מתלבשות על זה - פרק 1: למה לי מינימליזם עכשיו

מה זה מינימליזם ולמה אנחנו שומעות את זה בכל מקום, למה הארון של רובנו עמוס כל כך, למה יש לנו בארון בגדים שאנחנו לא לובשות אבל לא נוציא אותם ממנו לעולם. ניגע בפסיכולוגיה של האופנה, נבין את המנגנונים שלנו ונשמע מה זה אומר ארון קפסולה, למי הוא מתאים ואיך אפשר לעשות את זה.

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 27/01/2021.

‏[חסות]

‏פתיח מוזיקלי: רשת "FRESH".

‏קריינית: בלי קשקושים, רק מה שמעניין.

‏[מוזיקת פתיחה]

‏רעות: טוב…

‏רחל: שלום, שלום.

‏רעות: רחל גץ סלומון. איזה כיף! פודקאסט ראשון, "מתלבשות על זה", מרשת "FRESH".

‏רחל: כיף! "מתלבשות על זה".

‏רעות: מתלבשות.

‏רחל: אז בעצם אנחנו הולכות לעשות פה פודקאסט שעוסק באופנה ולייפסטייל, סטיילינג.

‏רעות: על מה אנחנו הולכות להתלבש? על מה לא? [צוחקת]

‏רחל: בדיוק, על מה לא? כשהתחלנו לחשוב על הפודקאסט, הרשימה הייתה כל-כך ארוכה, שפשוט לא, לא הצלחנו להתפקס אבל הנה, לאט-לאט…

‏רעות: נכון.

‏רחל: והיום פודקאסט ראשון.

‏רעות: נכון. אז הרעיון הוא, באמת, לקחת כל פעם צד אחר, פן אחר של אופנה, לצלול קצת לעומק, לאורך, לרוחב. רחל, רגע לפני שצוללות לפרק הראשון, קודם כל, תציגי את עצמך. רחל היא חוקרת אופנה. בחורה מבריקה, אבל אני נותנת לה להציג את עצמה [רחל צוחקת]. תחזיקו חזק זה הולך להיות אה…

‏רחל: טוב, טוב, בואי נירגע…

‏רעות: כן? יאללה, תני לנו את זה.

‏רחל: אז אני רחל גץ סלומון. אני בוגרת המחלקה לאופנה ב"בצלאל", האקדמיה לאמנות ועיצוב. יש לי גם תואר שני בלימודי תרבות, והיום אני כותבת את הדוקטורט שלי שעוסק באופנה, אה… במסלול לעיצוב, שנמצא בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון [רעות צוחקת]. ואם שרדתם את כל זה, אז זה רק כדי לשמוע, שבעצם הדוקטורט שלי עוסק בפריט לבוש סופר-מעניין שאני מאוהבת בו ולבשתי אותו כל חיי והוא…

‏ביחד: החצאית!

‏רעות: זה אני יודעת.

‏רחל: ואני חוקרת את החצאית מכל מיני היבטים וצדדים ואני יכולה להגיד שהגעתי לתובנות מרחיקות לכת, בטח ובטח לגבי הרחוב הישראלי והאישה הישראלית והמתלבשת הישראלית…

‏רעות: טוב, רגע, נשאיר את זה לפרק, זה… אל תתני לנו את הכל.

‏רחל: בדיוק. אנחנו נקדיש לזה פרק שלם…

‏רעות: כן.

‏רחל: אז תחכו.

‏רעות: כן.

‏רחל: אבל לצידי נמצאת אושיית האופנה [רעות פורצת בצחוק] והסטייל, רעות תורג'מן.

‏רעות: אושייה. סושייה, אולי. כן, טוב, אז אני רעות, מי שלא מכיר, אני קודם כל אומרת מה שאני בטוח: אני אמא לשלושה, גרה בנס ציונה, נשואה לדורון, ובאמת, רק ב… בעצם בשבעה חודשים האחרונים התחלתי לעשות אופנה - הגשה, כתיבה, יצירת תוכן. עד לפני שנה, מי שלא יודע ויודעת, הייתי בקיוביק שלי, חברת הייטק, הסאחיזם הרגיל וככה, בשנה האחרונה, התחלתי לייצר פיסות תוכן אה… ונפתח לי ככה עולם שלם של באמת, דברים שאני עושה סביב האופנה.

‏רחל: זה ממש מדהים. בעצם איך, איך הדבר הזה קרה? את יכולה לתת לנו, רגע, איזה דקה על איך זה קרה?

‏רעות: כן, לא, זה ממש סביב ה-יצירת תוכן. התחלתי לייצר פיסות תוכן - איך אני קונה, אם אני קונה, למה אני קונה. יצאתי גם באיזשהו מסע, שלא קניתי בגדים שנה שלמה ושרדתי כדי לספר, וככה…

‏רחל: בדיוק. שרדת כדי לעשות את הפודקאסט הזה…

‏רעות: נכון.

‏רחל: ולדבר בדיוק על זה, כי היום זה בדיוק מה שאנחנו הולכות לדבר עליו. על מינימליזם ועל ארון…

‏ביחד: קפסולה.

‏רעות: מלתחת קפסולה.

‏רחל: בדיוק. אז היום…

‏רעות: אני רק שומעת את זה, עושה לי נעים בכל הגוף.

‏רחל: וואו, אני רק שומעת את זה…

‏רעות: עושה לך חררה…

‏רחל: ונהיה לי התקף חרדה.

‏רעות: חרדה, נכון, נכון.

‏רחל: לא חררה, התקף חרדה.

‏רעות: כן, יש את זה להרבה נשים. הרעיון הזה של מלתחת קפסולה מלחיץ, אה… מה, מה זה אומר? מה, מה את, שאת שומעת מלתחת קפסולה, איפה זה תופס אותך?

‏רחל: זה חונק אותי. תשמעי, קודם כל, מלתחה לא מדבר אליי. לי יש בבית חדר ארונות ולפני, בערך, חודש אמרתי לבן-זוג שלי, אלחי, אמרתי לו, "תקשיב, אין לי כבר מקום בחדר ארונות, אני לא יודעת מה לעשות". ואז, כל-כך לא אופייני לבני מינו, הוא אמר, "באמת, אני צריך לחשוב, איך אני מגדיל לך אותו".

‏רעות: יואו! [צוחקות] חלומי!

‏רחל: אני חושבת שרק על זה אנחנו צריכות לשקול להגיש אותו לפרס ישראל.

‏רעות: חלומי…

‏רחל: ממש, ו…

‏רעות: מגדיל לך אותו בשקל תשעים. אני מתה…

‏רחל: לא בשקל תשעים. [רעות צוחקת] החדר ארונות שלי הוא לגמרי לא בשקל תשעים, אבל גם על זה אנחנו עוד נדבר בהמשך.

‏רעות: נכון. מוּתָגיסטית.

‏רחל: ועכשיו אנחנו מתלבשות על מינימליזם…

‏רעות: מינימליזם.

‏רחל: ועל ארון קפסולה, שבעצם, רעות, זה אחד הנושאים…

‏רעות: זה הפורטה שלי.

‏רחל: ב-דיוק.

‏רעות: נכון. מלתחת קפסולה, זה לגמרי הפורטה שלי.

‏רחל: זהו. זה…

‏רעות: אבל קודם כל, מינימליזם. מה, כאילו, מה ה-vibes? אנחנו שומעות את המונח הזה, היום זה כאילו נורא טרנדי - מינימליזם, מינימליזם, מינימליזם צרכני. אנחנו כל הזמן שומעות את ה… איזה וייב יש לך מ-בכלל, מינימליזם באופנה? זה בכלל מתחבר? הרבה פעמים אני ש… לי זה נראה חיבור מאוד-מאוד טבעי - מינימליזם ואופנה. אבל את, כצרכנית אופנה שהיא לא מינימליסטית, זה בכלל, זה אפשר לשים את זה תחת… לחבר בין השניים? מינימליזם אופנתי? איפה זה תופס אותך, כאילו ה…

‏רחל: תראי…

‏רעות: בכלל, ההגדרה הזו של מינימליזם ואופנה?

‏רחל: נכון, בדיוק. מינימליזם זה, בעצם, תנועה שהיא התחילה עם העלייה של המודרנה כשהתחלנו, בעצם, התחלנו להצטמצם. התחלנו להצטמצם בכל דבר. עד אז, גברים ונשים, למשל, היה ביניהם מאבק מאוד-מאוד גדול על תפיסת מרחב, תפיסת נפח. אנחנו יודעים שגברים לבשו בגדים שהרחיבו את אזור האגן והירכיים שלהם, עד כמה שהיום זה מביך לחשוב בכלל על צורה כזאת של לבוש. ובהתאמה, נשים לבשו קונסטרוקציות ממש ענקיות אה… כן, הצרו מאוד עם מחוכים את האזור של המותן…

‏רעות: וכל הלמטה זה הקַצָּפוֹת. [צוחקת]

‏רחל: בדיוק. והלמטה הרחיבו מאוד.

‏רעות: חולה על זה.

‏רחל: אממ, ויש לזה המון דוגמאות ואנחנו באמת, לא נתיש פה מבחינה היסטורית. אבל לאט-לאט המהפכה המודרנית, מה שהיא הביאה ובישרה לעולם זה, בעצם, את תנועת הנגד. היא לגמרי הלכה על הצמצום, על כמה שפחות, על הקטן ועל המינימליסטי. זה נכון גם לגבי הנפח וזה נכו… והצורה, וזה נכון גם לגבי…

‏רעות: שהלך והצטמצם, הלך ונהיה יותר בק… בסילואט של הגוף.

‏רחל: בדיוק, כמה שיותר קרוב לגוף, כמה שיותר…

‏רעות: זה ממש התחיל בבגדים ומשם לתודעה עצמה.

‏רחל: נכון, אבל זה בעצם תנועה שאנחנו יכולות לראות אותה בכל דבר, באדריכלות, ב…

‏רעות: נכון.

‏רחל: בכל דבר - בכתיבה, בכל אחת מהאמנויות…

‏רעות: נכון, אפילו היום שירים מנוקדים בצורה שהיא מינימליסטית בעין. כן.

‏רחל: נכון מאוד, זאת המודרנה. זאת אומרת, מינימליזם זה הרעיון המודרני, הרעיון של הצמצום, של הקטן, של כמה שפחות. וזה נכון גם לגבי צבעים, וגם לזה אנחנו נקדיש בהמשך פרק שלם.

‏רעות: נכון. נכון, נכון, נכון. אז איפה, איפה מינימליזם במלתחה שלך…

‏רחל: אז תראי…

‏רעות: או שאין מינימליזם, לא קיים?

‏רחל: אז תראי, זה, אני יכולה להגיד שאני שונאת מינימליזם, אבל גם היום, גם במה שאני לובשת, שאני…

‏רעות: שונאת זה מילה קשה. [צוחקות]

‏רחל: אפילו שאני לובשת, כן? בגדים של מותגי-על ובתי אופנה מאוד-מאוד גדולים, רובם באמת הם בתוך הלוגיקה של מלתחה מודרנית, כן? אני לא לובשת פה קרינולינות ואני לא הולכת עם שרוולים שיש להם מבנים מאוד-מאוד גדולים. לפעמים, פעם בהמון-המון זמן, באירוע או משהו כזה.

‏רעות: כן, אבל את מדברת על מינימליזם מבחינת הנראות. אני דווקא מדברת על מינימליזם מבחינת ה… ממש כמות פריטים…

‏רחל: בדיוק.

‏רעות: עומס פריטים. מבחינת החוויה, שאת מול ארון עמוס או מינימליסטי אצלך זה כאילו חוויה… זה overwhelming כזה, לא?

‏רחל: אז אצלי זה משהו אחר לחלוטין, אבל אולי באמת תספרי לנו קצת את, על מה זה ארון מינימליסטי.

‏רעות: אוקיי, אז לי יש ארון שמורכב… בניגוד מוחלט [מחייכת] לחדר הארונות ההולך ותופח שלך… [רחל צוחקת] אמא'לה, אני בשוק שיש לך חדר שלם של אה… זה.

‏רחל: חדר שלם.

‏רעות: אני חייבת להגיד שזה נשמע חלומי, לפני שאני הולכת לַזה, זה באיזשהו מקום, כמה שאני מינימליסטית בנשמה, זה באמת נשמע משהו ממש-ממש קים קרדשיאני כזה…

‏רחל: תראי…

‏רעות: חדר ארונות זה משהו מאוד מפנק, מאוד luxury, זה באמת משהו… אבל אז, פתאום אני יכולה לחשוב את זה ואז אני צוללת למהות שלי וזה מביא לי חרדה. כאילו, לעמוד מול… וככה התחלתי את המסע המינימליסטי שלי. פשוט עמדתי מול ארון בגדים ו… ממש בתחושה, כאילו, הולכים להתמוטט עליי - כל הבגדים, כל העומס, כל הצבעים. לא ראיתי כלום, לא הבנתי כלום. ממש, בוקר אחד הבנתי, שאני לא יכולה לשאת את העומס הזה, את המגוון הזה, את, את כל הצבעים האלה. קשה לי עם זה. ושם אני התחלתי לצמצם, לצמצם את המלתחה שלי, כאילו, לקחתי החלטה מאוד-מאוד מודעת, שאני מפסיקה לקנות בגדים. לא אמרתי לשנה, לא תחמתי את זה…

‏רחל: וואו.

‏רעות: אבל אמרתי, "רעות, את לא קונה בגדים עד שאת לא לובשת את הבגדים שעם טיקטים!" [רחל צוחקת] את שומעת מה אני אומרת לך?

‏רחל: כן. כן.

‏רעות: היה לי סטוקים…

‏רחל: כן.

‏רעות: …של בגדים עם טיקטים…

‏רחל: כן.

‏רעות: ושלא, לא לבשתי. "עד שאת לא לובשת את הבגדים עם טיקטים, עד שאת לא לובשת את הבגדים שלבשת פעם אחת בלבד, את לא מתחדשת".

‏רחל: וואו.

‏רעות: זה, ככה יצאתי לדרך. כאילו, זה לא הייתה, "עכשיו אני תוחמת את עצמי בשנה". אז זה ממש שתי החלטות כאלה קטנטנות ומשם זה התגלגל. עכשיו, במהלך… שהפסקתי לקנות, התחלתי ללבוש את מה שאני, מה שעדיין לא לבשתי או מה שלבשתי פעם אחת בלבד. פתאום נפתח לי עולם, נפתחו לי הצ'אקרות, כמו שאומרים. התחלתי ללבוש, התחלתי לעשות שילובים, פתאום נהיה לי סדר, פתאום לא היה לי את הלחץ הזה של ארון עמוס. פתאום לא היה לי את הלחץ הזה של המון-המון-המון-המון-המון בגדים. הבנתי, שאני כל-כך כל-כך הייתי זקוקה למסגרת הזו, לסדר הזה, לידיעה שאין לי אחרי מה לרדוף. זה הארון שלי, איתו אני קמה, איתו אני הולכת לישון, אלה השילובים שאני יכולה לעשות ופתאום נשמתי. אצלי המינימליזם בא ממש במקום שלא היה לי כבר נוח בעור של עצמי, הרגשתי שזה חונק אותי…

‏רחל: זה מדהים אותי.

‏רעות: הרגשתי שאני לא יכולה לנשום עם כל העומס הזה.

‏רחל: אבל למה? את יכולה להסביר לי, לחדד עוד פעם למה, למה זה שיש לך הרבה, גרם לך להשתתק?

‏רעות: יש לי הרבה ולא היה לי כלום. זה ממש, זה המי… זו ממש הגדרה נכונה: זה שיתק אותי. אממ, למה? כי יש… אני חושבת, שהעומס, העומס ב-ע'…

‏רחל: כן.

‏רעות: מאוד-מאוד מעיק. יש אנשים, שהעומס יכול להיות להם overwhelming, יש אנשים, שהעומס יכול לגרום להם לתחושת בלבול. מרוב שיש לי, והיה לי הרבה, לא ראיתי. כמו, "מרוב עצים לא רואים את היער" כזה, אז היה לי המון אבל לא ראיתי, לא הצלחתי לבחור. הייתי לובשת את הב… לא היה, לא ידעתי לעשות איתו עוד שילובים. כלומר, זה נשאר ברמת הבגד, לובשת וזהו. ואין לי מה לעשות איתו, לא מצליחה לשלב לו, ממש כמו אה, ממש שיתוק.

‏רחל: זה מאוד-מאוד מעניין. את מתארת בעצם חוויה של התקרבות למלתחה שהיא קפסולה בעצם, נכון? שהיא מורכבת…

‏רעות: נכון. היום, יש לי שני מדפים וארון תלייה…

‏רחל: וואו, אני לא יכולה לדמיין את זה. אמאל'ה!

‏רעות: איזה כיף! נכון שזה מחרפ…

‏רחל: שני מדפים?

‏רעות: מחמם את הלב, כן.

‏רחל: וואו. יש לי שני מדפים רק לקרדיגנים…

‏רעות: שני מדפים וארון תלייה. לחורף-קיץ, חורף-קיץ. כאילו, אין לי הפרדה בין חורף לקיץ, זה חלק מהרעיון של מלתחת קפסולה. אז גם חורף, גם קיץ, שני מדפים. הצבעוניות חוגגת, המינימליזם חוגג ואני מרגישה שחזרה לי שמחת החיים. באמת, ארון עמוס אמלל אותי.

‏רחל: וואו. זאת אומרת…

‏רעות: זה מילה קשה, אבל הוא אמלל אותי.

‏רחל: זאת אומרת, ברוב הזמן, רוב השבוע, את חוזרת על, על לוּקים. את כל הזמן משחזרת.

‏רעות: נכון. אני חוזרת, משחזרת, חורשת. גם אין לי בעיה לחרוש. אני נהנית, היום אני נהנית. מתוך המינימליזם אני מבינה שלחרוש על בגדים זו מעלה. זה כיף.

‏רחל: וואו.

‏רעות: נכון? [רחל צוחקת] אפילו שאני מופיעה כזה פה ושם, אין לי בעיה אייטם אחרי אייטם, להופיע עם אותה חולצה אפילו, שהיא פרינט אפילו ש… זה ממש לא מעניין אותי.

‏רחל: למה? כי מה שמוביל אותך, בעצם, זה תחושת הביטחון בבגד?

‏רעות: נכון, גם תחושת הביטחון וגם התחושה, שזה מה שיש. זה… אני לא הולכת עכשיו, כל אה… כל אירוע או כל הופעה או כל צילום או כל אייטם להתחדש - הרי זה מטורף - להתחדש במשהו אחר.

‏רחל: אני… את אומרת שזה מטורף…

‏רעות: אין סיכוי!

‏רחל: אבל אני חייבת להגיד, שאני מרגישה בדיוק ההפך. זאת אומרת…

‏רעות: שמה?

‏רחל: ברגע שאני חוזרת על בגד - לא נוח לי. לא, לא שאני חוזרת עליו בפני עצמי, אלא אני, כן? מרצה בפקולטה לארכיטקטורה אצלנו, מלמדת עיצוב את הארכיטקטים. אני לא מסוגלת, אני לא יכולה לדמיין את עצמי לבוא, שבוע אחרי שבוע, אפילו עם אותו פריט. זאת אומרת, עם אותה חצאית למשל, או עם אותו זוג נעליים. כן? אגב, במסגרת חדר הארונות שלי, יש שם מקום למספר לא מבוטל של זוגות נעליים. אה… לא מבוטל, אני אומרת, עשרות ש…

‏רעות: אבל איך? אבל איפה הסוף? אבל מה, מה עושות? איפה הסוף? הרי את לא תפסיקי להרצו… אז מה? כל פעם להתחדש? כל פ… איפה זה נגמר?

‏רחל: כל פעם להתחדש…

‏רעות: איפה זה נגמר?

‏רחל: ויכול להיות, שבגלל שהעיסוק שלי הוא כזה, זאת אומרת, בגלל שיש לי תואר של מעצבת אופנה, בגלל שאני חוקרת אופנה וכותבת דוקטורט באופנה, אז אולי גם יש ציפייה כזאת ממני. בכל פעם שאני מגיעה לכל מקום, מייד שואלים אותי…

‏רעות: מה לבשת? מאיפה קנית?

‏רחל: "מה את לובשת? מה זה?" פעם, עוד היו שואלים אותי "מה, זה את עשית?" לפחות, נפטרתי מהשלב הזה. "לא, זה לא אני עשיתי"…

‏רעות: מה את לובשת היום? זה מה זה מעניין. מה, מה את לובשת?

‏רחל: אבל "מה את לובשת היום?" ואז… אה, את שואלת אותי באמת מה את לובשת היום? [צוחקת]

‏רעות: כן, ספרי לנו, סתם, רק לסבר את האוזן.

‏רחל: אוקיי. היום אני לובשת חולצה של פייר קרדן המנוח, שנפטר בחודש שעבר. זאת חולצת וינטג' שלו, שאגב, אנחנו נקדיש אולי באמת פרק, לדבר על אה…

‏רעות: נקדיש, נקדיש, בוא נזרום. חצאית שחורה…

‏רחל: וחצאית של קלווין קליין…

‏רעות: הכל, מותגיסטית…

‏רחל: [צוחקת] שזה סביר, גרביונים של "זוהרה", שזה מותג ישראלי…

‏רעות: מכירים, יודעים.

‏רחל: סופר מצליח ומגניב. ומגפיים מסדרה שכבר לא קיימת של "אָגג", המותג האוסטרלי. אה, זאת סדרה שעשתה מגפיים נשיים, יש להם עקב של עץ והם, ככה, מאוד-מאוד מגניבות.

‏רעות: בקיצור, מכף… רגע, וגם העגילים…

‏רחל: העגילים שלי הם של…

‏רעות: מעצבת…

‏רחל: מעצבת יווניה [צוחקות]. כן, לגמרי. אבל אני חייבת להגיד, שאני לא קונה את ה… אני עדיין סטודנטית…

‏רעות: אבל איך מתחזקים? הרי זה לא זול, כאילו…

‏רחל: ב-דיוק.

‏רעות: זה מותגים, אז איך מתחזקים?

‏רחל: 20 שנה אני כבר סטודנטית, אז אני לא יכולה להרשות לעצמי לקנות באמת פייר קרדן במחירים של פייר קרדן. אני קונה הכל - כמעט כל מה שיש לי בארון, כמעט - אני קונה מיד שנייה, שכמובן ל-יד שנייה נקדיש פרק בפני עצמה, אממ, אבל, אבל, מה את לובשת היום, רעות?

‏רעות: יואו, אני זה בניגוד מוחלט. מכנסיים של "זארה", נעליים של "קסטרו", חגורה של "סטרווידריוס" [כך במקור], עגילים שהוזמנו מ"אליאקספרס" [רחל צוחקת], סריג אה, 2 ב-50 מחברת הלואו קוסט "סלקשיין"…

‏רחל: לא, זה לא יתואר.

‏רעות: זה כאילו ממש ניגוד מוחלט…

‏רחל: ניגוד, הניגוד המושלם. [צוחקת]

‏רעות: ניגוד מוחלט למה שאת לובשת אה… אבל כן, אז הנה, אני משלבת את המינימליזם שלי עם רשתות וכזה אופנת אה, אופנה מהירה, מה שנקרא. אַת, אֶת הארון המשובח שלך זה הרוב מותגים, נכון?

‏רחל: תראי, גם אני עברתי סוג של תהליך, והתהליך שאני עברתי הוא בעצם לסנן, להוציא החוצה מתוך הארון שלי, את כל ה"זארה", "מנגו", "H&M" וכולי. זה לא שאין לי פריטים אה… בכלל של רשתות מהירות. זאת אומרת, יש לי בארון, למשל, שלושה פריטים של קסטרו, שנקנו בשנות ה-90. זאת אומרת, הם על תקן פרטי אספנות. אממ…

‏רעות: כן, ממש סוג של וינטג' כבר.

‏רחל: ממש. זה סוג של אה… אני יודעת שיום אחד יחפשו אותם לאיזשהי תערוכה ויפנו אליי…

‏רעות: כן.

‏רחל: ויהיה לי מה לתת. יש לי בארון פרטי אספנות פר אקסלנס, כמו של "משכית" ו"רקמה" ומותגים שנעלמו מהעולם, גם מארצות הברית. אבל אני בעצם עשיתי את התהליך הזה של הסינון, ברגע שהבנתי שהבגדים שלי הם חלק מהעצמי שלי, הם חלק ממי שאני ואני לא יכולה להיות אה…

‏רעות: "זארה".

‏רחל: "זארה", "קסטרו", "פוקס", "מנגו", אה…

‏רעות: לא ב… לא בסטייל שלך להיות "נערת סטרדיוור"…

‏רחל: זה לא שזה לא בסטייל שלי. [צוחקת]

‏רעות: סתם, לא, אני צוחקת, אבל זה לא בא ממקום של מינימליזם, נכון? זה בא מהמקום של אה… של להתאים את הבגדים להוויה שלך, למי שאת.

‏רחל: בדיוק.

‏רעות: לא מהמקום של לצמצם…

‏רחל: בדיוק.

‏רעות: לא מהמקום של בהכרח לצמצם את המלתחה.

‏רחל: אבל גם חשוב לי להדגיש שאני לא בקטע מתנשא כזה, זאת אומרת, שאת יושבת לידי וכולך זארה-קסטרו-מנגו, אני לא אומרת לעצמי, אוקיי, כאילו…

‏רעות: כן.

‏רחל: "על הפנים, זוועה, אופנה נמוכה".

‏רעות: נכ… כן.

‏רחל: ממש-ממש לא, אני לא שם. אני, אולי בגלל שהעיסוק המרכזי שלי הוא אופנה ואולי בגלל שגדלתי בתוך מחלקה לאופנה ואני יודעת איך בגדים עובדים ואיך עושים בגדים ומה זה אומר…

‏רעות: לא, את מגיעה ממש מהבוהמה…

‏רחל: אההה…

‏רעות: כאילו, כן.

‏רחל: אני לא בוהמיינית, זאת אומרת…

‏רעות: כל ה"הוּז אנד שמוּז" כזה…

‏רחל: אני הגעתי לבצלאל, שזה, באמת, אולי, מגדל השן…

‏רעות: מעוז הזה…

‏רחל: ומעוז הבוהמה באמת, אבל הגעתי לשם בתור ילדה בת 21…

‏רעות: ממעלות אה…

‏רחל: עם ילד בן שנה, נשואה…

‏רעות: הכי זרוּת…

‏רחל: כן. הגעתי מהצפון, ממעלות תרשיחא, ללב הסצנה. הייתי פעורה, לא ידעתי כלום מהחיים שלי. אני לא אשכח את זה שבשיעור הראשון המרצה מבקש להוציא את ה-Sketchbook ואני אומרת…

‏ביחד: "מה זה סקצ'בוק?" [צוחקות]

‏רחל: וכולם הסתכלו עליי כאילו, את יודעת, הם כולם מציירים מודל עירום עם אבא ואמא שלהם מגיל שלוש…

‏רעות: כן.

‏רחל: וכזה, ואני שם ככה פעורה, אבל זה הסתדר. בסוף השנה כבר היה אצלנו תורות מי בא אלינו לארוחות שישי ומי שומר לנו… עושה בייביסיטר על הילד ו…

‏רעות: כן, לא, אז זה לא מהמקום של ההתנשאות, זה ממש לא שם.

‏רחל: כן, לגמרי, אז לא מהמקום של ההתנשאות. מעולם לא הייתי חלק מהברנז'ה על אף שאני פועלת בתוכה ואני אוהבת אותה גם מאוד. אבל ברגע שאת מבינה איך עובד בגד, איך עובדת תעשייה ואת מבינה, למשל, איך בגדים מגיעים לזארה, איך גזרות מגיעות לשם, צבעים. כשאת קולטת את כל זה, כשאת מרימה את המסך מעל עולם האופנה, אז את לא יכולה לאפשר לעצמך את ה… את החיקוי, את הולכת ישר למקור. ובאמת תזכירי לי, רעות, אולי אנחנו נעשה, נקדיש לזה פרק שלם על איך באמת עובדת התעשייה…

‏רעות: ברור.

‏רחל: איך זה קורה…

‏רעות: ברור.

‏רחל: איך יש טרנדים, איך אותו צבע…

‏רעות: [מרימה קול] ב-רור!

‏רחל: אנחנו נמצא בקסטרו, במנגו, בזארה וב…

‏רעות: ברור. אז אני, גם שהמסך - מן הסתם זה התחום שלי - גם שהמסך עלה, אני עדיין אין לי בעיה. המסך עלה, אני מודעת, אני כל היום בזה, אני סביב זה, סביב הקיימוּת, סביב מה קורה ב-אחורי הקלעים של עולם האופנה, ועדיין אין לי בעיה. אני לא מוצאת בזה… אין לי שום בעיה לגשת לזארה ויותר חמור [צוחקות], ל-אלי אקספרס…

‏רחל: יותר חמור.

‏רעות: ויותר חמור, ללכת ולהזמין את ה… את החולצה, את הפריט. להפך. טוב, בוא נעשה את זה. פרק "זארה סלאש עלי אקספרס סלאש מותגים". אנחנו…

‏רחל: נעשה. חובה.

‏רעות: נצלול לתוך זה…

‏רחל: אוקיי. אבל בואי תספרי לי קצת על מה שאת עושה. בעצם, ביומיום את הולכת אה… נשים מזמינות אותך אליהם הביתה…

‏רעות: בין היתר. בהקשר של מלתחת קפסולה, אז נכון, היום יש איזשהו צורך של הרבה מאוד נשים… בהתחלה הרגשתי נורא לבד, נורא בודדה בתהליך, כאילו חשבתי ש-אוקיי, זה, זה אני ועצמי עם עצמי, ובאמת עשיתי אותו… די לא שיתפתי, לא הבאתי מישהי שתעזור לי בכל הרעיון הזה של להצטמצם. הרגשתי שהמחנק הזה מהבגדים, זה משהו שהוא שלי פרטי. שהתחלתי לייצר פיסות תוכן לאינטרנט, הייתי… נפלה לי הלסת מכמות הנשים שהתחברו - לא למסר, אפילו - לתחושות. פשוט העליתי על הכתב וצילמתי ממש קטעי וידאו קצ… את יודעת, לתחושות - ליאוש, לתסכול, לזה שזה בולע אותם, אוכל אותם, שובּר אותם, מייאש אותם כמו מרוץ עכברים אחרי הקולקציה. וכן, היום, שאני בין היתר מלווה נשים, אז זו אחת הבעיות - וזה באמת בעיה - העיקריות, שאני נתקלת בה. איך…

‏רחל: איזה? מה הבעיה?

‏רעות: איך לצמצם את המלתחה. נשים, שלא מצליחות לצאת מהלופ הזה. לא יגיד שהן רוצות מינימליזם אבל השפע חונק אותן וממש משתמשות במילים שאני השתמשתי אה… שאמרתי לעצמי. [לאט ובהדגשה] לא - יכולות - להמשיך…

‏רחל: וואו.

‏רעות: מרגישות שזה חייב להיעצר, ואנחנו עובדות על ארון קפסולה…

‏רחל: ואת מרגישה שההליך הזה אפשרי? זאת אומרת, שנשים נפרדות בשמחה מפריטים?

‏רעות: אני חושבת שמי שלא עושה לה טוב… יש נשים שקונות, נהנות, מתלבשות ב"אהלן-אהלן" וזה כיף להם והן נהנות מההתחדשות. אבל יש נשים כמוני, המוני נשים כמוני, שזה לא עושה להם טוב.

‏רחל: שזה חונק אותם.

‏רעות: שזה חונק, שזה מייאש, שזה קובר אותן באיזשהו אופן, שזה משתק. ולנשים האלה אני מגיעה ובאמת אנחנו בונות… אני מלמדת אותן - לא… זה לא קל - אבל את התהליך שאני עברתי עם עצמי אני מלמדת איך לייצר… לא ארון מינימליסטי, אני לא באה וכופה את המינימליזם שלי. אף אחת לא נשארת עם שני מדפים [רחל צוחקת] וארון תליה פצפון, ממש לא. אבל קצת מהלך הרוח…

‏רחל: וואו, נראה לי גם מארי קונדו לא מגיעה למה שאת הגעת.

‏רעות: כן, אני גם לא עובדת בשיטת מארי קונדו. לא, הרעיון הוא באמת לפתוח את הראש ולהבין שזה אפשרי. מי שזה לא עושה לה טוב, יש דרך לצמצם, יש דרך למזער, יש דרך להגיע למלתחת קפסולה.

‏רחל: תראי, זה לא סתם שהרבה-הרבה נשים בעצם מגיעות למצב הזה, של האגירה, של השמירה, של הצבירה. יש אממ… לפני 10 שנים בערך הוציאו ספר מאוד-מאוד מעניין…

‏רעות: מה?

‏רחל: על הקשר שבין נשים למלתחה שלהם.

‏רעות: או-הו.

‏רחל: ממש. שזה נושא סופר-מעניין וכותבות שם, גם פסיכולוגיות וגם סוציולוגיות וזה. ובאמת, יש לנשים ולבגדים שלהם יחסים מאוד-מאוד קרובים, והם יחסי זהות. אחת החוקרות מוצאת שם, ממש, שנשים שומרות פריטים לפי שלוש קטגוריות. אחת של האישה שהם רוצות להיות.

‏רעות: וואי, חזק!

‏רחל: השנייה, קטגוריה שהיא קוראת לה "תמרורי אזהרה"…

‏רעות: בא לי לרשום את זה…

‏רחל: "האישה שאסור לי להיות"…

‏רעות: חזק!

‏רחל: זאת אומרת פריטים שאת שומרת, שמסמנים לך מה לא.

‏רעות: כמו מה? טוב, תיכף…

‏רחל: תיכף נגיע לזה…

‏רעות: מה השלישי?

‏רחל: והקטגוריה השלישית היא "האישה שאני בדרך כלל"…

‏רעות: שזה ה…

‏רחל: שזה הקז'ואל, שזה…

‏רעות: אזור הנוחות.

‏רחל: האם יכול להיות שאת בעצם בתהליך שעשית, אפשר לשייך אותך למספר שלוש? זאת אומרת…

‏רעות: מה? שזה ה…

‏רחל: לקחת את "האישה שאני בדרך כלל" ופשוט, הפכת אותה לדרך חיים.

‏רעות: דווקא אני גם מתחברת לראשון, "האישה שאני רוצה להיות". לקחתי את איך שאני רוצה להתלבש והורדתי אותו למלתחה שלי, את הרעיון הזה, הלכה למעשה. דווקא ברחתי מאזור הנוחות, שהיה מאוד כהה ותמיד אהבתי להתלבש, אבל זה תמיד איכשהו היה, כאילו, פחות עם סטייל, פחות התחבר לי למשהו פנימי עמוק. אז איזשהו שילוב, אצלי זה היה שילוב של האישה שאני רוצה להיות, נכון? תמיד אנחנו אומרות, "יואו, אבל עליה זה ישב מהמם"…

‏רחל: כן, זהו…

‏רעות: …"ומה הקשר עליי? עליי זה ייראה מה זה מכוער".

‏רחל: "על גבוהות זה יהיה מדהים"…

‏רעות: "על גבוהות"…

‏רחל: "על רזה זה יהיה מושלם"…

‏רעות: בדיוק, אני מטר וחצי ולא שדופה וכאילו וואי אבל עליה זה יראה טוב… אבל מה הקשר שלי?

‏רחל: כן, כן.

‏רעות: כאילו, איך אני כל היום אהיה על שטוח? אז לא! אז לקחתי את זה, את הכלבה ממילאנו [רחל צוחקת] והבאתי אותה למלתחה שלי.

‏רחל: מדהים.

‏רעות: ראיתי שגם אני… ראיתי כי טוב.

‏רחל: מדהים.

‏רעות: גם אני יכולה לעשות את זה. ו-ככל שהצטמצמתי - התהליך הזה קרה ככל שהצטמצמתי עם המלתחה. בגלגול הקודם שלי, שהייתי קונה כדי להיות כמוה, אף פעם זה לא פגע. מתי זה פגע?

‏רחל: זה לא הלך.

‏רעות: זה לא הלך. זה כאילו היה פֵייקִי. מתי זה פגע? בתחושה שלי - יכול להיות, שאני מבחוץ, כאילו, לא נראית זה - בתחושה שלי, מתי זה פגע? שצמצמתי את המלתחה. שעברתי לארון מינימליסטי, פתאום התחברתי למי אני רוצה להיות. הורדתי את זה ל-ממש, הלכה למעשה, לבגדים…

‏רחל: ואין לך ימים שאת עומדת מול השני מדפים, 2 וחצי מדפים, ואומרת לעצמך, "אמאל'ה"?

‏רעות: לא. לא, אני עד… אני לא עמוק בתהליך, אני לא שנים בתהליך, אני רק פחות משנתיים בתהליך, אבל עדיין לא. כי אני כל… הוא כ… הארון שלי כל הזמן מייצר לי שילובים, אני כל הזמן ממציאה טכניקות, אני כל הזמן…

‏רחל: טוב, זה מדהים בעיני.

‏רעות: גם הרעיון של השיתוף. כאילו, שאת מקבלת פידבקים…

‏רחל: פידבק.

‏רעות: …שיש עוד נשים כמוך…

‏רחל: כן.

‏רעות: שאת מקבלת השראה, נותנת השראה, יש בזה גם כן, משהו מאוד-מאוד…

‏רחל: בטח.

‏רעות: בכלל, קהילה נשית, יש בזה משהו מאוד-מאוד עוטף, מאוד-מאוד מחבר. אז הרעיון הזה, של ללוות מישהי בתהליך, שהיא ממצב איקס, שזה נראה לה… ואני מבינה אותה, אני מבינה…

‏רחל: כי היית שם…

‏רעות: הייתי שם. הרעיון הזה, של לעמוד מול ארון ולא לד… יש לך מלא אבל את לא יודעת מה את עושה איתו…

‏רחל: כן.

‏רעות: את לא יודעת מה את עושה איתו.

‏רחל: השפע הזה, אני חייבת להגיד, שהשפע הזה הוא ברובו עוד מאותו דבר, וזה אולי באמת, המלכודת הזאת של הרשתות המהירות, שהם ממש מנסחות את המלכודת הזאת, כי את קונה ואת קונה ו… "יָה, זה מהמם, ומהצבע הזה ומהגוון הזה"…

‏רעות: זה הרבה עוד מאותו דבר.

‏רחל: זה עוד מאותו דבר…

‏רעות: זה הרבה.

‏רחל: ובעצם, את לכודה בתוך תבנית.

‏רעות: וברגע שאנחנו מוציאות את כל הארון, שאנחנו מוציאות את כל הארון, ועוברות בדיוק מה יש לנו בארון פריט-פריט, את מבינה עד כמה זה עוד מאותו דבר.

‏רחל: ממש.

‏רעות: זה אותה חולצה, באותה גזרה, באותם צבעים, באותם…

‏רחל: וואו.

‏רעות: באמת, אותם גזרות, אותם צבעים, אותן חולצות, שזה פשוט מדהים לראות את זה מהצד, ככה, אני עושה תמיד זום אאוט…

‏רחל: טוב, תשמעי, זה נראה לי תהליך מרתק לעבור, באמת, לאותן נשים שאת מתארת, שנמצאות במצב של שיתוק כזה מול ארון כל-כך עמוס.

‏רעות: נכון. והקושי זה מה שהזכרת מקודם, הקושי העיקרי, מעבר לעובדה שזה באמת נורא-נורא אינטימי לצלול לארון שלהם ולנסות להפוך אותו לקצת יותר מינימליסטי, זה הרעיון הזה של ה"להיפרד"…

‏רחל: כן.

‏רעות: הרעיון הזה של להיפרד מבגד. עכשיו, זה לא משנה, זה יכולה להיות חולצה מהשוק ב-10 שקלים…

‏רחל: זהו, בדיוק.

‏רעות: זה יכולים להיות זוג מכנסיים ב-1,200 דולר של איזה מעצב, לא יודעת…

‏רחל: אז בואי, בואי שנייה אני… מה שאת אומרת…

‏רעות: זה, זה הקושי הזה הוא קיים בכל ארון שאני מגיעה אליו…

‏רחל: בדיוק. מה שאת אומרת, דווקא מצאו במחקרים, שהסיפור הזה של מכנסיים ב-1,200 דולר הוא יחסית נדיר. זאת אומרת בגדים שנשים בעיקר שומרות הם ל…

‏רעות: זה השמאטעס.

‏רחל: בדיוק.

‏רעות: כן.

‏רחל: הם לאו דווקא בגדים אה… ממש piece-ים מטורפים או אקסטרווגנטים כאלה, דברים מיוחדים…

‏רעות: נכון, זה לאו דווקא אבל יש.

‏רחל: יש.

‏רעות: יש.

‏רחל: יש, ברור שיש, אבל הרוב…

‏רעות: כאילו, את לא רוצה לזרוק את החליפה של פראדה שזה…

‏רחל: זה ברור.

‏רעות: כאילו, את לא תזרקי אותה.

‏רחל: אוי ואבוי לך אם תזרקי את החליפה של פראדה. את פותחת איתי פֹּה…

‏רעות: נכון, אז יש. אבל את לא מתלבש… את לא לובשת אותה אז מה היא תעשה? מה, היא תעלה אבק?

‏רחל: בסדר. אבל זה פה נופל לקטגוריה הזאת…

‏רעות: נכון.

‏רחל: של "האישה שאני רוצה להיות", אני רוצה להיות "השטן לובשת פראדה".

‏רעות: כן.

‏רחל: אבל בכל אופן…

‏רעות: אבל מה, באמת, הקושי? כאילו, קצת אה…

‏רחל: הפריטים שבדרך כלל נשים שומרות והם לא לובשות, שנמצאות בארון שלהם… שנמצאים בארון שלהם והם לא לובשות אותם, אלה דווקא יהיו פריטים שקשורים באירוע כלשהו. זה יכול להיות גם אירוע מתמשך שהוא חשוב להם, שהם הרגישו בו טוב, שהם הרגישו בו רע, שקשורים לאנשים מסוימים, שקשורים למצבים בחיים מסוימים. למשל, יש לי סוודר בארון שלי, בחדר הארונות שלי, מונח סוודר מכיתה ה'.

‏רעות: אני לא יכולה, זה עושה לי חררה ב… אני, זה מעקצץ לי, באמת, לשמוע את זה. אין לי סנטימנטים, אין לי, אין לי.

‏רחל: האמת שהוא באמת מעקצץ, הוא ממש מפעם, אבל הוא יפהפה והוא חתיכת היסטוריה…

‏רעות: וכאילו את תורישי אותו לבת שלך? או כאילו…

‏רחל: אני לא יודעת אם אני אוריש אותו לבת שלי, אבל הוא שוכב אצלי בארון…

‏רעות: מה עושים עם הדבר הזה?

‏רחל: ואני הולכת איתו אולי פעם בשנתיים…

‏רעות: כן.

‏רחל: פעם בשנתיים וחצי, אבל זה דבר, שאני לא, לא יכולה להוציא מהארון שלי. פשוט לא מסוגלת.

‏רעות: אוקיי, אז בסדר, אז 10%. אין לי בעיה, אני יכולה להבין 10% סנטימנטים, בכיף להשאיר. אבל לא ש-10% הופכים ומתעבים ל-80%. ובאמת, אני רואה 80 אחוזים…

‏רחל: כן.

‏רעות: יש ארונות, ש-80% מהארון זה סנטימנטים, שלא לובשים.

‏רחל: זה מדהים.

‏רעות: ואין אפשרו… זה נורא-נורא קשה לתחזק ארון, מלתחת קפסולה, ארון מינימליסטי, שכל כולו סנטימנטים. זה, זה אפילו בלתי אפשרי…

‏רחל: אי-אפשר…

‏רעות: אי-אפשר. אז אה…

‏רחל: זה דבר והיפוכו. אבל זה נורא, בעיניי זה… אותי זה נורא מרגש, אני…

‏רעות: ש-מה?

‏רחל: אני נורא אוהבת לשמוע את הדבר הזה. כי תראי, בגדים בעצם הם החפצים הכי-הכי קרובים אלינו. הם, בעצם, סוג ב'…

‏רעות: את יודעת למה זה מתחבר לי שאת אומרת את זה? אני קוטעת אותך. לזה שאני מתה על רשתות מהירות [מקישה באצבעות] אז, כאילו, יכול להיות, שכאילו… פתאום, זה נפל לי, שלי אין סנטימנטים, 'טוב, זה אני אקנה, אני אחליף, אני זה, אני זה, אני זה, אני זה', ואת, כאילו, עם הגישה שלך…

‏רחל: אני הכי סנטימנטלית…

‏רעות: שאת הכי מחוברת אז…

‏רחל: הכי.

‏רעות: זה, זה חייב ל…

‏רחל: קודם כל, חפצים…

‏רעות: זה לא רשתות מהירות [רחל צוחקת], זה, זה מי שאת…

‏רחל: נכון, אבל חפצים הם, הם באמת, הם, הם חברים שלנו לחיים. זאת אומרת, הם בני הלוויה שלנו. אנחנו עוברים איתם את כל החיים שלנו. ובגדים זה סוג של עור שני. כשאת בתוך בגד זה בעצם ה… מי שאת כלפי חוץ. ויש לזה השלכות מרחיקות לכת כלפי האדם שנושא אותם.

‏רעות: כלומר, לשחרר את הבגד זה לשחרר חלק ממי שאת, באיזשהו מקום.

‏רחל: בדיוק! זה חווית הזהות שלי, זה אני. זאת אומרת, החולצה הזאת, שבה הרגשתי ככה וככה, שאיתה הייתי פה ופה, או החולצה הזאת שמשמינה אותי…

‏רעות: כן.

‏רחל: ואני משאירה אותה תלויה בארון…

‏רעות: לא יכולה לשאת… אני באמת, הארון חייב… אז אני בדעה, שאוקיי, את ה-10% של כל ה"ממבו-ג'מבו" אני קוראת לזה [רחל צוחקת], סתם, לא באמת, כי, באמת, יש נשים, שחוֹווֹת קושי, אז את ה-10% נשאיר, אבל כל הג'ינסים מהתיכון - המידה 36, 34, 38 - לשחרר! כל החליפות, שאולי אם אני אתקבל לעבודה הזו והזו… לשחרר! כל הקטע של "האישה שאני רוצה להיות" ושעדיין לא, אני מאוד בעד. איך אני מגיעה לארון קפסולה, לארון מינימליסטי? ללבוש את היומיום! אי-אפשר ש-80% מהארון יהיו מי שאני רוצה להיות, ומי שהייתי, ומי שסבתא שלי הייתה, ומי ש… כאילו…

‏רחל: תראי, תאוריות אה…

‏רעות: נכון, אבל פה זה הכל…

‏רחל: …בעצם אומרות, שמה שיש לך בארון או שאיך שאת מנהלת את הארון שלך זה משפיע גם על החיים שלך. את רואה את זה? זאת אומרת, השינוי שעשית בארון…

‏רעות: אני חושבת שכשאני כל הזמן מתמודדת עם הג'ינסים מידה 34 שאני פותחת את הארון ואנ… זה מבחינתי כמו מעצורים. זה לא…

‏רחל: [בשקט] היית מידה 34, רעות?

‏רעות: אני עדיין, ביץ'. [צוחקת]

‏רחל: וואו וואו, וואו, וואו, וואו.

‏רעות: אבל לא. כמשהו, כ… כדוגמא - שאישה שהיא כבר אחרי לידות, שהיא שלושה, שלושה, ארבעה - לא יודעת - ילדים, היא באה ושומרת את מכנסי הג'ינס, שומרת את החולצה, את המידות הקטנות האלה. למה? תשחררי. ואני כל הזמן רואה את זה. זה פשוט בלמים. עכשיו, זה לא, זה לא רק בגד. זה בגד שמשפיע על הוויה. בגד זה אף פעם לא רק בגד, אנחנו יודעות את זה. אז שיש לי את החליפה, שאני רוצה להיכנס אליה או את הגזרה שאני צריכה לחזור אליה, זה פשוט בלם…

‏רחל: וואו. אבל אני…

‏רעות: זה פשוט מעצור. ארון קפסולה זה ארון יומיומי.

‏רחל: באמת שואלת אותך.

‏רעות: זה כן, אני אקנה… שלוש פעמים בשנה, אני אשנה מידה, אבל אני לא איאחז במידה 34 שהייתי בתיכון.

‏רחל: כן.

‏רעות: לא יקרה, לא יקרה.

‏רחל: כן. אבל השינוי שעשית בארון השפיע על החיים שלך?

‏רעות: מאוד. מאוד. ברור. מינימליזם זה, אני תמיד אומרת, זה מתחיל בארון אבל זה מחלחל להכל. אני מבינה שאני לא צריכה מיליון כלי מטבח, אני מבינה שאני לא צריכה 200 מצעים, אני מבינה שאני לא צריכה… אני לא באמת צריכה שלוש סטים של אירוח כי אני לא מארחת. [רחל צוחקת] וכשאני מארחת, אני עושה כאילו מ… פלייסמנטים [כך במקור] נורמלים חד-פעמיים, שאפשר לזרוק ב…

‏רחל: וזה גם דייק אותך בעצמי שלך, במי שאת, בחיים שלך?

‏רעות: כן. כן, כן, כן. אני, יש אה, זה - "הפסקתי לקנות, התחלתי לחיות". זה כזה סוג של סלוגן שאני הולכת איתו. כן, כי ארון מדויק, ארון מינימליסטי, למי שזה מפריע לה… עוד הפעם, מי שקונות ומתבזבזות ונהנות, אהלן-אהלן. מי שזה חונק אותה, ארון מינימליסטי משנה חיים. אני מחנכת את הילדים שלי אחרת, אני מתנהלת מול בעלי שהוא בכלל, כאילו, [מחייכת] אש על הנושא מן הסתם כאילו, אבל הכל נראה אחרת. אז מי שזה מעיק - ארון מינימליסטי, בעיניי, הוא התשובה. אבל את, למשל, נהנית מזה, זה אחרת.

‏רחל: לגמרי.

‏רעות: כלומר, זה ממש צריך לזהות איפה כאן הקושי.

‏רחל: כן.

‏רעות: אני חושבת שהקושי העיקרי הוא באמת בלהיפרד, בלשחרר.

‏רחל: כן.

‏רעות: ברגע שמבינים שזה בסדר - אם נהיה קצת כזה פסיכולוגים - שזה בסדר לשחרר את מי שהיית, שזה בסדר לשחרר את מי שאת רוצה להיות. והכל בסדר.

‏רחל: לא, וגם שזה בסדר… או קחי לעצמך את התנופה ואת הקרדיט ותני לעצמך עכשיו… תנסחי את עצמך רגע מחדש. כאילו, תיפרדי מה-34, כמו שאת אומרת…

‏רעות: לגמרי.

‏רחל: ובואי תגידי, "אוקיי, עכשיו כשאני 42 מי אני? איך אני רוצה להיראות?".

‏רעות: אני חושבת, שזה מציב מראה מאוד-מאוד-מאוד ברורה, וצריך גם אומץ. כי זה באמת, זה אף פעם לא לשים את הבגד ולהיפרד ממנו וזהו. זה לשים אומץ - אני במידה אחרת, אני במצב משפחתי אחר, אני ב-אולי צומת דרכים מאוד-מאוד רציני…

‏רחל: אבל, את יודעת, אני פוגשת לא מעט נשים שאומרות לי, "וואי, אני לא מאמינה, את יודעת? היו לי כמה פִּיסִים כאלה, כמו שהולכים עכשיו"…

‏רעות: [בזלזול] כן, בסדר, בסדר, בסדר.

‏רחל: …"ואיך הוצאתי אותם? איך לא שמתי אותם? איזה טעות!".

‏רעות: ואיך היא… גם עם אמא שלי, "איך לא שמרת לי?" גם אני, אני רואה תמונות מאמא שלי, של אמא שלי, כאילו, שהיא הייתה…

‏רחל: כן.

‏רעות: בגילי, וכמובן שהכל חוזר וכמובן, שהכל כאילו… אבל אי-אפשר. הכל חוזר, הכל יחזור, בגלל זה קונות בזארה… סתם… [צוחקות]

‏רחל: כן. אה, כן, אוקיי.

‏רעות: לא, אז זה חוזר, זה הולך, זה חוזר והולך. אבל הרעיון הוא, באמת, שזה אפשרי! מינימליזם זה, זה הוויה שהיא אפשרית.

‏רחל: אז, אז אולי באמת אפשר, כאילו, לסכם את הדיון הזה, איכשהו, בזה שאם את נחנקת מול הארון העמוס שלך, כנראה, שהתשובה שלך היא לעשות בירור רציני של הפריטים שיש לך בארון…

‏רעות: נכון.

‏רחל: ולמדוד האם זה האישה שאת רוצה להיות או האם זה מי שאת בתכלס, או האם אלה מלא-מלא-מלא תמרורי אזהרה שתלויים לך בארון, ושאם את עומדת בחדר הארונות שלך וכל הססגוניות הזאת, כל אלפי הצורות, שבהן את יכולה להתלבש… אני אגיד לך, אני יכולה להיראות, יום אחד אה… לא יודעת, במראה של דוסית, במראה… יום שני, ב"לסבו שיק" ויום שלישי הכי מחויטת בעולם. אין לי קו אחד, אין לי סגנון הדוק אחד וברור שהוא שלי, וזאת החגיגה שלי. אני נכנסת לחדר הארונות שלי…

‏רעות: חגיגה.

‏רחל: אני ב-היי, אני מאוהבת, אני מלטפת אותם. עכשיו בקורונה? אמרתי לאחי, "תקשיב, אני מפחדת שהבגדים שלי חושבים שאני מתה, שקרה לי משהו".

‏רעות: כן, את ממש זה…

‏רחל: אני הולכת אליהם, אני…

‏רעות: אוקיי, אז זה אחד החסרונות של ארון מינימליסטי, שבאמת, אני קצת מתגעגעת ל"פעם באף פעם", שהייתי בסגנון "בוהו". [רחל צוחקת] כאילו, באמת, פעם הייתה לי את התקופה של התחרות והמלמלות וה"בוהו שיק" וזה וזה, ויותר רך ויותר רומנטי, אבל זה לא היומיום שלי. אז כן, אז אחד החסרונות במלתחת קפסולה, בארון מינ… במינימליזם בכלל, שאין לך את השפע הזה. אני לא יכולה לקום בבוקר ולהיות "בוהו שיק". אני לא יכולה להתלבש לזה…

‏רחל: אבל…

‏רעות: ולהיות אה… אין לי את החצאית מיני אם בא… אין.

‏רחל: וואו.

‏רעות: אין, לא קיים, לא קיים. אבל זה חלק מְהַ… זה.

‏רחל: אני אגיד לך יותר מזה - אצלי אין… אני לא יכולה להגיד שיש לי את היום-יום. כאילו, אין לי את הדבר האחד הזה, שאני… אין לי את המדים האלה…

‏רעות: כן.

‏רחל: את ה"חולצה-מכנס" הזה, את הדבר הזה שתמיד אותו דבר ש… אין לי ה…

‏רעות: אז לי מאוד יש את הסגנון המובהק…

‏רחל: בדיוק.

‏רעות: אבל מרו… אבל אני מגיעה לזה ממקום שהיה לי הרבה… עוד הפעם, הנקודה היא, אם זה עושה לך טוב, השפע הוא מרו… אותך הוא מרומם…

‏רחל: כן.

‏רעות: אותך הוא מאיר…

‏רחל: כן.

‏רעות: אותך הוא מפרה. את, יום אחד שאת לסבו שיק ויום אחר שאת דוסית, זה איזשהו… כאילו, זה כיף לך, זה מדליק אותך…

‏רחל: מאוד…

‏רעות: זה חלק מההוויה שלך, שאת גם, יש לך כמה… כאילו, באמת זה גם באופי שלך. אותי זה מכבה. לי זה היה יוצר עומס. אז לכן אני חושבת שאם לסכם, מי שיש לה את החוסר הזה, מי שמרגישה את החוסר, את הבלבול, את הכאוס מול השפע, אולי כדאי לשקול מעבר [רחל צוחקת] לארון מינימליסטי יותר, למלתחת קפסולה.

‏רחל: כן.

‏רעות: מה את אומרת, סיכום טוב של ה… קלוז'ר? [צוחקת]

‏רחל: אני אומרת שזה אחלה של סיכום, אה, לגמרי. וואו, ותודה!

‏רעות: טוב!

‏רחל: ואגב, האמת, שאף פעם לא, לא יכולתי להתקרב לנושא הזה של מינימליזם באמפתיה. זאת פעם ראשונה שהצלחתי להרגיש כלפיו אמפתיה [השיר "Rewind" מתחיל להתנגן] ולהבין אותו עד הסוף ממקור ראשון.

‏רעות: איזה כיף.

‏רחל: אז כבר תודה, רעות, על זה.

‏רעות: כן. היה כיף.

‏רחל: מאוד.

‏רעות: טוב, רחל.

‏רחל: טוב, רעות.

‏רעות: איפה מוצאות אותנו?

‏רחל: אה… אז בכל הפלטפורמות הרגילות של פודקאסטים, שזה ספוטיפיי, אפל מיוזיק, גוגל ויוטיוב ולעשות subscribe, להירשם.

‏רעות: מי שרוצה לקבל "פינג" על כל פיסת תוכן חדשה.

‏רחל: בדיוק. ואם יש לכם הערות, שאלות, רעיונות לנושאים, שתרצו שנדבר עליהם…

‏רעות: כמובן.

‏רחל: יותר מנשמח לשמוע…

‏רעות: ולהתלבש על זה…

‏רחל: בדיוק. [רעות צוחקת]

‏[השיר "Rewind" מתגבר]

“…Been through the trenches

Seen so many ups and downs

Like we’ve barely even touched the ground

I love you more each day

And I pray

I can push my ego out the way

Let you know it’ll be okay

Whenever times get rough

You ain’t gotta be tough

I’ll find a way go back in time

Find a way we can press rewind

So I’ll…

I’ll be standing right there

In the middle of a circle with my arms out wide

Trying to turn back the hands of time

I’ll be standing right here

In the middle of a circle with my arms out wide

Trying to turn back the hands of time

One shining moment

I remember when you used to call for me

Knew sooner or later you would fall for me

It was all for me

As we went deeper

Found love in a place that we never knew

Changed all of my plans

Making room for you

Did it all with you

But lately something ain’t right

So maybe you should go find

Just what it is

That’s really got your mind

And I’ll love you still

I always will

Be strong

Cuz in my eyes you could never do no wrong

So I’ll…

I’ll be standing right there

In the middle of a circle with my arms out wide

Trying to turn back the hands of time

I’ll be standing right here

In the middle of a circle with my arms out wide

Trying to turn back the hands of time

I’ll be right here waiting

I’ll be right there for ya

I’ll be right here waiting

I’ll be right there for ya

I’ll be right here waiting

I’ll be right there for ya

For your love

For your love

I’ll be right here waiting

I’ll be right there for ya

I’ll be right here waiting

I’ll be right there for ya

I’ll be right here waiting

I’ll be right there for ya

For your love

For your love

I’ll be right here waiting

I’ll be right there for ya

I’ll be right here waiting

I’ll be right there for ya

Don’t mind being a sucker for ya

Cuz I adore ya

I’ll wait a whole lifetime

For the right time

Now you’re all mine”

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה