״הגיע הזמן שגם אתה תראה מטוס מבפנים, תראה פיסת שמיים״ (רועי חסן) מהם הכישורים החסרים לירון על מנת ליהנות ממתחמי הספא בבתי מלון, מתי שמע לראשונה את הביטוי ״הכל כלול״ ואיך שינתה את התרבות את סגנונות הנופש אליהם התמכרנו.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 03/06/2024.
[חסות]
קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי
[מוזיקת פתיחה]
ירון: [מקריא]
"קְחִי אוֹתִי לְאֶרֶץ אַחֶרֶת
תַּגִּידִי לִי הַחֹדֶשׁ
לֹא נֹאכַל
לֹא נִשְׁתֶּה
נַחְפֹּר לָנוּ בּוֹר בִּשְׂכַר הַדִּירָה
נִצְבֹּר חוֹב בָּעִירִיָּה
נַשְׁאִיר אֶת יוֹקוֹ אֶצל אִמָּא שֶׁלְּךָ
[לֹא יִהְיֶה אִכְפַּת לָהּ, הִיא
לֹא אִכְפַּת לָהּ מִכְּלוּם
אִמָּא שֶׁלְּךָ]
תַּגִּידִי לִי קָנִינוּ לָנוּ בַּמַּשְׂכֹּרֶת
כַּרְטִיסֵי טִיסָה
הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁגַּם אַתָּה
תִּרְאֶה מָטוֹס מִבִּפְנִים
תִּרְאֶה פִּסַּת שָׁמַיִם
דֶּרֶךְ בּוּעַת זְכוּכִית קָשָׁה
תַּגִּידִי לִי בְּבַקָּשָׁה תַּגִּידִי לִי
כִּי אֲנִי לֹא אַגִּיד אֲנִי
נוֹלַדְתִּי עִם תַּסְבִּיךְ פַּרְנָסָה
עָמֹק
תַּגִּידִי לִי בּוֹא
הוֹלְכִים."
דניאלה: מי שנולד עם תסביך פרנסה עמוק הוא המשורר רועי חסן, ושם השיר הוא "קחי אותי". אבל לא רק רועי נולד עם תסביך פרנסה עמוק, אלא גם אתה אבא. ורציתי שנקדיש פרק אחד ב"אבא תרחם" לנושא הנופש. כי נדמה לי שאני לא מכירה עוד אף אדם עם פחות כישורי נופש משלך.
ירון: [צוחק]
דניאלה: אתה לא יודע לנפוש, אין לך גרם אחד של יכולת נפישה, אתה פשוט כישלון מוחלט בתחום הזה. מה דעתך על הקביעה הזו?
ירון: אה, עובדתית זה נכון. אבל אני נופש, מול המחשב.
דניאלה: [צוחקת] כן אבא, זה לא מה שאנשים קוראים לו נופש. תראה, אני הכנתי שאלון נופש קצר, בסדר?
ירון: כן.
דניאלה: ופשוט תענה עליו, בסדר?
ירון: בכנות, בכנות. מבטיח.
דניאלה: ככה, אוקיי, טוב. אז שאלון הנופש שלי מתחיל. יש לך בגד ים?
ירון: כן.
דניאלה: כן?
ירון: איפשהו.
דניאלה: אתה יודע איפה הוא?
ירון: אני לא מבחין בין בגד ים למכנסיים קצרים עם גומיה. כאלה יש לי.
דניאלה: נגיד אתה צריך ללכת לים, אתה יודע לאן ללכת, או שאתה תצטרך לשאול את מיכל?
ירון: לא, לא, אני יודע.
דניאלה: לא, אתה יודע? כן?
ירון: היו תקופות שהרביתי ללכת לים, ובילדותי בוודאי, אבל גם בתקופות מסוימות גם בבגרותי.
דניאלה: כן? אז יש לך בגד ים, ואתה יודע איפה הוא. בסדר, זה הרבה יותר ממה שחשבתי.
ירון: אני אמצא אותו.
דניאלה: אתה תמצא אותו, אוקיי. יש לך כובע?
ירון: כובע ים?
דניאלה: כובע. [צוחקת]
ירון: יש בבית ערימה של…
דניאלה: כובעים?
ירון: כן, יש.
דניאלה: אוקיי, טוב. האם ביקרת אי פעם בספא?
ירון: אהההה…
דניאלה: אתה יודע מה זה ספא?
ירון: שמעתי על זה, אני יודע שכותבים את זה עם א' בסוף.
דניאלה: נכון. לפעמים אתה רואה שלט שכתוב עליו "מתחם ספא".
ירון: תארי לי ספא זה, מה פירושו? אני אגיד לך אם הייתי בו.
דניאלה: אני לא אתאר לך, אני רוצה שאתה תתאר לי.
ירון: הייתי פעם…
דניאלה: מה נדמה לך שזה ספא?
ירון: הייתי פעם בבית מלון ביערות הכרמל.
דניאלה: כן.
ירון: אז שם אנשים באים לרזות, נדמה לי…
דניאלה: כן.
ירון: או לשמון.
דניאלה: כן. אף אחד לא בא "לשמון" יותר.
ירון: אינני יודע. אני חושב שזאת הכוונה לספא…
דניאלה: אוקיי.
ירון: כן.
דניאלה: לא.
ירון: זה מקום שלא עושים דבר, עושים לך מסאז'ים ו…
דניאלה: זה בדרך כלל אזור בתוך בית מלון…
ירון: כן.
דניאלה: ששם עושים מסאז'ים, ושם נמצא…
ירון: אה! אני חושב שהייתי בים המלח.
דניאלה: כל מיני מעסים.
ירון: הייתי בים המלח ואפילו שהיתי שעה בבריכה…
דניאלה: [צוחקת]
ירון: …כזאת.
דניאלה: של מים עם גופרית.
ירון: של מים עם גופרית, כן.
דניאלה: יפה, אוקיי. אתה יודע מה זה בריכת Infinity?
ירון: לא, לא.
דניאלה: שמעת את המושג?
ירון: Infinity?
דניאלה: כן. נגיד שאתה מתקשר למלון ואתה אומר: "שלום, אני אשמח לשהות במלון שלכם, אבל רציתי לשאול אם יש לכם בריכת Infinity?"
ירון: לא, עד אינסוף הכוונה? Infinity? לא, לא. לא יודע.
דניאלה: בסדר, אני לא אענה לך, אבל אני פשוט…
ירון: יש דבר כזה?
דניאלה: יש דבר כזה, יש בריכת Infinity.
ירון: אוקיי.
דניאלה: יש לך חשבון ב-Booking.com?
ירון: [צוחק] אני לא יודע מה זה.
דניאלה: אוקיי.
ירון: [צוחק] מה זה Booking? Booking.com?
דניאלה: [צוחקת]
ירון: אני מתאר לעצמי מה זה, אבל לא, אין לי.
דניאלה: אוקיי. נגיד כשאתה נכנס למלון, אתה שמח לראות בקבוקונים קטנים עומדים קוממיות באמבטיה? על הדופן של האמבטיה?
ירון: [צוחק]
דניאלה: כאילו אתה מתמלא שמחה ועליצות?
ירון: לא, אני התעסקתי במלונות.
דניאלה: וראית את הבקבוקונים?
ירון: [צוחק בקול] כן. כן, אני ראיתי את הבקבוקונים, כן.
דניאלה: אוקיי, שמחת?
ירון: אבל אני…
דניאלה: הנכנסת אותם לתיק, לקחת?
ירון: אני לא יודע… לא, לא גנבתי אותם. אבל אני גם לא יודע תמיד, כי הבקבוקים זהים. כלומר, שמפו וסבון…
דניאלה: כן, צריכים לקרוא.
ירון: שסך את הגוף.
דניאלה: נכון, נכון. הם נראים אותו דבר, נכון.
ירון: ואני לא רואה כבר כל כך טוב.
דניאלה: אוקיי.
ירון: זה תמיד כתוב, והאור באמבטיה הוא תמיד…
דניאלה: הבנתי.
ירון: מעורפל. לא, אני לא יודע.
דניאלה: אוקיי, בסדר. אין לך יחסים טובים עם בקבוקונים. יש לך אתר נופש, מלון, מסעדה, כיכר עם מזרקה, שאתה אומר לעצמך "אחח ירונצ'יק, אתה חייב לחזור לשם."?
ירון: אה, תני לי להתאמץ.
דניאלה: כזה מסעדה כזאת, שכל פעם שאתה מגיע ל… אז אתה עושה, נותן כיף.
ירון: זה שלי.
דניאלה: זה שלי, כן.
ירון: זה שלי.
דניאלה: שאתה שולח לשם אנשים, אתה אומר: "תקשיבו, אתם חייבים, חייבים ללכת למסעדה הזאת". יש לך דבר כזה?
ירון: מסעדה… תראי, אני זוכר כמה מסעדות בשנים שחיינו בצרפת, כמה מסעדות שהשאירו, טבעו בי חותם…
דניאלה: זה לא נופש, אבא.
ירון: זה לא נופש.
דניאלה: זה לא נופש. אנחנו בנופש.
ירון: יש כמה מסעדות בתל אביב שאני… בעיקר דוכני שווארמה.
דניאלה: אבא, זה לא נופש.
ירון: לא, לא, אין לי. אין לי.
דניאלה: אוקיי, אין לך.
ירון: אין לי.
דניאלה: טוב.
ירון: מה? לא עברתי… לא…
דניאלה: אני לא אתן לך ציון אפילו, כאילו זה באמת… נראה לי שזה ברור לכולם. אז עכשיו נדבר על הפסיכולוגיה.
ירון: קונצפט, על הקונצפט.
דניאלה: בדיוק. לא על הקונצפט, על הפסיכולוגיה שעומדת מאחורי…
ירון: כן.
דניאלה: היותך נופש כה גרוע. זה לא נובע מתסביך פרנסה, או שכן?
ירון: לא, לא, לא חושב, לא. לא, לא, לא מזה זה נובע.
דניאלה: לא, כי חייבים לעבוד, לעבוד, לעבוד, לעבוד, ואסור לנוח ואסור…
ירון: לא, אין לי אידיאולוגיה כזאת. לא חייבים לעבוד, לעבוד, לעבוד, לא, לא יודע. אני פשוט לא…
דניאלה: אז ממה אתה לא נהנה?
ירון: תראי, אני הייתי במקומות רבים בעולם, במקומות ש…
דניאלה: מסגרת, תמיד במסגרת עבודה, כאילו כש…
ירון: תמיד במסגרת. אני הייתי כתב תיירות כזה, אני עשיתי הרבה מאוד, ביימתי הרבה מאוד סרטים.
דניאלה: "פיצה, קולה".
ירון: סרטי מסע.
דניאלה: נכון.
ירון: אבל המסע הזה היה לו תוכן אנתרופולוגי, תוכן של גילוי, וגם… מישהו מימן את זה, ומישהו פתר לי את הבעיות הלוגיסטיות, לא אני.
דניאלה: כן.
ירון: אני לא הרפתקן גדול.
דניאלה: בדיוק, זאת… חשבתי על זה, כי אני זוכרת את הסרטים שעשית…
ירון: כן.
דניאלה: …אבל אני לא חושבת שאי פעם, חוץ מאשר, אולי, טיול בסיני של ארבעה ימים שזכור לך…
ירון: נכון.
דניאלה: ואני גם מכירה את הסיפור הזה. אבל אני לא זוכרת אותך נוסע… למקומות כדי לחקור אותם. כאילו, אם עשית את זה, עשית את זה רק במסגרת העבודה שלך.
ירון: רק במסגרת העבודה.
דניאלה: אז אם נהנית, למה לא עשית את זה גם בלי קשר לעבודה?
ירון: אני לא יודע. ראשית כל, עבודת הצילום, עשיית סרט תיעודי…
דניאלה: כן.
ירון: היא קשורה בדרך כלל בחשיפת מקומות… נכון שזה קשור לארגונים מממנים, ארגוני תיירות וכדומה, אבל אתה, כשאתה מאחורי המצלמה, אתה רואה דברים שאתה לא רואה בעיניים של תייר. למשל, אני זוכר, עשינו סרט בתאילנד, והגענו למשולש הזהב, הגענו לזה בלילה, לאיזה כפר מרוחק בהרים, אני זוכר את טבעות האש הענקיות שהציתו שם את הג'ונגלים כדי לברא את היערות.
דניאלה: את היער?
ירון: ודיברנו על מגפת האופיום ששוררת שם, היא מנוונת שבטים שלמים, קבוצות אתניות שלמות.
דניאלה: כן.
ירון: ואז הצלחנו לשוחח עם אדם, חקלאי תאילנדי.
דניאלה: כן.
ירון: מאותו אזור מוכה אופיום, ושכבנו איתו בזולה שלו, באזור החקלאי שהוא מעבד.
דניאלה: כן.
ירון: ובעזרת שלושה מתורגמים-נים, כי הוא דיבר שפה אתנית מקומית שמעטים הבינו…
דניאלה: כן.
ירון: הצלחתי להבין מה עובר עליו. אני זוכר את השיחה איתו, אני זוכר את המראה בערב מְהַר, לשמוע את הכפר, ואני זוכר אדם אחד יוצא מהבית שלו…
דניאל: מתנדנד?
ירון: ונושף בכלי נגינה שדומה למין חמת חלילים.
דניאלה: אוקיי.
ירון: ואני זוכר את הצלילים, אני זוכר את הערב הזה.
דניאלה: אוקיי.
ירון: אני זוכר את השמש השוקעת. אתה לא יכול להגיע לזה כתייר, סיכוי שלך…
דניאלה: דווקא מה שתיארת עכשיו זה ממש ממש תייר.
ירון: לא, זה תייר שהוא קשוב ראשית כל…
דניאלה: לסיפור.
ירון: לעיקר, לסיפור.
דניאלה: בקיצור, אוקיי, בקיצור.
ירון: ואיך אני אספר אותו.
דניאלה: אז מה שאני מנסה להבין, כי אנחנו בתוכנית בענייני נופש, זה שאם אין את הפילטר הזה, שדרכו אתה מספר סיפור בעצם, וגם צריך לחשוב על הבימוי, על העבודה, על איך… על צפנים שיקראו אחר כך דרך הצופים, אז…
ירון: אז קשה לי יותר, נכון. אבל גם שאני עושה, במקרים הנדירים שאני נופש, אני בדרך כלל… הסיפור כופה את עצמו עליי, אני…
דניאלה: אני לא זוכרת אותך הוֹוֶה, "קערה של הרגע", כמו שאגי משעול קוראת לזה באחד השירים. לא זוכרת אותך.
ירון: אני כנראה מאוד לא "זֶנִּי" באישיות שלי.
דניאלה: אוקיי, אז אני רוצה עכשיו שנעבור, מכיוון שאתה חי כבר די הרבה שנים, וצורות הנופש מאוד מאוד השתנו, אתה זוכר את הנופשים שההורים שלך נפשו? למשל, מה זה היה הדבר הזה שנקרא בית הבראה?
ירון: תראי, זה היה… בביתנו זה היה נדיר, כי אבא שלי היה שחקן תיאטרון, והוא עבד…
דניאלה: אבל זה…
ירון: כמעט מהבוקר…
דניאלה: לשם נסעה הבורגנות, נכון? לשם נסעה הבורגנות.
ירון: לאן?
דניאלה: היו… לבתי הבראה. היו כמה כאלה בארץ.
ירון: לא, זה לא בורגנות, זה להפך, מעמד הפועלים. זה בתי הבראה של ההסתדרות. הפועל מצווה על מנוחה פעם בשנה. ואז במחירים מסובסדים ביותר, אני מתאר לעצמי, מחירים הסתדרותיים, אתה נוסע ל… יש שם שתי מיטות…
דניאלה: כן, מיטות סוכנות.
ירון: ושלוש פעמים ביום אוכלים…
דניאלה: קוטג'.
ירון: דייסה עם קוואקר, אני יודע מה…
דניאלה: אבל מה זה היה הדבר הזה? זה נורא משונה. למה כל הזמן דיברו על אוויר?
ירון: זה מורשת סוציאל-דמוקרטיה גרמנית.
דניאלה: מה זה הקטע הזה עם האוויר? האוויר, שצריכים להחליף אוויר? היו גם משפטים שקשורים לזה.
ירון: זה יבוא מ…
דניאלה: ממה היה צריך להבריא?
ירון: אנשים עבדו, לא היו אנשים שמנים, כשאני… מעטים מאוד בתקופת ארצנו, בתקופה שאני הייתי ילד, ופועל צריך להבריא, להבריא ממשא, מנטל עבודת יומו. אתה נוסע להתרווח, אתה נוסע… כן, היה דבר כזה. היו אגב, שולחים אותי בחופשות הקיץ…
דניאלה: כן.
ירון: אני זוכר, לדירה פרטית של אדם בטבעון, של אישה בטבעון.
דניאלה: מה?!
ירון: כן, בטבעון. טבעון הייתה מרוחקת ויערית ומיוערת.
דניאלה: עדיין, כן.
ירון: היה טבעון בר, כן. זה איזור בר…
דניאלה: מי שלח אותך?
ירון: ההורים שלי שלחו אותי, כן. וזה היה עולה כסף, וכסף לא מעט בשבילם.
דניאלה: מה זה, קייטנה?
ירון: לשבועיים, לקייטנה, כן, לקייטנה.
דניאלה: היו איתך ילדים? שיחקתם?
ירון: עוד ילדים, כן, היו עוד ילדים.
דניאלה: שמה עשיתם, הבראתם? הבראתם יחד?
ירון: הבראנו, כן. אכלנו הרבה.
דניאלה: כן.
ירון: עם הרבה לחם.
[צוחקים]
דניאלה: זה כל כך מצחיק.
ירון: ודייסות בבוקר עם קינמון זרוי עליהם, אבקת קינמון אני חושב. ואכלנו בננה.
דניאלה: ומה עשיתם?
ירון: אולי היה חוגי רקמה, אני לא יודע, אני לא זוכר. אולי טיילנו…
דניאלה: טיילתם?
ירון: כן, טיילנו, טיילנו. טיילנו, לכולנו היו נעליים גבוהות.
דניאלה: אני לא מכירה את זה…
ירון: מה?
דניאלה: אני לא זוכרת את זה, אני לא מכירה את הסיפור הזה.
ירון: היה לנו, כן. וגם תנועת נוער אחר כך התחילה, אבל זה כבר סיפור אחר, כמובן.
דניאלה: כן, נכון. אבל יש משהו נורא, שתמיד מצחיק אותי בחופשים ובנופשים, בגלל שאנשים לא שמים לב שזה נורא נורא עניין תרבותי, והוא נורא משתנה. הרי אנשים, עד לפני המהפכה התעשייתית בכלל לא נסעו למקומות. זאת אומרת, זה לא היה דבר כזה שאנשים חייבים לראות - איך חיים אנשים במקומות אחרים. זה עם התפתחות הרכבות, והתחבורה, וגם החופשות הממוסדות…
ירון: תראי, אנחנו ממשיכים את המסורת…
דניאלה: שקשורות לתנועת הפועלים באמת, כאילו, ברגע שהתחילו חופשות ממוסדות.
ירון: תלוי, זה מתחיל עם התרבות הוויקטוריאנית, הוויקטוריאנית, והמעמד הבינוני הגרמני. נוסעים לעשות סקי, או האנגלים נוסעים למזרח, האנגלים מהאריסטוקרטיה.
דניאלה: האנגלים נוסעים לצוד, לדעתי.
ירון: או נוסעים להרוג פילים…
דניאלה: [צוחקת]
ירון: שזה כיף לא נורמלי.
דניאלה: כן.
ירון: או נוסעים למזרח, לטורקיה למשל, כן? או לאיטליה. איטליה היה מחוז חפץ. אגב, גם גדולי הציונים נסעו לאיטליה, לראות את הקלאסיקה היוונית או ליוון…
דניאלה: כן.
ירון: ולנוח, לראות, כן. כמעט אין מוסיקאי גרמני או אנגלי שאיננו מעביר איזה שנה או שנתיים באיטליה.
דניאלה: נכון.
ירון: יש יצירות מוסיקליות שנכתבו…
דניאלה: ויש גם עמים שיש להם, זאת אומרת, השנה מחולקת ככה, שאיזה חודש או חודשיים בשנה הם מעתיקים.
ירון: זה הצרפתים.
דניאלה: זה הצרפתים. מדהימים, זה דבר…
ירון: צרפתים. כן, כן, כן.
דניאלה: כן, תחשוב, כאילו, מי… איזה ישראלי יכול איזה חודשיים לנסוע ל-Vacances? זה דבר משוגע.
ירון: יש כאלה ישראלים, רק שאנחנו לא מכירים אותם, יש כאלה. יש כאלה שעולים על ספינות, ומפליגים לכותל. לקוטב, סליחה.
דניאלה: [צוחקת]
ירון: לא לקוטב. יש גם לכותל, כן.
דניאלה: ולקוטג'. כן. חשבתי על זה שזה נורא מצחיק, שפעם, הנופש האולטימטיבי היה לא לעשות כלום. והיום דווקא העשירים, כן? הם אלה שיוצאים לכל מיני מסעות לגילוי אותנטיות במקומות נידחים בעולם. יש לי חברה, שהבעל שלה עובד במשרד עורכי דין, זה משרד מאוד מצליח, ופעם בשנה, הם נוסעים כל המשרד, עם הנשים, אבל הם לא נוסעים לאירופה הקלאסית. זה לא, זה לא… זה כבר לא נופש. נוסעים ל… אינדונזיה.
ירון: לראות את ה… לאינדונזיה, כן.
דניאלה: נוסעים לראות איזה מקדש, כן? ומתכננים להם מסלול כזה, שחצי שעה הם ילכו ברגל עם סנדלי עלים, ומישהי תרקוד מולם בצורה אותנטית…
ירון: תראי…
דניאלה: וכל הדבר הזה, שפעם היה את האלה שגילו את אפריקה, נכון? נסעו. אבל הם באמת היו הרפתקנים. היום, גם ההרפתקנות הפכה להיות פוזה, פוזה.
ירון: יש משרדים שתפקידם לתכנן טיולים מפתיעים…
דניאלה: כן.
ירון: בשרשרת. כלומר, את הטיול המפתיע הזה הם כבר ארגנו לכמה וכמה משרדי עורך דין לפני המשרד הזה שעליו את מדברת. אין היום מקום להימלט אליו.
דניאלה: יש. אני חושבת של"קלאב מד" יש אפשרות כזאת, זה מין תכסיס כזה, שאתה קונה חופשה ואתה לא יודע לאן. ואז הם מודיעים לך, במייל, שמה שהם בחרו עבורך, אתה קצת מתאר זה… מה שהם בחרו עבורך… זה, לנסוע לליבריה או לנסוע [צוחקת], לא יודעת, לקוסטה ריקה, אתה לא יודע לאן.
ירון: הם קובעים מראש עם משרד ליברי איזה הפתעות להכין להם.
דניאלה: כן, כן.
ירון: תראי, האמת היא שההרפתקאה המפתיעה ביותר שיכולה להיות לישראלי, נגיד, מצפון תל אביב.
דניאלה: כן?
ירון: זה - ללכת ברגל קילומטר אחד דרומה.
דניאלה: [צוחקת] מה, תחנה מרכזית?
ירון: הוא ימצא שם… את התחנה המרכזית למשל, כן. אבל יש טיולים עכשיו לבארי.
דניאלה: כן, נכון.
ירון: שזה אחד…
דניאלה: נכון.
ירון: אחד הדברים, שמצד אחד הוא נובע מהמיית לב, ומצד שני זה קצת פורנוגרפי.
דניאלה: נכון.
ירון: אבל "הייתי בבארי, תשמעו, חבר'ה…" [בציניות]
דניאלה: נכון.
ירון: "דבר כזה, אתם מוכרחים להיות שם." [בציניות]
דניאלה: לא, יש גם אנשים שעושים…
ירון: "אתם מוכרחים להיות שם, תראו." [בציניות]
דניאלה: נכון. יש גם אנשים שמתמחים בסיורים. אבל זה קשור כבר לספציפיקציות של הנופש. זה כמו שיש נופש, יש נופש זוועות, כן? ויש נופש קולינרי, יש היום המון… אתה יודע, יש היום המון…
ירון: Foodies.
דניאלה: כן, בדיוק, אתה נוסע בעקבות Foodies. יש דברים משוגעים. יש נופש בריאותי, שאתה נוסע כדי לאכול טבעוני, כן? בשאר הזמן אתה אוכל בשר, אבל חודש אתה נוסע לתאילנד ואוכל רק טבעוני, בתור זה… כמובן יש את כל היוגה. אבל הנופש שאני הכי מתקנאה בו, זה… מכיוון שאף אחד שכותב, לא יכול להתפרנס מכתיבה, אז התחילו להיות נופשי כתיבה, ריטריטים של כתיבה. ואנשים מוצאים את פרנסתם בהקמה…
ירון: ריטריטים של כתיבה?
דניאלה: כן, ריטריטים. כן, המון. עיתונאים כותבים.
ירון: אני אגב, את המילה "ריטריט" למדתי לפני כמה חודשים, לא הכרתי אותה.
דניאלה: לא ידעת?
ירון: לא הכרתי אותה.
דניאלה: אוקיי. ריטריט זה חלטורה, בעיקרון.
ירון: אז מה, הם לוקחים אותך אולי בתור מדריכה, לא?
דניאלה: אז זהו, שאותי עוד לא לקחו. [צוחקת]
ירון: אז תקחו…
דניאלה: החלום שלי…
ירון: את דניאלה לונדון דקל כמדריכה לריטריטים.
דניאלה: החלום שלי זה, החלום שלי. כי מי יכול להרשות לעצמם עם חופשה? אבל ככה אתה מקבל חופשה, שבוע, אתה נותן להם לכתוב על… תחושות מורכבות, במהלך… התקופה האחרונה.
ירון: אותי הזמינו…
דניאלה: ו…
ירון: כמה פעמים לבוא לנוּפשות כאלה ולדבר. שאלתי על מה אני אדבר?
דניאלה: זה לא שווה כמו אותו דבר, אבא. זה לא אותו דבר.
ירון: לא, תדבר על נוּפשות…
דניאלה: אבל אתה מקבל גם לינה במקום?
ירון: בטח! בטח! [בהטעמה]
דניאלה: [צוחקת] אוקיי.
ירון: ואז אמרתי על מה? שאני אדבר על מה?
דניאלה: כן.
ירון: אז אמרו… "אתה יודע", אמרתי: מה? אמרו: [מגמגם] אתה יודע… על תקשורת. אמרתי: "אני לא יודע כלום על תקשורת. אני עוסק בתקשורת, אבל אין לי שום עמדה כלפי התקשורת".
דניאלה: אבל אבא…
ירון: אני לא יכול ללמד תקשורת.
דניאלה: אבל אנשים, אתה יודע, אנשים מכינים לעצמם הרצאה של שעה, ומקוששים חופשות.
ירון: אני יודע, אבל…
דניאלה: תעשה את זה.
ירון: אני לא יודע לעשות את זה.
דניאלה: מתי פעם ראשונה נתקלת במושג "הכל כלול", אתה זוכר? בילדותך היה משהו שנקרא "הכל כלול"?
ירון: [צוחק] לא. לא היה דבר כזה, לא, לא. אני נתקלתי בזה ב… כשקראתי בעיתונים על טורקיה, אני חושב. לפני זה אני לא זוכר דבר כזה. מה היה הכל כלול בבתי הבראה שלעיתים נדירות מאוד [בהדגשה], ההורים שלי נסעו לשם? היו שלוש ארוחות או יותר, היו ענבים אחרי הצהריים. מגישים ענבים. זה מה שהיה.
דניאלה: אמא הייתה נוסעת לנופשים ארוכים כדי להיגמל מסיגריות, אתה זוכר?
ירון: אה, נכון.
דניאלה: הייתה נוסעת ל… [צוחקת] לשבוע לאבירים.
ירון: הייתה נוסעת…
דניאלה: היתה נוסעת…
ירון: להיגמל מ… כן. אבל הייתה מתגנבת מתחת לגדר כדי לקנות בקיוסק בעיירה הסמוכה. היא הייתה גונבת מעצמה [צוחקים]. כן. גם אני, גם אני.
דניאלה: אם…
ירון: בשביל לרזות, ואז אני מרמה את כולם, ומרמה את השוער בשער שאני יוצא לרגע.
דניאלה: מה זאת אומרת? היית פעם בריטריט רזייה?
ירון: לא, לא, לא.
דניאלה: לא, לא, לא היית.
ירון: לא, לא, לא הייתי.
דניאלה: אם מכריחים אותך לנפוש עכשיו שבוע, לאן אתה היית נוסע?
ירון: או-הה.
דניאלה: טבע ירוק? עיר? מה, כאילו? כיוון, כיוון.
ירון: להגיד לך את האמת?
דניאלה: מה?
ירון: הייתי נוסע למטולה.
דניאלה: [בדרמטיות, כמו תופים] פאפאם! פאפאם!
ירון: בדיוק.
דניאלה: יפה, אבא, יפה. אז נסיים כאן, עם שיר יפה של המשורר האירי, טוני קרטיס, ששואל "האם משוררים מגיעים אי פעם ליעדם?" אבל אני לא חושבת שחוסר הנַחַת, האופייני למי שלא מסוגל לעצירה, שייך רק למשוררים, אלא גם לירון לונדונים.
תודה לעורכת שלנו מאיה קוסובר, תודה למאזינות ולמאזינים. תכף אבא ירחם על כולנו שוב עוד כמה ימים. אבא.
ירון: [מקריא]
"הַאִם מְשׁוֹרְרִים מַגִּיעִים אֵי פַּעַם לִיְעֲדָם?
אֲנִי שׁוֹאֵל לֹא מִשּׁוּם שֶׁהֵם דּוֹמִים לְאוֹטוֹבּוּסִים כַּפְרִיִּים –
אִם כִּי נַפְשָׁם צְפוּפָה מִדַּי, וְהֵם אָכֵן נוֹטִים
לָקַחַת נְתִיבִים פְּתַלְתָלִים –
אֲנִי שׁוֹאֵל מִשּׁוּם שֶׁכָּל מִי שֶׁפָּגַשְׁתִּי
הָיוּ מֻדְאָגִים, דְרוּכִים,
רַק הִגִּיעוּ אוֹ בְּדִיּוּק עוֹמְדִים לָצֵאת,
חַסְרֵי מְנוּחָה כְּמוֹ דַּוָּר עַל אוֹפַנָּיו.
הָאֱמֶת הִיא שֶׁחָשַׁבְתִּי עַל סְפִינוֹת,
סְפִינוֹת מִטְעָן יְשָׁנוֹת וַחֲלוּדוֹת,
בִּמְיֻחָד כָּאֵלֶּה שֶׁאֶפְשָׁר לִרְאוֹת בָּלַיְלָה
הַרְחֵק מֵעֵבֶר לַמִּפְרָץ,
אוֹרָן מִתְעַמְעֵם,
מִטְעָנַן תַּעֲלוּמָה,
יָעֲדַן לֹא יָדוּעַ,
אֲהָהּ, מְאֻחָר מִכְּדֵי לְאַחֵל לְרַב הַחוֹבֵל מֶזֶג אֲוִיר נָאֶה.
בַּשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר, בִּקְצֶה הַמֵּזַח
קָרָאתִי אֶל מַלָּח, "בָּרוּךְ הַבָּא!"
"אָה לֹא," הוּא אָמַר, "עָגַנּוּ אֶתְמוֹל בְּלַיְלָה.
אֲנַחְנוּ עוֹמְדִים לְהַפְלִיג."
סוֹפוֹ שֶׁל מַסָּע הוּא תְּחִילָּתוֹ שֶׁל מַסָּע.
אִחַלְתִּי לוֹ מֶזֶג אֲוִיר נָאֶה.
וּכְשֶׁצָּפִיתִי בִּסְפִינָתוֹ הַשַּׁבְרִירִית נֶאֱבֶקֶת בָּרוּחַ
חָשַׁבְתִּי, כָּךְ זֶה גַּם עִם מְשׁוֹרְרִים,
סוֹפוֹ שֶׁל שִׁיר הוּא תְּחִילָּתוֹ שֶׁל שִׁיר.
וְלָכֵן אֲנִי שׁוֹאֵל שֵׁנִית,
הַאִם מְשׁוֹרְרִים מַגִּיעִים אֵי פַּעַם לִיְעֲדָם?"
[מוזיקה מסתיימת]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments