אבא תרחם - איזור אישי
- כרמית הראל
- 2 days ago
- 14 min read
וְאָבוֹא אֶל הַגּוֹלָה וּוֹרְלְד וַיְיד וֶבּ (נעה שקרג׳י) דניאלה וירון בשיחה על הגירת הבירוקרטיה האפורה לרשת. על המיומנויות הדיגיטליות הנדרשות על מנת להצמיד טופס לאייקון של אטב, לשוחח שיחה משמעותית עם בוט ולהצליח להקצות לחשבונית מספר.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 08/12/2025.
[חסות]
קריינית: אתן מאזינות, ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
[מוזיקת פתיחה]
ירון: [מקריא]
"וָאָבֹא אֶל הַגּוֹלָה ווֹרְלְד וַיְד וֶבּ
וַתְּהִי יַד הָאֵל בְּיָדִי וַיִּלָּקַח מַכְשִׁירִי
וַיִּגָּלֶה אֵלַי מִמְשַׁק הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה
קֵן הַהִיפֶּרְטֶקְסְט מוּגָף,
תְּגוּבִיּוֹת מְקוֹנְנוֹת עַל פַּס רָחָב שֶׁחָרַב
וּבָרָקִיעַ עֲנַן מֵידָע וַתָּבֹא סְעָרָה,
אֵשׁ בֵּין קְבָצִים אֲשֶׁר שְׁמוֹתֵיהֶם זֵהִים,
רוּחַ גָּדוֹל מְבָּפֵר גֶּשֶׁם וּבָרָד
חֶרֶב מִתְהַפֶּכֶת הִיא שֶׁיְמִינְג הַשְּׂרָפִים
וּבְמִקְדַּשׁ גּוּגְל שָׁם חָכְמַת הֶהָמוֹן
אַמְנֶזְיָה קָשָׁה, חֹשֶׁן זוֹרֵחַ וְתוֹצָאָה אַיִן."
[מוזיקה מסתיימת]
דניאלה: זה היה קטע קצר מתוך הפואמה של נועה שקרג'י, שנקרא "עידן הדממה", מתוך כתב העת "נכון". זה קטע מאוד ארוך, אבא, על עידן האינטרנט, שנשמעת מאוד קדמונית ותנ"כית, אבל עוסקת בחזיונות מהעידן הדיגיטלי.
והנושא של הפרק שלנו היום, הוא הקושי להתנהל טופסולוגית, בירוקרטית, יעילותית בעידן הדיגיטלי. כי נדמה לי שבמעבר בין לשבת בבנק הדואר עם מספר, לבין לנסות להבין איך להעלות את הטפסים מתוך המחשב, ואז להדק אותם לתוך האטב הדיגיטלי - אולי הרווחנו משהו, אבל גם הפסדנו די הרבה.
ירון: נדמה לי שיחסית לבני גילי, שאינם עוסקים במחשבים או בהנדסה או במקצועות ריאלים, ריאליסטיים כאלה, אני די בסדר. אני ממלא בסופו של דבר את חובותיי. זה לא אומר שאינני מתענה.
דניאלה: נגיד "מכבי", או אני לא יודעת באיזה קופת חולים אתה, זה לא משנה. אתה מסתדר עם האפליקציה? אתה יודע לקבוע תורות משם? להוציא מסמכים? להגיע ל…
ירון: בסופו של דבר כן, יש לי… כיוָון… לאדם בן גילי יש הרבה קשרים הדוקים מאוד עם קופת חולים שלו.
דניאלה: כן.
ירון: אבל לפני ימים אחד, הייתי צריך להוסיף למסמך הפְּנִייה לבית חולים…
דניאלה: [מצחקקת] כן.
ירון: עם הַפְנַייה של רופאת המשפחה שלי…
דניאלה: כן.
ירון: גם צילומים של מסמכים.
דניאלה: א-הא.
ירון: עכשיו, איך למחשב שולחן מעבירים מסמך שצולם על ידי טלפון סלולרי? זה לא הצלחתי לפצח [דניאלה צוחקת] עד עכשיו. אני עובד על זה שלושה ימים. אבל…
דניאלה: למה אתה לא קורא לי, אבא?
ירון: כן, בסו…
דניאלה: הרי הסיפור שאתה תספר, בסופו של דבר אני מופיעה בו בתפקיד אורח, לא? של ה…
ירון: בסופו של דבר הייתי פונה אלייך, דווקא ל… לילד הבכיר במשפחה, לאחיך הגדול ממך…
דניאלה: כן.
ירון: שהוא מהנדס תוכנה, לא הייתי פונה בשום אופן. כי אין לו סבלנות לזוטות כאלה, ולטמטום שלי. בעניין הזה נוכחתי כבר לפני שנים. לא, הוא ימציא איזה תוכנה ש… [דניאלה צוחקת] אני יודע מה תעשה? תטיס טילים לירח, או שתמנע הסתננות של איראנים לתוך תל אביב, אבל לתקן לי דבר כזה, [צועק] הוא לא יודע!
דניאלה: לא, הוא יודע להעלות קבצים מהמחשב…
ירון: אב… אולי, כן, אולי…
דניאלה: …לתוך האטב הדיגיטלי.
ירון: הוא טוען שהוא לא יודע.
דניאלה: אוקיי. עכשיו תגיד, נגיד, מכיוון שאתה גם עצמאי וגם אני עצמאית, עם החשבוניות הדיגיטליות אתה מסתדר?
ירון: אני מסתדר מצוין. אני מודיע למנהל החשבונות שלי [דניאלה צוחקת] למי להוציא חשבונית, והוא פותר את הבעיה.
דניאלה: הבנתי. אז לפני שאתה מספר את הסיפור שלך, אני רוצה לספר לך על האתר, על האתר ה…
ירון: הסיפור של לחלוטין לא הכרחי. אני לא מבטיח לכם סיפור מאלף.
דניאלה: אבל זה החומר שהבאת.
ירון: זה החומר שהבאתי. נכון, כן.
דניאלה: זה החומר שהבאת, אין ברירה, אנחנו… תעשה אותו מעניין. אז יש את האתר של החשבוניות הדיגיטליות, ומסתבר שמאז מאי 24' מעל סכום מסויים של חשבונית, צריך לצרף לזה דבר שקוראים לו "מספר הקצאה". אוקיי?
ירון: כן.
דניאלה: עכשיו אני לא יודעת מה אמרתי.
ירון: תעירי אותי, תעירי אותי כשתגמרי את זה…
דניאלה: לא, אני לא יודעת מה אמרתי, אתה צודק. אני לא יודעת, אני לא יודעת מה זו הקצאה. אני לא יודעת מה זה אומר להקציע [כך במקור] משהו, אני אפילו לא יודעת מאיזה שורש זה, בסדר? קַצַ"ה… [במלרע]
ירון: להקצות, להעניק.
דניאלה: משורש קצ"ה [במלעיל]. להקציע.
ירון: לא, לא. להקצות, לתת למישהו.
דניאלה: להקצות. אוקיי, בסדר, יופי.
ירון: להפריש…
דניאלה: יופי. מה זה אומר, מה זה אומר, "מספר הפרשה"? אין לי מושג. אני רק יודעת, שצריך לעשות את זה כל שלושה חודשים. אוקיי?
ירון: א-הא, את המשהו הזה שאיננו יודעים מהו.
דניאלה: את המשהו הזה שאני לא יודעת מהו. עכשיו, איפה עושים את זה? עושים את זה דרך האתר הממשלתי. עכשיו, אתה מבין? יש לי, יש לי אתר אחד שהוא אתר החשבוניות שלי…
ירון: כן.
דניאלה: וכדי שהוא יהיה מרוצה שהאכלתי אותו בהקצאה הזאתי…
ירון: כן.
דניאלה: [צוחקת] אני צריכה ללכת לאתר אחר, שזה האתר הממשלתי, שהוא הכי מפחיד אותי. קוראים לו "gov.il", צריך לקרוא לו "גוב האריות". בסדר? שם נמצא הטפסים והאישורים לדבר הזה, שאותו אני צריכה לקחת ולהעביר לאתר של החשבוניות ואתה לא…
ירון: וואו, את ש… את משעממת אותי. נו?
דניאלה: תיכף אתה תשעמם אותי בחזרה. אבל מה שרציתי להגיד, זה שלפני שאני עושה את הפעולה הזאת, אחת לשלושה חודשים, שאני לא מבינה מה אני עושה, אני פשוט עושה כל מיני דברים. אני מתכוננת לזה ברמה כזאת, שאני משתדלת לישון לפחות שבע שעות, לפני זה בלילה. אני לוקחת מגנזיום לפני השינה, אני אוכלת לפני. זה בהלת הבהלות. למה?
ירון: למה?
דניאלה: למה? כי אם אני לא מצליחה לעשות את זה, וזה אחת הבעיות הכי קשות בעידן הדיגיטלי, אין למי לפנות.
ירון: או…
דניאלה: אין למי לפנות.
ירון: כן.
דניאלה: אין, אין, אין שום, אין…
ירון: אין אדם חי ש…
דניאלה: אין אדם חי. זאת אומרת, זה או שאת, או שאת מסתדרת ואת יכולה להוציא חשבוניות, או שאת לא מסתדרת, ואת לא יכולה להוציא חשבוניות ולהרוויח כסף.
ירון: לא. את יכולה ל…
דניאלה: זה מה שזה אומר.
ירון: את יכולה לקבל הסברים [צועק] מהבוט…
דניאלה: אבא, לפני יומיים אני שוחחתי ארוכות עם הבוט, בנושא העיתון שאני מנויה עליו. מה שקרה זה, שאני לא הצלחתי להיכנס לעיתון הדיגיטלי, שאני מנויה עליו. אז הבוט נשלח אליי כדי לעזור לי. ואז הוא שואל אותי, באיזה נושא אני צריכה עזרה. ואז יש בסך הכל שתי אפשרויות, או שלוש אפשרויות. אחת, אני, אם אני צריכה עזרה שנקראת "תמיכה טכנית", או שתיים, האם אני צריכה עזרה בתשלום.
ירון: נכון.
דניאלה: עכשיו, אני לא יודעת. אני לא יודעת איך לקטלג את הבעיה, שהיא שאני לא מצליחה להיכנס. אני לא יודעת, אם זה בעיה בתשלום או שזה בעיה טכנית. ואז אני אומרת…
ירון: את מתרגשת לשווא, את מתרגשת לשווא.
דניאלה: ואז אני אומרת, ואז אני כותבת לו, זה לא זה ולא זה. לבוט, אני כותבת לו, והוא המום. הוא פשוט המום.
ירון: כן.
דניאלה: אתה רואה… הוא לא יודע מה לעשות. ואז הוא שואל אותי עוד פעם את אותה שאלה.
ירון: נכון.
דניאלה: אוקיי. אז אממ… זאת הייתה הפתיחה שלי. כן.
ירון: יש המשך או ש…
דניאלה: לא, אתה יכול לעבור לסיפור שלך…
ירון: אז תראי, אפילו הנהגים הזהירים ביותר - שאת לא.
דניאלה: כן.
ירון: המיושבים בדעתם ביותר - שאת לא.
דניאלה: כן.
ירון: מתנסים, באשמתם או שלא באשמתם, בהתנגחות עם רכב אחר. ואז הם חווים את הטקס המוכר הזה של האשמות הדדיות, "אתה אשם…" בסופו, במקרה הטוב, הצגת מסמכים הדדית ואחר-כך פנייה לסוכן ביטוח, מוסך…
דניאלה: נכון.
ירון: אבל!
דניאלה: כן.
ירון: אם את מתנגשת…
דניאלה: כן.
ירון: עם רכב ממשלתי, זאת אומרת בבעלותם של ההמונים, הצרה שלך לא תשוער. וכך קרה לבת-זוגי, מיכל, התנקש [כך במקור] בה מאחור…
דניאלה: אָה, חשבתי שזה אתה.
ירון: לא.
דניאלה: אוקיי.
ירון: אני אמרתי שזה אני, כדי לקצר את התהליכים. שיקרתי.
דניאלה: אָה…
ירון: זאת הייתה… אבל הכסף כבר אצלי בקופה, אז לא אכפת לי.
דניאלה: אוקיי.
ירון: תקף אותה מאחור, מאחוריה…
דניאלה: כן.
ירון: של המכונית הזאת…
דניאלה: כן.
ירון: הישנה מאוד שלנו…
דניאלה: כן.
ירון: רכב של מכבי אש, שהיום קוראים להם "לוחמי אש". מגע קל, אבל מגע קל ברכב, זה אלפי שקלים מייד. והוא הציג את עצמו בפני רעייתי, והיא אפילו ניסתה לנחם אותו, היא אמרה לו, "לא נורא, אתה בוודאי חוזר ממלחמה באש", כי הרי הם לוחמי אש. ואני… לקחה ממנו את מספר הטלפון, ואמרה לו, "בן-זוגי יצלצל אליך ותיישבו את העניין", וכך עשיתי. הוא היה קצר סבלנות, אז הוא אמר, מחר יפנה אליך מישהו מתחנת ה… מכבי האש שלי, שעוסק בעניינים שכאלה. ההוא לא צלצל. צלצלתי אליו שוב, עוד פעם, וככה, וחילופי דברים במשך יומיים. בסופו של דבר נודע לי, שאני צריך לפנות לחברת הביטוח שמבטחת את כל רכבי הממשלה, ששמה "ענבל". רוב האנשים עושים ביטוח מקיף, נכון? זאת אומרת, אם פוגעים בהם, הם פונים לסוכן הביטוח שלהם.
דניאלה: כן.
ירון: אבל אני מין חכם מחוכם כזה, אני אומר, מה זה ביטוח? מה פירושו של ביטוח? זה בעצם חלוקת סיכונים בין האנשים ש… אממ, חברת הביטוח מתאמת ביניהם, ולכן שום דבר נורא לא יכול להפתיע אותך, מפני שהנזק מתחלק בין כולנו. זה פחות או יותר העניין. ואז אני אומר, לי לא שווה העניין. גם אם יהיה טוטאל לוסט [כך במקור], הנזק הוא לא כזה שאני לא יכול לעמוד בו, ולכן אני לא רוצה להתחלק עם מיליון אנשים אחרים, ש… לקוחות של אממ, הפניקס או דבר כזה. לא רוצה, לא מבטח!
דניאלה: אוקיי.
ירון: לא מבטח ביטוח מקיף…
דניאלה: בסדר.
ירון: רק מה? אז אין לך גם סוכן ביטוח, שהיה פותר לך את כל הבעיה. ואז קורה כך…
דניאלה: כן.
ירון: אני מתחיל עם ההתכתבות, הם מבקשים ממני איזה שבעה מסמכים…
דניאלה: כן.
ירון: בין היתר, כמובן, דו"ח של שמאי שאני מזמין. עכשיו, לשמאי הזה גם יש מחיר…
דניאלה: כן.
ירון: חברת הביטוח לא משלמת את המחיר. ואחר-כך הם דורשים ממני מסמך בחתימתו של נוטריון - הקשיבי היטב - שאם אני אקבל מהם את סכום הביטוח, הביטוח הזה לא יִתָּבַע מעולם מחברת ביטוח אחרת. למה אני צריך להשגיח על היושר שלי? למה אתם לא תהיו שוטרים שלכם?
דניאלה: כן.
ירון: אחר-כך מבקשים ממני - הקשיבי היטב לביטוי - "עבר ביטוחי". מה זה "עבר ביטוחי"? יש לי עבר יהודי, יש לי עבר ישראלי, יש לי עבר פרטי גם, ביוגרפי… יש לי עבר של ילדיי, יש לי עבר…
דניאלה: קורות חיים, הם רוצים קורות חיים.
ירון: הם רוצים קורות חיים בתחום הביטוח. מה קרה לי בתחו… או למכונתי [כך במקור] ב…
דניאלה: אני לא מאמינה.
ירון: עכשיו, כיוון שקניתי את המכונית מיד שנייה, [צועק] אני לא יכול לדעת מה היה העבר של המכונית שלי, לפני שרכשתי אותה. הגיוני? לך תסביר את זה לחברת הביטוח. אז אתה… הלכתי… יש לי חברה טובה, שהיא עורכת דין, והיא חתמה לי את זה, ולא הייתי צריך לשלם. לו שילמתי, לא היו מפצים אותי…
דניאלה: אבא.
ירון: על כך שחברת הביטוח דורשת ממני להוציא תעודת יושר, במקרה שיעלה בדעתי…
דניאלה: אבא!
ירון: לשדוד אותם.
דניאלה: אב… א… כן.
ירון: עכשיו, כל זה, חילופי מכתבים, שישה מסמכים.
דניאלה: אבא, אבל אתה זוכר על מה התוכנית שלנו? אני רוצה שתתאר את הקושי שלך.
ירון: זה הקושי שלי…
דניאלה: לא. כאן אנחנו מדברים על דרישות מופרכות.
ירון: כן.
דניאלה: דרישות מופרכות. את הדרישות המופרכות האלה, אפשר היה גם לבקש ממך, גם אם לא היה מחשב. אבל…
ירון: את אומרת, אין לזה אימפקט של דיגיטלי?
דניאלה: בדיוק. אני רוצה, אני…
ירון: חותמת דיגיטלית.
דניאלה: אני, אני אמליץ לך גם איך לספר את זה.
ירון: כן.
דניאלה: בוא תכניס אותי לתמונה, תיזכר ביום שקראת לי לבוא אליך…
ירון: כן
דניאלה: ומה היינו צריכים לעשות.
ירון: כן, מה זה היה? תזכירי לי.
דניאלה: חבל שאתה לא זוכר טובות כל-כך גדולות…
ירון: נו, אני זוכר, לא… כאב איום, אבל בינתיים עברו מכאובים אחרים. מה, מה היה העניין?
דניאלה: כל מה שהיה צריך לעשות, וזה קיים בהמון התכתבויות עם הרשויות…
ירון: כן.
דניאלה: אתה נאלץ להכניס כל מיני מסמכים לתוך רובריקות, לתוך חלונות קטנים כאלה…
ירון: כן.
דניאלה: שיש להם אטב, אתה לוחץ על האטב, אתה צריך להעלות מסמכים. עכשיו, במקרה שלך היית צריך להעלות המון מסמכים, ואת הדבר הזה לא הצלחת לעשות.
ירון: כן.
דניאלה: לא הצלחת לעשות. זאת אומרת…
ירון: ואת פתרת לי את זה בדקה.
דניאלה: כן, אבל מה שאני רוצה להגיד זה, שזה באמת נורא מסובך. צריך לצלם את זה עם הנייד, להעביר את זה למחשב, לשים את זה בתיקייה, לקרוא למסמך הזה ולהדק אותו, לתוך החלונות שהם רוצים. וזה כמעט בלתי אפשרי באמת לעשות את זה. ואני אמרתי לעצמי, מילא אתה, שאתה בכל זאת, האוריינות שלך היא די טובה, אבל מה עושים אנשים מבוגרים שאפילו אין להם מחשב, כן?
ירון: נכון.
דניאלה: ואז קצת הסתכלתי, כאילו קצת קראתי, והסתבר לי שישראל היא מדינה מאוד-מאוד דיגיטלית. אנחנו עם אוריינות דיגיטלית מאוד-מאוד טובה, מאוד-מאוד לא שוויונית. זאת אומרת, מצד אחד, המון דברים עברו לדיגיטל ולרשת, כמו למשל שירותי בריאות, עיריות, gov.il זה אתר מצוין. אבל הפערים בין האנשים שמשתמשים בזה, לבין האנשים שלא משתמשים בזה הוא עצום.
ירון: נכון.
דניאלה: ואז אני נזכרתי, שעוד הייתי הולכת מדי פעם לבנק הדואר להביא איזה חבילה מסין, אז הייתי רואה את האנשים שיושבים עדיין עם הטפסים האלה, והייתי אומרת לעצמי, אבל אין בעולם שום מצב שהם יצליחו לדלג על הפער הזה. אין הכשרות, זה לא שאתה יודע, הם יכולים ללכת ל… מי מלמד את האנשים האלה, כאילו, איך להשתמש?
ירון: כן.
דניאלה: וכמה זה לא פייר. כי אני, בגלל שאני כן דיגיטלית, יכולה לקבוע תור גם לבנק הדואר מראש. הם לא יעשו את זה. אז הם יושבים עם המספר שלהם, אנשים מבוגרים ממני פי, לא יודעת מה, פי שניים, שחייהם עוברים עליהם ב…
ירון: כן, אבל לזמן שלנו, הזקנים, אין שום ערך.
דניאלה: להיפך, להיפך…
ירון: את רוצה, את רוצה סיפור שיאייר, או ייתן תוקף, יתקף את מה שסיפרת לי?
דניאלה: כן.
ירון: אז תראי, כל אתר של חברה מסחרית או מוסד ציבורי, מבקש מהפונה להזדהות בשמו, בתעודת הזהות שלו ובסיסמתו.
דניאלה: נכון.
ירון: כיוון שאני לא זוכר אף סיסמה, הכתובות באותיות לטיניות, בספרות…
דניאלה: נכון.
ירון: או ובאחד מהסימנים המיוחדים, ופה הבעיה שאינני יודע מה שמותיהם. אגב, אולי את יודעת איך קוראים לסימן המורכב משני קווים אנכיים ושני קווים אופקיים הצולבים אותו?
דניאלה: בית סוהר.
ירון: בית סוהר, אוקיי. זה, אני חושב שאת לא ש… הידע הזה לא משותף ל…
דניאלה: יש כוכבית וסולמית, זה באמת נורא מבלבל. סולמית.
ירון: נכון. אה, זה סולמית. זה סולמית, נכון.
דניאלה: זה סולמית, אבא.
ירון: ועכשיו, איך קוראים לסימן בצורת הספרה שמונה עם זנב זעיר מימין?
דניאלה: שמונה עם זנב זעיר מימין?
ירון: מימין. או הסימן בצורת v הפוכה כמו גג של צריף, איך קוראים לו, את יודעת?
דניאלה: פיתגורס.
ירון: איך?
דניאלה: פיתגורס.
ירון: אוקיי, אז יש לך פית…
דניאלה: הכל פיתגורס.
ירון: אוקיי, פיתגורס, בית סוהר… אוקיי. התחכמת, אבל זה לא עוזר לי. וזה לא עזר לי.
דניאלה: כן, אבל למה אתה משתמש דווקא בסימנים האלה?
ירון: מפני שאתה צריך לכתוב סיסמאות…
דניאלה: נו?
ירון: להמציא סיסמאות… סיסמאות מורכבות מאות גדולה…
דניאלה: נו, אז למה אתה לא יכול לקחת שטרודל? קח שטרודל, שטרודל זה טוב.
ירון: אני לא יודע, רציתי לגוון, ל…
דניאלה: בסדר.
ירון: לשמח את עצמי קצת.
דניאלה: להתחכם.
ירון: להתחכם, בדיוק, נכון.
דניאלה: אוקיי, זאת הבעיה.
ירון: אבל לא בגלל זה שאני לא מכיר את השם של הסימן, אני לא אמנע מלהשתמש בו. אני סתם שואל אותך דרך אגב…
דניאלה: אָה…
ירון: אולי את יודעת איך קוראים ל…
דניאלה: בסדר, בסדר.
ירון: אני לא ידעתי את זה. טוב? אבל אני, את הסיסמאות אני כמובן מחביא באיזה מקום, בתוך הסלולר שלי. רק שאני לא זוכר אף פעם איזה צופן נתתי לצופן של הסלולר…
דניאלה: נכון.
ירון: אני אף פעם לא מוצא את זה.
דניאלה: נכון. יותר מזה, יש היום שומר ז… אה…
ירון: שומר זיכרון. אני לא יודע איך ל…
דניאלה: איך… [צוחקת] בדיוק…
ירון: אני לא יודע איך להבטיח את שומר הזיכרון הזה.
דניאלה: [ממשיכה לצחוק] נכון, גם אני לא.
ירון: עכשיו, ותמיד האצבע המורה, השמנמנה שלי, שבה מקישים בדרך כלל מכתיבים [כך במקור], אני ראיתי שאנשים צעירים מקיפים באגודלים מחזיקים עם שתי אצבעות.
דניאלה: כן.
ירון: אני לא, אני רק בזה.
דניאלה: הבנתי.
ירון: אז עכשיו, בדרך כלל אומר לי הבוט, שמייד תשלח אליי סיסמה, שאני צריך לשבץ במסגרת, נכון?
דניאלה: אוקיי, בטח.
ירון: נכון. והסיסמה…
דניאלה: אתה צריך לעשות העתק… אתה צריך לעשות שני דברים, רגע, דקה. אתה צריך לעשות שני דברים: או "העתק הדבק", זאת אומרת זה בדרך כלל מספר של חמש - שש ספרות…
ירון: נכון.
דניאלה: אתה צריך לעשות א "העתק ה"… או לזכור אותם.
ירון: נכון.
דניאלה: עכשיו, אני לא זוכרת אותם, אני עושה "העתק הדבק". אבל לא תמיד זה נותן לך להדביק. לפעמים אתה כן צריך לזכור אותם, ואז אתה הולך ככה, צ'ק-צ'ק-צ'ק-צ'ק-צ'ק, מרחקים עצומים. פק-פק-פק-פק, מצד לצד.
ירון: המצבים המוכרים… המצבים המוכרים לי, שעכשיו מבקשים לזהות את עצמי באמצעות משלוח סיסמה, שתיעלם אחרי שתי שניות מהמסך.
דניאלה: הבנתי.
ירון: אז אני מנסה ל… הזכרון שלי כבר לא טוב כשהיה…
דניאלה: כן.
ירון: בדרך כלל זה שש ספרות, אני מדקלם לי, אני שר לי את המספר מהר, לפני שהיא תיעלם. כי אם אני צריך לחזור אחר-כך לדואר שלי…
דניאלה: כן.
ירון: למצוא את הסיסמה שם, אז האתר המרכזי שדרכו אני פונה לנמען שלי…
דניאלה: כן.
ירון: נעלם בינתיים. ואני לא יודע איך גם להגיע…
דניאלה: אוקיי.
ירון: למקום שבו מוטמנת הסיסמה ששלחו לי, ובחזרה לאתר שדרכו רציתי לפנות לבנק, לקופת חולים…
דניאלה: כן.
ירון: לחברת הביטוח וכולי וכולי.
דניאלה: כן. כן.
ירון: עכשיו, אם אתה פונה… בדרך כלל הבוט מציע לך דרך חילוץ. אז תראי, אני כותב לבוט הזה בסוף כת… באחת השיחות שלי עם הבוט, שאת תיארת בסיפורך הקודם…
דניאלה: כן.
ירון: אני אומר ברצינות, [בחיוך] "הצילו, אני מטומטם".
דניאלה: אוקיי.
ירון: כך כתבתי.
דניאלה: והוא לא יודע מה לעשות איתך.
ירון: אז נעניתי שהפעולה שלי הועברה למחלץ או לכל… או לבוט אחר… או אני לא יודע למה.
דניאלה: כן.
ירון: והמחלץ הציע לי לעבור לפעולות, שכבר עשיתי מקודם, שבגללה הגעתי למחלץ, את מבינה?
דניאלה: ברור, ברור, זה לא נגמר. אבל אבא, בוא נחשוב רגע על פתרונות אפשריים. אז אני אגיד לך מה אני חושבת.
ירון: כן.
דניאלה: תבנו מערכת אחת, גדולה, של כל הידע אודותיי, ותעזבו אותי.
ירון: אז יש כזה, יש כזה.
דניאלה: [נסערת] פשוט תעזבו אותי. למה אני צריכה להאכיל אותכם במסמכים?
ירון: אז אני אה, אל תתרגזי.
דניאלה: קחו, קחו את המסמכים לבד.
ירון: ברור.
דניאלה: קחו את המסמכים לבד. אתם רוצים שניתן לכם את ניהול ספרים שלי? למה? למה? שיהיה לכם את הניהול ספרים שלי, תדעו איך להגיע לשם, תיקחו, תשלחו אותם למקום העבודה האחרון שלי. תניחו לי. תניחו לי.
ירון: "אין לי סבלנות", את אומרת…
דניאלה: כן. כן. כל מה שזה דורש ממני, זה להיות שקופה. אני מוכנה להיות שקופה!
ירון: אני… א', זה מוזר שאת מדמיינת משהו שקיים ממילא. יש לו אפילו שני ש…
דניאלה: מה זאת אומרת? זה לא קיים.
ירון: לא, יש לו שני שמות, זה רק או-טו-טו עד שהוא יתגשם, יישם את השאיפות שלך.
דניאלה: כן.
ירון: לאחד קוראים "האח הגדול"…
דניאלה: כן.
ירון: ולשני קוראים AI. אה… יש אנשים שחרדים מזה, מצדי לא אכפת לי כמה פעמים יִסְפְּרוּ כמה פעמים אני הולך לשירותים ביום…
דניאלה: אה!
ירון: וילשינו לחברת החיתולים על זה.
דניאלה: אה נו, אז אתה…
ירון: ממש לא אכפת לי. ממש לא אכפת לי. אני שקוף לחלוטין.
דניאלה: אה, אז גם אתה.
ירון: לא, לחלוטין.
דניאלה: אוקיי, נו.
ירון: מה אתם רוצים לדעת עליי? פאק יו. מה אתם רוצים לדעת? מה המשקל שלי? מה בלחץ הדם שלי? על מה אני חולם בלילה? זימה, זימה, טוב? זימה. [דניאלה צוחקת] מה אכפת לכם? לא אכפת לי כלום, תדעו עליי הכל. לא מעוניין יותר לגלות לכם, כל מה שגלוי ממילא. תביטו בעיתונים, יש ספריות שלמות של ראיונות איתי. סיפרתי כבר הכל, אין לי מה לעשות עם זה, אל תבלבלו את המוח.
דניאלה: נכון.
ירון: בסדר? קחו את הכל, את כל המספרים שלי, כמה חדרים יש לי בבית, ומה המטראז' של חדר האמבטיה שלי, מה שאתם רוצים. מה שאתם… איך נראה המטבח שלי, כמה סירים יש לי, קחו הכל! רק אל תזיינו לי את השכל! [שתי אנחות רווחה]
דניאלה: אני מסכימה.
ירון: זה היה קשה.
דניאלה: אני מסכימה. אני מסכימה. דרך אגב, יש מדינות שבאמת הקשר בין האתרים, הוא הרבה-הרבה יותר טוב. זאת אומרת, מה שאני אומרת לך עכשיו, זה פשוט קראתי מחקרים. ישראל היא מאוד-מאוד אוריינית, מאוד דיגיטלית. הלקויות שלה, אחד, זה חוסר שוויון, והתקשורת בין הגופים השונים, לקויה. זהו. תקנו את זה. קחו מה שאתם רוצים, עזבו אותנו.
ירון: אנחנו הבאנו איזה תועלת לציבור בשיחה שלנו היום, את חושבת?
דניאלה: לא, אני חושבת שזה, זה יותר שיחה אה… שנועדה…
ירון: לפרוק, לפרוק את הלב.
דניאלה: בדיוק. לא לפרוק את הלב, ל… הזדהות קוראים לזה.
ירון: צעקת שוועה, אולי?
דניאלה: לא. הזדהות, הזדהות. מעורר הזדהות.
ירון: אוקיי.
דניאלה: אל תזלזל. ונסיים בקטע קצר, מתוך המחזה "פופר" של חנוך לוין, שמתאר יפה את הקיום האנושי סביב עולם הסידורים הקטנים, שכולנו משוקעים בהם.
ניפרד ממאיה קוסובר, העורכת שלנו, מאסף רפפורט, אחראי הסאונד והמיקס, מכם המאזינות והמאזינים. תודה, שלום, ניפגש שבוע הבא.
[מוזיקת רקע]
ירון: [מקריא]
'או, אתם סידורי הלוויות, סידורי בתי-חולים, וסידורים קטנים אחרים! התרוצצויות דחופות בין אנשים ומקומות, הזעקת רופאים ואמבולנסים, הבאת תרופות, תשלום כספים, הסדרת ניירות, החתמת טפסים, בחירת מצבות ונסיעה לאזכרות! הו, אתם, סידורים קטנים המפוזרים על פני חיי כמו שברי קרשים על פני הים; בכם אני אוחז כדי לצוף לרגע על המים השחורים, לצוף לרגע, ולשקוע.'
[מוזיקת סיום]
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments