אבא תרחם - אלימות ברשת
- ניבי נאור
- Mar 19
- 13 min read
"שותתת מילים, מזריקה אותיות, מתיראת מֵאִלְּמוּת, מכורה לתשואות" (יודית שחר). איזה סוגים של קללות סופג ירון ברשת ואיזה קללות סופגת דניאלה? מדוע אחוז עצום מהקללות המילוליות קשורות לפגיעות מיניות, מה השתנה בעידן הנוכחי ומתי הם עצמם מקציפים (ירון טוען שאף פעם לא ודניאלה מודה שהיא דווקא כן).
תאריך עליית הפרק לאוויר: 10/02/2025.
[חסות]
קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
[אות פתיחה]
ירון: [מקריא]
'עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע עֲצָמוֹת,
שְׁלוֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה שְׁרִירִים,
קָרוֹב לְאַלְפַּיִם תָּאֵי עֲצַבִּים
יֵשׁ בְּכָל כָּרִית שֶׁל אֶצְבְּעוֹתֵינוּ הַחָמֵשׁ.
הֲרֵי זֶה דַּי וְהוֹתֵר,
כְּדֵי לִכְתֹּב אֶת "מַיְן קַמְפְּף"
אוֹ אֶת "פּוּ הַדֹּב".'
דניאלה: את הפער בין "מיין קמפף" ל"פו הדב", למרות שמדובר בסך הכל באותה יכולת, מזכירה לנו המשוררת הפולניה וכלת פרס נובל, ויסלבה שימבורסקה, שהיא, אבא, לדעתי המשוררת הכי מצוטטת באיגרות ששולחים מעסיקים נאורים לעובדיהם.
ירון: כן?
דניאלה: כן.
ירון: מדוע?
דניאלה: לא יודעת. אני תמיד מ"ידיעות אחרונות" קיבלתי שיר של ויסלבה. ב…
ירון: כי בשירים של כמה משוררים צ'כים ופולנים יש בינה. אלה הם דברי חוכמה.
דניאלה: נכון. אנחנו נזקקנו לויסלבה היום, כי אנחנו רוצים לדבר על אלימות ברשת. גם כתופעה, וגם איך היא משפיעה עלינו באופן אישי. כי אני, אבא, לגמרי יכולה להרגיש את האלימות הזו גם בתוכי. אז אולי נתחיל ב… סתם, במטר קללות כזה חינני? יש לך אולי איזשהי דוגמה לג'ורה שנשפכה?
ירון: תראי, אני בחרתי דווקא בדוגמה הכי תפלה. יש ויכוחים פוליטיים, כמובן, שמתלהטים, ואז אנשים מגדפים אלה את אלה, ואני בחרתי דווקא בעניין כזה: מצאתי איש אחד, שלא אנקוב בשמו, שאוהב לאכול צדפות, תמנונים, דיונונים, חסילונים ושאר מיני שרצים, שנקראים משום מה "פירות ים". עכשיו, הוא רצה לשתף רבים באהבה שלו…
דניאלה: [צוחקת] אוי ואבוי.
ירון: ולהקים קבוצת וואטסאפ בפייסבוק… [כך במקור]
דניאלה: כן.
ירון: קהילה שמטרתה להחליף מתכונים, נכון? [דניאלה צוחקת] זה לא… זה לא נורא. ומייד הוא קיבל התראות בלשון הזו: "כבר נחתוך אותך, מזדיין. הומו. חכה בן-זונה. אותך ואת הבן ההומו שלך נחסל. לך תתבכיין למשטרה, יא אפס". עכשיו, מנבלי פה חסרי מעצורים הסתובבו בינינו גם לפני עידן הרשת. אבל את ההפלטות שלהם אנחנו ייחסנו לתסמונת טורֶט, או לאיזה הפרעות נוירולוגיות, או לאיזה התפתחות שמאלצת חולים לשחרר מדי פעם מטח של גידופים, או להתקף סכיזופרניה, או גם לחינוך לקוי. מעמדם של ניבולי הפה היה בערך כמעמדה של הטלת צרכים.
דניאלה: א-הא.
ירון: זאת אומרת, אם השלפוחית שלך לוחצת…
דניאלה: כן, אבא? אתה חוש…
ירון: אתה מחפש איזה פינה סמויה…
דניאלה: אוקיי.
ירון: מגרש ריק וחשוך…
דניאלה: כן.
ירון: או איזה שיח עבות…
דניאלה: כן.
ירון: בשולי הדרך.
דניאלה: כן.
ירון: אתה לא משתין על אי-תנועה בצהריים.
דניאלה: אוקיי.
ירון: עכשיו, על אחת וכמה… כמה וכמה, מקו… ב…
דניאלה: אבא, אז רגע, אני גם רוצה, אני גם רוצה, פשוט, אני בחרתי כמה קללות שהופנו כלפיי, בסדר? ואחרי זה באמת נדבר על מה קרה. קצת נדבר. אז "מי זאת הכלבה השמאלנית הממורמרת הזאת? תשמחי יא כלבה, גם חברים שלך מהחמאס יוצאים לחופשי. שתדעי עוד הרבה צער. את מוזמנת לדחוף אצבע. תנסי מציצה".
ירון: זה מכוון אלייך?
דניאלה: כן.
ירון: אוקיי.
דניאלה: "תנסי מציצה לסירוגים, זה ירגיע אותך. אולי מציצות יוציאו אותך מהשמאל הגזעי. הגזע שלך במילא לא ישרוד. עם טמטום לא צדים ביער". [מגחכת] "עם טמטום לא צדים"… אהבתי. רציתי להגיד להם שאני טבעונית. אוקיי, אז אני מקבלת המון קללות…
ירון: על מה?
דניאלה: גם חלקם קושרות אותי אליך. מה זה? זה לא משנה על מה, אני כותבת את דעתי על… אני יודעת מה? על גנץ…
ירון: ועל אביך מולידך גם כן, באותה הזדמנות?
דניאלה: ברור, ברור. בוודאי, בוודאי. אתה, אם אתה לא יודע, אתה… סוטה מין.
ירון: אני סוטה מין.
דניאלה: כן.
ירון: אוקיי.
דניאלה: אתה סוטה מין. מה עוד? מלא.
ירון: זה לא נראה לי קללה. כי יש סטיות לגיטימיות, כל זמן שהן מתיישרות עם החוק. אתה לא…
דניאלה: נכון.
ירון: נכון? מותר לי.
דניאלה: נכון.
ירון: מותר לי.
דניאלה: נכון, נכון, נכון. אהבתך לכפות רגליים של נשים, למשל, היא בגדר ה…
ירון: סטייה.
דניאלה: היא בגדר הסטייה וגם בגדר החוק.
ירון: כן, אני פטישיסט של כפות רגליים.
דניאלה: בדיוק.
ירון: אני מודה, כן.
דניאלה: בדיוק. מה שמעניין אותי בהקשר הזה, וחשבתי שנדבר עליו, זה שאני לא מצליחה להבין האם האדם השתנה, זאת אומרת, האם משהו קרה לנו בעקבות הרשתות, או שהתנהגותו של האדם הולמת את הסביבה האינטרנטית? נניח, אם אני חיה בגרמניה, אני אפסיק לאחר, אוקיי? [ירון צוחק] אם אני אהיה במקסיקו, אני אתחיל לנמנם בצהריים. אז ברשת מתחילים לקלל.
ירון: כן. כשאתה לא חותם בשמך המלא…
דניאלה: מה, היא מפחיתה אמפתיה, האנונימיות? זה שאתה לא יודע למי אתה מכוון.
ירון: אנחנו, אלמלא ידענו ששמנו יתגלה ברבים, היינו עושים דברים איומים. החברה משגיחה עלינו. ויש משטרה.
דניאלה: נכון.
ירון: ויש מוסכמות, ויש מה שעושים ולא עושים.
דניאלה: אבל אני חוש… אבל אתה יודע, אני חושבת שזה לא רק… אני לא חושבת שזה רק אם אנחנו… אם ידעו מי אנחנו, אלא אני חושבת שיש משהו בקשר אנושי, בְּעיניים, בְּפנים, בצורה של אדם, שאם הוא לא קיים, אם לא עומד מולך…
ירון: ודאי.
דניאלה: אדם בשר ודם, אז באמת האנונימיות מפחיתה אמפתיה. וגם יש דבר שנקרא שיימינג קבוצתי. יותר קל להרביץ יחד ברשת, וזה נורא קל.
ירון: כן, כנופיה.
דניאלה: כן.
ירון: מתקבצת כנופיה. אבל…
דניאלה: וגם אני חושבת שבעיתות משבר, כשמצבו של הפרט הופך להיות יותר קשה, יותר נואש, יש יותר סיכוי שהאלימות שבתוכו תופנה החוצה.
ירון: אז באמת, אני שאלתי את עצמי פעמים אחדות, מהי… מהי הפונקציה של קללה? יש - לא רק בעברית, כמובן - באנגלית, נגיד, שזה השפה השנייה המקובלת אצלנו.
דניאלה: כן.
ירון: כל מילה שלישית זה "What the fuck", או "Fuck" או "Mother fucker". מזיין אמהות.
דניאלה: נכון.
ירון: אתה שומע את זה אפילו בחברות של הייטקיסטים. אתה אומר You mother fucker, I fuck you, ואתה שואל את עצמך, מה…
דניאלה: זין. הכל. הכל.
ירון: מה הזעם הזה? למה הוא מיתרגם למילים גסות, שרובם, אגב, קשורות בערווה, ובמיניות הנשית בעיקר. מצאתי, בקללה נדמה לי של שאול המלך את יונתן בנו…
דניאלה: כן.
ירון: שהתחבר יותר מדי עם דוד.
דניאלה: כן.
ירון: רעו.
דניאלה: כן, כן.
ירון: אז הוא אומר 'אתה חרפה לערוות אמך'. אז המילה "ערווה" זה "כוס"…
דניאלה: כן.
ירון: במילים וולגריות, כן? איבר המין הנשי.
דניאלה: כן, אבא. מכירה.
ירון: אז הפעם היחידה, נדמה לי, בכל המקרא, שבו מקללים בהקשר של ערווה…
דניאלה: כן?
ירון: הוא [כך במקור] הפעם הזאת. אגב, ברוסית למשל, חצי מהקללות זה "מאט".
דניאלה: אבא, אבל זה לא רק בערווה. זה גם בכלי זין, זין.
ירון: בזין, ודאי. ודאי.
דניאלה: אוקיי.
ירון: בזין.
דניאלה: בסדר.
ירון: "אתה זין", "אתה זין קצוץ", אתה… [מילה לא ברורה]
דניאלה: אבל למה זה מפליא אותך? הרי זה מאוד הגיוני הקשר שבין…
ירון: למה?
דניאלה: כי יש קשר בין אלימות לבין מין. זה דווקא, בעיניי זה מחקה את המציאות. הרי לאורך כל ההיסטוריה, לא רק בשביעי לאוקטובר, אונס - אונס שימש ככלי שליטה…
ירון: נכון.
דניאלה: של הכנעה והשפלה.
ירון: נכון.
דניאלה: הפגיעה בנשים תמיד הייתה סמל מוחשי של ניצחון, נכון? זה פעולה שהמטרה שלה היא לא רק לפגוע בגוף האישה, אלא גם לרסק את הרוח של הקהילה כולה…
ירון: ודאי.
דניאלה: זה הייתה המטרה של אונס. מה זה רצח על כבוד המשפחה? זה בדיוק זה.
ירון: את צודקת.
דניאלה: אז אם יש אונס במציאות, מדוע שלא יהיה אונס גם בשפה? זה נורא טבעי.
ירון: תגידי, את מקללת? את מגדפת?
דניאלה: בוודאי.
ירון: כן?
דניאלה: בוודאי.
ירון: כי אני לא.
דניאלה: אתה… אני יודעת שלא. אבל זה לא בגלל… אתה פשוט, אתה נהנה מהאיפוק. אתה, יש לך איזה משהו כזה. בעצם בא לך לקלל. בא לך לשבור את העצמות. אני מכירה אותך, אבא. יש בך, אתה יכול להתרגז בצורה נוראית, וגם ראיתי אותך.
ירון: כן.
דניאלה: ראיתי אותך מתרגז. אני חושבת שמה שקרה לך זה שאתה…
ירון: אני לא ראיתי אותי מתרגז. לא, אני לא מתרגז, אני מתרגז?
דניאלה: אבא, להזכיר לך שפעם אנחנו נסענו, ומישהו חתך אותך בדרך, והלכת מכות מול עשרה אנשים? [ירון צוחק] מה זאת אומרת אתה לא מתרגז?
ירון: כן, טוב, זה היה מק… עובדה שאת זוכרת את זה. זה מקרה נדיר מאוד.
דניאלה: אז… כן, אני לא אומרת שזה מקרה שכיח, אבל אני אומרת…
ירון: כן, כי אתם הייתם במכונית. ואני… סיכנתם את… סיכנו את הילדים שלי.
דניאלה: סיכנו את הילדים, התרגזת, יצאת…
ירון: התרגזתי, נכון.
דניאלה: מישהו אמר לך איזה משהו, ועמדת לבד ו…
ירון: נכון, נכון, נכון. אבל אני לא מקלל. ואצלנו אני תוהה אם הוריי קיללו. עכשיו, הוריי דיברו רוסית, שפה שנייה.
דניאלה: אמא שלך הייתה חמומת מוח.
ירון: נכון.
דניאלה: וגם אתה חמום מוח. אתה פשוט מאפק את החמימות מוח שלך.
ירון: זה טוב, לא?
דניאלה: מאוד. מאוד.
ירון: זה אצילי, נכון?
דניאלה: כן, יחס… כן, כן.
ירון: נכון.
דניאלה: קראתי לא מזמן מחקר של איגוד האינטרנט הישראלי, אוקיי?
ירון: כן.
דניאלה: שמנסה לנתח מגמות על אלימות ברשת. יש כזה ארגון, אני לא יודעת כמה הוא חשוב, אוקיי? ארגון האינטרנט הישראלי. אבל הם עשו שם איזשהו מחקר, והוא ניתח את השנה הזאת שמ-23' עד משהו כמו מרץ 24'. זאת אומרת, תחילת המלחמה, אמצע המלחמה. ומה שמעניין בעיניי זאת האחריות שמטילים אזרחים על נבחרי הציבור בהגברת האלימות. תקשיב טוב. נגיד היה שם במחקר שאלה "האם פרסומי נבחרי הציבור השפיעו על האלימות ברשת?" 71 [כך במקור] השיבו שכן. זאת אומרת, הציבור הישראלי מטיל אחריות עצומה על נבחרי הציבור שלו בהגברת האלימות ברשת. זה נתון מדהים, בעיניי.
ירון: כן.
דניאלה: השיבו שכן. על הרפורמה המשפטית השיבו 74% מהמשיבים, זה היה משהו כמו 10,000 משיבים, השיבו שהרפורמה המשפטית הגבירה, עודדה, את האלימות ברשת. זה דבר מדהים, לא?
ירון: כן. צריך לנסות ל…
דניאלה: להבין למה.
ירון: להתחקות אחרי השורשים של התופעה הזאת. כי אני לא מכיר הרבה פוליטיקאים או שופטים או שוטרים בכירים, שמגדפים באופן גלוי. הם יכולים לומר…
דניאלה: בדיוק.
ירון: על יריבם הפוליטי…
דניאלה: אז יפה שהג…
ירון: "אתה בוגד", אולי.
דניאלה: אז יפה שהגעת לזה, כי אני חושבת שבזה אני רוצה, זה יהיה הקטע האחרון שנסיים את התוכנית, כי אני חושבת שמה שמעודד אלימות הוא לא תמיד אלימות. הוא לא תמיד אלימות. אני, למשל, מרגישה על עצמי, שנבחרי ציבור ועיתונאים זה האנשים שגורמים לי לאפילפסיה. ממש. זאת אומרת, זה הדברים שגורמים לי…
ירון: מה, לטנטרום?
דניאלה: לטנטרום של זעם.
ירון: א-הא.
דניאלה: אז זה לא תמיד אלימות גוררת אלימות. לפעמים צביעות, אי אמירת אמת, תחושה שעושים עליך מניפולציה, היא זו שגורמת לאלימות. ואז האלימות של המגיבים, כן? גורמת לתגובה אלימה על התגובה שלי.
ירון: גם הפלג השני בציבור, הוא כבר לא סוכר את פיו ומגדף כהוגן. אז… ואני תמיד נעלב…
דניאלה: אני!
ירון: …בעלבונו של המחנה שלי. לא בעלבונו, אלא בעובדה שגם המחנה שלי משתמש באותם אמצעים.
דניאלה: בוודאי. אז אני רו…
ירון: אני מרגיש נעלב פשוט. לא אכפת לי שהיריב הפוליטי מקלל, מגדף, אפילו בביטויים הגסים ביותר. אבל כשאנשים מהמחנה שלי מגדפים, אני נעלב יותר.
דניאלה: כן. ובדרך כלל בטוויטר. טוויטר זה פלטפורמה, בגלל שהיא מאוד מאוד קצרה, אין לך זמן…
ירון: זה נכון, לכן אני בכלל…
דניאלה: הטוויטר היא הכי-הכי-הכי-הכי איומה שיש.
ירון: אני לא מציץ אפילו בטוויטר.
דניאלה: אתה לא מציץ?
ירון: לא.
דניאלה: זה פח אשפה.
ירון: נכון.
דניאלה: אתה צריך עמידות, אתה צריך…
ירון: גם מפייסבוק נואשתי לגמרי.
דניאלה: אתה צריך לשים מסכה.
ירון: לא לא, אני לא.
דניאלה: ולהתקלח כשאתה יוצא משם.
ירון: אני לא נכנס לשם. לא נכנס לשם.
דניאלה: אז זהו, אני רק רוצה להגיד ששם אני מרגישה, אני מרגישה שזה קצת כמו… לא יודעת מה, [מגחכת] משפט דרייפוס, או עלילות הדם כנגד הרופאים. הם… אני רואה את האינטליגנציה…
ירון: ברוסיה הסובייטית, את מתכוונת.
דניאלה: כן. כי אני רואה את האינטליגנציה משתפת פעולה. [בטון נדהם] אני פשוט לא מאמינה, אני לא מאמינה למשמע אוזניי. כשגדעון סער מדבר עכשיו, אני לא מאמינה למשמע אוזניי.
ירון: כן.
דניאלה: אני לא מבינה מה אני שומעת. [ירון צוחק] אני לא מבינה מה אני שומעת. אני מתחרפנת, ואז אני מקללת.
ירון: כן.
דניאלה: אני מקללת, אבא. אני מקללת.
ירון: בסדר, אני נותן לך רשות. הרשאה. את יכולה גם לגדף אותי.
דניאלה: אתה לא יוצא מדעתך אף פעם?
ירון: לא.
דניאלה: אבל אתה מתאפק. אתה מתאפק!
ירון: כן, אבל אני לא יוצא מדעתי. אני לעיתים מאוד נדירות יוצא מדעתי. באמת.
דניאלה: אז מה אתה עושה אם, נגיד, אתה כותב משהו ומישהו…? באמת. באמת. משגע אותך.
ירון: אני…
דניאלה: אתה לא עונה? אתה…
ירון: אני יודע שההצטננות תיקח כמה דקות. פעם היא הייתה לוקחת כמה שעות. גידלתי אפידרמיס יותר עבה במשך השנים האלה. אני יודע שאם אתה לא רוצה להיכנס למשחק, אל תיכנס למטבח. אבל כפובליציסט, כאדם שמחווה דעה, אתה יודע שאתה חוטף, ואין לזה כל חשיבות בעיניי, ואני אפילו לא בז לאנשים שמגדפים אותי. אני תוהה לפעמים - "אני הייתי רוצה להיפגש איתך. בוא תכיר אותי, ואני רוצה להבין מה כל-כך עורר את חמתך בי". זה מעניין אותי, אנתרופולוגית. למה אתה מ… למה אני מרגיז אותך כל-כך? מה באישיות שלי? מילא דעותיי, אבל למה אתה מלביש עליי? אבל את יודעת, זה…
דניאלה: היה לך דוגמה של התכתבות כזאת? כי לפעמים, מדי פעם כתרגיל…
ירון: פעם אחת…
דניאלה: כתרגיל, אתה יודע, פסיכולוגי.
ירון: פעם אחת עשיתי את זה, לפני הרבה מאוד שנים. פעם אחת עשיתי את זה…
דניאלה: כן.
ירון: אפילו ביקשתי להיפגש עם מישהו. ומייד הוא התנצל. אבל אני שואל אותך, נגיד בן יהודה זה, שאמר על האשכנזים שחבל שלא הוליכו אותם למשרפות או…
דניאלה: כן, כן.
ירון: כשהוא מבקש סליחה אחר-כך, אומר "לא התכוונתי".
דניאלה: כן.
ירון: [צועק] אני לא מאמין לו! מה פירוש "לא התכוונת"? אם לא התכוונת, למה אמרת את זה? למה התכוונת שאמרת את זה? זה כמו לחץ ב… בכליות שלך שהיית מוכרח להשתין או לחרבן בפתח דלתו של מישהו כי לא יכולת להתאפק יותר? אני לא מאמין לך שאתה התחרטת! אם היה פה משטר שיכול להוביל אשכנזים לאושוויץ, אתה היית קאפו! אני לא מאמין לך! אתה כן התכוונת לזה.
דניאלה: אני לא חוש…
ירון: בסתר תודעתך, אתה התכוונת לזה!
דניאלה: אבא, אנחנו נכנסים לשאלה נורא נורא מסובכת של מה היא בדיוק כוונה, בסדר?
ירון: זה הכוונה. כשאתה אומר דבר כזה…
דניאלה: אתה חושב שאנשים שאומרים, נגיד, אני…
ירון: הוא לא…
דניאלה: "שכל עזה תעלה באש", הם יכולים…
ירון: כן, כן!
דניאלה: לראות תמונות של ילדים נהרגים?
ירון: כן. כן!
דניאלה: כן? ילדים?
ירון: כן.
דניאלה: אני לא חושבת.
ירון: אני כן חושב.
דניאלה: אני חושבת שיש פער גדול בין זעם לא מווסת, התפרצות איומה…
ירון: אבל מה פירוש שאדם אומר לך "שהאשכנזים ילכו לאושוויץ"? למה הוא התכוון? איך זה עלה בדעתו?
דניאלה: "אני שונא אותכם!"
ירון: לא, אני שונא אותכם אז אושוויץ? זה ה… זה…?
דניאלה: "שונא אותכם". אני רוצה לתת לך דוגמה.
ירון: למה אתה שונא אותנו?
דניאלה: אני רוצה לספר לך משהו דווקא אישי. המשפחה של משה, הם רובם ימנים.
ירון: משה זה בעלך.
דניאלה: כן. הם רובם ימנים, וחלקם ביביסטים, וחלקם צופי ערוץ 14. זה הולך ונהיה קשה, לי, בחודשים האחרונים להיפגש, כי נורא-נורא קשה לא לדבר על המצב, ואני פשוט מתחרפנת. אוקיי? אחד מהאחים, שאני מאוד-מאוד כאילו מחבבת ביום-יום…
ירון: גיסך?
דניאלה: כן, גיסי. תמיד מגיב לי…
ירון: אחד מגיסייך, כן?
דניאלה: כן. מגיב לי תמיד בפייסבוק, וכותב דברים… "שמאלנים שקרנים", או "אתם השמאלנים הלוואי ש…" עכשיו, זה בן-אדם שאוהב אותי. זה בן-אדם שאוהב אותי. כאילו אני נפגשת איתו, אני אפגש איתו בארוחת ערב הוא תמיד ישאל מה שלומי, הוא תמיד… ו… אני לא יודעת מה קורה לו כשהוא קורא את הפוסטים שלי, או קורא מה שאני כותבת, הוא תמיד יגיד משהו מכוער…
ירון: הוא מתכוון למה שהוא אומר. אין דבר כזה. יכול להיות ש…
דניאלה: אני חושבת שיש… שזה…
ירון: …אורח הביטוי…
דניאלה: אין איזה דואליות כזאת?
ירון: מַפריז.
דניאלה: אין איזה…?
ירון: הוא הרמקול של הרגשות שלך. זה מגדיל את הרגשות שלך. כי הלשון היא מוגבלת ביכולות שלה לניואנסים. אז כשאתה כועס, אתה משתמש בביטוי החריף ביותר. אבל כשאתה אומר "האשכנזים לאושוויץ", אני בוחר את זה שוב ושוב ושוב…
דניאלה: כן, כן.
ירון: כי זה באמת הכי חריף שהשמענו. [בזעם] אז למה אתה התכוונת? נגיד, מה היה בשורש הזעם? אתה שונא את האשכנזים האלה שנאת מוות, ואתה רוצה שהם ימותו, שהם יתפוגגו, שהם לא יהיו. אז "אושוויץ" זה הביטוי. אבל בבסיס? אתה התכוונת לזה! ואני לא מאמין לך שאתה מבקש סליחה! אתה לא מבקש סליחה באמת.
דניאלה: הבנתי. אני לא יודעת מה זה "באמת", אני חושבת שזה הכל עניינים של אחוזים, ואפשר… זה כמו לשנוא ולאהוב.
ירון: אני רוצה לומר לךָ [כך במקור] שאם הייתה לו אפשרות…
דניאלה: אבא, זה כמו לשנוא ולאהוב.
ירון: אם היה [מילה לא ברורה], הוא…
דניאלה: תקשיב, למשל אתה מכיר את אחד הדברים שמשגעים אותי, זה ה… זה ההכרזה של "אחים לנשק הם בוגדים". אתה יודע, זה קיים.
ירון: כן.
דניאלה: זה באמת נורא. כי הם באמת, מה שהם עשו בחודשים הראשונים של המלחמה, ועוד פעם עם בגידה, שהם אמרו ש"אנחנו לא משרתים". כאילו שאין אנשים שיש להם קו אדום. לא משנה. הדבר הזה משגע אותי. אני לא חושבת שכל מי שאומר "אחים לנשק הם בוגדים" יגיד את זה מול אדם שהוא יכיר. הוא לא יגיד את זה, הוא לא יגיד את זה. אתה חושב שכן? אתה חושב שאנשים מתכוונים למה שהם אומרים?
ירון: כן.
דניאלה: אני חושבת שחל שם איזשהו פיצול.
ירון: הוא לא… תראי, המונח "בוגד" הוא קצת מסובך. מה פירוש הדבר, "בוגד"? אבל… כשהוא אומר בוגד, הוא מתכוון לזה שהוא לא די פטריוט. בעיניו פטריוט זה מי שנשבע לדגל, ומי ש… וכולי וכולי. כל מי שפוגע, נגיד, בכבודו של צה"ל, ואומר שצה"ל עושה דברים איומים, הוא הופך לבוגד. אז בגידה זה עניין אחר. אבל כשאתה מצביע בדיוק על הפעולה שאותה אתה מבקש לעשות בזולתך.
דניאלה: אתה מתכוון לזה? אוקיי.
ירון: "אני אעקור לך את הלב ואני אכניס לך סכין בבטן" - הוא מת-כ-וון ל-זה. וגם הערבים שאומרים "אנחנו נשחוט את היהודים" - הם מתכוונים לזה. [דניאלה מהמהמת] ולכן אין לי אשליות בכלל. לא ערבים ולא יהודים, ולא… ואפילו לעצמי אני כבר לא מאמין, כן?
דניאלה: הבנתי. [פאוזה] אתה… אני חושבת שזה קשור אולי לכבוד שאתה רוחש לשפה, אבא. יכול להיות.
ירון: אא, כן, כן.
דניאלה: אתה חושב שאנשים מתכוונים למה שהם אומרים.
ירון: אנשים מתקשרים באמצעות שפה.
דניאלה: יפה.
ירון: אנשים מִתְקַבְּרִים [כך במקור] באמצעות שפה. נכון ששפה זה לא אמצעי מעודן, כי יש מספר מוגבל של מילים, ואנשים לא יודעים להשתמש בכולן.
דניאלה: כן, זה מחשבה מאוד מדכאת, המחשבה שלך.
ירון: כן. היא מדכאת. [צוחק]
דניאלה: טוב, אז אנחנו נסיים, אבא. אנחנו נסיים. עם שיר שנקרא "זונה" של יודית שחר, שמדבר אמנם פחות על אלימות ויותר על המניפולציה שמפעיל הכותב על הקורא. אנחנו רק ניפרד ממור סיון ומאסף רפפורט, שעושים עלינו בייביסיטר בזמן שמאיה העורכת שלנו בחופשה. אנחנו נגיד תודה לכם ולכן על האוזן הקשובה, וניפגש בפרק הבא של "אבא תרחם".
יודית שחר, "זונה".
[מנגינת סיום]
ירון: [מקריא]
"זוֹנָה,
מְפַשֶּׂקֶת שׁוּרוֹת
בַּמִּקְלֶדֶת
מַזְמִינָה לָקוֹחַ
מִזְדַּמֵּן
שֶׁיַּעֲמִיק וְיַחְדֹּר
חוֹשֶׂפֶת בָּבוּאָה
מִבַּעַד לְקִירוֹת
שְׁקוּפִים
הֲצָצָה וּמְצִיצָה
לַקּוֹרֵא הַנָּבוֹן
שׁוֹתֶתֶת מִלִּים
מַזְרִיקָה אוֹתִיּוֹת
מִתְיָרֵאת מֵאִלְּמוּת
מְכוּרָה לִתְשׁוּאוֹת,
אוּלַי תְּכֻנֶּה
מְשׁוֹרֶרֶת
לְאַחַר שֶׁתָּמוּת"
[אות סיום]
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Commentaires