אבא תרחם - חבילה עוברת
- כרמית הראל
- 15 hours ago
- 14 min read
"מזמינים איסוף חבילה מהדואר ב-35 והחבילה שהכי חיכיתם לה בדרך אליכם מעכשיו לעכשיו" (אפליקציית Gett post)
פיצה, דואר, תרופות, ספרים, סירים, בגדים, ירקות, ראש טוש למקלחת – הכל, כולל הכל, מגיע היום עד לסף הדלת. שיחה על הנוחות, על ההפקרות ועל המאפיינים של העידן המונגש. ויש גם הופעת אורח של נכדה חובבת קניות מדור ה־Z.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 12/01/2026.
[חסות]
קריינית: אתן מאזינות, ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
[מוזיקת פתיחה]
ירון: [מקריא בקול רם ובהתלהבות]
"כבררר לא צריך לעמוד בתור לדואר. הכירו את Gett Post - מזמינים איסוף חבילה מהדואר ב-35 שקלים והחבילה שהכי חיכיתם לה בדרך אליכם, מעכשיייו לעכשיו. המחיר הינו למשלוח במרחק עד 4 ק"מ, כל ק"מ נוסף יחויב בעלות נוספת. בכפוף לזמינות. לוחצים על האייקון 'משלוח', מזינים את כתובת היעד, בוחרים בשירות Geeett Post, ממלאים את פרטי החבילה והשליח בדרך אליכםםם."
דניאלה: את ה"שיר" הזה, "גט דליברי", מצאתי באפליקציית "Gett", המעודדת צרכנים להתעצל מללכת לדואר, לאסוף את הפאקינג חבילה שלהם מסין.
הֵיי אבא.
ירון: [צוחק] שלום לך.
דניאלה: ואנחנו רוצים לדבר היום על כל הדברים שמגיעים אלינו עד הדלת ומקלים על חיינו - חבילות מהסופר-פארם, מהירקן, מהסופר, מחנויות הספרים. הכל היום מגיע אלינו עד סף הדלת. אממ, אז מה אתה מזמין, אבא? מה, מה בעצם מגיע אליך, עד הדלת?
ירון: תראי, אני כבר לא צרכן גדול. אני באמת זקוק לדברים מעטים. אני לא קונה בגדים בסין או נעלי ספורט. נדמה לי…
דניאלה: אתה מזמין אוכל?
ירון: אה, לעיתים…
דניאלה: Wolt אתה מזמין?
ירון: לעיתים לא קרובות.
דניאלה: כמה זה לא קרובות?
ירון: בערך אחת לחודש אולי…
דניאלה: אָה.
ירון: יוצא… אולי קצת יותר. בעיקר שהנכדים באים, נגיד, ואין דבר בבית לכבד אותם, מזמינים פיצה או משהו כזה.
דניאלה: כן.
ירון: אה, לעיתים אוכל סיני שאנחנו אוהבים ואנחנו לא יודעים לבשל, אז אנחנו מזמינים. אבל אני, תמיד זה מלווה אצלי ברגשי אשמה, אני מוכרח לומר. ואצל בת-זוגי אגב, שהיא צעירה ממני בהרבה שנים, ולכאורה היא יותר מתאימה לדור המשלוחים, גם אצלה יש איזה עקיצה. זה, "לא צריך לעשות את זה". אבל אנחנו עושים לפעמים, מתוך עצלות, משום שאין אוכל בבית, והקיבה מקרקרת וכדומה. מה שאני כן מקבל, זה מקופת חולים אני מקבל תרופות, אחת לחודש, נניח, זה…
דניאלה: מה זאת אומרת מקבל? אתה…
ירון: אני מזמין… יש…
דניאלה: אה… אתה מזמין…
ירון: יש טופס כזה, טופס דיגיטלי…
דניאלה: דרך הסופר-פארם?
ירון: דרך קופת חולים.
דניאלה: דרך קופת חולים?
ירון: דרך קופת חולים, כן. של ההסתדרות.
דניאלה: מגיע אליך הביתה?
ירון: מגיע אליי הביתה. נדמה לי שזה התחיל בקורונה. ואחר-כך קופות החולים החליטו שזה משתלם מבחינת…
דניאלה: אבא, לדעתי אולי אתה האדם היחיד, שפשוט קופת חולים החליטה לשלוח אליו דברים ללא עלות.
ירון: מדוע? בגלל נכבדותי?
דניאלה: [צוחקת] כי…
ירון: בגלל אשכנזיותי הפריבילגית? או בגלל מה? שאני מדבר עם ר' [גרונית] וח' [גרונית] וע' [גרונית]? למה?
דניאלה: לא יודעת, אולי בגלל תרכובת ייחודית של מחלות וקשיים? סתם, אני צוחקת, אני לא יודעת. אוקיי.
ירון: כן, יש לי באמת מחלת עור מאד נדירה, מאד נדירה. אחד לשלושה מיליון, נדמה לי, יש להם מְהַ… כן, יכול להיות שאני פשוט עכבר ניסוי. כן?
דניאלה: בדיוק, בדיוק, משהו שמה לא נר…
ירון: לא, יש השוואה, יש קבוצת ביקורת של אנשים שאינם מקבלים באמצעות שליח…
דניאלה: א-הא.
ירון: …את התרופות שלהם לעומת קבוצה שכן מקבלים…
דניאלה: [צוחקת] בדיוק, אתה שייך לאיזה מחקר…
ירון: …מי חי יותר, מי חי כמה ימים יותר.
דניאלה: כן.
ירון: אז זה אחד הדברים. מה עוד אני מקבל?
דניאלה: טכנאים, נגיד, של "תמי 4", שמביאים לך בלונים, הולכים וחוזרים.
ירון: לא, לא, לא, לא, לא.
דניאלה: ספרים, עיתונים, אתה מקבל?
ירון: רק ביום שישי. בשאר הימים אני קורא בדיגיטל, ואחר-כך מביאים אליי הביתה עם שליחים שלא הזמנתי. נגיד, מהוצאות ספרים, אני עדיין ברשימות ה…
דניאלה: כן, מקבלים.
ירון: היח"צנים…
דניאלה: כן.
ירון: היחצ"נים טועים. אין לי שום השפעה, ולא כדאי לשלוח לי ספרים. לא אמרתי כלום. תמשיכו לשלוח. אבל הם טועים, אני נשארתי. השם שלי נשאר עוד…
דניאלה: אתה פשוט ברשימות, אתה פשוט ברשימות.
ירון: אני, מהימים שהייתי מפורסם, ובעל השפעה רבה.
דניאלה: כן.
ירון: עכשיו אינני מפורסם בעל השפעה.
דניאלה: אז מגיעים אליך…
ירון: מגיעים אליי לפעמים, לא הרבה, לא כל הוצאות הספרים. יש יחצ"נים יותר… קמצנים. כן, אז זה מה שאני מקבל, פחות או יותר, אם אני לא טועה. נכון.
דניאלה: קרה משהו בעולם, עם הדבר הזה. והשאלה כבר איננה מה אפשר להזמין, אלא מה עדיין דורש מאיתנו [מחייכת] לצאת מהבית בכלל. כשהסתכלתי באינטרנט, כאילו, וחיפשתי קצת חומר לתוכנית, אז הסתבר לי שבראש הרשימה נמצא אוכל מוכן ממסעדות.
ירון: כן.
דניאלה: זה… ודווקא ארוחות יומיומיות, ואוכל מהיר. מייד אחריה ובקצב…
ירון: איזה אוכל מהיר? בעיקר המבורגרים ופיצות, נכון?
דניאלה: כן, דברים…
ירון: ואוכל, נדמה לי, ממוצא סיני או יפני.
דניאלה: דווקא אני לא בטוחה שהמבורגרים, כי המבורגר זה לא טוב לשליחויות. אבל המון-המון ארוחות סיניות…
ירון: כן.
דניאלה: שגם המטבח הביתי לא מאפשר כל-כך בקלות להכין אותם, והם… וזה טעים. ומייד אחריה ובקצב צמיחה מהיר מאד, נמצאים מצרכי המזון. כל החלב, לחם, ירקות, קניות. זאת אומרת, כל המשלוחים שאנחנו עושים מהסופר.
ירון: מה עם גראס?
דניאלה: אממ… גראס, אני חוש…
ירון: שנקרא "רפואי", המכונה "רפואי".
דניאלה: אממ, מכיוון שאני הזמנתי כמה פעמים… אני לא, אני לא יודעת אבל מה, אני לא יודעת.
ירון: אני מניח שאצל הנוער זה די שכיח.
דניאלה: די שכיח? יכול להיות, יכול להיות.
ירון: אני חושב שגם יש רשתות אפלות שמספקות, נגיד, פטריות הזיה וכל מיני דברים אח…
דניאלה: אבל אני לא בטוחה שמגיעות עד סף הדלת, עם משלוח…
ירון: [שר] עד סף הדלת. [חוזר לדבר] לפעמים מודיעים לך לרדת למטה, כי השליח עובר…
דניאלה: אבא, ההתעניינות שלך בסמים מאוד מסקרנת אותי, אני אחקור אותך אחרי התוכנית. אני ממשיכה פשוט עם הרשימה. אז בהמשך מגיעות קניות האונליין הכלליות, שזה בגדים, נעליים, מוצרי בית, מתנות, צעצועים. ו-משלוחי התרופות, מה שאתה הזכרת, והפארם, וזה תחום באמת שגדל מאוד בשנים האחרונות לצרכי משלוח.
ירון: כן.
דניאלה: מעבר לכך, יש כמובן את המשלוחים העסקיים - חבילות של עבודה, כל מיני צרכי משרד, וגם עוד משהו - אנשים שולחים אחד לשני דברים שהם שכחו פשוט.
ירון: א-הא.
דניאלה: והמון פעמים אני שלחתי בשליחות מפתחות להללי, שנמצאת אצל תמרה, או כאילו כל הדבר הזה שנקרא "גט דליברי".
ירון: א-הא.
דניאלה: מה שמעניין אותי, אבא, בקשר אליך, זה שאתה ראית עולם ללא שליחים, או שלפחות בעברך הגיעו דברים אחרים, אל סף הדלת.
ירון: את רוצה עכשיו זכרונות?
דניאלה: אז בוא נתחיל עם נוסטלגיה. בדיוק קצת נוסטלגיה.
ירון: אווו, תראי, בילדותי היה רק מצרך מזון אחד, שהובא עד לדלת הדירה. מה הוא היה?
דניאלה: אממ, חלב.
ירון: חלב, נכון. בבקרים היו החלבנים נושאים כד ממתכת, ומגיעים עד לפתח הבית, והמכסה של הכד היה גם כלי מדידה. בידם האחת, הימנית, היו מרימים את הכד ובידם השנייה היו מחזיקים את כלי המדידה, שהיה גם המכסה של הכד…
דניאלה: א-הא.
ירון: ומודדים, נגיד, ליטר חלב. החלב היה לא מפוסטר, והגיע ישירות מהמחלבות שהיו במרחב העירוני פחות או יותר, נגיד גבעתיים. אנחנו גרנו בצפון תל אביב, החלב הגיע מרפתות בגבעתיים. וצריך היה להרתיח את החלב, מפני שהוא לא היה מפוסטר. אז היה כד, אמי… אמא שלי הגיעה עם כלי, אה, יצקו את החלב לתוכו, הלכה למטבח, הרתיחה את זה בסיר…
דניאלה: גם קרח היה מגיע הביתה.
ירון: כן, אבל לא בתוך הבית. קרח ונפט היו מגיעים…
דניאלה: ירדת למטה.
דניאלה: היו מגיעים לרחוב, שטרם היה סלול. מוביל הקרח היה מדנדן בפעמון, והיה צועק [צועק] "קרח! קרח!". והילדים, בדרך כלל בני הנוער, או לעיתים עקרות הבית, היו יורדים ולוק… עם שק של יוטה, שעליו היו טוענים על הכתף בלוק בצורת מלבן ארוך. והיית מבקש ממנו לחתוך את הבלוק הארוך הזה, כמו עמוד…
דניאלה: כן.
ירון: של מקדש.
דניאלה: כן.
ירון: לשליש או לחצי. והיו מעלים את זה על השכם, על הכתף הימנית, אל הדירה בקומה שנייה, שלישית, רביעית, וכדומה.
דניאלה: כן.
ירון: ואחר-כך המציאו גם מין מלחציים מיועדים. ביד ימין היו מרימים את הבלוק. בדרך כלל זה היה התפקיד… אם אני, היינו בבית באותו זמן, זה היה תפקיד של הילדים והנוער. תפקיד די מגונה ודי מעצבן, אבל היה משתרך תור. ואחר-כך נפט. מקור האנרגיה היחיד לבישול היה פתיליות…
דניאלה: כן.
ירון: ופרימוסים.
דניאלה: כן.
ירון: פרימוס היה מכשיר דומה מאד לגז, שדוחסים.
דניאלה: כן.
ירון: זה היה מיכל של נפט שדוחסים באמצעות פומפה כזאת, כדי להגביר את הלחץ. והנפט היה נפלט ברסיסים לתוך ראש, וזה היה מלהיט אש גדולה, עליה היו מבשלים, וגם מרתיחים דוד של מים רותחים, כדי לכבס על הגג את הכבסים.
דניאלה: אבא, אתה יותר מדי נהנה מהנוסטלגיה, ורק כדי שתבין את פער הדורות, אני רוצה שתקשיב לחוויה של הנכדה שלך…
ירון: אוקיי…
דניאלה: בת ה-20 שמזמינה, אני חושבת בערך פי… לא יודעת, פי 200 [ירון צוחק], פי 200 יותר מוצרים ממה שאתה מזמין.
ירון: כן.
דניאלה: רק נקרא לה שנייה, שתיתן את הספיץ' שלה על הזמנת חבילות דרך האינטרנט. הללי, בואי.
הללי: אני חושבת ש… להזמין חבילות, זה בעצם לתגמל את עצמך בכפול שתיים דופמין, מאשר סתם לקנות בחנות. כי בעצם את… יש את הרגע שאת מכניסה את החבילה לסל, כאילו ויש לך אותה, ואת אומרת, "אני אקנה, אני אקנה, אני לא אקנה, אני אקנה, אני לא אקנה", ואז את בסוף אומרת, "יאללה, אני אקנה". אומרת את הפרטים שלך, אומרת את הכתובת, כאילו זה יגיע אלייך הביתה. כל הדברים האלה באמת קורים. פתאום את כותבת את הכרטיס אשראי, ואז כתוב "הזמנתך התקבלה - וִי". וזה כאילו אומר, כאילו, "זהו. זה קורה, זה כאן, זה קרה, יש לי את זה". ופתאום את מתחילה לקבל עדכונים על החבילה שלך [בהתלהבות] - "החבילה שלך בהפצה", "החבילה שלך תיכף מגיעה", "השליח עכשיו יצא", "השליח בדרך אלייך", פתאום, טאק, טלפון מהשליח, טלפון של השליח ככה מתקשר, "אני פה". את באה, לוקחת את החבילה, ואז את פותחת אותה וזה כמו לפתוח מתנה, כאילו, את לא יודעת בדיוק איך זה ייראה, יש לך אלמנט של הפתעה, ואני גם אוהבת לצלם את עצמי פותחת, ואז אחר-כך לצפות בסרטון שאני פותחת, כדי לקבל עוד דופמין. כאילו הכל, כל השלב כזה, הוא פשוט עוד המון-המון דופמין. [ירון פורץ בצחוק, הללי מצטרפת לצחוק]
דניאלה: זו הייתה בתי הקטנה, נכדתך, שמשתמשת במילה "דופמין" כאילו זה צורך ביולוגי מוצדק, ושבגלל אנשים כמותה, כל המדינה הזאת נראית כמו Wolt. מעניין כמה שליחים יש בישראל, מעניין כמה זה יוצא.
ירון: מחציתם בגוש דן, אגב.
דניאלה: וואו.
ירון: נגיד 500 בחיפה, 400 בירושלים, 2,500 בתל אביב. וברור גם למה, כי הכלכלה הזאת דורשת טווחים קצרים, אוכלוסייה צפופה, אמידה, ואוכל שניתן בנקל להריץ אותו מן המטבח, אל מטבחה של עקרת הבית או אל שולחן האוכל במהירות רבה ככל האפשר, לפני שהוא יצטנן. זאת אומרת, יש כמה תנאים. עכשיו, יש הרבה מאד יתרונות כלכליים לעסקה החופשית הזאת, שבין האלגוריתם לבין השליח. הם עצמאיים מבחינה כלכלית. האלגוריתם משמש רק כמתווך. Volt [כך במקור] הוא רק מתווך, הוא איננו מעסיק. עכשיו, על זה יש מריבה גדולה בין ארגונ… בין ועדי עובדים ובין אה… משטרים בעלי אופי סוציאל דמוקרטי, שאומרים "הם לא דואגים, למשל, לביטחון שלהם". לי, ברור לי לגמרי, שגורלי ייחרץ יום אחד, על-ידי שליח על אופניים, או על-ידי מכונית, או על-ידי מונית. מפני ש-או שאני איהרג כשיפגעו בי על המדרכה, או שאני אהרוג - כאשר אני אהרוג מישהו בכביש, איזה שליח של Volt שנע בניגוד גמור, בכיוון גמ… מוחלט, הפוך לחוקי התנועה…
דניאלה: כן, זה בעיה, זה בעיה ידועה מאוד.
ירון: וחוצה מכונית. עכשיו זה בעיה, זה בעיה איומה ונוראה. אגב, זה בעיה איומה ונוראה, וצריך להסדיר אותה. בכלל, כל העניין הזה, הבליט את יחסו של הישראלי לחוק. למשל, את יודעת למי מותר ליסוע על מדרכה? למי מותר ליסוע על מדרכה?
דניאלה: רק לקלנועיו… רק לנכים.
ירון: לאף - אחד - אסור - ליסוע - על מדרכה…
דניאלה: גם לא לנכים?
ירון: חוץ - מילדים - בני תשע. כן, נכים זה עניין אחר.
דניאלה: כן.
ירון: עכשיו, את ראית רוכב האופניים שנוסע על כביש? את ראית פעם על רכב חשמלי, לא חשוב אם הוא נכה או לא נכה, או סתם קנה רכב חשמלי שנוסע על כביש? ראית פעם איש Volt שנוסע רק בכיוון התנועה, חד-סטרי? אני לא ראיתי דבר כזה.
דניאלה: כן.
ירון: עכשיו, זה מסמל גם את יחסו של הישראלי לחוק כמתן עצה בלתי מחייבת.
דניאלה: אבא, אבל מעניין אותי מה… מעניין אותי איך אנחנו לעומת ערים אחרות בעולם.
ירון: אני משוכנע שאצלנו זה הכי פרוע. אולי…
דניאלה: הכי פרוע אולי…
ירון: הכי פרוע.
דניאלה: אבל מבחינת המעמד של השליחים, אז קודם כל יש המון… אה… המון מהגרים…
ירון: ודאי.
דניאלה: שעובדים, ולא חוקיים. זאת אומרת ה… החברות מעסיקות…
ירון: ודאי.
דניאלה: …בניגוד לחוק. הם מרוויחים מעט מאוד כסף, עבודה מאוד קשה. אני בטוחה שגם בארץ, אגב…
ירון: אני אגיד… יש איזה…
דניאלה: זה לא עבודה, זה לא עבודה טובה, להיות שליח.
ירון: זה עבודה… היא… אולי היא לא טובה במובן הרווח לשעה. אף על פי שאתה מגיע… זה לא…
דניאלה: האם יש להם ביטוח? האם יש להם פנסיה?
ירון: אין להם… הם צריכים לעשות… יש להם ביטוח שטחי מאוד. ב-Volt - שטחי מאוד. יש חברות אחרות, נדמה לי "ביס".
דניאלה: "תן ביס", כן.
ירון: "ביס", ששם הביטוח הוא על חשבון, נדמה לי, המעסיק. אבל אצ… ב-Volt, נדמה לי, יש ביטוח מאד מצומצם, אם התאונה קורית בזמן העבודה, בזמן שהם נשלחים. גם זה, אני חושב, אחרי אילוצים של בתי המשפט. עכשיו, בתי המשפט במדינות שונות במערב, אני מדבר רק על המערב.
דניאלה: כן.
ירון: על מדינות אחרות אין על מה לדבר בכלל.
דניאלה: כן.
ירון: אז יש נטיות שונות, וזה תלוי באופייה של החברה. עוד פעם, בחברות סקנדינביות וכדומה…
דניאלה: כן.
ירון: בתי המשפט נוטים להחמיר עם ח… עם האלגוריתם, ולהטיל עליהם יותר מטלות, מבחינת ביטוח וכדומה. גם, למשל, האם אפשר לפטר אותם?
דניאלה: כן.
ירון: האם אפשר לפטר אותם? אז יש סעיפים ב…
דניאלה: אני חושבת פשוט שאנחנו, אם נחטט בזה, נמצא קשר בין ההפקרות בצורת הנהיגה, גם להפקרות החוקית של כל התחום הזה.
ירון: אֶההה, נכון. וגם מבנה העיר, למשל.
דניאלה: וגם מבנה העיר.
ירון: ותל אביב זה עיר צפופה.
דניאלה: כן.
ירון: באמת, אני שואל את עצמי, אם הייתי ראש עיריית תל אביב, והיו מציבים לפניי את השאלה הזאת ברצינות - כנראה שהוא לא התעסק בה אף פעם, כי הוא הבין שאי-אפשר לפתור אותה. באמת אי-אפשר לפתור אותה, ויש בעיות שאי-אפשר לפתור. הם ייפתרו, אני אגיד לך מתי. שנגיע לשלב, זה יקרה עוד 10 שנים, 15 שנה, שיהיו כלי רכב מונעים על-ידי… באופן עצמאי.
דניאלה: רחפנים.
ירון: אוטומטים.
דניאלה: לא, לא, רחפנים, אבא. רחפנים.
ירון: או רחפנים, טוב. את יוד… את לא יכולה להנחית רחפנים על המרפסת, כן? זה זה מאוד מסובך, העניין הזה. תארי לך אלפי רחפנים מרחפים ברחבי העיר, הבעיה היא…
דניאלה: אני בטוחה שככה זה ייראה. דרך אגב, הטכנולוגיה הזאת כבר התפתחה…
ירון: אני מניח.
דניאלה: דרך אה… מצרכים צבאיים ומחקריים.
ירון: נכון. נכון, נכון.
דניאלה: ובעשור האחרון היא כן נכנסה.
ירון: אז זה שאלה. תראי…
דניאלה: יש כבר רחפנים ששולחים מזון לתוך החלון שלך.
ירון: כן, אבל לפרברים בעיר שקל להוריד אות…
דניאלה: במדינות כמו ארצות הברית או אוסטרליה, נכון.
ירון: …על הגג.
דניאלה: כן.
ירון: איפה את תשימי את זה? את לא יכולה להכניס את זה לתוך חלון בניו יורק. אז זה בעיה. טוב, עזבי, זה לא העסק שלנו, באמת.
דניאלה: נכון, אבל לדעתי בסוף… לדעתי זה יגיע לשם, אבא…
ירון: עוד מעט.
דניאלה: כיוונון עוד טיפה…
ירון: נכון.
דניאלה: עוד טיפה כיוונון, וזה יגיע לשם.
ירון: נכון.
דניאלה: אני רציתי להגיד שני דברים. אחד, רציתי לדבר על היחסים שלך עם השליחים.
ירון: אה… כן.
דניאלה: וגם אני רציתי להגיד על זה משהו, אז תרחיב רגע על זה, אבא.
ירון: תראי, אני יכול אפילו להיזכר בפנים של כמה שליחים קבועים. למשל, לעיתים נדירות מאוד, יש חנות של ירקן יקרן בשכונה שלנו, אני אוהב לקנות אצלו לפעמים, כי יש לי יחסי ידידות איתו. ואז אני, מכיוון שיש לו המון פירות טובים שאני אוהב, אני מעמיס על עצמי יותר מכפי יכולת הסחיבה שלי 3 וחצי קומות בלי מעלית. אה…זה קשה לי מדי, אז אני מבקש אותו לשלוח.
דניאלה: כן.
ירון: אז הוא שוכר Volt, פעם הוא היה מביא בעצמו, עכשיו יש לו Volt. לירקן יש Volt, כן?
דניאלה: כן.
ירון: הוא מביא… וזה בדרך כלל אותו אדם, שכנראה מסתובב בשכונה או משהו כזה.
דניאלה: כן.
ירון: והוא צולע קצת ודי מבוגר, ואני מדבר איתו, ושואל אותו על חייו. ובמקרה הזה הוא מאוד מרוצה מחייו, והוא גם מלמד אותי תורה. הוא איש מאמין, והוא מתחיל, הוא… הוא רואה את עצמו לא רק כשליח של ירקות או מטענים אחרים, אלא גם כשליח האל. כן? זה "God Delivery", אפשר לקרוא לו. [דניאלה צוחקת] אז יש אחד כזה, אני בדרך כלל חושב עליהם. באמת, חושב שהם עולים שלוש וחצי קומות, 50 פעם ביום.
דניאלה: נורא קשה.
ירון: זה מאוד קשה.
דניאלה: מאוד קשה.
ירון: אבל הרווח שלהם הוא לא רע, אגב. הוא בערך בממוצע כ-50 שקל לשעה. זה קצת יותר משכר המינימום, אני חושב, לא? נגיד בחמש שעות או שש שעות, סטודנט למשל…
דניאלה: הבת שלך מרוויחה בבייביסיטר כשהילדה ישנה, 70 שקל לשעה.
ירון: נו טוב, את… הלקוחות שלה הם כנראה אנשים מאוד אמידים, [דניאלה מצחקקת] בחוג הידידים שלך. אז זה לא שלי. שלי לא יכולים ל…
דניאלה: לא, זה לא, זה לא עבודה טובה. אבל אני רציתי לדבר על משהו אחר. יש עכשיו תופעה חדשה, וגם אליי מגיעים לפעמים שליחים שמביאים לי כל מיני חלקי חילוף ל"תמי 4", שמביאים ספרים או חבילות, יש קטע כזה שהם שואלים אותי מה שלומי. זאת אומרת אני עונה לטלפון, הם מתקשרים השליחים…
ירון: א-הא.
דניאלה: אני עונה לטלפון. והם מתקשרים אליי ממספר חסוי, אז אין לי מושג מי הדובר, אני אפילו לא יודעת שאמורים להגיע אליי דברים, כי המון מהשליחויות מגיעות בלי שאני תיאמתי או בלי…
ירון: נכון.
דניאלה: והדבר הראשון שאני שומעת אחרי שאני אומרת "הלו", זה "מה שלומך?" עכשיו, הדובר, לא רק שהוא בוודאות לא מתעניין מה שלומי, כמו נניח החברות שלי שלא מתעניינות, כן? הוא אפילו לא יודע מי אני. [ירון מהמהם] חברות שלי שואלות לי מה שלומי, ולא רוצות להקשיב, כן? אבל הוא לא יודע אפילו את מי הוא שואל מה שלומי.
ירון: מה התגובה שלך? [שתיקה] אז אני יש לי…
דניאלה: אני לא מבינה מה זאת אומרת מה שלומי, למה אי אפשר "שלום, מדבר יואב מ"תמי 4", אני רוצה להגיע אלייך עוד שעה", מה רע בזה?
ירון: למה האמריקאים מחייכים זה לזה במעלית? אכפת להם ממך? זה נימוסים טובים.
דניאלה: לא, אבל אני… בסדר, אבל אני לא רגילה ששואלים אותי מה שלומי, אנשים, שליחים שאני לא מכירה בכלל…
ירון: אז אני אגיד לך מה אני עושה…
דניאלה: והם לא יודעים עם מי הם מדברים.
ירון: אני לעיתים קרובות אומר, אה, "מצוין. אני… לספר לך מה קרה לי אתמול?".
דניאלה: כן.
ירון: "ומה איתך? איך… מה שלומך?" אז הם נבוכים בדרך כלל, אז אני הופך את הפנייה הזאת למין בדיחה קטנה.
דניאלה: נהדר.
ירון: [מחייך] אז זה מביך אותם לגמרי, זה מביך אותם…
דניאלה: נהדר. בסדר, אבל התגובה שלך, היא כי בכל זאת זה נשמע לך זר באוזן, אז אתה עושה את זה בדיחה. ואני פשוט, סתם פשוט, מתחרפנת מהטמטום האנושי החדש הזה, אבל עדיין זה זר לנו.
אני רוצה להגי… להגיד עוד משהו בקשר למשלוחים, שקשור כמובן להתחממות הגלובלית, שעולם השינוע הוא אחד הגורמים המשמעותיים בהתחממות. ותחבורה בכלל היא אחראית לחלק, ה… אני חושבת השלישי או הרביעי בפליטות גזי חממה, והמשלוחים הקטנים, דווקא אלה, דווקא אלה של "הקילומטר האחרון", זה נקרא, בגלל שהם מרובי עצירות, זה זיהום…
ירון: מזהמות את האוויר יותר, מה?
דניאלה: זה זיהום מ-טורף, מטורף, מטורף. וזה מצטבר להשפעה סביבתית גדולה, וכל חבילה שמגיעה אלינו, עברה כנראה מסלול בלתי נתפס של ייצור. רובו אגב לא מקומי, אני מדברת אה… אתה יודע, לא על שליחי אוכל, שזה זיהום אחר, זה פלסטיק.
ירון: נכון.
דניאלה: אבל אם אתה מזמין משהו - כלום, כיסוי לאייפון - הוא הגיע מסין, הוא נסע באוניות ובמטוסים, הוא הגיע, פרקו אותו בנמל אשדוד, נסעו איתו, הגיעו לשליחים… זה פשוט אי-אפשר לתאר את ה…
ירון: דיברנו פעם על משלוח של…
דניאלה: מלח ים.
ירון: מלח מההימלאיה, נכון?
דניאלה: מלח ים אטלנטי, בדיוק, בדיוק.
ירון כן.
דניאלה: אז זה תמיד, פשוט שאני מקבלת את הדברים האלה, ואני רואה את ערימות הפלסטיק, או אפילו שאני מזמינה ב-Wolt אחת לכמה זמן, ואני רואה איך זה מגיע, באיזה צורה בזבזנית ואיומה. אני פשוט, אני נשבר ליבי, נשבר ליבי. אני אומרת, "תגידי, בשביל לאכול חמש כפות חומוס, את באמת צריכה את ה… את הפלסטיק הזה, ואת המכסה של זה, ואת הכפיות של זה, ואת החריף שבתוך פלסטיק אחר?" פשוט, פשוט כואב לי הלב.
ירון: גם אני חושב על זה לפעמים, כן.
דניאלה: אני מסתכלת על זה ואני אומרת, "לא, העולם נגמר. מת. מת".
ירון: כן.
דניאלה: אני אמשיך לאכול, זה ממש לאכול אה… זה ממש ימי פומפיי האחרונים. אתה אוכל…
ירון: את העולם.
דניאלה: אתה אוכל… אתה אוכל את העולם. ממש!
ירון: מנסר את הענף שעליו אתה יושב.
דניאלה: הכי. אין, אין יותר מזה. זה פשוט הדגמה מוחשית של זה.
ירון: את צודקת לגמרי, כן.
דניאלה: אז בוא נסיים עם "את צודקת לגמרי", טוב אבא? וניפרד כאן. ניפרד ממאיה קוסובר העורכת שלנו, מאסף רפפורט, אחראי הסאונד והמיקס, ומכם, המאזינות והמאזינים.
אנחנו רק נקרא קטע קצר מתוך סיפור של מיכל בן נפתלי, המתאר את עבודת השליחות, מנקודת מבטו של השליח.
[מוזיקת רקע]
ירון: [מקריא]
"בקומה השנייה, הניח את השקיות בבהילות, כמעט משליך אותן על סף הדלת, ממהר ללכת, אך נזכר שלא צלצל, חזר כלעומת שבא, ליטף את הידית במגע אגבי. צלצול הפעמון הדף אותו חצי קומה למטה. הוא המתין, מנסה לדמיין מי יפתח, די היה בשם שעל הדלת ובקצב פתיחתה, בזרוע דקה או חסונה, חמה או צוננת, כדי להעניק לו פיסת מציאות בדמות אמון ללא סייג, מורך לב, חשש, או כניעות. הוא חכך בדעתו אם לצלצל בטלפון או לשלוח הודעה, תהה אם השגיחו עליו מן העינית, דואגים שיתרחק לפני שיפתחו חריץ, יושיטו יד ויטרקו את הדלת בספק חרדה ספק אנחת רווחה. ריחות בישול התפשטו מהדירה ממול. לבסוף נפתחה הדלת. זרוע ארוכה וכחושה הושטה משרווליו הארוכים של חלוק אישה, גורפת בהיסוס את השקיות פנימה מבלי להרימן."
[מוזיקת סיום]
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments