top of page

פרק 14 - המפתחות לגידול כלבים כנענים ורגישים בעיר גדולה מבלי לאבד את הראש


ברוכים הבאים לפודקאסט "מחשבות של כלב".

שמי גיא תיכון ואני מטפל התנהגותי בכלבים בשיטות המבוססות על תגמולים וחיזוקים בלבד.

אני מאמין שחשוב לגדל כלבים כיום בראייה הוליסטית ולא מספיק לגדל אותם בראייה התנהגותית בלבד.

בכל יום שישי יעלה פרק חדש בנושא מרתק, דרכו על אלמד אתכם להבין כלבים ברמה עמוקה יותר, מה שיסייע לכם לשפר את הקשר איתם ולחיות בצורה הכי טובה ביחד.

תודה שאתם מקדישים לי מזמנכם, המשך פתיח ומתחילים.


רגע לפני שאנחנו מתחילים את הפרק, אני רוצה רגע לדבר על משהו שחשוב לי.

כידוע לכם, אני מטפל התנהגותי בכלבים וההתמחות שלי היום היא תהליכי ליווי למי שמגדל גורים, במיוחד, עם דגש על גורים כנענים וגורים רגישים.

יש לי תהליכי ליווי מאוד גדולים ומאוד איכותיים לכל מי שמגדל גור ואני מתמחה בטיפול בבעיות ריאקטיביות ותוקפנות אצל כלבים בוגרים.

אני אשמח מאוד לעזור לכם, ואם אתם רוצים לעבוד יחד איתי או עם אחד המאלפים המומלצים שלי, פשוט תרדו לתיבת הטקסט בכל מקום שאתם מקשיבים לפודקאסט ויש לכם שם קישורים ודרכי קשר כדי להגיע אליי.

אני והצוות שלי נדאג לכם באופן אישי ואם אני לא אוכל לעזור, אנחנו נחבר אתכם לאחד המאלפים או המאלפות המומלצים מטעמנו, ואנחנו נשמח מאוד לעזור לכם.

יאללה, לפרק.


היום יש לנו פרק סולו, אני הולך להביא לכם שיעור פרטי מיוחד על כלבים כנענים.

כל כלבי הפאריה, הכלבים המשוטטים, אנחנו קוראים להם כנעני עמותות, אנחנו קוראים להם בכל מיני שמות.

מי שלא יודע על מה אני מדבר או לא יודעת, אז עשיתי פרק שלם, פרק מספר 10, ביחד עם המאלפת הגר רובין, ובפרק הזה אנחנו דיברנו בעצם על כלבי הכנעני עמותות, הכנענים המעורבים, הכלבים שאתם בעצם רובכם כנראה מגדלים בבית ומאמצים.

דיברנו על כל מיני נקודות מאוד מאוד חשובות שקשורות לכלבים האלה, אז אני אתן לכם בארבע נקודות תקציר, סופר תקצירי של הפרק הזה.


אני מאוד ממליץ, אחרי שאתם מסיימים להקשיב לפרק הזה, לקפוץ לפרק 10 ולהקשיב לו מההתחלה ועד הסוף.

הפרק הזה מרתק ברמות שאתם לא מבינים בכלל.

הפרק הזה הוא כרגע הפרק המושמע ביותר בפודקאסט, בהרבה משאר הפרקים האחרים.

אז בארבע נקודות ממש קצרות, אנחנו, בפרק 10 למדנו שיש קבוצת על של הכלבים האלה, שנקראת כלבים משוטטים ותחתיה יש שתי קבוצות עיקריות, כלבי הפאריה וכלבים מתפראים.

מתפרעים ב-א', לא ב-ע'.


הנקודה השנייה שדיברנו עליה זה שהכלבים האלה מגיעים אלינו, אפילו מהמדינות השכנות מהרשות הפלסטינית, אז כן, מישהו מכם יכול להיות שמגדל גור או כלב שהוא או צאצא או הגיע אליו ממדינה אחרת בכלל ולא מכאן.

דיברנו גם על הקשיים בגידול של כלבים כאלה בעיר צפופה, ולמה כל כך קשה.

דיברנו על ההבדלים בגנטיקה שבין הכלבים המשוטטים לבין הכלבים הגזעיים שאנחנו מכירים כגזע, כמו רועה גרמני, לברדור, פודלים וכל אלה.

אז שוב, אם לא הקשבתם לפרק מספר 10, עם הגר רובין, התותחית, אני מאוד ממליץ לכם להקשיב.

תקפצו אליו ממש אחרי שאתם תקשיבו לפרק הזה.


הפרק הזה יעסוק בעיקר בפיתרונות ובדרכי הטיפול עם כלבים בוגרים.

בהמשך אני גם אקדיש פרק לגורים.

אני אגע בגורים בקטנה במהלך הפרק הזה, אבל אנחנו הולכים להתמקד בעיקר בכלבים בוגרים.


עכשיו, הרבה אנשים פנו אליי ואמרו לי שהפרק עם הגר גרם להם להרגיש חסרי תקווה וגרם להם להרגיש מאוד לא טוב. כאילו, אין תקווה למי שמגדל את הכלבים האלה בעיר ושיהיו לו תמיד בעיות ויהיו לו תמיד קשיים ויהיו לו תמיד עניינים. הוא יצטרך כל הזמן לעשות הרבה פעולות והרבה ניהול והרבה אילוף והרבה השגחה והרבה מהכל.


קודם כל זה נכון, אין מה לעשות. זה סוג הכלב, זה הגנטיקה שלו, זה המסוגלות שלו, אלה היכולות שלו ואנחנו חייבים לעשות התאמות.


אבל למרות כל מה שדיברנו בפרק, למרות כל מה שאמרנו, למרות כל מה שתשמעו היום, יש הרבה מאוד דברים שאפשר לעשות, בין אם זה פעולות יומיומיות, בין אם זה פעולות עכשיו שמיועדות לשפר את הדברים בטווח הארוך, בין אם זה פעולות לטווח הקצר שמשפרות דברים ממש עכשיו, כדי שיהיה לנו יותר קל.

אנחנו יכולים לעשות המון דברים שיעזרו לנו להקל את החיים עם הכלבים הללו, עם הכלבים הכנענים המעורבים, המשוטטים, הפאריה, יש להם כל מיני שמות, שוב.

ויש תקווה, יש המון אנשים שבסופו של דבר מוצאים בדרך המלך איך לחיות עם הכלבים האלה, למרות הסטרס שלהם, למרות המתחים שהם נמצאים בהם, למרות שיש להם אולי התנהגויות ריאקטיביות או התנהגויות חרדתיות, התנהגויות תוקפניות. מוצאים את הדרך, זה באמת שאלה של רצון, באמת שאלה עיקרית של רצון ואהבה אמיתית לכלב, לא להחזיק אותו בכוח בבית.

ואם אתם מקבלים את העזרה המקצועית הנכונה, את העזרה המקצועית שאתם מתחברים אליה, שאתם מאמינים בה, ואתם לא סוטים ממנה, ואתם הולכים איתה עד הסוף, ואתם רואים תוצאות עם השיטה הזאת, או עם הדרך הזו, או עם הגישה הזאת.


אני כמובן מאמן כלבים בשיטות שמבוססות על תגמולים וחיזוקים, אני לא ממליץ להשתמש בענישה ובתיקונים, ובכוח וכפייה, עם אף כלב על אחת כמה וכמה, עם כלבי הפאריה, כלבים הכנענים האלה, אני מאוד לא ממליץ, רק מכניס אותם ליותר סטרס, ויכול לגרום לבעיות מאוד קשות בעתיד.

בטווח הקצר כן יכול להיות שיפור מאוד גדול, בטווח הארוך יכול להיות, יכולה להיות רגרסיה רצינית מאוד.

אבל שוב, נורא תלוי למה אתם מתחברים, לאיזה גישה אתם מתחברים.

כאן בפודקאסט אנחנו מתמקדים אך ורק בגישה שמשלבת שיטות שמבוססות על חיזוקים ותגמולים, ללא כפיה וללא שימוש בכל מיני אביזרים כמו חנק, חשמל, דוקרנים, לזרוק על הכלב חפצים, להכניע אותו בכוח, לגלגל אותו על הרצפה בכוח, להכות אותו, לתת לו משיכות חזקות ברצועה.


בפודקאסט הזה אתם לא תשמעו על השיטות האלה, אתם תשמעו אך ורק דרכים ושיטות להתנהלות אחרת, שמבוססות יותר על כבוד, על חמלה, על אהבה לכלב, יצירתיות.

אני מקדש את הערך יצירתיות בעבודה שלי עם כלבים כי אני מאמין שאפשר להיות מאוד יצירתיים ברגע שאנחנו זונחים את הכלים האברסיביים ואת השיטות שמשמשות בענישה. גם אם אתם כרגע משתמשים עם הכלב שלכם בשיטות מבוססות ענישה וגם אם אתם מאמינים בה, הכל סבבה, באמת כל אחד שיעשה מה שטוב לו, בהחלט מבחינתי זה בסדר.


אם אחרי כל ההקדמה הזאת אתם עדיין מקשיבים, אני מאוד מעריך אתכם, אני מאוד שמח שאתם מקשיבים עם ראש פתוח, אוזניים פתוחות ואתם מוכנים ופתוחים לקבל גישה אחרת ודרך אחרת, שאולי באמת יכולה לעזור לכם יותר או אולי פשוט לשפר את מה שאתם כבר עושים וכבר יודעים. אז אתם בהחלט מוזמנים להישאר ולהקשיב.

ואנחנו נעבור לעשר המפתחות, כמו שאני קורא להם, לגידול כלב כנעני בעיר, אנחנו מתחילים.


אז המפתח הראשון, שבעיניי הוא הכי קריטי, זה ניהול רמות של סטרס כרוני.

הכלבים האלה וגם כלבים רגישים, צוברים המון סטרס, וקשה להם מאוד להתנקות מהסטרס הזה.

המנגנון צבירת סטרס של הגוף הוא מאוד מורכב, וזה משהו שנורא חשוב להבין ברמה הפיזיולוגית.

ברגע שכלב נתקל באיזשהו אתגר או באיזשהו טריגר, שמעורר אצלו מצוקה רגשית או מפחיד אותו, מאיים עליו, הגוף אוטומטית מפריש סטרס, מפריש את הורמון הקורטיזול.

הקורטיזול אחראי על הסטרס. הוא זה שבעצם מופרש שיש לנו סטרס.

עכשיו, ברגע שההורמון הזה מופרש, לוקח לו הרבה מאוד זמן להתפנות מהגוף.

זה לא שאם עכשיו אתם תוציאו לכלב אנרגיה, תקחו אותו לרוץ, תיקחו אותו לשחק, והוא ישחרר המון הורמונים נעימים יותר, טובים יותר, שאחראים על מצב רוח טוב, כמו סרוטונין ודופמין ואנדורפינים, אז זה יסתור את הקורטיזול ואת תגובת הסטרס.

ממש לא, זה שני מנגנונים נפרדים, ואם הכלב ממשיך לצבור סטרס גם כשהוא פורק אנרגיה, הוא עדיין נמצא בסטרס, זה לא עוזר לנו שהוא פורק אנרגיה.

זה אולי יעזור להפחית כל מיני התנהגויות שנובעות מתוך הסטרס, אבל זה לא עוזר לנו להוריד אותו לגמרי, זה לא פורק אותו.

הגוף פורק סטרס בצורה פיזיולוגית, בצורה אוטומטית, בצורה אינדיבידואלית לכל יצור חי.


יש כלבים שיתקלו באתגר או במצוקה רגשית, ותוך שעה-שעתיים הם כבר עברו את זה, הגוף שלהם פינה את רמות הסטרס שהם צברו וזה נגמר.

ויש כלבים שהם רגישים, כמו הכנענים וכמו כלבים רגישים אחרים שיש להם קושי אולי עם רעשים או עם אנשים, או כל מיני אתגרים שהעיר מזמנת להם ולהם אפילו יכול לקחת כמה ימים או כמה שבועות, זה נורא תלוי.

ככל שהכלב חשוף ליותר אתגרים ויותר מצבים מלחיצים ויותר מצבים שהוא מתפרץ בהם, הוא נכנס לחרדה בהם, הוא נהיה תוקפן, הוא נהיה מבוהל, הוא מגיב באיזושהי צורה של "fight or flight", של "הילחם או ברח", ככה הוא מפריש יותר מהורמון הסטרס, ככה הוא נמצא יותר ויותר בסטרס.


וככל שהוא פוגש עוד ועוד אתגרים כאלה, הוא מתחיל להיכנס לסטרס כרוני.

סטרס כרוני פוגע בכל רמה בגוף, החל מהמוח, יורד לשרירים, ולמערכת העיכול, ולמערכת החיסון.

ברגע שהכלב נמצא בסטרס כרוני, הוא פשוט נפגע בכל הרמות הפיזיולוגיות בגוף שלו.

ולכן הרבה פעמים, כשאני מגיע לכלבים שנמצאים בסטרס כרוני כבר תקופה מאוד ארוכה, אומרים לי משפטים כמו, "הוא לא לוקח אוכל, הוא לא מוכן לעבוד, הוא לא מוכן להקשיב לי, הוא מתעלם ממני, אני צריך להתאמץ ממש כדי לקבל את תשומת לב שלו, הוא מושך אותי נורא בטיולים. ברגע שהוא רואה איזה כלב שהוא לא מסתדר איתו, הוא מתפוצץ, אין עם מי לדבר, אני לא יכול להרגיע אותו".

וזה נכון.


זה קורה בהחלט בגלל שהמוח כל כך מוצף בסטרס והגוף נמצא בכזה סטרס גדול כבר כרוני, יום אחרי יום, אחרי יום, אחרי יום, שזהו, הוא לא מסוגל לתפקד, זה בדיוק כמו בן אדם.

הם לא שונים מאיתנו במובן הזה.

וספציפית, הכלבים האלה צוברים סטרס מכלום, באמת, מכלום.

למה אני אומר מכלום ואני עושה במרכאות פה עם האצבעות שלי?

כי יכול להיות שזה בכלל הרעש של המכוניות שנמצא קבוע ברחוב שלכם או שהוא שומע את הרעש מכוניות באופן קבוע מהרחוב וזה מכניס אותו לסטרס באופן תמידי, באופן קבוע.

אני מכיר לא מעט כלבים כאלה.

יכול להיות שזה כלב שמתפרץ על כלבים ומפחד מכלבים ונלחץ מלפגוש כלבים על רצועה ברחוב, ואתם חיים במרכז תל אביב, או מרכז רמת גן, או מרכז גבעתיים, או מרכז כמעט של כל עיר גדולה. וסביר להניח, במיוחד בתל אביב, שאתם כל דקה שתיים תעברו ליד כלב. וכלב שמפחד מכלבים, מפחד לפגוש אותם, מפחד לראות אותם אפילו.

העובדה שהוא פוגש כלבים בתדירות כזו גבוהה, מכניסה אותו גם להמון סטרס, ואז מה קורה?

הסטרס הזה שוב, מצטבר, ומשפיע לרעה על איכות החיים שלו, על התפקוד שלו ועל איכות החיים שלכם בסופו של דבר.


אז המטרה הכי הכי הכי הכי חשובה לכל אחד מכם שמגדל את הכלבים האלה או כלב רגיש אחר, זה גם יכול להיות כלב רגיש פודל, פודל רגיש לרעשים, פודל רגיש לפגוש כלבים ברחוב, זה לא משנה, אוקיי?

ברגע שיש רגישות גבוהה לטריגרים, זאת אומרת שהכלב שומע משהו, מגיב בבריחה או מגיב בהתפרצות, הוא רואה בן אדם שלא נראה לו, מגיב בבריחה, או מגיב בהתפרצות, זה נקרא כלב שיש לו איזושהי רגישות, הוא, מה שנקרא, לא מחליק את הבן אדם, הוא לא מחליק את הכלב, הוא לא פשוט מסתכל על הבן אדם, מסתכל על הכלב, ופשוט ממשיך ללכת כאילו זה כלום, שזה לא מטריד אותו, אוקיי?

זה כלב יציב, זה כלב מאוזן, זה כלב חשוף, זה כלב שגם הגנטיקה שלו סביר להניח, היא הרבה יותר מעודדת את ההתעלמות מהאנשים האלה, והכלבים וכל שאר הטריגרים.


הכלבים הרגישיים, הכלבים הכנענים, הפריות האלה, הם לא כאלה, הגנטיקה שלהם היא לא כזאת.

הגנטיקה של כלב פאריה היא יותר גנטיקה של מה חשוד, מה מוזר בסביבה שלי, את מי אני צריך להרחיק מפה, מי נראה לי חשוד ומסוכן, כי ככה הם, זה מה שהם, זו הגנטיקה שלהם, ולכן גם מאוד קשה לגדל אותם בתוך העיר, וקשה גם להכניס אנשים הביתה, יהיה לנו פרק על הכנסת אורחים, לא לדאוג.


אז אתם רוצים לאתר באופן מודע את כל הטריגרים של הכלב שלכם.

מה גורם לו לסטרס?

אנחנו קוראים לזה הסטרסורים.

מה הם הסטרסורים של הכלב שלכם?

מה מלחיץ אותו?

זה האנשים, זה האנשים מדברים בחדר מדרגות, זה כלבים שעוברים מתחת לחלון, זה כלבים שהוא רואה ברחוב, זה כלבים מסוג מסוים עם פרווה ארוכה, שחורה, ש...לא יודע, זכרים נגיד, נקבות, לא.

מה?

מה הם הטריגרים של הכלב שלכם?

לעשות רשימה.

ואז כשאתם עושים את הרשימה הזאת וזה משהו שאני עושה עם כל כלב ועם האנשים שאני מלווה אותם, אנחנו עושים רשימה של טריגרים.

ואז אנחנו מתחילים לעשות אלימינציה לכמה שיותר טריגרים.

מה הכוונה?

מסירים אותם.

אנחנו מנסים להעלים את הטריגרים האלה מהחיים של הכלב, עד כמה שאנחנו יכולים.


למשל, אם בשעה מסוימת בערב, הכלב נובח המון מעבר לדלת, לכיוון חדר המדרגות, מה שאנחנו סביר להניח נעשה, אנחנו לא יכולים להסיר את האנשים שגרים בבניין, אנחנו לא יכולים לבודד את הרעשים שמגיעים מבחוץ.

אז מה אנחנו יכולים לעשות לצורך העניין?

במידה, ומדובר על כלב שממש באמת נובח המון בשעות הערב ומכניס את עצמו להמון סטרס ואפילו הרבה מהכלבים האלה נראים די סובלים, אנחנו פשוט נרגיל אותו להיות בחדר שקט, נבחר את אחד החדרים בבית, ואנחנו נרגיל אותו להיות בחדר, אנחנו נהפוך את השהיה שלו בחדר למשהו מאוד נעים ומרגיע, עם מוזיקה ועם חידות אוכל ועם קונג ממולא, ונעשה גם הרגלה מסודרת, ולפעמים אפילו נהיה איתו בחדר עד כמה שאנחנו יכולים, אבל אנחנו נבודד אותו מהרעשים מעבר לדלת בשעות הקשות. זה יכול להיות בבוקר, זה יכול להיות בערב, זה יכול להיות בכל שעה של היום שאנחנו רואים שצריך לעשות את זה. וזה מדהים לראות כמה זה משפיע על הכלב לטובה, שהוא לא עסוק ערב ערב בנביחות, ובהתפרצויות, ובהשתוללויות, והרי מה קורה כתוצאה מזה שהכלב שלנו מתנהג ככה כשהוא בשעות האלה, אנחנו מתעצבנים עליו, אנחנו כועסים עליו, כאילו 'סתום כבר, די חלאס, אכלת את הראש, אתה נובח לנו וקודח לנו במוח', נכון?

אנחנו גם צועקים עליו, אנחנו גם רבים איתו, זאת אומרת שהסטרס שלו מגיע גם מהתגובה שלנו, לא רק מהאנשים שהולכים בחוץ. זאת אומרת שגם אנחנו בזמן הזה מאוד פוגעים בקשר שלנו עם הכלב, זה LOSE LOSE SITUATION כמו שאומרים, אף אחד לא מרוויח ממנו.

אם אני מרגיל את הכלב להיות בחדר שקט, אני לפעמים קורא לזה חדר יוגה, חדר מדיטציה עבור הכלב, אני יכול לנטרל המון מהסטרס שמתפתח ונוצר, כתוצאה מלהיות ליד הדלת של הכניסה לבית בשעות הערב, אוקיי?

וזה פתרון מאוד מאוד פשוט.

לפעמים הכלב צריך הרגלה ארוכה ולא מספיק להרגיל אותו כמה פעמים, אז אנחנו לוקחים את זה בחשבון, אנחנו עושים הרגלה ארוכה.


אז זה נגיד דרך אחת להסיר את הטריגר, אני גם יכול לסגור חלונות, לסגור תריסים, לשים קצת מוזיקה בבית, אם זה זמן שהכלב שלי נובח כלפי חוץ, לא לתוך חדר המדרגות, אלא כלפי הרחוב.

אני יכול לעשות את זה.

אני יכול ברחוב, אם הכלב שלי מתפרץ על הכלבים, אז בתור תגובה ראשונית שלי להתנהגות הזאת שלו, אני פשוט נמנע מלהתקרב לכלבים, אני משתדל להישאר במרחק מכלבים אחרים, ככה שהוא לא מתפרץ, שהוא מסוגל לעבור אותם.

אלה דוגמאות קטנות לאיך אני מנהל את רמות הסטרס של הכלב, איך אני מנסה להסיר את מה שאני יכול.

מה שאני לא יכול להסיר, אני מנסה לצמצם את החשיפה עליו עד כמה שאפשר.


זה, המפתח הזה של לצמצם את הסטרס של הכלב, לזהות הסטרסורים שלו, את הטריגרים שלו, שגורמים לסטרס ולהתחיל להעלים אותם, אחד-אחד, זה דבר קריטי, הכי קריטי.

אם לא עושים את זה, שום דבר בטיפול לא הולך לעבוד.

חד משמעית, שום דבר בטיפול, שום דבר בגידול, לא יהיה שום שינוי, כי הסטרס בסופו של דבר, הסטרס הכרוני, יכריע את הכל.

אוקיי?


אתן לכם עוד דוגמה.

למשל, אתם הולכים לטיפולים וטרינריים דחופים בגלל אלרגיות.

כל שבועיים, שלושה, עוד פעם איזו התפרצות אלרגית, ואתם הולכים לוטרינר, והכלב שונא את הוטרינר, הוא שונא שנוגעים בו, שונא שמטפלים בו, לא אוהב שדוחפים לו כל מיני דברים וכל שבועיים, שלושה חווה אירוע סטרסי מאוד מאוד גדול אצל הוטרינר.

זה ישפיע לרעה על ההתנהגות שלו.

מה אנחנו יכולים לעשות?

לפעמים אפשר להתייעץ עם הוטרינר בטלפון, במיוחד אם זו אותה בעיה שחוזרת על עצמה.

אפשר לטפל בכלב לפעמים מחוץ למרפאה, תלוי עד כמה זה אפשרי, אני מכיר וטרינרים שעושים את זה.

שוב, תלוי במקרה, תלוי בבעיה ותלוי באזור מן הסתם, יש הרבה פקטורים שהם קריטיים כאן לאם זה אפשרי או לא.

וזו עוד דוגמה, ככה נזכרתי בה ורציתי לתת לכם את זה.


אז זה מפתח אחד, ניהול רמות הסטרס.

אגב, סטרס גם יכול לבוא מאיך שאתם מתייחסים לכלב.

אם אתם חסרי סבלנות כלפיו, אם אתם עצבנים כלפיו, צועקים עליו לאורך היום כי נמאס לכם ההתנהגות שלו, וכבר איבדתם סבלנות להתנהגות שלו, או איבדתם סבלנות כלפיו, גם זה יגרום לסטרס לכלב.

אז אתם יכולים לנסות ולשפר את ההתנהגות שלו, אבל אם אתם חסרי סבלנות כלפיו וכועסים עליו ומתעצבנים עליו הרבה, אתם לא תגיעו לשום מקום טוב.

גם זה יגרום לסטרס.

אז אלה דוגמאות שככה קפצו לי תוך כדי.


המפתח השני, זה ללמוד לקרוא את שפת הגוף שלהם ולהבין לעומק מתי הם מבקשים עזרה ואיך הם מבקשים אותה.

הזכרתי מקודם את הדוגמה של כלב שהולך ברחוב ומתפרץ על כלבים או מתפרץ על אנשים או מתפרץ על קורקינטים, לא משנה על מה, אבל מתפרץ על כל מיני טריגרים.

ומה שהכלבים שלנו לומדים בגיל מאוד מוקדם, זה שאם אנחנו לא שמים לב שהם נלחצים מהאופניים או מהבן אדם או מהכלב, יכול להיות שהם הסתכלו עלינו באותו רגע, יכול להיות שהם הסתכלו לצדדים באותו רגע, ניסו לחפש דרך מילות כשהם ראו את הטריגר שמלחיץ אותם.

והם הסתכלו עלינו וראו אם אנחנו רואים את מה שהם רואים, אם רואים את הבקשות שלהם להתרחק מהטריגר.

ורוב הכלבים רואים שאנחנו לא רואים.

אז אנחנו לא שמים לב, אנחנו לא מודעים לזה, את רוב האנשים לא מלמדים את זה.

אני מלמד את זה בעלי גורים ובעלי כלבים מיד בתחילת הטיפול.

אני רוצה, אני מלמד אנשים לראות מתי הכלב שלהם לחוץ דרך שפת הגוף.

אני ממש מלמד אנשים לזהות סימני רגיעה, לזהות סימני סטרס, לזהות סימני הרחקה עוד לפני שהכלב מתפרץ.

הרבה לפני.


התפרצות זאת אומרת שעברנו את הסף של הכלב והוא כבר מזמן ביקש מאיתנו להתרחק מהסיטואציה, ואנחנו לא ראינו את זה.

אז הדבר הכי חשוב זה ללמוד לקרוא את שפת הגוף של הכלב שלכם דרך סימני ההרגעה, ומי שרוצה יש מלא חומר באינטרנט שמסביר מהם סימני רגיעה, סימני הרגעה, CALMING SIGNALS.

יש מלא מלא חומר, אנחנו לא ניכנס לזה כאן.


וברגע שאתם לומדים את שפת הגוף הזאת, לומדים לזהות סימני רגיעה שבעצם אומרים לנו שהכלב נמצא באיזושהי מצוקה, יש משהו בסביבה שלו שמלחיץ אותו ואנחנו רואים את זה, סביר להניח שנדע לכוון את הכלב הרבה יותר טוב בסיטואציה עצמה שהוא נלחץ ממנה ואנחנו לא נהיה עיוורים לזה ונמשיך להתנהל איתו כאילו אין שום דבר שמפחיד אותו, למרות שהוא מראה סימנים שהוא מפחד ואנחנו פשוט לא למדנו לראות את זה.

ואז ככל שאנחנו עוזרים לכלב יותר, כאשר הוא מראה לנו שהוא במצוקה, כשלא נוח לו, מה שהולך לקרות זה שהוא יתחיל לבקש מאיתנו עזרה דרך זה שהוא יסתכל עלינו.


זה דבר מדהים, עשו מחקר בין כלבים לזאבים, זאבים שמורגלים לבני אדם, יש כזה פארק בנדמה לי בקנדה, או לא בארצות הברית, של זאבים שמורגלים לבני אדם, זה מקום שאני מאוד רוצה לבקר בו והוא בהחלט ברשימת המקומות שלי. והם עשו מחקר, לא שם אבל עשו מחקר עם זאבים שהם מורגלים לבני אדם, יחד מול כלבים. שמו לשניהם חידה שהם היו צריכים לפתור ומה שהם רצו לגלות זה חידה שאי אפשר לפתור, אגב הם לא יכולים, שמו להם אוכל איפשהו שאי אפשר להגיע אליו, אבל מה שהם רצו לבדוק ולראות, מי מבקש עזרה?

האם הזאבים מבקשים עזרה או האם הכלבים מבקשים עזרה בלהתמודד מול החידה?

ומה שהם גילו, זאבים לא מבקשים עזרה, גם הזאבים שמורגלים לבני אדם, למרות זאת הם לא מבקשים עזרה, הם לא מסתכלים על הבני אדם שעומדים לידם, הם לא מנסים לתפוס את תשומת לב שלהם, אפס.

אחוז מאוד מאוד מאוד מאוד קטן.


לעומתם כלבים, רובם ביקשו עזרה.

איך הם ביקשו אותה?

בלהסתכל על הבן אדם שעמד לידם, ולנסות להתקרב אליו, ולנסות למשוך את תשומת לב של הבן אדם, היו שם כל מיני דרכים לבקש את העזרה שלהם, וזה די מדהים בעיניי, כי הרבה פעמים אני מסתכל מהצד, כשבן אדם הולך עם הכלב שלו ברחוב ומופיע הטריגר, אני בדרך כלל נמצא מאחוריהם, ואני רואה כמה פעמים הכלב מסתכל על הבן אדם, כדי לראות אם הבן אדם מסתכל עליו ואם הוא בכלל באיזושהי כוונה לעזור לו להתמודד עם הטריגר.

וברגע שהכלב שם לב שפעם אחר פעם הבן אדם שהולך איתו, רואה את הטריגר יחד איתו ומנסה לכוון את הכלב למקומות אחרים, במקום ללכת ישר מול הטריגר, ואז הכלב יעבור את הסף שלו ויתפרץ.

אז הכלב לאט לאט, מתחיל להסתכל על הבן אדם יותר ויותר בסביבה לחוצה ומבין שיש לו עוד אופציה.

הוא מבין שאם הוא יסתכל על הבן אדם מספיק פעמים, מתישהו הבן אדם שלו יראה אותו, יראה את המבטים, ויבין שהכלב נמצא באיזושהי מצוקה, וינסה לכוון אותו מדרכים אחרות.

וזה דבר מדהים, אבל זה לא יקרה, אם אתם לא תלמדו שפת גוף כלבים, כלבית, שפת גוף כלבית לעומק, ותלמדו לזהות איך הכלב שלכם מבקש עזרה.


אתן לכם סיפור.

לפני שנה בערך, הגעתי לגור בן חמישה חודשים, גור כזה פאריה, כנעני, כלב מקסים, כלב מתוק ממש, קוראים לו קצף. ותיארו לי שבמהלך הטיולים, הוא יכול פתאום לנשוך את מי שהולך איתו מאחורה ברגל, פתאום לתת להם ביסים ברגל.

שאלו אותי למה זה קורה?

אמרתי 'אני לא יודע, אני צריך להיות איתכם למטה, ולראות, אני רוצה, אני צריך לראות, עוד דברים מסביב איפה זה קורה, באיזה שלב של הטיול זה קורה, את שפת הגוף של הכלב'.

ואז באמת באחד הטיולים שירדנו, פתאום הוא התחיל לנשוך את הגבר שמטייל איתו.

ואני כאילו שואל את עצמי, אוקיי, מה הכלב מנסה להגיד עכשיו, מה הוא מנסה?

למה הוא עושה את זה עכשיו?

למה דווקא עכשיו?

זו תמיד שאלה שאני שואל את עצמי כשאני מנתח התנהגות של כלב, למה דווקא עכשיו הכלב עשה את מה שהוא עשה?

וזה קרה בדיוק בכניסה לאיזשהו בניין.

מיד נעצרנו, כי אם הכלב התחיל לנשוך בכניסה לבניין, אני רוצה לעצור, אני רוצה לראות מה הכלב עושה.

איך שנעצרנו הכלב הפסיק לנשוך את הגבר והסתכל עם המבטים שלו לכיוון הבניין, לשביל גישה של הבניין.

הוא אמר, אתה יודע מה? בוא ניכנס לבניין. הוא מסתכל לתוך הבניין, בוא נראה מה הוא רוצה. אולי הוא יגיד לנו, אולי הוא יסמן לנו.

נכנסנו לתוך הבניין, הכלב הלך דו"ח לקערת מים שהשאירו שם של החתולים ושתה ממנה, ביקש לצאת מהבניין, והמשכנו את הטיול. והוא לא נשך יותר את הבן אדם ברגליים.

שזה היה די מדהים.

ואחר כך הם גילו את זה עוד פעם.

זה קרה, עוד פעם הכוונה שהכלב נשך ברגליים, נכנסו לאיזשהו בניין, נתנו לו לשתות, ואז הוא הפסיק לנשוך אותם.

כלבים מעבירים מסרים בכל מיני דרכים, בכל מיני צורות.

זה התפקיד שלנו לנסות ולהבין למה הכלב שלנו עושה את זה.

מיותר לציין, כמובן, שהכלב לא עושה את זה יותר.

ברגע שהבנו שהוא נהיה צמא מאוד בטיולים ברמה שהוא חייב לשתות, התחלנו לקחת מים לטיולים, או שפשוט עשינו לו יותר הפסקות למים באמצע הטיול והנשיכות הפסיקו.


זה די מדהים לשמוע סיפור כזה ותנסו להיכנס לראש שלי בתור מנתח התנהגות, איך אני בעצם מסתכל על הסיטואציה, אלא אני לא מנסה ישר להפסיק את הכלב ממה שהוא עושה, אלא אני ממש מנסה להיכנס לראש שלו.

כאילו, למה דווקא עכשיו עשית את זה?

למה אתה מסתכל לתוך הבניין דווקא עכשיו?

לא הסתכלת לכיוון של בניינים לאורך הטיול, באופן שהעלה בי חשד שאתה רוצה להיכנס אליהם?

למה דווקא עכשיו אתה ממש מסתכל לכיוון הבניין?


וככה בעצם אנחנו חוקרים את ההתנהגות, אבל אם אנחנו לא יודעים לקרוא שפת גוף כלבית, ולהבין שכשכלב מסתכל לכיוון מסוים, זה אומר שהוא מבקש ללכת לכיוון הזה, אז אנחנו לא יכולים בעצם לעלות על הפתרונות האלה.

ולכן המפתח השני מבחינתי, שהוא סוג של, בין הכי חשובים, זה ללמוד לקרוא שפת גוף, ולהבין ספציפית את הכלב שלכם, איך הוא מבקש עזרה.

וכן, זה לפעמים יהיה בצורה שהיא לא נעימה ואתם לא תאהבו אותה, אבל ברגע שתדעו לתת לו את העזרה הזאת מראש, כמו שתיארתי עכשיו עם קצף והמים, אז ההתנהגות הזאת לא תקרה.

זה מה שככה זה בדרך כלל עובד.


המפתח השלישי, הוא מפתח שקשור אלינו.

עכשיו אנחנו הולכים לדבר עליכם.

וכשאני מדבר עליכם, אני גם מדבר על עצמי בתור מאלף כלבים, בתור מי שהיה חי עם כלבה ריאקטיבית ותוקפנית לכלבים, כלבה שהייתה מתנפלת על כלבים ברחוב עד שאני הצלחתי לטפל בזה בסופו של דבר.

ואני מאוד מאוד מכיר את המקום שאתם נמצאים בו.

אוקיי?

מאוד מכיר את המקום הזה.


אני אפילו יכול לשתף אתכם, שפעם, כשהיו לי שתי כלבות גדולות מאוד, נכון, שלוש, גילי, רוני וסטאר.

גילי וסטאר היו מתפרצות על כלבים ברחוב והיו שתי כלבות מאוד גדולות.

גילי שקלה ארבעים קילו, סטאר קרוב ל-35 קילו.

הן היו גדולות מאוד.

והיה איזה יום אחד שהם ראו כלב. אני לא ראיתי אותו לפני.

זה הייתה בתקופה שסטאר רק הגיעה אלינו הביתה והיא הייתה עדיין מאוד ריאקטיבית לכלבים אחרים והיא וגילי פשוט ביחד זה היה יותר מדי. פשוט שתיהן היו ריאקטיביות נורא.

ואני זוכר שיצאתי לטיול, והם התפרצו על איזשהו כלב, והם ממש גררו אותי שתיהן ביחד, בקושי הצלחתי להחזיק אותן.

זוכר שזה היה איזה דגל אדום בשבילי, שאני חייב לעשות איזשהו שינוי בצורה שאני מטייל, בצורה שאני מתנהל.

זוכר שגם התעצבנתי נורא וכעסתי נורא, וממש לא הצלחתי להחזיק את עצמי.


אז אני מבין טוב טוב על מה, למה אני גם אומר לכם את מה שאני עומד להגיד כרגע כי אני יודע איך זה מרגיש.

אני הייתי במקום שלכם, עם הכלבים שלי ואני נמצא במקום הזה כל יום מחדש, עם הכלבים שאני מלווה, ואנשים שלהם שמתפרצים או נכנסים לחרדות, או נהיים תוקפנים, ואני מכיר את זה מאוד מאוד מקרוב.

אני חווה את זה על בסיס יומיומי, לכן אני הולך לדבר על זה.


והמפתח השלישי הוא בעצם, לשמור על הסנטר שלנו. לשמור על קור רוח, להחזיק מרחב לכלב.

הכלבים האלה, שהם רגישים, גם הכנענים, ולא משנה, כל הכלבים האחרים שהם רגישים, פשוט שונאים דרמות.

הם שונאים תגובות דרמטיות של בני אדם. הם מגיבים רע מאוד לתגובות האלה שלנו. רע מאוד.

הם חושבים והם לוקחים את זה למקום מאיים.

הם מרגישים מאוימים מפנינו.

הם לא חושבים ולא מניחים ולא לומדים, רובם לפחות, שאם אנחנו כועסים עליהם כשהם מתפרצים, זה כי אנחנו כועסים על ההתנהגות שלהם.

הרבה מהם יכולים לחשוב שאנחנו כועסים יחד איתם על הכלב, או על הטריגר שהרגע הופיע.

ואם הם גם ככה לחוצים מהטריגר, ואז אנחנו מתחילים לכעוס ולהתעצבן, ולעשות בלאגן, ולעשות דרמה, אנחנו רק מוסיפים עוד סטרס ועוד שמן למדורה.

למה?


אז הכי חשוב במצבים כאלה, זה לשמור על קור רוח, זה לשמור על היכולת שלנו להישאר רגועים ולנשום עמוק, לא לקחת את זה אישית, לא לקחת את זה ללב.

הכלבים לא עושים לכם דווקא, הם לא עושים לכם את זה בכוונה, הם לא מנסים לשלוט בכם, או להפגין דומיננטיות או להיות האלפא, או להיות הבוס שלכם, או כל המיתוסים האלה שמסתובבים עדיין בעולם, ולא להאמין איך הם לא הופרכו ולא הושמדו כבר מתחום האילוף, אחרי כל הידע שצברנו בשלושים שנה האחרונות, על כלבים ועל זאבים, הם לא מנסים לעשות את כל הדברים האלה.

כל מה שהם רוצים, זה להרגיש בטוחים.

זה כל מה שהם רוצים.

ואם הם מתפרצים, הם לא מרגישים בטוחים.

הם כרגע מגיבים, מתוך רפלקס, מתוך פייט או פלייט, תגובת הילחם או ברח, אפשר גם להרחיב אותה, להילחם, ברח, לקפוא ולפייס.

אפשר ממש להרחיב את התגובה הזאת.


ואם אנחנו לא נדע, לשמור על קור רוח, לשמור על הסנטר שלנו, לקחת נשימות עמוקות, לא להתרגש יותר מדי, לא לקחת את זה אישי, יהיה לנו מאוד קשה לטפל בכלב, בסיטואציות האלה, כי ברגע שהכלב שלי מתפרץ, ומעבד את זה, נכון?

לפעמים הם פשוט מאבדים את זה, הם פשוט כאילו מתעופפים באוויר ומתפרצים כאילו מה הם ראו, כאילו הם ראו שדים ורוחות, נכון?

ואם אני נגרר אחרי התגובה הזאת שלהם, איך אני יכול לעזור להם להירגע?

אם אני נגרר על התגובה הרגשית שלהם, איך אני יכול לשמור עליהם ולהרגיע אותם?


באחד הפרקים שלי, דיברנו על שפת גוף של מנהיג ושם אני מפרט ממש לעומק, מנהיג לא נכנס לפאניקה, מנהיג לא מאבד את העשתונות, מנהיג שומר על קור רוח, מנהיג הוא זה שמוביל ומכוון איך יוצאים מהסיטואציה. הוא לא מאיים, הוא לא אלים, זה לא מנהיג כבר, זה דיקטטור, אנחנו לא רוצים להיות כמו דיקטטור לכלבים שלנו, אנחנו רוצים להיות מנהיגים של הכלבים שלנו, אנחנו רוצים לעזור להם, אנחנו רוצים שירגישו בטוחים לידינו. אז אם יש כלב שמתפרץ, אני עכשיו צועק עליו ומתעצבן עליו, אני לא גורם לו להרגיש יותר בטוח לידי, נכון?

אני גורם לו להילחץ ממני, לפחד מהתגובה שלי כלפיו, אז אני רוצה לשמור על קור רוח.

מה עושים? זה כבר, אתם צריכים לדבר עם המאלף שלכם, מה אתם יכולים לעשות ברגע שהכלב מתפרץ.

אני אישית מאוד אוהב לפעול לפי מה שעובד עם כל כלב, לפי מה שנוח לבן אדם, לפי מה שמתאים בסיטואציה, וכן יש פעמים שאני אתן לכלב להמשיך להתפרץ עד שהוא מתנתק לבד ואז אני אוציא אותו משם ויש כאלה שאני אוציא אותם ממש בכוח, בלמשוך אותם משם, כי הם על ריתמה, אז אני יכול למשוך אותם בצורה מתונה, לא במשיכות חזקות ובתיקונים, אלא פשוט ללכת משם ולעזור להם לצאת. ויש כאלה שיגיבו לאוכל, יש כאלה שיגיבו לצקצוק, יש כל מיני דרכים, אוקיי?

המון דרכים, אז חשוב נורא שאתם תדעו מה עוזר לכלב שלכם ואיך הוא אוהב שאתם מתנהגים בסיטואציות האלה, מה עוזר לו? חשוב נורא שתגלו את זה על הכלב שלכם, ואם אתם לא תחקרו, אתם לא תגלו. אנחנו בכל, אני בכל אחד מהטיפולים שאני מעביר, אני חוקר את זה עם הכלב, עם הבעלים, עם האנשים שאני עוזר לו, אנחנו בודקים, אוקיי?

זה היה המפתח השלישי.


המפתח הרביעי זה איך להתייחס לגינות כלבים, זאת אומרת, מתי ללכת, כמה ומתי. כי בדרך כלל הגינות כלבים יכולות להיות מקום מאוד מאוד מאוד מלחיץ, זה כמו סיר לחץ, במיוחד גינות בתל אביב, הן עמוסות ומפוצצות בכלבים, והרבה מאוד כלבים באים לשם ישר מהבית, אחרי שהם היו שמונה, עשר שעות לבד בבית, ואת כל עודף האנרגיה שלהם, הם פורקים בגינה, והם יכולים להיות מאוד מאוד בריונים, מאוד אלימים, מאוד כוחניים, מאוד רעשנים ורועשים ולחוצים ומתוחים, וכל זה יכול מאוד לפגוע בדינמיקה של הגינה ולהפוך את הדינמיקה להיות מאוד מתוחה, במקום שהיא תהיה משחקית ונינוחה. יש יותר מדי עימותים, יותר מדי טריגרים, יותר מדי קטעים לא נעימים בין הכלבים. אז אם הכלב שלכם נלחץ מאינטראקציה כזאת והיא לא נעימה לו ואתם הולכים איתו לגינת כלבים יותר מדי, אז זה מקום שבו הוא יצבור סטרס, כמו שדיברנו במפתח הראשון, אז זה די מיותר.


מתי כן נכון ללכת לגינות כלבים?

כשבגינה נמצאים החברים של הכלב, שהכלב נכנס לגינה בשמחה וברצון ומשחק ולא נכנס לעימותים ולא נכנס לטריגרים, ולא נובח כל הזמן מעבר לגדר על אנשים או כלבים אחרים שעוברים מסביב, לא מתחבא מתחת לספסל, או עומד על השולחן גבוה ובעצם לא משחק עם אף אחד. הוא לא, אמרנו, לא נכנס לעימותים, רוצה, אמרנו, להיכנס לגינה.

כל הסימנים האלה, זה סימנים חיוביים וטובים, שמתאים כרגע להיכנס עם הכלב שלי לגינה.

וההמלצה שלי היא ללכת לגינה בערך שלוש פעמים בשבוע, אוקיי, עם כלב ממוצע, עם כלב שמאוד אוהב את הגינה, אוקיי, ארבע, חמש פעמים בשבוע, אבל זה תמיד יהיה אחרי טיול, שהכלב כבר להתרוקן, והכלב מה שנקרא, הוציא רגע את העוקץ של האנרגיה שהצטברה לו אחרי שהוא היה הרבה שעות בבית או ישן הרבה שעות בלילה, אז הוא קצת פרק בטיול עצמו. ואנחנו בדרך כלל נשאר בין חצי שעה לשעה, לא מעבר לזה. נורא, נורא, נורא תלוי בכלב,

אז אם אני מחבר את זה למפתח השני, של ללמוד לקרוא שפת גוף של כלבים, אנחנו רוצים ללמוד לקרוא את שפת הגוף של הכלב, מתי הוא מבקש מאיתנו לצאת החוצה.

למשל, יש כלבים שזה מאוד מאפיין כנענים, אגב, מה שאני אגיד עכשיו, הם מרחיקים עם כלבים 20 דקות, חצי שעה, 40 דקות, ואז פתאום הם יכולים ללכת לשתות מים, ולהתחיל להרחיק את כל הכלבים מסביבם ולא לחזור לשחק. זה סימן מאוד מובהק אצל כלב כזה, שהוא סיים לשחק, הוא רוצה לצאת מהגינה. והוא עושה את זה ככה, או שהם מתחילים לחפור בור, מתמקמים בבור, ומרחיקים את כל הכלבים מהבור, זה גם סימן לצאת מההגינה, לסיים את המשחק, או שהם תופסים מקל או חפץ, שומרים עליו ולא נותנים לכלבים אחרים להתקרב, או שהם באים לספסל שלכם, איפה שאתם יושבים, ומתחילים להרחיק את כל הכלבים מסביב גם, ולא משחקים יותר.

אלה סימנים של כלב שרוצה לצאת מהגינה, ופה שוב המקום, הוא מפתח מספר 2, ללמוד לקרוא את השפת גוף הספציפית של הכלב שלכם, כדי להבין מתי הוא רוצה לצאת מהגינה, אז זאת אומרת שלגבי גינות כלבים, צריך ממש להבין כמה ללכת, מתי ללכת, עם איזה כלבים להיכנס, מתי לצאת, נורא נורא חשוב העניין הזה.


מפתה החמישי, זה לטפל בכל בעיה רפואית שיש לכלב, במיוחד בעיות בדרכי העיכול ואלרגיות כרוניות. וזה מתקשר לסעיף הראשון, למפתח הראשון של ניהול רמות סטרס, מה קורה כשהכלב נמצא ברמות סטרס גבוהות, הוא יותר חולה, בדיוק כמו בני אדם, הוא יותר חולה, וזה יכול להשפיע על מערכת העיכול, להשפיע על מערכת החיסון, ולגרום לאלרגיות.

באמת אני נתקל בהרבה כלבים רגישים, שיש להם אלרגיות שחוזרות על עצמן ויש להם בעיות בדרכי העיכול, שחוזרות על עצמן, וזה מין לופ כזה.

אנחנו חייבים כל הזמן לטפל בעניין הזה ולהיות על זה.

אנחנו לא נכנס בדיוק, על מה לעשות, אבל אתן לכם כמה דוגמאות. אם עכשיו, הכלב שלך יש בעיות בדרכי העיכול, וכבר ניסיתם איזה שלושה ארבעה, סוגי מזונות יבשים שונים, ועדיין הכלב עם צועה רכה, עדיין הוא לא מצליח, לתת צואה קשה, כמו פלסטלינה מוצקה, כמו שצריך.

יכול להיות שיש לו הרבה פעמים גזים, יכול להיות שיש לו שלשולים לעיתים קרובות, יכול להיות שהוא עושה המון קקי והקקי שלו מאוד מסריח, ובכמויות מאוד גדולות. יכול להיות שיש לו גזים, כל אלה סימנים, שמערכת העיכול לא עובדת כמו שצריך.

וכל עוד מערכת העיכול לא עובדת כמו שצריך והכלב לא מעכל את האוכל שלו כמו שצריך, אנחנו לא באמת יכולים לצפות ממנו, להיות כלב רגוע ונינוח, ושנוכל לעבוד איתו ושהוא יוכל להגיב בצורה יותר רגועה מול כלבים בחוץ, או מול טריגרים אחרים, או להיות יותר רגוע בבית, ופחות לנבוח מתוך הבית.

אני באמת יכול להגיד לכם, באופן ודאי, מהניסיון שלי ומהטיפולים שאני מעביר, ברגע שאנחנו מסדרים את מערכת העיכול של הכלב, יש שינוי דרמטי לטובה, בכל הבעיות שאנחנו מנסים לטפל בהן.

תמיד זה בין שינוי קטן לבין שינוי דרמטי.

תמיד אין מצב עם כלב שאנחנו מסדרים לו את מערכת העיכול וההתנהגות שלו לא משתפרת.

ממש ככה.

והכלבים שיש לנו כל הזמן אפס אנד דאונס עם מערכת העיכול שלהם, תמיד אנחנו רואים ימים של התנהגות יותר טובה, ימים של התנהגות פחות טובה, ימים של התנהגות ממש גרועה, ימים של התנהגות ממש רגועה.

אנחנו ממש יכולים לראות את התנודות בהתנהגות לפי המצב של הבטן.

אוקיי, אז אם אתם כבר ניסיתם כל מיני סוגי מזונות יבשים וזה לא עבד, זה הזמן לעבור לתזונה טבעית, ויהיה לנו פרק שלם על תזונה טבעית עם המטפלת לי שמאס, ואנחנו ממש נכנס לעומק עם הנושא הזה.


ואם זה אלרגיות לצורך העניין, זה יכול להיות דלקות אוזניים חוזרות, זה יכול להיות דלקות עור חוזרות, זה יכול להיות דלקות עיניים חוזרות, ואנחנו, אולי הכלב צריך ללכת לוטרינר לעיתים דחופות, אז עוד פעם אנחנו חוזרים למפתח הראשון, יותר מדי סטרס בגלל הטיפולים הרפואיים. ויכול להיות שאתם צריכים לעשות לו טיפולים בבית שהוא לא אוהב ואתם צריכים להיאבק בו כדי לעשות את זה או פשוט לכפות עליו לקבל את הטיפול וזה גם מוסיף לרמות הסטרס וזה גם פוגע בקשר עם הכלב, אז חייבים לטפל בזה בצורה הכי הכי הכי טובה.

עכשיו, אם יש לכם כלב שיש לו בעיות אלרגיות, בעיות אלרגיה חוזרות על עצמן, ואתם לא מצליחים להיפטר, ואתם כבר המון המון זמן מטפלים בזה, ואף אחד לא נותן לכם פתרון, אלא רק אולי מעמיסים סטרואידים, אולי מעמיסים אפוקוול, ואולי רק מעמיסים טיפול סימפטומטי, ואולי מעמיסים או לא מצליחים למצוא את השורש, אז זה הזמן אולי לנסות טיפול ברפואה סינית משלימה. מניסיון שלי אישית עם הכלבים שלי, ניסיון של הכוחות שלי, זה עובד, זה עוזר, זה ממש ממש יכול לעזור.


אז כאן נתתי לכם שתי דוגמאות קטנות, אבל המפתח כאן זה לטפל בכל בעיה הרפואית שיש לכלב שלכם, כי אם יש לו בעיה רפואית שמציקה לו, אז יהיה לו קשה כמובן להשתפר עם ההתנהגות שלו באופן טבעי.


מפתח שישי, וזה כבר ממש קשור לטכניקות, קשור לפרקטיקה, שהיא מאוד מאוד חשובה, אנחנו רוצים ללמוד כמה שיותר טכניקות רחוב, לעומת טכניקות אילוף בסיסי.

ואני אסביר למה הכוונה כי יש הבדל בין טכניקות רחוב, לבין טכניקות אילוף בסיסי.

טכניקות אילוף בסיסי זה השב, ארצה, רגלי, אליי, למקום, הישאר, תן לי יד, כל הדברים האלה.

ברגע שיש לי כלב שיש לו בעיה מול טריגרים, שהוא מתפרץ או שהוא חרדתי, כל ההתנהגויות האלה לא עוזרות לי בחוץ בשום צורה.

באמת, בשום צורה, הן לא עוזרות, אני אפילו יכול לתת לכם אלפי דוגמאות, שאם אני מנסה לעשות עם הכלבים את ההתנהגויות האלה בחוץ, אני אפילו יכול להחמיר את הבעיה.

במיוחד אם בא מולי טריגר ואני אומר לכלב "לשבת", ואני מנסה לתגמל אותו על זה שהוא נשאר לשבת בזמן שהטריגר מתקרב ואז הכלב שלי מתפרץ כי הוא לא מצליח להתאפק להישאר בישיבה, אני גם הורס את הישיבה ואני הורס עוד הרבה דברים אחרים.


טכניקות רחוב, זה טכניקות שעוזרות לי להתמודד מול טריגרים.

זה טכניקות שמשאירות את הכלב שלי ביכולת תנועה תמידית.

שב וארצה ולמקום והישאר, מקבע לי את הכלב במקום.

זה לא עוזר לי ברחוב, שיש לי טריגרים, שאני חייב להיות מאוד מאוד מאוד נייד, לזוז ממקום למקום, לעבור צד, להסתובב אחורה, להיכנס לתוך בניין, כדי רגע שנייה להתחמק מאיזה גירוי או כדי להיות במרחק מספיק גדול שמאפשר לי לאמן את הכלב להישאר רגוע ברגע שעובר הטריגר.

טכניקות רחוב בעצם עוזרות לי לנהל, לנייד ולהרגיע את הכלב מול סיטואציות מסוימות.


אני אתן לכם כמה דוגמאות וחלקן אתם יכולים למצוא בערוץ היוטיוב שלי, אוקיי?

ממש אני מסביר שם שתי טכניקות מאוד חשובות.

אז למשל, עמידה ליד הרגל כאשר עובר טריגר.

אני אעדיף ללמד את הכלב לעמוד ליד הרגל שלי במקום שהוא יישב.

כי כשהוא עומד הוא יותר נייד, הוא יכול לזוז יותר מהר מהמקום למקום אחר.

זה הרבה יותר טוב לי מאשר ישיבה או ארצה.

פניית פרסה, ללמד את הכלב לעשות 180 מעלות במקום ולהסתובב לכיוון ההפוך כי הופיע מולי טריגר במפתיע.

וטכניקה נוספת זה שמופיע מולכם טריגר ואתם עצרתם, ממש עצרתם באותו רגע, ברגע שזיהיתם את הטריגר ואתם נותנים לכלב שלכם כמה שניות להגיד לכם מאיפה הוא רוצה ללכת ואיך הוא רוצה להתמודד עם הטריגר.

זה ללכת ימינה, זה ללכת שמאלה, זה ללכת אחורה.


דרך המבט של הכלב אתם יכולים לדעת וזו טכניקה שאנחנו מלמדים בשיעורים מסודרים.

ממש יש תרגיל ספציפי שמלמד את הכלב להראות לנו לאיזה כיוון הוא רוצה ללכת ואנחנו ניקח אותו לכיוון הזה.

כל עוד הטריגר לא נמצא כבר בתוך סף תגובה שלו.


אני עשיתי פרק שלם על ספי תגובה ולמה, אני חושב שקוראים לפרק "למה הכלב שלך מגיב בפאניקה" לטריגרים.

שם אני מדבר על הספים, על סף תגובה, סף גירוי, סף אדישות, סף נשיכה.

אתם יכולים ללכת ולהקשיב לזה.

ואלה טכניקות רחוב.


טכניקות רחוב נוספות זה טכניקה של קיצור רצועה והאכלה מהירה עם חטיפים שהכלב מאוד מאוד אוהב כדי לקשר הופעה של טריגר למשהו נעים.

טכניקות רחוב הן קריטיות להתנהלות והתמודדות יומיומית עם טריגרים לעומת טכניקות אילוף בסיסי.

הן יותר טובות לנו בבית, הן יותר טובות שאנחנו נושאים תרגילים מסוימים.

הן לא עוזרות לי ברחוב.

ברחוב יש בעיה אחת מאוד מאוד קשה לכלבים, במיוחד וכלבים רגישים.

אנחנו, אלה שהמצאנו את ההליכה בקו ישר על מדרכות.

כלבים לא, כלבים לא הולכים בקו ישר.

אם אתם תשחררו את הכלב שלכם בשדה פתוח, האם הוא הולך רק ישר או שהוא כל הזמן הולך ימינה, שמאלה, אחורה, הולך לכל מיני מקומות.

ובדרך כלל ככל שהכלב יותר חרדתי ויותר קשה לו להתרחק מאיתנו, הוא יחקור את הסביבה בצורה של כוכב.

מה הכוונה?

הוא ילך לאיזשהו מקום, יחזור אלינו.

הולך למקום אחר, יחזור אלינו.

הולך למקום אחר, יחזור אלינו.

וככה בעצם הוא חוקר את הסביבה כמו כוכב.

גם גורים עושים את זה.

אוקיי?


אז ברחוב כשאנחנו הולכים עם כלב, זה מאוד לא טבעי לו ולא נוח לו, ומלחיץ אותו ללכת בקו ישר.

במיוחד שהוא כבר למד שבכל רגע יכול לצוץ לו הטריגר שהוא שונא מתוך בניין, מפינה של רחוב, לבוא מאחוריו במפתיע, לחתוך אותו מאיזה רכב או מאיזשהו מקום.

הם כבר יודעים את זה הכלבים, אז הם מאוד מאוד מתוחים.

ואם אנחנו לא מאפשרים להם מה שנקרא הליכת כוכב, אז תהיה לנו בעיה, יכולה להיות לנו בעיה ואנחנו יכולים דווקא להגביר את רמת הסטרס של הכלב.

אז איך אני יכול לאפשר לכלב "הליכת כוכב" במרכאות בתוך עיר?

בזה שמדי פעם כשאני הולך על מדרכה בעיר, אני נכנס לתוך בניינים ואני נותן לכלב לרחרח את בתוך הבניין, את השיחים ואת זה.

כמובן לא לעשות שם צרכים.

רק להריח, רק להסתובב.

מדי פעם אני אעבור צד בכוונה, לא כי הופיע מולי טריגר.

פשוט אני אעבור צעד.

אם הכלב פתאום נעצר ורוצה לחזור אחורה כי הוא פתאום נזכר באיזה ריח שהיה שם, אז יכול להיות שאני אלך איתו אחורה.

תזכרו, הטיול הוא בשביל הכלב בעיקר, וזה לא…זה שאתם הולכים אחרי הכלב שלכם אחורה, זה לא הופך אותו להיות הדומיננטי והמוביל והאלפא וכל הדברים שדיברנו עליהם מקודם, זה חרטה.


אז אנחנו רוצים לאפשר לכלב שלנו את האופציה הזאת, של כאילו חקירת כוכב, את המינימום שאנחנו יכולים.

אז כאן במפתח, דיברנו על ההבדלים שבין טכניקות אילוף לבין טכניקות רחוב.

טכניקות רחוב מאפשרות לי לנייד את הכלב ממקום למקום, במינימום מאמץ, זאת השאיפה שלנו, ובצורה שהיא זורמת.

בצורה שהיא זורמת, אם אני עכשיו עשיתי פניית פרסה, אני יכול להזרים את הכלב לתוך בניין, בתוך הבניין אני יכול לעבוד בטכניקות של קישור טריגר למשהו נעים, אם זה בר פתוח, אם זה טכניקת חפש, אם זה משחקי ריקוד. יש לנו כל מיני דרכים שאנחנו יכולים להעביר את הכלב חוויה נעימה מול הטריגר, והכל צריך לזרום.

אנחנו משתדלים שהדברים יזרמו ואנחנו משתדלים לא לקפוא, לא להיתקע במקום, זה הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות מול טריגר.

זה לעמוד במקום, זה לקפוא, זה הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות.

אלה אם כן, אתם במרחק מספיק גדול והכלב מתחת לסף גירוי שלו, שנמצא בסף אדישות שלו.


המפתח השביעי זה כמה שיותר לאפשר לכלב לרחרח בטיולים, כמה שיותר, זה מפתח מאוד קל להבנה.

כאשר כלב מרחרח הוא מפעיל את מנגנון ההרגעה העצמית שלו, הכי פשוט שיש.

אם אתם לא מאפשרים לכלב לרחרח ואתם משאירים אותו ברגלי או ליד הרגל, או אתם מתקנים אותו ומושכים אותו אליכם כל פעם שהוא רוצה לרחרח באיזשהו מקום, והוא לא מרחרח רוב הטיול, הוא לא מרגיע את עצמו.

ואם הוא כלב רגיש וכלב לחוץ, במיוחד הכלבים הראקטיביים והחרדתיים, יהיה לו מאוד קשה להעביר את הטיול.

מאוד קשה.

עדיף טיול ממושך ומרחק קצר, בגלל שהכלב עצר להריח כל סנטימטר, לעומת טיול במרחק מאוד גדול, שבו הכלב לא עצר להריח כמעט בכלל.

במיוחד הכלבים הרגישים.

במיוחד אם אתם לא נכנסתם לעשות לו הפסקות בתוך כל מיני בניינים או גינות או חצרות או דברים כאלה, בשביל שיוכל ממש להריח עוד יותר.

קחו כלבים למשל בפארק. אם לקחתם כלב ריאקטיבי שמתפרץ על כלבים או על אנשים לפארק ויש לו יותר מרחב, יותר דשא, יותר דברים להריח, תראו שהוא פחות מתפרץ.

חד משמעית פחות מתפרץ לעומת העיר.


למה זה?

לא עשינו משהו שונה, אנחנו לא מטיילים איתו באופן שונה, אנחנו רק הבאנו אותו למקום שיש בו יותר מה להריח, יותר מרחב, יותר אופציות התחמקות מהטריגרים עצמם, והכלב מסוגל לנהל את עצמו לבד.

אז תאפשרו לכלבים שלכם לרחרח כמה שיותר בטיול, ואני יודע הרבה פעמים זה לא נוח, לא נוח לעמוד, ללכת לעצור, ללכת לעצור, ללכת לעצור, ואז הכלב רוצה לחזור אחורה, וללכת ולעצור.

תזכרו, הטיול הוא בשביל הכלב, הוא לא בשבילכם.

הוא יכול להיות בשבילכם, אם תהיה, אם יש סנכרון מאוד מאוד גדול ומשמעותי עם הכלב שלכם. אבל ברמת העיקרון אנחנו צריכים להקפיד על ניהול רמות סטרס של הכלב. ואם העצירות לרחרוח עוזרות לנהל את רמות הסטרס שלו ולהשאיר אותם נמוכות, כדאי מאוד. אני מכיר לא מעט כלבים שטיולים ארוכים, או שלקחו אותם לרוץ בתוך העיר רק הגבירו את רמת הסטרס שלהם, כי שוב, לפרוק אנרגיה לא גורם לפריקת סטרס, זה שני מנגנונים נפרדים בגוף.


ואנחנו הולכים למפתח השמיני וזה המפתח שלדעתי הוא משמעותי מאוד, אני מדבר עליו מקודם, וזה שחובה חובה טיולים בפארקים גדולים, שם יש לכלב אפשרות ללמוד, להתמודד עם הטריגרים במרחק יותר גדול ולפתח אדישות אליהם.

זה כל כך קריטי, לצאת מהמרחב שבו אתם מטיילים ביום יום הצפוף של העיר, שאנשים עוברים אתכם כל הזמן, וכלבים ומכוניות, ורעשים חזקים וריח מסריח, ובניינים גבוהים, הכל סוגר על הכלב. ככל שהכלב רגיש יותר, וריאקטיבי יותר, וחרדתי יותר, הוא זקוק ליותר זמן בשטח פתוח, שאין בניינים, שאין את הלחץ, שיש פחות רעש, יש פחות התמודדויות, שהוא נמצא יותר מתחת לסף גירוי שלו ובסף האדישות שלו, ופחות מעבר לסף גירוי, ובסף התגובה שלו.

זה משהו מאוד מאוד קריטי, כי אם עכשיו יש לי כלב, שמטייל ברחוב, ומתפרץ על כל כלב שהוא רואה בחוץ, ואני לא מצליח להרגיע אותו, קשה לי להרגיע אותו, הוא כבר כל כך מותנה להתפרץ, אם אני אקח אותו לפארק ואני אטייל איתו במרחק גדול מכלבים, מה שהוא ילמד בפארק, זה שהוא וואלה, הנה כלב, ואני יכול להתעלם ממנו.

ואפילו נעים לי להתעלם מהכלב, אני מקבל חטיפים, אני יכול ללכת להריח, משחקים איתי, הולכים איתי למקומות אחרים בפארק, ממשיכים איתי את הטיול.


אם אני ממשיך להסתובב עם הכלב בעיר, ואני לא מספק לו הזדמנויות ללמוד בעצמו, שהוא יכול להתנתק מהטריגר, שהוא יכול להתרחק, שהוא יכול להישאר רגוע מול הטריגר, אז איפה הוא ילמד את זה?

אין לו איפה ללמוד את זה אם אני לא שם אותו בסיטואציה כזאת שמאפשרת לו.

וזה התפקיד הכי חשוב שלי בתור מי שמגדל את הכלב, זה לשים אותו בסיטואציה שמאפשרת לו ללמוד את ההתנהגות שאני רוצה, זה טיפול התנהגותי.

זה טיפול התנהגותי מודרני ומתקדם, לעומת טיפול התנהגותי ששם את הכלב בכוונה בסיטואציה שבה הוא יתפרץ והשתולל ויתקוף וישתולל, ואני מעניש אותו על זה, ואני מתקן אותו, ואני מכאיב לו, ואני משתמש בטכניקות שיותר מבוססות על ענישה.

זה הטיפול התנהגותי מיושן.

זה טיפול התנהגותי של פעם, שעדיין תקף מאוד אצל כלבים, וגם יש, אפשר למצוא את זה גם עדיין אצל אנשים מבוגרים, וגם אצל ילדים.


אמרתי, הפודקאסט הזה עוסק בטיפול מודרני, כזה שיצירתי יותר, מבין יותר, לומד יותר, ומסוגל לחשוב באופן יצירתי על איפה אני יכול לשים את הכלב שלי בסיטואציה שבה הוא ילמד את ההתנהגות שאני רוצה, ואני אעשה את זה שוב, ושוב, ושוב, ושוב, ושוב, ולאט לאט הכלב ייקח את זה יחד איתו למקומות שבה הם יותר קשה לו.

ואני יכול לראות את זה קורה עם המון כלבים שאני מלווה.


כלבים שלא מצליחים לעשות את זה, זאת אומרת שהסביבה שבה הם חיים בעיר, יותר מדי מלחיצה אותם, יותר מדי עמוסה עבורם, יותר מדי עבורם, ואז אנחנו צריכים לחשוב על פתרונות נוספים, ואיזשהם כלי עזר שיעזרו לנו להוריד את רמת הסטרס של הכלב עוד יותר, כמו תרופות להרגעה דרך וטרינר התנהגותי כמובן או רפואה סינית משלימה שגם יכולה לעזור עם הרגעה ויש כל מיני תכשירים טבעיים מאוד מאוד טובים שאני מכיר, שיכולים לעזור באופן הזה. אז אנחנו רוצים לקחת את זה גם בחשבון, אבל מפתח הזה נורא חשוב, שאתם תיקחו את הכלב לפארקים, כדי שהוא יוכל להתמודד עם הטריגרים בצורה הרבה יותר רגועה.


המפתח התשיעי, ממש מפתח עד לפני האחרון, זה לשלב לפחות פעם או פעמיים בשבוע, טיולים בשטחים פתוחים לגמרי.

ללכת לאיזה שדה, או לאיזה חוף ים מבודד, ממש לתת לכלב להסתובב ומי שיכול אפילו שפשוט ישחרר את הכלב שלו במידה ואתם יכולים, ולתת לכלב לחזור להיות כלב, ככה אני קורא לזה.

לתת לכלב לחזור להיות כלב, בלי ההתמודדויות, בלי הבלגן, בלי הרעש, בלי העומס, בלי תרגולים, בלי אימונים, פשוט למצוא איזשהו מקום שקט ורגוע ונינוח, ופשוט לעשות טיול במקומות פתוחים.

אתם לא תאמינו מה זה יעשה לכלבים שלכם, אתם לא תאמינו גם מה זה יעשה לכם, אתם תהנו מזה, אתם תאהבו את זה, אני מבטיח לכם!

יהיה לכם הרבה יותר כיף, אתם גם תחוו חוויה אחרת מהכלב שלכם. אם כל השבוע אתם עסוקים בהתמודדויות, ובאילוף, ובאימון, ולהתמודד עם ההתנהגויות שלו.

למה לא לקחת ברייק מהדבר הזה?

למה לא להעמיס את הכלב לאוטו?

לעשות איתו נסיעה לאן שהוא?

לאיזה יער, יש ליד ראש העין, את יער קולה.

ואין שם כמעט אף אחד, חוץ מהאזור שבו כולם עוצרים לפיקניק וזה, אם אתם נכנסים עוד פנימה, אין כמעט אף אחד. כל כך כיף לטייל שם, וזה יער ענק במונחים שלנו.

כאילו, אתם יכולים לטייל במלא מקומות, ולא לראות אף אחד.

יש מספיק יערות בארץ שאתם יכולים ללכת לטייל עם הכלב שלכם ולא לראות כמעט אף אחד.

כמובן, אתם יכולים לטייל עם רצועה, כמובן, לא לשחרר איפה שאסור, ואם הכלב שלכם מסוכן.

אבל זה משהו שהוא קריטי.

בסוף שבוע, קבוע, לארגן לכלב את היציאה הזאת מהעיר, לנשום אויור קצת, להירגע קצת, לחזור להיות כלב.


והמפתח העשירי והאחרון, ואני בכוונה שמרתי אותו לאחרון, כי יכול להיות שהוא יהיה לכם, ברור מאליו, כאילו, תגידו, אה, נו, ברור שהוא יגיד את זה.

אבל זה לקחת ליווי מקצועי ממושך.

זה אחד הדברים הכי חשובים.

אם אתם לא מקבלים ליווי ויש לכם כלב רגיש, חרדתי, ריאקטיבי, תוקפן ואתם לא מקבלים ליווי, אז הסיכוי שתצליחו לשפר את ההתנהגות שלו הוא מאוד מאוד נמוך.

כי, קודם כל, צריך להבין הרבה מאוד דברים.


תראו, זה 10 מפתחות נתתי לכם פה. 9 מפתחות, אוקיי?

נגיד.

וזה על קצה המזלג.

כל אחד מהם זה ממש קצה המזלג.

ויש הרבה מאוד מה לדעת, ניואנסים קטנים והבנה הרבה יותר מעמיקה בכל אחד מהמפתחות האלה.

וזה חשוב.

אם אתם לא מקבלים ליווי מקצועי ממושך, אתם מנסים את הכל בעצמכם, הסיכוי שזה יעבוד הוא פשוט הרבה יותר נמוך. במיוחד אם אתם חיים בעיר מרכזית ויש לכם הרבה אתגרים עם הכלב שלכם.


וכשאני מדבר על ליווי מקצועי צמוד, או ליווי ממושך גם, אני כמובן מדבר על ליווי בשיטות מבוססות תגמולים וחיזוקים ולא שיטות שמבוססות על ענישה ועל תיקונים ועל כוחנות וכפייה כלפי הכלב.

על זה אני מדבר.

בעיניי, ובתור מאלף שהיה פעם מסורתי, ומאלף שהשתמש פעם באביזרים כמו חנק, דוקרנים וחשמל, אני מרשה לעצמי לדבר על זה בגלוי.

אני מרשה לעצמי לדבר על זה באופן מאוד בוטה, כי אני הייתי שמה בתור מאלף.

יש כלבים שהשיטות העבודה האלה, האברסיביות והלא נעימות, מאוד מלחיצות אותם, מחריפות את התוקפנות, מחריפות את החרדות, במיוחד את החרדות. מחריפות בעצם את ההתנהגות שלהם.

והרבה פעמים, כשההתנהגות נהיית יותר גרועה על האביזרים האלה, אז ממליצים להחמיר את הענישה איתה, ממליצים לעבור מחנק לדוקרנים, מדוקרנים לחשמל, לתת תיקונים יותר חזקים, למנוע מהכלב כל מיני דברים, כענישה על זה שהוא מתנהג לא כמו שאנחנו רוצים.

יש פה המון המון אלמנטים שיכולים בסופו של דבר לפגוע בכלב ברמה מאוד מאוד קשה.


ולכן אני בזמנו הפסקתי לעבוד ולאמן כלבים בגישה הזאת.

הורדתי לחלוטין את כל הענישה ומי שרוצה מוזמן להקשיב לפרק הראשון הראשון של הפודקאסט, אני מסביר שמה הכל, ואיך זה קשור לגילי, הכלבה שלי, ואיך הכל התחיל ממנה.

הכל התחיל ממנה.

היא הייתה כלבה תוקפנית לכלבים וריאקטיבית ולא משנה כמה תיקונים על דוקרנים ואחרים כאן נתתי לה, זה לא עבד.

זה לא עזר, היא נשארה כזאת.

וכשעברתי לאמן אותה, ולהתנהל איתה ולגדל אותה, בשיטות מבוססות תגמולים, בגישת ה-FORCE FREE, החיים שלי איתה השתנו מקצה לקצה.

וזה מה שגרם לי בסופו של דבר להאמין בגישה הזאת ברמה מאוד גבוהה.

אני לא נאיבי, יש לה חסרונות.

יש חסרונות גם לגישה שמשלבת תיקונים וענישה. לכל דבר בחיים יש חסרונות ויש יתרונות.

השאלה במה אני בוחר.

אני בוחר בחסרונות של הגישה שאני עובד בה על פני החסרונות של הגישה המסורתית בסופו של דבר.

ולדעתי ומהניסיון שלי, יש כלבים שהשימוש בענישה והשימוש באביזרים אברסיביים, פשוט יחמיר את ההתנהגות.

ויפגע קשה מאוד בקשר עם הכלב.

ולפעמים זה עובר את נקודת האל חזור.

זאת אומרת שעשינו דברים מסוימים, שלא משנה כמה אני אנסה לתקן את זה, אנחנו לא נצליח.

אנחנו נצליח לתקן חלק.

אנחנו לא נצליח לתקן את הכל.


בדיוק כמו מערכות יחסים בין בני אדם.

יכול להיות שקרה משהו בין בני אדם, שהיו חברים מאוד טובים, או קרובי משפחה נורא נורא קרובים וקרה משהו, מישהו עשה משהו שפגע באמון, פגע באמון של הבן אדם השני, וזהו.

אי אפשר להחזיר את זה אחורה.

אני בטוח שאתם יודעים על מה אני מדבר ואני בטוח שאתם מזדהים, ואני בטוח שזה קרה לכם עם בן אדם אחד לפחות, לאורך החיים שלכם.

וזה יכול גם לקרות עם הכלב שלנו.

אני יודע, לא נעים לשמוע את זה ולא נעים אולי לדעת את זה.

אבל זאת האמת.

ופה בפודקאסט אנחנו אומרים את האמת.

אבל מצד שני גם נותנים פתרונות.

ואנחנו…כל הפרק הזה בעצם עסק, ולתת פתרונות, לתת דרכי טיפול, גישה שונה.

זה היו עשר המפתחות מבחינתי.


ואם אני יכול עכשיו, יכול להוסיף, ככה פתאום נזכרתי, במפתח 11.

מפתח בונוס.

מפתח 11, קצר.

להיות פרו-אקטיביים, במקום ריאקטיביים.

הכוונה היא שתלמדו לזהות, מתי הכלב שלכם עומד להגיב ותציעו לו פתרון, תציעו לו דרך התנהלות, ודרך תגובה שונה במקום לחכות לרגע שהוא יגיב, ואז לנסות לתקן, לנסות להגיב אחרת, לנסות לכוון אותו.

ברור שאתם לא תצליחו כל פעם.

ברור שיהיו פעמים שהכלב יגיב, ואתם לא תספיקו להגיב לזה בזמן.

אבל אתם מאוד מאוד מנסים, למרות שאולי לא תצליחו בכל פעם, אבל אתם מנסים להיות פרו-אקטיביים, הכוונה היא לזהות את הרצון של הכלב לפני ההתנהגות שלו.

לזהות את המבט העקום שלו, על איזה בן אדם שעובר לידכם, לקרוא לו להתקרב אליכם, לזוז צעד שניים, שמאלה או ימינה, להתרחק מהבן אדם, ולתגמל אותו על זה שהוא בא אליכם, כי אתם זיהיתם את הכוונה שלו.

אתם מזהים את הכוונה שלו, לקום ולהתפרץ על האורח, שנמצא אצלכם בבית, כי הוא מסתכל עליו גם עקום, נועץ בו מבטים, אתם מכוונים אותו אליכם, אתם מכוונים אותו טיפה להתרחק, אתם פרו-אקטיביים, אתם לא מאפשרים, עד כמה שאתם מצליחים לכלב להתפרץ על הטריגר, או להגיב באיזושהי צורה, זה המשמעות של להיות פרו-אקטיביים.


אוקיי, ואני לא אאריך יותר מפה, כי נתקח הפרק כבר ארוך. אם הקשבתם עד לכאן, באמת כל הכבוד זה מראה, שאתם מאוד מאוד מאוד רוצים, לעזור לכלב שלכם ואתם מאוד רוצים למצוא פתרונות, ודרכי טיפול ודרכי גישה, כמה שיותר מתקדמים, כמה שיותר מודרנים, ואולי אתם לא, חלק מהדברים אולי אתם לא מכירים, כדי לעזור לכלב שלכם, כדי שיהיה הרבה יותר רגוע, ובאמת, נורא חשוב במקום הזה שאתם מנסים לשנות, מנסים לעשות שינוי, ולעזור לכלב שלכם, פשוט להיות סבלניים. יש תהליכים שפשוט לוקחים זמן, להיות סבלניים ולא ללחוץ את הכלב שלכם, להגיע לאיזשהן תוצאות, ולהגיע לאיזושהי התנהגות שהוא עדיין לא מוכן לה.


כמה פעמים אתם ניסיתם לשנות משהו אצלכם, ולקח לכם כל כך הרבה זמן, לשנות את זה, למרות שנורא נורא נורא נורא רציתם?

יכול להיות שלקח לכם שנה, שנתיים, שלוש, אפילו אולי עשרים שנה, עד שסוף סוף הצלחתם לשנות משהו, שנורא רציתם לשנות, למרות שנורא רציתם.

נכון?

זה קורה.

אז אם זה קורה לנו, למה שזה לא יהיה ככה גם עם הכלבים שלנו, שהם עוד יצורים, כמו שאנחנו תופסים את זה היום, הרבה פחות מפותחים מאיתנו.

אוקיי?


אז אני רוצה שתחשבו על זה, אני רוצה שזה יהיה לכם בראש כל הזמן, שאתם מטפלים בכלב שלכם, מנסים לאלף אותו, מנסים לאמן אותו או פשוט מנסים לחיות איתו, ומנסים לגדל אותו בצורה הכי טובה שהייתה.


אז אנחנו נסיים כאן, ומי שהקשיב עד לכאן, אני רוצה להזמין אתכם להצטרף לקבוצת האילוף לכלבים ריאקטיביים שלי, קוראים לקבוצה "ריאקטיביים בפארק".

מדובר על קבוצה שבה נפגשים כלבים ריאקטיביים. אנחנו מתרגלים התנהגויות רגועות, מתרגלים התנתקויות, מתרגלים כמה שיותר את היכולת של הכלב להיות מאופק ולהישאר רגוע בנוכחות כלבים אחרים, והדבר הכי חשוב בסדנה הזו של "ריאקטיביים בפארק", זה שהיא תלמד אתכם בעיקר, לקרוא את הכלב שלכם ברמה הגבוהה שדיברתי עליה פה בפודקאסט והיא תעזור לכם להיות הרבה יותר רגועים. וככל שאתם מכירים את הכלב שלכם יותר לעומק, מכירים יותר טכניקות, יודעים לאמן את הכלב שלכם ברמה יותר גבוהה, זה מביא לכם יותר שקט.


אני יכול להגיד לכם את זה מניסיון, ככל שאני יותר שנים בתחום, יותר קשה לרגש אותי בהתנהגות של הכלב, אני לא מתרגש מכל מההתנהגויות של כלבים כי ראיתי כל כך הרבה, התנסיתי בכל כך הרבה, כמו שאני רוצה לתת לכם יותר התנסות, יותר ניסיון, יותר אימון, יותר הבנה מעמיקה, והקבוצה עצמה משלבת גם אימונים פיזיים בפארק עם קבוצת כלבים קטנה ואיכותית, עם עוד מדריך, וגם שיעורים בזום.

שיעורים בזום שבהם אנחנו רואים שפת גוף כלבית, מנתחים אותה, מנתחים את התרגילים, מנתחים את הטעויות שלנו בקבוצה עצמה, משפרים את ההתנהלות שלנו, תוך כדי מזהים יותר טוב את הרצונות של הכלבים שלנו ואת הצרכים שלהם דרך הקבוצה ואתם מוזמנים להגיש מועמדות,. הקישור יהיה למטה בתיבת הטקסט, לא משנה איפה אתם רואים את הפודקאסט או מקשיבים לו, ואני אשמח מאוד לשוחח איתכם ולבדוק אם, האם אתם מתאימים יחד עם הכלב שלכם.


ואני רוצה להגיד לכם שוב, תודה רבה שהאזנתם. אם אהבתם ואם נהנתם, אז שתפו חברים, שתפו מכרים, בעלי כלבים, תעזרו לי להפיץ את הפודקאסט הזה, אני מאוד מאוד אשמח, ותעשו פולואו, כדי שהאפליקציה האהובה שלכם תודיע לכם. יום שישי היום, יש עוד פרק בפודקאסט "מחשבות של כלב", ואני אפתיע אתכם עם נושא חדש ופרק חדש. אז אני מקווה שנהניתם היום, היה לי מאוד כיף לארח אתכם, אנחנו נתראה עוד שבוע, תהיו טובים לכלבים שלכם, תהיו טובים לעצמכם, וישיה לכם אחלה של סוף שבוע.

[מוזיקה]


14 views0 comments

Kommentare


bottom of page