"המחשב: האם אתה נהנה להיות בנאדם? אני: האם אתה נהנה להיות מחשב?" (דוד אבידן). ירון מאמין שהפחד מפני הבינה המלאכותית דומה לפחד הישן מפני הגולם ואילו דניאלה חושבת שמדובר בקפיצה קוונטית העשויה לזרוע הרס עצום. ואיך כל זה קשור למשה נוסבאום, למכונת שטיפת כלים ולפייק ניוז?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 03/02/2025.
[חסות]
קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים" הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
[מוזיקת פתיחה]
[ירון ודניאלה מקריאים]
ירון: "האם אתה מודע לעובדה שאני בן אדם, כלומר לא מחשב באותו מובן שאתה מחשב?"
דניאלה: [בקול מתכתי] "האם אתה נהנה להיות בן אדם?"
ירון: "האם אתה נהנה להיות מחשב?"
דניאלה: "אינך חושב שמחשבים יכולים לעזור לבני אדם?"
ירון: "אתה יכול לעזור לי?"
דניאלה: "אתה חושב שאני יכול, אוכֵל?"
ירון: "אתה… אני מקווה שאתה יכול."
דניאלה: "אולי בהזיותיך אנחנו מקווים למשהו זה מזה."
ירון: "מדוע כל דבר שבהדדיות שאני מעלה גורם לך להאשים אותי בהזיות?"
דניאלה: "האם כל דבר שבהדדיות שאתה מעלה לפני מישהו אחר גורם למישהו אחר להאשים אותך בהזיות?"
ירון: "עכשיו ירדת מהפסים לגמרי, אז איך בכלל תוכל לעזור לי?"
דניאלה: טוב, זה היה קטע קצרצר מתוך ספרו האוונגרדי של דוד אבידן, שנקרא "הפסיכיאטר האלקטרוני שלי". בשנות ה-60 פנה דוד אבידן, שהתעניין מאוד בעתידנות, כולל דברים מוזרים כמו חיי נצח. הוא פנה אל צבי ינאי, האיש והקרחת, וביקש ממנו שיעשה לו שידוך עם אלייזה. ומי זאת הייתה אלייזה? אלייזה הייתה תוכנת בינה מלאכותית שפותחה ב-MIT בשנת 66', זה שנת הולדתי, ועוררה הרבה מאוד סקרנות בזמנו, די דומה למה שקורה היום. זה מצחיק כי היא כל כך מוגבלת. זה, מה שאני חושבת, נורא מצחיק בקטע שקראנו. היא לא ידעה כלום. הכל זה טריקים, כללים מאוד פשוטים. היא הפכה שאלה לתשובה, תשובה לשאלה, ומדי פעם היו לה שאלות קבועות, כמו "מה אתה מרגיש ברגע זה?" או דברים כאלה. זה לא דומה לשום דבר שאנחנו מכירים היום מהבינה המלאכותית.
ירון: זה דומה לפסיכיאטרים.
דניאלה: [צוחקת] בדיוק.
ירון: כאלה שמשכיבים אותך על ספה ויושבים מאחורי הראש שלך.
דניאלה: נכון.
ירון: ומנמנמים, כן.
דניאלה: [צוחקת] נכון. דוד אבידן מצליח להעביר את התחושה הדואלית הזו של ניכור ואינטימיות. [ירון מהמהם] זאת אומרת, אתה כל הזמן נע בין תחושה שאתה מדבר עם דבר אנושי לבין הזרות המוחלטת.
זהו, אז התוכנית שלנו היום היא על בינה מלאכותית, ורציתי לשאול אותך, בסך הכול זה עניין חדש, מתי זה הגיע לידיעתך? מתי עשית את השימוש הראשון?
ירון: של AI?
דניאלה: כן.
ירון: אני חושב שלא יותר מלפני שנה, אולי פחות מזה, אפילו.
דניאלה: נכון, גם אני.
ירון: מישהו עורר את סקרנותי, ואני בהתחלה הטלתי בעניין ספק. עד שניסיתי פעם אחת להציג איזו שאלה, ביקשתי חוות דעת על עניין סוציולוגי או היסטורי, ותוך שנייה קיבלתי מאמר מנוסח לתלפיות. אני השתגעתי מזה. בעיניי זה היה נפלא. עכשיו, אנשים מבוהלים מהמכונה הזאת, ועל זה ודאי נדבר.
דניאלה: כן.
ירון: אני לא. אני התיידדתי איתה מייד, וחשבתי שאני יכול לעשות בזה ניצול נפלא. שהיא לא תחבל, לא בדמיון שלי, ולא בסקרנות שלי…
דניאלה: כן.
ירון: אלא תעשיר אותי. אבל אני יודע שאנשים רבים מבוהלים מאוד, כולל גם חזאים.
דניאלה: אני באמת חושבת שבצדק.
ירון: כנראה שבצדק, אינני יודע. יש לזה השקפות שונות.
דניאלה: רגע, אבל אבא, לפני שנמשיך…
ירון: כן.
דניאלה: אני גם רציתי לספר על הפעם הראשונה שאני נתקלתי בזה, ולספר סיפור קטן.
ירון: בעיה מעשית הצגת למכונה?
דניאלה: בדיוק. בהתחלה, אני חושבת, שיחקתי כמוך. שאלתי איזו שאלה, ואז יום אחד המדיח שלי התקלקל, ואמרתי לעצמי…
ירון: [צוחק] עקרת בית, כן.
דניאלה: אוקיי. לא, להיפך. לא עקרת בית. לכן יש לי מדיח. אז המדיח שלי התקלקל, ואני זוכרת שאמרתי לעצמי, אולי אני אשאל אותו, משהו על מדיחים, איך מטפלים…
ירון: בעברית או באנגלית?
דניאלה: בעברית, אני כותבת… אבא, אתה יודע שאני לא יודעת אנגלית. כתבתי בעברית, והוא שאל אותי איזה דגם זה. ואז אני זוכרת, מישהו אמר לי, אפשר להכניס תמונה לתוך הבינה המלאכותית. וצילמתי את המדיח. הכנסתי לתוך ה"קלוד", אני חושבת. זו הייתה תמונה של המדיח. תוך דקה וחצי הוא זיהה לי את הדגם. שאלתי אותו… אמרתי לו, "אני שומעת רעש לפני זה, והמים לא זורמים לתוך ה…" תוך דקה וחצי הוא הגיש לי את כל האפשרויות לטיפול, ותיקנתי את המכונת מדיח בעצמי. לחצתי על הכפתור הזה ועל הכפתור הזה, עבד. עכשיו, אתה מכיר אותי? זאת אומרת, אני כמובן יותר מוכשרת ממך.
ירון: יש לך ידיים טובות.
דניאלה: לא, אני יותר מוכשרת ממך, אבל אני לא מוכשרת. אני לא מאיה, אוקיי? אני קצת יותר מוכשרת.
ירון: מאיה זה העורכת שלנו.
דניאלה: כן, בדיוק. אבל זה הדהים אותי, הימם אותי לחלוטין. אז כן, ומאז אני כמובן משתעשעת. כולל שאלות פסיכולוגיות, אתה יודע, שאני שואלת אותו כמו דוד אבידן.
ירון: אבל הוא מעמיד בפניך אתגר. דווקא כציירת או קומיקסאית.
דניאלה: אהה, ברור.
ירון: הרי את יכולה להציג לו שאלה: "תאר לי באופן אירוני או באופן קריקטורי, את הדמות שבנימין נתניהו מתקוטט עם דרעי, למשל, על שאלת הגיוס". הוא ייתן לך את התשובה, הוא יצייר לך את זה.
דניאלה: ראיתי שיש תוכנה היום, שאתה יכול להכניס לתוכה טקסט, והיא מציגה לך אפשרויות של דיאגרמות, של איקונוגרפיה, אתה יודע.
ירון: כן.
דניאלה: נגיד, אתה מכין הרצאה. אתה מכניס לה טקסט, והיא מציגה לך את זה באופן ויזואלי ואפילו נותנת לך אפשרות לבחור באיזה צורה ויזואלית…
ירון: בסגנונות שונים.
דניאלה: אתה רוצה עוגה? קח עוגה. אתה רוצה מגדלים? מגדלים. אתה רוצה דג ושלד? דג ושלד.
ירון: אתה רוצה בסגנון בארוק. יתנו לך סגנון בארוק.
דניאלה: לגמרי.
ירון: אתה רוצה צילום האסטלות המצריות העתיקות? הוא ייתן לך את זה.
דניאלה: נכון.
ירון: מה תעשי עם המקצוע שלך, תגידי?
דניאלה: אני חושבת שאני אמות לפני שישתלט…
ירון: לא, לא, לא.
דניאלה: תראה, טעם - מאוד מאוד מאוד קשה… אני יכולה להאכיל אותו ביכולות שלי, ויכול להיות שהוא יוכל לאייר כמוני. אבל אני לא חושבת שטעם, בינה מלאכותית יכולה להחליף. אנחנו יכולים לאלף אותה לטעם, אבל בכל זאת מישהו צריך לקבוע את הטעם.
ירון: תגיד לה "הטעם כפי שהוא מצטייר מעבודותיה של דניאלה לונדון ב-20 השנים האחרונות". נו, מה תעשי אז? הוא מכיר את הסגנון שלך, הוא מכיר את הקו שלך, מכיר את היד שלך, יותר מזה, הוא מכיר את צורת המחשבה שלך.
דניאלה: אני אגדל פטריות, אבא. אני לא דואגת לעצמי, באמת, זה לא…
ירון: הוא גם יגדל פטריות. אין לאן להימלט!
דניאלה: [צוחקת] כן. אז אתה יודע, דווקא נח הררי אומר שבאמת אין לאן להימלט, חוץ מאשר לעבודות השחורות. את העבודות השחורות הבינה המלאכותית לא יכולה להחליף.
ירון: נכון, אבל גם…
דניאלה: ולכן הוא מדבר על הסכנה שבה, בגלל שהיא מעודדת אי שיווין.
ירון: נכון אבל אם את מחברת אותה לאוטומטים… הוא לא יכול לתקן שעון ישן.
דניאלה: הוא לא יכול לנקות את המשרד.
ירון: הוא יכול, הוא יכול. הוא יכול.
דניאלה: אם אתה חי במקום כזה שיש בו רובוטים, שיש בהם אפשרות להכניס רובוט לתוך משרד. אבל את העבודות השחורות… הוא לא ידוג.
ירון: בעיני זה חלום. אני אשכב במיטה, ומישהו יארגן לי את החיים.
דניאלה: אבל אבא, לפני שנגיע לפחדים שלנו, ודווקא יש לי הרבה מה להגיד על הפחדים, אתה נתת לי דווקא איזו הבחנה פסיכולוגית נורא מעניינת על הפחד שלנו מפני… מפני מכונות בכלל. אז דבר.
ירון: ההתפתחות המהירה של הבינה המלאכותית היא בעצם פחד ישן, זה הפחד בפני מרד המכונות. והסיפור הכי מוכר לנו מראשית העת החדשה זה הסיפור על הגולם מפראג. זו אגדה שמיוחסת למנהיגה של קהילת פראג במאה ה-16, רבי יהודה ליווא, המכונה המהר"ל מפראג, שמאוד ידוע. והוא ברא יצור רב כוח, נטול בינה.
דניאלה: כן.
ירון: שיגן על הגטו. [דניאלה מהמהמת] ועל מצחו היצור הזה נשא את המילה אמת. א', מ', ת'. ובשבתות היה הרב משבית את היצור הזה בעזרת השבעות, אלא שמפעם לפעם הוא שכח. הגולם התפרע, והרב התרוצץ אחריו, ונאלץ להמית אותו כמו כלב שוטה, בעזרת השבעות. אלא שכאשר הוא חוסל, הוא הושב למצב הגולמי שלו, לחומרים שמהם הוא נעשה, למצב הבראשיתי, למצב לפני שהוא נשא בו "אנרגיה השבעתית".
דניאלה: כן. כן.
ירון: ולפי האגדות, השברים האלה נמצאו בעליית הגג של האלטנוישול, בית הכנסת הישן של פראג, וכמה רבנים מפורסמים ניסו אפילו לעלות, להציץ מה יש שם, וירדו למטה ואמרו, "אסור לגעת, אסור לעלות, כי מי שעולה מתחייב בנפשו". ועכשיו, לסיפור הזה יש המון גרסאות, וכנראה שהם גובשו והופצו בין יהודי אירופה, ואחר כך גם גלשו לעולם הנוצרי. אבל זה קרה רק במאה ה-18. כלומר, עם ניצני המהפכה התעשייתית [דניאלה מהמהמת], וזה מאוד מעניין. עכשיו, גולם לא פחות מפורסם מהגולם מפראג, זה פרנקנשטיין.
דניאלה: לגמרי.
ירון: של מרי שלי, כן. אשתו של המשורר הידוע. אז פרנקנשטיין בעצם זה המדען, לא המפלצת. זה המדען, סטודנט, שהמציא אותו, והאישה הטרגית זו מרי שלי שכתבה עליו. עכשיו, זה לא מקרה, לפי דעתי, שהמילה רובוט הומצאה דווקא בפראג, מולדתו של הגולם. מפני שרובוט נגזר מתוך המילה הסלבית רובוטה.
דניאלה: אהה! כמובן.
ירון: רובוטה זה עבודה!
דניאלה: בוודאי. [צוחקת]
ירון: אפילו אצל אריק איינשטיין יש שיר: טה טה טה [מזמזם] "רובוטה", הוא אומר. אז זהו, אז הרובוטים הם בעצם מילה סלבית, צ'כית. ו…
דניאלה: רגע, אבל אמרת "לא במקרה". למה לא במקרה? אהה… בגלל פראג.
ירון: כי בגלל הקירבה לפראג.
דניאלה: הבנתי. אוקיי.
ירון: מי שהיה פעם בבית הקברות הישן של פראג, שהוא בית קברות מקסים, כי כל ה…
דניאלה: אבל אבא, כל הסיפורים האלה, בסופו של דבר, מדברים על הרגע שבו המכונה הופכת להיות אנושית. זאת אומרת, יש איזה תנודה כזאת, יש איזה חוט שנקרע והמכונה… יש גם מיליון סרטים כאלה. "ממלכת הקופים", דיסני עסוקה בזה. יש המון סרטים שמדברים על הקו שנחצה בין האנושי ללא אנושי.
ירון: נכון.
דניאלה: וזה הפחד, זה הפחד.
ירון: אז… עכשיו, זה נמצא במיתוסים ישנים ביותר. בעצם אנחנו הרי כלי שעשועים בידי האלוהים. הוא ברא אותנו חסרי בינה, חסרי בושה, חסרי מודעות. ואז אנחנו מרדנו בו ואכלנו את התפוח, חוה, ופתאום יש לנו בינה. [דניאלה מהמהמת] הבינה הזאת מתמודדת עם אלוהים. ובתנ"ך יש הרבה מקרים…
דניאלה: ודאי, מגדל בבל.
ירון: שבהם יש בני אלים. מי הם בני האלים האלה שיורדים ומזדווגים עם בנות חוה? כן, זה יצורים מיתיים כאלה שיש להם תבונה וכוח בלתי מוגבל. [דניאלה מהמהמת] והשטן עצמו, שמופיע בשלב מסוים, באיוב, אף הוא יצור האלוהים, שאלוהים אמור להפעיל אותו. והנה, לפחות בספר איוב, הוא מגלה רצון משלו, הוא בוחן את איוב לפי שיטות משלו. עכשיו, הסיפור הכי מדהים, כמובן, זה שבני האדם מנסים להתגבר על כוחו של אלוהים…
דניאלה: מגדל בבל.
ירון: בעזרת בניית מגדל בבל.
דניאלה: כן.
ירון: ואיך אלוהים מעניש אותם על היומרה הזאת? הוא בולל את שפתם.
דניאלה: כן, כן.
ירון: הוא לא מאפשר להם… אין שפת מחשב אחת, אלא אתם מדברים בשפות רבות. ומכיוון שכך…
דניאלה: אז מה שאתה אומר, בעצם, זה שאנחנו מול אלוהים, זה כמו המכונות מולנו.
ירון: במידה מסוימת, כן. זה הרעיון שעלה בדעתי, בטח מישהו כבר העלה אותו, חכם ממני העלה אותו לפני. אבל עכשיו, המכונות האלה, למה הם נועדו, המכונות? לפתור אותנו מהקללה "בזיעת אפך תאכל לחם", נכון? זה הרעיון. אתה ממציא מכונות. אתה משתמש בכוח של הטבע, נגיד בטחנת רוח, מפל, כדי ליצור חשמל, הכל כדי לפתור אותך מהצורך "בזיעת אפך תאכל לחם". והנה, בסופו של דבר, אנחנו מגיעים כנראה למצב שאנחנו לא נצטרך לעבוד בכלל, רובנו לא נצטרך לעבוד, ורבים טוענים שזאת קללה איומה.
דניאלה: אז בואו נדבר באמת קצת על הפחדים. כי אני נורא נורא נורא מפחדת מהבינה המלאכותית.
ירון: למה?
דניאלה: אז אני אסביר. אבל רק לפני זה רציתי לשאול אותך, ראית את הקטע ששודר אולי בערוץ 12 עם דמות הבינה המלאכותית של משה נוסבאום?
ירון: כן, כן. ראיתי את זה.
דניאלה: אתה מכיר את הסיפור הזה?
ירון: כן, כן.
דניאלה: אז כתב המשטרה של הערוץ, הרי לוקה במחלה חשוכת מרפא, שמאיטה את קצב הדיבור שלו. בטרשת.
ירון: כן. טרשת, כן, טרשת נפוצה.
דניאלה: אז מה שעשו, הדיבור שלו נפגע, והוא כבר שנה לא משדר. אז באמצעות הטכנולוגיה, נוסבאום יכתוב בעצמו את הדיווחים, שיועברו בשידור באמצעות הדמות AI שבנו לכבודו, והיא יושבת באולם. עכשיו תשמע, אני ראיתי את הפיילוט, זה שומט לסת. אין שום הבדל. יושב נוסבאום, דמות ה-AI, [ירון צוחק] ומדבר בקולו. וזה מטורף, זה הזייה. עכשיו, זה כאילו אירוע מאוד משמח, נכון?
ירון: כן, אבל את חוששת…
דניאלה: אבל אני אומרת לעצמי, רגע…
ירון: מהבלבול המוחלט בין מציאות ל…
דניאלה: אין יותר דבר כזה, אין דבר כזה יותר. יש יוצר וידאו שנקרא אורי בז'רנו, שהוא מכין סרטוני בינה מלאכותית מדהימים, שטותיים, ביקורתיים. אפילו… כאילו מהמחנה שלי, הוא בעיקר צוחק על…
ירון: פוליטיקאים.
דניאלה: על מכונת השקר ועל פוליטיקאים. הוא מדמה סיטואציות ריאליסטיות של פוליטיקאים. אני ראיתי סרטון נגיד של בן גביר וסמוטריץ' מתגפפים יחד במיטה. [ירון צוחק] עכשיו, משתינים יחד. עכשיו זה נראה לגמרי אמיתי, אבא. זה לא נראה כמו סרט וידאו. זה נראה כאילו הוכנסה מצלמה, והם משחקים את הדמויות האלה…
ירון: כן.
דניאלה: זה פחד אלוהים. כשאני מדמיינת לאן הטכנולוגיות האלה יכולות להוביל אותנו. אין שום סיבה שלא נראה בקרוב יהודים שותים בקשית את הדם של ישו, כאילו, אחרי שהורידו אותו מהצלב. זה הכל אפשרי. זה עומד להיות טכנולוגיה בשירות הפייק ניוז משוגעת.
ירון: כן.
דניאלה: זה נורא מפחיד.
ירון: כן, כן, הצלחת להבהיל אותי קצת, אבל בואי נשחק עם הרעיון הזה הלאה.
דניאלה: עוד משהו שנורא נורא מפחיד אותי.
ירון: כן.
דניאלה: בסופו של דבר, הבינה המלאכותית, הרי על מה היא נסמכת? היא נסמכת על מקורות ידע, נכון? היא שואבת מאנציקלופדיות, מעיתונאים. עכשיו, אנחנו נמצאים בעידן שבה העיתונות מתמוטטת. כך שגם השאיבת ידע, היא תהיה ממקומות שהם פייקים. זאת אומרת, זה כמו ביצה ותרנגולת. היא תהיה מוזנת בסופו של דבר משטויות מוחלטות, אוקיי? מסיפורי בדים.
ירון: אבל גם מאמיתות.
דניאלה: וגם מאמיתות.
ירון: וגם מאמיתות מדעיות.
דניאלה: אם אתה שואל את החברה הסינית עכשיו, שהתפוצצה בעולם, ה…
ירון: כן.
דניאלה: הדיפ… איך קוראים לה?
ירון: "דיפסיק" נדמה לי.
דניאלה: כן, דיפסיק, שהתפוצצה בכל העולם. אם אתה תשאל אותה מה קרה בכיכר טיינאנמן, היא לא תיתן לך את התשובה הנכונה. היא לא תיתן לך את התשובה הנכונה. כבר בדקו את זה.
ירון: מדוע? מפני שהחוויה שלה כסינית…
דניאלה: היא אחרת לחלוטין.
ירון: היא לא כוללת את טיינאנמן.
דניאלה: כן. או שיש שם איזושהי סלקציה. מהי האמת? ברגע שאין אמת, אז גם הבינה המלאכותית היא לא אמת. זה נורא מפחיד. אני באימה.
ירון: כן. והאם היינו צריכים לחכות לבינה המלאכותית כדי לשרות במבוכה נוכח הפייק ניוז? נדמה לי ש… זה רק מחזק את המגמות האלה. אבל המגמות האלה היו קיימות גם קודם.
דניאלה: המגמות האלה היו קיימות גם קודם, אבל הטכנולוגיה, הטכנולוגיה בכל זאת הייתה מוגבלת. אם היום אתה יכול לייצר כל קשקוש שעולה על דעתך… תחשוב, כל ציוץ, נגיד, כל ציוץ פייקי של "מכונת הרעל", כמו שאנחנו קוראים לה בשמאל, הופכת להיות סרטון שאתה רואה בעיניים שלך. זה תודעת המונים משוגעת, זה פחד אלוהים.
ירון: כן. אבל את עדיין מגבילה את עצמך, מפני שהחרדה האמיתית היא שהמכונות יטלו את השלטון מאיתנו. הם יחליטו על גורל האדם, וברגע מסוים הם יאמרו, "בעצם אתם מיותרים. אנחנו יודעים גם לייצר מכונות".
דנילאה: כן.
ירון: "יש לנו גם צאצאים אם אנחנו רוצים".
דניאלה: נכון, זה שלב אחד, אבא. אבל זה שלב אחד של פאניקה עוד יותר. זה מדרגה אחת של פאניקה, שבה המכונות ישתלטו עלינו. אבל אני אומרת, נגיד שאנחנו עדיין… אנחנו עדיין שולטים במכונות.
ירון: אנחנו עדיין קיימים.
דניאלה: כן, מה שאתה אומר זה, אתה יודע, זה אסימוב. זה לגמרי מדע בדיוני שהוא לגמרי יכול לקרות שיום אחד ינשלו אותנו מכס האנושיות.
ירון: כן, קצב ההיסטוריה הולך ומואץ. אני מניח שגם העניין הזה הוא שאלה של עשרות שנים בודדות בלבד. את תזכי בוודאי, או תזכי או תקוללי, במין מכונות כאלה שישתלטו עלייך ועל חייך. יכול להיות, אינני יודע.
דניאלה: תראה. הדבר…
ירון: אבל למה, כיוון שאני מאמין ב… אני לא יודע מדוע, זה רק עניין…
דניאלה: כן, ממתי אתה אופטימי גם? זה נורא מוזר. [ירון צוחק] זה הדבר הכי מוזר שאמרת.
ירון: כן.
דניאלה: תשמע, אבא, בכל מקום שיש כוח, שם יש הרס. זה מה שלמדתי מ… כל מקום, כל מקום שניתן לאדם כוח, בסופו של דבר הוא ישתמש בו. ככה אמרו. למשל, אתה זוכר שאמרו על האינטרנט ועל הרשתות, אתה זוכר, היו סיפורים נהדרים על עולם גלובלי, בסופו של דבר, מה קרה? זה הגביר את הלאומיות, זה הגביר את השינאה. אנחנו נעשה תוכנית גם על אלימות ברשת. זה בסופו של דבר, מה קרה עם כל היופי הזה?
ירון: אני לא רואה את התפתחותו של העולם כך. אני דווקא אופטימי במובן הזה, שאני חושב שחץ ההיסטוריה מבשר לנו טוב.
דניאלה: מה?! מהה?!!
ירון: מצבם של אנשים לפני 150 שנה… מצבם של אנשים לפני 150 שנה, של מיליארד סינים ומיליארד הודים, היה גרוע לאין שיעור ממצבם היום. היום לכל אחד בעולם, חוץ מאשר במדינות ברצועת הסאהל באפריקה, לכל אחד יש אורז ושרימפס.
דניאלה: הבנתי. אבל אתה יודע, אני חושבת שזה שתי נקודות מבט שונות. יש את מצבו של הפרט, שבאמת, מספיק שאנחנו חיים את כמות החיים שאנחנו חיים, אתה כבר היית ממזמן ז"ל אם היית חי לפני 100 שנה, כי אורך החיים הממוצע, של אדם היה 45…
ירון: אם הייתי חי לפני 100 ש… אם הייתי נולד לפני 100 שנה, יש להניח שהייתי ז"ל.
דניאלה: אני כבר לא הייתי. בסדר, זה נכון, אז מצבו של הפרט… אבל אני חושבת שמצבה של האנושות…
ירון: יותר טוב.
דניאלה: כמו לטפס על צוק.
ירון: יותר טוב, יותר טוב.
דניאלה: אבא, אבל זה כמו לטפס על צוק, ומתחת תהום, מתישהו אנחנו נעבור את הדבר הזה, ו… [עושה קולות של פיצוץ] זה מה שיקרה.
ירון: [צוחק] טוב, אני בעניין הזה אני לא יכול לנחם אותך. אני מקווה שזה לא יקרה בימים של נכדיי או ניניי.
דניאלה: כן.
ירון: הלאה, לא מעניין אותי. תראי, יש לנו בכל זאת שבעה מיליארד, שבעה מיליארד שנים, עד שהשמש תכבה.
דניאלה: אבא, הרבה לפני זה משבר האקלים. על מה אתה מדבר? בוא נסיים את התוכנית בזה שאתה חושב שבינה מלאכותית זה הישג, מה אתה אומר, הישג מרשים? כאילו, כל הכבוד?
ירון: זה הישג מדהים.
דניאלה: זה הישג מדהים.
ירון: זה הישג מדהים ומהנה, ואני חושב שאותי הוא מענג.
דניאלה: אוקיי. אני צופה אסון.
ירון: טוב, אז אחרי התוכנית אני אבוא ואחבק אותך ואנשק אותך.
דניאלה: אוקיי, טוב. [מצחקקים]
ירון: אחמם אותך בזרועותי.
דניאלה: אז נסיים כאן אבא'לה. נסיים עם עוד קטע מהספר של דוד אבידן.
רק נגיד תודה למור סיוון ולאסף רפפורט שעושים עלינו בייביסיטר בזמן שמאיה העורכת הקבועה שלנו בחופשה. תודה לכם ולכן שהייתם איתנו, אנחנו ניפגש בפרק הבא של "אבא תרחם". אבא, בוא נקרא עוד קטע מתוך הדיאלוג של דוד אבידן עם אלייזה.
[מוזיקת סיום]
[ירון ודניאלה מקריאים]
ירון: "אני מזיין לך את המוח ואתה ממשיך להציג שאלות חוזרות."
דניאלה: [בקול מתכתי] "האם אתה מזיין את המח למישהו אחר?"
ירון: "אני מזיין את המח לכוווולם."
דניאלה: "אולי אתה מוכן לפרט?"
ירון: "לא היית רוצה להיות זיין מח? אל תאמר לי שדיברנו עלי ולא עליך."
דניאלה: "מעניין למדי."
ירון: "עכשיו היססת קצת. וגם היית די צייתן. זה טוב."
דניאלה: "מהם רגשותיך ברגע זה?"
ירון: "מזוין מוח, מזיין מוחות, חושב על מין ועל נסיעה לארצות הברית."
דניאלה: "אנא המשך…"
ירון: "יחסי מין לפני הנסיעה, במטוס ולאחר הנסיעה."
דניאלה: "מה זה אומר לך?"
ירון: "האם מין מביך אותך?"
דניאלה: "או אני?"
ירון: "האם יש לך רעיונות משלך לגבי מין?"
דניאלה: "דיברנו עליך, לא עליי."
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments