אבא תרחם - קַרְפֶּה־דִיֶים (Carpe diem)
- לאה תמיר אנגלרד
- Nov 16
- 12 min read
וכשאומרים אָנוּ שָנים… שָנים …קוֹל דְּמֵי הַזְּמַן צוֹעֲקִים אֵלֵינוּ מִן הָאֲדָמָה (נתן יונתן) איך חווים ירון ודניאלה את פרודות הזמן; מה עוזר להם לתת בו סימנים; מה מזכיר להם את שעון החול הניגר (ירון: החברים המתים. דניאלה: הילדים) ומדוע ראש השנה בכל זאת מוביל את שניהם להרהורים על מחזוריות וזיכרון.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 22/09/2025.
[חסות]
ג'ינגל: "רדיו".
קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
[מוזיקת פתיחה]
ירון: [מקריא]
"כְּשֶׁאָנוּ אוֹמְרִים יוֹם רוֹאִים אָנוּ זוּטוֹת חַיָּיו
שֶׁל בֵּן אָדָם עַל אֲדָמות.
כְּשֶׁאָנוּ אוֹמְרִים שָׁבוּעַ זוֹכְרִים אֶת עֳנִי הַתָּמִיד שֶׁל הָאָדָם
אֶת עָמָלוֹ, הַלֶחֶם וְהָעֶצֶב.
וּכְּשֶׁאוֹמְרִים אֲנַחְנוּ חֹדֶשׁ אוֹמְרִים אֶת הַתִּקְוָה הַמִּתְחַדֶּשֶׁת
כִּלְבָנָה הַמִּתְמַלֵּאת לְיָמִים טוֹבִים מֵאֵלֶּה.
וּכְּשֶׁאוֹמְרִים אָנוּ שָׁנִים… שָׁנִים…
קוֹל דְּמֵי הַזְּמַן צוֹעֲקִים אֵלֵינוּ מִן הָאֲדָמָה
וְנוֹשְׂאִים עֵינַיִם עֲצוּבוֹת אֶל הַשָּׁמַיִם וְכֹל צְבָאָם."
[מוזיקת מתגברת ומסתיימת]
דניאלה: "טיוטה על לוח השנים", כך נקרא השיר של נתן יונתן, המנסה לתת סימנים בפרודות הזמן. אז לכבוד ראש השנה, אנחנו נדבר על אה… ובכן, ראש השנה. אבל פחות מההיבט הלאומי או הדתי, ודווקא יותר מההיבט של הזמן ושל המחזוריות - יום, שבוע, חודש, שנה, עשור - שנדבר אולי קצת על תחושת הזמן. זה, זה מה שעלה בדעתי, כדי לייחד את התוכנית שלנו משיחות אחרות על ראש השנה.
אז אה… בואו נתחיל מפרודת הזמן "שנה", טוב? מתי אתה מרגיש שמתחלפת לך שנה? יש לך בכלל דבר כזה?
ירון: לא. אני… בכלל, אני חושב שזה אחד מחסרונותיי הרבים. אני חי על…
דניאלה: הרבים, אבא? הרבים? הקטנים, תגיד.
ירון: הרבים. אני חי על שטף זמן ללא תחנות כמעט. לא מועדים, לא ימי הולדת, לא חילופי שנה. אני חושב שזה… דפיקה מסוימת.
דניאלה: [מהמהמת] אבל בכל זאת, אני, אני… למשל פסח, בגלל שאני זוכרת את כל הפסחים מאז הילדות המוקדמת שלי, כל פעם בפסח אני זוכרת את הפסח הקודם ואת הפסח הקודם, וזה מבחינתי איזשהו דגל בזמן. כנ"ל האזכרה של אמא. כל שנה שאנחנו הולכים לאזכרה של אמא - גם. אה… ימי הולדת. שלי. אז אני גם כן זה. האם יש לך דגל כזה שאומר לך, 'וואלה, עברה שנה'?
ירון: לא.
דניאלה: לא?
ירון: לא.
דניאלה: גם לא אזכרה, נגיד, שאנחנו הולכים, אתה לא נזכר ב…
ירון: לא, אני… רשום ביומני שבתאריך כזה וכזה…
דניאלה: אוקיי. אבל אתה לא שם לב ש… זאת אומרת, אתה לא אומר לעצמך: [בפליאה] "וואו, עברה שנה! עברה עוד שנה, וואו!"?
ירון: אה… תראי, בשנים האחרונות…
דניאלה: כן?
ירון: …אני מודד את שנותיי לפי הזמן שנותר לי.
דניאלה: אוקיי, אוקיי, גם משהו, כן.
ירון: ואני אומד את הזמן על פי מספר המתים על שבילי, והם רבים.
דניאלה: נכון.
ירון: אז אני אומר: "מי נשאר?"
דניאלה: אבל לא נופל אחד בשנה, זאת אומרת זה כזה יותר כאוטי… [מצחקקת]
ירון: יום הולדת…
דניאלה: הנופלים נופלים בסדר לא אקראי. [כך במקור]
ירון: בדרך כלל ילדיי מזכירים לי את יום ההולדת. אני, אני לעתים…
דניאלה: אה, את יום הולדתך, אתה מתכוון.
ירון: לעתים קרובות אני שוכח את יום הולדתי המתקרב.
דניאלה: כן.
ירון: ואז אני אומר, "וואו, הייתי לא מזמן בן 85".
דניאלה: נכון.
ירון: אז אני אומר ש… כמה עוד מבני כיתתי בני ה-85 נותרו? בערך מחצית. אני סופר אותם. לא על כולם אני יודע מה… את מוצאותיהם, אבל חלק גדול אני יודע. אני אומר, בערך מחצית. ומחצית מן המחצית הם פחות או יותר סניליים. כלומר, אין מה ל…
דניאלה: אז מה הם נחשבים - הם נחשבים בחיים או מתים? [צוחקת]
ירון: הם, הם נחשבים ל… הייתי אומר…
דניאלה: דמדומים. [צוחקת]
ירון: …לא ראויים לחייהם, פחות או יותר.
דניאלה: מדמדמים. מדמדמים.
ירון: ואחר-כך נותרו עוד כרבע מחבריי שמאז, שיש… שאפשר להחליף איתם כמה מילים. אבל בסך הכל, אני לבד [דניאלה מהמהמת]. אה… למזלי את קיימת ושאר בני המשפחה - ילדיי, נכדיי…
דניאלה: כן.
ירון: אבל זולתם, את יודעת, שממה.
דניאלה: אז, אז ימי הולדת זה משהו כזה ש… הוא בכל זאת רגע של חישובים.
ירון: בשנים האחרונות, מ… אני חושב משמונים, אני לא יודע מדוע…
דניאלה: כן, כן.
ירון: שבאמת ה…
דניאלה: אוקיי.
ירון: …הקץ ממשמש ובא. ואז אני פתאום אומר: "רגע…" והקצ… והקצב חילוף הזמנים…
דניאלה: נכון.
ירון: …גובר.
דניאלה: נכון.
ירון: וזה ידוע.
דניאלה: אנחנו תכף נדבר על זה, על תחושת הזמן, אבל רק, רק שנייה, אני רוצה להישאר רגע בפרודות. כשאתה מסתכל שנה קדימה, נגיד עכשיו אנחנו בראש השנה, אתה שם לב, נגיד, לחילופי מזג האוויר, לחילופי העונות? יש לך תוכניות כאלה שאתה אומר, "אָה, את זה…"
ירון: לא. אבל אם אומרים לי למשל…
דניאלה: …"את זה אני מתכנן לעשות בחורף". "זה משימה לאפריל".
ירון: לא, לא. אמרתי לך. התשובות הקודמות שלי כוללות…
דניאלה: גם את זה? אוקיי.
ירון: …גם את התשובה לשאלה הזאת. כשאומרים לי: 'הייתי אצלך כשחייתם בפריס', 'הייתי אצלך באביב'…
דניאלה: כן.
ירון: אז אני אומר 'האב… אוקיי, אני לא זוכר שהיית אצלנו באביב, אולי טוב שאני לא זוכר [דניאלה צוחקת] שהיינו אצלך [כך במקור] בכלל - באביב, בסתיו, בחורף ובקיץ'…
דניאלה: אוקיי.
ירון: אבל, אני לא זוכר מתי זה היה מבחינה תאריכית.
דניאלה: כן.
ירון: אני, אני לא יודע, כשאומרים לי יולי, נגיד, יולי בפריז, נניח, או יולי בירושלים…
דניאלה: כן.
ירון: …אני צריך לחשוב הרבה פעמים…
דניאלה: נכון.
ירון: …לפני שאני זוכר מה היתה עונת השנה.
דניאלה: לדעתי, לשנינו יש מה שנקרא "לקות זמנית". גם שאומרים לי חודש, אני לא, אני צריכה להגיד מהתחלה.
ירון: נכון.
דניאלה: צריכה להגיד ינואר, פברואר, מרץ - כדי להבין.
ירון: גם אני…
דניאלה: אין לי מושג ב… חודש, אם אומרים לי חודש, אני לא יודעת אם זה סתיו או אביב. אני רק יולי-אוגוסט, אני זוכרת, כי זה החופש הגדול של הילדים, וזה אני זוכרת שזה בקיץ. אבל נגיד שאומרים לי מרץ, אני לא יודעת מה זה, איפה זה? האם במרץ הנחליאלי מגיע?
ירון: אני, בגלל השיר של שלמה ארצי, "חום יולי אוגוסט"…
דניאלה: כן.
ירון: אז אני יודע שיולי-אוגוסט זה חום [מאיה צוחקת ברקע, דניאלה מגחכת]. אבל חוץ מזה אני לא זוכר, לא זוכר.
דניאלה: אוקיי. אז אותו דבר. אותו דבר. וגם לא תאריכים.
ירון: כי אני יודע ש… אוגוסט, אני יודע שחם, כן.
דניאלה: וגם לא תאריכים.
ירון: לא, לא זו…
דניאלה: וגם לא ימי הולדת, לא כלום?
ירון: אבל תאריכים היסטוריים אני זוכר.
דניאלה: נכון…
ירון: מאות.
דניאלה: …תאריכים היסטוריים אתה זוכר.
ירון: מאות תאריכים.
דניאלה: נכון. מעניין.
ירון: זה מוזר.
דניאלה: מעניין.
ירון: כן.
דניאלה: אתה יודע שפעם הייתי בטיפול פסיכולוגי, ו…
ירון: מה, באמת?
דניאלה: כן, כמה ל…
ירון: מה, מה העיק עליך? מה… מה היה? אני שלחתי אותך?
דניאלה: "אבא שלי יושב עליי. אבא שלי".
ירון: אוקיי.
דניאלה: לא משנה. אז הייתי באמת בכל מיני תקופות, אבל אני זוכרת שסיפרתי לה על הדבר הזה שאני חיה בעצם ללא זמן…
ירון: למי, לפסיכולוגית?
דניאלה: לפסיכולוגית. ואז היא אמרה לי שאנשים שמאוד-מאוד מפחדים מהמוות, או יראים מהמוות, בכוונה חיים בסוג של טשטוש זמן, שזה לא במקרה אני לא שמה דגלים בזמן.
ירון: מעניין.
דניאלה: שזה קשור לפחד.
ירון: האם אני ירא מפני המוות יותר מאחרים? אני לא חושב.
דניאלה: לא, האמת היא שאני חושבת שזה סוג של לקות. אפרופו לוח שנה וראש השנה, מאז שהילדים שלי עזבו את בית-ספר, אז אני שמתי לב שאני איבדתי לחלוטין את האוריינטציה עם לוח השנה. אני גם ככה התקשיתי, נגיד, אף פעם אני לא הצלחתי לרשום את הילדים בזמן לגנים [ירון פורץ בצחוק], לתכנן, לתכנן חופשים, לרשום לקייטנות. אני פתאום הפכתי את הדף וראיתי שהגיע החופש הגדול. לא, אין לי, אין לי, אני לא מתמצאת בדבר הזה, ואני ממש עכשיו, מכיוון שכבר אין לי ילדים, אני ממש לא יודעת איפה אני, אין לי מושג. ואם אני חושבת ללדת שוב, כן? [מגחכת] בגיל 90, כן?
ירון: כן.
דניאלה: זה רק, רק כי אני צריכה מישהו שיסנכרן אותי בתוך ה… בתוך המרחב. אני ממש לא יודעת כלום…
ירון: עד כמה, עד…
דניאלה: לא יודעת מה קרוב, איזה חג מגיע, לא יודעת, לא, לא יודעת, לא יודעת איפה אני חיה.
ירון: תגידי, אבל אבל אנחנו מסתדרים לא רע.
דניאלה: אני לא בטוחה שאנחנו מסתדרים לא רע, לדעתי אנחנו מסתדרים רע מאוד.
ירון: אבל בטווח ה… בטווחי הזמן הקצרים, את כן מתוכננת.
דניאלה: שבוע. זהו.
ירון: את יודעת מה את צריכה לעשות ב-6 בבוקר, ב-7 בערב.
דניאלה: זהו, אז זהו, אז בוא נעבור. גמרנו שנה, בוא נדבר קצת על שבוע. לגבי שבוע…
ירון: כן.
דניאלה: לגבי שבוע - יש לך עניינים, נגיד, של תחילת שבוע, סוף שבוע? יש לך יום אהוב באמצע השבוע?
ירון: תראי, בעבר, כאשר חי…
דניאלה: אתה מגיע ליום ראשון…
ירון: כן.
דניאלה: אתה מסתכל, האופק שלך הוא שבת, סופשבוע.
ירון: כן.
דניאלה: יש לך, יש לך דברים שאתה מתכנן איכשהו את השבוע?
ירון: אני אנסה לדייק.
דניאלה: כן.
ירון: אה… בשנות חיֵי עבודתי הרבות מאוד, עבדתי עד לפני חמש שנים במשרה שחייבה להיות בשעה מסוימת, ביום מסוים.
דניאלה: כן.
ירון: אז כן, אז בהחלט ידעתי איפה אני נמצא במהלך השבוע, ברצף ימי השבוע. אה… היום, כשבעצם שום דבר לא מחייב אותי…
דניאלה: כן.
ירון: …אז אני לא כל-כך זוכר באיזה יום אני.
דניאלה: אשכרה.
ירון: ואני מביט… אלמלא היה לי יומן דיגיטלי…
דניאלה: כן.
ירון: על הטלפון שלי וגם במחשב, שאני סוקר אותו מדי פעם כדי לדעת איפה אני, וכמה, כמה זמן עוד נשאר עד סוף השבוע, אני חושב על שבת. שבת זה עדיין יום חשוב.
דניאלה: למה?
ירון: אני חושב שזה ח…
דניאלה: הרי אתה עושה בשבת את אותו דבר שאתה עושה ביום שלישי.
ירון: זה חשוב… אבל זה חשוב בגלל החשיבות שנודעת לאחרים שאני תלוי בהם. למשל, אם אני רוצה לפגוש…
דניאלה: להזמין אותנו לארוחה.
ירון: למשל. או אם אני רוצה לפגוש את אחותך ואת ילדיה שלא גרים בתל אביב, אז ביום שבת יש לי זמן לעשות את זה, והמכונית גם עומדת לרשותי, כי בשאר ימי השבוע…
דניאלה: מיכל.
ירון: …המכונית עומדת בעיקר לרשותה של בת-זוגי.
דניאלה: כן, הבנתי.
ירון: אז כן, אז שבת עדיין היא ציון על, על שביל הזמן, כן. אבל שאר הימים אני פשוט לא יודע איפה אני. אבל כל בוקר יש לי הרגלים מסוימים, ש…
דניאלה: אין לך, אין לך נגיד [מצחקקת], חוג, חוג פילאטיס בשני ורביעי בחמש?
ירון: ממש לא, גם לא חוג כדורת [דניאלה צוחקת], ואני גם לא הולך בשבתות לראות את הפועל תל אביב, כך שאין לי. ממש אין לי. אני כל יום צריך לתכנן מחדש מה אני עושה.
דניאלה: כן.
ירון: אני מנסה לשמור על איזשהו משמעת זמן, להקדיש, נגיד, את שעות הבוקר לכתיבה או לקריאה עד שעה מסוימת. אבל אני מביט בשעון ולפתע אני רואה שכבר אחרי הצהריים ולא הורדתי את הכלב לחירבון.
דניאלה: אה, הכלב, הכלב הוא דגל בזמן. הכלב הוא דגל בזמן…
ירון: הכלב הוא, הכלב הוא שומר זמן…
דניאלה: נכון.
ירון: אבל ב… באמות מידה של כמה שעות. הוא לא מקפיד על יציאה דווקא…
דניאלה: כן.
ירון: אבל כשהוא בא ונוגח בחוטמו הרטוב, את פרקי…
דניאלה: כן.
ירון: אני יודע שהוא מרגיש שהוא צריך לרדת.
דניאלה: אז הימים דומים אלה לאלה.
ירון: הימים דומים, אפרוריים [דניאלה צוחקת קלות], משעממים, חולפים בזה אחר זה…
דניאלה: אוקיי.
ירון: כן, מוליכים אותי אט-אט אל בור קברי [דניאלה צוחקת]. זה היה יפה, לא? [מזייף צחוק] הא-הא-הא. כן.
דניאלה: אחת הבעיות באמת ב… בהיעדרותם של דגלים בזמן זה שתחושת הזמן נורא-נורא מתכווצת. ויש על זה גם הרבה מאוד מחקרים. אם יום דומה ליום, כן?
ירון: כן.
דניאלה: אז בסופו של דבר לא, לא עבר כלום. אגב…
ירון: אחד המחקרים אומר שאנשים… שאסירים…
דניאלה: כן…
ירון: ששהו…
דניאלה: ב-דיוק, זה מה שרציתי להגיד.
ירון: …הרבה שנים בבתי-סוהר, הזמן חלף במהירות…
דניאלה: בדיוק. 20 שנה…
ירון: ככל שזה יישמע משונה.
דניאלה: לא כל-כך נורא מאסר עולם.
ירון: נכון.
דניאלה: לא כל-כך נ…
ירון: מבחינה זו, כן.
דניאלה: נכנס צעיר, יוצא זקן, עבר יום, הכל טוב.
ירון: נכון.
דניאלה: כן, נכון.
ירון: אני לא בטוח שבתי… בית-הסוהר בהונדורס למשל, או… שמשכיר את שירותיו לארצות הברית, לטראמפ…
דניאלה: כן.
ירון: …גם שם ההרגשה היא דומה, אבל נניח, כן?
דניאלה: ויש עוד תופעה, שככל שאנחנו מתבגרים, החלק היחסי…
ירון: מה את יודעת על התבגרות, את? כן.
דניאלה: אבא, אני בגילך, מה אתה רוצה?
ירון: כן.
דניאלה: אז החלק היחסי שעובר…
ירון: ודאי.
דניאלה: הוא הרבה הרבה יותר קטן.
ירון: נכון.
דניאלה: וגם זה גורם לתחושת זמן מהירה יותר.
ירון: נכון.
דניאלה: כי אם אני בת 10 ועברה שנה, זה המון!
ירון: ברור.
דניאלה: זה המון, זה עשירית מהחיים שלי.
ירון: נכון.
דניאלה: אבל עכשיו שנה זה כלום, זה כלום. כמה זמן עבר מהיום הולדת הקודם שלך לעכשיו?
ירון: אה… דקות.
דניאלה: ומ-הבא? זה נורא!
ירון: עוד יותר קצר. אם יהיה. [שתיקה]
ביחד: כן.
ירון: אני משליט עליכם תוגה, אבל לא מתייחס לזה ב…
דניאלה: אבא, זה לא, אנחנו באותה, באותה סירה כבר. אנחנו באותה סירה. אנחנו שטים לאותו כיוון, זה לא הבדל גדול…
ירון: ממש, ממש…
דניאלה: זה לא הבדל גדול.
ירון: אין שום… זה לא הבדל בין 60 ל-85, כן?
דניאלה: אז גם מהבחינה הזאת, וחוץ מזה, גם הופכים להיות איטיים יותר. גם זה קשור לתחושת הזמן. זאת אומרת, פעולה שהייתה לוקחת… למשל, אני רואה את הילדים שלי משחקים עם האייפון, נגיד, הם צריכים לשלוח מייל. הם ניגשים ל… דרך אגב, גם מאיה עושה את זה נורא-נורא מהר. הם ניגשים למייל, לוחצים…
ירון: מאיה, העורכת שלנו?
דניאלה: כן.
ירון: כן.
דניאלה: אני, אני צריכה להסתכל על המסך. רוב הסיכויים שאני קודם מתבלבלת ולוחצת על שתי אפליקציות אחרות. הכל הרבה-הרבה יותר איטי.
ירון: באמת?
דניאלה: אתה מרגיש את זה?
ירון: אממ, כן, כן. אני יורד במדרגות לאט יותר, אני קורא לאט יותר, בוודאי. בוודאי. ויש דברים שאני נמנע מלעשותם כי אה… אני כבר לא מצליח.
דניאלה: מכיוון שזמננו כל כך קצוב, אבא, יש לך רגשות אשמה על זמן שאתה מבזבז?
ירון: אה… בזמן האחרון מעט פחות…
דניאלה: …או שאתה מרגיש מאוד יעיל?
ירון: …מעט פחות.
דניאלה: למה?
ירון: אני ויתרתי על היעילות ואני משלים בעונג עם התחושה שיש לי רשות לבזבז זמן.
דניאלה: באמת?
ירון: כן.
דניאלה: אבל זה לא הפוך, בגלל התמעטו… הִתְמַעוּטוֹ [כך במקור] של הזמן…
ירון: לא, לא…
דניאלה: …צריך לנצל אותו…
ירון: לא, לא.
דניאלה: לא?
ירון: אני, אני מאוד סלחן כלפי עצמי. אני מפויס עם עצמי, אני לא חושב שהזקנה היא נוראה כל-כך. יש בה הרבה הנאות. התחושה שאני לא חייב לעשות שום דבר, בעצם, אלא כל מה שאני עושה זה על דעתי. אבל יש לי התחייבויות כלפי עצמי, ואני אגיד לך על מה אני מבזבז את הזמן…
דניאלה: קודם כל אני בשוק שאין לך אשמה, כי אני מכירה אותך בתור אדם שכל הזמן אה… עסוק בלנצל את הזמן או לחוש אשמה על זה שהוא לא מנצל אותו כמו שצריך. אז זה יפה.
ירון: נותרו שאריות מזה, נותרו שאריות מזה, אבל אני, אני מאמן את עצמי…
דניאלה: אוקיי.
ירון: …לקראת משטר של בזבזנות. לא כל-כך אכפת לי אם לא הספקתי, נאמר ככה. תראי, את ה… את ה… רוב הזמן אני מבזבז במחשבות על הזמן המבוזבז [דניאלה צוחקת], נאמר ככה. אה, זה לא מדובר…
דניאלה: מה, מה מכילות המחשבות האלה?
ירון: …לא מדובר רק על מחשבות מעמיקות, על משמעות הזמן, על הממד הרביעי שהוא הזמן, על איינשטיין וכולי, אלא גם על ארגון מחדש של הזמן שלי בכפוף לזמני המתקצר. זאת בעצם השאלה שאת שאלת.
דניאלה: כן.
ירון: כלומר, על רה-ארגון של חיי.
דניאלה: אוקיי.
ירון: יש לי תוכניות די מדויקות… היו לי עד לא מכבר…
דניאלה: כן.
ירון: לגבי ניצול זמני, אבל אף אחת מהם לא מתממשת.
דניאלה: הבנתי.
ירון: כיוון שכך, אני פחות או יותר ויתרתי. אמרתי… אני אגיד…
דניאלה: אבל אבא, זה שאתה עושה תוכניות, זה ש…
ירון: אשתמש במילה אנגלית, "What the fuck".
דניאלה: אוקיי, אז, אז מצד אחד אבל אתה כן מארגן לעצמך תוכניות שאותם אתה לא מממש וכלפיהן אתה סלחן? זה המהלך?
ירון: אה… הייתי אומר שאת די דייקת. אני…
דניאלה: אוקיי.
ירון: אני בודק את ההנחה שלך…
דניאלה: מתכנן…
ירון: אני מגיע למסקנה ש…
דניאלה: "אני צריך לכתוב ספר".
ירון: את די צודקת. כן, אז…
דניאלה: "אני לא אכתוב ספר, על הזין"…
ירון: נכון, נכון.
דניאלה: הבנתי.
ירון: יפה. אני חושב שניסחת את הדברים טוב.
דניאלה: אוקיי.
ירון: זאת אומרת, אני עוד אכבוש את העולם…
דניאלה: אבל אבא…
ירון: …אבל כנראה שאני לא אכבוש את שלפוחית השתן שלי.
דניאלה: …אבל זה לא קשור. אבל זה לא… אוקיי. אבל זה לא קשור לאיזה מין תחושה ששום דבר לא מאוד חשוב? זאת אומרת, אין בזה את המימד, את הדוק של ה… דווקא העצוב שבזה.
ירון: כן, כן. הייתי אומר סטואיות. סטואיות.
דניאלה: זה סטואיות?
ירון: כן. סטואיות.
דניאלה: אדישות?
ירון: הדברים קצת…
דניאלה: לא דיכאונ… לא דיכאונ…
ירון: הם חשובים יחסית.
דניאלה: לא דיכאונוּת? אדישות?
ירון: אה… אני נראה לך מדוכא בזמן האחרון? או…
דניאלה: לא, לא יותר מתמיד.
ירון: לא יותר מאשר תמיד.
דניאלה: לא. לא יותר מת…
ירון: זאת אומרת, עננה של דיכאון מרחפת מעל ראשי תמיד.
דניאלה: כן, כן. אבל אני פשוט חושבת שכשאתה אומר, 'מה זה חשוב אם אני אעשה את זה או לא אעשה את זה?'
ירון: יש בזה מש…
דניאלה: זאת אומרת, 'מה חשובה התנועה שלי בזמן?'
ירון: נכון.
דניאלה: ובזה יש משהו קצת אממ… קצת עצוב.
ירון: כן, אם הייתי פסיכולוג, ואין לי שום חוש לפסיכולוגיה…
דניאלה: כן.
ירון: ואני מתעב פסיכולוגיה…
דניאלה: כן.
ירון: הייתי אומר שאת צודקת.
דניאלה: אוקיי.
ירון: יש בזה משהו, אבל אני לא מזהה אותו. כלומר, אני לא מדוכא [דניאלה מהמהמת]. אני בשום אופן לא מדוכא.
דניאלה: אם אתה לא…
ירון: אני, אני להיפך, אני נאבק יותר טוב היום בצרות…
דניאלה: כן.
ירון: ואני מוקף צרות…
דניאלה: כן.
ירון: …גם צרות. א…
דניאלה: בגלל ה…
ירון: מאשר בעבר…
דניאלה: בגלל המרחק, בגלל האדישות…
ירון: בגלל היחסיות, בגלל הסטואיות, בגלל - "עברנו את זה", ו…
דניאלה: כן. פרופורציה. חוש פרופורציה.
ירון: פרופורציה. ובעצם יש סיכוי שיהיה טוב. [דניאלה מהמהמת] יש סיכוי. לא בטוח, אבל אולי יהיה טוב. וזה מספיק לי.
דניאלה: יפה, אבא.
ירון: מה?
דניאלה: זה יפה.
ירון: רק, זה היה עוד יותר יפה אם הייתי מאמין במה שאני אומר [דניאלה צוחקת]. אבל לא כל-כך בטוח שאני מאמין במה שאני אומר.
דניאלה: גם, גם אני לא, גם אני לא. אבל כמחשבה זה מעודד, ויכול להיות מספיק אם אתה מאמין בעש… שלושים אחוז, זה גם יפה. זה גם יפה.
ירון: נכון. וגם לתקופה קצרה.
דניאלה: וגם לתקופה קצרה, נכון. עד המשבר הבא. תגיד אבא, אבל הנה אנחנו, ראש השנה…
ירון: כן.
דניאלה: שנה חדשה. תגיד משהו אופטימי על השנה שתבוא.
ירון: תראי, יש לפחות 50% סיכויים שהשנה לא תהיה גרועה מזו שהייתה.
דניאלה: אוקיי.
ירון: אנ… זה כבר טוב. כלומר, בהיפוך ניסוח נאמר: 'יש סיכוי שבשנה הבאה יהיה טוב יותר'. אה… כי רע מהשנה שעברה כמעט לא יכול להיות…
דניאלה: אה, תמיד אנחנו אומרים את זה, ומסתבר…
ירון: הייתה שנה חרא, אָה?
דניאלה: וואו, משהו.
ירון: וואו, משהו. נכון?
דניאלה: נוראית, נוראית.
ירון: אז אה… אולי בכל זאת…
דניאלה: וגם שנה לפני זה, חשבנו שלא יכול להיות יותר גרוע, והנה, והשנה הזאתי…
ירון: והיה יותר גרוע…
דניאלה: כן. אז אני לא יודעת אם זה טוב.
ירון: הייתה, הייתה שנה רעה מאוד. ולכן יש סיכוי להתאוששות, דווקא משום כך.
דניאלה: אבל שמתחלפת שנה, יש לך איזה מין תחושה שאולי יש…
ירון: לא. שום דבר.
דניאלה: שום דבר, אוקיי.
ירון: שום דבר. לא, לא, עם התפוח והדגל וה…
דניאלה: והדבש, כן.
ירון: [שר] "בשנה הבאה נשב על המר…"
דניאלה: כן.
ירון: לא נשב על המרפסת, לא ב… לא בַּטִיחְ.
דניאלה: אוקיי.
ירון: יהיה, כנראה שיהיה אולי פחות רע.
דניאלה: אני, הדבר היחיד שתמיד תחילת שנה מבחינתי זה המוספי חגים [ירון מצחקק], הקשקושים…
ירון: כן.
דניאלה: …הקשקושים שהעיתון, העיתונות…
ירון: כן. כיוון שאנחנו כתבנו את זה…
דניאלה: מאלצת אותנו לקרוא ולכתוב…
ירון: נכון.
דניאלה: זה תמיד אימה. זה, זה אני רואה שנה חדשה, אין לי שום תקוות לגביה, רק, אני אומרת, אלוהים אדירים, איך, איך כותבים עוד…
ירון: שהמערכת לא תפנה אלייך…
דניאלה: בדיוק, שלא יפנו אליי…
ירון: שתמלאי ארבעה…
דניאלה: וגם שלא… כן, וגם אין לי כוח לקרוא שום דבר.
ירון: נכון.
דניאלה: אין לי כוח לקרוא שום דבר.
ירון: נכון. [צוחק]
דניאלה: טוב, אבא, אז אני חושבת שאנחנו סיימנו את התוכנית בנוגע לשנה החדשה. ובוא נסיים עם שיר קצר ויפה של לאה גולדברג שנקרא "הזמן".
רק נגיד תודה למאיה קוסובר, העורכת שלנו, לאסף רפפורט על עריכת הסאונד והמיקס, ולכל המאזינים והמאזינות שלנו, שנה טובה.
אבא, "הזמן".
[מוזיקה]
ירון: [מקריא]
"הַזְּמַן הַזוֹרֵם אֵיכָה יְנַסֵּנִי,
חֶשְׁבּוֹנוֹ הַכָּפוּל חוֹבָתִי וּזְכוּתִי:
כָּל יוֹם בּוֹנֶה אוֹתִי וְהוֹרְסֵנִי
וּמַשְׁלִים כְּאַחַת אֶת חַיַּי וּמוֹתִי."
[מוזיקה מתגברת ומסתיימת]
[חסות]
Comments