היום נגלה איך מסתיים סיפורו של אלאדין. האם המכשף יצליח במזימותיו? האם השד יצליח לצאת מהמנורה? והאם אלאדין ופרח יוכלו לחיות ביחד ולהיות מאושרים?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 05/08/2023.
אתם מאזינות ואתם מאזינים לכאן הסכתים הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
סיפורי מעשיות סיפורים שאולי מכירים, אך לא כמו שאתם זוכרים.
ענבל: שלום אברהם
אברהם: שלום ענבל, שלום גלעד.
גלעד: ממשיכים את הסיפור על אלאדין?
אברהם: ממשיכים.
ענבל: אז מה היה לנו עד עכשיו?
אברהם: גיבור הסיפור שלנו אלאדין, חלם על נערה שעיניה כעיני נסיכה, והחליט להיות עוזר לסוחר עשיר שהוא בעצם מכשף.
הסוחר הוביל אותו ללב המדבר ושלח אותו להביא זרדים כדי להדליק מדורה.
כשאלאדין חזר ובידיו מעט ענפים יבשים, עמד מולו מכשף לבוש גלימה.
המכשף דחף את אלאדין לתוך מחילה שבה הייתה קבורה מנורת קסמים ישנה.
ענבל: ואלאדין הצליח לצאת מהמחילה?
אברהם: כן, בעזרת השד שהיה כלוא בתוך מנורת הקסמים שהייתה במחילה.
ענבל: הוא לא חשש שהמכשף יגלה שהוא ברח מהמחילה?
אברהם: חשש, חשש מאוד. הוא ממש היה בסכנה גדולה.
ענבל: סיפרת שהמכשף הוא גם הסוחר וגם היועץ של הסולטן.
אברהם: כן, כן, כן. הוא זה שיעץ לסולטן להשיא את בתו לנסיך חמודות תמורת היהלום הכי גדול בעולם.
גלעד: אבל בת הסולטן ששמה פרח משבשת את התוכנית.
אברהם: נכון. היא אינה מוכנה להינשא לנסיך.
גלעד: ומה עם הנערה שלה עיני נסיכה?
אברהם: אלאדין שלח את השד למצוא אותה.
ענבל: והשד מצא?
אברהם: בואו אספר לכם. הזמרת שלנו מוכנה?
ענבל: כן.
אברהם: והנגן?
גלעד: כן.
ענבל: ומספר הסיפורים?
אברהם: מוכן.
אז נמשיך.
ענבל: (שירה) וילון אחר וילון, באור חיוור כמו בחלום.
נספר לכם סיפור, על מכשף רשע, כישוף ומזימה.
ומי שיתעייף, (גלעד: שילך לישון!), ותהיה לו שינה מתוקה.
אברהם: שוטט השד ברחבי הממלכה וחיפש נערה שעיניה כעיני נסיכה.
כשמצא אותה, ואל תשאלו אותי איך, הרי הוא שד כל יכול, הוא נכנס דרך הקיר לחדרה.
הנערה נבהלה.
מה עושה שד אצלה בחדר?
היא רצתה לצעוק לעזרה, אך השד פנה אליה בעדינות ואמר, אל תיבהלי, לא אזיק לך בכלל.
ענבל: "אז להכין לך כוס תה?"
אברהם: "לא, לא. שדים לא שותים".
ענבל: "למה באת? מה אתה רוצה?"
אברהם: "נער, שאת עיניו פגשת בשוק, מבקש לראותך שוב. הוא לא ישן מרוב געגועים."
למרות שהופתעה, אמרה הנערה:
ענבל: "אלך איתך אם תבטיח לי שאיש לא ידע, כי אם מישהו יגלה לאן הלכתי, יערפו את ראשו של הנער שלך."
אברהם: "אקח אותך כהרף עין, לפני שמישהו יבחין שמשהו קרה".
הבטיח השד, ונשא את הנערה בזהירות. הביא אותה לחדרו של אלאדין, קד קידה, התקפל, וחזר לתוך המנורה.
"קוראים לי אלאדין.
מה שמך?"
ביקש אלאדין הנרגש לדעת.
ענבל: "אני לא יכולה לומר לך. אסור שאף אחד ידע".
אברהם: "אבל רק את ואני כאן."
ענבל: "עם שד רגשן שמופיע פתאום אצלי בחדר, אי אפשר לדעת מה עוד יכול לקרות".
אברהם: "את צודקת.
מאז שפגשתי אותך, הכל קורה כמו בתוך חלום."
אמר אלאדין, וסיפר לנערה על הסוחר, המכשף, על המנורה ועל המחילה.
ענבל: "אז המכשף רודף אחריך?"
אברהם: "הוא בטח מחפש אותי. ואם הוא ימצא, זה יהיה הסוף שלי. הוא אכזר ורשע.
אבל כשאת כאן איתי, אני לא חושש בכלל, כי בעיניים שלך מתגשמים החלומות שלי".
ענבל: "ובעיניים הטובות שלך, אני רואה את כל החלומות שלי".
ענבל: (שירה) אילו הייתם עומדים שם בחדר, מאחורי הווילון,
הייתם מרגישים איך זה קורה, ממש כמו חלום.
קסם היה שם, בין הנערה לנער.
אך אם עוצרים ומקשיבים, שומעים ת'שד בוכה דומם בצער.
אילו הייתם עומדים שם בחדר, מאחורי הווילון,
הייתם מרגישים את זה בגוף, ממש את כל החום.
קסם היה שם, בין הנערה לנער.
אך אם עוצרים ומקשיבים, שומעים ת'שד בוכה דומם בצער.
כי עבד כלוא, בתוך מנורה, כלל אינו חופשי
לאהבה.
אברהם: בינתיים ירד הערב.
ענבל: "נעשה מאוחר, אני חייבת לחזור."
אברהם: "רק עוד קצת",
ביקש אלאדין.
"רק עוד רגע מתוק אחד."
ענבל: "כן, רק עוד רגע."
אברהם: בדיוק באותו הרגע חזרה נעימה, אימא של אלאדין, הביתה מהעבודה.
כשהיא פתחה את הדלת וראתה את אלאדין ואת הנערה, היא כמעט התעלפה.
הלו זאת פרח.
בת הסולטן, היא מכירה אותה מאז שהייתה ילדה.
"אלאדין!" צעקה נעימה.
"לא רק שיש לה, עיני נסיכה, היא ממש נסיכה!
אללי, אללי, איזו צרה! איזה נער טיפש! אתה לא מבין שאתה משחק באש?"
ענבל: (שירה) הו אלאדין, הו אלאדין, הו אלאדין, הו אלאדין!
אלאדין, מה יהיה סופך? הסולטן התאוותן יכרות את ראשך!"
אברהם: את הנסיכה יכלאו בראש מגדל, ללא חלון או דלת, ובסוף יחתנו אותה עם נסיך מממלכה אחרת.
ענבל: (שירה) איך התסבוכת תפתר?
אלאדין המאוהב ברח עכשיו מהר!
הו אלאדין, הו אלאדין, הו אלאדין, הו אלאדין!"
אברהם: נעימה רצתה שפרח תחזור מיד לארמון ושאלאדין יברח מהר ככל האפשר.
אבל השניים לא יכלו להיפרד.
פרח אמרה שנפשה קשורה בנפשו של אלאדין.
נעימה המבוהלת נתנה להם צידה לדרך ואת כל כספה, והאיצה בהם לנסוע הכי רחוק שאפשר, עד קצה העולם.
אלאדין ופרח עזבו בחופזה מרוב התרגשות ובהלה, ואולי גם מרוב אהבה, הם שכחו לקחת איתם דבר אחד חשוב, את מנורת הקסמים.
וזאת, יקיריי, מאזינות ומאזינים! כך התברר מיד, הייתה טעות חמורה.
אך לא נקדים את המאוחר.
(מוזיקה מתנגנת)
אחרי שהשניים עזבו, התיישבה נעימה על מיטתו של אלאדין והתפללה שהם יצליחו לברוח לפני שמישהו יגלה מה קרה.
ואז נתקלה רגלה במנורת השמן.
"אה, בטח אלאדין הביא אותה מהשוק", היא אמרה לעצמה.
"חולם החלומות הזה בטח חשב שמצא אוצר.
את פך השמן מימי החשמונאים.
איזה טיפש.
מה הוא חשב, שאם ימכור את הגרוטאה, הוא יהפוך לעשיר?
ויוכל להתחתן עם הנסיכה?"
מאזינים, מאזינות, שבו במקומותיכם והחזיקו חזק בכסאות, כי עכשיו הסיפור יתגלגל במהירות כמו רכבת שדים דוהרת בירידות תלולות.
אלאדין ופרח עלו על רכבת לילה מהירה שלקחה אותם למרחקים.
המכשף הגיע למקום המחבוא של המנורה, וגילה שהאבן הסוגרת על המחילה אינה במקומה.
כשהתכופף להסתכל פנימה, התברר לו שאלאדין נמלט.
"חכה, חכה, נער טיפש", הוא צעק.
"מה חשבת, שתצליח לברוח מהנחשים שלי, יורקי האש?"
הסולטן קרא לכל שריו ומשרתיו, וציווה עליהם למצוא את היועץ אחיעץ מיד, ולהוביל אותו לתליה.
הוא לא קיים את הבטחתו, ופרח עדיין נעולה בחדרה.
המכשף לבש בגדי רוכל, הלך לשכונה של אלאדין וקרא, "אלטיזכן!
בגדים!
כלים!
חפצים עתיקים!
מנורות שמן ישנות!
מי רוצה למכור?
אני רוצה לקנות!"
נעימה, שרצתה להיפטר ממנורת השמן הישנה, רצה לקראתו ומכרה לו אותה תמורת כמה פרוטות.
הרוכל המחופש מיהר לפתוח את המנורה.
השד יצא וקד קידה, "אני לשרותך, אדוני".
בליבו כעס השד על אלאדין, על שלא שחרר אותו כמו שהבטיח.
עכשיו היה לו אדון חדש, והיה עליו למלא את בקשתו.
לחטוף את בת הסולטן ולהביא אותה אליו, לא הייתה לו ברירה.
"מצטער", אמר השד לאלאדין, כשהוא השיג אותם ברכבת הבריחה.
"לא שחררת אותי, ועכשיו מאוחר מדי.
אני משרתו של המכשף.
הוא ביקש ממני להביא אליו את בת הסולטן."
ענבל: "מה זאת אומרת?
מה אני איזה חפץ שמעבירים ממקום למקום?"
אברהם: "סלחי לי עוד מעלתה", פנה השד לנסיכה.
"אנחנו לא מנהלים פה דיון על חפצים ואנשים.
אני משרת, ועליי למלא את בקשתו של אדוני."
אלאדין ופרח ניסו להתנגד.
אך השד חטף את פרח בעדינות, ונשא אותה על הגב.
"אני מתנצל", הוא אמר.
"יש לי אדון חדש."
"אני אמצא דרך להערים על המכשף!"
צעק אלאדין לפרח בעודה מתרחקת.
השד נשא אותה לדירתו של המכשף בראש המגדל.
פרח נדהמה לגלות שהמכשף הוא היועץ אחיעץ.
המכשף חייך אליה במבט מרושע.
נחש הציץ משרוול הגלימה שלו.
(קול מפחיד) "זהו פרח, מכאן לא תוכלי לברוח לשום מקום.
לארמון הסולטן תגיעי, אחרי שיכיש אותך נחש ארסי.
תמורת חייך, אקבל מידי אביך את כס המלכות, ובעזרת השד אשלוט בעולם כולו באכזריות."
אברהם: אלאדין מהר לחזור אל העיר הגדולה, וכבר הייתה לו תוכנית פעולה.
הוא מצא עבודה כשליח פיצה.
גלעד: שליח פיצה?
אברהם: כן, כן, כן, מה שאתם שומעים.
הוא הלך למגדל הדירות של המכשף, צלצל באינטרקום, והודיע למכשף שיש לו משלוח.
פרח שמעה את קולו, ומיד הבינה שהוא זומם משהו.
היא הסבירה למכשף שהיא הזמינה פיצה כי היא רעבה, והרי נסיכות אינן רגילות להיות רעבות.
"האמת?" אמר המכשף.
"גם מכשפים אינם רגילים להיות רעבים."
ענבל: "ואין אצלך בדירה משרתים שיכינו אוכל."
אברהם: המכשף קיבל את המשלוח, ואכל את הפיצה בתאבון.
פרח רק העמידה פנים שהיא אוכלת.
היא ניחשה שיש בפיצה סם שינה.
ובאמת, תוך זמן קצר המכשף נרדם.
פרח פתחה את הדלת לאלאדין, שחיכה כל אותו זמן מאחוריה.
"מהר!
איפה המנורה?" לחש אלאדין.
"נברח לפני שהמכשף יתעורר!" הם חיפשו את המנורה בכל פינות הדירה, וכשמצאו אותה לבסוף, ביקשו מהשד שיקח אותם לארמון הסולטן.
"לשירותכם," אמר השד, "אבל אל תשכחו שגם לי מגיע להיות חופשי."
"אל דאגה נשמה," הבטיח אלאדין.
כשהמכשף התעורר, ופרח לא הייתה בדירה, וגם לא המנורה, הוא הבין מיד מה קרה.
ולפני שהסולטן ישמע מיהו היועץ שלו ומה הוא זמם לעשות, ברח המכשף למדבר, ואיש לא ראה אותו עוד.
הסולטן הודה לאלאדין על שהציל את בתו ואת כל הממלכה מידיו של מכשף רשע, ונתן לו ולאמו מתנות רבות.
אלאדין קיים את הבטחתו ושחרר את השד.
גלעד: אז מה בסוף?
השד בחר להיות טוב או רע?
ענבל: ומה אם אלאדין ופרח?
הם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה?
אברהם: זאת וזאת לעולם לא נדע.
גלעד: זהו?
סיימנו?
אברהם: כן.
אפשר להתעורר מהחלום.
ענבל: (שירה) וילון אחר וילון, באור חיוור כמו בחלום.
סיפרנו לכם סיפור, רב מעללים ודמיון.
על מכשף רשע, על נער עני ונסיכה,
על מנורת שמן פשוטה, אפילו קצת מאוחר.
ומי מכם שהתעייף ורוצה עכשיו לישון?
ששנתו תערב לו, וחלומות מתוקים יחלום.
(מוזיקה)
אברהם: רוצים לדעת מי השתתף בהכנת הסיפור ששמעתם?
הנה אנחנו.
רונית חכם כתבה את המילים, ואברהם כהן סיפר בכמה קולות והעיר הערות בימוי.
ענבל ג'משיד וגלעד וקנין הלחינו את המוזיקה, שרו וניגנו.
עמית שרון תופף על התופים, אורי קדישאי הקליט את כולנו באולפני המזקקה, איל שינדלר, עורך כאן הסכתים, העיר הערות מועילות.
ומירי ישראל תקנה לנו את השגיאות.
תוכלו להאזין לסיפורי מעשיות נוספים באתר כאן ובכל מקום אחר שמשדר הסכתים.
ענבל וגלעד: (שירה) סיפורי מעשיות, סיפורי מעשיות,
סיפורים שאולי מכירים, הם לא כמו שאתם זוכרים.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments