אבא תרחם - עם כלביא 1 – הגרעין האיראני
- רמית רודד ויסברוד
- Sep 1
- 13 min read
Updated: Sep 2
"אַל תִּסְתַּכְּנִי בְּמַחְשָׁבוֹת, יָמִים מְשֻׁנִּים הֵם אֵלֶּה יָפָתִי" (אחמד שאמלו). האם התקיפה באיראן הייתה מוצדקת לדעתו של ירון (כן, למרות שאולי לא) האם העיתוי הנוכחי היה מוצדק (כן, למרות שאולי לא) והאם קברניט המלחמה נראה לו אמין (לא, למרות שאולי כן). שיחה מלאת ספקות על התקיפה האיראנית, ולמה דניאלה מבקשת בסוף התוכנית להסיט את נקודת המבט בחזרה למלחמה בעזה, לחטופים ולפגיעה בדמוקרטיה.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 24/06/2025.
[חסות]
קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
[מוזיקת פתיחה]
ירון: [מקריא]
"הֵם מְרִיחִים אֶת הֶבֶל פִּיךְ לִבְדֹּק
שֶׁמָּא אָמַרְתְּ דִּבְרֵי אַהֲבָה
הֵם נוֹבְרִים בְּלִבֵּךְ לִבְדֹּק
שֶׁמָּא מִסְתַּתֶּרֶת שָׁם שַׁלְהֶבֶת
יָמִים מְשֻׁנִּים הֵם אֵלֶּה, יָפָתִי
וּמַצְלִיפִים בָּאַהֲבָה בְּצַד מַחְסוֹמֵי הַדְּרָכִים
צָרִיךְ לְהַסְתִּיר אֶת הָאַהֲבָה בַּמַּרְתֵּף
צָרִיךְ לְהַסְתִּיר אֶת הַתְּשׁוּקָה בַּמַּרְתֵּף
וּבַמָּבוֹי הַסָּתוּם הַפְּתַלְתַּל וְהַקַּר
הֵם מְזִינִים אֶת הָאֵשׁ בִּבְעֵרַת מִזְמוֹרִים וְשִׁירִים
אַל תִּסְתַּכְּנִי בְּמַחְשָׁבוֹת
יָמִים מְשֻׁנִּים הֵם אֵלֶּה, יָפָתִי
זֶה שֶׁדּוֹפֵק עַל הַדֶּלֶת לְעֵת לַיִל
בָּא כְּדֵי לְהָמִית אֶת הָאוֹר
צָרִיךְ לְהַסְתִּיר אֶת הָאוֹר בַּמַּרְתֵּף
רְאִי אֶת הַקַּצָּבִים
הַמְשַׁחֲרִים לַטֶּרֶף בְּקֶרֶן הָרְחוֹב
עִם סַכִּינִים מְדַמְּמִים
מְנַתְּחִים אֶת הַחִיּוּכִים מִן הַשְּׂפָתַיִם
וְאֶת הַשִּׁירִים מִן הַפֶּה
וְצוֹלִים קַנָּרִיּוֹת
עַל לֶהָבָה שֶׁל פִּרְחֵי יַסְמִין וְלִילָךְ
הַשָּׂטָן שִׁכּוֹר נִצָּחוֹן
חוֹגֵג בְּמִשְׁתֶּה לְאֵידוֹ שֶׁל אֲסוֹנֵנוּ
צָרִיךְ לְהַסְתִּיר אֶת אֱלֹהִים בַּמַּרְתֵּף
יָמִים מְשֻׁנִּים הֵם אֵלֶּה, יָפָתִי"
[צליל מעבר]
דניאלה: אחמד שאמלו, שנפטר לפני 25 שנה, הוא אולי מגדולי המשוררים והסופרים האיראנים במאה ה-20. הוא היה אתאיסט בעל השקפות ליברליות שנרדף ונעצר גם על-ידי שלטון השאה וגם על-ידי המשטר האסלאמי, אבל בחר, בניגוד לאינטלקטואלים רבים אחרים שברחו אחרי המהפכה, להמשיך לחיות וליצור באיראן. הוא כתב הרבה מאוד על חירות, על זכויות אדם, ולצד יצירתו הפוליטית רבים משיריו, כמו זה הנוכחי, מוענו לרעייתו איידה, שהפכה לדמות חצי מיתית בשירתו. שם השיר שפתחנו איתו נקרא "במבוי הסתום הזה" והוא התפרסם ב-1980, שנה אחרי המהפכה האסלאמית.
ירון: ותרגמה אותו אורלי נוי, שהיא המתווכת החשובה, הנחשבת, בין הספרות הפרסית, השירה הפרסית, לבינינו. תודה לה.
דניאלה: אז אנחנו נדבר היום, אבא, על איראן, אבל אני חושבת שבמתכונת מעט הססנית, כי כשהעברת לי את המחשבות שלך אני ראיתי בעיקר תהיות. [ירון מהמהם] באופן מאוד לא אופייני לך, מעט מאוד סימני קריאה. וגם אני מרגישה שאני מסתובבת מאז התקיפה [מצחקקת] בלי הציוד שנקרא "דעתי". אז אולי ננסה לבנות את התוכנית כמין רשימת שאלות. [ירון צוחק] והשאלה הראשונה והמעניינת שהצגת היא בעיניי שאלת הסכנה.
ירון: שאלה שהעסיקה אותי, האם באמת היינו קרובים לכך שאיראן תצליח להרכיב פצצה, ו… טראמפ אמר שכן, אבל מי ששכנע אותו - נתניהו.
דניאלה: כן.
ירון: ואילו טולסי גבארד, שהיא ראשת כל ארגוני הביון האמריקאים, יש איזה 18, אומרת ממש באותו שבוע שעד שהפרסים יצליחו, האיראנים יצליחו במהלך הזה, אנחנו צריכים לחכות שלוש שנים. אז אתה לא יודע. נשיא המעצמה הגדולה בעולם שאמור להסתמך על מה שאנשי המודיעין אומר לו [כך במקור] על מה הוא מסתמך…
דניאלה: שהוא מינה.
ירון: כן, שהוא מינה. על קוראים בקפה ובחגורה? על האצטגנין המלכותי? [דניאלה צוחקת] על, על מה? על איצ… באמת, אז אתה, אתה באמת לא יודע. אבל להגיד לך את האמת?
דניאלה: כן.
ירון: לא כל-כך חשוב לי.
דניאלה: לא…
ירון: צריך היה להכניס לאיראנים באבי-אביהם, כך לימד אותי אבא שלי. כאשר אנשים אומרים לך…
דניאלה: אבא, כש…
ירון: …'אנחנו עומדים להרוג אותך', אז הם מתכוונים להרוג אותך.
דניאלה: אבא, אתה מתנהג, אתה מתנהג כמו טראמפ, אתה ממש מזגזג. [צוחקים] כי לפני זה, כשדיברנו…
ירון: אבל את הזהרת את ה… הזהרת את ה…
דניאלה: זה ממש התנהגות טראמפיסטית. תקשיב, כשאנחנו דיברנו…
ירון: כן.
דניאלה: אז התחלנו בשיחה על איום גרעיני בכלל בעולם.
ירון: כן.
דניאלה: ואתה אמרת: "תקשיבי, מדינות מתחמשות בגרעין כדי לא להשתמש בגרעין". ונתת המון דוגמאות. אני רוצה שתדבר על זה.
ירון: כן. מאז שהאמריקאים השליכו פצצות אטום "קטנטנות" על הירושימה ונגסאקי…
דניאלה: כן.
ירון: והרגו כמעט 400 אלף איש במחי אחד, העולם חשש משואה גרעינית. מייד אחרי האמריקאים הצטיידו בנשק גרעיני גם הרוסים, ואחר-כך האנגלים, ואחר-כך הצרפתים, ואחר-כך ההודים, ואחר-כך הפקיסטנים והסינים, ויש, נדמה לי, שבע מדינות שמחזיקות בנשק גרעיני. והפְלא…
דניאלה: אחת… גם אחת מול השנייה - קוריאה הדרומית מול הצפונית…
ירון: [מדבר מהר] וקוריאה הדרומית מול הצפונית…
דניאלה: הודו מול פקיסטן…
ירון: והנה…
דניאלה: ארצות הברית מול ברית המועצות.
ירון: עכשיו, מה שקרה הוא בעצם שב-70 השנים האלה שעברו, מאז התפוצצות הפצצה הגרעינית, לא הייתה אף תקרית גרעינית אחת בין שתי מדינות שונאות לחלוטין. רק לא מכבר, לפני כמה שבועות, התלהטה מתיחות רבה בין הודו לפקיסטן בעניין קשמיר וכל העולם חשש ששתי המדינות הגרעיניות האלה…
דניאלה: כן.
ירון: ששתיהם לא סימפטיות, אגב…
דניאלה: כן.
ירון: בכלל, הפקיסטנים… אבל לא קרה דבר.
דניאלה: נכון. אני גם חושבת שאולי הסכנה הכי קרובה הייתה משבר הטילים בקובה…
ירון: זה מה שהזכרתי.
דניאלה: ב-62', נכון.
ירון: זה מה שהזכרתי, כן, 61'. [כך במקור]
דניאלה: שבמשך שבועיים ממש העולם עצר את נשימתו.
ירון: נכון, נכון. אבל זאת…
דניאלה: ובסופו של דבר לא הייתה התלקחות.
ירון: אבל בברלין זה קרה עוד שנה קודם לכן. גם שם עמד טנק רוסי מול טנק אמריקאי, וחששו שאם סַמָל אמריקאי יטעה…
דניאלה: אוקיי.
ירון: וילחץ על כפתור, העולם יתפוצץ. זה לא קרה.
דניאלה: אוקיי.
ירון: עכשיו, השאלה היא האם האירנים שונים לחלוטין. ואני שואל אותך…
דניאלה: כן.
ירון: באמת, רגע אחד, אבל עד עכשיו אין לאיראנים פצצה והם עושים את הדברים הרעים האלה בלי פצצה.
דניאלה: כן.
ירון: אז במה… מה יקרה אם תהיה להם פצצה? אני חושב ששום דבר. אותו דבר יקרה. [דניאלה צוחקת] זאת אומרת, בסופו של דבר ההתנגשות תהיה קונבנציונלית. יהיו טילים נוראים, כמו שפוגעים בנו עכשיו. איום ונורא. אז השאלה היא א' - שאלה שהיא לא כל-כך חשובה בעיניי - מה ידוע לנו באמת?
דניאלה: כן.
ירון: מה ידעו אנשי הביון האמריקאים, הישראלים וזה…
דניאלה: כן.
ירון: …על הקירבה של האיראנים לנשק גרעיני? ואני אומר שוב, בעיניי זה לא כל-כך חשוב. מפני שברור לי לחלוטין שבסופו של דבר הם יגיעו לשם. ועל זה גם אפשר לדבר.
דניאלה: אז אבא, אפרופו מה שאתה אומר עכשיו, אחד הסיכונים בזה שאיראן מחזיקה את הגרעין, זה הפחד שבעצם כל הכוח מרוכז בידי משוגע דתי אחד. זאת אומרת, שזה לא שלטון דמוקרטי שבו יש התכנסות ובאמת בודקים את כל הדברים ואז… אבל תכלס, העולם הדמוקרטי מתנהג די אותו דבר.
ירון: בדיוק אותו דבר.
דניאלה: [צוחקת] בדיוק. אז אני אומרת, כאילו, מה אתם כל-כך מפחדים מ-אייתוללה, כן? שיחליט ש… ברוב דתיותו, שעכשיו זה הרגע ללחוץ על הכפתור, שטראמפ מחליט לבד?
ירון: נכון.
דניאלה: וגם אנחנו… אני לא יודעת איך, מה היה בדיוק בבור שהוחלט לתקוף את איראן. בסופו של דבר ביבי מחליט לבד.
ירון: נכון, נכון.
דניאלה: אז זה גם שאלה…
ירון: שאלה טובה.
דניאלה: אני חושבת, מעניינת.
ירון: עכשיו שאלה, אני לא יודע אם… תראי, כשיש מישהו…
דניאלה: כן, אנחנו אוספים שאלות, אבא, זו המטרה של התוכנית.
ירון: בדיוק.
דניאלה: אוקיי.
ירון: אז מה את עושה כאשר אדם עם אקדח שלוף מתנפל עלייך בסמטה חשוכה? את יורה לו בין העיניים, אם יש לך אפשרות כזאת, ואת לא שואלת מאיזה משפחה מוכה הוא צמח, ומה, איזה מטען של מרירות הוא צובר כלפי החברה. את יורה לו בין העיניים. אחר-כך אם הוא רק נפצע…
דניאלה: אני לא, [צוחקת] אני לא. אתה.
ירון: אני, בוודאי. אני חושב ש…
דניאלה: אוקיי.
ירון: זה לימד אותי אבא שלי.
דניאלה: אתה עוד פעם מזגזג עכשיו לזה שהיינו צריכים לתקוף?
ירון: א… תראי, [דניאלה צוחקת] אפשר גם לא להתלבט. [צוחק]
דניאלה: אבל יותר מעניין זה להתלבט, אבא, כולם לא מתלבטים.
ירון: לא. על יד השולחן הזה יותר נחמד להתלבט.
דניאלה: אוקיי.
ירון: אבל כאשר מנהיג עומד בפני שאלה אמיתית - מה לעשות עכשיו…
דניאלה: כן.
ירון: אז הוא מתלבט, מתלבט, ובסופו של דבר הוא מחליט - 'אני יורה לו בין העיניים או שאני לא יורה לו בין העיניים'.
דניאלה: טוב. ולגבי שאלת העיתוי?
ירון: א… אני חושב שהעיתוי היה מוצלח ביותר. ו…
דניאלה: כן?
ירון: כן. אני חושב… אני לא רואה שום סיבה למה לדחות את זה. בעוד 25 שנה האיראנים יהיו 100 מיליון איש - בשנת 2050. אנחנו נהיה בערך 15 מיליון בישראל. ואם הם ימשיכו לפתח את הגרעין שלהם - מפני שהם פוחדים מהעיראקים, מפני שהם פוחדים מהמסורת שב… רוסיה, ברית המועצות לשעבר, בתקופת המהפכה כבשה חלק מאיראן, מפני שהם כועסים על אמריקה וארצות הברית שזרקו את מוחמד מוסאדק וקבעו לאיראן האדירה הזאת…
דניאלה: אוקיי.
ירון: האימפריה עם המסורת הכי עתיקה בעולם, איך להתנהג…
דניאלה: אוקיי.
ירון: אני מבין אותם. רק מה, כאשר אחד ה…
דניאלה: זה קדימה. אבל אחורה מה דעתך?
ירון: בסדר גמור.
דניאלה: הרי היו 20 שנה. למה עכשיו?
ירון: האם באמת… תראי, אז מה… זה…
דניאלה: למה הסכם הגרעין עם איראן? למה ההסכם שנחתם עם אובמה ב-2015?
ירון: ההסכם לא שווה כלום.
דניאלה: למה כל זה, אז?
ירון: מפני שהם לא עומדים במילתם. מפני שהם שקרנים והם מפתחים נשק גרעיני בסתר. ואני לא סומך עליהם.
דניאלה: אוקיי, ו…
ירון: ובמובן הזה, במובן הזה, תראי, הארגונים…
דניאלה: ואתה בטוח שהם שקרנים, אבא? זאת אומרת, כי אתה יודע, יש…
ירון: אני לא צריך להיות בטוח מאוד. די בכך שאני אהיה בטוח קצת.
דניאלה: כי אתה יודע ש"הגרדיאן" ו"האקונומיסט", עיתונים די רציניים, הם מדגישים שלמרות ההעשרה אין ראיות באמת לתוכנית פצצת פעילה.
ירון: אין שום ספק למה הם פיתחו את פורדו, את נתנז וכל הדברים.
דניאלה: אוקיי. אז בדבר הזה…
ירון: זה לא בשביל אנרגיה חשמלי… לייצר חשמל.
דניאלה: חשמל ירוק, לא?
ירון: לא, לא, לא.
דניאלה: אוקיי, בסדר.
ירון: זה כדי, ברגע מסוים, שתהיה להם אופציה תוך שבועות אחדים להרכיב פצצה.
דניאלה: אז אני רוצה בכל זאת לתהות לגבי העיתוי. כי בעיניי, אני לא משוכנעת שהוא העיתוי הנכון. אני משוכנעת שיש בו משהו קפריזי לחלוטין. ו…
ירון: נכון, גם זה יש. העיתוי ברגע האחרון היה כמובן עיתוי ניצול הזדמנות.
דניאלה: כן? וגם לצאת למערכה, בלי שאתה בטוח שארצות הברית תצטרף.
ירון: אז פה אני רוצה לומר לך משהו…
דניאלה: אוקיי.
ירון: זה דבר מעניין. לפני הרבה שנים, כאשר אהוד ברק שימש כשר הביטחון אצל נתניהו, הייתה תקופה כזאת…
דניאלה: כן.
ירון: אז כידוע, שני האנשים האלה דגלו בהתקפה על איראן. ורק ראשי מוסדות הביטחון, השב"כ, המוסד, מאיר דגן שהיה אז, התנגדו בכל תוקף. גם הרמטכ"ל. ואז אהוד ברק קרא למוטי קירשנבאום, עמיתי, ולי לשיחה במשרד הביטחון בקרייה. עכשיו, כל עיתונאי נהנה מאוד כאשר שר הביטחון בא לשמוע את דעתו. [דניאלה צוחקת] הוא לא בא לשמוע את דעתנו.
דניאלה: הוא בא להשמיע את דעתו.
ירון: הוא רצה להשמיע את דעתו…
דניאלה: ברור.
ירון: ואפילו על זה, "רק לכם אני מספר את זה", בתקווה שאנחנו נדליף את זה הלאה. באמת…
דניאלה: כן, וגם לנגן לכם בפסנתר.
ירון: לא, במשרד הביטחון אין פסנתר, במשרד שלו.
דניאלה: אוקיי.
ירון: מדי פעם הוא יצא החוצה לקבל איזה טלפון וכדומה, זה היה מאוד מעניין.
דניאלה: אוקיי.
ירון: ואחרי שאנחנו השמענו את [בטון סרקסטי] דעתנו המלומדת, מוטי ואני, והוא הקשיב בהקשבה, רק העיניים שלו התרוצצו בשעמום, ובסופו של דבר הגיע הזמן שהוא יגיד מה הוא אומר. ואז הוא אמר דבר אחד. תשמעי, זה היה לפני 20 שנה.
דניאלה: כן.
ירון: "כשאנחנו נתקוף לא נודיע לארצות הברית שאנחנו הולכים לתקוף, כי אמריקה לא רוצה לשמוע את זה. אבל אמריקה תצטרף".
דניאלה: כן?
ירון: כך אמר אהוד ברק, אדם שאני מאוד מאמין בו, מאמין לו. הוא אדם ישר אינטלקטואלית.
דניאלה: כן.
ירון: אבל זה מה שקרה. נתניהו הימר על כך שיש בכוחנו להביא נזקים איומים לאיראן גם בלי ארצות הברית, אבל יש להניח שארצות הברית, כנראה, אנחנו הרי לא יודעים את הכל…
דניאלה: כן.
ירון: …יכול להיות שבסתר טראמפ משך אותו בתנוך האוזן לחדר הסמוך, לחדר שבו ישבו שאר המומחים, ואמר לו: 'יהיה בסדר. יהיה בסדר, ביבי, אל תדאג, אנחנו נצטרף'. עכשיו, עובדה שביבי צדק. האמריקאים…
דניאלה: לא, זה לא עובדה. כדי לחשוב אם ההחלטה הייתה נכונה או לא, זה לא מספיק, מבחן התוצאה. בגלל שבאותה מידה היא הייתה יכולה לא להצטרף.
ירון: נניח שלא, אנחנו…
דניאלה: אוקיי, בסדר.
ירון: נו, אז מה? אז מה קרה? עובדה היא שאנחנו הצלחנו הצלחה פנומנלית גם לבלום את רוב הטילים, אז יש פה…
דניאלה: אני עוד לא יודעת אם זה הצלחה פנומנלית. למה אתה כל-כך בטוח בזה, אבא?
ירון: אז אנחנו נשוחח בעוד חודש ואנחנו נדע מעט יותר.
דניאלה: לא חודש, שנים. צריך לזה פרספקטיבה יותר רחבה.
ירון: את יודעת מה, אז גם ב…
דניאלה: שנים. ואם המלחמה הזאת לא תיגמר לעולם? ואם בעצם זה יסתיים בהקמת "תפוח גימ"ל" בטהרן?
ירון: נכון.
דניאלה: מאיפה אתה יודע? כאילו…
ירון: ואם מלחמת…
דניאלה: מה נקודת היציאה? הרי מה שאנחנו רואים עכשיו זה שכל דקה וחצי הפרטנזיות הולכות וגדלות.
ירון: [מרים קול] מה את חושבת היית עושה בתור ראש ממשלה…
דניאלה: אני לא ראש ממשלה.
ירון: נכון.
דניאלה: אוקיי.
ירון: אבל ערב מלחמת ששת הימים, כשנאצר מאיים עלייך והארץ כולה חרדה…
דניאלה: אני לא, אני…
ירון: הברכיים משקשקות, ואז אנחנו הצלחנו להרחיב את האימפריה הישראלית מעבר לכל גבול, והתוצאה הייתה שקיבלת מצב שבו לא נוכל יותר להתנתק מהפלסטינאים. אסון.
דניאלה: אוקיי.
ירון: אבל ההיסטוריה היא אירונית, ויש מצבים שבהם…
דניאלה: בסדר.
ירון: …אנחנו לא יכולים לצפות מה יקרה בעוד 30 שנה כתוצאה מהחלטה הכרחית שאנחנו קיבלנו עכשיו. אי-אפשר היה לא לפתוח במלחמת ששת הימים. אולי אפשר היה לא לעשות את הנכבה, לא לפתוח במלחמת השחרור, לא להתחיל את הציונות כולה…
דניאלה: זהו, אז… אוקיי.
ירון: אבל ברגע שעשינו את המהלך הראשון, בראשית שנות ה-80 של המאה ה-19, ועדכנו אנשים במקום, בשוויץ, והכרזנו על הרצון שלנו להקים מדינה משלנו, ככה התגלגלו הדברים עד שאנחנו חטפנו… הרבה.
דניאלה: אוקיי, אבא, אבל אתה מתרחק. אז אתה אומר, זה אותו דבר.
ירון: לא, את מתרחקת.
דניאלה: לא, ששת הי… בסדר. זה אותו דבר? אז ההחלטה לפתוח במלחמת ששת הימים דומה עכשיו להתקפה מבחינתך?
ירון: מבחינת הקושי לקבל…
דניאלה: החלטה. אוקיי.
ירון: החלטה להסתער.
דניאלה: אז אני אגיד לך בתור אזרח קטן. אני מרגישה באמת שאין לי מושג, אוקיי? יש לי רק חשדנות. ואין לי גם דרך להפיג אותה, כי מי שמספרים לי מה קורה ולמה קורה מה שקורה, הם או שקרנים או מושחתים או טיפשים.
יש לי מושג מצוין מה קורה כאן, אוקיי? מה קורה כאן בבית, בחסות המלחמה. ומה שאני רואה מבהיל אותי הרבה יותר מהטילים. אני רואה שבחסות המלחמה מפגינות שנעצרות על לבישת חולצה עם הכיתוב "לעצור את המלחמה" ליד הבית של ניר ברקת מובלות למשטרה, מופשטות, ונערך עליהן חיפוש בעירום, אוקיי? שוטרת מתחנת חיפה, לינוי בוסקילה, שנ… עצרה מפגינות, עוד פעם, עם חולצות לא נאותות, וששאלו אותה על סמך איזה חוק, היא השיבה: "תחפשו בגוגל", שזה לא נורא, בסדר? אז יש שוטרת אחת מטומטמת, אבל השר לביטחון פנים מצייץ אחר-כך שהוא מבקש לחזק ולחבק את השוטרת מתחנת חיפה, שכמה גורמים קיצוניים מהשמאל עושים לה ברשתות החברתיות שיימינג מכוער, והוא שולח לה, לשוטרת הזאת, שעצרה אנשים שהפגינו עם חולצות, חיבוק מעם ישראל וממנו. אוקיי? זה מה שאני רואה שקורה.
הצל, החבר של השר, ממיין עיתונאים זרים ומחליט מי ייכנס לסקר את הפיגוע.
בשלושת השבועות האחרונים, מה שאני רואה, זה שנהרגו כ-450 פלסטינים ברצועת עזה, במהלך ניסיונות להשיג מזון. 60% מהם נשים וילדים, זה אחד הימים הקטלניים ביותר מאז תחילת המלחמה. ובוודאי שנהרגו הכי הרבה בפרק זמן הכי קצר, זה עכשיו. לא מדברים על זה.
אני רואה חיילים שחוקים, קורסים. אני רואה את עזה, בלי שום תוכנית יציאה, בלי פתח. הכלכלה קורסת. והחטופים? אלוהים, החטופים.
אז אני ממש מצטערת שאני לא מצליחה להתפעל מההישג, אוקיי? לא עומד לי ממנו. לא, לא, לא. לא, אין לי, אין לי זקפה לאומית מהדבר הזה. חוץ מזה, שאני לא מפסיקה להיבהל מהדמיון. אוקיי, זה פחדים והגזמות, אבל בכל זאת, איראן דומה לנו קצת. גם היא הייתה מדינה עם עבר תרבותי ועומק רוחני עצום. גם היא מתמודדת עם מיעוטים אתנים - אזרים וכורדים. וגם היא הפכה, בסופו של דבר, למדינה דתית, הנשלטת על-ידי מנהיג ריכוזי שפוגע בכל הדברים שנפגעים עכשיו.
אז אני, אני לא, אני לא מצליחה לקיים שום דיון ענייני בנוגע ל"האם כן היינו צריכים להתקיף, או לא היינו צריכים להתקיף?" אני גם חושבת שאף אחד לא יודע, כי בסופו של דבר מדובר בחומרים נורא נורא מסווגים. זה הכל דעות, הרי אף אחד לא יודע באמת. זה לא כמו שאני יכולה לחוות את דעתי, אני לא יודעת מה, על קריסת המילואימניקים, שאני יכולה להבין אותה. לא מבינה שום דבר בגרעין, לא מבינה את ההחלטות. הם נעלמות גם מאיתנו, הם סודיות.
ירון: כן, אז התלוננת עכשיו. מה המסקנה?
דניאלה: מה המסקנה? המסקנה שלי זה שאיראן לא מפחידה אותי ולא מעניינת אותי. מה שמפחיד ומה שמעניין אותי, ואני חושבת שבזה אנחנו צריכים להתרכז, זה בקריסתה של הדמוקרטיה הישראלית.
ירון: ואת תרדי למקלט בכל זאת. [שתיקה] למרות…
דניאלה: מה זה קשור, אבא?
ירון: למרות שאנחנו צריכים להתרכז בכל מיני שאלות חשובות…
דניאלה: אני יורדת למקלט, כי אני…
ירון: כמו זכויות האישה וכדומה. את תרדי למקלט. אבל את אומרת: "זה לא מעניין אותי למה אני צריכה ללכת למקלט"…
דניאלה: לא.
ירון: "מי גרם לזה שאני צריכה ללכת למקלט?"
דניאלה: לא, אבא, איזה מין…
ירון: "מי הם הרעים ומי הם הטובים, שאני צריכה בגללם ל…"
דניאלה: אבא, מה זה הקשקוש הזה? מה זה קשור?
ירון: [צועק] מה הקשקוש שלך?
דניאלה: מה זה הקשקוש הזה?
ירון: המדינה, החברה הישראלית…
דניאלה: אני אומרת לך שאני מפחדת יותר ממה שקורה במדינה. לדעתי, בזה צריכים להתרכז.
ירון: אבל מה זה חשוב ממה את פוחדת?
דניאלה: ועל זה צריכים לדבר.
ירון: אבל…
דניאלה: על זה צריכים לדבר.
ירון: אפשר לדבר גם על זה וגם על זה. לא שייך.
דניאלה: אבל לא מדברים גם על זה וגם על זה.
ירון: למה לא…
דניאלה: לכולם עומד מהמלחמה.
ירון: אז מה את רוצה, שיצעקו יותר בטון שלך: "מה זה שייך לשאלה?"
דניאלה: שיפסיקו להתפעל.
ירון: אה, אני לא מתפעל בכלל.
דניאלה: אוקיי.
ירון: אני לא מתפעל בכלל. כן, אבל [מצחקק] מדברים.
דניאלה: אתה כן, אתה כן.
ירון: את שאלת…
דניאלה: אתה כן. אתה כן קצת מתפעל, כש… שחיסלו את המדענים מהחלון באיזה טיל אני ראיתי שיש לך ניצוץ של התפעלות מהעיניים.
ירון: וואו. תראי, אני קצת בומר וקצת מאצ'ו, ובוודאי ש…
דניאלה: בדיוק, יפה מאוד.
ירון: ודאי.
דניאלה: אתה יודע, אבא, זה בדיוק, זאת הבעיה של המדינה. אז רגע, אבא, תסכם אתה את שלך.
ירון: אני לא חושב שצריך לסכם כל דבר. אנחנו יכולים להשאיר תהיות באוויר.
דניאלה: כן.
ירון: ויש לי…
דניאלה: אבא, הפודקאסט שלנו נקרא אבא תרחם, תגיד משהו מרגיע.
ירון: אני חושב שאני מאוד מתנחם בזה…
דניאלה: ואז נסיים.
ירון: שאנחנו, גם הציבור הישראלי, מתנהג כהלכה. גם כאשר אנחנו הצלחנו להשיג הישג אסטרטגי בעל משמעות היסטורית, ממש היסטורית, שלאן זה יוביל - שאלה אחרת.
דניאלה: אוקיי.
ירון: אבל עצם העובדה שעשינו את המלאכה הזאת כהלכה, זה גורם לי שמחה.
דניאלה: אוקיי.
ירון: הייתי מאוד עצוב אם כל המבצע הזה היה נדפק, את מבינה? זה…
דניאלה: ברור, גם אני.
ירון: אוקיי.
דניאלה: אם כבר יצאנו, אז עדיף שלא יידפק. אבל מה זה נקרא להידפק ולא להידפק, זאת שאלה גדולה. טוב, אני לא אתווכח יותר. אנחנו נסיים את התוכנית עם פזמון, תקשיב טוב, אבא, שכתב איש תקשורת חילוני, גוּצִי, מעט חירש, שהחל בעשור התשיעי לחייו להרגיש את פעמי המשיח באים לכיוונו ממזרח, מאיראן.
ירון: [פורץ בצחוק] כן.
דניאלה: אתה יודע מי זה ואיך הוא הגיע מפזמון שהוא… שנקרא "מרדף" לכאן.
ירון: אני מבקש אותך, אבל, לשמוע בתשומת לב לטון האירוני הצפון בין בתי השיר.
דניאלה: בדיוק.
ירון: אוקיי.
דניאלה: אני אומרת בדיוק…
ירון: הוא נקרא…
דניאלה: "מרדף" הוא לא אירוני.
ירון: נכון. הוא נקרא…
דניאלה: "מרדף" הוא לא אירוני. אני אומרת, כאן זה…
ירון: נכון.
דניאלה: כאן זה שיר אחר.
אז רגע, אבא, רק אנחנו ניפרד מקהל המאזינים שלנו. נגיד תודה למאיה קוסובר, עורכת התוכנית. נזכיר שאפשר לשמוע את כל הפרקים הקודמים שלנו ביישומונים השונים, ואנחנו ניפגש שוב שבוע הבא.
אבא.
ירון: זה נקרא "פעמי גאולה".
[מוזיקת רקע]
[מקריא]
"בבוא המשיח, בבוא המשיח בשוב טייסינו מארץ מגוג
נכתת חרבות לאתים.
ניתן תודתנו לאל המושיע ובצל הבתים הקורסים
נחגוג למשמע מנועי מטוסים נוחתים.
בבוא המשיח, בבוא המשיח בשוב נשרינו מארץ מגוג
תשמענה תרועות השופר
יגשים אדונָי את כל מה שהבטיח
הזאב עם השה, הנחש עם תינוק
וגוויות מוקמות מעפר.
בבוא המשיח, בבוא המשיח
לא יירא עוד עבדי יעקב והעם יעלוז וישיש.
נתעלס כשפנים תחת כל עץ ושיח
נתרבה ככוכבי השמיים לרוב
לרגלי ההרים שיטיפו עסיס."
[צליל סיום]
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments