אדם יוצא מבית והבית לא יוצא מן האדם (יהודה עמיחי) מה הוביל את ירון לפנטז על דיור מוגן, מה חושבת על הרעיון הזה דניאלה ומדוע מכל רשימת חוגי ההעשרה המוצעת לדיירים, חסר לירון רק חוג אחד שהיה שמח להשתתף בו: החוג לגידול רימות בקופסאות נעליים.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 30/09/2024.
[חסות]
[צלילי פתיחה]
ירון: [מקריא]
"אִמָּא אָרְזָה אֶת חַיֶּיהָ
וְעָבְרָה לַדִּיּוּר הַמּוּגָן
בְּחָסוּת הַמַּנְגָּנוֹן הַסּוֹצְיָאלִי
הִיא מוֹנָה אֶת יָמֶיהָ בֵּין כְּתָלִים זָרִים
עִם כָּל הָאֲחֵרִים
חֲפָצֶיהָ מֻכְתָּמִים בְּעִקְּבוֹת
עָבָר דּוֹהֶה
קֻפְסְאוֹת זִכָּרוֹן רוֹעֲדוֹת
מְקַפְּלוֹת אוֹתִי לְתוֹכָן
מֵילָא דִּיּוּר –
הַמַּדְרֵגוֹת מוֹבִילוֹת אוֹתָךְ לַחֶדֶר הַקָּטָן,
שֶׁבְּמַבָּט עֵירֹם נִרְאֶה כְּמוֹ מִנְהָרָה
בְּכִוּוּן אֶחָד
אֵיפֹה הַהֲגַנָּה?
זוֹ שְׂמִיכָה בַּת שִׁשִּׁים חֹרִים
וְאִמָּא מִתְכַּוֶּצֶת שׁוּב
לַתִּינֹקֶת הַהִיא שֶׁהִכַּרְתִּי,
בִּכְיָהּ לֹא יָנִיחַ
לְכַבּוֹת אֶת הָאוֹר
לַיְלָה טוֹב כְּמִיהוֹת
לַיְלָה טוֹב נְמֵרָה גְּמוּרָה
עַל הַשְּׁבָרִים הַמַּזְהִירִים שֶׁלָּךְ
אֲנִי צוֹעֶדֶת בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ."
דניאלה: מי שצועדת על השברים המזהירים של אימה היא המשוררת ריקי כהן, בשיר שנקרא "דיור מוגן". הדיור המוגן בשיר הזה לא מצטייר כמקום מאוד אטרקטיבי [צוחקת], אז למה רציתי שנעשה את התוכנית הזאת? בגלל שיום אחד אחרי שהקלטנו פה את אחת התוכניות שלנו, אנחנו ככה נפרדים, ופתאום כשאתה בדלת, אתה אומר לי שאתה קופץ מפה לראות איזה פרויקט חדש [צוחקת] של דיור מוגן לקשישים. עכשיו, זה רגע, אבא, שחטפתי דום לב, בסדר? דום לב. אמרת את זה באגביות, כאילו ממש עוד שנייה יצאת, אנחנו עוד נגיע לזה, ואני מתכוונת לשאול אותך שאלות אישיות, על הפצצה שהטלת, כן? רגע לפני שיצאת, אבל אולי נתחיל דווקא בניסיון להבין את הנדל"ן המוזר הזה שנקרא דיור מוגן, ומי הם צרכניו.
ירון: תראי, נתחיל מזה שפעם קראו לזקנים זקנים, זוכרת?
דניאלה: כן.
ירון: קראו, איש זקן היה איש זקן.
דניאלה: נכון, כמו שקראו לסַפָּרִים סַפָּרִים.
ירון: נכון, ולא מעצבי שיער.
דניאלה: כן.
ירון: אני איש זקן, ולא בני גיל הזהב, ולא בני הגיל השלישי, ולא אזרחים ותיקים, וגם פעם לא קראו לנו בּוּמֶרים. פעם קראו לדיור מוגן "בית אבות"…
דניאלה: כן.
ירון: …ולפני זה, אני מסופק אם את זוכרת את זה, קראו לו "מושב זקנים". השמות שהשתנו, הם מלמדים על השינויים החברתיים בעשרות השנים האחרונות, והשינוי העיקרי הוא כמובן הארכת החיים, תהליך שמגדיל את שיעור הזקנים באוכלוסייה, ונדמה לי ששיעור בני ה-65 ומעלה באוכלוסייה הישראלית, הוא בערך 17%, [דניאלה מהמהמת בהסכמה] ושיעור בני ה-90 ומעלה הוא כ-2%. עכשיו, קצב הארכת החיים… לא, לא הצליחו להדביק אותו בגלל חקיקה, בגיל היציאה לגמלאות. יוצאים היום לגמלאות גברים בגיל 67, נדמה לי, ואחרי מאבק ארוך מאוד, האריכו את גיל הפרישה של נשים.
דניאלה: נכון, נשים פחות, נכון.
ירון: זאת אומרת, יש המוני אנשים, שמהם רבים במצב גופני ורוחני שפיר לגמרי, ואפילו מעולה, כמו מצבי, שצפויות להם עשרות שנים של חיים בלי צורך לעבוד, ותכופות בלי יכולת לעבוד, למרות רצונם להמשיך בעבודה.
דניאלה: כן.
ירון: והקבוצה הזאת, לפחות במדינות המערב, היא שכבת הגיל העשירה ביותר. למה? מפני שהזקנים הללו, שאני נמנה עמם, התבגרו אחרי מלחמת העולם השנייה, שזו תקופה של שגשוג שהעולם לא ידע כמותה. אז כוח הקנייה של הזקנים מאפשר את שגשוגם של המעונות המוגנים, בעיקר ברמה הגבוהה. [דניאלה מהמהמת בהסכמה] עכשיו, ביחד עם התהליכים שמניתי לעיל, והם מוּכַּרִים כמובן…
דניאלה: כן.
ירון: …התפרק לגמרי מבנה המשפחה המסורתית.
דניאלה: בדיוק, נכון.
ירון: כלומר, הבכירים במשפחה, מנהיגיה, מתווי דרכה…
דניאלה: זה כמובן אה…
ירון: …אינם דווקא הזקנים ביותר, או הזקֵנה ביותר.
דניאלה: התפרק מבנה המשפחה…
ירון: נכון.
דניאלה: …בחברות מסוימות, יש עדיין חברות…
ירון: כן, בהחלט.
דניאלה: ואז בוא נגיד רק איזה…
ירון: אני מדבר רק על החברות הרלוונטיות לישראל, שדומות לה.
דניאלה: נכון. זה בדרך כלל משוייך לחברות מסורתיות, הם בדרך כלל שומרים על הזקנים קרוב לבית, אבל למשל הדגם הרוסי הוא גם כן מאוד מעניין, שדווקא אלה שכבה מאוד משכילה, שגם הרוסים המבוגרים, בדרך כלל הם אלה שמגדלים את הנכדים, והם כן נשארים בבית, כי יש מעט ילדים, וזה דגם נורא מעניין.
ירון: נכון, כי שם הנשים כולן עובדות, או כמעט כולן עובדות.
דניאלה: נכון, לא תמצא הרבה רוסיות מבוגרות בבתי אבות.
ירון: טוב, פה מדובר על סוג מסוים של ה…
דניאלה: אבל תמשיך אבא, תמשיך עם ה… עם ההסבר, סליחה.
ירון: כן, צמצום הילודה ברוסיה וכדומה, אז יש ילד אחד…
דניאלה: בדיוק. זה לא ב…
ירון: בדרך כלל בבושקה שומרת עליו וכולי. כאמור, הנשים עובדות, עם שני ילדים, עם שלושה ילדים, קשה להם מאוד לטפל בשני דורות, גם בדור הנולד…
דניאלה: נכון.
ירון: …שעדיין זקוק להן, וגם בדור ההורים שעדיין זקוק להם, שמתחיל להיות זקוק להם. אני מכיר כמה משפחות, כולל המשפחה שלנו, נגיד מיכל חברתי, שהיום היא בת שישים, טיפלה בהוריה הזקנים טיפול מאוד תובעני, במשך חמש עשרה שנים. חמש עשרה שנים אמא שלה הייתה בבית אבות לחולים גריאטריים, עם אלצהיימר מוחלט.
דניאלה: כן.
ירון: עכשיו, זה איום ונורא, אם היא הייתה במשפ… בתוך הבית. עכשיו, לנו נניח יש דירה נרחבת, נגיד מאה מטר דירה, יש איזה חדר רזרבי לפיליפינית. מה עושים אנשים שגרים בשיכונים עממיים כאלה, בקומה השלישית, עם זקן על כיסא גלגלים, שאי אפשר להוריד אותו כי אין מעליות?
דניאלה: כן.
ירון: איזה דרך פתוחה בפניהם? ויש ארבעה ילדים, והאישה צריכה ללכת לעבוד. אין, החברה לא פתרה ביעילות את…
דניאלה: נכון, דרך אגב, במיוחד בישראל, המנגנון הסוציאלי הוא מאוד נדיר, רוב האנשים צריכים לדאוג לעצמם…
ירון: נכון.
דניאלה: …לבתי אבות, אבל צריך להגיד שיש פערים עצומים בין בתי אבות, ובדרך כלל, יש גם משהו מאוד מאוד הומוגני, זאת אומרת, זה אותה אוכלוסייה.
ירון: כמובן.
דניאלה: אוקיי, אז, אז אה…
ירון: תראי, למה אני חשבתי על בית אבות, כי דיור מוגן נראה לי כפרוזדור לגן עדן. ממש. כל הנשים והגברים שמתגוררים בו הם שזופים, כאילו זה עתה הם חזרו ממגרש הטניס, וכולם צרי מותניים, כמו כוכבים של סרטי פעולה, או של סנטורים אמריקאים, ועוד פרט אחד מעניין, לכולם יש שיער שיבה, אבל יש רעמה סבוכה. כלומר, אין שם…
דניאלה: איפה ראית את זה אבא?
ירון: בכל עיתון, יש המון מודעות.
דניאלה: [צוחקת] אתה מתכוון בברושורים של הבתי אבות?
ירון: בברושורים יש, שערה אחת לא נפלה מראשם של דיירי… בשיכון המוגן שאליו אני כיוונתי את עיניי.
דניאלה: הבנתי.
ירון: עם שמות כאלה, כמו "אורכידאה בשרון", "אחוזת אביבים", "מגדלי האגם הכחול".
דניאלה: כן.
ירון: כל המוסדות האלה ביטלו את השומן והקרחת. אין שם אנשים עם שומן וקרחת.
דניאלה: הבנתי, אז אתה מגיע לבית אבות כדי להיות יותר צעיר, אתה אומר, זה הדרך שלי "להצטער".
ירון: לא, אפילו אם אני לא רוצה…
דניאלה: להפוך לאדם עם שיער לרזה וספורטיבי?
ירון: נכון.
דניאלה: הבנתי, אתה בעצם עובר למכון כושר.
ירון: כולם ישבו…
דניאלה: אבל אבא, לפני שאתה, לפני שאנחנו מתחילים להתבדח, אני רוצה שתסביר לי, מה המוטיבציה? האמיתית?
ירון: האמיתית, אחרי כל הבלופים והזה…
דניאלה: לא, אפשר אחרי זה לחזור אליהם, אבל מה המוטיבציה האמיתית?
ירון: תראי, מילת המפתח…
דניאלה: הרי אין דבר שפחות מתאים לך מאשר דיור מוגן.
ירון: למה את אומרת את זה?
דניאלה: אין, אני… אבא, אתה מתאבד אחרי יום. זאת אומרת, חוסר ההיכרות שלך את עצמך הוא כל כך מדהים והוא מגולם בדיוק במחשבה הזאת.
ירון: הסוגיה…
דניאלה: יום אחד אתה יושב בלובי, כן? משחק… מה הם משחקים? או שומע הרצאה, מביאים הרי הרצאות מדי פעם, לא יודעת, על, על יוקר ה… או על אה… על אה…
ירון: איך להאריך את החיים? איך לחיות חיים מלאים?
דניאלה: כן. כן. או… יביאו לכם הרצאה של תזונה ואתה מתאבד, הרי אין דבר שיותר מסקרן אותך מרבגוניות ההיצע האנושית. מה אתה תעשה שם, אבא? איך אתה יכול להעלות על דעתך שאתה יכול להיות שם מאושר יום אחד? אתה תרגיש כל כך מושפל, כל כך מטומטם, כל כך בודד. [ירון פורץ בצחוק] באמת.
ירון: טוב, אז לא, לא כך חשבתי על זה, מילת המפתח היא כבוד עצמי…
דניאלה: כן.
ירון: …ולא להיות לנטל על הסביבה. וזה אם נהיה רציניים, כי כמעט שאין זִקנה ללא סבל וללא תלות בזולת.
דניאלה: אוקיי.
ירון: אולי רק דמויות אקזוטיות, כמו רועי צאן קווקזים, או פרשים מונגולים, או אני יודע, דייגים יפנים, מתים זקופים. כל היתר, מתים כפופים. והרפואה מושכת את התקופה הזאת מעבר למצב הדברים הטבעי. כיום לא מתבגרים, מזדקנים.
דניאלה: למה, אבא? למה? אפשר ללכת ברחוב, לחטוף התקף לב, ו… ו… ולמות.
ירון: אפשר, אבל בדרך כלל לא כך קורה. קורה שאתה מתחיל לנדנד, ואז מחתלים אותך, אתה כבר לא שולט בסוגרים, קוראים לזה, וכולי. ואז זה נמשך, ונמשך, ולפני שנופחים את הנשמה, מוציאים את הנשמה לילדים, והכוונה בדרך כלל לבַּנות, מפני שהם כבר גמרו לגדל את ילדיהם, כבר הם נדרשים לטפל בהוריהם, ומוטב להתבדל מהמשפחה [דניאלה צוחקת] ולשכור את השירותים הנדרשים, עוד לפני שמאבדים את שארית החומר האפור, כשאתה עוד מסוגל לשלוף את הארנק שלך, ואחד הרווחים שיצמחו לי מזה, שיזכרו אותי כסבא ואבא נחמד.
דניאלה: למה?
ירון: אה, כי אני…
דניאלה: אהה, כי לא…
ירון: …מילטתי אותם מהצורך לטפל ב… להחליף לי חיתולים.
דניאלה: אפשר לשכור אדם, א… שיעשה את כל זה.
ירון: כן, שמה? כן, ושתהיה בעיקר אישה פיליפינית…
דניאלה: מה רע?
ירון: …שהשאירה את ילדיה בפיליפינים…
דניאלה: צעירה, אבא.
ירון: …ושולחת להם משכורת…
דניאלה: כן.
ירון: והיא, צריך להקצות חדר ל…
דניאלה: אני, אני אביא לך קווקזי, אני אביא לך גבר, אם אתה רוצה, קווקזי. מה? מה?
ירון: גם הגב… אני לא רוצה, אני לא רוצה ש…
דניאלה: הבנתי, זה עניין ש… אוקיי, אז זה מתחיל מכבוד עצמי, ואז על הכבוד העצמי, כן, הלבשת תסריט מדומיין לחלוטין של החיים המאושרים הבאים שלך.
ירון: במגדלי האורכידאה. [צוחקים] מה של…
דניאלה: אתה יודע איך נראית אורכידאה? חשוב לך לראות אורכידאות? אתה אהבת תמיד אורכידאות?
ירון: אז אם לא אורכידאה, אז…
דניאלה: אתה זקוק לאורכידאות?
ירון: אני, אז אם לא, נניח, לא, לאורכידאה לא זקוק…
דניאלה: עכשיו, מכיוון שאני מכירה אותך, אני בטוחה שאתה משוכנע שיהיה שם המון נשים, בנות חמישים, שמשום מה החליטו להגר למקום המדהים הזה מוקדם יותר, וכולן יחזרו אחריך במרץ.
ירון: אה… זאת אפשרות.
דניאלה: תן לי תמונה של אוֹשר מהמקום הזה, בסדר? מה אתה רואה?
ירון: אני רואה…
דניאלה: את החדר האוכל עם השעוונית, את הארוחת בוקר, מה?
ירון: אני רואה…
דניאלה: את הכרי דשא, מה אתה רואה?
ירון: אני רואה אי, באזורים הטרופיים, מול… [צוחקים]
דניאלה: אוקיי.
ירון: מול… מול לגונה שקטה. אני, אני עושה שנורקל.
דניאלה: אבא, איפה יש דבר כזה בארץ?
ירון: אני, אה… אין.
דניאלה: אוקיי.
ירון: אבל זה מה ששאלת, מה אני מדמיין, זה מה שאני מדמיין.
דניאלה: כן. לא, אבל מעשית הרי עשית את זה, נכון? עשית. לאן, מה הלכ… מה רצית לראות?
ירון: לא עשיתי את זה.
דניאלה: אה, לא עשית את זה?
ירון: לא, לא, לא הלכתי על זה…
דניאלה: אמרת לי, "מפה אני הולך לראות דיור מוגן, פרויקט חדש של דיור מוגן, איזה רב קומות, משהו".
ירון: התכוננתי, אבל בסוף הרמתי יד ונסעתי במונית הביתה.
דניאלה: הבנתי.
ירון: אבל… כי אמרתי שצריך להיפרד וכולי, ואי אפשר להנחית את זה על חברתי ל… אגב, אני העליתי את הרעיון הזה באוזניה של חברתי.
דניאלה: מיכל?
ירון: של מיכל חברתי. ו…
דניאלה: כן. מה היא חושבת על זה?
ירון: היא, לפני שהיא חשבה היא שלחה בי מבט מקפיא דם, ואמרה שזה לא יעלה על הדעת בכלל.
דניאלה: יפה.
ירון: ושהיא תחסום, תחסום בגופה השרירי, דרך אגב…
דניאלה: יפה.
ירון: …כל ניסיון שלי לארוז מזוודה. אז… אבל אם אני אצליח לצאת מהד… הדלת תטרק לנצח, לא תהיה שיבה. אז אני החלטתי בשלב זה לדחות קצת.
דניאלה: אוי, אני לא ידעתי. אני לא ידעתי ששקלת את זה.
ירון: כן, בשלב זה, אבל מדי פעם אני מוכרח לומר, הרעיון עולה בדעתי. אני שב אל "מגדלי האורכידאה". [צוחקים]
דניאלה: מצחיק.
ירון: זה המצב, כן. אז מה, יש לך עוד שאלות על איך ולמה?
דניאלה: אני פשוט, אני נורא נורא מפחדת פשוט שאתה, שאתה מסוגל לעשות דבר כל כך מרעיש נגד עצמך, אתה מבין? זה נראה לי ביטוי של הרס עצמי.
ירון: למה? שמעתי הרבה אנשים, אפילו חברים שלי…
דניאלה: יש לך חברים שחיים בדיור מוגן?
ירון: כן, יש לי חברים שחיים בדיור מוגן, אמרו לי ש… היו לנו היסוסים לפני כן, ותקופת ההסתגלות, ואיך אני אפרד מהדירה, ששנים רבות כל כך טיפחתי אותה, ואני… ומתברר שהדירה הישנה איננה מושכת אותם בעבותות של קסם, ודי בקלות הם הסתגלו לדירה קצת יותר נוחה, ויותר צרה אמנם, אבל מספיקה לגילם, ויש חברה, ויש ברידג'.
דניאלה: אבא, זו חברה ללא גבולות, אתה יודע שאם אתה גר שם, אז זה לא כמו שאתה יכול להתעלם בטלפון מאנשים שמתקשרים אליך, פשוט אנשים ידפקו לך בדלת ויכנסו, יגשו אליך בזמן שאתה אוכל.
ירון: למה? לא, לא נכון. לא נכון, לא נכון, יש גם… לא נכון. זה לא הכרחי שזה יהיה כך. היום ב"מגדלי האורכידאה"… [צוחקים]
דניאלה: תפסיק כבר עם מגדלי האורכידאה. אני לא יודעת אפילו אם זה פרסומת או אנטי פרסומת מה שאנחנו עושים להם. יכול להיות שיפשטו את הרגל אחרי זה, אוקיי. כן, מה קורה במגדלי האורכידאה?
ירון: משמרים, שומרים על רספקט, זה לא נכון, יש שם אנשים…
דניאלה: אוקיי, תגיד, ומה קורה, אבל מה קורה אחרי?
ירון: יש שם אנשים אנטיפטיים רבים כמוני.
דניאלה: אז במגדלי האורכידאה, זאת אומרת, אתה צריך להיות די צלול, מה קורה כשאתה מאבד גם את זה ומאבד…
ירון: יש שם מדור לנזקקים.
דניאלה: הבנתי, זה קומה חמש, יורדים, יורדים למרתפים. למטה? [צוחקים]
ירון: לא, יש, יש, יש רפואה טובה ויש אמבולנס שעומד בשער…
דניאלה: הבנתי.
ירון: …להחיש אותך לטיפול נמרץ, אני חושב שהכל בסדר. ושואלים אותך מדי פעם, מזכירה צחת שיניים, שואלת אותך "איך הבוקר מר לונדון? מה שלומך? האם אתה זקוק למשהו?"
דניאלה: ועושים לך תרגילים בקוגניציה.
ירון: וכל החבר'ה יורדים להתרחץ בבריכה המחוממת, ולעשות תרגילי יוגה לזקנים.
דניאלה: כן.
ירון: כן. תרגילי אתלטיקה מהכיסא.
דניאלה: אתה יודע, אני רק רציתי לספר, אני באופן אישי מאוד לא אוהבת בתי אבות, ואני חושבת שזקנים צריכים להיות עם ילדיהם, והשבטיות היא הפתרון הנכון וההוגן.
ירון: אני אספר לך על זה משהו, אני מוכרח לספר לך את זה.
דניאלה: רגע, רגע, רגע…
ירון: לא, לא, אני אספר לך משהו. אני חבר עמותת הידידים של בית החולים השיקומי "רעות".
דניאלה: כן.
ירון: במסגרת הזאת ביקשו אותי פעם להנחות דיון על מטפלים בבית.
דניאלה: כן.
ירון: ובין השאר הייתה עובדת סוציאלית בכירה מהמגזר הערבי, וסיפרה על גורלם של מי שהמשפחה הערבית ממנה כמופקד על שלומם של הזקנים. המשפחה הפטריארכלית המאושרת. זאת תהיה בדרך כלל אחת הבנות, אחת הנכדות, [דניאלה מהמהמת בהבנה] והנכדה הזאת חייה נהרסים, מפני שעד שהזקן הזה מואיל למות, היא גם מאבדת את הסיכויים שלה להתחתן ולילדים.
דניאלה: כן.
ירון: והיא סיפרה בריאליזם נוקב…
דניאלה: מה קורה?
ירון: …על גורלם של המטפלים בתוך החברה הערבית החמה, ההדוקה, הנפלאה הזאת שאת… כן, כל הפוליטיקלי קורקטיות הזאת, כל המשפחה בתוך חצר, זה אסון, אסון לאחדים, אולי זה רווחה לאחרים.
דניאלה: זה לא יכול להתחלק פשוט בין כולם?
ירון: זה לא מתחלק בין כולם.
דניאלה: בסדר, אבל אנחנו בעד, אנחנו, אנחנו נעשה…
ירון: כשאת תתקני את המצב בבת…
דניאלה: ר… ר…
ירון: כן, אז א… אז יהיה, אז יהיה בסדר. בינתיים זה פתרון לגמרי לא רע, לגמרי לא רע. יש בארה"ב למשל, זה…
דניאלה: לא, בארה"ב, יואו, בארה"ב…
ירון: אז יש כפרים שלמים, ערים שלמות…
דניאלה: לא, הם מטומטמים, באמת, זה נורא, זה נורא, אני לא יכולה לראות אותם.
ירון: למה? למה? למה?
דניאלה: הם כל כך שמחים, הם נוסעים במכוניות קולנעיות קטנות למגרשי הגולף שלהם, בזה… זה כל כך מנותק, זה כל כך אוילי. לא חשוב. בסדר, אבא, אוקיי, נשלח אותך לארה"ב, אבל רציתי לספר משהו אחר, שלא מזמן קראתי…
ירון: את שולחת אותי לארה"ב?
דניאלה: לא, אני לא שולחת, אבא, לא, מה פתאום, אני לא שולחת אותך לשם. אני רציתי לספר משהו אחר, שקראתי איזו יוזמה מדהימה של גני ילדים באירופה, שהוקמו בתוך מושב זקנים, דיור מוגן. והרעיון הזה של להקים גני ילדים, כן? ואז גם הילדים מכירים את הזקנים, ויש להם המון סבים וסבתות, ולהמון זקנים עריריים, נוצרים נכדים, והפטנט הקטן הזה של להקים את תחילת החיים, כן? בתוך מקום שהוא סוף החיים, הוא כל כך יפה, הוא כל כך נכון. לא, ראיתי סרט דוקו על הדבר הזה, על היחסים שמתרקמים בין הזקנים… זה כל כך יפה. ואחר כך, לא מזמן, קראתי שאחד מה… דיור המוגן, אני חושבת ש"משען", הקימו חתולייה, נדמה לי שהיא בגבעתיים, אני אפילו יודעת מי ממונה על החתולייה הזאתי.
ירון: מה זה חתולייה?
דניאלה: חתולים.
ירון: מקום שמחתלים את הזקנים?
דניאלה: לא, מקום של… לא, לא, כמו, כמו SOS חיות.
ירון: אה, אוקיי.
דניאלה: פשוט, אבל לחתולים. חתולים עזובים, חתולים זה, חתולים בלי רגליים, חתולים נכים, חתולים… הקימו חדר עם חתולים, עם חתולים שזקוקים להשגחה, כן? אבל הזקנים בבית אבות, הם מטפלים בחתולים.
ירון: אני לא יודע…
דניאלה: ואתה רואה פשוט, אתה רואה פשוט חתולים מונחים על ברכיים של זקנים בבית אבות.
ירון: אז זה מה שמייעדת לי? לטפל בחתולים?
דניאלה: מה אתה רוצה?
ירון: אני…
דניאלה: אתה רוצה ילדים קטנים, חתולים, נמרים, מה אתה רוצה?
ירון: את הניסיון הזה, את הניסיון הזה של…
דניאלה: אתה רוצה, אני יכולה גם להביא תנינים אם אתה רוצה, אני יכולה לדאוג לכל דבר שתרצה.
ירון: עקרות בית ביוזמתם של אולי מגדלי האורכידאה, הם הזמינו…
דניאלה: עוד פעם מגדלי הארכידיאה.
ירון: …עשו אפילו, אפילו נדמה לי הייתה סדרת סרטים…
דניאלה: כן.
ירון: …על יחסים כאלה, שהביאו ילדי גן וטיפחו יחסים עם הזקנים.
דניאלה: זה… יש את זה באורכידאה?
ירון: אני לא ראיתי את זה בברושורה של אורכידאה, אבל מצד שני, גם לא ראיתי את החתולייה שם.
דניאלה: אוקיי, בסדר.
ירון: ואני לא רואה את עצמי מטפל בחתולייה.
דניאלה: מכל החוגים שצפויים לך באורכידאה, איזה חוג הכי, הכי היית רוצה? אני אתן לך, אני אתן לך כמה. אתה יכול לעסוק במלאכת יד, ב-papier mache, לעשות…
ירון: פסלים.
דניאלה: פסלים, ברווזים מ-papier mache. זה חוג אחד, בין חמש לשש. אתה יכול לעשות ספורט, יחד עם מדריך הכושר, לא יודעת, אֵהוּד? כן? מדריך הכושר.
ירון: אפשר אֵהוּדִית?
דניאלה: אתה רוצה מדריכה? או שאתה יותר בעניין של ריקודים סלונים? אה, יש גננוּת, יש גננוּת. מה מכולם היית… איזה חוג מתחשק לך לעשות?
ירון: ריצה למרחקים ארוכים, יש? זה מה שהייתי רוצה.
דניאלה: יש, לריצה ארוכה, ארוכה. [צוחקים]
ירון: ריצה לנצח.
דניאלה: לנצח, בדיוק.
ירון: ריצה לנצח.
דניאלה: לשדות ה… כן, בדיוק, לשדות הנצח.
ירון: זאת אומרת, יש חוג חפירת קברים.
דניאלה: יש חוג… [מתפקעים מצחוק] בדיוק, חוג חפירת קברים, באורכידאה. בסדר, אבא, לא יעלה על הדעת. אני אסכם, לא…
ירון: יש עוד רעיון, גידול רימות בקופסאות קרטון של נעליים.
דניאלה: הבנתי. [מתפקעים מצחוק] אוי ואבוי, אוקיי, בסדר. אני אסכם את התוכנית, אבא, ב"לא יעלה על הדעת", בסדר? לא יעלה על הדעת. [בתקיפוּת] את אבא שלי, אף אחד לא ישלח לדיור מוגן! אתה, אתה, יש לך שתי אופציות, או פיליפינית, או שאם אתה רוצה, אתה יכול ללכת ברחוב וליפול. זהו, שום אופציה אחרת. זהו, אבא, גמרנו.
ירון: אוקיי.
דניאלה: אנחנו נסיים בשיר של יהודה עמיחי שנקרא "אדם יוצא מבית", שאומנם לא מתייחס ליציאה הכרוכה במעבר לדיור מוגן, אבל שיש בו אופק אופטימי לכל ההתחלות כולם. תודה לכם ולכן, תודה אבא, תודה למאיה קוסובר, העורכת שלנו, חפשו אותנו ביישומונים הקרובים לכם, ואנחנו נתראה בפרק הבא. אבא.
[מוזיקה]
ירון: [מקריא]
אָדָם יוֹצֵא מִבַּיִת”
וְהַבַּיִת אֵינוֹ יוֹצֵא מִן הָאָדָם.
הוּא נִשְׁאָר,
עַל קִירוֹתָיו
וְעַל הַתָּלוּי בָּהֶם
וְעַל חֲדָרָיו וְדַלְתוֹתָיו
הַנִּסְגָּרוֹת בִּזְהִירוּת.
אוֹ כִּי הַבַּיִת
מִתְרַחֵב וְהוֹלֵךְ
וְנַעֲשֶׂה לַדְּרָכִים
שֶׁבָּהֶן
יֵלֵךְ זֶה
שֶׁיָּצָא מִן הַבַּיִת."
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments