מתלבשות על זה | אופנה, היסטוריה, חֵבְרַה - עונה 2 | פרק 53: אמאלה מה את לובשת?!
- גל אתרוג, יהונתן שטרית, דנה כמליאן גלי אורזל וגליה קריב
- May 17
- 18 min read
הפעם בחרנו לספר לכן על הצד האישי שכל אחת מאיתנו תוהה לגביו - סטייל אימהות! "להתלבש כשאת אמא" - נשים עוברות סוג של שינוי בחייהן, מרווקה נטולת דאגות לאמא בלבוש שמרני ומוקפד שהחברה מכתיבה לה אם זה מתאים או לא. ברגע שאת אמא את נבחנת תחת זכוכית מגדלת על איך את צריכה להיראות. האם זה טוב או רע? איך אפשר להתלבש כמו שאת רוצה גם כאמא? ואיך אפשר להישאר בעניינים ואפילו לרענן את הלוק שלך בדרכים שונות.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 23/10/2022.
ג'ינגל: "אודיותר", הפודקאסטים של ישראל.
[מוזיקת פתיחה]
רעות: [מצטרפת למוזיקה] פׇּה, פׇּה, פׇּה… כמעט פספסתי את הקיו שלי…
רחל: אוי ווי…
רעות: אמא'לה, אני בחרדות!
רחל: אוי ווי…
רעות: שתדעי לך שעכשיו המעמד מחייב כזה. [רחל צוחקת] פודקאסט "מתלבשות על זה", אני רעות תורג'מן, ולצידי האחת והיחידה, כל כולה בשחור, טוטאל לוק שחור ולא מאפיין אותך.
רחל: לא מאפיין.
רעות: רחל גץ סלומון…
רחל: למרות שפעם…
רעות: לא מאפיין, בכלל לא. מוזר לי, אפילו.
רחל: פעם הייתי הולכת מלא בשחור.
רעות: אני בש… אנחנו שחור-לבן היום.
רחל: נכון, שחור-לבן.
רעות: ממש מוזר לי עלייך, שחור.
רחל: כן? לא יפה לי?
רעות: כן. לא, כאילו, מוזר, אני לא רגילה.
רחל: נכון.
רעות: כאילו, העיניים בולטות… זה יפה, זה מחמיא, אבל כאילו, אני לא חושבת שראיתי אותך ב-טוטאל לוק שחור.
רחל: אז תדעי שפעם הייתי שרופה על שחור, הייתי "בלאקֶרית" כבדה.
רעות: היה לנו פרק על שחור? כאילו, נראה לי זה ש…
רחל: לא, היה לנו צבעים. אבל בואי נעשה שחור.
רעות: זהו, אבל נראה לי שחור, אני רושמת לי.
רחל: חובה, חובה.
רעות: מה יש בשחור שכל-כך מנחם?
רחל: חובה. Back to black.
רעות: כל-כך Back to black, איימי ויינהאוס.
רחל: אבל היום?
רעות: אבל היום על מה אנחנו מתלבשות?
רחל: על - לבוש של אמא.
רעות: נכון. לבוש של אמא. ואני חייבת להגיד, זה פרק גם כן שאחת המאזינות הציפה ושלחה לי.
רחל: את זה לא ידעתי.
רעות: כן. זה פרק שהיא הציפה ושלחה, והיא… אנחנו כמובן נצל… ננסה לצלול לכּמה [במלרע] רבדים, לכּמה [במלעיל] רבדים, אבל היא…
רחל: לכמה. [במלעיל]
רעות: לכמה רבדים - כן, אם כבר מדייקות [רחל צוחקת] - אבל היא, איך… ההודעה שלה הייתה שבאמת שהיא מרגישה שהייתה את… אני לא יגיד את שמה, סתם, נגיד תהילה, הייתה את תהילה שלפני האימהות ואחרי האימהות משהו השתנה.
רחל: במובן של ההתלבשות.
רעות: הלבוש. משהו בפעולת ההתלבשות, משהו בטעם, משהו במה שהחברה מצפה ממנה. יש איזה… היא אומרת שהעול הזה, של להתלבש כשאת אמא, הפך כמעט בלתי נסבל מבחינתה.
רחל: וואי.
רעות: כן, להתלבש כשאת אמא.
רחל: למה?
רעות: היא לא פירטה את זה, כלומר, לא ירדנו לרזולוציות, כי בכל זאת זה הייתה התכתבות, אבל היא אמרה שהיא מרגישה שקודם כל, המבחר קטן. אה… את צריכה תמיד להיראות סוג של "מהוגנת"? ככה אומרים?
רחל: [מצחקקת] כן.
רעות: את צריכה, כאילו, את לא יכולה להתלבש כי את כבר אמא, מכירה את זה? את לא יכולה הכי…
רחל: את לא יכולה להיות סקסית.
רעות: את לא יכולה להיות סקסית או נועזת מדי, או… כי את כבר אמא. יש איזה משהו, ממה שאני הצלחתי לקרוא, מאוד ממשטר. המעבר לאימהות שינה באופן מאוד חד, לרעה מבחינתה…
רחל: את המראה.
רעות: את אופן הלבוש שלה, את המראה שלה. כלומר, מאוד קשה לה לשאת את so called, נקרא לה "תהילה", שהיא אמא. ואני תוהה באמת אם יש משהו כזה באמת באופן שבו אנחנו בוחרות להתלבש כאמהות. האם את עברת בכלל שינוי כאמא? האם יש איזה משהו שבאמת אולי תכתיבי החברה מצפים מאיתנו? כמובן שכן, אבל איך באמת אפשר אולי למסמס את זה? אני יכולה להעיד באופן אישי שבאמת גם לי הייתה תקופה כזו.
רחל: שמה?
רעות: שהרגשתי סבתא. לא רק אמא, סבתא! הרגשתי שלא נכון, ושיעקמו לי פרצוף אם אפילו פיסת עור שהיא לא במקומה, תבצבץ. ואני ממש זוכרת במפ… בבהירות, שהייתי לוקחת, סיטואציות שהייתי לוקחת בגדים, והמחשוף היה טיפה עמוק, בגדים שבכיף הייתי זורמת, ואני אותו משקל, וכאילו לא זה… בכיף הייתי זורמת עליהם לפני האמהות, ובסיטואציות מסוימות בחיים שלי בהחלט החזרתי אותם.
רחל: וואו.
רעות: כי אמרתי, זה פחות מתאים.
רחל: כבר לא מתאים.
רעות: כבר לא מתאים. פחות מתאים. ולא רק שהרגשתי אמא, הייתה תקופה שהרגשתי ממש סבתא. [רחל מצחקקת] שהרגשתי שהלוק שלי יכול להיות אחד לאחד על מישהי שהיא גם בת שישים והכל טוב.
רחל: מה את אומרת?!
רעות: כן, עד כדי כך. זה… קצת השתחררתי מזה, אבל התחברתי אליה, למאזינה, למה שהיא כתבה, ברמה המאוד-מאוד עמוקה, שיש משהו בחוויית האימהות שהוא קצת ממשטר מבחינת הלבוש. עכשיו, בטח רחל תגיד לי [מחקה את רחל בטון מלגלג] "ממש לא, האימהות רק דירבנה אותי [רחל פורצת בצחוק] לחקור וזה, ותעופו על…" אבל את יכולה להתחבר לזה? לרעיון הזה של…
רחל: כן.
רעות: שצריך להתלבש, יש את "לפני האמהות", "אחרי האמהות", יש לבוש שהוא קצת יותר אימהי, לבוש שהוא קצת יותר מהוגן, בהַיי…
רחל: ב-ה"א.
רעות: ב-ה"א, סליחה. כן.
רחל: כן. התחושות שאת מעלה פה, גם של אותה מאזינה וגם שלך, הן לא סתם דברים שצצו, שקרו פתאום. התרבות שלנו עושה לנשים הבחנה מאוד ברורה. לאישה יש תפקיד בתרבות, והתפקיד הראשון שלה הוא להוליד ילדים.
רעות: כן.
רחל: בעיקר בחברה שלנו, ללדת ילדים בחברה הישראלית זה בטופ פריוריטי. זה השאיפה שלנו המרכזית, וקודם כל כי אנחנו פוסט-טראומטים מהשואה, ואנחנו צריכים "להגדיל את העם", אם נקרא לזה ככה. במשך שנים לימדתי בחוג למדעי המדינה במכללת עמק יזרעאל. לימדתי שם גם על תרבות ופוליטיקה וכולי, אבל גם תרגלתי, בתחילת דרכי האקדמית, תרגלתי קורסים, את כל הקורסים של מדעי המדינה. ובאמת, את קוראת את החוקים הראשונים ואת כל השיח והמלל של דוד בן גוריון וכל השרים הראשונים בממשלה וחברי הכנסת, על איך הם מדברים על האישה ועל העוצמה של האישה ועל המקום של האישה בחברה הישראלית. ואת… את בהלם. כי באמת מבחינתם, ה-תפקיד…
רעות: כן.
רחל: בה"א הידיעה, של הנשים, הוא ללדת את החיילים שלנו.
רעות: שהיום זה, מה זה, ממש צורם.
רחל: נכון, היום זה אנ… היום אנחנו מסתכלות על זה בהלם, אבל אז זה היה ברור, זה היה ברור גם לנשים. ולא הייתה בזה שום אה… זה לא… זה היה בהלימה מלאה לאיך שנשים גם תפסו את עצמן. והסיפור הזה, שזה התפקיד הגדול של האישה, הוא בעצם, הוא, הוא רב-תרבותי, הוא כלל-תרבותי, הוא פאן-תרבותי, הוא של כולם. נשים צריכות ללדת ילדים. ופה זה באמת מועצם. אבל, בד בבד, נשים הם גם אובייקט מיני [רעות מהמהמת] ונשים צריכות להיות יפות, ונשים צריכות לגרות מינית את הגברים, והן צריכות אה…
רעות: [בכעס] איכשהו זה תמיד נשים, שיולדות…
רחל: כן, כן…
רעות: שמעניקות, שמגרות…
רחל: אבל…
רעות: שכאן, לרשותם.
רחל: בדיוק. אז או שאת אובייקט ההולדה, או שאת אובייקט ההתענגות.
רעות: כן, מה קורה… בדיוק.
רחל: אבל, אבל, את לא יכולה להיות…
ביחד: גם וגם.
רחל: בתרבות הפאלוצנטרית, שהיא כאילו ממוקדת גבריות, יש או את הקדוֹשה או את הקדֵשה. ברגע שאת אמא, את מייד הופכת להיות קדושה, כי את נשאת ברחמך את אותו זרע קדוש, [רעות משמיעה נחירה] ואת פיתחת אותו לכדי יצור חי, שלרוב הוא בעצם נקרא בשמו של הגבר. זאת אומרת, את יולדת את הילד שיישא את שמו, [רעות מהמהמת] את הילד או את הילדה. הילד זה יותר חשוב באותה תרבות פטריארכלית. ומצד שני, באותו רגע, הגבר מפסיק לראות בך את אותו אובייקט מיני. את הפכת להיות אובייקט האם, ואת מפסיקה להיות האובייקט המיני. בסדרות כאלה על המאפיה האיטלקית וכל מיני כאלה, רואים את זה ממש באופן מובהק. כאילו ברגע שהיא… הוא מתחתן איתה…
רעות: כן.
רחל: והיא יולדת, אז את הכיף שלו, את הסקס, הוא עושה עם א…
רעות: הוא עושה עם הפילגש.
רחל: עם אחרות, בדיוק.
רעות: עם אחרות.
רחל: והיא, זה היא קדושה. היא האמא.
רעות: זה ממש…
רחל: [בסלידה] "מה, אני אעשה דברים מלוכלכים עם האמא של הילדים שלי?" זה כאילו לא…
רעות: עם אשתי. לא אשתי, עם האמא של ה… עם אשתו הוא עוד יכול.
רחל: בדיוק, בדיוק. ברגע שהיא ילדה, [לאט] היא - משנה - פאזה.
רעות: כן.
רחל: והתפיסה הזאת, קל לנו לראות אותה על טוני סופרנו, אבל היא מאוד משוקעת גם בנו, גם בתוכנו. ברגע שאנחנו מניקות, אז חזה נשי זה כבר לא אובייקט מיני, זה משהו של תינוק, זה משהו אימהי, זה לא יפה, זה לא מגרה, זה לא סקסי, זה לא כלום. זה כאילו מכשיר, סוג של מכשיר כזה.
רעות: כן, זה אנחנו, למרות שהחברה…
רחל: את יותר קרובה לתפוס את עצמך כפרה מאשר כפמלה אנדרסון.
רעות: נכון.
רחל: את כאילו, את שם. ואנחנו מקבלות את החוק הזה ואנחנו עובדות על פיו, וזה…
רעות: גם אם לא במודע…
רחל: …טמוע בתוכנו.
רעות: גם אם לא במודע, אנחנו, כן…
רחל: לא במודע. חד-משמעית.
רעות: איכשהו זה ממש, יש משהו שאומר שהאמהוּת - משהו נדלק, משהו [פאוזה] כבה…
רחל: כבה. וכל עוד את לא קרובה אל האמהות, כל עוד את לא שם, ואגב, נשים מדווחות על יחס כזה לגוף שלהן ולהתלבשות כבר בחוויית ההריון. שאז, אבל, את אומרת, "אוקיי, אובייקטיבית משהו קרה", כאילו הגוף השתנה, התעוות, את כבר לא מי שאת, זה גוף חדש, אז את אומרת, אוקיי, אבל זה שייך במובהק גם לכאן. והסיפור הזה שזה, את או-או, הוא מובהק. והדיווח הזה, על זה שאת לובשת את אותו הבגד על אותו הגוף אחרי שחזרת לעצמך…
רעות: כן.
רחל: אבל את מרגישה שזה כבר לא שם, שזה כבר לא יכול להיות זה, זה בעצם ראיה לאותה תפיסה שהיא מאוד-מאוד בעייתית כלפי הנשים.
רעות: נכון, היא מאוד בעייתית, היא מאוד מורכבת, היא מאוד דיכוטומית, כי אני יכולה לומר שבאמת, אני יכולה להעיד על עצמי שבאמת עברתי סוג של משברון, משהו מאוד מורכב סביב ההתלבשות שלי כאמא, אבל לאט-אט, ששחררתי את זה עם עצמי, חזרתי במרכאות קצת "לסוּרי", וחזרתי לגזרות ש… שזנחתי.
רחל: כי זה הפך להיות העיסוק שלך.
רעות: נכון.
רחל: מותר לך.
רעות: נכון, כי זה הפך להיות העיסוק שלי, וכי מותר לי, וכי אני עכשיו אשת אופנה, ואם אני מבינה אז אני יכולה לח… אבל אני רואה שמסביבי זה לא מושרש, זה לא… זה לא שם.
רחל: כן. כן.
רעות: זה ממש…
רחל: אני לא אשכח שנור, הבת שלי, חזרה פעם מהבית-ספר ואמרה לי [מחקה טון של ילדה] "אמא, את יודעת, חברה שלי אמרה שאת לא מתלבשת כמו אמא".
רעות: כל-כך מבינה, כן. [צוחקת]
רחל: "את לא מתלבשת…", עשיתי כזה "טינג!" וזה…
רעות: זה ממש, כן.
רחל: כן, "לא מתלבשת כמו אמא", אבל, אבל, אני חייבת לציין.
רעות: כלומר, יש איזה משהו מאוד אפרורי בתפיסה הזו שכשאת הופכת לאמא את אמורה להתלבש מאוד מסוים, עזבי שזה משמר את הפטריארכיה וכאילו באמת…
רחל: כן, אבל את כבר הופכת לדמות חינוכית…
רעות: את הופכת…
רחל: את לא יכולה להיות מינית או סקסית. את לא יכולה…
רעות: נכון, ואיך זה הגיוני, שכאילו, שסביבנו זה נע סביב גיל 30 ו-40 או 25-30 וזה…
רחל: בואי, אני ילדתי בגיל 21.
רעות: בדיוק. היא ילדה 21, אני ב… את האחרון לא זוכרת מתי. בקיצור, זה תקופה שכן פורחים.
רחל: הכי!
רעות: הכי! 20, 30, 40, זה כאילו התקופה…
רחל: הכי.
רעות: …שהגוף בפריחה, והנפש בפריחה, ואיך אפשר לכבות את הנושא הזה של ה… של המיניות, של, של חדוות ההתלבשות?
רחל: של הגוף.
רעות: של הגוף…
רחל: של הגוף.
רעות: של לחגוג אותו.
רחל: נכון.
רעות: ופתאום הצורך הזה בלהקטין, ולהצניע, ולהשטיח, ולשטח, ולהתכסות, כל הזמן זה גם הרצון הזה…
רחל: להיעלם.
רעות: להיעלם, להיטמע במרחב.
רחל: גם להיות… הרבה נשים מהרגע שהן אימהות, הם כאילו בשירות המשפחה.
רעות: כן.
רחל: זאת אומרת, האינדיבידואל שאת קצת נעלם, את יורדת ברמת האישיות והופכת להיות המשפחה. כאילו, את הופכת…
רעות: כן.
רחל: נכללת בגוף הזה, התאגיד, את חלק מהתאגיד הגדול.
רעות: כן, כן, כן.
רחל: כן, והלבוש מאוד-מאוד מבטא את זה, והרבה פעמים את רואה, נגיד, אני רואה על כל מיני חברות, איך ברגע שהם נהיו אמהות לכמה ילדים, הם פתאום נראות לי נורא דומות לאמהות שלהם כשהם היו… כשאנחנו היינו ילדות. [רעות צוחקת] כאילו, זה פתאום אותו וייב, את כאילו משחזרת "אה, איך אמא אמורה להיראות? אה, אוקיי, אז ככה אני אעשה".
רעות: ממש.
רחל: וזה נורא מעניין. עכשיו, יש כמובן את הפן המאוד ברור ומובהק ומתבקש, שאמא, כשאת עוברת את הפאזה ונהיית אמא, אז אין מה לעשות, כאילו, מלכלכים אותך, פולטים עלייך. אה… ואת הולכת לנגב באמצע היום, חם לך כי את מתרוצצת ממקום למקום.
רעות: אז במה את… בדיוק. את בגינה, אז את צריכה נעלי ספורט.
רחל: את רצה אחריהם בים, טה-דה-דה. כאילו מה, תדפקי את הביקיני…
רעות: נכון.
רחל: …מנומר ורסצ'ה שלך כשאת רצה אחריהם ומנקה להם את התירס מהחול?
רעות: ממש!
רחל: אז זה כאילו, יש גם את זה.
רעות: יש את המימד הפרקטי. אבל צריך לשים לב, כאילו, שזה הופך להיות… שהפרקטי הופך להיות 99 אחוז מהזמן…
רחל: נכון.
רעות: אז יש פה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.
רחל: נכון, נכון, נכון.
רעות: ואני כן מבינה, יש את הרעיון הזה של פרקטי, והיו גם בקשות ש… "מה לובשים? מה לובשים שייראה גם כיפי וגם פרקטי? אבל גם יש לי שלושה ילדים".
רחל: ואז בסוף תמיד את נתקעת על האוהל השחור.
רעות: ובסוף… נכון, בסוף תמיד זה הסניקרס.
רחל: שמלת A-Line מעפנה.
רעות: בדיוק, שמלה משוחררת.
רחל: שחורה.
רעות: למה? בדיוק, שחורה.
רחל: לא רואים כתמים.
רעות: למה? כי את עם הילדים.
רחל: כן.
רעות: כזה, הפרקטיקה, ברגע שהפרקטיקה אוכלת את כל מה שמסביב, מסביב…
רחל: כמו שאמרת קודם, את מבזבזת את מיטב שנותייך.
רעות: מיטב!
רחל: על לוק…
רעות: לוק…
רחל: כל-כך זְבַּלָה.
רעות: ממש.
רחל: למה?
רעות: ומתי רואים את הפריחה? אני רואה גל פריחה שהילדים כזה כבר גדולים, ו"הפרקטיקה"… הרבה פעמים אני רואה את הפריחה בחמישים ו-, כאילו…
רחל: נכון.
רעות: בחמישים ו- או פתאום בסבב ב', שהילדים לא כל הזמן איתך.
רחל: זה לא המרכז.
רעות: ויש להם ש… זה לא המרכז. פתאום את רואה פריחה.
רחל: בכלל, נשים שהפרידו כוחות…
רעות: נשים שמתלבשות, כן.
רחל: והילדים חצי שבוע לא איתם, את רואה איך יש אה… שינוי. יש לי כמה מכרות כאלה…
רעות: גם לי.
רחל: שאת שמה לב שביום שלישי…
רעות: היא מתלבשת כמו בן-אדם.
רחל: ואוו! [צוחקת] וביום חמישי, אוקיי, מה קרה?
רעות: אוקיי. זהו, זה איזשהו משהו כל-כך מושרש, ובאמת, אני חושבת ש… אני לא יודעת איך פותרים… איך באמת לפתור את הדיסוננס הזה, כי באמת ברמה הפרקטית זה מאוד חשוב, כי מה לעשות, שאנחנו רוב הזמן עם הילדים, וזה רוב הזמן כאילו סביבם…
רחל: את עם חזיית הנקה, ואת זה…
רעות: ואת עם חזי… אז זהו, זה כאילו… ואם את עושה צמודים, אז את בכלל, נגיד תהילה, AKA תהילה - צמודים. אז בכלל את כבר בלופ כזה שאת לא יודעת מאיפה להתחיל. אני פשוט…
רחל: כן… הבטן עוד לא חזרה, את כבר בהריון שוב.
רעות: אני פשוט קראתי תסכול. כאילו, מצד אחד היא רוצה לחזור ל… לכיף, לפְרֶשִׁיוּת, לחדוות ההתלבשות, ומצד שני היא מרגישה שהאמהות ממסמרת אותה לאפרוריות הזו. אז בעיניי צריך כל עוד הפ… כאילו, אני בעד הפרקטיקה והכל, אבל ברגע שאנחנו הופכות כל הזמן את הפרקטיקה לחזות הכל… באמת אני רואה אנשים סביבי שהפרקטיקה היא חזות הכל. הקוקו תמיד יהיה קוקו נמוך, נעלי ספורט… ה…
רחל: ג'ינס.
רעות: ג'ינס, בדיוק. ג'ינס, נעלי ספורט.
רחל: גופייה שחורה.
רעות: הניו באלאנס. גופייה שחורה - זה תמיד יהיה טי-שירט.
רחל: כן.
רעות: התיק תמיד יהיה של "ג'נספורט" או משהו כזה. כי הכל מאוד-מאוד פרקטי…
רחל: כן.
רעות: ומאוד אימהי, וזה לוק אימהי!
רחל: כן.
רעות: ואני אומרת, [מרימה את הקול] אי-אפשר…
רחל: לא.
רעות: אי-אפשר לשרוד 100 אחוז אימהות! מי שזה… כמובן, שיש נשים שזה בסדר, זה הקטע שלהם וזה הקיק שלהם, והם לא ש… אבל למי שזה מדגדג, היא חייבת להיות מודעת לדבר הזה…
רחל: זה גם…
רעות: שבסופו של דבר זה יאכל…
רחל: כן.
רעות: זה יעכיר, זה יתסכל…
רחל: וזה גם יפגע באימהות.
רעות: נכון. וזה גם…
רחל: את כל הזמן תאשימי…
רעות: את הילדים.
רחל: את העובדה שהפכת להיות אמא.
רעות: נכון! כי בגללם, או בזכותם, הנה, אני גם מזניחה, ותמיד "אה, אוקיי", אז כאילו איכשהו זה גם מתחבר אליהם, וזה כל-כך כיף לראות נשים שיצאו מהמעגל הזה, שהן מעל מעגל… ואני אומרת, כאילו, לפעמים באמת הלסת… למה הלסת צריכה ליפול לי מאמא, או למה הלסת צריכה ליפול לאחרות שהן רואות אותי בג'ימבורי, או שהן רואות אותי בגינה, כאילו שאני קצת מעבר ללוק ה"זֶנַח" שלי.
רחל: כן, כן.
רעות: אני קוראת לזה "לוק איסופים-פיזורים". [רחל צוחקת] לא רוצה להיות כל החיים בלוק איסופים-פיזורים, לא צריכה. מי שזה מדגדג לה, לא חייבת. כאילו, הלוק איסופים-פיזורים, זה היה במשך תקופה מאוד-מאוד ארוכה, ובמיוחד בתקופת הקורונה, קל גם להישאב לזה שהכל היברידי, ואת לא צריכה לצאת כל יום מהבית.
רחל: נכון. נכון.
רעות: ואני אומרת, זה כל-כך עשה לי אפור…
רחל: כן.
רעות: זה כל-כך התיש אותי ברמה… זה כל-כך הוריד לי את האנרגיות. אז בסדר, אז היו כאלה ש… "מה היא חשה את עצמה מתלבשת לג'ימבו…?" אבל לא! כן! גם לג'ימבורי לפעמים בא לי להתלבש כמו בת-אדם, אפילו שהם עליי ואיתי.
רחל: כן, אבל אז את התינקת פולטת עלייך חצי קילו של…
רעות: בסדר, בסדר, בסדר.
רחל: של מטרנה, ואת אה…
רעות: אז אני לא אומרת 100 אחוז מהזמן.
רחל: כן.
רעות: אבל קצת. אם אני 24/7 עם הילדה, אני לא יכולה 24/7 להיות לבושה כמו אמא שלה, בלבד.
רחל: כן.
רעות: אמא שלה צריכה גם אוויר.
רחל: גם ה… הגיע אולי הרגע שבו אנחנו יכולות כבר לגאול את עצמנו מהתבניות האלה שהתרבות מכינה לנו של או - "את או אמא או סקסית".
רעות: כן, נכון.
רחל: ואגב, בשתיהן, בשתי התבניות האלה את משרתת מישהו אחר.
רעות: לגמרי! בוא נשים את זה על השולחן.
רחל: הגיע הזמן שאנחנו נפרוץ את ה… את אותם גבולות. עכשיו, אם נדבר פרקטית, אני יכולה לפחות לדבר על עצמי. שאני בבית, אז יש לי בגדי בית.
רעות: כן.
רחל: אבל הם מהממים, אני אוהבת אותם. זאת אומרת, כן, יש לי איזה שמלת "Polka Dot" כזאת, נקודות קטנות, כחולה, שהיא כאילו סוג של המדים שלי בבית, אבל היא כל-כך יפה, היא כל-כך נוחה, היא קצרה, היא חושפת רגליים במידה נכונה, יש לה מחשוף קטן, השרוולים שלה כאלה, פלאפים מהממים, והיא תמיד עושה… היא תמיד מקפיצה לך את העין, היא משמחת אותך. אני מסתכלת במראה, אני אומרת, "אה, וואו, כן". כאילו אני בבית…
רעות: אני חושבת שזו נקודה כל-כך חשובה שמדברים על לבוש של אמא, כי באמת גם לוק איסופים-פיזורים, אפשר לדאוג שהוא יהיה פיין…
רחל: נכון.
רעות: אפשר להתפנק, זה תמיד הרגיש לי כאילו להתקמצן לקנות את הדברים האלה, כי זה לוק איסופים-פיזורים.
רחל: ממש לא.
רעות: אבל אם… שהם היו קטנים זה היה יותר, עכשיו הם גדלו למזלי, וכיף. אבל, אם את בבלנד הזה של לוק איסופים-פיזורים, כאילו, אם יש לך צמודים והם קטנים ואַת רוב הזמן… אז תדאגי שהלוק איסופים-פיזורים יעשה לך נעים, כמו שמלת הנקודות שלך.
רחל: כן.
רעות: תדאגי שתסתכלי, שתעברי במראה או שההשתקפות שלך מהחלון…
רחל: כן. ישמח אותך…
רעות: שיהיה לך נעים.
רחל: יבוא לך אור בעין.
רעות: בדיוק, שישמח אותך. ואני חושבת שזה פתרון מדהים…
רחל: כן.
רעות: כי הוא גם משלב את הפרקטיקה. אז כל הרעיון הזה של הלבוש של אמא, אצלי זה היה הלבוש של סבתא כבר, מקבל כאילו זווית קצת אחרת.
רחל: נכון.
רעות: אני חושבת שיש משהו מאוד-מאוד משחרר, וצריך להבין את זה, זה כביכול מאוד קל, כאילו, זה נורא קל להישאב לזה, ומאוד קשה לצאת מהלופ הזה של…
רחל: אני חושבת שגם כדאי…
רעות: …להתלבש כמו אמא.
רחל: …לעשות את זה ב-section של הפיג'מות. פשוט להעיף את כל הפיג'מות ג'יפה.
רעות: וואו, להעיף, להעיף.
רחל: לקנות לך שתיים, לא צריך יותר.
רעות: וזה גם לא צריך מעצבים, זה יכול להיות בדלתא, זה לא…
רחל: הכל יכול להיות, אני לא יודעת. [מגחכת]
רעות: כל מה… אני אומרת לך…
רחל: אבל יכול להיות, יש, יש, עושים בארץ דברים מאוד יפים.
רעות: דלתא. אינטימה.
רחל: מאוד יפים, בדלתא, אינטימה…
רעות: ממש!
רחל: אפרודיטה, גם ראיתי כמה דברים יפים.
רעות: אפרודיטה.
רחל: תקני לך שניים, שני סטים בסוף עונה…
רעות: וזהו.
רחל: תשלמי, לא הרבה כסף.
רעות: ולהעיף את כל המיקי מאוס.
רחל: של דברים יפים, יפים. שאת קמה… את נכנסת למיטה בערב, את קמה בבוקר, את מסתכלת על עצמך במראה לפני שאת מצחצחת שיניים, ואת אומרת, "וואו, איזה יפה אני".
רעות: נכון. אז אני רוצה להגיד…
רחל: את לא עם חולצת סוף מסלול גזורה, או איזה משהו…
רעות: אני לוקחת על עצמי את הדבר הזה, באמת, כי אני לא מספיק משקיעה ב… בלבוש הבית. זה, לבוש בית, מבחינתי, זה לא איסופים-פיזורים, כאילו, אבל כן, פיג'מות. אז יש לי חברה, ר', רעות, לא משנה, אני לא יודעת אם היא מאזינה.
רחל: רחל…
רעות: רעות, כן? ואנחנו במשך שנים מסתלבטות עליה. את לא מבינה, היא משקיעה בפיג'מות…
רחל: וואו, חלום.
רעות: כאילו בסֶטים. יש לה את לבוש הבית הכי מפו… עד לרמת… היא קונה… היא לא קונה בלי נעליים.
רחל: וואו.
רעות: ממש.
רחל: תואם.
רעות: נעליים, והסט תואם, ותמיד שהיא מארחת אותנו, זה כמו יו הפנר [רחל פורצת בצחוק] עם החלוק, שמתחת לחלוק יש את גופיית הזה…
רחל: יואו, אני שרופה על החלוקים האלה.
רעות: וזה יכול להיות סאטן, ובחורף זה לא קטיפה, זה בד. אבל איזה כיף! והיינו צוחקות עליה כאילו במשך שנים, אבל עכשיו אני אומרת, בוא'נה, היא הבינה משהו…
רחל: הבינה, בטח הבינה.
רעות: …שאנחנו לא מבינות, שאני עכשיו מבינה. אבל איזה כיף.
רחל: אני השבוע…
רעות: ויש לה ארבע צמודות, ארבע. ארבע.
רחל: …חמק ממני, חמק ממני חלוק סאטן דולצ'ה גבאנה, מעלף.
רעות: איך? יואו.
רחל: מישהי קנתה אותו לפניי.
רעות: לפנייך?
רחל: תהני, מתוקה.
רעות: לא נורא, שילך לך ל… סתם. [צוחקת]
רחל: בדיוק.
רעות: בקיצור, כן.
רחל: אבל את כל-כך צודקת, כי הלבוש הזה של הבית, שאת… אני לא… אני בכלל לא מדברת על מי רואה אותך, זה לא מעניין אותי.
רעות: לא מעניין.
רחל: אני מדברת עלייך! את מניקה? תקני סט גופייה ומכנסיים קצרים, שיעשה לך כיף להרים אותו בלילה. את רק תגעי בבד…
רעות: נכון.
רחל: בטקסטורה שלו…
רעות: זה יעשה לך נעים.
רחל: יהיה לך נעים, יהיה לך כיף, יהיה לך… תסתכלי על עצמך ואת תיהני מזה. זה שאת עכשיו בתקופה של אימהות, בתקופה כזאת, שאת כן קצת מוקדשת למשהו שהוא אחר ממך, למישהו שהוא אחר ממך, זה לא אומר שאת ב-hold.
רעות: נכון.
רחל: להפך.
רעות: להפך, להפך! ואפילו זה צריך להיות יזום. "בימי שלישי ורביעי, אני מיליון דולר". ואם זה לא בא בטבעיות, זה צריך להכניס את זה ליומן ממש, שבימים כאלה וכאלה, אני נראית מיליון דולר, וביום כזה וכזה אני יכולה ל… זה ממש…
רחל: עכשיו, אני…
רעות: אם לא עושים את זה חלק מהרוטינה, זה פשוט נעלם, ו…
רחל: אני חייבת להגיד, עכשיו אני חייבת להגיד שגם המחשבות שלנו על מה זאת אמהות, הם הרבה פעמים מחשבות מבאסות. כי גם להתחמק מאותו לוק אימהי, זה גם, זה גם - ממה את בורחת?
רעות: ממה את בורחת עכשיו?
רחל: הרי, מה רע בלהיות אמא? מה רע בלהיות אמא?
רעות: אז זה…
רחל: זה כיף! זה טוב! תאהבי את זה, את לא צריכה להיות אותה צעירה של לפני. הרי קרה לך משהו, עברת משהו גדול, הגוף שלך עבר משהו גדול. הוא חזר לעצמו, הוא לא חזר לעצמו, פחות מעניין. אבל גם תכבדי את האמהות, זאת אומרת, גם אנחנו בשיחה הזאת, שימי לב, נכנעות לתבניות האלה. אנחנו גם אומרות "זה או שאת סקסית או שאת אמא".
רעות: כן, לא, אבל אני אומרת, איך שאני רואה את זה, יש נשים שזה אולי טוב להן וזה, אבל אני מדברת, כלומר, הפרק הזה קם אה… מאיזשהי מצוקה או חוסר נוחות. כלומר, ברגע שאת באמת מרגישה שזה שואב, ברגע שאת באמת מרגישה שדברים לא יושבים. יש אמהות שמרגישות 100% עם זה, אני רואה אותם, כל ה"ניו באלאנסיות" אצלנו, עם הג'ינסים והתיק גב והקוקו הנמוך ונטולות האיפור - סבבה, מי שזה לא מפריע לה. אבל מי שמרגישה שזה אוכל אותה ושהיא מאבדת חלק מהזהות שלה.
רחל: כן.
רעות: ושמשהו בה באמת כבה, ושהיא לא תהילה של לפני, אני אומרת, לא לחכות עם זה. לי הייתה תקופה של הם היו צמודים, ינאי ושילה, והייתה לי תקופה של סוג של הזנחה, במשך באמת תקופה מאוד-מאוד ארוכה. ואני אומרת, למה? כאילו, יכלתי לשלב בתוך זה. לא הייתי צריכה להיות אושיית אופנה כדי…
רחל: שמעי, אני לא מתחברת לזה, אבל אני אולי כי באמת ילדתי בגיל מאוד-מאוד צעיר, אבל אני רואה סביבי חוויה הורית של מותשוּת. אני רואה סביבי אנשים מותשים, עייפים, כאילו הם רק מחכים שהגן ייפתח…
רעות: כן.
רחל: שהגן לא ייגמר. אני לא יודעת, זה כאילו סוג אחר של הורות, אני לא שופטת, כי שוב, באמת יכול להיות…
רעות: כן, לא, אנחנו לא שופטים.
רחל: אני גם הייתי בזמן אחר וגם בגיל אחר.
רעות: היום זה קשוח.
רחל: כן. ואני רואה משהו אחר. ויכול להיות שכל חוויית המותשות הזאת היא… מתחברת גם להתלבשות.
רעות: אין ספק.
רחל: את מחפשת את הנוח, את הפשוט, את הקל…
רעות: אין ספק.
רחל: את המהיר, את המתכבס.
רעות: ואני אומרת, ואני אומרת שאם זה מפריע לך, ואם את מרגישה שזה זה, את תשלמי על זה גם את המחיר. יש לזה מחיר ל… להישאב ל… אם זה לא מפריע לך…
רחל: למותשות.
רעות: יש לזה מחיר. אם לא שמים את זה, אם לא לפחות מודעים לזה, באמת, אני מרגישה ששילמתי מחיר, כאילו, באמת, בשנים יפות שלי…
רחל: כן.
רעות: שילמתי מחיר. ולא הייתי צריכה… כאילו, חבל שרק בגיל כזה יחסית מאוחר, לייט בלומרית כרגיל.
רחל: מצד שני, את רואה נשים שהם באות לך עם עקבים 13 סנטימטר, וסקיני מטורף ולא יודעת מה… לגן משחקים, ואת אומרת, מה?
רעות: אני אומרת, מה?
רחל: היא לא צריכה ללכת לנדנד אותו או להרים אותו מהארגז חול? ו…
רעות: נכון. אז קודם כל, אני באמת אפס אה… לא שופטים פה, באמת, וכל אחת מה שעושה לה טוב. ולכן אני אומרת, אנחנו יכולות רק להעיד על עצמנו, באופן אישי חשוב לי פרקטיקה, אבל זה לא חייב לבוא על חשבון של "סבתא".
רחל: על חשבון…
רעות: כאילו, את יכולה להיות על שטוח, את יכולה להיות עם סניקרס, אבל את יכולה לקבל משהו מה… מהדמות הזו שאת כמהה לה מלפני האימהות.
רחל: נכון.
רעות: וזה לא חייב להיות לבוש. זה יכול להיות אפילו ברמת הבושם. אני הייתי סתם, שמה ספריי של ויקטוריה סיקרט ועפה מהבית. למה? למה? למה אני לא אשים את השאנל, "שאנל מדמואזל" או את הנרסי… למה אני לא אעשה את זה? זה יכול להיות אפילו בושם או סומק.
רחל: כן, כי את ב-hold, כי את ב-hold.
רעות: או אביזר לשי… בדיוק, את שמה הכול על hold. ותחושת ה-on hold הזו יכולה לקחת שנים.
רחל: כן.
רעות: אז להיות מודעים לזה, לנסות איפשהו לשבור את ה-pattern, את התבנית, לעשות את זה באופן יזום, אבל זה פשוט לטווח הרחוק ממלא באוויר. אז…
רחל: פרק חשוב.
רעות: אז תהילה, וכל התהילות למיניהן שאני כמובן בתוכן, אני מקווה שככה, הפרק הפיל כמה אסימונים.
רחל: אני כבר שכחתי.
רעות: תקופה מא… שכחת? וואו, איזה כיף לך.
רחל: ממש.
רעות: אני עם מרום, אז אני עדיין שם, אבל זה לא צמודים, וזה לא… כאילו, זהו, עכשיו הוא כזה…
רחל: כן.
רעות: כזה, "תגדל את עצמך, ילד". [צוחקת]
רחל: הכי טוב.
רעות: טוב. רחל גץ סלומון, כמידי פרק, איפה אפשר למצוא אותנו?
רחל: אנחנו בספוטיפיי, אנחנו ביוטיוב, אנחנו באפל פודקאסט, בגוגל פודקאסט, וגם באתר של "אודיותר".
רעות: וכמובן, באינסטגרם ובפייסבוק ו…
רחל: רעות בלינקדאין…
רעות: בלינקדאין ובטוויטר ובטיקטוק.
רחל: אני חייבת כבר לפתוח, שנים.
רעות: שנים, זהו, היא חייבת.
רחל: חייבת.
רעות: בכלל, אם אתה לא שם, אתה כמעט…
רחל: לא קיים.
רעות: …ולא קיים.
רחל: אני קיימת. כן.
רעות: אני צוחקת. האווטארית. תשרייני את האווטארית שלך…
רחל: נכוווון.
רעות: שתפתח לך פרופיל.
רחל: יפה.
רעות: תודה רבה, עד הפרק הבא.
רחל: תודה. ביי ביי.
ג'ינגל: "אודיותר", הפודקאסטים של ישראל.
קריין: הוקלט באולפני ADIO, המשווקת את ספוטיפיי בישראל.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments