אבא תרחם - נייד

"שעונים והסחות דעת יעבירו אותך בשלום אל הצד השני" מאיה ויינברג. שיחה משועשעת על היחסים הלא בריאים שיש לדניאלה וירון עם הסחת הדעת הזמינה שבכף ידם. מה מחפש ירון בנייד (חדשות וסרטוני פילונים), מה דניאלה (פודקאסטים ומד צעדים) וכמה זמן לוקח להם מהרגע שהם מתעוררים ועד הגישוש והאחיזה בו (לא יותר משנייה).

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 03/06/2025.

‏[חסות]

‏קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

‏[מוזיקת פתיחה]

‏ירון: [מקריא]

‏'יש לי המון חברים ואני בודד.

‏מחרטט עם כולם בכל יום, אך לא שומע הד.

‏זה מפני שאני תקוע במרווח

‏בין מבטם לבין שמותיהם שעל המסך.

‏אני פוער את העיניים, מתעשת,

‏מדליק ת'מחשב שלי ומִתְרַשֵּׁת,

‏ואז מגלה שהמדיה היא רק

‏מסך מחשב נפתח ושער תובנה נטרק.

‏הטכנולוגיה שלנו היא יצרנית אשליות,

‏מדמה אחווה, הכלה וקהילות.

‏אך אם תסיט את מבטך,

‏יוברר לך שהעולם שרוי במבוכה.

‏אל תבזבז את החיים בשעבוד להייפ,

‏ותן לאהוביך אהבה, ולא רק לייק.

‏היגמל מן הצורך לְהִתמַיֵין ולהישמע,

‏צא אל העולם, הוא עוצר נשימה'.

‏דניאלה: הקטע הזה, ש"אבא תרחם" תרגם יפה, לקוח מתוך הפואמה "Look Up" של היוצר והמשורר הבריטי, גארי טורק. הפואמה הזאת זכתה לפרסום עולמי כשהוא הפך אותה בשנת 2014 לסיפור קולנועי, סרטון קצר בן שש דקות, שזכה, אבא, ל-600 מיליון צפיות.

‏ירון: 600 מיליון צפיות?

‏דניאלה: 600 מיליון צפיות. הפואמה היא סוג של נאום תוכחה על הניכור של העידן הדיגיטלי, הקורא לנו לעזוב את המסכים ולחזור למפגש אנושי אמיתי, שאני באופן אישי לא כל-כך מבינה מה טוב בו, אבל מילא.

‏הֵיי אבא.

‏ירון: הַיי. אני רק צריך להעיר שהתרגום הוא תרגום מאוד חופשי, כי אצלו זה חריזה מאוד מדוקדקת, ואני לקחתי שלושה בתים ראשונים ובית אחרון.

‏דניאלה: תרגום חופשי, תרגום חופשי זה כאילו תרגום חפיפי? [צוחקת] רצית להגיד שחיפפת?

‏ירון: אא… לא, חו… לא חפיפי, אלא חורג מהמוֹסֵרוֹת או מְהַ…

‏דניאלה: מו… הבנתי. האדנים שהוא שם.

‏ירון: מהאדנים שהוא שם קצת, כן.

‏דניאלה: אוקיי, טוב. אז היום אנחנו רוצים לדבר על היחסים האינטימיים שלנו עם הנייד. אני מקווה שזו תהיה שיחה משועשעת ונחמדה וקלה גם. וכמובן על ההשפעה שיש לו על החיים שלנו. אז אבא, אני אתחיל פשוט בסדרת שאלות קצרה ותענה לי. איזה טלפון חכם יש לך? מה, מה יש לך?

‏ירון: אא… אני לא זוכר איך קוראים לו, עד כדי כך אני טכנופוב. אא… אָה, אנדרואיד קוראים לזה?

‏דניאלה: כן, לא אייפון.

‏ירון: זה משהו יפני ישן שקניתי ב-900 שקל.

‏דניאלה: אוקיי. לי יש אייפון חדש, הכי חדש שיש, ותמיד אני משדרגת.

‏ירון: לא, גם השימוש שאני עושה בו הוא לא מצריך יותר מאשר…

‏דניאלה: אם היה לך את ה… את המרצדס, יכול להיות שהיית מרחיב את השימושים…

‏ירון: אני לא, אני לא חושב. אני לא הייתי…

‏דניאלה: והיית הופך להיות אידיוט מושלם. כמו ש…

‏ירון: לא הייתי משחק, למשל. אני לא משחק, או אני לא רואה סרטים ב…

‏דניאלה: אז תכף נגיע לזה. אז ראשית, אתה אי פעם הסתכלת כמה שעות ביום אתה מחזיק אותו בנייד? [כך במקור] אתה יודע, יש רובריקה כזאת…

‏ירון: [לאט] בלי - הפסקה.

‏דניאלה: בלי הפסקה.

‏ירון: אני משועבד לו לחלוטין.

‏דניאלה: כשאתה הולך לישון, אתה יודע איפה הוא מונח?

‏ירון: בטח! לצידי, מצד ימין, מחובר למטען.

‏דניאלה: אוקיי, וכשאתה קם בבוקר, כמה זמן עובר עד ש…

‏ירון: שנייה.

‏דניאלה: [צוחקת] אוקיי. דרך אגב, כל התשובות, פשוט לא אמרתי את שלי, אותו דבר.

‏ירון: אוקיי.

‏דניאלה: אותו דבר. ממש. זה הדבר הראשון שאני עושה בבוקר, לפני הכל. יש לך מקומות בבית שאתה יודע שכאן אתה מניח אותו ולכאן אתה חוזר?

‏ירון: כן, בוודאי. יש לי ליד שולחן העבודה שלי, ליד המחשב, מימין בדרך כלל, ואני נוטל אותו איתי גם לשירותים.

‏דניאלה: בווד… מה זתו… בעיקר לשירותים! מה זתומרת?

‏ירון: לא, לא בעיקר. אין אצלי "בעיקר". הטלפון הזה צמוד אליי כל הזמן. אני יודע באיזה כיס אני מכ… לאיזה כיס אני מכניס אותו במכנסיים שלי.

‏דניאלה: כן.

‏ירון: אני קונה את המכנסיים על פי התאמתם לסלולר.

‏דניאלה: [צוחקת] אותו דבר.

‏ירון: אא… ואני כועס על עצמי כל הזמן בגלל זה. בגלל השעבוד הזה למכשיר. אני…

‏דניאלה: אני לא כועסת, אני חושבת שהחיים שלי השתפרו, ואני ממש שמחה, ואני חושבת שזה נהדר.

‏ירון: מצד אחד, כן.

‏דניאלה: אני לא רואה ש… אני מכורה… תמיד אומרים "מכורה". אבל למה לא לקרוא לזה "אהבה שאינה תלויה בדבר", ו"מציאת זוגיות מותאמת בצורה פנומנלית לאישיות שלי"?

‏ירון: תשמעי… תראי, גם בס…

‏דניאלה: אני לא, לא מסכימה להגיד מכורה, כי ב"מכורה" יש איזשהו ביקורת. אני לא מכורה, אני אוהבת.

‏ירון: תראי, גם מזוכיסטים לעיתים מקיימים זוגיות מאושרת.

‏דניאלה: אין לי שום בע… אין לי שום ביקורת על זה.

‏ירון: או, גם לי לא. בקשה.

‏דניאלה: אם אתה לא זוכר איפה שמת אותו…

‏ירון: כן.

‏דניאלה: או שנדמה לך שהוא הלך לאיבוד, אתה יכול לתאר לי את ה… את מה עובר עליך באותו רגע?

‏ירון: אא… זה מתחיל בתנועות לא רצוניות. [דניאלה צוחקת] כלומר, שליחת הזרועות לכל מיני מקומות, מבטים היסטריים לכל מיני מקומות חבויים.

‏דניאלה: כן.

‏ירון: אחר-כך אני, דרך הטלפון הקווי, אני מחייג לטלפון הסלולרי. אבל יש לי בעיה, כיוון שאני לא שומע היטב.

‏דניאלה: כן.

‏ירון: אז אני צריך להכניס קודם את מכשירי השמיעה לתוך האוזניים, כי אני לא שומע את הצלצול של הטלפון.

‏דניאלה: ואתה לא יודע…

‏ירון: אם נגיד הוא נפל מתחת לכר. לכּר.

‏דניאלה: אה, לכּר, הבנתי.

‏ירון: או לכר, או מקום אחר חבוי.

‏דניאלה: כן.

‏ירון: אז זה לא מספיק, אז אני קורא לבת זוגי, מיכל…

‏דניאלה: כן.

‏ירון: …שתסייע לי באיתור הטלפון.

‏דניאלה: ואם היא בדיוק ירדה עם הכלב, עם גבאי?

‏ירון: צרה נוראה. זה על סף פאניקה.

‏דניאלה: אתה יודע שיש הגדרת חרדה חדשה שנקראת "נומופוביה"? No-Mobile-Phone Phobia?

‏ירון: לא ידעתי על זה, אבל אם, אם…

‏דניאלה: אבל זה מאוד הגיוני.

‏ירון: זה תיאור הגיוני של רגשותיי כלפי הסלולרי שלי.

‏דניאלה: הייתה לא מזמן, אגב, קריקטורה בניו-יורק טיימס, שבה רואים שני תינוקות בעגלה, והם מדברים על האימהות המכורות שלהם, שהם אומרים, "אני לא יודע מה לעשות איתה, [צוחקת] היא כל היום עם המסכים", כאילו שני תינוקות בני שנה - אז זאת אני. אין לי בעיה יותר עם תורים, אין לי בעיה לחכות לחברות, פעם הייתי רבה עם חברות שהיו מאחרות לי.

‏ירון: כן.

‏דניאלה: פעם הייתי כועסת נורא כשהייתי קובעת תור בקופת חולים, והיו מחזיקים אותי - נגמר! אני אדם הרבה יותר חיובי מאז שיש לי נייד. כי לא אכפת לי להיות בכל מקום.

‏ירון: ברור.

‏דניאלה: כל מקום.

‏ירון: אני, אני…

‏דניאלה: לא אכפת לי פקקים, פקקים לא אכפת לי! לא אכפת לי פקקים, אני עם הנייד בזמן הרמזורים.

‏ירון: זאת אומרת, הנייד גאל אותך במידה רבה.

‏דניאלה: הנייד גאל אותי. מצד שני הוא שלח אותי פעמיים לקורס נהיגה מונעת: קורס נהיגה מונעת מפגרים מתחילים וקורס נהיגה מונעת מפגרים מתקדמים. הגעתי באמת לשלבים הגבוהים ביותר, בגלל שאני עם הנייד גם תוך כדי. אתה יותר מדבר או יותר כותב היום? או מקליט הודעות?

‏ירון: במונחים של זמן אני חושב עדיין מעט יותר מדבר, כי אני לא מקליד הרבה הודעות, אני חושב חמש ביום, [דניאלה מהמהמת] בממוצע. אא, שיחות קצרות בדרך כלל, כי המסרים הטלפונים פוטרים אותי משיחות ארוכות, ואין לי נטייה בדרך כלל. חוץ מאשר עם ילדיי ונכדיי, ששם אני לפעמים מאריך ואפילו מאריך מדי, בשיחות.

‏דניאלה: וגם כותב לפעמים. גם בכת… [מילה לא ברורה] בכתיבה.

‏ירון: וגם כותב באריכות יחסית, כן.

‏דניאלה: כולל משתמש באימוג'ים, אני חייבת לומר את זה, אתה אוהב אימוג'ים.

‏ירון: לא, יש לי שניים-שלושה. בדרך כלל אני מחפש אימוג'י אבסורדי לחלוטין. נגיד, אני אומר, "אני אוהב אותך", אז אני מחפש…

‏דניאלה: סוס עם קרן!

‏ירון: אני יודע? סיר לילה. אני לא יודע למה.

‏דניאלה: אוקיי, טוב.

‏ירון: ככה, כלומר, אין קשר בין האימוג'י לבין תוכ…

‏דניאלה: מתקדמים, אבא, מתקדמים. רשתות חברתיות?

‏ירון: אממ, מִדי…

‏דניאלה: באייפון או במחשב?

‏ירון: מדי פעם פייסבוק, אבל בכל כמה חודשים אני מואס בפייסבוק ומפסיק את הקשר איתו.

‏דניאלה: אבל זה משהו שאתה עושה דרך הנייד או אתה מול מחשב?

‏ירון: אא, ב… גם וגם.

‏דניאלה: גם וגם, אוקיי. צפייה בסרטונים? אתה רואה סרטונים?

‏ירון: רק סרטים הקצרים האלה, ואני אגיד לך מה אני אוהב בהם. אני אוהב איגרוף. אחר-כך אני אוהב מאוד, אא… איך זה נקרא, ספורטאים כאלה שמטפסים על בניינים, אה… פארקור.

‏דניאלה: [מופתעת] אתה אוהב פארקור?!

‏ירון: אני אוהב פארקור מאוד.

‏דניאלה: באמת?

‏ירון: ואני נורא דואג להם, ומקנא בהם. כאלה שיכולים לרוץ ולק…

‏דניאלה: אתה יודע שאין דבר שנראה לי יותר מטופש מזה, זה אנשים שמסכנים את חייהם על בסיס כלום.

‏ירון: אבל לא אכפת לי שגיבורים של סרטון מסכנים את חייהם.

‏דניאלה: אה, הבנתי.

‏ירון: כן? זה לא…

‏דניאלה: מקסימום הם יפלו, אתה אומר.

‏ירון: זה מקסימום הם יפלו, ואני אפילו…

‏דניאלה: אבל אבא, קרה לך עוד משהו, וזה מאוד מעצבן אותי, כי אתה בעצם גנבת לי את התחביב שלי, שזה צפייה בסרטוני פילים, גורי פילים.

‏ירון: אה-הא, כן. כן.

‏דניאלה: [צוחקת] אני…

‏ירון: אני אוהב לראות פילים.

‏דניאלה: [צוחקת וצועקת] אבא, אבל זה החיה שלי! מה התחלת לראות פילים?

‏ירון: אבל יש לנו עוד…

‏דניאלה: אתה התחלת לשלוח לי פילונים, אני פשוט משתגעת מזה. [ירון צוחק] אני, כל החיים שלי פילים, פילים, פילים. מה אבא שלי שולח לי סרטוני פילים?

‏ירון: [צוחק] לא, אני… פיל, פיל קטן, פיל, מתפלש בבוץ…

‏דניאלה: אין, אין כמו פיל. אין, אין…

‏ירון: או נופל, או ככה.

‏דניאלה: כל היונקים, אני עברתי את כולם. עברתי מ-סוריקטות, ללָ…

‏ירון: לא, אבל אין כמו פילים.

‏דניאלה: אין כמו פילים. אין בעולם כמו פילים.

‏ירון: הם קומיים כל-כך…

‏דניאלה: כן.

‏ירון: כן? [תוך כדי צחוק] פיל שפתאום נופל לתוך איזו אמבטיה של בוץ, ואחר-כך קשה לו לקום, אני מת על זה. ואמא שלו, אחר-כך שהוא מתחבא לה בין הרגליים הענקיות שלה…

‏דניאלה: אין, אין, אין.

‏ירון: זה שובר לי את הלב, לגמרי.

‏דניאלה: טוב. מאזין למוזיקה, אבא?

‏ירון: כן ודי הרבה, יש לי גם מכשירי שמיעה, כפי שאת יודעת, המכשירים האלה כיוון שהם משוכללים, אז אני גם יכול לשמוע באיכות טובה מוזיקה דרכן.

‏דניאלה: אז אתה שומע דרך הנייד? ספוטיפיי? אוקיי.

‏ירון: זה נפלא, זה נפלא. זו מתנה.

‏דניאלה: מצלם, מתעד? כמה?

‏ירון: מעט מאוד.

‏דניאלה: אוקיי. [צוחקת] יש לי…

‏ירון: בעיקר את הכלב שלי.

‏דניאלה: מתכונים? [צוחקת]

‏ירון: לא, לא.

‏דניאלה: טוב. שמיעת פודקאסטים?

‏ירון: כן.

‏דניאלה: טוב, אבא, אז עד עכשיו בעצם עשינו לך סוג של MRI סלולרי, ואני רוצה עכשיו לספר למאזינות וגם לך על סוציולוגית אמריקאית, היא חוקרת ב-MIT, שזה בדיוק תחום המחקר שלה. שמה שׁרי טורקל [כך במקור], והיא נחשבת לאחת החוקרות הגדולות של חקר הקשר בין בני אדם לטכנולוגיה. עכשיו, היא משמיעה טענה שאני מכירה, שהטכנולוגיה היא לא רק כלי, אלא חלק מאיתנו, שהנייד הוא סוג של איבר, חלק מתפיסת ה"אני", חלק מהזהות, זה מובן. אבל הטענה שלה היא שהזהות המתגבשת היא בסופו של דבר בודדה ודפוקה ביותר. למה? כי מה שקורה עם הזמן זה שאנחנו מצפים ליותר ויותר מהטכנולוגיה ופחות ופחות מהזולת. אנחנו מחפשים יותר ויותר שליטה, ופחות ופחות פגיעוּת ואינטימיות. אני ממש יכולה להעיד על עצמי שזה נכון. אני מרגישה שאני צריכה מעט מאוד זולת, ופחות ופחות עם השנים, ואני באמת מרגישה שהטכנולוגיה החליפה את הזולת עבורי, וזאת כבר בעיה.

‏למה? כי כשאנשים מעדיפים לשלוח הודעה במקום לדבר זה עם זה, במקום להקשיב, האמפתיה נשחקת, היכולת להקשבה נשחקת, הזהירות הרגשית נשחקת, אנחנו מפסיקים לחוש את הזולת. כל התקשורת הלא-מילולית נעלמת, אנחנו מפסיקים לכשכש אחד מול השני בזנב. וזאת כבר טענה ממש מעניינת, והאמת היא שדי מפחידה.

‏אז רציתי לשאול אותך, האם אתה מזדהה עם מה שהיא אומרת?

‏כי למשל אני, אני, אני… אולי אני, סליחה שאני מתפרצת, אבא, אבל אני מרגישה שאני לא מעוניינת יותר לדבר. לדבר - אני לא מעוניינת. אפילו עם חברות שלי אני מקליטה. נגיד, מאיה, העורכת שלנו, בסדר? [צוחקת] שהיא חברה אהובה שלי, כן? לקח לי זמן להבין שהיא מעוניינת בקשר. זאת אומרת, כאילו, שהיא מעוניינת בק… [צוחקת] לדבר בטלפון, אוקיי? [ירון מהמהם] אני זוכרת שאחת השיחות הראשונות שלנו, אני כבר התרגלתי, אני אפילו אוהבת את זה, והיא באמת אחת מהאנשים הבודדים שאני מוכנה לנהל איתה שיחה, אבל אני זוכרת ששאלתי אותה, "כן, מיוש, אבל מה התוכן? מה את רוצה להגיד?" לא הבנתי, היה לי איזה לקות, לא הצלחתי להבין איך בעידן היום יש בן-אדם שמעוניין לשוחח! [ירון מהמהם] אז זהו, אני לא מעוניינת לשוחח יותר, בגדול אני לא מעוניינת, אני מקליטה, מקליטים לי בחזרה, או… וזהו.

‏ירון: ועל זה מבוססות, מבוססים ההסכתים שלנו. על העובדה שאת לא אוהבת לדבר.

‏דניאלה: למה?

‏ירון: יש פה איזה פרדוקס, לא?

‏דניאלה: למה?

‏ירון: מה אנחנו עושים עכשיו?

‏דניאלה: לא, נכון, אז אני רגילה שלפגישה פנים מול פנים, יש לי איזשהי הכנה נפשית. אני יודעת שעכשיו אני הולכת להיפגש עם אבא שלי, אין לי ברירה, אני הולכת לקיים אינטראקציה, הוא הולך להעליב אותי, אני אעליב אותו בחזרה, [ירון מהמהם] נאהב, נריב, כל זה אני מבינה. אבל בשעות החיים שלי…

‏ירון: זאת עבו… מה שאנחנו עושים עכשיו, זאת עבודה.

‏דניאלה: בדיוק. זה עבודה, בדיוק.

‏ירון: ברור.

‏דניאלה: בכל השאר שאני רק רוצה להיות מונחת, אני לא רוצה… אני לא רוצה! אני לא מעוניינת שידברו אליי!

‏ירון: כן, בזה שאני אשיב, אני שואל את עצמי, האם…

‏דניאלה: האם אתה לא מרגיש שחלק מהיכולות האנושיות שלך הלכו לאיבוד?

‏ירון: אני לא מבין למה את מטילה עליי סוגיות שאת צריכה לברר עם הפסיכיאטר שלך.

‏דניאלה: מה זאת אומרת אתה לא מבין?

‏ירון: יש לך, יש לך בעיות אישיות…

‏דניאלה: כן.

‏ירון: ואת מביאה אותי ל-MIT ול… זה בעיות אישיות שלך.

‏דניאלה: אז…

‏ירון: את צריכה לפתור אותן.

‏דניאלה: אבל אני מחפשת, אני מחפשת…

‏ירון: את מחפשת…

‏דניאלה: הזדהות.

‏ירון: …לחרוג מתוך עצמך.

‏דניאלה: כן, לא, אני רוצה להרגיש נורמלית, בדיוק זה.

‏ירון: טוב, אז אני אעזור לך.

‏דניאלה: ולכן, לכן אני שואלת, איך אתה…

‏ירון: אני אעזור לך בקצרה. כמובן שיש הרבה מאוד במה שאת אומרת, ולמשל, אני אתן לך דוגמה אפילו מצחיקה.

‏דניאלה: כן.

‏ירון: אם יש דבר שאני סולד ממנו, זה שאנשים מסמסים לי, "האם אפשר להתקשר אליך בטלפון? האם אתה פנוי עכשיו?".

‏דניאלה: [צועקת] צודקים! וואו, אני כל-כך מודה להם! בוודאי שאני לא פנויה! וטוב שהם שואלים!

‏ירון: אז אותי זה מעצבן, מפני שאני צריך להשיב להם.

‏דניאלה: אתה מעדיף שיתקשרו…

‏ירון: במקום לחסוך לי…

‏דניאלה: [בזעזוע] אתה רוצה להגיד לי שאתה מעדיף שיפתיעו אותך בטלפון?

‏ירון: כן, כן. כי מה אני עושה? מה הם…

‏דניאלה: לא מדווח?! שאתה לא מתכונן לקראתו?!

‏ירון: [בכעס] אבל מה הם עושים לי? מטריחים אותי פעמיים! פעם אחת אני צריך להשיב להם.

‏דניאלה: כי הם לוקחים ב…

‏ירון: "אתה יכול להתקשר, או לא יכול להתקשר?"…

‏דניאלה: כי הם לוקחים בחשבון שאדם צריך להתכונן נפשית לשיחה, והם צודקים!

‏ירון: אני לא צריך להתכונן נפשית לשיחה שלך, צלצל אליי מתי שאתה רוצה…

‏דניאלה: [צועקת] לאאאא!

‏ירון: אבל אל תשאל אותי קודם, אם אתה יכול להתקשר.

‏דניאלה: לא, זה דבר נורא, זה הפרעה איומה!

‏ירון: לא.

‏דניאלה: הפרעה איומה.

‏ירון: אז בסדר.

‏דניאלה: במהלך היום, כשאדם מתקשר אליך…

‏ירון: לי לא.

‏דניאלה: בלי להודיע לך, בלי להגיד לך, "בארבע חמישים ושלוש, אני מתקשר", אני לא יכולה לסבול את זה…

‏ירון: אז, אז אני רוצה…

‏דניאלה: אני, התקף לב, התקף לב אני חוטפת.

‏ירון: אני רוצה להגיד, תראי, את עיתונאית פעילה, מאוד פופולרית, הרבה אנשים רוצים לשוחח איתך. אני זקן בודד, בלתי חשוב לחלוטין, איש לא רוצה לדבר איתי…

‏דניאלה: יא שקרן. שקרן.

‏ירון: אז כשכבר מישהו רוצה לדבר איתי אני שמח! [בסרקסטיות] הנה, בשלוש וחצי יש לי שיחה, יש לי מפלט, אני נחלץ מבדידותי הקיומית. יש עם מי לדבר! זה ההבדל בינינו, מכאן צומח כל הענ… עכשיו הבנתי את העניין.

‏דניאלה: הבנתי.

‏ירון: עכשיו אני רוצה להגיד לך משהו.

‏דניאלה: אז כל מי שאי פעם רוצה, רצה להתקשר אליי, או מתכוון להתקשר אליי: [מגחכת] תתקשרו לאבא שלי. פשוט שיתקשרו אליך.

‏ירון: מאה אחוז.

‏דניאלה: לא משנה באיזה עניין.

‏ירון: יוצא מן הכלל, לא, לא חשוב מה.

‏דניאלה: אוקיי.

‏ירון: עכשיו אני אגיד לך כמה דברים בנימה בלתי הומוריסטית.

‏דניאלה: בסוף התוכנית, אבא? עכשיו? עכשיו אתה…

‏ירון: דווקא, תראי, זה הדברים…

‏דניאלה: אז אתה צריך להגיד את זה בפסקה.

‏ירון: אז אני אגיד לך שהטלפון…

‏דניאלה: אחרת… אחרי זה אנחנו מענים את מאיה בלקצר אותנו, וזה… היא נורא מסכנה.

‏ירון: [מדבר מהר] הטלפון הסלולרי הוא הדוגמה הזמינה ביותר לשאלת יחסיו של אדם עם הטכנולוגיה.

‏דניאלה: רגע, אבא, אבא שנייה, לא הבנתי כלום. עוד פעם.

‏ירון: הטלפון הסלולרי…

‏דניאלה: כן.

‏ירון: הוא הדוגמה הזמינה ביותר לשאלת יחסיו של אדם עם הטכנולוגיה, שמשנה את אורחות חיינו, את יחסינו עם הזולת ואת תפיסת המציאות שלנו. זה באופן כללי מה שאמרת.

‏עכשיו, השאלה הגדולה, והציגו אותה אנשים חכמים מאיתנו, האם התפתחותה של הטכנולוגיה היא דטרמיניסטית? כלומר, האם יש לנו שליטה בה? והאם בסופו של דבר היא איננה שולטת בנו, במקום שאנחנו נשלוט בה? ולכן, הטלפון הסלולרי הוא דוגמה מצוינת, כיוון שהוא חלק… הוא בגלל נוחותו, סטיב ג'ובס, המציא דבר נפלא שנכנס לנו לתוך כף היד. [דניאלה מהמהמת] ואנשים זריזים שיכולים להפעיל את המכשיר הזה באמצעות האגודל שלהם בלבד, זה אנשים צעירים, זה הארכה של גופם. וכשאת אומרת שאי-אפשר להפריד את ה… או אותה פילוסופית מ-MIT אומרת את זה, היא צודקת. הטלפון הוא עוד אצבע אחת, או עוד כף יד אחת שנוספה לנו, הארכה של גופנו. וזה באמת שאלה שקשורה לכלל הטכנולוגיות. תראי, ה… נגיד, הטכנולוגיה שבאמצעותה אפשר לערוך את הגנום שלנו. האינטליגנציה המלאכותית. כל השאלות האלה הופכות אותנו לחלק ממכונות, או את המכונות לחלק מאיתנו.

‏דניאלה: כן.

‏ירון: וזה מציג שאלות פילוסופיות וטכנולוגיות עמוקות ביותר, ואין לי תשובות עליהם.

‏דניאלה: אז אולי נסיים בשיר לא על ניידים, אלא בשיר על הסחות דעת, שהניידים מאוד עוזרים לנו, שכתבה מאיה ויינברג, שהיא משוררת שאני מאוד אוהבת, בגלל שבמקצועה היא חוקרת עטלפים, ועטלפים אני כמעט אוהבת כמו שאני אוהבת פילים. חשבתי שהוא מתאים, כי התקופה הזו היא כל-כך מעיקה וקשה, שכולנו מחפשים הסחות דעת ומוצאים אותם שם.

‏אז רק נאמר תודה למאיה קוסובר, העורכת שלנו, נזכיר שאת כל הפרקים הקודמים אפשר למצוא ביישומונים וניפרד מכם, המאזינות והמאזינים של "אבא תרחם", ואתה תקרא את מאיה ויינברג, הוא נקרא, השיר, "הוראות לשעת חירום".

‏[מוזיקת רקע]

‏ירון: [מקריא]

‏'שִׂימִי עַל הַגּוּף שִׂמְלָה

‏אִסְפִי אֶת הַשֵּׂעָר וּצְאִי

‏אֶל תְּהוֹם הָרְחוֹב כִּי שָׁם חַיִּים.

‏דַּבְּרִי בְּקוֹל, כְּדֵי להיעשות קַיֶּמֶת

‏אוֹ לְכִי אֶל מָקוֹם אַחֵר וְאָז חִזְרִי.

‏הַעֲמִידִי פָּנִים שֶׁמַּשֶּׁהוּ חָשׁוּב, כָּךְ עוֹשִׂים כֻּלָּם

‏הַיְּלָדִים, הַחֲדָשׁוֹת, הַחֶשְׁבּוֹנוֹת

‏הֵיי טְרוּדָה בִּקְטַנּוֹת

‏שְׁעוֹנִים וְהַסָּחוֹת דַּעַת

‏יַעֲבִירוּ אוֹתָךְ בְּשָׁלוֹם

‏אֶל הַצַּד הַשֵּׁנִי.'

‏[צליל סיום]

‏[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה