"אני הפגנה, אני מרים את פני ככרזה. הכל כתוב שם. הכל, אנא, אין צורך להטיל גז מדמיע, אני כבר בוכה" (יהודה עמיחי) שגרת ההפגנות הפכה לאורח חיים. ההכנות וההגעה למקצוע: חולצות, דגלים, שלטים, סיכת חטופים, מעצרים, מצעדים, מכתזיות וסוסים. על הטקסים הקבועים, על מד הצעדים ועל המעברים המהירים בין תקווה לייאוש.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 04/07/2024.
[פרסומת]
קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
[מוזיקה]
ירון: [מקריא]
"בָּאָבִיב הַזֶּה קַפְּלַן תָּמִיד נִרְאֶה כְּמוֹ
אֲחֵרי גֶּשֶׁם
והְָאַסְפַלְט הַיָּבֵשׁ חֲלַקְלַק כמְּוֹ
אֲחֵרי גֶּשֶׁם
וְשֶׁלֶט הַנֵּיאוֹן בּוֹהֵק כְּמוֹ קֶשֶׁת
אֲחֵרי גֶּשֶׁם
וְהַמִּגְדָּלִים סָבִיב מִתְרוֹמְמִים כְּמוֹ פִּטְרִיּוֹת־עֲנָק
אֲחֵרי גֶּשֶׁם
וְאִם יוֹרֵד גֶּשֶׁם, הוּא נִרְאֶה כְּמוֹ
אֲחֵרי גֶּשֶׁם
אֲנַחְנוּ נִרְטָבִים וְאֵינֵנוּ רְטֻבִּים, כִּי זֶה הַגֶּשֶׁם
אֲחֵרי גֶּשֶׁם
וְאִם שְׁעַת בֹּקֶר בְּהִירָה, הַשֶּׁמֶשׁ נוֹצֶצֶת־כּוֹכָב בַּחֹשֶךְ
אֲחֵרי גֶּשֶׁם
וּנְשִׁימוֹתֵינוּ נוֹפְלוֹת מִלְמַעְלָה כְּמוֹ הַטִּפּוֹת
אֲחֵרי גֶּשֶׁם
וְצַעֲקוֹתֵינוּ עוֹלוֹת כְּמוֹ אֵדֵי הָאֲדָמָה
אֲחֵרי גֶּשֶׁם
וְעוֹמְדִים כְּמוֹ אֳרָנִים אֲדֻמִּים
אֲחֵרי גֶּשֶׁם
וּשְׂרַף הַחֹפֶשׁ מַר בִּגְרוֹנֵנוּ כְּמוֹ
אֲחֵרי גֶּשֶׁם
וּמְרִיחִים אֶת הַדָּם הָעֲתִידִי שֶׁיִּשָּׁפֵךְ לְרַגְלֵינוּ כְּמוֹ מְחָטִים
אֲחֵרי גֶּשֶׁם
וּמֵאֲחוֹרֵינוּ - יָם: כָּל הַמֶּלַח שֶׁנִּשְׁאָר
אֲחֵרי גֶּשֶׁם."
דניאלה: זאת הייתה סיון בסקין, משוררת ומתרגמת, והגשם המטאפורי שייך למפגינים, אותם מדמה משוררת לאורנים אדומים ששרף החופש מר בגרונותיהם. היי, אבא.
ירון: היי.
דניאלה: החלטנו להקדיש את הפרק הזה לשגרת ההפגנות, שהפכה עבור רבים מאיתנו לסוג של שגרת טיפוח, רק ההפך. שגרה שיש בה ריטואלים קבועים, יש התמחויות, יש מפגשים קבועים, ויש גם את האשמה הקבועה, אולי כמו שיש לחרדים, שאפשר יותר, שתמיד אפשר יותר, אבל הזווית שלנו הפעם תהיה, אני מקווה, זווית משועשעת, כי אין לי כוח לדבר על זה בכבדות אבא, ותתמקד יותר במלאכה עצמה. וכיוון שאני הולכת להפגנות, אתה בסך הכל דולה של מפגינה, כן? יש מצב שאני אדבר הפעם די הרבה.
ירון: דולה? במובן של מיילדת?
דניאלה : כן, כן.
ירון: אוקיי. מלווה.
דניאלה: מלווה, בדיוק, אתה מלווה מפגינה. מעודד מפגינה. אז ראשית, בוא נעשה רגע סדר, וכל אחד מאיתנו יסביר איפה הוא ממוקם על הסקאלה של ההפגנתיות. טוב? אני מתחילה, תחשוב בינתיים איפה אתה.
ירון: אין לי מה לחשוב, לצערי.
דניאלה: אז אני חיילת מאוד ממושמעת, אני לא מנהיגה, אני לא אחראית על כלום, אני לא נואמת גדולה, אני נאמתי בסך הכל פעמיים, ולא בקיסריה, אלא משהו שיותר דומה למתנ"ס. והמקסימום שהגעתי אליו היה שבתקופת ההפיכה השלטונית עשיתי פעם אחת בייביסיטר לגשר לה גווארדיה, הייתי ממונה על הגשר. [ירון צוחק] אבל אני כן מתמידה, עוד מתקופת הקורונה והפגנות בירושלים, אני באמת כל שבוע בקפלן, לפחות עוד פעם בשבוע הולכת לכיכר החטופים. זהו, מה איתך? איפה אתה? איזה סוג של מחאה אתה?
ירון: אני מתבייש. אני בן זוגה הזקן של מפגינה בת גילך, בת זוגי, ויש לי כמה תפקידי משנה. אני הקשוב, אני המעודד, אני גם הקופירייטר של השלטים שהיא מכינה בדבקות. היא מציירת שלטים ולעיתים, יש כאלה ש…
דניאלה: אני חושבת שאתה יועץ, כי חלק מהסלוגנים שלה…
ירון: חלק מהעבודות הן שלה, כן.
דניאלה: אני פשוט לא רוצה שתסתבך, אבא, אחר כך, כשתגיע הביתה. אתה לא הקופירייטר.
ירון: לא, יפה שתיקנת…
דניאלה: שניכם.
ירון: יפה שתיקנת אותי.
דניאלה: כן.
ירון: היא את רוב העבודה עושה, ולפעמים אני…
דניאלה: יש לך הברקה.
ירון: יש לי הברקה, לפעמים אני…
דניאלה: אתה זוכר, אגב, חלק? אתה זוכר חלק מהסיסמאות?
ירון: אני זוכר דווקא את שלה, "נתניהו חמאס אותנו". [דניאלה צוחקת] שזה יפה, נכון?
דניאלה: כן.
ירון: היו לי עוד כמה הברקות, אבל אני מודה שאני לא מאוד מצטיין, יש תחומים שאני ראוי לשבחים רבים יותר בגינם, אבל אני ממתין לה בערבים עד שהיא חוזרת מההפגנות. אני מזהיר אותה שלא תהרוג סוס בחמתה. [דניאלה צוחקת] סוס של שוטרים ואני דואג לה, אני מוכרח לומר. היא מביאה לי דרישת שלום, משאר בני משפחתי, את, אחותך, אחיך.
דניאלה: כן.
ירון: נשותיהם, בעליהם, שכולם נפגשים, אפילו מוצאים את זה בעזרת הווייז, בכל מיני פינות.
דניאלה: נכון.
ירון: "מסר לך דרישת שלום זה וזה", "וזה שאל מה שלומך", "וזה שאל אם רזית קצת", "וההיא אמרה שאתה נראה בזמן האחרון מצוברח במקצת ומה קרה לך?", "ומה שכתבת בפייסבוק, היא אמרה שזה… יש לה כמה הערות", אבל את כל הדברים האלה היא מביאה לי מאתר ההפגנות.
דניאלה: זה חלק, אני חושבת, מהנקודה שאני רוצה שנדבר עליה, שבאמת ההפגנות, במיוחד בקפלן, הם חצי מפגשים חברתיים.
ירון: בוודאי.
דניאלה: כן, אני שמתי לב אפילו שיש מקומות קבועים, אנשים נפגשים ממש במיקום מדויק.
ירון: אני שמעתי על מריבות קשות, "זה המקום שלי", "זה המקום שלי".
דניאלה: [צוחקת] זה נורא מצחיק.
ירון: כן, שפכו דם.
דניאלה: אני רק רוצה לספר, אני מגיעה מיד אליהו. אני מגיעה לקפלן, בעצם היא למטה. ואני תמיד עומדת בהפגנות יחד עם האנשים שמגיעים מחוץ לעיר, כי הם חונים איפשהו במסגר או בזה, ושם נמצא הפרולטריון ואנשים מחוץ לעיר. למעלה, בלאונרדו דה וינצ'י…
ירון: אנשי מרכז העיר.
דניאלה: כן, בדיוק. אז אני עומדת למטה. אבל בהחלט יש את העניין הזה של המיקומים. רציתי לשאול אותך בתור מלווה של מיכל, אתה יודע מה היא לוקחת להפגנות? זאת אומרת, היא מה… ציוד, ציוד, ציוד בסיסי, עם מה היא באה?
ירון: אני חושב שבקבוק מים ותרמיל גב לפעמים, אבל בעיקר היא מצוידת בכרזה, תפוסה על שני מקלות, על שני מוטות.
דניאלה: נכון, מיכל כל הזמן מחזיקה את השלט למעלה.
ירון: כן, היא מחזיקה את השלט.
דניאלה: היא… אני לא מצליחה להבין איך היא באמת פיזית, פיזית איך…
ירון: היא הלכית מצוינת, היא אישה חסונה ביותר, היא בנויה להפגנות.
דניאלה: היא כל הזמן עם השלט למעלה.
ירון: היא גם… בשלוש השנים האחרונות, לדעתי, אני איבדתי שנות נישואים או שנות זוגיות, שליש בערך.
דניאלה: כן.
ירון: שליש מהערבים שיכולנו להמצא ביחד, היא או נסעה לירושלים להפגנות בבלפור…
דניאלה: כן.
ירון: או שהיא בקפלן או שהיא בהבימה, כל הזמן, שלוש שנים בלי הפסקה. מעניין איך היא יוצאת ואיך היא חוזרת. מצבי הרוח שלה מתחלפים במהירות. לפעמים היא אומרת, ביציאתה בעיקר, כאילו היא מסתערת על המתרסים, המהפכה הצרפתית, את יודעת. ויקטור הוגו, אני רואה את ה…
דניאלה: על הבסטיליה.
ירון: הפעם אנחנו…
דניאלה: היא הולכת להפיל את הבסטיליה.
ירון: הבסטיליה. "הפעם זה נגמר העניין, בשבוע הבא הוא הולך". הוא, זה נתניהו, כמובן. ולעיתים היא חוזרת, מרת נפש, לא היו מספיק אנשים, לא היו… מה יהיה עם זה?
דניאלה: וגמור, העניין גמור, כן.
ירון: העניין גמור, ובעצם צריך להגר מכאן. גם זה אני שומע, אבל אין בעצם לאן. ואני, בשבילי זה כבר מאוחר מידי, כי יש לי שפה אחת רק עברית. מה אני אעשה בעצם? מה תעשה סופרת עברייה, שהיא גם מורה לפילאטיס לעת מצוא, בברלין?
דניאלה: כן.
ירון: או "מה בדיוק נעשה? אבל יש לי ילדה, אבל היא לכל הרוחות והשדים, שמאל פטריוטי. היא רוצה להישאר פה, היא רוצה להיאבק בעד שינוי החברה".
דניאלה: למיכל יש ילדה, לא לך.
ירון: למיכל יש ילדה, כן. גם לי יש ילדים שמשום מה הם… איזה… דבקים דבקות משונה בארצם.
דניאלה: תגיד, אבא, אתה קשור לקבוצות הוואטסאפ? אתה מקבל? היא מקבלת? אתם…
ירון: היא מקבלת, לפעמים אני רואה, אני מציץ בזה, אני רואה כמה זה אינטנסיבי, וכמה יש הדרכה, וכמה זה… זה מעורר הערכה רבה העקשנות של אנשים. אני מודה שגם בגלל גילי אין לי כל כך כוח לעמוד על הרגליים, ובעיקר בגלל אוזניי. את יודעת, אוזניי חרשו.
דניאלה: כן.
ירון: ואני לא יכול לעמוד ברעש, בצעקות, בצפירות, זה ממוטט אותי. אני אומר לך ממש, זה מעייף אותי יותר מאשר ההליכה אפילו. אז יש גיל מסוים, אני רואה בקנאה, אנשים אפילו מבוגרים ממני.
דניאלה: נכון. זה גומר, זה גומר, כשאני רואה את המבוגרים…
ירון: אבל אני מודה שאני לא עושה את תפקידי ההיסטורי. אני עורק.
דניאלה: מותר לך, אבא, זה לא גיל.
ירון: כן, אולי זה לא גיל, כן.
דניאלה: מותר לך.
ירון: אולי זה כבר לא גיל, אף על פי שבעיני חברתי מיכל, אני לא מוצא חן, היא לא נותנת לי ציונים גבוהים, וגם לא מנחמת אותי. היא חושבת שאני צריך ללכת. אני חושב.
דניאלה: אני חושבת שכל בית אב צריך להוציא אדם אחד, ככה זה. אז היא עושה…
ירון: אוקיי, אבל אז אם ככה, המשפחה שלי, המשפחה…
דניאלה: בדיוק, אז אתה מכוסה מכל הכיוונים. בוא נדבר קצת על ההפגנות עצמם, בסדר?
ירון: אהה.
דניאלה: אני מגיעה לקפלן כל שבוע. תמיד יש, כאילו, אתה כבר מכיר את הכול, ויש בדרך כלל ארבעה או חמישה נאומים, ושמתי לב מה נחשב לנאום טוב. נאום טוב הוא נאום אידיוטי. [ירון צוחק] שום דבר, צריך להגיד, "אתה הראש, אתה אשם!", "לכו", "בושה, בושה, בושה". זהו, זה מה ש… זה כמו אצטדיונים של כדורגל, זה מה שזה צריך להיות. וגם חשבתי על זה, חשבתי על זה שאין מספיק שירים ואין מספיק סטנדאפיסטים. לא מביאים אנשים נכונים להפגנות. לא מביאים.
ירון: מיכל בשעתו דיברה על מגרעותיו של השמאל.
דניאלה: כן.
ירון: היא השתמשה בביטוי ששייך לדורה, לא… פחות לדורי. היא אמרה, "אין גרוב". עכשיו, אני לא מכיר בדיוק את ה… אני לא מבין את המונח הזה, "גרוב", אבל נדמה לי שלפעמים בקצה אני אוחז בו, אין גרוב.
דניאלה: לגמרי, לגמרי.
ירון: אבל אני רוצה לומר, אני כופר במה שאת אומרת, אני לא בטוח בזה. יש נאומים גדולים ויש נואמים גדולים.
דניאלה: כן.
ירון: נעשו על זה הרבה מחקרים. מתי הפגנה מצליחה? איך מתכננים הפגנה? יש תכנון להפגנה. זה לא, זה מקצוע, ארגון הפגנות.
דניאלה: זה מאורגן מדהים, אגב. קפלן מאורגן מדהים.
ירון: כן, לא…
דניאלה: המהירות שבה הם בונים את הקונסטרוקציה המסובכת הזאת, את המסכים הענקיים, את הרמקולים, ומפרקים אותם באמצע צומת. אני לא… אני פשוט משתאה.
ירון: נכון, נכון. יש קבוצה של אנשים שמסורים לעניין והם…
דניאלה: הם עושים עבודה מדהימה.
ירון: ראויים להערכה רבה. מאחורי זה עומד גם כסף לא מועט, הם הצליחו לארגן לא מעט כסף.
דניאלה: ברור.
ירון: נתניהו כמובן מייסר את השמאל על זה שהוא אומר שהוא ממומן בהמון כסף. פאק יו, מה קרה? אסור לארגן הרבה כסף? האנשים שמוכנים לתרום להפגנות? הכסף קובע. לממשלה יש הרבה כסף, מה אתה עושה? אתה לא מוציא הרבה כסף כדי לטמטם לנו את הראש? מה… כן, המון כסף. המוני ערבים נוהרים באוטובוסים לקלפיות. המון כסף עומד בהפגנות. עומד המון כסף, וטוב שעומד המון כסף. מה קרה? אבל זה עניין אחר.
דניאלה: נכון.
ירון: אבל מעבר לזה צריך להיות גם תכנים מרתקים, ואני חושש מאוד שהשמאל, השמאל, השמאל, אין פה… שם שמאל, זה לא רק שמאל, אבל איבד משהו מזה. צריך איזו בשורה אחרת. והבשורה הזאת גם יכולה להיות רצינית. אני לא… היא צריכה להיות קצרה, לקונית, צריך נשימה בין… אבל…
דניאלה: צריך מוזיקה.
ירון: אבל זמרים, יהודית רביץ, עם כל הכבוד לה.
דניאלה: כן, כן.
ירון: לא מעניין אותי לשמוע שם. באמת, לא מעניין אותי לשמוע שם.
דניאלה: אתה לא יודע איך ברגע שיש מוזיקה, כל הקהל מתחיל להזיל דמעות.
ירון: זה יכול להיות. תראי, יכול להיות.
דניאלה: כמה זה עובד. אי אפשר לשמוע נאום על נאום. זה הולך ככה, תראה, בקפלן מגיעים, בשעה שבע וחצי מתחילים נאומים. אחר כך המתמידים הולכים לחטופים, שזה מול שער בגין. וגם שם, עינב צנגאוקר נואמת כל שבת, ועוד שלושה נאומים… אתה מת. אתה מת, מת…
ירון: יכול להיות.
דניאלה: יש עוד משהו נורא נורא מעניין בהפגנות שרציתי שנדבר עליו, זה שני דברים. אחד זה הסוגים השונים של חולצות המחאה, שזה ממש הפך להיות אופנה מדהימה, מטורפת.
ירון: כן, כי קל היום להדפיס על טריקו, זה…
דניאלה: היצירתיות המדהימה של אנשים שכותבים שלטים, כדוגמת מיכל, יש לכנרת רוזנבלום ולעוד מישהו, יש להם "fight for democracy", ויש להם דף באינסטגרם, שהם מצלמים כל שבוע את השלטים הכי יצירתיים. זה מקסים לראות, מקסים לראות מה אנשים כותבים.
ועוד משהו שרציתי לדבר עליו זה על סיכת החטופים, שמוציא אותי מדעתי בזמן האחרון. אני ראיתי שכשביבי התראיין לערוץ 14, לינון מגל, הוא שם, החצוף הזה [דניאלה מצחקקת] בלי בושה, הוא התראיין עם הסיכה הצהובה.
ירון: כן.
דניאלה: של החטופים.
ירון: כן. טוב, זה…
דניאלה: זה כאילו כמו שהיה את ה-"green wash", אז עכשיו יש את ה-"yellow wash".
ירון: ראיתי איזו דוגמנית הולכת על המסלול עם…
דניאלה: זה בלתי נסבל.
ירון: לא, זה… זה, כן, זה חסר טעם, אנשים לא יודעים את הגבול, אתה רוצה להזדהות, אבל יש מקום לכל דבר. תראי, בכל זאת הייתי רוצה לומר משהו על מהי ההפגנה, איזה הפגנות מצליחות, מדוע הן אינן מצליחות וכדומה. יש בזה מסתורין גדול, מה מניע הפגנה?
להפגנה יש רפרטואר, יש הפגנה צייתנית, בהתאם לחוק, לא יורדים מהמדרכה לכביש וכדומה, יש הפגנות כאלה. יש הפגנות דוממות, שהולכת שיירה או קבוצה של אנשים, חבוקים לפעמים, בשקט גמור, בדומיה, לעיתים תוך כדי שירה חרישית, ויש הפגנות אלימות בסולם הולך וגובר, שמגיעות בסופו של דבר אל פריעת החוק. מתחיל ממדורות על הכבישים, ומגיע להשלכת…
דניאלה: ליל גלנט, זה היה…
ירון: השלכת אבנים על… ואחר כך לשוד של חנויות, להתנפלות על שכונות עשירות לפעמים, אם הפגנה היא הפגנה של פרולטריון כועס, וכדומה. יש הפגנות מסוג "Black Lives Matter" וכולי, הפגנות מהסוג הזה. ויש הפגנות שמתחילות כגפרור שמושלך לערימת זרדים.
דניאלה: כן.
ירון: למשל, אותה הפגנה של "Black Lives Matter", כן? זו הפגנה שבה השוטרים הניחו את בירכם על צבא ראש של גבר שחור, ומפה רחובות שלמים נדלקו.
דניאלה: הרגו אותו.
ירון: ההפגנות כאלה כבר היו בארצות הברית, ויש לא מעט. עכשיו, יש גם הפגנות יחיד. למשל, האיש שעומד מול הטנק, עד היום לא ידוע, מי זה, בכיכר טיין-אן-מן, זו הפגנה שנכשלה בסופו של דבר. הצבא שבר את ההפגנה הזאת.
דניאלה: כן.
ירון: יש הפגנה של יאן פאלאך, הסטודנט בצ'כיה ב-1961, אם אני לא טועה, מול הצבא הסובייטי, שהוא מדליק את עצמו.
דניאלה: יש את הטיבטים. יש את הטיבטים.
ירון: שהוא מדליק את עצמו, הכומר הטיבטי המפורסם שהוא שופך על… על עצמו, וכו' וכו'. אז יש גם הפגנות מהסוג הזה, הפגנות יחיד.
דניאלה: האביב הערבי התחיל מהפגנת יחיד.
ירון: האביב הערבי… נכון, אז יש גם הפגנות כאלה, אבל הן כנראה פועלות על איזה חומרי נפץ מוכנים. זה פתיל שמדליקים אותו.
דניאלה כן, זה איציק סעידיאן.
ירון: עכשיו אני רוצה לומר משהו על הסיכוי של הפגנות. כן, הפגנות זה סיכוי קטן מאוד לדעתי, בסך הכל. סיכוי קטן, בדמוקרטיות בעיקר, וגם לא. מפני שיש הבדל עצום בין מפגינים שהתנפלו על הבסטיליה, סנקילוט, בלי תחתונים ובלי… היה להם קלשונים ומגלים, אני יודע מה היה להם. והם נלחמו, נניח, מול אבירים בשריונים. חרבות, ואולי גם רובים פרימיטיביים, מול קלשונים ומגלים. זה יחסי הכוחות. אז שלושה איכרים יכולים להרוג אביר אחד.
דניאלה: כן.
ירון: אבל מאה איכרים אינם יכולים להרוס טנק אחד. ולכן הכוח שבידי השלטון המודרני, השליטה באמצעי הביון, בטלפון, ברדיו, לבין המון מתמרד, או המון מפגין, הם שונים לחלוטין מאשר בתקופות קודמות, כאשר השלטון לא היה חזק כל כך.
דניאלה: אבא, זה נורא מדכא מה שאתה אומר.
ירון: זה באמת מדכא, אבל לדעתי…
דניאלה: זה מאד מדכא.
ירון: את יכולה לראות את סוריה.
דניאלה: אבל איך אתה מודד את זה? אתה יכול להגיד, ההפגנות בסופו של דבר, הן הופכות להיות איזה מין להט תודעתי, שמשנה את הכיוון.
ירון: זה נכון. רק אם יש סכיזם, אם יש פיצול בתוך הצמרת, אם הצמרת נבהלת.
דניאלה: בסדר?
ירון: ונסוגה. רק אז.
דניאלה: אוקיי, על זה אנחנו בונים.
ירון: אבל תראי, למשל, שלטון נחוש כמו של אסד בסוריה. התחיל מהפגנות.
דניאלה: נכון, כולם חשבו שזה ייגמר.
ירון: כולם חשבו שזה ייגמר.
דניאלה: נכון.
ירון: לא, לא נגמר. השלטון יותר חזק.
דניאלה: גם טורקייה.
ירון: וגם פה, אגב, גם פה, אגב, אם המשטרה תתרגז באמת, והמשטרה כבר מתחילה להתרגז כי מעליבים את השוטרים. והשוטרים לא באים מחוגי הפרופסורה, אין להם MA באפלטון ואריסטו. מעליבים אותם, קוראים להם נבלות, בסוף מישהו ישליך עליהם אבן, והם כבר עכשיו שונאים את המפגינים.
דניאלה: אני רואה את זה במו עיניי, איך האלימות של המשטרה מתגברת.
ירון: את רואה את זה. נכון… אני חושב על השוטר, המסכן הזה, עם השריון הזה שלו בחום הנורא הזה של 40 מעלות, שאיזה אינטליגנט מצפון תל אביב גם מעליב אותו, כי הוא עושה את עבודתו, כי…
דניאלה: נכון.
ירון: את מבינה? ולכן צריך להיזהר, להגיש פרחים ולחייך אליהם. חס וחלילה שהמשטרה תהפוך באמת, ובצדק, לאויבת של המפגינים. ובצדק. את מבינה? זה איום ונורא יהיה. אבל באופן כללי אני אומר שאם השלטון הישראלי, אם הקואליציה הממשלתית לא תישבר, והמשטרה תישאר נאמנה לשלטונות, ההפגנות האלה בסופו של דבר ישברו לצערי הרב.
דניאלה: יופי, אבא. מקסים. אני לא מסכימה, אני חושבת שאנשים הולכים לא רק בגלל…
ירון: לא בגלל הכיף.
דניאלה: לא בגלל הכיף בדיוק, ולא בגלל… בגלל שאין ברירה. ואין ברירה, תמשיך להיות אין ברירה.
ירון: אני מקווה מאוד ש…
דניאלה: וזה כבר, זה כבר, תראה, זה כבר קרוב לארבע שנים שיש אנשים שמפגינים, כל הזמן.
ירון: אני רואה את זה בבית שלי. אני רואה את זה בבית שלי.
דניאלה: אז רק רציתי להגיד כי אני רוצה לסיים, שהיחידים, היחידים שלא נעים לי מהם בהפגנות זה הסוסים.
ירון: מה, מי?
דניאלה: הסוסים.
ירון: הסוסים.
דניאלה: הסוסים.
ירון: כן, נכון.
דניאלה: הסוסים השחורים המיובאים. הם מסוג פריזיאן, זה נקרא. יש בערך 70 סוסים למשטרה. אני לא מצליחה להבין איך סוס שבטבע הוא חיה כל כך פחדנית מטבעה, איך הצליחו להתאים אותה לפעילות מבצעית. אני פשוט, אני פשוט, ליבי נשבר עליהם.
ירון: מה את מציעה, לאמץ כלבים?
דניאלה: לא, אני לא חושבת שהחיות צריכות להשתתף בטמטום האנושי.
ירון: נכון. מה דעתך על ניצים?
דניאלה: אני לא יודעת, נכון שפעם קטפו, אומרים שזה בגלל שזה גבוה וזה טוב, כי השוטרים רואים מלמעלה. אני זוכרת שאני קטפתי תפוזים בקיבוץ עם אפרוני. שיביאו אפרונים ל…
ירון: אפרונים זה המכשירים האלה.
דניאלה: המכשירים האלה.
ירון: אפרונים.
דניאלה: זה נורא חמוד שהשוטר יעמוד על אפרוני.
ירון: את יודעת מה, וגם אפשר להסיע את זה.
דניאלה: ואפשר להסיע את זה.
ירון: אפשר לדרוס מפגינים.
דניאלה: אפשר לדרוס מפגינים, זה עוד יותר גבוה, זה יורד, זה עולה. אתה יכול לקחת, אתה יכול לתלות מפגינים למעלה.
ירון: זרנוקים.
דניאלה: אתה יכול זרנק… מה אתם רוצים מהסוסים האומללים האלה?
ירון: נכון.
דניאלה: זהו, אבא. זה… אז דווקא רציתי שזו תהיה תכנית משועשעת ולא הצלחנו.
ירון: כי זה לא משעשע כל כך.
דניאלה: ההפגנות?
ירון: כן, לא כל כך משעשע.
דניאלה: אנחנו נסיים כאן.
תודה למאיה קוסובר, העורכת שלנו, תודה למאזינות ולמאזינים. נזכיר שאפשר למצוא אותנו בישומון הבית של התאגיד ובשאר הישומונים.
אבא ירחם, תקריא בבקשה את שירו היפה והאקטואלי תמיד של יהודה עמיחי, "אני אדם יחיד".
[מוזיקה]
ירון: [מקריא]
"אֲנִי אָדָם יָחִיד, אָדָם בּוֹדֵד. אֵינֶנִּי דֶמוֹקְרַטְיָה.
הָרָשׁוּת הַמְבַצַּעַת וְהָאוֹהֶבֶת וְהַשּׁוֹפֶטֶת
בְּגוּף אֶחָד. רָשׁוּת אוֹכֶלֶת וְזוֹלֶלֶת, וּמְקִיאָה,
רָשׁוּת שׂוֹנֵאת וְרָשׁוּת כּוֹאֶבֶת
רָשׁוּת עִוֶּרֶת וְרָשׁוּת אִלֶּמֶת.
לֹא נִבְחַרְתִּי. אֲנִי הַפְגָּנָה, אֲנִי מֵרִים
אֶת פָּנַי כִּכְרָזָה. הַכֹּל כָּתוּב שָׁם. הַכֹּל,
אָנָּא, אֵין צֹרֶךְ לְהַטִּיל גַּז מַדְמִיעַ,
אֲנִי כְּבָר בּוֹכֶה. אֵין צֹרֶךְ לְפַזֵּר אוֹתִי,
אֲנִי מְפֻזָּר,
וְגַם הַמֵּתִים הֵם הַפְגָּנָה.
כְּשֶׁאֲנִי מְבַקֵּר אֶת קֶבֶר אָבִי, אֲנִי רוֹאֶה
אֶת הַמַּצֵּבוֹת מוּרָמוֹת בְּיָדִי
הֶעָפָר שֶׁמִּלְּמַטָּה:
הֵן הַפְגָּנָה גְּדוֹלָה."
[מוזיקה]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments