top of page

אבא תרחם - טלי מול שקמה

"יש מנהיגים טובים המעמידים את טובת הכלל מעל טובתם הפרטית. מנהיג טוב הוא אדם המשמש מופת אישי. אין הוא דורש מן המונהגים את אשר אינו דורש מעצמו" (אורי אבנרי).


ירון נזכר בחזון המכשפות של "מקבת", בהלמות התוף של גינטר גראס ובשעונים הנוזלים של דאלי, כדי לטעון שטלי גוטליב היא מנהיגה סוריאליסטית. פרק ספרותי על שתי המנהיגות הנשיות הנלחמות כעת זו בזו משני עברי הקונספירציה.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 15/02/2024.

קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים לכאן הסכתים, הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

ירון: מנהיג הוא אדם שאחרים הולכים אחריו, שאחרים רוצים ללכת אחריו. יש מנהיגים רעים שכל רצונם הוא לנצל את מעמדם לתועלתם הפרטית. הם רודפים אחר הכבוד, אחר הכוח ואחר הכסף. הם יכולים להיות מדכאים, אכזריים, ציניים, נצלנים. מנהיגים כאלה הביאו וממשיכים להביא אסונות רבים על העולם. יש מנהיגים טובים, המעמידים את טובת הכלל מעל טובתם הפרטית. מנהיג טוב הוא אדם המשמש מופת אישי. אין הוא דורש מן המונהגים את אשר אינו דורש מעצמו. מנהיג צבאי הולך בראש, מסכן את עצמו לפני שהוא מסכן את חייליו. מתחלק איתם בטוב וברע. מנהיג פוליטי טוב חותר למשטר של שלום ושל צדק. מתרחק מפתרונות אלימים, בז לשררה ולראווה. והשאר כתוב בתנ"ך.

דניאלה: את ההסבר היפה והפשוט הזה כתב לא אחר מאורי אבנרי, עיתונאי, חבר כנסת, פעיל שמאל, עבור עיתון הילדים "עיניים" בשנת 2018, שהייתה גם שנת מותו. הכרת אותו אבא, נכון? אם יש לך...

ירון: בוודאי. תראי, הוא מנהיג מסובך, היה… לכאורה, הוא באמת התרחק משְׂרָרָה, האמת היא, שהוא במידה מסוימת חתר גם לשררה. שררה שלא משתמשת בכלים פוליטיים, אלא בכלים אחרים, במילה. אבל ללא ספק הוא היה…

דניאלה: דיקטטור [צוחקת].

ירון: הוא היה דיקטטור אולי בתוך המערכת שלו.

דניאלה: נאור. דיקטטור נאור.

ירון: לא, לא, לא, לא. לא הייתי אומר כך בשום פנים ואופן.

דניאלה: מה בעולם הזה?

ירון: בעיתון החשוב של העולם הזה.

דניאלה: כן.

ירון: היה בו משהו שהוא...

דניאלה: אוקיי.

ירון: של מורד בסופו של דבר.

דניאלה: טוב, אני לא סתם שואלת אותך, כי השבוע אנחנו עם החוג שלנו, אבא תרחם, והפעם אנחנו רוצים לערוך השוואה בין שתי מנהיגות שונות מאוד באופיין, ובאופן הפעולה שלהן, שאתה, אבא, מצאת את השוואה ביניהן ספרותית מאוד. אנחנו בעצם נדבר על מַנְהִיגוּת. אבל ראשית אולי נסביר מדוע החלטנו להציב את השתיים זו מול זו. מי השתיים, אבא?

ירון: טלי, רויטל, שמה מלא, גוטליב, ושקמה ברסלר.

דניאלה: ומדוע לקחנו את שתיהן? הרי אנחנו יכולים להצמיד לכל אחת מהן.

ירון: אולי המניע האחרון היה התביעה המשפטית העצומה בסך 2.7 מיליון שקל שהגישה גברת ברסלר נגד גברת גוטליב.

דניאלה: על מה?

ירון: גוטליב טענה שימים אחדים לפני שבעה באוקטובר שוחח בעלה של שקמה ברסלר, שהוא, כך נודע, רק הפעם, בכיר בשירותים החשאיים. הוא שוחח עם סינוואר, עם יחיא סינוואר.

דניאלה: ושיירטו את השיחה הזאת.

ירון: שהאמריקאים, שירותי הביון האמריקאים יירטו את השיחה הזאת. כל העניין הוא בדיה שנשענה לדבריה של גוטליב על אדם מפוקפק שיושב במיאמי, ישראלי, ויש לו אתר שנקרא קרנבל, או דינה קרנבל, או סינה קרנבל…

דניאלה: עדנה קרנבל.

ירון: עדנה קרנבל, והיא מתעקשת על העניין הזה וחוזרת עליו טלי גוטליב, למרות שברור לחלוטין שזה שקר מופרך. זה סיכן את שקמה ברסלר לדבריה, כמובן, סיכן אותה ואת משפחתה.

דניאלה: כן.

ירון: והגישה נגד התביעה.

דניאלה: כן. לא נעים לי להגיד, אבל אני כל הזמן תהיתי מדוע לא רואים את בעלה של שקמה, כי אני אוהבת רכילות, אני עוסקת בזה בצורה מאוד מעמיקה.

ירון: [צוחק]

דניאלה: וכל פעם שהייתי בקפלן, ניסיתי למצוא את בעלה, איזה מין, למצוא איזה צל...

ירון: בקפלן, בהפגנות את מתכוונת?

דניאלה: כן, למצוא איזה צל גא עומד על המדרגות, וזה נורא הטריד אותי למה הוא לא בא. אז מעבר לזה שהיא סיכנה את ביטחונה, אני חייבת תודה לטלי על זה שהיא פתרה לי תעלומה.

ירון: כן, אז תודי לה בשמנו, כן.

דניאלה: הודיתי לה, כן.

ירון: עכשיו, את רוצה… למה זה מעסיק אותי, ה… שתי הדמויות האלה? כי היא בתוך הטרללת, בתוך ה-Hurley-Burley's, כמו שכותב שייקספיר ב"מקבת".

דניאלה: איפה הוא כותב את זה? תגיד עוד פעם את ה… איפה הוא כותב את ה…

ירון: תראי, אני יודע מעט מאוד אנגלית, אבל...

דניאלה: כן... דווקא מקבת החלטת להגיד בצורה כזאת.

ירון: מפני ש… בבית ספר התיכון שבו למדתי, למדנו את מקבת, כחובה.

דניאלה: אוקיי... כן.

ירון: מה שנחקק בזיכרוני זה הסצנה הראשונה במקבת.

דניאלה: במכשפות?

ירון: שלוש המכשפות.

[בקול צרוד ומצמרר]

Where shall we dream it again?

In thunder, lightning, or in rain?

Where the Hurley-Burley's gone?

When the battlefield's won?

ואני פחות או יותר תרגמתי את זה, כן.

דניאלה: [צוחקת]

ירון:

מתי שלושתנו נוועד שוב פעם ביום סופה?

חזיז ורעם בתום הטרללת.

בתרגום המקובל זה בלבלת.

דניאלה: כן.

ירון: כן.

[בקול צרוד ומצמרר]

ניצחון מהולל, או תבוסה מקוללת.

איפה?

בשיפולי הזוועות עם מקבת. להתראות,

ואז שלושתן אומרות- טינופת היא יופי, ויופי טינופת, נחוג בערפילי התופת. בהההה.

דניאלה: נכון

ירון: משהו כזה.

דניאלה: אז טלי היא שלושתן?

ירון: לא, לא, הן מסמלות את הגורל.

דניאלה: ברור.

ירון: את הכאוס המוחלט.

דניאלה: כן.

ירון: והתחושה שלי היא שאנחנו חיים בכאוס מוחלט. מה זה כאוס? שכל הכללים המקובלים עלינו, כל החוקים.

דניאלה: הם כאילו המקהלה היוונית מבחינתך? הם מסמלות את… חשבתי שאתה רוצה להשוות את...

ירון: לא, לא חשוב איזה תפקיד הן ממלאות במחזה של שייקספיר.

דניאלה: לא, אצלך, במחזה שלך.

ירון: אצלי הם הדמויות המתארות את המצב שבו אנחנו נמצאים. את הטרללת. וממצב כזה של טרללת, חוקי המוסר, הציפיות שלך לעולם לא מתגשמות.

דניאלה: [המהום הסכמה]

ירון: תמיד קורה משהו אחר, משהו שונה. זאת אומרת, אם השמש תזרח פתאום במערב ולא במזרח, אם המחומש יהפוך לעיגול,

דניאלה: כן.

ירון: אם הצהוב ייקרא מעתה ירוק, הכל מתקבל על הדעת במשטר של כאוס.

דניאלה: על זה נשענות כל תיאוריות הקונספירציה, מהקורונה, הצ'יפים שהושתלו לנו לתוך ה...

ירון: נכון.

דניאלה: בדרך כלל דווקא, אבל זה לא טרללת, זה טרללת מסוג מאוד מסוים. זה זריעת פחד. זה מה שזה. כי טרללת, אתה יודע, יש גם טרללת נחמדה, חופשייה, זורקת לכיוונים כיפיים, אבל אני חושבת שמה שאופייני מאוד לטרללת שאנחנו חיים בתוכה, זה ערעור. תחושת הערעור, תגיד את זה [צוחקת]

ירון: הערעור.

דניאלה: בדיוק. זה.

ירון: תראי , זה נכון, וכמובן, טרללת יכולה להיות קרנבל.

דניאלה: בדיוק.

ירון: אה…

דניאלה: אני ישר זורקת לפטריות. פטריות, סמים, אחלה, דברים נהדרים.

ירון: ילדי פרחים, כן.

דניאלה: כן, בדיוק.

ירון: זה כמובן אפשרי.

דניאלה: אבל זה לא זה.

ירון: הקרנבל, ראשית כל, המשתתפים בו מצטיידים במסכות. עכשיו אפשר להעתיק את זה לשדה, לזירה הפוליטית. פוליטיקאים לובשים מסכות. במקרה של טלי גוטליב, ואני לא רוצה פה לחתור בחוסר טאקט גמור, אבל יש משהו במראה שלה, בכובד האיפור שלה, משהו שמדמה אותה למסכה לבנה. את יודעת, לא בכוונה, אולי זה יפה, אינני יודע, אבל יש משהו מסכתי בעניין הזה. היא ממלאת איזה תפקיד מסוים.

דניאלה: כן, אני רק רוצה להגיד משהו, מעבר לאיפור, אחד הדברים שזה נכון מה שאת אומר, אבל דווקא אני לא אטפל למראה שלה.

ירון: כן, זה נכון.

דניאלה: רגע דקה, אבל רציתי להגיד שהיה ראיון עם הבן שלה, הבן שלה הוא תסריטאי שכתב סדרה, ושני דברים תפסו את תשומת ליבי. אחד שהוא אמר שאמא שלו היא דמות שונה לחלוטין בבית. היא פשוט בן אדם אחר.

ירון: כן.

דניאלה: ואז אני אמרתי לעצמי, למה דמות פוליטית צריכה להיות שונה לחלוטין בבית ובשדה הפוליטי? אני לא יכולה להגיד אותו דבר עליך, שאתה שני אנשים שונים, הוא הדגיש את זה שזה שני אנשים שונים, מהבחינה הזאת יש משהו מאוד מחופש. ועוד דבר שהוא אמר, לפני שחזרה בשאלה, טלי גוטליב, רצו לשלוח את הילד לבית ספר דתי, אבל מכיוון שהבית שלה ושל הנומרולוג שאיתו היא חיה, לא היה מאוד דתי, הם ביקשו ממנו לשקר, הם ביקשו מהילד, הוא אומר, והייתי צריך לשקר, כדי שיקבלו אותי לתיכון, לישיבה, שההורים שלו החליטו שהוא צריך להתקבל אליה. את שני הדברים האלה, הוא אמר כאילו הוא מדבר, אני לא יודעת, כאילו הוא אומר דבר לגמרי שגרתי. אימא שלי היא אימא שונה בבית ובחוץ, ואילצו אותי לשקר. זה יותר מהאודם ומהמראה הלבן.

ירון: אני לא הייתי מתרשם מדי, מה-אילצו אותי לשקר.

דניאלה: לא... [בתמיהה]

ירון: אנשים רבים משקרים, כאשר הם רוצים ל... שהילד שלהם יזכה בחינוך טוב.

דניאלה: מעולם, מעולם לא אמרת לי לשקר. מעולם.

ירון: כי אנחנו פריבילגים, לא הייתי צריך לשקר כדי לסדר אותך במקום יותר טוב. את גרה בצפון תל אביב, את הלכת לבית ספר מצוין, אינני יודע מה... מה היה קורה לי אם הייתי גר בפרבר, והייתי רוצה שתלמדו באליאנס או באיזשהו מקום...

דניאלה: אתה עושה לה הנחה בדבר הזה.

ירון: לא, לא, אני לא חושב.

דניאלה: אני לא חושבת...

ירון: אני לא חושב, אני לא חושב. זה מסוג השקרים שאתה עושה למען ילדיך, כאשר אתה רוצה שהם יזכו בחינוך יותר טוב.

דניאלה: טוב.

ירון: את לא נטפלת לעניין אמיתי. אבל לאנשים יש זהויות שונות, ולפוליטיקאים זהויות שונות. העניין הזה של מפלצת בבית, והיא איזה מין קדוש בחוץ, היא טיפוסית להרבה מאוד פוליטיקאים.

דניאלה: או הפוך.

ירון: וגם ההפך.

דניאלה: כן.

ירון: כמובן גם ההפך. אז אני לא מתפעל מזה, אבל אני רוצה לומר משהו על טלי גוטליב, ועל הדימויים שאני מדביק לה, שלא בטובתה, וגם אולי לא… אני חושב שהיא פוליטיקאית סוריאליסטית. למה אני מתכוון? היא לוכדת עובדות מבוססות. למשל, יש לברסלר בעל שעובד בשירותי הביטחון. בשבעה באוקטובר קרה לנו דבר איום. שירותי הביטחון כנראה נכשלו וכדומה. עכשיו, מזה היא טווה תמונה. התמונה הזאת קיימת רק במסגרת של דאלי, או של מגריט. כלומר, כל מידי...

דניאלה: שעונים נוזלים…

ירון: בדיוק, שעונים נוזלים, מגבעת מרחפת באוויר, וכדו… מקטרת ללא שום בסיס, וכדומה. במציאות הם לא קיימים. עכשיו, מבחינה זו, גוטליב לוקחת את כל העובדות האלה, שכולן נכונות, ויוצרת מהן תמונה מאוד משכנעת, ואפילו מאוד יפה בעיני אחדים. לכן אני קורא לה פוליטיקאית סוריאליסטית. אני חושב שאני…

דניאלה: [צוחקת]

ירון: מה מה? תני שבח נו, תעשי טובה. זה לא יפה מה שאני אומר?

דניאלה: לא, כשאמרת מגריט, חשבתי שזה דווקא יותר דומה לאשר, זה שצייר...

ירון: נכון, המדרגות שלו...

דניאלה: בדיוק, כי זה כאילו יש לך תמונה, וכל אחד יכול להחליט איך הוא רואה את זה. כשאתה מסתכל על דאלי, אתה אומר, אוקיי, זה שעון נוזל, אנחנו יודעים שזה לא מציאותי. אבל מה שהיא עושה, זה היא לוקחת את אותם פרטים, ומצליחה לגרום לקהל אוהדיה, לראות את המדרגות שלו מתחברות.

ירון: יפה מאוד. אפשר להשוות אותה לעוד כל מיני דברים, או… נגיד אני… טוב, את עוד הספקת לקרוא את "תוף הפח" של גינטר גראס.

דניאלה: בטח, ברור. ברור.

ירון: כן, אז את זוכרת את ארתור… ארתור שמו היה, צארמאט (טעות במקור).

דניאלה: כן, כן, שהפיל את עצמו מהמדרגות.

ירון: האיש, הילד שהפיל את עצמו בגיל שלוש, והפך.. ולא גדל וסרב לגדול.

דניאלה: כן.

ירון: עכשיו, מה היה כוחו הגדול? בצרחה! [צורח]

דניאלה: שמנתצת את הזגוגיות.

ירון: האיומה שלו, כשמנפצת את הזגוגיות ובתוף שלו. ואני חושב...

דניאלה: תוף הפח.

ירון: תוף הפח, ואחר כך הוא מחליף תופים. אבל מתי זה קורה? זה קורה, הוא נולד בגדלסקו, שאז נקרא דנציג, ושם יש אוכלוסייה של שלושה יסודות אתניים, גרמנים, פולנים, היסוד המקומי אתני, והוא מתאר בפיו של צארמאט של הילד הזה, המתבגר, הצורח, את התפתחותו של הפאשיזם, ואחר כך של הנאציזם. אז הצרחה הזאת המתמדת של טלי גוטליב…

דניאלה: כן.

ירון: הזכירה לי, ושוב, אני מתנצל בפני טלי גוטליב, אני לא...

דניאלה: זה כמו הצרחה של הדדה, זה מין צרחה קיומית כזאת.

ירון: צרחה קיומית, כן, אבל שם, אצל גינטר גראס, הצרחה הזאת והלמות התוף, כי הלמות המגפיים של הגסטאפו… טאן, טאן, אההה [צורח], טאן, טאן, אההה [צורח]...

דניאלה: [צוחקת]

ירון: אז כל הזמן עשה לי חור בראש, את יודעת.. ואני רואה את הגייסות של הגסטאפו מתקדמות כאן... אני לא חושב שטלי גוטליב פאשיסטית, באמת, אבל קורה ככה, ככה ש… משהו בדמות שלה, מזכירה לי, את הילד הזה, ארתור צארמאט…

דניאלה: הצורח…

ירון: אתה יודע… הצורח כל הזמן. שקט בחייך, טלי, שקט.

דניאלה: נכון... למרות שהוא דמות מאוד חיובית.

ירון: נכון, נכון.

דניאלה: היא קצת... זה הפוך.

ירון: הוא המספר שמביט מבחוץ.

דניאלה: בדיוק, בדיוק.

ירון: אבל הוא המתריע. הוא המתריע, כן…

דניאלה: כן, כן. היא לא המתריעה, היא ה… היא... היא זאת שמר…

ירון: היא לא ההולם בתוף, היא התוף עצמו.

דניאלה: בדיוק, בדיוק. כן. אני… אני חייבת רק להתייחס לנקודה, שאותי, כאילו, קשה לי מאוד עם דמותה, זה נשים בשירות הפטריארכיה. זה הדבר שהכי קשה לי.

ירון: הו… שלום עליכם.

דניאלה: די נו אבא! כן, לא, באמת, כאילו, להיות מדינה…

ירון: חיכיתי מתי הפמיניזם יופיע, יצוץ.

דניאלה: אבל זה פש... זה נורא נורא בולט, זה פשוט, זה נורא בולט…

ירון: מה?

דניאלה: וזה גם כואב נורא, זה פשוט כואב. חוץ מזה שהיא כמובן מגינה על אנסים, כן? בכל פעם שיש…

ירון: כפרקליטה.

דניאלה: [שגיאות הדקדוק במקור] כפרקליטה, כן. ובאמת... והעדויות של הנאנסות שהיא חקרה אותם, הם לא התאוששו עד היום, כאילו, מהחקירה המשפילה והצולבת, שהיא הפעילה עליהם. אבל בכל פעם שהייתה הצבעה, בקואליציה, באמת, אתה אומר על חוקים, לא יודעת, אזיקים אלקטרונים, אלימות במשפחה, כן? אלימות כלכלית, כן? היא תמיד תצביע נגד זכויות נשים.

ירון: [מהמהם]

דניאלה: והיא שייכת לקבוצה כזאת, שבמקרה התאספה בקואליציה, ש… סון הר-מלך נמצאת שם, עידית סילמן, כאילו אתה אומר לעצמך, אלוהים אדירים בשביל זה… זה אני חושבת, אחד הדברים הכי מקוממים באישיותה.

ירון: כן, עכשיו, ברסלר, זה עוד צדדים מעניינים ככה בהשוואה ביניהם. היא אדם מאוד צונן ומאוד עצור ומאוד אינטימי. זאת אומרת, היא לא הסגירה הרבה זמן את העובדה שיש לה חמש בנות וכו'. עכשיו, היא עוסקת במדע מדויק, היא עוסקת בפיזיקה הגרעינית.

דניאלה: נכון. זה מאוד ספרותי, אגב, כי היא חוקרת חלקיק.

ירון: תת-אטומי.

דניאלה: תת-אטומי, ה"בוזון היגס"

ירון: ה"בוזון היגס" כן.

דניאלה: כן. והיא שייכת באמת לה… היא שייכת למחקרים של מאיץ החלקיקים בשוויץ, וגם זה נורא ספרותי, כי זה… קוראים לו החלקיק האלוהי.

ירון: נכון. [צוחק]

דניאלה: זה נורא יפה.

ירון: לא חשבתי על זה, נכון. עכשיו, היא… הדבר המעניין הוא, איך הן משווקות את עצמן. באיזה אמצעים, על איזה פלטפורמות.

דניאלה: כן.

ירון: אז האישה המודרנית הזאת, ברסלר, משווקת את עצמה בפלטפורמות הכי מסורתיות. באספת העם, ובאמצעות הרדיו והטלוויזיה, שזה שני אמצעים ישנים. איך משווקת את עצמה גוטליב? באמצעות הרשתות החברתיות, שזה האמצעי ה...

דניאלה: גם אה... גם ברסלר יש לה טוויטר, והיא מצייצת לפעמים.

ירון: אה, אבל יכול להיות.

דניאלה: כן. אבל אספת העם זה יפה.

ירון: אספת העם…

דניאלה: קפלן כאספת העם.

ירון: אספת העם…

דניאלה: כיכר הדמוקרטיה.

ירון: בדיוק. עכשיו זה מיושן. מיושן לפנות להמונים בצורה כזאת. כך לא מארגנים היום.

דניאלה: דרך אגב, גם בהליכה, שזה גם משהו מאוד יפה. זאת אומרת, שקמה. בכלל, כל ההפגנות נגד ההפיכה המשטרית, היו צעדות. צעדות מקפלן לירושלים... גם בזה יש משהו מין עלייה לרגל. יש בזה משהו מאוד...

ירון: דווקא המהפכנית הזו, ברסלר, היא השמרנית, אנחנו אומרים.

דניאלה: נכון, נכון, נכון.

ירון: עכשיו, יש משהו גם במושלמות שלה. האמת היא שאתה בודק את הביוגרפיה שלה, את הדרך שבה מתפקדת אישה, מהפכנית, מדענית, עם חמש בנות בבית. אתה אומר, זה לא יכול להיות. היא מושלמת מדי, מכדי שהיא תהיה מושלמת.

דניאלה: כן.

ירון: איפה לכל הרוחות…

דניאלה: אתה ככל הנראה גם לא עיוור ליופייה, כפי שאני מכירה אותך. במלא סיטואציות…

ירון: את אמרת את זה! את אמרת את זה!

דניאלה: [צוחקת] בסדר, אתה רק צריך להגיד כן או לא. כי, נגיד...

ירון: ודאי, אי אפשר להיות אדישים לזה… להידור שלה, לצנעה שלה, לאריסטוקרטיות שלה.

דניאלה: גם בטח זה שהיא רצה, נכון, אבא?

ירון: היא ספורטאית.

דניאלה: אתה אוהב ספורטאיות…

ירון: היא הייתה בנבחרת הנוער של ישראל, או משהו כזה.

דניאלה: כדורסל, ברור.

ירון: אה לא, בסדר גמור, אני מנסה למצוא בה לעזאזל את נקודת התורפה...

דניאלה: אולי שיעמום, אבא, היא נראית לי, לא?

ירון: אני, יכול להיות. את יודעת, יכול להיות שהעצירות הרגשית, אני אני חושב שלבלות עם גוטליב...

דניאלה: תענוג.

ירון: זה תענוג יותר מאשר עם ברסלר.

דניאלה: נכון.

ירון: גם עם ברסלר היא יוצרת אווירה של חרדה אצל גבר מצ'ואיסטי מנוול כמוני, כן? היא יותר מוצלחת ממני בכל דבר.

דניאלה: כן, פחד סירוס.

ירון: כן, פחד סירוס. וגוטליב לא, גוטליב אני אסתדר איתה.

דניאלה: כן. גוטליב גם נראית לי, אגב, מאהבת, לא רעה בכלל.

ירון: את יכולה להבין מזה יותר ממני. אני לא רואה את זה.

דניאלה: מה זאת אומרת, יותר ממך? כמוך?

ירון: לא, אבל את רואה את זה מהצד של… [צוחק] אני לא רואה את זה ככה, לא חשבתי על זה במובנים כאלה, אבל את יודעת מה, נתת לי מקום למחשבה.

דניאלה: [צוחקת] אוקיי. עוד משהו, אבא?

ירון: לא, אני גמרתי להשתורר.

דניאלה: להשתורר זה יפה. להשתורר זה יפה.

ירון: את רוצה שנגמור באיזה שיר, נכון?

דניאלה: כן, אנחנו נסיים עם שיר שנקרא "בבוקר בבוקר" של אמיר גלבוע, שהוא בעצם הפך להמנון המחאה. גם בזכות שלמה ארצי, ששר אותו נהדר, ובמקרה הזה, הוא רק כתב את הלחן ולא את המילים, מה שמאוד עוזר לשיר. ולמרות כמה שהוא מוכר, השיר הזה, ואנחנו צועדים איתו, מי שצועד בהפגנות, אבל אבא כשאתה תקריא אותו הוא ישמע לדעתי אחרת לגמרי. אז תודה לעורכת שלנו, מאיה קוסובר, תודה לכם המאזינות ומאזינים. ניפגש שוב ממש ממש במהרה, ואפשר להשלים חוסרים בכאן הסכתים ובשאר היישומונים. אבא, בבוקר בבוקר.

ירון: [מקריא את השיר]

פתאום קם אדם בבוקר

ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת,

ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום.


דגנים עולים מול פניו מבין חריצי המדרכת.

וניחוחות לראשו מדיפים עצי אזדרכת.

הטללים רוססים והרים, ריבוא קרניים,

הם יולידו חופת שמש לכלולותיו.


פתאום קם אדם בבוקר

ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת,

ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום.


והוא צוחק גבורת דורות מן ההרים,

ונכלמות משתחוות המלחמות אפיים,

להוד אלף שנים מפכות במסתרים,

אלף שנים צעירות לפניו

כפלג צונן, כשיר רועים, כענף.


פתאום קם אדם בבוקר

ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת,

ורואה כי חזר האביב

והוריק שוב אילן מן השלכת.


פתאום קם אדם בבוקר

ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת,

ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

4 views0 comments

Comments


bottom of page