top of page

אבא תרחם - מסלול חיים

״אִיתָקָה העניקה לך מסע יפה. אלמלא היא לא היית כלל יוצא לדרך״ (קוואפיס). שירו של גדול המשוררים היוונים בעת החדשה, מבטא, בעיני ירון ודניאלה, את תמצית מסלול החיים הרצוי. במקום יעד – דרך. במקום ביטחון – תשוקה וסקרנות. חסרונות? היעדרה של העמקה בתחום ידע ספציפי. יתרונות? היה כיף לא נורמלי. ויש גם עצת זהב לנכדים. 


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 18/01/2024.

קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים לכאן הסכתים, הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

(מוזיקת פתיחה)

ירון:

"כִּי תֵּצֵא בַּדֶּרֶךְ אֶל אִיתָקָה

שְׁאַל כִּי תֶּאֱרַךְ דַּרְכְּךָ מְאֹד

מְלֵאָה בְּהַרְפַּתְקָאוֹת, מְלֵאָה בְּדַעַת.

אַל תִּירָא אֶת הַלַּסְטְרִיגוֹנִים וְאֶת הַקִּיקְלוֹפִּים

אַל תִּירָא אֶת פּוֹסֵידוֹן הַמִּשְׁתּוֹלֵל. לְעוֹלָם לֹא תִּמְצְאֵם עַל דַּרְכְּךָ כָּל עוֹד מַחְשְׁבוֹתֶיךָ נִשָּׂאוֹת, וְרֶגֶשׁ מְעֻלֶּה מַפְעִים אֶת נַפְשְׁךָ וְאֶת גּוּפְךָ מַנְהִיג. לֹא תִּתָּקֵל בַּלַּסְטְרִיגוֹנִים וּבַקִּיקְלוֹפִּים וְלֹא בְּפּוֹסֵידוֹן הַזּוֹעֵם, אֶלָּא אִם כֵּן תַּעֲמִידֵם לְפָנֶיךָ נַפְשְׁךָ.

שְׁאַל כִּי תֶּאֱרַךְ דַּרְכְּךָ מְאֹד. כִּי בִּבְקָרִים רַבִּים שֶׁל קַיִץ תִּכָּנֵס בְּחֶדְוָה, בִּפְלִיאָה רַבָּה כָּל כָּךְ אֶל נְמֵלִים שֶׁלֹּא רָאִיתָ מֵעוֹלָם. בְּתַחֲנוֹת-מִסְחָר פֵינִיקִיּוֹת תַּעֲגֹן תִּקְנֶה סְחוֹרוֹת מְשֻׁבָּחוֹת לָרֹב, פְּנִינִים וְאַלְמֻגִּים, עִנְבָּר וְהָבְנֶה, וּמִינִים שׁוֹנִים שֶׁל בְּשָׂמִים טוֹבִים כְּכָל שֶׁרַק תִּמְצָא בְּשָׂמִים טוֹבִים. עָלֶיךָ לְבַקֵּר בְּהַרְבֵּה עָרֵי מִצְרַיִם לִלְמֹד, לִלְמֹד מֵאֵלֶּה הַיּוֹדְעִים".

דניאלה: הקטע הזה לקוח מתוך 'איתקה' של קוואפיס שהוא שירו של גדול המשוררים היוונים בעת החדשה, אולי הביאליק שלהם, והוא מבטא, לפחות בעיניי, את התמצית של מסלול החיים הרצוי. אנחנו עם הפודקאסט הקצר 'אבא תרחם'. האבא הוא אבא שלי, ירון לונדון, שאחראי לכל החלק בחיים שלי שנקרא "מה יהיה, אבל מה יהיה?!" ואני דניאלה לונדון דקל, ביתו.

ואת הפרק הזה, אפרופו השיר, אני רוצה להקדיש לנושא גדול ורחב, שעל פי הממדים החברתיים המקובלים, הצלחת, אבא, להתנהל בו בצורה קלולסית לחלוטין (מגחכת) ואני מתכוונת לנושא של כל מה שנחשב לתכנון אופק מקצועי. כי כשאני מסתכלת אחורה על חייך, זה בעצם נראה כמו שקשוקה מוחלטת. (ירון צוחק) אי אפשר לגלות שם איזה עקבות של תכנון מוקדם וחתירה עיקשת אל איזו מטרה, נכון, המוצבת באופק. קשה לראות התקדמות היררכית, נדבך על נדבך, כלום. ראשית, אתה מסכים עם האבחנה הזאת?

ירון: כן.

דניאלה: כן?

ירון: כן.

דניאלה: אוקיי. אבל בכל זאת אתה זוכר, לפחות בילדותך המוקדמת, מה רצית להיות כשהיית קטן?

ירון: כן, די מוקדם. בניגוד לילדים רבים אחרים שמפנטזים על להיות טייס חלל או להיות שוטר או להיות כבאי, אני ידעתי כבר בגיל שש, אני חושב, שאני רוצה להיות מאייר. למה מאייר? אולי מפני שאבא שלי היה נוהג לקנות ספרי קומיקס אמריקאים. אנגלית הוא לא ידע, אבל היה איזה דוכן ברחוב אלנבי שמכר ספרי קומיקס משומשים.

דניאלה: באמת?

ירון: כן, והוא הביא אותם הביתה…

דניאלה: לא ידעתי…

ירון: ואני ניסיתי לצייר דונלד דאק, בעיקר את החרטום שלו, את המקור עם הקפל הקדומני הזה בקצה, והתפלאתי לגלות שאפשר לעשות את זה בעזרת עיפרון. ואחר כך אבא שלי הראה לי איך מציירים סוס - שני עיגולים, העכוז, שרירי העכוז והשרירים הקדומניים שלו ואחר כך קשת אחת לצוואר וזנב קשתי…

דניאלה: דווקא סוס זה לא...

ירון: ואמרתי בשלוש, בשלוש תנועות אני יכול לצייר סוסים, אז מילאתי עמודים שלמים בסוסים. ואחר כך הפלאתי את הילדים ביכולת שלי לעשות את הקונצים האלה בכיתה.

דניאלה: היית מוכשר לציור.

ירון: הם חשבו שכן, זאת אומרת, ידעתי לעשות דברים שאחרים לא ידעו. אז… תלמיד הייתי גרוע. בספורט הייתי מאוד בינוני.

דניאלה: אבל אמרת, אני אהיה מאייר. ואפילו הלכת ללמוד בבצלאל. בשנתיים הראשונות.

ירון: בסופו של דבר, כן.

דניאלה: אז איך בעצם התחילה הקריירה שלך כאיש תקשורת?

ירון: חוננתי בקול בריטונים וידעתי להגיד ריש מתגלגלת. זה הספיק, וידעתי הרבה מאוד טריוויה. הייתי אלוף חידונים כאלה של שמוליק רוזן, קפד ראשו וכדומה.

דניאלה: עשרים שאלות של יוענה גונן זה היה...

ירון: כן, ופה אני נכשל דווקא אצלה. היא מעצבנת אותי, אני אפגוש אותה פעם ברחוב, אני אהרוג אותה, היא משפילה אותי, האישה הזאת… (דניאלה צוחקת) אז הייתי ילד, קצת נער בודד, לא השתייכתי לשום להקה. לא הייתי בתנועת נוער שכולם הלכו ביחד לנח"ל המוצנח וכדומה.

דניאלה: היית סוציופת, בקיצור.

ירון: לא, לא הייתי סוציופת, אבל מסלול החיים שלי, ככה, קלע אותי למצב כזה שלא היה לי עם מי ללכת לצבא. בסופו של דבר… אבא שלי השתתף בתסכיתים בגלי צה"ל, הוא היה שחקן, ואז אמרתי לעצמי...

דניאלה: בצלאל ללונדון.

ירון: ננסה להתקבל לגלי צה"ל. והיו לי שתי תכונות שכנראה הכשירו אותי לעבור את המבחנים האלה - אחד, הייתי טוב מאוד בטריוויה. זאת אומרת, הידע שלי, עד היום, מרוח בשכבה מאוד דקה על פרוסת לחם גדולה.

דניאלה: רב שטחיות.

ירון: כן, רב שטחיות. ואני ידעתי את כל הביתים במוזיקה: באך, בטהובן ברהמס וכל הדברים האלה. ואחר כך, יש לי ריש וחית ועין כרצוני, יש לי מבטא ספרדי כזה, אם אני רוצה, שאני מחליף אותו כשאני מדליק סיגריה.

דניאלה: שאז היה בזה צורך, זאת אומרת.

ירון: אז זה היה הכרחי, בעיקר הריש, כן. והיה לי, אינני יודע מדוע, היה לי היכולת לומר רחשושים (הערת המתמללת: ירון מבטא את המילה בריש ובחית מודגשות) וקיבלו אותי. ואחר כך זרקו אותי, אחרי שמונה חודשים.

דניאלה: כן, בכל מקרה, אני מכירה את הסיפור הזה, פצצת עשן… אולי מעשה שובבות, נוותר עליו. אבל משם בעצם התגלגלת, נכון?

ירון: נכון.

דניאלה: ואני לא רוצה עכשיו שנדבר על ציוני הדרך, באמת עשית המון - פזמונאי, דוקומנטריסט, מגיש, מנהל, אפילו היית מנהל גרוע באחד השלבים בחייך.

ירון: גרוע מאוד. (שניהם מצחקקים)

דניאלה: אבל מה שמעניין אותי זה הדנ"א של ההתנהלות. זאת אומרת, איך עמדת מול צומת, איך, מה זה היה?

ירון: אני קצת אסמיך את זה לגורלם של בני דורי. האפשרויות, לא היה 'אמברה דה רישז', לא היה מבוכת השפע. אתה לא יכולת לבחור בין הרבה מאוד אפשרויות. אז אם רצית ללכת… אם נשארת בנח"ל ובילית כמה שנים בקיבוץ, חלק ממסלול חייך האידיאולוגי… ואחר כך אתה הולך ללמוד כלכלה באוניברסיטה, או כמו אבא שלך, משפטים, או… אני יודע, היו חמש, שש אפשרויות, לא היו יותר. ואתה בחרת, אם אתה רצית להיות אקדמאי או איש משכיל, בעל תעודה, אז הלכת ללמוד, בילית, ואז אתה עושה...

דניאלה: אני חושבת שזה לא רק השפע, כמו ההיררכיה של ה…

ירון: של המקצועות, של משלוחי היד.

דניאלה: לא, אני לא מתכוונת לזה, אני מתכוונת להגיד שמימוש עצמי או אושר או סיפוק או האני הפנימי שצריכים לזהות אותו, לא היה...

ירון: נכון.

דניאלה: לא היה כל כך שאיפה שצריכים למלא, הייתה פרנסה…

ירון: רוב המשפחות, גם משפחה, אני הייתי ממשפחה ענייה, בסך הכל.

דניאלה: נכון.

ירון: לא במונחים של אז, במונחים של היום בוודאי. והמחשבה הזאת של 'מה מכוון אותך', אז למשפחות שחסרות אפשרויות, האפשרות הזאת לבחור באשר נפשך חושקת, זו אפשרות של מעמד מסוים. מעמד של בעלי אפשרויות. אנשים שבאים מדלת העם בוחרים במה שיוכל לבסס אותם מבחינה כלכלית, אין להם אפשרויות.

דניאלה: יציבות.

ירון: לי היו אפשרויות למרות שהוריי היו עניים כי הייתי בן יחיד. וגם אבא שלי היה אומן ואמא שלי הייתה מורה, אז כל קבוצת ההתייחסות הייתה ציירים, פסלים, מורים וכדומה. ברור היה שאני לא אהיה בעל רשת חנויות מכולת.

דניאלה: זאת פריבילגיה אחת, אני חושבת, שניתנה לך, ואני חושבת שאולי הפריבילגיה השנייה, זה היותך יליד הארץ.

ירון: בוודאי, בוודאי. אני בר מזל, אני בר מזל ועברית היא שפת אמי.

דניאלה: וגם הוריך חשבו שאתה נועדת לעשות משהו…

ירון: במידה מסוימת. אמא שלי רמזה לי על גדולה.

דניאלה: אוקיי. מכוונים לגדולה.

ירון: אבל גדולה במה? כן, הייתי יכול להיות, כן, אבל זה רק היה מהפה ולחוץ.

דניאלה: מה מהפה ולחוץ? תהיה מה שאתה רוצה?

ירון: תהיה נגר טוב, תהיה חייט טוב…

דניאלה: אבל מתחת תביא לי כבוד.

ירון: לא כבוד, אני לא יודע אם כבוד, אבל רוממות. משהו היה ברור לגמרי שאני לא יכול להיות סתם.

דניאלה: להתרומם מעל אבק החיים.

ירון: זה בפירוש רטרואקטיבי, כן, אבל, לא כך זה נשמע, אבל היה איזה רמז כללי. 'הבט על בניו, הצ'לנים המוצלחים של אמיתי השחקן בהבימה', 'הבט על זה', היה...

דניאלה: אבל אבא, התחלת יחסית, זאת אומרת, אמא שלך הייתה, אני מניחה, מרגע הולדתך הייתה כזאת, אבל סך הכל בהתחלה...

ירון: כישלון.

דניאלה: כישלון מוחלט.

ירון: כמעט מוחלט, כן. אבל, אני לא יודע.

דניאלה: לא…?

ירון: אני לא חשתי בזה, אבל חשתי…

דניאלה: לא חשת במה? שמעיפים אותך מכל מקום?

ירון: היה ברור, היה ברור לי… אני לא יודע, תמיד עמדתי קצת נבדל. אני זוכר בתנועת נוער, אחד הזיכרונות שלי היה שכל החברים בתנועה, היינו בני 13, ואני לא מצליח להבין למה הם מסתדרים במעגל (דניאלה צוחקת) ורוקעים ברגליים, ונהנים וצוחקים, מה? למה אני לא מצליח להיכנס לתוך...

דניאלה: אני מכירה את הסיפור שלך שלא הסכמת לתרום לקרן הקיימת, הקופה.

ירון: כן.

דניאלה: כי זה היה נראה לך מטופש. בקיצור, אז אתה אומר שמשהו בשוליות, במבט מהצד, הוא היה אחד הדברים...

ירון: כן, אני חושב, אני חושב ככה.

דניאלה: אבל איך בחרת מה אתה רוצה לעשות?

ירון: אני לא יודע.

דניאלה: כשדילגת מדבר לדבר, מה היה, כסף? אמרו לך...

ירון: לא, עניין, עניין. סקרנות. סקרנות והזדמנות. כן, למה לא? למה לא להיכשל? מה, מה אכפת לי להיכשל? ה'מה אכפת לי להיכשל' ליווה אותי, אני חושב, גם במסלול חיי בתקשורת. גם כשאת הצעת לי לעשות את ההסכתים האלה, אמרתי לך "מי רוצה לשמוע את הפטפוטים האלה?"

דניאלה: יכול להיות שאף אחד אבא.

ירון: נכון, נכון, אז מה אכפת לנו?

דניאלה: לא אכפת לנו.

ירון: יש לנו, אנחנו נהנים ביחד, זה מעניין. אני את עצמי מעניין כמובן. (דניאלה צוחקת) אז, גם את מעניינת אותי, עד גבול מסוים, כשאת מתחילה לעצבן… (ירון צוחק)

דניאלה: ברור לי, ברור לי.

ירון: אז ניכשל, סו וואט…

דניאלה: תגיד, ובדיעבד, אתה יכול להצביע על הדברים שיותר התאימו לך ודברים שפחות התאימו לך? זאת אומרת, יש לך… היום אתה אומר, הייתי צריך… איי, זה הדברים שאני עושה טוב, חבל שלא עשיתי מזה יותר.

ירון: יש לי הרגשה משונה שיכולתי לעשות הכל. חוץ ממתמטיקה. לחשב טור של מספרים פשוטים ביותר, מאחד עד עשר, אני לא מצליח בלי לשגות. אז...

דניאלה: אני לא חושבת שיכולת לעשות הכל. (צוחקת)

ירון: אז תשקי לי בתחת, מה אני אומר לך. בסדר. (דניאלה צוחקת) אז את חושבת. חושבת בסדר. מה לא יכולתי לעשות? מה לא יכולתי לעשות? לטפס על האוורסט לא יכולתי.

דניאלה: אני לא חושבת שיכולת לכתוב פרוזה מספיק טוב.

ירון: אם הייתי מתאמן. (שניהם צוחקים)

דניאלה: עובדה, אבא.

ירון: לא, אני... לפעמים אמרתי, רגע, למה אני לא כנר? למה אני לא פגניני או יהודי מנוחין?

דניאלה: דווקא לשיר, יכולת לשיר מספיק טוב.

ירון: לא, לא ניסיתי.

דניאלה: הבנתי.

ירון: לא ניסיתי.

דניאלה: אני רואה את טביעת האצבע של אימא שלך ואני שמחה שהיא שם, בשבילך. (ירון צוחק) תגיד, חוסר היכולת שלך לתכנן את האופק, זה הפסד או רווח?

ירון: תראי, עכשיו, רגע אחד של רצינות.

דניאלה: כן.

ירון: של כובד ראש. תראי, ההשכלה שלי מאוד מאוד שטחית. מרוחה דק על הפרוסה, זה מה שאני רוצה לומר. עכשיו, לפעמים אני מצטער על זה. לפעמים אני מצטער שלא התמסרתי לדבר מה אחד ברצינות. יש לי אפילו חברים בתקשורת שעושים אותו דבר במשך הרבה שנים וקונים בזה מיומנות גדולה מאוד, ומתעקשים לעסוק באותו דבר שהצליח להם. אני השתעממתי תמיד אחרי שנה, שנתיים. די, בסדר, עשינו, בנינו את העניין.

דניאלה: אז איך אפשר להצטער, אבל איך אפשר להצטער על משהו ששיעמם אותך?

ירון: אז רגע, אז אני אסביר לך. אני הייתי רוצה לקלוט לי איזה משהו שבו אני באמת מאסטר, שבו אני באמת טוב. אז עשיתי סרטים דוקומנטריים רבים מאוד, אני לא במאי סרטים דוקומנטריים טוב מאוד. אני פזמונאי, יש פזמונאים טובים ממני ושופעים ממני.

דניאלה: אבא, אבל רוחב היריעה הוא ייחוד, הוא ייחוד.

ירון: אז נכון, אז זהו, כשאני רוצה לנחם את עצמי אני אומר…

דניאלה: אז תנחם.

ירון: התפקיד שלך בתקשורת זה המתווך בין הספציאליסטים.

(דניאלה מהמהמת בהסכמה)

ירון: יפה, נכון?

דניאלה: לגמרי.

ירון: המומחיות שלי היא לא הידע העמוק אלא היכולת לתווך בין אנשים שיודעים היטב דברים שונים, אבל לא מבינים מה זולתם עושה.

דניאלה: אבל אני חושבת שלפעמים התמקדות עומק בנושא מסוים, בסופו של דבר הופכת את האדם להיות מאוד מאוד משעמם. מאוד, הספציפיקציה היא גם, היא גם...

ירון: חוץ מאשר אצל אנשים מאוד-מאוד מוכשרים ורחבי אופקים מאוד.

דניאלה: הם תורמים לידע האנושי, זה טוב שיש אותם.

ירון: לא, לא, יש אנשים...

דניאלה: אבל אני חושבת שאנשים שממוקדים מאוד בדבר אחד…

ירון: יש חתני פרס נובל שהם גם ספורטאים מצוינים וגם מוסיקאים מצוינים וגם אנשים מעניינים וגם יודעים לספר בדיחה היטב. יש גם כאלה. אפילו אני זוכר כמה ש...

דניאלה: אני מנסה לנחם אותך ואתה לא ניתן לניחום. אני מנסה להגיד לך שאני חושבת שזה אחד הדברים שהפכו אותך לבן אדם יותר מעניין.

ירון: אני לא זקוק לנחמות. אני לא זקוק… בגיל 84 אתה לא אומר לעצמך 'אה, מה היה עם ה-', שטויות. זה כנראה בסך הכל, וזה אומר לי ההיגיון, כנראה שהשביל היה חכם מההולך בו.

דניאלה: זה דווקא, העניין של היחסים בין השביל לאדם הם מעניינים אותי, כי הרבה אני חושבת, דווקא על החיים שלך, בעין הציבורית כל כך הרבה שנים, ואני לא יודעת בדיוק אם אתה הפכת את העבודה למה שהיא או שהעבודה הפכה אותך למה שהינך. זאת אומרת, יחסי הגומלין האלה הם נורא מעניינים.

ירון: נכון. אני שואל את עצמי לפעמים, הדיאלקטיקה הזאת מעניינת. תראי, אתה לא יכול שלא להיות מודע לעובדה שאני, למשל, ידוע. אני ידוע. הפנים שלי מזוהים, לא אצל כולם אגב, אני מבחין טוב מאוד. אפילו באזורים גיאוגרפיים מסוימים, אני הולך למקומות מסוימים שאני יודע ששם איש לא יביט עליי במבט שני כי מעולם לא ראה אותי.

דניאלה: כן, זה גם עניין דורי, אני חושבת.

ירון: אני לא יאיר לפיד, כן, במובן הזה, כן, האיש הכי...

דניאלה: יאיר לפיד, אנה זק, אתה לא אנה זק.

ירון: אנה זק, אני לא יודע מי זאת אפילו, לא שמעתי את השם. אני לא… ברור לי לגמרי, אבל נכון שאני ידוע, מוכר למדי. מה המוכרות הזאת, איך היא השפיעה עליי? אני רוצה לומר לעצמי שמעט. אבל בלי שום ספק, כאדם חסר ביטחון, ולא הייתי מלא ביטחון בצעירותי, הניסיון בכל זאת מוכיח לך שאתה צולח מכשולים שלא חשבת שתצלח. ואני אומר, וואלה, מה יהיה אם אני… אני אעז, אני כנראה לא אכשל. זה פרי של ניסיון רב שנים של הצלחות מסוימות, הרבה כישלונות, הרבה, אבל לא קרה שום דבר רע מהכישלונות האלה. לא, למדתי מהם, מה קרה.

דניאלה: אני חושבת שהיכולת להיכשל, בסופו של דבר, זה נקודת מבט, לא הייתי אומרת צנועה אבל של פרופורציות נכונות.

ירון: בוודאי.

דניאלה: ודווקא אנשים חסרי ביטחון נורא זקוקים להצלחה.

ירון: זה יכול… יש תבונה רבה במה שאת אומרת, למרבה הפלא.

דניאלה: אוקיי. אז אולי נסיים רק, כי אני חושבת, גם הנכדים שלך מהצד שלי, וגם, אני יודעת, הילדים של שאר אחיי מרבים להתייעץ איתך. ואני חושבת, כשאתה מנסה לזקק או לצייד אותם באיזושהי עצת זהב כזאת לדרך, מה היית אומר להם על בחירת המקצוע?

ירון: אני לא יודע. אני אומר להם… אינני יודע. העולם מציע היום כל כך הרבה אפשרויות, הסיכויים להיכשל הם רבים כל כך. העולם משתנה במהירות עצומה, כאשר, גם כאשר תכשיר אותך למשהו, כמעט אין ספק שבשלב מסוים בחייך תצטרך להעביר…

דניאלה: אבל אני לא מתכוונת למה משתלם, אני מתכוונת למה אתה רוצה...

ירון: כמובן, לך בעקבות סקרנותך וליבך, מה אכפת לך. לך עם מה שבא לך. לכל היותר תיכשל, תיכשל. תנסה להחליף את ה… והחיים היום מאוד ארוכים, יש הזדמנות לתקן. אתה לא חייב עד גיל שלושים להשיג את אשר שאלה נפשך. תשיג את זה בגיל ארבעים, תשיג את זה בגיל חמישים. יש לנו המון זמן. הסטטיסטיקה אומרת שאתה תחיה 90 שנה, 100 שנה, אם אתה היום בן 15, כן? יש לך המון זמן.

דניאלה: אז עניין וסקרנות. בעצם כפי שהתחלנו.

ירון: כן, עניין וסקרנות. בהחלט.

דניאלה: אנחנו נסיים עם עוד קטע מתוך השיר המופלא איתקה. תודה לעורכת שלנו מאיה קוסובר, פרקים נוספים תוכלו לשמוע בישומון כאן ובכל יישומוני ההסכתים.

אבא, עוד בית אחד.

ירון: "וְכָל הַזְּמַן חֲשֹׁב עַל אִיתָקָה

כִּי יִעוּדְךָ הוּא לְהַגִּיעַ שָׁמָּה.

אַךְ אַל לְךָ לְהָחִישׁ אֶת מַסָּעֲךָ

מוּטָב שֶׁיִּמָּשֵׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת.

שֶׁתַּגִּיעַ אֶל הָאִי שֶׁלְּךָ זָקֵן

עָשִׁיר בְּכָל מַה שֶּׁרָכַשְׁתָּ בַּדֶּרֶךְ.

אַל תְּצַפֶּה שֶׁאִיתָקָה תַּעֲנִיק לְךָ עשֶׁר.

אִיתָקָה הֶעֱנִיקָה לְךָ מַסָּע יָפֶה

אִלְמָלֵא הִיא לֹא הָיִיתָ כְּלָל יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ.

יוֹתֵר מִזֶּה הִיא לֹא תּוּכַל לָתֵת.

וְהָיָה כִּי תִּמְצָאֶנָּה עֲנִיָּה - לֹא רִמְּתָה אוֹתְךָ אִיתָקָה.

וְכַאֲשֶׁר תָּשׁוּב, וְאַתָּה חָכָם, רַב-נִסָּיוֹן,

תּוּכַל אָז לְהָבִין מַה הֵן אִיתָקוֹת אֵלֶּה".

(מוזיקת סיום)

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

11 views0 comments

Комментарии


bottom of page