אבא תרחם - שם פרטי
- רמית רודד ויסברוד
- Jul 22
- 12 min read
Updated: Jul 23
"לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתַן לוֹ אֱלֹהִים וְנָתְנוּ לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ" (זלדה). מדוע קוראים ל"אבא תרחם" ירון ולדניאלה דניאלה, באיזה נסיבות החליט ירון לונדון לשנות את שמו לדוד בן גוריון, מה מכאיב לירון בנטייה החדשה לתת שמות שנוח להגר איתם מכאן, ואיך בזכות שם פרטי של חית משק הפכה דניאלה לטבעונית.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 13/05/2025.
[חסות]
קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
[מוזיקת פתיחה שנשארת ברקע]
ירון: [מקריא]
"לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתַן לוֹ אֱלֹהִים וְנָתְנוּ לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ,
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתְנוּ לוֹ קוֹמָתוֹ וְאֹפֶן חִיּוּכוֹ וְנָתַן לוֹ הָאָרִיג,
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לוֹ הֶהָרִים וְנָתְנוּ לוֹ כְּתָלָיו,
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתְנוּ לוֹ הַמַּזָּלוֹת וְנָתְנוּ לוֹ שְׁכֵנָיו,
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לוֹ חֲטָאָיו וְנָתְנָה לוֹ כְּמִיהָתוֹ,
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לו שׂונְאָיו וְנָתְנָה לוֹ אַהֲבָתוֹ,
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לוֹ חַגָּיו וְנָתְנָה לוֹ מְלַאכְתוֹ,
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לוֹ תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה וְנָתַן לוֹ עִוְרוֹנוֹ,
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתַן לוֹ הַיָּם וְנָתַן לוֹ מוֹתוֹ."
[צליל מעבר]
דניאלה: "זה היה אחרי מלחמת יום הכיפורים", סיפרה חוה אלברשטיין, "הייתה תקופה מאוד קשה, בלבול, כאילו התייתמנו כולנו. אז רציתי להתנחם אצלה, אצל זלדה, למצוא אצלה איזה חיבוק". אז את השיר "לכל איש יש שם" היא מצאה בספר שלה, ספר השירים, שנקרא אז "אל תרחק" והלחין אותו חנן יובל. עכשיו, זה נורא מצחיק כי זה שיר שהפך להיות, אתה יודע, שיר ההמנון האולטימטיבי…
ירון: נכון.
דניאלה: …של כל טקסי האבל. אבל האמת היא שזה שיר שאפשר לקרוא אותו גם כשיר הלל על ייחודיות האדם.
אז שלום, ירון.
ירון: שלום שלום.
דניאלה: שלום ירון לונדון. ואני קוראת לך ירון היום כי אנחנו נדבר הפעם על שמות פרטיים. דווקא לא על שמות משפחה, שאני יודעת שאתה בטח מצטער שלא נדבר עליהם, אבל לא נדבר על שמות משפחה, ולא איך זה הגיע משם ואיך הגיע משם, [מצחקקת] כל הדברים האלה שאתה אוהב לחקור אנשים שאתה פוגש. אני מרשה לך לסטות טיפה, אם אתה ממש תחוש צורך עמוק, אבל כיוון שעל שמות משפחה אדם בדרך כלל לא מחליט, הוא או סוחב אותם או מתחתן איתם, אז זה…
ירון: או מחליף אותם.
דניאלה: או מחליף אותם, נכון, אבל זה שיחה אחרת. אז אולי נתחיל בזה שתספר לי, ירון, למה קוראים לך ירון? מי חשב על השם ואיזה יחס יש לך אליו?
ירון: זה סיפור יותר מעניין מאשר נרמז.
דניאלה: כן?
ירון: כן. אני הירון…
דניאלה: אוקיי, אני שמחה. למה?
ירון: כי אני הירון הרביעי בעולם. אני תמיד חיפשתי את הירונים האחרים. ידעתי שיש איזשהו ירון. עשיתי סדרת סרטים דוקומנטריים שנקראה "לונדון פינת בן-יהודה" על השפה העברית, ובין השאר עסקתי בשמות. ואז חיפשתי את הירונים שקדמו לי וגם ירונים שבאו אחריי. ויש אדם אחד ששמו ירון לונדון ואני הגעתי אליו במקרה. במקרה פעם כיסיתי ישיבה אחת באחד המושבים בשרון, ולימים צלצלתי לרב שמנהל את הישיבה באיזה עניין שאיננו קשור לנושא הסיקור שלי, והוא אמר לי: "אה, ירון, מה שלומך, ירון?" אמרתי: "מדבר ירון לונדון". הוא אמר: "כן, כן, ירון לונדון. למדת את הדף גמרא הזה שדיברנו עליו, שאתה צריך לשנן אותו?" אז אני אומר: "ירון לונדון, ירון לונדון מהרדיו". הוא אומר: "אה, ירון לונד… יקירי, תבוא אליי לדבר על הדף גמרא".
בקיצור, התברר לי שיש לו תלמיד ששמו ירון לונדון, ושמו, שמו היה לונדון, שם משפחתו, והוריו החליטו לקרוא לו ירון. האיש הזה לימים הפך לסגן ניצב במשטרה, סגן אלוף, והאיש שחוקר את ה… מגשר בין מוסדות הביטחון, בין השב"כ והמוסד, לבין המשטרה. כלומר, הוא זה שמגיש את התביעות. כשעשיתי את הסרט באתי לבקר אותו במשטרת פתח תקווה. הוא התחבא שם מאחורי דלתות משוריינות וכולי. עד שהגעתי אליו פתחו לי… איש מאוד מסתורי וכולי. ואז הוא סיפר לי את הסיפור דלהלן: אחרי מלחמת לבנון הוא היה צריך לחקור את עזמי בשארה, שנחשד בכך שהוא מדבר עם אנשי חיזבאללה בלבנון. והוא מצלצל אליו ומזמין אותו ל… מנסה להזמין אותו לחקירה, אבל המזכירים של עזמי בשארה במפלגתו אומרים שהוא איננו, או לא מוצאים אותו, הוא היום איננו וכולי. ואז עלה בדעתו התכסיס להבא. הוא אמר: "תגידו לו שירון לונדון היה רוצה מאוד לדבר איתו". אחרי דקה עזמי בשארה היה בטלפון, הוא חשב שזה אני. ואחרי יום עזמי בשארה ברח מהארץ.
דניאלה: וואו.
ירון: [צוחק] ירון לונדון היום הוא פרקליט די ידוע, פרקליט לעניינים פליליים, ואנחנו עדיין בקשר. עכשיו, אני לא אהבתי את השם הזה ואינני אוהב אותו גם היום.
דניאלה: זה מתאים לאמא שלך שהייתה קצת אקסטרווגנטית וככה… לא?
ירון: תראי, אז זה היה בתקופה שהמציאו שמות כאלה…
דניאלה: כן?
ירון: רעננים.
דניאלה: אה…
ירון: שמות עם לְחָיַיִם פורחות.
דניאלה: הבנתי.
ירון: את יודעת, זה…
דניאלה: תחייה, תחייה.
ירון: כן. תחיית השפה העברית…
דניאלה: תחייה [כך במקור] השפה. הבנתי.
ירון: איך לומר? ירון, למה לא?
דניאלה: בוא תספר לנו גם, אם אנחנו כבר פה, למה קוראים לי דניאלה. אני רק רוצה להגיד שהשם המקורי שלי, וזה שכתוב בתעודת זהות, הוא [לאט] דניאלה - אלכסנדרה - לונדון.
ירון: כן.
דניאלה: ואני שנאתי את השם שלי בילדות, תכף תספר למה קראתם לי בשם הנורא הזה, אבל אני זוכרת את היום הראשון בכיתה א', כשהמורה ביקשה לרשום ב… לא יודעת - ביומן המורה - את השם שכתוב בתעודת זהות, והיא שאלה ילד ילד איך קוראים לו, ואני אמרתי ששמי דניאלה אלכסנדרה לונדון, והיה שקט בכיתה, והיא כנראה ניסתה לעשות משהו, ואז היא הרימה את הראש ואמרה: "אין לי מקום". [ירון פורץ בצחוק] לא היה לה מקום ברוברי… [צוחקת] ברובריקה.
ירון: כן. כן. כן.
דניאלה: כן. אז למה קוראים לי בשם המוזר הזה?
ירון: אז ככה. דניאלה לונדון כי… זה באוזני אמא שלך זה נשמע נהדר. זה נשמע קוסמופוליטי כזה, [במבטא איטלקי] "דניאלה לונדון". ואמא שלך אהבה שמות ארוכים. דניאלה אלכסנדרה לונדון נשמע אריסטוקרט איטלקי.
דניאלה: כמו הרוזנת דה סגיר, דה… כן.
ירון: היה הרוזנת דה סגיר, De quelque chose, וכולי וכולי.
דניאלה: כן, כן, כן.
ירון: הסבא שלך…
דניאלה: כן?
ירון: אבא של אמך, שנפל במאורעות שלושים ושש-תשע, הוא היה מפקד בהגנה…
דניאלה: כן?
ירון: שמו היה זוסיה, [דניאלה מהמהמת] לא אלכסנדר. [דניאלה מהמהמת] אבל משום מה, [דניאלה צוחקת] כאשר צריך היה להנציח את שמו אז…
דניאלה: כן. החלטתם להדביק לי אותו לגב, ועוד בטעות.
ירון: לא. אני החלטתי, משום מה…
דניאלה: כן.
ירון: ש-זוסיה זה אלכסנדר.
דניאלה: בדיוק.
ירון: עכשיו, זוסיה…
דניאלה: זאת אומרת, גם הדבקתם אותו וגם בטעות.
ירון: בטעות גמורה. אני…
דניאלה: הבנתי.
ירון: משום מה, אינני יודע. אלכסנדר זה סשה בדרך כלל…
דניאלה: א-הא…
ירון: בשפות הסלביות.
דניאלה: ולא זוסיה.
ירון: וכלל לא זוסיה.
דניאלה: הבנתי, הבנתי.
ירון: זוסיה זה…
דניאלה: אז גם לא דאגתם להנצחה שלו וגם הדבקתם לי חטוטרת מיותרת.
ירון: אבל זה נפלא שמ… [במבטא איטלקי] דניאלה אלכסנדרה לונדון.
דניאלה: בסדר.
ירון: לא, זה נשמע… תלוי איך אתה מבטא אותו. אם יש לך רי"ש בדיקציה טובה, כמו שיש לי, אז זה נשמע נפלא. אממ…
דניאלה: בסדר. בוא נתקדם הלאה, אבא.
ירון: כן.
דניאלה: קודם כל, לא ידעתי שלמחקר השמות יש שם והוא נקרא אנומסטיקה [כך במקור]. ידעת?
ירון: לא.
דניאלה: אנומסטיקה. זה ממש תחום מחקר. זה מעניין שזה תחום מחקר כי יש בזה משהו הגיוני. כי הבחירה היא בעצם נורא מורכבת. זאת אומרת, אנשים נותנים שמות אבל הנותנים את השם בעצם צריכים לבחון את העמדות שלהם ביחס לכמה זהויות אפשריות. אחד, הזהות היהודית, זאת אומרת, אנחנו, שאנחנו נותנים שמות, הזהות הישראלית והזהות הגלובלית. וגם הם צריכים להחליט על מידת המקוריות של השם. זה דברים שכאילו על פניו הם נראים נורא… אתה יודע, עושים אותם. בעצם הם… צופְנים? צופנים…
ירון: [בהתפעלות] צופנים זה יפההה.
דניאלה: צופנים… [צוחקת]
ירון: יפההה.
דניאלה: צופנים… מילה יפה, נכון? הם צופנים בחובם הרבה מאוד…
ירון: רק תתקני במקום עֶמְדוֹת עֲמָדוֹת כשאת א… [מגחך]
דניאלה: אז הם צופנים בחובם [צוחקת] הרבה מאוד עֲמָדוֹת.
ירון: כן.
דניאלה: ויש גם את כל העניין האופנתי. בקיצור, זה לא דבר כל-כך טריוויאלי, לבחור שם. ויש גם את השמות האנדרוגנים, נכון? שהם נעשו פופולרים בישראל בשנות ה-80 וה-90, שמרמזים על התפתחות מגדרית כלשהי. בדרך כלל זה כמובן בנות מקבלות שמות של בנים ולא הפוך. [ירון מהמהם] זאת אומרת, בנים, קוראים להם…
ירון: אין בן ששמו עפרה, למשל.
דניאלה: נכון. נכון. למרות שבתנ"ך יש כן בנים שקרויים על שמות של בנות.
ירון: נכון. היה עדיה, למשל. איה.
דניאלה: כן, יש כמה דוגמאות כאלה.
ירון: יש כמה, יש כמה כאלה, כן.
דניאלה: חשבתי שזה מעניין.
ירון: נכון. אבל אצל יהודים זה הרבה יותר מוגבל, אני מניח שלא רק אצל יהודים, כי המסורת הגבילה אותנו לשמות תנכיים חיוביים. למשל, יהודים לא קראו לילדיהם נמרוד כי נמרוד מסמל גורם א… סדיסטי.
דניאלה: נכון. גם לא הגר. גם לא הגר.
ירון: גם לא הגר.
דניאלה: כן, נכון.
ירון: אז היו בערך אלף שמות יהודיים מקובלים, ובדרך כלל אדם ירש את שמו מסבו, ואצל עדות המזרח אפילו מאביו. אז זה… שלא מקובל אצל אשכנזים.
דניאלה: ככל שהחברה יותר שמרנית ודתית ככה יש פחות שמות והם קרוי…
ירון: נכון.
דניאלה: והשמות הם בדרך כלל מייצגים ערכים קולקטיביים.
ירון: אצל הערבים…
דניאלה: איזשהי כבוד למסורת, למשפחה, לאל…
ירון: אצל הערבים יש איזה שבעה או עשרה שמות…
דניאלה: נכון.
ירון: שנגזרים ממוחמד.
דניאלה: מוחמד, אחמד, פאטמה.
ירון: מחמוד וכולי, חמד וכדומה.
דניאלה: כן, נכון, נכון, נכון. נכון.
ירון: אז נדמה לי שהשם הכי נפוץ בארץ היום הוא באמת מוחמד.
דניאלה: אני זוכרת, אבא, כשהייתי ילדה, והדיבור בינך לבין אמא תמיד היה על אנשים, זאת אומרת, כשדיברתם על שמות, אז הדיבור היה שיש אנשים שקוראים לילדים שלהם [מגחכת] על שם שיהיה נוח לירידה מהארץ.
ירון: ודאי.
דניאלה: ככה אמא הייתה א… זה. אז ממש, זה היה כאילו כינוי גנאי. אם אמא הייתה שומעת מישהו שקוראים לו תום או יורְק או…
ירון: או [במבטא אמריקאי] רון.
דניאלה: או… כן.
ירון: כן.
דניאלה: אז היא תמיד הייתה אומרת: "אה, הם מכינים את ה…" וזה היה, אני חושבת, אחד מהעלבונות הקשים שאמא הטיחה באנשים. ואני חושבת היום כאילו, למה בעצם? [צוחקת] זאת אומרת, מה הפסול בכך?
ירון: כן. אותו פסול שאני מוצא באנשים שמכינים את ילדיהם לירידה מהארץ. תשמעי, אני עדיין פטריוט ציוני. פחות ציוני, אבל יותר פטריוט. וכאשר מישהו מכין את ילדיו לירידה, זה מכאיב לי באיזשהו אופן. אני כמובן מצדיק אותו, לכל אדם מותר לגור באשר יֹאבֶה…
דניאלה: כן.
ירון: אבל לומר שנטישה…
דניאלה: לא, אבל זה כאילו, אבל זה כאילו אתה…
ירון: עוזבים את המחנה שלי.
דניאלה: כן, כן.
ירון: עוזבים את המחנה שלי.
דניאלה: אבל זה כמו דרכון, אתה יודע, זה כמו להכין דרכון.
ירון: ודאי.
דניאלה: אתה מכין על כל צרה שלא תבוא. זה כמו להחביא מאה דולר ב… מתחת לבלטה. אתה רוצה שהילדים שלך…
ירון: כן… המהפכה, המהפכה הציונית עשתה את התהליך ההפוך.
דניאלה: כן.
ירון: היא אילצה אנשים להמיר את שמותיהם לשמות עבריים.
דניאלה: כן.
ירון: והדבר היה גם בי.
דניאלה: נכון.
ירון: כאשר אני התקבלתי ל"קול ישראל" לפני 60 שנה בערך, ושמי ירון לונדון, לכל הקריינים האחרים קראו על שמות כמו [בפאתוס] נקדימון רוגל, למשל, או [בפאתוס] יצחק שמעוני או ראומה אלדר, כן? שמות מהסוג הזה. ותבעו ממני להחליף את שמי אם אני רוצה ששמי יוזכר בראש מהדורת החדשות: "הרי החדשות מפי ירון לונדון, ועיקרן תחילה". "עיקרן תחילה", [חי"ת ועי"ן מודגשות] כמובן. "הרי החדשות, קול ישראל מירושלים", כן? אז גם צריך להחליף את השם לונדון. ואני לא רציתי לוותר על שם משפחתי, אני חשבתי שזו פגיעה בכבודי. אני הוא לונדון. כך נולדתי וכך אהיה. ואז אמרתי, הערמתי עליהם, ואמרתי להם: "האם מותר לי להחליף את שמי ואת שמי הפרטי בעת ובעונה אחת?" ואז אמרו: "כמובן. אנחנו לא יכולים למנוע ממך להמיר גם את שמך הפרטי". ואז אמרתי: "אם כן, מעתה יהיה שמי דוד בן גוריון". [דניאלה צוחקת] אז א… התכסיס המשפטי הזה עמד לי, אז במשך כמה זמן אסרו עליי להזכיר את שמי בראש המהדורה. עכשיו היה… באותו זמן עבד במהדורה האנגלית של הרדיו אדם ששמו היה ג'אן אליסון, וגם אותו הכריחו. אז הוא אמר שמי מעתה אל-אסון. [דניאלה צוחקת] אליסון - אל-אסון. ויתרו לשנינו.
דניאלה: כן.
ירון: ומאז, אני לא מכיר עוד קריינים שיש להם שמות משפחה ממש לא עבריים בעליל. נדמה לי שכולם החליפו, כולם נכנעו.
דניאלה: כן, אבל אתה יודע, עשו…
ירון: זולתי…
דניאלה: עשו את זה לכל העולים החדשים. זאת אומרת…
ירון: ודאי, ודאי.
דניאלה: כן. אז ברדיו הצלחת, אבל זה לא ש…
ירון: אבל ברדיו… אם אתה שליח המדינה…
דניאלה: כן.
ירון: אם אתה דיפלומט…
דניאלה: תגיד…
ירון: …או איש צבא. אם אתה בחיל אוויר ברור לגמרי שיקראו לך "ברק", "רעם", "חזיז" וכולי. או "אש יוקדת". אבל אתה מוכרח, כמובן. ואני מאוד שמח על אנשים שאפילו חזרו בהם והכפילו את שמותיהם. חזרו לשם האשכנזי או המזרחי הוותיק שלהם. אני יודע? שלמה שרב שרעבי. משמות כאלה.
דניאלה: כן.
ירון: מאוד יפה.
דניאלה: לא הרבה חזרו, אבא…
ירון: המון.
דניאלה: לא הרבה. כן?
ירון: הרבה מאוד היום את רואה כפל שמות עם מקף מחבר כזה…
דניאלה: בעיקר נשים ש…
ירון: כן, שמזכיר…
דניאלה: בעיקר נשים, אני חושבת…
ירון: גם נשים…
דניאלה: …שרוצות לשמר את שמות המשפחה שלהם.
ירון: אבל גם אנשים… בעיקר סופרים, אנשי רוח, שאומרים, 'לעזאזל, למה אני המרתי את שמי לשם עברי? איפה העבר שלי? איפה העבר שמזכיר את אבותיי?' ואני אוהב דווקא את המגמה הזאת. לי לא מפריע שליהודים בארץ יקראו, אני יודע? רבינוביץ', אם אתה מתעקש.
דניאלה: תגיד, אבא, איזה שמות אתה אוהב?
ירון: אחותי הגדולה, זיכרונה לברכה, המבוגרת ממני בהרבה שנים, שאהבתי מאוד, שמה היה עפרה. והשם הזה, גם בגלל יופיו של הייצור הזה, העפרה. עופרים, כן?
דניאלה: אתה אוהב שמות תנ"כיים.
ירון: אני אוהב שמות תנ"כיים, כן. אני או… ובעיקר שמות תנ"כיים שאנחנו ממעטים לפגוש בהם. אנחנו פוסחים עליהם במקרא.
דניאלה: אביהו…
ירון: למשל, אם מישהו יקרא לעצמו ארפכשד.
דניאלה: כן? אז אתה תעריך את זה?
ירון: אבל הייתה בחורה אחת, הייתה אישה אחת ששמה היה קרן הפּוּך.
דניאלה: יפה.
ירון: והיה אדם אחד, זה אני זוכר, שאבא שלו קרא לו קפאי פינס. הוא היה, נדמה לי שהוא היה עיתונאי או מתרגם. עכשיו תשאלי, מה זה קפאי? נשמע יפה. קפאי זה נשמע כמעט עברית: קופת פועלי ארץ ישראל.
דניאלה: די.
ירון: אביו היה איזה פקיד בכיר והיה פטריוט.
דניאלה: זה נשמע כמו קפד ראשו, כן?
ירון: נכון. קפאי פינס שמו היה. ויש שמות של גיבורים כאלה. היה אדם אחד ששמו היה בר גיורא בן כוכבא או משהו כזה. אני זוכר שהוא היה מנהל גדול באיזה חברת ביטוח.
דניאלה: היה גם ברז.
ירון: אה, זה… זה… מה שמו היה…
דניאלה: היה גם ברז, נכון?
ירון: לא, לא, כן, לא…
דניאלה: מישהו מ…
ירון: לא, לא. זה ארבעת ילדיה של האישה שייסדה את עליית הנוער. ושמה [כך במקור] היה זרם…
דניאלה: אה, נכון, נכון.
ירון: אשד, כן, ואחד מהם היה מנכ"ל האנרגיה האטומית. [כך במקור] שמו היה… מה שמו היה לעזאזל? אני כבר לא זוכר.
דניאלה: למרות נקודת פתיחה מאוד נמוכה, אתה אומר, הוא הגיע לאנשהו. [צוחקת]
ירון: הוא הגיע יפה מאוד, כן. [צוחק קלות]
דניאלה: אתה יודע שיש גם אישה שקראה לילדים שלה יעל, בר וזוהר. [ירון צוחק] גם זה יש. גם זה יש. [צוחקת]
ירון: זה בסדר, כן.
דניאלה: אני רציתי לספר איזשהו סיפור קטן דווקא שקשור לשמות, אבל הוא יותר על שִׁיוּם, ואיך, בעקבות שיום, התחלתי להיות טבעונית. זה מעניין? זה קצת קשור לנושא…
ירון: בבקשה.
דניאלה: אבל הוא נראה לי סיפור טוב, כי זה מדהים מה עושה שם. אז אני יום אחד נסעתי עם הבנות שלי לבקר בחוות החופש. עכשיו, חוות החופש, אם אתה לא יודע אבא, היא חווה שהוקמה על ידי…
ירון: עבדים משוחררים.
דניאלה: שתי נשים [צוחקת], לא. על ידי שתי נשים נפלאות, שאחת קוראים לה עדית רומנו, ולשנייה קוראים מיטל בן ארי, שהיא חווה כזאת שהוקמה במטרה לשמש כמרכז חינוכי, חברתי, לקירוב לבבות, אוקיי? בין בני-אדם לבין בעלי חיים שהם ניצולים של התעשייה. בעלי חיים שהם משמשים מזון. בדרך כלל הם מגיעים לחווה בגלל שהם לא משתלמים כל-כך לתעשייה. יש שמה המון "מזון מקולקל", בסדר? [מגחכת] כל מיני תרנגול הודו עיוור ופרה חירשת וכבש עם רגל משותקת, כזה מזון מקולקל שמסתובב.
ירון: שמשגיחי הכשרות לא מרשים לשחוט אותם. את יודעת…
דניאלה: כן, או שהם לא משתלמים ל… נכון, או שהם פגומים מבחינת כשרות או שגם מגיעים מכפרים ערבים, שפשוט לא משתלם לגדל אותם, אוקיי? או להאכיל אותם. אני זוכרת שיש מן מסלול כזה שבו מסבירים על המסלול הרגיל שחיות עוברות בדרך לגיהנום, שאת כל זה אני יודעת ואני מכירה כבר שנים, גם כשהייתי צמחונית.
ירון: הקוראלס.
דניאלה: כן, בדיוק. אבל מה שלא התכוננתי אליו זה הצגת החיות - מהתרנגולת הכי פשוטה ועד לחזיר המלכותי - בשמותיהם. ואני זוכרת שכשהם הסבירו לנו ואמרו: "זה רועיקי…" [ירון פורץ בצחוק, דניאלה מצטרפת] ו"זאת שלומית", ו"זה תומר" וכו' וכו' וכו' וכו'.
ירון: כן.
דניאלה: ואז קרה לי דבר מדהים, ש…
ירון: הם קיבלו אישיות.
דניאלה: הם קיבלו אישיות…
ירון: א-הא.
דניאלה: מעצם הדבר הזה. שהיא אמרה לי: "תכירי, זה רועיקי" - [מוחאת כף] נגמר. זה נגמר. פשוט, זה הפך להיות לא משהו אלא מישהו עם אישיות…
ירון: כן.
דניאלה: עם רגשות, עם תחביבים, עם סיפור חיים. הדבר הקטן הזה פתאום אפשר לי נקודת מבט חדשה שפשוט… זהו, אחרי זה לא יכולתי יותר לאכול חיות.
ירון: יכולת להגיע לשם מכיוון אחר, ויסלח לי אלוהים. כאשר אתה רוצה למחוק את אישיותם של אנשים, אתה נותן להם מספרים. ולע…
דניאלה: יפה, אבא. וואאאו.
ירון: ולעיתים אתה חוקק את המספרים על זרועותיהם.
דניאלה: יפה מאוד. יפה. עשית קישור מדהים.
אבא, בוא נסיים בקטע יצירתי קטן. אנחנו בני שבט הנבאחו או הנווארו, או איזשהו שבט אינדיאני, ואתה צריך להמציא לעצמך [צוחקת] שם אינדיאני שמתאר את אישיותך. איזה שם היית נותן לעצמך? שם אינדיאני.
ירון: "השור החרד".
דניאלה: [פורצת בצחוק] כן?
ירון: כן, "ביזון חרד".
דניאלה: "ביזון חרד"? אני הייתי קוראת לך אולי "אוהב הבוטנים הקלויים"… [צוחקים] או "תאב החיים בדל"ת אמותיו".
ירון: [צוחק] גם בסדר.
דניאלה: או "תאב החיים". אוקיי, ואני?
ירון: איזה שם הייתי…?
דניאלה: איזה שם היית נותן לי?
ירון: הייתי אומר "המותק שלי". [דניאלה צוחקת] [בטון רך] המותק שלי. [צוחק]
דניאלה: אוקיי. אני חושבת שהכי מתאים לי זה "מעריצת האבוקדו".
ירון: "My sweetheart", היה קורא לזה "הגשש הלבן".
דניאלה: אוקיי.
ירון: "Shatterhand".
דניאלה: יפה, אבא.
ירון: "Shatterhands".
דניאלה: אוקיי. אני הייתי קוראת לעצמי "מעריצת האבוקדו", [ירון צוחק] או "מחפשת את הנייד אבל הוא תמיד על שקט" [צוחקים] זה השמות.
טוב, אז אנחנו נסיים בשיר של דוד הופשטיין, שנולד בסוף המאה ה-19, סמוך לקייב, בתחומי האימפריה הרוסית. הוא כתב בעיקר ביידיש. הוא היה ציוני, ותחת המשטר הסטליניסטי, הוא נעצר ב-52' והוצא להורג. ואת השיר הזה תרגם אברהם שלונסקי. תרגם אותו יפה. תזכרו שזה שיר ישן.
אנחנו רק נגיד תודה למאיה קוסובר, העורכת שלנו, וניפרד מכם, המאזינות והמאזינים שלנו. אנחנו ניפגש בפרק הבא.
דוד הופשטיין, שיר שנקרא "שמות".
[מוזיקת מעבר שנשארת ברקע]
ירון: [מקריא]
'כְּגוּרֵי זְאֵבִים משחקים הם יְלָדַי,
כְּגוּרֵי־זְאֵבִים הַשְּׁנַיִם.
הבכור שְׁמוֹ שַׁמַּאי
כשם אָבִי־אבי
(בַּעֲיָרָה נידחת – זקן נדעך עיניים).
ושם השני הלל.
שֵׁם אַחֵר המתין
בשלב סמוך שֶׁל הסולם שרוי בצל,
אך אני – מלב תבל גדולה
ממצולת ההמולה
השגחתי פתע
רחף נשם של רכי ימי
מעל לעובש קן נופל
ושם האחד שַׁמַּאי
ושם השני הלל.
כְּגוּרֵי־זְאֵבִים משחקים הם יְלָדַי,
כְּגוּרֵי זְאֵבִים הַשְּׁנַיִם, –
ומנקרים הם זה לזה
ברשף פֶּרֶא של עֵינַיִם
וַאֲנִי צופה במבט כבוש
של לב סומא
בְּהִתְגַּלְגֵּל שֵׁמוֹת כה נושנים
כְּגוּרֵי זְאֵבִים,
כִּצְנֵפוֹת של אשרים רעננים.'
[צליל סיום]
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments