אבא תרחם - התחביב של הנהג שלך...
- איילת אביב
- Dec 15
- 13 min read
"גרשון סע במונית, כי החוליגנים שרפו לך את המכונית" (שיר עממי) מה למד ירון מנהגי המוניות ומתי בפעם הראשונה העז להזמין אחת. מה אכפת לדניאלה מה התחביב של הנהג ולמה לעזאזל יש רק 4 אחוז נשים. וגם: געגועים ל"מי פנוי ברוטשילד" ולמכשיר הקשר שליווה את הנסיעות.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 27/10/2025.
[חסות]
קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
[מוזיקת פתיחה]
ירון: [מקריא בקול צרוד ונמוך - חיקוי של רוברט דה-נירו מ"נהג מונית"]
"עשרה במאי. תודה לַאל על הגשם שעזר לשטוף את כל הזבל והלכלוך מהמדרכות. אני עובד שעות ארוכות עכשיו, מ-6 בערב עד 6 בבוקר, לפעמים אפילו עד 8 בבוקר, שישה ימים בשבוע, לפעמים שבעה. כל החיות יוצאות בלילה. זונות מסריחות, מתרוממים, דראג קווין, הומואים, מסוממים, נרקומנים, שיכורים, בהמות, מושחתים. יום אחד יבוא גשם אמיתי שישטוף את כל הזוהמה הזאת מהרחובות."
[צליל מעבר]
דניאלה: זה היה טראוויס ביקל, נהג המונית הפסיכוטי בגילומו של רוברט דה-נירו, מתוך הסרט "Taxi Driver" שביים מרטין סקורסזה, שמתאר היטב את תחושת הגועל והניכור של הגיבור, ואיך מתפתחת בו אלימות רצחנית. האמת היא, אבא, היית די משכנע. [צוחקת]
ירון: נכון?
דניאלה: כן. כן, דרך…
ירון: יש בי את זה…
דניאלה: בדיוק.
ירון: יש בי את זה.
דניאלה: דרך הטקסט הקטן הזה קצת נבהלתי. [ירון צוחק]
טוב, אז היום אנחנו נדבר על מוניות.
ירון: תראי, ראשית כל אני מרבה להשתמש בשירותיהם של נהגי מוניות, נוהג לפטפט איתם כי מבעד לעיניהם ניבטת אה… ניבט טבעה של הארץ הזאת, אם את רוצה, ויושביה. ושנית, לפני הרבה שנים, במשך כעשור, אני ערכתי עיתון שנקרא - למרבה הזוועה - "סטטוס" [דניאלה צוחקת], שעסק ב… שעסק בהנהלה - איך מנהלים.
דניאלה: כן.
ירון: וזה היה משעמם מאוד, אבל מה? אני התאהבתי בבעלי עסקים קטנים.
דניאלה: א-הא.
ירון: ואני למדתי במשך עבודתי כעורך העיתון הזה, לרכוש… לרחוש להם כבוד.
דניאלה: אבא, רק הבירוקרטיה, אתה יודע, אנחנו שנינו עצמאים…
ירון: נורא.
דניאלה: …אני שולחת חשבונית פעם בחודש, אני פשוט מזיעה, אני מתה.
ירון: נכון. אז…
דניאלה: אני לא מאמינה כמה זה קשה.
ירון: אבל, אבל במיוחד נהגי מוניות…
דניאלה: כן.
ירון: ואני, אני רוצה להשתמש דווקא בתיאור פיוטי שעלה בדעתי. הם, הם נניח שכבישי העיר היו כמין ערוצים של דלתא של נהר גדול. והבניינים היו כמו איים בתוך הנהר הזה…
דניאלה: כן…
ירון: אז הם היו מין פיראטים כאלה, שנעים ואורבים ללקוחות מזדמנים, מדי פעם עוגנים בנמלים שזה מוסכים, מסעדות שחוטפים בהם סנדוויץ' וכוס קפה, וממשיכים הלאה לנסות לתפוס את הנהג [כך במקור] הבא. והם אחר-כך עוגנים כדי לתקן את מפרשי הפח [דניאלה צוחקת] של המכוניות שלהם וכדומה.
דניאלה: אוקיי…
ירון: אז הדימוי הזה של נהג מונית למין פיראט כזה, עצמאי…
דניאלה: א-הא.
ירון: מאוד-מאוד מצא חן בעיניי.
דניאלה: אבל אתה מדבר על נהגי המוניות של טרום ה-"Gett".
ירון: נכון.
דניאלה: אז ראשית, בוא נדבר טיפה על המעבר בין הנהגי מוניות שאותם תיארת בתיאור הפיוטי היפה שלך, לבין ה… מה שמתחולל היום. ואני רוצה להזכיר פשוט, כי זה נראה לנו מאוד טבעי, אבל אני, שאני כבר זקנה, וגם אתה, אני זוכרת את החילופים המהירים בין תחנת המוניות לבין ה-"Gett Taxi". וזה לא היה מזמן…
ירון: נכון.
דניאלה: כאילו, הסתכלתי באינטרנט כדי לבדוק מתי זה היה. וזה בסך הכל קרה ב-2011.
ירון: כן.
דניאלה: 2011. כשעוד היה "קסטל" ו"שקם", ולאורך כל הנסיעה אנחנו שמענו…
ירון: את מזכירה את שמות תחנות המוניות בתל אביב.
דניאלה: כן, שאני…
ירון: כן.
דניאלה: שאני זוכרת, אני זוכרת שגם לחיפה יש תחנת מוניות עצומה, וירושלים יש לה את "רוממה".
ירון: נכון.
דניאלה: יש יש, היו כאלה…
ירון: נכון.
דניאלה: זה היו מפעלים [מצחקקת] שכולם ידעו מה הם, גם אם לא נסעת. ותוך כדי הנסיעה אנחנו שמענו שוב ושוב את המוקדנית צרודת הגרון שואלת "מי פנוי?"…
ירון: [צוחק] נכון.
דניאלה: זה, זה היה חלק מהפסקול.
ירון: נכון.
דניאלה: "מי פנוי באבן גבירול?" וכל שנייה… והיה את ה"קְחְחְחְחְ" הזה, את הרעש הזה של המכשיר.
ירון: הדיקטטורה…
דניאלה: ותוך שלוש…
ירון: הדיקטטורה של מנהל התחנה.
דניאלה: כן.
ירון: והמריבות של הנהגים…
דניאלה: כן.
ירון: …על תור, כן.
דניאלה: אבל אני רוצה להגיד יותר מזה, שתוך שלוש שנים זה נגמר. זה פשוט נגמר. ובעיניי זה, זה אחד מהזיכרונות על הפער הכי מכשיר… הכי מרשים בין טכנולוגיה עתידנית… כי איך מבוסס כל הדבר הזה של הגט טקסי? [בהתפעלות] זה לווינים שמתקשרים עם אפליקציה, ומוצגים בעזרת גרפיקה ואינטראקציה ו… זה דבר, זה, זה היה קדמת הטכנולוגיה כאילו הדבר הזה…
ירון: נכון.
דניאלה: לבין המשתמשים עצמם.
ירון: כן.
דניאלה: המשתמשים עצמם שלא שייכים בכלל לעולם הזה. בלי קורסים, אתה יודע, של משרד העבודה, איך עוברים מ… מהמכשיר הזה, אימצו את קדמת הטכנולוגיה והם עשו את זה [נוקשת באצבעות] ככה. והפער הזה הוא, הוא לא… הוא לא מפסיק להדהים אותי.
ירון: כן. ביישומון של "Gett", כאשר אתה מזעיק מונית ואומרים לך, 'אנחנו מחפשים בשבילך מכוניות…'
דניאלה: כן.
ירון: …'בשבילך במיוחד, אנחנו מתאמצים', כמובן עושה את זה אוטומט.
דניאלה: כן.
ירון: ו'עוד מעט אנחנו… תחכה עוד שתי דקות' וכמובן שזה אף פעם… תמיד יותר משתי דקות. ואז אומרים לך "מצאנו בשבילך נהג!".
דניאלה: כן.
ירון: לפני כמה ימים נגסתי בשזיף ונתקלתי בחרצן, שברתי את השן, והייתי צריך להגיע מייד לרופא שיניים שלי, והודיעו לי, "מיד מגיע". ואז התמהוני, הנהג הזה, התחביב שלו זה ביקור במועדוני סאדו-מאזו [דניאלה צוחקת]. אוקיי? ואני נכנסתי למונית וזה מאוד סיקרן אותי.
דניאלה: כן.
ירון: שאלתי אותו…
דניאלה: עם שוטים…
ירון: "מה, אתה באמת הולך למועדוני סאדו-מאזו?"
דניאלה: עם שוטים מאחור.
ירון: אז אמר לי: 'עם שוטים, ואני במיוחד אוהב לחשוף את הישבן שלי…'
דניאלה: אָה…
ירון: 'וכשאישה עם מגפיים גבוהים…'
דניאלה: אני אוהבת את האביזרים…
ירון: 'ומסיכה על הפנים, מצליפה לי בישבן החשוף'.
דניאלה: כן, כן.
ירון: עכשיו, כמובן זה בלוף מה שאני מספר לך…
דניאלה: אָה.
ירון: מעולם לא היה נהג כזה. ואני גם אסביר לך גם למה…
דניאלה: לא?
ירון: לא היה. אבל חשבתי שהשומעים שלנו [דניאלה צוחקת] יאהבו לשמוע את זה, כי חטאים מושכים לב הרבה יותר מאשר, למשל, תחביב כמו הליכה למגרשי כדורגל, או כמו שמצאתי, אני שאלתי אחר-כך את אנשי "Gett"…
דניאלה: כן.
ירון: …'מה, מהם התחביבים של נהגים?'
דניאלה: כן, אז מה, מה הם אמרו?
ירון: אז הם שלחו לי, שלחו לי רשימה עם… לא מעניין במיוחד.
דניאלה: למה, למה? תגיד…
ירון: אבל יש למשל, נגיד, אמן בזכוכית.
דניאלה: תגיד, מעניין אותי.
ירון: או נגן גיטרה.
דניאלה: אה, ביקשת את הדברים המיוחדים שכן…
ירון: כן, הם כנראה שלחו לי את ה… אבל מה מתברר?
דניאלה: גם מעניין אם מותר הכל, מעניין אותי אם המדיניות של החברה מאפשרת לנהג להגיד ש…
ירון: לא. לא, לא, לא.
דניאלה: שאלת אותם?
ירון: בטח. יש צנזורים שבודקים…
דניאלה: אוקיי.
ירון: הם ה… נהגי המוניות שרוצים להסתפח לשירות הזה כלקוחות…
דניאלה: כן, כן, כן.
ירון: הרי הם לקוחות, הנהגים האלה. הם לא עובדים בחברה.
דניאלה: כן.
ירון: החברה משרתת אותם, זה פלטפורמה שמסייעת להם.
דניאלה: ברור, ברור.
ירון: אז שם הם בוררים, ומבקשים אותם לשאול "מה התחביב שלך?". עכשיו, תחביב כזה לא קיים. מדוע? הם מצנזרים אותו. מדוע? מפני שהרעיון הוא לשפר את [בלעג] חווית המשתמש, מה שנקרא.
דניאלה: כשאנחנו המשתמשים.
ירון: אנחנו המשתמשים…
דניאלה: כן.
ירון: ושיהיה נוח לכולם.
דניאלה: אבל הם לא יודעים שרו… אבל הם לא יודעים שיש משתמשים כמוך, שאם אתה תראה אפליקציה שכתוב עליה [צוחקת] "התחביב שלי זה סאדו-מאזו", אתה תזמין אותו תמיד.
ירון: נכון.
דניאלה: אתה תבטל את כל השאר.
ירון: נכון. אבל זה, זה לא משרת את הקהל הרחב…
דניאלה: אז… כן.
ירון: והם מתעניינים בציבור רחב.
דניאלה: כן.
ירון: אז הציבור הרחב מתעניין מה מזג האוויר, איזה קבוצת כדורגל אתה אוהד…
דניאלה: קצת… בדרך כלל זה… נכון. בדרך כלל זה סרטים, אה… מסעדות, הם לפעמים אוהבים. כן.
ירון: נכון. אז הם טוענים…
דניאלה: אני זוכרת אחד שכתב "צפרות", זה נורא עניין אותי. אני רוצה להעיר שני דברים. אחד, כתוב… אחרי שכתוב מה התחביב, כתוב "אתה מוזמן לשאול אותו על כך".
ירון: [מצחקק] נכון.
דניאלה: [צוחקת] ועכשיו מי… קודם כל, מי הנהג המסכן…
ירון: כן.
דניאלה: שצריך לענות כל פעם, שבע פעמים ביום? מה זה אתה מוזמן לשאול אותו על כך? למה אתם מחייבים את הנהגים לענות על, על הדבר הזה?
ירון: נכון. המידע הזה, הידידותי כל-כך, בדבר תחביביו של הנהג…
דניאלה: כן…
ירון: קיימת [כך במקור] רק בישראל.
דניאלה: אָה.
ירון: רק בישראל.
דניאלה: מה, מה התחביב שלך?
ירון: כן, כי אני חשבתי מעניין מהם התחביבים של נהגים באמריקה.
דניאלה: כן.
ירון: אין, אין אינפורמציה. ברוסיה, אין אינפורמציה. אבל אנחנו מניחים שהם… במדינות אחרות, הנכונות לפטפוט סתמי פחות גדולה.
דניאלה: וגם, עוד משהו שנורא מגוחך בעיניי, זה החלטה כל-כך שרירותית, להחליט שבעצם חווית המשתמש היא מה התחביב, אוקיי? אני לא בטוחה שזה הדבר שהכי מעניין אותי לדעת על הנהג, אוקיי? זה לא מעניין אותי כנוסעת לדעת. יותר מעניין אותי לדעת, לא יודעת, איך קראו לחברה הראשונה שלו, אוקיי? איפה אתה גר? באיזה שעה אתה מעדיף להתרחץ? [מרימה את הקול] למה דווקא תחביב?
ירון: אז זה מה שאני שואל אותם.
דניאלה: למה דווקא תחביב?
ירון: זה מה שאני שואל אותם.
דניאלה: נו?
ירון: אני מרבה לנסוע במוניות, אז יש לי איזה תמונה, איזה פרופיל מקובץ כזה שבוודאי איננו מדגם מייצג. ויש לי תחושה שבקרב הנהגים אתה תמצא יותר אינדיבידואליסטים, שאולי מתקשים להסתדר בתוך ארגון כופת. אז…
דניאלה: כן. ובוא נגיד יחסית למקצוע שלא… הוא לא דורש שנות לימוד רבות, אז הם מרוויחים לא רע.
ירון: נכון.
דניאלה: הם מרוויחים קרוב ל-20 אלף שקל? יש לך…
ירון: בתמורה ל-12 שעות עבודה.
דניאלה: אוקיי. יש לך בת שהיא אממ… עובדת סוציאלית ב… בשירות האזרחי.
ירון: נכון. עם שני תארים אקדמאים גבוהים, כן.
דניאלה: עם שני תארים אקדמאים, שמרוויחה שליש.
ירון: נכון.
דניאלה: ככה שזה לא רק אינדיבידו… זה פשוט, זה פשוט די משתלם, זה עבודה די משתלמת ודי נוחה מבחינת החופש. לכן אגב, יש באמת המון נהגים, המון.
ירון: כמה?
דניאלה: אממ…
ירון: 23 אלף…
דניאלה: נכון, נכון.
ירון: …רשיונות של בעלות, של בעלות.
דניאלה: של… נכון, נכון, גם אני ראיתי את זה.
ירון: לא של נהיגה. אני מניח שנהגים יש אפילו יותר.
דניאלה: של רשיונות, של רשיונות.
ירון: אבל מדובר על רשיונות החזקה במונית, ויש הרבה מאוד נהגים שעובדים אצל נהגים אחרים בעלי מוניות…
דניאלה: כן.
ירון: אז ודאי יש עוד יותר.
דניאלה: אז אפרופו החתך שניסית לעשות, החתך הסוציולוגי, אחד הדברים שאותי הכי מפתיעים זה למה, לעזאזל, זה מקצוע גברי?
ירון: נו?
דניאלה: אין, אין בזה שום דבר גברי.
ירון: הפחד מאלימות.
דניאלה: לא… נשים נוהגות יותר טוב.
ירון: נכון.
דניאלה: נוהגות יותר טוב…
ירון: נכון.
דניאלה: סטטיסטית הם נוהגות יותר טוב. לא מדובר בעבודה פיזית, לא מדובר בעבודה פיזית. זו לא עבודה מסוכנת, היום זו לא עבודה מסוכנת.
ירון: זה לא נכון. זה עבודה מסוכנת. אם אתה עובד בלילה, במיוחד.
דניאלה: אבל, אבל רגע, שנייה. נשים יכולות… את יכולה לעבוד כמה שאת רוצה, זה הקטע במונית…
ירון: נכון.
דניאלה: את יכולה גם לעבוד חצי משמרת. את יכולה לעבוד ארבע שעות ביום. את יכולה לעבוד בבוקר. את יכולה להסיע…
ירון: לא, את לא יכו… אתה לא יכול לשלם את ההוצאות על המונית אם אתה עובד ארבע שעות…
דניאלה: אבל אתה יכול לעבוד…
ירון: אתה מוכרח לעבוד 10-12 שעות.
דניאלה: לא נכון, אני מכירה הרבה כאלה שעובדים אה…
ירון: פנסיונרים. שעובדים כעבודה נוספת.
דניאלה: חתיכה. שעובדים כעבודה נוספת במונית…
ירון: אתה לא יכול…
דניאלה: שאני, אני נסעתי עם אה… תיכף אנחנו נדבר על זה, גם על הנהגים הערבים שבבוקר הוא קבלן ובערב הוא נהג מונית. יש לו את שני הדברים האלה. הוא, הוא עובד.
ירון: נכון.
דניאלה: אבל רגע, זה לא, זה לא… תשמע. בארצות הברית זה עבודה ממש, עד כדי כך מסוכנת שיש להם במונית, יש להם ממש כלוב כזה. הם בתוך כלוב [ירון מהמהם]. בארץ זה לא עבודה מסוכנת. אין הרבה נהגי מוניות שנרצחו. בסדר? זו עבודה יכולה להיות לא נעימה, אתה מכניס זה, אין שום סיבה, אבא, אין שום סיבה שאם יש שופטות לא יהיה נהגות מוניות. עכשיו, אתה יודע מה אחוז, מה אחוז הנשים? מה אחוז הנשים? על מה אתה מתווכח?
ירון: אני מתווכח על כך ש…
דניאלה: ואם זה עבודה מסוכנת, אז למה זה יותר מסוכן לנשים?
ירון: מפני שנשים יותר נתונות לתקיפה, ויש להם פחות יכולת להתגונן.
דניאלה: זה לא נכון!
ירון: נהגים רבים מחזיקים אצל…
דניאלה: אתה יודע איזה…
ירון: אקדח, אקדח לצידם.
דניאלה: גם נשים יכולות…
ירון: גם אישה יכו… טוב, אז בסדר.
דניאלה: אבא, יש, יש גברים נכים זקנים…
ירון: אז רגע, נו, אז למה? [בכעס] אז את תגידי "הפטריארכיה", בסדר?
דניאלה: כן! ברור, ברור.
ירון: גמרנו עם זה. נו בסדר, הבנתי אותך.
דניאלה: אבל בכל זאת אני רוצה ל… קודם כל יכול להיות שאתה הבנת אותי, אבל אני לא בטוחה שהמאזינים והמאזינות הבינו אותי. אז זה ייקח טיפה יותר זמן. ראשית, אתה יודע איזה אחוז של נשים נהגות יש?
ירון: קטן מאוד.
דניאלה: 4 אחוז. בארצות הברית יש 20. בארצות הברית הרבה יותר מסוכן לנהוג.
ירון: [צועק] למה 20? למה לא 50? [דניאלה צוחקת] למה לא 55 אחוז…
דניאלה: נכון. למה אני רוצה להגיד את זה?
ירון: …בהתאם לשיעור שלהם באוכלוסייה?
דניאלה: אבא, למה אני רוצה רוצה להגיד את זה? כי בעיניי זאת דוגמה ממש מבהיקה בטיפשותה, איך מסורת גברית יכולה להיות עד כדי כך נטולת הגיון. זה כל מה שרציתי להגיד. אני חושבת שזה די מעניין.
ואחרי שאמרתי את זה, אני רוצה לדבר על… על ה… על הנהגי המוניות הערבים. למה? כי אני נסעתי לפני כמה ימים עם נהג מונית, שכשאתה מזמין אותו ב"גט טקסי", כתוב "אחמד". וכשאני… לא משנה, דיברתי איתו ושאלתי אותו איך זה להיות היום נהג מונית. אז הוא אמר שיש לפחות בין 10 ל-20 אחוז ביטולים ברגע שמזמינים. רואים "אחמד", עושים ביטול.
ירון: כן. כן, אני יודע ואני, אני חושב…
דניאלה: זה פשוט נורא…
ירון: שכמחצית ה… נהגי המוניות בתל אביב היום הם ערבים, ורובם המכריע באים מיישובים מרוחקים. הווה אומר בשעה 5 בבוקר הם יוצאים כדי להשתמט מהתנועה העמוסה, והם חוזרים, אני יודע? ב-8 בערב. וזה, זה חיי פרך. עכשיו כולם מהססים לפני שמדברים איתך, מפני שהם פוחדים שאתה תשמע את המבטא הערבי שלהם. ואחר-כך, היותר פיקחים אם אתה קושר איתם שיחה, הם רגישים מאוד למערכת היחסים שמתפתחת בינם לבין הנוסע. הם נתונים בחשש מתמיד.
דניאלה: נכון.
ירון: ואני מתאר לעצמי את מצבו של נהג מונית ערבי, בעיקר אם הוא צעיר, אגב, שמגיע לתל אביב לעבודה. יש לו צמרמורת בגב או בעורף כל הזמן שהוא יושב. וכשהוא פותח את הפה.
דניאלה: אז אני, אז אני, אני לא… לפני יומיים חזרנו… חזרתי מחו"ל. לקח אותנו נהג מונית ערבי. והוא סיפר לנו סיפור באמת מבעית, שהוא לקח לא מזמן זוג. מה שהוא אמר זה ש… אה… ברגע שנודע לנוסע שהוא נוסע עם נהג מונית ערבי, הוא אמר לו: "אתה יודע שאם אני לא הייתי במונית שלך, אני הייתי יורה בך".
[שתיקה]
ירון: [בקול שקט] ברצינות.
דניאלה: כן.
[שתיקה]
ירון: וואו.
דניאלה: זה מה שהוא אמר לו. "הייתי יורה בך בין העיניים", משהו כזה ממש זוועה.
ירון: מה, מה הוא עשה, הנהג?
דניאלה: אז הוא עצר את המונית ואמר לו: "רד ותן לי את התעודת זהות שלך", והוא באמת התקשר למשטרה. דרך אגב, הנהג מונית הזה, הוא היה מג"בניק, הוא שירת בצבא, הערבי. הוא היה מג"בניק, הוא שירת בצבא והוא עזב את המשטרה בעקבות ה… זה שאי-אפשר יותר לעבוד במשטרה.
ירון: כן.
דניאלה: לערבים קשה מאוד לעבוד היום במשטרה.
ירון: מה את אומרת? זה סיפור.
דניאלה: כן. זה היה סיפור נורא…
ירון: רגע, הוא נתן לו את התעודת זהות?? הוא לא נתן לו.
דניאלה: הוא, הוא איכשהו הצלי… איכשהו הצליח דרך החֲבֵרָה, משהו, הוא אמר, אני לא נוסע. תרדו פה, זה היה באמצע האיילון…
ירון: הוא התלונן עליו?
דניאלה: הוא התלונן עליו וכנראה עצרו אותו והייתה חקירה. אבל זה מקרה… כלום. זה במקרה היה לו את הקשרים, במקרה הוא הכיר מישהו מהמשטרה, כי הוא עצמו עבד במשטרה. זה תדבר עם הנכדות שלך, הם יצאו רועדות, כאילו, שיצאנו מהמונית הם יצאו רועדות מהסיפור הזה.
יש איזה נסיעה במונית שזכורה לך במיוחד?
ירון: יש אחת שחקוקה היטב בזיכרוני, זה היה ב-1970, הגעתי למינכן לקבל את פניו של אבא אבן שנסע לביקור רשמי. ופתאום הודיעו לי שמטוס של סוויסאייר התרסק מעל יער וינטרטור, כמה קילומטרים דרומית לציריך. ואני צריך להגיע לשם מייד לסקר את זה. שכרתי מונית משום שלא הייתה דרך אחרת להגיע, אירופה התכסתה שלגים עבים. והגיעה מונית מרצדס, נהג עצום מידות, בווארי, פתח לי את הדלת האחורית, הקיש בעקביו ואמר [בטון מצווה]: "הֶרְן!" - אדוני [דניאלה צוחקת]. ואני כבר נבהלתי. ואז נסענו 300 קילומטר בהרי האלפים, כמעט לא הייתה אף מכונית אחת שבאה מולנו. אני כל הזמן…
דניאלה: מה זה 4-5 שעות?
ירון: 4-5 שעות.
דניאלה: כן.
ירון: ואני כל הזמן חששתי שהוא יתפוס אותי בצווארון וישליך אותי לשלג ויירה בי ברקה ואני אשכב שם במעיל שחור - המעיל שלי - וזרזיף של דם ענוג ייזל מרקתי על פני השלג הלבן. [דניאלה מצחקקת] למה…
דניאלה: הוא היה צריך במקום עצמו של התאונה, שכבר במילא יש גופות, שם לרצוח אותך.
ירון: לא, אבל זה, הנסיעה הזאת, היא זאת שזכורה לי, בעיקר אפילו יותר מהטרגדיה.
דניאלה: א-הא. וכמובן שבניגוד אליך שאתה זוכר דברים היסטוריים, אז אני זוכרת נסיעה מאוד-מאוד קצרה עם נהג מונית, שהתרחשה אחרי שהגעתי מירושלים ומצאתי את ה… את החבר שהיה לי בזמנו, אה, עם אה, בחורה אחרת במיטה. ואני נבה…
ירון: אני זוכר את זה.
דניאלה: [מצחקקת] אתה זוכר את זה. רגע, רגע.
ירון: עד היום…
דניאלה: רגע, רגע, אבא, לא להתפרץ, לא להתפרץ.
ירון: הייתי פוגש אותו…
דניאלה: רגע, רגע…
ירון: כן.
דניאלה: לא להתפרץ. ואז ראיתי מה שראיתי, נכנסתי בלילה, מצאתי את החבר שלי עם עם בחורה שהכרתי שעבדה איתי באותו זמן. ונמלטתי משם בבכי נוראי, לא היה לי איך להגיע אליכם הביתה, כי בעיקרון גרתי אצלו, אז לקחתי מונית אליכם הביתה. ובדרך מיררתי כל-כך בבכי, שהתפתחה שיחה עם הנהג מונית. ואני אין לי, אין לי בדיוק חסמים. מיד סיפרתי לו הכל. הכל. מה קרה לי עכשיו. הוא עצר את ה… נהג מונית [צוחקת], הוא עצר את הנהג מונית [כך במקור] ליד המדרכה ופשוט ניחם אותי. הייתי בחורה שהרגע גילתה שהחבר שלה בוגד בה. הוא ניחם אותי מאוד-מאוד-מאוד. וה…
ירון: ואחר-כך ביקש את הכתובת ואת מספר הטלפון שלך?
דניאלה: לא, לא, ממש לא, הוא היה מקסים. הוא היה… הוא היה מקסים, הוא עצר את המונית, ניחם אותי. אבל איך הוא ניחם אותי? זה משפט שהולך איתי תמיד. אני זוכרת שבאחד היבבות אמרתי: [בקול מייבב] "אבל למה? למה?" אז הוא אמר לי את המשפט שהולך איתי תמיד, הוא אמר: "אין מה לעשות, חמודה, אצל גברים זה כימי" [ירון פורץ בצחוק]. אצל גברים זה כימי. זהו.
ירון: [עדיין צוחק] כך הוא…
דניאלה: זהו, ומאז זה משהו כזה, זה משפט שמלווה אותי כל החיים, הנסיעה הזאת.
ירון: כן. [ממשיך לצחוק]
דניאלה: אז אתם יכולים לבחור, מאזינים, או סיפור היסטורי, אבא אבן-גרמניה-מטוס שהתרסק, או בגידה.
ירון: אני לא יודע מה לומר לך, כיוון שאת הבת שלי ואת הגבר הזה שבגד בך…
דניאלה: [מצחקקת] לא, אבא, אין צורך.
ירון: לא, לא, אני לא אשכח לו…
דניאלה: הוא חמוד. הוא חמוד!
ירון: לאאא, הוא לא חמוד. הוא נבלה!
דניאלה: רגע, אבא, אין לך זכות.
ירון: טוב, אוקיי.
דניאלה: תקשיב, תלוי מי מדבר, אתה מבין? לך אין זכות.
ירון: טוב. אוקיי.
דניאלה: הבנת? נשללה ממך הזכות לדבר על בגידות.
ירון: שתקתי.
דניאלה: אבא, רגע, אם אתה היית צריך לבחור תחביב, היית נהג מונית והיית צריך לבחור תחביב. מה, מה היית כותב? "תחביב שלי"… "תחביב של הנהג שלך הוא…"?
ירון: לצרכים תעמולתיים-מסחריים…
דניאלה: כן.
ירון: או את האמת?
דניאלה: את האמת. את האמת שעוברת את הצנזורה הצבאית.
ירון: ספרים.
דניאלה: נכון. מה אני הייתי אומרת? [שתיקה] אה… חיות אולי, לא?
ירון: כן.
דניאלה: בעלי חיים.
ירון: אני חושב, כן.
דניאלה: כן.
ירון: ואוכל צמחוני.
דניאלה: טבעונות.
ירון: טבעונות.
דניאלה: אבא, אתה לא יכול להתבלבל בין טבעונות לצמחונות.
ירון: כן.
דניאלה: בסדר, טוב.
ונסיים בשיר "הייקו" קטן והגותי מאוד, שנכתב אחרי שאוהדי מכבי תל אביב שרפו לשמעון גרשון [צוחקת], בלם הפועל, את האוטו לפני הדרבי בשנת 2001. בסדר?
ירון: לא, אפשר אפשר לקרוא אותו ב… אפשר לק…
דניאלה: רגע, הם, הם נורא כעסו עליו בגלל שבעצם הוא גדל במכבי.
ירון: כן כן, ברור.
דניאלה: ו… כן, וזאת הייתה בגידה נורא-נורא גדולה.
אממ… אנחנו רק ניפרד מהעורכת שלנו, מאיה קוסובר, מעורך הסאונד והמיקס, אסף רפפורט, ומכם המאזינות והמאזינים שהייתם איתנו. תודה. ניפגש שבוע הבא.
אבא, בבקשה.
[מוזיקת סיום]
ירון: [מקריא בשקט ובמתינות]
"גרשון [במלרע] סע במונית
כי החוליגנים שרפו לך
את המכונית".
[ביפ]
אבל אפשר לקרוא גם אחרת.
[שר]
'גרשון [במלעיל] סע במונית
כי החוליגנים
שרפו לך
את המכוני-אי-אי-אי-אי-אי-אית'.
[מוזיקת סיום]
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments