top of page

אבא תרחם - נהיגה

Updated: Jan 31

"שא רגלך מדוושת הגז, הפרפר חוצה את הכביש" (אוה קילפי) האם ירון יגיע אי פעם למסקנה שמוטב לו לרדת מהכביש? (לא) האם הנהיגה קשורה לאגו ולטסטוסטרון (וודאי), ומדוע הוא יעדיף להאשים את הוויז ואת הטופוגרפיה העירונית במקום את חוש הכיוון.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 15/10/2024.

‏[חסות]

‏[מוזיקת פתיחה]

‏ירון: [מקריא]

‏"שָׂא רַגְלְךָ מִדַּוְשַׁת הַגָּז:

‏הַפַּרְפַּר חוֹצֶה אֶת הַכְּבִישׁ"

‏דניאלה: השיר הקטן הזה שייך למשוררת הפינית הנפלאה, אווה קילפי. ואולי הטיעון הטוב ביותר שאפשר לחשוב עליו להורדת הרגל מדוושת הגז. נכון, אבא? [צוחקת]

‏ירון: נכון, היא פינית והנופים של פינלנד מדברים מגרונה השירי.

‏דניאלה: כן. והיא אוהבת טבע והיא אוהבת חיות…

‏ירון: כן.

‏דניאלה: ואני אוהבת אותה.

‏אז אנחנו בפרק שעניינו נהיגה, ואני רוצה לספר לך למה חשבתי עליו. אחותי, הלא היא בתך, הזמינה את המשפחה לפני כמה ימים לחג, אבל החליטה שהיא משנה את שעת הארוחה לצהריים. והסיבה שבעטייה החליטה לשנות מנהגי עולם היא, ובכן, הפחד שלה שתנהג לבד בלילה עד נס ציונה.

‏ירון: אבל גם רשויות המדינה מפקפקות בשיפוט שלי, זה מה שמכאיב לי כל-כך. את יודעת, אולי את לא הגעת לגיל הזה, אבל תגיעי, עד מהרה.

‏דניאלה: כן.

‏ירון: את, אגב, נהגת נוראה. את נהגת מרוצים, נהגת שודים, את נהגת איומה. מהיום שיש לך רשיון נהיגה.

‏דניאלה: אני רוצה להפריד. אני חושבת שמבחינה טכנית אני נהגת גאון, אוקיי?

‏ירון: כן.

‏דניאלה: נגיד, כל מה שקשור לחנייה, למהירות תגובה. הבעיה שלי זה חוסר אחריות, עבירות על החוק, וזלזול מוחלט בחיי אדם.

‏ירון: כן, עניינים קטנים כאלה…

‏דניאלה: [צוחקת] עניינים קטנים.

‏ירון: עניינים שוליים.

‏דניאלה: אבל אני לא מוכנה שתגיד שאני נהגת…

‏ירון: ברור. אני מוכן להחליף את המינוח.

‏דניאלה: כי בטכניקה אני טובה.

‏ירון: ברור, ברור.

‏דניאלה: אוקיי.

‏ירון: את יודעת, כדי לחדש את הרשיון, אדם מעל גיל 70 הוא צריך לפנות לרופא המשפחה ולאופטומטריסט או לרופא עיניים כדי שיבדקו אותו.

‏דניאלה: מגיל 70?

‏ירון: מגיל 70 כבר, כן.

‏דניאלה: אוקיי.

‏ירון: ויעידו בחתימתם שאיננו לוקה בְּ: אפילפסיה, טרשת נפוצה…

‏דניאלה: כן.

‏ירון: סוכרת…

‏דניאלה: כן.

‏ירון: מחלת לב…

‏דניאלה: כן.

‏ירון: בדום נשימה ובנָרְקוֹלֶפְּסִיה.

‏דניאלה: שזה?

‏ירון: שזה, נדמה לי, הירדמות, נטייה להירדמות או משהו כזה. וגם שהוא לא מכור לסמים ושלא אושפז בבית-חולים פסיכיאטרי בתקופה שמאז קבלת הרישיון הקודם. זה כל אדם מעל גיל 70. עכשיו, המומחים…

‏דניאלה: אחת לכמה זמן?

‏ירון: בהתחלה אחת לשנתיים…

‏דניאלה: כן.

‏ירון: ונדמה לי אחר-כך אחת לשנה, כש…

‏דניאלה: אוקיי, ומה עושים מגיל 80? זאת אומרת, זה הולך ומחריף? אחרי זה…

‏ירון: זה הולך ומחריף, כן.

‏דניאלה: אוקיי.

‏ירון: עכשיו, המומחים חותמים על גבי טופס שמשגר משרד הרישוי לנאשם בזקנה, שמונה חודשים…

‏דניאלה: [מצחקקת] הנאשם בזקנה?

‏ירון: כן, שמונה חודשים לפני יום הולדתו.

‏דניאלה: אבא, אז אתה נאשם בקשישות.

‏ירון: אני נאשם… כן, זה עידון של המונח, קשישות.

‏דניאלה: אוקיי.

‏ירון: אממ… שמונה חודשים לפני יום ההולדת מקבלים טופס כזה. עכשיו, אני חושב שבאמת לתקנה הזאת יש צידוק באופן כללי. אבל יש יוצאים מהכלל, ואני אחד מהיוצאים מהכלל הללו, מפני שיש לפטור נהגים ברמתי מהגזרה הזאת.

‏עכשיו, נכון שבשנים האחרונות אני מרבה לאבד את דרכי, בעיקר בלילה. אנחנו מדברים בינינו, כן? אבל זה לא שייך לאיכות הנהיגה כל-כך, כמו [בטון ממורמר] לוויז. זה מנוון את חוש הניווט של כולנו. ומה גם שהארץ משתנה במהירות רצח.

‏דניאלה: אבא, זה חמוד שאתה מאשים את הוויז ואת ה… [מצחקקת] ואת הגאוגרפיה.

‏ירון: תראי את… תאוות הבנייה…

‏דניאלה: כן. אני חושבת שאתה…

‏ירון: אני בטוח שזה פוגע בכולם.

‏דניאלה: אוקיי.

‏ירון: כל הערים שנבנות על הגבעות והטרשים, השמות שלהם מצלצלים כמו סכינים מושחזים זה בזה. שמות כמו [בכעס ולגלוג] קציר, בציר, קציץ, צרצר, גבעת הצרצר.

‏דניאלה: [צוחקת] אבא, איך זה קשור לנהיגה?

‏ירון: אני אומר לך, אסור להפסיק לנוע בגילי, מפני שהמציאות הטופוגרפית התוססת פשוט משכיחה ממך את מראה הארץ. אם אתה רוצה איכשהו להתמצא, אתה מוכרח ליסוע בלי הפסקה.

‏דניאלה: אוקיי.

‏ירון: עכשיו…

‏דניאלה: רגע, היית עוד עם הרופא.

‏ירון: אה, כן. אז אני…

‏דניאלה: אז זאת אומרת, אתה צריך לעבור בדיקות.

‏ירון: אז זה…

‏דניאלה: אחת לשנתיים.

‏ירון: עכשיו, צריך לומר ששמונת החודשים שבין ההתראה…

‏דניאלה: כן.

‏ירון: …שאתה מקבל, לבין מועד פקיעת תוקף הרישיון, זה זמן ארוך.

‏דניאלה: כן.

‏ירון: ואני דחיין מושבע. אני מעולם לא מילאתי משימה שאפשר להתמודד איתה גם ברגע האחרון ממש. נדמה לי שגם את כזאת.

‏דניאלה: לא, דווקא אני כל-כך מפחדת מדד-ליין…

‏ירון: אז את…

‏דניאלה: שאני מתכוננת לקראתו הרבה לפני. אבל את כל האישורים האלה אתה צריך רק מרופאת המשפחה, או שצריך לעשות סדרה של סבב בדיקות?

‏ירון: אופטומטריסט. ועכשיו, אם אתה לוקה…

‏דניאלה: אופטומטריסט ורופאת משפחה?

‏ירון: אם יש חשד לגבי זה שאתה לוקה בנרקולפסיה…

‏דניאלה: כן.

‏ירון: אתה צריך ללכת לנָרְקוֹלֶפְּסִיה… סָאי [דניאלה צוחקת] מומחה.

‏דניאלה: אוקיי, נָרְקוֹלֶפְּסִיֵלוֹג.

‏ירון : או… כן, או לנוירולוג, או למשהו כזה, כן?

‏דניאלה: אוקיי.

‏ירון: עכשיו, אני בדרך-כלל שוכח את דבר קיומו של הטופס במשך שבעת החודשים, כי אני טומן אותו בתוך ערמה גדולה של מכתבים שאני צריך לענות עליהם וטפסים, ואני לא מוצא אותו. ואז, כאשר מתקרב המועד, אני מחפש בקדחתנות ועוד כמה ימים חולפים עד שאני מסדר תורים לקופת-חולים שלי ולאופטומטריסט וכדומה. עכשיו אני רוצה לומר משהו, והוא חשוב מאוד בתהליך הזה, וזה דמותו של האופטומטריסט שלי.

‏דניאלה: אוקיי.

‏ירון: את רוצה לשמוע על האופטומטריסט שלי?

‏דניאלה: אוקיי.

‏ירון: תראי, הוא אופטומטריסט צמרת. הוא קפדן…

‏דניאלה: האופטומטריסט שנותן לך את האישור שאתה רואה מספיק טוב עם משקפיים?

‏ירון: שאתה רואה מספיק… כן, כן.

‏דניאלה: בסדר.

‏ירון: עכשיו, הוא קפדן, הוא אלגנטי, הוא משכיל, הוא איש חברה, כולם מכירים אותו. אני מתכונן לקראת הפגישה איתו כמו שמתכוננים לקולונוסקופיה, וזה כולל ניקוי קפדני של המעיים. ואני לקוח קבוע שלו מפני שהוא [במבטא צרפתי] צרפתי, הוא מאפשר לי לפטפט ולרענן את הצרפתית [דניאלה מהמהמת] הגרועה שלי. הוא גבר בעל חזות אתלטית, גולגולת מגולחת למשע כמו גולגלתו של… את אוהבת אותם, נזיר בודהיסטי.

‏דניאלה: כן.

‏ירון: והחנות שלו נראית כמו מוזיאון להיסטוריה של המשקפיים.

‏דניאלה: כן.

‏ירון: יש אומרים אפילו, כך שמעתי, שהוא גונז במטמונים שלו עדשות ששפינוזה ליטש בעצמו, במו ידיו.

‏דניאלה: אה-הא.

‏ירון: עכשיו, אני בדרך כלל מנסה לרמות אותו, ולהגיד לו שאני רואה אותיות כל-כך קטנות שאפילו נץ בדאייה נמוכה לא יראה אותם. אבל הוא בדרך כלל תופס אותי.

‏דניאלה : אוקיי.

‏ירון: ועל-ידי שאלות צולבות הוא מגלה שאני מרמה.

‏דניאלה: שאתה לא רואה טוב.

‏ירון : ובקיצור, אני מקבל "עובר" במבחני ראייה בסופו של דבר.

‏דניאלה: כן.

‏ירון: עכשיו, גם את ה…

‏דניאלה: אתה לא רו… אבל יש לך משקפיים. זאת אומרת, מה הבעיה? לעבור דווקא מבחני ראייה זה לא בעיה כי מקסימום מתאימים לך עדשות. זה לא…

‏ירון: אני לא אמרתי שזה בעיה.

‏דניאלה: אוקיי.

‏ירון: אבל אני רוצה מיד לקבל, כי הזמן דוחק.

‏דניאלה: אוקיי.

‏ירון: אמרתי לך שיש לי עוד יומיים, נניח…

‏דניאלה: אה, הבנתי, הבנתי. לא הבנתי…

‏ירון: או לעיתים קרובות אפילו אני עברתי את התהליך.

‏דניאלה: הבנתי.

‏ירון: אני צריך מהר לקבל אישור.

‏דניאלה: הבנתי. איפה, אגב, מקבלים את האישור? אתה ניגש למשרד ה…

‏ירון: או, זהו, אתה צריך לשלוח אותו בדואר. עכשיו, משרד הרישוי לא יודע על כך שיש פקס ולא יודע על כך שיש מחשב. [דניאלה מהמהמת] הוא דורש ממך לשלוח את הטופס המְקוּמְצָ'ץ' [כך במקור] הזה, הקטן, הדף אחד…

‏דניאלה: כן.

‏ירון: שכמעט אפשר לראות מה כתוב בו - בדואר. עכשיו, היום אתה צריך לגשת ל…

‏דניאלה: זאת אומרת, המבחן ראייה זה היכולת שלך למלא בעצם את הטופס מרוב שהוא קטן.

‏ירון: [בכעס] אתה צריך למלא את הטופס, ללקט את החתימות, ללכת לדואר ולשלוח את זה בדואר. ולדואר, כידוע לך, קובעים היום תור.

‏דניאלה: נכון.

‏ירון: במשרד הדואר. פעם זה היה משרד דואר בכל בית שני.

‏דניאלה: נכון.

‏ירון: היום אתה צריך לכתת את רגליך [בזעם] ולקבוע תור מראש!

‏דניאלה: נכון.

‏ירון : כדי לשלוח את הטופס המזוין הזה, כן? למשרד הרישוי, כן?

‏דניאלה: אוי ואבוי.

‏ירון: אני עובר בדרך כלל בהצלחה את הבחינה של הרופאה מפני שהיא לא בודקת את ה… ש…

‏דניאלה: בגלל שהיא חברה שלך והיא אוהבת אותך.

‏ירון: גם זה. היא מילדות מטפלת בי. מילדותה, לא ילדותי.

‏דניאלה: [מצחקקת] כן.

‏ירון: ואם היא הייתה בוחנת את היכולות הקוגניטיביות שלי, כמובן הייתי נכשל. מפני שאם הייתה שואלת אותי שאלות, למשל: האם אתה זוכר את חמש הספרות האחרונות של הקוד להתנעת המכונית שלך? או של כרטיס אשראי? או אפילו האם אתה זוכר תמיד לאן התכוננת לנסוע?

‏דניאלה: אבא…

‏ירון: אם הייתה שואלת אותי את השאלה הזאת הייתי נכשל.

‏דניאלה: אוקיי. אבא. האם אתה, לדעתך, כשיר לנהיגה?

‏ירון: אני לא כשיר, אני לא רק כשיר, אני יכול ללמד אנשים כיצד לנהוג.

‏דניאלה: אוקיי.

‏ירון: אני נהג ברמה של שומאכר.

‏דניאלה: תראה, עד עכשיו דיברנו, ממש דיברנו לגמרי פרקטית מה צריך לעשות. אבל מאוד-מאוד מעניין אותי הדילמה הפנימית שקיימת.

‏ירון: הווה אומר?

‏דניאלה: ירידה מהכביש זה חתיכת דבר. כי מצד אחד, זה ברור שהנהיגה מאפשרת לך לנהל חיים פעילים ואגב, גם מחקרים מראים שהפסקת נהיגה בגיל מבוגר מאיצה תלות ומובילה לדיכאון, [ירון מהמהם] ולירידה בתפקוד הפיזי, ולירידה באינטראקציות החברתיות. זאת אומרת, לאיבוד היכולת לנהוג יש מחיר מאוד-מאוד-מאוד כבד לאנשים מבוגרים. אז…

‏ירון: לצמצום האגו.

‏דניאלה: אז לצמצום…

‏ירון: את יודעת מה זה…

‏דניאלה: אוקיי, אז…

‏ירון …זכר יושב בתוך עטיפה של ברזל?

‏דניאלה: כן, אז על זה אני רוצה לדבר איתך. אלף, האם לדעתך אתה בכלל יכול להיות מודע לירידה ביכולת נהיגה שלך? זאת אומרת, אתה כשיר? אתה חושב שאתה סומך על עצמך?

‏ירון: לפי הכרתי, אני נופל רק במעט ממיכאל שומכאר. [דניאלה צוחקת] את יודעת מי זה?

‏דניאלה: בוודאי.

‏ירון: זה נהג הפורמולה וואן.

‏דניאלה: מי שרצית להיות.

‏ירון: נכון. או מתופף.

‏דניאלה: או מתופף, נכון.

‏ירון: הפקפוק בכך שאני לא נהג מושלם הוא פגיעה בזכרותי. כי, איך אומר זאת, שאגת המנוע היא הרוקנרול שמשפיע על הטסטוסטרון באשכים שלי.

‏דניאלה: או שעצם המחשבה שתאבד את האחיזה בהגה, גורמת לך להכחשת המציאות.

‏ירון: אני אשיב בעזרת סיפור על אמא שלך זכרונה לברכה…

‏דניאלה: אוקיי.

‏ירון: שהיה לה… היא לא היססה לפני שהיא פלטה דברים אסורים מפיה. ואני זוכר, יום אחד היא עמדה ליד, מול רמזור ולידה עמד נהג שהביט בה בזלזול או עקף אותה או העליב אותה באיזה מידה. והיא פתחה את החלון ואמרה לו: "אני לא אשמה שיש לך זין קטן".

‏דניאלה: נהדרת.

‏ירון: [מתלהב] טוב, אה?

‏דניאלה: כן.

‏ירון: אני פחדתי. היא סיפרה לי את הסיפור, אמרתי: "תגידי, את רוצה סכין בבטן? את יודעת במה פגעת עכשיו? בזכרות, בזכרות של האיש הזה שנסע באיזה קומנדקר, או אולי נוסע בתוך משוריין או טנק. את לא יודעת מה שאת עשית לו".

‏דניאלה: הבנתי.

‏ירון: אז מה יוצא מזה? זה המשל. מהו הנמשל?

‏דניאלה: כן, בוא נדבר על הנמשל, אבא.

‏ירון: מה הוא הנמשל?

‏דניאלה: בוא נדבר על הנמשל.

‏ירון: שלהוציא יוצא מן הכלל, שאני נמנה איתם, נהגים אינם יכולים להיות מודעים לחלוטין לירידה באיכות הנהיגה שלהם.

‏דניאלה: או שיש…

‏ירון: להוציא, כמובן, אנשים מסוימים שמודעים בתכלית [דניאלה צוחקת] ומגיעים למסקנה שהם נהגים ברמתו של…

‏ביחד: שומאכר.

‏דניאלה: [צוחקת] הבנתי. זאת אומרת, אתה לעולם לא…

‏ירון: לעולם לא אפסיק לנהוג.

‏דניאלה: לא תפסיק לנהוג.

‏ירון: לא אפסיק. לא.

‏דניאלה: [צוחקת] גם אם תצטרך ללכת כל שבוע לקבל…

‏ירון: כן.

‏דניאלה: …אישור או חותמת. אני חושבת שאתה צריך להתרגל לפחות למחשבה שמתישהו אתה כן תרד מהכביש. אני זוכרת אותך מספר על…

‏ירון: אני אגיד לך איך אני ארד מהכביש.

‏דניאלה: כן?

‏ירון: בארון קבורה.

‏דניאלה: הבנתי. [צוחקת] אבל למשל לפה באת במונית. למה?

‏ירון: נכון, כי זוגתי, בת-זוגי, לקחה לי את המכונית היום. יש לנו רק מכונית אחת.

‏דניאלה: אבל לפעמים אתה כן מעדיף לקחת…

‏ירון: לעיתים רחוקות, שאני לא…

‏דניאלה: אתה לא מדמיין את חייך על קלנועית, נגיד? שועט ברחובות העיר על קלנועית? זה באמת בלתי-נסבל לחשוב על…

‏ירון: על קלנועית לא. אבל כיוון שבת-זוגי, שהיא מעין אם חורגת שלך והיא בת גילך…

‏דניאלה: כן.

‏ירון: …היא אישה חסונה ביותר.

‏דניאלה: הבנתי. אז…

‏ירון: ואני מעודד את חוסנה הגופני. אני אומר לה, "תתעמלי, תרוצי מרתון…"

‏דניאלה: כי היא תסחוב…

‏ירון: "…כיוון שאת זאת שתצטרכי לדחוק אותי במעלה שדרות רוטשילד, בתוך עגלת-נכים, [דניאלה מצחקקת] ולהחליף לי את הזונדה. תהיי חזקה, תהיי איתנה". זהו. אבל כל עוד אני יכול, אני אנהג. [שתיקה] [בטון דרמטי] שתיקה השתררה.

‏דניאלה: רציתי להגיד על הנהיגה שלך שגם עבורי, כן? זה שיום אחד, נגיד, אנחנו ניכנס למכונית ואני זאת שאנהג ולא אתה, זה מבחינתי חילוף תפקידים בלתי הגיוני לחלוטין, [ירון מהמהם] אני לא מוכנה שהוא יגיע אף פעם. והדבר השני, יש משהו מאוד מוזר באהבת הנהיגה שלך, כי אני לא מבינה בדיוק מה הוא. יש לך יחס מחפיר לחלוטין למכוניות, זאת אומרת, אתה מזלזל… זה משהו אינסטרומנטלי לחלוטין, אתה נכנס למכונית וצריך להגיע לאנשהו. אבל אין לך איזה מן אהבת מכונית. אתה לא, אין לך איזה מן חושים כמו יינן, שמבין…

‏ירון: לא, שום דבר.

‏דניאלה: אז מה אתה בעצם אוהב בנהיגה? מה, למה נהיגה היא דבר כל-כך חשוב עבורך?

‏ירון: העצמה. העצמה. [בפאתוס] אני שולט באיזה מכשיר טכני, חזק, מהיר, אני מגדיל את עצמי.

‏דניאלה: עם כל הנשים שהיית, תמיד אתה זה שנהגת? כי אתה יודע, זה דבר נורא…

‏ירון: לא, כבר לא, בשנים האח… לחלוטין לא…

‏דניאלה: גם מיכל נוהגת?

‏ירון: לא, זה לא אכפת לי.

‏דניאלה: לא אכפת לך?

‏ירון: לא, לא אכפת לי.

‏דניאלה: לא מאמינה.

‏ירון: גם אם את תנהגי זה לא אכפת לי, בכלל לא.

‏דניאלה: אתה רק תעיר לי כל שנייה. מה זה, זה בלתי אפשרי.

‏ירון: לא, אני לא מעיר יותר מדי. טוב, את נהגת איומה, אבל…

‏דניאלה: [מגחכת] נכון, אני נהגת איומה.

‏ירון: נכון.

‏דניאלה: אני נהגת איומה…

‏ירון: אני פשוט פוחד. אני לא מעיר למיכל, למשל.

‏דניאלה: לא?

‏ירון: לא. היא נוהגת… אני אפילו מעדיף שהיא תנהג.

‏דניאלה: אז…

‏ירון: אבל אני רוצה לספר איך קניתי את המכונית האחרונה שלי. משהו נוגע נורא ללב.

‏דניאלה: של מי? ללב של מי?

‏ירון: ללב של כל אדם. [דניאלה צוחקת] כל אב, כל סבא.

‏דניאלה: כל בעל מכונית.

‏ירון: לא לא. לא! אני רק קניתי את המכונית.

‏דניאלה: אוקיי. ספר, ספר, יאללה.

‏ירון: אם תגידי לי: "איך אתה רוכש מכונית", אז אני אספר לך.

‏דניאלה: אבא, איך אתה רוכש מכונית?

‏ירון: תראי, לא אכפת לי איך נראית מכונית ומה הביצועים שלה, אני רוכש…

‏דניאלה: אתה גם לא בודק.

‏ירון: אני גם לא בודק.

‏דניאלה: רגע שנייה, אני רק רוצה להגיד - זה נכון לגבי כל דבר, ככה גם אתה רוכש בתים…

‏ירון: נכון.

‏דניאלה: ככה אתה רוכש מקרר, ככה תרכוש כל דבר.

‏ירון: נכון.

‏דניאלה: אתה מאבד את הסבלנות…

‏ירון: נכון.

‏דניאלה: ובאיזשהו שלב אין לך, אין לך יכולת…

‏ירון: כן.

‏דניאלה: לערוך השוואות, או לחשוב בצורה…

‏ירון : כן.

‏דניאלה: כן, בבקשה.

‏ירון: אני, אני בדרך כלל אני קונה מכונית מפני שמשרד… חלון התצוגה של המכונית נמצא מעבר לכביש. אז מה שהכי קרוב אליי, זה מה שאני קונה. כך קניתי פעם מכונית סיטרואן, משום שהיא נמצאת מרחק חמישה מטר מהמשרד שלי.

‏דניאלה: אוקיי.

‏ירון: ואין לזה שום משמעות בעיניי, בדרך כלל אני קונה גם מכונית מיד שנייה, כי אני לא רואה שום טעם לקנות מכונית חדשה.

‏אבל אני אספר לך, ואת יודעת את זה אני חושב, איך קניתי את מכוניתי האחרונה, שהיא סקודה ישנה, מחברה להשכרת מכוניות. אחותך ומשפחתה היו בביתנו בגליל ואמור הייתי לקחת, לאסוף את נכדתי הגדולה, את עמליה אחייניתך, מהבסיס הצבאי שבו היא משרתת ולנסוע איתה ביחד לגליל, להצטרף למשפחת אחותך.

‏דניאלה: כן.

‏ירון: עכשיו, היא מאוד יקרה לי הנכדה הזאת שלי, כמו כל שמונת נכדיי. ולא רציתי להחמיץ את ההזדמנות לנסוע איתה במשך שעתיים לגליל ולשוחח איתה.

‏דניאלה: כן.

‏ירון: וליתר ביטחון, המכונית שלי הייתה בת שמונה, או בת שתים עשרה, והכנסתי אותה למוסך כדי לבדוק אם היא כשרה [כך במקור] להגיע לגליל. והמוסכניקים אמרו לי, "תשמע, היא לא תגיע לגליל, היא במצב נורא ואיום, אתה לא יכול לסמוך עליה". נותרו עשרים וארבע שעות עד לנהיגה לגליל, מכרתי את המכונית תוך שתי שעות, וקניתי מכונית משומשת באמצעות קשרים שהיו לי עם מישהו מהפקידים של חברת כלי-הרכב המשומשים [דניאלה צוחקת] ונהגתי ממגרש החניה בפי גלילות ישר לבסיס, לקחתי את נכדתי. היא… לא ידעתי איך להפעיל את הרכב, זולת כמובן המהלכים וכדומה, והיא זאת שהדריכה אותי איפה נמצאת תחנת דלק, איך למצוא, כל האבְזרים [כך במקור] הקשורים בתפעול המכונית החדשה…

‏דניאלה: אה-הא, איפה פותחים…

‏ירון: היא ישבה והדריכה אותי. כלומר, נכדתי בת העשרים, שהיא ילדה צנועה ונחמדה ושקטה ולא תיארתי לעצמי אפילו שהיא שולטת עד כדי כך בכל ההפעלת… בכל התכסיסי הפעלה של מכונית הסקודה המשומשת, היא זו שהדריכה אותי. והיו לי שעתיים שהיו מהנפלאות בחיי, עם הנכדה שלי לגליל, הודות לרכב החדש הזה, הישן שקניתי. תגידי, לא זולגות מעינייך דמעות?

‏דניאלה: לא.

‏ירון: זה לא יפה שסבא קנה מכונית מהר, כי הוא רצה ליסוע עם נכדתו שעתיים?

‏דניאלה: לא, משני טעמים. אחד, כי אני זוכרת מה קרה אחר-כך, עם מיכל והמכונית, כמה היא כעסה עליך.

‏ירון: עם מיכל, כן נכון…

‏דניאלה: אז כשאתה אומר, המכונית החדשה, אני לא זוכרת את הסיפור על עמליה, אלא אני זוכרת את ה…

‏ירון: שננזפתי קשות…

‏דניאלה: שננזפת קשות…

‏ירון: מדוע קניתי מכונית - שהיא, כך טענה מיכל, לדעתי זה לא נכון - שהיא פשוט עגלה, כך היא גידפה אותי. מה אתה קונה עגלה בלי לדרוש בעצתי? ועם העגלה הזאת אנחנו מתנהלים עד היום, עברו מאז שלוש שנים.

‏דניאלה: והם כבר התיידדו, מיכל והעגלה?

‏ירון: והסקודה?

‏דניאלה: כן.

‏ירון: היא השלימה עם זה, כן.

‏דניאלה: אבא, אז אני רק רוצה שנסכם את התוכנית הזאת. שאתה לעולם לא תרד מהכביש, בסדר? גם אם תדרוס אנשים בדרך, תלך לאיבוד במעבה…

‏ירון: אני כבר דרסתי. [דניאלה צוחקת]

‏גם אם תלך לאיבוד במעבה היער וגם אם תהיה בלתי כשיר לחלוטין, בסדר?

‏ירון: כן.

‏דניאלה: אתה לא יורד מהכביש, נקבור אותך עם ההגה ביד.

‏ירון: נכון.

‏דניאלה: אוקיי. אז ניפרד בשיר יפה של רוני סומק, שנקרא "בלאדי מרי". זה תירוץ טיפה קלוש, למרות שבהחלט יש בו רכב וכביש אבל הוא לא עוסק בנהיגה, אלא בשירה. זה מין שיר ארס-פואטי, מה שנקרא. אז תכף תקרא אותו, רק ניפרד מהמאזינות ומאזינים.

‏תודה למאיה קוסובר, העורכת שלנו. אפשר למצוא אותנו בכל היישומונים, וכמובן בפרק הבא.

‏אבא.

‏[מוזיקת רקע]

‏ירון: [מקריא]

‏"וְהַשִּׁירָה הִיא נַעֲרַת פּוֹשְׁעִים

‏בַּמּוֹשָׁב הָאֲחוֹרִי שֶׁל מְכוֹנִית אֶָמֵרִיקָנִית.

‏עֵינֶיהָ לְחוּצוֹת כְּהֶדֶק וְאֶקְדַּח שְׂעָרָהּ יוֹרֶה

‏כַּדּוּרֵי בְּלוֹנְד הַגּוֹלְשִׁים לְצַוָּארָהּ.

‏נַגִּיד שֶׁקּוֹרְאִים לָהּ מֶרִי, בְּלַאדִי מֶרִי,

‏וּמִפִּיהָ נִסְחָטוֹת הַמִּלִּים כְּמוֹ מִיץ מִבֶּטֶן הָעַגְבָנִיָּה

‏שֶׁקֹּדֶם חָתְכוּ לָהּ אֶת הַצּוּרָה

‏עַל צַלַּחַת הַסָּלָט.

‏הִיא יוֹדַעַת שֶׁדִּקְדּוּק הוּא הַמִּשְׁטָרָה שֶׁל הַשָּׂפָה

‏וְאַנְטֶנַת הֶעָגִיל שֶׁעַל אָזְנָהּ

‏מְזַהָה מֵרָחוֹק אֶת הַסִּירֶנָה.

‏הַהֶגֶה יָסִיט אֶת הַמְּכוֹנִית מִסִּימַן שְׁאֵלָה

‏לִנְקֻדָּה

‏וְהִיא תִּפְתַּח אֶת הַדֶּלֶת

‏וְתַעֲמֹד בְּשׁוּלֵי הַדֶּרֶךְ כְּמֵטָפוֹרָה לַמִּלָּה

‏זוֹנָה."

‏[חסות]

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

47 views0 comments

Comments


אוהבים פודטקסטים? הישארו מעודכנים!

הרשמו וקבלו עדכונים לכל תמלולי הפודקאסטים

תודה שנרשמת

  • Whatsapp
  • Instagram
  • Facebook

כל הזכויות שמורות © 

bottom of page