אבא למה - למה כדאי להכיר את הים?

בפרק זה נבין מדוע כדאי להכיר את הים ומדוע יש להיזהר מזרמי סחף.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 28/06/2018.

‏[חסות]

‏ג'ינגל: "חינוכית".

‏קריין: הופק על ידי "פודקאסט ישראל מדיה בע"מ".

‏[מוזיקת פתיחה]

‏קריין ילד: "אבא למה?" עם אורן פרבר ובתו.

‏הבת: [רחש גלים] וואו, אבא, אתה קולט איזה חוף מושלם?

‏אורן: את יודעת שבפעם הקודמת שביקרנו פה, היית בת שלוש?

‏הבת: ונכנסתי למים?

‏אורן: כן [מצחקק], חפרנו לך בור קטן ומילאנו אותו בדליים מהים. חבל שאת לא יכולה לזכור, את היית כל כך נרגשת.

‏הבת: אתה יודע שהיום אני מתכוונת לשחות המון.

‏אורן: שימי לב, הים לא רגוע. יש דגל אדום.

‏הבת: זה אומר שממש מסוכן?

‏אורן: זה אומר שצריך להיזהר.

‏הבת: יש לי רעיון. תראה, מימין יש גלים, משמאל יש גלים, אבל כאן מולנו ממש רגוע. יאללה, בוא ניכנס.

‏אורן: זה רעיון לא טוב. דווקא כאן הכי מסוכן.

‏הבת: [בפליאה] מסוכן? אבל למה?

‏אורן: בגלל זרמי סחף.

‏הבת: [בבהלה] זרמי סחף? נשמע מפחיד.

‏אורן: [רחש גלים מתגבר ואז נפסק] כאשר לא מבינים, הכל מפחיד. אבל כשמבינים, הפחד פוחת בהרבה.

‏הבת: אבא, אז אני רוצה להבין. אתה יכול להסביר לי מה זה זרמי סחף?

‏אורן: בכיף. את יודעת, כאשר יש גלים, מים מהים נעים לכיוון החוף.

‏הבת: זה די ברור.

‏אורן: עכשיו, המים שהגיעו לחוף צריכים לחזור לים, נכון?

‏הבת: ברור. אז המים נסוגים באותה דרך שבה הגיעו. לזה אתה קורא זרם סחף?

‏אורן: לא.

‏הבת: אז למה אתה מתכוון? [בקוצר רוח] וואו, אבא, כבר ממש בא לי להיכנס.

‏אורן: תסתכלי שנייה על הים ותנסי לדמיין. מים מגיעים לחוף וכשהם חוזרים לים, הם פשוט נסוגים באותה דרך שבה באו. אבל לפעמים למים קל יותר לפרוץ חזרה אל הים לא בהכרח באותה דרך שבה הם הגיעו. הנה, תביאי את המקל. אני אצייר לך על החוף. תראי, [קול שרטוט] מימין אלינו באים גלים וגם משמאל אלינו באים גלים, וביניהם יש זרם שמחזיר את המים אל תוך הים.

‏הבת: זה זרם סחף? אה! זה כמו נחל שזורם פנימה מהחוף אל תוך הים, בין אזורים שבהם יש גלים.

‏אורן: נכון. זרם הסחף הוא הדרך הקלה עבור המים לחזור אל הים.

‏הבת: זה כאילו שגלי המים שמגיעים אל החוף עושים סיבוב פרסה וחוזרים אל הים.

‏אורן: נכון מאוד.

‏הבת: אז איך אפשר לזהות זרם סחף?

‏אורן: יש כמה דרכים. הדרך הפשוטה היא לשים לב שמשמאל ומימין לזרם הסחף גלים נשברים. הנה, תראי את הקצף [רחש גלים נשברים מתמשך]. באזור של זרם הסחף אין בכלל גלים.

‏הבת: בדיוק כמו האזור הרגוע הזה שמולנו. ואני חשבתי שזה המקום הכי בטוח.

‏אורן: הרבה אנשים עושים את הטעות הזאת, ונכנסים לים דווקא במקום הכי מסוכן.

‏הבת: גם כשיש מציל?

‏אורן: המצילים יודעים לשים את הדגלים ולתחום את אזור הרחצה באופן שמונע מהמתרחצים להיכנס לזרמי הסחף.

‏הבת: [רחשי גלים] אבל מה מסוכן כל כך בזרם סחף?

‏אורן: את יודעת, קראתי פעם שארבע מכל חמש טביעות, בארץ וגם בעולם, נגרמות כי אנשים פשוט לא מבינים כיצד להתמודד עם זרמי הסחף.

‏הבת: מה? אנשים פשוט נסחפים לתוך הים וטובעים?

‏אורן: לא, הם דווקא מנסים לחתור חזרה.

‏הבת: ולא מצליחים?

‏אורן: זו בדיוק הטעות. כאשר הים רגוע יחסית, זה אפשרי. אבל אם הים קצת גלי וסוער, זרם הסחף די מהיר ואי אפשר להתגבר עליו בשחייה.

‏הבת: אפילו שחיינית אלופה כמוני?

‏אורן: אפילו שחיין אולימפי או לוחם בשייטת. [רעשי חתירה] כאשר מנסים לשחות נגד הזרם בחזרה לחוף, מתעייפים מהר מאוד, מאבדים כוחות ובולעים מים. זה עלול להסתיים באסון. את יודעת, כל הסיפור הזה יכול להימשך פחות מדקה.

‏הבת: אז מה צריך לעשות?

‏אורן: דבר ראשון והכי חשוב, לא להיכנס למים כאשר אין מציל.

‏הבת: אוקיי, אבל נגיד שמישהו התחיל להיסחף.

‏אורן: במקרה כזה, הכלל הוא לעולם לא להיאבק בזרם.

‏הבת: [בדאגה] מה? אז הוא יסחוף אותנו פנימה!

‏אורן: נכון, אבל ככל שמתרחקים מהחוף, הזרם הולך ונחלש, עד שהוא נבלם ומשתלב עם המים שמסביבו אחרי מקסימום 100 מטרים. רק במצב הזה יש לשחות חזרה, אבל מסביב.

‏הבת: מה הכוונה מסביב?

‏אורן: תסתכלי פה בציור. [קול שרטוט] את זוכרת שאמרנו שמשמאל ומימין לזרם הסחף יש גלים?

‏הבת: כן, והסחף הוא הפרסה שבאמצע.

‏אורן: נכון. אם אין מציל בסביבה, הדרך הבטוחה היא לחזור לחוף דרך המקומות שבהם יש גלים. הם כבר יחזירו אותנו בסופו של דבר ליבשה. תמיד צריך לחפש את הקצף של השבירה ולכוון לשם.

‏הבת: הבנתי. כי אם נחזור באותה הדרך, זרם הסחף יקח אותנו שוב פנימה לתוך הים, ואז נתעייף ונסכן את עצמנו.

‏אורן: נכון. אבל יש עוד שיטה לשחיינים ממש מנוסים.

‏הבת: כמוני.

‏אורן: בשיטה הזו, כאשר מרגישים שמתחילים להיסחף, שוחים מיד שמאלה או ימינה לכיוון הגלים.

‏הבת: כדי לצאת מתוך זרם הסחף בלי לשחות נגדו?

‏אורן: בדיוק.

‏הבת: אבל אבא, נגיד שמישהו מתחיל להיסחף ולטבוע. איך אפשר לעזור לו?

‏אורן: תראי, אם אנחנו בחוף, צריך לצעוק למי שנסחף שלא ינסה לחזור, אלא שכל הזמן ינסה להחזיק את הראש מעל המים. אפשר גם לזרוק לו צידנית או חפץ אחר שיכול לעזור לו לצוף. בכל מקרה, הכי חשוב לשמור על קור רוח ולא לאבד כוחות.

‏הבת: זה גם ייתן למציל יותר זמן להגיע.

‏אורן: את לגמרי צודקת.

‏הבת: אבא, תגיד, מה זה בעצם לטבוע? כלומר, מה קורה שטובעים?

‏אורן: זו שאלה טובה. ודרך אגב, מעט מאוד אנשים יודעים את התשובה. [פכפוך מים]

‏הבת: אבל אתה יודע, נכון?

‏אורן: גם את תדעי בעוד דקה. תראי, טביעה מתחילה כאשר מים נכנסים לקנה הנשימה.

‏הבת: מה? אפילו כמה טיפות?

‏אורן: כן. ואז יש מנגנון אוטומטי שאוטם את קנה הנשימה, בעצם אילו מיתרי הקול שנסגרים ולא מאפשרים למים נוספים להיכנס.

‏הבת: אה, כדי שמים לא ימלאו את הריאות, נכון?

‏אורן: בדיוק. אם לא ייכנסו עכשיו לקנה הנשימה מים נוספים, קנה הנשימה ייפתח והכל בסדר. אבל אם יש עדיין מים, הקנה ייסגר וגם אוויר לא יוכל להגיע לריאות. מצב זה נקרא טביעה יבשה.

‏הבת: יבשה כי לא נכנסים מים לריאות?

‏אורן: כן. אם בשלב הזה מגיעים אל הטובע, הסיכויים שלו להינצל די טובים.

‏הבת: ואם לא מגיעים?

‏אורן: אוקיי. אם קנה הנשימה ננעל לזמן ממושך בגלל המים, האדם יתעלף ואז כל השרירים בגוף נהיים רפויים.

‏הבת: ואז מה קורה?

‏אורן: גם מיתרי הקול מתרפים, ואז מים יכולים להיכנס לריאות. [בועות]

‏הבת: זה נשמע מצב ממש מסוכן.

‏אורן: נכון מאוד. למצב הזה קוראים טביעה רטובה.

‏הבת: אה, תגיד, זה מה שרואים בסרטים כשעושים למישהו הנשמה על החוף, ואז פתאום הוא משתעל ויוצאים ממנו מים?

‏אורן: כן, כי המים יוצאים מהריאות. במצב של טביעה רטובה, צריך מיד לפנות לטיפול נמרץ, כי זה אומר שהריאות לא מתפקדות וחמצן לא מגיע למוח.

‏הבת: אז אתה בעצם אומר שהדבר החשוב הוא לא לתת למים להיכנס לקנה הנשימה.

‏אורן: בדיוק. כאשר מרגישים שנסחפים, הדבר החשוב ביותר הוא לצוף, לשמור על כוחות ולאטום את הפה.

‏הבת: ולא לנסות לחתור נגד הזרם.

‏אורן: נכון. רק כך החיים שלנו יינצלו.

‏הבת: [רחש גלים מתגבר] אז מה אתה אומר, נוותר על הים היפה הזה?

‏אורן: את רואה מציל בסביבה?

‏הבת: לא.

‏אורן: אז אני מציע שנמשיך ללכת לכיוון החוף המורשה.

‏הבת: אבא, איך לא ידעתי את זה קודם?

‏אורן: בארצות הברית ובאוסטרליה מלמדים את זה בבית ספר יסודי.

‏הבת: אתה יודע, פעם חשבתי שמדע זה רק לחנונים, אבל זה - גוף האדם, זרמים - זה ממש מגניב.

‏אורן: נכון. רוצה שאספר לך גם משהו מגניב על שיזוף ועל קרינה אולטרה-סגולה?

‏הבת: אבא, אנחנו בים, לא נסחפת קצת בזרם סחף?

‏אורן: כן, חשבתי שזה מעניין אותך.

‏הבת: זה מעניין, אבל אתה יודע, הגענו למקום עם אנשים רגילים, אז אולי תדבר קצת אה… נורמלי?

‏אורן: נורמלי?

‏הבת: כן, אתה יודע, במילים רגילות שאנשים מבינים.

‏אורן: אוקיי, אני מבטיח להשתדל.

‏[מוזיקת סיום מסתיימת בדנדון פעמונים]

‏ג'ינגל: "חינוכית".

‏קריין: הופק על ידי "פודקאסט ישראל מדיה בע"מ".

‏[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה