אבא למה - למה צריך הורמונים?
- נועה שטופמן
- Jun 28, 2018
- 5 min read
בפרק זה נלמד על חשיבות ההורמונים לגופינו.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 28/06/2018.
קריין: הופק על ידי "פודקאסט ישראל מדיה בע"מ".
הבת: "אבא למה?" עם אורן פרבר ובתו.
[מוזיקת פתיחה]
הבת: וואי, איזה חום!
אורן: חם מאוד.
הבת: למה מכל המקומות שבעולם אנחנו מטיילים דווקא במדבר?
אורן: זה היה רעיון שלך, שכחת?
הבת: נכון, אבל לא תיארתי לעצמי שיהיה חם עד כדי כך.
אורן: כן… תגידי, את צמאה?
הבת: מאוד. נשארו מים?
אורן: קחי, נשארו עוד קצת.
הבת: [גומעת] רק שלא נתייבש.
אורן: תלוי איך נשתה.
הבת: איך נשתה? מה הכוונה?
אורן: בבת אחת, או - לאט לאט.
הבת: אבל מה זה משנה? הרי בכל מקרה נכניס את המים לגוף, לא?
אורן: נכון, אבל השאלה היא מה הגוף שלנו יעשה במים אחרי שנכניס אותם.
הבת: אבא, אני עייפה וצמאה, אתה יכול להסביר ממש בקיצור?
אורן: זה קשור למשהו שנקרא הורמונים.
הבת: הורמונים? מה הקשר?
אורן: להורמונים יש תפקיד מאוד חשוב בגוף.
הבת: מה למשל?
אורן: אפשר לחשוב על ההורמונים כעל אחת הדרכים של המוח לתקשר עם האיברים של הגוף.
הבת: מה, לגרום לו לעשות כל מיני דברים?
אורן: כן.
הבת: אבל איך?
אורן: הורמונים הם חומרים שמופרשים לתוך מחזור הדם.
הבת: מאיפה?
אורן: מבלוטות שונות בגוף, למשל, יותרת הכליה, הלבלב, בלוטת התריס.
הבת: אבל מה ההורמונים עושים בגוף?
אורן: את זוכרת את הנחש שראינו שישבנו לאכול בעין גדי?
[לחשושי נחש ברקע]
הבת: וואו, זה היה מפחיד. ראית איך הוא כמעט נגע לי בסנדוויץ'?
אורן: אמרתי לך שהוא לא ארסי, אבל את זוכרת מה הרגשת?
הבת: הלב שלי דפק כמו משוגע, הזעתי.
אורן: והאישונים שלך גדלו.
הבת: באמת?!
אורן: כן. זה היה בגלל אדרנלין.
הבת: אדרנלין. נשמע מוכר, מה זה?
אורן: אדרנלין הוא הורמון שמופרש מיותרת הכליה, וגורם לגוף שלנו בעצם לעבור למצב של טורבו. [נשימות עמוקות ברקע] זה אומר שיותר דם מוזרם לשרירים, והנשימה נהיית עמוקה יותר, כדי לספוג יותר חמצן.
הבת: מה, כדי שנוכל להתגונן טוב יותר?
אורן: למשל, או לתקוף, אם זה מה שצריך.
הבת: אתה אומר שהמוח קולט שיש סכנה, ואז הוא רוצה שהגוף יהיה מוכן טוב יותר להתמודד עם המצב?
אורן: כן. ככה זה עובד.
הבת: מגניב. הורמון טורבו. אילו עוד הורמונים יש?
אורן: יש הרבה, אבל אחד המוכרים הוא אינסולין.
הבת: אינסולין. מה הוא עושה?
אורן: אז כשאנחנו אוכלים, רמת הסוכר בדם מתחילה לעלות.
הבת: מה, הדם שלנו נהיה יותר… מתוק?
אורן: אפשר להגיד, כן. כי המזון מתפרק לסוכרים בקיבה.
הבת: אבל לא בכל מזון יש סוכר.
אורן: זה לא בדיוק הסוכר הלבן שאת מכירה, אלא גרסה פשוטה שלו, שנקראת חד-סוכר, או גלוקוז.
הבת: והוא מתוק הגלוקוז הזה?
אורן: ממש מתוק, כמו צוף.
הבת: ומה הגוף צריך לעשות כאשר אדם נהיה כזה… מתקתק?
אורן: הגוף צריך להחדיר את הגלוקוז לתוך התאים.
הבת: בשביל מה התאים צריכים גלוקוז?
אורן: הגלוקוז הוא חומר הדלק שבעזרתו התאים מייצרים אנרגיה.
הבת: אנרגיה. תשמע, זה מה שחסר לי עכשיו.
אורן: כן [מצחקק]. נדמה לי שהחניתי את האוטו אחרי הגבעה ההיא. עוד קצת ומגיעים.
הבת: רגע, מרוב החום שכחתי על מה דיברנו קודם. אה, אמרת שיש הורמון שנקרא אינסולין.
אורן: כן. האינסולין מעביר את הגלוקוז ממחזור הדם אל תוך התאים.
הבת: אז בעצם בלי אינסולין הגוף שלנו לא היה מקבל אנרגיה, גם אם היינו אוכלים.
אורן: אמת. זו בדיוק הבעיה של אנשים שחולים במחלת הסוכרת. הגוף שלהם לא מייצר אינסולין באופן תקין, או שהאינסולין לא מצליח להכניס את הסוכרים לתאים.
הבת: מעניין. תגיד, כמה סוגים של הורמונים אמרת שיש?
אורן: לא אמרתי. אבל בגוף שלנו יש 50 הורמונים שונים שמופרשים משמונה בלוטות, והם אחראים כמעט לכל מה שמתרחש בגוף, כולל אפילו הירדמות והתעוררות משינה.
הבת: מדהים איך שהגוף שלנו עושה כל כך הרבה דברים בלי שאפילו נדע על כך.
אורן: למעשה, אנחנו מודעים למעט מאוד.
הבת: אני למשל מודעת לזה שאני רוצה להגיע לאוטו.
אורן: עוד חמש דקות, אנחנו כבר מגיעים.
הבת: אבל אבא, לא דיברנו קודם על שתייה? איך זה קשור להורמונים?
אורן: אוקיי, אוקיי. אז ככה. כאשר אנחנו מתחילים להתייבש, המוח מזהה שיש בעיה.
הבת: וזו בעיה רצינית מאוד.
אורן: נכון. והוא מכין את הגוף בכך שהוא מונע יציאת מים.
הבת: אתה לא מתכוון…
אורן: מתכוון בדיוק.
הבת: יש הורמון שמונע ממני… מלעשות פיפי?
אורן: כן. רוצה לדעת איך קוראים לו?
הבת: אנטי-פיפי?
אורן: משהו כזה, [מגחך] קוראים לו ADH, שזה ראשי תיבות באנגלית של "הורמון מעכב שתן".
הבת: רגע, רגע, נדמה לי שהמוח המיובש שלי מתחיל להבין מה הקשר.
אורן: אני מקשיב, אבל שימי את הכובע על הראש שלך, אוקיי?
הבת: אם אני אשתה את כל הבקבוק עכשיו, המוח יקבל מהגוף שלי סימנים שאני בכלל לא מיובשת. ואז, בתוך זמן קצר מאוד, אצטרך ללכת לשירותים.
אורן: אגב, אם לא שמת לב, אין שירותים במדבר.
הבת: אוי, אבא, הבדיחות שלך בכלל לא מצחיקות.
אורן: צודקת. תמשיכי.
הבת: ואז בעצם אני אוציא לחינם את כל המים היקרים שהרגע שתיתי, וזה בזבוז נורא.
אורן: אבל, אם תשתי בלגימות קטנות ולאורך זמן…
הבת: אה, במקרה הזה, המוח שלי יקבל סימנים שהגוף במצב קשה של כמעט התייבשות.
אורן: ויפריש את ההורמון ADH!
הבת: היי, אני רציתי להגיד את זה.
אורן: סליחה, התלהבתי.
הבת: ואז המוח ישלח הוראה ליותרת הכליה, נכון? ככה קוראים לה? להפריש מיד הורמון בשם, שים לב, ADH!
אורן: שיגרום לכליות לא להפריש מים לשתן.
הבת: ואז לא נתייבש מהר כל כך.
אורן: נכון. את יודעת, בגלל זה, אחד הסימנים לכך שאנחנו מיובשים, הוא שאין לנו צורך להתפנות.
הבת: אילו עוד סימנים יש?
אורן: עייפות, כאבי ראש, וגם - כשצבע השתן נהיה כהה יותר.
הבת: אז שים לב, מה שאנחנו צריכים לעשות עכשיו, זה לשתות לגימות קטנטנות בכל כמה דקות.
אורן: נכון. את יודעת, זאת שיטה ידועה שמלמדים בקורסים של הישרדות.
הבת: גם אנחנו נשרוד. הרבה יותר קל להיות רגועה כשמבינים מה קורה.
אורן: מסכים. דרך אגב, סיפרתי לך שיש גם הורמון שקשור לרגיעה?
הבת: אבא, את ההורמון הזה, הגוף שלך מפריש חופשי, 24 שעות ביממה.
אורן: את יודעת, זה סוג של כוח-על להיות רגוע בכל מצב.
הבת: אולי, אבל זה גם כוח-על להיות עצבנית.
אורן: אם הצלחת לשרוד בטיול הזה, בשבילי את גיבורת-על.
הבת: גיבורת-העל הגיעה לבאט-מוביל.
[טריקת דלת, רעשי התנעת מנוע ברקע]
אבא, בבקשה בבקשה תגיד לי שיש מים באוטו.
אורן: יש מאחור שישייה, לשתות הרבה, בבקשה.
הבת: לחיי ההורמונים וה-ADH!
אורן: לחיי גיבורת-העל שלי!
[מוזיקת סיום]
ג'ינגל: "חינוכית".
קריין: הופק על ידי "פודקאסט ישראל מדיה בע"מ".
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments