top of page

ישראל במלחמה: מחכים לירדן בבית - 8.11.23



היום יום שלישי 7 בנובמבר ואנחנו אחד ביום מבית 12N.

אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר להבין מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום בכל יום.


חודש חודש מאז הבוקר ההוא שהפך ליום ההוא שבו החיים של כולנו התהפכו חודש מאז שקיבלנו הצצה מחרידה לעולם שבו רשע ושנאה חסרי גבולות מקבלים יד חופשית וגם יכולת לממש את מה שאפילו בסיוטים שלנו לא חשבנו שאפשרי.

חודש מאז שנטבחו 1400 ישראלים רק כי הם ישראלים חודש מאז שנכפתה עלינו מלחמה קשה שמתרחשת בכמה חזיתות בישראל וגם בעולם חודש מאז ש-241 ישראלים וישראליות נלקחו לעזה וחודש שהם כבר שם.

ביניהם בין 30 הילדים והילדות בין הקשישים והחולים נמצאת שם גם ירדן רומן.

אז ביום ה31 למלחמת אוקטובר 23 אנחנו עם רוני אחות של ירדן.


שלום רוני


רוני: שלום אלעד


אלעד: אני תוהה, זו כבר הפכה קצת קלישאה חבוטה בחודש האחרון אבל אני תוהה עם כבר יש לך איזה תשובה מוכנה כזו למה שלומך יש איזה משהו שאת מוצאת שאת אוטומטית עונה כששואלים?


רוני: אח שלי כל הזמן אומר. אם אנחנו נתעלם ב\ממה שאתם באמת שואלים אותי אז הכל בסדר אז אני כאילו מאמצת את זה קצת שמישהו שואל אז הוא כנראה יודע שבעצם שלומי לא משהו אבל בהתחשב בזה שהוא לא משהו אז הכל בסדר.


אלעד: ואם אני לא מתעלם ואם אני באמת שואל?


רוני: אז קשה קשה. אני אפילו לא יכולה כאילו להגיד מה שלומי לא ברור זה זז זה משתנה מעשייה לפחד לעצב לגעגוע, לתקווה כל רגע משהו אחר.


אלעד: ספרי לי על ירדן אני מבין שעם המשפחה שלה בעצם בשישה באוקטובר הם עוד בכלל לא היו בארץ.


רוני: הם לא היו בארץ היינו כל המשפחה חוץ מאח שלי לירי ובעלו עידו הם התחתנו בניו יורק ואנחנו כל המשפחה היינו בדרום אפריקה. עם אלון וגפן אלון הוא הבן זוג של ירדן וגפן הבת שלהם בת 3.

טיילנו שלושה שבועות והם חזרו יותר מוקדם ביום שישי היישר לארוחת החג במשפחה של אלון בקיבוץ בארי ובאמת הם היו שם ונשארו ללילה וקמו בבוקר ליום הנורא.


אלעד: זה היה מתוכנן רוני שם יחזרו בשישה באוקטובר לפני כולם כלומר זה משהו שדובר עליו?


רוני. כן מאוד מתוכנן היה חשוב כל החגים היינו ביחד בדרום אפריקה חשוב חג אחד לעשות עם המשפחה של אלון אז הם חזרו היישר בדיוק ביום לארוחת החג. גם צריך להגיד הם גרו בקיבוץ בארי שלוש שנים פחות או יותר והם עזבו חודש לפני כל מה שקרה.

הם החליטו לעזוב הרבה הרבה הרבה מהסיבות הביטחוניות לירדן זה היה ממש קשה היא מאוד פחדה על גפן. גם פחדה שיקרה לה משהו וגם פחדה על איך היא תגדל בתוך הפחד הזה מהאזעקות ומהלחץ.

והם החליטו לעזוב ובעצם זה היה כזה כמה חודשים של חוסר יציבות שהם עברו לבית של אבא שלי בגבעתיים אמרנו שנטוס קצת אנחנו הם תכננו לטוס עוד ביחד לכמה חודשים. כמשפחה והם כזה בדיוק היו באיזה שלב מעבר וזה היה ביקור כאילו זה הביקור בבית של סבתא וסבא.

זה הכי, אותנו הכי שם בשוק כי בדיוק נרגענו שהם כבר לא גרים שם אבא שלי אפילו לא ידע שהם שם.


אלעד: אז תחזירי אותי קצת לה אני אני יודע שאתה שאתן קרובות ומדברות. מעניינת אותי התקופה שבה הם החליטו לעזוב את בארי. היא שיתפה אותך אני מניח בהתלבטויות המחשבות בכל התהליך מה היא סיפרה?


רוני: כן... זה לא שיחה אחת זה חיינו את זה כל פעם שהיה צבע אדום היא עולה לרכב והיא באה לגבעתיים היא לא מחכה היא לא נותנת רגע להתחממות לחיות את הדבר הזה.

אנחנו בשונה מהמשפחה של אלון אנחנו לא מכירים את השגרה הזאת ואת החיים האלה זה הלחיץ אותנו זה הדאיג אותנו ראינו באמת מקרוב איך כשאתה גר שם אתה מתחיל להסתגל לזה כי זאת נהפכת להיות שגרה ואת אלון וירדן זה הלחיץ. ואני חושבת שגם היה לחץ מאתנו שלא הצלחנו להתרגל לזה וגם בעיקר שלה שהיא אמרה אני לא רוצה להתרגל לזה אני לא רוצה שזה יהפוך להיות דבר שגרתי בחיים שלי אני מפחדת.


אלעד: אז אז מה בסוף היה קש אם היה כזה כלומר מה היה הרגע שבו היא החליטה שזהו שזה


רוני: אני חושבת שפשוט הגיע התאריך נגמרה השנה צריך להחליט אם נרשמים לגן של שנה הבאה, כאילו נרשמים זה קיבוץ אבל אם גפן עוברת לגן חדש והם פשוט הבינו שלא.


אלעד: אז בשישה באוקטובר הם הגיעו מדרום אפריקה לקיבוץ בארי ישר כדי לחגוג את החג עם ההורים של אלון דיברת איתם?


רוני: קצת דיברנו כזה כשהם נחתו כתבו שהם הגיעו אני ואבא בדיוק הגענו לחווה במקום שכוח אל בלי קליטה. בכלל לא היינו בתקשורת אנחנו התחברנו לכל הבלאגן הזה, זה הפרשי שעות אבל זה בגדול היה באזור 10 של ישראל שבכלל התחברנו לטלפון והבנו שיש באלגן.

באותו רגע רק ראינו את ההודעה שירדן שלחה בקבוצה עם תמונה שלה ושל גפן במקלט וכותבת 'אנחנו בסדר הן משחקות במקלט'. חושבים שזו התרגולת הרגילה שיש כשהם בבארי. ולקח לנו איזה כמה דקות עד שבעצם פתחנו YNET והתחלנו להבין ולראות כותרות.


זה מאוד שלב של כאוס אם בישראל היה כאוס אז אנחנו מאפריקה בכלל לא הבנו מה קורה.

אז אני ואבא בכלל לא דיברנו איתה כאילו נפרדנו כשהם עלו למטוס ראינו את ההודעה קצת דיברנו כשהם נחתו וזהו כאילו. היינו ממש בחוץ אח שלי שני אחים שלי שהיו בארץ גילי ולירי הם היו איתה בקשר בוואטסאפ והתכתבו איתה. עד שהיא אמרה תקשיבו כאילו כותבים לי מלא הודעות אני רוצה להיות עם גפן ולא להיות בלחץ אז נתעדכן כל חצי שעה. ובאמת סביבות השעה 10 זו הייתה הודעה האחרונה.

היא הפסיקה לכתוב וגם אלון הפסיק לענות וזה השלב שבעצם אנחנו מבינים שלקחו אותם.


אלעד: איך אתם הבנתם מה קרה שם בעצם רק בדיעבד.


רוני: בדיעבד ביום ראשון בבוקר קיבלנו טלפון מאלון דרך טלפון אחר שהוא עם גפן הם הצליחו לברוח ושהם לא יודעים איפה ירדן.


אלעד: מה הוא סיפר?


רוני: אז באותו השיחה טלפון זה רק היה זה הוא רק הגיע הוא תפס טלפון מאיזה חייל לא יודעת אפילו מי.

וזה מה שהוא אמר אחרי הרבה הרבה הרבה שעות של חוסר ודאות עצום בלי יכולת לתקשר עם אף אחד.

כל יום שבת בעצם אשל אבא של אלון היה מחובר לווטסאפ ולא ענה לנו וחשבנו שאולי הוא באיזה כיתת כוננות או משהו כזה הוא ממש לא הצליח לענות עד הערב שהוא בעצם כתב לנו 'הופרדתי מהשאר אני נעול בשירותים לקחו אותם מחבלים ואני לא יודע איפה הם' אז עד שהוא כתב את זה ממש לא ידענו מה קורה.

היה שלב גם כן ביום שבת שזיהינו סרטון של אמא של אלון כנרת שבעצם היה ביחד איתה בסרטון עוד כמה חברי קיבוץ שרואים מחבלים לוקחים אותם ומוליכים אותם ברחבי הקיבוץ אני חייבת להגיד שבאותם שעות זה ממש נתן לנו תקווה. היא לא נראתה פגועה והם לא היו נראים אלימים בכלל חשבנו שמרכזים אותם באותם שעות היו שמועות על חדר אוכל ירצו לעשות איזשהו משא ומתן בשחרור בני ערובה ואני ממש בלב שלם חשבתי שירדן וגפן עם אלון שם. וצה"ל יגיע יהיה משא ומתן והם ישוחררו.

אבל בעצם כבר בלילה יצאה ידיעה שחדר האוכל שוחרר וכל בני הערובה שוחררו בריאים ושלמים.


אבל אין שום אזכור לאף אחד לא הגיע שום רשימת שמות לא ירדן לא יצרה שום קשר. וזה התחיל להיות מוזר ובעצם אנחנו חוזרים לתוך אי וודאות עד ראשון בבוקר שאלון מתקשר. וזהו ומאז זה כבר היסטוריה אלון מספר לנו את כל הסיפור.

הם הגיעו הביתה המחבלים לבית של ההורים של אלון אשל באמת הצליח במקרה להתחבא בשירותים והם לא מצאו אותו אגב הם ירו לכל עבר ואין לי מושג איזה נס הציל אותו שלא פגע בו אף כדור והם פיצלו אותם הם לקחו גם את כרמל אחות של אלון שאנחנו לא יודעים עליה דבר היא פשוט נחטפה בלי סרטון אנחנו לא יודעים שום דבר.


לקחו את אמא שלו שבעצם ראינו את הסרטון. שהיא מולכת בקיבוץ ואחרי כמה שעות אנחנו גם קיבלנו סרטון נוסף שבעצם רואים אותה וכל האנשים הנוספים שהיו איתה בסרטון הקודם שוכבים על הרצפה קשה להגיד את זה אבל בתוך פשוט שלולית של דם.

באותן שעות לא רצינו לחשוב שזה אומר שהיא לא בחיים אבל אין ספק שהמחשבה היא כבר רצה בראש. אנחנו באמת כמה ימים אחרי זה קיבלנו את ההודעה הרשמית מהצבא.


ואת אלון ירדן וגפן הם לקחו ברכב מחבלים חמושים לעזה. ממש רגע לפני הגבול, הגיע טנק שהיה באזור או משהו כזה המחבלים נבהלו פרקו מהרכב ניסו להבין מה לעשות ופשוט ברגע ירדן ואלון החליטו לקבל החלטה לקפוץ מהרכב לנסות לברוח. ירדן מחזיקה את גפן בידיים שלה וקופצת מהרכב הם פשוט מתחילים לרוץ.

אחרי כמה שניות המחבלים קולטים אותם ומתחילים לרדוף אחריהם ולירות בהם. אז באותו שלב ירדן מעבירה את גפן לידיים של אלון.


אלון הוא ממש אצן הוא אתלט רציני והיא פשוט יודעת שיהיה לגפן סיכוי יותר טוב בידיים שלו והיא צודקת.

הם רצים ומתפצלים כל אחד תופס מקום אחר להסתתר בו.

וכנראה ירדן לא, היא פשוט לא יכלה לרוץ יותר או שהיא פחדה להיפגע מהיריות היא נעצרה יחסית קרוב אלון, הוא רץ בטירוף והסתובב אחורה והוא ראה אותה כבר עוצרת והוא תפס מקום להתחבא בתוך נחל ועטף אותו ואת גפן עם שיחים וחול וכל מה שהוא מצא כדי להסתתר שם.

וזהו, ז הייתה הנקודה האחרונה שראינו את ירדן הוא התחבא התחבא באותה נקודה 8 שעות עד שירד החושך ואז הוא התחיל להתקדם לאט לאט חזרה לקיבוץ עד הבוקר שהוא בעצם הצליח להגיע לכוחות צה"ל כמעט 24 שעות אחרי.


אלעד: עם גפן


רוני: עם גפן, יחפים בלי מים בלי אוכל. הילדה המדהימה הזאת עוד אומרת לו באיזה שהוא שלב 'אבא לא הבאנו מים, חבל' הכי מגויסת הכי בוגרת היא בכלל... בכלל לא בכתה לא התלוננה.

אח שלי מספר שהם הגיעו הביתה אז כולם היו מלאים בקוצים וכל השיער שלהם היה סבך אחד גדול.

ובעצם ברגע שאלון יצר את הקשר אח שלי הגדול גילי כבר עלה על רכב התחיל לחפש אותה בשטח אסף צוותים שלא להם משימות פשוט חיפש אותה חמישה ימים.

כל, בכל המרחב אהה ולא מצאנו אותה.


אלעד: ומאז בעצם אתם אתם לא יודעים שום דבר.


רוני: אנחנו יודעים שהם חטפו אתה שוב. לא מצאנו אותה לא מצאנו סימני מאבק לא מצאנו סימני פציעה היא פשוט נעצרה והם תפסו אותה ולקחו אותה.


אלעד: בכל הזמן הזה בעצם את עדיין בחו"ל. עד מתי?


רוני: אני הגעתי בראשון בצהריים


אלעד: כלומר עליתם עליתם בעצם על הטיסה הראשונה?


רוני: כן, יותר מזה אחרי איזה שעתיים או שלוש שאנחנו בתוך אי הוודאות בשבת בבוקר אז פשוט החלטנו לצאת לנסיעה של 15 שעות דוך היינו באמת בחור ונסענו דוך לטיסת אל-על הראשונה שיצאה וזהו ומאז אנחנו בסרט.


אלעד: מעניינת אותי עוד נקודה בזמן המפגש שלכם עם גפן, מה היה שם?


רוני: בגדול כאילו היא חיבקה אותי כאילו שסתם חזרתי מאפריקה והתגעגענו אבל אני חיבקתי אותה כאילו... אה... את החיבוק הכי גדול שאפשר לתת.

אני חושבת שלאבא שלי היה ממש קשה לראות אותה הוא ישר ראה את ירדן שחסרה לו. אבל היא האור שלנו היא איתנו בחמ"ל היא גרה בבית שהחמ"ל מתנהל בו יש שתי מציאויות מקבילות בבית אתגר המשחקים של גפן ואת החמ"ל בחדר אוכל שמתערבב איתה ביחד ותוך כדי שיחות הטלפון עם הפגישות אז היא קופצת על השולחן ועושה בלאגן. אבל זה זה האור וזה התקווה שלנו וזה בשבילה.


אלעד: היא מבינה היא מבינה?


רוני: היא מבינה, היא היתה שם. היא מבינה את זה כמו שילדה בת 3 יכולה להבין היא מבינה שאנשים רעים נכנסו הביתה. היא מבינה שלא מוצאים את אמא.

והיא מבינה שכל בן אדם שפותח לפטופ זה אומר שהוא מחפש את אמא עכשיו זה המציאות של של ילדה בתוך הדבר הזה.


אלעד: איך מתווכים לה את מה שקורה בסוף ילדה בת 3. את יודעת צריכה את אמא מבקשת את אמא שואלת גם אם היא מבינה. איך מתמודדים איך עוטפים אותה איך מגנים עליה איך שומרים עליה?


ירדן: ההוכחה הכי גדולה שלי לזה שהיא מבינה זה זה שהיא לא מבקשת את אמא.

ילדה שעד לפני רגע הייתי איתה 24 שעות באפריקה בלי שיעברו 5 דקות עד שהיא תגיד לי אני רוצה את אמא. ופתאום פעם אחת אפילו לא ביקשה את אמא זאת ההוכחה שלי לזה שהיא מבינה.

היא מושלמת היא פשוט מושלמת באמת היא מתנהגת הכי טוב שהיא יכולה היא לא בוכה היא לא מתלוננת היא מבינה שהיא צריכה לעזור לנו להישאר מרוכזים בלמצוא אותה.

והיא לא שואלת יותר מדי אחרי כמה ימים כן היא התחילה לספר את הסיפור אני חושבת שהיא בעיקר מנסה להבין את המציאות ולהבין את העולם להבין עד כמה זה חריג או אם זה נורמלי.

יש חברים שבאים לחמ"ל שהיא לא כל כך מכירה דווקא. היא אומרת להם תגידו גם לכם אנשים רעים באו פעם הביתה וניסו לקחת אתכם? או שהיא מספרת על זה שלה אין סבתות. כי שתי הסבתות שלה מתו אז אם גם להם זה קרה. היא מנסה להבין היא מנסה לבנות עולם היא מנסה להבין מה טוב ומה רע ומה הגיוני ומה לא ואנחנו מנסים לתווך לה את זה איך שאפשר. בלי שקרים אבל גם לעדן את זה ולא, לאל תסכל אותה.


אלעד: ומעניין אותי עם הקמת החמ"ל. כי בשלב הזה אתם כבר ידעתם שיש עשרות יותר מ200 חטופים והחמ"ל הזה שהקמתם הוא כמובן נועד לטפל בסיפור של ירדן.

מתי התחיל להיות קשר אם בכלל עם חמ"לים אחרים עם משפחות אחרות עם אנשים אחרים ואיך נעשה גם הקשר הזה.


רוני: אז היה כאוס מטורף ממש כאילו גם בשבילנו ימים הראשונים היה רק בכלל להבין איזה חמילים יש למי להביא נתונים מי יכול להבין לי נתונים בלאגן שלם.

אנחנו אזרחי גרמניה כל המשפחה גם ירדן. ומאוד מהר הבנו שאנחנו חייבים שגרמניה תתערב שתהיה חלק בדבר בעצם בתור אזרחים גרמניים. שיש לנו את היכולת או לגיטימציה לדרוש ממשלת גרמניה להתערב לשחרור החטופים מן הסתם כל החטופים אין פה שום הבדל ואין פה שום הפרדה וזה נשמע כאילו ממש מוזר אבל זה פשוט זה באמת חייבים למשפחה שלי את זה כאילו. הם חייבים את זה לסבתא שלי כמה שזה נשמע מגוחך או הזוי או אני לא יודעת איך לקרוא לזה.

המשפחה שלי נרצחה בשואה ואני לא רוצה לחשוב שיכול להיות שאחותי נרצחה או תמות בשנת 2023 בשואת 23 וזה מה שאנחנו אומרים להם ואני חייבת להגיד שהם מסורים לזה בטירוף הם ממש מרגישים אחריות ואני יצאתי במטרה לשכנע ובסוף הבנתי שאני משכנעת את המשוכנעים.

וזהו, אז אנחנו ניסינו להקים איזה סוג של זה לא מטה רשמי אבל ניסינו להקים איזה שהוא חמ"ל שבעיקר מתרכז בגרמניה ואספנו את המשפחות הגרמניות ביחד איתנו.


אלעד: הכל הכל באופן עצמאי?


רוני: עצמאי לגמרי התנדבותי לגמרי בבית שלנו אז אנחנו באמת מאוד מתרכזים בגרמניה גם קצת בארצות הברית ואנחנו פשוט מנסים לעזור לקדם את המודעות ובעיקר בעיקר אני חושבת שהמסר הכי חשוב ואת זה אני גם אומרת פה בישראל אין להם זמן אין להם זמן אין לאחותי זמן! כל בוקר אני קמה גפן כבר הולכת לגן השגרה היא גם הגיעה אלינו. לגן חדש וכל בוקר אני קמה כשאני מתפללת שכשגפן תחזור אז כבר נוכל להגיד שירדן בדרך לפה וכל יום שגפן לא שואלת אותי כשהיא לא שואלת מתי אמא באה זה עוד אוויר לנשימה ליום המחרת עד היום שבו היא כבר תשאל ולא תהיה לי תשובה.

ו... והכי אבסורד זה שזה באמת הייתה יכולה להיות האמא של כל אחד מהילדים ואחות של כל אחד מהאנשים. והשגרה היא הדבר הכי מפחיד כרגע.


אלעד: כי מה? כי כי את מפחדת שמה?


רוני: אני מפחדת שאנשים פשוט יתרגלו ויכנעו למצב שיש ילדים ואימהות וזקנים ואבות שהם נמצאים מתחת לאדמה בעזה. וזה פשוט יהפוך להיות מצב נתון כאילו זאת המציאות ויגידו לנו תחכו בסבלנות.

אין לנו סבלנות ולגפן אין וזה זה לא נתפס זה פשוט לא נתפס כאילו זאת המציאות? שבאמת לקחו כל כך הרבה אזרחים מהבתים שלהם ועכשיו זה נהיה משחק פוליטי באמת אני לא רוצה לדבר על פוליטיקה בכלל. אבל אם כן אני יכולה להגיד משהו זה שאני חושבת ש... ממשלת ישראל זה האחריות שלה להחזיר אותם וזה האחריות שלה לתפוס כל עסקה שתהיה מוגשת בשתי ידיים. ושאין לה שום זכות להגיד לא לכל עסקה שתגיע כל נפש שאנחנו נצליח להוציא מהתופת הזאת היא עולם ומלואו ומשפחה שמחכה לה פה בבית וזה מה שיש לי לבקש מעם ישראל כאילו לתמוך בדבר הזה ולהיות חזקים ביחד בדעה אחת לשחרור כל החטופים אני חושבת שישראל חייבת לנצח את הדבר הזה ואני יודעת שהיא תנצח את המלחמה הזאת. אבל תמונת הניצחון הראשונה חייבת להיות שהחטופים בבית כי אין תמונת ניצחון אם הם לא, פשוט אין.


ויש שעון חול של המלחמה שהוא יהיה ארוך ואנחנו צריכים להיות מוכנים לזה וללמוד את שגרת המלחמה הזאתי שעכשיו אנחנו מתחילים ללמוד אותה אבל יש שעון חול אחר. שהוא של החטופים וזה לא אותו זמן שיש למלחמה. לחטופים אין זמן לילדים ששם לאימהות ששם, לחולים שנמצאים שם אין להם זמן ואני באמת מבקשת מכל מי ששומע אותי כאילו באמת לדמיין ולהבין שזו הייתה יכולה להיות אחותו. ומה הוא היה עושה או מה הוא היה מצפה ממדינת ישראל לעשות אם זאת הייתה אחותו ואם הבת שלה הבת שלוש הייתה מחכה לה לידו בבית וכל בוקר צריך לראות אתה הולכת לגן ולהתפלל שזה היה הבוקר האחרון שהיא לא רואה את אמא שלה.


אלעד: יש משהו שמסקרן אותי דווקא מנקודת המבט שלך כמי שאחותך מחזיקה באזרחות זרה, כשמדי פעם אנחנו שומעים עולה שיח של שחרור פוטנציאלי של חטופים עם אזרחות זרה. איך זה משפיע עליכם? עד כמה הדבר הזה מטלטל?


רוני: אני אגיד כמה דברים דבר ראשון בנושא האזרחות הזרה, אה זה אני יכולה להגיד מכל הגורמים שדיברנו עליהם בגרמניה אין אף גורם שמנסה לקדם שחרור רק של אזרחים גרמנים של אזרחים כאלה ואחרים.

מגרמניה אני יודעת להגיד כאילו זה אנשים שאני איתם בקשר ואנשים שאני פגשתי הם מאוד מחויבים לדאוג לעם היהודי, ולעזור לכל החטופים לצאת משם אני חושבת שזה לגמרי החלק מהמלחמה הפסיכולוגית שהחמאס מנסה לעשות ואנחנו רואים בכל מיני דרכים שונות שהוא מנסה לסכסך ולפלג את העם שלנו וזה פשוט אחד מהם.

אז לגבי החטופים אין לי שום אמונה שזה דבר אמיתי ממה שאני באמת ממש שומעת.


אלעד: אני שואל שאלה שהיא קצת לא יודע להגדיר, אולי קצת שמאלצי, אבל את מנסה להעביר ל מסרים, לשדר לה?


רוני: [מצחקקת] אה, לא. אבל לא יודעת כאילו תקרא לזה איך שאתה רוצה לקרוא לזה אבל אני חושבת שיש לי הרבה רגעים ביום שאני חושבת עליה, שאני חושבת על מה היא חושבת, שאני בטוחה שהיא יודעת שאנחנו עושים את כל מה שאנחנו עושים ויש לי רגעים שאני עוצרת ופשוט ממש מקווה שזה באמת המחשבות שהיא, שהם אצלה בראש.

ואם יש משהו אחד שאני מנסה להעביר לה אולי בטלפתיה או בדרך... אל טבעית את זה שגפן בחיים. כי היא לא יודעת. זה משהו שאני ממש ממש ממש מקווה שהיא מרגישה איפשהו בפנים כי אני יודעת שאם היא תדע את זה אז היא תעבור כל תופת.

לא משנה מה הם עושים לה שם היא תעבור את זה אבל כל עוד היא לא יודעת אז אני לא יודעת מה עובר לה בראש.


אלעד: אני מצטער שאתם עוברים את כל זה ואני מחכה יחד איתכם שהיא תחזור במהרה ובשלום.


רוני: תודה רבה ובאמת אני אנצל את ההזדמנות להגיד תודה לכל מי שפועל ועוזר לנו ומקיף אותנו באהבה. ופשוט אני מקווה שזה ייגמר מאוד מהר כי אין לנו אופציה אחרת. אין להם אופציה אחרת זה לא יכול לקחת עוד הרבה זמן יש לנו הזדמנות לסוף טוב והסוף הזה הוא יש לו חלון הזדמנויות קטן והוא עכשיו.

אז כבר ישבנו שבעה קצרה על אמא של אלון. ואנחנו ממש לא רוצים לשבת שבעה לא על אחותי ולא על אחות של אלון ויש לנו, אני מקווה אני לא יודעת אבל אני מקווה, שיש לנו עוד הזדמנות לספר סוף טוב בשבילם ובשביל גפן.


אלעד: אמן רוני תודה רבה.


רוני: תודה רבה.


וזה היה אחד ביום של 12N אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק חפשו אחד ביום הפודקאסט היומי.

העורך שלנו הוא רום אטיק תחקיר והפקה רוני הרניב שירה הראל דני נודלמן ועדי חצרוני על הסאונד מור הר-טוב יאיר בשן יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו אני אלעד שמחיוף אנחנו נהיה כאן גם מחר.


9 views0 comments

Comments


bottom of page