רצית שתהיה לכם תקשורת הורית טובה אבל אין לך עם מי... לא משנה מה עשית, אין שיתוף פעולה מההורה השני. אז מה זה בעצם אומר, שצריך להשלים עם המצב הנוראי הזה? חוסר תקשורת, תקשורת תוקפנית, והילדים באמצע? והתשובה היא, לא! יש הרבה מה לעשות. ואחרי לא מעט שאלות שקיבלתי בשבוע האחרון אחרי שפתחתי את הקורס מקונפליקט זוגי לתקשורת הורית, החלטתי לדבר על הנושא הכל כך חשוב הזה- מה לעשות כשאני רוצה שסוף סוף תהיה לנו תקשורת הורית טובה ומכבדת אבל הצד השני לא בעניין.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 18/07/2024.
[מוזיקת פתיחה]
היי, וברוכים הבאים לפודקאסט "להתגרש עם ילדים". אני איילת רוזן ישראלי, והיום אני בפרק, בעקבות המון שאלות שקיבלתי בשבוע האחרון, בעקבות הפרסום של הקורס "מקונפליקט זוגי לתקשורת הורית". זה למעשה קורס שמלמד תקשורת הורית במצבי אי-הסכמה, במצבי קונפליקט, וקיבלתי המון המון שאלות שממוקדות סביב השאלה - מה קורה אם אני רוצָה או רוצֶה תקשורת טובה, אבל אין לי עם מי, אין שיתוף פעולה? ואני שומעת כל הזמן את המשפט "צריך שניים לטנגו, ולי אין עם מי, ניסיתי הכל, עשיתי הכל", ועל זה אני רוצה לדבר היום. כי רוב ההורים שנמצאים במצבי קונפליקט מחכים שההורה השני ישתנה. כי הוא אשם, כי היא אשמה, כי הוא התחיל, כי היא התחילה. ואני אומרת, בואו נחשוב קצת אחרת, בואו נפתח את הראש, כי מהמקום הזה התקשורת לא תשתנה. אם אני אשב ואחכה שההורה השני ישתנה, כנראה שאני אמשיך לסבול עוד הרבה זמן, והילדים שלנו ימשיכו לסבול עוד הרבה זמן. והיום אני רוצה להציע לכם דרך אחרת. כי במצב הזה, מה הפתרון? להישאר תקועים עם תקשורת גרועה או עם נתק? אני לא חושבת שזה פתרון שאפשר לחיות איתו לטווח ארוך. אתם תמשיכו להיות מתוסכלים, אתם תשמרו את הדברים בבטן, אתם תוציאו אחד על השנייה, מול הילדים או לא מול הילדים. כולם נפגעים מהדבר הזה. ולפעמים צריך להיות לא צודק, אלא חכם, ולהגיד, בוא נעצור את זה.
בוא נראה אם אני יכולה לשנות עכשיו, לא משנה אם הוא התחיל ואם הוא זה שמעורר את הריב, אני לא חייבת לשתף פעולה עם הריב הזה. אני לא חייבת לענות לו באותה שפה שהוא מדבר אליי. אני כן צריכה ללמוד להציב גבולות לתקשורת שלו, או שלה, כן? אני מדברת פה על שני המינים, כי מצבי קונפליקט מתעוררים על ידי כולם, אין פה שום דבר ייחודי לנשים או לגברים. ותקשורת טובה זה לא אומר לוותר, זה לא אומר לספוג, זה לא אומר להבליג, זה לא אומר לא להציב גבולות, להפך, דווקא גבולות הרבה פעמים משנים תקשורת. ובדיוק כמו בייעוץ זוגי, שאנחנו עושים שינוי אצל אחד הצדדים, הדינמיקה משתנה. מערכת יחסים מורכבת משניים, אבל מספיק אחד שישנה כדי שיהיה שינוי. גם טנגו. בטנגו צריך שניים, אבל אם אחד מוביל לכיוון אחד, שני בני הזוג הולכים לאותו כיוון. וצריך רק אחד שיוביל את הטנגו הזה, תזכרו את זה.
לא פשוט בכלל לעשות הפרדה בין הזוגיות שהסתיימה, והייתה אולי נוראית ונורא קשה, ואולי אפילו תוקפנית, לבין ההורות שלכם, שאותה אנחנו צריכים לבנות היום מחדש, בצורה אחרת, בצורה הכי מיטיבה ואופטימלית ככל שאפשר, לכם ולילדים. וזה לא דבר קל לעשות, זה אומר שצריך לעשות הפרדה מאוד קשה בין הרגש לבין הראש. כי קונפליקטים הם לא רציונליים, הם רגשיים לגמרי, הם אמוציונליים. לפעמים אתם מגיעים אחרי בגידה, אחרי פגיעה, אחרי פרידה ביוזמת אחד הצדדים, בניגוד לרצונכם, ואני שומעת את המשפטים האלה הרבה. "היא לא תראה את הילדים", "הוא לא יראה את הילדים", "הוא לא יקבל את מה שהוא רוצה", "אני אראה לו מה זה", "הוא ישלם על זה". אלה משפטים מאוד מאוד אמוציונליים, ואני לגמרי מבינה את המקום הפגיע הזה והפגוע והכואב והמתוסכל. אבל כדי לבנות הורות טובה לילדים שלכם ולכם, אנחנו צריכים לעשות את המעבר הזה מתקשורת אמוציונלית לתקשורת רציונלית. וזה לא דבר קל לעשות כשאתם סוערים וכשהבטן מלאה. וזה משהו שלומדים. אבל זאת הדרך לעבור מקונפליקט זוגי, אמוציונלי מאוד, לתקשורת הורית טובה ואפקטיבית.
המלחמות הרגשיות מיותרות, הן לא באמת משיגות לנו את המטרה. הרי כשאתם מגיעים אליי, אני שואלת אתכם מה המטרה, ואני שומעת מכולם: שלילדים יהיה טוב, שהם לא ייפגעו, שהם יגדלו בריאים בנפשם, שהגירושים פחות יפגעו בהם. אבל זה מתחיל כאן, זה מתחיל בלהגדיר מטרה ולהבין איך אני מגיע אליה, איך אנחנו משיגים את המטרה. וכשהתקשורת ביניכם אמוציונלית, ועל כל דיון קטן שקשור לילדים, ובאיזה שעה אוספים אותם מחר בבוקר, בעצם נכנס כל העבר וכל הכאב וכל האמוציות. אז אתם לא תהיו מסוגלים לקבל החלטה מאוד מאוד קטנה, כמו מה קורה מחר, וזאת עבודה. אבל המלחמות הרגשיות, רציתי להגיד, עוזרות רק לכם, אבל הן גם לא עוזרות לכם, כי בסופו של דבר, כשאני כל הזמן נמצאת בתוך הרע הזה, בתוך הרעל הזה לפעמים, זה בסוף פוגע בי. ולכן חלק מללמוד תקשורת הורית במצבי קונפליקט, זה ללמוד לעבור מתקשורת שהיא אמוציונלית מאוד, ויוצאת נורא מהר, כי ברגע שאני מרגישה משהו בבטן, אני תוך שנייה מוציאה את זה עליךָ, לעבור לתקשורת שהיא רציונלית, שהיא יותר איטית, שהיא יותר חושבת, שהיא יותר מסתכלת ומתכננת, רגע, לאן אני רוצה להגיע, מה המטרה שלי, והאם זה מה שיביא אותי לשם? זה ללמוד שפה חדשה, זה ללמוד התנהלות אחרת מול ההורה השני, זה ללמוד לעשות את ההפרדה הזאת בין זוגיות לבין הורות, ובאמת באמת לקחת אחריות על ההורות שלכם.
אבל, אם את עכשיו יושבת ומחכה שהוא ישתנה, כי הוא זה שהתחיל את כל הדבר הזה, את בעצם נותנת לו כוח, הכוח נמצא בידיים שלו אם את לא עושה שום דבר. וגם אתה, אם אתה יושב ואומר כל הזמן כמה היא וכמה היא, היא בעצם מנהלת את מערכת היחסים שלכם. האם אתם מוכנים להמשיך לחיות ככה? כשההורה השני הוא זה שמנהל את התקשורת שלכם, את מערכת היחסים ביניכם? כי זה מה שקורה למעשה כשאתם יושבים ומחכים שהשני ישתנה. אתם סובלים, הילדים סובלים. ואז שואלים אותי, רגע, אם אני אשנה, אז איך כל הדבר הזה ישתנה? איך התקשורת תשתנה אם הוא ממשיך לדבר באותה צורה? אז יש לי כמה תשובות. קודם כל, התגובות שלךְ ישנו את התגובות שלו. כי ברגע שאין עם מי לריב, אז אי אפשר לריב. זה הדבר הראשון. הורים שלומדים שפה חדשה, שלומדים את שפת התקשורת ההורית הטובה והנכונה, מופתעים בדיוק כמו שאתם עכשיו יושבים ומסתכלים עליי. הם מצליחים כן לעצור את האוטומט, כי האוטומט הזה הוא רגשי, הוא מהיר. הם מתחילים לחשוב אחרת, הם מתחילים להגיב אחרת. ואז, לפחות בשלבים הראשונים, גם כשההורה השני ממשיך לדבר באותה צורה ובאותה דרך, המילים כבר לא נוגעות בכם, וכבר לא לוחצות על הכפתורים כמו שהם לחצו קודם. ומבחינתי זה שינוי מאוד מאוד גדול. זאת אומרת, זה יהיה השלב הראשון. הוא ממשיך לדבר, או היא ממשיכה לדבר כמו שהיא דיברה אליי קודם, אבל אני כבר לא קופץ מכל דבר כזה. זה כבר לא מלווה אותי אחר כך יום שלם בתוך הבטן. וזאת המטרה הראשונה.
בשלב הבא אתם גם תראו שינוי בתקשורת. כי כשמתחילה תקשורת אמוציונלית מצד אחד והשני משתף פעולה, אז מה קורה? אז האש מתגברת עוד ועוד ועוד, והשיח הזה ממשיך. אבל כשההורה השני לא משתף פעולה עם הדברים האלה, ומציב גבולות לסוג התקשורת, ולמילים שנאמרות, אז האש הזאת לא יכולה להתגבר. זאת אומרת, לכל אחד יש את היכולת ואת הכוח להתחיל את הקונפליקט, ולכל אחד יש את היכולת ואת הכוח לעצור אותו. ולזה אני מתכוונת בהורה אחד יכול לעשות שינוי.
עכשיו, אני יכולה לספר לכם עוד משהו. שכשהורה אחד מתחיל לעשות שינוי בתקשורת, ההורה השני הרבה פעמים גם נרתם, כי הוא רואה שיש פה שינוי חיובי. איך מישהו אמר לי השבוע? "משהו קרה, אני לא יודע מה עשית לה, אבל אני רוצה גם". וזה קורה כל הזמן. וזה קרה אגב גם השבוע, כשפרסמתי את הקורס "מקונפליקט זוגי לתקשורת הורית", התקשר אלי גרוש של מישהי שהצטרפה לקורס, ואמר לי "הבנתי שהיא נרשמה לתוכנית הזאת, נרשמה לקורס הזה, ואני רואה שמשהו השתנה פתאום. ביום אחד. היא באמת עשתה שינוי נורא נורא מהיר, היא ישבה ולמדה, ואני רוצה גם". וצירפתי אותו לקורס גם. ללא, ללא תוספת תשלום. ואני אומרת את זה גם כאן - אם יש פה הורים גרושים שאחד מכם הצטרף לקורס והשני מעוניין, תצרו איתי קשר, אני אצטרף אתכם. כי הילדים שלכם צריכים את שניכם בתקשורת טובה. וכמובן, שאם אחד עושה שינוי, יהיה שינוי בתקשורת, אבל אם שניכם תרתמו למשימה הזאת, אז יהיה שינוי הרבה יותר מהיר והרבה יותר גדול.
ולפעמים שינוי נורא קטן עושה את ההבדל. איך כתבה לי משתתפת בקורס, באחד הקורסים הקודמים? ואני מקריאה: "בסך הכל שיניתי כמה מילים, אבל במצב טעון זה מרגיש מאוד משמעותי". וכן, ואני מלמדת אתכם באיזה מילים להשתמש ובאיזה מילים לא להשתמש. למשל, הנטייה הטבעית שלנו במצבי קונפליקט זה לדבר ב"אתה" -"אם אתה היית, ואתה, ואיך אתה, ואיך אתה מסוגל, ואתה לא, ואת לא". נכון? זה, זאת הנטייה הטבעית שלנו כשאנחנו נסערים. ומה יקרה אם אתם תורידו את המילה "את" ו"אתה", ותתחילו לדבר ב"אני"? "אני מרגישה שהילד צריך", "אני מרגישה שאולי עדיף". זה שינוי אחד. שינוי נוסף שאני כבר נותנת לכם ותשתמשו בו מהיום, זה לדבר ב"אנחנו". תחשבו כמה פעמים, במצבי קונפליקט ואי-הסכמה, אתם מדברים בשפה של "אנחנו"? בדרך כלל זה לא קורה. יש אותי ויש אותו. תתחילו לדבר ב"אנחנו" ותראו איך אתם מצליחים לרתום את הצד השני. כי כשאתם ביחד, אתם כוח. אתם לא אחד נגד השנייה.
אז גם אם כבר עשיתם הכל וניסיתם וזה לא באמת עוזר וזה מתסכל, ואני מבינה את התסכול הנוראי הזה, אבל אני לא יודעת מה עשיתם, ואני לא יודעת אם באמת ישבתם לתכנן ולבנות איזושהי תוכנית פעולה ולהגדיר מטרות. כי מה שקורה בדרך כלל, אנשים עושים שוב ושוב ושוב את אותו דבר, ומצפים שמשהו ישתנה. אבל אם זה לא השתנה קודם, למה שזה ישתנה שוב? אנחנו שוב חוזרים על אותם דפוסים שלא יעילים ולא מקדמים אותנו. לפעמים צריך לצאת מאזור הנוחות וללמוד משהו חדש, ולהכניס משהו חדש לתקשורת כדי שהיא תשתנה.
ושוב אני חוזרת על מה שאני אומרת תמיד - נתק בין הורים גרושים ופרודים, שחיים בשני בתים, הוא לא אופציה. הוא אופציה שאולי מקלה עליכם, אבל בסוף היא מפילה משקל מאוד מאוד כבד על הילדים שלכם, וברגע שילדים מרגישים שההורים שלהם בקונפליקט, כל הביטחון שלהם, כל העוגן שלהם בעצם נעלם. ואתם העוגן היציב והבטוח של הילדים. והם צריכים את השקט הזה, בפרט עכשיו בחופש הגדול, כשההורים גם נפגשים, כשהילדים עוברים מבית לבית, יש הרבה יותר פוטנציאל לחיכוכים ולמלחמות, והילדים נפגעים מהדבר הזה. ואפשר לעשות את זה גם אחרת.
ועוד משהו שאני רוצה להגיד. אני שומעת הרבה "כבר עשיתי הכל, הוא נרקסיסט או היא נרקיסיסטית, הם לא ישתנו". מכירים את זה? זה משפט שנותן לכם המון לגיטימציה לא לעשות שום דבר. אז יש לי חדשות בשבילכם, כי גם עם נרקסיסטים צריך לתקשר כשיש לכם ילדים משותפים. רק צריך ללמוד תקשורת שהיא שונה, תקשורת שתאפשר לכם לדבר או להתכתב, לא משנה, מבחינתי, גם להתכתב זה תקשורת. מי שאומר לי, אין תקשורת, אנחנו רק מתכתבים, התכתבות היא תקשורת מצוינת במצבים שבהם הקונפליקט גבוה. כי כשכותבים אז אפשר לשבת ולתכנן מה רוצים להגיד, ואפשר למחוק אם המילה לא נראית, ואפשר לנשום לפני שמגיבים. ועצם הדבר הזה כבר הופך את התקשורת לפחות רגשית וקצת יותר רציונלית. אז גם למי שמתכתב, זאת תקשורת. ואם הורה אחד מתעקש לא לדבר בטלפון, כי זה קשה לו או קשה לה, או לא יודעת למה, תעברו לתקשורת כתובה. ואל תתעקשו על זה, כי דווקא תקשורת שהיא בעל פה, או טלפונית, וגם הודעות מוקלטות אגב, היא תקשורת מאוד אמוציונלית. ופה התקשורת היא מאוד נפיצה.
ומבחינתי, בתקשורת הורית אחרי גירושים, וגם תוך כדי גירושים, מותר וחשוב להגיד הכל, כל מה שמפריע לכם, כל מה שיושב בבטן. השאלה היא איך אומרים. כי כשאנחנו אומרים את זה בצורה מסוימת, מאשימה, מבקרת, לא משנה מה, לא נשיג שום דבר כנראה. חוץ מלהוציא מאיתנו את מה שרצינו להגיד. אין פה באמת מטרה יעילה או אפקטיבית. אבל כשאנחנו כן חושבים מה אנחנו רוצים להגיד, וכשאנחנו מתכננים את הדברים, אז אנחנו גם חושבים על המטרה, אנחנו חושבים על המטרה של השיחה הזאת, מה חשוב לי להשיג בה. אנחנו חושבים על המטרה לטווח ארוך, מה אני רוצה שיקרה בחיים של הילדים שלי, ואיך אני רוצה שהם יגדלו. ואת זה אפשר לעשות רק בתקשורת שהיא באמת מתוכננת. וגם אם אני מאוד כועסת עליו, או יש לי המון ביקורת אליו, אני יכולה להגיד את הדברים בצורה אחרת, שתשיג את מה שאני רוצה, שתעזור לילדים שלי בסוף. אבל זה דורש לצאת מאזור הנוחות שלנו, כי אנחנו רגילים, יש לנו הרגלים. גדלנו כל אחד בבית מסוים, שמענו את ההורים שלנו מדברים בצורה מסוימת אחד לשנייה, שמענו איך הם דיברו אלינו. יש הרבה אנשים שמגיעים מבתים שהם שמעו בהם המון ביקורת, וזאת הדרך שלהם, וזה ההרגל שלהם, וזה האוטומט שלהם, גם בזוגיות. אבל כשאני באה ומבקרת כל הזמן את בן הזוג שלי, או את ההורה השני של הילדים שלי, אני כנראה לא אשיג שום דבר, חוץ מלהגיד לו את מה שיש לי להגיד. אין לזה באמת מטרה. אבל אם יש לכם מטרה, בואו, תגדירו אותה, ותבנו תוכנית שמותאמת להשגת המטרה שלכם. ואת זה אפשר לעשות רק בצורה מתוכננת.
ואני אומרת את זה כל כך הרבה, גם כאן בפודקאסט, וגם בכל מקום, אבל אני אגיד את זה שוב. כי כשההורים נפרדים, יש לילדים פוטנציאל נורא נורא גדול לחיות בפיצול, ממש פיצול בין שני העולמות. יש את הבית הזה, ויש את הבית ההוא, ואין ביניהם חיבור. ואז הילדים האלה עוברים מבית לבית, וכשהם מגיעים הם ממש בג'ט-לג. הם צריכים שנייה לעצור, להתאפס חצי שעה או יותר בחדר שלהם, בלי לדבר עם אף אחד, ולהתחיל לכוונן לעצמם רגע את הראש, במה מותר לי לעשות פה, מה אסור לי? מה מותר לי להגיד לאמא, מה אסור לי להגיד לאבא? נורא קשה לשרוד במצב הזה. וברגע שהתקשורת בין ההורים היא טובה, אתם לא צריכים להיות חברים, אבל כן מתקשרים והילדים רואים את זה ויודעים את זה, כל הפיצול הזה, כל התחושה הקשה הזאת של הפיצול נמנעת. כי יש חיבור בין העולמות. אני יכול לספר לאמא הכל, אני יכול לספר לאבא הכל. אני יכול לדבר איתם על כל מה שקורה לי, אני יכול לספר להם שנורא כיף לי עם ההורה השני שלהם. ולכל ההורים שמגדירים לי "אני רוצה שלילדים יהיה טוב, והם יגדלו בריאים בנפשם" - זה מתחיל פה. זה מתחיל בדיוק בנקודה הזאת, שאתם היום יכולים לשנות.
וזאת לא דרך קלה, לכן היא לא מתאימה לכל אחד, לא לכל בן אדם מתאים לצאת היום מאזור הנוחות שלו, להסתכל במראה, להסתכל על התקשורת שלו או שלה. כשאני מסתכלת על התקשורת שלי זה הרבה יותר קשה מלהסתכל על התקשורת של השני ולהאשים אותו. אבל שם מתרחשים שינויים גדולים. באזור הנוחות זה לא קורה. והמטרה שלי היא לא להגיד לכם שאתם צודקים, המטרה שלי היא להביא אתכם לשינוי אמיתי. גם בתקשורת וגם בחיים. ואגב, זה עושה שינוי בכל מערכות היחסים שלכם.
ורק שתדעו שזו טעות מאוד גדולה לחשוב שההורים גרושים, שיש ביניהם תקשורת טובה, התחילו ככה, או התגרשו בטוב או בקלות. לפעמים תהליך הגירושים שלהם ממש לא עבר חלק. הם לא הסכימו על הכל. יש כאלה שאפילו לא התגרשו בגישור. אבל הם כן קיבלו החלטה באיזושהי נקודת זמן, לפעמים זה כשלאחד הילדים היה קשה או שהיה איזשהו משבר, הם קיבלו החלטה שנתק לא יהיה יותר. והם הסכימו, באמת, באומץ, לעבוד ולצאת מאזור הנוחות שלהם, ולא רק להאשים את השני, ולשים את הילדים במרכז. וכשהם יושבים בחדר ומדברים כל הזמן על "מה היא עשתה לי" ו"איך הוא עשה את זה" ו"איך הוא הרס לנו את החיים", אני עוצרת אותם. כי לדבר על הקונפליקט הזוגי לא יפתור לנו את הבעיה ולא יעזור לנו. אנחנו מדברים על מה שקורה כרגע, על מה שמשותף להם, על הילדים שלהם, על ההורות. וזה עובד. זה לא בא בקלות. לומדים, עושים טעויות, מתקנים, נעזרים כשצריך. גם מפשלים לפעמים, וזה בסדר. זה לא משתנה ב-100% ברגע אחד. זה תהליך, זאת השקעה לטווח ארוך. ותאמינו לי שהיא שווה את זה, כי אנחנו רואים איך הילדים מגיבים, אנחנו רואים איך ההורים מגיבים, וכמה הם מופתעים מהשינוי הכל כך גדול, עם שינוי נורא נורא קטן שעשיתי בתקשורת.
אז לא מתעלמים, ולא חוסמים, זאת לא דרך לנהל הורות בשני בתים, או בבית אחד, זה לא משנה. כשיש לכם ילדים, אתם צריכים תקשורת. להתעלם לא יעזור לכם, גם לשתוק לא יעזור לכם. מה כן יעזור? לענות בצורה אפקטיבית. להגיד את מה שחשוב לכם להגיד, בדרך שתגרום לצד השני להקשיב. כן להציב גבולות. כן ללמוד לעצור תקשורת תוקפנית. כי להתעלם או לשתוק זה בעצם לקבל את הדרך של ההורה השני. וזה לא באמת להביא אתכם, אותךְ או אותךָ, לקדמת הבמה, ולהגיד, גם אני פה.
אז לכל אותם הורים שמוצאים את עצמם כאן, בתוך הסיפור הזה, ורוצים גם לשנות את התקשורת, בין אם לבד ובין אם ביחד, בואו תצטרפו לקורס "מקונפליקט זוגי לתקשורת הורית". זה קורס ללמידה עצמית, עם ליווי שלי. ואתם יכולים לעשות את השינוי הזה לבד. אתם תדעו אחרי הקורס הזה לנהל שיחה רגועה ועניינית על הילדים שלכם. אתם לא תפחדו לדבר על מה שחשוב לכם. אתם תישארו רגועים ופחות מתוחים ופחות מטולטלים בשיחות שלכם, ותפסיקו לסבול מכל שיחה ומכל התכתבות. ומה שמאוד מאוד חשוב לי זה שהאמירות הקשות של ההורה השני, גם אם הם ימשיכו פה ושם, לא יערערו אתכם יותר. כי אתם תהיו ב-center שלכם. אתם תבינו מה המילים שלכם שמגבירות את הקונפליקט, ומה הם המילים שחשוב להשתמש בהם. אתם תלמדו ממש שפה חדשה. ואתם תדעו איך להגיב כל פעם שתקשורת תוקפנית מגיעה או מתחילה, כדי לא לדרדר אותה. ובעיקר בעיקר אתם תדעו איך להוציא את הילדים מהקונפליקט ולשמור על הנפש שלהם.
אז הקורס פתוח כרגע, ואתם יכולים להצטרף אליו, ואם יש לכם שאלות, אז כמובן, בואו לקבוצות הפייסבוק, "להתגרש עם ילדים - קהילת האימהות", "להתגרש עם ילדים - קהילת האבות". תשאלו, תשתפו. אני מאוד מאוד שמחה לשמוע את כל התגובות של הורים שהתחילו לעשות שינוי ופתאום מתקשרים. יש גם הורים שעברו את הקורס במחזורים הקודמים, וגם מהם אני שומעת, ובאמת, השינויים מאוד מאוד מרגשים אותי, ולכן גם הוצאתי את הקורס הזה בפורמט שיהיה נוח לכולם, גם מבחינת מחיר, גם מבחינת קצב הלמידה, גם מבחינת הזמן. אפשר לעשות אותו בזמן שלכם, בקצב שלכם. ואני זמינה לכם לשאלות ולהבהרות. ותעשו שיהיה רגוע, גם לכם, גם לילדים שלכם. זה בידיים שלכם. נכון שאתם לא תשנו את הבן אדם שמולכם ב-100%, אולי גם לא ב-80%, אבל קודם כל, אתם תגיבו אחרת, אתם תרגישו אחרת, זה לא פחות חשוב. ואתם תראו שהדינמיקה בסופו של דבר משתנה. אז אל תחכו שההורה השני יבוא ויגיד "טוב, בוא נלך לקורס ביחד, בוא נשנה את התקשורת, בוא נשב ונדבר". תתחילו אתם. אפשר להציע, אפשר לנסות לרתום. אם זה לא עובד, תעשו את השינוי בעצמכם. אתם תראו שזה ישפיע על כל מערכות היחסים שלכם. זה ישפיע על מערכת היחסים שלכם עם הילדים שלכם, כי גם הילדים לפעמים, כשהם כבר מגיעים לגיל מסוים, הם מדברים לפעמים בתוקפנות, או בצורה שמאוד כועסת, או בצורה שמאוד פוגעת. גם פה אתם תדעו איך לנהל תקשורת.
אז תודה לכל מי שהקשיב, ואם הפודקאסט, הפרק היום תרם לכם, תעבירו אותו לכל מי שצריך, או צריכה, ותשתפו אותי מה לקחתם. אני מאוד מאוד שמחה לשמוע. מאוד חשוב לי לדעת שאתם לוקחים מהפרקים, באמת, דברים לחיים שלכם. ואנחנו נתראה בפרק הבא של הפודקאסט "להתגרש עם ילדים".
[מוזיקת סיום]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments