כמה חנויות תעברי עד שתמצאי שמלה שצועקת "אחות של כלה"? יש דבר כזה בכלל? רעות מעדיפה ללכת על משהו מהארון המינימליסטי שלה אבל להשקיע בביקור אצל הספר לפני האירוע, ורחל רואה בחתונות הזדמנות להתייפייף. בפרק הזה נבין איך אפשר לנצוץ בחתונה וגם להשאר אתן (ובלי חור בכיס)
תאריך עליית הפרק לאוויר: 29/07/2021.
[מנגינת פתיחה]
רעות: ברוכות הבאות לעוד פרק לעונה השנייה למעשה של מתלבשות על זה.
רחל: נכון, פרק 1 של מתלבשות על זה עונה 2.
רעות: איזה כיף! אני רעות תורג'מן
רחל: ואני רחלי גץ סלומון.
רעות: זה הפרק הראשון, נכון?
רחל: הפרק הראשון של העונה השנייה.
רעות: הפרק הראשון של העונה השנייה. רחל גץ סלומון!
רחל: ורעות תורג'מן! מולי.
רעות: קה, קה, קה, קה [שרה את מנגינת הפתיחה]
רחל: התגעגעתי!
רעות: וואו, ממש, התגעגעתי וגם אנחנו שמענו שאתן התגעגעתן. אז הנה, חזרנו. אנחנו כאן. אל תדאגו, זה רק מפה הולך ותופס קצב מטורף.
רחל: אתם, אתן, כן.
רעות: ואנחנו היום בפרק סופר חשוב.
רחל: נכון.
רעות: סופר מעורר אמוציות שנקרא "בגדי אירועים".
רחל: עונת האירועים.
רעות: אנחנו חם לי, אנחנו בשיא עונת האירועים.
רחל: בדיוק, עונת החתונות.
רעות: אוגוסט, יולי, יוני, עונת החתונות. באמת חשבנו שנכון להקדיש פרק גם ברמה ההיסטורית, גם ברמה הפסיכולוגית-סוציולוגית כהרגלנו וגם ברמה הפרקטית, טיפים, שמיפים ושאר ירקות. לפני שאני מתחילה, חשוב לנו, לי ולנו לציין שכאילו בעונה השנייה אנחנו משלבות את הקהילה. אנחנו מקבלות שאלות.
רחל: נכון.
רעות: בסוף כל פרק שאלות שקשורות לפרק מהקהל. זה מגיע אלינו בווצאפ, בפייסבוק, באינסטגרם וכו' וכו'. אז באמת להרגיש חופשי להמשיך לשאול אותנו.
רחל: בדיוק. תמשיכו להציף אותנו.
רעות: אנחנו ניזונות מזה.
רחל: באינסטגרם, בפייסבוק, גם שולחות לנו לפעמים במייל.
רעות: נכון. אנחנו ממש בונות פרקים שלמים על השאלות הבאמת מדהימות. אז גם הפרק הזה כמו בכל הפרקים הבאים נתייחס לשאלה.
רחל: נתייחס לשאלה.
רעות: שמתייחסת באמת למהות של הפרק. עונת החתונות, עונת האירועים, מתלבשות על זה. מאיפה מתחילים רחל?
רחל: אני אתחיל בזה שלפני שבוע אני חושבת נפתחה במוזיאון העיצוב בחולון תערוכה שנקראת "הנשף", תערוכה שאצרה יערה קידר המקסימה. אממ ואני הוזמנתי לפתיחה, לערב הפתיחה והייתי שם עם עוד המון, המון, המון.
רעות: כל ה-whos אנד שמוז. אני ראיתי את הפפראצי. אתן מבינות באיזה קליקה רחל נמצאת?
רחל: נו באמת.
רעות: היא הוזמנה לפתיחה. לא, זה היה כל ה-whos אנד שמוז. אין שמוז, זו הייתה באמת התערוכה הכי מדוברת. אני לא חושבת שיש תערוכה בתקופה האחרונה שככה ראיתי המון, המון.
רחל: בתקופה האחרונה בקושי היו תערוכות, אנחנו אחרי קורונה.
רעות: כן אבל מהבוהמה זה באמת היה משהו חריג.
רחל: נכון.
רעות: זה שילב המון, המון, המון.
רחל: הם עשו המון, המון יח"צ, הם עבדו על התערוכה מאוד יפה המוזיאון וכל מי שקשור בו, באמת והתערוכה לא אכזבה. היא באמת תערוכה מאוד גרנדיוזית. ובישראל שהיא די דלה פה בענייני עיצוב בכלל ובאופנה עוד יותר. זה באמת משב רוח מאוד, מאוד מרענן וממש חשוב שהייתה תערוכה כזאת בארץ בכזה סדר גודל.
רעות: היא גדולה מהחיים כזאת.
רחל: ממש. ואנחנו ממש מברכות עליה. אנחנו מברכות עליה, אני בשם רעות גם. אבל בכל אופן.
רעות: אני אקנה כרטיס. אני כמו שאר פשוטי העם לא הוזמנתי.
רחל: הייתי צריכה להגיד לך לבוא איתי. לא חשבתי על זה.
רעות: אני ארכוש כרטיס. מה חשבת? מה ראית? מה הוייב? מדברים על עונת האירועים. הנה ראינו את התמונות.
רחל: כן, אני לא ראיתי את התמונות.
רעות: אני ראיתי.
רחל: אבל ראיתי את זה בלייב ואני חטפתי את השוק של החיים שלי.
רעות: כי מה? כי מה?
רחל: הייתי פשוט בהלם. הגיעו לשם נשים ואנשים, גברים ונשים שלבושים באופן. כאילו סבתא שלהם מתחתנת, כאילו זה לא יודעת מה.
רעות: אוקיי…
רחל: כאילו זה הברית שלהם. אני לא יודעת איך להגדיר את זה בכלל. הם הגיעו לבושים הכי, הכי גרנדיוזי.
רעות: מוגזם?
רחל: הכי טוב, הכי וואו, הכי פסיכי, באמת, באמת כאילו הם הגיעו לחתונה של אחותם, של הבת שלהם, של אני לא יודעת. אני התהלכתי שם בין המוזמנים די בשוק. אממ אבל עלו לי בעקבות זה כמה מחשבות. כמובן שאני לא חסכתי מאף אחד וגם אני הופעתי במחלצות נאות. האמת הייתי מתוחכמת מדי.
רעות: אני מנסה להוציא ממך אם זה היה טוב בעינייך, זה היה לא טוב בעינייך? מה כאילו, מה הוייב?
רחל: אני נכנסתי להלם. בהתחלה זה עשה לי הרגשה כזו.
רעות: כאילו הלם חיובי? הלם שלילי? לתערוכה קוראים "הנשף", היא גדולה מהחיים. אז כאילו מן הסתם ש… האורחים יהיו או יראו גדולים מהחיים, לא? איך שאני בתפיסה שלי.
רחל: נכון, ועדיין הגעתם לפתיחת תערוכה. מה שיצא שם זה שדווקא אנשים שעסקו בדבר ושזה כאילו היה הבייבי שלהם, הם היו נראים פחות מאשר האורחים שסתם הגיעו לערב נוצץ לשעה וחצי והלכו הביתה. זה היה, זה הביך אותי ברמה כזאת שכמו שאת תתלבשי נורא, נורא מוגזם לחתונה של לא יודעת מה, אח של חברה. בעוד החברה שלך לבושה כאילו.
רעות: לקחה את זה keeping it simple.
רחל: פחות ממך וזה מערער על הסדר הטוב.
רעות: אז אותך זה הביך.
רחל: לא, אז בהתחלה הייתי בשוק. כן, את מכירה את זה שאת מסמיקה בשביל אנשים בטלוויזיה?
רעות: כן.
רחל: אז קצת ככה. לאט לאט ככל שהערב התקדם, באמת זה הפך להיות יותר נשפי, נראה לי צריך להגיד. כזה וכאילו חגיגה. זה יותר השתלב, זה יותר נבלע בגרון, אבל בסוף הערב ישבתי שם בסוף עם חברה, ישבנו ודיברנו. זה היה כבר נורא מאוחר, היה כבר 23: 00 בלילה וראיתי את הנשים האלה והגברים האלה יוצאים, כאילו הסוף כשזה נגמר.
רעות: כן, כמו סוף אירוע.
רחל: את רואה, את רואה נשים כזה מפרכסות בקושי על העקבים הלא נורמליים שהן הגיעו בהם והולכות כזה ככה והבגד כבר לא כזה טייט באזור המותן.
רעות: מה רצית שיבואו עם טבע נאות וג'ינס?
רחל: לא עם טבע נאות, אבל זה היה וואו ובאמת עלו לי בראש כמה מחשבות. אחד זה שאנחנו אחרי תקופה מאוד ארוכה ללא אירועים וללא הזדמנויות לנצוץ. נצצנו בעיקר ברשתות החברתיות וזה לא פשוט וזה לא קל וזה לפעמים גם היה מביך כי לאיפה אני אנצוץ ככה?
רעות: נכון.
רחל: באינסטגרם, גם פה את צריכה צידוק. וזה לא קורה. אה ודבר שני חשבתי על זה, באמת על הצורך האנושי הכל כך בסיסי הזה להיראות. להיראות, להראות את עצמי, לשים את עצמי על המפה, להגיד "אני מיוחדת, אני שונה, תסתכלו עליי" ובאמת, כשהמחשבה הזאת עברה בראש שלי, אז יצא בי, יצא ממני המון חמלה, המון חמלה, המון טוב כלפי האנשים. אז מהבחינה הזאת בסדר, זה הסתדר לי בראש, אבל אני גם רוצה אולי באמת תכף נדבר על זה על חוץ מזה שאנחנו רוצים שיראו אותנו, על מה עוד, על איזה עוד צרכים אנושיים בסיסיים עונת החתונות יכולה לענות לנו.
רעות: כן.
רחל: אבל לפני זה אני באמת רוצה כאילו קצת לדבר איתך על הסיפור הזה שבאמת באירוע את מגיעה ובאמצעות הבגד את מנכיחה את רמת הקרבה שלך.
רעות: נכון מאוד.
רחל: לאירוע.
רעות: נכון, אני חושבת שאולי בגלל זה קצת היית נבוכה כי אנשים שלא קשורים לתערוכה, לא קשורים לזה, הגיעו והם היו מאוד, מאוד מוגזמים כלשונך. הגיעו והם היו מאוד, מאוד והנה בסוף הערב איך העקבים ואיך הכל כאילו פתאום זה במערומיהם.
רחל: ממש.
רעות: פתאום נראים, כאילו כל האיפור והכל פחות פרשי וזה וזה. באמת, יש את הנושא הזה של איך אם יש אירוע אז איך אחות של כלה מתלבשת.
רחל: איך האמא.
רעות: איך האמא של החתן ותמיד שאני מאופרת מוגזם, אני אומרת "יו אני נראית כמו אמא של החתן", יש את הקלישאה הזאת.
רחל: נכון, נכון.
רעות: יש את הקלישאה, אחות של כלה, אמא של הכלה.
רחל: זה כבר מושג.
רעות: נכון. היום אני חושבת שזה קצת מיטשטש. אני לפעמים מגיעה לאירועים באמת, כבר התחלנו לחזור לאירועים, לחתונות ואת לא תמיד מזהה מי אחות של הכלה, מי החברות של הכלה, מי החברות של החתן, אנשים מגיעים מוגזמים, לבושים, מאופרים, לא נינוחים.
רחל: תסרוקות.
רעות: תסרוקות.
רחל: מתי זה היה שמישהי.
רעות: איפור, שיער.
רחל: סתם מוזמנת לחתונה, הולכת ועושה תסרוקת? סתם מוזמנת, חברה של חברה, לא יודעת מה.
רעות: אז כן.
רחל: איך זה, מתי זה קרה? לא יודעת.
רעות: וזה גם מציב אותי, אני מינימליסטית בנשמה ואני גם כזו שלא קונה בגדים לחתונות. אם זה לא חתונה של אחי, אולי נגיע לחתונה של אחי באמת איך נפלתי חזק.
רחל: וואו מעניין.
רעות: כן. [צוחקת] אבל זה כל הזמן אני ניצבת עם השאלה הזו "מה אני אלבש?" אני יודעת שכולן הולכות להפגיז. את גם בתסביך עם עצמך. אז מה באמת לובשות לאירוע? זה גם לא נעים מצד אחד להיות 5 אינצ'ים מתחת לסטנדרט. כאילו פתאום נהיה סטנדרט כזה שאת מגיעה לאירוע וכולן נוצצות. כולן עם השסע, כולן פתאום עם שמלות הסאטן, כולן עושות את הטנינג, את השיזוף בהתזה.
רחל: כן.
רעות: כולן נוצצות, מבריקות, חתיכות, שזופות, מוגזמות, מאופרות, מסורקות. מה קורה עם אנשים?
רחל: איך תבלטי? איך ידעו שאת האחות של החתן?
רעות: מי יבלוט? איך אפשר לבלוט? כולן אמזונות. איך תבלוט בחורה ממוצעת, מטר וחצי שסולדת מעקבים.
רחל: מטורף.
רעות: זה באמת.
רחל: תראי, אני גם חושבת שזה נורא משתנה מחברה לחברה. זאת אומרת, יש כל מיני סוגים של חברות. אה זה קצת מזכיר לי את הפרק שנגענו בו על אופנה ו.
רעות: מעמד.
רחל: מעמד.
רעות: אבל העיקרון זהה. זה לא משנה אם את בהיי סוסייטי.
רחל: נכון, העיקרון הוא דומה.
רעות: זה אותו עיקרון. אז הן יבואו לבושות ככה ואת תצטרכי להתאים את עצמך לסטייל הזה.
רחל: נכון, והכיסוי ראש הזה.
רעות: בדיוק, וכיסוי ראש או בגד כזה או אחר.
רחל: כן, הבגד הכי מתוחכם.
רעות: בדיוק.
רחל: מיפן.
רעות: בדיוק, כולן נוצצות. בתחושה שלי, כולן נוצצות היום באירועים. איך אפשר לנצוץ? אפשר בכלל לנצוץ? למה לי לנצוץ אם אני לא בחורה שרוצה לנצוץ? כלומר, את מבינה, יש כזה מעין כל הזמן שיח פנימי, מה לובשים לאירוע?
רחל: אבל את חושבת שאת לא רוצה לנצוץ? את לא רוצה לנצוץ אף פעם?
רעות: אני רוצה כל הזמן לנצוץ.
רחל: ברור, כולנו רוצות לנצוץ.
רעות: כל הזמן אני רוצה לנצוץ בכל סטורי, בכל פינה, בכל טור.
רחל: אבל רגע, כשאנחנו אומרות "לנצוץ", אנחנו לא מתכוונות שאנחנו רוצות לעטות על עצמנו פייטים ושימר זרחני.
רעות: לא, לא, אבל אני רוצה שידעו שהגעתי, היי.
רחל: לנצוץ הכוונה לבלוט, להיות, להיראות, שיגידו "וואו, רעות"
רעות: אני מרגישה שחיוך כבר לא מספיק.
רחל: כן, כן, נכון. ובאמת, דווקא אירועים שזה יכול להיות חתונות וכאלה.
רעות: זו זירה סוציולוגית מטורפת.
רחל: זה יכול להיות גם אירועים חברתיים כמו למשל, פתיחת התערוכה הזאת שסיפרתי לך עליה.
רעות: אותו דריל. אותו דריל. רוצות לנצוץ.
רחל: כן, נכון. ושוב, באמת אני חוזרת לדבר הזה. מה אנחנו רוצים כבני אדם? בני אדם הם יצורים חברתיים דבר ראשון והם רוצים להיראות, הם רוצים לא רק להיראות, הם רוצים שישימו לב אליהם. ובאמצעות תשומת הלב הזאת, אנחנו מרגישות חיות, נוכחות, חשובות, מוערכות. ולבגדים ולמראה יש פה תפקיד שהוא קריטי.
רעות: אבל בואי נדבר על זה. הנה עובדה. האנשים שנצצו ובלטו וזה, עובדה, זה הביך אותך. השאלה אם אנחנו לא עושות את הפעולה ההפוכה? האם במקום לנצוץ ושיסתכלו עליי ויגידו וואו ויגידו זה. תראי, את למשל, אנשים יכולים להרים גבה. אני הרבה פעמים מרימה גבה. זה לפעמים באמת נראה קצת… מוגזם.
רחל: אז בעולם שלנו בעצם.
רעות: קצת.
רחל: בתקופה הזאת שהתחילה.
רעות: קצת וונאבי, קצת/פתט/וונאבי/מוגזם.
רחל: נכון.
רעות: די.
רחל: זאת שאלה, תכף ניגע בה, אבל אני רק רוצה להגיד שפעם, כן? האירוע החברתי השנתי הוא היה ההזדמנות בעצם לכולם להראות את עצמם. כן, הנשף הגדול ואז פעם בשנה או פעם בעונה, כן? הנשף של הסתיו, הנשף של האביב, את יוצאת מהבית אחרי שכולם, כולם, כולם יודעות ויודעים שאת תפרת במיוחד את השמלה המוגזמת, שהצבע שבחרת הוא צבע הדגל של משפחתך לא יודעת מה, של הסבא הסקוטי מהצד הזה. לא יודעת מה, אבל כל פרט, כל דבר בך, הוא בעצם מסמל משהו והוא רוצה להראות משהו. נערות צעירות התלבשו בסגנון מסוים, שנערות שהגיעו לפרקן וצריכות למצוא חתן, הן נראות בצורה מסוימת. נשים שכבר מנהלות משקי בית גדולים נראות ככה, דוכסיות נראות ככה וכו' וכו' וכו'. ושוב, גם כאן אנחנו מדברות על מעמדות ובעצם על כל מיני קטלוגים ודירוגים שבאמצעות הבגדים הם באו לידי ביטוי באותו אירוע. האירוע הזה הוא היה קריטי. שם למשל מוצאות לך שידוך. שם נרקמים כל מיני עסקאות, כל מיני דברים מאוד, מאוד חשובים שקורים באירוע החברתי הגדול. והעולם שלנו, שהוא בעצם העולם המודרני עם הקווים המודרניים, הכל הפך להיות קטן, הכל קרוב לגוף. הכל בצבעים הרבה פחות מוגזמים. פתאום בתוך העולם שלנו, תחשבי על זה, זה נורא נורא מוזר. זה סוג של מטורף אפילו. בתוך העולם הזה שהוא כבר הכי מונוכרומטי ביומיום שלו, יש פיקים כאלה. בתוך היומיום באמת שבהם את יכולה להיות מוגזמת.
רעות: את יכולה לנצוץ. את יכולה לנצוץ.
רחל: בדיוק, את יכולה לצאת רגע מעצמך ולעשות משהו אחר, משהו שאת לא עושה ביומיום.
רעות: כן. השאלה לאן את לוקחת את זה. עד לאן אנחנו לוקחות את זה. עד לאיזו רמה? עד לאיזה? כלומר, באמת, אנחנו רואות את מה שהולך וזו באמת שאלה אני חושבת של מינונים. והאם בכלל זה מעניין אותי שזה הביך אותך? אני באתי להיראות טוב, אני מרגישה טוב. אני מחזירה את הזה לנשף הזה שאמרת שזה הביך אותך. באתי להיראות טוב, אני מרגישה טוב, אני מרגישה מיליון דולר, עשיתי שיזוף בהתזה.
רחל: נכון, נכון. ישבתי שם בצד וראיתי פתאום.
רעות: בסדר.
רחל: מישהי שהיא בחורה אינסטגרמית, אני לא זוכרת את השם שלה. מי שליוותה אותי לאירוע זיהתה אותה והיא הייתה לבושה, רעות תחזיקי חזק, בשמלת כלה, אוקיי? שמלת כלה.
רעות: אני חוזרת אליה.
רחל: ועם תסרוקת כזאת כפרית כזאת, לצד, מן זה.
רעות: אוקיי.
רחל: מן צמה כזאת שאני אמורה לחשוב שזה היה בנונשלנט, אבל ברור שעבדו על זה לפחות.
רעות: 8 שעות.
רחל: ארבע ידיים.
רעות: כן.
רחל: וזה היה, זה היה מביך. כאילו אחותי, מה התחתנת? את כלה? באת לפתיחה של תערוכה. האוצרת הייתה בסניקרס, כאילו מה קורה כאן?
רעות: האוצרת בסניקרס בסדר, אז אולי זה הדיסוננס הזה שהאוצרת בג'ינס וסניקרס.
רחל: היא לא הייתה בג'ינס, הייתה בשמלה ממש יפה של שחר אבנט, אבל אני אומרת, זה היה לא פרופורציונלי, הרצון להיראות.
רעות: כן.
רחל: ואז אני שוב חוזרת למחשבה השנייה שלי שדווקא נתנה לי קונטרה למחשבה הראשונה ואני אומרת, בעצם האירועים בתוך חיי היומיום האפורים, השוחקים, הרגילים שלנו, האפרפרים שלנו שבהם רובנו, רוב הנשים ורוב הגברים לא מעיזים להעז, פתאום יש מרחב אחר, מרחב של משחוק. פה אני יכולה לשחק, פה אני יכולה להגזים.
רעות: אני חושבת שפה זה גם עניין של סגנון. אז את אל מול שמלת הכלה זה לא עשה לך את זה. אבל אם זה היה בגד מוגזם שעושה לך את זה.
רחל: נכון, והיו שם כמה כאלה.
רעות: נכון, זה עניין של טעם אישי.
רחל: נכון.
רעות: כלומר, אני יכולה לא לאהוב שמלת מיני עם שיזוף, איפור, שיער, עגילים, ציפורניים, גבות וזה וזה וזה.
רחל: כן.
רעות: אבל אני גם חושבת לשחרר קצת, כאילו.
רחל: לגמרי.
רעות: ממש לשחרר. לא בעניין של לשפוט, בעניין של גם פשוט לשחרר. גם את העין שלנו וגם את המישהי עכשיו, הקטע הזה כמוני, אני מעידה על עצמי שאני לא רוצה מדי לנצוץ. לא רוצה מדי שיחשבו, שיהיו מובכים.
רחל: הפחד הזה
רעות: בשבילי שהנה היא זה. אז אני חוזרת למה שהזכרתי, בחתונה של אחי באמת כולן תפרו, כאילו אצלנו ככה זה במשפחה. אם יש חתונה, זה ברור שכולן תופרות ועד שיוסי מתחתן וזה, זה כאילו כזה.
[צוחקות]
רעות: הוא מתחתן, קדימה לתופרת ולכולן תפרו. ואני זוכרת שהיה את הבדים וזה וזה ואני נשארתי אחרונה. אני מאוד, מאוד אוהבת פשטות, מאוד מאוד רציתי שמלה. בחתונה של אחותי הלכתי לחנות, קניתי שמלה פשוטה ואמרו לי, הייתי בטראומה מזה, אמרו לי "את נראית פשוט מדי, את אחות של כלה". אחרי שכבר קניתי שמלה, ושמלה עד הברך. אחותי הייתה חתונה כאילו של דוסים, עד הברך, כאילו שרוולים, בלי צבע, בלי הדפס. ואני זוכרת שהייתי בטראומה כי אמרו לי "רעות, אחותך התחתנה".
רחל: מזה שהיית פשוטה מדי.
רעות: "ת'אמת, את לא נראית אחות של כלה".
[צוחקות]
[פרסומת ספונסר]
רעות: המשפט הזה כל כך צרוב בי.
רחל: וואו.
רעות: שבחתונה של אחי היה לי פחד, היה לי פחד שלא יגידו לי את האמת.
רחל: שמלת קריסטלים.
רעות: לא, אז לא עשיתי, אבל זה היה מוגזם בטירוף.
רחל: וואו.
רעות: עקבים 12 ס"מ פלטפורמה.
רחל: מה? וואו.
רעות: אני בחיים לא לובשת מקסי, גם בחתונה של אחותי, אני לא לובשת מקסי. עשיתי שמלה עד הברך. "אבל את לא נראית אחות של כלה". אז עשיתי מקסי בחתונה של אחי. הלכתי לתופרת!
רחל: מדהים.
רעות: תופרת! עשיתי מקסי, שמלה, עניינים, עקבים, 12 ס"מ, כאילו כל הדריל. איפור, שיער, נראיתי מיליון דולר, אבל לא הרגשתי, לא הרגשתי אני. אז בסדר, נראיתי אחות של חתן, אבל מה זה שווה? מה זה שווה? עד היום אני יכולה להסתכל ולהגיד, אמא'לה מה את עושה בשמלת מקסי?
רחל: אבל למה? למה יש את התחושה הזאת שאת צריכה להסתכל על עצמך ולזהות את עצמך. הרי אם אמרנו שאלה פיקים בתוך המציאות של היומיום, פיקים שאפשר בהם להשתגע.
רעות: רוצה לנצוץ, יאללה תשתגעי.
רחל: לא רק לנצוץ, תהיי מישהי אחרת. אני לא אשכח, אני פעם לימדתי כמה שנים במכללה.
רעות: כי זה ממש להתחפש, זה ממש זה. למה להיות מישהי אחרת?
רחל: ואחת המרצות שאיתי הזמינה אותי לחתונה. נכנסתי ולא זיהיתי אותה. לא ידעתי איפה היא הרבה.
הרבה זמן. ואז פתאום שמעתי מישהי קוראת לה. היא הסתובבה והבנתי שזאת היא.
רעות: זו היא.
רחל: אבל תקשיבי, זה היה משהו מדהים. היא הלכה על מראה גותי, מעושנת לחלוטין עם בגד שחור מטורף כזה עם צווארון הדוק כזה למעלה. זה היה מהמם! אבל היא לא נראתה היא, היא הייתה מישהי אחרת.
רעות: זו השאלה.
רחל: אז מה? בדיוק. כמו שאני אמרתי קודם, מרחב המשחק הזה. המשחוק הזה שבו אני יכולה להיות אחרת. הרבה פעמים אני חושבת שבאירועים אנשים הולכים, שמים שם את האלטר אגו שלהם, את המישהי האחרת הזו שאת מפנטזת עליה ואולי אפילו, אפילו, אפילו אפשר לדבר על הליבידו, על משהו מאוד פנימי, על משהו יותר יצרי, על משהו שאת בחיים לא תעזי אף פעם לעשות.
רעות: זה מזכיר לי את פורים. שבפורים פתאום כל החננות.
רחל: נכון.
רעות: פתאום פרה סקסית, חיפושית סקסית, כל הסקסית, מכשפה סקסית.
רחל: טוב, אני גדלתי במקום של דוסים, אבל גם שם, פתאום כשמישהי.
רעות: פתאום יש הזדמנות.
רחל: מתחפשת לאיזו סוכריה על מקל, מלא צבעים וזה, מישהי שהכי רגילה.
רעות: אנחנו אומרות אולם האירועים מספק לנו את הנישה הזו של להיות מישהי אחרת. באיזשהו מקום, אם את לא עושה את זה, את פראיירית.
רחל: ממש, זה נכון.
רעות: אני ממש מתחבטת עם עצמי כאן כי אני עצמי מרגישה כאילו לא נוח בלהתחפש הזה, אבל כשאני חושבת על זה באמת, מי שלא לוקחת את זה בשתי הידיים, מפסידה.
רחל: כן, מפסידה, זה הזדמנות.
רעות: בין הכלים לכביסות למשכנתא לילדים, איפה ייצא לך להיות ביונסה?
רחל: נכון, נכון. ממש. וזה מאוד, מאוד מתחבר לי כאן למושג הפרפורמנס.
רעות: כן.
רחל: שזה מושג, כולנו יודעות מה זה פרפורמנס.
רעות: לא, לא, תספרי.
רחל: שתבעה אותו כמושג ממש סוציולוגי אבל גם אפילו פילוסופי לגמרי ג'ודית בטלר שהיא הוגה יהודייה, אמריקאית שהיא נראית לחלוטין, תעשו גוגל. נראית לחלוטין המראה שלה החיצוני, הפרפורמנס שלה הוא גברי לחלוטין. והיא בעצם עוסקת במגדר. זה מה שהיא, זה התחום שלה. והיא בעצם התבוננה בדראג, במופעי דראג. ואחרי שהיא התבוננה במופעי דראג שבהם אנחנו יודעות שגברים מחופשים לנשים ובעצם מציגים ג'נדר שונה לחלוטין מהמין שלהם. זאת אומרת, הם זכרים שמופיעים על במה ושרים ורוקדים והכל כנשים. ושם היא טוענת שבעצם כל ביצוע של זהות, כל זהות שלנו היא ביצוע. זאת אומרת, אנחנו מבצעות את מי שאנחנו מחליטות להיות. והיא אומרת שאם זה ככה במופעי הדראג, זה בטוח ככה גם בשאר החיים. והפרפורמנס שלנו הוא פרפורמנס שאנחנו מחליטות לקיים אותו כן או לא. ולכן כל המופעים הזמינים של הזהויות מבחינתה הם מופע תיאטרלי. כמו שאמר שייקספיר "העולם במה ואנחנו שחקנים". אז אנחנו לגמרי שחקניות. וגם זה שאת בוחרת ללכת לעבודה כל יום באותו ג'ינס ומחליפה את הטישירט שלך, דעי לך שזאת בחירה, שזהות זה ביצוע של זהות מסוימת.
רעות: ממש פילוסופי.
רחל: כן, אבל לזהות יש אופי פרפורמטיבי מבחינתה. אנחנו כל הזמן מבצעות את עצמנו. מבצעים ומבצעות. ואם זה ככה, אם בעצם כשאני קמה בבוקר ועוד פעם לובשת את המדים שלי, אז בעצם באותה קלות אני יכולה לבחור לבצע משהו אחר. עכשיו, המשטור, המשטור החברתי הוא זה שמסדיר את מה הוא, מה היא זהות נורמלית, נורמטיבית ומה היא זהות שהיא כאילו קצת בואי, בלגן איתה. אבל ברגע שאנחנו נבין שזה הכל בחירה בעצם ואנחנו מבצעות שוב ושוב על ידי הפרפורמנס שלנו, הנראות שלנו, אז מה הבעיה?
רעות: כן אז מה הבעיה, לא, זה נשמע כזה אז מה הבעיה, יש בעיה.
רחל: אני בעד ביצוע של זהות גם ביום יום, את מכירה אותי.
רעות: נכון. רחל היא האישה והזהויות.
רחל: האישה והזהויות.
רעות: פנים רבות לה.
רחל: אני לא מחכה לפיק של האירוע. זה לא שאני אלך עכשיו ברחוב בשמלת אוסקר.
רעות: לא, אבל את לא מחכה לפיק, את יכולה חופשי ללבוש את אחד הקוטורים שלך.
רחל: נכון, נכון.
רעות: בדיי טו דיי.
רחל: לגמרי. ואני חושבת שדווקא לנו, זאת אומרת לנו אני מתכוונת לנו במובן הרחב, לקהילת הנשים והאנשים שמאזינים לנו עכשיו. יש לנו, קיבלנו מתנה, קיבלנו את הפיקים האלה באמצע החיים. בואו נלך על זה. בואו ננצוץ.
רעות: כן, אני כאחת שלא מסוגלת לנצוץ גם וגם וגם וגם, כאילו אני חשוב לי לעשות את האיזון הזה. אז אני אומרת גם אם לא לנצוץ, לקחת, מי שיכולה להזדהות איתי, שקשה לה עם הבואו לנצוץ.
רחל: את בכלל אומרת שאין לך בגדי אירועים, נכון?
רעות: כן, נכון. לי אין בגדי אירועים, אני משדרגת.
רחל: אז איך את עושה את זה?
רעות: אני אוהבת לעבוד על איפור, שיער למשל. אני לוקחת את הבגדים של היומיום, משדכת עקב, אודם אדום. אני לא יכולה לשאת את העובדה. היה לי פעם בגדים לאירועים, היה לי את זה, הייתי בדריל הזה.
רחל: ארבע שמלות שאף אחת לא נוגעת בהן.
רעות: כן, שלא נוגעת והעלו אבק. אז אני כיאה להלך הרוח המינימליסטי שאני מובילה וחיה אותו, אני לוקחת את בגדי היומיום. אפילו המכנסיים שאני לובשת עכשיו, אני יכולה לשדך להם נעלי עקב, אודם אדום, אבל כן להשקיע באיפור ובשיער. כלומר, להשקיע בדברים אחרים שהם לאו דווקא מבחינתי. אני תמיד אומרת באירוע אני לא אהיה 180 מעלות ממי שאני, אני לא יכולה. אני לא יכולה.
רחל: את הודית קודם שאת כן מפנטזת על זה.
רעות: כן, אבל יש הבדל בין לפנטז לבין ללכת להגשים את הפנטזיה.
רחל: אז בדיוק, חיות פעם אחת. את כבר עשית את המהלך.
רעות: בסדר, אז אחת מפנטזת ומבצעת, אחת מפנטזת ומפנטזת. אז אוקיי, אם לקחת את זה לעולם הבגדים.
רחל: רגע, גם יש שאלה. מתי את רוצה?
רעות: תכף, נסיים את זה ואז השאלה.
רחל: אוקיי, אוקיי.
רעות: וואו, איך גלשנו יפה. אוקיי, אז מבחינתי זה שלושה, אני תמיד אומרת, אז לא 180 מעלות. לא חייב גם את זה וגם את זה וגם את זה ואז כמו שאמרת, מי זאת? מי זו הגותית הזו? אני לא יכולה לשאת את זה שאני פותחת את התמונות של האירועים ולא לזהות את עצמי. גם בחתונה אגב. איכס, איכס, איכס, בואי נעשה פרק על חתונות. לא זיהיתי את עצמי.
רחל: אה בתור כלה?
רעות: כן, בתור כלה. מה? מה חשבתי לעצמי?
רחל: את תהיי בהלם מהסיפור שלי.
רעות: מה חשבתי לעצמי? מה זה האיפור? מה זה השיער? מה זה השמלה? מה? מה חשבתי? מה זה הכוורת הזאת? במקום לקחת את זה, קונסטרוקציה, קונסטרוקציה על הראש ולא התחתנתי לפני 20 שנה. כולה עשור, קצת סטייל Not!. בקיצור, אני אומרת מאז יש לי טראומה מהחתונה של אחי, שלי, של אחותי, כל האירועים איכשהו אני נופלת.
רחל: עונת הטראומות.
רעות: אני איפה שצריך לנצוץ, כאילו לנצוץ בענק, אני נוצצת בדיי טו דיי, איפה שצריך כאילו לדלוור, אני נופלת חופשי.
רחל: כן, לא הולך.
רעות: אז אני אומרת אימצתי לי גישה.
רחל: כן, שניה לפני שאת אומרת את הגישה שלך.
רעות: הנה עוד פעם, את קוטעת, אני שלוש שעות מנסה להגיע לגישה.
רחל: נו טוב יאללה, דברי על הגישה. לא, אני פשוט רוצה להגיד לך. למשל בחתונה של אחותי, אחת האחיות שלי.
רעות: נו.
רחל: קניתי שמלה מעלפת של ג'וסי קוטור.
רעות: אהה ג'וסי קוטור, אני מכירה את הטרנינגים.
רחל: אם תלחצו עליי, אז אני אעלה אותה לאינסטגרם. משהו פסיכי, מעלף, מעלף, מעלף. ואני לא הולכת בעקבים. כאילו אני יודעת ללכת בפלטפורמות, עקבים זה כאילו קשה לי. אבל קניתי עקב קטן חמוד, אדום, מהמם, שפיצי ועשיתי את השיער כזה הצידה ושמתי אודם אדום ולראשונה בחיי אני חושבת שמו לי קצת מייקאפ. כזה מאוד לבן שאני אישאר אשכנזייה כמו שאני. אבל כאילו לא משהו פסיכי, לא שזוף. והייתי כל כך יפה, עפתי על המראה שלי. בקיצור, הגיעה אחת האורחות ואמרה לי "רחל, חתונה זה לא פורים".
רעות: הורידה לך?
רחל: עכשיו, ברגע הראשון חטפתי מזה בום לבטן וברגע השני הסתכלתי על האישה הזאת ואמרתי לעצמי "למה היא אמרה לי את זה עכשיו?" כי היא מתה לעשות את זה גם. את רואה איך היא כבולה בתוך הפחד, בתוך החרדה הזאת להיות מי שאת לא, לנסות להעז. כי אני בחיים לא שמה אודם אדום ואני לא בן אדם שמתאפר, את מכירה אותי.
רעות: כן.
רחל: והיא ראתה אותי עם אודם אדום והיא פשוט לא יכלה לשאת את הדבר הזה.
רעות: קודם כל אני חושבת שזו הערה חוצפנית!
רחל: כן נו.
רעות: נשים חוצפניות וחצופות. באמת, את לוקחת את זה כמובן לעולם הפנטזיה וזה והיא לא יכולה לשאת ולעולם הפנימי, הרגשי שלה. אני חושבת שהיא פשוט חצופה שדוחפת את האף שלה שלא בעניינה.
רחל: כן.
רעות: ועכשיו אם לחזור.
רחל: הגישה שלך.
רעות: הגישה שלי, איך אני עושה עם עצמי שזה באמת אני לא אוטוריטה. אני תמיד אומרת אני לא אוטוריטה למרות שאני כן אז תקשיבו לי.
רחל: לגמרי.
רעות: מי שכזה מסתרבלת ומי שמזהה את עצמה בוייב שלי, אז אני אומרת שלושה טונים. שלושה טונים זה אומר או שאת משקיעה, שלושה טונים כאילו מהיומיום. שזה אומר לבחור.
רחל: אה לעלות בשלושה טונים.
רעות: בשלושה טונים, לא 180 מעלות, לעלות בשלושה טונים. לבחור, או שאת משקיעה בשמלה, או שאת משקיעה באיפור או שאת משקיעה בשיער או שאת משקיעה באקססוריז.
רחל: בנעליים.
רעות: או שאת משקיעה בנעליים. לא להשקיע. עכשיו זה לא אומר אם את משקיעה בשמלה, אז לא להתאפר. זה אומר להשקיע בשמלה אבל קצת פחות, שהאיפור יהיה יותר מעודן. או להשקיע בליפסטיק אדום ושיער, אבל שהשמלה תהיה קצת יותר פשוטה.
רחל: שחורה קטנה.
רעות: או להפגיז בנעליים אבל כן, להנמיך טיפה את כל השאר. זה אומר לאזן, למצוא את הבלנס, למצוא את האיזון ולא בגלל שזה אירוע אז גם איפור, גם שיער, גם שמלה, גם זה. פשוט למצוא את האיזון. זה הוייב שלי, לא לברוח למחוזות הפנטזיה.
רחל: שמשהו אחד יהיה מאוד בולט.
רעות: וכל השאר mellow ואז נוח לי בעור של עצמי. ולכן היום שאין לי בגדים לאירועים, שאני לא מרגישה צורך אפילו כן, לתפור בגדים וכאלה אחת כמה וכמה, רחמנא ליצלן, אז נוח לי בעור של עצמי. אז אני יודעת שיש לי את בגדי היומיום ואני יודעת שאני הולכת לספר ולצאת עם איזה קארה כזה מהסיקסטיז או מהסבנטיז או לעגל אותו.
רחל: וואו, משגע.
רעות: או לשדך לו איזה אודם אדום ואפילו לעשות ריסים. אפילו להדביק ריסים כזה עדינים ואני יודעת שיש לי את הוייב.
רחל: אבל עם המכנסיים והזה שלך.
רעות: כן. ואז אני מוצאת.
רחל: יש לך בכלל שמלות רעות?
רעות: כמעט ולא. כמעט ולא. אין לי שמלות, שחררתי אותן באהבה.
רחל: מטורף.
רעות: במסגרת המינימליזם שלי, העברתי הלאה את רוב השמלות שלי. השארתי לי שתיים סנטימנטליות, אני לא לובשת אותן וגם זמנן יגיע. כן, שמלות לאירועים. שמלה מהברית של בכורי, של ינאי, שמרתי אותה. לבשתי אותה? לא.
רחל: מאז לא לבשת אותה. בן כמה הילד?
רעות: 10. כן, אצלי בארון.
רחל: וואו, ווואו.
רעות: אולי פעם אחת לבשתי אותה כי הייתי אחרי לידה ואז בחודש רביעי.
רחל: יש עוד הבדל.
רעות: בגדים לאירועים, את מבינה?
רחל: אצל דתיים יש שבת ושבת זה סוג של אירוע קטן בתוך השבוע. כאילו פיק קטן, קטן כזה בתוך השבוע בסוף השבוע. מי שהולכת לבית כנסת כמובן צריכה לחשוב על זה. אבל גם כשאת הולכת לאכול סעודה פה.
רעות: יש לי אחות דוסית. נכון, יש בגדי שבת.
רחל: אבל אז בגדי אירועים הם קצת.
רעות: נעשה פרק על בגדי שבת.
רחל: היה לי גם נעלי שבת בתור ילדה.
רעות: כן, חנה'לה ושמלת השבת.
יחד: טוב, שאלה!
רעות: שאלה ואנחנו סוגרות את הפרק הבאמת, באמת, וואו הוא עבר לי מהר מדי.
רחל: כן, אפשר עוד לדבר מלא על בגדי אירועים.
רעות: אפשר מלא, אנחנו נחזור אליו. טוב, אז קיבלנו שאלה באמת שהתקבלה במייל. ענבל בת 30 מהמרכז. אז היא שואלת בהקשר הזה שבאמת סביב השאלות האלה אנחנו גם כמובן בונות את הפרקים. אז היא אומרת ככה, תמצתתי וכמובן אנחנו שומרות על אנונימיות מוחלטת. "לא משנה מה אלבש, איכשהו תמיד ארגיש" דיברנו על זה "שלא נוח או מוגזמת באירועים. מה עושות? האם יש כללים או טיפים?" באמת איך לצלוח, אני חושבת שדיברנו על זה אבל אם לנסות ככה לכמת את זה לכדי כללים, אני חושבת שאפשר לדבר על כמה ממש, ממש נקודות. מבחינתי זה בדים. בדים! מי שכל הזמן חם לה, שלא תיגש לבגדים הנצמדים.
רחל: לסאטן.
רעות: לסאטן או לכבדים, הברוקר. כל הבדים הכבדים. קודם כל, בתור התחלה, להרפות מהבדים עם הבטנה הכפולה והמשולשת והמרובעת. כאילו באמת, הם מזיעים. ואז האיפור, תקשיבי מי שעושה טנינג, שיזוף בהתזה, האיפור, אם את מזיעה, השיזוף סליחה, זה נמס.
רחל: אוי לא.
רעות: זה יכול להיות תאונה מחרידה. תאונת אופנה, ככה זה נקרא?
רחל: כן.
רעות: תאונת אופנה מחרידה. קודם כל, בדים. הדבר השני, דיברתי על זה, להישאר בזון שלנו. מבחינתי מאוד, מאוד חשוב, אני יודעת שזה לא סביב הנישה שלך, לא להרגיש בפנטזיה, לא להרגיש מוגזמת. אני הלומת טראומה מהנושא הזה של חתונות ואירועים. אז אני תמיד בעד.
רחל: השלושה טונים שלך.
רעות: נכון. לקחת את זה שלושה טונים, לשדרג כזה נישה אחת. עוד משהו שהרבה אני נתקלת, בואי תעזרי לי לבחור שמלה לאירוע. לא חייב שמלה. היום יש לנו שפע. אפשר אוברול ואפשר מכנסיים ואפשר חליפות שני חלקים קלילות. הרעיון הזה של שמלת מקסי, לא מחייב מציאות. אפשר גם לגלוש.
רחל: נכון, אבל הוא מהמם.
רעות: הוא מהמם.
רחל: אני אגיד לענבל, ענבל, זה לא באמת משנה. מה שמשנה זה שאת צריכה להרגיש טוב עם עצמך.
רעות: נכון.
רחל: ברגע שאת לא מרגישה טוב, פה טמון הכל. זה לא משנה מה את לובשת.
רעות: נכון, נכון, נכון.
רחל: באמת, את צריכה להרגיש טוב עם עצמך. את צריכה להרגיש שלכל מקום שאליו תגיעי, את נוצצת כי את ענבל, בת 30 מהמרכז.
רעות: ואם לחזור לטיפים, עוד טיפ שגם אני אוהבת. שקשור למחשוף, עכשיו בקיץ. חושפת רגליים, סוגרת כתפיים. חושפת כתפיים, סוגרת רגליים.
רחל: וואו, האמת זה טיפ מושלם.
רעות: כן. אני חושפת את החזה, אל תיתני לי גם את הרגליים שלך. את חושפת את הרגליים המושלמות, אל תיתני לי גם הציצקלך. כאילו בואו נשמור על איזון. חושפת חלק עליון.
רחל: יפה, את הטיפ הזה אהבתי מאוד.
רעות: סוגרת תחתון. סוגרת תחתון, חושפת עליון. תעשו עם זה מה שאתם רוצים, אבל אל תיתנו לי הכל מהכל.
רחל: אפשר גם בגד שהוא לא חושף. כאילו לא פה ולא שם. הוא יכול להיות וואו.
רעות: כן נכון, אפשר ללכת דוסי-שיק. אבל אם במחשוף עסקינן, במיוחד קיץ, במיוחד מי שחטובה ושזופה ורזה וזה וזה ורוצה להשוויץ, אני אומרת זה יכול להיות טו מאץ' אז זה טיפ כזה שאימצתי.
רחל: זה ממש לא רק החטובה, שזופה ורזה. גם אם את, מלאה ומה היה האחרון? מלאת חמוקים, לכי על זה. דווקא המחשוף שלך יהיה אולי יותר שווה.
רעות: יותר ג'וסי. בטח. אני הכי בעד. ואחרון, הטיפ האחרון שלי, זה באמת להתאים את עצמך לאופי של האירוע. זו גם יכולה להיות קטסטרופה, תאונת אופנה. אם האירוע, 14: 00 בצהרים, חתונה הפוכה, טבעונית, צמחונית, ביום שישי בחוף הים בהרצליה, אל תבואי עם נעלי סטילטו, תיק נחש שכאילו חתונה טבעונית או איזה זה.
רחל: שמלה פרחונית.
רעות: בדיוק, לכי על הפשוט. ולעומת זאת, אם האירוע של אוליגרכים בלא יודעת, איזה אולם מפלצתי, אל תבואי עם טבע נאות ושמלת פשתן. אז באמת להתאים את האופי של האירוע לאופי שבו אנחנו בוחרות את הבגד.
רחל: נכון.
רעות: אם אנחנו בזון, שלושה טונים, חושפות רגליים, סוגרות כתפיים ולהפך. מתאימות את עצמנו לזה של האירוע, לוייב, הבדים הנכונים שלא יגרמו לנו להזיע את עצמנו, את השחי, את המפשעות, להזיע מכל חור אפשרי.
רחל: כן, ויש למטה הרבה פעמים איזה מחוך.
רעות: ברור, קונסטרוקציה. ברגע שאנחנו מקפידות על הכללים האלה, אנחנו גוד טו גו מבחינתי.
רחל: טוב.
רעות: ואז אחרי שיש לי את הכללים, אז אולי אני יכולה להרגיש נוח כי אני ענבל. רחל, אי אפשר להרגיש נוח רק כי נולדתי.
רחל: אוקיי, אבל אני גם רוצה להגיד. אירועים הם הזדמנות לחגוג, לחגיגה, לשמח.
רעות: נכון.
רחל: לעשות באמת את הפנטזיה שרעות ממשיכה לפנטז אותה אך לא מגשימה אותה.
רעות: נכון.
רחל: תנסו, תיפלו פעם בחתונה של יוסי, לא נורא, יהיו עוד חתונות.
רעות: נפלתי חזק!
רחל: יהיו עוד חתונות. ולאט, לאט גם תמצאו את איך נכון לכן לנצוץ. לא כל אחת יכולה לתפור ולא לכל אחת מתאים מה שנקרא קטגוריית שמלת ערב. יש הרבה דרכים לעשות את זה באופן מדליק, מגניב.
רעות: לא, אני רק רוצה, את אומרת פנטזיה, אני כן, אני אולי לא חיה את הפנטזיה, אבל אני כן מרגישה, אני חושבת שזה המון. להרגיש באירוע נוח בעור של עצמך. להרגיש שאת מיליון דולר.
רחל: בטח, בטח. בגלל זה בזה פתחתי.
רעות: זה משהו שעולם הפנטזיה לא סיפק לי. הנה, עשיתי פנטזיה בחתונה הזו ועשיתי פנטזיה בחתונה הזו ועשיתי.
רחל: אבל את למדת דרך הקונבנציה. מה עושות? הולכות לתופרת. איך נראות? כמו שלגיה. לא! יש הרבה פנטזיות אחרות בתוכנו ואנחנו יכולות להיות. את הפנטזיה שלך קים קרדשיאן לא?
רעות: סוג של, סתם. רחל גץ סלומון, עוד פרק תם ונשלם.
רחל: איזה כיף.
רעות: איפה אפשר להאזין לנו?
רחל: אז אפשר להאזין לנו בכל רשתות הסטרימינג הידועות. בספוטיפיי, באפל פודקאסט, בגוגל פודקאסט וכמובן, באתר "אודיותר".
רעות: אתר הבית החדש שלנו.
רחל: היה לנו נעים מאוד אתכן. ביי, ביי.
רעות: ביי ביי.
[מנגינת סיום]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments