בסוף החלק הראשון עזבנו את אלאדין כשמולו התגלה המכשף הנורא. רוצים לדעת מה קרה? כנראה לא מה שאתם חושבים...
תאריך עליית הפרק לאוויר: 30/07/2023.
כותרת: אתן מאזינות ואתם מאזינים לכאן הסכתים. הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
(מנגינה ברקע) סיפורי מעשיות. סיפורי מעשיות. סיפורים שאולי מכירים. אח, לא כמו שאתם זוכרים.
זמרת: גלעד, הבאת את העוד?
נגן: כן, הוא פה איתי והוא אפילו מכוון.
זמרת: אה, הנה אברהם. שלום אברהם.
קריין: שלום ענבל, שלום גלעד.
נגן: ממשיכים את הסיפור על אלדין?
קריין: ממשיכים.
זמרת: תזכיר לנו מה היה בפרק הראשון.
קריין: הו, גיבור הסיפור שלנו אלדין ראה בשוק נערה שעיניה כעיני נסיכה. הוא חולם להיות עשיר ולהתחתן איתה. סוחר אחד הזמין אותו להיות העוזר שלו. אמא של אלדין הזהירה אותו מפני הסוחר ואמרה לו שלא יעז ללכת איתו כי הוא מתחזה ורמאי. ובאמת, הסוחר הוא מכשף רשע שזומם להשיג בעזרת אלדין מנורת קסמים עתיקה שתעזור לו לשלוט בעולם. אלדין התמים הלך אחרי הסוחר, והוא הוביל אותו בתחבולה לתוך מלכודת.
זמרת: הסוחר שלח את אלדין להביא לו זרדים כדי להדליק מדורה.
קריין: כן, וכשאלדין חזר הופיע מולו מכשף אכזר.
זמרת: נחש הציץ מתוך שרוול הגלימה שלו.
נגן: יש הרבה נחשים בסיפור הזה.
קריין: כן, הרבה. בואו נמשיך לספר. הזמרת שלנו מוכנה?
זמרת: כן.
קריין: והנגן?
נגן: כן. ומספר הסיפורים שלנו?
קריין: תמיד מוכן.
הנגן מנגן והזמרת שרה: וילון אחר וילון באור חיוור כמו בחלום, יתגלה לכם סיפור שהוא כולו סודות כישוף ותחבולה. לה לה לה לה לה לה לה.
קריין: השמש שקעה. אלדין חזר ובידיו זרדים. המכשף הושיט את ידו לקחת את הענפים היבשים, ומתוך שרוול הגלימה שלו הציץ ראש נחש ושלח לשון זריזה. קסקסקסקסקס… אש התלקחה מבין אצבעותיו והציתה את הזרדים. המכשף הניח את הזרדים הבוערים על האדמה, נשף עליהם, לחש לחשים וקרא: "יבוא, יבוא יליל, ילילי, תיפתח המחילה, ואתה ילד תרד להביא את מנורת הקסמים שלי". מתוך המדורה עלתה והתרוממה אבן גדולה ונשארה תלויה באוויר. מתחתיה נפער בור. המכשף הצביע על הבור ואמר: "כאן קבורה מנורת שמן ישנה, ואתה ילד טיפש רד והבא לי אותה". המכשף דחף את אלדין לתוך הבור, ציווה עליו לרדת במדרגות עד לקרקעית ולחזור עם המנורה. "בזריזות, לפני שהמחילה תיסגר והאבן תשוב למקומה".
הזמרת שרה: "הו אלדין, לאיזו מלכודת נכנסת, בצרות צרורות שקעת? הו אלדין, איך תינצל?
המכשף אותך מנצל, שבוי אתה בידיו ואיך תברח עכשיו? הו אלדין, אתה ממש בצרות, המחילה חשוכה, המדרגות חלקות. הו אלדין, היזהר שתולעים, עטלפים וחולדות לא יכרסמו לך את האצבעות".
קריין: אלדין גישש באפלה. המכשף דחק בו שיזדרז. לבסוף ידיו נגעו במשהו קשה וקר.
אלדין: "אני חושב שמצאתי משהו, אבל אני לא יכול לראות מה זה, חשוך כאן נורא".
"כנראה העטלפים כבר כרסמו לך את העיניים", אמר המכשף וקרא לאלדין למהר ולעלות בחזרה. הוא חטף את המנורה מידי אלדין, דחף אותו לתוך הבור וקרא: "מה חשבת, ילד טיפש? שאתן לך לצאת? חחח (צחוק מרושע)… האבן תחזור למקומה ואתה תישאר קבור בתוך המחילה".
קריין: האבן הסתחררה באוויר ובשנייה האחרונה, ממש לפני שהפתח נסגר, הצליח אלדין הזריז להתרומם ולחטוף את המנורה מידיו של המכשף. האבן נחתה והפתח נסגר.
מאזינים ומאזינות, הרשו לי לרגע אחד להשאיר את אלדין בתוך המחילה ולספר לכם מה קרה באותו זמן בעיר אגרבה הגדולה.
שם, בארמון הסולטן, נערכו הכנות לקראת נישואיה של פרח, בת הסולטן. אך פרח הסתגרה בחדרה.
היא לא הייתה מוכנה למדוד את שמלות החתונה, היא לא רצתה לאכול ולא לשתות ולא לדבר עם אף אחד.
הסולטן שלח שליחים, מתנות, תחינות, אך פרח לא הסכימה לפתוח את הדלת.
לבסוף, לא נותרה לסולטן ברירה אלא לגשת בכבודו ובעצמו לדפוק על דלת חדרה.
(נשמעות דפיקות בדלת)
"מה לך, בתי?" ביקש הסולטן לדעת. "מדוע את מסתגרת בחדרך?"
פרח בת הסולטן: "אני לא מוכנה להינשא לנסיך שבחרת בשבילי".
הסולטן: "אבל למה, בתי? הוא הרי נסיך מהחלומות".
פרח: "חלומות של מי?"
הסולטן: "של כל נסיכה".
פרח: "לא שלי, אני לא בחרתי בו".
הסולטן: "נסיכות לא בוחרות את הנסיכים שלהם. כך היה וכך יהיה לעולמי עד".
פרח: "ככה זה רק באגדות, אבא".
הסולטן: "ומה אנחנו? אנחנו לא באגדות? תראי את ההרמון שלנו, את המשרתים. עושר כזה קיים רק באגדות".
פרח: "אולי אתה חי באגדות, אבל לא אני".
"פרח, פרח, אני רוצה להזכיר לך שאת רק נסיכה. נסיכות לא קובעות, הן רק… ענוגות. וחוץ מזה, הנסיך כבר בדרך לכאן, לא נעליב את הוד רוממותו!" קרא הסולטן כשהוא אדום מכעס. "איך את מעזה לקלקל? הרי אביו של הנסיך הבטיח להעניק לי את היהלום הכי גדול בעולם תמורתך. ומה יהיה עכשיו??"
קריין: אדיר כביר, הסולטן הגדול, השולט על חצי עולם, היה אובד עצות. ומה הוא עשה בדרך כלל כשלא ידע מה לעשות? הוא ביקש שיקראו בדחיפות ליועץ הנאמן שלו- אחיעץ.
מאזינות ומאזינים, יקרות ויקרים,
בואו. הטו אוזן, התקרבו. אני רוצה לגלות לכם סוד. זהו סוד שמור ביותר, ואל תגלו לאיש.
המכשף, הוא ולא אחר, הוא היועץ ואיש סודו של הסולטן. אך הסולטן לא ידע שהיועץ שלו הוא גם מכשף רשע.
הזמרת שרה: וילון אחר וילון, באור חיוור כמו בחלון, גילינו לכם סוד, סוד שמור, סוד כמוס, שאיש מלבדכם אינו יודע, לא איש, לא אישה, לא חמור ולא סוס.
נגן: באמת? אפילו לא חמור?
קריין: בינתיים חזר המכשף לעיר אגרבה הגדולה, הסיר מעליו את גלימת הכישוף, מיהר להחנות את הג'יפ שלו בחנייה של מגדל הדירות, שהיה כולו שלו, ועלה לדירה שבקומה העליונה, המשקיפה על העיר כולה.
עשיר גדול היה המכשף שלנו.
מיד כשהגיע לביתו, הודיעו למכשף, שהוא גם היועץ, שהסולטן מבקש לראותו בדחיפות.
"מה לעזאזל רוצים ממני בשעת לילה מאוחרת כזאת?" זעם המכשף, כלומר היועץ.
קריין: ובכל זאת, הוא מיהר אל הארמון, נכנס בסערה ללשכת הסולטן. הסולטן נראה מיואש ומדוכדך, ועיניו היו אדומות מבכי.
"הנסיכה ביטלה את הנישואין", הודיע הסולטן בקול שבור.
"ממתי נסיכות קובעות משהו בממלכה?" אמר היועץ.
"אללי, מה יהא עליי?" זעק הסולטן ופרץ בבכי.
"הסר דאגה מלבך, הוד מעלתו", אמר היועץ. "אני אשכנע את בתך".
"אם היא לא תינשא לנסיך, אני אפסיד את היהלום הכי יקר בעולם, ואתה תפסיד את ראשך הלא כל כך יקר".
"בתך תינשא לנסיך", פסק היועץ, "והיהלום, הוד מעלתו, יהיה שלך".
מאזינות ומאזינים, ילדים, הורים, זבובים, נמלים וכל מי שמקשיב,
הטו אוזניים. אני רוצה לגלות לכם עוד סוד. שומעים?
אין באמת ממלכה רחוקה, אין באמת נסיך חלומות ואין יהלום.
כל אלה הם המצאה של המכשף.
הוא זומם להתחפש לנסיך, להעניק לסולטן יהלום מזויף ולשאת את בתו.
חסרה לו רק מנורת הקסמים, בעזרתה הוא ירחיק את הסולטן מהממלכה, ויהיה שליט העולם במקומו.
הזמרת שרה:
אוי סולטן תאוותן שראשו קרש עץ, לבך נוהה אחר יהלום נוצץ.
אינך שם לב איך מוביל אותך היועץ.
כמו מרקיד הנחשים, שמרדים את נחשיו בתוך סלים.
אוי סולטן תאוותן, שראשו קרש עץ, לבך נוהה אחר יהלום נוצץ.
אך לא להרדים אותך מבקש היועץ, אלא את ראשך הוא רוצה לרוצץ.
קריין: המכשף עזב את הארמון, נכנס למכוניתו ודהר בחזרה אל המדבר.
הוא היה נחוש להשיג את מנורת הקסמים מהר, לפני שהסולטן יגלה את המזימה.
בעוד הוא נוסע למקום המסתור של המנורה, נחזור אל אלדין, שיושב על מדרגות המחילה, עצוב ובודד.
האם לעולם לא יראה את אמו, ואת הנערה שעיניה ירוקות כעיני נסיכה?
אלדין מישש בעצבנות את המנורה, הוא מצא שיש לה מכסה. הוא פתח את המכסה. המנורה החלה להבהב.
אור פילח את החשיכה, רעם זעזע את קירות המחילה. אלדין כיסה את ראשו בידיו, מחשש שסלעים יפלו עליו. עצם את עיניו, וחשב שהגיע סופו. רעש אדיר טלטל את קירות המחילה, ואז השתרר שקט.
"קראת לי?" שמע אלדין קול עולה מתוך החושך.
הוא פקח את עיניו, מולו עמד שד. הוא קצת מקומט, אבל שד.
"כבר חשבתי שאף אחד לא יפתח את המנורה", אמר השד.
"שלום, אני השד בסיפור הזה. לפני מאה שנים כלאו אותי בתוך המנורה, ועכשיו אני לשירותך."
אלדין: "אתה? לשירותי? תראה איך אתה נראה. מה אמרת? שאתה שד?"
"כן, שד. וכל עוד לא משחררים אותי לחופשי, אני חייב לשרת את כל מי שאוחז במנורה."
"אה, קח אותי הביתה", ביקש אלדין.
"אין בעיה", אמר השד.
קריין: תוך שנייה החזיר השד את אלדין לחדרו, קד קידה, התקפל וחזר לתוך המנורה.
אלדין העייף נשכב על המיטה, לא הצליח להירדם מרוב דאגה.
מה הוא אמור לעשות עכשיו עם שד בתוך מנורה?
ליבו הלם כמו תופי מלחמה.
ומה יקרה אם המכשף יגלה שהוא ברח מהמחילה?
ובינתיים ירח דק שט בשמי עגרבה.
על מרפסת חדרה, הצופה אל העיר, עמדה פרח, בת הסולטן, וחשבה כמה הייתה רוצה שיניחו לה לצאת מהארמון בחופשיות, בלי שתצטרך להתחמק בסתר, שתוכל להסתובב ברחובות כרצונה, ושאף אחד לא יחליט בשבילה.
אלדין התהפך במיטתו, ולא הפסיק לחשוב על הנערה שעיניה כעיני נסיכה.
הוא שלח את ידו מתחת למיטה, לקח את מנורת השמן, ופתח את המכסה.
מיד יצא השד, קד קידה ואמר: "אני לשירותך, אדוני."
"תגיד", שאל אלדין את השד. "תגיד, אתה… אתה טוב או רע?"
"אני לא טוב ולא רע. אני רק עושה את מה שמבקשים ממני, ומחכה שמישהו ישחרר אותי. כשאהיה חופשי, אוכל לבחור אם לעשות טוב או רע."
"אני… אני אשחרר אותך," הבטיח אלדין, "אבל קודם אתה צריך לעזור לי."
"אשמח לתת לך שירות", אמר השד, "במה אוכל לעזור?"
"אני רוצה שתמצא נערה שעיניה כעיני נסיכה."
"לשירותך, אדוני."
"תזדרז," אמר אלדין, "המכשף יכול לגלות בכל רגע שאני לא בתוך המחילה."
השד קד קידה ויצא לחפש את הנערה ברחבי הממלכה.
האם המכשף גילה שאלדין נמלט מהמחילה?
האם הצליח השד למצוא את הנערה?
על כך נספר בפרק הבא.
הזמרת והנגן שרים ומנגנים: וילון אחר וילון, באור חיוור כמו בחלום, בעיר עגרבה רחוקה, חולמים חלומות.
הסולטן חולם על יהלום, בתו חולמת להיות חופשייה, אלדין חולם על נערה שעיניה ירוקות. מכשף אחד רשע רוצה למחוק לכולם בחלומות.
רוצים לדעת מי השתתף בהכנת הסיפור ששמעתם?
הנה אנחנו.
רונית חכם כתבה את המילים.
אברהם כהן סיפר בכמה קולות והעיר הערות בימוי.
ענבל ג'משיד וגלעד וקנין הלחינו את המוזיקה, שרו וניגנו.
עמית שרון תופף על התופים.
אורי קדישאי הקליט את כולנו באולפני המזקקה.
אייל שינדלר, עורך כאן הסכתים, העיר הערות בימוי.
ומירי ישראל תיקנה לנו את השגיאות.
תוכלו להאזין לסיפורי מעשיות נוספים באתר "כאן" ובכל מקום אחר שמשדר הסכתים.
(מנגינה ברקע) סיפורי מעשיות, סיפורי מעשיות, סיפורים שאולי מכירים, הם לא כמו שאתם זוכרים.
[מחיאות כפיים]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comentarios