אם יצא לכם לראות לאחרונה בעלי עסקים שמדברים למצלמה ומביעים סוף סוף רגשות, מספרים את הסיפור האישי שלהם אז קרוב לוודאי שהאורחת שלי בפרק הזה אחראית על זה. הרשת רעשה והזדעזעה כשהיא יצאה כנגד שכירים אבל נראה שליבנת אורינובסקי יודעת בדיוק מה היא עושה ויותר מזה יודעת מה מניע אנשים ואיך כל זה מתחבר לאלגוריתמים של הרשתות החברתיות
תאריך עליית הפרק לאוויר: 03/12/2024.
[מוזיקה רועשת]
דוד: אז האם יש כזה דבר כסף קל? ברוכים הבאים לפודקאסט שיענה על השאלה הנצחית שמעסיקה את כולנו. אני דוד פופוביץ', יזם איקומרס ודיגיטל, ובפודקאסט הזה אארח אורחים מעניינים המעניקים הצצה וזווית אישית בתחומי איקומרס, דיגיטל ויזמות. מאחל לכם האזנה נעימה.
[מוזיקה רועשת]
אם יצא לכם לראות לאחרונה בעלי עסקים שמדברים למצלמה ומביעים סוף סוף רגשות, מספרים את הסיפור האישי שלהם, אז קרוב לוודאי שהאורחת שלי בפרק הזה אחראית על זה. [ליבנת צוחקת קלות] הרשת רעשה והזדעזעה כשהיא יצאה כנגד שכירים, אבל נראה שליבנת אורינובסקי יודעת בדיוק מה היא עושה, ויותר מזה, היא יודעת מה מניע אנשים, ואיך כל זה מתחבר לאלגוריתמים של הרשתות החברתיות. אז ליבנת, אני ממש שמח לארח אותך כאן היום. מה שלומך?
ליבנת: וואו, איזה הקדמה, דוד. שלומי מעולה, אני שמחה להיות כאן, מתרגשת לקראת הפודקאסט שלנו.
דוד: אני ממש שמח שאת פה, וגם נפגשנו ביום שישי האחרון למרק תימני…
ליבנת: נכון מאוד.
דוד: והיה לנו כיף. אז בואי נתחיל בשאלה קלה. האם יש דבר כזה, כסף קל בדיגיטל?
ליבנת: מה זה אומר כסף קל? זה תלוי מה ההגדרה שלך. בעיניי זה ממש ממש קל להכניס כסף דרך הרשתות החברתיות. א… אני עושה סכומים בשעה, לפעמים, שאני יודעת שההורים שלי לא יכלו לעשות בחודש. מבחינתי זה קל. זה קל כי אני מייצרת לעצמי את החיים שאני רוצה, כי אני נהנית מזה ואני אוהבת את זה. אממ… אבל זה כן דורש הקרבה. זאת אומרת, האם היה לי קל להעלות את הסרטון הראשון שלי? לא. האם היה לי קל לשתף את הסיפור האישי שלי ולחשוף חלקים מאוד מאוד חשופים ואישיים מהסיפור שלי? לא. האם היה לי קל להתמודד עם כל הביקורות שהייתי צריכה להתמודד איתם כדי להגיע למקום שאני נמצאת בו היום? לא. אז כאילו, ההגדרה זה, מה זה קל? מה זה כסף קל?
דוד: כל אחד זה ההגדרה שלו.
ליבנת: בדיוק.
דוד: אז אנחנו מבינים מהתשובה שלך שלקח לך זמן להגיע למצב שאת עושה הרבה כסף בשעה.
ליבנת: לגמרי, כן. חד משמעית לא הרבה זמן. בוא, אני בת 23…
דוד: כן.
ליבנת: אז כאילו, אנשים חושבים הרבה זמן, חושבים כזה עשורים. לא כזה הרבה זמן, התחלתי את הדרך שלי בגיל 14, כבלוגרית אופנה. עשיתי המון המון המון יזמויות כאלה של נערה. אממ… כבר מגיל צעיר הבנתי שכזה, יש בי משהו, אני רוצה לתת יותר, אני לא אסתפק בחיים כמו של ההורים שלי, אין מצב. אממ… ואז בהמשך, גם באמת, אני מקצרת לך קצת כזה כמה שנים, בגיל 19 וחצי, 20 כזה, באמת פתחתי את העסק שלי, מה שכולם מכירים היום. פתחתי את העוסק מורשה, תוך פחות משנה הפכתי לחברה בע"מ. זאת אומרת, הדברים מהצד שלי כן התקדמו מאוד מאוד מהר. פשוט בזמן שעבדתי, אז עשיתי דברים שאנשים עושים בעשור או שני עשורים אפילו.
דוד: זאת אומרת, את אומרת שאת דוּאֶרִית, כאילו משימתית.
ליבנת: כן, חד משמעית.
דוד: חייבים להיות משימתים בשביל להוציא דברים לפועל.
ליבנת: מאד, לגמרי, לגמרי, לגמרי.
דוד: ובגיל 19 איזה עסק פתחת? זה היה עסק כזה שבעצם נותן שירותים לבעלי עסקים.
ליבנת: כן, אז בגיל… נכון, נכון, נכון. בגיל… אני חושבת שזה כבר היה בגיל 20, בעצם פתחתי את העסק הזה כעוסק מורשה. לא התחלתי לעשות מה שאני עושה היום. התחלתי מלנהל עמודי טיק-טוק ואינסטגרם לבעלי עסקים. ממש הייתי מגיעה עד אליהם, מצלמת אותם, עורכת להם, מעלה להם, עושה הכול הכול הכול, כזה הכול one-woman show, הייתי עובדת מ-7 בבוקר עד 11 בלילה כל השבוע, גם שישי ושבת, א… והייתי מרוויחה יפה כבר אז…
דוד: כן.
ליבנת: אבל פשוט הייתי עובדת מאוד מאוד קשה, תמורת סכום, שהיום אני מבינה שאני עושה הרבה יותר.
דוד: אז בואי, אני מחזיר אותך טיפה אחורה. [ליבנת מהמהמת] מעניין אותי לדעת, הבית שגדלת, זה שני הורים שכירים, איפה ראית את העצמאות בחיים שלך, איך הגעת לזה? תביאי לי טיפה קצת על ליבנת שאף אחד לא מכיר. גיל 14, 15 התחלת, זאת אומרת, ברשתות החברתיות, עם אופנה. [ליבנת מהמהמת באישור] אבל קצת לפני, מה היה?
ליבנת: מעולה. אממ… כן, אז נולדתי לבית של שני הורים שכירים, שני הורים שראיתי שעבדו מאוד קשה, ראיתי שהם קמו בבוקר ולא הרגישו הגשמה עצמית, לא הרגישו משמעותיים. זה היה כזה, הולכים לעבודה כי צריך, כי אנחנו צריכים לחסוך כסף, כי בסוף השנה צריך לצאת לחופשה וצריך לשים כסף בצד, כאילו כזה. מאוד מאוד חיים כזה של חוסכים, איפה שאפשר, מכבים את האור כשאין… זה, כי השניוֹת על הדוד. אז אבא שלי מתכנת, בהייטק, ואמא שלי אחות בבית חולים. אממ… אז כזה, עבודות שהן מאוד מאוד היו, תכל'ס, כאילו, הם תלויים בבוס, בסדר? הם תלויים בבוס, שייתן להם אישור לצאת לחופשה, שייתן להם אישור מחלה. אני זוכרת שההורים שלי היו פעמים שהם רצו לצאת לחופשות ולא אישרו להם כמות זמן מסוימת. זאת אומרת, זה היה מאוד מאוד כזה חיים של לבקש אישור. אני ראיתי את זה מהצד, אמרתי, "אין מצב שאני חיה ככה, אין מצב שהחיים שלי ייראו ככה". לא רק זה…
דוד: את ידעת את זה כבר מגיל צעיר? אמרת, כאילו, ראית את ההורים שלך חוזרים הביתה בערב, וקמים בבוקר, ואין שם איזה, לא יודע, עניין מסוים? [ליבנת מהמהמת באישור] ומאיפה היה לך את ה-sense, את הרגש הזה, את התחושה הזאת להגיד, "אני לא אהיה כמותם"? וזה מגיל צעיר, אני מבין.
ליבנת: כן.
דוד: באיזה גיל זה תפס אותך?
ליבנת: קודם כל, קודם כל כבר מגיל צעיר הבנתי שיש פער בחשיבה ביניהם לביני. אממ… זאת אומרת, אני בגיל 15 כבר באתי להורים שלי ואמרתי להם, "אני אהיה מיליונרית". כאילו כזה. זה רמת הביטחון שהיה לי בעצמי, עוד לא היה לי מושג איך הופכים להיות כזו, או מה עושים, אבל היה לי מאוד מאוד ביטחון שזה יקרה, וזה כזה היה גם ממקום של… אני לא צריכה לדעת לנקות, אני לא צריכה לדעת לבשל, יהיו לי אנשים שיעשו את זה בשבילי. כאילו, ראיתי את עצמי עושה דברים כל כך גדולים, שכאילו, לא הבנתי למה אמא שלי אמרה לי שאני צריכה לדעת לבשל, כי כשאני אתבגר אני אצטרך לדאוג לעצמי. אוקיי, כאילו, יהיו לי אנשים שיעשו את זה בשבילי, כאילו זה היה כל כך מובן מאליו מבחינתי, אבל לא באמת היה לי את הפרקטיקה של איך אני מגיעה לזה בגיל הזה, כן?
ואז כל פעם שכאילו אמרתי משפטים כאלה, אז ההורים ממש, ממש זלזלו בזה. כאילו הם מבחינתם, אני יכולה להגיע למקום שהם נמצאים בו, כאילו, ויש להם דרך מאוד, מאוד סלולה למקום הזה. להצטיין בבית ספר, לסיים צבא בתפקיד משמעותי, ללכת לעשות תואר, למצוא עבודה, וכאילו בכל שלב הם התאכזבו ממני. כי התלמידה המצטיינת שהם רצו שאני אהיה, מגיל מסוים שכבר… אתה יודע, התחלתי, נהיה לי את ה… את המוח שלי ואת האופי של עצמי, אז הפסקתי להשקיע בלימודים, למרות שהייתי תלמידה מצטיינת ובגיל 12 לקחו אותי לאוניברסיטת בר אילן, לקורסים של מחוננים, כאילו, זה היה מאוד מאוד הכיוון, עד שהבנתי שכאילו כל הדבר הזה הוא חרטא, אני לא לומדת פה שום דבר שיביא אותי למקומות שאני רוצה להיות בהם בחיים, ואז הפסקתי להשקיע. אז תלמידה מצטיינת בסוף לא הייתי, בקושי סיימתי בגרות, בקושי, בקושי עברתי.
דוד: סיימת עם בגרות או לא סיימת?
ליבנת: מעל כזה, 56, על ממוצע ממש, כאילו, על הקשקש.
דוד: על הקשקש.
ליבנת: וגם העלו לי נקודות, אני לא יודעת איך הגעתי בכלל לציוּנים האלה, כי הגעתי לבגרויות, קשקשתי שם על הזה, ובתוך 20 דקות יצאתי וכזה, לא נתנו לי אפילו להגיש, אמרו לי, זה מהר מדי, עוד לא עשית כלום, אני כזה, "כן, כן, בסדר", כאילו, כזה. לא באמת למדתי לבגרות, או השקעתי. אממ… לצבא לא גייסו אותי, אז גם החלום הזה של ההורים שלי כזה…
דוד: וואו.
ליבנת: גם שם אכזבתי אותם, ואז כמובן שגם לא עשיתי תואר, ולא עשיתי פסיכומטרי, ולא מצאתי עבודה בטוחה, והתקדמתי בה כמו שהם היו רוצים, כאילו, בתכל'ס, אכזבתי אותם בכל הכיוונים.
דוד: אבל באיזה היבט זה… התחושה הזאת של האכזבה שאת… הם משדרים לך את זה ואת מרגישה, וואלה, ההורים שלי לא ממש גאים בי.
ליבנת: לגמרי, כן, קודם כול, היו לנו המון המון ויכוחים וריבים על זה שלא הייתי התלמידה המצטיינת שהם רצו, הם לא הבינו כאילו…
דוד: איזה ג'וק נכנס לך למוח.
ליבנת: כן, כן, הם לא הבינו, מה נסגר איתך? למה את… למה את לא מצטיינת? כאילו, למה את לא עושה את מה שאנחנו אומרים לך? כאילו, מה, מה, מה קורה שם? א… ואני בכלל רציתי להיות בלוגרית אופנה, והעליתי תכנים והעליתי דברים, והם לא הבינו את העולם הזה. אני הייתי, הייתי יוצאת לעשות צילומים בחוץ כבלוגרית אופנה עם מצלמה, ומעלה פוסטים לבלוג שלי. והייתי חוזרת מימי צילום כאלה ואמא שלי הייתה יורדת עלי, כאילו היא לא הייתה מבינה מה… עד מתי תתעסקי בכל השטויות האלה שלך שלא מביאות כלום? כאילו, וכזה. הם לא היו… הם לא ראו את הערך בכל הדבר הזה. ואז כשלא הצטיינתי בבית ספר, אז הם אמרו, טוב, לפחות תלך לעשות תפקיד משמעותי בצבא, אולי זה ינער אותה, אולי זה, אחרי רגע יחזיר אותה למסלול, ואז גם קיבלתי פטור מהצבא.
אז אני זוכרת שביום שקיבלתי פטור חזרתי הביתה, ואמא שלי ממש כזה, ישבה בסלון ובכתה וזה, ואמרה, "זהו, אין לה סיכוי", וכזה, כאילו, זה היה ממש החשיבה. א… וכזה, כל החיים הייתי מאוד מאוד מורדת, הייתי מאוד ילדה מרדנית, אז א… אז אני חושבת שכאילו, כל השילוב של כל הדבר הזה יצר בינינו גם המון המון ויכוחים, המון ריבים, גם זה שאני באה מבית אלים, אז בכלל…
דוד: אלים?
ליבנת: כן.
דוד: באיזו מידה?
ליבנת: פיזית, נפשית, מילולית, הכל. אממ… אז כאילו, כבר מגיל צעיר הבנתי שאני לא עומדת… ברגע שאני יכולה לצאת מהבית, אני, אני עומדת לעשות את זה. וגם זה היה מאוד ברור מהצד שלהם, זאת אומרת…
דוד: מתי תצאי מהבית.
ליבנת: …ממש כאילו, ספרו לי, ספרו לי את החודשים שאני עוד מעט בת 18, וכאילו, והם כבר לא יהיו חייבים לי יותר.
דוד: איך התחושה הזו לגדול בצורה כזאת, עם הורים…?
ליבנת: זה מאוד קשה, זה מאוד קשה, וזה הפך אותי גם להיות מאוד עצמאית, כי הבנתי שלא יהיה לי גב בחיים, ואני לא אוכל להיות תלויה באף אחד, אז אני אהיה חייבת להיות עצמאית מגיל צעיר, והתחלתי לחסוך כסף בגיל צעיר ולעבוד מגיל צעיר, והייתי מאוד מאוד בחשיבה כזו של "אני צריכה לדאוג לעצמי". ואז באמת בגיל 18 יצאתי מהבית, ועברתי לגור עם שותפה, שלא הכרתי, אגב.
דוד: אז ממש בגיל 15, כאילו, הפכת להיות בת 21 כזה, כאילו, זה ביגר אותך מאוד מאוד מהר.
ליבנת: כן, גם תראה, בגיל 18 אני עשיתי את מה שאנשים עושים כשהם יוצאים לחיים אחרי הצבא, או כשהם יוצאים מהבית כבר אחרי הטיול הגדול והכל. אז אני עשיתי את זה בגיל 18, כאילו, כבר לא היו לי מסגרות בגיל הזה. אז כאילו, הבנתי שאני צריכה להתחיל את החיים האמיתיים.
דוד: וגם בואי נודה על האמת, לא היה לך ברירה.
ליבנת: נכון.
דוד: וגם יש בך רעב מטורף להצליח, [ליבנת מהמהמת לאישור] כי את חייבת להצליח ולההפך למיליונרית.
ליבנת: לגמרי.
דוד: אז היה שם שילוב של כמה דברים שהפכו אותך למי שאת.
ליבנת: נכון, נכון, לחלוטין, כן.
דוד: אז בואי נדבר רגע על הקשר שלך היום עם ההורים. איך זה היום כבר כשאת יכולה כבר לנפנף בהצלחות, ו…?
ליבנת: אנחנו לא בקשר.
דוד: …ובמיליונים שעשית ובתלמידים.
ליבנת: אני יודעת ש… כאילו, אתה בונה איזה משהו, אתה חושב שאני אספר איזה משהו. אנחנו לא בקשר, זה אין לי, כאילו, לצערי איך לייצר פה כבר את הסוף הטוב.
דוד: זה מנותק ברמה של אין טלפונים ואין ביקורים?
ליבנת: אנחנו כבר כמה שנים לא מדברים. אממ… אני מרגישה שזה מה שנכון לי.
דוד: זה לא מרגיש לך חסר?
ליבנת: לא. לא, לא, זה לא חסר לי. ההפך, אני מרגישה שאני מצליחה להביא אנרגיה הרבה יותר טובה לחיים שלי כשאני לא בקשר איתם, אז זה לא חסר לי.
דוד: וזה לא מרגיש לבד בעולם?
ליבנת: כן, אבל הרגשתי ככה גם כשגרתי איתם, וגם כשהייתי איתם בקשר, אז זה לא כזה משנה.
דוד: אז איך את היום מנסה לחפות על החוסר הזה שנוצר לך?
ליבנת: על הלבד בעולם?
דוד: כן, על הפער הזה שנוצר לך בעולם.
ליבנת: תראה, אז אני בוחרת איזה אנשים אני כן רוצה סביבי. יש לי חברות מאוד טובות, יש לי אנשים קרובים. כן, זה, זה מספיק. אני חושבת שבסוף זה… אתה יודע, יש את המשפחה הביולוגית, ויש משפחה שאתה בוחר, של אנשים שבסוף עושים לך טוב, כאילו שאתה נפגש איתם ואתה יוצא, כשאתה מרגיש טוב יותר. אז אני חושבת שזה, זה הכי חשוב.
דוד: ויש קשר עם האחים והאחיות?
ליבנת: לא. יש לי אח אחד קטן, אין לי קשר איתו.
דוד: וואו, זה ממש ניתוק.
ליבנת: כן. כן.
דוד: אז ליבנת, את לבד בעולם.
ליבנת: נכון. [צוחקת]
דוד: וואו, אז אין לך ברירה חוץ מלהצליח. [צוחקים]
ליבנת: חידשת לי, לגמרי.
דוד: למקרה שאנשים לא ידעו, אני למשל לא ידעתי את הסיפור.
ליבנת: לא ידעת את זה? אהה… לא הכרת.
דוד: לא ידעתי לגמרי את הסיפור.
ליבנת: האמת שאני מדברת על זה המון בפודקאסטים, אצלי ברשתות, אני מאוד דווקא משתפת. כאילו, אנשים רואים איפה אני נמצאת היום, וחשוב לי שהם, שהם יידעו שהם יכולים להגיע למקום הזה, גם אם הם לא באו מבית עם כפית של זהב בפה, ותמיד תמכו בהם, ותמיד הכל הלך חלק, אז עדיין אפשר להצליח.
דוד: אז את רואה דרייב אצל אנשים שיש להם, כאילו, אתגר כזה, שהם באו מרקע כזה של באמת קושי בחיים, [ליבנת מהמהמת] והם מצליחים יותר מאנשים שגדלו עם הורים שמאוד מאוד תומכים בהם, ואומרים להם כל הזמן, "אתם מצליחים"? איפה את יכולה לראות בעיניים שלך בין האנשים שאת רואה את ההצלחות שלהם, אנשים שבאים עם רקע קשה או אנשים שבאים עם דווקא יחסית… חיו בבועה, כמוני אולי?
ליבנת: אז אוקיי, אז לגביך לא ידעתי, אני עוד לא מכירה את הסיפור, אז תספר. אבל אני כן יכולה להגיד לך שמכל החברים שלי ומכל הסביבה שלי, שזה סביבה של אנשים מצליחנים, מן הסתם, אז אני שמה לב למשהו מאוד ברור, לכולם היו טראומות מאוד מאוד רציניות ששרטו אותם.
אז אני לא יודעת מה זה אומר, כי אתה יודע, אי אפשר לבסס מחקר על עשרה אנשים, ושזה יהיה אינדיקציה ל… לבאמת משהו, אבל כן, זה משהו שאני שמה לב אליו, כאילו, כל האנשים שבסביבה שלי, היה להם איזה, איזה טראומה, איזה שריטה מאוד מאוד…
דוד: איזה טריגר שיצר שם את הרצון לפעול.
ליבנת: כן, לגמרי. כן, זה כזה, לא "הכל היה טוב, קמתי בבוקר והחלטתי שאני מיליונר". זה בדרך כלל לא הסיפור.
דוד: זה אף פעם לא הסיפור.
ליבנת: נראה לי שכן, ונראה לי שזה גם ברכה וגם קללה, כאילו, נראה לי שזה שניהם ביחד.
דוד: אז בואי נדבר רגע קצת על היום, בסדר? אז הקמת את החברה שהיא היום נקראת…
ליבנת: "ליבנת אורינובסקי בע"מ" בתכל'ס, כן, זה השם של החברה.
דוד: "ליבנת אורינובסקי בע"מ". אוקיי, זה החברה. איך אנחנו נעשה לזה אקזיט בהמשך? אני… [ליבנת צוחקת] צריך לדבר על זה. צריך לדבר על זה, זה קצת צריך להשתמש…
ליבנת: כשזאת תהיה התוכנית, נדבר על זה, לגמרי.
דוד: אממ… והקמת אותה בגיל 18, ואת היום בת 23.
ליבנת: החברה עצמה, זה היה בגיל… כאילו, הפכתי ל-בע"מ בגיל 21. זה 21, כן.
דוד: אוקיי, אז בואי נדבר על הדרך שלך, ואולי ננסה לשרטט פה איזשהו מתודה [ליבנת מהמהמת בהסכמה] של הקמת חברה, שהופכת אחר כך להיות חברה שבאמת מייצרת תוצאות והצלחות. אז הקמת את החברה ממש כמו שאמרת, עבדת 11 שעות ביום. יש דרך אחרת להכין…
ליבנת: מה זה 11 שעות? 11 שעות זה כלום. עבדתי מ-7 בבוקר עד 11 בלילה, וגם בשישי ובשבת. חבר'ה, לא, אין סופ"שים, אין מילה כזאת סופ"ש, שבת, אני חולה, חג, אין דבר כזה. כאילו, כשרוצים באמת לעשות דברים גדולים, אנשים תמיד מחפשים את האיזון הזה, אין איזון. אין דבר כזה איזון. קורעים את התחת עד שמגיעים לתוצאות, כאילו, אין, אין, אין כאילו דרך אחרת, אתה מבין?
דוד: אין להוריד את הרגל מהגז עד שמצליחים.
ליבנת: לגמרי.
דוד: אין כזה, "אני עייף עכשיו, אולי אני אקח לי יום חופשה".
ליבנת: נכון.
דוד: כאילו, זה העסק שלך.
ליבנת: לגמרי.
דוד: אתה לא יכול לעשות את זה.
ליבנת: נכון.
דוד: ועבדת לבד, ובעצם פיתחת את השיטות שלך, נכון? [ליבנת מהמהמת לאישור] מאיפה למדת? כאילו, איך, איך ידעת שהאלגוריתם עובד ככה? איך ידעת להיכנס לתוך המוח האנושי? אני רשמתי לך את זה השבוע באיזו תגובה. [ליבנת צוחקת] אותי מעניין לדעת איך את מבינה כל כך טוב את הפסיכולוגיה האנושית. מה, למדת? קראת ספרים? מה עשית?
ליבנת: וואי, איזו שאלה ממש מעניינת. אז קודם כל, אני אגיד שכן, קראתי מלא ספרים, אממ… אבל אני לא מרגישה שיש איזה ספר שבאמת ממנו השגתי את הידע, כמו מהמחקר שאני עשיתי בעצמי במהלך השנים. הרי בכל התקופה של הבית ספר שהייתי, בחטיבה ובתיכון, הייתי ילדה לא מקובלת ולא היו לי חברים. אז מה שעשיתי, בכל השיעורים, כי גם הלימודים מן הסתם לא עניינו אותי, אז פשוט הייתי מקשיבה מלא-מלא-מלא זמן לאנשים אחרים.
הקשבתי לשיחות של אחרים, הקשבתי לכל מיני סוגים שונים של אנשים, למקובלים, ללא מקובלים, איך ההם מדברים, איך ההם מדברים ואני מרגישה שפשוט מלא שנים הייתי כל כך אובססיבית בלהבין איך אנשים נהיים מקובלים, למה אני לא, כאילו, וזה הגיע ממקום כאילו כואב, אבל לא ידעתי שבהמשך זה יהפוך להיות אשכרה שיטה ושנעשה מזה מיליונים, כן? אבל, אבל אני מרגישה שכאילו משם זה הגיע. חקרתי כל כך הרבה שנים, כי לא היה לי עם מי לדבר, אז אתה מקשיב, כי כאילו, משעמם לך, מה אתה עוד יכול לעשות? ואז פשוט ממש ממש ניסיתי לנתח אנשים, ואני חושבת שכל השנים האלה זה מה שגרם לי… עכשיו אני רק עושה חיבור של זה לאיך תוכן צריך להיראות, ודברים כאלה שבאמת קשורים לעולם השיווק, אבל בתכל'ס הכל זה פסיכולוגיה.
הרי בן אדם שהוא מנהיג אנשים ברשת, הוא גם מנהיג במציאות. בן אדם שיודע להעביר מסר ברשת, יודע להעביר מסר במציאות והפוך. כאילו אין פה איזה משהו שונה, אנשים חושבים שאני אומרת דברים ברשת בכוונה, ואני לא כזאת במציאות. כאילו, הרשתות החברתיות, שפועלים, לפחות לפי השיטה שלי, זה רק שיקוף של מה שקורה במציאות, אוקיי?
דוד: כן.
ליבנת: כאילו, אם אתה יודע להעביר מסר טוב, אז תעביר מסר טוב גם בסרטונים. אם אתה בן אדם עם דעות מעניינות שסוחף אנשים, אז ככה גם ייראה התוכן שלך. זאת אומרת, זה בדיוק השיקוף.
דוד: אבל באופן יחסי את מזהה שאנשים שמצליחים לייצר תוכן טוב ברשתות החברתיות, יש להם אינטליגנציה רגשית גבוהה במיוחד? יש להם יכולת לקלוט אנשים בצורה אחרת? זאת אומרת, מה מאפיין בן אדם שבאמת מצליח ברשתות החברתיות מול בן אדם שכאילו הוא מנסה ולא עובד לו, והוא… אותנטיות?
ליבנת: לא.
דוד: מה?
ליבנת: מגיעים אליי. מי שלא מצליח לא מגיע אליי, ומי שמצליח מגיע אליי.
דוד: זאת אומרת, את יכולה לקחת גם בן אדם שהוא ממש נראה כמו פלסטיק, ואת יכולה להפוך אותו לבן אדם שעכשיו יבכה מול המצלמה?
ליבנת: לגמרי. אני לא חושבת שהוא חייב לבכות מול המצלמה. אני כן חושבת שהוא חייב להוציא את החלקים המעניינים שבו…
דוד: צריך להוציא רגש. כן.
ליבנת: …ולכל אחד יש כאלה. תקשיב, גם האנשים שבאו אליי, והיית רואה אותם ברושם הראשוני, היית אומר לי, "ליבנת, מה מעניין בבן אדם? מה מעניין בו?" אני שואלת אותו כמה שאלות, פתאום אתה רואה, יוצא ממנו, זה פשוט מטורף. וזה קרה לי עם כל בן אדם, ואני ליוויתי בתוכניות ליווי, אני לא אומרת לך על קורסים, ספרים, מוצרים קטנים יותר, בתוכניות ליווי, ליוויתי מאות בעלי עסקים. לא היה בן אדם אחד שאני יכולה לבוא ולהגיד לך, "תקשיב, הוא לא היה מעניין, לא היה מה להוציא ממנו". זה פשוט לא קרה. וזה אומר משהו, בעיניי כאילו, שהוא גדול יותר. זה אומר שלכל אחד מאיתנו יש את החלקים המעניינים שבו, הם פשוט לא יוצאים. אנחנו או מפחדים להוציא אותם או לא יודעים איך להוציא אותם בצורה שבאמת תביא תוצאות, אז אנחנו מפחדים להתפדח, או לעשות דברים לא נכונים ואז לא עושים אותם. כאילו יש מלא מלא סיבות, אבל לכל אחד יש את זה, ממש.
דוד: אז איך מוציאים אותם? איך את עוזרת לבן אדם להוציא את ה… בפנים שלו?
ליבנת: אז תראה, בתכל'ס, אז אני אתייחס לזה רגע יותר מלמעלה, כי זה ברור שאני לא אחשוף כאן את השיטה. אני כן אגיד לך שרוב הפעמים שבעלי עסקים לא עושים את זה היום, זה כי א', הם חושבים שבגלל שהם בעלי עסקים, אז הם צריכים להביא איזושהי אישיות מאוד מאוד עסקית, ואז הם מצמצמים את עצמם לתחום, לעסק, לנישה, לבעל עסק, ואף אחד לא רוצה לעקוב אחרי בעל עסק, כי בעל עסק מה שהוא עושה זה, עושה פרסומות לעסק, מדבר על המוצרים בעסק, מראה את התוצאות בעסק, וזה משהו מאוד מאוד נישתי שמעט מאוד אנשים יכולים להתחבר אליו רגשית.
אוקיי, אז, אז רוב האנשים פשוט מצמצמים את עצמם לדבר הזה, ואז כל החלק המעניין זה הרי האישיות שאני, הבן אדם שאני, מה שאני מביא כאילו, כבן אדם. ואז הם לא מביאים את החלק הזה. ואז מה שצריך לעשות זה קודם כל להראות להם שזה החלק שבסוף מביא את המכירות, כי הרבה פעמים הם לא עושים את זה כי הם פשוט לא מבינים מה… מה הלמה של לעשות את זה. זאת אומרת, מה זה יביא לי? אוקיי, למה שאני אתאמץ כל כך, יחטוף עכשיו ביקורות על מי שאני, אחשוף חלקים שבי שאולי יעליבו את אבא שלי או את אמא שלי, ויעשה את כל הדבר הזה, למה? הם לא רואים בזה את הערך.
אז, אז זה הדבר הראשון, זה התהליך הראשון שאני צריכה לעשות עם הלקוחות שלי, להסביר להם בכלל את המשמעות של הדבר הזה, למה זה חשוב ולמה הדבר הזה בסוף מכניס להם כסף באופן ישיר לעסק שלהם. אחרי שאני מסבירה להם את הדבר הזה והם מבינים את החשיבות, פה אתה כבר צריך לעזור להם גם להוציא אותם מאזור הנוחות, ולהעביר אותם איזשהו תהליך מנטלי של להבין של, אוקיי, אולי אבא שלך ייעלב מהסרטון הזה, נכון? ואני יודעת שזה אולי מצחיק כשאני אומרת את זה, אבל מגיעים אליי מיוּעצים, בני 40, 40 פלוס, כל היועצים הכי חזקים בארץ שיושבים מולי, ואני אומרת להם מה הם צריכים לעשות, והם אומרים לי, "לא, לא, אני לא יכול לעשות את זה, אני מפחד להעליב את אבא שלי". אני לא מדברת איתך על אנשים צעירים כמוני, לא מדברת איתך על אנשים ארבעים פלוס, שאתה כאילו תהיה בהלם…
דוד: אני לא בהלם. אני יכול להעיד על עצמי.
ליבנת: …אנשים, בעלי עסקים חזקים, שאבא שלהם מנהל אותם.
דוד: לא מנהל, אבל, אבל ברמת הרגש…
ליבנת: לא, רגשית. רגשית, הם לא יעלו עכשיו סרטון…
דוד: זה כיבוד הורים, אני לא יכול… אני אומר לך אמיתי…
ליבנת: נכון, נכון. אז הנה, וגם נכנסת.
דוד: אבא שלי לא עודד אותי לצאת לעצמאות. אבא שלי לא עודד אותי לצאת לעצמאות. עד היום הוא שואל אותי מה אני עושה. [ליבנת מהמהמת בהקשבה] וזה בן אדם שהיה באל על 46 שנה, ויצא מפנסיה באל על, ולעולם לא קיבלתי את התמיכה האמיתית, לצאת לעצמאות. הוא בכלל לא יודע מה זה עצמאות, את מבינה? אז הוא לא יכול אפילו לעזור לי, אבל לצאת היום בסרטון ולהגיד, "אבא, אתה דפקת אותי, ובגללך הייתי, עד גיל 37 שכיר", אני לא יכול לעשות כזה דבר, כי זה אבא שלי.
ליבנת: אתה יכול, אתה לא רוצה.
דוד: נכון. אז בואי ניכנס ל… יכול ולא רוצה. אז מה זה אומר שאני פוגע בעצמי? בסושיאל מדיה.
ליבנת: מהמם. אז זה בדיוק המקום שבו, אז שוב, אנחנו כרגע בתהליך הראשון שאני מעבירה אנשים, זה לגרום להם להבין בכלל מה החשיבות של לעשות דבר כזה, כי אם אתה לא תבין מה נמצא אחרי, אז אתה לא תעשה את זה, נכון? אתה לא תקפוץ מעבר לגדר אם אתה לא תדע מה נמצא אחרי, אם אתה לא תראה את כל הקופסאות של… את כל המזוודות עם השטרות שנמצאות לך אחרי כל האנשים, את מאות אלפי האנשים שמחכים, משתוקקים לשמוע אותך, מעבר לגדר, אתה לא תעשה את זה, אתה לא תקפוץ.
דוד: אז אני צריך להיות ב"האח הגדול".
ליבנת: אז אתה צריך להיות…
דוד: למעשה…
ליבנת: אז אני אגיד לך, מה ההבדל בין "האח הגדול"? ההבדל הוא שאתה מחליט איזה תדמית ליצור לעצמך, אתה מחליט, אתה שולט בסיטואציה. אתה מחליט מה לפרסם, מה לא לפרסם, מה מתאים לי, מה לא מתאים לי, מה יקדם אותי, מה ישרת את הנרטיב שאני רוצה להעביר, מה לא ישרת, וב"האח הגדול", אתה די לא שולט בזה. כאילו, זה ההבדל היחיד, שאגב, הם רודפים אחריי כבר שלוש עונות. רוצים שאני אכנס.
דוד: תיכנסי בסוף?
ליבנת: בעונה… אז לא, ברור שלא. בעונה הקודמת, המלהקת, ישבתי מול המלהקת הראשית, והיא אומרת לי, "תקשיבי, אני רוצה אותך, את דמות חשובה שחייבת להיות ב"האח הגדול", אני לא רוצה שתעברי אף אודישן, אני שמה אותך בבית "האח הגדול", אני רואה שאת עוברת מסך, ואת נכנסת, את באה?" כאילו כזה, רצו לדלג איתי על כל האודישנים, על כל הדברים. כמובן שסירבתי, ואז התקשרו אליי שבוע שעבר כבר לגבי העונה הנוכחית, אני כזה, "לא, אל תפנו אליי יותר", כזה.
דוד: אבל לא היית רוצה להיות בחשיפה מול כל המדינה? הנה, אנחנו מדברים פה על…
ליבנת: קודם כול, אני כבר בחשיפה מול כל המדינה.
דוד: כן, כן ולא. [ליבנת צוחקת] כן ולא, כי בסוף את לא יושבת בערוץ שתיים, איזה ערוץ זה היום, אני אפילו לא יודע, לא משנה, באחד מהערוצים הגדולים, 13, אני רואה.
ליבנת: אני גם לא צופה. 13, כנראה.
דוד: ומול מסעודה משדרות, כמו שהם פעם היו קוראים לזה, היא לא כנראה עוקבת אחרייך ברשת החברתית. אז אם את בחשיפה בטלוויזיה, בפריים-טיים, את מגיעה לקהלים אחרים.
ליבנת: אז קודם כל, יצא לי להיות בטלוויזיה…
דוד: זה קצת סותר את מה שאמרת לי עכשיו.
ליבנת: …יצא לי להיות אפילו בארץ נהדרת.
דוד: כן, נכון.
ליבנת: בחיקוי, וכל פעם שהייתי בטלוויזיה בעצם, זה היה מתוך בחירה, מתוך מקום שבו אני שולטת על מה שיעלה, בארץ נהדרת זה היה חיקוי של סרטון שלי שבחרתי בדיוק מה להגיד, איך להגיד, מה לעשות. כשמראיינים אותי לכל מיני כתבות, לכל מיני ערוצים, כאן 11, זה, וכולי, שוב, מראיינים אותי, באים לגבי איזשהו נושא מאוד קונקרטי שאני מודעת לגביו, ואני בוחרת מה להגיד, מה לעשות, מה יתרום לי. [דוד מהמהם] זאת אומרת, זה מאוד מאוד בשליטתי. אממ… האם יגיע שלב ובו אולי אני ארצה להגיד להם כן ולהגיע? יכול להיות. יכול להיות.
דוד: יש לך חשש שאת פשוט תצאי לא טוב שמה, ב"האח הגדול"?
ליבנת: לא. כי אני תמיד אני…
דוד: לא יודע, אינטריגות עם אנשים, וזה?
ליבנת: תראה, אני תמיד אני. אני אף פעם לא מזייפת משהו שאני לא. אז זה יהיה תמיד אני, ופשוט תראו עוד צדדים שבי, אולי צדדים של יותר בית, פחות כזה מאורגנת ובאה לפודקאסט וכאלה, אבל אממ… זה דווקא לא החשש שלי. אני לא רוצה להגיע לשם, כי אני חושבת שזה לא יתרום לי עסקית למקום שאני נמצאת בו היום. אני לא באמת יכולה כרגע להתנתק מהעסק ולנסוע לכמה חודשים ולהיות בלי טלפון, ושהכל ימשיך לצמוח בלעדיי בנקודה הנוכחית.
דוד: האמת היא גם שהקהל שלך זה בסוף בעלי העסקים, ואליהם את די מגיעה בדיגיטל.
ליבנת: נכון.
דוד: אז לא בהכרח את צריכה עכשיו להיות מול מסעודה משדרות. היא לא תהיה…
ליבנת: תראה, זה, צריכה… אז רגע, אז בוא נשים את הדברים על השולחן. צריכה, אני לא צריכה, אוקיי? כרגע אני צריכה עוד אנשי מכירות שיתמודדו עם כמויות הלידים שאני מביאה היום. זה מה שאני צריכה.
דוד: כן, זה מה שאת צריכה. [צוחק]
ליבנת: זה קודם. מבחינת רצון, אז תראה, כרגע אין את הרצון, כי אני גם לא רואה את עצמי עכשיו באמת נעלמת וזה, כאילו נעלמת מהעסק, כן? מהעשייה העסקית שלי, אני לא רוצה את זה כרגע. יכול להיות שאני ארצה עוד כמה שנים, ואז אני אחזור אליה, ואני אגיד לה, "היי, אמרת לי אז שככה וככה וככה, אני באה, אבל בלי אודישנים, אל תשגעו אותי. סבבה, סבבה, אני נכנסת". כזה. ויש לי את הקלף הזה, כי אני כבר דמות מעניינת, כי כבר רוצים אותי, כי כבר יודעים מי אני ויודעים מה אני יכולה להביא. אז אני צריכה לדלג על אודישנים שאנשים אחרים עושים ועוברים תהליך מייגע של כמה שבועות, אני יכולה לדלג על זה. אתה מבין שזה גם כוח…
דוד: כן.
ליבנת: …בפני עצמו, שכבר מכירים אותי, אז זה מגניב.
דוד: אז תגידי, יש לך היום כוח [ליבנת מהמהמת] לדעת בהגדרה שהסרטון הזה הולך להתפוצץ? ברמה כזאת?
ליבנת: לגמרי, זה נוסחה, זה שיטה. כמה זה שש כפול שש?
דוד: וואו. מדהים.
ליבנת: כן. כזה.
דוד: ואת ממש יודעת לעשות את זה גם עם אנשים אחרים? כלומר, תגידי להם בדיוק, תעשו את זה 1, 2, 3, 4.
ליבנת: זה לא נוסחה של ליבנת, זה שש כפול שש. כל אחד שיעשה את החישוב יגיע לאותה תוצאה, כן? זה מה שאומר נוסחה.
דוד: זה נוסחה של פסיכולוגיה אנושית, של מה אנשים צריכים לראות מול העיניים כדי להגיב.
ליבנת: לגמרי.
דוד: זה ממש מה מפעיל אצלם את הטריגר הזה.
ליבנת: לגמרי, לגמרי, יש עקרונות מאוד מאוד ברורים, יש שיטתיות מאוד מאוד ברורה, וכל אחד שמגיע לומד את השיטתיות הזו, אליו. זאת אומרת, אני לא, השיטה היא לא, "תגידו שאין לכם חברים שכירים", כן? זה הרבה יותר עמוק מזה. אין לי חברים שכירים, זה משהו שהוא פשוט מביא את מי שאני לידי ביטוי, אבל יש לי לקוחות שיש להם חברים שכירים, אז הם לא יגידו את זה. ויש לי לקוחות שאין להם מיליון בעובר ושב, אז הם לא יצלמו את זה. כאילו, אתה מבין שאני לא אומרת לאנשים להיות אני, אני פשוט עוזרת להם להביא את מי שהם לידי ביטוי החוצה, לפרוץ את כל החסמים והפחדים שמונעים מהם לעשות את זה היום, וכשהם עושים את זה, אני גורמת להם לעשות את זה יותר מדויק. פשוט לפרסם כל דבר לגביך, בלי לדעת איך להעביר את המסר, ממה להתחיל, איך לסיים, מה להגיד, מה לא להגיד, מה יתרום לי, מה לא יתרום לי, זה פשוט לא חכם.
דוד: זה לירות לכל הכיוונים.
ליבנת: כן, אני רואה אנשים שאומרים, "אה, הבנתי מה אני צריך לעשות. צריך לספר את כל הסיפור שלך וזה", ואז הם עושים, הם מעלים סיפור, עמוּס במידע לא רלוונטי, מלא מסרים שמתנגשים אחד בשני, הם לא יודעים איך לעשות את זה, אז כאילו, אז זה לא רק לפרסם, להגיד הכל, לחשוף הכל, לספר הכל, זה גם איך עושים את זה. אז כאילו, יש פה שתי דברים, ברגע ששני הדברים האלה מתחברים, אני גם אביא את מי שאני ומתגבר על כל החסמים, חששות, "אמא שלי תעלב", "סבתא שלי תבכה", דברים כאלה, וגם אני אדע לעשות את זה בצורה מדויקת ולהביא את מה שבסוף יתרום לי לעסק, כי לא כל דבר אני מספרת על עצמי, כן, זה ברור לך, רק את מה שתורם לי, ובסוף מכניס לי כסף לעובר ושב.
דוד: כן, זה ברור. זאת אומרת, ידעת, ידעת שאת מעלה את הסרטון הזה של השכירים, ידעת שזה הולך להתפוצץ.
ליבנת: ברור.
דוד: איך הכנת את עצמך לפני זה?
ליבנת: קצת… האמת שיש לי כל פעם קטע כזה, בגלל שאני מאוד מאוד יוצאת מאזור הנוחות ועושה דברים שמפחידים אותי, אז תמיד אני כזה מגיעה למצב של קומפורט זון, שכבר נוח לי להעלות את כל התכנים שאני מעלה, זה כבר לא מפחיד אותי וזה, ואז אני עושה עוד קפיצה של עוד תוכן שלא נוח לי איתו, שקצת אני כזה רועדות הידיים כשאני מעלה, ואז עוד קפיצה, ואז עוד קפיצה. נגיד, הקפיצות הראשונות שלי היה כשסיפרתי את הסיפור שלי, אלימות, בית, מה עברתי עם ההורים וכו', ממש רעדו לי הידיים שהעליתי את זה, העליתי וזה, ואז כבר היום לא מרגש אותי להעלות את הדברים האלה. ואז היה לי קפיצה של להעלות צילומי מסך מהעובר ושב, של וואי, זה בכלל חששות אחרים, זה חששות של מה קורה אם מישהו עכשיו רואה את זה, בא אליי הביתה, גונב, אני לא יודעת מה, כאילו, זה חששות בכלל הזויים.
דוד: אנשים שרואים, מה מס הכנסה? מה מס הכנסה?
ליבנת: אוי, זה לא מפחיד אותי, כי גם ככה הכל מדווח.
דוד: הכל מדווח. אין אצלנו בדיגיטל משהו לא מדווח.
ליבנת: אנשים, מה יקרה שמס הכנסה יבואו אליך? אז הם יראו את אותם מספרים שהם רואים אצלם במערכת.
דוד: בדיוק. אנשים חיים בעבר.
ליבנת: כאילו, אני לא עושה את הכסף שלי בשחור, בכל אופן אז זה היה…
דוד: לא מקבלים מזומן בתחומים שלנו.
ליבנת: בדיוק, בדיוק. אז כאילו, זה לא, זה לא הקונספט.
דוד: כן.
ליבנת: ואז אחרי שהתגברתי על החשש הזה, אז היה לי גם את הסרטון של השְׂכִירוֹת, שזה בכלל חשש אחר של, "רגע, אני אגיד עכשיו שאין לי חברות שכירות, אבל מה עם זה? ומה עם פה?" אתה יודע, כל מיני חששות כאלה, שוב, הכל הוא לא הגיוני. הרי היה לי ברור שאין לי חברות שכירות וגם לא יהיו לי חברות שכירות ושאני שלמה עם מה שאני אומרת, זה לא היה אישיו. זה איזשהו פחד כזה לא רציונלי. ואז רעדה לי היד קצת שהעליתי את זה, ואז גם המסר הזה היום קל לי לדבר עליו. כאילו, אתה מבין, זה כל פעם עוד מדרגה. אני רואה את זה כמו עוד כזה…
דוד: ואיך מתמודדים עם כל ההייטרים והתגובות? כאילו, את פותחת את הטיק טוק, ואת רואה את כל ההייטרים האלה, ובדיוק גם דיברנו עם מזל כהן ביום שישי האחרון, גם חטפה מלא בשיטתך כמובן. [ליבנת צוחקת קלות] כנראה שזה חלק מהשיטה, צריך זה… איך את עושה הכנה מנטלית לדבר הזה? זה מטורף.
ליבנת: קודם כל, שום דבר לא יכול להכין אותך מנטלית למשהו שלא עברת בחיים. אוקיי?
דוד: נכון.
ליבנת: מה שעוזר לי היום להתמודד עם זה כל כך בקלות, זה שעברתי את זה מלא פעמים. אוקיי? מגיל 14 אני חוטפת ביקורות. אגב, כאילו זה מה זה קל לחטוף ביקורת מאנונימי ברשת כשחטפת מכות וקיללו אותך בבית. זה קודם כל. שנייה. האנשים שהיו אמורים להיות הכי קרובים אליך, חטפת מהם. אז כאילו, זה כבר לא כזה מרגש אותי, יוזר 7-8-4-5 שמגיב לי: "את מפגרת, מה זה הסרטון הזה, את לא יודעת כלום". כאילו, זה, זה באמת לא כזה מרגש. אז אולי בפעמים הראשונות קצת שהעליתי, וחטפתי באמת עכשיו מאות תגובות ביום וזה, אז זה קצת כאילו זה ערער אותי.
דוד: כן?
ליבנת: כן, ברור, הפוסטים הראשונים, חד משמעית. אי אפשר להגיד שזה לא עשה לי כלום.
דוד: ברמה של מה? כאילו, מה זה עשה לך? מה הרגשת?
ליבנת: זה, זה, זה יום שאני יכולה ממש להרגיש שכאילו… מין, לא יודעת איך להגיד, דרמה כזאת בלב כזה, שזה כזה יום, ואז אני תמיד…
דוד: בוא נשים את השמיכה מעל הראש, נעביר את היום הזה כבר.
ליבנת: כן, זה כזה, ממש כזה, לא באמת שמיכה מעל הראש, אבל גם אם אני עושה דברים, אז עדיין יש את התחושת מועקה הזו של כזה, "יואו, איזה באסה, לא אוהבים אותי" וכזה.
דוד: אולי לא הייתי צריכה להעלות כזה?
ליבנת: אז זה לא, שם זה לא…
דוד: זה לא זה.
ליבנת: דווקא שם זה לא יושב, אני תמיד שלמה עם כל מה שאני מעלה, אני מתבאסת על זה שלא אוהבים אותי, אבל אז אני מבינה שבסדר, זה ככה גם במציאות, לא כולם אוהבים אותי.
דוד: וואי.
ליבנת: אני מביאה את מי שאני באמת, אז ברור שלא כולם יאהבו אותי, ואני תמיד מחזירה את עצמי ל-center שלי. את שלמה עם מה שאמרת? יש משהו שאת לא שלמה לגביו? אגב, אם היה באמת משהו שלא הייתי שלמה לגביו, הייתי מוחקת אותו, הייתי מעלה משהו אחר, הייתי מתנצלת, זאת אומרת, זה לא האישיו, אני תמיד שלמה עם מה שאני מעלה. אז ברגע שאני מחזירה את עצמי ל-center ואני אומרת, "אוקיי, את שלמה עם מה שאת מעלה, זה באמת מה שאת חושבת, זה באמת האמת שלך, את חושבת שהמסר הזה יכול גם לעזור לאנשים, עזבי שיש כמה מאות אנשים שאולי נעלבו מזה או כועסים על זה, יש אנשים שזה נתן להם ערך?" וברגע שאני עונה על עצמי על הכל, "כן", אני ממשיכה הלאה.
דוד: וזה היה קפיצה גם בקריירה? כלומר, פתאום, מה, עוקבים עלו, [ליבנת מהמהמת] זיהו אותך יותר?
ליבנת: כן, כל פעם, נתתי לך פה כמה דוגמאות, על הסיפור, על העובר ושב, על הזה, אז כל פעם שאני כזה עושה באמת את היציאה מאזור הנוחות ומעלה איזשהו תוכן שאני מרגישה איתו לא בנוח, זה גם ממש מתבטא במספרים. כאילו, אני מקבלת על זה תִגמול מהיקום. ממש, כל פעם, בין אם זה במספרים של העסק, מספרי עוקבים, הכנסות שעולות, מלא קהל חדש, מין מעגל כזה יותר רחב של אנשים שנחשפים אליי, ואז אנשים שגם חלקם הופכים להיות לקוחות, זה ממש מתבטא במספרים.
דוד: זה מדייק ממש את הקהל. זה מה שגורם לאנשים…
ליבנת: כן, כן, מי שגם ככה לא היה לקוח שלי, אז זה הופך להיות שונא שלי, מגניב, סבבה, גם ככה הוא לא היה קונה, ואנשים שהם כן לקוחות פוטנציאלים שלי, מתחילים לאהוב אותי ממש. ואז אנשים שהרבה יותר קל למכור להם, כי הם ממש מעריצים, שרופים. כאילו, אנשים לא סבבה איתי. זה או שהם ממש שונאים אותי, או שהם ממש אוהבים אותי.
דוד: כנראה שאין דרך אחרת באמת לעשות כסף גדול.
ליבנת: אני… כל בן אדם שמצליח…
דוד: זה מה שאני… שיווק מפלג, controversial, כולם, תראי, זה כולם, זה טראמפ, בנה על זה נשיאות, כן? אין ברירה אחרת כנראה.
ליבנת: כן, כן, נכון.
דוד: באמת צריך לצאת מאזור הנוחות הזה.
ליבנת: תראה, אני לא, אני לא חושבת שצריך להיות מפלג בכוונה. אני חושבת שצריך להביא את מי שאתה באמת. וכשאתה עושה את זה, אין לך ברירה, אלא, אלא לקבל את זה שחלק מהאנשים ישנאו את זה מאוד, וחלק מהאנשים יאהבו את זה מאוד. פשוט רוב האנשים לא מביאים את מי שהם באמת. הם מעלים… בוא נקביל את זה רגע לשיווק.
דוד: מה שהם מביאים באמת, אבל הם פשוט נשארים פַּרְוֶה.
ליבנת: אז אוקיי, אז אני בדיוק בגלל זה באתי להקביל את זה לשיווק כדי להסביר שנייה איך זה מתבטא. אז נוח להם ממש לתת טיפים על התחום שלהם, אבל לספר מה קרה להם בילדות, שהביאו אותם למי שאני היום? "לא, לא, לא, אבא שלי יעלב".
נוח לי לתת ערך על התחום, אבל לספר איזה תוצאות אני קיבלתי, כאילו לתת טיפים על הנדל"ן, אבל לספר ש-לי יש שבעה נכסים? "לא, לא, לא, דודה שלי תגיד שאני משוויצה", כאילו זה נוח עד נקודה מסוימת, אז הם לא מביאים את כל מי שהם. אז אם את לא מספרת את כל מה שאת, ויש לך שבעה נכסי נדל"ן ואת לא מספרת את זה, אז ברור שיאהבו אותך, מישהי שנותנת טיפים, מה יש לא לאהוב? אז יאהבו אותה ולא ישנאו אותה, אבל יאהבו אותה בסבבה כזה, וגם לא יקנו ממנה בחמש ספרות, כן? אז כאילו, צריך להבין גם את המחיר של זה. ובעיניי, המחיר, המחיר של זה הוא יותר יקר מאשר פשוט להיות מי שאתה, ולקבל את כל מה שיבוא עם זה, כאילו, גם הטוב וגם הרע.
דוד: ואיך את יכולה לייעץ לבן אדם, לצאת מה… כמה, כמה מנטלי זה התהליך הזה שאת עושה, הוא כל כך…
ליבנת: מאוד.
דוד: ואני זוכר גם כשדיברנו על השיחת מכירה שלך, [ליבנת מהמהמת] היא מאוד מאוד רגשית.
ליבנת: מאוד מאוד מאוד מאוד.
דוד: למה היא מאוד רגשית?
ליבנת: כי אני מציבה את האמת מול הפנים של הבן אדם, אני ממש מציבה לו מראה של המקום שהוא נמצא בו. "כן, ליבנת, המצב שלי היום בחיים הוא סבבה, אבל עדיין, משהו חסר". -"סבבה? רגע, רגע, כמה את מרוויחה?" -"עשרת אלפים", -"אוקיי, יש לך ילדים?" -"כן, שלושה". -"מה ההוצאות?" -"תשע אלף". -"זאת אומרת שנשאר לך אלף בחודש. תגידי, מחר הילד שלך בא, נשברה לו הרגל, הוא צריך איזה טיפול מיוחד בבית חולים. יש לך לספק לו? [מרימה את קולה] אז איך המצב שלך הוא סבבה? רגע, תתעוררי שנייה, את לא סבבה". זה כאילו, שנייה, רגע, אנשים לא מודעים לעצמם.
התפקיד שלי, אני מרגישה שהשליחות שלי, זה רגע, קודם כל, להציב מראה בפנים של האנשים ולגרום להם להיות מודעים שנייה למצב שלהם, משם אפשר להחליט מה עושים. אבל אנשים בכלל לא מודעים למצב שהם נמצאים בו. אנשים מרוויחים איקס כסף ובטוחים שהם במצב שהוא סבבה. אנשים בטוחים שהילדים שלהם הולכים לבית ספר ושמישהו מחנך אותם שם, וזה שהם לא משקיעים בהם זמן אחר כך זה סבבה. כאילו אנשים, רגע, לא בַּלוּפּ. צריך לשים להם את האמת מול הפנים. והדבר הזה, כן, הוא מייצר המון המון רגשות. תחשוב שכל הדבר שהם התעלמו ממנו במשך השנים וטאטאו אותו מתחת לשטיח, פתאום בן אדם בא ואומר להם את זה בסרטון או בטלפון, או לא משנה באיזה פלטפורמה. כל הרגשות האלה שכאילו ניסיתי להחביא יוצאים בבת אחת. אז ברור שזה תהליך מאוד מאוד מאוד מנטלי ורגשי.
דוד: והם בוכים בטלפון. יש כאלה…
ליבנת: אז לפעמים הם בוכים בטלפון, ובוכים אצלי במפגשים, ובוכים אצלי… כן, כן, כן, זה חד משמעית.
דוד: ואז בסוף, האם הם מקבלים החלטה או לא מקבלים החלטה?
ליבנת: אז אם בן אדם כזה יקבל החלטה, זה רק אחרי שאתה מציב לו האמת בפנים.
דוד: כן.
ליבנת: אלה שלא מקבלים החלטה לא יקבלו החלטה, לא משנה מה.
דוד: הם לא יקבלו החלטה לעולם, כאילו הם תמיד יישבו על הגדר.
ליבנת: לעולם. יש אנשים שאף פעם לא יקבלו החלטה, ובאמת.
דוד: אז למה הם משאירים לנו פרטים?
ליבנת: אגב, הם מקבלים החלטה. הם מקבלים החלטה לא להזיז שום דבר בחיים שלהם, כן?
דוד: כן. והם מקבלים החלטה, ואני גם שמתי לב לזה, כי אנחנו עובדים שנינו על תוכניות ליווי, הם משאירים פרטים, [ליבנת מהמהמת] ואז הם מדברים אתכם.
ליבנת: זה, זה גורם… זה נותן להם להרגיש טוב…
דוד: זה גורם להם להרגיש…
ליבנת: …שהם כאילו עושים משהו עם החיים שלהם.
דוד: הם כאילו צעד אחד קדימה.
ליבנת: השארתי פרטים. הנה השארתי פרטים. אני עושה משהו עם החיים שלי. כאילו פעם הבאה שהבן זוג שלה יבוא אליה ויגיד לה "נו, מאמי, מה קורה עם העסק? הוא לא מתקדם. אני לא מבין, כאילו, אולי תחזרי להיות שכירה, צריך עוד כסף לבית". -"לא, לא, לא, רגע, הנה, השארתי עכשיו פרטים, התחלתי לעקוב אחרי ליבנת, אני לוקחת ממנה השראה".
דוד: גדול!
ליבנת: זה משפט שאני מתה עליו, "אני לוקחת ממך השראה". לא צריכה השראה, קחי ממני שיטה. שיטה ותתחילי לפעול, מה אני צריכה השראה. לא צריכה שתצפי לי בסרטונים וקחי השראה. כאילו, השראה…
דוד: תתחילי לבצע, קדימה, תתחילי לעשות.
ליבנת: …הולכים לישון איתה בלילה, וקמים איתה בבוקר, ושום דבר לא קורה. אממ… אז כן, כן, כן, שמע, גם לא לקחת החלטה, זה החלטה. ואנשים חייבים להבין את זה. אז אם כבר הם מגיעים אליי לשיחה, אני מעדיפה לפחות שהם יצאו, לפחות שהם יהיו מודעים לבעיה שלהם. ברור שזה גם מביא אחוזי המרה מטורפים, כן? כי בסוף, בן אדם, ברגע שהוא מבין את זה, והוא מבין שהבן אדם שמולו באמת יודע לשקף לו את הבעיה, אז הוא גם מבין שיש לו את הפתרון, כן? אבל כאילו, יש אנשים שלא, כן, יש אנשים שלא עושים, אי אפשר להגיד שיש לנו מאה אחוזי המרה. יש אנשים שבוחרים לא לקחת את ההחלטה ולא לעשות, וזה בדרך כלל אנשים שאני פוגשת עוד כמה חודשים, במצב קצת יותר גרוע ממה שהם באו איתו בשיחה הראשונה, זה מה שקורה בדרך כלל.
דוד: אז בזמן הזה הם ממשיכים לצפות בסרטונים, הם ממשיכים כאילו לִרְצוֹת.
ליבנת: אבל הם הולכים אחורה.
דוד: הולכים אחורה בהיבט הכספי.
ליבנת: כי בזמן הזה מתחרים עוקפים אותם. הרי אתה היום מאמן כושר, או את היום מאמנת עסקית או יועצת כלכלית. זה ברור לך שאם את לא לוקחת את ההחלטה, מאמנת אחרת כן דיברה איתי עכשיו בטלפון, ונכנסה לתוכנית, ולמדה כלים של איך לשווק את עצמה, והתפוצצה ברשת, וקיבלה עוד לקוחות. מה את חושבת, שאותם המאה אלף אנשים שהם הקהל יעד שלך, לא התחילו לצפות בה ובאים אליה עכשיו, כי את לא קיבלת את ההחלטה? אז לא רק שהם מגיעים כמה חודשים אחרי, הם מגיעים במצב גרוע יותר, כי בזמן הזה יש אנשים שעקפו אותם. כאילו, רגע, בוא נשים את הדברים על השולחן, תודעת שפע, תודעת שפע, כן? אבל יש לכם מתחרים, יש לכם אנשים שיכולים לעקוף אתכם, ונמצאים כרגע צעד אחד לפניכם, כי אתם לא מקבלים את ההחלטה ואתם יושבים על הגדר. אל תתפלאו שעוד כמה חודשים כשאתם חוזרים, אתם במצב יותר גרוע ממה שהיה. לא במצב יותר טוב ואפילו לא באותו מצב, כי כשלא מתקדמים קדימה, הולכים אחורה פשוט לאט, ולא רואים את זה. אבל המצב נהיה גרוע יותר, חד-משמעית.
דוד: זה כל כך מדויק, וואו. איזה מסר.
ליבנת: אני מקווה שכל הלידים שדיברו איתנו בשבועיים האחרונים ולא קיבלו החלטה, [צוחקת] רואים את הפודקאסט הזה עכשיו, סתם.
דוד: צופים בזה עכשיו, והאסימונים שיתחילו ליפול.
ליבנת: צופים בזה עכשיו. לגמרי.
דוד: כי זה לא להאמין. זה פשוט לא להאמין כמה האנשים רוצים, אבל הם לא רעבים.
ליבנת: לא, לא, הפער הוא ענק, תקשיב, הפער הוא ענק. אני שמה לב לזה גם עם מלא אנשים.
דוד: זה מטורף. מה קורה לאנשים, למה?
ליבנת: גם אנשים שמגיעים אלינו לראיונות להתמיין לתפקידים בצוות, גם ללקוחות. אתה מדבר איתם בטלפון, שואל אותם קודם כל מה הם רוצים, כדי שתדע אם הם מתאימים, אם יש לך איך לעזור. "אני רוצה מאה אלף שקל בחודש", -"כמה את עושה היום?" -"שבע אלף". יאללה, סבבה, מטרות גדולות, אני אוהבת. אני בגיל 20 הייתי אומרת, "אני רוצה מיליון בחודש", אני אוהבת מטרות גדולות, אני לא נגד. "סבבה, אז יש לנו תוכנית שעולה ככה וככה, תצטרכי לעשות ככה וככה, לפרסם ככה וככה". -"לא, לא, לא, לא, לא, אני לא יכולה…" -"רגע, רגע, שנייה, שנייה, תתאפסי על עצמך, אמרת לי לפני רגע שאת רוצה להשיג מאה אלף, נכון? איך את עומדת לעשות את זה?" -"אה, אני לא יודעת, אני…" פער, פער ענק.
דוד: ענק.
ליבנת: פער ענק בין מה ש… בין המקום שהם אומרים שהם רוצים להיות בו, לבין מה שהם עושים בפועל ביום-יום, לבין איך שהם מתנהגים. פער ענק. אני לפעמים רואה את זה ואני בשוֹק. כאילו, אני בשוֹק כי כנראה זה גם מאוד שונה מאיך שאני התנהגתי. אני אמנם רציתי מגיל צעיר המון דברים. ואמרתי לךָ, אמרתי להורים שלי, שאני מיליונרית ותהיה לי מנקה ויהיה לי שף ויהיה לי הכל, אבל גם תמיד דאגתי לפעול בהלימה לדברים שאני אומרת שאני רוצה.
דוד: נכון, אין דרך אחרת. רק…
ליבנת: לא חייתי בסרט, אמרתי, "אני רוצה להיות מיליונרית. [בקול מסכן] לא, לא הבוקר, אני במחזור, כואבת לי הבטן, אני לא יכולה לקום לפודקאסט". אגב, זה בדיוק מה שהבוקר… [מרימה את קולה] אני לא יכולה, אני לא יכולה לחיות ככה! אם אני רוצה דברים מסוימים אני חייבת לחיות בהלימה, כאילו. ואני פשוט מבינה ש-99% מהאנשים לא כאלה, וזה מבאס אותי. כי אני כל היום, המסרים שלי זה "כולם יכולים להצליח", ו"כל אחד יכול", ואני מאוד שם, אני מאוד ב… אין בי משהו מיוחד, לא נולדתי עם דם אחר, זה לא שיש לי איזה בית שלימדו אותי דברים שלאחרים אין. באמת, באתי מאותו מקום, ואז אני קולטת כאילו את הפער של… זה לא שאנשים לא רוצים, זה לא גם שאין להם את היכולות, זה נטו הפעולות שלהם ביום-יום, וזה מבאס אותי לראות את זה. כאילו, בואו תוכיחו לי שכל הדברים שאני מרימה לכם ברשת כל היום שכל אחד יכול, זה לא סתם. כאילו, בואו תוכיחו את זה.
דוד: ועל מה זה יושב? זה על פחדים, חששות? ודרך אגב…
ליבנת: אין לי מושג, אני לא יודעת, אני לא יודעת אפילו להסביר לך על מה זה יושב, כי אני לא בן אדם כזה, אני לא מצליחה לחשוב, להבין איך מוח של בן אדם כזה פועל.
דוד: את לא שואלת אותם…? לא שואלים אותם על שיחת מכירה? בוא… זה הכסף, זה הזמן.
ליבנת: ברור, לא, כן.
דוד: איפה, על מה זה יושב, זה היה כבר דרך אגב, לא הכסף והזמן.
ליבנת: ברור, זה מפחיד, בסדר, אבל מה, אני לא מפחדת? ברור שזה מפחיד, אני לא מפחדת? אז מה יושב שם שגורם לי לפחד ולעשות בכל זאת, ולהם לפחד ולא לעשות? אני לא יודעת להגיד לך, כי אני לא מצליחה להבין איך מוח כזה עובד.
דוד: את לא מכירה… את לא הצלחת להבין את זה בניתוחים שלך, בכל מה שעשית, בהבנה של פסיכולוגיה של האנשים, על מה יושב כל החרדות והפחדים?
ליבנת: לא. לא. והבעיה היא שהיום רוב הסביבה שלי כבר מאוד מאוד מתקדמת. אז גם אני לא בסביבה של אנשים כאלה היום.
דוד: כן. אז את כבר לא שם. וכשאת מדברת עם אנשים כאלה בטלפון, זה לא מוריד אותך? את עושה עדיין שיחות היום?
ליבנת: תראה, אז קודם כל, אז בדיוק באתי להגיד את זה. אנחנו מגייסים עכשיו צוות מכירות, זה לא שאני באמת עושה את השיחות. אני עונה לפעמים לטלפונים, אני עושה ימי צילום וכאלה, אז אני משתמשת בזה גם כתוכן.
דוד: כן.
ליבנת: אגב, זה אחד מהדברים שאמרתי לך, שאני בעצם מביאה בעלי עסקים למצב שהם יוצרים מהיום יום שלהם תוכן. זאת אומרת, הם לא צריכים לעצור את היום וזה, אז כאילו גם אני דואגת לעשות מהדברים שאני כבר עושה תוכן, אז לפעמים אני מנצלת גם דברים כמו שיחות, כמו סדנאות עם לקוחות שלי בשביל ליצור מהם תוכן. אבל בתכל'ס, האם היום אני עושה מכירות בחברה? לא. אז האם זה…
דוד: ואנשי המכירות שלך יכולים להשפיע על הרגש של הבן אדם בצד השני? הם עד כדי כך כאילו רגשיים?
ליבנת: אז זהו. יופי. אז השיטת מכירה שלי זו שיטה שהיא מאוד מעבירה טרנספורמציה. [דוד מהמהם] זאת אומרת, זה לא שיטה שהיא טכנית. אני לא מדברת עם הבן אדם על הטכני. יש מצב שבשיחה אני אבין בכלל שהלקוחה, הלקוחה הפוטנציאלית שהיא איתנו בטלפון, היא בכלל בזוגיות רעילה, והבעיה פה היא בכלל עמוקה יותר, היא בכלל לא בעיה שיווקית. הבעיה היא שהיא כבר כמה שנים לא משווקת כמו שצריך, והיא לא עשתה שום פעולה כדי לשווק כמו שצריך, כי הבן זוג הרעיל והאלים שלה לא נותן לה. ואז אתה מגלה שהאשראי שלה גם בכלל לא אצלה, ואתה מגלה דברים שכאילו, וואו, שאם השיחה הייתה טכנית, לא היית מגלה אותם בחיים. אז א… אז זה שיחה שהיא נוגעת בהרבה יותר מקומות, ובגלל זה היא גם יותר רגשית, ובגלל זה היא יותר א… דורשת.
דוד: ובגלל זה גם קשה להגיע לאנשי מכירות כאלה שיעשו את זה, כי זה אינטליגנציה רגשית.
ליבנת: וזה בדיוק מה שהרגע… ובגלל זה יש לנו כרגע כמעט 100 מועמדים, שרק שתיים מהם מצאנו למתאימים ואנחנו מחפשים עוד.
דוד: אני אומר, אני אומר…
ליבנת: כי אנחנו בסטנדרט מאוד גבוה לאנשים שידעו להעביר תהליך כזה. זה סבבה שאני אלמד אותם איך, אבל, אבל צריך איזשהו בסיס של אינטליגנציה רגשית, של הנהגה, הובלה דרך הטלפון. הרי בסוף הבן אדם ממש לא רוצה להגיד לך שהמצב הטוב שהוא נמצא בו היום זה מצב שבו הוא לא יכול לאפשר לעצמו חוג ג'ודו, לילד שלו. הוא לא יגיד לך את זה. אתה צריך להוביל אותו למצב שהוא יסכים להגיד לך דבר כזה. לא כל בן אדם יכול לעשות את זה.
דוד: כן, צריך להוביל את השיחה, לא להיות מובל. והחבר'ה שלך בסוף באנשי מכירות, חבר'ה צעירים, נכון?
ליבנת: אנחנו מגייסים חבר'ה צעירים, כן.
דוד: הדור הזה, הדור הזה…
ליבנת: כאילו, מה זה צעיר? אני מבחינתי, כאילו, אני מדברת איתך…
דוד: צעיר, בן 20 כזה.
ליבנת: 20, אפילו 30, 35 כזה, אנחנו עדיין מדברים על אנשים צעירים?
דוד: כן, כן, כן.
ליבנת: אוקיי, אז סבבה.
דוד: זה דור שפשוט… לא תיקשר בטלפון, לא עשה שיחות טלפון, לא עשה שיחות עומק, [ליבנת מהמהמת] ואם זה גברים אז בכלל לא. נשים, עוד בנות מדברות בינם לבין עצמם.
ליבנת: זהו, זה בדיוק מה שבאתי להגיד.
דוד: אז בנות זה עוד בינם לבין עצמם, אבל אם זה בנים…
ליבנת: נכון, נכון. נכון.
דוד: …אז זה אימוג'ים. וזה, וזה הקיצורי אותיות.
ליבנת: בוא'נה, גברים לא עושים שיחות עומק, אה?
דוד: לא.
ליבנת: אולי בגלל זה הם אנשי מכירות פחות טובים? לשיטות שכאלה?
דוד: יכול להיות.
ליבנת: זה מעניין…
דוד: יכול להיות.
ליבנת: …כי זה חייב, חייב להגיע לעומק, עם הבנה.
דוד: יש לך אשת מכירות?
ליבנת: כן, עכשיו אנחנו מגייסים בעיקר נשים, בעיקר.
דוד: נשים, נכון?
ליבנת: ואנחנו נותנים צ'אנס לגברים, כי אני מאוד לא אוהבת את הגבר, אישה, זה, אני גם לא מאמינה שנשים לא יכולות להצליח בעולם העסקים, כאילו, אני מאוד מנסה לא לצמצם אנשים רק לפי המין שלהם או המגדר שלהם. [דוד מהמהם] אבל בוא נגיד שהמסקנות שהגעתי אליהם עד היום, אני כן מצליחה לראות איך נשים מגיעות יותר לעומק מגברים. גם שיחות מכירה, גם בתכנים אפילו שאנחנו יוצרים. אה, כן, כן.
דוד: בעומק השיחות שהאשת מכירה יכולה לעשות? ממש, ותגידי, ואין…?
ליבנת: אפילו, אפילו האינטליגנציה לשים לב לפרטים הקטנים, ל…
דוד: ברור, זה האינטליגנציה הרגשית. אני יכול להגיד לך, כגבר…
ליבנת: כן.
דוד: אני חושב שלנשים יש אינטליגנציה… לא חושב, אני יודע שלנשים יש אינטליגנציה רגשית…
ליבנת: אני חושבת שזה ממש חלק במוח שנולדנו איתו יותר מפותח. זה לא אפילו, כאילו…
דוד: זה איזשהו חיווט במוח שפשוט הרווחתם. [ליבנת מהמהמת] אז, ואני חושב שיש לה את היכולת בעצם להיכנס לשיחת עומק הרבה יותר מאשר גבר. [ליבנת מהמהמת] מצד שני, בואי נדבר על הפיל שבחדר, שאשת מכירות עכשיו מדברת עם בעל עסק [ליבנת מהמהמת] והאגו יוצא ממנו. "ומי את שתגידי לי". איך את מסתדרת שם?
ליבנת: זהו, אז יפה, אז זו נקודה שממש מעניין לדבר עליה, כי תראה, אם בעל עסק מגיע לשיחת טלפון עם אשת מכירות, הוא קודם כל מגיע דרך השיווק שלי, שאני גם אישה.
דוד: זהו, נכון.
ליבנת: אז זה כבר, רגע, בוא נשים את הדברים על השולחן, יש גברים היום שלא מגיעים ללמוד ממני, ואני בטוחה שזה מהסיבה שללמוד מאישה, שגם צעירה מהם, אולי נוגעת להם באיזשהו חלק באגו. אני בטוחה שזה המצב.
דוד: לגמרי.
ליבנת: אוקיי? כי מבחינת הערך שאני נותנת, התוכן שאני נותנת, אני יודעת שזה אולי צובט להם, כי הם רואים שאני נותנת משהו אחר, שאף גבר לא ידע להביא להם, אבל אני בטוחה שיש גברים שלא מגיעים, והמספרים מראים את זה, הרוב אצלי הם נשים, כן? יש אחוזים של גברים, יש לגמרי גברים שמגיעים ללמוד. אגב, רובם, אם אנחנו מסתכלים רגע על אחוזים, רוב הגברים קונים יותר את הספרים ואת הקורסים הדיגיטליים שלי מאשר מגיעים לתוכניות ליווי. זאת אומרת שמאחורי הקלעים, הם מזמינים ספר, הם קונים קורס, הם רוצים את הערך הזה, אבל להגיע לתוכנית ליווי, שמה כנראה משהו עוצר אותם, בלהיות בפרונט מול הדבר הזה. זאת אומרת באחוזים, אם אתה לוקח נגיד רוכשים של הספר שלי, אז אתה תראה אחוז מסוים של גברים, אחוז מסוים של נשים, שאין בו פער כל כך גדול, לעומת אנשים שמגיעים אליי לתוכנית הליווי, פער קצת יותר גדול בין אחוזי הגברים לאחוזי הנשים.
דוד: אז אולי זה בגלל שנשים מתחברות לנשים?
ליבנת: אז זהו, אז זה הגיוני לי.
דוד: הן מתחברות אלייך יותר, כי את אישה.
ליבנת: זה הגיוני לי שגבר ילך ללמוד ייעוץ עסקי מגבר…
דוד: כן.
ליבנת: …זה הגיוני לי שאישה תלך ללמוד ייעוץ מאישה. אממ… אני לא חושבת שאני הייתי מגבילה את עצמי ככה, אבל, כאילו. אני הייתי הולכת לבן אדם לפי הערך והידע שהייתי רואה שהוא יכול להביא לי. אממ… זה לפי דעתי…
דוד: כן, אבל את ב-mindset אחר. את בהתפתחות אישית.
ליבנת: נכון, נכון, נכון.
דוד: זה שונה, אנחנו מבינים שמי שיכול…
ליבנת: כמו שאני לא הייתי שופטת מועמד ומועמדת לפי המין שלהם, אז ככה לא הייתי שופטת מישהו שאני לומדת ממנו. מה המילים שיוצאות לו מהפה? בסוף, מה הערך שהוא יודע להביא לי? זה מה שמעניין.
דוד: אז אנחנו מגיעים ככה לסיכום של הפרק.
ליבנת: [בהפתעה] מה? זהו?
דוד: כן. אני חושב שאנחנו…
ליבנת: אני בשוק!
דוד: …כבר שעה לתוך הפרק.
ליבנת: וואו, זה עבר מהר, תקשיב. [צוחקים]
דוד: הרבה יותר מ-45 דקות, זה בטוח. אממ… אז מה החלום שלך, ליבנת?
ליבנת: וואו. אממ… קודם כל, המטרה היא להיות אשת העסקים הכי משפיעה בישראל. אז יש לי עוד דרך לשם. יש לי עוד דרך לשם.
דוד: מי המודל?
ליבנת: אממ… אני לא יודעת, יש מישהי כזו היום בישראל? כאילו אישה שאתה אומר שהיא הכי משפיעה בארץ.
דוד: לא יודע, אני יכול להגיד שאני מאוד אוהב את פנינה רוזנבלום. אני מאוד אוהב את פנינה רוזנבלום.
ליבנת: כן, אז… אוקיי. אז זה הנקודה. זה הנקודה, כי רוב הנשים המשפיעות בישראל משפיעות בזכות המראה שלהם, או איזשהו מוצר שקשור בתחום הביוטי.
דוד: זה פשוט הפרסונל ברנד, אחד הראשונים ב… ב… בעולם העסקי הישראלי.
ליבנת: נכון, נכון, גם, אבל יש פה רגע איזה קטע. בא לי להצליח לא בזכות תחום הקוסמטיקה, לא בזכות המראה שלי, לא כדוגמנית, לא כשחקנית שהצליחה בעזרת המראה, ולא כי… לא כמישהי שיש לה חברת קוסמטיקה, משהו שקשור ליופי. לא רוצה את זה. רוצה להצליח בעזרת המוח שלי, בעזרת ידע.
דוד: אבל את לא יכולה להגיד שלפנינה רוזנבלום אין מוח, בואי, היא הקימה אימפריית קוסמטיקה.
ליבנת: לא, שהמוצר… רגע, רגע, שהמוצר ימכור ידע.
דוד: המוצר זאת את.
ליבנת: משהו שהוא דורש חשיבה במוצר עצמו, אוקיי? ולא… ברור ש… ברור שבשביל להיות אשת עסקים מצליחה, לא משנה באיזה תחום, צריך שיהיה מוח, לך או לאנשים שעובדים איתך, כן? חשיבה עסקית.
דוד: אבל למה את רואה הבדל בין… איך את רואה את ההבדל הזה בין עסק של מוצרים לעסק של שירות? כלומר, אם אני מנהל עסק של מוצרים, ואני מאוד מצליח, ובניתי מזה אימפריה, נגיד, כמו פנינה רוזנבלום, שזה עסק מוצרים.
ליבנת: מדהים.
דוד: איך את רואה… עשית הבחנה כרגע.
ליבנת: מדהים. לא, אני פשוט חשוב לי להצליח כאישה מבלי שום קשר לתחום הביוטי.
דוד: אה, אוקיי. אבל אם היית מוכרת עכשיו פתרון, איזשהו מוצר שפותר בעיה מאוד גדולה, שזה לא ביוטי…
ליבנת: ברור. ברור, אגב, יש לי ספר, אבל זה מוצר ידע, כן? אתה בטח מדבר על מוצר א… גרב.
דוד: על סוג של מוצרים, נגיד איקומרס, בדיוק, כאילו…
ליבנת: בעד.
דוד: בעולם שלי.
ליבנת: בעד, בעד, בעד. אני פשוט לא רוצה להיות עוד אישה שהצליחה בזכות תחום הביוטי, בזכות המראה שלה, לא רוצה את זה.
דוד: הבנתי.
ליבנת: לא רוצה את זה, ובגלל זה כל המסרים שלי ברשת זה גם להשקיע קודם כל במוח שלך ולא רק בנראות שלך. אממ… כל הנשים כל היום חושבות על לק ג'ל, על עניינים, על זה, על זה, על זה. כאילו, אולי בגלל זה יש פחות נשים שמצליחות בעולם העסקים מגברים. איפה הפוקוס שלךְ נמצא? הפוקוס שלי מאז ומתמיד היה נמצא פה, אוקיי? כל השנים האלה, אם אתה שואל אותי, רגע, איך הגעתי לאיפה שאני היום? אף פעם הפוקוס שלי לא היה לאיזה לק אני עושה. או מתי אני הולכת לקוסמטיקאית. אגב, לא הלכתי לקוסמטיקאית מעולם. כאילו, רק שתבין איפה הפוקוס והאנרגיה שלי נמצאת כל הזמן, בלפתח את המוח שלי, בלפתח את הידע שלי, בלצאת מאזור הנוחות שלי, בלעשות דברים חדשים, בלהיות אמיצה, בלייצר לעצמי הזדמנויות. לא בלק ג'ל, לא ב… א… מה הדבר הבא שאני יכולה לשפר בנראות שלי? יש כאילו נשים, רגע, בוא שנייה נבין את התמונה של רוב הנשים היום במדינה, ובכללי בעולם, זה לא רק בישראל, כן? רוב הנשים היום, הפוקוס וההתרכזות היום יומית שלהם זה, מה הדבר הבא שאני משפרת בנראות שלי?
אז הם כל הזמן בודקות על לייזר, ועל זה, ועל עיניים, ועל עדשות, ועל גבות, ועל זה, ומיקרופיגמנטציה, וכל הזמן התעסקות אין סופית ב"איך אני נראית" וב"איך אני משפרת את הנראות שלי, החיצונית".
דוד: אבל אי אפשר להגיד…
ליבנת: ולא לעשות שום דבר בשביל לשפר את זה וזה בסוף מה שמכניס את הכסף.
דוד: לא בטוח…
ליבנת: זה מה שמביא את העצמאות.
דוד: לא בטוח, ליבנת.
ליבנת: אוקיי, אז בואו… יאללה, יש לנו על מה להתווכח לפני סוף הפודקאסט. [צוחקת]
דוד: כי בסופו של דבר, אנחנו חיים באידיאל יופי, ואנחנו חיים ברשתות החברתיות, [ליבנת מהמהמת בהסכמה] ואת לא תוכלי להתכחש לעובדה שבנות שפותחות עמודי אינסטגרם ורק מעלות את עצמם בביקיני מגיעות למאות אלפי עוקבים בזמן מאד מאד קצר.
ליבנת: נכון, אין בעיה. מישהו יקנה מהם תוכנית ליווי בחמש ספרות? תגיד את האמת.
דוד: אממ… יהיה להם יותר קשה למכור מוצר ידע. אבל…
ליבנת: מה זה יותר קשה? רגע, שאלה אמיתית, דוגמנית שבאה בבגדי ים! באמת!
דוד: …מה הבעיה של ה… מה הבעיה לעשות אפילייט, מה הבעיה לעשות אפילייט ל…
ליבנת: יקנו ממנה תוכנית ליווי של חמש ספרות, שבה היא צריכה להביא אותך מנקודה A לנקודה B בעסק?
דוד: ממש. אם היא תְלַמֵד, אם היא דוגמנית אונלי-פנס, ותְלַמֵד איך לפתוח עסק באונלי-פנס, אז כנראה שכן.
ליבנת: ברור! ברור!
דוד: זה תלוי במקצוע שהיא מחברת ליופי שלה, כן?
ליבנת: כן, כן, כן.
דוד: אבל היא בהחלט יכולה עכשיו לעשות אפילייט על איזה מותג קוסמטיקה.
ליבנת: נכון.
דוד: היא בהחלט יכולה להוציא מזה כסף.
ליבנת: ברור, ברור, ברור.
דוד: אז אי אפשר להתכחש לעובדה שכאילו, בסוף, האידיאל היופי שאנחנו חיים בו היום, הוא מושך…
ליבנת: נכון. נכון.
דוד: והוא מוכר הרבה יותר מאשר ידע, ולכן, את מביאה משהו חדש לשולחן.
ליבנת: אז, אוקיי, אז זה הנקודה שצריך להתמקד בה.
דוד: ואת מביאה דרך אגב גם משהו שהוא היה גברי עד עכשיו.
ליבנת: אז בוא, יודע מה? אפילו בא לי לחזור בי. לחזור בעצמי, שנייה. בסדר? אמרתי לך שאם אני אומרת משהו שאני לא מאה אחוז כאילו זה, אפשר לעשות כסף מרק להיות יפה. אפשר. מה הבעיה עם זה? שיש לך מלא תחרות, כי כל אחת יכולה להפוך את עצמה ליפה. האם עם זה אתה מסכים איתי? שכל אחת יכולה, עם מספיק רצון וכסף, להפוך ליפה?
דוד: קצת, כן, כן, טיפולים וניתוחים.
ליבנת: כן, רצון וכסף. בסדר?
דוד: נכון, רצון וכסף.
ליבנת: מה שאני אומרת לך הלק ג'ל וזה, זה לא דברים שעולים בחינם. כן, אבל איכשהו משיגות את הכסף. אגב, אין לי מושג איך, איך הם משיגות את הכסף לכל הדברים האלה, בסוף זה מסתכם בכמה עשרות אלפי שקלים. אין לי מושג מאיפה יש להם את הכסף הזה, עם כמות הכסף שהם מרוויחות כשכירות, אבל בסדר, אני אזרום איתך.
דוד: אנחנו רוצים להיכנס לשם? [מחייך] אני יכול להיכנס לזה.
ליבנת: כן, אפשר להיכנס לשם. שנייה, אני רק…
דוד: כמה דוגמאות של…
ליבנת: אני אסיים מהנקודה…
דוד: סליחה.
ליבנת: כן, לא, ברור, אפשר. אז מִגֶבֶר, מעִניינים, שוב, ופה אנחנו נכנסים לשיח אחר לגמרי של להיות תלויה במישהו ולא עצמאית, ושאת צריכה ללכת לבקש ממישהו, משהו שאת רוצה, וואו, מטורף בעיניי, אבל לא משנה, נשים את זה רגע בצד. רוב הנשים שרוצות להיות, להפוך להיות יפות היום, יכולות לעשות את זה. זאת אומרת שהתחרות פה היא די, די אגרסיבית, כן? כל אחת יכולה לפתוח היום מותג ביוטי, לעשות קודי קופון למוצרי טיפוח, כי כל אחת יכולה להיות, להפוך להיות יפה. פה התחרות ענקית, ופה כבר הפוטנציאל הכלכלי שיש לכל בלוגרית אופנה, יופי, טיפוח, או אונלי פנס, היום להרוויח, הוא קטן יותר, מאשר להשקיע בדברים שיותר קשה להביא בהם תוצאות, שזה מוח, שזה ידע, שזה… כל הדברים האלה. אז אם אנחנו שמים על כף המאזניים איפה יש פוטנציאל להרוויח יותר כסף? איפה שיש פחות תחרות, עם זה אתה מסכים?
דוד: כן.
ליבנת: אז פה יש פחות תחרות.
דוד: נכון.
ליבנת: לא, לא בהשקעה ביופי. אז, אז אני שמה את זה רגע בצד, אפשר להרוויח…
דוד: כי יש ב… בדיוק.
ליבנת: השאלה היא כמה? והשאלה היא האם את הופכת להיות עוד אחת? כי אם את רק יפה, אז את הופכת להיות עוד אחת. ופה נכנס כבר העניין שלי, לא צריכה להיות רק יפה, היא צריכה גם להביע את מי שהיא, לשים את עצמה בחוץ, ואז זה בדיוק השיטה, בדיוק כל מה שאני מלמדת. אבל אם את רק יפה, יש לך מלא תחרות, את יכולה להרוויח כסף, אבל את תמיד תמצאי את עצמך בתקרת זכוכית, כי, כי מחר תבוא מישהי שהיא תהיה יפה ממך. זו הפואנטה.
דוד: זה בידול ברמה של בין היופי לידע.
ליבנת: נכון.
דוד: וזה יפה איך שבידלת את עצמך בצורה כזאת, אז שאפו גדול. בכלל, על הדרך שאת עושה את זה, זה וואו! [ליבנת צוחקת]
ליבנת: איזה כיף.
דוד: ואת רק בת 23, איזה מדהים זה.
ליבנת: נכון.
דוד: ואת בהחלט הולכת להיות אשת עסקים, מטורפת, אין לי ספק. ואיזה כיף שהתארחת אצלי בגיל 23.
ליבנת: תודה רבה, דוד, איזה כיף היה.
דוד: היה מדהים, מילות סיכום שלך.
ליבנת: וואו, אני ממש מקווה שכל מי שצופֶה או צופָה בי עכשיו, מבינים שלא משנה באיזה נקודה הם נמצאים היום, הם יכולים לבחור איפה להיות, והם מבינים גם שהם יצטרכו לעשות פעולות בשביל זה, וכן, פעולות לפעמים מפחידות וקיצוניות. לא לחיות בסרט, שאתם נמצאים היום במקום שהוא יחסית נמוך, ובלי לעשות שום דבר, תגיעו לחופש הכלכלי ולכל מה שאתם חולמים עליו, כי זה פשוט לא האמת, והמציאות כאילו, תמשיך לתת לכם כאפות עד שתבינו את זה. אממ… אז, אז תבינו לאן אתם נכנסים, תהיו מוכנים להקריב את מה שבדרך, ואז תוכלו להגיע בתכל'ס לאיפה שאתם חולמים. כאילו, אין גבול, אין גבול לזה, באמת.
דוד: האמת היא שאין גבול, [ליבנת צוחקת] אחרת, אחרת תמשיכו פשוט להשאיר לנו לידים…
ליבנת: לגמרי.
דוד: …ולדבר עם אנשי מכירות שלנו עד הפנסיה.
ליבנת: נכון, נכון.
דוד: ושם בפנסיה בואו ניפגש.
ליבנת: לגמרי.
דוד: ובכלל, את יודעת, אני כל הזמן רק…
ליבנת: נעשה תכנית ליווי רק לפנסיונרים.
דוד: רק לפנסיונ… הם לא, הם כבר לא יעשו שום דבר. בגיל 35 ומעלה הם כבר חוששים, מפחדים ולא מסוגלים לקבל החלטות. ובכלל, אני אומר…
ליבנת: כמה שיותר צעירים, תקשיבו, תתחילו, כמה שיותר בגיל צעיר באמת.
דוד: כמה שיותר צעירים. כי הרבה יותר קל להיכנס לרכב ספורט כשאתה צעיר, והשרירים שלך סבבה וזה, מאשר כשאתה בן 60-70…
ליבנת: נכון, לגמרי.
דוד: …קשה להיכנס לרכב ספורט. אי אפשר להנות מזה ככה.
ליבנת: זה לא שווה ליהנות מכל הדבר הזה כשאנחנו כבר ממש מבוגרים.
דוד: תטיילו בעולם, תיקחו את המשפחה, תעניקו לילדים, תלמדו אותם איך לפתח עסקים. זה מה שאתם רוצים.
ליבנת: או, איזה כיף, איזה כיף לשמוע את זה ממישהו שגם באמת עשה את זה בעצמו בגיל מאוחר.
דוד: נכון.
ליבנת: כך שאתה מראה שלא היו לך שום תירוצים והלכת על זה.
דוד: אין תירוצים, יש רעב, יש עשייה, יש התמדה, יש חשיבה מחוץ לקופסא ואפשר להצליח. את ההוכחה לכך.
ליבנת: כן. ואוו, תודה שאירחת אותי.
דוד: המון המון תודה שהגעת, וחברים, ניפגש בפרק הבא.
[מוזיקה רעשנית]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Kommentit