בפרק הבכורה שלנו, שהוא גם הראשון בסדרת הפרקים "גיבורים לא רגילים" שתעסוק בסיפורים על גיבורי על לא סטנדרטיים, דיברנו על "אקדמיית המטרייה" מבית נטפליקס.
העונה הראשונה של "אקדמיית המטריה" גרמה לנו להתאהב בקלאוס, באליסון ובמספר חמש ולהתפלל שדייגו יעוף לנו מהפרצוף. איך הסדרה הופכת על הראש את "סיפור המקור" של גיבור העל ומתי כבר ילמדו להציג הפרעות נפשיות בקומיקס?
אזהרת ספוילר לכל העונה הראשונה של "אקדמיית המטרייה"
תאריך עליית הפרק לאוויר: 04/08/2020.
[מוזיקת פתיחה]
לימור: ברוכים הבאים לאוכלות סרטים, הפודקאסט שבו אנחנו רואות כל מיני דברים ולא רק סרטים, ואז אנחנו מדברות עליהם. אני לימור נעמן.
נעמה: אני נעמה רק. את הפרקים הראשונים שלנו אנחנו הולכות להקדיש ליצירות שעוסקות בגיבורי-על. הרבה פעמים סרטי וסדרות וקומיקסים על גיבורי-על מאוד מתעסקים בקונפליקטים חיצוניים ואויב שצריך להביס. ואנחנו רוצות דווקא להתמקד באיך כוחות-על משפיעים עליך ברמה הרגשית, איך הם משנות את האופי של הדמויות, איך הם משנות אותם לאורך ההתבגרות שלהם, ואיך הרבה פעמים לקבל כוחות-על זה הולך יחד עם להתבגר והרבה פעמים מטאפורה לגיל ההתבגרות. ואנחנו נתחיל עם "אקדמיית המטרייה".
לימור: "אקדמיית המטרייה" היא סדרה שמבוססת על קומיקס שכתב אותו, באופן ביזארי להחריד, [נעמה צוחקת] ג'רארד ויי מ-"My Chemical Romance", עם עוד מישהו שאני לא מכירה אותו שקוראים לו Gabriel Ba. קודם כל…
נעמה: זה סדרת קומיקס…
לימור: כן.
נעמה: …היא הפכה לסדרה של נטפליקס, חוזרת עוד מעט לעונה שנייה.
לימור: קודם כל, לפני שאני מתחילה להסביר על מה הסדרה הזאתי, אני רוצה להגיד שהיא נורא מוזרה. [נעמה צוחקת] כאילו… היא נורא-נורא מוזרה, ואני חושבת שחלק מהסיבה שנהניתי ממנה, כי היא לא… היא לא סדרת איכות, אבל בגלל שהיא כל כך ביזארית, כל הזמן רציתי לדעת מה הולך לקרות, כי לא הצלחתי לצפות את זה מראש.
נעמה: כן, זה סדרה די מוזרה. היא לא מאוד טובה, כאילו, היא קצת מאכזבת כי היא באמת פותחת המון רעיונות נורא נורא מעניינים, ולא תמיד היא יודעת מה לעשות איתם. כאילו היא הרבה פעמים פותרת דברים ב"ואז הוא כעס".
לימור: כן, אני זוכרת שכשראיתי את זה בפעם הראשונה, הרגשתי שזה מנסה להיות משהו ולא מצליח.
נעמה: נראה לי זה מנסה להיות "Misfit". מהמעט "Misfit" שראיתי, נראה שזה אותו כיוון של הרעיון של: "זה שאנחנו גיבורי-על לא אומר שאנחנו בהכרח הירואיים, פשוט קיבלנו כוחות ונתקענו איתם".
לימור: כן, ואני חושבת שזה… טוב, קודם כל אני אציג את הסדרה. ה-premise של הסדרה הוא שבשנות ה-80, 43 נשים יולדות באופן ספונטני. הן לא היו בהריון קודם לכן, פשוט נהיות בהריון ואז הן יולדות. זה…
נעמה: ה-trope השנוא עליי…
לימור: זה פשוט…
נעמה: קורה.
לימור: …מבעית! בתור מישהי שלא רוצה ללדת, זה אחד הדברים היותר מחרידים שראיתי על המסך. זה מזעזע… איזה איש עשיר בשם רג'ינלד הארגריבס מאמץ שבעה מהילדים האלה. "מאמץ" [בציניות]. קונה. הוא פשוט בא ולוקח את הילדים. עכשיו, אני מניחה שתיאורטית, הנשים האלה לא הספיקו לפתח רגשות, אלא…
נעמה: תראי, עובדה שהוא מצא רק שבע. עכשיו, אנחנו לא יודעים מה קרה עם הילדים האחרים, יכול להיות שאמהות אחרות רצו לשמור את הילדים.
לימור: זאת שאלה מצוינת, ואני ממש-ממש תוהה לגבי זה, כי כאילו מדובר ב… מתוך 43, שבעה ילדים… זה… עזבו אותי מחשבון עכשיו [נעמה מגחכת], 30 ומשהו.
נעמה: אנחנו גם לא יודעים אם הילדים האלה חולקים איזשהו מטען גנטי עם האימהות שלהם, או דומים להם בכלל. זה נראה שכן, אבל אנחנו רואים רק אמא אחת, אז אנחנו לא…
לימור: נכון.
נעמה: …יודעים באמת.
לימור: נכון. והוא מחליט לעשות מהם צוות של גיבורי-על ילדים, שהתפקיד שלהם הוא להילחם בפשע וכל זה.
נעמה: אבל כאילו קצת petty crime כזה. כאילו הם כמו ספיידרמן…
לימור: כן.
נעמה: …השכונתי.
לימור: נכון.
נעמה: בסצנות שרואים אותם נלחמים, זה תמיד כזה… כאילו יש שוד בנק, ו… זה לא דברים גדולים. לא מספרים על איזה מקרה שבו הם נלחמו במפלצת ענקית. אולי עכשיו יהיה, אבל כאילו עד עכשיו לא נתקלנו במקרה של…
לימור: נכון.
נעמה: אין להם איזה ארכי-נבל, זה פשוט כזה… הם שוטרים…
לימור: כן.
נעמה: …עם כוחות-על.
לימור: האמת שאפילו הנבלים בסדרה הם לא בדיוק נבלים שהם…
נעמה: הם לא super villains.
לימור: הם קצת בצד כזה…
נעמה: זה פשוט לא דבר שיש.
לימור: בירוקרטיים.
נעמה: כי הנבל הכי גדול בסדרה זה האבא, בסופו של דבר.
לימור: אוי, לגמרי.
נעמה: כאילו, עיקר הסדרה הוא לא המלחמות שלהם בפשע, אלא החיים שלהם בתור בני כמעט שלושים, שגדלו בתכל'ס בבית מתעלל, והם סוג של אחים אחד של השני, אבל הם גם מאוד מרוחקים, בשנים שעברו מאז הילדות שלהם הם הספיקו להתפזר בכל העולם, שלא נגיד היקום, כי אחד מהם נמצא ליטרלי בירח…
לימור: נכון.
נעמה: …בתחילת הסדרה, ומאוד מרוחקים רגשית. חלקם שמרו על קשר וחלקם לא, והאחות שאיתה אנחנו מתחילים את הסיפור, אבל לא בהכרח נשארים איתה כל הסדרה הזאת, וניה, שהיא האחות האנדרדוגית בגלל שאין לה כוחות. היא בעצם האחות הפחות אהובה, גם על ידי האבא וגם על ידי האחים האחרים. והיא עשתה… היא כתבה ספר על הילדות הקשה שלהם, ולכן הם קצת רואים אותה כבוגדת.
לימור: כן. זה הזמן להגיד, לפני שאנחנו נכנסות עוד יותר לתוך העניין הזה, שיהיו את כל הספוילרים [נעמה צוחקת] לעונה הראשונה של "אקדמיית המטרייה".
נעמה: נשתדל לעשות את זה בטעם.
לימור: בבקשה, אם לא ראיתם, ומומלץ שתראו, כי זה פשוט חוויה, אבל אם לא אכפת לכם אז אתם יכולים להמשיך, זה בסדר…
נעמה: זה גם לא הספוילרים הכי חשובים בעולם, בואו נודה באמת. זו לא הסדרה הכי מפתיעה או…
לימור: כן, זה נכון, זה לגמרי נכון.
נעמה: כאילו, ה-appeal של הסדרה הוא לא העלילה ההגיונית והקוהרנטית שלה. בואו נגיד…
לימור: כן, כן.
נעמה: …קורים כל מיני דברים, והסדרה מבטלת אותם כל הזמן. אז כאילו…
לימור: 100%. מה שמעניין בעיניי זה ה-premise של אדם עשיר, שלא ברור מה המניעים שלו, שפשוט בא וקונה שבעה ילדים, מי יודע כמה הוא רצה לקנות, אבל שבעה זה מספר טיפולוגי טוב כזה…
נעמה: כן…
לימור: …אז יכול להיות שהוא היה פשוט כזה: [מוחאת כף] "שבעה".
נעמה: גם כאילו זה מאוד מאוזן מבחינת… יש ילדה אחת אמריקאית שחורה, ויש ילדה אחת רוסיה, וילד אחד אהה… גרמני, ו… נורדי…
לימור: ואחד שלא ברור מאיפה הוא…
נעמה: מי, Five כאילו?
לימור: ועוד אחד דרום אמריקאי כנראה…
נעמה: כן.
לימור: …ועוד אחד אסיאתי? אבל יש לו שם אמריקאי, אז יכול להיות שהוא אסיאתי-אמריקאי…
נעמה: לא, לא, אני…
לימור: …מי יודע.
נעמה: …אני חושבת שהוא אסיאתי, הוא לא דמות כל כך אז זה לא משנה, האמת. אבל הנקודה היא שגם יש להם שמות שמתאימים למוצא שלהם.
לימור: כן.
נעמה: אנחנו מגלים בשלב מסוים בסדרה שלא האבא נתן להם את השמות, כי הוא אף פעם לא התייחס אליהם בתור ילדים, הם מן משאב מבחינתו.
לימור: הם ממש היו מספרים, לכל אחד מהם יש מספר.
נעמה: השמות שלהם…
לימור: כן.
נעמה: …הם ליטרלי אחד, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש ושבע, אבל בשלב מסוים האמא…
לימור: כן.
נעמה: …הרובוטית שלהם - שיש להם - לא ציינו את זה עדיין, יש להם אמא רובוטית, שהוא הביא כי בעצם כל נני אנושית שהייתה להם מתה… [בגיחוך]
לימור: כן.
נעמה:… או נפגעה באיזושהי צורה, כי הם חזקים. אז הוא הביא אימא רובוטית, שהיא בשלב מסוים נותנת להם את השמות שמתאימים למוצא שלהם. וניה נולדה ברוסיה, דייגו הוא דרום אמריקאי וכן הלאה.
לימור: הקטע הזה של לקחת ילדים ולהפוך אותם לבית חרושת לגיבורי-על, שאגב, איך הוא ידע בכלל שיהיו להם כוחות-על? הוא היה כזה: "שמעתי שילדתם…"
נעמה: "קרה משהו מופלא…"
לימור: "…באופן קסום. אין לזה שום הסבר, לדעתי, יהיו להם כוחות-על". שאגב, זה הימור יפה.
נעמה: מכובד.
לימור: זה הימור מכובד. אבל, כזה…
נעמה: אחרת נתקעת עם שבעה ילדים…
לימור: כן!
נעמה: שאתה לא רוצה לגדל, כי הוא לא רוצה לגדל ילדים.
לימור: כן.
נעמה: זה לא מה שמוביל אותו בדבר הזה. מה שגורם לנו לחשוב, שמתישהו התעלומה הזאת תיפתר, כי כרגע, עצם הרעיון שהם נולדו בצורה מיסטית, זה משהו שפשוט קרה. לא התייחסו לזה מעבר לעובדה שזה קרה, הם לא חושבים בכלל על ההורים הביולוגיים שלהם, או על מי אבא שלהם. מה שמעלה את השאלה, האם האבא המאמץ שלהם חולל באיזושהי צורה את הנס הזה, או שהוא יודע איך הוא קרה. זה מאוד מוזר שהוא פשוט החליט: "אני לוקח את הילדים האלה out of the blue". איך הוא שמע על זה בכלל? הוא צריך לדעת שהדבר הזה עומד לקרות.
עכשיו, זה לא שהוא רצה ילדים, זה לא שהוא אמר: "זו דרך מאוד טובה להשיג הרבה ילדים מהר". הוא רצה גיבורי-על. הוא לא מתעניין בילדים האלה ברמה הרגשית, הוא לא מחנך אותם, זה לא מעניין אותו. הוא המאמן שלהם, הוא המורה שלהם. הוא גם מתייחס לאקדמיה בתור "אקדמיה". זה בית ספר, זה לא בית יתומים, וזה לא משפחה. מבחינתו, הילדים האלה נמצאים שם רק בשביל לממש את המטרה שלהם, ואין לו… הוא לא ינהל איתם שיחות נפש או שום דבר בסגנון הזה. כאילו, כשכבר יש בסדרה שיחות נפש עם האבא שמת בפרק הראשון, זה מין משהו כזה שנראה כמו קלוז'ר שהדמויות עושות מולו, ולא בדיוק משהו שמעניין אותו לעשות. הוא לא מחנך במהותו.
לימור: וגם כשהוא כן מדבר עם קלאוס, שיכול לראות מתים, אז הוא לא מדבר איתו שיחת קלוז'ר, הוא נוזף בו.
נעמה: כן.
לימור: כלומר המהות…
נעמה: קלאוס… ניתן רגע רקע.
לימור: כן.
נעמה: לכל ילד יש כוחות-על אחרים, וקלאוס הילד הגרמני [מגחכת קלות], הוא קיבל את הכוח המסריח של לראות מתים, שהוא תמיד הכוח הכי גרוע ואף פעם לא יוצא ממנו אדם בריא. ולכן הוא גם באמת אחד הדפוקים בחבורה.
לימור: ממש. בעצם הקטע של מר הארגריבס הוא שהוא מנסה…
נעמה: הוא מדען?
לימור: אני לא יודעת.
נעמה: כאילו, הוא עושה מחקר מדעי…
לימור: הוא עשיר.
נעמה: …לאורך התכנית.
לימור: כן.
ביחד: הוא עשיר…
נעמה: יש לו אסיסטנט למחקר שהוא קוף.
לימור: כן.
נעמה: הוא ליטרלי קוף מהלך.
לימור: יש להם…
נעמה: הוא כזה, תכלס, האבא האמיתי שלהם מבחינה רגשית.
לימור: מאה אחוז.
נעמה: כאילו הוא זה שעושה את הצדדים הרגשיים של האבהות.
לימור: לגמרי. וכל התהליך שלו עם הילדים האלה שנלקחו מהמשפחות התיאורטיות שלהם בעודם יונקים. ומה שהוא עושה זה לשים אותם במצבי לחץ כדי להוציא מהם את מה שהוא חושב שכנראה הולך להיות כוח העל שלהם.
נעמה: שנראה שרובם קיבלו אותו די מהר.
לימור: כנראה…
נעמה: מהמעט שאנחנו רואים.
לימור: האמת, מעניין אותי לדעת איך הוא גילה את הכוח של בן, זה נשמע לי כמו אחד המצבים…
נעמה: דבר נורא, כן.
לימור: …הכי מלחיצים.
נעמה: לא, דווקא אומרים את זה. אומרים שהוא כלא אותו בסרקופג, לא?
לימור: את בן? לא, את קלאוס.
נעמה: אה, את בן. כן, לא, אוקיי. בן הוא האח המת, אולי כדאי שנסביר באמת…
לימור: כן.
נעמה: …על האחים, כי לא כל כך דיברנו על זה. אחד זה…
לימור: אני לא זוכרת את המספרים, אז פשוט אני…
נעמה: איך קוראים לנורדי?
לימור: אז יש את לות'ר, לות'ר חזק [נעמה מגחכת]. זה הכוח שלו.
נעמה: ממש, ממש חזק.
לימור: הכוח שלו הוא שהוא חזק. אחר כך אנחנו מגלים שגם הייתה לו איזה…
נעמה: הוא גם עמיד, הוא לא רק חזק.
לימור: הוא גם עמיד. הייתה לו איזה תקרית אחרי שכולם עזבו, שבה הזריקו לו מה…
נעמה: DNA.
לימור: …דם או ה-DNA של השימפנזה, ששכחתי עכשיו את שמו.
נעמה: פוגו? או משהו כזה…
לימור: של פוגו. ועכשיו הוא…
נעמה: והוא נהיה קצת קוף.
לימור: וזה מאוד מוזר.
נעמה: כן, משהו מאוד שעיר…
לימור: וזה גם ממש awkward, הוא לא מצליח להיכנס למכוניות, הוא כל הזמן נורא awkward כזה עם הכתפיים שלו, הוא ענק.
נעמה: כן, הוא נורא גדול, גם מדברים על זה הרבה בסדרה…
לימור: כן.
נעמה: …שגם אנשים ברחוב שמים לב שהוא כאילו…
לימור: כן.
נעמה: jocked ברמה לא סבירה, הוא גם יותר גבוה, שזה כאילו יכול להיות קשור לזה שבשנים האחרונות הוא חי בירח. האבא המציא לו איזו משימה בירח, משהו מחקר, לא ברור בדיוק מה העניין, אפילו הוא לא יודע בדיוק מה הוא עושה. וכשאתה נמצא במקום עם כוח כבידה יותר חלש, אתה נעשה יותר גבוה. אז לא ברור כמה גדול הוא היה מראש וכמה זה כתוצאה מזה שהוא היה בירח, אבל… הוא עצום. חוץ ממנו יש את… אני חושבת שדייגו הוא מספר שתיים, אני לא זו… אולי אליסון היא מספר שתיים. אני לא זוכרת, זה לא משנה.
לימור: זה לא משנה.
נעמה: יש לה כינוי, אני לא בטוחה לכמה מהם יש שֵׁם גיבור-על, אבל הכינוי שלה הוא The Rumor. היא בעלת הכוח לשכנע.
לימור: בעצם מה שהיא עושה, זה אומרת: "שמעתי שמועה שקרה דבר כזה וכזה…".
נעמה: ואז מה שהיא אומרת קורה.
לימור: או שהאנשים ששומעים את זה משתכנעים שהוא קרה, ואז למעשה היא שינתה את המציאות גם אם לא קרה שום דבר ששינה את זה.
נעמה: כן, היא לא באמת מבטלת אירועי עבר בשום שלב…
לימור: כן.
נעמה: היא פשוט מאוד משכנעת. היא יכולה… למשל בסצינת שוד הבנק שבה רואים את הדוגמה של הכוחות, היא פונה לאחד מהשודדים ואומרת לו: "שמעתי שמועה שירית על שותף שלך ברגל". אז הוא יורה לשותף שלו ברגל. והיא הכי מגניבה [בצחוק קל], אני הכי אוהבת אותה.
לימור: זה כוח אדיר.
נעמה: וגם מצלק ברמות.
לימור: קשה לגדול עם כוח כזה בלי להפוך למושחתת, בעצם. זה כוח שמאוד משחית, וזה בעצם גם מה שקורה לה בשלב מסוים.
נעמה: למרות שבאמת היא אחת הדמויות היותר אנושיות מבין האחים. היא הרבה יותר רגישה ועדינה, אבל חלק מהקטע זה שכנראה היא פשוט מפקפקת בעצמה ובמציאוּת שלה כל הזמן. כי היא לא יודעת מה מהדברים שיש לה…
לימור: כן.
נעמה: ויש לה הרבה - היא כוכבת קולנוע והיא… היא שחקנית מצליחה, והייתה נשואה ויש לה ילדה קטנה, והיא לא יודעת מה מהדברים שיש לה הם באמת שלה. היא לא יודעת האם הבן זוג שלה באמת אוהב אותה או שהיא גרמה לו לאהוב אותה. אני חושבת שזה נרמז שכן, שהיא אמרה לו "I heard a rumor you love me" - זה לא בדיוק פתור. זה פשוט כל מיני דברים שעולים במהלך העונה.
זה קצת מבאס כי יש משהו קצת מעפן בלעשות דמות… אין הרבה דמויות נשיות בסדרה, וזה די מבאס שאחת מהדמויות הנשיות היחידות מבוססות על זה שיש לה כל מיני דברים שלא מגיע לה. אבל אני חושבת שיחסית לדמויות אחרות הסדרה נוהגת בה מאוד ברגישות ועם הרבה ניואנסים, יחסית לדמויות אחרות.
לימור: אני חושבת שזה גם מעניין הקטע הזה שנתנו לה כוח כזה שהוא כל כך סטריאוטיפי נשי. זה שאפשר להסתכל על זה משני מקומות ולהגיד, מצד אחד זה ממש סטריאוטיפ לתת לה את הכוח הזה, אבל מצד שני הם כן בוחנים את זה. אבל בסופו של דבר הכוח שלה מבוסס על כל הסטיגמה הזאת, של women be gossiping…
נעמה: כן.
לימור: כאילו, והורסות לאנשים את החיים על ידי זה שהן ממציאות דברים סתם.
נעמה: מצד שני, היא גם הדמות שנענשת הכי הרבה מבין האחים. אפשר להתווכח לגבי קלאוס כי הוא מאוד סובל, אבל הוא לא עשה משהו רע, כאילו. קלאוס לא נענש על המעשים שלו, הוא סובל כי יש לו כוח נוראי. אבל היא נענשת הכי הרבה. דייגו עושה דברים הרבה יותר איומים ממנה בעונה ומין כזה זורמים איתו, פשוט העונש שלו זה שהוא קצת מיוסר. אבל…
לימור: בואי נדבר על דייגו באמת.
נעמה: כן, העונש של דייגו זה שחברה שלו מתה.
לימור: הכוח של דייגו…
נעמה: לא כל כך מגניב.
לימור: לא כל כך ברור.
נעמה: הוא זורק סכינים.
לימור: הוא זורק סכינים, והסכינים יכולים לעשות כל מיני מסלולים באוויר, זה מגניב, כן.
נעמה: הוא כאילו טלפת אבל רק לסכינים…
לימור: אבל, אהה…
נעמה: …זה קצת לא ברור הקטע הזה.
לימור: אממ… זה כאילו טלקינזיס ממש מוזר…
נעמה: אה… נכון זה לא טלפתיה, זה טלקינזיס.
לימור: של… רק סכינים?
נעמה: [מגחכת] זה אפילו לא חפצים חדים, זה ספציפית הסכינים שיש לו.
לימור: זה מאוד-מאוד ספציפי. ואין לי מה להגיד על הכוח הזה. זה כוח מגניב, זה כוח ספציפי מדי?
נעמה: כן, הוא פשוט קצת… כאילו, דייגו מאופיין על ידי מערכות היחסים שלו עם נשים.
לימור: מאה אחוז.
נעמה: ובמידה מאוד משמעותית, יש לו מערכת יחסים מאוד מורכבת עם האמא שלהם. שמצד אחד הוא מאוד אוהב אותה, אבל הוא גם זה שממהר להרדים אותה, כמו שעושים לכלב, מתי שהיא מתחילה להשתבש. אז זה מאוד מוזר, כי מהר מאוד הם מגלים שאפשר לתקן אותה די בקלות, אבל הוא פשוט, כאילו, הורג אותה באחד הפרקים.
לימור: כן, לא הבנתי את הקטע הזה.
נעמה: ויש לו מערכת יחסים משמעותית עם שוטרת, ששכחתי עכשיו השם שלה, שהיא גם הבת זוג שלו לשעבר. אנחנו כן עם רושם שזו הייתה מערכת יחסים די מסריחה, ושהיא better off, והיא בשלב מסוים נרצחת על ידי הרעים, ולא ממש עושים עם זה שום דבר. זה פשוט דבר שקורה כדי שלדייגו יהיה עצוב.
לימור: והאמת שהמערכות יחסים שלו, גם עם האחים שלו אבל בייחוד עם האחיות שלו, הן לא כל כך שם, כי…
נעמה: כן, הוא… יש לו… אליסון היא דמות מאוד משמעותית ברמה החברתית במשפחה, והוא כנראה זה שיש לו את מערכת היחסים הכי לא מעניינת איתה. אולי קלאוס, אני לא יודעת. [מגחכת] אבל הוא באמת…
לימור: אני חושבת ש…
נעמה: …לא אכפת לו משתיהן, אני חושבת. לא ממש אכפת לו מאף אחד…
לימור: כן, כן.
נעמה: חוץ מלות'ר שהוא כזה ה-villain שלו.
לימור: הוא שונא את לות'ר, אבל אני חושבת שיש לו בעיקר מערכת יחסים עם קלאוס, בעל כורחו קצת.
נעמה: כן, כי הוא צריך אותו.
לימור: כן.
נעמה: אבל כולם צריכים את קלאוס משום מה, יש לו את הכוח הכי פחות משמעותי ועדיין כולם צריכים אותו. דייגו שונא ממש את לות'ר, ואני חושבת שבחיים של דייגו הוא חושב שהוא באטמן ולות'ר הוא כאילו… סופרמן. הוא לא אוהב אותו, הם הולכים מכות הרבה. שזה לא ברור כי לות'ר לא נראה לי כמו בן אדם שיש לו איזשהם טינות כלפי אנשים, הוא… He's a very simple guy. דייגו פשוט כזה ממציא לעצמו אויבים כדי שיהיה לו מה לעשות. [בגיחוך]
לימור: אני חושבת שהוא מאוד… פה נכנסת לעניין הדינמיקה האחאית של…
נעמה: הם רבים על תואר…
לימור: …האח הכביכול בכור.
נעמה: כן, רבים על תואר "זכר האלפא".
לימור: כן.
נעמה: למרות שהם כולם נולדו בדיוק באותה שנייה.
לימור: ברגע שאבא שלהם נתן להם מספרים, הוא יצר ביניהם היררכיה.
נעמה: כן.
לימור: ובגלל שלות'ר הוא מספר אחת, הוא תמיד הולך להיות מספר אחת. וזה משהו שמעיק על דייגו והוא תמיד הולך להיות, כאילו עד שלב מסוים בסדרה…
נעמה: הוא רוצה להיות האלפא…
לימור: הוא רוצה להיות האלפא.
נעמה: …וכשהוא לא יכול להיות האלפא הוא נהיה באטמן.
לימור: כן. הוא רוצה להיות המנהיג ולא נותנים לו להיות מנהיג, וזה מתסכל אותו.
נעמה: הוא גם היחיד מביניהם לדעתי שבאמת, סוג של, עובד כגיבור-על. הוא סוג של vigilante והוא מגיע לזירות פשע ועושה בעיות, רב עם המשטרה ואנחנו מניחים שככה הוא גם הכיר את בת הזוג שלו לשעבר. הוא די מעצבן, הוא לא דמות כיפית ורוב העלילות שלו משעממות. [בגיחוך] אני לא בטוחה מה בדיוק הוא עושה. כאילו, הוא לא חוקר מקרי רצח מי יודע מה טוב. הוא פשוט ממציא לעצמו עיסוקים.
לימור: לגמרי, הוא כאילו עובד במכון התאבקות כזה, ו… ורודף אחרי פשע. אבל פחות או יותר זה מרגיש כאילו הוא לא כל כך מוצא את עצמו מבחינת המטרה שלו בחיים, אלא פשוט עושה דברים כזה קצת כדי להעביר את הזמן.
נעמה: קלאוס?
לימור: קלאוס הוא רואה מתים.
נעמה: יאיי… הוא גם שומע אותם.
לימור: נכון.
נעמה: הוא יכול לתקשר איתם גם ברמה כלשהי.
לימור: קלאוס כל כך בטראומה מהכוח שלו, שהוא מסמם את עצמו.
נעמה: constantly. הוא בליין, הוא שותה, הוא לוקח כדורים, הוא עושה הכל.
לימור: ואני חושבת שיש קשר מאוד-מאוד עמוק גם לזה שהוא הומו. הוא באופן כללי הוא אאוטסיידר, גם בקבוצה עצמה. הכוח שיש לו לא תורם בדרך כלל לאקשן.
נעמה: כן, אני לא יודעת מה הם עשו איתו בתור ילד…
לימור: זה מאוד מוזר…
נעמה: …כאילו, מה, הוא ישב בצד ויחכה שאיזה רוח רפאים תגיד לו איפה מישהו נמצא? זה לא… אין מה לעשות עם זה. לקראת סוף העונה הוא מוצא דרך להשתמש בכוח שלו. וזה המקום לציין שהחבר הכי טוב של קלאוס מבין האחים זה בן, שזה האח שמת. יש אח שמת, אנחנו לא יודעים בדיוק איך. בן הוא לא ממש דמות, אנחנו יודעים שהכוח שלו היה… לירות תמנונים? [אומרת בהיסוס ומגחכת] איך אני אסביר את זה? היה לו…
לימור: כן, היו לו זרועות תמנון…
נעמה: הוא יכול להוציא tentacles.
לימור: …שעפו לו מתוך הבטן. זה נראה מאוד לא נעים.
נעמה: כן, זה דוחה ואנחנו לא נתפלא אם הוא מת ככה. כאילו, יכול להיות שהגוף שלו לא יכל לעמוד בזה כי זה ממש מגעיל.
לימור: כן, הם רומזים על זה. על משהו אפל ש… נשמע לי כאילו משהו בתוכו השתלט עליו וככה הוא מת, או שהם היו צריכים להרוג אותו כי הוא…
נעמה: משהו מגעיל.
לימור: …יצא משליטה, משהו מגעיל וטרגי.
נעמה: אז בן הוא הסיידקיק של קלאוס [בגיחוך] בעצם בסדרה. הוא פשוט נמצא לידו הרבה מהזמן, הוא המצפון שלו, הוא אומר לו מה כדאי לעשות. קלאוס לא רואה ושומע מתים כשהוא מסטול אבל הוא כן שומע את בן. בן שם כל הזמן. והוא מלווה אותו. הוא מאוד עדין ומכיל. הערכתי את זה מאוד.
בגלל שכאמור הכוח של קלאוס הוא לא כל כך מעניין ברמה העלילתית, הרבה מהעונה הוא עושה כל מיני שליחויות. מבקשים ממנו לעשות כל מיני דברים, או הוא עוזר לאנשים ב… להיות ה"אבא שלי" במקום הזה שאנחנו צריכים ללכת אליו, כאילו דברים שלא קשורים לכוח שלו. ובשלום מסוים הוא נוסע בזמן, באמצעות כוח של מישהו אחר, הוא לא עושה את זה בעזרת הכוחות שלו. והוא רק נהיה עוד יותר מצולק כי הוא נוסע בזמן בטעות למלחמת וייטנאם, והוא מתאהב שם במישהו. שזה דבר שקורה. הוא פשוט חוזר אחרי חמש דקות, אבל הוא היה במלחמת וייטנאם שנה.
לימור: כן.
נעמה: כי זה איך ש-time travel עובד בסדרה הזאת. אה, כן, יש time travel, לא דיברנו על זה בכלל. יש כל כך הרבה דברים בתוכנית הזאת. [בצחוק קל]
לימור: יש כל כך הרבה דברים שקורים, ופשוט קשה להתמקד בדבר אחד ולדבר עליו ברצף. אז…
נעמה: רגע, יש עוד אחים שלא דיברנו עליהם?
לימור: כן.
נעמה: רק וניה, לדעתי.
לימור: יש את וניה ויש את Number Five.
נעמה: אה, נכון, הוא חשוב. Number Five הוא כנראה האח הכי חשוב מבחינה עלילתית. הוא ילד בן 13…
לימור: כן.
נעמה: …כי הוא נדד בזמן כשהם היו ילדים. הכוח שלו זה פורטלים, הוא יכול להשתגר. וגם בשלב מסוים הוא מבין שהוא יכול להשתגר גם בתוך הזמן, אבל הוא עושה את זה לא טוב. הוא בעצם מדלג לעתיד, מגלה שהעולם נחרב, נתקע שם לכמה עשרות שנים, ומזדקן שם לבד, ואז חוזר. הוא הרבה יותר מתפקד ממה שהייתם מצפים בהתחשב, אבל זה נכון לכולם שם. אממ…
לימור: אגב, השחקן שלו פנטסטי. פנטסטי.
נעמה: כן, הוא הדמות הכי טובה והשחקן הכי טוב, בתכל'ס.
לימור: הוא ממש מצוין, היכולת שלו להכיל בו זמנית את זה שהוא נראה כמו ילד בן 13, ואת זה שהוא בעצם בן 70 או 80, משהו כזה.
נעמה: כן.
לימור: היא באמת יוצאת דופן.
נעמה: הוא מגניב גם, הוא לא נראה כמו איש זקן. הוא מתנהג כמו בחור נרגן בן 40 לצורך העניין. והוא חוזר בזמן כי הוא הצליח. הוא מלא זמן ניסה לחזור, ובדרך לא דרך הוא הצליח לחזור להווה, והוא רוצה למנוע את האפוקליפסה, שהוא יודע גם בערך מתי היא אמורה לקרות, ומי הולך פחות או יותר לגרום לה.
בהתחלה, בעצם, כל האחים חוזרים להיפגש בגלל שאבא שלהם מת. הם חושבים שהוא נרצח בהתחלה, כי דייגו מחרחר את זה - הוא פשוט מחליט שאבא נרצח. וזה מתחיל סביב מסגרת של תעלומת רצח, אבל מהר מאוד מתברר שהאישיו האמיתי הוא שהעולם הולך להיחרב, ושזה קשור אליהם באיזשהי צורה.
לימור: האמת שזה לא מתברר כזה מהר. זה מעניין.
נעמה: זה לוקח כמה פרקים.
לימור: זה לוקח כמה פרקים עד שאשכרה הם מקבלים את המידע הזה, וזה… אני חושבת שלפחות חמישה פרקים. ועד אז הם פשוט רבים ביניהם על שטויות, מתחמקים מצ'ה-צ'ה, ו…
נעמה: מה-שמו…
לימור: קו-עלילה הזה של סוכנות שהמטרה שלה היא לדאוג שקו הזמן יישאר כמו שהוא. ובעצם הם רודפים אחרי נוסעים בזמן שהם לא חלק מהסוכנות הזאת, שיש להם איכשהו גם את הטכנולוגיה ליסוע בזמן, לא יודעת, הם לא מדברים על זה. ומתנקשים בהם כדי שהם לא יצליחו לעשות את השינויים האלה. וכמובן שיש להם המון כוח כי הם נוסעים בזמן, אז יש להם את כל הזמן שבעולם…
נעמה: יש להם המון כוח עד שאין להם. זה מה שקצת דפוק בעלילת המסע בזמן. זה כאילו אומרים שהם סופר חזקים ושאם אתה מסתבך איתם אתה דפוק לכל החיים, ואז כאילו Number Five פשוט רוצח אותם ומסתבך איתם כל הזמן ואין לזה השלכות. זה קצת מעצבן כי לא היה צריך את זה, זה לא מוסיף הרבה לסדרה. אבל מה שזה מוסיף זה את הדמויות של צ'ה-צ'ה ומה-שמו, הלוואי שהייתי זוכרת את השם שלו, שהם פשוט שני סוכנים שדולקים בעקבות Number Five כדי למנוע ממנו למנוע את האפוקליפסה. והם די מצחיקים כי העלילה שלהם היא שהם שונאים את העבודה שלהם, ושתנאי העבודה שלהם גרועים, שזה משהו שנדיר לראות רוצחים שכירים מדברים עליו בטלוויזיה, אבל, זה לא מוסיף הרבה כאמור, זה פשוט עוד נדבך שיש בסדרה.
לימור: שלא חסרים בה נדבכים.
נעמה: ממש לא.
לימור: כאילו, נדבך על נדבך על נדבך.
נעמה: לפעמים זה מגניב ולפעמים זה לא מעניין. האחות האחרונה היא וניה, שכאמור, אנחנו חושבים רוב הסדרה שאין לה כוחות. ספוילר ספוילר ספוילר, וניה היא ה-villain של הסדרה בעצם. היא הגורם שמחולל את האפוקליפסה, יש לה… לא רק שיש לה כוח-על, הוא הכוח הכי מדהים בעולם! [מכריזה בחגיגיות מעושה]
לימור: ובעצם ה-villain של הסדרה הוא גזלייטינג…
נעמה: כן, הנבל של הסדרה הוא בחור שהיה אובססיבי לאקדמיית המטרייה, וחשב שגם הוא צריך להיות בה, ושגם הוא כאילו ילד קסום כי גם הוא נולד באותו יום, אבל הוא לא. בגלל שהוא מצולק מזה כמו סינדרום במשפחת סופר-על, הוא מחליט להרוס להם את החיים. זה גם לא צד שמאוד הגיוני, אם חושבים עליו, מבחינה עלילתית, יש פה כל מיני חורים. יכול להיות שזה בגלל שזה לא בדיוק מה שהיה בקומיקס. הקומיקס היה מאוד שונה ספציפית בקו העלילתי הזה, אבל בסדרה יש את הדמות הזאת שהגיעה כדי להרוס לווניה את החיים. מסתבר שאם את לוקחת כדורים נגד חרדה זה מספיק טוב כדי שלא יהיו לך יותר את כוחות העל הכי חזקים בעולם. [בהשתוממות]
לימור: אני חושבת שזה מאוד דומה, האמת, למה שקורה עם קלאוס, כי גם קלאוס מסמם את עצמו…
נעמה: אבל קלאוס…
לימור: …בשביל שלא יהיו לו את הכוחות שלו.
נעמה: הוא לא ה-chaotic power בלי גבולות.
לימור: זה לא משנה.
נעמה: כן.
לימור: אבל בעיקרון זה עובד אותו דבר. אני חושבת שחלק מאוד גדול ממה שקורה עם הכוח שלה הוא שהיא, בתור ילדה בת חמש, לא הייתה מסוגלת לשלוט בו כי היא הייתה ילדה בת חמש, ויכולת השליטה שלה ברגשות שלה והויסות הרגשי שלה הייתה פשוט לא קיימת, וכאילו…
נעמה: אה, יש לומר שהכוח של וניה - קצת כמו הכוח של לות'ר - היא חזקה. היא פשוט חזקה מנטלית ולא פיזית. היא טלקינטית מאוד עוצמתית, היא יכולה לעשות שדות כוח, יכולה להפעיל אנרגיה מאוד חזקה על דברים. היא מן רימון מהלך. וזה לא מאופיין מי יודע מה. היא פשוט כזה הכוח-על הגנרי הזה של להיות חזק אנרגטית ולשלוח שדות אנרגטיים לכל עבר בלי שליטה. והיא לא שלטה בזה, כאמור, בגיל חמש כי היא הייתה ילדה בת חמש. ואף אחד לא ניסה מי יודע מה להבין, מה זה הכוח הזה? מה triggered אותו? אנחנו יודעים שהיא קצת מופעלת על ידי צלילים, קולות שמכעיסים אותה גורמים לה להתפרץ, וצלילים לא מדויקים מערערים אותה. היא גם מוזיקאית, אז זה מתחבר בצורה טובה. אבל לא הרבה מעבר, כי ברמה הרגשית אף אחד לא התעניין בה, כי זאת הייתה משפחה מסריחה.
לימור: כן, הקטע שבמקום לנסות לעזור לה לווסת את עצמה רגשית, שאגב כאילו בפלאשבקים שמראים אותה מעיפה את כל המטפלות שהיו להם, זה מחריד.
נעמה: כן. [בגיחוך]
לימור: היא נראית באמת כאילו…
נעמה: פסיכופתית.
לימור: מרגיש כאילו ניסו לעשות retcon שלה שהיא פסיכופתית, ואז איכשהו בהמשך היא פשוט נהייתה לא פסיכופתית.
נעמה: כולם יודעים שלהיות פסיכופת זה מחלה כל כך קלה לטיפול…
לימור: כן!
נעמה: …שרק נותנים לך כדור פעם ביום ואתה בסדר גמור!
לימור: לגמרי. [צוחקות]
נעמה: זה פשוט קצת לא ברור מה בדיוק הבעיה שלה, כאילו - האם יש לה חוסר בוויסות חושי? האם היא פסיכופתית? האם היא פשוט מאוד מאוד כועסת על הצורה שבה גילו אותה וזה מתפרץ בצורה אלימה בגלל הכוח… זה כזה… קצת נוטשים את הדמות הזאת ברמה הרגשית באמצע הסדרה, שזה מוזר כי בתחילת הסדרה היא הגיבורה הראשית. ופשוט נוטשים אותה בשלב מסוים. עכשיו, אני מבינה את זה כי אליסון ולות'ר ודמויות אחרות הם הרבה יותר מעניינות ממנה, היא קצת כזה "Emo Girl", כזה: "היה לנו כל כך קשה, למה לא הייתם נחמדים אליי שהייתי ילדה אז? כי אין לי כוחות". זה היה קצת כזה מאוד basic.
לימור: זה…
נעמה: אה, שכחנו לציין את החלק הכי חשוב, שווניה חושבת שאין לה כוחות, כי האבא הכריח את אליסון להגיד לה: "שמעתי שמועה שאין לך כוחות".
לימור: כן.
נעמה: או "שמעתי שמועה שאת חושבת שאין לך כוחות", משהו כזה.
לימור: מה שקרה בסופו של דבר זה שהוא החליט שהוא לא יכול להתמודד עם זה, אז הוא הולך פשוט להפשיט ממנה את הכוחות שלה…
נעמה: על ידי זה שהוא…
לימור: …הלכה למעשה. לתת לה כדורים, להגיד לה: "אין לך כוחות", לתת לאליסון לשכנע אותה שאין לה כוחות, ופשוט לשים אותה בצד ולא להתייחס אליה יותר כי היא כבר לא חשובה, היא לא תורמת שום דבר, היא לא חלק מאקדמיית המטרייה, היא פשוט שם.
נעמה: תמיד היה נראה לי שבאיזשהו מקום הוא מחבב אותה יותר מאת הילדים האחרים, אני לא יודעת למה. כאילו רואים אותה הרבה פעמים בפלאשבקים בקטע של אין לה חברים. האחים שלה לא כל כך מסתדרים איתה, אני חושבת שהאחים שיחסית מסתדרים איתה זה אליסון וקלאוס, אבל גם הם היו מרוחקים ממנה באיזושהי רמה, ואליסון היא גם מין כזה חברה טובה של כולם, והיא הרבה פעמים נראית לידו. היא גם קיבלה את הכינור, שהיה חשוב לו ברמה הרגשית - הכינור הוא שלו, והוא זה שנתן לה לנגן בו. אני חושבת שהוא קצת נותן לעצמו להיות אבא איתה יותר מאשר עם הילדים האחרים, בגלל שאין לה כוחות.
היא לא לוקחת יותר קשה מהם את המוות שלו, אבל זה כן נראה שכל העניין מאוד מעיק עליה רגשית, הרבה יותר מילדים אחרים שהיו קצת כזה: "האיש הזה הרס לי את החיים וזהו". המערכת יחסים שלהם היא קצת יותר מורכבת, היא היחידה שעשתה איזשהו סוג של רפלקציה על מה שקרה להם בתור ילדים - בטיפול כנראה, ואז שהיא כתבה את הספר, והיא היחידה שמגיעה לשם בקטע של: "אני עזבתי. אני לא התרחקתי, אני לא בחרתי חיים אחרים, אני פשוט עזבתי. אני התפטרתי מהמשפחה הזאת". ולחזור שם זה מאוד קשה לה ברמה הרגשית בגלל זה.
לימור: אני חושבת שגם לא נותנים לה את הקרדיט על זה שהיא בעצם הייתה במובן מסוים מנושלת מהמשפחה שלה, שהיא לא בחרה… לא רק לא בחרה להיוולד אליה - כי היא לא נולדה אל המשפחה הזאת - היא לא בחרה לגדול שם. ובעצם לקחו אותה, נניח, משום מקום ואמרו לה: "את כלום, ואת גם חושבת שאת כלום". שזה החלק הכי גרוע בגזלייטינג, לגרום לך לחשוב שזה מגיע לך. ועצם זה שהיא יצאה מזה במובן מסוים עוד לפני שכל העלילה מתחילה, והיא מבינה ברמה התיאורטית הבסיסית ביותר שזה לא מגיע לה…
נעמה: היא עדיין…
לימור: …זה, זה ראוי להערכה.
נעמה: מצד אחד, ומצד שני אנחנו מקבלים עם הזמן את הרושם שבגלל שהיא הייתה על כדורים, ובגלל שהיא הוחזקה בעמדת חולשה בלי רצונה, אז הדבר הזה חילחל גם לשאר החיים שלה. אין לה מערכות יחסים משמעותיות מבחינה חברתית או משפחתית או רומנטית. היא לא יוצאת עם אף אחד, היא חיה לבד, בבדידות. היא עובדת בלתת שיעורים פרטיים בכינור וגם בתזמורת. אבל ברמה האומנותית היא לא מצליחה לממש את עצמה ברמה שהיא מסוגלת, כנראה בקטע של אין לה ביטחון עצמי. בתחילת הסדרה זה יותר מוצג בתור: אני פשוט לא מספיק מוכשרת, אבל כמובן שאם את שואפת גבוה את תשיגי. זה קצת הכיוון שאליו העונה הולכת של… בעצם היא יכולה להשיג הכל בכל מחיר. זה קצת ביאס אותי שהיא התחילה כדמות של לוזרית, של מישהי שהיא פשוט לא חזקה כמו האחרים וזה היה בסדר, של כאילו: "יש לך ערך כחלק מהמשפחה הזאת למרות שאת לא חזקה", והפך להיות: "היא הכי חזקה מכולם ולכן היא איום". [בקול מרושע]
לימור: אני חושבת גם שהאמירה הזאת על זה שתרופות פסיכיאטריות הן…
נעמה: "הורסות'ך ת'חיים אחי". [מגחכת]
לימור: …מנוונות אותנו וגורמות לנו להיות פחות טובים, זה איזושהי רומנטיזציה של מחלות נפש.
נעמה: זה גם סטיגמה מאוד מוכרת של: "אתה לעולם לא תוכל לחיות חיים שלמים אם אתה מרסן את עצמך באמצעות כדורים". כאילו שכדורים זה לא תרופה למחלה. כאילו שכדורים זה לא משהו שאתה עושה כדי לתקן איזושהי בעיה שיש לך.
כמובן שלא כל המחלות והתסמינים שבעולם הם בהכרח משהו שצריך לטפל בו בתרופות, אבל יש כבר שנים את הקלישאה הזאת של הבן אדם שזרק את הכדורים שלו לאסלה או לכיור, כי אתה לא יכול סתם לזרוק כדורים לפח, חלילה, אתה חייב לזרוק אותם למקווה מים כלשהו. גם מאותו רגע הוא יהפוך להיות סופר חכם ומצליח ובעל כישרונות, כי הכישרון שלך הולך יחד עם המחלה שלך. שזה מחשבה נוראית ומאוד לא מדויקת לגבי בעיות נפשיות. נכון, הרבה פעמים מתי שאתה לא לוקח כדורים אתה הרבה יותר משוחרר מבחינה רגשית, אבל יש המון אנשים מבריקים שבגלל הבעיות שמהם סבלו לא הצליחו לממש את הפוטנציאל שלהם ורק אחרי טיפול ושימוש בחומרים כימיים, הרבה פעמים הצליחו באמת בכלל לצאת מהמיטה ולכתוב משהו, או להיות מסוגל להתרכז בלנגן בכינור. זה לא צריך ללכת ביחד.
אני חושבת שיש גם עניין קצת מעצבן, כאילו… אני קצת יותר אמביוולנטית לגבי זה, אבל, כמו שאמרנו לגבי אליסון, גם הכוח של וניה הוא קצת כוח קלישאתי של נשים של you kept me in a cage, ו-מנעת ממני את כוחותיי האמיתיים עכשיו אני אתפרץ ואשרוף את כולכם…
לימור: כן, ממיסטיק בוגדת ב… מגנטו בסרט השלישי והגרוע של "אקס-מן", דרך חאליסי שורפת את כל מעלה מלך בלי סיבה [לימור מגחכת] ועד וניה שבגלל שהיו לא נחמדים אליה בילדות אז עכשיו יש לה את כל הזכות להיות חרא לכולם. והיא גם לא שולטת בכוח שלה בתור אדם מבוגר, הוא פשוט זעם מתפרץ שיוצא ממנה והיא לא יכולה לרסן אותו. וזה קצת… מצד אחד אפשר להגיד שזה מעצבן. זה קצת עצבן אותי בהתחלה של, כאילו… ההתייחסות לנשים בתור מן יצור מסתורי ש כוחותיו העצומים… אפילו היא לא מבינה כמה היא חזקה [בפאתוס], וכולם בסכנה כי הם פגעו בציפור נפשה, מצד אחד. אבל מצד שני גם יש בזה אלמנט פמיניסטי של - תראו מה קורה שמדחיקים רגשות, ותראו מה קורה שמונעים מאנשים את הכוח האמיתי שלהם. אז זה קצת… אני קצת אמביוולנטית, אבל אני לא חושבת שהקו העלילה הזה נעשה בצורה טובה.
לימור: לא.
נעמה: אישה אמוציונלית, באמת, פשוט כל כך קשה לה לשלוט ברגשותיה, היא מעוותת עמודי תאורה לכל מקום שהיא הולכת. כאילו זה קצת "איף".
לימור: אני חושבת שיש פה… כל הילדים האלה, בעצם שהם עכשיו מבוגרים חוו איזושהי טראומה, במובן מסוים גם הסיתו אותם אחד נגד השני, למרות שהם היו צוות והם היו אמורים לפעול ביחד, בשלב מסוים מכיוון שרג'ינלד הארגריבס הוא לא אבא, אין לו שום יכולת להיות הורה [נעמה מהמהמת בהסכמה], הוא פשוט לא מתייחס אליהם כאל הילדים שלו, אלא כאל כלים להשתמש בהם על מנת לפתור פשע. הוא לא יודע איך לחנך אותם להיות אחים אחד של השני, ו…
נעמה: הוא גם לא חושב עליהם בתור אחים אחד של השני.
לימור: נכון, וגם למשל לות'ר ואליסון מתאהבים, הוא מפריד ביניהם…
נעמה: שזה בכלל לא הבנתי. כי מה 'כפת'ך אם הם סתם קולגות. כאילו, [מגחכת] מה זה משנה…
לימור: זה מאוד-מאוד מוזר, זה לא מקצועי. [צוחקת]
נעמה: זה ממש לא מקצועי.
לימור: זה לא מקצועי. והוא פשוט מכניס אותם למצבים - כמו שהזכרתי קודם - מלחיצים ומלאי סטרס, כדי להוציא מהם את הכוחות שלהם בכוח. ואם זה לא עובד, אז…
נעמה: עושים וניה.
לימור: הם מצולקים, מה לעשות. צריך להחזיר למפעל, אבל אי אפשר להחזיר למפעל, אז פשוט נחזיר להגדרות יצרן.
נעמה: כן. הוא קצת… כאילו את מקבלת את הרושם שעם השנים שהוא כן פיתח איזושהי חיבה מינימלית לילדים האלה, אבל הוא לא באמת ידע מה לעשות עם זה. כשווניה בגדה לכאורה במשפחה וכתבה את הספר, זה לא שאנחנו שומעים את התגובה שלו על זה. פשוט, גם לפני שהוא מת הוא לא היה ממש נוכח. ואני חושבת שמה שבאמת מאוד מעניין ספציפית באקדמיית המטרייה, זה שמערכת היחסים שלהם עם אבא שלהם היא סוג של origin story, אבל הוא לא villain בסדרה. אין לו נוכחות.
המכשול העיקרי של האנשים האלה הוא לא איזשהו super villain שמנסה לחסל אותם, זה הם עצמם. האפוקליפסה מגיעה בגלל שווניה קופחה כילדה. האפוקליפסה מגיעה בגלל שהאחים האלה לא היו שם אחד בשביל השני, ולא פיתחו את היכולת להכיל רגשית אחד את השני.
לימור: מה שלא ברור, זה איך הוא יודע מראש על זה שתהיה אפוקליפסה. כי זה משהו שהוא אומר אחר כך. האבא יודע שהולכת להיות אפוקליפסה. השאלה היא האם הוא ידע את זה לפני שהוא הלך לקנות את הילדים האלה?
נעמה: ומה הוא יודע. באופן כללי.
לימור: כן, בכמה כלליות הוא ידע שהולכת להיות אפוקליפסיה? [כך במקור] נראה כאילו הוא ידע שהולך להיות משהו ושהם יהיו קשורים לזה, אבל… כנראה חשב ש…
נעמה: אולי הוא לא חשב שהם גורמים לזה.
לימור: כן, הוא כנראה חשב שהם יהיו מה שימנע את זה. ובעצם קרה לגמרי ההפך, וזה עוד משהו שמאוד… שמאוד קורה הרבה בעלילות של מסע בזמן, זה ש…
נעמה: הנבואה שמגשימה את עצמה, או המסע ש… משיג את המטרה ההפוכה ממה שהוא התכוון.
לימור: בדיוק.
נעמה: שזה עיקר העלילה של מספר 5 בעצם. הוא בתור הדמות הכי בוגרת מצד אחד, אבל זה שנראה כמו ילד מצד שני, לא יכול לעשות המון. הוא מאוד מוגבל. ברמה הטכנית, הוא לא יכול ללכת למקומות ולבקש מידע, כי הוא ילד בן 13, והוא לא מספיק חזק כדי ללכת ולהרביץ לאנשים כדי להשיג את המידע, הוא גם… זה לא הסטייל שלו כל כך. הוא פשוט ילד, והוא צריך שמישהו יעזור לו, זה נותן תעסוקה לקלאוס כל העונה, ובשלב מסוים גם לות'ר ואליסון ודייגו נשאבים לתוך הסיפור הזה.
מול וניה יש לו מערכת יחסים די יפה, האמת, אולי בגלל שהוא לא היה שם מתי שהם נידו אותה מהמשפחה. הוא זוכר אותה בתור ילדה בת 13 כמוהו, שהיא הייתה יותר מסכנה ושתקנית מאשר הבחורה שמכרה את הסודות שלנו לתקשורת. ודווקא אהבתי את כל המעט תקשורת שיש להם [מגחכת], זה היה חמוד, אבל באמת הדמות הכי משמעותית מולו זה קלאוס, אני חושבת.
אני חושבת שבגלל שמספר 5 הוא בעצם הכי מצולק, אנחנו לא רואים את זה עליו, אבל הוא כאילו חווה את החוויות הכי קשות, אז אני חושבת שהוא יותר יכול להבין את מה שקלאוס עובר מאשר האחרים, שסתם חושבים עליו בתור ילד מפונק.
לימור: כן, בסך הכל גם הוא - אני מתארת לעצמי - אלכוהוליסט. הוא כל הזמן שותה.
נעמה: כן, ויש לו סיבות טובות.
לימור: והוא מאוד ציני, הוא מאוד מצולק ממה שעבר עליו…
נעמה: יש לו מערכת יחסים משמעותית מאוד עם בובת ראווה. הוא התאהב בבובת ראווה באפוקליפסה, וחי איתה כמו אשתו במשך שנים. והוא לא מצליח להשתחרר מזה גם שהוא חוזר לעולם שיש בו אנשים.
כאילו, הוא היה לבד, והשלכה הרגשית שהוא עשה… אני אומרת את המילה הרגשית המון היום, אבל זו מילה מאוד פסיכולוגית…
לימור: כן.
נעמה: …במהות שלה, ההשלכה הרגשית שהוא עשה על הדמות הדוממת הזאת, נשארת איתו גם אחרי שהחיים שלו חוזרים להיות רגילים, לכאורה, כמה שהחיים בזמן שרודפים אחריך… נוסעים בזמן, וכל המשפחה שלך גיבורי-על יכולים להיות. אבל הוא לא לגמרי השתחרר מהחיים שהוא חי במסע שלו בזמן, מסיבות ברורות לחלוטין, כי זה באמת היה נורא. הוא אפילו הרבה יותר מתפקד ממה שהוא אמור להיות. אבל מול קלאוס אני חושבת שהוא רואה… יש לו את המקום הלא שיפוטי הזה, ששניהם מבינים אחד את השני במובן של: "גם אתה חווה הרבה כאב, גם אתה צריך לברוח". בגלל זה חמש הוא הדמות הכי טובה.
לימור: חמש וקלאוס, באמת…
נעמה: אני אוהבת את אליסון…
לימור: בלב שלי.
נעמה: באמת, כאילו… [לימור צוחקת] אהבת נפש, אבל… כי גם היא קצת יותר מעניינת מקלאוס. קלאוס כאילו, ה-arc הרגשי שלו קצת חוזר על עצמו, אליסון כן עוברת… כל מיני, יש לה כל מני פנים באישיות שלה. קלאוס הוא פשוט כזה… הסובל.
לימור: הוא גם הסובל והוא גם… יש בו משהו ש… הוא לא חתרני אלא לעומתי.
נעמה: כן.
לימור: הוא…
נעמה: הוא אנטי כזה.
לימור: הוא כל הזמן מנסה… לא בדיוק להשיג את מה שהוא רוצה, אלא קצת להכניס לכל שאר האחים.
נעמה: כן, הוא לא… הוא לא מרוצה…
לימור: וזה…
נעמה: …מהתא המשפחתי שלו.
לימור: וזה קצת עלוב כי לאף אחד לא ממש אכפת ממנו. כאילו, הם מתייחסים אליו קצת כמו לג'וק שכל הזמן מתרוצץ בפינה.
נעמה: כי כאמור זה לא שהוא יכול להציל את החיים שלהם, הוא פשוט כזה…
לימור: כן.
נעמה: …הבן אדם שיושב בצד ומדבר עם מישהו שמת.
לימור: גם כשהם בוגרים, עדיין הערך שלהם קצת מתבסס על… על איזה כוחות יש להם וכמה הם יכולים לתרום בסצנת אקשן.
נעמה: אני חושבת גם שקלאוס, בגלל שהכוח שלו הוא במהותו קצת מיסטי, אז יש גם את ההתנשאות הזאת של - אולי זה לא כוח אמיתי, אולי הוא לא באמת רואה את האנשים האלה אלא הוא סתם משוגע. כאילו כמו שמדענים מתייחסים ל… מתקשרים, כזה: "זה לא אמיתי…". עכשיו, זה אמיתי. אנחנו יודעים שכן. הוא רואה דברים שעוזרים להם לפתור תעלומות, והנוכחות של בן היא מאוד משמעותית בחיים שלו, ועוזרת לו גם להשיג מידע וגם כחבר. בסוף העונה מה שקורה זה שהוא מוצא דרך לתעל את הכוח של בן אליו.
לימור: שזה ממש מעניין כי זה קורה בשלב שבו הוא נקי, אני מניחה שכמה ימים, כי זה… הסדרה לא מתרחשת…
נעמה: כן בערך שבוע.
לימור:…על פני הרבה זמן, אז כל הזמן הזה, בערך 17 שנה הוא היה פשוט מסומם מהתחת. ועצם זה שזה הזמן שבו הוא מגלה שיש לו כוח, באופן שמקביל לווניה אגב, והוא עושה איתם משהו, והם מצליחים לתעל את כוחות התמנון ה… אממ…
נעמה: כאילו…
לימור: …המבעיתים של בן…
נעמה: זה די מגניב, זה טוויסט חמוד ממש.
לימור: זה טוויסט ממש חמוד.
נעמה: אני תוהה אם הוא יכול לעשות את זה עם עוד דברים. כאילו, האם יש לו את היכולת להגיע לאנשים מסוימים בשביל מידע מסוים. ברגע שיש את האופציה הזאת שקלאוס יכול לגלות עוד כוחות חדשים, האפשרויות הם מדהימות.
לימור: גם ה… ההקבלה בין קלאוס לווניה היא פחות או יותר קורית כל הזמן, רק שהוא לא מכר את הסודות שלהם, והוא לא…
נעמה: לא, אבל גם הוא אאוטסיידר במשפחה כמוה. אני אגיד בינתיים על קלאוס.
לימור: אוקיי.
נעמה: שמשהו שאהבתי בפיתוח הדמות שלו, זה שהוא תמיד נשאר בן אדם טוב, הוא כאילו לא מוגדר על ידי היותו מכור. התמכרות היא בעיה עבורו, אבל הוא לא בן אדם שרק רוצה למכור את הטלוויזיה של המשפחה שלו בשביל כסף. הוא עושה את זה כי הוא מכור, אבל הוא לא בן אדם רע. אתם מבינים בכל שלב שכן, הוא רוצה להיות שם בשביל אנשים אחרים, הוא רוצה להיות נאהב ולאהוב אחרים. הוא מאוד-מאוד פגיע, ולקראת הסוף הוא מתחיל להתחבר לצדדים היותר אנושיים שלו, בגלל שהוא מפסיק להיות מסומם [מגחכת] כל הזמן. הוא פשוט מבין שזה אולי נורא-נורא קשה להיות sober, אבל יש המון דברים שהוא לא יכול להגיע אליהם בכלל בלי הסמים. אני חושבת שהסיבה שהוא בכלל מפסיק לעשות סמים ולשתות, זה שהוא בווייטנאם, אז הוא לא יכול. עושים לו מין סוג של גמילה כפויה, של שנה בעצם…
לימור: למרות שאני בטוחה שהם שותים שם.
נעמה: …הוא כן שותה, וכן הלאה.
לימור: כן.
נעמה: אני חושבת שרואים אותו אפילו שותה בירה באיזה פאב, אבל הוא לא יכול לשתות כל יום, הוא לא יכול להיות מסומם כל הזמן. זה לא מאוד מדויק היסטורית [בגיחוך], יש לומר, כי היה מלא סמים בוייטנאם, וגם די נתנו אותם לחיילים בקטע של…
לימור: "קחו, קחו".
נעמה: …"יהיה לכם יותר קל".
לימור: כן.
נעמה: אבל אם אנחנו מתעלמים [בגיחוך] מהפרט ההיסטורי הזה, הוא סוג של עבר גמילה, פשוט ממש מהירה. המסע בזמן מאפשר להם לעשות תהליכים ארוכים מאוד-מאוד מהר, שזה לא תמיד טוב, אבל זה טוב במקרה הזה. כי בעצם הוא נגמל שלושה ימים, אבל הוא בעצם נגמל שנה. והוא גם מצא בעצמו כוחות שהוא לא חשב שיש בו, והוא התאהב במישהו, והוא גילה שהוא יכול להיות יותר מאשר "המכור".
לימור: גם המכור, וגם האח שתלוי בכל האחים שלו, שהם תמיד צריכים להציל אותו מדברים. ובאמת, כאילו, הוא "עלמה במצוקה" במשך חלק די גדול מהסדרה.
נעמה: ליטרלי. הוא גם crossdresser, יש לומר. בנוסף להיותו גיי, הוא גם לובש, כאילו, דברים. אני לא בטוחה שהוא לובש שמלות, אבל כזה…
לימור: הוא לובש חצאית באיזשהו שלב…
נעמה: יש בו משהו…
לימור: …וזה מאוד חמוד.
נעמה: כן, הוא מאוד girly במהותו, הוא לא גיי עובר.
לימור: כן.
נעמה: נגיד את זה ככה. הוא מאוד נשי בדיבור שלו, הוא מרשה לעצמו להראות חולשה ופגיעות כל הזמן, שזה משהו שהאחים שלו כמובן מתייחסים אליו בתור אחד מהדברים הדפוקים שקלאוס עושה. אבל מה שנחמד זה שהוא לא נעשה יותר גברי כאשר הוא מתנקה, אלא להפך. הוא יותר מתחבר לצדדים הפגיעים והרגישים שלו ממקום קצת יותר בריא מאשר מה שהיה לו קודם.
לימור: מה שמעניין זה שבאיזשהי שיחה שלו עם דייגו, דייגו מניח שהוא בקטע של נשים, שזה היה לי…
נעמה: וואי. [צוחק קלות]
לימור: …מאוד-מאוד מוזר. כאילו, הוא מופתע ממש לרגע, ואז הוא מקבל את זה, שכאילו, סבבה. אבל… המחשבה [נעמה צוחקת] על זה שהם לא יודעים שהוא הומו בגיל 30 מאוד-מאוד מוזרה לי.
נעמה: שגם בתמונת יח"צ שלו בסדרה הוא עם צעיף נוצות ורוד. כאילו, אין פה מה לפספס.
לימור: כן.
נעמה: הבן אדם הוא לא בארון בשום צורה, ולא נראה לי שהוא אי פעם היה.
לימור: ובאותו הקשר - זה כל כך מוזר לי שווניה כביכול סטרייטית [נעמה צוחקת] לגמרי?!
נעמה: כן, למרות שזאת אלן פייג', והיא גם נראית הכי לסבית בעולם והיא מנגנת בתזמורת…
לימור: הלבישו אותה בסגנון הכי butch, אהה…
נעמה: הלבישו אותה כמו אלן פייג', כאילו.
לימור: כן.
נעמה: היא butch-femme כזה של… יש לה חליפות…
לימור: היא soft butch.
נעמה: כן, יש לה חליפות יפות…
לימור: כן.
נעמה: …ועדינות מבדים נעימים. [מגחכת]
לימור: ואני כל הסדרה כאילו עוקבת אחריה, ואני כזה: "איך היא…". ואז היא עושה סקס עם גבר, ואני כזה: "סליחה?!".
נעמה: כאילו, מה שמוזר זה לא זה שהיא הטרו, אלא שמה שעושה לה את זה, זה האפס הזה, הבחור שהוא כאילו…
לימור: ממש…
נעמה: …ה-villain הראשי של הסדרה. פשוט הכי לא מעניין, הוא סתם dude פסיכופת שמנצל אותה, הוא לא נראה כאילו הוא באמת בקטע שלה והם לא חמודים ביחד. זה פשוט כזה, הוא מגיע ואומר את הדברים הנכונים באותו רגע בצורה מאוד מלאכותית. וכאילו, אתה קצת מקבל את הרושם שהיא איתו כי אף אחד אף פעם לא שם עליה. שזה מוזר, כי היא אלן פייג'. היא, כאילו, חמודה וכריזמטית ויפה. זה לא שהיא מפלצת, והיא נראית גם די בריאה נפשית, לפחות בתחילת הסדרה. ודי סגורה על מה היא רוצה מהחיים, ופתאום זה כזה - לא. היא פשוט צריכה שמישהו יבוא ויגיד לה שהיא יפה וזה מספיק.
לימור: כן, אני חושבת שמה שהיה עם אליסון בגיל חמש, שהיא אמרה לה: "שמעתי שאת חושבת שאת ordinary", זה הרס לה בעצם את כל ההערכה העצמית. היא לא מסוגלת לגרום לעצמה לצאת מהמקום הזה של ה…
נעמה: "אני סתם בן אדם".
לימור: של - "אני סתם בן אדם".
נעמה: שזה מוזר, כי גם לסתם בן אדם יש מערכות יחסים רומנטיות וחבריות עם אנשים.
לימור: כן. אבל לגמרי היא גם מחבלת לעצמה בכל מה שהיא עושה, והיא לא מבינה שזה מה שהיא עושה. וברגע שמישהו מעריך אותה אפילו קצת, ולא חושב שהיא סתם מישהי רגילה, זה משהו שהיא קופצת עליו כי אין לה עוד ניסיון בדברים כאלה. ובדרך כלל רואים את זה, את יודעת, אצל בנות נוער, אצל נשים מאוד צעירות.
נעמה: או אנשים שעברו התעללות בילדות, כמו במקרה שלה.
לימור: למשל.
נעמה: או כל סוג של פוסט-טראומה. כאילו, לא, זה לא נכון בעצם, זה ממש לא נכון. כאילו, נשים שבאמת… התסביכים המסוימים שלהן מסביב תחושה שהם בלתי נראות, ושלאף אחד לא אכפת מהן. מ… כאילו, אמרנו, בנות נוער ועד נשים שנגיד היו מטפלות של קרוב משפחה, או שהיה להם אח שהיה לו איזושהי בעיה, או כישרון מאוד גדול. שני דברים שונים…
לימור: כן.
נעמה: …אבל השפעה דומה, של… אם אח שלך מצד אחד הוא בעל ליקוי התפתחותי, אז ההורים שלך והאחים שלך תמיד יהיו סביבו, מצד אחד. ומצד שני, אם אח שלך הוא השחקן הכי מפורסם בעולם, אז גם את תסבלי ממחסור בתשומת לב.
לימור: כן, אני חושבת שאנשים שבאמצע הם תמיד אלה ש… אני לא אגיד הכי סובלים, אבל במובן מסוים הם נופלים בין הכיסאות, כי אין מי שישים לב אליהם. וזה בעצם, כנראה במובן מסוים גם מה שגרם לה לפרסם את הספר, היה: "אני רק רוצה שתדעו שזה לא סתם שאני רגילה, אלא גם שגדלתי בבית ממש דפוק. והבית הממש דפוק הזה, זה מה שקרה בו".
נעמה: כן, זה לא… לא צריך כוחות-על כדי לגדול בבית הזה. זה שאני לא מעניינת מבחינת כוחות העל שלי, שאין לי לכאורה, לא אומר שהחיים שלי היו רגילים.
לימור: כן.
נעמה: כאילו, אני רגילה, אבל היו לי חיים extraordinary בצורה מדהימה. ונוראית. אבל מדהימה. כאילו, כולם רצו להיות כמונו. היא כזה גם חושבת… לא כל כך ברור המעמד של החבורה הזאת, של חבורת הגיבורים בתרבות הפופולרית של הסדרה, בתוך הסדרה, אני מתכוונת. זה נראה שהם היו כוכבים די גדולים, כי רואים מוצרים שלהם. בבית של החבר של וניה רואים תיק אוכל עם דמויות שלהם.
לימור: יש action figures…
נעמה: יש קומיקס…
לימור: כן.
נעמה: רואים חוברות קומיקס. הם כנראה היו thing ממש ממש גדול, ו-וניה לא הייתה חלק ממנו, אז היא הייתה האחות שלא יודעים עליה. זה לא שהיא הייתה איזה ה-cue שלהם או משהו כזה, היא פשוט לא הייתה בסיפור הזה. כתבו אותה החוצה, ליטרלי.
לימור: כן.
נעמה: וחלק מהתסביך של וניה הוא סביב זה ש… "לא רק שכל האחים שלי מדהימים, גם כולם מעריצים אותם, ועליי בכלל לא יודעים שאני קיימת". וזה, כאילו, סיבה די טובה להוציא ספר.
לימור: לגמרי.
נעמה: היא כאילו ה-Beatle החמישי, כזה, של המשפחה שלה. עכשיו, כמו שאמרנו בהתחלה, הסדרה חוזרת לעונה שנייה בסוף החודש, בסוף יולי, בנטפליקס. מהטריילר שיצא זה נראה שכל העונה הולכת להיות בזמן שונה ממה שהיה בסדרה. כבר לא…
לימור: אני חושבת שנות ה-50 או ה-60, משהו כזה?
נעמה: משהו כזה. לא ברור כמה מזה באמת יהיה, יכול להיות שהם חוזרים מהר. אבל בעצם סוף העונה, למי שלא זוכר או לא ראה, היה שהמשפחה מבינה שהדרך היחידה למנוע את האפוקליפסה זה לחזור ממש הרבה זמן אחורה ולנסות לתקן את הטעויות איפה שהם התחילו.
זה נראה שהם אולי חזרו קצת יותר מדי, כי זה נראה כמו 50s או 60s והם נולדו בשנות ה-80 כאמור. לא נראה לי שעכשיו הולך להיות wit שהם יחיו כאילו עד סוף החיים שלהם שם, אבל זה מעניין לאיזה כיוונים הם יקחו את זה. כשיש להם את כוח המסע בזמן של…
לימור: Number Five.
נעמה: …של Number Five, הם יכולים לעשות די מה שהם רוצים בקטע הזה, and they do. כאמור, הם עושים עם זה הרבה שטויות. והרבה דברים שנראים ממש משני חוקים בסדרה מתבטלים די מהר, שזה עוד אחד מהדברים הקצת בעייתיים בה.
אני מקווה שהשינוי הזה הולך להעלות קצת מדרגה באמביציוזיות של איך שהם מספרים את הסיפור, כי כרגע זה היה קצת מבולגן. אני מקווה שאולי עכשיו הם ישבו ואמרו: "בואו נעשה טיימליין מסודר כי זה mess". וזה מסקרן ממש לראות מה הולך לקרות, כי כאמור, רוב הדמויות עברו שינוי די משמעותי בעונה הזאת. לא כולם, דייגו עדיין דושבג אבל…
לימור: כן.
נעמה: …לות'ר השתנה, וקלאוס מאוד השתנה, ו-וניה, מן הסתם, השתנתה בטירוף. אליסון בפעם האחרונה שראינו אותה הייתה אילמת. היא כאמור נענשה מאוד חזק על היותה אישה רכלנית, ו-וניה בעצם פגעה במיתרי הקול שלה, אנחנו לא יודעים אם לנצח או לא, זה לא… ממש נאמר מפורשות: "אנחנו עוד לא יודעים אם יש נזק בלתי הפיך", אז זה מעניין לראות לאן זה ילך. שום שאלה שהיא תקבל באיזושהי צורה את הקול שלה בחזרה, כי זה פשוט קצת משעמם להיות דמות שלא מדברת, ומסתובבת עם פתקים וכותבת: "היי חבר'ה גם אני פה" [בקול מטופש], אבל אהה… [לימור צוחקת] זה מעניין לראות אין הם יקחו את זה.
יש את הרומן עם לות'ר ואליסון שצריך להיפתר, שנראה שהלך למקום מאוד… כאילו, כל החיים יש לאליסון ולות'ר סוג של רומן, וזה נראה שבסוף העונה הקודמת הם סוף-סוף הכירו בזה והפכו להיות סוג של זוג, גם אם לא בצורה רשמית. וזה נראה גם מהתמונות ומהטריילר שווניה היא בן אדם רגיל עכשיו, היא לא פסיכופתית שמתפרצת לכל עבר. אז מעניין לראות איך הם הולכים להתמודד עם זה.
לימור: כן, אפשר רק לקוות שימשיכו לחקור את ההתפתחות שלהם, הרגשית, גם בתור אחים וגם בתור עצמם.
נעמה: וזה גם מעניין שמוציאים אותם מהמסגרת. מוציאים אותם מהבית שהם היו תקועים בו כל העונה, ומעניין לראות את השינויים שהם עברו ברקע אחר.
לימור: כן. יכול להיות שמחוץ למסגרת הזאת ולא תחת סמכותו של…
נעמה: אף אחד.
לימור: …אבא נבל, זה יעשה להם טוב בהקשר של שיתוף פעולה והיכולת להסתמך אחד על השני.
נעמה: כן, שזה חשוב. כי העונה לא כל כך התעסקה בזה, זה עוד דבר קצת מוזר.
בקיצור - תודה שהאזנתם לפרק הראשון של "אוכלות סרטים", ואנחנו נחזור בפרק הבא עם עוד סיפור גיבורי-על לא סטנדרטי.
אנחנו נשמח לשמוע מה הדעות שלכם על הסדרה הזאת ועל הצורה שבה היא מתייחסת לכוחות-על ולגיבורי-על. שיהיה בכיף, מה אני אגיד לכם?
לימור: ביי!
נעמה: ביי.
[מוזיקת סיום]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Commentaires