אבא תרחם - היורו פינת לונדון

"כשקבוצתו האהובה משחקת כדורגל מול קבוצה רומנית, בתו שואלת: אבא, תהיה בעד שתי הקבוצות?" (אילן ברקוביץ') איך משפיעה התעצמות הימין הפשיסטי באירופה והיחסים בין המדינות על המתרחש באצטדיונים, על רמת האלימות ועל טירוף האוהדים? פרק ספיישל על כדורגל עם מעט כדורגל (והרבה אמוציות). אורח מיוחד: יואב זהבי לונדון

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 08/07/2024.

[פרסומת]

אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

[מוסיקת פתיחה]

ירון: [מקריא]

"הַמְּשׁוֹרֵר הָאַשְׁכְּנַזִּי הָאַחֲרוֹן כְּבָר לֹא בְּעַד רוֹמַנְיָה

מֵאָז פָּתַח תֵּבַת פַּנְדּוֹרָה

הַקְּלָפִים הִתְעַרְבְּבוּ מֵחָדָשׁ וְעַכְשָׁו הוּא כְּבָר

חַשְׁדָן כְּלַפֵּי הַחִיּוּכִים הָרוֹמָנִים שָׁאַף פַּעַם לֹא נִתְּנוּ בִּמְסּוֹרָה

וְהַשָּׂפָה שֶׁכָּל כָּךְ מֻכֶּרֶת לוֹ כְּבָר הוֹפֶכֶת מִנְסָרָה.

כְּשֶׁקְּבוּצָתוֹ הָאֲהוּבָה מְשַׂחֶקֶת כַּדּוּרֶגֶל מוּל קְבוּצָה רוֹמָנִית

בִּתּוֹ שׁוֹאֶלֶת:

"אַבָּא, תִּהְיֶה בְּעַד שְׁתֵּי הַקְּבוּצוֹת?"

וְהוּא מֵשִׁיב: "הַפַּעַם לֹא", אַךְ לֹא מַסְבִּיר לָהּ דָּבָר,

הִיא עוֹד קְטַנָּה, וְחוּצְמִזֶּה אֵיךְ יַסְבִּיר לָהּ בְּרֶגַע אֶחָד

אֶת מָה שֶׁמַּעֲרֶכֶת חִנּוּךְ שֶׁל לְמַעֲלָה מִשִּׁשִּׁים שָׁנָה מָחֲקָה?

כָּל אֶחָד וְהַזְּמַן שֶׁלּוֹ לִפְתֹּחַ אֶת הַתֵּבָה"

דניאלה: המשורר האשכנזי האחרון הוא ד"ר אילן ברקוביץ', משורר ומבקר שירה ממוצא רומני, דובר רומנית. הוא אמנם די צעיר כדי להיות האשכנזי האחרון, אבל כנראה מספיק מבוגר כדי להתעניין בתולדות משפחתו. אני בחרתי את השיר הזה בדיוק בגלל הסיבה שביקשנו מיואב זהבי לונדון להתארח אצלנו, שמלבד היותו אח שלי והבן של אבא שלי, הוא משמש ככתב ומגיש חדשות חוץ של התאגיד, שתמיד התעניין בתפר שבין פוליטיקה, סוציולוגיה לכדורגל. אז ברוכים הבאים לגרסת האצטדיונים של הקרדשיאנס. אני בכלל לא ידעתי שהיה את היורו עד שלדעתי, אבא, אתה אמרת לי.

ירון: כן. תראי, ב-2020 הסטטיסטיקה על מספר הצופים במשחק הגמר היה מחצית האנושות. ארבעה מיליארד אנשים צפו במשחק אחד, בהו ב-22 שחקנים שמתרוצצים על מגרש ירוק.

יואב: אהמ.

ירון: עכשיו, כשאני קראתי את הסטטיסטיקה, לא אמרתי למשמע אוזניי. כלומר, דווקא במאורע כזה, שהוא מאורע פסיבי, הרי הצופים לא מעורבים בו, הם צופים. זה המאורע המרכזי באנושות שבה הם צפו. עכשיו, מה יש בעניין הזה שהוא כל כך מרתק?

יואב: אז נדמה לי שהיום, כפי שאתה ודאי יודע, הטלוויזיה השתנתה, היא לא מה שהייתה בימים שלך, וכשאנשים צורכים טלוויזיה, זה קורה בעיקר כשיש אירועי מדיה. למשל, מלחמה בעזה. למשל, אירוויזיון. למשל, כדורגל. 90 דקות או 120 של עלילה מתפתחת, שאף אחד לא יודע מה יהיה בסופה, לפעמים גם בתחילתה. וזה, בסופו של דבר, נדמה לי, מה שמרתק את האנשים. הרי אתה רואה סיפור בשידור חי, ואם לא תצפה בסיפור הזה בשידור חי, אתה תפספס את כל הסיפור. כי אין פה עניין של ספוילרים או טיזרים, יגלו לך את כל העלילה, ואתה רוצה להיות חלק ממנה, גם כדי להרגיש שאתה מחובר לאנושות, כי זה קודם כל אירוע תרבותי, כמעט כלל אנושי בעיניי. זו הדת, בעיניי לפחות…

דניאלה: הכי גדולה.

יואב: הכי גדולה בעולם. הכי חשובה בעולם. והכי טובה בעולם.

דניאלה: תגיד, יואב, ותגיד, אבא, אנחנו חייבים להיות בעד קבוצה כדי ליהנות ממשחק?

יואב: גם אם אני לא בעד אותה קבוצה בשגרה, אני כן מייצר לעצמי איזושהי אהדה.

דניאלה: בזמן… בדיוק, אוקיי.

יואב: שאגב, לפעמים יכולה להשתנות בזמן המשחק [מגחכים] בהתאם למה שקורה.

ירון: אה, באמת?

יואב: כן, בדרך כלל אלה שגרועים יותר אני בעדם, זה ככה קורה בדרך כלל.

ירון: אז זהו… אז אני, ראשית כל, אני בעד האנדרדוג, כמובן. אז למשל, אומות גדולות, האומות הגדולות באירופה - ספרד, צרפת, גרמניה, אנגליה…

דניאלה: כן

ירון: שמתקוטטות עם מדינונת כמו קרואטיה, שיש בה ארבעה מיליון תושבים בקושי, כמובן שאני בעד קרואטיה.

דניאלה: כן.

ירון: אבל אז אני מתחיל לחשוב…

דניאלה: זה ה"בני סכנין" שלנו.

ירון: נכון. נכון. סכנין. אני בעד סכנין.

דניאלה: כן.

ירון: עכשיו, מיד אני נזכר בהיסטוריה. אני…

יואב: בדיוק.

[דניאלה צוחקת]

ירון: אני מתעב את קרואטיה.

יואב: בהחלט.

ירון: קרואטיה נכבשה על ידי הנאצים, ושיתפה פעולה איתה בתנועה הפוליטית שנקראה "אוסטאשה". היא השמידה במהלך המלחמה מאות אלפי סרבים, עשרות אלפי יהודים, צוענים. פאבליץ', נדמה לי, היה מנהיג המפלגה הזאת.

יואב: אנטה פאבליץ'.

ירון: אנטה פאבליץ'. שם היה, נדמה לי, מפעל ההשמדה…

דניאלה: כן

ירון: השיטתית היחיד מחוץ מפולין, גרמניה, אוסטריה.

יואב: במחנה יאסנובאץ, נכון?

ירון: במחנה יאסנובאץ, בדיוק. אבל…

דניאלה: אוקי, אז ההיסטוריה נכנסת לך לתוך המשחק…

ירון: נכון.

דניאלה: ואתה עסוק בשיקולים היסטוריים.

ירון: אבל לעומת זה, לקרואטיה יש כוכב. מודריץ', שהוא רזה, מכוער, ואתה אומר "אדם כזה לא יכול לשחק כדורגל נגד ענקים". הוא אחד השחקנים הגדולים באירופה. מה אשם מודריץ' בפאבלוץ', או ב… ב… במחנה הריכוז, מה הוא אשם? אז אני מיד מעביר את האהדה לקרואטיה. אבל אז אני נזכר במוסוליני. בקיצור…

דניאלה: אוקיי.

ירון: אני מתעסק בהיסטוריה. אגב, הם שיחקו בלייפציג את המשחק הזה.

יואב: נכון, איטליה נגד זה.

ירון: אז אני…

יואב: נגיד איטליה נגד קרואטיה. פשיזם נגד פשיזם.

ירון: לא רק זה.

דניאלה: אז מה…?

יואב: אבל מצד אחד זה. אבל מצד שני זה נאציזם נגד פשיזם, זה לא סתם.

ירון: נכון.

דניאלה: אז מה אתם עושים במקרה כזה?

ירון: הדבר הראשון…

יואב: איטליה. אני איטליה.

דניאלה: איטליה?

ירון: הדבר הראשון, אני רואה את המגרש בלייפציג. אני אומר, לייפציג זה עירו של באך ושל מנדלסון. [דניאלה מגחכת] ואני הייתי ב-2020 [כך במקור], ביום שבו פוצצו את מגדלי התאומים, אני הייתי בלייפציג. במקרה לגמרי.

דניאלה: הבנתי. אז באך? באך עוזר לך ליהנות מהמשחק כדורגל, ובגלל זה אתה…?

ירון: אני לא אומר שהוא עוזר לי…

דניאלה: הבנתי.

ירון: אבל לשם נגררות המחשבות שלי. אני רוצה להיות בעד מישהו.

דניאלה: אוקיי. אז רגע. אבא, אני גם רוצה רגע לשאול משהו את יואב. אפרופו ה… עונת הבחירות באירופה, נכון?

יואב: כן.

דניאלה: אנחנו ממש אה… זה. אז…

יואב: אנחנו קוראים לה, למה שקורה השנה בדסק החוץ, "שנת הבחירות הגדולה".

דניאלה: אוקיי.

יואב: כי יש בחירות בכל מקום כמעט בעולם בשנה הזאתי, חוץ מבישראל, אגב. נדמה לי.

דניאלה: אוקיי, נכון.

[צוחקים]

יואב: לא, אבל לא, לא, לא רק חוץ מישראל. יש בהרבה מקומות.

ירון: יש לנו עוד תקווה…

יואב: יש תקווה. כן.

דניאלה: אבל יואב, זה לא רק זה. יש גם נטייה חזקה למפלגות לאומניות, נכון? בעלות גוון פשיסטי.

יואב: כן.

דניאלה: אני רוצה להבין איך זה מתבטא היום, כשאתה צופה במשחק? ואיך זה משפיע על היורו?

יואב: אז אני חושב שיש לזה את הגוון של החצנה של הגאווה הלאומית על סף הגזענות, ואת הצד השני של זה, שזה הצנעה של הפטריוטיות, שזה בעיקר קורה בגרמניה, תכף ניגע בזה, אבל רואים את זה בכמה מקומות. למשל, יש שיר, טכנו נדמה לי, או משהו כזה מסוף שנות ה-90, של איזה אמן, לדעתי איטלקי, שבשנים האחרונות הלבישו עליו את המילים Ausländer Raus, שזה אומר "זרים החוצה" בגרמנית. עכשיו, השיר הזה הפך להיות מאוד מאוד פופולרי בקרב חלק מהאוהדים של כמה מהנבחרות. ואתה רואה, את רואה למעשה את הדבר הזה בא לידי ביטוי, בנבחרות שזה לא מאוד מפתיע לראות בהן את הדבר הזה בא לידי ביטוי. למשל נבחרת הונגריה, שלפני כמה ימים, ראינו את האוהדים שלה הולכים, לדעתי כמה אלפים מהם, ופשוט שרים את השיר הזה ברחובות אחת הערים בגרמניה. ראינו כמה מהאוהדים של נבחרת אוסטריה, ששם אגב, בבחירות לפרלמנט האירופי שנערכו לפני כשבועיים, ניצחה מפלגת החירות, שהיא מפלגה, נקרא לה מפלגת ימין קיצוני עם עבר נאצי, או אולי נרכך את זה ונגיד נאו-נאצי. וגם ראינו אוהדים, למשל, של נבחרת אוסטריה, שעמדו עם שלט באחד המשחקים שעליו היה כתוב "דיפנד יורופ". מה זה "דיפנד יורופ"? "דיפנד יורופ" מההגירה.

דניאלה: אוקיי.

יואב: מתיאוריית "ההחלפה הגדולה", שבה חלק מהמפלגות האלה מאמינות.

ירון: תגיד, אבל, מדינה כמו יוגוסלביה?

יואב: כן.

ירון: שלתקופה מסוימת בהיסטוריה שלה, הם היו עם אחד, העם היוגוסלבי. הם מדברים כמעט בשפה אחת, עם דיאלקטים שונים, סרבו-קרואטית, ועכשיו יש חמש או שש מדינות יוגוסלביות.

יואב: כן.

ירון: איך מתבטאת היריבות החדשה הזאת, אחרי פיצול יוגוסלביה, ביציעים?

יואב: כן, אז קודם כל…

ירון: נגיד, מונטנגרים שמשחקים נגד, במקרה הם לא משחקים ביורו…

יואב: כן.

ירון: אבל נגיד, נגד קרואטיה, מה קורה שם?

יואב: אז קודם כל, נגיד, אתה אמרת שהשפה היא שפה סרבו-קרואטית, אז המזל שלך הוא [ירון צוחק] שגם מונטנגרו וגם בוסניה לא משחקות ביורו הזה, כי אם היו משחקות ביורו הזה, כנראה שהיו עורפים לך את הראש, כי אלה קוראים לזה מונטנגרית ואלה קוראים לזה בוסנית…

ירון: נכון, נכון.

יואב: למרות שבסופו של דבר מדובר בדיאלקטים שהשוני ביניהם הוא מאוד מאוד זניח וקטן, וכולם יכולים לתקשר עם כולם. וזו בעצם הפעם הראשונה שיש כמות כזאת של נבחרות, ממה שהיה פעם יוגוסלביה. אז יש לנו גם את סרביה ביורו הזה, גם את אלבניה, גם את קרואטיה, גם את סלובניה, ואם אתה רוצה עוד קצת, אז למשל יש לנו גם את טורקיה, שגם היא קשורה איכשהו לסיפור הזה, למרות שהיא לא הייתה חלק מיוגוסלביה.

ירון: הסרבים הם, הרוב היו ביוגוסלביה.

יואב: נכון.

ירון: ובעצם המרי היה נגדה, נגד סרביה. עכשיו…

יואב: היא הייתה האלמנט החזק בתוך יוגוסלביה.

דניאלה: אני רוצה לשאול שאלות יותר כלליות בענייני יחסים, בסדר? כי דווקא ביחסים אני מבינה.

יואב: כן.

דניאלה: מי הקבוצות שהכי שונאות אחת את השנייה? ומי הקבוצות שהן הכי…

ירון: יופי. ניסוח מצוין.

דניאלה: כן. ומי החברות הכי טובות?

יואב: אז נפשט את זה.

ירון: ומי הכי שונאת את ישראל?

דניאלה: ומי הכי שונאת את ישראל גם אפשר.

יואב: נכון, כן. אז אני חושב שקודם כל, הקבוצה השנואה ביותר, אפשר להגיד, ביורו הזה, נדמה לי…

דניאלה: מי הכי לא מקובל גם?

יואב: נדמה לי שסרביה הכי לא מקובלת. ויש לזה כמה פנים, בעצם. קודם כל זה כי היא בעצם הרשע בסיפור היוגוסלבי.

דניאלה: אוקיי.

יואב: אפשר להתווכח על זה. ראוי, אני חושב, להתווכח על זה. אני גם אגיד שיש עוול בסיקור התקשורתי שעושים למדינה הזאת, אני אומר את זה בעדינות, גם היום וגם אז. ו… לא רק שהם היו המרכיב החזק ביוגוסלביה, המדכא יותר מכולם, כך לפחות זה הצטייר אז, הם גם למעשה מדינה שיש בה חלקים מאוד משמעותיים שהם פרו-רוסים פר אקסלנס.

ירון: זה שרוסיה גם תמכה במאבק.

יואב: שרוסיה תמכה ותומכת עד היום במאבק שלהם, באי הכרה, למשל, בעצמאות קוסובו, ויש ברית דמים בין העם הסרבי, שהוא עם סלאבי-דרומי, שמאמין בנצרות האורתודוקסית.

ירון: אבל זה כל… כל, כל ה… כל היוגוסלבים.

יואב: אבל הדת. הדת כאן משחקת תפקיד משמעותי, וגם השפה הסרבו-קרואטית היא דומה.

ירון: וגם הכתב.

יואב: וגם הכתב.

ירון: אלה כותבים בקירילי ואלה כותבים באותיות לטיניות.

יואב: נכון. למרות שנדמה לי שהלאומנים הסרבים הם ייטו לכתוב דווקא בקירילית, למרות שאפשר לכתוב את השפה הסרבית גם בלטינית.

ירון: לא, הסרבים כותבים…

יואב: הם עושים את זה. גם וגם.

ירון: הסרבים בעיקר קירילית, דווקא.

יואב: גם וגם.

ירון: גם וגם, גם וגם.

יואב: גם וגם.

דניאלה: סליחה שאני הולכת לעולמות של כיתה, בסדר? וילדים בכיתה, כי ישר אני חושבת…

יואב: אני חושב שסרביה הכי לא מקובלת.

דניאלה: הכי לא מקובלת. אבל השאלה, נגיד, בכיתה, אז יש את הילד הלא מקובל, אבל נורא מעריכים אותו כי הוא נורא טוב ב… לא יודעת מה, במקצועות מסוימים.

יואב: כן. [ירון צוחק]

דניאלה: אז יש קשר…?

יואב: הם טובים בללכת מכות, אני חושב.

דניאלה: לא, אבל יש קשר בין הערכה לספורט לבין שנ… גובה השלהבת?

ירון: תראי, אפרים קישון ידידי, כתבתי יחד איתו את האוטוביוגרפיה שלו, נשאל פעם, מהו כדורגל? אז כדורגל זה משחק שמשחקים ב-90 דקות, שתי קבוצות וגרמניה מנצחת.

דניאלה: כן.

[צוחקים]

יואב: זה קורה, אגב, גרמניה מנצחת וגם איטליה מנצחת, צריך להגיד. למשל במשחק שלה מול קרואטיה, הנאצים נגד הפאשיסטים.

ירון: אוי, זה היה דבר.

יואב: בעצם הנאצים לשעבר, כן? הקרואטים, היו ממש בדרך לניצחון, ונדמה לי שכל אדם שצפה במשחק הזה בעולם ואין לו איזושהי קרבה מיוחדת או אהדה לאיטליה, היה בעד קרואטיה, כי הסיפור הקרואטי הוא מדהים. מדינה כל כך קטנה, קצת יותר מארבעה מיליון איש.

ירון: לא, פחות. פחות אפילו.

יואב: פחות מארבעה מיליון…

דניאלה: שהיא אימפריה.

יואב: שהיא אימפריית ספורט וכדורגל. זו מדינה שהוקמה רק בשנות ה-90, הגיעה לגמר המונדיאל ב-2018 ברוסיה.

ירון: אבל בלי לוקה מודריץ' לא הייתה… אה, קרואטיה.

יואב: אני לא יודע. יש שם כמה שחקנים מאוד טובים, והיו להם כוכבים לאורך ההיסטוריה.

דניאלה: רק בכדורגל או בכלל בספורט?

יואב: בכלל בספורט.

דניאלה: אוקיי.

יואב: גם בטניס למשל הם טובים. גם בכדורסל הם טובים.

ירון: תראי, הסלאבים הדרומיים גם משחקים כדורסל, נהדר. יש שחקנים נפלאים מיוגוסלביה לשעבר שמשחקים ב-NBA. הטובים ביותר בשחקני ה-NBA היום הם יוצאי יוגוסלביה.

דניאלה: הם גם גבוהים. הם לבנים גבוהים.

יואב: כן, אחד מהם הוא לוקה דונצ'יץ, שהוא אחד מהכוכבים של ה-NBA, שהוא סלובני.

דניאלה: אוקיי.

יואב: אבל נדמה לי שהוא סרבי מצד אביו, וזה יוצר לו כל מיני עניינים שקשורים בזהות, כי מדי פעם אפשר לראות, הוא בכלל סלובני, אבל אפשר לראות אותו לפעמים שר שירים לאומניים סרביים, זה משהו…

דניאלה: מי האוהדים? מי האוהדים הכי משוגעים? ומי הקבוצה הכי אלימה באצטדיונים?

יואב: אז נדמה לי שבקשר לאוהדים, ככל שאתה הולך מזרחה, השיגעון גדל. אם תקחי את הקבוצות האלה מהבלקן - קרואטיה, פסיכים לגמרי. [דניאלה צוחקת] האלבנים - פסיכים לגמרי. האלבנים אגב גם נקנסו במספר הזדמנויות. הם לדעתי נקנסו ביותר מ-100 אלף אירו, משהו קרוב לזה במהלך היורו.

דניאלה: כן.

יואב: הם הולכים לשלם הרבה מאוד כסף על ההשתתפות שלהם, בגלל בלאגן שגם השחקנים עשו וגם האוהדים עשו, תיכף ניגע בזה אם אתם רוצים. ההונגרים מאוד מאוד טובים. מאוד לאומניים. מאוד מאוד גאים במוצא המגיארי שלהם, מאוד מאוד. ו…

ירון: אתה ממוצא הונגרי, אם אני לא טועה.

יואב: אני ממוצא הונגרי מצד אחד.

ירון: אמא שלך היא הונגריה.

יואב: נכון. אני לא מאוד גאה במוצא הזה ספציפית, אבל אני כן, אני ממוצא הונגרי.

ירון: ואתה חש איזה קירבה להונגריה? או ל…?

יואב: להיפך, אני…

ירון: טרנסילבניה, שהיא היום רומניה בכלל.

יואב: קודם כל, אם רומניה תשחק נגד הונגריה, אני אהיה באופן אישי בעד רומניה, חד משמעית.

[ירון צוחק]

דניאלה: באמת?

יואב: למרות שאני לא חש איזה קרבה מיוחדת לאף אחת מהמדינות.

ירון: תגיד, בעצם כשאני מסתכל על רוב המשחקים, יש לי תחושה שזו בעצם ליגה של אפריקה.

יואב: לא.

ירון: בעצם מדינות אפריקאיות נאבקות שם, לא?

יואב: אני לא חושב שזה נכון.

ירון: הנבחרת הצרפתית כולה, אפריקאים.

יואב: בהחלט, אבל אל תשכח שאירופה היא לא רק מערב אירופה. ושוב, ככל שאתה הולך מזרחה, גוון העור הופך לבן יותר ויותר…

ירון: שוויץ!

יואב: בהחלט.

ירון: יש שם שני שחקנים אפריקאים לחלוטין.

יואב: הרבה יותר משניים.

ירון: הם שחורים כמו עץ הבנֶה. אתה יודע, כמו רהיט.

יואב: שוויץ. שוויץ, למשל, כן. היא באמת אחת הנבחרות בעלות שיעור המהגרים והצאצאים למהגרים, יותר נכון היום, הכי גבוה באירופה. שגם כאן נכנס העניין הזה של הבלקן, כי למשל, יש שם כמה שחקנים שהם במקור אלבנים או קוסוברים, וגם זה יוצר הרבה מאוד בעיות כשהם מתמודדים נגד קבוצות מהבלקן של העבר.

ירון: והקהל כועס עליהם שהם בוגדים בארץ הולדתם.

יואב: לא, להיפך. הם מאוד גאים, והם מרגישים שהם מייצגים את ארץ הולדתם גם בשוויץ, וכשהם משחקים נגד נבחרות שהן לחמו באלבניה או בקוסובו בזמנו, הם דואגים להמחיש כמה הם עדיין מחוברים למולדת או למולדת הוריהם.

ירון: אתה יודע, כשאני מסתכל על הקבוצות האלה עם ה… עם ה… הפיגמנטים הכהים…

דניאלה: כן.

ירון: אני נזכר בהיסטוריה של הקולוניאליזם. ואני מנסה לנחש אביו של זה וזה, של שחקן זה וזה, מנין הוא הגיע.

יואב: אני רוצה, אגב, להעלות כאן שאלה. כי למשל, אם לוקחים את נבחרת גרמניה לצורך העניין, שגם היא מורכבת מהרבה מאוד בני מהגרים, שרובם מאוד השתלבו גם בחברה הגרמנית, כמובן שכדורגל הוא מנוע מאוד חשוב לניידות חברתית, ככה לעלות במדרגות החברתיות. כשמסתכלים למשל על גרמניה, אז חלק מהשחקנים הם באמת מהגרים פר אקסלנס, שהגיעו בגלל צרכים של פרנסה, או פליטים שהגיעו ממקומות אחרים. אבל למשל, כשמסתכלים על מדינות כמו צרפת…

דניאלה: כן.

יואב: והולנד…

דניאלה: כן.

יואב: שהיו מדינות קולוניאליסטיות, האם האנשים האלה הם באמת מהגרים או בנים למהגרים? הרי צרפת שלטה באלג'יריה כל כך הרבה שנים. כלומר, האנשים האלה הם צרפתים לחלוטין.

ירון: אה… תשמע.

יואב: לפחות בחלק.

ירון: אלג'יר נכבשה על ידי המלך פיליפ נדמה לי, ב-1850 או 1855.

יואב: או בלגיה עם קונגו, נגיד.

ירון: או בלגיה עם קונגו. הם בסך הכל מאה שנה, בערך. ומאה שנה, זה שני דורות. שניים-שלושה דורות. הם בפירוש… אמבפה - אתה חושב שהוא לא יודע שהוא מאפריקה?

יואב: ברור שהוא יודע.

ירון: והוא אפילו העיר לצרפתים האנטי-אפריקאים הגזענים האלה, הוא דיבר על הבחירות הקרבות. הוא נקט עמדה. נדמה לי שהוא השחקן היחיד.

יואב: לא רק הוא. יש שלושה שחקנים בנבחרת צרפת.

דניאלה: כן?

יואב: שהם כולם צאצאים למהגרים, שהתבטאו במסיבות עיתונאים של נבחרת צרפת, וזה דבר מאוד מאוד יוצא דופן, ודאי בתחרויות בסדר גודל כזה…

דניאלה: על הגזענות?

יואב: וקראו במפורש לא להצביע, יש בחירות לפרלמנט הצרפתי…

ירון: לא להצביע בעד לה פן.

יואב: לא להצביע בעד הימין הקיצוני.

ירון: הימין.

דניאלה: נכון.

יואב: שהוא גם לה פן.

דניאלה: אפילו, זה אני אפילו שמעתי.

יואב: שזה מאוד מאוד נדיר, לקחת את זה, שהכדורגל הוא פוליטי, הספורט הוא פוליטי מיסודו, ודאי כדורגל נבחרות.

דניאלה: כן.

יואב: הרי מדינת הלאום היא עניין פוליטי.

דניאלה: כן.

יואב: אבל כשמערבים את זה בצורה כל כך, אני לא יודע אם בוטה זאת המילה הנכונה, אבל כל כך בולטת וברורה במהלך המשחקים, זה משהו שהוא מאוד מאוד יוצא דופן, כי שחקנים בדרך כלל משתדלים להתרחק מהדבר הזה. זה גם מצביע על החשש המאוד גדול שיש בצרפת גם מהעלייה של הימין הקיצוני, אגב.

דניאלה: אז יואב, אפרופו הסיפור הזה, תן לנו עוד איזה שני סיפורים או שלושה סיפורים כאלה שהם… שהם הסיפורים הטובים של ה… של ה… של היורו.

יואב: אני חושב, בגרמניה יש להם כוכב מאוד גדול ששמו ג'מאל מוסיאלה, שהוא משחק בבאיירן מינכן, נדמה לי, והוא גם צאצא למהגרים, והוא כנראה הכוכב הכי גדול של גרמניה, נדמה לי, ביורו הזה. הוא כבש גם שני שערים, שזה אומר שבעצם עד עכשיו הוא מלך השערים של היורו, ויש בגרמניה משהו נורא נורא מעניין ויפה לראות, כי מצד אחד באמת אנחנו רואים עלייה בלאומנות או בהצבעה למפלגות, או מפלגת הימין הקיצוני הגרמנית "אלטרנטיבה לגרמניה". מצד שני, כן יש רצון גדול מצד חלקים נרחבים בחברה הגרמנית לשלב את אותם מהגרים, צאצאים למהגרים, ולגרום להם להרגיש חלק ארי או משמעותי מהחברה הגרמנית, בנבחרת כמובן שזה מקבל ביטוי מאוד משמעותי, למרות שיש יוצאי דופן ויש שחקנים שטוענים לא פעם שהם סובלים גם היום מגזענות. אבל גם עניין הלאום נכנס כאן, כי אם למשל נצפה במשחקים של הנבחרות, את תראי שבדרך כלל יש המון המון דגלים של הנבחרות שמשחקות, ביציעים. אנשים צובעים את עצמם בצבעי הדגלים. תראי את הדגלים מונחים על היציעים.

דניאלה: זה באמת יותר מדוגלל, אפרופו היורו הזה, יותר מדוגלל?

יואב: אני לא יודע אם הוא יותר מדוגלל, תמיד היורו מדוגלל. מה שלא כל כך מדוגלל הוא, הם המשחקים של נבחרת גרמניה.

דניאלה: אוקיי.

יואב: שזה סיפור נורא מעניין, כי בשנת 2006 גרמניה אירחה את המונדיאל, שזה בעצם אירוע הספורט החשוב ביותר בעולם, אולי חוץ מהאולימפיאדה, או אפילו יותר מהאולימפיאדה, יש מי שיגיד, והנצפָה ביותר בעולם. הנצפֶה ביותר בעולם. ואז גרמניה למעשה אירחה טורניר גדול בפעם הראשונה מאז שהיא התאחדה והפכה להיות גרמניה אחת. וזה יצר מצב שבו פתאום הגרמנים, אחרי כל כך הרבה שנים, מאז מלחמת העולם השנייה, שהפטריוטיות הגרמנית היא משהו, היא כמעט טאבו, אסור בכלל לדבר על זה, פתאום אתה רואה דגלים. אנשים שמים ברחובות דגלים. על המכוניות, ביציעים, המון המון דגלי גרמניה. עכשיו, כמה שנים אנחנו אחרי? כמעט 20 שנה אחרי, מעט מאוד דגלים באופן יחסי למדינות אחרות.

ירון: מה קרה?

יואב: וזה לדעתי…

ירון: בגלל האירופיזציה?

יואב: לא. אולי גם, אבל בעיקר לדעתי בגלל החשש המאוד מאוד גדול שיש להם, ובמקרה חזרתי משם לא מזמן, מההתחזקות של ה-AFD של מפלגת הימין הקיצונית הזאת, שרבים בגרמניה טוענים שהיא לא סתם מפלגת ימין קיצוני, אלא שהיא מפלגה ניאו-נאצית פר אקסלנס. זה מאוד מאוד מפחיד, ודאי את האינטליגנציה הגרמנית, וגם הרבה מאוד אנשים, ודאי את המהגרים וילדיהם, גם הרבה מאוד אנשים שחיים בעיקר בערים הגדולות בגרמניה. ולדעתי האלמנט הזה, גם קראתי כל מיני טורים של אנשים שמדברים על זה, ואני בעצמי דיברתי עם אנשים בגרמניה, אומר לגרמנים "אוקיי, היינו פטריוטים קצת בשנים האחרונות, זה הזמן להוריד את זה, כי בסופו של דבר, הם ינצלו את זה, הם יכולים לרכוב על הגל הזה ולהתעצם בזכות הפטריוטיות הזאת". שבגרמניה זו מילה, צריך להגיד, "פטריוטיות" בגרמניה זה מילה שהיא בקרב חלק מהציבור, יכולה להיות מילה אפילו גסה.

דניאלה: מעניין. מעניין.

ירון: חוקרי תרבות בדרך כלל אומרים שמשחק כדורגל הוא סובלימציה או התמרה של אגרסיביות בין קבוצות, זה תחליף למלחמה וכדומה, נכון? יש… ו… אנחנו מחפשים הרבה מאוד סמלים שטמונים בתוך המשחק הזה. אני רוצה לספר…

דניאלה: לדעתי זה רישיון של גברים לקפוץ אחד על השני אחרי שהם מבקיעים גול.

ירון: אה סליחה, כדורגל נשים הוא נהדר והולך ומתחזק. והן לא פחות אגרסיביות, לא פחות מהירות…

דניאלה: לא, אבל…

ירון: והן לא פחות דייקניות ולא פחות נהדרות ממה שהגברים.

דניאלה: אבל אני לא אמרתי את זה. אני רק אמרתי שזה תירוץ לקפוץ אחת על השנייה או אחד על השני.

ירון: אה, אני מבין. משהו מיני יש שם?

דניאלה: לגמרי.

יואב: אני מניח גם שאם תחפשו טוב, אתם בטח תוכלו למצוא…

ירון: לא, אתה…

יואב: איזשהו תיאורטיקן שיגיד לכם שכדורגל הוא למעשה הפחית את כמות האלימות או המלחמות בעולם, כי ככה אנשים יכולים לבטא את הרגש הלאומי שלהם. אני לא יודע אם זה נכון, אבל.

ירון: ההרמז הזה, ההרמז הזה לנטייה… נטייה, נגיד, הומו-לסבית במגרשי הכדורגל, כי הם מתחבקים זה על זה, נופלים זה על זה, רומסים זה את זה.

דניאלה: נכון.

ירון: נהדר. יש להם זיקפה כנראה [דניאלה צוחקת] כשהם קופצים. את משוגעת, סתם, אני אומר לך.

דניאלה: תגיד יואב, אולי נגיד משהו על ההיבט הכלכלי של היורו?

יואב: קודם כל זאת תעשייה אדירה… של כסף.

דניאלה: מי הספונסרים?

יואב: אז…

דניאלה: קוקה-קולה? אותו דבר? אותו חרא?

יואב: כן, יש קוקה-קולה. הייניקן אני לא בטוח שהם ספונסרים.

ירון: "אנחנו גאים". הם תמיד "אנחנו גאים להשתתף".

דניאלה: כן.

ירון: אפשר לחשוב שהם מֶצֶנָטים…

יואב: Proud sponsor.

ירון: שהם נדבנים. שהם נותנים… מגישים לעולם מתנה. המנוולים האלה! הרי כל כוס כזאת, מלאת סוכר, משחיתה את העולם, מקלקלת…

יואב: אז אם אתה כבר מתייחס לזה, רגע מאוד מעניין שהיה ביורו הקודם נדמה לי, עם כריסטיאנו רונאלדו, שהוא פשוט שחקן מדהים ופנומן, שמשתתף גם ביורו הזה, אגב.

ירון: נכון.

יואב: מפורטוגל.

ירון: פעם שישית נדמה לי, נכון?

יואב: לדעתי, כן. הוא היה, הפעם הראשונה הייתה בשנת 2004, אני סיימתי תיכון.

ירון: [צועק] איך אני? איך אני?

דניאלה: רונאלדו אפילו אני יודעת.

יואב: זכה גם פעם אחת. הגיע לגמר פעמיים, זכה פעם אחת ב-2016 עם פורטוגל, כשהוא נפצע ממש בתחילת המשחק ופשוט הפך להיות המאמן שלהם או משהו כזה בספסל. בכל מקרה, ביורו הקודם רונאלדו באיזשהו שלב שמו לו קולה, קוקה קולה על השולחן במסיבת עיתונאים, והוא פשוט העיף את זה והוא אמר להם משהו "לא, קולה לא", והיו דיווחים שהמניה של קוקה קולה צנחה.

דניאלה: אוי, נהדר.

יואב: כן. בעקבות האירוע הזה עם רונאלדו.

דניאלה: נהדר.

יואב: כן, זה היה ביורו הקודם.

ירון: ויש עוד נותנת חסות ענקית.

דניאלה: טוב, קוקה קולה זה…

ירון: זה ידידתנו, אהובתנו, קטאר.

דניאלה: כן.

יואב: בהחלט.

דניאלה: קוקה קולה גם נתנה חסות למשבר האקלים, שזה הכי מצחיק. [ירון צוחק] וזה ממש משוגע.

יואב: בכלל יש כל מיני חברות גז ונפט שלוקחות חלק בסיפור הזה. עכשיו, מה שבאמת מעניין בהיבט הכלכלי בעיניי, הוא שלמשל עכשיו, באמת כשהייתי בגרמניה אז דיברנו שם עם איזה יועץ של הקנצלר… הרגשתי שאני נמצא במקום מאוד של אנשים בכירים ככה [צוחקים] ממש…

ירון: מה, הם הסכימו לקבל אותך, דיברו איתך?

יואב: הסכימו, כן. התלבשתי גם מאוד יפה, נראיתי כאילו, אני באמת…

ירון: וואלה?

יואב: באמת אני מבין במה שאני מדבר.

ירון: אתה?

יואב: ממש ככה.

ירון: אתה עם חליפה?

יואב: לגמרי, לגמרי.

ירון: דיברת עם קנצלר?

יואב: לא, לא עם הקנצלר עצמו, לא, לא. לא עד כדי כך, לא. הקנצלר לא פינה לו מזמני. [כך במקור]

ירון: ילד מוצלח שלי.

יואב: אבל איזשהו יועץ. והוא באמת הסביר לי על כל מיני מהלכים שאירופה מנסה לעשות כדי למנוע מהסינים לטלטל את הכלכלה האירופית. אז למשל, מעלים מכסים. למה? כי כל העלי אקספרס האלה, וה-Temu מציפים את השווקים, הסוחרים והמוכרים המקומיים פשוט לא יכולים לחיות בגלל הדבר הזה, כי אי אפשר לעמוד בתחרות הזאת. אז אירופה מעלה את המכסים לסין, ואז איכשהו מצליחים, אני לא יודע אם הם מצליחים לעשות את זה, מנסים להפחית את כמות הסחורות שמגיעה משם.

דניאלה: אוקיי.

יואב: לאפשר לכלכלה להתייצב. עכשיו, מצד אחד אתה רואה את אירופה שמנסה להיות ככה פרגמטית מול סין, אבל כן ככה להחזיק… להחזיק את עצמה, לתפוס איזשהו מרחק מסין. מנגד, חברות ענק ותאגידים סינים, הם המפרסמים אולי הגדולים ביותר במהלך היורו הזה. למשל, עלי אקספרס, כל העלי באבא האלה, BYD, נכון שזה רכב חשמלי או משהו כזה. אז גם הסינים וגם קטאר, שהם בעצם מדינות שנוגדות את כל מה שאירופה…

דניאלה: כן.

יואב: בפרט גרמניה מאמינה בו…

דניאלה: הם הם הם אלה ש…

יואב: הם הספונסרית…

דניאלה: לקדם…

יואב: בין הספונסריות הראשיות של היורו. עכשיו, לא תגידי שזה מונדיאל…

דניאלה: כן, מדהים.

יואב: או אולימפיאדה שזה גלובלי.

דניאלה: כן.

יואב: לא, זה יורו. זה אירופה. ואני רוצה להגיד שמאוד מאוד רציתי שישראל תהיה ביורו גם, כי זה יכול להיות נורא כיף, וגם כי דווקא עכשיו זה היה יכול להיות נהדר לשגע את כולם שם, עם כל מה שהיה הולך להם, עם האבטחה ועם העניינים והוצאות ואלוהים לשמור, וכל התקשורת העולמית הייתה מתעסקת רק בנבחרת ישראל ואיזה בלגן היא עושה שם וטה טה טי וטה טה טה. נורא חבל שהוא הגענו, זה יכול להיות נהדר.

ירון: בטח יש רואי חשבון יהודים של קבוצת כדורגל.

יואב: בזה אנחנו טובים.

ירון: או אולי גם בעלים של קבוצת כדורגל.

דניאלה: אבל ישראלים נוסעים?

ירון: אבל…

דניאלה: זאת אומרת, זה משהו כזה ש…?

יואב: בהחלט, יש הרבה חברים שנסעו.

דניאלה: באמת?

יואב: כן. הרבה מאוד, בטח. היה גם אחד שנסע וחזר ונסע עוד פעם.

דניאלה: וואו.

ירון: בטח.

יואב: כן, כן. הם מוציאים הרבה מאוד כסף, הדבר הזה. זה משהו שהוא מאוד חביב, על התייר הישראלי לנסוע למשחקי כדורגל בעולם.

ירון: אני יודע שהתחביב שלך, או לפחות תקופת מה, היו דווקא קבוצות תחתית.

יואב: כן, עדיין.

ירון: מעניין למה. אני אוהב קבוצות צמרת, לא קבוצות תחתית. מה זה הרוח הנכאים הזאת?

יואב: האמת שזה פשוט… אני יודע ש… אף אחד לא ילך לזה, פחות או יותר חוץ ממני, [ירון צוחק] ולכן יהיו לי סיפורים טובים.

ירון: אה, הבנתי.

יואב: אני אחזור משם עם סיפורים טובים, זה מעניין. וגם ככה נדמה לי שאתה לומד יותר על התרבות המקומית, כי בדרך כלל כשאתה הולך לצפות במועדונים גדולים…

ירון: נכון.

יואב: אז הם הופכים להיות יותר ויותר גלובליים, אז אין ממש איזה משהו ש… לכאורה יש, אתה יודע, לכאורה, ברצלונה, קטלוניה וכולי.

ירון: אתה רואה?

יואב: במועדונים הקטנים אתה פתאום הולך לאיזה שכונה, אני לא יודע, פעם הייתי בהמבורג באיזה ליגה חמישית, אני לא יודע מה זה היה, פתאום אני מגלה שאני יושב ביציע העץ הוותיק ביותר בגרמניה או משהו כזה, שנבנה לפני מאה ומשהו שנה. כדורגל אשפה. מינוס חמש מעלות. לדעתי גם ירד שלג באותו יום. הייתי צריך מדי פעם להיכנס פנימה לחדרי הלבשה או משהו, כי לא הייתי מסוגל להיות בחוץ, אני אומנם…

ירון: תגיד, ויש קשר הדוק בין כדורגל לבירה, לא?

יואב: בחלקים מסוימים בעולם, כן. בספורט קבוצתי באופן כללי.

דניאלה: במדינות ששותות בירה.

ירון: מתברר שצרפת מאבדת את התאווה שלה ליין, וזה גורם למשבר כלכלי בתעשיית הגפנים בצרפת. הצרפתים עוברים לבירה.

יואב: אז קודם כל אני מוכן לקנות את היין הצרפתי, [ירון צוחק] כמובן בשמחה, כי אני עברתי דווקא ליין מבירה.

דניאלה: אבל אני חושבת אולי זה קשור לזה שזה בקבוקים לאדם. אתה לא פותח, אתה לא פותח בקבוקי יין.

יואב: לא, לא, זה גם קשור לזה ש…

ירון: יש גם בקבוקי יין לאדם, יש גם בקבוקי יין לאדם.

דניאלה: זה נכון.

יואב: זה גם קשור לזה שזה חלק מאוד משמעותי בתרבות הכדורגל, וגם ספציפית ביורו, כמה מהנבחרות שמשתתפות, הן צרכניות הבירה המובילות בעולם.

דניאלה: אני רק יודעת שכדורגל זה גרעינים שחורים. זה מה שאני יודעת.

יואב: בישראל.

דניאלה: בישראל.

יואב: כן.

דניאלה: זהו. אז אמרנו בירה, יש עוד משהו? מה הם מפצחים?

ירון: גרעינים שחורים אמרת?

יואב: נקניקיות, בגרמניה.

דניאלה: נקניקיות?

יואב: כן, אוכלים נקניקיות במהלך המשחק.

דניאלה: מה עושים במהלך המשחק, האנשים שצופים?

ירון: אה… מכרסמים את הציפורניים למשל. [דניאלה צוחקת] אפשרות אחת, אני לא יודע.

דניאלה: אבל הנה, הוא אמר נקניקיות.

יואב: אני כוסס, אוכל גרעינים, אבל אני ישראלי.

דניאלה: מה? אוקיי.

יואב: לא, הגרעינים זה פחות, זה לא קורה בחו"ל. אני פעם הגנבתי גרעינים למשחק של ארסנל נגד צ'לסי בפרמייר ליג.

דניאלה: מה קרואטיה יעשו? אז מה המדינות הלטביות [כך במקור] יעשו?

ירון: בירה. בירה!

יואב: בירה.

ירון: לא, הם שותים בירה. מה זה? בירה, בטח ששותים בירה.

דניאלה: אוקיי, בסדר.

יואב: כמו משוגעים, שותים הרבה.

ירון: או גם וודקה.

יואב: אגב, יש נבחרת אחת בעצם ששיחקה ביורו שהיא, שתיים, למעשה, שמגיעות ממדינות מוסלמיות, טורקיה ואלבניה. אני מניח, אלבניה, רוב האנשים שם לא מאמינים.

דניאלה: אז הם לא שותים. אז מה הם עושים?

יואב: האלבנים לדעתי אולי כן שותים, כי הם מדינה מאוד חילונית.

דניאלה: טורקים לא, נכון.

יואב: הטורקים, אני מניח שיש חלק גדול מאוד שלא שותה, ודאי בשנים האחרונות.

דניאלה: הם עושים קוק.

ירון: אני פעם חקרתי את הטקסטים של המנוני קבוצות הכדורגל. והתברר לי שרובם, בניגוד למה ששיערתי, הם אבלוּת. אבל. תבוסה. "אנחנו איתך מול סער, מול אבל".

יואב: כן.

ירון: "מול עננים כהים שמתקבצים מעל ראשנו. ואנחנו נלך איתך…"

דניאלה: בדרך כלל זה המוכנות למות על מזבח הקבוצה.

ירון: למות על המזבח. למה לא?

יואב: "כולם שונאים אותנו".

ירון: "כולם שונאים אותנו". בדיוק.

יואב: נגיד בהפועל תל אביב, שאני הולך למשחקים שלהם כל שבוע, אז יש באמת שירים.

ירון: אבל זה אפילו קבוצות…

יואב: "כולם שונאים אותנו, לי זה לא אכפת", למשל.

ירון: אבל אפילו… נכון… אבל אפילו קבוצות מצליחות.

דניאלה: "אני אפול ואמות ואתן לך…"

יואב: הקורבנות. "אני אפול ואמות ואתן לך את דמי".

דניאלה: כן, ברור.

יואב: המוות הוא חלק מאוד משמעותי. שזה מאוד דומה, אגב, למשהו שקשור באמת בלאומיות, בהמנונים לאומיים.

דניאלה: נכון.

יואב: למשל בהמנון של צרפת…

ירון: נכון.

יואב: ובהמנון של איטליה, אתה רואה?

ירון: "נטבול את מגפינו…"

יואב: הדם והצבא והפטריוטיות, זה משהו מאוד חשוב גם בקבוצות.

דניאלה: איזה המנון אתה הכי אוהב?

יואב: ומוטיב המוות הוא בהחלט משמעותי מאוד.

דניאלה: יואביק, איזה המנון אתה הכי אוהב?

יואב: איזה המנון אני הכי אוהב?

דניאלה: [צוחקת] הכי מעריך?

ירון: "דויטשלנד אובר אלס".

דניאלה: הכי מעריך?

יואב: אה, המנון לאומי?

דניאלה: לא, המנון של…

יואב: של קבוצה?

דניאלה: של קבוצת כדורגל.

יואב: כן, קודם כל ההמנון הלאומי, נתחיל בזה שאני הכי אוהב, זה ההמנון האיטלקי. אני גם יודע לשיר את ההמנון ואת כל המילים בעל פה.

ירון: תן כמה…

יואב: [שר]

Fratelli d'Italia,

l'Italia s'è desta,

[צוחקים]

יואב: זה "התאחדו האחים של איטליה, איטליה צועדת קדימה". זה ההמנון מספר אחת בעולם, בלי עוררין. יש עוד כמה טובים. מבחינת השירים, אני הולך למשחקים של הפועל תל אביב, אני אוהד את הפועל תל אביב, אז זה נדמה לי שאני אוהב הכי את השירים שלהם, הם הכי טובים.

דניאלה: כן, את זה אני מכירה.

יואב: כן, זה את מכירה מהבית גם.

דניאלה: מביאה מהבית, בדיוק.

ירון: הוא אמר בתחילת השיחה שלנו שהוא לא מאוהב בקבוצת כדורגל.

דניאלה: כן.

ירון: אז למה אתה אומר פתאום…?

יואב: לא, אני לא אמרתי את זה. אמרתי שאם אני צופה במשחק ואין לי חיבה לאף אחת משתי הקבוצות…

דניאלה: אה.

ירון: סלחתי.

יואב: אני מוצא את מי… יש לי לאהוד או לא. לא, אני ממש לא אמרתי את זה, כן.

דניאלה: אוקיי.

יואב: אני תמיד יכול למצוא את עצמי. וגם אני אוהד את ניוקאסל למשל, שזאת קבוצה אנגלית.

דניאלה: וקללות? יואבי, קללות? איזה קללות מעניינות יש?

ירון: [במבטא איטלקי] "פורקה מיזריה".

יואב: תראי, אני דווקא בעניין הזה של…

דניאלה: ביורו.

יואב: היורו, אז באמת אני כל הזמן מחזיר אותנו לסיפור הזה של המדינות מהבלקן, כי זה באמת רגע מאוד יוצא דופן ומשמעותי, לדעתי בתולדות הלאומיות והכדורגל. הנבחרות למעשה, הבלקניות, הן מקללות אחת את השנייה. [ירון צוחק] האוהדים מקללים אחד את השני, והנבחרות סופגות על כך קנסות, בגלל הקללות.

דניאלה: אוקיי.

יואב: למשל אלבניה וקרואטיה, שיחקו אחת נגד השנייה. עכשיו, אתה אומר, אלבניה וקרואטיה, אלה בכלל נוצרים קתולים, אלה מוסלמים רובם, אלה זה קוסובו, זה… בלאגן, מה הם קשורים אחד לשני? לא, יש להם אויב משותף, סרביה. [ירון צוחק] שניהם שונאים שנאת מוות את סרביה, אז חצי מהמשחק הם מקללים את סרביה. [ירון צוחק] "אני רוצה, אני רוצה, אני רוצה להרוג סרבי", זה השיר שהיה שם.

דניאלה: אה, באמת?

יואב: ואז קנסו את הנבחרות בגלל השיר הזה.

דניאלה: "אני רוצה להרוג סרבי"?

יואב: "אני רוצה להרוג סרבי". זה שיר מאוד מפורסם, אגב, ביציעים במדינות האלה.

דניאלה: חמוד, מקסים. מקסים.

יואב: ואז לסרבים, ששיחקו יום נדמה לי אחר כך, יש להם שיר משלהם.

דניאלה: מה? "אני רוצה לאנוס"?

יואב: "אני רוצה לרצוח".

דניאלה: "את אשתך"?

יואב: "ולהתעלל באלבני", או משהו כזה.

דניאלה: אה, מקסים.

יואב: גם שיר מאוד מאוד מפורסם, ביציעים של סרביה. כל הנבחרות האלה נקנסו בגלל הדבר הזה. זה למשל שיר שמאוד הולך חזק שם. [דניאלה צוחקת] זה בגזרת הקללות. יש גם לא קללות שנראה לי שזה נחמד, אבל באופן כללי בכדורגל, הנבחרות, הסיפור של השירים והלחנים, הוא פחות משמעותי מאשר בקבוצות. זה משהו שהוא פחות חזק ומשמעותי. בדרך כלל יש איזה קריאה אחת "אל אל ישראל", או משהו כזה שרצה כל המשחק. יש מדי פעם יוצאי דופן, לפעמים גם שרים את ההמנונים, אבל זה…

דניאלה: הבנתי.

יואב: לעומת כדורגל הקבוצות, זה שונה מאוד. ודאי שגם בכדורגל הקבוצות, לרוב הקבוצות, ודאי המועדונים הגדולים, יש את ארגוני האוהדים שלהם, האולטראס, שבערך כל המשמעות שלהם, זה לדחוף ולשיר ולעודד את הקבוצה לכל אורך המשחק, זה פחות חזק בכדורגל.

דניאלה: אפשר לסיים כבר את החרא הזה? [צוחקים]

ירון: של הגברים?

דניאלה: כן. וואו. מעולם לא דיברתי כל כך הרבה על דבר שאינני מבינה בו כלום.

יואב: לא, אבל את מבינה כי זה פוליטיקה בסוף. אז את מבינה בזה בהחלט. אנחנו לא דיברנו על כדורגל.

דניאלה: נכון.

יואב: אני לא מבין במערכים 4-4-3 וכל הדברים האלה, אני מבין בזה אבל אני לא יודע לדבר על זה כל כך טוב. אני מבין במה שקורה מסביב ובלבעוט לשער.

דניאלה: אתה צודק.

יואב: אני יודע איך בועטים לשער. אני פשוט עושה את זה מאוד לא טוב [דניאלה צוחקת] אבל אני יודע מה זה אומר.

דניאלה: אנחנו נסיים דווקא בקטע שאתה דיברת עליו, אבא, על השחקנים האפריקאים. רק אנחנו נודה למאיה קוסובר, העורכת שלנו. תודה למאזינות ומאזינים. נזכיר רק שאפשר למצוא אותנו ביישומון הבית של התאגיד, ובשאר היישומונים. לפני שאבא ירחם יקריא את השיר הסוגר. השיר הוא שיר של המשורר טוביה ריבנר, שנפטר לפני חמש שנים בגיל תשעים וחמש, אבא שים לב, שים לב.

ירון: אני ראיינתי אותו שבועות אחדים לפני.

דניאלה: כן?

ירון: כן.

דניאלה: יפה. אני אוהבת אנשים עם אריכות חיים.

ירון: משורר נפלא היה.

דניאלה: אז הוא מהלל את אחד השחקנים של היבשת, הוא מצטער שעקב תהום השפה, אין לו איך ליידע את השחקן בהערצתו אותו.

ירון: [צוחק] טוב.

דניאלה: אז זה השיר שתקרא.

[מנגינת סיום]

ירון: [מקריא]

"אין כורח לכתוב שיר כדורגל גם בהתקיים המונדיאל 2010.

הרי רוב רובם של הצופים מסתדרים ללא שירים, ברוך השם.

אבל אם אומר בשירי לכדורגלן השחור מגאנה,

כי רציתי מאוד שקבוצתו תנצח,

וכי השופט יכול היה לקבוע שער,

כשכדורו הנפלא נחסם לא בידי השוער,

אלא בתוך השער פנימה,

בידיו של שחקן אורוגוואי רגיל.

בחוקים יש פירושי פירושים,

ואסור שיטושטש ההבדל בין חוק לעריצות.

לכן יכול היה השופט לוותר על הכרטיס האדום.

המשחק היה צבעוני דיו,

ולוותר על הפנדלים, הקורה הקנאית.

או אז אחי, אשתך הייתה מגלה מחדש את אהבתה,

אהבה גאה, כמו דרום אמריקאית,

ומחבקת אותך גם אחרי המשגל השביעי, בפני בתולות מאירות.

ובנך היה נושא עיניו אליך, כאומר, אין עוד אבא כמוך.

וחבריך היו מזמינים לשתות על חשבונם,

ושרים איתך עד אור הבוקר,

ולישון היית הולך בהרגשה מתוקה,

שחייך לא לשווא היו.

אדרבא, הם יפים, הם יפים, יפים.

וידיים פסולות לא תוכלנה לגרוע כקורט מיופיים.

כל זה עשוי היה לקרות לו קראת שירה עברית,

או לחלופין, לו כותב הייתי אני, שיר בשפת אשנטי."

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה