אבא תרחם - קווים לדמותו של משבר
- ניבי נאור
- Jul 5
- 12 min read
"קָשֶׁה לִשְׁתֵּי קֻנְכִיּוֹת לְשׂוֹחֵחַ שִׂיחָה־שֶׁל־מַמָּשׁ. כָּל אַחַת מַטָּה אֹזֶן לַיָּם שֶׁלָּהּ" (ט.כרמי).
התפוררותה של הלכידות החברתית היא אחד ממאפייני התקופה הנוכחית, כמו גם מספר הנופלים, משכה של המלחמה, כובד המשא הכלכלי והנפשי ומעמדה של ישראל בעולם. ויש עוד. "תן לי את הרשימה המלאה", מבקשת דניאלה "סעיף, סעיף. מה הופך את המשבר הנוכחי ליחיד בתולדותינו".
תאריך עליית הפרק לאוויר: 10/06/2025.
[חסות]
קריינות: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
[צלילי פתיחה]
ירון: [מקריא]
"קָשֶׁה לִשְׁתֵּי קֻנְכִיּוֹת לְשׂוֹחֵחַ שִׂיחָה־שֶׁל־מַמָּשׁ.
כָּל אַחַת מַטָּה אֹזֶן לַיָּם שֶׁלָּהּ.
רַק שׁוֹלֵה־הַפְּנִינִים אוֹ סוֹחֵר־הָעַתִּיקוֹת
יָכוֹל לִקְבֹּעַ בְּלִי חֲשָׁשׁ: אוֹתוֹ יָם."
דניאלה: את השיר היפה הזה כתב המשורר והמתרגם והעורך הישראלי, ט. כרמי, שנפטר לפני עשור, וחשבתי שהוא יכול לשמש כמשל על הנפרדוּת בין השבטים, כאשר כל שבט מטה אוזן לים שלו. לנרטיב שלו.
הֵיי אבא. [מצחקקת]
ירון: שלום. בחירה יפה, בחירה יפה. מתוחכמת, באמת.
דניאלה: נכון יפה?
ירון: כן. מה…
דניאלה: יופי. תודה אבא, אתה יודע שאני אוהבת שאתה מחמיא לי. [ירון צוחק] אז את הרעיון לתוכנית של היום אתה הבאת, בעצם. זה התחיל כשאמרת לי שאתה רוצה לעשות תוכנית שנקראת "האם אנחנו עם אחד?" [ירון מהמהם] ואני אמרתי לך שזה רעיון ממש טוב, כי זו שאלה שצריכה להישאל לאור התפוררותה של הלכידות החברתית. היא באמת מאפיין מאוד מובהק של המשבר הנוכחי, רק שפשוט [צוחקת] עשינו תוכנית כזאת.
ירון: באמת?
דניאלה: כן.
ירון: אז כנראה שהעניין בוער בי.
דניאלה: ואז אמרתי לך, אולי כדאי שנעשה תוכנית על עוד מאפיינים ייחודיים של המשבר הנוכחי. אז בעצם, התוכנית הפעם תהיה מין רשימת מכולת כזו, של כל הדברים הכיפיים שמאפיינים את התקופה הנוכחית.
ירון: הטראגית הזאת, כן.
דניאלה: בדיוק. אחד!
ירון: אה, תראי, זו המלחמה הארוכה בתולדותינו. מלחמת השחרור נמשכה כ-560 יום מהחלטת האו"ם, ב-29 בנובמבר 1947, ועד שביתת הנשק. המלחמה הזאת, נדמה לי, כבר עברה את 600 הימים.
דניאלה: כן.
ירון: אז לו רק מבחינה זו, היא החסרת תקדים.
דניאלה: נכון. וגם אפשר לקחת את הסוף של התקופה הקודמת, כדי להכניס אותה לתוך המשבר. כי אני חושבת שגם התקופה הקודמת, של ההפיכה המשטרית, היא…
ירון: כן.
דניאלה: היא הייתה ממש כמו איזה מין…
ירון: המבוא ל…
דניאלה: בדיוק. כבש המטוס, איך שאומרים.
ירון: ל"קרשצ'נדו", כן.
דניאלה: כן.
ירון: טראגי, כן.
דניאלה: אז, אבל בסדר, אוקיי, המלחמה ארוכה, אז מה? מה מאפיין מלחמה ארוכה?
ירון: אה, מספר הקורבנות, למשל. אנחנו… אמנם במלחמת השחרור איבדנו 6,000 איש, זה היה אחוז אחד מהאוכלוסייה, אבל כאן אנחנו איבדנו… המלחמה רחוקה מלהסתיים, כפי הנראה.
דניאלה: כן.
ירון: עכשיו, מספר הפצועים, שאיננו כולל פצועי נפש, הוא משהו כמו 5,500 איש.
דניאלה: פגועי נפש יש…
ירון: את זה קשה להעריך.
דניאלה: כן.
ירון: מי יודע מה המשקל של ה…
דניאלה: כי זה עוד יתגלה לאורך השנים.
ירון: ודאי.
דניאלה: וזה לפחות פי… לפחות אותה כמות, אם לא יותר.
ירון: נכון.
דניאלה: אוקיי.
ירון: ואחר-כך, כמובן, גם המעמסה הכלכלית. ב-2024, זאת אומרת, בשנה שעברה, אחרי תשלום הריבית על החובות שלנו, כלומר, הסכום שנותר בקופה, אז הוצאות המדינה על ביטחון היו 40% מתקציבה. השנה זה יהיה פחות, זה יהיה כ-25% כנראה, אבל תחשבי על הסכומי העתק האלה.
דניאלה: כן.
ירון: ועל מספר השנים שאנחנו נעבוד…
דניאלה: כן.
ירון: אם יהיה פה מי שיעבוד.
דניאלה: כן. [מגחכת]
ירון: זה עוד בעיה אחת…
דניאלה: כן.
ירון: שהתבלטה…
דניאלה: כן.
ירון: מאוד בתקופה האחרונה. נצטרך לשלם את חובותינו. כלומר, רמת החיים תרד, נוכל להשקיע פחות בתשתיות, בחינוך וכדומה.
דניאלה: כן. אני חושבת שגם השחיקה היא פקטור. זאת אומרת, אני חושבת שאנשים יכולים לגייס כוחות נפש לתקופה מוגבלת. אי-אפשר לחיות לאורך שנים בתחושה של נורמליות, כשהמלחמה היא כל-כך ארוכה.
ירון: האי-נורמליה…
דניאלה: כן.
ירון: הא-נורמליה, הופכת לנורמלית. תראי, עמים נלחמו שנים רבות יותר. אני לא מדבר גם על מלחמות של תקופות קודמות, מלחמת 30 שנה, מלחמת 100 שנה.
דניאלה: מלחמת 100 השנים.
ירון: אבל אפילו מלחמת העולם השנייה נמשכה כחמש שנים. תחשבי על רוסיה שמאבדת 30 מיליון איש במלחמה כזאת. אנשים מתרגלים למלחמה, זה מוזר.
דניאלה: אז…
ירון: הם בוכים ומתרגלים, מתרגלים ובוכים.
דניאלה: אז אני חושבת שקודם כל יש בהחלט עלייה ברמת ה… תחלואת הנפש. יש פי שתיים בקשות לעזרה דרך קופות החולים. זה מדיד. אבל אני חושבת שהתחושה הזאת של אובדן דרך, או של היעדר אופק, אובדן אמון, והניסיון לייצר שגרה בתוך מצב מאוד לא שגרתי, הוא מחולל נזקים באמת עמוקים מאוד. ניסיתי לנתח את זה על עצמי, כי היה לי שבוע נורא מוזר. מצד אחד זה היה 600 ימים למלחמה, באמת, אחד השבועות המדהימים בתולדות אומתנו [מצחקקת] מבחינת גודש האירועים. ומצד שני, הייתי עסוקה בקניית שמלה לחתונה של בתי, אוקיי? [ירון מהמהם] עכשיו, זה התקיים במקביל. אני שומעת רדיו, תוך כדי זה שאני מודדת שמלות ערב עם פייטים או עם… אתה יודע, אני לא קונה פייטים, אבל… והדבר הזה, התחושה הזאת שאתה מנסה לקיים משהו, כמו חתונה, בתוך אירוע כל-כך, כל-כך, כל-כך קשה, בעצם זה תחושה של דיסוציאציה. אתה כמו איזה שני קווים מקבילים. אי-אפשר באמת, בלי שתהיה או בדכדוך מתמיד, או בדיכאון כלשהו. זאת אומרת, הניסיון הזה כל הזמן…
ירון: להיאחז.
דניאלה: להיאחז ולייצר שגרה בתוך מצבים מאוד-מאוד לא שגרתיים, הוא חוויה נפשית מאוד… זה כבר המון זמן.
ירון: האמת…
דניאלה: ואני חושבת שהוא גם מוביל לאיזשהי קהות רגשית, קהות מוסרית.
ירון: אין ספק.
דניאלה: והדברים האלה מחלחלים. אתה לא יכול כל הזמן לחשוב על החיילים שמתים, וכל הזמן לחשוב על האסון, וכל הזמן לחשוב על היעדר האופק. אתה חייב כאילו להנמיך את הווליום של הרגש, של האכפתיות, של האמפתיה. והדברים האלה הם פשוט…
ירון: כן, יש לזה…
דניאלה: זה נזק נוראי.
ירון: נכון.
דניאלה: זה אפרופו המלחמה הארוכה בתולדותינו. עוד סעיף.
ירון: תראי, נפגע מאוד דימויינו בעיני עצמנו ובעיני העולם. ניצחונה של ישראל במלחמת העצמאות נתפס במיתולוגיה הישראלית כניצחון דוד היהודי על גוליית הפלישתי. ואילו במלחמה הזאת מגלמים הפלסטינים בעזה את דוד הקטן והערמומי, ואילו ישראל מגלמת את גוליית, הענק המשוריין החמוש במיטב כלי הנשק, ומסתייע במעצמה החזקה בעולם. וזו, לדעתי, מהפכה תודעתית מרעישה.
דניאלה: אתה ראית את הראיון שנתנה ציפי חטובלי [כך במקור] לפירס מורגן?
ירון: לא.
דניאלה: אוקיי, זה פשוט היה נורא. זה ממש היה נורא. הניסיון שלה לכפות נרטיב חד-ממדי על מציאות מורכבת, כן? מול עיתונאי שמצפה לקבל תשובות אנושיות. לא סיסמאות לאומיות, רק תשובות אנושיות - כמה ילדים נהרגו לדעתה בעזה? מה קורה בעזה? מה, מה, מה החזון? היא פשוט… היא התבקשה להגיב על הרג אזרחים בעזה, על הילדים הגוועים ברעב, על התמונות הקשות, והיא לא הצליחה להגיד כלום חוץ מאשר סיסמאות ריקות. זה פשוט היה… אמרתי לעצמי, אם לא הייתי ישראלית, והייתי רואה את הראיון הזה, ישראל הייתה גמורה מבחינתי.
ירון: כן.
דניאלה: גמורה מבחינתי, מבחינה מוסרית. וזה עיתונאי, כאילו, שהיה מפורסם באהדתו לישראל.
ירון: כן.
דניאלה: זה אי-אפשר לראות את זה. היום. אז אני רוצה שתגיד כמה מילים על מה שקורה היום. המעמד…
ירון: במובן…
דניאלה: כן, המעמד של ישראל בעולם.
ירון: אני ריאליסט, ואני יודע שחלק מהיוקרה נגרמת לא רק מסיבות של עליונות מוסרית. העולם מתחיל לחבב אותנו, גם מבחינה מוסרית, כאשר אנחנו יותר חזקים. זה נורא לשמוע את זה.
דניאלה: אתה אומר שהעולם אוהב חזקים?
ירון: אבל ההתפעלות, ההתפעלות מאיתנו במלחמת ששת הימים, למשל.
דניאלה: כן?
ירון: לא נבעה רק מהסיבה שאנחנו צודקים יותר וקטנים יותר, אלא מהסיבה שאנחנו דפקנו כהוגן את היריב. זה מאוד אופייני לרפובליקאים-אמריקאים, למשל.
דניאלה: אבל זה לא שהקטן ניצח?
ירון: עכשיו, עכשיו…
דניאלה: אבא, רגע, אבל דקה, אני רוצה לשאול אותך כמה שאלות. זה לא ש… במלחמת ששת הימים, הניצחון המזהיר שלנו, זה כי אנחנו היינו כאילו קטנים וחלשים…
ירון: אבל אם הקטנים…
דניאלה: ואז גורם ההפתעה.
ירון: אם הקטנים והחלשים האלה היו…
דניאלה: זה כמו, זה כמו סיפור סינדרלה, זה כמו הסיפור.
ירון: היו מובסים, או לא מנצחים ניצחון מזהיר כל-כך…
דניאלה: כן?
ירון: הסתערות של 300 מטוסים שאמרו שברבע שעה גמרו את המלחמה, אז העם מוחא לנו כפיים. העם, העולם, יש לו דמיון ויצרים בדיוק כמו צופים בקולנוע של פעולה אמריקאי.
דניאלה: אוקיי.
ירון: הם רוצים שהחלש הזה ייתן אגרוף אדיר, לא מעניין אותו כל-כך הצדק מאחורי זה. זה, אגב, עם כל זאת, יש הרבה אנשים שעבורם מה שק… ולא רק פלסטינאים, גם אנשים שעבורם מה שקורה בעזה זה איום ונורא. והם לא מוכנים להיכנס לדיון בשאלה של "מה אתה היית עושה, למשל, אם ידוע לך שרב-מרצחים נמצא בביתו עם עשרה מבני ביתו שהם לכאורה חפים מכל פשע - האם תוריד עליו פצצה או לא תוריד עליו פצצה?" אלה בעיות מוסריות מאוד-מאוד קשות. עכשיו, זה עניין של מידה…
דניאלה: נכון.
ירון: מתי העולם התחיל להיות חסר סבלנות?
דניאלה: נכון. נכון.
ירון: ולפעמים זה כל-כך ציני. כאשר אומרים, ואפילו חיל אוויר, אומרים שעושה את החישובים האלה. הפקודה לפני שנתיים הייתה שמותר לך להרוג רק חמישה אנשים חפים מפשע תמורת רב פושע אחד. עכשיו מותר לך להרוג ארבעים - ילדים, נשים וטף. מה ההבדל המוסרי? זה לא הבדל מוסרי. ההבדל הוא כמויות. עכשיו, כשהעולם רואה כמויות מפלצתיות כאלה, שהרגנו שישים אלף איש, ביניהם, מחציתם…
דניאלה: ילדים ונשים.
ירון: נשים וילדים.
דניאלה: ואזרחים. כן.
ירון: ליבו מתפקע.
דניאלה: אוקיי.
ירון: אם זה היה רק עש… אלף אנשים, אז ליבו של העולם לא היה מתפקע.
דניאלה: אז אוקיי, אז ייחודו של המשבר נובע גם כתוצאה מכך שאנחנו מעולם לא חיסלנו כל-כך הרבה אזרחים חפים מפשע.
ירון: לא. רק זה.
דניאלה: אוקיי.
ירון: רק זה. רק זה.
דניאלה: אני רוצה לעבור לעוד סעיף, וזאת התחושה שאנחנו מסתובבים איתה, וקצת הזכרת את זה עכשיו - שאנחנו בעצם לא מעצמה [צוחקת] כל-כך, כל-כך מתוחכמת…
ירון: לא, אא…
דניאלה: אם הצליחו [ירון צוחק] להפתיע אותנו כך, לא?
ירון: כן, אנחנו מעצמה נורא מתוחכמת…
דניאלה: וזה קשור גם לדימוי שלנו בעיני עצמנו, אנחנו לא נורא גאים.
ירון: אני אגיד לך משהו שלא מקובל.
דניאלה: כן?
ירון: שלא מקובל על ידי [בלעג] ה"אסטרטגים". אני תפסתי כבר מזמן שהפיתוח המופלא, הטכנולוגי…
דניאלה: כן?
ירון: של האמצעים שלנו ליירוט פגזים ומרגמות מעזה, יהיה לנו לרועץ. משום שמה היתרון הגדול של ה… כיפת ברזל? שהממשלה יכולה למנן, כלומר, לקבוע מתי היא מגיבה. אם לא היה לנו כיפת ברזל, ופגז כזה היה יורד על מרכז תל אביב, נאמר, מיד היינו פותחים במלחמה. אבל כשיש כיפת ברזל, לא מוכרחים לפתוח במלחמה. עכשיו, לדעתי…
דניאלה: זאת אומרת, לא מידת הכוונה, אלא מידת הנזק היא זאת שאחראית על התגובה.
ירון: ודאי.
דניאלה: אוקיי.
ירון: מצוין.
דניאלה: בסדר.
ירון: עכשיו, אני חושב שזה היה לנו לרועץ, משום שכבר ב-88'…
דניאלה: הבנתי.
ירון: אני כתבתי, אחרי שקראתי את אמנת החמאס, שפגז אחד צריך לגרום לכך שאנחנו נהרוס שכונה בעזה. והממשלה לא עשתה את זה. כי אנח… כן, מודיעים קודם לפָנות וכולי, אבל תגובה בלתי פרופורציונלית. מפני שמה?
דניאלה: אבא, אני לא אוהבת…
ירון: רגע, רגע, רגע, רגע, אני…
דניאלה: את ההיזכרויות שלך ה…
ירון: אני מוכרח לשמוע [כך במקור] את עמדתי. את מוכרחה לשמוע את עמדתי.
דניאלה: [מגחכת] הפשיסטיות, כן.
ירון: מה אומרת עמדה פרופורציונלית? כשאנחנו מודיעים לעולם, העולם תובע מאיתנו תגובה פרו-פור-ציונלית.
דניאלה: כן.
ירון: זאת אומרת שהאויב יודע מראש איזה מהלומה הוא יחטוף…
דניאלה: הבנתי.
ירון: איזה הפתעה יש כאן? מדינה, לדעתי, קטנה ותוקפנית כמו שלנו, כי אנחנו מוקפים אויבים, הייתה צריכה לומר, התגובה היא בלתי צפויה. בלתי צפויה. כן?
דניאלה: אבא, אבל תגובה בלתי צפויה זה מה שאנחנו עושים עכשיו.
ירון: נכון.
דניאלה: זה בלתי צפוי…
ירון: נכון, אבל זה רק שאלה של…
דניאלה: להרוס שטח…
ירון: …מינון.
דניאלה: אוקיי.
ירון: רק שאלה של מינון, כן?
דניאלה: טוב. אני רוצה שנעבור לסעיף נוסף שאתה אמרת, שלדעתך התופעה החמורה ביותר, כאילו, הסעיף החמור ביותר, זה לא המכות הריאליות שספגנו, לא המלחמה הארוכה ולא משכה, אלא תודעת העם האחד.
ירון: אווו, כן.
דניאלה: אז תסביר ותרחיב.
ירון: טוב, אז…
דניאלה: שזה, שזה, אתה אמרת, זה הדבר הכי מובהק והכי חמור, ששייך לתקופה שלנו.
ירון: וזה מתחיל עוד עם המהפכה המשפטית. תראי…
דניאלה: תצטרך לעשות את זה קצר, אבא.
ירון: אז אני אנסה לנסח את זה בקיצור, כי זה מורכב, וזה חשיבה היסטוריוסופית.
דניאלה: וגם כי עשינו על זה תוכנית, כן.
ירון: כאשר קמה התנועה הציונית, ועוד קודם לכן, עלתה שאלה בקרב הוגים יהודים, בעיקר במערב אירופה, הקהילות היהודית במזרח לא ממש השתתפו במשחק הזה. ו-90% מיהודי העולם חיו באירופה, והייתה שאלה "האם היהודים זה עם?"
דניאלה: כן.
ירון: והיו כוחות רבים, הוגים רבים בעם היהודי, אמרו "היהודים זה דת, זה לא עם". ולא צריך היה להיות אנטישמי, כי לא רק בין הגויים אמרו את זה.
דניאלה: כן.
ירון: "מה אתם רוצים?" אחרי המהפכה הצרפתית, יש Consistoire Juif, היהודים מיוצגים כעדה דתית. כמו ההוגנוטים, אותו דבר. אותו דבר בגרמניה…
דניאלה: כן.
ירון: בגרמניה יש פרוטסטנטים, ויש קתולים ויש כל מיני. ויש גם יהודים.
דניאלה: זה לא ביולוגיה, זה תרבות.
ירון: וזה ממנדלסון, עוד מתקופת מנדלסון.
דניאלה: אוקיי.
ירון: המאה ה-18 אפילו. והייתה שאלה כזאת, זה לא ש… זה לא ברור לגמרי שהיהודים זה עם. לא כולם בטוחים בדבר, או לא כולם היו בטוחים בדבר. עכשיו, מה פירוש עם? ופה אני צריך להזדקק להיסטוריונים מודרניים, כמו בנדיקט אנדרסון, שבניגוד למה שהיה מקובל בעבר, שאנחנו… עם הוא משפחה מורחבת. היא, מוצאה מאיזה אב משותף וכולי, ויש לה גיבורים אמיתיים. היום אני חושב שברור לכל אדם אינטליגנטי שזה רק… נכון רק במידה מסוימת. אבל בעצם, מה שיוצר עם זה רוחו. ואת הרוח יוצרים אינטלקטואלים - סופרים, מספרי אגדות וכולי. יש המון דוגמאות, איך מתחילה, למשל, הנטייה להיפרדות של סקוטלנד. ממה היא מתחילה? או "איך מתפרקת יוגוסלביה?" או "מה ההבדל בין צ'כיה לסלובקיה?". כל השאלות האלה…
דניאלה: כן.
ירון: קשורות בתשומות של כוחות רוחניים - מחזאים, סופרים, משוררים, מספרי אגדות. הם אלה שיוצרים עם.
דניאלה: מיתוסים. פרופסור רחל אלאור [כך במקור] קוראת לזה "קהילת זיכרון". זאת אומרת, אנחנו מתאגדים סביב זיכרון…
ירון: זיכרון משותף.
דניאלה: בדיוק.
ירון: אבל הזיכרון מעוצב מחדש…
דניאלה: כן.
ירון: על-ידי אנשי רוח.
דניאלה: אוקיי.
ירון: לא רק על-ידי רבנים ולא רק באמצעות התנ"ך. באמצעות "אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות בה", באמצעות שירים של הקרן הקיימת, נטיעת עצים, כל הדברים האלה. עכשיו, כדי לתחזק עם, יש לו נטייה לאנטרופיה. לעמים, בדיוק כמו לדברים פיזיקליים, חומריים. אולי ההשאלה, אולי האנלוגיה היא לא כל-כך טובה.
דניאלה: צריך לֶעֶסוק [כך במקור], לֶעֶסוק כל הזמן באיחודו.
ירון: אתה צריך כל הזמן להשקיע אנרגיה, כדי למנוע אנטרופיה.
דניאלה: ללוש אותו, [צוחקת] ללוש אותו.
ירון: כדי למנוע…
דניאלה: זה נראה לי כמו בצק. צריך ללוש אותו.
ירון: כן. צריך להשקיע אנרגיה בְּעם, בתחזוקתו, כמו שמשקיעים בחומרים פיזיקליים.
דניאלה: אוקיי.
ירון: חומרים פיזיים.
דניאלה: אוקיי.
ירון: עכשיו, כשאתה מתחיל, כמו נתניהו, וזו העבודה הגדולה של נתניהו - במקום להשקיע אנרגיה באיחודו של העם, אז יש סיסמאות על איחודו של העם.
דניאלה: "יחד ננצח".
ירון: "כולם ביחד", "כולנו ננצח". כל הבולשיט הזה, שיש בו כוח, אני לא אומר, אבל כאשר אתה במשך שנים בעצם ניצלת את הפירודים האתניים, התרבותיים, כדי לרכב עליהם בדרך לקריירה פוליטית, אתה לא יכול עכשיו לבוא בטענות אחרי שנים, שהחבילה הזאת מתפוררת. [דניאלה מהמהמת] ואני לא בטוח… עמים התפרקו, כשם ששבטים התאחדו לעמים, עמים גם התפוררו. ואני לא בטוח שאנחנו לא עומדים בפני פירוק כזה. את יודעת, אנשי… אנחנו חושבים שההיסטוריה שלנו היא ייחודית, אין כמוה וכולי, זה לא נכון! זה לא נכון! יש הרבה מאוד מקרים אנלוגיים, שאף אחד מהם כמובן לא מדויק, לא דומה ב… אבל עמים שאותם יסודות שאיחדו אותם, גם פירקו אותם.
דניאלה: אוקיי. אני רוצה להוסיף שהקריאה לאיחוד איננה איחוד. זאת אומרת, כל הזמן יש דרישה להתחבק ולהתלכד ו…
ירון: וביחד עם זה, נתניהו אומר, המשפט הזכור לרע: "הם לא יהודים". אז מייסרים אותו, אולי… הוא לא התכוון לזה כמובן, אבל…
דניאלה: "בוגדים".
ירון: מה?
דניאלה: גם בוגדים. בוגדים, קפלניסטים בוגדים…
ירון: כן, בוגדים וכולי.
דניאלה: כן.
ירון: ומי הם… יש ה"הם" ויש ה"אנחנו" כל הזמן.
דניאלה: כן. זה אפיון אחד, ואני הייתי רוצה להוסיף לקראת סוף התוכנית, עוד אפיון ייחודי בעיניי, שהוא נקרא אולי חוסר הכישרון, בסדר?
ירון: [צוחק] אני רוצה…
דניאלה: אני באמת חושבת, תראה, אפשר להיות מדינה, מדינה עם סממנים אנטי-דמוקרטיים, כן? ולא להיכשל בכל תחום ותחום.
ירון: נכון.
דניאלה: אתה יודע, משטרים… דווקא למשטרים פשיסטיים יש כוח לעשות מבצעים משוגעים.
ירון: נכון.
דניאלה: לסלול כבישים, לסלול רכבות, לגמור את הרעב - כמו סי… בסין. יש המון כוח…
ירון: נכון.
דניאלה: לכוח שמרוכז בידי שלטון. לא, רק אצלנו נדמה שכל שר באמת מונה כדי לפרק את המשרד שעליו הוא הופקד. זה באמת, זה כישרון מדהים. אני חושבת על עידית סילמן כשרה להגנת הסביבה - היא רק מקצצת תקציבים לארגוני סביבה. היא החלישה חוקים סביבתיים. היא לא עומדת ביעדי אקלים. קטסטרופה. קטסטרופה. היא גם לא ממנה אנשי מקצוע. במשרד שלה חייבים להיות אנשים שמבינים סביבה ואקלים. [ירון פורץ בצחוק] אתה עובר משרד-משרד. מאי גולן. ייתכן…
ירון: מאי גולן, כן.
דניאלה: [מרימה את הקול] במשרד לשוויון חברתי! [ירון מגחך] לשוויון חברתי! מבטלת תמיכות בפרויקטים של נשים ולהט"ב, והפכה באמת את המשרד ל… במקום למנגנון לתיקון עוול, רק… רק ממנה מקורבים. סמוטריץ', באוצר…
ירון: כן.
דניאלה: באמת, חונק את כל השירותים האזרחיים. מעכב כספים לרשויות ערביות. מעביר מיליארדים למוסדות חרדיים לא מפוקחים. זה שר אוצר? או יואב קיש כשר החינוך. זה לא… זה לא יתואר, זה, זה פשוט… זה פשוט לא יתואר. מירי רגב בתחבורה - אתה יודע, לפני כמה שנים, כשעשיתי תוכנית עם מיקי חיימוביץ' על ענייני סביבה ואקלים, הסבירה לנו איזה מומחית לתחבורה, שמדינת ישראל הייתה אמורה להיות מדינה שהכי פשוט היה בה לפתור את בעיית הפקקים.
ירון: כי היא קטנה.
דניאלה: זה מדינה ארוכה.
ירון: ארוכה. כן.
דניאלה: ארוכה, אפשר מצד לצד רכבת אחת. זאת אומרת, שביל אחד, כמה חתכים אורכי… אין שום בעיה, היא מדינה מישורית, אין כאן איזה… לא, לא, לא… לא היה צריך להיות…
ירון: אבל לא היא. לא. לתקן זה…
דניאלה: אבא, אבל הם 20 שנה. אבא, אבל הם עשרים שנה!
ירון: מיזמי תחבורה הם מסובכים וקשים.
דניאלה: כן, אבל זה קשור לדבר הזה, לרעיון הזה, שכל הפוליטיקאים היום עוסקים רק בכאן ועכשיו…
ירון: זה נכון.
דניאלה: …ובמה שמקדם אותם, ואי-אפשר לבנות שום דבר שהוא לטווח ארוך. אי-אפשר! בקיצור, הייתי רוצה להכניס את הסעיף הזה, באמת - זה חוסר כישרון מעורר חלחלה.
ירון: טוב…
דניאלה: וכמובן שכל מה שקשור לייצוג נשים זה קטסטרופה. פשוט הלכנו אחורה בערך 50 שנה. טוב, אז אני חושבת, אבא, שזאת הייתה סקירה מאוד מהנה. [צוחקים] עברנו באמת על ככה סעיף-סעיף, והשאלה היא, מה נעשה בינתיים עד שיתחוור מה קורה?
ניפרד מכם, מאזינות ומאזינים יקרים. נגיד תודה למאיה קוסובר, העורכת שלנו. נזכיר שאת כל הפרקים הקודמים אפשר למצוא ביישומנים, ונחכה לכם כאן שבוע הבא.
אז אנחנו ניפרד בשיר של יובל פז, שהוא מחנך, מורה לספרות ומשורר, שמציע לנו מה לעשות עם עצמנו בינתיים. השיר גם נקרא ככה, "בינתיים". אבא.
[מוזיקת רקע]
ירון: [מקריא]
'צְאוּ לְחֵיק הַטֶּבַע
טַיְּלוּ לְאוֹר יָרֵחַ
שְׂחוּ בַּיָּם
שְׁתוּ בִּירָה
שְׁבוּ בְּבָתֵּי קָפֶה
עֲלוּ לִירוּשָׁלַיִם
טוּסוּ לְקַפְרִיסִין
צְפוּ בַּמֵּרוֹץ לַמִּילְיוֹן
הַשְׁקִיעוּ בִּמְנָיוֹת
קְנוּ מְכוֹנִית חֲדָשָׁה
סְעוּ לַגָּלִיל
תַּרְגְּלוּ מֵדִיטַצְיָה טְרַנְסֶנְדֶּנְטָלִית
אַמְּצוּ כֶּלֶב אוֹ חָתוּל
בַּקְּרוּ בַּאֲתָרֵי הַמּוֹרֶשֶׁת
הִתְנַתְּקוּ מֵהַחֲדָשׁוֹת
(יִהְיֶה זְמַן לִשְׁאֵלוֹת אַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה)
זִכְרוּ, עַם שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת עֲבָרוֹ וכולי וכולי
הָרִימוּ רֹאשׁ
שִׁירוּ עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ
הַגִּידוּ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת
הַשְׁאִירוּ אֶת הַצִּינִיּוּת בַּצַּד
וּלְאַחֵינוּ וְאַחְיוֹתֵינוּ שָׁם,
הַחֲזִיקוּ מַעֲמָד, עוֹד קְצָת בְּבַקָּשָׁה,
וְקֹדֶם כֹּל שֶׁיִּהְיֶה חַג שָׂמֵחַ'
[צליל סיום]
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments