אבא תרחם - שישה אפסים
- רוני ספיר
- Sep 17
- 13 min read
"לפי מפעל הפיס, אנחנו לא חברה נשנקת ונאבקת, אלא חצר של מוטל דרכים מוארת בניאון צבעוני" (אדם ברוך). ירון שואל האם אין טעם לפגם בחברה ציבורית שמצליחה לקושש כסף דווקא מהעניים ומעוטי היכולת, מחלקת פרסים ספרותיים ומטמטמת אזרחים לסמוך על המזל במקום על עבודה ועל מאמץ; "אני מבינה למה אנשים מהמרים", אומרת דניאלה "כי אם אני משוכנעת שהטיל מאיראן ייפול על הראש שלי, אז מדוע שהמזל לא?"
תאריך עליית הפרק לאוויר: 22/07/2025.
[חסות]
קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
[מוזיקת רקע]
ירון: [מקריא]
"הפרסום של ה'פיס' מטפיש את התודעה הישראלית. פרסום אגרסיבי, אשלייתי, הזייתי, דימויים מטעים, מדיחים, סינתטיים. לפי הפיס, אנחנו לא חברה נשנקת ונאבקת, אלא חצר של מוטל דרכים, מוארת בניאון צבעוני. היהודי מבקש כל יום מהקדוש ברוך הוא "לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָרֶץ", והקמפיין הזה הוא 'גילולים 2001'. גילולים זה עבודה זרה. כל מה שממיר אור אנושי בניאון של מוטל. כל מה שמרחיק את האדם מאחריותו לעצמו, דוחף אותו אל הבלתי ריאלי, מכווץ את ריבונותו."
[צליל מעבר]
דניאלה: את הביקורת הזו על פרסומת חדשה בטלוויזיה של מפעל הפיס, פרסם אדם ברוך במדורו ב"מעריב", בשנת 2001. והפרק שלנו, אבא, יעסוק היום במפעל הפיס. ונורא התפלאתי שביקשת ממני [צוחקת] לעשות תוכנית על מפעל הפיס. אז אולי תגיד מה הקפיץ אותך?
ירון: יש לי חשבון ארוך עם מפעל הפיס ולפני הרבה מאוד שנים, עשרות שנים, כתבתי פזמון ל"גשש החיוור" שנקרא "כולם חכמים, כולם". ואחד הבתים שם עוסק בפרדוקס, שמחנכים אותנו "בזיעת אפיך תאכל לחם", ואחר-כך מלמדים אות… מסיתים אותנו, להמר בפיס, והפיס מיועד לבנות בתי-ספר, ששם ילמדו אותנו ש"בזיעת אפיך תאכל לחם" [דניאלה צוחקת]. הפזמון הזה היה להיט גדול, אז החשבון איתם יש לי הרבה מאוד שנים…
דניאלה: כן.
ירון: זה לא עכשיו.
דניאלה: כן.
ירון: אבל עכשיו, מפני שהם הסיטו את עיקר מאמצי הפרסום שלהם, להניע מהמרים לחתום על הסכם עם מפעל הפיס - מנוי חודשי.
דניאלה: כן.
ירון: כלומר, מפעל הפיס רוצה להסיר מעצמו את העול של הפרסום המתמיד, ולומר, 'אתם מרותקים לעניין, אתם משלמים את זה כמו משכנתא. אתם לא צריכים לדאוג, להוציא מהראש, אתם לא צריכים לגשת לקיוסק של מפעל הפיס. אתם לא צריכים ל…'
דניאלה: "בחום הזה, זה לא נוח… כן…"
ירון: "בחום, לא נוח. אתם ישר מהמרים, ישר, [דניאלה מצחקקת] אתם לא יודעים אפילו שאתם מהמרים."
דניאלה: כן.
ירון: ופתאום, אתם תקבלו הודעה מהגברת הזאת, איך קוראים לה, אני לא זוכר…
דניאלה: אראלה.
ירון: אראלה, יש לכם מסע לגלפגוס! זכיתם! 10 שנים אתם הייתם מנויים, ופתאום נדלה הפתק שלכם…
דניאלה: אבל מפעל המנויים זה לא דבר חדש, אבל כנראה עכשיו…
ירון: נכון. אבל עכשיו הם מצמידים אותו להנחות בשורה שלמה וארוכה מאוד של כל מיני מפעלים. הכי חשובים כמובן זה מצרכי מזון, זה המרכולים.
דניאלה: כן.
ירון: אתה מנוי של מפעל הפיס, לכן יש לך כרטיס פיס או משהו כזה.
דניאלה: כן, כן.
ירון: ואתה, ככל שאתה מרבה לקנות, כך הנקודות - אתה צובר נקודות לפיס וכולי. מקבל…
דניאלה: לגמרי. לא רק זה, אלא אם אתה מנוי של מפעל הפיס - פשוט יש לי חברה שמנויה למפעל הפיס - אתה מקבל המון-המון הטבות והנחות.
ירון: הטבות, כל הזמן. כן.
דניאלה: גם בפעילויות תרבות נפלאות, כן? ש…
ירון: נכון, נכון.
דניאלה: 50% פתאום אתה משלם על קייטנה לילד או לאיזה סדנת א…
ירון: נפלא. עכשיו, זה… עכשיו אני…
דניאלה: מצעים ב-25% של כיתן, כן.
ירון: את יודעת שאני קצת אוהב סטטיסטיקה, למרות שאני חלש מאוד במתמטיקה…
דניאלה: כן.
ירון: אבל זה תמיד מפתה אותי לבדוק למי זה כדאי? מי מרוויח? מי מפסיד? וזה ברור שהצרכן המסכן או המהמר המסכן, מעביר מכיס אחד לכיס האחר, ובדרך גובים ממנו קומיסיון על זה. זה עסק איום ונורא מבחינתו של המהמר.
דניאלה: האם אי-פעם הימרת? מילאת לוטו, טוטו, חישגד?
ירון: כן. אני חושב שבמשך כל שנות עבודתי, זה 70 שנה בערך שאני עמל - מגיל 20, נדמה לי שלוש פעמים. ואני מתחרט על זה נורא, ואני מתקוטט עם המצפון שלי, למה עשית את זה?
דניאלה: אני לא עשיתי את זה אף פעם.
ירון: אני משבח אותך על… כן, קיבלת חינוך מצוין בבית.
דניאלה: [צוחקת] אף פעם. תראה, אני יכולה להבין אנשים, כי באותה מידה שאתה מפחד מטיל שייפול לך על הראש, למרות שהסטטיסטיקה היא מאוד-מאוד קטנה, כך אתה משווע לזכייה וזה נראה לך הגיוני באותה מידה. זאת אומרת, אם טיל יכול ליפול לך על הראש, אז ככה זה הגיוני שתזכה בפיס.
ירון: [צוחק] כן, כן.
דניאלה: עכשיו, מכיוון שאני גם לא מפחדת שטיל יפול לי על הראש, אני חושבת שזאת היא הסיבה שאני גם לא… כי הסטטיסטיקה יושבת יותר מדי חזק.
ירון: כן.
דניאלה: אני חושבת שבאמת לאנשים יש משהו שמונע מהם להסתכל בצורה רציונלית על חייהם ועל אפשרויותיהם. זה מאוד הגיוני גם. אבל אני חושבת שזה מה שעומד… לאנשים זה נראה מאוד הגיוני שזה יקרה להם.
ירון: א…
דניאלה: כי בסופו של דבר, אני אגיד לך למה, זה או כן או לא. אנשים לא עושים את החשבון הגדול. אתה אומר או שאני אזכה או שאני לא יזכה. אתה לא אומר, הסיכוי שאני אזכה הוא אחד לשלושה מיליון. אתה אומר, או כן או לא.
ירון: אני, אני רוצה להגיד משהו ופה אנחנו נצלול קצת למספרים.
דניאלה: כן.
ירון: אבל כל המספרים הם מאוד א… בערך. ושלא יבואו אליי בטענות למה אני לא דקדקתי אחרי הפסיק. אני, אני אתן לכם…
דניאלה: בסדר, בערך. כן.
ירון: הסיכוי לזכות במפעל הפיס הוא 6 ל-10. זאת אומרת, אתה מקבל 6 אגורות על כל 10 שאתה משקיע.
דניאלה: אה, זה סיכוי יפה.
ירון: כן, אבל ברולטה בארצות הברית למשל, אתה זוכה ב-98 אחוזים…
דניאלה: א-הא.
ירון: רק 2 אחוזים נשארים כקומיסיון לבית.
דניאלה: א-הא, א-הא.
ירון: אבל מה? ההבדל הוא כמובן, שבקזינו הולך… ההכנסות הולכות לבעל הבית של הקזינו, ופה זה למדינה, לחברה, כן? אז הכסף הזה, ההבדל בערך, בערך 40%, הולך לכאורה למטרות מצוינות - מפעלי תרבות, מפעלי אמנות, בניית בתים, בתי ספר. זה יופי, נכון?
דניאלה: כן, חוץ מהאחוז שמממן את כל המפעל הזה שהוא די גדול.
ירון: זה 40%. זה 40… כן, נכון. עכשיו, המספרים הם פחות או יותר, מהבדיקה האחרונה שעשיתי, שמפעל הפיס מכניס בערך 10 וחצי מיליארד, משהו כזה, שמהם, מזה בערך 6 מיליארד מוחזרים למהמרים וכ-4 וחצי מיליארד הולכים לכאורה למטרות. אבל מה אני גיליתי? שיש שם פער עצום שלא מוסבר בדיוק, של בערך 15-17 אחוז, שזה הוצאות ניהול ותפעול. זאת אומרת, מכל המפעל העצום הזה, שבסך הכל משקיעים בערך 3 מיליארד, שזה אחוז… שבריר של אחוז מתקציב המדינה. תקציב המדינה ממיסים הוא בערך 420 מיליארד או משהו כזה. אז זה שבריר של אחוז. למה צריך את כל המפעל העצום הזה, עם כל המגרעות והחסרונות שיש לו מבחינה מוסרית ומבחינה חינוכית? ואני תכף אסביר את העניין הזה.
דניאלה: תכף אנחנו נדבר עליהם, כן.
ירון: למה צריך לעשות את זה? ולמסור חלק גדול, תקציב החינוך והתרבות שלנו קטן ביותר, לקבוצה של ממונים, פקידים, שהם קובעים שאנחנו נחלק פרסים, אנחנו נבנה. [מרים את הקול] למה? יש ממשלה, יש משרד חינוך, יש משרד תרבות, אותם אנחנו בוחרים, לא? הם קובעים על-פי המטרות הפוליטיות. כך צריך להיות, ולא קבוצה של פקידים או ראשי עיריות שהם קובעים, על פי איזה חלוקה שלא ברורה לך, מה יושקע במה. למה?
דניאלה: נכון, אתה צודק, ואני חושבת שהדבר היותר חמור הוא שזה לא מס א… זה לא מס שוויוני, בשום צורה.
ירון: זה מס רגרסיבי, כן.
דניאלה: אז אני רוצה ש… ב-דיוק. זה לא מס פרוגרסיבי, הוא נלקח…
ירון: טוב, על זה אפשר לדבר הרבה.
דניאלה: אז בוא נדבר על זה קצת. כי… אולי נתחיל לדבר על זה בסיפור שאני רוצה לספר לך, אבא.
ירון: בקשה.
דניאלה: אתה מכיר את הדבר הזה שעיתונים ממציאים לרגל יום העצמאות [מצחקקת] ולרגל החגיםכל מיני פרויקט…
ירון: את יודעת, אני עיתונאי ותיק, כן.
דניאלה: אוקיי, כן. אז פרויקט חג כזה. ומה היה הפרויקט חג ביום העצמאות של העיתון שאני עובדת בו? נשלחו כתבים לסקר רחובות שקוראים להם רחוב העצמאות. ואני קיבלתי את רחוב העצמאות בחולון. עכשיו, מה זה רחוב העצמאות בחולון? זה רחוב נורא מעניין, הוא בעצם, הוא גולש מדרום יפו לחולון, עד הים. זה רחוב מאוד ארוך, מד הצעדים שלי בנייד היה מבסוט עליי, באמת הלכתי המון. ובכל אופן, בתוך הרחוב הזה יש מקטע קצר, מאוד עלוב, מאוד מכוער, מאוד עני, רועש, הוא ממש בפאתי יפו, תחילת חולון, מזוהם, שמרוכז סביב בניין מגורים ומרכז מסחרי שאולי אתה זוכר אותו מהילדות, שנקרא "בית נחום". בית נחום זה סיפור ארוך…
ירון: כן.
דניאלה: מעניין נורא, לא, לא לענייננו. זה מגדל קומות עצום, זה נראה כמו הבניינים האלה במזרח אירופה, מין ברוטליזם…
ירון: מהתקופה הקומוניסטית, כן.
דניאלה: כן, בדיוק, שמנסים לשכן המון משפחות, באמת זה עיר. בניין נחום זה בעצם עיר. עכשיו, מול בית נחום ישנה בוטקה קטנה, מתחת לגרם מדרגות, השייכת לאחד האנשים הכי חכמים ומעניינים שיצא לי לראיין בימי חלדי.
ירון: כן, אני קראתי את הכתבה שלך, היא באמת…
דניאלה: אוקיי. אז מה ש… לענייננו, במהלך השיחה, הוא ביקש ממני לספור, כמה ביתני פיס אני רואה מסביב לבית נחום. למרכז העלוב, המכוער, הנוטף גריז, באמת גועל.
ירון: [צוחק] נוטף גריז?
דניאלה: ואני ספרתי…
ירון: כן.
דניאלה: אני ספרתי, יש שמה חמישה דוכנים. חמישה דוכנים של מפעל הפיס, בצומת אחת! מה, לעזאזל, עושים חמישה דוכני פיס מתחת לבניין מגורים עלוב?
ירון: מה הם עושים? אני אגיד לך מה. כי הם… הנהלת מפעל הפיס יודעת…
דניאלה: הוא אמר לי, "תבואי ב-28 לחודש" - נדמה לי שזה היום שמקבלים את הקצבה - "את תראי את התור"…
ירון: כן.
דניאלה: …"ואת תביני למה יש שמה חמישה דוכנים."
ירון: כן. טוב, התופעה הזאת היא תופעה אוניברסלית בכל מפעלי הפיס בעולם.
דניאלה: כן.
ירון: העניים ביותר, מהמרים יותר. עכשיו, אצלנו יש מחקרים, לא, לא כל-כך מדויקים, יש לומר, שערכו גם אוניברסיטת תל אביב וגם מוסדות מחקר אחרים. שני העשירונים הנמוכים ביותר באוכלוסייה, מהמרים בערך פי שלושה וארבעה משני העשירונים העליונים. אבל לא בסכום מוחלט, אלא בסכום יחסי מהכנסתם. כלומר בעצם, העניים, מכספם, מממנים את העשירים. ממעט הכסף שיש להם. עכשיו, זה קיים בכל העולם. למשל, בבריטניה, במפעל הפיס הבריטי, בדקו ומצאו ששני העשירונים התחתונים, מחוסרי ההשכלה, מהמרים פי שניים יותר מהמשכילים באוכלוסייה. והתופעה הזאת קיימת בכל מקום.
מדוע? היא, פסיכולוגית היא מובנת. מי שזקוק יותר, נתפס יותר בחלומות התעשרות. ואגב, כששאלת אותי אם אני הימרתי, על מה חלמתי? חלמתי על ראשית כל סילוק החובות שלי, זה היה עוד כשהיו לי יותר חובות, השתחררות ממשכנתא, אולי להחליף מכונית, הייתה לי מכונית מאוד… אחר-כך לחלק קצת לחברים עניים שלי, עניים ממני. אגב, גם זה מאוּשַׁש במחקרים. רבים מאוד מהזוכים בפרסים הגדולים, מחלקים חלק ניכר מכספם לקרובי משפחה.
דניאלה: בגלל האשמה המוצדקת.
ירון: אש… כן, אשמה מוצדקת, נדיבות וכדומה. ואחר-כך אתה חולם על איזה מן חופשה באיים טרופיים, מפעל הפיס מכוון לזה בדיוק. עם… עצי דקל מצלים על חוף זהוב, מים צלולים.
דניאלה: אבא, זה כמו, זה כמו המחשבה, מה, מה יקריאו על קברך בלוויה. כל אחד חושב מה הוא יעשה עם מיליון דולר שהוא יקבל. זה מחשבה כמעט, שקיימת אצל כולם.
ירון: נכון, נכון, אוטומטית.
דניאלה: אני רוצה להוסיף, מה שאמרת על העשירונים הנמוכים, זה לא רק הפגיעה בכספם, אלא זה גם הפגיעה ביכולת שלהם לצאת ממעגל העוני.
ירון: בוודאי.
דניאלה: בגלל שהייאוש גורם לךְ לרצון לחלום עוד יותר חזק על התעשרות. התמכרות להימורים נחשבת לאחת ההתמכרויות הקשות וההרסניות ביותר, כי היא שקופה. קשה להבחין מהצד. זאת אומרת, מהמר לא… בניגוד נגיד לשתייה, אתה לא יכול לדעת את זה. אתה לא יודע אם הבן-אדם הולך להמר. מדובר בהתמכרות שפועלת על המוח בדיוק כמו סם. זה שחרור דופמין, זה חיפוש נואש, זה אובדן שליטה, זה הסתרה, זה נפילה גם שיכולה להיות נורא מהירה, בגלל שבשניות בן-אדם יכול להפסיד את הכסף שלו.
ירון: יכול להיות, אבל לא צריך להגזים. הרוב המכריע לא מתמכר לזה. אבל הוא…
דניאלה: אתה עצמך הסברת את שני העשירונים התחתונים שמהמרים הכי הרבה. דיברנו…
ירון: הם לא, הם לא מכורים. אני לא, לא רואה בהם מכורים.
דניאלה: אבא, אבל אתה לא, אתה לא חושב שהתמכרות זה ספקטרום? בסדר, אני לא מדברת על בן-אדם ששוכב במיטה וזה, ומזריק לו לתוך הזרוע את מפעל הפיס.
ירון: יכול להיות, בסדר. אני מוכן להיכנע…
דניאלה: טוב.
ירון: …ולומר שגם זה התמכרות, בסדר. כן…
דניאלה: ועוד משהו שכן אופייני למדינת ישראל, זה שנכון שגופי הימורים שמפוקחים על-ידי המדינה, נמצאים בהרבה מאוד מדינות, גם ליברליות וגם מוצלחות מאד…
ירון: כן, כן.
דניאלה: אבל אצלנו אין מעקב אמיתי אחרי שיעור המתמכרים. אין חלוקת רווחים חברתית במובן הזה שזה באמת מגיע במיוחד לעניים, יש חלוקת פרסים ש… אין אזהרות ברורות כמו שיש על סיגריות, ואין מסרים מאוזנים כמו, "הימורים ממכרים". נקודה מאוד-מאוד חשובה, שהימורים זאת התמכרות - שום מקום בשיח, לא של מפעל הפיס ולא בשיח התרבותי. זה נראה לגמרי נורמלי. זאת אומרת, אנחנו מחונכים לחשוב, שזה עניין נורמלי להמר בפיס.
ירון: נדמה לי ש… יש תוכניות טיפול במהמרים על-ידי מפעל הפיס. מדי פעם דנים בזה. הכנסת עוסקת בזה הרבה מאד. יש משהו, אבל כמו כל א… דברים אחרים, שקשורים בעניים, בנזקקים ביותר, הדברים לא מטופלים ברצינות, אז א… יש למשל בקנדה, נדמה לי, הזוכים הגדולים, זוכים לתמיכה פסיכולוגית, כדי לא להיקלע למשבר, כדי לא לזרות את כספם לרוח.
דניאלה: אבא, שאתה מהמר במפעל הפיס, שאתה עומד מול הבוטקה, כתוב לך שם אזהרה "הימורים ממכרים"…
ירון: בוודאי שלא.
דניאלה: …כמו על סיגריות? בוודאי שלא. אפרופו מה שאתה אומר, על הסדנאות א… פסיכולוגיות…
ירון: כן.
דניאלה: …להתמודד עם המכה הנוראית [צוחקת] שנחתה עליך, קיימות גם כאן, כמובן, והייתה לא מזמן אפילו סדרה בטלוויזיה, שקראו לה "שישה אפסים", פה בתאגיד, שעוסקת בשישה אנשים שזכו בלוטו, ומחוייבים לעבור סדנה, בדיוק כמו שאתה אומר, לפני קבלת כספי הזכייה. לעבור מן הכנה פסיכולוגית. עכשיו, זאת היתה סדרה מצויינת, אגב, מבחינה דרמטית ומבחינה אנושית. ערוכה טוב. אני חושבת שניר ברגמן ביים אותה, באמת, אחלה סידרה, אבל אין שום הסבר, מדוע אסופת האנשים הזאת בעצם מהמרת. באיזה אופן היא מהמרת. [מרימה את הקול] זה כאילו מן נתון עובדתי כזה, אנשים רגילים, נורמטיביים, קמים בבוקר ולפני שהם הולכים לעבודה הם מהמרים! מה זה הטירוף הזה? מה זה?
ירון: כן…
דניאלה: מה זה?
ירון: תראי, את שאלת אותי למה אני נזעקתי לסוגיות האלה דווקא עכשיו.
דניאלה: כן.
ירון: והשבתי לך, שזה בגלל העצמת התעמולה לרכישת מנויי פיס.
דניאלה: אתה צודק, זה באמת בלתי נסבל.
ירון: ושורת ההנחות. ולכאורה, אנשים שלא התעמקו בעניין יאמרו, מה רע בהנחות? טוב מאוד הנחות, אנחנו מוזילים את המחירים. אבל, חשבי כך: המפעלים האלה, נניח, בעיקר רשתות המזון, יש להם עניין להגדיל את מחזור העסקים שלהם.
דניאלה: כן.
ירון: וכמובן, הם מניחים שמי שירבה לסור למרכולים, ירכוש לא רק מוצרים בהנחה, הוא ירכוש גם מוצרים שאינם בהנחה. כלומר, עכשיו אתה לא תדע מה הוא קונה, גם הוא עצמו, הוא יבדוק אולי מה זוכה להנחה…
דניאלה: לא, אבל למה ההנחה משתלמת להם, אבא?
ירון: אבל למה ההנחה משתלמת… כן, אבל…
דניאלה: לגופים, הקונגלומרטים שעושים איתם עסקים, משתלם להם מאד גם למכור את המצעי כותנה שלהם ב-25% הנחה.
ירון: בוודאי, בוודאי. עכשיו מה שיקרה הרי, כל רשתות המרכולים יצטרפו לעסקה הזאת.
דניאלה: כן.
ירון: מתחרות זו בזו.
דניאלה: כן.
ירון: אז בסופו של דבר, נחשוב על דרך אד אבסורדום, מה שנקרא.
דניאלה: כן.
ירון: נניח שכל המפעלים במדינת ישראל, כולם יתנו הנחה…
דניאלה: כן. [צוחקת]
ירון: נכון? כולם יתנו הנחה, כי זה מה שרוצה מפעל הפיס.
דניאלה: כן.
ירון: יש כבר היום חצי מיליון משפחות לפי הסטטיסטיקה של המפעל עצמו, שהן מנויות על מפעל הפיס, זאת אומרת הם משלמות מס קבוע. ואנחנו קבענו כבר שהמס הזה הוא רגרסיבי…
דניאלה: כן.
ירון: הוא נגדם. הכסף הזה לא מושקע לא בהשכלה, לא בהשקעות למפעלים. הוא מושקע בהעברה מכיס לכיס. אתה משלם, ו-60% מוחזר לך, 40% הולך לקראת מטרות שכמה פקידים קובעים. זה, זה הסיפור.
דניאלה: כן.
ירון: עכשיו, מה שיקרה הוא, בסופו של דבר ההימורים יתגברו, הקניות כנראה יתגברו, כי האנשים אומרים, 'אני קונה הרבה, אז אני מגריל הרבה. אני צובר נקודות.'
דניאלה: [מהמהמת] זה משתלם, זה משתלם להמר.
ירון: עכשיו, זה משתלם לי להמר…
דניאלה: בדיוק.
ירון: ומשתלם לי לקנות, שני הדברים משתלמים לי.
דניאלה: בדיוק.
ירון: עכשיו, זה בדיוק המטרה של מפעל הפיס. אז כל העניין הוא, מבחינה כלכלית, מבחינה מאקרו כלכלית, הוא אבסורד מוחלט…
דניאלה: אתה צודק.
ירון: זה לא מסייע לכלום. זה רק מפ…
דניאלה: אתה צודק.
ירון: זה רק מפריע לכלכלה, לא מסייע לכלכלה, וגם מפריע לעניים במיוחד. את מבינה?
דניאלה: כן. אז אני רוצה שנסיים אבא, כי אנחנו לקראת סיום, בשני דברים: אחד אני אגיד, ושני אני אבקש ממך להסביר. בסדר? תראה, ברוב המדינות גופי הימורים ממלכתיים ממנים חינוך, בריאות, ספורט, אבל רק בישראל, זאת אומרת, אנחנו מממנים את הפרסים [ירון צוחק] התרבותיים היקרים והיוקרתיים ביותר במדינה.
ירון: נכון. פרס ספיר, כן.
דניאלה: אין דבר כזה. ישראל חריגה בכך שמפעל הפיס מחלק את פרס ספיר. פרס ספיר!
ירון: כן.
דניאלה: האם יוצרות ויוצרים, סופרים וסופרות שתפקידם לבקר את החברה, להצביע על חולָיִים, להיות איזשהו משקל נגד. איך זה יכול להיות, שסופרים שיכולים, נגיד, לכתוב ספר פרוזה על בעיית ההימורים במשפחה, ב… לא יודעת מה, בנתיבות, אוקיי? ואחר-כך הסופר או הסופרת הזאת יקבלו פרס מידי המחלה עצמה.
ירון: כן. טוב, זה אירוניה מבורכת, לדעתי. זה נפלא שסופר יעשה את זה…
דניאלה: באמת?
ירון: ויזכה בפרס ממפעל הפיס. יש בזה אמירה נפלאה. אני רוצה להגיד עוד משהו כדי, כי יבואו אלינו בטענות ואני רוצה להדוף מיד שתי טענות. ואחת מהם, היא אומרת שהנטייה להימורים קיימת ממילא, ואם המדינה לא תסדיר את זה אז יעסקו בזה פושעים וכדומה. תשובה לכך היא פשוטה. לפי הסטטיסטיקה - המשוערת כמובן - שיעור ההימורים, הכסף שמושקע בהימורים במדינת ישראל, שק… לא חוקיים, שקול כנגד ההימורים החוקיים. ובשום אופן מפעלי פיס, או ברוב המקרים בעולם, מפעלי פיס רשמיים לא הצליחו להתמודד עם ההימורים הלא חוקיים. בשום מקום בעולם, זה לא עובד.
דניאלה: נכון.
ירון: העסק הזה לא עובד. דבר ש…
דניאלה: בארץ אין, אגב. בארץ אין קזינו, אין זה, לפחות הדבר הזה מוסדר, כן.
ירון: אבל יש הימורים לא חוקיים ב…
דניאלה: אוקיי.
ירון: באותם סכומים, שמקבילים פחות או יותר, כנראה, לסכומים שמגלגל הפיס.
דניאלה: באמת? גם היום?
ירון: כן, עד כדי כך, עד כדי כך. זאת אומרת, זה לא מועיל, העניין הזה. והמדינה צריכה לנקוט באיזשהי עמדה מוסרית-חינוכית. אם המדינה מעודדת הימורים, במקום לנסות לבלום הימורים, אז יגידו לי, 'זה לא יעיל, זה לא יעי… יותר כדאי ככה'. יכול להיות, זה תשובה.
והטיעון השני שהוא הטיעון החזק ביותר שיש בכֵליי נגד העמדה שאני הבעתי, שאין תעריפים מוסמכים לחלום. אתה לא יודע בכמה נכון לקנות חלומות. ואם אנשים אומרים לי, בתשובה לשאלתי, 'תגיד, אתה איש הגיוני - למה אתה מהמר?' אז עונים לי, 'תמורת סכום פעוט יש לי שבוע של חלומות על אושר.' את זה אני לא יכול לתרגם למונחים כלכליים - כמה שווה חלום?
דניאלה: אבא, זה הדבר הכי יפה שאמרת לאורך כל התוכנית. אממ… מחר אני מתחילה לחלום.
ירון: כן?
דניאלה: אני רוצה שנסיים בשיר של הסופר והמשורר האמריקאי צ'ארלס בוקובסקי, שהיה, איך לומר, מהדמויות הפרובוקטיביות, האנרכיסטיות והקולניות של הספרות האמריקאית במאה ה-20, והוא התמקד בכתיבתו בעולמות השוליים, באלכוהול, בהימורים, במין, בבדידות. עכשיו, שני דברים אני רוצה לומר על השיר שלו שנקרא "אבא שלי והבטלן", שאתה תכף תקריא. אחד, שתרגם אותו דרור גרין, שהוא אדם יקר, שיש לו מפעל שירה מהמם כבר שנים ארוכות, שנקרא "פיוט", דף שיר שבועי, ומצאתי שם לא פעם את השירים שאנחנו מקריאים בתוכנית, אז כדאי לתת לו קרדיט.
והדבר השני שאני רוצה לומר זה שאתה תאמר, מדוע בוקובסקי מציין בשיר את שנת 1930.
ירון: כן, כי זה, זה תקופת המשבר הכלכלי הגדול בארצות הברית, מיליוני מובטלים, נחלצו רק בגלל ה… מדיניות ה"ניו דיל" של רוזוולט.
דניאלה: כן. אז רק ניפרד ממאיה קוסובר, העורכת שלנו, ומכם ומכן, המאזינות והמאזינים. אנחנו ניפגש כאן שבוע הבא.
בבקשה, אבא.
[מוזיקת רקע]
ירון: [מקריא]
"אַבָּא שֶׁלִּי הֶאֱמִין בַּעֲבוֹדָה.
הוּא הָיָה גֵּאֶה בַּעֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ.
לִפְעָמִים לֹא הָיְתָה לוֹ עֲבוֹדָה
וְהוּא מְאוֹד הִתְבַּיֵּשׁ. הוא כָּל-כָּךְ
הִתְבַּיֵּשׁ שֶׁהוּא הָיָה יוֹצֵא מֵהַבַּיִת בְּכָל בֹּקֶר
וְחוֹזֵר בָּעֶרֶב כְּדֵי שֶׁהַשְּׁכֵנִים לֹא יֵדְעוּ.
אֲנִי,
אֲנִי אָהַבְתִּי אֶת הַשָּׁכֵן מֵהַדֶּלֶת הַסְּמוּכָה:
הוּא רַק יָשַׁב בְּכִסֵּא בֶּחָצֵר הָאֲחוֹרִית שֶׁלּוֹ
וְזָרַק חִצִּים עַל עִגּוּלִים שֶׁהוּא צִיֵּר
עַל קִיר הַמּוּסָךְ שָׁלֵו. בְּלוֹס אַנְגְ'לֶס
ב-1930 הָיְתָה לוֹ חָכְמָה שְׁגֵּתֶה, הֵגֶל,
קִירְקְגוֹר, נִיטְּשֶׁה, פְרוֹיְד, יַאסְפֶּרְס,
הַידֶּגֶר וְטוֹיְנְבִּי לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לְהִתְכַּחֵשׁ לָהּ."
[צליל סיום]
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments