אבא תרחם - האח הגדול
- גליה קריב
- Aug 4
- 11 min read
״איתי לא מתעסקים, איתי לא מתעסקים, רק נכנסת חתיכת חצופה״ (דרורה מבית ״האח הגדול״). ירון לא צלח פרק אחד בעוד דניאלה בדרך להתמכרות. שיחה על האח הגדול, על גיבוריו, על המניפולציה שמפעילים העורכים ואיך כל זה קשור למבנה כלא בשם פנאופטיקון, לג׳ורג׳ אורוול ולתרבות הטיקטוק.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 01/07/2025.
[חסות]
קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים"', הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
[מוזיקת פתיחה שנשארת ברקע]
ירון: [מקריא בפאתוס]
"אני, העצבים שלי רופפים. אני לא אוהב שנכנסים באיזה… ככה מלמעלה: 'אני אעשה לכם סדר'. מה 'אני אעשה לכם סדר'? 'אני אעשה לכם משטר'? רגע באת, תנחתי, תגידי שלום.
ואז שָׁאוּלי, מרים לי, כאילו, ואומר, 'דרורה זה המלכה של הבית!'. אז היא עושה פרצוף וודג'. אמרתי לה 'כן חמודה? יש לך בעיה? למה הוודג'?' אז היא עשתה עוד פעם פרצוף. אוקיי! הבלגתי.
ואז פתאום היא אמרה לי 'מה אתה מסתכל עליי ככה?' ואז התפרצתי אליה ואמרתי לה 'חמודה! איתי לא מתעסקים! איתי לא מתעסקים!' רק נכנסת, חתיכת חצופה. ההתנשאות. מי את? ומה את? מה זה? על מי את מתנשאת? עכשיו, אם זה הייתי רק אני, הייתי אומר 'אוקיי, דרורה, את משוגעת'. אבל לורן, חן, ארז, גלעד, מאור, כולם? זהו. העמדתי אותה במקום."
[מוזיקת פתיחה מסתיימת]
דניאלה: זה היה אחד המונולוגים הוויראליים מבית "האח הגדול". הדובר הוא דרור, אחת הדמויות האהובות של הבית. בשיחה "אינטימית" במרכאות עם "האח הגדול", בו הוא מתאר ריב שהיה לו מוקדם יותר באותו יום עם שני. ואנחנו היום בשיחה של שני בומרים, אבא, באיחור של 20 שנה, על "האח הגדול", בסדר? כי אני גיליתי את זה רק עכשיו [צוחקת] ואתה עדיין לא גילית. אז זאת… זאת השיחה. ואני רציתי שנעשה תוכנית על "האח הגדול", כי העונה הנוכחית שוברת שיאים. היא נחשבת להצלחה מסחררת, שהעלתה מחדש את "רשת" על המפה. היו לה כמעט 800 אלף צופים בשיאה, חצי מיליון בשגרה. זאת אומרת, אתה, אתה מבין את הכמויות של האנשים שצופים בזה. וראשית, אני חושבת שזה תופעה תרבותית מסקרנת, ושנית, אני חושבת שעל רקע המצב הנוכחי, המחשבה שמאות אלפי אנשים ששורדים אזעקות, לילות, מתפרק להם הבית, נהרס, ימים ארוכים של מילואים, עזה, שולחים ילדים למלחמה - אנשים בוהים בוויכוחים על הכנת סלט כרוב, ומפתחים רגשות של תיעוב עמוק כלפי, לא יודעת, אחת ה… כלפי מאור.
ירון: מי זאת מאור?
דניאלה: או, יפה, טוב שאתה שואל, כי מאור ברוכמן, היא בת 35, היא ה"קרואלה דה ויל" של העונה הנוכחית. ואתה אמור לדעת מי זו, אבא, כי ביקשתי ממך לצפות בשתי תוכניות לקראת ההסכת.
ירון: כן, אני, אני ראיתי. לא ראיתי תוכניות, ראיתי שביבי תוכניות.
דניאלה: [בטון נוזף] למה לא ראית תוכנית בשלמותה, אבא?
ירון: אני לא עומד בזה.
דניאלה: [מצחקקת] אוקיי. מה כן הספקת לראות?
ירון: א… הספקתי לראות א… ויכוח, אם אפשר לקרוא לזה כך, [דניאלה פורצת בצחוק] בין אדם שאני הבינותי שהוא מאור הכדורגלן לשעבר, זה הוא, נכון?
דניאלה: ארז.
ירון: מול אישה שעמדה מולו והטיחה בו עלבונות…
דניאלה: כן.
ירון: …על זה שהוא א-סוציאלי, והוא לא מי שהוא, הוא מעמיד פנים…
דניאלה: כן.
ירון: הוא פייסן מדי…
דניאלה: כן.
ירון: הוא צבוע, הוא מעליב אנשים, אחר-כך מנסה לרצות אותם…
דניאלה: כן.
ירון: הוא לא אמיתי, הוא לא כן, והוא השיב לה בנאום…
דניאלה: אותו דבר.
ירון: בנאום גמול, פעולת א… וזה היה מדהים.
דניאלה: אבא, [צוחקת] האמת היא…
ירון: זה היה מדהים, התִפלות. זה היה קשה לי יותר מאשר [דניאלה פורצת בצחוק] פיצוץ של טיל ליד בית סמוך. אני לא האמנתי שיש אנשים כאלה.
דניאלה: תקשיב, אבא, תקשיב, כי התיאור שאתה מתאר עכשיו, אני כבר ותיקה. זאת אומרת, [צוחקת] אני לא ראיתי אף פעם "האח הגדול" חוץ מאשר לקראת התוכנית, וראיתי כמה פרקים. וכוותיקת "האח הגדול", אני רוצה להגיד לך שממש עלית על הנקודות שעומדות בשורש כל הפרקים, כל הוויכוחים וכל הסצנות. למשל, הפחד להיחשב צבוע, זה כחוט השני, כל משפט שני. [ירון מהמהם] צביעות זה ממש אימה, זו ממש אימה. 'אם יש לך מה להגיד, תגידי לי בפרצוף', 'תסתכלי לי בעיניים', אומרים את זה כל הזמן. יש אחד ארז, באמת, כל משפט שני שלו, הוא מבקש שיסתכלו לו בעיניים, בלבן של העיניים, שיראו שהוא אמיתי, שהוא גלוי לב, שהוא אומר את האמת. להיתפס לא אותנטי, זה הפחד הראשון. החומר ה… הבסיסי ביותר שקיים אצל כולם. יש דרישה בלתי פוסקת להתקבל באופן מלא, שזה גם נורא-נורא מעניין.
ירון: מה זאת אומרת ל…?
דניאלה: "אני מי שאני".
ירון: אָה.
דניאלה: "אני מי שאני", אבל הם מבקשים שאחרים לא יפקפקו במי שהם, אוקיי?
ירון: זאת אומרת זה הנושא, זה התמה המרכזית של התיאטרון הזה?
דניאלה: זה התמה המרכזית. זה התמה המרכזית - להיות אמיתי, להתקבל על ידי החברה. הבכיות הכי גדולות זה ש"אתה לא הבנת מי אני", "אני אומרת לך מי אתה", "אתה לא תגיד לי מי אני", זהו. וכמובן בריתות ואתה יודע, ואויבוּת וכל זה, שזה דברים רגילים. אנשים בוכים, אנשים מתפרקים, אנשים אוהבים, אנשים שמה עושים מין, אנשים אוהבים, אנשים מתחבקים, אנשים כועסים, אנשים…
ירון: איזה אנשים?
דניאלה: הכל הוא כמעט. אבל אני נדהמתי מעוצמת ה… החומר הזה, שעומד כנראה בבסיס של כולנו, כי אחרת למה מציגים לנו את זה? זאת אומרת, זה כנראה באמת הבסיס הקיומי הבסיסי ביותר.
ירון: התחושה שלי הייתה שהאנשים האלה לא התפתחו מבחינה רגשית ומבחינת יכולת הביטוי שלהם. זאת אומרת, גם לאפק את עצמם. כלומר, הם לא יודעים מה זה נימוס או… הגילוי הזה המוחלט, הוא מוגבל מאוד בפנטומימה, במבחר המילים. כי אם היית אומרת לי, זהו מאבק על מציאת האני השורשי שלך, נוכח הזולת, אני יודע? והם עוברים דרך מסע, דרך ג'ונגלים, ונלחמים באליגטורים ובנמרים, ואז בודקים את "מי הוא האני", וכולי וכולי. כלומר, מזה מורכבת ספרות, אגב, מהגילוי הזה. אבל זה פשוט איום ונורא. איך אפשר לעמוד בזה? אני לא מבין איך אנשים מסוגלים לראות את השעמום הנפשי המוחלט הזה. אני הולך לחטוף על זה כהוגן. "מתנשא", נכון?
דניאלה: ברור. ברור.
ירון: ודאי. כן, בומר וכולי, ו"אתה לא מבין את הנוער או את הצעירים האלה". הם צעירים ברובם. תראי, אני, למרות שלא יכולתי לשאת צפייה בתוכנית, אני שאלתי את עצמי, מהם העקרונות שעליהם התוכנית הזאת מושתתת? ראשית כל, תוכנית כזאת לא יכולה הייתה להיווצר - בגלל התניות טכנולוגיות מסוימות - לפני 20 שנה זה היה בלתי אפשרי, או אפילו פחות מזה. כי אתה צריך שפע של מצלמות, אתה צריך להדביק לכל אחד מיקרופון וכדומה. זאת אומרת, יש תנאים מהסוג הזה. אחר-כך הרעיון הזה שקבוצה של אנשים נכלאת בתוך איזה כלוב כזה, והיא אובייקט של עין משקיפה. אז זה הרעיון הכללי של אלוהים, נכון? אלוהים נקרא "ההשגחה העליונה", ככה זה השם הנרדף. פה יש השגחה עליונה. עכשיו, זה דומה גם קצת לבית סוהר, אלא שזה וילה עתירת מנעמים. אבל בניגוד לבית סוהר, ששם אם אתה חוטא, או אם אתה לא מצליח, כולאים אותך בחדר מיוחד ואתה מקבל עונש. פה העונש הוא שמסלקים אותך מהוילה. זאת אומרת, הסילוק מגן העדן, זה העונש שאתה מקבל. זאת אומרת, היפוך.
דניאלה: כן, כי מי שנשאר זוכה בכסף.
ירון: נכון, כמובן. זה השלב השני. עכשיו, הרעיון הזה, של סובייקט שמשגיח על המוני אנשים, קיים, למשל, בחזונות של אנשים כמו ג'רמי בנת'ם. את יודעת מי זה היה? זה היה מחנך ומתקן חברתי סקוטי מהמאה ה-18, שהוא המציא מתקן בית סוהר שנקרא פנ…
דניאלה: פנאופטיקום. [כך במקור]
ירון: פנאופטיקום.
דניאלה: כן.
ירון: מה הרעיון? הרעיון זה מבנה עגול שבמרכזו…
דניאלה: בית כלא.
ירון: בית כלא…
דניאלה: כן.
ירון: …שבמרכזו יש עמוד שממנו צופים ב-360 מעלות על כולם. כלומר, הרעיון הזה של הנצפים, על-ידי מישהו שמבחוץ, מישהו עליון עליהם, כמובן, שקובע את הכללים וקובע את המהלכים שלהם, בעצם מתעלל בהם. הוא קובע את התחרות, הוא משסה אותם זה בזה, זה הרעיון.
דניאלה: גם פוקו עשה שימוש ברעיון הזה וטען…
ירון: נכון, נכון.
דניאלה: …ב"משמעות ועונש" [כך במקור] שמבנים של פיקוח, אגב, בין אם הם ממשיים ובין אם הם מדומיינים. למשל, כמו שעכשיו דרך הרשתות החברתיות, מייצרים סובייקטים מצייתים. זאת אומרת, זה לא רק הצופה, אלא האדם עצמו מתחיל להתנהג כמי שצופים בו.
ירון: נכון, נכון.
דניאלה: וזה משנה את ההתנהגות שלו. ויותר מזה, כשאדם יודע שייתכן שצופים בו, הוא מתחיל לפקח על עצמו, הוא מתחיל לפקח על השפת גוף שלו, על התכנים שלו, על התגובות שלו, על המחשבות שלו. לא מתוך פחד, כמו מתוך הפנמת נורמות מסוימות. ופוקו, כמובן, לא הכיר את האינטרנט, אבל הוא ממש חזה במדויק את העולם שבו השליטה כבר לא נכפית בכוח. זאת אומרת, זה לא בית סוהר שמתבוננים בו…
ירון: אבל זה לא המקרה הזה.
דניאלה: …אלא מאורגנת בהתמכרות בתשומת לב.
ירון: כן.
דניאלה: זה כן המקרה הזה. כי הם יודעים איך להתנהל בצורה שמחקה אותנטיות, בצורה שלא מפסיקה להיות מודעת להיותה שקופה.
ירון: מאה אחוז.
דניאלה: אוקיי.
ירון: מאה אחוז. עכשיו, אנחנו קוראים לזה "תוכניות ריאליטי", אבל אין משגה גדול מזה, מפני ששום דבר שם לא ריאלי. הכל מבוים. עכשיו, הבמאים או המפיקים הם אלה שקובעים את הכללים, והם אלה שמלהקים את החבורה הזאת. עכשיו, חבורות כאלה של ילדים, שנקלעים לאי בודד, ועל פי העקרונות של ז'אן-ז'אק רוסו, האידיאליסט, הם צריכים לגבש חברה נהדרת. חברה שמשוחררת מכל הנטל של חוקי הדת.
דניאלה: כן, או הפוך - לטרוף את השני. יש גם תיאוריה… כן.
ירון: או… נכון. אז זה יש לך ב"בעל זבוב".
דניאלה: בדיוק. זה שתי…
ירון: ב"בעל זבוב", זה בדיוק ההפך.
דניאלה: כן. מי אנחנו…
ירון: כשמקלפים אותנו.
דניאלה: כשאנחנו, משילים אותנו מְהַ…
ירון: בדיוק.
דניאלה: אוקיי.
ירון: עכשיו, פה זה לא ככה, בעצם, מפני שיש כללים, ומישהו מבחוץ קובע את הכללים. מי אתה צריך שם?
דניאלה: אוקיי.
ירון: ראשית כל, זה דמויות אקסצנטריות, מוכרחות להיות. מפני שדמויות שהם קצת יותר ביישניות, קצת יותר עצורות, או קצת רוצה להתבטא ברצינות, או לחשוב, או לחפש בני-שיח שהם מעניינים. אסור להם להיכנס עם ספרים, חוץ מספרי קודש, פנימה.
דניאלה: נכון.
ירון: כלומר, למה…
דניאלה: אסור להם גם, אסור להם גם לישון בצהריים.
ירון: אבל את יודעת למה? כדי שהם ידברו בלי הפסקה.
דניאלה: כדי שתיווצר אינטראקציה, ברור.
ירון: כדי שהם ידברו בלי הפסקה! אם אני… לוקחים… אני מבקש שלושה ספרים, מדבר שליש מהיממה, ואני דברן, מדבר שליש מהיממה, אבל לא כל היממה! הם אנוסים לדבר כל הזמן.
דניאלה: אני… אני…
ירון: עכשיו, עוד דבר אחד אני רוצה לומר לך.
דניאלה: אוקיי.
ירון: מה שקורה באמת, אני לא מאמין שהקבוצה הזאת בפרק הזה…
דניאלה: כן.
ירון: …היא ייצוגית באיזשהו מובן של החברה הישראלית.
דניאלה: בוודאי שכן.
ירון: אני אומר לך שאם כן…
דניאלה: בוודאי שכן.
ירון: לכן אני לא אראה את זה יותר. אם כן, אני בורח מפה.
דניאלה: נכ… בסדר.
ירון: לא, לא אכפת לי לאן. לסמואה, לאפגניסטן ל… אני לא…
דניאלה: מה, מה ההבדל…
ירון: לקוטב הצפוני. לכל…
דניאלה: אבא, מה ההבדל בין… אבל מה ההבדל בין האנשים שצופים לבין האנשים שנמצאים? הרי האנשים שצופים…
ירון: לא, יש הבדל עצום. יש, יש הבדל עצום.
דניאלה: האנשים שצופים מבינים לחלוטין ומזדהים לחלוטין עם מה שעובר על האנשים שמשתתפים. אין, אין כזה מרחק. דרך אגב, לדעתי כל מי שמשתתף ב"אח הגדול" הוא היה צופה נלהב של "האח הגדול". אמילי דמארי, ה… באמת, הגיבורה… אין לי מספיק מילים לתאר את הערכתי ואת הערצתי לבחורה הצעירה הזאת.
ירון: נכון.
דניאלה: …היא ניסתה כמה פעמים להתקבל לבית "האח הגדול".
ירון: כסף. או, יש, יש…
דניאלה: זה לא כסף. זה מאוד…
ירון: יש באמילי דמארי, מעבר לעובדה שהיא גיבורה באמת…
דניאלה: זה מאוד… זה מאוד מתגמל גם מבחינה… אחר-כך, מאוד מתגמל…
ירון: מבחינה סוציו-אקונומית, מבחינת הפרסום. אתה מקבל אחר-כך מסעי פרסום, אתה… אתה הופך לסלב. ואנשים בחברה הזאת, חברת ההמונים, שהם אנונימיים בדרך כלל, נלחמים על מקומם, על הבולטות שלהם. 'שִׁמעו אותי, גם לי יש מה לדבר'. אבל רוב האנשים קונים את מקומם בתוך החברה באופן אחר. אבל אני יכול להבין את הצורך…
דניאלה: אתה לא מבין איזה נתח עצום קונה את מקומו בדיוק ככה, דרך הרשתות החברתיות…
ירון: נכון.
דניאלה: דרך צילומי סלפי, דרך סרטונים. כשראיתי את הטלוויזיה האמריקאית מראיינת אנשים ברחוב, אני תמיד נדהמתי מהיכולת שלהם לדבר אל מצלמות. הם כו-לם, כולם כוכבים של טיק טוק. הם יודעים לדבר מדהים, ואני חושבת שזה קרה גם כאן. זה השפיע על כל תרבות הדיבור שמחקה אותנטיות מול מצלמה. אבל יותר גרוע זה שההפקה המקומית שלנו היא לא רק מפקחת, היא לעיתים גם מנתבת את ההתנהגויות הרגשיות, ומעודדת וידויים ומאבקים פנימיים…
ירון: מה זה, איך?
דניאלה: …כחלק מהנרטיב.
ירון: כן. מה הם אומרים?
דניאלה: מספיק שאתה רואה דייר עומד מול המצלמה של "האח הגדול", ואתה שומע את השאלות ששואל אותו "האח הגדול"…
ירון: כן.
דניאלה: …כדי להבין באמת את רמת המניפולציה הבלתי אפשרית.
ירון: ובכל זאת הפכת למכורה של הדבר הזה.
דניאלה: אני מרגישה שאני מחזיקה את עצמי בכוח כדי לא להתמכר.
ירון: [מופתע] באמת?
דניאלה: יש לזה… כן, אני בהחלט יכולה להתמכר. החוויה הראשונית שלי הייתה כאילו נפלתי למאדים, זאת הייתה ההרגשה שלי. כאילו נפלתי למאדים. אני לא הבנתי איך זה יכול להיות שאנשים מדברים ברצינות לתוך מצלמה. אני לא הצלחתי להבין את הרמה של הוויכוחים, לא הבנתי על מה הם רבים, לא הבנתי גם את היקף הדרמה באמת מ-ביסקוויט בתה, מס… זה אי-אפשר לתאר את רמת הדרמה. אבל אתה מתרגל, [ירון מצחקק] ומתרגל, ונמשך, ונקשר, ומתחיל להיות לך אכפת.
ירון: אז יש לך גיבורים? אכפת לך…
דניאלה: ויש לה… יש לי…
ירון: היית רוצה שאחדים ייכשלו ואחדים ינצחו ו… כן?
דניאלה: ממש, ממש-ממש-ממש ככה, כן. אני…
ירון: כן?
דניאלה: …אני אוהבת, אני שונאת, אני בעד, אני נגד, כן. עכשיו, הסיבה שאני לא מתמכרת היא כי אני מחזיקה את עצמי בכוח. [צוחקת] ואני חושבת שאני יכולה לעשות את זה רק בגלל גילי. אם אני הייתי יותר צעירה, אני חושבת שלא הייתי עומדת בפני הפיתוי.
ירון: אז כנראה שהגיל זה מה שמסביר…
דניאלה: ומה ש… בדיוק. ומה ש… זה לא רק הדבר הזה, אלא שעצם זה שאני כבר מבוגרת, אני נעלבת מההתמכרות. זאת אומרת, אני… אני מזהה את היכולת.
ירון: בצדק.
דניאלה: אוקיי.
ירון: בצדק את נעלבת.
דניאלה: נכון.
ירון: ואני קצת חושש שאני נכשלתי באיזשהו מקום בחינוך שלך.
דניאלה: [צוחקת] בחינוך?
ירון: כן.
דניאלה: אתה נכשלת בגלל שאני, למשל, כבר לא יכולה לחנך את הילדה שלי לא להתמכר, והללי כן צופה.
ירון: כן.
דניאלה: הבת שלי כן צופה ב"אח הגדול". היא ביקשה אישור, ואמרתי לה "תקשיבי, אם תפעילי… תנסי להפעיל איזשהו מבט ביקורתי, אז אני חושבת שזה בסדר". יש לך בעיה עם זה שההבל הזה משודר בזמן מלחמה?
ירון: תראי, הביקורת שלי היא על המפיקים, כמובן, ועל בעלי העסק. אני שואל את עצמי, מה הם חושבים על המטעם הזה שהם הכינו? אז אני משיב לעצמי, סנדלרים יכולים ללכת יחפים, ובעלי מזנון פלאפל יכולים לשנוא פלאפל ובכל זאת לעשות פלאפל טוב, או מתאים לחִכַּם של אנשים רבים. הם לא חייבים להיות, אבל הם ציניקנים בוודאי. אני מניח ככה, אחרת לא היו עושים את זה.
דניאלה: אז היה ויכוח אפרופו ב… אם להעלות את העונה, אפרופו הימים האלה.
ירון: אה, לא משנה.
דניאלה: והטיעון של הקברניטים זה אסקפיזם, וצריכים לתת לעם…
ירון: [בזלזול] כןן…
דניאלה: …ליהנות קצת.
ירון: הם צודקים, בעניין זה הם צודקים. שיזרקו עלינו אותו זבל שהם זורקים בימי חול - גם בימי קודש. תשמעי, אני לא באמת… אני לא שופט מוסרי של זה…
דניאלה: אני… אני… כן.
ירון: ואם אנשים נהנים מזה, שיבושם להם. את ביקשת ממני דעה, או… או…
דניאלה: כן.
ירון: מה אני מרגיש כלפי הדבר… זה אמרתי, מה… אנשים ש…
דניאלה: מה נראה לך בידור יותר…יותר גבוה - מלחמות שוורים או ה"אח הגדול"?
ירון: מלחמות שוורים - [דניאלה פורצת בצחוק] א' וגם מלחמות כלוב, אגב, אבל יותר, אני אוהב את התוכנית הזאת…
דניאלה: "בואו לאכול איתי".
ירון: "בואי [כך במקור] לאכול איתי". זה יופי של דבר, זאת יצירה נפלאה, למשל.
דניאלה: אני לא יכולה לסבול את ההערות ביניים האלה.
ירון: ההערות רעות מאוד.
דניאלה: ואין… לא מתפתחת שם באמת שום שיחה אמיתית, אבא.
ירון: זה לא נכון.
דניאלה: זה כן נכון.
ירון: זה לא נכון.
דניאלה: אוקיי.
ירון: אתה רואה בית, אתה רואה טעם.
דניאלה: אנשים, נכון… זה הרבה-הרבה-הרבה יותר טוב, נכון. אממ…
ירון: נכון שההערות הן איומות, כן. ושישמע אותי… מה שמו של מי שכותב את זה?
דניאלה: שי אביבי.
ירון: שי אביבי.
דניאלה: אני לא חושבת שהוא כותב. הוא מגיש. אבל…
ירון: כן, הוא מגיש אותן.
דניאלה: הסרקסטיוֹת, הציניוֹת.
ירון: תפסיק עם זה. תפסיק עם זה. זה לא…
דניאלה: לא צריך את זה.
ירון: זה לא מצחיק, זה לא טוב, תפסיק.
דניאלה: אנחנו נסיים, איך לא, עם קטע קטן מתוך הספר "1984" של ג'ורג' אורוול. שמערכת הפיקוח והשליטה המנהלת את ממלכת אוקיאנה, נקראת "האח הגדול", והיא גם זו שהיוותה את ההשראה לתוכנית.
אז רק ניפרד מקהל המאזינים שלנו, נגיד תודה למאיה קוסובר, עורכת התוכנית. נזכיר שאפשר לשמוע את כל הפרקים הקודמים שלנו ביישומונים השונים, ואנחנו ניפגש שוב שבוע הבא.
אבא.
[מוזיקה]
ירון: [מקריא]
'איש לא שמע מה האח הגדול אומר. היו אלה פשוט מילות עידוד, מסוג המילים שנאמרות בשאון הקרב, מילים שאין להן מהות ברורה, אך בעצם הגייתן משיבות את האמון. ואז שוב נגוזו פניו של האח הגדול, ובמקומם הופיעו בכתב מודגש שלוש הסיסמאות של המפלגה.
מלחמה היא שלום
חירות היא עבדות
בורות היא כוח
ברגע זה פצחה כל קבוצת האנשים במזמור איטי, עמוק וקצבי. 'אח גדול! אח גדול! 'אח גדול!', פעם אחר פעם, לאט מאוד, בהפסקה ארוכה בין שתי ההברות המוטעמות, רחש כבד, מלחשש שהייתה בו מן פראות משונה, כאילו ברקע נשמעות קריאות רגליים יחפות והלמות תופי טם טם'.
[צלילי סיום]
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments