מתלבשות על זה - עונה 2 | פרק 49: יתר על המידה
- גלי אורזל וכרמית הראל
- 1 day ago
- 17 min read
Updated: 5 hours ago
אתן כבר יודעות שאנחנו ממש אוהבות להתלבש - אבל איך יודעים לזהות מתי אנחנו מתלבשות "יותר מידי"? בפרק הזה נדבר על המושג "אובר דרס" ועל הפחד הלא מוסבר שלנו ממנו. נדבר על איזה סוגי בגדים מתאימים לאיזו סיטואציה, על למה קשה לנו למשוך יותר מידי תשומת לב ואיך זה הגיוני שאנחנו עובדות כל כך קשה רק כדי שיגידו לנו "וואו! איך זה נראה טבעי!"
תאריך עליית הפרק לאוויר: 23/06/2022.
ג'ינגל: "אודיותר". "אודיותר", הפודקאסטים של ישראל.
[מוזיקת פתיחה]
רעות: [מצטרפת למוזיקה] פׇּה, פׇּה, פׇּה… רחל עייפה היום.
רחל: לא נלחמת.
רעות: וייב כזה… "תרימו לה, תרימו" [צוחקת]. פודקאסט "מתלבשות על זה", אני רעות תורג'מן, איתי האחת שלי, רחל גץ סלומון, מה קורה?
רחל: אה, טוב.
רעות: [חוזרת אחרי רחל בקול לגלגני] "אה, טוב".
רחל: עייף, אבל טוב.
רעות: [חוזרת אחרי רחל בקול לגלגני] "עייף, אבל טוב". [רחל מצחקקת] עזבו, אל תקשיבו לה, המצב פה, מצב הרוח בקר… אה, בקרשים, באתי להגיד…
רחל: לא, לא נכון.
רעות: מצב הרוח בשמיים.
רחל: הרוח בשמיים.
רעות: תמיד. רחל גץ סלומון, ספרי לנו על מה אנחנו הולכות להתלבש הפעם.
רחל: האמת שזה הגיע ממאזינה.
רעות: נכון.
רחל: היא ביקשה שנתייחס לזה, ואנחנו נדבר על הפחד מ-overdress.
רעות: נכון, הפחד מ-overdressed.
רחל: תסבירי מה זה overdress.
רעות: over דר… אני, אני אנסה להסביר, כי זה מאוד…
רחל: קודם כל, תתרגמי.
רעות: זאת אומרת זה ללבו… אה, להתלבש יתר על המידה - dress…
רחל: בדיוק.
רעות: ו-over - להגזים, להתלבש יתר על המידה…
רחל: יותר מדי לבושה.
רעות: יותר מדי לבושה. איך… אני אוהבת, לפעמים אני מגדירה את זה, כ"עשויה" או כ"מזיעה ממאמץ", ואני יכולה להבין את החשש. אף אחת, לא יעזור כמה תשכנעו אותי, אף אחת לא רוצה שיגידו עליה, שיראו עליה, כמה היא השקיעה. כמה היא התלבשה, כמה היא… אבל אני לוקחת בי את הדברים, כי עכשיו… את לא רואה כל-כך טלוויזיה, אבל יש סדרה כזו, דוקו, "פריפריה אימפריה"…
רחל: שמעתי עליה.
רעות: יפה, שמעת עליה, ולא בכדי.
רחל: אני צריכה לראות אותה, נראה לי.
רעות: בדיוק. את צריכה לראות אותה, כי זה ממש מופע סוציולוגי מרתק. זה, זה כמה נשים מאוד-מאוד חזקות, מהפריפריה, ויש שם את משפחת משייב [כך במקור], שזה משפחה, האמא יש לה סלון כלות מאוד מפורסם בעיר…
רחל: כן.
רעות: הם גרוזינים, אם אני לא טועה, גרוזינים-גרוזינים, וכשאני חושבת, שאומרים לי "overdressed", אני מייד מדמיינת את ה… הם כמו בבושקות, הבנות האלה של מנשרוב, ממש, יש שלוש בנות, והם הכי עשויות, ו… הכי עשויות ברמת הקוסמטיקה, ברמת האיפור, ברמת השיער.
רחל: זה נשמע קָרָדִישִׁיַאן. [כך במקור]
רעות: ממש, סוג של קָרְדֵשִׁיַאן, לא ממש, כן? אבל סוג של, כאילו. ואז אני אומרת, שאני אומרת "אף אחת לא רוצה שיגידו עליה שהיא זה", אני… בוא'נה, אני מסתכלת על הבנות של מנשרוף, מנשרוב, ואני אומרת "לא, אני טועה".
רחל: הם רוצות.
רעות: הן רוצות! לא רק שהן רוצות, הן עושות הכל, כדי שתראי כמה הן השקיעו, כמה הן קנו, בכמה כסף הן עשו…
רחל: הצליחו להיכנס אל… [צוחקת]
רעות: בדיוק. כמה כסף… מה עומד…
רחל: נותחו, ניתחו, הזריקו…
רעות: מה עומד מאחורי הדבר, הזה שנקרא משפחת מנשרוב, מה…
רחל: לא אמרת משייב?
רעות: משייב, לדעתי. כן, משייב, אבל אני לא, לא בטוחה, כי אני באמת עדיין לא צופה אדוקה. זה כזה, כמו צהוב כזה שכיף לצרוך…
רחל: כן.
רעות: כאילו, זה ממתק כזה, אבל בין לבין אפשר לנתח את זה, כמובן מבחינה סוציולוגית, כי זה נשים אך ורק בפריפריה, לדעתי, אשדוד ומטה, כאילו, אשדוד דרומה כזה.
רחל: [צוחקת] אשדוד ומטה.
רעות: [צוחקת] אשדוד דרומה.
רחל: [ממשיכה לצחוק] אין לתאר.
רעות: אשדוד דרומה, ומשפחת משייב… כן, אני ארשום לי, כי את ממש צודקת.
רחל: מתי מגיעים לרמלה מאשדוד ומטה? איפה זה ממוקם?
רעות: אגב, יש ברמלה, יש את אוריה עזרן, שהיא בכלל, אני סוג של מעריצה אותה בסדרה הזו, היא ממש אשת עסקים, מעצבת ממש מוכשרת ונחשקת, ונחשבת. אוריה עזרן, היה לה לא מזמן, כאילו, כמה תצוגות בתל אביב, והיא בחרה עדיין להישאר ברמלה, כאילו, זה ה… זה. אז אני מסתכלת על המשפחה הזו, משפחת משייב, ואני אומרת, אין להם את הפחד הזה. מצד אחד לנשים… רוב הנשים שאני מכירה, אני אומרת באמת, מי רוצה להי… זה ממש כמו להיתפס במערומייך, כאילו, הפחד הזה, מה יגידו? כמה מאמץ שמת? איך השקעת? איך אולי, אולי אפילו לכיוונים של… מה היא עפה על עצמה, זאתי? כאילו, מה היא נכנסת לחדר, וכאילו, מה עכשיו, את מצפה שלסתות ייפלו?
ואז אני שוב פעם, עם הדיון הזה בתוך המוח לעצמי, אולי זה באמת קטע של קלי… באיזה קליקה חברתית את נמצאת. כי יש, ועובדה - הנה הנשים האלה, שכל מה שהן רוצות לעשות… היא גם אומרת את זה, יש שם מישהי אחרת שאומרת, "אני נכנסת לחדר, אני רוצה שכל הלסתות ייפלו. אני רוצה שכל המבטים יהיו מופנים אליי". לא רק שאין את הפחד הזה, יש את הכמיהה.
רחל: כן. עכשיו, זה מאוד-מאוד יפה, מה שאת מסמנת, ודווקא, אני רוצה להתעכב על ההקשר הישראלי שלו. כי בישראל [מצקצקת בלשון], להתלבש יותר מדי, זה ברשימת הדברים האסורים, אבל ממש אסורים. זה רשימת הקודים החברתיים, אולי הכי מסוכנים אה… שיש. זה המעשה החברתי, באמת, אחד הפשעים הגדולים שאפשר לעשות בישראל. בישראל יש אובייקטים אסורים במרחב. ממש יש, כאילו, יש רשימה של דברים, שאת לא יכולה אה… ללבוש אותם. זה כאילו אסור. ברגע שאת לובשת אותם, את בעצם מסמנת את עצמך, סימון מאוד-מאוד ברור, ואת מכריזה על עצמך כאחרת…
רעות: כן.
רחל: …כשונה באופן מהותי, מהמיינסטרים הישראלי. ואני לא אשכח שנסעתי לחו"ל עם קבוצת סטודנטים מהאוניברסיטה העברית, נסענו לחו"ל במסגרת קורס, והייתה… נסענו להודו. והיינו באזור מאוד אורבני כזה, ויוקרתי בהודו, והיה שם בוטיק מהמם, ובחלון ראווה, הוצגה על בובה, חצאית אדומה, מעלפת, בסגנון New Look כזה, ענקית כזאתי, מטריפה. ואחת מהם אמרה לי, "אמא'לה, אמא'לה, איזה תשוקה, איזה תשוקה יש לי לחצאית הזאת"…
רעות: אבל? אני מרגישה שיש פה אבל.
רחל: "…אני יודעת שבחיים…"
רעות: אני לא אוכל.
רחל: "אני לא אוכל לקנות אותה, כי מי מתלבש ככה? לאן את יכולה ללבוש דבר כזה, לאיפה?" אני זוכרת שהסתכלתי עליה בהלם, מכיוון, אה… אני גדלתי בתוך חברה דתית, מי שלא מכירה את הפודקאסט, אז אני אספר שוב - אצלנו לגיטימי לחלוטין בראש השנה, בפסח, אפילו בסתם שבת חתן חגיגית, ללבוש חצאית כזאת לבית הכנסת. את שמה טופ קטן…
רעות: להיות חריגה בנוף קצת?
רחל: טופ קטן… את לא תהיי מאוד חריגה, בבית כנסת, מתלבשים כמו בבית כנסת.
רעות: חגיגי.
רחל: באים חגיגי. בדיוק, לבושים חגיגי. אז יש לי לפחות פעם בשבוע, לאן להתלבש ככה.
רעות: כן.
רחל: והסתכלתי עליה, ואני כל-כך ריחמתי עליה, והיא הייתה כל-כך מסכנה, כי היא כל-כך התלהבה מהחצאית הזאת, ואהבה אותה, והשתגעה ממנה, אבל היה לה ברור שזה אסור.
רעות: נכון.
רחל: והדתיוּת שלי, בעצם, כל הזמן הכריזה עליי, אני הבנתי כמה היא מכריזה עליי שאני שונה, שאני אחרת. לי יש זמן כזה בשבוע, שמותר לי לעשות משהו…
רעות: אבל…
רחל: שהוא אסור, משהו שלא עושים.
רעות: אבל בקליקה שלך לא הרגשת שונה, כי כולם באופן כזה או אחר בלטו בשבתות, כאילו הייתה האפשרות הזו.
רחל: כן. כן, היא קיימת.
רעות: הייתה אפשרות… תחשבי לך, היא עדיין קיימת, אני רואה גם אצלנו, תמיד בשבתות זה משהו אקסטרה. זה כי את לא… לא…
רחל: כן, יותר מהרגיל.
רעות: בדיוק, יותר מהרגיל.
רחל: את עולה מהיום-יום.
רעות: ה-over, ה-over הוא לא over, כי זה המיינסטרים…
רחל: נכון.
רעות: זה המיינסטרים בשבתות, זה המיינסטרים בחגים, ואני חושבת שאני, גם בי… אני, כמו המאזינה, יש בי פחד מ… עכשיו, זה פחד, זה פחד קיומי משתק. אי-אפשר להסביר אותו… אני לא יודעת אם אני יכולה להסביר אותו במילים. שאת נכנסת למקום, ויחשבו שהשקעת מדי, זה ממש פחד שיכול לשתק אותי.
רחל: זה מדהים.
רעות: כאילו אני חושבת שהרבה פעמים, לאירועים, צמצמתי את עצמי לכדי פשוט-פשוט-פשוט, ברמת הממש פשוט, מהפחד אממ… לא להתלבש מדי. לא…
רחל: וואו, רעות, זה מטורף, לא?
רעות: נכון, זה מטורף, אבל עכשיו שאת אמרת את זה, שכאילו, הפתיח שלך שאמרת שיש קוד בחברה הישראלית, שזה ממש סוג של טאבו, להיות, להתלבש ב… ב-over…
רחל: ממש ככה.
רעות: להיות לבושה יתר על המידה, זה ממש כמו, כמו לא יודעת, כמו לירוק ברצפה של העבודה.
רחל: כן, כן, כן, זה ממש משהו שאסור לעשות.
רעות: זה מסמן אותך כ"אחר האולטימטיבי", ו… ויש איזה פחד מלהיתפס במקום הזה, כאילו, מלהיות בכלל במקום הזה. אז אני הקללתי את זה ואמרתי כאילו, ואני מגדירה את זה כ"להזיע ממאמץ". אבל אם לחשוב על זה, ואם נחזור למשפחת…
רחל: זה לא רק מאמץ.
רעות: זה לא מאמץ.
רחל: זה לא מאמץ.
רעות: זה לא להבין את ה… [מצקצקת]
רחל: זה לבוא עם הנעליים שהם too much, זה ללכת עם צבע…
רעות: זה לא להבין את הקונספט.
רחל: שהוא too much…
רעות: זה פשוט לא להבין קודים חברתיים בסיסיים.
רחל: אגב, המאזינה הזאת שפנתה, היא לא פנתה כי היא מתה מפחד, היא פנתה כי היא אומרת, "די, מה יהיה עם הרחוב הישראלי? הוא משעמם".
רעות: כן.
רחל: "מה יהיה עם מכת הג'ינס והסניקרס הזאת? די, מספיק". וכשהפניתי אותה בחזרה לפרק על הסגנון הישראלי, היא אמרה לי, "רחל, זה לא מספיק. יש פה פחד…" כמו שאת תיארת אותו עכשיו.
רעות: כן.
רחל: פחד קיומי, ממש קמאי, מלהתלב… מ-overdress.
רעות: כן.
רחל: פחד מללכת עם המשקפי שמש הבום-טראח…
רעות: הגדולים…
רחל: פחד כאילו מ…
רעות: מלוגומניה.
רחל: כן!
רעות: פחד מנעלי עקב, פחד מ…
רחל: מצבעים! יש פלטה שלמה של צבעים…
רעות: …משפתיים משורטטות.
רחל: יש פלטה שלמה של צבעים שברחוב הישראלי היא בקושי נראית, אלא אם כן, במחוזות מסויימים. זאת אומרת, כן, ברגע שאת מתלבשת באופן כזה, את מסמנת את עצמך, אשדוד דרומה…
רעות: אשדוד דרומה.
רחל: או חיפה צפונה, אני לא יודעת.
רעות: נכון. ו…
רחל: אבל, אבל, לדבר הזה יש מקורות, וכמו שקצת דיברנו על זה ב"סגנון הישראלי", פה…
רעות: וגם ב"שיק צרפתי", הזכרנו כי זה… נגענו באזורים האלה.
רחל: נכון. נכון, נכון. פה, אני חייבת להגיד שהדבר הזה הוא באמת קמאי בתוך התרבות שלנו, אנחנו לא מבינים עד כמה.
רעות: כן.
רחל: ואני אגיד את הסיבה העיקרית. הסיבה העיקרית לכך, זה שהאנשים הראשונים שהגיעו לכאן, ושהגו את המדינה שלנו, ואת החברה הישראלית, הם היו אנשים שהסתכלו מעבר לכתף, אל העבר שלהם, ובזו לו, ושנאו אותו. והם הגיעו מארצות אירופה. וכשהם הגיעו מארצות אירופה, ושם יש קודים של לבוש מאוווד מאוד ברורים, של חליפות, וגם קודים של נשים. הם שנאו את זה, והם רצו לעשות את ההפך, הם רצו לעשות את הדבר החדש. עכשיו, לא רק שהם שנאו את זה, שם שנאו אותם, לעגו להם. הגבר היהודי נחשב לגבר נשי. אחד מהסממנים האנטישמים הבולטים ביותר, זה ייחוס תכונות נשיות לגברים יהודים. ואנחנו מכירים את הסרט "היהודי זיס", למשל, שמאופיין בכל מיני דברים נשיים.
רעות: גינונים.
רחל: גם הומוסקסואליות, נחשבה שם תכונה מאוד-מאוד מחלה, מחלת נפש ודבר נוראי ועקום, וזה יוחס לגברים יהודים. זאת אומרת, נשיות שהיא מיוחסת לגבר, זה כאילו אוי ואבוי. היהודיות החדשה שנוסחה פה, היהודי החדש בארצו, התרחק מאוווד מכל סממן נשי. וככה, גם הנשים היהודיות שפה, התבקשו בעצם להשיל כמה שיותר סממנים נשיים מהלבוש ומהניראות שלהם.
רעות: כן.
רחל: ובאמת, אם נסתכל על בגדי חלוצות, ואחר-כך קצת יותר, עוד עם קום המדינה, וכולי וכולי, נראה שהבגדים שהנשים לבשו, גם אם זה היה חצאיות וחולצות מכופתרות, הם היו מאוד סולידיות, מאוד לא נשיות, מאוד לא מפונפנות, מרחק…
רעות: כן.
רחל: …התרחקות מזה. אז זה גורם אחד, שבעצם כאילו מפחיד אותנו. והגורם השני, אה… זה, זה בעצם, שכל היהודיוּת הזאת שאת שונאת אותה, היא מקוש… זה לא גורם שני, זה, זה ממש המשך - גורמת לך לעבודת מיגדור הנש… האישה היהודייה הישראלית, היא צריכה לעשות עבודת מיגדור שסותרת את המגדר שלה. היא צריכה להוריד, להוריד, להוריד, להוריד נשיות. להוריד.
רעות: לצמצם, לצמצם, לצמצם.
רחל: ב-דיוק, הנשיות מנוסחת על פי המודל הגברי - הנשיות הישראלית - היא על-פי המודל הגברי. לכן כמה שיותר מכנסיים, כמה שיותר זה… כמה שפחות עקבים, כמה שפחות איפור, כמו שאת קוראת לזה, "עשויה".
רעות: כן.
רחל: כמה שפחות תסרוקות, כמה שפחות… כי כשאת עושה את זה, את עושה משהו שכמו שאת אמרת, זה סוג של טאבו. את נוגעת פה במשהו מאוד-מאוד קמאי. וזה דבר אה… לא פשוט.
רעות: כן, וזה השתרש, זה עד היום השתרש. בעיניי, גם יש… כלומר, מעניין לעניין באותו עניין, יש איזשהי סגידה כל הזמן, סביבי לפחות, למראה הטבעי. למראה הענוג, העדין, הרוּז' הטבעי.
רחל: [בקול קטן] הכפרי…
רעות: הכפרי, העדין, אפילו, אפילו… קרובות משפחה שלי, שהן מחמיאות לי, אבל אה… בהפוך על הפוך. "איזה, איזה יפֶה, איזה טבעית, איזה…" את מבינה?
רחל: כן…
רעות: כאילו, תמיד מרימים לך על כמה…
רחל: [בלגלוג] "איזה מדהימה את שאת לא מתאפרת". תמיד אומרים לי את זה.
רעות: "כמה נטולת איפור"…
רחל: תמיד אומרים לי את זה.
רעות: נכון, גם את, נכון.
רחל: כן.
רעות: גם אני תמיד אומרת לך, אבל בלי לשים לב…
רחל: כן.
רעות: איזה רוז', כאילו, בלחיים טבעי, איזה סומק טבעי. כמה… אפילו שעשיתי בחודשיים האחרונים, נגמלתי מאייליינר, ועכשיו אני מקשרת את זה, באמת, אם אנחנו כבר מדברים על הסוג, יש משהו באייליינר, שגרם לי להרגיש קצת עשויה מדי. אפילו שאני, כאילו, לא מתאפרת. כאילו, על מה את מדברת? אני אומרת לעצמי מצד אחד, ואז, כאילו, איזה עשויה מדי. את עשויה מדי?
רחל: כלום.
רעות: כלום ושום דבר. ומצד שני, הפס הזה, הרמת דיוק ש… כאילו זה… יש בזה משהו, רואים שעשית, רואים שהקדשת לזה את החמש, שש, שבע דקות בבוקר. ואז, כאילו, כל-כך…
רחל: כן, עמדת איתו, וקשקשת על הפרצוף.
רעות: בדיוק. וכל-כך שמחתי, כאילו, שנגמלתי ממנו, ומצאתי כאילו את ה"בובי בראון" החדש שלי [רחל צוחקת], שכאילו, למה כל-כך שמחתי? כי פתאום אני מרגישה פחות עשויה. מלכתחילה לא הייתי עשויה, ופתאום אני אפילו מצליחה עוד יותר לצמצם…
רחל: עוד להוריד.
רעות: עוד יותר להוריד, והחברה מסביבי, גם הקליקה שאני נמצאת בה, מאוד-מאוד מעודדת את זה. כלומר, יש משהו, גם אני חושבת, מן הסתם, בקליקות שאת מסתובבת בהן. יש כאלה שיסגדו לטבעי, לרך, לענוג, למצומצם…
רחל: כן.
רעות: ומצד שני, בואנ'ה, אני…
רחל: הישראליות מקדשת את זה, ולא רק שהיא מקדשת את זה, היא סולדת מהתופעה השנייה. אני לא חשבתי על זה…
רעות: נכון. למרות שאת אומרת "הישראליות סולדת", בואי, יש… ישראליות, זה לא… את יודעת, את לוקחת את זה כמיקש…
רחל: רעות, חוזרות על זה, וחוזרות על זה.
רעות: נכון, אבל את לוקחת את זה…
רחל: אבל הישראליות היא בעצם קבוצת ההגמוניה.
רעות: אוקיי, אז את מתייחסת להגמוניה.
רחל: אני רוצה לדבר, אני לא חשבתי על זה מראש, אבל, למשל, הדוגמה של השופטת לשעבר, אתי כְּרִיֵיף… [כך במקור]
רעות: אתי כְּרִיֵיף.
רחל: שהיא דוגמה מאלפת. כאילו, את רואה מישהי, היא צובעת את השיער, ומתאפרת ומתלבשת, ותיק המעצבים והזה, והזה, והזה. ושמעתי כמה וכמה נשים שאומרות, "ככה לא נראית שופטת בישראל".
רעות: נכון. עכשיו…
רחל: "זה לא מראה של שופטת".
רעות: נכון.
רחל: זה מראה של מישהי שהיא, כאילו, את מבינה? היא לא מבינה את המקום שלה.
רעות: נכון. ובוא נפריד מהמעשים, בוא נפריד מהפרשה.
רחל: כן, אני לא מדברת על זה…
רעות: אנחנו מדברים על הנראות.
רחל: רק על הנראוּת. כן.
רעות: "איך היא מעיזה לצבוע מחום כהה… שתישאר בחום הכהה".
רחל: "והאיפור".
רעות: "היא הייתה חום כהה, מה דחוף לה הבלונד?"
רחל: כן.
רעות: מה דחוף לה האייליינר ה…"
רחל: "והבגד הצמוד הזה…"
רעות: "…הכחול, מה דחוף לה, האייליינר הכחול?"
רחל: כן.
רעות: "מה דחוף לה תיק מעצבים? מה דחוף לה להגיע להשקות בבגדים?"
רחל: "כמה מייקאפ…"
רעות "כמה מייקאפ".
רחל: "איזה עקבים…"
רעות: "הלבנה בשיניים…"
רחל: כן, כן.
רעות: "כמה דחוף לה להלבין את השיניים? לבוטוקס".
רחל: היום אנחנו יודעות שהלבנה, שיניים over לבנות…
רעות: זה גם כן…
רחל: זה מראה שהוא Big No No…
רעות: זה Big No No. עכשיו, את הולכת… אז באיזשהו מקום, אני לא יכולה לשקר, אני חייבת להיות כנה עם עצמי, יש בי משהו שמקנא עד מאוד, מקנא עד מאוד במשפחת אה…
רחל: משייב?
רעות: משייב [צוחקות]. את יודעת, יש בזה משהו משוחרר, כי הן אוהבות, הן לא בתחושה הזו, אין להן את העין שבוחנת אותם. הקליקה שהן אה… מסתובבות, זה איזה קליקה שמקדשת את זה. עכשיו, נכון שאני מטבעי, באמת לא… ממש, בבסיס שלי אני לא אחת ש… אבל לפעמים…
רחל: "מטבעי אני טבעית".
רעות: אבל לפעמים בא לך, לפעמים בא לך להפגיז, בא לך להפציץ, בא לך ל…
רחל: מאמי, את מדב… מתפרצת פה לדלת פתוחה. [צוחקת]
רעות: בדיוק, אבל אני…
רחל: אני אולי לא מתאפרת…
רעות: אין לי…
רחל: אבל אני בהחלט יכולה לדפוק חצאית טול ורודה.
רעות: בדיוק. אז אני לא מסוגלת. לא, לא חושבת שאני מסוגלת לבלוט עד כדי כך במרחב. לא מסוגלת, לא יכולה, לא יודעת אם זה מושרש, לא מושרש.
רחל: מה שאת אומרת עכשיו זה גם רעות תורג'מן, אבל את בעצם מדברת, כל-כך הרבה נשים שנתקלתי בהם כל-כך הרבה פעמים בדוקטורט שלי, ואני אפילו כתבתי לי ציטוט להגיד אותו עכשיו, וברשותך אני אקריא אותו. "כל פעם"… זה מרואיינת, אגב, שנתתי לה את השם הבדוי רעות.
רעות: [מתלהבת] אוהווו…
רחל: "כל פעם שאני רואה בנות עם חצאית, אני אומרת לעצמי, 'די, את חייבת ללבוש חצאית. זה מהמם'. אבל בתכלס, כשאני באה להתלבש בבוקר, אין סיכוי שאני אעז".
רעות: כן.
רחל: והיא מדברת במונחים של תעוזה, ועל מה אנחנו מדברות?
רעות: על חצ…
רחל: אבל אנחנו לא מדברות על חצאית עור בצבע צהוב.
רעות: כן.
רחל: אנחנו מדברות סתם, על חצאית.
רעות: כן.
רחל: סביר להניח שהיא כחולה, או ג'ינס, או משהו הכי רגיל וסולידי בעולם, אבל אפילו הבחירה בחצאית בישראל, לבוא למקום עבודה בחצאית…
רעות: כן.
רחל: זאת בחירה שדורשת תעוזה.
רעות: נכון.
רחל: זה להראות עד כמה הדבר הזה, הוא כל-כך בעצמות שלנו כאן, במקום הזה, שעד כדי כך… הרי דיברנו כמה פעמים על מושג ה"בְּזוּת", דיברתי עליו, והחוקרת מרי דאגלס אומרת, שאנחנו, משהו מעורר בנו דחייה וחוסר נוחות, כשיש דבר שלא נמצא במקום שלו, חומר שלא נמצא במקום שלו, ואת תיארת את זה קודם.
רעות: כן.
רחל: כאילו, את לא יודעת את מקומך. את באה בחצאית טול אדומה, אל מקום שכאילו, "מה זה?"
רעות: בדיוק.
רחל: "למה את באה ככה? מה קרה פה?"
רעות: מה, משהו השתבש. אז אני זוכרת, כאילו באמת עכשיו הרצתי לי, מתי הרגשתי over לבושה, מתי כאילו הרגשתי שאני בולטת במרחב, ויש סיטואציה אחת שאני יכולה, באמת, זה…
רחל: אוקיי.
רעות: לא קשור אירועים וזה, כאילו ביום-יום. אז באמת הגעתי לעבודה ב-"HP Indigo", לא יודעת מה חשבתי לעצמי, שמתי את החצאית המנוקדת שלי, יש לי חצאית מאוד-מאוד שמזוהה איתי…
רחל: כן, כן.
רעות: חצאית מנוקדת, מתחת לבשתי קימונו.
רחל: תמונת הפרופיל שלך.
רעות: בדיוק. ועל המזל שלי זאת תמונת הפרופיל, הכי כאילו אנטיתזה כזה ליום-יום שלי, חצאית קומות מנוקדת, מתנפנפת, נעלי סינדרלה, קימונו צהוב זרחני מתחת ששימש כחולצה…
רחל: אה, זה ממש התמונה!
רעות: זו התמונה מהיום הזה. וחגורה בצבע ורוד פוקסיה כזה. משהו… ואני זוכרת את המבטים, ואני זוכרת שנכנסתי למל… ואני זוכרת שהרגשתי נטע זר.
רחל: יואו.
רעות: הרגשתי שאני לא קשורה, לא לקיוביקים, ולא לאפרוריות ולא… הרגשתי ממש נטע זר. ועל המזל שלי רצה הגורל, שבאותו יום, כאילו, ישבתי לצהריים עם אריק, שהיה ה-BFF שלי באינדיגו, ועשינו כמה צילומים. והצילומים האלה יצאו תמונת הפרופיל שלי והתמונה לכתבה הראשונה שלי. כאילו נוצר איזה וייב שהוא לא לי. [צוחקות] כאילו, זה היה הפעם היחידה, אני חושבת שזה אחת הפעמים היחידות שככה העזתי…
רחל: אבל את משתמשת בזה…
רעות: אני משתמשת בזה וזה, אני…
רחל: …וזה נשאר, וזה נוכח בחיים שלך.
רעות: אני רציתי להחליף אותה כל-כך הרבה פעמים, ואז, ואז אמרתי, אבל איך? זה כאילו, זה כל-כך מזוהה איתי,…
רחל: זה מזוהה איתך.
רעות: כאילו ממש, בכל הפלטפורמות. אבל זו באמת אחת הפעמים הבודדות, שהרגשתי שאני ממ-ש מגזימה. ממש מגזימה.
רחל: נו, וזה היה כל-כך נורא?
רעות: לא.
רחל: נו…
רעות: לא היה כל-כך נורא.
רחל: בקשה, לא רק שזה לא היה כל-כך נורא, זה הפך להיות הזיהוי שלך.
רעות: בדיוק, זה לא, השד ממש לא נורא.
רחל: אז את, את יודעת מה המחשבה שלי על זה. אבל בכובע של חוקרת, זה נורא-נורא מעניין לראות תופעה כזאת, כמו שהזכרת, של התוכנית. כי זה בעצם אומר, השוליות הזאת…
רעות: כן.
רחל: אותה שוליות שהחברה הישראלית דחקה אל השוליים, היא עכשיו, "הגולם קם על יוצרו".
רעות: כן. מה זה קם? הוא קם ב…
רחל: והיא נכנסת לפריים טיים, והיא בכל מקום.
רעות: נכון.
רחל: וכאילו…
רעות: עזבי שבעיני ההגמוניה היא לעד ולעולם תהיה כמושא לעג.
רחל: לעולם.
רעות: אבל זה גם עם וגם בלי.
רחל: נכון.
רעות: גם אם היו מאוד-מאוד מצומצמות…
רחל: נכון, נכון.
רעות: הנשים האלה, בעיני ההגמוניה, אף פעם… אני נזכרת בבורדייה - הוא עבר הרי תלאות, האנשים האלה היו צריכים לעבור תלאות, כדי שההגמוניה לא תסתכל עליהם בעין עקומה. אז אם כבר מסתכלים עליהם בעין עקומה, אז למה לא לנטרל גם את ה…
רחל: למה לא לחגוג את זה? [צוחקת]
רעות: בדיוק. תחגגו ותקפצו לי, שזה גם מחזיר אותנו לפרק למ… אה, בורדייה "למי קראת פרחה?"
רחל: "למי קראת פרחה?"
רעות; כן, על מעמד וזה…
רחל: נכון, נכון. "למי קראת פרחה?"
רעות: יש בזה משהו, יש ב-over… במאמץ הזה כביכול, ב-overdressed יש בזה אצבע משולשת להגמוניה.
רחל: אנחנו… שימי לב שדיברנו, בעצם, על overdressed מסוג אחד. אבל יש עוד סוגים של overdressed. יש גם overdressed שהוא לאו דווקא משוייך אל הצד הזה של אשדוד דרומה, כמו שקראת לו. ויש overdressed גם בלבוש אלגנטי מדי…
רעות: כן.
רחל: …שלא מתאים. הרוסים, למשל…
רעות: נכון.
רחל: שהם הביאו פה מין קוד לבוש כזה שהוא כאילו לא מתאים, לא עובר בגרון.
רעות: אני חושבת ש-overdressed, זה מ… בדיוק, זה משהו שלא עובר חלק בגרון, זה משהו שהוא לא יכול להיטמע במרחב. את עם שמלת ה"טומי", היא מעלפת, כן? אבל את נטמעת במרחב, אין לך…
רחל: עכשיו, היום.
רעות: כן, היום.
רחל: אבל יש לי חוסר היטמעות.
רעות: יש לך חוסר היטמעות…
רחל: יש לי, יש לי.
רעות: אבל אני אומרת כדוגמא, כאנקדוטה, את מאוד נטמעת.
רחל: אבל אז אני הופכת להיות, אני הופכת להיות זאת שמפגיזה. זאת אומרת, נותנים לי את הכותרת, כן? הייתה לי בבצלאל, מישהי שלמדה הייתי במחלקה, שהיא תמיד הייתה באה בבגדים ורודים ופרחים וכל מיני, ומיקי מאוס ודברים וזה, ואז היו יודעים, היא זאתי, היא המשוגעת הזאת…
רעות: כן.
רחל: שמתלבשת משוגע…
רעות: כן.
רחל: שיכולה לשים גרביונים עם עננים ולבבות.
רעות: אז, אז כן, אז גם אצלנו אני רואה, גם… אני מרגישה, שגם כשאני מגיעה עכשיו למשרדים, גם איך שאני, בתחושה שלי שאני לא overdressed, גם זה לפעמים מרגיש לי…
רחל: over.
רעות: over. את מבינה?
רחל: כן, כן.
רעות: כי זה ממש-ממש כאילו…
רחל: אני יכולה להגיד…
רעות: כאילו, כל החולצות פרינט והמנומר שלי, והמנוקדות…
רחל: לא, ובכלל, שאת fashion, את באה fashion.
רעות: נכון.
רחל: כאילו, את חושבת מאוד על איך את נראית. זה…
רעות: נכון. אז זה לכשלעצמו, [כך במקור] זה לכשלעצמו…
רחל: זה משהו שכן, זה כבר…
רעות: את כבר בסימן שאלה של מזיעה ממאמץ.
רחל: נכון, נכון. אני חייבת להגיד שאני מגיעה עכשיו לאקדמיה כל יום. אני מתלבשת חבל, כאילו, על הזמן. בואי, את ראש מחלקה לאופנה.
רעות: כן.
רחל: את יכולה להתלבש אחרת? קיצור, אני מגיעה, ואת יודעת, כל פעם לקבל את ההערה מנשות הג'ינס והזה, "וואו, רחל, וואו, וואו, תספרי לי, מה את לובשת היום?" ואני הפכתי להיות, כאילו, מין אה… מין אירוע תרבותי שקורה…
רעות: כן.
רחל: כאילו, באים לראות, לשאול אותי, לראות מה אני לובשת היום. אז קודם כל, שזה טיפה מלחיץ, וכאילו, את לא יכולה לפשל…
רעות: עכשיו את צריכה לעמוד ב…
רחל: אבל דבר שני, אנשים, כאילו, כבר יצאתם מהבית. תחגגו את החיים, כאילו…
רעות: הנה היא מתחילה.
רחל: [מרימה קול] למה עוד פעם לשים את הג'ינס המעפן, עם החולצה המכופתרת השחורה, ואיזה סניקרס דהויים, והמשקפיים ככה על השיער…
רעות: אז אני חושבת שסימנו מספיק טוב…
רחל: יאללה, אחותי.
רעות: אני חושבת שסימנו מספיק טוב… זה לא בדיוק מס… זה לא מסתכם ב"יאללה, אחותי". גם אל תשכחי שאת עשית reclaiming, כאילו, את מחזיקה את ה-overdress, את יודעת להחזיק אותו.
רחל: נכון.
רעות: את ממקום מאוד-מאוד של כוח. ולהגיד, "יאללה, אחותי, תחגגי", כשאת אומרת את זה, זה ל"פריפריה אימפריה", זה תמיד ייתפס אחרת. זה אף פעם לא ייתפס כמו שתופסים אותך כראש המחלקה. אז צריך לשים גם פה…
רחל: אבל הייתי ככה גם לפני שהייתי ראש המחלקה.
רעות: צריך… אבל גם, את נראית…
רחל: ואני מחזירה גם לפרק "החצאית", שאמרתי שזה שאני תמיד הולכת בחצאיות, זה גם קטע. כי שוב, ברחוב הישראלי, אישה בחצאית היא אישה "לבושה".
רעות: ועדיין, ועדיין, רחל…
רחל: יגידו לך, "היא לבושה".
רעות: כן. ועדיין, אני שמה את ה… כזה, בסוגריים, את איך שאת נושאת את הבגד, את איך שאת נראית, את גוון העור שלך…
רחל: כן.
רעות: כלומר, לא כל אחת יכולה לשאת את ה-overdress הזה, ולעבור, בעיני ההגמוניה, כמו שאת עוברת בעיני ההגמוניה.
רחל: כן.
רעות: הפתרון שלי לדיסוננס הזה…
רחל: וכמו… רגע, וכמו שאמרה לי הג'לנית שלי…
רעות: כן.
רחל: לק הג'ל, אמרה לי, "לך אני עושה אדום"…
רעות: כן.
רחל: "…אבל שתדעי לך לשחומות אני לא עושה, זה פרחי".
רעות: כן. את רואה? אז הנה, כל… אני תמיד אומרת, שהגאונות נמצאת בפרטים הקטנים והגדולים, כל אה, זה, כל התורה על רגל אחת בעצם.
רחל: בדיוק.
רעות: אז באמת, יש איזה משהו עם ההופעה, ובאמת המקום שממנו אתה מגיע. הדרך שלי להתמודד עם הדיסוננס הזה באמת, זה לא ללכת על כל הקופה, אלא ממש שניים-שלושה טונים, כזה…
רחל: אינצ'ים אמרת…
רעות: נכון, שניים-שלושה אינצ'ים.
רחל: בפרק ההוא…
רעות: נכון, שניים-שלושה אינצ'ים, ואם זה לא - לא צריך גם חולצה, גם נעליים, גם מכנסיים, גם איפור, גם שיער, אלא אם כן את משפחת משייב, שכאילו, חבל על הזמן. אבל…
רחל: לא, אלא אם כן, בא לך להגיד, "יופי, עם כל הכבוד…"
רעות: עם כל הכבוד.
רחל: "לטראומות היהודיות והציוניות וזה…"
רעות: "שלכם. תדחפו אותם לתחת".
רחל: כן, אני אתלבש…
רעות: בא לי להתלבש. אני כבר לא שם.
רחל: כן, אני כבר בטוחה בארצי, אני לא צריכה לעשות שום דבר כנגד ההיסטוריה שלי, וההיפך, ויותר מזה, יש פה הרבה קבוצות, שאוהבות את ההיסטוריה שלהן, שלא רוצות לבגוד בהיסטוריה שלהן.
רעות: נכון.
רחל: שלא רוצות לעשות משהו אחר, שמקבלות אותה, שרוצות להתלבש, כפי שאימותיהן ואבותיהן הנחילו להן.
רעות: נכון מאוד. אבל, אה… טוב, זה סבוך וזה מורכב, אבל אני חושבת שבנימה אופטימית זו, נסכם את הפרק, את פרק ה-overdressed שלנו.
רחל: נכון.
רעות: רחל גץ סלומון, איפה מוצאות אותנו?
רחל: אנחנו בספוטיפיי, אנחנו ביוטיוב, אנחנו בגוגל פודקאסט, באפל פודקאסט.
רעות: איפה לא, איפה לא?
רחל: וגם באתר של "אודיותר".
רעות: עד הפרק הבא!
רחל: ביי ביי.
ג'ינגל: "אודיותר". "אודיותר", הפודקאסטים של ישראל.
קריין: הוקלט באולפני ADIO, המשווקת את ספוטיפיי בישראל.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments