אבא תרחם - הגזלייט של השפה
- לאה תמיר אנגלרד
- 12 minutes ago
- 13 min read
"את בטח זוכרת את הפלא הזה כשילד מתחיל לתת שמות לדברים" (דוד גרוסמן). כיצד מעצבת התודעה את השפה והשפה את התודעה? "התנתקות" או "גירוש"? "הפיכה משטרית" או "רפורמה משפטית"? שינוי שם המלחמה, מסביר ירון, נובע מהבנת כוחה של הנדסת התודעה באמצעות השפה. על שפת הכוח, שפת החנופה, שפת הפרסום ועל המילה הנפלאה "לצדלל" (להסיט הצידה שבלולים פן ימעכו).
תאריך עליית הפרק לאוויר: 17/11/2025.
[חסות]
קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
[מוזיקת פתיחה]
ירון: [מקריא]
'צָרִיךְ שָׂפָה חֲדָשָׁה כְּדֵי לְתָאֵר אֶת
זְוָעוֹת הַמִּלְחָמָה
(עֻבְדָּה שֶׁהִיא חוֹזֶרֶת שׁוּב וָשׁוּב).
הִנֵּה הַהַצָּעָה שֶׁלִי:
חטו הויגנבך גנדר דסבוליח
מהדך עלילרע לדשקד
קניב קווו
חיליקבומשגעא כקיימוקיקיאונבלי'
דניאלה: [צוחקת] כן, טוב, את שם המלחמה שאין שפה שיוכל לדבר אותה הציע המשורר רון דהן ב-2012, כאשר זוועות המלחמה היו שייכות למלחמת לבנון השנייה, ולא למלחמת "חרבות ברזל", [בטון ציני] סליחה, "מלחמת התקומה" האחרונה.
והתוכנית שלנו הפעם תעסוק בשיום, בפעולה האנושית של נתינת שם לדברים. "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה", אבל שיום הוא לא עניין אובייקטיבי, כי ברגע שאנחנו נותנים שם לדברים, אנחנו גם מעצבים את הדברים. כי מאחורי כל שם וביטוי מסתתרת בחירה - מה אנחנו רוצים להבליט, מה אנחנו רוצים להצניע. תמיד יש שמה פוליטיקה, תמיד יש שמה אג'נדה.
הֵיי, אבא.
ירון: שלום לך.
דניאלה: ואתה רצית שנדבר על שיום, בעקבות מה? מה, מה הצית ככה את דמיונך?
ירון: [מגחך] אה… "מלחמת התקומה". וגם ההסברים שנתן, וזה ודאי יישכח, כי תישמר המלחמה או שיצליחו לפסול את השם הזה. אגב, גם מלחמת העצמאות היא, האם היא "מלחמת הקוממיות", אפילו על כך. אבל יש…
דניאלה: נכון. למרות שאני חושבת על כולם יזכרו את זה בתור "שבעה באוקטובר"…
ירון: שב… בדיוק.
דניאלה: זה מה שאנשים אומרים.
ירון: אבל איך נתניהו ניסה לנעוץ את זה בתודעה שלנו?
דניאלה: כן.
ירון: הוא אומר: "קמנו בתנופה על רגלינו והשבנו מלחמה שערה לאויבינו".
דניאלה: כן.
ירון: "הסרנו מעלינו את האיום הקיומי של הציר האיראני. ביססנו את מפעל התקומה הלאומי בארץ ישראל, במדינתנו החזקה והפורחת. זו מלחמת התקומה של עמנו כהמשך ישיר למלחמת העצמאות".
דניאלה: אבא, אם תמשיך אני אשתכנע.
ירון: זהו. כן…
דניאלה: [צוחקת] עם ה… עם הפאתוס הזה, אני תכף משתכנעת.
ירון: כן. זה, זה באמת דו…
דניאלה: אוקיי. אז מה עיצבן אותך, או לא עיצבן אותך?
ירון: זה, זה דוגמה מופתית להנדסת תודעה…
דניאלה: גזלייט.
ירון: …שנעזרת בשיום, בנומינציה. ודוגמאות כאלה יש למכביר, אבל רובם כה יעילות, אגב, עד שעד מהרה אנחנו שוכחים את התכסיס שמאחוריהם, ונשאר רק המפעל ההנדסי. הוא זה שמשתקע בתודעת ההמונים.
דניאלה: אוקיי.
ירון: עכשיו, מה היופי של השם "מלחמת התקומה"? בכך שמהנדס התודעה מסביר לנו במפורש מה הוא הנרטיב שבתוכו נארג השם המומצא. הוא מסכם את המאורעות האלימים שתוצאתם המהירה בכלל טרם התבררה, ומחבר אותם ל… מלחמת העצמאות, ששמה הרשמי הוא "מלחמת הקוממיות". קו… אמנם…
דניאלה: כן.
ירון: "קוממיות", "תקומה". אלה שתי…
דניאלה: "תקומה" זה בעיניי זה יותר מתחבר ל'שואה ותקומה', זאת אומרת…
ירון: ודאי.
דניאלה: …עכשיו אנחנו, עכשיו אנחנו בתה… בתהליך…
ירון: מהשפלה לתקומה…
דניאלה: בדיוק.
ירון: מבירא עמיקתא לאיגרא רמא.
דניאלה: ב-דיוק. אנחנו מתרוממים. כן, כן.
ירון: לפי… זאת אומרת, המלחמה הזאת היא המשכה של המלחמה המפוארת, שבעקבותיה אנחנו זכינו בעצמאותנו. זאת אומרת… והוא האיש שאחראי לניצחון. הוא האיש שקבע את השם…
דניאלה: אבל איזה סיכוי יש ל"מלחמת התקומה" בכלל לתפוס, אבא? אין, אין לזה שום סיכוי, לדעתי.
ירון: אממ…
דניאלה: זה היה כל… זה היה מהלך אחד ציני מדי.
ירון: הוא לא, הוא לא היה היחיד. אני, אני חושב שאחד המפעלים, מפעלי התודעה היפים ביותר היה ההתנתקות שיזם אה… אריק שרון.
דניאלה: כן.
ירון: הוא היה צריך להסביר מדוע אנחנו נסים…
דניאלה: כן.
ירון: …מרצועת עזה ומחסלים את היישובים העבריים הפורחים ששם. אז ישבה מועצת החכמים שלו, "פורום החווה" הוא נקרא. ישב שם וייסגלס, ה… איש השליחויות שלו…
דניאלה: כן.
ירון: ואייל ארד…
דניאלה: כן.
ירון: פרסומאי מאוד שנון.
דניאלה: כן.
ירון: ואמרו, 'אנחנו לא נסוגים'…
דניאלה: כן.
ירון: 'אנחנו לא בורחים, אנחנו מתנתקים'.
דניאלה: נכון.
ירון: בהתנתקות יש אפילו חיוב מסוים. אנחנו לא רוצים את הערבים האלה שמציקים לנו כל הזמן…
דניאלה: נכון.
ירון: והורגים בנו…
דניאלה: אבא…
ירון: מתנתקים מהם, הולכים משם…
דניאלה: אבא… אבא, זה כמו… הדבר המדהים הוא שמכיוון שכולנו כבר תוצרים של גזלייט ואנחנו מבינים את כוחו, אז בעצם זה הופך להיות מלחמת חרבות על מילים. כי למשל, אנחנו קוראים להפיכה המשטרית - כן? - הפיכה משטרית. או הפיכה משפטית. והם קוראים לזה "צודק".
ירון: [צועק] רפורמה. רפורמה!
דניאלה: נכון, נכון, רפורמה.
ירון: תיקונים קלים, כן?
דניאלה: צודק, צודק, צודק.
ירון: ההתחלה היפה, או המופת הנפלא…
דניאלה: כן.
ירון: זה כמובן מילה אחת שאת השמעת בהתחלה, נפלטה לך מהפה, "השטחים הכבושים". את זוכרת? אז בהתחלה השטחים נכבשו, במלחמת ששת הימים. זה היה ברור לכל שהשטחים נכבשו. Occupied territories. וכך היה בכל המסמכים הבינלאומיים, Les territoires occupés. ואחר-כך, כאשר לא היה ברור אה… לפני "ועידת חרטום" המפורסמת שה… אנחנו מחזיקים כנראה בשטחים האלה לזמן ארוך, קראו לזה "השטחים המוחזקים".
דניאלה: אוקיי.
ירון: וגם זה הופיע גם במינוחים שלנו…
דניאלה: כן.
ירון: שאנחנו השתמשנו בתרגום לאנגלית וצרפתית. ואט-אט, כאשר "גוש אמונים" עלה והתחלנו להתיישב בשטחים…
דניאלה: משוחררים.
ירון: אז קראו לזה משוחזרים [כך במקור] והבדחנים אמרו "משוחזקים". גם "מוחזקים" וגם הוא אומר…
דניאלה: לא משוחררים?
ירון: לא משוחררים. כן? משוחררים היה בהתחלה.
דניאלה: כן.
ירון: אבל השורשים של כל העניין הרי הם בתנ"ך. למה אנחנו נזקקים למילים ב… מורכבות כל-כך? "יהודה" ו"שומרון" ו"רצועת עזה", וביחד 'יש"ע'. ליש"ע יש גם המשמעות, ה… הראשי התיבות האלה, יש גם משמעות מרוממת רוח: אנחנו נגאלים באמצעות הכיבוש. לא רק שהוא מכ… לא מכביד עלינו, אלא הוא "ישע". אז זה… וזה עובד מצוין. תראי, יש גם דברים אחרים. מישהו כתב בזמנו, מחה על כך שבכיתות הלימוד אה… על הקירות, בכיתות הלימוד בבתי-הספר היסודיים…
דניאלה: כן.
ירון: יש מפות עם "הקו הירוק".
דניאלה: נכון.
ירון: הקו הירוק.
דניאלה: נכון.
ירון: עכשיו, זאת עובדה היסטורית. היה קו ירוק, הייתה לו חשיבות, ייתכן גם שתהיה לו חשיבות, אם אנחנו ננהל משא ומתן בכנות עם ה… עם הפלסטינאים, אז יחזרו לקו הירוק. זה חשוב שילדים יידעו. כמו מפת החשמונאים, ומפת אה… השבטים, ומפת סייקס פיקו, ומפת העולם.
דניאלה: האימפריה העותומנית, ב… כן, ברור.
ירון: לא, אבל אם אתה מסלק את המפה…
דניאלה: כן.
ירון: המילים זה סוג של מפה - מפה תודעתית.
דניאלה: יפה.
ירון: כן? אתה… אותו דבר, אתה נלחם על צורת העבר באמצעות מילים.
דניאלה: בוא נרחיב טיפה את השיחה שלנו, כי לא…
ירון: לאן את רוצה?
דניאלה: לא, כי אנחנו דיברנו על שיום במובן של הגזלייט, זאת אומרת, לתבוע ולהחדיר משמעות דרך השפה, נכון? [ירון מהמהם] אז אני רוצה קצת להרחיב את השיחה.
ירון: קדימה.
דניאלה: אחד, אולי לדבר שני משפטים על המהפכה של מירב מיכאלי, אוקיי? [ירון צוחק] שעשתה באמת…
ירון: כן.
דניאלה: אני חושבת שזאת הייתה [מצחקקת] אולי זאת תרומתה העיקרית למדינה, שמהרגע שהיא תבעה שהשפה אה… צריכה לכלול בתוכה גם מחצית מהאנושות, היא באמת שינתה את התודעה. זאת אומרת, השפה משנה תודעה. ואני שמה לב לזה גם כי כשאני כותבת, נגיד לעיתון, כשאני כותבת מאמרים, אני ממש בכוח עוברת ומתקנת את עצמי. אני ממש מתקנת את עצמי כי האימפולסיבי שלי זה לכתוב בלשון זכר. לא רק זה, אלא אפילו כמאיירת, כשאני צריכה נגיד לאייר אדם, נגיד אני רוצה להגיד מחשבו… מחשבות.
ירון: כן. אז את קו…
דניאלה: ואני רוצה לקחת גולגולת של אדם, רגע…
ירון: כן.
דניאלה: ולפתוח את הראש שלה ולצייר, נגיד, בלונים של מחשבה שיוצאים לה מהראש - אני, באופן אינטואיטיבי, אצייר אדם גבר, ואני לא אצייר אישה.
ירון: חשבתי שאת אומרת במקום "מחשבות", "מחשבים".
דניאלה: לא, לא.
ירון: לא?
דניאלה: אני רוצה להגיד שהדבר, הדבר הזה שטבוע בנו, שאדם הוא גבר, צריך לפעול נגדו בכוח כדי לשנות אותו. כי הוא לא, הוא לא האינטואיטיבי. הדבר השני שרציתי להגיד… [פאוזה]
ירון: כן?
דניאלה: אתה בטח מתאר לעצמך על מה, אבא.
ירון: על מה? על צמחונות או טבעונות או מה?
דניאלה: [צוחקת] בדיוק. ש…
ירון: ששוחטים לא רק לא ח… לא רק פרות אלא גם פרים, או להיפך…
דניאלה: [צוחקת] לא, לא. רציתי להגיד שכל השפה שבה משתמשים כדי למכור לנו מוצרים מן החי היא גזלייט תרבותי ש… אממ… המטרה שלה זה להכשיר תעשייה שהבסיס שלה הוא לא נעים, אוקיי? הוא מוות, הוא סבל, הוא עיוות מוסרי, ולהחליף אותה בנרטיב נעים, משפחתי או טבעי.
ירון: כן.
דניאלה: עכשיו, זה גזלייט מוחלט כי זה לא נכון. אני חושבת על מותגים שנקראים כמו "מאמא עוף". תגיד, מה, מה, מה…
ירון: אָה, זה דוגמה מאוד ידועה ומצוינת.
דניאלה: מה "מאמא" בעוף, בדיוק?
ירון: כן.
דניאלה: מה, מה, מה "מאמא" בעוף מעובד?
ירון: האפרוחים - [בקול דק] "צוויץ צוויץ צוויץ, בוא אליי, בואי"… מה, לא?
דניאלה: זה מאמא עוף? אוקיי.
ירון: "בוא אליי גוזל קטן". היא "מאמא", לא?
דניאלה: "עוף טוב". עוף… אבא!
ירון: היא חוסה בכנפיה על גוזליה.
דניאלה: כן. כן, שנגרסים בתוך מטחנות. או "עוף טוב", או הגבינה עם הבית, אפילו הקוטג'. מה הקשר, באמת, בין פרות שעומדות על הרגליים, מתבוססות בצואה של עצמם, לבין הבית בתוך הקופסה של הקוטג'? זה באמת, זה פשוט עולם דימויים, עולם של שפה שלא קשורה לנושא בכלל, אוקיי?
ירון: כן.
דניאלה: או "בוא הביתה". בקיצור, זה מין מעטפת שלמה וחמימה שנועדה בעצם להעלים את האלימות הקשורה בייצור. פרות תמיד מחייכות, גם כשאתה מסתכל נגיד על האריזות, אבא, תמיד התרנגולות מאושרות להיות כנפיים בתוך שקית. וכל הדגים קופצים שמחים מהמים ולא מפרפרים זה על זה בתוך הסירחון של בריכות הדגים, שאתה קונה דגים אה… בקיצור, אבא, זה לא גזלייט?
ירון: אה, בהחלט כן…
דניאלה: אָה!
ירון: אני, את יודעת, אני אוהב בשר. אני, בגללך אני מנסה להתנזר ממנו ככל האפשר, אם אפשר פה וידוי כזה נוגע ללב, אממ, שגם מעיד על יחסים יפים בין אב לבתו [דניאלה צוחקת] וגם מעיד… [צוחק] מה? אה, אני…
דניאלה: אבא, אני רגע, אני רוצה להחריף, בסדר? אני רוצה להחריף.
ירון: בקשה, תחריפי.
דניאלה: אז אני עוקבת אחרי כל מיני משפיעני בשר כדי להתעצבן. אני לא יודעת אם יש לך את זה, אבל לי יש מעקבי שנאה. מה זה מעקבי שנאה? זה מעקבים שאני ממש עוקבת אחריהם כשאני רוצה לשחרר אגרסיות, בסדר? אז אני עוקבת למשל אחרי עומר מילר. עומר מילר הוא סוג של גורו בשר עם מאות אלפי עוקבים. באמת, הוא נורא-נורא מצליח. הוא קיטו-גני. אוקיי? שמעת את המילה הזאת, קיטוגני? מה זה אומר? הוא מאמין בתזונה קיטוגנית, אבל זה לא מדע. אין באמת המלצה תזונאית רפואית שכדאי לנו שכולה, לעבור לתזונה מרובת גוויות, אוקיי? הוא גם לא רצה… הוא גם לא רוצה לקחת אחריות על עוקביו, אז הוא לא, אז הוא לא משתמש במחקרים שמסבירים למה כל היום צריכים לקצוץ ולטגן ולהקפיץ פרות וכבשים על מחבת. הוא לא! הוא תמיד אומר, "תבדקו אתם מה עושה לכם טוב". אוקיי? שזה גם כן שפה שאני משתגעת ממנה. או - "אני רק משתף אותכם בתובנות שלי אבל אתם תעשו מה שאתם רוצים". אפילו הכרתי מושג שנקרא גראונדינג. אתה יודע מה זה גראונדינג, אבא?
ירון: לא.
דניאלה: גראונדינג זה להתקרקע, להיות קרוב לאדמה. זה למשל, ללכת יחף ולהרגיש את אימא אדמה מנשקת לך את הפלטפוס מלמטה.
ירון: כן.
דניאלה: ואני רוצה להגיד שכל השפה הזאת, שמקורה בעצם בהרג ובנזק נוראי, איזה גראונדינג? אתם הורסים את כדור הארץ עם התעשייה המחפירה הזאת. אז זה ה… זה מה שרציתי להגיד. גם זה גזלייט, לא רק מלחמת התקומה. יש לזה המון דוגמאות.
ירון: אותי מכעיסות דווקא מילים שהמניפולציה שבהם, הטמונה בהם, היא לא כל-כך שקופה, אלא קצת יותר מורכבת ו… אנ…
דניאלה: רגע, אבל הדוגמאות שאני נתתי זה בדיוק זה, אגב. זה בדיוק מניפולציה מאוד לא שקופה. אנשים לא מבינים את הפער העצום הזה בין שפת הפרסום של ה… של המוצרים מהחי לבין מה שבאמת מתרחש. ו… ואתה רצית לדבר על מילים שקשורות לפרסום באופן אחר.
ירון: כן. אפילו, אפילו יותר מתון לכאורה. וזה מעצבן אותי בגלל הנוסחתיות שבזה. בגלל זה שמנסים לגייס את הרגש שלי לטובת מטרות מסחריות. למשל, אני מניח שהזדמן לך לקבל הזמנה בנוסח בערך זה: 'משפחת כְּרוֹך גאה ומתרגשת להזמינך להשקת דוכן הדגל של רשת 'כריכי כרוך'. בהשקה נחשוף אותכם…'
דניאלה: רגע, כרוך, זה באמת יש כזה?
ירון: לא.
דניאלה: אה.
ירון: המצאתי את זה.
דניאלה: המצאת. כן.
ירון: 'בהשקה נפתיע אתכם בחשיפת סנדוויץ' הפסטרמה הקטן ביותר בעולם'. עכשיו, נגיד, היא, היא לא גאה, והיא גם לא מתרגשת, והיא לא… אני לא מניח שאותי, אדם שלא מוכר להם באופן אישי, הם מנסים לרגש. עכשיו, מה זה "דוכן הדגל"? איזה דגל הם מניפים? מה פירוש דגל? זה הדוכן הראשי ב… שממנו יוצאת ההשראה לרשת עצומה של דוכני פסטרמה קטנה.
בית של 16 קומות שעולה, כל דירה עולה בו 7 מיליון שקל, הוא [בטון סרקסטי] "בוטיק". בוטיק זה חנות קטנה בצרפתית. את יודעת, יש אווירה בוטיקית. כן?
דניאלה: מלון בוטיק.
ירון: מלון בוטיק, כן? למשל… אני מקבל הרבה הזמנות כאלה, וכל מילה מכעיסה אותי [דניאלה מצחקקת] בתכסיסי הפיתוי המפוהקים…
דניאלה: המניפולטיביים, כן.
ירון: שעיקרם מילים מחממות לב, כמו, אנחנו "גאים" להזמין אותך. אנחנו לא גאים, אנחנו מתרגשים. אנחנו משפחה. משפחת חנות הקונפקציה שלנו. אה… באמת, זה… דוכן דגל זה הדגם המשוכלל ביותר של הדגם הזה, כן? של השיטה הזאת. "משפחת כרוך" איננה משפחה. בוודאי שהיא גם לא משפחתי שלי, זה בסך הכל שם של מותג, כן?
דניאלה: כן.
ירון: אז… ויש איש אחד שבאמת - זה, זה כבר אמיתי - שמומחה, מחזיק מעצמו מומחה לשיווק, ראיתי הודעה שלו: 'מתרגשים להודיע… לשתף. [בלעג] "לשתף"…
דניאלה: כן.
ירון: …שהחלה עונת הייצור 1924. נדרשים עובדים'. למה אתם מתרגשים לגייס עובדים? איזה התרגשות אחזה בכם כאשר אתם מכריזים? מוטב שתגידו שאתם משלמים 60 שקל לשעה. זה מעורר איזה התרגשות. מי ש… אני ציינתי מקודם, מישהו שמצאתי שהוא מומחה לשיווק מארגן כנס שנועד לטוויית קשרים, בסוגריים, networking, שנקרא "מתרגשים בעסקים". סטודיו לעיצוב אתרים מציג חמש דרכים לרגש את המשתמש. חנות פרחים בירושלים מודיעה כי מתרגשים לקראתכם.
דניאלה: כן.
ירון: וכולי וכולי, אז…
דניאלה: אני אגיד לך איזה "מתרגשים" אני שונאת, אבא? אני שונאת שכתוב 'מתרגשים להזמין אותכם' לאנשהו, ואז מסתבר שאתם לא מזמינים אותי, אלא אתם מבקשים ממני לקנות משהו.
ירון: נכון, נכון.
דניאלה: כמו כרטיסים למשל. אתם לא "מזמינים" אותי.
ירון: מה דעתך על, עוד שישה עשר יום לכנס השנתי של לשכת המבקרים הפנימיים? מתרגשים! סימן קריאה, והתרגשות מעלה הילוך. את מרגישה שהמבקרים הפנימיים נאחזים בתזזית כתוצאה מהפרספקטיבה הנפלאה שמחרתיים יהיה להם כנס של המבקרים הפרטיים? את אה…
דניאלה: כן. יש יש, אבא, יש אפילו משהו שהוא עוד יותר מתוחכם מאשר התרגשות ומתרגשים, זה, "אני מוכרח להודות שאני מתרגש".
ירון: "אני מוכרח להודות". זה עוד יותר גרוע.
דניאלה: כן. זאת אומרת, זה עוד יותר. לא רק…
ירון: עוד יותר גרוע. "אילצו אותי".
דניאלה: אילצו [צוחקת] אילצו אותי… להתרגש.
ירון: לא, לא אילצו אותי, אני רציתי לכבוש את התרגשותי…
דניאלה: בדיוק. זה כמו…
ירון: אבל ההתרגשות התפרצה ממני בכוחות איתנים.
דניאלה: זה כמו למחות, זה כמו למחות דמעה. כל הזמן מאפקים דמעות.
ירון: נכון.
דניאלה: אבל כדי לאפק דמעות אתה קודם צריך להזיל דמעות, נכון? אז כל הזמן אנשים בוכים ועושים כאילו הם מוחים את הדמעות שלהם. ומוח…
ירון: כן, מה תעשו…
דניאלה: בדיוק. מאפקים את ההתרגשות.
ירון: …אם שקיק הדמעות שלכם יתרוקן?
דניאלה: כן.
ירון: אני מציע פשוט גיוון. נגיד לפעמים תכתבו "נפעמים" או "נסערים", "פורשים את זרועותינו לקראתכם", "עוצרים את נשימתנו". ויכול להיות שכדאי פשוט לחזור ל'נשמח [פאוזה] לקבל אותכם עם פתיחת'… מה עם "נשמח"?
דניאלה: כן. אני רוצה ללכת, אבא, לחוטר אחר של שיום, והוא ההתפעלות שלי לפעמים ממילים חדשות, כי עצם זה שיש את המילה הזאת, היא מ… היא משנה לא רק את התודעה אלא גם את המעשים. בסדר?
ירון: בסדר.
דניאלה: למשל, אם אתה יודע, כמו שאומרים, כמובן שזה גם, זה גם לא נכון, אבל שיש שישים מילים לשלג, שזה בסוף מסתבר…
ירון: לא, זה אגדה.
דניאלה: וזה לא נכון, זה הגזמה. אבל לא משנה. תרבויות באמת מכנות, יש להם יותר מילים לדברים שהם יותר בתרבות שלהם, נכון? למשל אני יודעת שלבדואים יש המון הבדלים שקשורים לגמלים, אוקיי? אנחנו אומרים גמל, אבל הם יש להם הרבה יותר. לא משנה, אז מה שרציתי להגיד שלפני כמה זמן…
ירון: לא, גם אצלנו יש בִּכְרָה…
דניאלה: נכון.
ירון: ויש נאקה. אז אם…
דניאלה: נכון, אבל לבדואים יש עוד יותר.
ירון: נכון.
דניאלה: יש להם כזאת שעירה ו…
ירון: חומה ולבנה…
דניאלה: בדיוק. אז בשנים האחרונות נוצרה מחוץ לאקדמיה ללשון, אבל אה… אני ראיתי פשוט פוסט של האקדמיה ללשון שהיא די אימצה אותה, ויכול להיות שהיא תיקרא בסופו של דבר… יהיה פועל כזה שייקרא "לְצַדְלֵל".
ירון: מה?!
דניאלה: לצדלל.
ירון: ב-צד"י, בצד"י?
דניאלה: כן. לצדלל. אין, אתה רוצה לנחש מה זה, אבא? יש לך מושג מה זה? הפועל לצדלל.
ירון: ללכת הצידה או משהו כזה? ל…
דניאלה: יפה, זה צד, צד, יחד עם שבלול. לצדלל זה צד ושבלול.
ירון: מה פירוש הדבר לצד…
דניאלה: יפה, זה…
ירון: להסיט אח… הצידה שבלולים?
דניאלה: זה הֵלחם של המילים צד ושבלול, ומה שזה אומר זה הפעולה של להזיז שבלול לצד הדרך, כדי שלא ידרסו אותו, אוקיי? לדבר הזה קוראים "לצדלל".
ירון: ברצינות את אומרת?
דניאלה: כן. לגמרי, לגמרי. יש מילה כזאת, קוראים לה "לצדלל". ו… אה…
ירון: מתי נפגשתי באתגר כזה ל…
דניאלה: נגיד, אתה…
ירון: להסיט שבלולים מהדרך?
דניאלה: נגיד אתה מדלג יד ביד עם מיכל, בסדר? אה, בשביל…
ירון: מיכל, חברתי.
דניאלה: כן. בשביל… לא יודעת, לא יודעת, שביל האירוסים, אוקיי?
ירון: כן, אנחנו עושים את זה פעמיים ביום.
דניאלה: בדיוק. בשביל האירוסים, או עם גבאי, ופתאום אתה כמעט דורך על שבלול.
ירון: א-הא.
דניאלה: מה אתה עושה?
ירון: [בהתלהבות] אני מצדלל!
דניאלה: [צוחקת] נכון. שמה זה אומר?
ירון: אני מסיט אותו כדי לא לדרוך עליו.
דניאלה: אתה לוקח אותו בעדינות…
ירון: אָה.
דניאלה: ומזיז אותו הצידה.
ירון: ברור.
דניאלה: עכשיו, אני לא ידעתי שיש פועל כזה, אבל מהרגע שאני יודעת שאפשר לצדלל שבלולים…
ירון: התחלת לצדלל שבלולים.
דניאלה: אני מצדללת שבלולים.
ירון: כן.
דניאלה: ומכיוון שהסתיו הגיע, ועוד מעט החורף, ואנחנו נראה הרבה מאוד שבלולים, אז אני מציעה לכולם לצדלל.
ירון: איפה את רואה הרבה מאוד שבלולים? בשכונה שבה אני גר לא ראיתי שבלול אלף שנה.
דניאלה: לא, אבא. חלזונות, שבלולים, ברור.
ירון: ברחוב בלפור במרכז תל אביב - שבלול? שבלול ראיתי…
דניאלה: אתה לא רואה שבלולים על ענפי…?
ירון: ראיתי בערך כמו נמר.
דניאלה: באמת?
ירון: כן. מתי ראיתי שבלול?
דניאלה: לא, אבא, שבלולים עדיין יש. הטבע נגמר אבל דווקא שבלולים עוד יש.
ירון: כן?
דניאלה: כן.
ירון: קיפודים גם?
דניאלה: בוודאי. אבל…
ירון: חוחיות?
דניאלה: אין "לקפד", כי הם הולכים לבד הצידה…
ירון: כן?
דניאלה: אבל שבלולים זה פשוט איטי מדיי.
ירון: אוקיי.
דניאלה: אין "לקפדד". אין "לקפדד".
ירון: הוא לא יותר איטי ממני. [צוחקים]
דניאלה: יכול להיות, יכול להיות שהשבלול צריך לצדלל אותך, אבא.
ירון: נכון.
דניאלה: ואז איך יקראו לזה?
ירון: בדיוק. מה?
דניאלה: "לצדלונדון".
ירון: [מצחקק] "לצדלונדון".
דניאלה: "לצדלונדון".
ירון: כן.
דניאלה: בדיוק.
ירון: [בלגלוג] חוכמה גדולה.
דניאלה: טוב, אני חושבת שדיברנו מספיק, לא?
ירון: אוּ-וָּא. אוּ-וָּא.
דניאלה: אממ. טוב, אז בוא נסיים עם קטע קצר מתוך הספר של דוד גרוסמן, "שתהיי לי הסכין", שבאופן כללי מתלבש בול על התוכנית שלנו, כיוון שהוא עוסק בכוח של המילים לחשוף וגם להסתיר את העולם מפנינו. הוא בנוי כרומן מכתבים בין גבר לאישה זרה, ובאחד מהם מספר הגבר על בנו הקטן, ועל הרגע שבו [בחיוך] כמו אלוהים גם הילד אומר לראשונה "אור".
רק נגיד תודה למאיה קוסובר, העורכת שלנו, לאסף רפפורט, עורך הסאונד והמיקס, וכמובן לכם ולכן המאזינות והמאזינים של "אבא תרחם".
ניפגש שבוע הבא.
אבא.
[מוזיקת סיום]
ירון: [מקריא]
'אני הרי לא צריך לומר לך כמה הייתי מאושר כשהוא התחיל לדבר. את בטח זוכרת את הפלא הזה שילד מתחיל לתת שמות לדברים. ובכל זאת, בכל פעם שהוא למד מילה חדשה, מילה שהיא קצת "שלהם", של כולם, אפילו המילה הראשונה שלו, מילה יפה כמו "אור", הלב שלי נחמץ קצת באפס קצהו, כי חשבתי – מי יודע מה הוא מאבד ברגע זה, וכמה אינסוף סוגים של זוהר הוא הרגיש וראה וטעם והריח, לפני שדחס את כולם לתוך התיבה הקטנה "אור", עם הריש הזאת בקצה, כמו מתג כיבוי.'
[מוזיקת סיום]
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments