברגע מסוים ממצב תודעה, וההשקפה, את אומרת, היא נמצאת שמה ברקע בלי קשר למצב התודעה. יכול להיות שאני עכשיו אהיה מאוד שמחה, אבל עדיין תהיה לי את ההשקפה שהחיים הם קשים.
קרן: כן. היא באותו רגע לא תהיה מופעלת, אפשר להגיד, הבודהה כשהוא מונה את הסוגים השונים של "הנטיות החבויות", מה שנקרא, זה נקרא anusaya בפאלי, אחד מהם זה ditthi. אחד מהם זה ההשק… זה הנטיות החבויות של ההשקפה [שחר מהמהמת בהבנה]. זה כמו שיש לנו נטיות חבויות לסלידה, ולא בכל רגע התודעה שלי יש בה סלידה.
לכן ההשקפה הזאת… אבל הסוג הזה של ההשקפות, הוא בעצם נמצא שם, ובתנאים מסוימים הוא מתעורר ומפעיל. ויש לנו כאלה שאפשר, כשכל פעם שאנחנו בעצם נשאל את עצמנו, "מה ההשקפה שלי על עצמי?" או "מה ההשקפה שלי על העולם?" או "מה ההשקפה שלי בדבר אה… סבל?" סביר להניח שאנחנו תמיד נמצא את אותם כמה השקפות בסיס, שהם לא באמת משתנות אם לא עושים איזו חקירת עומק [שחר מהמהמת בהבנה]. זה משהו מאוד עמוק, שהוא גם תרבותי, והוא גם משפחתי, ובחלקו הוא אוניברסלי. כן? נכון, יש לנו השקפה מאוד בסיסית ועמוקה למרביתנו - שוב, לא לכולנו - שיש עולם חוץ, בנפרד! זאת אומרת, אם אני לא כאן, הוא פה.
שחר: כן.
קרן: ויש לו ממשות, אמיתית אמיתית, כן? זה משהו אוניברסלי במרבית התודעות בעולם. ורק כשמתחילים להביא תשומת לב, וממש לחקור את ההשקפה הזו, בכלל רואים שהיא קיימת, ואיזה מערכת יחסים היא מייצרת לנו עם העולם, והאם זה באמת באמת, הסוג הזה של ההשקפה מדייק לטבע של המציאות, נכון? [וצוחקת]
שחר: [צוחקת] טוב, נתת חתיכת השקפה.
קרן: זה רק הייתה דוגמה, לא חייבים ללכת…
נחשב רגע על עוד השקפה… כן, אפילו השקפת עצמי כזו, נכון, כשעושים חקירה של השקפות עצמי, כמו שאמרתי - יכולה להיות לי השקפת עצמי מסוימת שאני לא משהו, או אני כן משהו. היא לא כל רגע נוכחת. יש הרבה תנאים ונסיבות שבאותו רגע היא לא מופעלת. כן? התודעה שלי יש לה מצב תודעה אחר, איזשהו רגש אחר, אבל אם אני אעצור, ואת תשאלי אותי משהו על עצמי, סביר להניח שכשאני אסתכל פנימה, אני אגיד לך: "כן, אבל אני ככה".
שחר: כן.
קרן: כן? אז זה מסוג הזה, זאת אומרת, זה לא ח… זה לא מחשבה חולפת. זה משהו שהוא, אנחנו קוראים לו יותר עמוק, או יותר בסיסי…
שחר: יותר מוצק.
קרן: …או יותר, כן, יותר משהו שיש לנו… כמו שיש לנו הזדהות יותר עמוקה איתו [שחר מהמהמת בהבנה], זה כמעט זהותי. זה גם לגבי העצמי, זה הזהות שלנו, נכון? זהות מהי? השקפת עצמי מסוימת שהיא לא רק מחשבה חולפת, היא ממש אני מחזיקה בה. או באמת אה… השקפות על העולם, שהם… שמשהו שהוא לא כל כך מהר מתערער. אם יש לי השקפה שאומרת שהעולם הוא מקום מסוכן, זה דבר שצריך לעשות חקירה מאוד עמוקה כדי להתחיל לרופף את ההשקפה, כי היא לא באה סתם.
שחר: כן.
קרן: היא באה מנסיבות החיים, מההיסטוריה, ממה ששמענו בבית, כן? מחוויית העולם שלנו. אבל זה שיש לי השקפה כזאת זה לא אומר שהיא אמיתית. היא אומרת שהיא נוצרה בגלל תנאים ונסיבות, ועכשיו היא מפעילה הרבה מאוד מהבחירות שלי, ומהרגשות שלי, ומהמחשבות שלי. זה… אז זה משהו טיפה יותר בסיסי.
שחר: כן. איכשהו כאילו מרגיש לי להתעכב, כאילו, ולשאול שוב - אז אין מבחינתך קשר בהכרח בין השקפות לבין מצבי תודעה.
קרן: לא בכל רגע נתון על כל השקפה. כי יכולים להיות לנו כמה השקפות בסיס, ולא בכל רגע כולן נוכחות. גם אניצ'ה. כאילו, הן מרגישות לנו הרבה יותר בסיסיות להוויה שלנו, או לזהות שלנו, אבל הן לא נוכחות בכל רגע.
גם אם אני לחלוטין עכשיו בתוך… ספוגה בתוך… הריצה שלי, ההשקפה שלי לגבי עצמי שאני… לא יודעת מה, היא לא נוכחת באותו רגע. אז זה לא שההשקפה הזאת מנביעה כל מצב תודעה, או מנביעה כל רגש. זה תנאים ונסיבות, יש להם… יש מגוון של תנאים ושל נסיבות שמעלים משהו מסוים [שחר מהמהמת בהבנה]. אבל מצד שני, אם אנחנו נסתכל על החיים שלנו אנחנו נראה שהשקפות הבסיס שלנו הם הרבה יותר דומיננטיות ממה שנדמה לנו בהרבה מאוד סיטואציות. לא בכל רגע. לא בכל רגע ורגע, אבל בהרבה מאוד.
שחר: אז זה… הם אלה שמנביעות את הרגש, או שהרגש מנביע אותם?
קרן: זה כמו, אה… זה שאלה מעניינת. אמ…
בואי נתן דוגמה לרגש, בואי נתן דוגמה קונקרטית. תני לי דוגמה.
שחר: עלבון.
קרן: עלבון.
שחר: היפותטי כזה. [קרן צוחקת]
קרן: בואי נהרהר רגע על הנושא של עלבון. אני לא בטוחה שההשקפ… תמיד תהיה השקפת בסיס, אני לא בטוחה. הרבה פעמים כשיש רגש של עלבון, בעצם עולה לי למשל המחשבה: "לא מגיע לי". נכון? לא בטוח שה "לא מגיע לי" המיידי שעלה כרגע, הוא איזושהי השקפת בסיס שלי לגבי… לגבי עצמי או העולם.
שחר: כן, אבל רגע לפני שאני אומרת "הדבר הזה לא מגיע לי", אני אומרת, "צריך ואמור להיות ככה". "הם אמורים להתייחס אליי באופן הזה", או "היה צריך לקרות כזה וכזה".
קרן: כן, נכון, השאלה אם הייתי קוראת לזה השקפה, או שיש לנו… באותו הרגע המחשבה הזאת עלתה. האם זה השקפת הבסיס שלנו?
שחר: או, אז זו עוד שאלה שיש לי. מה הקשר בין השקפות ל"בורוּת", כמו שאנחנו קוראים לה בדרך הבודהיסטית, כן?
קרן: תראי, האיבר הראשון בדרך של השקפה נכונה או השקפה משחררת, היא הבנה שההפוך, כן? השקפה לא משחררת ולא נכונה, היא בעצם כזו שבעצם מולידה dukkha.
שחר: כן.
קרן: אז ברור שיש איזשהו קשר הדוק בין בורוּת לבין השקפה לא נכונה.
שחר: או.
קרן: כן, ההשקפה… אחת ההשקפות שלנו, למשל - שיש פה אני, קבוע, יציב, יש פה איזשהו אני. אה, וגם אגב, אם אין לנו… ולפעמים כבר אין לנו את ההשקפה הזאת ברמה קוגניטיבית מסוימת, זאת אומרת, אני יודעת, גם למדתי בלימודי הפסיכולוגיה שלי שאין דבר כזה אני, קבוע, ויציב, כן? זה אפילו כבר לא השקפה תרבותית כל כך חזקה, ואיפה שאנחנו חיות וחיים, אבל אם נרד לרמה טיפה יותר עמוקה, אז אגב - עלבון יושב על השקפה שיש פה מישהי…
שחר: כן.
קרן: …שיכולה בכלל להיעלב. מי נעלבת? הגוף נעלב? התחושה נעלבת? ההכרה נעלבת? התפישה נעלבת? מי זה ה"מי" שם? זה השקפה מאוד עמוקה לגבי איזושהי עצמיוּת שנמצאת בבסיס, שהרבה פעמים מתוכה נולדת הרבה מאוד dukkha מכיוון שאנחנו במערכת יחסים עם משהו שהוא לא באמת באמת קיים כפי שנדמה לנו. באותו רגע ההשקפה שלנו לא נכונה.
מפנים אליי עלבון, כן? ההשקפה אומרת - יש פה מישהי שנעלבת. אם אני ממש ממש מסתכלת על מה קורה, אני אראה שהדופק שלי עלה, ונהיה לי חם, והופיעה מחשבה, והופיעה תחושה, וכל הדבר הזה נקרא עלבון. אבל איפה פה ה"מי"? אם אני צריכה לפרק את זה אני מחפשת…
שחר: גם איפה פה העלבון?
קרן: …כן לא גם איפה העלבון? העלבון הוא בעצם שם להתהוות מותנית של הרבה מאוד… כן? אספקטים של החוויה שאני מיד מזדהה איתה. השקפה העמוקה הלא נכונה, היא כזו שלא מזהה, כן? שהדבר הזה הוא באמת איזשהו מופע של תחושה, ותפישה, ורגש, ו… איזשהו מופע, כן, כל מיני מופעים תחושתיים, יכולים להיות גם חום, וגם דפיקות לב, וגם הסמקה, וכל הדבר הזה הוא בעצם התהוות מותנית, ואין מאחוריה שום דבר יציב. כן? אבל ההשקפה הלא נכונה מניחה שמאחוריה יש מישהי שנעלבת. אני יודעת שזה קצת טריקי, אבל בעצם זו השקפה מאוד עמוקה של איזושהי ממשות של עצמי.
שחר: לא, זה מאוד מעניין מה שאת אומרת, אבל אני שנייה עוצרת את זה רק כדי לשאול - אז בעצם כשאת מדברת על השקפה לא נכונה, את לא ממש מדברת על השקפה לא נכונה במובן של העולם מסוכן או לא מסוכן, העולם קשה או לא קשה, אני ספונטנית או לא, את מדברת על השקפה לא נכונה ביחס לתפיש… לאופן שבו אני תופשת את המציאות, את הקיום, את עצמי, את הזמן, כאילו את הולכת אה…
קרן: יש גם וגם.
שחר: אוקיי.
קרן: יש גם וגם. יש את ההשקפות שהן בבירור לא בהתאמה לטבע של המציאות. אין שום דבר במציאות שהוא קבוע. השקפה שמניחה שיש איזושהי קביעות במציאות היא פשוט לא בהתאמה לטבע של הדברים. כן? זה הבודהה ככה אומר לנו: תסתכלו ממש ממש ממש בתשומת לב על החוויה, יש לנו לפעמים השקפה שהיא כמעט לא מודעת, שאנחנו רוצים שהדברים, כשטוב לנו, שהם יישארו כמו שהם. זה אשליה, אין דבר כזה. אז זה השקפה שהיא לא בהתאמה לטבע של הדברים. ביח… יחד עם זה, וזה הרי נובע מזה, השקפה שיש משהו מהימן כן? זה ה-dukkha במובן של אי מהימנות. השקפה שיש משהו מהימן, שאפשר להישען עליו כי הוא יספק לי איזשהו ביטחון בעולם התופעות הוא גם השקפה לא נכונה בהתאם לטבע הדברים. אין על מה להישען. הגוף מתכלה, אנשים מתים, אנחנו נמות, חוויות באות והולכות, כן? אנחנו…
שחר: חוויות מותנות.
קרן: חוויות מות… אין… זאת אומרת - זה גם השקפה, שוב, שהיא לא בהתאמה לטבע הלא מהימן של כל התופעות בעולם. כן? החופש הוא בלהבין שאין על מה להישען, כן? משהו ב-dukkha זה שאני נשענת על משהו שטבעו הוא לא… הוא בלתי ניתן להישענות. יש חופש מאוד גדול כשהתודעה מרפה מזה וכמו שאומרת פמה צ'ודרון - הקראתי את זה בריטריט - זה להירגע לתוך הרעיעות של המצב שלנו זה לא שכשהם משתחררים אז הכל נהיה בטוח. פשוט התודעה מרפה מהרצון לחפש ביטחון במקום שאין… שאי אפשר לתת את זה…
שחר: שאי אפשר…
קרן: כן? אז אלה ההשקפות, וגם ההשקפה לגבי עצמיות קבועה, שהוא הכי טריקית לנו. נגיד שארעיות והאי מהימנות היא לא מאוד קשה לנו להבין את זה. ההשקפה לגבי מה שנקרא anattā היא הכי קשה לנו, כי היא אומרת - כשמסתכלים קרוב קרוב על הטבע של החוויה, אין פה שום עצמי קבוע. זה הבנייה מנטלית שכל הזמן נוצרת בתודעה שלנו. אז ההשקפה הזאת היא לא בהתאמה לטבע של הדברים. אז זה סוג אחד של השקפות.
שחר: אז רגע, לפני שאת… שאת הולכת למקום אחר אני רוצה… גם אני רוצה להגיד שעולה לי אגב שאני יותר ויותר מרגישה שגם ההשקפה על הטבע הלא מהימן של הדברים, היא חתיכת השקפה שקשה לעכל. כן?
קרן: בטח.
שחר: כאילו… אני זוכרת ששנה שעברה זה היה אני חושבת, שחזרתי מהריטריט הארוך… ו… כאילו אתה חוזר מריטריט, לא שאני חוזרת עם יותר מדי השתוקקויות, אבל בכל זאת לא היית בבית, לא היית בשגרה, אז זה כזה נחמד, את הולכת לאכול את הדבר שאת אוהבת או לעשות את הדבר שאת אוהבת, או ל… וממש, במשך תקופה לא קצרה שמתי לב, בקצה של כל חוויה היה איזה תחושת אכזבה קלה. כי כל הזמן בעצם הייתה עוד איזו ציפייה, שאני אפילו לא שמה לב אליה ביום יום, שהדבר הזה יספק, שהדבר הזה יהיה… יהיה משהו. כן? עכשיו - לא שאני חושבת שהוא ייתן לי את האושר העילאי והמתמשך, אבל זה היה נורא מעניין לראות כמה זה עמוק טבוע, שאני כאילו מצפה למשהו אבל התודעה כבר יודעת שהוא לא יהיה. כן? שלא יהיה באופן הזה. זה גם אה…
קרן: כן, עבודה קורא לזה הסילוף של ההשקפה…
שחר: כן.
קרן: …והסילוף של התפישה גם.
שחר: כן.
קרן: כן? זה נולדת פה… בעצם נולד פה איזשהו סילוף תפישתי שמניח איזשהו אושר, ביטחון, סיפוק במה שהוא לא וזה מאוד שוב כל התרגול כולו של טיפוח של השקפה משחררת הוא בדיוק זה, זה… זה לא להניח ממשות איפה שאין, ולא להניח קביעות איפה שאין, ולא להניח מוצקות איפה שאין - כי זה פשוט מוליד המון המון סבל, כשהחיים בעצם מתגלים, שזה לא מתואם לטבע של כל הדברים בעולם.
זה… זה חתיכת אה… לא סתם, זו תובנה מאוד… מאוד עמוקה ומאוד אה… משחררת, כן? אבל לפני שהיא משחררת, הרבה פעמים היא מאוד מפחידה.
שחר: כן.
קרן: כי צריך למצוא את ה… את חופש בלא להישען.
שחר: כן.
קרן: וזה לא דבר של מה בכך.
שחר: וגם יש הרבה אנשים שזה ממש מביא… מוליך אותם קצת יותר לאיזה ניהליזם כזה, ו…
קרן: כן…
שחר: מה היית אומרת להם?
קרן: …כשחושבים על זה… מה זה?
שחר: מה היית אומרת להם? כאילו יש לך איזו הנחייה ש… [קרן צוחקת] שיודעת לכוון ברגע הזה, שהתובנה הזאת כאילו, לפעמים אני ממש נתקלת, ואני… זה לא תמיד מצליח, כאילו - את מרגישה שהם על הסף של משהו שיש בו כל כך הרבה חופש, והוא לא נחווה באותו רגע כחופש.
קרן: אני חושבת שהרגעים האלה זה שהמיינד הקונספטואלי לא מוכן לשחרר, ובמחשבה אי אפשר למצוא לזה פתרון. זה רק הרגש שמוכן להרפות, ולגלות מה קורה כשהתודעה מרפה מהצורך להיאחז, ומה נפתח שם. וזה - כשזה רק במחשבה, זה לא יכול. זה הרגעים האלה, זה כאילו, זה יהיה לופ אינסופי, שבמחשבה הפילוסופית אין לזה… אין לזה פתרון. זה רק חווייתי להבין שיש אפשרות לאיזשהו חופש ש… כשהתודעה מרפה מהצורך לביטחון הזה. וזה, ולכן זה לא פשוט לנו, לתודעה האנושית היא…
שחר: כן. תגידי, ויש עוד שאלה עכשיו שעולה לי, כי לעומת סוג אחר של השקפות, שאולי נדבר עליהם תכף, והזכרנו אותם בהתחלה, של כזה: "אני לא ספונטנית" או "אני לא זה", שזה כאילו מין השקפות שאני יכולה להגיד שאספתי אותם לאורך החיים, בגלל התנסויות, ושחזרתי אותם, אבל השקפות האלה על מה שבעצם הבודהה קרא לו "מאפייני הקיום", וסילופי התפישה ביחס אליהם, וסילופי השקפה ביחס אליהם, מאיפה הן באות?
קרן: זה הבורות. אני חושבת שהבודהה היה אומר: "זה הבורות". הן לא באות משום מקום, כשמסתכלים על התודעה שיש בה dukkha, יש בה סבל, יש בה חוסר סיפוק, אומרים: "המקור של זה זה הבורות", זו הבורות! זה להניח ממשוּת איפה שאין, להניח קביעות איפה שאין, להניח ביטחון איפה שאי אפשר למצוא אותו.
שחר: כלומר…
קרן: זה… זה הבורות.
שחר: אז רגע, אם אני מסתכלת רגע ממש על הראייה הבודהיסטית, על מעגל ה-samsara ממש במובן של… כאילו, לא רק ההתהוות המותנית של כל רגע, אלא ההתהוות המותנית גם של מעגלי חיים, אז once נולדתי, זה אומר שיש dukkha, זה אומר שיש בורות, ואני נו… אני נולדת לתוך מאפייני… לתוך הסילוף הזה של מאפייני הקיום.
קרן: אה… אם התודעה לא השתחררה מהתעתוע הזה, אז היא נולדת, והיא מיד תופשת…
שחר: אם היא נולדה, היא לא השתחררה, לא?
קר: אם היא נולדה, כן אלא אם כן היא בודהיסטווה והיא בחרה להיוולד.
שחר: כן.
קרן: ואז כבר הידיעה שלה היא אחרת, היא כבר לא סובלת לקיום אנושי, שיש בו חוסר ביטחון וארעיות ואי מהימנות, כן? זה… אבל… תודעה ר… רב התודעות בעולם, הסיבה שיש להן dukkha זה כי משהו עמוק מאוד בהשקפה ובתפישה, הוא זה. והוא פשוט… הוא ניטח מול המציאות, שהיא ארעית, והיא לא מהימנה, והיא משתנה, ואני לא מק… אני מאבדת את הדברים שרציתי שישארו, והתפישה שאומרת שמשהו יישאר כפי שהוא, כמו שאומרים - "הולכת לנו המדינה", אבל מי זה ה"לנו" הזה? [צוחקת בקול] כן? והממשות שאנחנו מניחים, והזהות שלנו עם הדבר - זה פשוט המופע של הבורות, ובורות זה dukkha. זה לא עניין של דבר טוב או רע, זה פשוט לאפיין מה המקור של הבורות. כן? לפעמים כאילו זה בכלל לא מנקודת התפישה - זה טוב או רע הדבר הזה, אלא פשוט לראות למה אני סובלת כרגע? אני סובלת כי משהו בתודעה שלי, בהשקפה שלי, לא רואה בצלילות את הטבע של המציאות. ולא במובן הפוליטי, אלא שהמציאות כל הזמן משתנה, ושאין לנו באמת שליטה עליה. ושיש לה כל כך הרבה תנאים ונסיבות, ברגע שמשהו בתוכנו רואה את הדבר הזה, אז איפה שאפשר לעשות איזשהו שינוי, אפשר, ויש בהרבה מקומות שאי אפשר.
שחר: כן.
קרן: והמקום שמניח ל… להשקפה, שלמשל - אגב, שיש לנו שליטה, אגב. זה השקפה מאוד מאוד עמוקה.
שחר: מאוד.
קרן: מאוד מאוד עמוקה, היא קשורה לביטחון. כל עוד ההשקפה הזאת מוחזקת מאוד בתודעה, זה מקור ל-dukkha נוראית.
שחר: כן.
קרן: כי אין לנו שליטה על הרבה מאוד דברים. אז ה-להירגע על הארעיות של המצב שלנו, ככה שפמה צ'ודרון אומרת, זה בעצם להרפות מההשקפה המסולפת הזאת, שיש לנו שליטה על המציאות שלנו באופן מוחלט. זה משחרר מאוד.
שחר: לא, מאוד, וזה מאוד משמעותי, וגם בטח שההשקפה הספציפית הזאת מאוד משמעותי בתקופה הזאת ו… אבל איך שאת אומרת את זה, אני אומרת - "וואי, תראי איך היא קשורה לרגש". כאילו, היא השקפה שכרוכה, אני לא יודעת מה מוביל למה, או מה מתחיל מה, בבלתי נסבלות של היכולת שלנו לשאת חוויה של חוסר ביטחון, של אי-וודאות, של אובדן שליטה.
קרן: כן… זה תמיד, את יודעת, זה שהחוויה שלנו מורכבת גם מאספקט נגיד קוגניטיבי, שזה הרבה פעמים נקרא לזה השקפות או מחשבות, היא מורכבת ממה שאנחנו קוראים לו האספקט הרגשי, שהוא בעצם אספקט תחושתי. גם סומטי.
שחר: כן.
קרן: וזה תמיד כרוך אחד בשני, זה כמעט תמיד אנחנו נראה גם וגם.
לעתים, אם אנחנו מאוד מאוד מנותקות מהאספקט הסומטי הרגשי, אז אנחנו נחוש יותר את האספקט הקוגניטיבי, אבל בעצם, ברגע שהרגישות מתפתחת, אנחנו מזהות שהחוויה שלנו כמובן היא מכלול, שמשפיע אחד על השני, וככל שאגב, החוויה התחושתית, רגשית, היא יותר חזקה, הרבה פעמים החוסר נסבלות הוא מאוד מאוד גבוה, כי זה גם הרבה פעמים תחושות מאוד לא נעימות. ואז השאלה איך אני עובדת עם היכולת שלי להיות עם תחושות לא נעימות.
שחר: כן.
קרן: לא רק באספקט של לספר לעצמי סיפור חדש, או להרגיע את עצמי. אלא פשוט היכולת רגע אחד לראות מה זה בכלל הרגש הזה, ואיך אפשר להיות איתו בצורה שהוא לא גורם לנו לקריסה, כן? ולהתמוטטות. אז הזזנו בכלל לכיוון העולם הרגשי עכשיו מההשקפות.
שחר: נכון, כי… אבל זה היה נורא מעניין, כי ברגע שאת מדברת על תחושה של ביטחון וזה, זה מיד… אז אני אומרת, אני בכלל לא בטוחה ש… שאפשר להפריד ביניהם. ואגב, גם מה שאמרת עכשיו יכול להיות אצל אנשים אחרים הפוך! הרי יש אנשים שנורא מודעים לעולם הקוגניטיבי שלהם, ותשאלי אותם על החוויה הגופנית או הסומטית או הרגשית, לא יהיה שמה שום… שום… הם יגידו: "אין לי תחושה".
קרן: נכון.
שחר: את יודעת, זה קצת כאילו, כשאני מסתכלת על זה ככה, דרך מה שאת אומרת על ה… על ההשקפות האלה שמניחות ממשות איפה שאין ממשות, מניחות עצמי איפה שאין עצמי וכו', זה כזה… אני אומרת, וואו, מה… זה כל כך בבילט-אין, זה כאילו… זה כל כך צרוב עמוק, ש… איך יכול להיות שהשקפות אחרות כמו "אני ספונטנית או לא ספונטנית" איך הם אפילו… הם כל כך שוליות ביחס [קרן מצחקקת] לדבר הגדול הזה, שאני כזה תוהה, איך יכול להיות שאנחנו אפילו נותנים להן כל כך הרבה משמעות, ואנחנו נותנים להן הרבה משמעות.
קרן: כי זה… כי ההשקפות העצמי האלה, הן בעצם מה שמבנות את תחושת העצמי שלנו. הן לא פחותות מבחינת רמת ההזדהות ורמת ה-dukkha שהן מייצרות, ברגע שזה לא תואם את מה שקורה במציאות, או שזה לא מאפשר חוויה נינוחה בעצם. אבל זה… אי אפשר… העבודה עם ההשקפות האישיות האלה, היא גם מאוד מאוד חשובה.
אבל אני ככה רוצה לקחת רגע אחד, שככה מי שמקשיב ומקשיבה לנו, זה שכל החקירה לתוך הנושא הזה של השקפות, כמו החקירה לתוך הנושא של השקפות העצמי, גם השקפות לגבי הממשות והמהימנות או האי-מהימנות והעצמי, היא דורשת מאיתנו כבר איזשהו מוכנות להתחיל לפרק משהו ב… בתפישה המוצקה שלנו של העולם. זה חלק שדיברנו בפרק הקודם נראה לי, על מסע…
שחר: כן.
קרן: …על המסע הרוחני בעצם, הוא בעצם… זה מה שהוא מזמין אותנו.
הוא אומר, אוקיי, אני מוכנה לראות באופן מאוד מאוד ברור איך התודעה שלי מבנה פה את העולם, כמה זה תואם לטבע של הדברים, באיזה אופן זה מייצר dukkha, האם אני בכלל מוכנה לשאול את השאלה: "מה ההשקפה שכרגע מופעלת פה?" ולהתחיל לקבל איזשהו פרספקטיבה יותר רחבה, מתוך איזה הבנה שיש חופש יותר גדול מאשר להיות כל הזמן מופעלת בתוך עולם ההשקפות והתגובות שלנו. זה דבר מאוד מצמצם.
שחר: כן.
קרן: בייחוד שההשקפות, שוב, הן לא בהתאמה ממש לטבע של המציאות. אז זה רק ככה לקחת… זה, שזה חלק מה… זה חלק מהסקרנות המאוד גדולה שה… בעצם סוג של מסע להתעוררות מבקש מאיתנו, זה להיות עם מוכנוּת לשאול את השאלות הכי… הכי גדולות והכי עמוקות, אבל לא רק ברמה הקונספטואלית, אלא ממש להיות מוכנה לראות אותן בחוויה ישירה. שזה אחד הדברים, גם כן המאוד לא פשוטים. פילוסופים גדולים יכלו לכתוב כל מיני דברים, אבל היה להם מאוד קשה להביא את התובנות הזאת… האלה לתוך הראייה הישירה…
שחר: כן.
קרן: בתוך הרגע הזה מה מפעיל אותי. לא להבין שיש השקפות שמפעילות, או שהטבע של המציאות הוא ככה וככה, אלא איך כרגע, כשאני בתוך הקונפליקט הזה, מה מופעל בתוכי. כן? ובאיזה אופן אני תופשת, ואיזה השקפות נמצאות שם, ואיזה רגשות זה מעלה. ושלראות את כל הדבר הזה מתהווה ואת האי-עצמיות של כל הדבר הזה שהוא פשוט - גם הוא התהוות מותנית, זה כבר עוד צעד. ורק מלהרהר בנושא הזה, ממש להביא התבוננות חוקרת.
שחר: איך? כשההשקפה מלכתחילה מסלפת לי את התפישה…
קרן: כל הדהרמה היא סוג של השקפה משחררת. כן? לבד, היה לנו מאוד קשה לצאת מהלופ שאליו נוצרנו ויצרנו. כן? לכן הדהרמה היא חשובה נורא, זה בעצם, הוא האיבר הראשון בדרך, הוא כל הזמן פורס בינינו: אה, תשימו לב, יש את ה… יש את ההשקפות, וככה הם מבנות, אז זה הדרך… זה הצורה הראשונה. בעצם לשמוע את הלימוד הזה, ולהיות מוכנה להקשיב לו, ולהתחיל להתבונן, ולראות: "רגע איך זה מתרחש בתודעה שלי, מה אני מזהה בתוכי?" אז זה ה"איך" הראשון. טוב שיש את הדהרמה. לבד, זה היה מאוד קשה לגלות את זה [שחר מצחקקת]. צריך קארמה מאוד טובה.
שחר: את הדהרמה בתור הדרכה, בתור…
קרן: כן, כן. כן. בתור הצבעה שאומרת על מה בכלל להסתכל. אחרת אנחנו תודעה רגילה, פשוט שקועה בתוך הסיפורים שלה, והתפישות שלה וההשקפות שלה, היא בכלל לא יכולה לראות מטר מעבר למה שהיא עושה, שהתודעה עושה כרגע.
שחר: גם בשביל להגיע לדהרמה צריך קארמה טובה, זה גם…
קרן: ממש. צריך את הפתיחוּת.
שחר: אבל זה מה שהיית מקשרת, את התרגול הפורמלי? התרגול הפורמלי הוא זה שיעזור לזהות בכלל את ההשקפות האלה, ו… או שעצם הלימוד עצמו מצביע עליהם ו…
קרן: קודם כל הלימוד מצביע עליהם [שחר מהמהמת בהסכמה]. אני חושבת שחלק מההשקפות… בטח ההשקפות האישיות, הרבה יותר קל לראות את זה ביום-יומיוּת, בתרגול הלא פורמלי, ברגע שזה מופעל. לפעמים בתוך תרגול פורמלי דברים מאוד מסוימים מתרחשים.
שחר: כן.
קרן: ההשקפות בדבר היציבות, הממשות, ההמשכיות - זה משהו שהתרגול הפורמלי, ככל שהתודעה שלנו יותר מתעדנת, היא בעצם רואה באמת בצורה צלולה את הארעיות, את האי-עצמיות… את האי-עצמיות ואת האי-מהימנות. וזה מאוד קשה לראות שהתודעה לגמרי שקועה בסיפורים.
שחר: כן.
קרן: ואז התרגול הפורמלי הוא הכרחי.
שחר: כן.
קרן: לרובנו, שוב. יש לנו הרבה רגעים שזה לא צריך את זה, אבל לרובנו זה ה… זה הקרקע שמאפשרת ראייה צלולה, זה הויפאסנה בעצם. בעצם ההשקפה הנכונה, השקפה המשחררת, נולדת מתוך תשומת הלב, והרגעים שהראייה שלנו נהיה צלולה, שזה הויפאסנה, יותר ויותר ההשקפה שלנו מתבהרת והופכת להיות משחררת ומשוחררת.
שחר: כן. כן, זה מעניין לראות כמה פעמים ההשקפות האלה מתחבאות בתוך אמירות שנחווֹת כסתם.
קרן: כמו?
שחר: אה… סתם מישהי שנגיד בריטריט - אבל משהו שיוצא לשמוע הרבה - אמרה… כאילו היא באה לספר על החוויה שלה, והיא אמרה: "כן, אני… לעומת פעם קודמת, אני מלאה בהמון מחשבות ואי-שקט, אז אני לא… כאילו, אין לי מה ממש, זה לא שאני אגיע פעם לאיזה רווחה מאוד גדולה, אני רק מנסה להשקיט קצת".
עכשיו, זה כאילו, זה נורא הקפיץ אותי האמירה הזאת, כי יש בה כל כך הרבה השקפות מתחבאות, גם האמירה של "ככה זה". זאת אומרת, היא מניחה שככה זה יהיה עכשיו, וככה זה יהיה הריטריט. וגם ה… גם ההשקפה של היעדר היכולת להשפיע כזה, ולשנות. וגם ההשקפה על החופש, שהוא לא שם בעצם. כאילו, "תלוי וזה, ואם אני אבוא יותר שקטה, אז אולי יהיה לי משהו יותר חופשי". וזה… אני פשוט זוכרת שהתעכבתי איתה על זה בשיחה, וזה היה כל כך… כאילו, היא כל הזמן ניסתה להגיד לי: "לא, אני סתם כאילו תיארתי לך את החוויה, אין פה איזה משהו". אבל נורא עמוקות, נורא מושרשות, והן גורמות להרגיש שהדברים שנאמרים הם סתם.
קרן: כן. זה כי אנחנו מאוד מאמינות לכל מחשבה שעוברת לנו בראש. חלק מהמחשבות האלה גם מבנות איזושהי השקפה על הרגע, ועל העצמי שלי כרגע, ועל האפשרות שלי כרגע.
שחר: בדיוק, בדיוק.
קרן: זה מאוד קשור כבר למה ששאלת על מחשבות, כי אנחנו כל כך רגילות כל הזמן להאמין למה שהתודעה שלנו אומרת…
שחר: כן.
קרן: …ולא לראות שהיא לא אומרת סתם. היא אומרת משהו שהרבה פעמים מצמצם את היכולת שלנו לראות עוד יותר צלול, והרבה פעמים עצם זה מונע מאיתנו את הרגע של החופש. זה… זה שוב, זה ה… זה התעתוע.
שחר: כן.
קרן: זה ההזדהות המאוד גדולה, כן? כשהתודעה חופשייה מהמחשבות האלה, אז פתאום המון דברים מתבהרים. אפילו לחשוב שהרגעים של יצירתיות, או הרגעים שפתאום יש לנו אאוריקה כזה, שפתאום הבנו משהו, זה הרגעים שדווקא הלופים האלה פסקו.
שחר: כן.
קרן: ואז פתאום… פתאום משהו אחר נגלה, אבל הוא יכול להתגלות רק כשהתודעה לא לגמרי אומרת - כמו שאת אומרת - טוב, אז עכשיו זה ככה, והתודעה שלי היא תמיד כזו, ובריטריטים כאלה צריך עוד זמן. הדברים האלה הם לא באמת לא סתם, זה המחשבות האלה שהן ממשיכות להזין כל מיני סוגים של השקפות. על מה הריטריט, מה אני יכולה, כמה זמן זה ייקח לי, מה מתאפשר לי…
שחר: כן.
קרן: …מה לא מתאפשר לי. זה, זה כבר עבודה עם התודעה החושבת, זה לא רק עם המחש… עם ההשקפות.
שחר: או! אז זה באמת השאלה הבאה שלי. בעצם העבודה עם מחשבות והעבודה עם השקפות היא לא אותה עבודה?
קרן: לא בדיוק אותו דבר, מבחינתי. בדיוק מהסיבה שאמרתי קודם, שיש לנו הרבה מחשבות שהן לאו דווקא השקפה עמוקה. פשוט התודעה שמגיבה ומדברת ומפרשת ומספרת. [משתעלת]
שחר: ואז מה את עושה איתם?
קרן: ואז הרבה פעמים כל מה שצריך זה פשוט רגע אחד אה… לשמוט אותם. פשוט לשמוט. עכשיו, גם השקפות, שוב - ברגע שהם עולות - הם עולות כמחשבה, וגם אותם אפשר לשמוט.
שחר: כן.
קרן: אבל אם אני לא מזהה השקפות בסיס כאלה שמנביעות מצבי תודעה לא מיטיבים וחוויה מצומצמת, זה לא יספיק. אני צריכה לראות כאילו איך ה… איך נגיד חוויית העצמי שלי מתהווה, כדי לזהות שיש לי פה איזה השקפה שהיא כל הזמן מנביעה כל מיני תפישות ורגשות ומחשבות. צריך חקירה טיפה יותר עמוקה מכל מיני passing thoughts, מה שנקרא מחשבות שבאות והולכות. אז בגדול, כן. לשמוט זה תמיד יהיה התרגול הכי עמוק [שחר מצחקקת], הכי עשיר של… אם התודעה כל הזמן שומטת ושומטת, אז היא הרבה פעמים לא צריכה לעשות הרבה יותר. אבל אני חושבת שבאופן היותר הדרגתי של העבודה עם התודעה שלנו, עבודה עם השקפות דורשת קצת יותר חקירה ולא רק [שחר מהמהמת בהסכמה] שמיטה מיידית. זאת אומרת, שאני אתחיל לשים לב שיש לי פה השקפה שלמשל - כל הזמן מניחה אושר על משהו מסוים. אם רק תהיה לי זוגיות - אז אני אהיה מאושרת, זו השקפה מאוד עמוקה.
שחר: מאוד.
קרן: עכשיו, זה עובר גם כמחשבה, אבל אם אני לא אחקור את ההשקפה הזאת לעומק, ומה היא מניחה, אז היא כל הזמן תהיה מופעלת בכל מיני אופנים. אז אני חושבת שב… על השקפות יש עבודה טיפה יותר של חקירה, מה שלפעמים לא צריך בכלל לעשות עם מחשבות.
שחר: וכאילו, כשאת אומרת יותר חקירה, אז אני גם אומרת יותר ראייה… אבל אולי זה גם על המחשבות. כאילו, רציתי להגיד יותר ראייה נכוחה, יותר היווכחות לטבע האמיתי שלהם.
קרן: של ההשקפה או של התופעות?
שחר: של ההשקפה.
קרן: תני דוגמה.
שחר: נגיד ההשקפה שנתתי קודם כדוגמה, השקפה שאומרת: "אני לא יכולה בריטריט הזה להגיע לרווחה" [קרן מהמהמת בהבנה]. זה לא רק מספיק שאני אשמוט אותה, אלא שאני אראה שהיא ממצקת עצמי מסוים, והיא ממצקת מו… קביעוּת מסוימת, והיא ממצקת אמ… תנאים מסוימים, זאת אומרת…
קרן: כן. ואז את רואה גם את ה-dukkha בזה.
שחר: כן.
קרן: ואז זה זמנים, אגב, מאוד משמעותיים להציע לתודעה השקפה יותר מיטיבה. כן? למשל להגיד - כל רגע אפשר להתעורר. כל רגע הוא רגע חדש. זה שאני מחזיקה בהשקפה ש"טוב, בריטריט הזה זה ככה", באותו רגע, חסמתי את האפשרות לרגע הבא להיות רגע אחר. לפעמים צריך להזכיר לתודעה השקפות מיטיבות שעוזרות לה לשמוט את הלא מיטיב. זה גם עובדה עם מחשבות, אבל בעניין הזה זה ממש השקפה לגבי התרגול, השקפה לגבי מהי התעוררות, השקפה לגבי מהי שמיטה, השקפה לגבי מהי פשטות, השקפה לגבי מה הם נגיד מצבי תודעה מיטיבים. אני את הדוגמא שגם ככה בריטריט אה… הזכרתי שהרבה פעמים צריך להזכיר לתודעה השקפה מיטיבה, למשל ההשקפות האלה שהזכרתי, שיש לנו השקפה מאוד עמוקה בתרבות שלנו, שרגשות מכאיבים, הם יותר אמיתיים…
שחר: כן.
קרן: …מרגשות יפים.
שחר: יותר אמיתיים ויותר חשובים.
קרן: כן, שהם כאילו… אבל ממש יותר אמיתיים, הם יותר real. כן? וכשמופיעות אה… כשמופיעים מצבי תודעה יפים, של שלווה ויציבות ושמחה ונחת, כאילו, הרבה פעמים התודעה שלנו - בגלל ההשקפה הזאת - היא לא מאמינה להם שהם אמיתיים…
שחר: כן.
קרן: …זה נראה לה פייק.
שחר: כן.
קרן: זה נראה לה… וזו השקפה, כן? הבודהה בהחלט היה אומר, זה ממש השקפה מתעתעת, שהיא מעכבת אותנו בדרך.
שחר: כן.
קרן: כי כשההשקפה הזאת נוכחת, היא קופצת מעל, או מזלזלת אפילו לעיתים ב… ב… במצבי התודעה והרגשות האלה, שהם אמיתיים לא פחות, והם משחררים.
שחר: כן.
קרן: אז הרבה פעמים צריך להזכיר לתודעה שלנו - רגשות יפים, מצבי תודעה מרוּוחים, הם אמיתיים לא פחות, הם משמעותיים לא פחות. כאילו, צריך להגיד לתודעה שלנו את זה, כדי שהיא לא תפספס את הרגעים שזה קורה.
אז יש לנו כמה כאלה, זה לא שיש הרבה כאלה, אבל לפעמים צריך ממש להזכיר השקפה מיטיבה. זה לא רק שמיטה. זה ממש, כאילו, לעורר את התודעה לראות בצורה יותר צלולה, שתאפשר לה לשמוט.
שחר: כן.
קרן: שתאפשר לה לטפח, שתאפשר לה לשים לב, שתאפשר לה להתענג, שתאפשר לה להשתחרר. [צוחקות קלות]
שחר: אבל את יודעת, זה… אני ממש ממש מבינה למה את מתכוונת, וזה גם לשמוע הרבה אנשים, זה נורא… אני תמיד צוחקת על זה שאף פעם לא באים אנשים בריטריט ואומרים לי: "כן, יש לי מחשבות איומות, אבל זה רק התקף חרדה, נראה לי שזה לא ממש אמיתי", ומלא פעמים אנשים באים ואומרים: "לא יודעת, יש לי איזו שמחה…? אבל נראה לי ש… כאילו… אני… אני סתם מדמיינת את זה". זאת אומרת, זה ממש חזק מה שאת מתארת, אמ… אבל עולה לי נורא חזק ה… איזשהו חשש כשאת מדברת על להביא השקפה מיטיבה אחרת, שממש צריך לדעת בצלילות מה זו באמת השקפה מיטיבה. כי אני יכולה לדמיין, לא יודעת מה, השקפות כמו: "הכל לטובה".
קרן: כן.
שחר: ש… להגדרה שלי זה לא עונה להשקפה מיטיבה, זאת אומרת, זה לא ה…
קרן: כן, זה שאלה מאוד… מאוד טריקי, כי אחת ההגדרות להשקפה מיטיבה או משחררת, היא הפחתה והפסקה של מצבי תודעה לא מיטיבים, והופעה וצמיחה של מצבי תודעה מיטיבים. אוקיי?
שחר: אב…
קרן: אז נגיד, נגיד - אם למשל בסיטואציה מסוימת של אובדן, אני מביאה את ההשקפה, שהכל… הכל… אפילו הכל בידי שמיים למי שמחזיק את ההשקפה, הוא אדם של אמונה, והכל לטובה, ובאותו רגע ההיאחזות שלי, החרדה, התסכול, הפחד - מופחת, הייתי יכולה להגיד: אוקיי, יש בזה מן המשהו המיטיב, במקום שיהיה יותר פחד, יותר חרדה, יותר היאחזות. מצד שני, אם ההשקפה הזאת היא רק השקפה - זאת אומרת - זה לא בתואם לטבע של הדברים, כי "הכל לטובה" או "לא לטובה" זה רק value judgment. אין טוב או לא טוב במציאות המוחלטת, כן?
שחר: כן.
קרן: זה יכול להיות סוג של מעקף מלפגוש משהו. זה הטריקיות.
זה מתי לפעמים לדעת שהשקפה מסוימת - אפילו לחברה, אפשר להגיד לה משהו שהוא לא עכשיו… זה לא תיאור מדויק של טבע הדברים, אבל באותו רגע ההשקפה הזאת, היא מפחיתה משהו ממצב תודעה לא מיטיב, ובאותו רגע זה יהיה מיטיב. אבל זה לא הדרך המרכזית.
שחר: כן, גם עולה לי עוד משהו שבעייתי בזה, שהנטייה שלנו לחוות לרגע משהו כמיטיב, כמעט תמיד תעורר היאחזות כשהתודעה לא מיומנת, ואז, אם ההשקפה הזאת ריככה אותי עכשיו, בשבוע הזה, בהתמודדות עם הדבר הזה - אני מיד אאמץ אותה ואאחוז אותה, ואחכה ואצפה שהיא תהיה בעצם מוכללת ונכונה ותומכת תמיד.
קרן: כן.
שחר: והרבה פעמים זה יהיה "הכל לטובה-הכל לטובה-הכל לטובה", עד שמשהו לא יצליח להחזיק מול ה"הכל לטובה" הזה, זה פתאום יהיה משהו, יהיה שבר גדול יותר מה"הכל לטובה" וכבר אי אפשר יהיה לראות…
קרן: אני חושבת שאחד הדברים שאנחנו יכולות ל… להחזיק בתור איזה הנחיה מאוד חשובה, זה לראות אם ההשקפות שאנחנו אומרות לעצמנו והן מקלות באיזשהו אופן ברגע מסוים, הם גם לא עוקפות שום תחושה או רגש שנוכח.
שחר: עוד פעם את יכולה להגיד את זה?
קרן: שהשקפות שמרגישות מנחמות…
שחר: כן.
קרן: …ומרככות ברגע מסוים…
שחר: כן.
קרן: …אין בהם שום מעקף או הדחקה של איזשהו רגש או תחושה. ואז את מחזיקה אותה בתור משהו שיכול לסייע, אבל זה לא משהו שבעצם כאילו דוחק את תחושת הזעם, הכעס, הכאב. אז זה ככה… כי יש לנו השקפות כאלה, אנחנו משתמשות כאלה באופן מאוד אינטואיטיבי הרבה פעמים, להגיד לעצמנו דברים שבאותו רגע צריך לשים לב שזה לא מועך משהו מבחינה רגשית, שמפחד להיות בקשר עם זה. זה ככה כוכבית…
שחר: כן, העניין שזה מאוד קשה, זה כוכ… זה לא כוכבית, זו צריכה להיות תת-כותרת [קרן מצחקקת] או פרק בפני עצמו, כי זה נורא נורא חשוב, אני פשוט… בכנות - מאוד מאוד קשה על עצמך הרבה פעמים לזהות את זה.
קרן: טוב, זה האבן החן השלישית, זה הסנגהה.
שחר: כן, הסנגהה…
קרן: הסנגהה, פה צריך שיהיה לנו כאן להעמיד… חברים וחברות טובים לדרך, שיכולים מרגעים, או מורה או מורה, ש… יכולים להראות לנו איפה אנחנו או מזדהות עם משהו בצורה עמוקה, איפה אנחנו לא בקשר, איפה יש ניתוק עם משהו, איפה יש מעקף כדי לא להרגיש, וזה המיומנות שלנו, של… אז זה סוג אחד של השקפות שאני חושבת שכולנו משתמשות, זה קצת שונה מהשקפה שהיא בהתאמה ממש כמו שאמרנו בהתחלה, לטבע של התופעות, לטבע של המציאות. ובאמת, ההשקפה היא קשורה לשלושת הסילופים שדיברנו. זה… זה באמת ההשקפה שרואה את מה שהוא ארעי כארעי, את מה שהוא לא באמת מהימן כלא באמת מהימן, ומשהו לא באמת עצמי, קבוע, יציב, מתמשך - כמשהו לא באמת עצמי, קבוע, יציב, מתמשך, מוצק נקרא לו.
שחר: כן.
קרן: כן? זה הבנייה מנטלית שכל הזמן התודעה שלנו מייצרת…
שחר: כן.
קרן: …זה לא שאין פה אני באינדיבידואל, אבל ה… חוויית העצמי היא דבר שכל הזמן נבנה. התודעה מייצרת את תחושת העצמי. כן? אז אלה השקפות שהם… שהם… אגב, אפשר להגיד - הם לא השקפות מנחמות.
שחר: לא…
קרן: את מבינה…
שחר: …זו לא החוויה.
קרן: …המילה מנחם פה…
שחר: הן משקפות משחררות.
קרן: הן משקפות משחררות, ומה שאת תיארת קודם על הניהיליזם, במבט ראשון הן אפילו לא מנחמות.
שחר: כן.
קרן: אולי זה דווקא כוכבית מעניינת.
שחר: נכון.
קרן: בתודעה הרגילה, הקשבה של זה… חלק… חלק מהתודעות מיד קולטות את זה וזה עושה משהו, אבל הרבה פעמים זה לא מנחם לשמוע את זה. צריך ממש להביא מבט מאוד מאוד קרוב כדי באמת להבין שזה מתאר משהו על הטבע של החוויה.
שחר: כן.
קרן: על הטבע של התופעות.
שחר: אז אני רוצה לשאול, גם בהקשר של ה… של ההיבט הזה של השקפות, להביא השקפות מיטיבות ועל העבודה איתם, ובכלל על המיקום הזה של השקפות ב… באופן שבו הוא כאילו מייצר לנו את החוויה בעולם. נגיד, מה את חושבת על משפט כמו: השקפה… המחשבה… המחשבות מייצרות מציאות. מחשבה יוצרת מציאות [קרן מצחקקת]. זו השקפה מיטיבה? זו השקפה נכונה? זו לא נכונה?
קרן: אז אני מחזירה לך ושואלת אותך. זו השקפה מיטיבה? נכונה? איך את רואה אותה? קודם כל - את אוהבת את האמירה הזו?
שחר: לא!
קרן: אוקיי. למה?
שחר: אה… אני חושבת שאפשר לדבר עליה בשתי רמות. ברמה הכי בסיסית, אני חושבת שהיא מביאה להרבה אכזבה להרבה אנשים. כאילו, אם אני אתייחס לדוגמה שהיא קורית הרבה פעמים סביב מחלות, או… תחשבי טוב יהיה טוב, תדמייני את עצמך נרפאת, ו… דמייני שיהייה שלום והשלום יבוא… לא יודעת. רק מהדמיונות שלי כבר היה אמור להגיע השלום הזה. לא יודעת.
קרן: רק מהמחשבות הרבות של אנשי השמאל, את אומרת?
שחר: אולי הבעיה שאנשי השמאל הם לא רבים, אבל… [צוחקות]
קרן: כבר הוא היה מגיע.
שחר: כן, לא, אבל… אבל יצא לי לא מעט, אגב, עם אנשים שחולים, נגיד בסרטן או מחלות כאלה, ו… ועם איזושהי תחושה שאם הם רק יאמינו מספיק חזק וידמיינו מספיק חזק - אז הסרטן ילך. ובפועל, אם מישהו היה יודע היום איך לעשות שהסרטן ילך, אז הוא כבר היה הולך, כאילו. אז יש לי תחושה שאת הרמה הקונקרטית של המציאות של… לא יודעת מה - תאים סרטניים קיימים או לא קיימים בגוף, זה לא יכול לשנות, כן?
אני חושבת שמה שכן - הייתי מנסחת את זה אולי אחרת - כמחשבה מבנה מציאות. והיא מבנה, בעצם האופן שבו אני חושבת, מבנה את האופן שבו אני חווה את העולם, והאופן שבו אני חווה את העולם זה המציאות היחידה שאני מכירה בעצם. אז אני לא יודעת אם היא יכולה להגיד שיהיה לי או לא יהיה לי חולי כזה או אחר, אבל היא יכולה להשפיע על תודעה שמרגישה חולה, או תודעה שמרגישה בריאה - למרות שמשהו במדדים של הגוף שלה אולי חולה. אמ… אבל אני חושבת שיש הבדל נורא גדול בין השניים, לא? כאילו, בין שתי צורות ההסתכלות.
קרן: כן. את אומרת בין מחשבה שמייצרת את המציאות החיצונית, או היותר קונקרטית חומרית…
שחר: כן.
קרן: …את באיזשהו אופן אומרת, לבין מחשבה שמבנה את החוויה הסובייקטיבית המנטלית. על זה… על זה אגב יש לנו השפעה.
שחר: כן!
קרן: אז זה קצת מרגיש, זה מאוד מעניין ההבחנה הזאת בעצם בין האספקט ה… חומרי, גשמי, ומה יש לנו יכולת להשפיע עליו - אם זה הגוף שלנו, או אם זה האספקטים של… החומריים והגשמיים והגופניים של העולם, לבין מה התודעה שלי מבנה ואיזה חוויית מציאות היא מייצרת. והמחשבות הם חלק מאוד מאוד משמעותי, כן. זה אפשר… זה מאוד פשוט לנו להבין שאם התודעה שלי חושבת מחשבות מסוימות, זה תהיה חוויית העולם שלה.
שחר: כן.
קרן: זה לא בטוח שאם אני אגב אחשוב מחשבות שבהן הגוף שלי בריא, ו… או אפילו שאני הופכת להיות צעירה יותר [צוחקת] אני… הגוף שלי לא יהפוך להיות צעיר יותר [שחר מגחכת] אז אני חושבת שכשה… תראי, במה שתיארת עכשיו על השלום, על בריאות, על צעירוּת, אני צוחקת - אף אחד מאיתנו למשל… לא חושב מחשבות שנהייה צעירים יותר…
שחר: כן.
קרן: …כאילו יש משהו מספיק [צוחקת], נראה לי מספיק מבין שיש איזשהו תהליך של גוף חומרי, של התכלות, כן? שאין לנו כל כך שליטה… שאין לנו בכלל שליטה עליו. אני מרגישה שהמחשבות מהסוג הזה, עכשיו כשאת ככה אמרת אותן וכזה… כאילו הרהרתי בזה בזמן שאת מדברת, חשתי שהם באות עם היאחזות. ועם השתוקקות שיהיה משהו.
שחר: כן.
קרן: ו… וזה ה-dukkha [שחר מהמהמת בהבנה]. זאת אומרת שיש משהו במחשבות האלה שאני… אני מדמיינת את הזוגיות הרצויה, שזה דבר נפלא להרהר. אבל כשזה הופך להיות - "אם אני אדמיין מספיק את הזוגיות הרצויה היא תופיע", אני שומעת - וזה משהו שצריך לבדוק בתודעה - את ההשתוקקות ואת ההיאחזות שהיא תיראה גם בצורה מסוימת.
כשאני מדמיינת שהגוף שלי יהיה בריא כשאני חולה, זה הרבה פעמים לא רק איזה מחשבה כזאת מיטיבה שמשחררת מאיזשהו מקום של מצוקה, אלא היא מחזיקה בתוכה המון המון היאחזות שיקרה משהו מסוים. וזה מתכון ל-dukkha.
שחר: כן.
קרן: אז הרגשתי שאמרת את זה, פתאום הרגשתי את השובל, ש… שזה לא רק להביא מחשבות מיטיבות, למשל מחשבות של meta, הלוואי שכל היצורים יהיו חיים ושאין שם היאחזות, יש שם איזו בקשה כאילו פנימית שבעצם מייצרת מצב תודעה פתוח ולב פתוח, לבין מחשבות שמרגישות שהם יובי… הם בעצם מכוונות שיקרה משהו. וזה… זה כבר מתכון מאוד גדול ל-dukkha, כי התנאים והנסיבות של העולם כוללים לא רק את ה… את המיינד הזה ואת הפעולות של הגוף הזה, אלא גם כל כך הרבה תודעות וגופים אחרים. אז זה מה…
שחר: כן.
קרן: …זה מה ששמעתי, שכשאנחנו עובדים כן עם סוג כזה של מחשבות, נשים לב מה השובל [שחר מהמהמת בהבנה] שמצטרף אליהם, בין מחשבות מיטיבות שמשחררות ומרפות ופותחות את הלב, לבין מחשבות שיש בהם השתוקקות, היאחזות ופחד. וזה בעיניי הנקודה המשמעותית.
שחר: כן.
קרן: אז אם מישהו אומר, אני אומרת, אני… אני חושבת את המחשבות על זה ואין שם טיפת פחד וטיפת השתוקקות וטיפת היאחזות שיהיה משהו, אז… אז כנראה שזו מחשבה מיטיבה ופותחת את הלב.
שחר: כן.
קרן: אבל אם לא, וזה יכול להיות… זה מאוד טריקי.
שחר: כן.
קרן: ולפעמים בכלל לא טריקי. אנחנו מיד נראה שיש שם פחד והזדהות. אז זה ככה מה שככה עלה לי כזה…
שחר: לא, לא, זו הבחנה מאוד מועילה, אני חושבת, ויפה.
קרן: כן, זה ממש מעניין לחשוב שנגיד, נגיד ש… נגיד אם הייתי חולה מאוד, היכולת לחשוב, נגיד, מחשבות כאלה, שבעצם חושבות איך הגוף מתרפא, ואין שם טיפת השתוקקות שיקרה משהו. זה רק משהו שמאפשר לי להתרווח בתוך הרגע…
שחר: כן.
קרן: …ולהיות בנינוחות, ולשלוח בעצם meta לגוף, זה תהיה מחשבה מיטיבה.
שחר: כן.
קרן: אבל אם אני אשכב עם המחשבות האלה, ועם הבקשה הזאת יש שם בקשה עמוקה שהכל ישתנה, ושאני אהיה בריאה, וש… ושהגוף הזה יחלים, ויש שם פחד מאוד גדול מזה שהוא לא יחלים - אז זה כבר לא כל כך מיטיב. כי זה ממשיך להחזיק איזושהי עמדה לא מקבלת, שאולי תהיה ממש ממש בעוכריי, אם אני לא ארפה ממנה.
שחר: לא, זה ממש מעניין שאת אומרת את זה ככה, כאילו לשים לב על הטון, וזה… זה גורם לי לשאול אותך את השאלה הזאתי גם מהכיוון ההפוך - האם, נגיד, בשביל שאני אחלים ממחלה מסוימת, האם אני חייבת לחשוב ולדמיין את זה, שאני אחלים.
קרן: זה… זה אין לדעת. [מגחכת]
שחר: כן.
קרן: אין לדעת…
שחר: כן, אני לא חושבת שאפשר לדעת…
קרן: זה כבר עניין של השקפה… לא, זה ממש, ממש, זה ממש עניין של השקפה עמוקה שלנו לגבי הדבר הזה.
שחר: ממש. ואני רוצה להגיד שאני זוכרת שהיה… כמה שנים טובות, בגיל יחסית לא צעיר, שהייתי רווקה, ובשנים הראשונות מאוד מאוד מאוד רציתי מערכת יחסים זוגית, וזה כאילו… ממש היה מקור מאוד מאוד גדול ל-dukkha, לשמחתי היא לא הגיעה, אני אומרת את זה - היא לא הגיעה, והיה לי הזדמנות ממש לעבוד עם הדבר הזה, ועם כל ההשקפה הזאתי וזה, ובאיזשהו שלב, לא היה שם שום dukkha מהרווקות, באמת לא היה. עדיין רציתי שתהיה לי זוגיות - זאת אומרת - עדיין הייתה העדפה, אבל לא היה שם… ואני זוכרת שאמרתי - "בתכל'ס, באופן שבו אני חיה את החיים, ברצונות שיש לי ממערכת יחסים, אני לא מאמינה כבר שאני אמצא בן זוג". אבל האמירה הזאתי לא הייתה אמירה של ייאוש ושל dukkha, היא כאילו הייתה מין… ואז אני זוכרת שזה נורא עניין אותי, האם עצם זה שיש לי את המחשבה הזאתי עכשיו, האם… האם זה אומר שאני לא אמצא? [קרן מגחכת] כאילו, האם אני חייבת לחשוב שאני אמצא כדי למצוא? כאילו אני ממש זוכרת שזה העסיק אותי כאילו… [קרן צוחקת]
קרן: שאלה…
שחר: …תוך כדי… [צוחקת] במקרה הקונקרטי הזה יש לי תשובה, אבל כאילו…
קרן: זה כבר ממש קשור להשקפות שלנו. למשל, לגבי איך אפשר להחלים ואיך אפשר להבריא, זה מאוד קשור להשקפות מאוד עמוקות שיש לנו. שוב, זו חקירה מאוד מעניינת, אם אנחנו עכשיו שומעות ושומעות את זה, ויש לנו את ההשקפה, ואולי מישהו יקר לנו חולה, או אולי אנחנו. באיזה אופן המחשבות האלה באמת משחררות? או שהן בעצם מאפשרות ללב שלנו להיפתח, ולפעולות שלנו להיות מיטיבות, ושה… הזמן שאנחנו נמצאות כרגע על האדמה הזאת עם החיים האלה הם יותר פתוחים ומרווחים, ו… וכמה הדבר הזה כרוך בפחד ובהשתוקקות ובהיאחזות, וזה משהו שצריך לבחון אותו.
שחר: כן… כן… ממש.
קרן: גם לגבי, אגב, דברים אחרים, כמו שאמרת - זוגיות, או כל דבר אחר, שהוא מהדברים… דברי ליבה, ככה.
שחר: זה ממש מעניין. אז היית אומרת שתמיד בעצם העבודה עם השקפות היא להחליף השקפות לא נכונות בהשקפות נכונות.
קרן: לא, לא תמיד.
שחר: לא תמיד.
קרן: לא תמיד. אמ… כשיש הרבה פעמים בתרגול, ההנחיה המאוד ברורה - לשמוט את כל המחשבות שמפרשות ומגיבות, אלא באמת להיות ככה, להיות ישירות עם התחושות ועם הצלילים, וגם לראות מחשבות רק כמחשבות, זאת אומרת - הם עולות ואני לא ממשיכה לחשוב אותם, כשהתודעה מצטללת, היא פשוט רואה את הטבע של המציאות. ואז לא צריך להחליף השקפה בהשקפה. הראייה עצמה מצטללת [שחר מהמהמת בהבנה]. אני לא מחליפה את ההשקפה ש"הדבר הזה יאפשר לי אושר", במחשבה "זה לא יאפשר לי אושר כי זה לא מהימן", אלא פשוט אני רואה שהדבר הזה לא מהימן ואז אני לא צריכה להחליף את ההשקפה, פשוט התודעה שלי שומטת את ה… את המבט שהוא לא בתואם עם הדברים, ואז מה שיש זה ראייה צלולה. זה כבר לא השקפה, זה ראיית צלולה. אז לא תמיד צריך. אני חושבת שיש פעמים שהשקפה… להחליף… להביא השקפה מיטיבה עוזרת לתודעה להרפות ממשהו. זה כלי. זה לא הלב של התרגול מבחינתי, זה עוד כלי. [שחר מהמהמת בהבנה]
מצד דוֹגֶן זֶנְגִ'יה, כשהוא מדבר על השקפות… על תרגול של השקפות מיטיבות, אז הוא אומר - אפשר להזכיר לעצמנו, הכל זה תופעה טבעית [שחר מהמהמת בהבנה]. כן? זה להביא השקפה מיטיבה, כשפעם התודעה שלנו פוגשת איזה רגש… לא יודעת מה… קשה, או תחושות לא נעימות, ומיד יש את ההשקפה: "זה מפריע לי". כן? מיד אוטומטית התודעה…
שחר: כן.
קרן: "אי אפשר, עם הדבר הזה אני לא יכולה להיות ברווחה". אז אחת מההשקפות המיטיבות שהתודעה אחוזה באיזה סלידה, זה להזכיר לה - גם התחושה הזאת היא רק תופעה טבעית, גם הרגש הזה הוא רק תופעה טבעית. ומה זה עושה? זה מרפה משהו מהסלידה. זה כלי. זה כלי בעצם של התודעה לשמיטה. זה לא ה… סוף של הדרך, זה רק איזשהו אמצעי לתודעה לאפשר לה להרפות.
שחר: אז מה הסוף של הדרך? [צוחקות בקול]
קרן: …מה ההשקפות של הבודהה…
שחר: …לבודהה היו השקפות?
קרן: את יודעת, כתבו על זה נראה לי לא מעט, על השאלה הזאת לגבי אם לבודהה היו השקפות, או לתודעה הערה יש השקפות. אמ… לא יכולה לענות על זה באופן מוחלט. באמת, יש גם איזה כל מיני דעות, נראה לי, במסורת הבודהיסטית, וגם במחקר הבודהיסטי. אז אני לא יודעת להגיד לך. אבל אני… מאחר ויש לו ראייה צלולה, אז זה כבר לא השקפה. הוא פשוט רואה את המציאות נכוחה. הוא רואה את מה שהוא ארעי כארעי, הוא רואה את התופעות כריקות, הוא רואה את ה… את העצמי כרק הבנייה מנטלית, כן? זה לא… זה כבר לא השקפה, זה פשוט הראייה של הדברים כהוויתם. יש לזה מונח בפאלי.
שחר: המממ… מה המילה בפאלי?
קרן: זה המילה היא: ניאנה דס… yathābhūtañāṇa זה בעצם…
שחר: אה. [בגיחוך] חשבתי שאולי זו מילה שמוכרת לי. [קרן צוחקת בקול]
קרן: לא, זה חלק מההתהוות המובנית המשחררת.
שחר: כן, אבל אני לא זוכרת את המילה הזו…
קרן: כשאומרים לראות את הדברים, לראות כהוויתם, זה בעצם הרגעים שהתודעה ערה, היא רואה את… את הטבע הריק, הארעי, הלא מהימן של כל התופעות. היא משוחררת מהזדהות, ומה שאי אפשר להחזיק בו. אז היא… זה לא השקפה כבר, זה ממש הראייה. כן? היא רואה בצלילות…
שחר: זה הצלילות…
קרן: כן.
שחר: כאילו אין שם משהו שמפלטר, יש…
קרן: זה ה-clarity…
שחר: כן.
קרן: …זה ה-wisdom, כאילו מה זה חוכמה? החוכמה זה שהתודעה רואה בהתאם לטבע של הדברים, לטבע התופעות, לטבע החוויה, לטבע העצמי.
שחר: אז ההשקפות בסך הכל אה… מסתירים לנו את מה שאפשר כל הזמן לראות.
קרן: אפשר להגיד על כל מצבי התודעה… בכלל הלא מיטיבים, זה שהם לא מאפשרים לתודעה לראות בצלילות. אנחנו חיים כאילו בתוך העולם של הסיפורים, וההתניות והדפוסים, ולצערנו רוב ההתניות והדפוסים הם לא מיטיבים. הם מייצרים סלידה ופחד ועלבון וקנאה, וזה חוויה מאוד מצומצמת.
שחר: כן.
קרן: אז… זה… כל התרגול כולו הוא תרגול של, נכון, של הסרה של כל המסכים האלה, של התעתוע, שהם בעצמם ה-dukkha. הם הdukkha. הם לא מאפשרים לחיות בתחושה של לב פתוח, ברווחה, בלהירגע לתוך המצב הרעוע שלנו [צוחקת]. כמו שאומרת לנו פמה צ'ודרון, אני אגיד את זה פעם שלישית. זה לא מה שמאפשר לנו.
שחר: כן.
קרן: אז… כן.
שחר: אז כשאת אה… כאילו כזה לסיום [בגיחוך], להזמנה הזאת לעבוד עם השקפות. אז כשאת, זאת אומרת… את רואה השקפות ואת מנסה להסיר מהם את הסילוף? או את מנסה לשמוט את כל ההשקפות בכלל ו… ופשוט למצוא את המרחב הזה של הראייה הצלולה? כאילו, אני לא יודעת אם להגיד אם זה רמות שונות של תרגול עם אותו דבר, או… כאילו, אבל זה… זו תנועה שונה.
קרן: כן, וואי, זה שאלה ממש גדולה. זאת אומרת, כל מה שדיברנו, יש לזה כל מיני רבדים [שחר מהמהמת בהבנה]. זה גם לראות פשוט שההשקפה כרגע פועלת בתודעה, ולא לקנות אותה כל כך מהר כאמת. קודם כל. גם ה… כל פעם שיש dukkha, אפשר לבדוק אם יש שם איזושהי השקפה שנתפשת כאמת. כן? "אני לא מספיק", "אי אפשר בלי", "חייבת את…" וזה קולות של… קולות פנימיים של השקפה. ורגע לקלוט שהיא מופעלת פה, ההשקפה, והיא מייצרת חוויה מאוד מאוד מצומצמת שלא מאפשרת רווחה.
אמ… לעיתים להזכיר השקפה מיטיבה. כן? כמו, לדוגמא: זה רק תופעה, כאילו מה שעלה כרגע. אני לא חייבת להיבהל ממנה. גם בהלה היא רק תופעה. יש לה תחושה ויש לה מחשבה להזכיר - "אה, וואי, זה רק תופעה, היא הופיעה בגלל תנאים ונסיבות, אני לא חייבת להזדהות איתה, אני לא חייבת להדוף אותה, אני לא צריכה להיבהל ממנה". ההשקפה, להזכיר לנו הרבה פעמים את ההשקפה: לא נעים זה לא בעיה. זו אחת ההשקפות הכי מיטיבות שאפשר להזכיר לתודעה שלנו, לפחות 100 פעם ביום.
שחר: כן.
קרן: לא נעים, זה לא בעיה. לא נעים זה לא נעים, זה לא חייב להיות סבל. זה השקפה… לעבוד רק עם ההשקפה הזאת זה life-changing. להזכיר לעצמנו את ההשקפה שהיא - מחשבה היא רק מחשבה. [מצחקקת] נכון? זה… זה basic, אנחנו עושות את זה כל הזמן בתרגול.
שחר: כן.
קרן: זה תרגול של השקפה נכונה, באותו רגע התודעה שלנו פחות אחוזה במשהו שפשוט עלה בתודעה שלנו. בסדר, אז מה אם הוא עלה? הוא עלה. אני לא חייבת להאמין כל דבר שעולה לי בתודעה. בטח אם הוא מצמצם, בטח אם הוא מעורר כעס וזעם ותסכול. שנייה, זה רק מחשבה. כן? אמ… ולפעמים פשוט ההצטללות והשקט של התודעה, היא פשוט רואה. היא רואה, היא רואה, אה… ככה זה. ככה זה יכול להיות. זה ארעי, זה ריק, זה מותנה [שחר מהמהמת בהבנה]. כן? אז לפעמים לא צריך להחליף שום דבר, זה פשוט התודעה נהיית שקטה, ואז היא פשוט רואה נכוחה, זה ההיווכחות. ויש לזה הרבה רבדים, לתרגול הזה עם ההשקפות.
ובעיקר, להתחיל לשים לב ל… ביום-יומיות שלנו באמת על ההשקפות שמאוד מאוד מצמצמות לנו את התודעה. ומאוד מצמצמת לנו את מרחב הפעולה שלנו. כן? מצבים… השקפות שמעוררות מצבי תודעה לא מיטיבים, של צמצום ושל פחד. שנייה לעצור ולראות מה התודעה שלי… איך היא משקיפה על המציאות עכשיו? אפשר הרבה פעמים - רק לראות את זה, הרבה פעמים, זה לבד עוזר. ולפעמים צריך להזכיר לעצמנו השקפה שהיא יותר בתואם עם הדברים, כדי שנייה להירגע מתוך המצוקה הגדולה שקשורה לזה שאני מניחה משהו על המציאות שאני לא יכולה להניח עליו. עליה.
אז זה גם וגם וגם. ולאט לאט הופך להיות כמו טבע שני שלנו מתוך התרגול.
שחר: הראייה הנכוחה?
קרן: כן, וגם היכולת להתאמן באופן כזה שלפעמים אני מביאה השקפה מיטיבה, ולפעמים אני רק מתבוננת על ההשקפה [מוזיקת סיום נכנסת ברקע], ולפעמים אני שמה לב שזו מחשבה ואני שומטת אותה. וזה חלק מה…
שחר: אבל את כל הזמן עובדת עם השקפות.
קרן: כן. כי כל הזמן יש השקפות. [צוחקת קצת] כל הזמן.
שחר: כאילו, זה חלק מאוד מרכזי בתרגול שלך.
קרן: כן, לראות ש… כן, כי השקפות מבנות את הראייה שלנו.
שחר: תודה, קרן.
קרן: תודה, שחר. שאלות טובות. Sādhu.
שחר: תודה רבה.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments