אבא תרחם - קעקועים
- איריס הררי
- Sep 14
- 15 min read
"מראה מפת ארץ ישראל בתקופת התנ"ך, המשורטטת בחובבנות על גבו של תינוקי, העביר בי צמרמורת של עדנה" (אורלי קסטל בלום). למה ירון לא מצליח להתרגל לתופעת ההתקעקעות ואיך ההסתייגות שלו קשורה לזיכרון השואה ולמסורת היהודית. ״בסדר״ מבקשת דניאלה, ״אבל בכל זאת אתה מתבקש למחול על קעקוע אחד, השייך לאדם אחד, שהוא לכל הדעות הקעקוע המוצדק בעולם״. שיחה של שני בומרים על התופעה החברתית הרווחת.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 28/07/2025.
[חסות]
קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
[מוזיקת פתיחה]
ירון: [מקריא]
'לקחתי סכין והתחלתי לחתוך פה ושם. שרטטתי לו על הגב את מפת ארץ ישראל בתקופת התנ"ך, כפי שזכרתי אותה, וסימנתי את כל הערים האלו של הפלשתים, כמו גת ואשקלון, וציירתי בלב את הכינרת, ואת הירדן הנשפך לים-המוות שמתאדה נון-סטופ.
טיפות דם זעירות החלו להיקוות בערוצי הנחלים החרותים לרוחב הארץ. מראה מפת ארץ ישראל בתקופת התנ"ך, המשורטטת בחובבנות על גבו של תינוקי, העביר בי צמרמורת של עדנה. סוף סוף הרגשתי שאני חותכת בבשר החי. תינוקי ילל מכאב - אך אני בשלי. כשסיימתי לסמן עליו את כל הנקודות שמשכה השכלתי הזנוחה מן המגרות הבקושי נפתחות של המוח, שבתי להיות מה שאני: רופאה. וחיטאתי וחבשתי, והיכן שנחוץ תפרתי. התבוננתי בגב החתוך: זאת הייתה מפת ארץ ישראל, לא היה אפשר לטעות בכך.'
[צליל מעבר]
דניאלה: אמא מקעקעת על גבו של בנה את מפת ארץ ישראל, באחד מקטעי הפרוזה הגדולים של הספרות הישראלית, היא כמובן הרופאה דולי, הגיבורה של אורלי קסטל-בלום. זו גיבורה שמאמצת תינוק [מצחקקת] ומקדישה את עצמה לטיפול רפואי בלתי פוסק בו, דרך ביצוע ניתוחים מיותרים, הרעלתו והדבקתו לגבה. הקעקוע של ארץ ישראל הוא אמנם רק אחד מהאמצעים, שבהם היא מנסה לגונן עליו, אבל הוא בעצם הנושא של הפרק שלנו.
הֵיי אבא.
ירון: שלום לך.
דניאלה: אז אנחנו היום נדבר על קעקועים, בסדר?
ירון: בסדר גמור.
דניאלה: אתה רוצה לספר לנו, למאזינים ולמאזינות, איזה קעקועים יש לך?
ירון: אין לי קעקועים [דניאלה צוחקת], אבל את מקומם של הק… הקעקועים שאינם, ממלאים קמטים, נהרות של בשר מיותר, שנשפכים.
דניאלה: [צוחקת] או צלקות של ניתוחים.
ירון: או צלקות של ניתוחים, כן. יש לי אחד - מהאשכים עד הנחיריים. למשל…
דניאלה: באמת?
ירון: כן, דרך, דרך הבטן.
דניאלה: אָהה.
ירון: זה הניתוח האחרון שעברתי.
דניאלה: אָהה.
ירון: ומאוד בולט ומאוד יפה.
דניאלה: אתה לא רוצה לצייר עליו נחש ארוך מלמעלה עד למטה?
ירון: לא, אני רוצה לצייר עליו את הבתולה מרי. [צוחקים]
דניאלה: אוקיי. תגיד אבא, לי יש קעקועים לדעתך?
ירון: לא.
דניאלה: לנכדים שלך?
ירון: כן.
דניאלה: למי מהם?
ירון: אני ראיתי אתמול.
דניאלה: למי?
ירון: כי הנכד של ה… נכדי הבכור…
דניאלה: כן.
ירון: …בנך הבכור, שאל אותי על מה נשוחח. אמרתי שאחד הרעיונות זה קעקועים.
דניאלה: כן.
ירון: והוא שאל אותי, "אתה יודע אם… שלי יש קעקוע?"
דניאלה: כן.
ירון: והוא חשף את הקעקוע שלו.
דניאלה: אה-הא.
ירון: עכשיו, על המפשעה שלו, מאוד קרוב למקום שהזכרתי מקודם…
דניאלה: [צוחקת] כן.
ירון: …יש קעקוע של "חמודי".
דניאלה: נכון.
ירון: הציור שאת ציירת, וזה הוא.
דניאלה: עכשיו תקשיב אבא, אתה יודע שאני נגד קעקועים גם, אני לא אוהבת את זה ואני לא מבינה למה צריכים להתקעקע, אנחנו תכף נדבר על זה, אבל לדעתי זה הקעקוע המוצדק היחיד בעולם. [צוחקת]
ירון: נכון. נכון, כי יש בו הומור…
דניאלה: יש בו הומור.
ירון: והוא אומר "זה אני".
דניאלה: והוא אומר "זה אני", והוא צודק.
ירון: "זה אני", כן.
דניאלה: והוא צודק. אז לכן כשמיכאל אמר לי שהוא רוצה לעשות קעקוע של "חמודי", אז אמרתי, "למה לך?" ובלב אמרתי, [צועקת] "כן! תעשה! מצוין!" [ירון צוחק]
ירון: כן. אבל לך אין, נכון?
דניאלה: לי אין, לא.
ירון: אוקיי. למה?
דניאלה: אבל דור אחד מתחתיי, זאת אומרת אני ממש מרגישה… דור אחד מתחתיי, נגיד למאיה, אני לא אתפלא אם יש.
ירון: למאיה שלנו? העורכת?
דניאלה: כן.
ירון: נכון, יש לה.
דניאלה: הנה, היא מראה.
ירון: יש לה, יש לה קעקוע על הזרוע של…
דניאלה: של רדיו.
ירון: רדיו!
דניאלה: כן. זה, אני בדיוק בעשור, אני עשור מעל - אם יש לי חברות בנות 40 לכולן יש כבר קעקוע.
ירון: כן.
דניאלה: לי אין.
ירון: כן. עכשיו זה, זה מעניין, אני לא ידעתי, לא לא הבחנתי בקעקוע על זרועה של מאיה. מה היא אומרת, בעצם? היא מ…
דניאלה: היא אומרת שהיא רדיו…
ירון: היא, היא מודיעה, היא מודיעה על זהותה המקצועית…
דניאלה: נכון.
ירון: בסך הכל על מומחיותה. עכשיו א…
דניאלה: נכון. זה במקום כרטיס ביקור, זה יפה.
ירון: נכון. אבל למה היא זקוקה לכרטיס ביקור על הזרוע שלה? יש כרטיס ביקור בארנק. זה, זה, נניח שהיא תמיר את מקצועה, או תעשיר את עיסוקיה המקצועיים, האם היא תחקוק על גבה או על ישבנה…
דניאלה: מאיה צריכה לדעתי לענות.
ירון: למה?
מאיה: אני פשוט חושבת שזה יפה, זה קישוט, זה עוד תכשיט. גם ככה אנחנו מתכלים, אז מה זה משנה מה יהיה עלינו?
ירון: אוקיי. תכשיט. אז בשעתו ראיתי בצילום השער של השבועון "לאישה"…
דניאלה: כן.
ירון: צילום יפה של גלית גוטמן. זה היה לפני כ-15 או 20 שנה. ולהפתעתי, מתחת לגומי של הביקיני שלה…
דניאלה: כן.
ירון: צץ איזה שדון [דניאלה מהמהמת], או איזה סוס, איזה פגסוס כזה, אינני זוכר. ושאלתי את עצמי, למה…
דניאלה: בטח סוס ים, זה מאוד…
ירון: סוס ים, נדמה לי.
דניאלה: אוקיי.
ירון: אז שאלתי את עצמי, למה אישה נאה כל-כך זקוקה לקישוט כזה?
דניאלה: כן.
ירון: קישוט די תפל.
דניאלה: כן.
ירון: ולמה היא מציבה אותו במצב של - חציו מוסתר וחציו גלוי.
דניאלה: אה-הא.
ירון: כלומר…
דניאלה: "כיסוי וגילוי בלשון" זה כולם… כולה…
ירון: כיסוי וגילוי בלשון…
דניאלה: כן.
ירון: או כיסוי וגילוי בגוף.
דניאלה: כן, כן.
ירון: זאת אומרת, היא רומזת לנו, "אם תסירו את הביקיני הזה, אתם תראו אוצרות גנוזים שיש לי עוד על הגוף", או משהו כזה. זה רמז שאומר, כדאי לכם לשאול את עצמכם מה מסתתר שם מעבר לקו התחתונים. כן?
דניאלה: אוקיי.
ירון: ואז אני שאלתי את עצמי, וגם בדקתי את העניין…
דניאלה: שאלת את עצמך ומה ענית?
ירון: עניתי רק לאחר עיון בספרים רבים…
דניאלה: [מצחקקת] כן.
ירון: מה מקורו של הקעקוע ואיזה תפקיד הוא ממלא בחיי התרבות. ואין להכחיש, שזה אחד הגילויים הוויזואליים, הבולטים ביותר והמעניינים ביותר שקיימים בתרבות המודרנית.
דניאלה: אבא, אות קין - למה בתרבות המודֶר… אות קין זה אולי הקעקוע הראשון בתרבות המערבית.
ירון: נכון.
דניאלה: על המצח.
ירון: את צודקת, נכון.
דניאלה: כן, מה זאת אומרת? כל התרבויות השתמשו בקעקועים.
ירון: נכון.
דניאלה: אוקיי.
ירון: נכון. כל התרבויות, נכון. ובאמת יש לנו אנשים - מומיות ואנשים קפואים בשלג, מזה 4,000 שנה באלפים, נדמה לי, המומיה או האיש הקפוא העתיק ביותר שהתגלה באירופה, שאפילו על עורו חקוק קעקוע. אבל השאלה עדיין בתוקף: איזה תפקיד זה ממלא בתרבות? אז מניחים שזה ראשית כל, השבָּעה נגד שדים, איזשהי אופן של הגנה. אחר-כך זה הזדהות שבטית, ואחר-כך זה הטלת אימה. כלומר, אנחנו יודעים על נשים הם בהריון, בן האינקה, [כך במקור] שמציירים ציפורים מפחידים על כרסם, כדי להרתיע את השדים, לבל יפגעו בעובר בטנם. יש שבטים כמובן, מרגרט מיד ואחרים, ראשוני האנתרופולוגים הרציניים, שחקרו את השבטים האלה. זה אצלם זהות שבטית - "זה אני. אני שייך למשפחה הזאת, לשבט הזה, ואני מאוד מבהיל".
דניאלה: נכון.
ירון: אחר-כך יש גם הזדהות עם חיות שמייצגות את השבט. כלומר, יצורים טוטַמיים [כך במקור] כאלה. אני, אני זה הוא, אני זה האריה, אני זה הנמר, אני זה השד וכדומה. אבל הדבר המעניין הוא, שבתרבות המערבית, יסודה של התרבות המערבית, זה… התרבות הנוצרית-יהודית…
דניאלה: אבל אני…
ירון: …פוסלת את הקעקוע, וזה מה שמעניין. התרבות היוונית, שממנה אנחנו מושפעים, עליה נוסדה, נוצקה, התרבות האירופית, מקדשת את גוף האדם הנאה, כפי שאלוהים בראו, ופוסלת את זה.
דניאלה: יש איסור בהלכה. יהדות באמת אוסרת על קעקועים. קעקוע נאסר במפורש בתורה. הפסוק הרלוונטי נמצא ב"ויקרא", אני חושבת. נאמר במפורש "וכתובת קעקע לא תתנו בכם, אני אדוני". הדבר הכי מצחיק, אבא, שמכיוון שאני רואה את "האח הגדול", אתה יודע שאני… אפרופו התוכנית הקודמת שלנו, אז אתה רואה כל מיני דיירים שמקועקעים על הזרוע ועל זה הם מלפפים את ה… את התפילין [ירון צוחק]. זה, פשוט כאן יש איזה מין דרקון גדול, אריה, כן? [צוחקת קלות] ועל זה…
ירון: התפילין.
דניאלה: בדיוק, ועל זה מגלגלים את הרצועות התפילין.
ירון: אני יודע שהמסורת היהודית פסלה את זה לחלוטין, מפני שגוף האדם הוא גוף מושלם, הוא צלם אלוהים. איך אתה יכול לחקוק על משהו, לתקן את צלם… אף על פי שהיא עשתה את זה בצורה אחרת: ברית מילה. שברית מילה זה סוג של קעקוע, בסופו של דבר. וגם…
דניאלה: פגיעה עצמית, כן.
ירון: זה פגיעה עצמית שמטרה [כך במקור] להקריב חלק מגופך לשֵׁד הגדול או לאלוהים. במקום להקריב את עצמך כולך, אתה מקריב חלק מגוף התינוק כדי שלא ייפגע התינוק. כלומר, זאת התיאוריה. כמובן, יהודים מסורתיים ודתיים יפסלו לחלוטין את התיאוריה הזאת, אבל זה מה שאומרים אנתרופולוגים בדרך כלל. אבל הדבר המעניין הוא, איך זה הופיע פתאום שוב בתרבות המערבית? כי רק אליה אני מתייחס. נכון, בתרבויות פולינזיות וכדומה זה היה מאוד מקובל.
דניאלה: באפריקה, ב… כן, ברור.
ירון: אז זה התחיל עם המאה…
דניאלה: הניכוס מחדש. אתה שואל את עצמך, איך, איך ניכסנו מחדש את הדבר הקדום הזה והפכנו אותו למה שהוא היום.
ירון: כן, רק צריך לנקד שם ב…
דניאלה: נִכּוּס?
ירון: אותיות בג"ד כפ"ת, ב… נִכּוּס…
דניאלה: נִכּוּס?
ירון: כן. [בלעג קל] זה לא אכפת לך, נכון? א… נִכּוּס, כן, [ממלמל] אנחנו כן… זה. לא אכפת לך, אבל אני כזה, מה אני יכול לעשות? לאחרים אני לא אעיר, אבל לבת שלי?
דניאלה: וואי.
ירון: שהיא תעשה ניכוס…
דניאלה: וואאאו.
ירון: אבל א… [צוחק]
דניאלה: כן.
ירון: אז איפה אנחנו עומדים? אנחנו עומדים, תראי, עם המסעות לדרום מזרח אסיה, ג'יימס קוק וכדומה, מגלן וכדומה, הפורטוגלים, הספרדים, האנגלים, המעצמות הימיות, ההולנדים התחילו להתרשם… הביאו מלחים, בראש וראשונה, התחילו ל… מהתרבויות האקזוטיות האלה, שאליהם [כך במקור] הם גילו, והם הביאו את זה במאה ה-16, במאה ה-17, זה מתחיל ראשית כל בנמלים. מי מתקעקע? ספנים, אחר-כך זונות, אחר-כך עבריינים פליליים וכדומה, ואז זה מגיע לחברה הגבוהה, הלורדים הבריטים, הסוטים, כולם כמובן. אז הם מקעקעים את גופם בסתר וחושפים אותם רק לעיני הזונות שאותם הם א… איתם הם שוכבים, וכדומה…
דניאלה: כן.
ירון: כדי להיות יותר מעניינים וכדומה. אבל זה משתהה מאוד. מתי זה מתפרץ? מתי זה מתפרץ בארץ? בהשפעת התרבות האמריקאית, כמובן. אבל אני אומר, הפיצוץ הגדול מתחיל מילדי הפרחים, שנות ה-60, ה-50-60 וכדומה, ואצל מלחים.
דניאלה: האם מישהו מבני דורך, מחבריך, מקועקע? יש לו קעקוע?
ירון: אף א…
דניאלה: אתה מכיר? אתה מכיר?
ירון: איש מהם. איש מהם. רק באמת כאלה שיצאו מוקדם מאוד אחרי הצבא למסעות רחוקים והביאו את זה משם, אבל לי אין חברים כאלה. החברים שלי כולם מיושבים בדעתם, את יודעת את זה…
דניאלה: [צוחקת] זה לא פשוט…
ירון: ולכולם גם, כולם כמעט מריחים את העשבים מלמטה, את יודעת, הם לא קיימים יותר.
דניאלה: לא, אבל בסדר, מעניין אותי אם הכרת בכלל…
ירון: אז עכשיו הם ודאי לא מקועקעים.
דניאלה: אתה בעצם ראית את המהפכת הקעקועים.
ירון: ממש ככה.
דניאלה: אוקיי.
ירון: ממש ככה!
דניאלה: כן.
ירון: ואני הייתי די מופתע. אבל אני מוכרח לספר לך סיפור יפה…
דניאלה: כן.
ירון: מתי ראיתי את הקעקוע הראשון על בשרו של אדם - זה לפני שראיתי את הקעקועים על בשרם של ה… יוצאי השואה. הקעקוע הראשון שראיתי היה על זרועו של חבר של הוריי, שמו היה ירמיהו הלפרין. [כך במקור]
דניאלה: זאת אומרת, גדול ממך, מישהו מבוגר ממך.
ירון: בגיל של הוריי.
דניאלה: אוקיי.
ירון: בן… בני גילם של הוריי. ירמיהו הלפרין זה, הלך תמיד בבגדים צחורים לבנים של ספן, עם כובע של קברניטים כזה. למה? כי הוא הוכשר בבית-ספר ימי של האנגלים עוד בשנות ה-30, ואחר-כך פתח בית-ספר ימי לאנשי אצ"ל בצ'יוויטווקיה, ליד רומא. זה היה האיש. הקעקוע…
דניאלה: איפה היה הקעקוע?
ירון: הקעקוע היה על הזרוע…
דניאלה: על הזרוע.
ירון: זה היה עוגן קטן.
דניאלה: [בלעג] עוווגן. כן.
ירון: עכשיו העוגן הזה…
דניאלה: עוווגן.
ירון: פשוט שיגע אותי כי הוא ידע לעשות שריר ולהקפיץ את העוגן.
דניאלה: אוקיי.
ירון: וחוץ מזה, ביקשתי אותו לספר לי סיפורי ימאים. הייתי ילד בן 8, 9, 7 והוא סיפר לי סיפורים - אגדה. הוא היה קצין בתקופת מלחמת העולם השנייה על ספינה נורווגית, משום מה.
דניאלה: ולמה הוא קיעקע עוגן?
ירון: מפני שזה היה מקובל אצל הספנים הבריטים!
דניאלה: אוקיי.
ירון: בעיקר בתקופת מלחמת העולם השנייה, על ספנים מקצועיים.
דניאלה: אוקיי.
ירון: אבל הוא סיפר לי, שבפולינזיה הוא גילה שבט של פראים דוברי עברית, מצאצאי עשרת השבטים. עכשיו, כל מיני סיפורים. הוא היה האיש הראשון שלקח אותי לאילת, למשל. הוא היה מנהל המוזיאון הימי של אילת. מה היה המוזיאון הימי של אילת בשנות ה-50 המוקדמות? בצריף, הוא אגר כמות עצומה של אלמוגים, [דניאלה צוחקת] שהוא כרת מה… ריף האלמוגים באילת. כי אז…
דניאלה: אוי ואבוי לי. אוי ואבוי לי.
ירון: אז הוא היה, זה היה…
דניאלה: טוב שלא לווייתנים.
ירון: הוא היה איש רומנטי מאוד…
דניאלה: אז זה הקעקוע הראשון?
ירון: ואמא שלי כנראה הייתה מאוהבת בו.
דניאלה: אה, וואו. היא לא קיעקעה אחר-כך בעצמה א… [צוחקת] עוגן?
ירון: אמא שלי הייתה בתו של רב, וחס וחלילה. והיא הייתה רציונליסטית, סוציאליסטית. אנחנו לא מקעקעים. אנחנו לא מקעקעים.
דניאלה: אוקיי. אבא, בוא נדבר קצת רגשית. מה זה עושה לך כשאתה רואה אנשים מקועקעים?
ירון: כמו אל הרבה מאוד חוויות שהם זרות לבני דורי, ומתוך הכרה ביחסיות עמדותיי…
דניאלה: כן.
ירון: אז אני, בהתחלה אני משלים איתם…
דניאלה: כן.
ירון: מתוך ענווה, שאנשים אחרים, בני דור אחר, יתנהגו אחרת, תרבות אחרת. אני לא יכול לשפוט אותם וכדומה, ועד היום אני שונא את זה. האמת היא…
דניאלה: אתה שונא את זה.
ירון: גם כיהודי. איך זה יהודים בני דורנו או בני דורכם מקעקעים את גופם, כשיש פה, מסתובבים אנשים עם מספרים כחולים על הידיים? זה לא עושה לכם שום… מיספור אנשים או סימונם, כבני בקר שהולכים בקוראלס? או כמו…
דניאלה: דרך אגב, אחת מהתנועות… זה מצחיק שאתה מזכיר את זה, כי אחת התנועות של זכויות בעלי חיים, נקראת על כך… על שם של קעקוע של פרה, לגמרי… לא זוכרת אם זה נקרא 404 או 204.
ירון: נכון, נכון.
דניאלה: זה פשוט בגלל שזה מה שמקעקעים על הגוף שלהם.
ירון: נכון, נכון. אני הייתי רועה צאן, כידוע לך.
דניאלה: כן.
ירון: אותו דבר, יש להם באוזניים או זה…
דניאלה: יש להם…
ירון: איך אנשים עושים את זה לעצמם? עכשיו בהתחלה זה להפגין איזה מרדות, ואחר-כך זה להפגין איזה זהות…
דניאלה: ואז זה הופך להיות להיות הדבר הכי קונפורמיסטי שיש, בגלל שחצי מהצעירים, סטטיסטית, מקועקעים.
ירון: נכון, ויש אנשים שעושים את הגוף שלהם למוזיאון. ואחר-כך הם אומרים לי, [בטון סרקסטי] "לרגל מאורע מסוים שקרה לי…"
דניאלה: כן.
ירון: …"רציתי להיזכר בו, או לחקוק אותו בגופי." [בכעס] אין לכם זיכרון כבר, כבר? צריך לח… [דניאלה צוחקת] להזכיר לגופך, על התחת שלך שם…
דניאלה: אבא, אפרופו השביעי באוקטובר, אתה יודע שיש המון אנשים שמסתובבים עם קעקוע של התאריך של השביעי באוקטובר.
ירון: למה? אני לא מבין! אתם לא זוכרים אותו?
דניאלה: אני, אני אוהבת את זה.
ירון: למה זה?
דניאלה: אני אוהבת את זה.
ירון: טוב.
דניאלה: אני אוהבת את זה. אני אגיד לך מה לי קשה עם קעקועים. זה לא הקעקועים, יש לי… להפך, יש לי שמחה, בכל פעם שמישהו פורע את הנורמטיביוּת, אני תמיד, יש לי איזה זיק של…
ירון: [מרים קול] זה פריעת הנורמטיביות?
דניאלה: לא היום. היום…
ירון: היום לא נורמטיבי זה… להפך.
דניאלה: בסדר, אבל…
ירון: כן.
דניאלה: בסדר, אבל ההתחלה של זה, יש בזה משהו, אני לא מתייחסת כל-כך ברצינות לגוף שלי. אני, זה בסדר גמור לקעקע. אולי להפך, אולי להפך, אולי זה יהודי לקעקע אחרי השואה, אני לא יודעת. אבל מה שאני רוצה להגיד זה, הקלות הבלתי נסבלת שבה אנשים מקשקשים על עצמם שטויות. זה מה שמעצבן אותי. [ירון צוחק] אתה רוצה לקעקע? סבבה. קח את זה ברצינות, תעשה מחקר, תבין מה אתה רוצה להגיד…
ירון: כן.
דניאלה: תשקול, תסתכל על הרבה קעקועים, תבחר, אבל תעשה את זה ברצינות.
ירון: טוב…
דניאלה: ראבק, אני אומרת זה הגוף שלכם, אני לא מבינה את החפיפיות הזו. בן-אדם קם ומחליט סתם, סתם, שבא לו לצייר על הירך קנקן לימונדה. [ירון צוחק] אוקיי? [מרימה קול] מה? מה? מה? או על העורף איזה משפט משיר של שלמה ארצי.
ירון: מה את… אולי את לא ב…
דניאלה: ותוך שעה הוא עושה את זה!
ירון: כן.
דניאלה: למה? למה? מה הקשר שלך ללימונדה? [צועקת] תסביר! תן, תן… הפַרְשָׁ… זה המשפט הכי טוב של שלמה ארצי שמצאת?
ירון: אבל אם הוא יגיד…
דניאלה: אם כבר משפטים, אז תיקח משהו מהת… תיקח משהו מהתרבות שלך. "ואהבת לרעך כמוך" תקעקע.
ירון: ואם הוא יגיד לך שהלימונדה…
דניאלה: מה אכפת לי "גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת"? אתה השתגעת?
ירון: אבל אם הלימונדה היא, יש לה משמעות בשבילו?
דניאלה: סבבה. אז אני בעד.
ירון: כי נניח הגיח מהמדבר, צמא, לשונו נָשְׁתָה [כך במקור] בצמא…
דניאלה: כן.
ירון: ומישהו הגיש לו…
דניאלה: אם הלי…
ירון: איזה נערה יפה הגישה לו לימונדה…
דניאלה: אז אני אומרת ככה, אז אתה רואה? אני, אני קצת… אני עדיין ביקורתית, אבל הביקורת שלי זה על היעדר הרצינות שבה זה נעשה. אני רוצה…
ירון: ברור.
דניאלה: שאנשים ישקיעו ב… [צוחקת] קעקועים שלהם קצת, קצת יותר. וחוץ מזה, חוץ מזה, תמיד אני אומרת לעצמי, שאם לא תהיה לי פרנסה, אוקיי? ויפטרו אותי מהעיתון ולא תהיה לי עבודה, אני תמיד אוכל לעבוד בתור מקעקעת. אז אני, יש לי איזה מין סימפטיה לתחום הזה, כי אני מתכננת - בתור מאיירת - אני חושבת שהייתי יכולה להיות מקעקעת די טובה. נכון?
ירון: בהחלט. בהחלט.
דניאלה: אז אני, אז א… תמשיכו.
ירון: אני רוצה לספר לכם, אבל, על שני מקרים של קעקועים שזעזעו אותי ממש.
דניאלה: אוקיי.
ירון: הראשונה היא, כשהגיעה העלייה הגדולה מאתיופיה. נערות רבות, נשים, גיליתי שהם, הם… מקועקעות במצחם, בפניהם, כתובות קעקע וביניהם גם צלב.
דניאלה: אוקיי.
ירון: וזה החריד אותי. אני הרי לא יהודי דתי וצלב לא מבהיל אותי, אבל על בשרו של יהודי, לראות צלב, זה, עובדה היא שזה, אני… זה עצר את נשמתי פשוט. ואני קיוויתי שימחקו את זה בעזרת לייזר מייד, מייד, כי הבנתי מה המשמעות החברתית של זה. מסתבר שזה כנראה תכשיט גם אצל יהודים, אגב, שלא שעו לאיסור, ל… היהודי, לחקוק כתובת קעקע על בשרך.
דניאלה: או רצון להיטמע בסביבה.
ירון: או רצון להיטמע או שלא הבינו בדיוק מה המשמעות, אינני יודע…
דניאלה: אוקיי.
ירון: …מה הסיבה המדויקת, אבל זה היה דבר נורא. ודבר שני, שנים רבות קודם לכן, הייתי סמל משמעת במחנה של חיל חינוך. ו… בשנת 1958, משהו כזה. והגיעו לשם עולים מאתיופיה [כך במקור] - זה הייתה "עליית גומולקה", הגיעו עולים מפולין. רבים מאוד, וביניהם נערים ונערות שלא ידעו עברית ושלחו אותם לשם ללמוד עברית. רובם היו דווקא משכבת האינטליגנציה הפולנית-יהודית, אבל היו גם כאלה, שכנראה בגלל מאורעות השואה נקלעו לחבורות של פשע וכדומה. והייתה נערה אחת יפה, שגופה היה מקועקע בהוראות שימוש.
[שתיקה]
דניאלה: היא קעקעה, או שקעקעו עליה?
ירון: קעקעו עליה, כנראה מרצונם או באונס. אני יודע? הייתה כנראה שייכת או זונה, כנראה, או אישה בזנות, כמו שאומרים היום.
דניאלה: רגע, אבל איפה ראית אותה? איפה ראית? איפה פגשת אותה?
ירון: במחנה "מרכוס" בחיפה.
דניאלה: אוקיי.
ירון: ו… והיא הייתה, כל גופה היה מכוסה בהוראות שימוש, תכניסו מפה, תמששו שם [דניאלה מהמהמת] וזה. אפשר להכ… אני לא רוצה…
דניאלה: הוראות… כמו הוראות בלנדר.
ירון: אני לא רוצה, את לא רוצה להמשיך עם זה.
דניאלה: כן.
ירון: כי במשך שנים הנערה הזאת…
דניאלה: התמונה הזאת?
ירון: התמונה הזאת של הנערה הזאת, הקורבן, רדפה אותי. ואני בטוח שהיא הסירה את זה ו… אני מקווה מאוד. היא, היא בוודאי קצת יותר צעירה ממני, אבל לא הרבה…
דניאלה: אוקיי.
ירון: אולי בחמש-שש שנים. אז היא אישה מבוגרת היום ואני מקווה שהיא אישה אחרת, או הסירה מעל גופה את החרפה הנוראה הזאת. [בטון מזועזע] אבל זה שנים, שנים, זכרתי את התמונה הזאת.
דניאלה: כן. זה חרפה תרבותית, היא לא שלה. כן?
ירון: נכון.
דניאלה: זה נורא. אני חושבת על הפעמים שבתור ילדה ראיתי את המספרים על הא…
ירון: על הזרועות.
דניאלה: …שורדי השואה, כן. ויש בי אפילו איזה צער שזה תכף נעלם, שלא תהיה עדות בבשר החי. מדהים אותי שאני ראיתי את זה עוד בעיניים שלי ותכף, ותכף אין יותר.
ירון: מספיק שיש צילומים, לא? הרי… חסרות עדויות לכך? אבל יש…
דניאלה: אבל הדבר הזה שאתה רואה אדם… ודרך המִסְ… דרך הדבר ה… הוא מדבר על, לא יודעת מה…
ירון: כן.
דניאלה: הוא מדבר על כל דבר, ודרך ה… דרך המספר ביד, אתה מבין עליו הכל או שאתה יודע לפחות חלק עצום.
ירון: נכון, נכון.
דניאלה: זה, זה…
ירון: אני, אני כבר לא משתומם על העובדה שרבים מהאנשים האלה, ה"ממוספרים", לא מחו את ה… כתובת הקעקע מעל זרועם. השאירו עדות לסבלם.
דניאלה: בטח.
ירון: והם לא… ואפילו זה הפך למין…
דניאלה: בטח.
ירון: לגאווה, הייתי אומר? כן?
דניאלה: זה זהות, אבא. זה זהות!
ירון: לזהות. נכון. נכון.
דניאלה: זה זהות. טוב, אבא, אנחנו צריכים אבל לקחת בחשבון שאנחנו בסופו של דבר שני בומרים זקנים, אוקיי? ואנחנו לא מבינים שום דבר בתרבות הצעירים. ואנחנו נשָּׁמע גרוע מאוד, ואולי כדי לתקן את הרושם הזה, אנחנו נלך אחרי התוכנית שלושתנו, אתה, מאיה ואני, ונקעקע את "אבא תרחם" על ה… לא יודעת, איפה אתה רוצה?
ירון: על התחת.
דניאלה: על התחת. סבבה, על התחת. [צוחקת] אוקיי. אבא, אז בוא נסיים בשיר הומו-ארוטי של המשורר והמבקר והפסיכולוג מרדכי גלדמן, שנפטר לפני ארבע שנים, שהיה, כמדומני, השרינק שלך, נכון?
ירון: כן, והוא היה גיי…
דניאלה: כן.
ירון: הוא מצהיר על זה וזה מתבטא בשיר, כמובן.
דניאלה: באחד הראיונות שלו הוא אמר שהקפיטליזם מעודד חיפצון עצמי, ושקעקועים, בודי בילדינג, שייק פרוטאין, כל הדברים האלה זה בעצם אותו דבר, אפרופו מה שדיברנו מקודם…
ירון: יפה!
דניאלה: שזה דרך לייחס חשיבות מיותרת לגוף.
ירון: א-הא.
דניאלה: אז אנחנו רק ניפרד ממאיה קוסובר, העורכת שלנו, ומכם ומכן, המאזינות והמאזינים. אנחנו ניפגש כאן שבוע הבא.
בבקשה אבא, שיר שנקרא "קעקוע".
[מוזיקת רקע]
ירון: [מקריא]
'באוטובוס יושב מולי
חתיך
שאות יפנית מקועקעת על צווארו
אולי תתקעקע גם אתה
אומר מוחי
דרקון או שחף או חד קרן
יקנו לך מראה צעיר וסקסי
למרות שכבר די מאוחר
ואולי כבר יש בך קעקוע
ממשיך מוחי
קעקוע סודי
רואה ואינו נראה
שהיה מקובל בשעתו במשפחתך
שורת ספרות כחולות
מִספר בתור להשמדה
שהרי בבוקר קיצי זה
אתה בתור להשמדה
לפי הגיל
ולפי מצב הרוח
ובאה מחשבה מפייסת:
זהו מספר הנייד
של אהוב שאבד במרחקיו
החקוק בכתפי, בזרועי, על לוח לבי'
[צליל סיום]
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments