אבא תרחם - כישלונות

"אומרים שצריך להעז כדי להצליח, אני אומר שצרך להעז להעז כדי להצליח להצליח (ערן הדס) דומה כי אנשים מצליחים חייבים להחזיק בביוגרפיה שלהם לפחות כישלון מפואר אחד. "או שלא מספיק העזתי במהלך הקריירה שלי", עונה ירון, "או שהכישלונות שלי הם מתחום אחר לגמרי". "לא מדויק", צוחקת דניאלה ומזכירה לו מבחר כישלונות

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 05/08/2024.

[חסות]

[מוזיקה]

קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

ירון: [מקריא]

"אומרים שצריך להעז כדי להצליח

אני אומר שצריך

להעז להעז

כדי להצליח להצליח

אומרים שצריך לחלום ואז אפשר להעז

אני אומר שצריך

לחלום לחלום

ואז אפשר

להעז להעז

מה שלא אומרים

זה מה צריך כדי לחלום

אני אומר

שכדי לחלום לחלום

צריך לפחוד לפחוד

או לפחד לפחד

או לפחד לפחוד

או לפחוד לפחד"

דניאלה: צריך לפחוד לפחד, טוען ערן הדס, משורר, עורך ואמן מדיה דיגיטלית, בשיר שכמו מנסה לדייק את אותה תכונת הזנק של המבקשים להצליח. היי אבא.

ירון: שלום לך.

דניאלה: התוכנית שלנו הפעם תוקדש לכישלונות. כי כישלונות זה תחום מאוד, איך לומר, מעורר הערכה לאחרונה. [ירון מצחקק] במיוחד אם הוא שייך לאנשים שהצליחו. אני יכולה להגיד לך פשוט מה אמרת לי כשהצעתי לך את התוכנית.

ירון: כן.

דניאלה: אמרתי לך, "אבא, אני רוצה שנעשה תוכנית על כישלונות", ואז אמרת, "מעולם לא נכשלתי".

ירון: [צוחק] כן.

דניאלה: אז אמרתי לך, "אבא, אין דבר כזה, אנחנו נפשפש ונמצא".

ירון: אז, אז אני לא יכול להתחמק מלדבר ברצינות, אני נורא מצטער.

דניאלה: בסדר, בסדר, הנה, את הפתיחה הקומית עשינו, ועכשיו אתה יכול לדבר ברצינות, בבקשה.

ירון: טוב, אז אני אגיד ככה.

דניאלה: כן.

ירון: ראשית כל, ההענות לדבר על כישלונות, היא לא קשה לי בכלל, היא גם לא מביכה. מה שאני לא אוכל לומר, אני לא אומר, פשוט. מדוע אני, יש דברים שלא אומר? כי נדמה לי, ואני מקדים את המאוחר, שרוב מה שאני מונה בי ככישלונות, זה כישלונות מוסריים.

דניאלה: מממ…

ירון: זה עוולות מוסריות שגרמתי לאחרים, לפעמים גם לעצמי, אבל בעיקר לאחרים. ואני לא יכול להסגיר אותן, מפני שהודאה בהן תפגע באחרים.

דניאלה: אוקיי.

ירון: אני רק יכול לרמוז לך, שזה עניינים משפחתיים, למשל. היחסים שלי עם אמא שלך, היחסים שלי עם אחיך מחוץ לנישואים, ועניינים שכאלה. ואני לא יכול לדבר עליהם בגילוי לב, בסדרה של הסכתים שמיועדים לקהל הרחב. שזה עצוב מדי, זה עמוק מדי, ועל זה אני לא יכול לדבר. אז לכן…

דניאלה: אז אמרת עצוב מדי, אישי מדי, עלול לפגוע באחרים.

ירון: נכון.

דניאלה: אוקיי, בסדר.

ירון: נכון, נכון.

דניאלה: אני…

ירון: לא שביני לביני איני מודה בהם. אני מודה, אני יש לי, אני עושה חשבונות נפש. אבל לא את הכל, אני, לא על הכל אני יכול לדבר.

דניאלה: בסדר גמור, יכול להיות שאני אשאל אותך קצת, ומה שתרצה תענה.

ירון: עכשיו אני אֶשָּׁאֵל…

דניאלה: אבל אנחנו נתחיל דווקא במה שבדרך כלל, כשמתכוונים על כישלונות והצלחות, מדברים בדרך כלל על הצלחה. זה לא בצדק, אגב.

ירון: חומרית, קריירה.

דניאלה: חומרית או קרייריסטית, כן, מדברים על הדברים האלה. אגב, לא בצדק. זאת אומרת, המעמד של הכשלונות וההצלחות הוא… בדרך כלל המשקפת שהתרבות משימה על עיניה, היא בדרך כלל מכוונת לזה.

ירון: לא מזמן פנו אליי מאיזה הוצאה, ונקבו אפילו בשמו של מי שיכתוב את הספר העתידי, שבו אני מתבקש להשתתף.

דניאלה: כן.

ירון: שמשוחח עם 50 מצליחנים.

דניאלה: אהה…

ירון: ואני דחיתי את הבקשה הזאת.

דניאלה: כן.

ירון: כי אמרתי לו שאני מתעב את הספרים האלה של how to בכלל.

דניאלה: כן.

ירון: ומה אתה יכול ללמוד ממעמדו, נאמר, המקצועי של אדם כמוני? שמה? שהיה לי הרבה מזל? שהיה לי קצת כושר ביטוי? אני לא הכי מוצלח, ואני לא הכי פחות מוצלח, וזה הכל עניין של דימויים, ואתה רוצה שאני אספק לך…

דניאלה: נכון, גם יש פורבס, העיתון, אחת לכל שנה, יש לו 50 המצליחנים, אחר כך 50 מצליחנים ו-30…

ירון: ואתה רוצה שאני אספק לך סולם איך ללמוד מירון לונדון מה? להצליח בחיים? לא הצלחתי בחיים במיוחד.

דניאלה: אוקיי, זאת אומרת, אתה אומר, כישלון והצלחה הוא גם שאלה…

ירון: ראית איזה ענווה, את שמת לב לענווה שגלומה בתשובה?

דניאלה: כן, כן, כן. אתה צנוע ידוע, מה שנקרא. [מצחקקת]

ירון: נכון.

דניאלה: צנוע מפורסם מאוד.

ירון: והתשובה לזה היא, אתה יודע, אתה לא מספיק טוב כדי להיות צנוע.

דניאלה: [צוחקת] אתה, אתה לא.

ירון: בכלל, זה, זה מה שנוהגים לומר, כן.

דניאלה: אבל מה שרציתי להגיד, זאת אומרת שהצלחה וכישלון היא גם תלויית סביבה ותלויית הדברים שהגעת איתם.

ירון: עכשיו אני מפנה את השאלה לעצמי, טוב.

דניאלה: כן.

ירון: אז מה… אני חושב ככה, שאני בר מזל.

דניאלה: [מהמהמת בהסכמה]

ירון: מפני שאני לא הצבתי לעצמי אתגרים גדולים, ולכן לא נאלצתי להיכשל. וכאשר זיהיתי אפשרות לכישלון, פשוט שיניתי את המטרה. זה תכסיס של אנשים לא מוצלחים במיוחד, לא כאלה שבשיניים מטפסים על פסגת ההר, לא לכבוש את האוורסט עם התכונה הזאת. אבל זאת האמת, ולכן, כיוון שהחיים גם לא זימנו לי אתגרים, כמו, אני יודע, ניצול שואה, איך אני שרדתי כפרטיזן ביערות. לא, אני נולדתי בתנאים נוחים יחסית, למשפחה משכילה יחסית, לחם תמיד היה, מעמד חברתי גם כן היה, מבחינה סוציולוגית, וגם אפילו אקונומית במידה מסוימת. לא הייתי צריך לטפס על צוקים, מצוקים קשים, כן? אז לכן גם אין לי ניצחונות גדולים, וגם לא הפסדים גדולים, את יודעת, לא. לא נאבקתי, לא נכשלתי, ולא ניצחתי.

דניאלה: התאמת את שאיפותיך…

ירון: מדויק. התאמתי את שאיפותיי, פחות או יותר ליכולותיי.

דניאלה: ליכולות שלך?

ירון: כן.

דניאלה: אוקיי. אף פעם לא עבדת על משהו המון זמן שנכשל? לא היה לך…

ירון: המון זמן לא.

דניאלה: או השקעת כסף במשהו שמאוד האמנת בו?

ירון: לא… לא.

דניאלה: והסתבר שנכשלת?

ירון: לא, וגם במקומות שבהם נכשלתי, ברוב המקרים שיניתי מסלול, או מזלי זימן לי משהו אחר לנעוץ בו את שיניי. תראי, מה שמניתי בעצמי הרבה שנים ככישלון, אני אספר לך אם זה מעניין, ואם לא, אז תפסיקי אותי. אני הצטיינתי מאוד במלאכת הרדיו, כשהתחלתי לעבוד, כשהייתי… למדתי בבצלאל. ובעצם עזבתי את לימודי הגרפיקה היישומית, או איך קראו לזה, והצטיינתי כקריין, היה לי קול בריטון מתאים, ועברית מספיק טובה. ודי מהר… ואחר כך פתחנו ביחד עם חגי פינסקר, בעיקר, ויגאל לוסין ואחרים, את "היום הזה". "היום הזה" היה ה-Current Affairs, תוכנית "חדשות היום" הראשונה בארץ.

דניאלה: הדגל, תוכנית הדגל.

ירון: ואני הייתי, תוכנית הדגל, ואני הייתי המנחה והמגיש והמראיין, וגילו בי, וגיליתי בעצמי תכונות של מראיין טוב.

דניאלה: כן.

ירון: נורא הצלחתי, כי אז לא הייתה טלוויזיה. ואז הייתי בטוח, שחגי פינסקר, מנהלנו, התמנה למנהל הטלוויזיה הראשון, והייתי בטוח שאני אתמנה תחתיו. והיה לי ברור שאני אתמנה. היה לי כל כך ברור, שלא עלה בדעתי, לא עלתה בדעתי אפשרות שמישהו יטיל בזה ספק שאני המתאים ביותר. הייתי איש מאוד צעיר, בן 27. ואז לא בחרו בי, בחרו במישהו אחר. לאכזבתי התברר לי שלא רק הממונים הפוליטיים לא רצו בי, מסיבות פוליטיות בעיקר, אלא גם חבריי לא רצו בי. וזה פשוט הרג אותי.

ואז לקח אותי יצחק רועה, המנוח, שהיה איש נפלא, ומגיש תוכנית נפלאה, בסגנונו המיוחד והיה כפוף לי במסגרת היותי איש בכיר במערכת. ואמרתי לו, "יצחק, תגיד לי, למה אתם לא רציתם בי כמנהל? [דניאלה מצחקקת] הרי זה ברור שאני המתאים ביותר לתפקיד הזה, ואם אני לא אהיה, העסק ייהרס". הוא אמר לי, "אי אפשר לסבול אותך". אמרתי לו, "מה? איזה פגם מוצאים בי?"

דניאלה: יחסי אנוש.

ירון: אומרים לי, אומרים לי, "אתה מנהל ישיבה בבוקר, ומי שמאחר בדקה אחת אתה יוצא מדעתך, אסור לאכול סנדוויצ'ים בזמן ישיבת הבוקר. מי שמע על דבר כזה שאסור לאכול סנדוויצ'ים? ובכלל אין לך שום חוש הומור כשאתה מתכנן את מלאכת היום".

דניאלה: טוב, אבל זה נשמע קצת כמו מחמאות, אתה כרגע מחמיא לעצמך. ואתה היית קפדן ומסור מדי.

ירון: קפדן רציני מדי.

דניאלה: כן.

ירון: ובעיקר כנראה חסר הומור לחלוטין. זאת אומרת, חסר אורך רוח, זה רק אנשים צעירים. ואז אני נדרתי, במשך תקופה ארוכה, שאני לעולם לא אנהל דבר. עד שצצה אמביציה אחרת, אבל מה קרה מהכישלון הזה? שלחו אותי לפריס בתור כתב הרדיו והטלוויזיה. ושלוש וחצי שנים הייתי בפריס, שבשנים ההם זה היה משאת נפש שכמעט אין להשיג אותה. כי היה קשה לצאת מהארץ, ועוד לגור בבירה, בבירת התרבות האירופית, את יודעת.

דניאלה: כן.

ירון: זה מתנה…

דניאלה: הדבר המדהים ששלחו אותך בלי שידעת צרפתית. וזה גם סוג של…

ירון: זה חוצפה ממדרגה ראשונה, היה.

דניאלה: גם חוצפה שלך לחשוב שאתה יכול לעשות את זה.

ירון: ללא שום ספק, לא היה לי שום ספק. והם שאלו אותי, זה היה, מי ששלח אותי, היה מנהל ה… רשות השידור. "תגיד, אבל אתה לא יודע צרפתית". אמרתי לו "אני אלמד" אני אומר. "אבל עוד חודשיים מתחילה, אתה צריך להתחיל לעבוד". -"אני אלמד בחודשיים צרפתית". גם זה נשמע רע, זה הולך וזה נהיה גרוע יותר ויותר, הסיפור על הכישלונות. אני אתן לך עוד דוגמה לכישלון.

דניאלה: התכנית היא איך, איך מתייהרים דרך כישלונות.

ירון: אז אני…

דניאלה: רגע, אבא.

ירון: נכון, רגע, לא…

דניאלה: אני רוצה להזכיר לך, בכל זאת היו לך כמה כישלונות.

ירון: לא.

דניאלה: אחד היית… למה לא?

ירון: נו אז תגידי, תוכיחי.

דניאלה: אוקיי, אז היית מנהל… היית מנהל ברשות השידור, מנהל הדרמה והטלוויזיה, די גרוע, נכון? לא הייתה לך את היכולת להבין בעצם מה הצופים רוצים, היה שם איזה…

ירון: לא זאת הייתה הבעיה.

דניאלה: לא היית… גם זאת הייתה?

ירון: הבעיה הייתה שברשות השידור, בשעתו, אי אפשר היה. קדם לי עודד קוטלר בתפקיד.

דניאלה: כן.

ירון: ובו אי אפשר להטיל את האשמה הזו.

דניאלה: אני לא מבינה, אני לא מבינה, עכשיו כל כישלון שאזכיר לך, אתה תסביר למה זה לא אשמתך?

ירון: אני חושש שכן, [דניאלה צוחקת] מפני ש… מפני ש… זה לא… אי אפשר היה לעשות דבר.

דניאלה: אוקיי, התוכנית האחרונה שעשית עם גאולה אבן, גם כן הייתה, הייתי אומרת, די כישלון.

ירון: כן, זה היה כישלון מוחלט. והכישלון המוחלט היה בכך שאני לא זיהיתי, שלא תיתכן הגשה משותפת של גאולה, שאני מאוד מכבד ומאוד מחבב, היא ידידה שלי, אבל שנינו ביחד זה פשוט נורא לא מעניין.

דניאלה: מממ…

ירון: ואת העניין הזה תפסתי די מהר, אבל קיוויתי שאנחנו נצליח לתקן את זה, אבל גאולה היא אדם מאוד שמרני, וקום איל פו כזה. אני איש אחר, אבל ה… ואני מבוגר ממנה בערך פי שניים, מה שיכול היה, אולי, ליצור ניגודים מעניינים או תפיסות אחרות של אותה מציאות, היא אומרת דבר מה מעניין על המציאות ואני דבר אחר.

דניאלה: פרובוקטיבי, בעיקר פרובוקטיבי.

ירון: אנחנו מתקוטטים, זה פשוט לא קרה.

דניאלה: כן.

ירון: ואני הבנתי די מהר שזה כישלון, הכישלון הוא שלי, בראש ובראשונה.

דניאלה: אוקיי, אז הנה, אז אתה רואה, אז אנחנו בכל זאת נזכרים בכמה כישלונות, אבל יותר מעניין אותי…

ירון: הכאב אחרי הכישלון.

דניאלה: בדיוק.

ירון: אין כאב.

דניאלה: זהו.

ירון: שום כאב, אני אלוף ההתנחמות.

דניאלה: איך?

ירון: לא יודע, אני מיד מוצא עניין אחר, ואומר, "וואט דה פאק? מה זאת אומרת? מה זה משנה כל כך? אני רעב ללחם? אז נעשה משהו מעניין אחר". אין לי איזה מטרה רחוקת טווח, למצוא את מבנה הגביש, או לגלות את החיידק שטרם גילו אותו.

דניאלה: אז זהו, אז אני חושבת שחלק מהיכולת להתמודד עם כישלון, זאת אומרת, כי לא השקעת המון בפרויקט שנֶכשל. זאת אומרת, זה לא שהשקעת בו…

ירון: נִכשל.

דניאלה: בפרויקט שנִכשל, לא השקעת בו עַשרות שנים, ואז…

ירון: עֵשרות. [מתפקע מצחוק]

דניאלה: אבא, אתה נכשלת כישלון חרוץ.

ירון: בחינוך.

דניאלה: בחינוך, בדיוק.

ירון: נכון.

דניאלה: ביכולת ללמד אותי עברית תקנית, נכון?

ירון: כן. נכון, זה עשה…

דניאלה: איך אתה מרגיש בקשר לזה?

ירון: איום ונורא, אני מתחרט נורא, ואני בכל פעם מייסר את עצמי.

דניאלה: איום ונורא, הבנתי.

ירון: למה אתה מעיר לאנשים? מה אכפת לך איך הם מדברים, לעזאזל? ומה קרה? מי קבע מה זה עברית תקינה?

דניאלה: לא, כי מקודם אמרת שאתה מתנחם במהירות, כאן לא.

ירון: הנה, במהירות עצומה.

דניאלה: הבנתי.

ירון: הנה, כבר שכחתי את העוול שגרמתי לך. [דניאלה צוחקת]

דניאלה: הבנתי, אוקיי, אז…

ירון: איפה עמדת? נקשור לך את חוט המחשבה?

דניאלה: כן.

ירון: כן, אז אני יכול להציל אותך, הנה, אני אספר לך על כישלון…

דניאלה: לא צריך להציל אותי, אני לא צריכה הצלה.

ירון: בסדר, אז אני אספר לך סיפור. הייתי אחד החיילים הגרועים ביותר שידע צה"ל מתקופת טרומפלדור ועד הר-ציון ועד ימינו ועד בכלל. אבל בשלב מסוים, ממש לקראת סוף השירות, או שנה לפני השירות, החלטתי שאני מוכרח להיות קצין. קצין קרבי כבר לא יכולתי להיות מסיבות כאלה ואחרות, אז שלחו אותי, הסכימו, במקום שאני בו שירתתי, כנראה כדי להיפטר ממני, לשלוח אותי לקורס קציני מנהלה. מנהלה? מנהלה. וה…

דניאלה: זה נורא משפיל, אבא, מי רוצה להיות קצין?

ירון: אני הייתי מוכרח, הייתי מוכרח להיות קצין. כי הייתי טר"ש, ואני לא יכול לגמור את הצבא בטר"שות. לא אני. לא בן למשפחת ל…

דניאלה: להיות קצין, להיות קצין מנהלה זה יותר גרוע…

ירון: נכון, נכון.

דניאלה: לסרב מטעמי מצפון.

ירון: נכון, אבל אני הייתי מוכרח לעשות משהו עם עצמי בצבא, משהו, לא חשוב מה. ואז שלחו אותי למבחני… למבדקי קצונה בתל השומר. והמבדק בין השאר היה, כמה מועמדים כמוני, אספו אותנו במקום שבו הירוו איזה שטח אדמה במים, ויצרו ביצה. וליד הביצה ערמו בולי עץ וחבלים. ופסיכולוגית של צה"ל, של מחלקת המיון, אני יודע, וואטאבר, ישבה עם פנקס, ועקבה אחרינו. המשימה שלנו הייתה לצלוח את הנהר.

דניאלה: כן.

ירון: הביצה, זה נהר.

דניאלה: כן.

ירון: בעזרת הקורות והחבלים. שיהוו גשר ביילי כזה, כן.

דניאלה: הבנתי.

ירון: ואז אותם 10, 20 נבחנים, התחילו לצעוק, [בצעקה] "תדחוף משם, תיקח את הבול, אידיוט שכמוך, מה, אתה לא רואה שזה לא עובד? זה נופל לתוך המים, תפוס את זה חזק".

דניאלה: אז היה כנראה מבחן מנהיגותי, לראות איך אתה מסתדר בקבוצה.

ירון: בדיוק, כדי לראות מי תופס מנהיגות.

דניאלה: הבנתי, אני כבר יודעת מה התשובה.

ירון: בסדר.

דניאלה: אוקיי.

ירון: ואני עמדתי, ולא הבנתי למה הם צועקים זה על זה, והיה לי ברור לגמרי שאני לא משתתף בתחרות המנהיגות הזאת.

דניאלה: כן.

ירון: בסוף העניין שאלו אותי, "תגיד, לונדון, למה אתה לא… מה, איפה, מה… למה אתה לא אומר כלום?" אמרתי, "אני מנהיג מסוג אסטרטגי, ראשית כל אני אגיד לכם איך לצלוח את הביצה, ללא גשר. תיכנסו למים, הם רדודים, ואנחנו נפתיע את האויב בלי גשר". ואז אמרו לי, "אבל זה לא התנאים של המשחק", "זה לא מה שאמרו לנו". אמרתי, "אני חושב מחוץ לקופסא, אני לא קצין לקרבות רגילים, אלא למשימות אסטרטגיות גדולות".

דניאלה: הבנתי.

ירון: "והראש שלי לא בנוי למשימות הקטנטנות האלה, שעבורם אני נותן לאחרים להיכשל".

דניאלה: אני רואה איזה חוט מקשר בין התדהמה שלך מאי המינוי של הרדיו ל…

ירון: מאי המינוי לקצין.

דניאלה: זה אותו דבר. כל מה שקשור ליחסי אנוש, מנהיגות, כנראה ששם אתה פחות טוב. אני רוצה לעבור איתך רגע על סוגים שונים של כישלונות, נעבור במהירות אחד-אחד, ופשוט תגיד לי איך אתה היית מגדיר את עצמך מ-1 עד 10, בסדר?

ירון: כן.

דניאלה: איך אתה בתחום הכלכלי?

ירון: 10.

דניאלה: בתחום הכלכלי, אבא. מכירה, קנייה של דברים, כאילו, הבנה של מה כדאי לקנות, למכור.

ירון: כמו בדברים אחרים.

דניאלה: ובמה כדאי להשקיע את הכסף. תשובה קצרה, אבא, אין לנו הרבה זמן.

ירון: ברור, ברור, אני טוב מאוד בתיאוריה כלכלית, [דניאלה מצחקקת] אבל מעולם לא הצלחתי למכור משהו בסכום יותר גבוה מאשר קניתי אותו. בדרך כלל זה ההפך. [צוחק]

דניאלה: אוקיי. כישלון. איך אתה בתחום הרומנטי?

ירון: בתחום הרומנטי? אני לא אוהב את המילה רומנטיקה, ראשית כל.

דניאלה: יחסים, יחסים.

ירון: יחסים, עיסקות סמויות בין גבר לאשה.

דניאלה: עיסקות סמויות בין… יפה.

ירון: חוזים סמויים…

דניאלה: כן.

ירון: אפשר לקרוא לזה.

דניאלה: כן.

ירון: אני חושב שאני מצליח.

דניאלה: אני גם.

ירון: אני מצליח, כן.

דניאלה: אני גם.

ירון: חייתי 50 שנה עם אמא שלך.

דניאלה: לדעתי באופן בלתי מוצדק, אתה מצליח, זאת אומרת. אין…

ירון: לא, זה לא חשוב. [דניאלה צוחקת] יכול להיות שאני נבל מצליח, אבל בסדר, מצליח. לא זה את שואלת אותי.

דניאלה: אני חושבת שההצלחה שלך מעידה יותר על טמטומו של המין הנשי מאשר על יכולותיך הגבוהות.

ירון: על יפי קומה, על יפי קומה.

דניאלה: כן, בדיוק. אוקיי. ממש במשפט, למרות שזה נושא נושא, בתחום ההורי.

ירון: בתחום ההורי?

דניאלה: כן.

ירון: את נתת לי ציונים, לא פעם אחת, את ואחיך, הגדול. אמרתם שהייתי אב די מחורבן.

דניאלה: כן.

ירון: אני חושב שהשתמשתי בהסתייגות הזאת די, ואני הולך ומשתפר ואני בהחלט סבא ראוי בגילי המופלג.

דניאלה: נכון. נכון. היכולת לנווט את ספינת החיים, או אני לא יודעת מה, ניהול חיים, כאילו, לבוא…

ירון: שזה מה זה אומר?

דניאלה: בסיכום, על ערש דווי, מה אתה אומר?

ירון: כן, מה?

דניאלה: הצלחת בחיים?

ירון: אני לא יודע איך למדוד את זה, מה זה להצליח? אני…

דניאלה: אסירות תודה אולי? כאילו, התחושה של…

ירון: אז כן, יש לי תחושה של אסירות תודה, אני חושב שאני…

דניאלה: כי אסירות תודה נובעת מהתחושה שקיבלת משהו.

ירון: אבל אסירות תודה למי? כיוון שאני אתאיסט. אני אסיר תודה…

דניאלה: לא משנה, יש לנו אסירות תודה בלי קשר.

ירון: טוּב מזלי.

דניאלה: טוּב מזלך, אוקיי.

ירון: זה מזלי שיחק לי, אין לי שום ספק.

דניאלה: בסדר, אבא, אני חושבת שאם אנחנו מחשבים את הפרמטרים, אז בסדר, מצבך לא רע, לא?

ירון: מצוין, מצוין.

דניאלה: אוקיי.

ירון: כן, אני מדוכא רק חצי יום, ביממה. [דניאלה צוחקת] ודואג במחצית השנייה. דואג לכם, דואג למצב האומה.

דניאלה: זה נקרא להיות היום ממוזל, אבא.

ירון: זה נקרא להיות ממוזל, כן.

דניאלה: זה נקרא היום להיות ממוזל.

ירון: אין לי, אין לי אף קרוב חטוף.

דניאלה: בדיוק.

ירון: ואף אחד שהיה בנובה.

דניאלה: ממש.

ירון: נכון.

דניאלה: ממש, ממש.

ירון: זה מזל גדול.

דניאלה: טוב, אז נסיים כאן. ואנחנו נסיים בשיר יפה יפה של קוואפיס, הוא נקרא "העיר". אני בחרתי שיר אחר, אבל מכיוון שאתה מאוד מאוד אוהב את השיר הזה, אז אמרת…

ירון: אני אוהב את קוואפיס.

דניאלה: "בואו נדחוף את השיר הזה לתוכנית כישלונות". אבל רק נז…

ירון: השיר הידוע ביותר שלו זה "איתקה", ויש דמיון בין שני השירים.

דניאלה: נכון, אבל שם הוא שולח אותך למסעות, וכאן הוא אומר לך, גם אם תצא למסעות, זה לא משנה כלום, אתה יכול להישאר בעיר שלך, אותם הרפתקאות תעבור שם.

ירון: אבל ב"איתקה" זה לא מסע אמיתי, זה כל מסע שהוא.

דניאלה: נכון.

ירון: אז גם פה…

דניאלה: נכון.

ירון: העצה היא, אתה יכול להחכים גם בישיבתך במקום אחד.

דניאלה: שלא היעד, לא היעד תקבע, תקבע את…

ירון: לא היעד, נכון. אלא הדרך, כן.

דניאלה: בדיוק, בדיוק. נודה למאיה קוסובר, העורכת שלנו, תודה למאזינות ולמאזינים. אפשר למצוא את כל הפרקים הקודמים שלנו ביישומונים הקרובים אליכם, ואנחנו ניפגש בפרק הבא.

[מוזיקה]

ירון: [מקריא]

"אַתָּה אוֹמֵר: 'אֵלֵךְ לְאֶרֶץ אַחֶרֶת, אֵלֵךְ לְיָם אַחֵר,

אֶמְצָא לִי עִיר אַחֶרֶת יוֹתֵר יָפָה מִזֹֹּאת

לְכִשָּׁׂלוֹן מוּעָד כָּאן כָּל שֶׁאֶרְצֶה לַעֲשׂוֹת

כְּמוֹ מֵת בְּתוֹךְ קִבְרוֹ כָּאן לִבִּי נִרְקָב.

כָּאן שֻׁתְּקָה רוּחִי וּמְעוּפָהּ עֻכַּב,

בְּכָל אֲשֶׁר אֶפְנֶה, בְּכָל שֶׁאוּכַל לִרְאוֹת

אֲגַלֶּה כָּאן רַק אֶת חָרְבוֹת חַיַּי הַמַּשְׁחִירוֹת

בְּעִיר זוֹ שֶׁבָּהּ כָּלוּ שְׁנוֹתָי כֹּה מַהֵר'.

לֹא תְּגַלֶּה מָקוֹם חָדָשׁ, כָּל חֲלוּפָה הִיא מְדֻמָּה

הָעִיר תֵּלֵךְ בְּעִקְבוֹתֶיךָ. לְעוֹלָם תִּסֹּב

בְּאוֹתָם הָרְחוֹבוֹת, בְּאוֹתָן שְׁכוּנוֹת הַזִּקְנָה תֶאֱרֹב

שְׂעַר רֹאשְׁךָ יַלְבִּין בְּאוֹתָן דִּירוֹת.

תָּמִיד תִּהְיֶה בָּעִיר הַזֹֹֹּאת. אַל תְּקַוֶּה לִתְמוּרוֹת -

אֵין סְפִינָה בִּשְׁבִילְךָ, דֶרֶךְ מִכָּאן תְּחַפֵּשׂ אַךְ שָׁוְא

כִּי כְּשֶׁכִּלִּיתָ אֶת יָמֶיךָ כָּאן וְעַכְשָׁו

בְּפִנָה נִדַּחַת זוֹ, כִּלִּיתָ אוֹתָם עַל פְּנֵי כָּל הָאֲדָמָה."

קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה