בפרק 62 יואב מאור & אליאור זכאים אירחו את רון לנדסמן - משפיען רשת, אימפריית נדל"ן ומעל הכל אדם שחי ונושם התפתחות אישית. באירוח המרתק דיברנו על דרכים לשלוט בחיים במקום שהם ישלטו בנו. כולנו רוצים להיות אלה ששולטים בחיים שלנו, אבל רק מעטים באמת מצליחים לעשות את זה - השאר פשוט נותנים לחיים לחלוף. אז איך לוקחים שליטה על החיים? איך מתחילים בכלל להצליח? מה נחשב הצלחה? למה אנשים כל כך נהנים לשחק אותה מסכנים ולמה כל אחד חייב במסך הנעילה של הטלפון תמונה של האוטו והשעון שהוא רוצה? פרק מרתק שהוקלט בתקופת מלחמת "חרבות ברזל" והוא בדיוק מה שאתם צריכים לשמוע בתקופה קשוחה כזו.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 09/11/2023.
רון: אתם יודעים ש-90% מהמחשבות שלנו בתור בני אדם, הן אותן מחשבות כל יום מחדש? ואם 90% המחשבות שלנו זהות כל יום…
יואב: אז התוצאות…
רון: זה מייצר אותו רגש שמייצר אותה פעולה…
אליאור: אותה תוצאה.
רון: ואז אנחנו חיים בפאקינג לופ כל יום מחדש. אז קודם כל צריך להבין את זה.
אליאור: כשהאימא הייתה נפגעת ומתמסכנת, אז האבא היה קונה לה פרחים. הילד קיבל מין חיווט רגשי במוח שאומר, אה, אימא נפגעת, יש תשומת לב, מעולה.
יואב: אתה יודע מאיפה הכישורים העסקיים שלי התחילו? קלפי פוקימון.
אליאור: "עפים על החיים".
יואב: פרק 62, עם רון לנדסמן.
רון: וואו.
אליאור: מתחילים.
יואב: מתחילים.
יואב: תודה שבחרתם לעוף על החיים עם יואב מאור, אליאור זכאים ופרק אירוח, כל כך הרבה זמן לא היה, ואני כל כך מתרגש, ואליאור כאן איתי…
אליאור: לגמרי.
יואב: להציג את האורח שלנו, רון לנדסמן.
רון: כיף גדול להיות פה.
אליאור: אחי, ברוך הבא. איזה כיף, ברוך הנמצא, מה שנקרא. כיף גדול שהגעת. באמת זו גם זכות. יש לנו באמת אורחים מיוחדים, אחי, ואתה נמנה מביניהם.
רון: איזה כיף.
אליאור: אז זה באמת כיף גדול שאנחנו נותנים, מה שנקרא, את הבמה לאנשים טובים כמוך גם לבוא ולהעשיר אנשים, את הידע, את הכיס, לתת להם תוכן, ערך, אנרגיה, כלים מעשיים. וזה באמת כיף גדול. אז הולך להיות לנו פרק מטורף, פרק מדהים. מה שנקרא דף ועט, אין מה לעשות, כי בתכלס בלי ליישם ובלי לקחת, זה לא שווה כלום.
ובפרק אנחנו הולכים לדבר על איך אנחנו הולכים לייצר שליטה בחיים, בין אם זו שליטה פיננסית, שליטה עסקית, שליטה פנימית, זוגית, כל אחד ולאן שהוא לוקח את זה. ומי האורח היותר טוב שיכולנו להביא, אם לא רון, שעשה דרך ומוביל דרך היום כל כך הרבה אנשים בעולם הנדל"ן, בעולם ההתפתחות. אז זה כיף גדול. ולאחוז, מיעוט היכולת שלא מכיר אותך, אז ככה…
יואב: אני דווקא חושב שאנחנו בתיבת תהודה, ולי דווקא מרגיש שיש הרבה אנשים שדווקא לא שמעו.
אליאור: באמת?
יואב: כאילו, אני חושב.
אליאור: מעניין.
יואב: אני חושב שיש דווקא סיכוי שבגלל שאנחנו מאוד בעולם של ההתפתחות וזה, אבל יש מצב שפתאום מישהו המליץ, שיוטיוב המליץ למישהו עכשיו על הפרק הזה. אז דווקא באמת מאפס, הייתי רוצה שתציג את עצמך לחייזר שנחת עכשיו ממאדים.
רון: יפה, אז בעברית, לא בחייזרית.
יואב: בדיוק.
אליאור: בעברית.
רון: אז קודם כל, נעים מאוד. ולמי שלא מכיר, קודם כול כיף, נתחיל בזה שכיף לי להיות פה. אז נעים מאוד, רון לנדסמן, בן 32 מפתח תקווה. נכנסתי לתחום הנדל"ן בגיל 23 ב-2014, ללא רקע, ללא ניסיון. לפני כן, שתבינו, הייתי ברמן ויחצ"ן כאילו במקביל תוך כדי. ולתחום גם נכנסתי במקרה. ישבתי באחת הישיבות עם חברים שלי, כשהגעתי למצב שאין לי כסף, אין לי שום מטרות, שום יעדים, אין לי מושג מה אני עושה עם החיים שלי, חי מהיד לפה, לוזר. ממש, לוזר. כאילו, לא מתבייש גם להגיד את זה, בלי רישיון לרכב. בן 23 בלי רישיון לרכב, כי לא האמנתי שמתישהו בחיים יהיה לי רכב. כאילו, זה המיינדסט שהיה לי. ואני יושב איתם, אני אומר להם, חבר'ה תקשיבו, אני לא יודע מה לעשות עם החיים שלי, אין לי כסף, אני לא יודע לייצר כסף ואני פשוט לא יודע מה לעשות, אני לא יודע איפה לעבוד, אני לא יודע כאילו מה הצעד הבא. ואחד החברים הטובים שלי, אלירן, בדיוק עבר לבאר שבע ואימא שלו קנתה שם דירה להשקעה דרך מתווך. ואז הוא אמר לי, רון, תקשיב, יש איזה מתווך שהראה לנו את הבית ותיק תק נסגרה העסקה והוא קיבל אחלה עמלה. לך תהיה מתווך. עכשיו, אין לי מושג מה זה מתווך, אין לי מושג מה זה נדל"ן. ההבנה שלי אז של מתווך זה בן אדם שמראה דירות למי שאין לו זמן. אז אמרתי, טוב, מה לעשות?
אליאור: או נוכל, זה גם היה טייטל כזה, לא?
רון: אז זהו, אז אפילו לא ידעתי שזה נוכל. כאילו, שתבין. פשוט ידעתי שמתרחקים מזה כי זה עולה הרבה כסף.
אליאור: כן, בדיוק.
רון: ושזה אנשים שמראים דירות למי שאין זמן. זה מה שידעתי.
יואב: ושהכי טוב זה למצוא ללא.
רון: בדיוק. בדיוק. אז חזרתי הביתה, כתבתי כזה בגוגל, חיפשתי חברת תיווך, השארתי פרטים וחזרו אליי. באתי לפגישה, אמרו לי, תשמע, הכול טוב ויפה אבל אתה צעיר מדי. התחום הזה פעם היה מאוד מאוד זקן, כאילו. הכי צעירים היו בני 30 פלוס. אז באתי לעוד פגישה, כאילו, אני עושה את זה קצר. באתי לעוד פגישה ועוד פגישה, שיגעתי אותם, אמרתי אני חייב את התפקיד הזה כי סיפרו לי שם סיפורים על עסקאות של 60 אלף ו-70 אלף ו-100 אלף, אמרתי כאילו אני בפנים. וגם לא צריך תואר, לא צריך ללמוד, כי לא רציתי ללמוד.
אליאור: משלמים. אחי, תארוז לי.
יואב: Shut Up & Take My Money, מה שנקרא.
רון: אז באותה תקופה הייתי במינוס של 6,000 שקל, אני לא אשכח את זה. מינוס של 6,000 שקל. באתי לפגישה עם המכופתרת היחידה שהייתה לי, עם תיק גוצ'י מזויף שהבאתי מתאילנד, ריק, אין בו כלום, רק כדי להיראות מרשים. והבאתי להם את האשראי, פרסו לי את זה לאיזה שישה תשלומים, את הקורס, ונכנסתי. ומאותו רגע והלאה התאהבתי והבנתי שהגעתי למקום הנכון. אז כאילו, ממש, הקדשתי לזה כל רגע שהיה לי. הייתי ממש… הייתי מאוד אובססיבי כאילו, מהבוקר עד הלילה, חוזר הביתה בלילה, לומד, רואה סרטונים ביוטיוב של מתווכים מחו"ל. קם, עוד פעם אותו דבר.
יואב: שאלה, התאהבת בענף, בתחום, או שהתאהבת בכסף הפוטנציאלי שאתה יכול להרוויח? כי אנחנו כל הזמן אומרים לאנשים, תעשו מה שאתם אוהבים. אל תחשבו בהכרח על הכסף, כי הכסף יגיע אחרי שתעשו את מה שאתם אוהבים ותהיו טובים בו.
אליאור: נכון.
יואב: מה הדליק אותך בתיווך?
רון: חזק מאוד, אז התאהבתי בתחום, לא התאהבתי בכסף כי לא ראיתי שקל הרבה מאוד זמן. התאהבתי בתחום, התאהבתי במקצוע, בפגישות עם האנשים, בזה שאתה מנהל את הלו"ז שלך.
אליאור: שגרה כזאת גם שונה.
רון: אתה מנהל את השגרה שלך, אתה מחליט מה לעשות, כמה לעבוד, איפה לעבוד, איך לעבוד. פתאום אתה הולך ואתה רואה בניינים ואתה בא לפגישה, וכל פגישה היא בצבע כי אתה פוגש אנשים. זה לא שאתה יושב עם אותם סוגי לקוח. פעם אחת אתה יושב עם זוג צעיר, פעם אחת עם סבא בן 60, פעם אחת עם מישהי רווקה בת 35. וכל אחד מספר את סיפור החיים שלו, ואז אתה גם צריך לשווק את עצמך ולפרסם את עצמך. ואתה פתאום לומד מכירות ואז אתה לומד שיווק ואז אתה לומד גם חשיבה חיובית. אחד הדברים שלימדו אותנו אז בקורס זה לפני שאתה עולה לפגישה, שב רגע באוטו, תעצום את העיניים ותדמיין את הלקוח חותם לך ולוחץ לך את היד. ואז גם תראה איך הדירה נמכרת. אמרתי בוא'נה, קראתי את זה ב"הסוד". קראתי משהו כזה. מגניב. פעם ראשונה שאני רואה תחום שכביכול מיישם את זה, אז ממש התאהבתי בזה ולקח לי לסגור עסקה ראשונה ארבעה וחצי חודשים. אז ארבעה וחצי חודשים…
אליאור: שזה בערך ממוצע, לא יותר מדי, לא פחות מדי.
רון: נכון, זה הממוצע. אבל הייתי עובד כמו משוגע, הייתי עובד כמו "סייקו" מראשון עד מוצ"ש, כאילו, ממש. וגם במקביל הייתי עובד בתור ברמן ויחצ"ן. אז ראשון עד שישי…
אליאור: בשביל לייצר תזרים, מה שנקרא. לייצר ביטחון כלכלי.
רון: הייתי חייב כסף. הייתי חייב כסף.
יואב: בשביל לשלם אוכל, כאילו.
רון: הייתי חייב כסף. הייתי גר עם אמא שלי וסבתא שלי, אבל עדיין הייתי עוזר להן עם הכסף. וגם לא הייתי יכול לבקש מהן כסף או משהו כזה, אז גם התחלתי במינוס. אז הייתי עובד ראשון עד שישי בתיווך, חמישי עושה סגירה בבר, ישן שלוש שעות. קם, תיווך. חוזר, עושה שנ"צ, הולך ועובד על המסיבה שאני מפיק. וכאילו ככה זה היה בלופ הרבה מאוד זמן.
אליאור: 24/7, אחי.
יואב: אני רוצה לשאול אבל משהו, כי אני היום נוסע בכבישים ואני רואה את השלטים של התיווך. אני רואה לפעמים דירות שאני מדבר איתך שנה לא נמכרו, עדיין אותו שלט של המתווך נמצא שם, ולפעמים גם המוכרים מחליפים מתווך,
רון: כן.
יואב: אז אני רואה את אותו שלט של "למכירה" רק עם מתווכים אחרים.
רון: כן.
יואב: ואני אומר לעצמי, כל כך הרבה זמן יכול לקחת למכור דירה. איך אתה מצליח ליהנות מזה ולא להיות סופר מתוסכל כשאתה לא מצליח? כי יש פה אנשים שמאזינים לנו עכשיו,
רון: נכון.
יואב: שהם נמצאים בתהליכים, שחודש וחודש ועוד חודש הם לא מצליחים עדיין להגיע ליעד שלהם, בין אם זה ירידה במשקל, בין אם זה מציאת זוגיות. מה תגיד להם מתוך העולם של הנדל"ן, מתי מגיע התגמול?
רון: שאלה מעולה. קודם כל, צריך להבין שעסק עצמאי זה מרתון. ובחלק מהמקצועות זה אולטרה מרתון, אוקיי? מה זה אומר? זה אומר שהם יעשו, שוב, בתחום התיווך, אתה עושה הרבה מאוד פעולות, אתה זורע הרבה זרעים, אתה לא רואה שום דבר. אחי, אתה יכול לא לראות אפילו טיפה של תוצאה, ואז פתאום מגיע הקונה, פתאום נסגרת העסקה, פתאום אתה עושה 60 אלף שקל.
יואב: אנחנו קראנו לזה באחד הפרקים שיטת הפופקורן. שזה יכול במשך דקה לא כלום, ופתאום פאק, פאק, פאק, פאק.
רון: נכון, נכון.
יואב: ועדיין, כשזה לא מתפוצץ, מה אומרים לאותו בן אדם? מה אתה אומר לעצמך כשזה לא מתפוצץ? כי אתה עוד לא ידעת שזה יום אחד יגיע.
רון: כן. האמנתי שזה יגיע. מה שקרה לי באותה תקופה, אגב, היו לי הרבה מחשבות על לפרוש. זאת אומרת, זה לא שסגרתי עסקה ואז הכל היה טוב והכל היה ורוד. לא, רציתי לפרוש ארבע פעמים בשנה וחצי הראשונות. כי גם אחרי שסגרתי עסקה, נכנסתי למינוסים ואז הייתה לי עוד פעם סוג של בצורת בלי עסקאות. ואז אמרתי, אוקיי, אולי זה לא עובד. אבל מה שעזר לי, זה היה לשמוע הרבה אנשים מצליחים שעברו סיפור דומה. מה שהתחלתי לעשות, שוב, זה אני, התחלתי לשמוע בלופים הרבה סיפורי הצלחה של אנשים, של טוני רובינס, אריק תומאס, ארנולד שוורצנגר, והתחלתי פשוט לשמוע הרבה סיפורים. ואז הבנתי…
אליאור: טום פרי גם בתחום שלך.
רון: טום פרי, נכון.
אליאור: מטורף.
רון: טום פרי הוא מס' 1.
אליאור: גאון.
רון: כאילו, אני למדתי ממנו המון.
יואב: דיברנו עליו בפרקים של מי המנטורים שלנו.
רון: מדהים, אחי.
אליאור: הייתי רואה אותו, וואו, מטורף.
רון: אז אני הייתי חורש עליו כל הלילה, כן?
אליאור: קלוזר מפחיד, אחי.
רון: כשהייתי חוזר הביתה. אז שמתי לב שכל האנשים המצליחים עברו סיפור. אגב, הרבה פעמים סיפור הרבה יותר גרוע משלי. פתאום אחד היה הולמס, אחד רצחו את המשפחה שלו. אגב, מי שלא מכיר את דיוויד גוגינס, מוזמן לשמוע את סיפור החיים שלו, ואז כאילו להבין, בוא'נה, אנחנו נמצאים במקום מאוד מאוד טוב. ואז אמרתי, אוקיי, כנראה זה חלק מהמשחק. כנראה חלק מהדרך להצלחה זה לעבור את תקופת הסבל הזאת ולהמשיך. ויש משפט שהיה חקוק לי בראש, של אריק תומאס, אם אני לא טועה, שהוא אומר, אתה סבלת כל כך הרבה, כאילו עברת דרך כל כך ארוכה, השקעת כל כך הרבה, אז במקום לעצור עכשיו, תמשיך ולפחות תקבל תגמול כלשהו על זה, במקום להרים ידיים. ושאתה לא יכול להיכשל כל עוד אתה ממשיך לנסות. אז זו מין מנטרה שהייתי מריץ אותה לעצמי. ופשוט ראיתי שפתאום כשאני מתמיד ומתמיד, אז דברים קורים ואז הפרס מגיע.
יואב: מדהים. אז כבר דבר ראשון, לפחות אחד, שהעוקבות והעוקבים יכולים כבר לרשום, לקחת את העט, לקחת את הדף ולרשום, בסוף זה מגיע. תראו את זה קורה, תדמיינו את זה קורה, תאמינו שגם הרגע שזה לא מצליח, הרגעים שזה לא מצליח, הם בסך הכול הדרך, המדרון או המסלול לעבר הרגע שזה יתחיל ויתפוצץ.
רון: ממש ככה. ממש ככה.
אליאור: תראה, יש המון אנשים, תראה, בסוף יש לא מעט אנשים גם שעוקבים אחריך, אחרינו ברשתות, רואים מה שנקרא התפתחות, עסקים, כסף, רכבים, כל אחד ו… אתה יודע, מה שהוא מראה מתוך זווית הראייה של הצופים, מה שהצופים גם רואים. ומה שהרבה אנשים היו רוצים לקבל בחיים שלהם זה את השליטה הזאת, לקום בבוקר ולהגיד אני שותה קפה כזה וכזה כי יש לי את האמצעי לקנות אותו, או אני נוסע ברכב הזה כי יש לי את האמצעים. מה שנקרא, ייצרנו לעצמנו שליטה כלכלית. כמובן שזה בא מתוך תודעה ופעולות שעשינו, אין ספק. עכשיו, אם בחור צעיר, בן 18, 19, 16, 20, ששומע את זה עכשיו ואין לו את השליטה הזאת. אפילו, 30, 40, ששומע את הפרק הזה ואין לו את השליטה הזאת. הוא קם מחר בבוקר והוא, אתה יודע, מה שנקרא, זורם עם מה שיש. מה שנקרא, ככה החליטו עליו מלמעלה מבחינתו. איך הוא יכול כן לייצר לעצמו איזושהי שליטה, איזשהו מנגנון בחירה בחיים, על מנת להגיע למצב שאולי הוא מקבל תוצאות טובות יותר? אולי הוא מרגיש עם עצמו גם יותר טוב? כי בסוף, תראה, היום, אני לא יודע אם ספציפית אתה, אבל לא נראה לי שאתה עושה את זה היום בשביל כסף.
רון: לא.
אליאור: זה הרבה יותר, זו כבר שליחות.
רון: מה זה לא? כן, כאילו גם וגם.
אליאור: לא, אין רע, אבל זה לא רק.
רון: נכון, נכון. זה ממש לא רק, נכון. נכון, זה לא רק.
אליאור: אז בסוף, אתה יודע, כאילו גם ייצרת לעצמך חיי שליטה, שאתה בא ואומר, מחר אני רוצה לקנות בניין, אני קונה בניין או מחר אני רוצה לקנות עוד חברה, אני קונה עוד חברה או לפתח קשרים עם ככה וככה. כאילו, אתה מבין? מין משחק את החיים כבר, אתה מבין? יש לך את הג'ויסטיק ביד, אתה כבר בוחר על איזה כפתור ללחוץ ואיזה פעולה הבאה לעשות. מה בן אדם ששומע את זה כרגע והוא מרגיש חסר שליטה בחיים, היית ממליץ לו לעשות מחר בבוקר על מנת לקבל איזושהי ודאות או שליטה? אתה יודע, שהוא יכול לייצר לעצמו תוצאות טובות יותר.
יואב: או אני עוד יותר אסגנן את זה, אותו לוזר שאתה טוען שאתה היית, הלוזר עכשיו הקשיב לך ואמר, אני הלוזר הזה.
רון: כן.
יואב: מה תגיד לאותו לוזר כדי שהוא יתחיל…
אליאור: כן, יש את המינוס. בדיוק, יש את המינוס, יש את ה…
יואב: המינוס.
אליאור: יש את הלופ הזה שאני לא יודע…
רון: כן, כן.
יואב: אולי שקוע בוויד ובכל מיני חובות ועניינים וזרוק אצל אמא בסלון עם השלט בין ה… הכריות של ה…
אליאור: חטיפים כאלה, פירורים.
יואב: חטיפים, כן.
אליאור: וואי, זה עושה לי צמרמורת עכשיו.
יואב: צ'יטוס.
רון: קטשופ על החולצה, כן.
יואב: קטשופ, צ'יטוס, כל הקלישאות.
רון: כן.
יואב: אותו לוזר עם צ'יטוס, מה תגיד לו כדי שיהיה לו את ה… אני יכול להיות פאקינג רון לנדסמן.
רון: כן. אז אפשר לחלק את זה כאילו לשני חלקים. אפשר לחלק את זה לפעולות תכלס שהבן אדם יכול לעשות, ובזה אני טוב, אני יכול להביא רשימת פעולות שהם יהיו חייבים לעשות. אבל גם חשוב להבין קודם כל למה כדאי לעשות את הפעולות האלה, אוקיי? וחשוב להבין איך הקופסה שלנו עובדת. אז דבר ראשון שהייתי עושה אולי זה להבין איך הקופסה עובדת. אתם יודעים ש-90 אחוז מהמחשבות שלנו בתור בני אדם הן אותן מחשבות כל יום מחדש?
יואב: איזה מטורף זה.
אליאור: כולם חיים באותו לופ, אחי.
יואב: אנחנו באותו לופ.
רון: 90 אחוז. אתם מכירים את ג'ו דיספנזה?
יואב: אני מכיר את השם, אני לא סגור.
רון: אז יש ספר שנקרא "לשבור את ההרגל להיות עצמכם". ג'ו דיספנזה, פרופסור מטורף. ומה שהוא בעצם עושה, הוא מלמד את פיזיקת הקוונטים ומסביר אותה בצורה מאוד מאוד ברורה ומעניינת. הוא בעצם לקח את הסוד והסביר איך בתכלס הדבר הזה עובד. והוא מדבר שם בעצם על זה שהמחשבות שלנו הן ב-90 אחוז מהזמן אותן מחשבות מהיום שלפני. אז תחשוב, הרי, מחשבה מייצרת רגש, רגש מייצר פעולה, פעולה מייצרת תוצאה.
אליאור: תוצאה.
רון: ואם 90 אחוז המחשבות שלנו זהות כל יום,
יואב: אז התוצאות…
רון: אז זה מייצר אותו רגש שמייצר אותה פעולה,
אליאור: אותה תוצאה.
רון: ואז אנחנו חיים בפאקינג לופ כל יום מחדש. אז קודם כל צריך להבין את זה, אוקיי?
אליאור: אז היית ממליץ לבן אדם שכרגע נמצא באיזשהו אפילו לופ שלילי או תחושת באסה עם עצמו, אז השינוי המחשבתי? זה הדבר הראשון?
רון: הוא לא יכול לייצר בשנייה שינוי מחשבתי, אבל קודם כל להבין, להבין רגע שזה משפיע על התוצאות שלו בחיים. ולהסתכל שנייה מה קורה מסביב ולהגיד אוקיי, אני עכשיו יושב בבית, יש לי צ'יטוס בפופיק, יש לי פה XL ריק, פיצות, אני גר אצל סבתא שלי, אין לי כסף, אני במינוס, אני שוקל 30 קילו מעל מה שאני רוצה לשקול. להבין שהתוצאות הגיעו בגלל הפעולות שהוא עשה, זה הכל. הוא אחראי על זה. קודם כל להבין שהוא אחראי לזה. דבר הבא, להבין שהוא גם יכול לשנות את זה על ידי דרך המחשבה שלו, אוקיי? ואז כבר לרדת, מה שנקרא, לעומק העניין. אני לא עכשיו אחפור פה איך המוח שלנו עובד, כן? אבל אפשר לקרוא את הספר של ג'ו דיספנזה, הוא מסביר את זה מעולה, הרבה יותר טוב ממני. ואז יש מספר דברים שאפשר לעשות. אחד זה קודם כול לשנות סביבה. אני יכול להגיד שאחד הדברים שעזרו לי לקפוץ מדרגה זה לשנות סביבה. אני הגעתי מעולם חיי הלילה, הייתי יוצא חמש פעמים בשבוע. חמש פעמים בשבוע גם הייתי שותה וגם הייתי מעשן, וכאילו הכ\ל אצלי היה הפוך, והייתי יוצא עם אנשים שהם לא האנשים שאני יוצא איתם היום. ובשלב מסוים החלטתי להתנתק.
אליאור: כן, חיי הלילה, גם אתה חי, סליחה שאני קוטע אותך, חיי הלילה אתה בכלל חי up and down כל היום.
רון: ברור.
אליאור: הרגש שלך, אחי.
רון: בטח.
אליאור: כל ההורמונים שלך בגוף ב-up and down כל היום.
רון: כן, כן. גם up and down, גם הרבה אלכוהול, גם ג'אנק פוד, גם סיגריות, גם סמים. זה הכול ביחד.
אליאור: חוסר שינה גם.
רון: וזה גם אנשים לא איכותיים. ובשלב מסוים, אגב, לא הייתה לי ברירה, כן? נכנסתי למינוס של 53 אלף שקל, כשהייתי מתווך בתחילת הדרך, זה היה טוטלוס.
אליאור: וואו.
רון: אני זוכר את זה, עליתי הביתה, התחלתי לבכות והייתה לי ממש כאילו התמוטטות עצבים.
יואב: לא, כי ב-47 אלף מינוס אתה עוד חשבת שהכל סבבה?
רון: לא, לא, זה פשוט קרה לי במכה, לא משנה.
יואב: היית צריך את ה-53 הספציפי כדי להבין שמשהו פה לא בסדר.
אליאור: אני אגיד לך מה, תראה, בסוף… כי יש רגעים, אתה יודע, בחיים שלנו שאנחנו בהדחקה.
רון: כן.
אליאור: אז כשאתה בהדחקה, אתה במינוס…
רון: כן.
אליאור: תחשוב שאני מתעסק בייעוץ פיננסי, זה מהות חיי, אני רואה את זה. נגיד בזוגות אתה רואה את זה שאחד מבני הזוג במצב פיננסי הוא בהדחקה. לא, יהיה טוב, יהיה טוב, יהיה טוב, ואז בת הזוג…
יואב: כמו אלה של ה-120 קילו.
אליאור: אתה שומע? לא יהיה טוב.
יואב: כן.
אליאור: שומע? זה או הרבנות או ייעוץ כלכלי, תחליט מה, לאיזה נתיב אנחנו הולכים. אז מה שנקרא אני חושב שהוא חווה פתאום את המודעות, פתאום פצצה אתה מקבל, ואז כל הסטרס עולה, בום. אתה מקבל סייקל של סטרס מפחיד.
רון: כן.
יואב: אבל אני רוצה שנייה להיות פה, מה שנקרא, לתת פה את הקונטרה.
רון: כן.
יואב: כי אתה אומר שהעולם של חיי הלילה הביא אותך ל-up and downs ודברים כאלה…
אליאור: איזה פרק מעניין.
יואב: לגמרי. אני נהנה להקשיב לו תוך כדי שאני מנחה אותו. בקיצור, כמעט כל התותחים בתחומם שאני מכיר, הייתה להם איזושהי אפיזודה קטנה בחיים של חיי לילה, של יחצנות. כלומר, מרגיש לי שזה עדיין עולם שהחיכוך עם אנשים גורם לך לגישה טובה לאנשים.
רון: אמת.
יואב: משפר לך את הביטחון העצמי.
אליאור: בטח, אחי, מה?
רון: נכון.
יואב: כלומר, אתה מסתכל על זה היום בתור הייתי בעולם חיי הלילה, אנשים לא איכותיים, ups and downs. אני אומר שגם הלוזריות עם הצ'יטוס, גם המקום שאתה נמצא בו בחיים כרגע, יכול לתת לך איכשהו כלים ואיזושהי הכנה לדבר הבא שאתה תהיה בו. שפתאום אתה תגלה שמתוך הדבר הזה אתה פתאום יש לך כישורים שאתה רכשת אותם.
אליאור: בטח. תחשוב עם כמה אנשים, אחי, הוא התחכך באותה תקופה, דיבורים, עניינים, פה, שם, תכניס אותי, תכניס את ההוא, תכניס את זאת. בום.
יואב: לא, מה שאני בא להגיד.
אליאור: אתה נהיה "סיילס מן", אחי, באופי שלך.
רון: הוא מדבר על היכולות שאתה מפתח.
יואב: זה העניין, שיש אנשים שהם חושבים כרגע מה אני עושה עם החיים שלי, אני בבזבוז זמן. גם עצם השהייה במצב שאתה מרגיש שהחיים שלך מתבזבזים, זה עדיין האש הקטנה שמבשלת משהו. כלומר, אין… כאילו, זה שהם קמו ואמרו "אני צריך לעשות משהו עם החיים שלי", כנראה אם לא היה קודם לזה מה שקדם לזה, הם לא היו מגיעים לתובנה הזאת. והם כנראה צברו משהו גם בדבר הזה. כלומר, שאנשים לא ירגישו שהם שרפו את חייהם או כילו את ימיהם על דברים, כי גם… בוא נגיד ככה, גם כסף שהפסדת, עצם זה שהפסדת אותו, אתה למדת איך לא להפסיד אותו עוד פעם. זה מה שאני אומר.
אליאור: כן, לגמרי.
רון: מסכים. קודם כל, יפה, אמרת את זה מאוד מאוד יפה. קודם כל קיבלתי המון כישורים בחיי הלילה. אני הטמעתי אחרי זה הרבה מאוד דברים בתוך עולם תיווך הנדל"ן מחיי הלילה.
אליאור: אין, אחי.
רון: כמו לפתוח איוונטים, אחי. הייתי פותח איוונטים לבתים פתוחים.
אליאור: אה, מדהים.
רון: כאילו, שתבין את הקטע המצחיק.
אליאור: עזוב, תחשוב כמה כישורי "סיילס", אחי.
יואב: ברור.
רון: כן, ממש, ממש.
אליאור: אתה נהיה… אני אומר לך, כל אדם חסר ביטחון עצמי, שים אותו יום אחד באיזו הפקה, נגמר הסיפור. שים אותו בכניסה לאיזה מקום. רק מהקללות והגידופים והצעקות עליו הוא נהיה אריה.
יואב: זה ממש ככה.
אליאור: טירונות. טירונות של "סיילס מנים".
רון: אחד הדברים שלמדתי בחיי הלילה זה כדי למשוך אליך הרבה אנשים, אתה חייב להיות ויראלי ולפנות להרבה אנשים. אז בתור יחצ"ן, הייתי מעלה כל מיני ממים כאלה מצחיקים פעם, אתה יודע, של… לא יודע, של זוגיות ודברים כאלה, ואז אמרתי, אוקיי, זה עבד לי ביח"צנות, אז בוא נעשה את זה גם בתיווך.
אליאור: גאוני.
רון: התחלתי לייצר ממים למתווכים, פתאום זה תפס ופתאום איוונטים לבתים פתוחים ועשיתי מסיבת בית פתוח והבאתי פלטה וזה. בקיצור, אז…
אליאור: זה יהיה סרטון חזק.
רון: כן לקחתי משם דברים, וזה עבד מאוד מאוד יפה. ולגבי הנושא שאמרת, שהייתי חייב לעבור את הדרך הזאת, אז חד משמעית. אני מאמין הרבה פעמים שהמתנה הכי גדולה שלנו בחיים מגיעה אלינו בעטיפה של צרה. אוקיי? ואני מאוד אוהב את זה.
יואב: משפט יפה.
רון: באותה תקופה כשאתה מקבל את העטיפה הזאת של הצרה, אתה כאילו אומר לעצמך, פאקינג איי, למה זה מגיע לי? למה אני מקבל את זה? ולמה עכשיו ולמה דווקא אני? וכו' וכו' וכו', כשבפועל זאת מתנה. דה רוק אומר את זה, דווין ג'ונסון. הוא אומר שהדבר הכי טוב שקרה לי זה שהחלום שהיה לי בהתחלה לא התגשם. הרי הוא רצה להיות שחקן פוטבול והוא נפצע, ואני לא זוכר בדיוק מה היה שם והוא הגיע לארצות הברית עם 7 דולר בכיס, ובסוף כל החלום שלו התרסק ותראו לאן הוא הגיע היום. אז הוא אומר, כל זה קרה בזכות זה.
יואב: ואי אפשר להפריד.
אליאור: אי אפשר לפסוח על זה, אחי. אתה לא יכול לקפץ להצלחה.
רון: כן.
יואב: ממש. ממש. ואנחנו גם חייבים…
אליאור: הוא לא יכל להיות רון אם הוא לא היה… מה שנקרא, חרך אדמה בהתחלה.
יואב: בדיוק, אתה לא נולד דה רוק, אתה לא נולד אליאור זכאים, אתה לא נולד רון לנדסמן, אתה לא נולד יואב מאור ואתה גם לא נולד זהבית כהן שמקשיבה לנו כרגע, שהיא תהיה יום אחד משהו, אבל היא צריכה לעבור משהו בדרך לשם.
רון: כן, אין מעלית לקומת ההצלחה.
יואב: ממש. ממש.
רון: רק המדרגות.
אליאור: רק המדרגות.
יואב: וזה חשוב גם להבין, שאנחנו מקליטים את הפרק הזה כרגע בעיצומה של מלחמה. הפרק הזה יחיה ברשת גם הרבה אחרי המלחמה, אבל אנחנו עכשיו נמצאים בתקופה שהיא נחשבת צרה למדינה. אתה בא לאנשים ואתה שואל אותם מה שלומם, וכאילו ישר, "יהיה בסדר, יום אחד יהיה טוב, עד כמה שאפשר." אתה מכיר את ה"עד כמה שאפשר הזה".
רון: כן.
יואב: וצריך להבין שמה שקורה כרגע זה גם מעלית בדרך להצלחה, להצלחה שלנו כעם, להצלחה שלנו כאנשים שחוו משהו קשה והצליחו להתגבר עליו. כלומר, להבין שבאמת זו צרה איומה, אני לרגע לא מוריד ממה שקרה לנו ועדיין קורה לנו, וחיילים נהרגים כל יום וזה מזעזע.
אליאור: כי תראה, המוח שלך כבר מחווט לחשוב על מה יצא טוב מתוך החרא, אתה מבין? הוא כבר מחווט.
יואב: שלי כן.
אליאור: כן, כי אתה אומר, בום, נהייתה אחדות בעם. כבר המוח התחווט ליותר חיובי כי כבר אתה התחלת לשחק עם המנגנונים.
יואב: תחשוב איזה כלי מדהים זה יהיה לאנשים שמקשיבים לנו כרגע, אם תהיה להם את היכולת שכל דבר שקורה, ואני זוכר שגם האורח הראשון שלנו, אלדד, החוקר הפרטי אמר את זה, שכל דבר שקורה, אוטומטית הוא שואל את עצמו, כל דבר רע, מה נפלא בזה? שלוש מילים מדהימות.
אליאור: מה יצא לי מזה?
יואב: מה נפלא בזה?
אליאור: נכון.
יואב: גם אם זה הכי לא נפלא בעולם, מה נפלא בזה שאני פה עם הצ'יטוס והמינוס של ה-53 אלף?
אליאור: תראה, עצם העובדה גם שבן אדם… תראה…
יואב: הצ'יטוס, זה יהיה מוטיב חוזר עכשיו.
רון: כן.
אליאור: תראה, אבל בסוף, אין, כבר המוח שלי ייצר אנלוגיה של זה בתוך המוח. כבר אני יצרתי לזה תסריט. אבל גם אדם שעכשיו עם הצ'יטוס, כמו שאמרנו, אותו בחור שלא רואה כיוון, עצם העובדה שהוא בהארה על הדבר הזה, כאילו המודעות עלתה בו, זה כבר ניצחון קטן לעומת אדם שאפילו לא במודעות.
יואב: לדעת. בדיוק, לדעת, אני לא עושה כלום עם החיים שלי, זה דורש גדולה להגיד את זה.
אליאור: טוב, אז אתה לקחת את זה לעולם ה…, למלחמה כרגע, וזה מאוד מאוד סיקרן אותי. אנחנו כבעלי עסק, בעלי חברות, יואב מגיע מתחום הפרסום, אני מגיע מתחום הפיננסים, די נושק לתחום שלך, אתה מגיע מתחום הנדל"ן, מנהל צוותים, אתה בעלים של כמה עסקים, יש לך כל כך אנשים תחתיך. אתה יודע, אתה גם צריך בסוף לדאוג לפרנסה ללא מעט אנשים.
רון: כן.
אליאור: יש לך לא מעט על הכתפיים. ועם כל ההתפתחות ועם כל המנטליות והכל מדהים, אתה יודע, ברגע מלחמה, כאילו, איך אתה מתמודד עם הפצצה הזאת?
יואב: שבשנייה אחת שומטים לך את הקרקע מהרגליים, מה אתה עושה? וזו יכולה להיות מלחמה, יכול להיות נגיף, יכול להיות כל דבר.
רון: אז אני עושה שני דברים. קודם כל אני אומר לעצמי משפט שארנולד אומר, ואני מאוד אוהב אותו. הוא אומר be useful. קודם כל תהיה שימושי, תהיה יעיל. ובאותו רגע קיבלתי החלטה קודם כל להיות יעיל, כי הרי מה קורה? אנחנו קודם כל משתתקים בדרך כלל. כשקורה איזשהו אסון, רוב האנשים נעצרים.
אליאור: כן, קופאים.
רון: אוקיי? קופאים במקום.
יואב: דיברנו על זה, על ה-Freeze, Fight or Flight.
רון: כן. אז אני קודם כל רוצה דווקא לפעול ולהיות יעיל. יעיל למי? יעיל למי שצריך באותו הרגע. אז אם זה לעזור לחיילים, לתרום לתושבי הדרום, לעזור לצוות שלי וכו' וכו'. אז, דבר ראשון…
אליאור: ומי מהמאזינים, סליחה שאני קוטע, אני זוכר, אני דיברתי איתך גם באופן פרטי, כי גם החברה שלנו תרמה. וכשאני ראיתי אותך מתגייס, אחי, זה היה פסיכי.
רון: נכון, דיברנו בווטסאפ, כן.
אליאור: לא יודע אם שמת… אחי, כאילו הם התגייסו שם ומטה ודברים, לא יודע איזו אימפריה הוא.
רון: כן.
אליאור: פתאום מנדל"ן, אחי, מטה גיוס לתרומות, רכזים.
רון: הפכנו את המשרד לאיסוף תרומות, לחמ"ל כזה.
אליאור: מדהים. אחי, זה היה מרגש לראות את זה.
רון: יצרנו חמ"ל דירות. כאילו, אמרתי אוקיי, אנחנו מתעסקים בנדל"ן, אנחנו מחברים בין אנשים לבתים, אז יש אנשים שעכשיו עוברים מהדרום, היו גם כאלה שרצו לעבור מהצפון כי הם כבר ראו את מה שהולך לקרות, אז אמרנו אוקיי, יש דירות ריקות, יש בעלי דירות שרוצים לתת את הדירות שלהם במתנה לתושבי הדרום, אז התחלנו לייצר את החיבורים האלה. וכמה ימים אחרי זה, יד 2 התחילו ומדלן וכל מיני אתרים גדולים, אז כבר… איתם, אתה יודע, אז אמרתי, חבר'ה, תלכו כבר אליהם, הם הרבה יותר, כאילו, יש להם הרבה יותר יכולות ממני. אבל יצרנו בעצם את זה. ובחרתי לפעול, כי אמרתי, אוקיי, יהיה את היום שאחרי, אוקיי? אין לדעת כמה זמן זה ימשך. אז שבוע ראשון סגרנו את המשרד כאילו לפעילות. סגרנו את המשרד לפעילות, אבל פתחנו אותו לאיסוף תרומות. אבל בשבוע השני…
אליאור: אבל איך אתה בתחושה הזאת שאתה סוגר את המשרד, אחי? אני בחברה שלי, אתה יודע, הסתכלתי על הצוות בעיניים ואמרתי, חבר'ה, כאילו… אני בולע את הרוק עם קושי בגרון ביפנית.
רון: זה לא תלוי בך, אחי, אבל זה מאוד פשוט. אם לי יש מה לעשות בעניין, אני עושה. אם אין לי מה לעשות, וזה לא תלוי בי. ובוא, כל מה שקרה זה לא תלוי בי. אני לא יכול פתאום לעצור את זה, נכון? אז אין לי גם מה עכשיו לאכול את עצמי על המצב. כאילו, פשוט זה מה יש, זה המצב החדש ועם זה ננצח. ממש. כאילו, אני בשנייה מנתק את זה מהראש. ואז אמרתי, אוקיי, זה המצב החדש, מה…? אני מנסה לשאול גם במצב הזה מה מעולה בזה? מה אני יכול לעשות עכשיו שלא עשיתי לפני זה? איך אני יכול להיות מועיל? איך אני יכול לעזור, גם לאנשים וגם לצוות שלי? ובשבוע השני קיבלתי החלטה לפתוח הכל מחדש. כי אמרתי, אוקיי, שבוע אחד סגרנו, אין בעיה. אבל בשבוע השני, אם אנחנו נמשיך להיות סגורים, א', כל זה משדר משהו לא טוב לכל הרשת. ו-ב', אנשים צריכים להתפרנס. בסוף הסוכנים חיים על עמלות, לסוכנים אין משכורת, אין להם חל"ת, אין להם עזרה מהמדינה. אז הם צריכים גם לדעת לייצר עסקאות גם בתקופה כזאת קשה.
יואב: יותר מזה.
רון: ואם אני לא אדחוף אותם, כן.
יואב: לא, תסיים מה שאמרת.
רון: אני אומר, ואם אני לא אדחוף אותם לזה, אז יכול להיות שהם יישארו שאננים, אתה יודע, ויישארו בטלגרם ובסרטונים, שזה אגב היה טירוף. אני ביום הראשון ישבתי על הטלגרם וביום השני, ואז אמרתי, זהו, אני חייב להפסיק עם זה, כאילו, לא רואה סרטונים, לא רואה שום דבר, לא רואה את הדברים האלה. נתעדכן מדי פעם וזהו. וממש עשיתי זום חירום לכל הרשת ולכל המתווכים בישראל ואמרתי להם ממש עשה ואל תעשה, כדי להמשיך גם להיות מועיל וגם לעזור לעצמך.
יואב: אז מה שבאתי להגיד זה שקודם כל יש עכשיו מין קטע כזה שכשאנשים ממשיכים להתפרנס ולעשות, תמיד זה מלווה באיזשהו סוג של דיסקליימר כזה, ספק התנצלות, "אין מה לעשות, אנחנו ממשיכים לעבוד כי צריך להתפרנס." זה לא רק שצריך להתפרנס, זו חובתנו להתפרנס,
רון: נכון.
יואב: וזו חובתנו להניע את המשק וזו חובתנו לשלם משכורות.
רון: נכון.
יואב: כי מאחורי כל עסק שממשיך לעבוד, ש"מעז", אני אומר במרכאות לעבוד בתקופה של מלחמה, יש אנשים שצריכים את המשכורת. יש אנשים שרוצים לצרוך את השירותים שלו ויש טרוריסטים שמאוד מאוד היו רוצים שהמשק שלנו יעצור ושהכלכלה שלנו תעצור. והדרך שלנו להילחם בטרור היא אשכרה להמשיך את העסקים שלנו,
רון: נכון, מסכים.
יואב: ולהמשיך שהמסילה הזאת ושהרכבת של הכלכלה, שהקטר הזה ינוע. זה יותר… אני צריך לא להגיד אני מתנצל שאני ממשיך לעבוד ולפרסם, אני צריך להתגאות שאני ממשיך לעבוד ולפרסם. וזו גם הסיבה, כי הפרק הזה עוסק בלקחת שליטה על החיים שלך. ואתה אומר משהו יפה, אתה אומר הכל נעצר, בהתחלה ככה השתבללתי בתוך הטלגרם, אבל באיזשהו שלב התאפסתי על עצמי, חזרתי לעבוד, הפסקתי להיכנס לטלגרם. מה יותר לקחת שליטה על החיים שלך מזה? מה יותר להגיד, אני לא מוכן שהתוכן הזה ישאב אותי, אני עוצר את זה ואני לוקח שליטה על התוכן שלי, אני לוקח שליטה על מה אני מייצר, אני לוקח שליטה על מה אני צורך.
אליאור: זו מהירות התגובה, אחי. זה רק מהירות התגובה. בסוף אתה רואה אנשים שמייצרים שליטה בחיים, מהירות התגובה שלהם היא מאוד חדה. אתה רואה את זה יום, יומיים, בן אדם קופא, בום. הגוף שלו, כל הסטייט אוף מיינד כבר רוצה לפעול, הוא בפנים כבר בוער. טוב, יאללה, מה הלאה? אני לא יכול לעבוד? טוב, בוא נקים מטה. אתה מבין? מה שהוא אומר, לאדם אחר זה על סף חולי נפש. אחי, בוא'נה, עצרת את כל המשרד, את כל הפעילות, את כל העניינים, מה אתה פותח מטה? מה אתה עכשיו עושה בלגנים, טררם, מטה, דירות.
יואב: זה בדיוק העניין. זה בדיוק העניין.
אליאור: זו מהירות התגובה, של איך אני חותך. טוב, הבנתי, יאללה, יש מלחמה, הלאה, בוא נחתוך לכיוון אחר, בוא ניקח נתיב, נפתח נתיב משלי, אתה מבין?
יואב: וזה העניין. מיינדסט של אנשים שעדיין לא נמצאים במקום הזה. ושוב, אני אשמח שכולם, אתה יודע, יקבלו את ההארה מתישהו, אבל אני מקבל המון המון שאלות של תגיד, למה אתה ממשיך לפרסם בתקופה הזאת? תגיד, למה אתה ממשיך לעשות ממומן בתקופה הזאת? בעיניי זו לא בושה. בעיניי זו חובה שלנו לעשות את הדבר הזה. אבל אנשים מהצד, מבחינתם, מה שצריך עכשיו, שהחובה שלנו היא לשבת, לצרוך את מה שקושמרו וברהנו נותנים לנו, ולראות כל היום סרטונים בטלגרם.
אליאור: יש לנו קטע פה שאנחנו אומרים שזה חדשות, זה חששות. ככה אנחנו קוראים ל…
רון: טוב מאוד.
אליאור: לחדשות, ובדיוק התארחתי בפודקאסט השבוע.
יואב: של הבלונדינית הזאת, ראיתי.
אליאור: אצל רויטל. וכאילו אמרתי לה, איזה גאוני זה אם 20 דקות לפני המהדורה היו נותנים לכל מאמן מנטלי טוב בישראל לעלות 20 דקות לפני המהדורה.
יואב: אין להם אינטרס. הם יכבו את הטלוויזיה, הם לא יראו.
אליאור: אמרתי לה, את רואה, באותו יום את תראי אנשים… כל הרייטינג בערוץ 12, 13 מתרסק. איזה מטורף. זה כמו תוכנית חיסכון, תוכנית אימון מנטלי, 20 דקות לפני ה…
יואב: אחי, אני אגיד לך משהו.
אליאור: לפני זה, לאור המצב. אבל אין אינטרס בעולם הזה, אחי. אתה כבר, אתה יודע, אתה כבר נכנס לחדשות כבר, באמת אני אומר לך, בהתחלה יש לך את ההיי, זה כמו איזה פרק של ריאליטי, יש לך את ההיי מי זה החדשים, מי מצטרף, מי זה. הבנו כבר שכל יום יש יירוטים, הבנו שזה, אנחנו מתעדכנים וזה. יש לך אנשים שעדיין נשארו בלופ. אתה מגיע לבית, אתה מרגיש שהוא במסיבת עיתונאים עם יונית לוי. שלושה מסכים, הוא מעדכן אותך מה קורה.
יואב: זה גם כשאתה מכבה.
אליאור: עניינים. אני מבקש מהם כבר תקציר, הוא שולח לך. אתה יודע, תקציר מה היה היום, כמה חטופים, כמה נעדרים, מה קורה, מה עם זה, מה נסראללה אומר. אתה ממש מרגיש שהוא חלק מהפאנל.
יואב: וגם כשאתה מכבה את הטלוויזיה, אתה שומע… את הדיבורים של הפרשנים מהשכנים. זה כבר כל הזמן הסאונד הזה נמצא לנו בראש. ואז אתה הולך ואז במעלית אנשים מדברים.
אליאור: זה חולי נפש, אחי. זה ממש בריאות הנפש, אחי. זה על סף… זה על סף בעיה. במשרד אבל יש לכם כאילו את הדיבור הזה על יש חטופים, יש נעדרים?
רון: אז תראה, לי יש… יש מין תרבות, תרבות ברשת, שבסוף אני מתווה אותה, כן? אני מבקש מהחבר'ה שלי לא רק לפעול מהר, גם להסתגל מהר למצב החדש, אוקיי? אני היום יודע שמי שלא מסתגל, הופך, אתה יודע, לדינוזאור. ומה קרה לדינוזאורים? לא נמצאים איתנו היום, כולם…
אליאור: בסינמה סיטי, מפלסטיק.
רון: כולם יודעים את זה, אוקיי? אז חייב להסתגל למצב החדש. ואני תמיד אומר להם No negativity allowed, אוקיי? אין דבר כזה שמדברים דברים שליליים בתוך המשרד, אני שומע את זה. תקשיב, זה צורם לי. אני חי את זה כל כך הרבה, שאם אני שומע משהו שהוא לא טוב לי באוזן, אני ישר מקפיץ את הבן אדם.
אליאור: איך אתה מגיב לסיטואציה כזאת?
רון: מה זאת אומרת? ישר צועק את השם שלו, בוא רגע, מה אמרנו? מה דיברנו? מה פה, מה שם? יש לנו משטר. אנשים יודעים שלא מדברים. אני עכשיו במטבח אוכל, אני שומע שיחות על… אתה יודע, עכשיו מנהלים לי חדר מלחמה? לא מתאים. חבר'ה, באנו לעבוד, באנו לייצר, באנו לגדול, באנו לצמוח. אתם רוצים לדבר על זה? דברו על זה בבית, אוקיי? כי לא כולם רוצים לדבר על זה.
אליאור: יש דברים בחברה שאתה לא מקבל, כמו דיבור שלילי?
רון: אין דיבור שלילי, אין ריכולים. אנחנו שומרים על טוהר המילה. אחד הערכים שלנו זה טוהר המילה וחשיבה חיובית. לא מלכלכים. שוב, לא עוקצים, אין דבר כזה. זאת אומרת, אם עכשיו אני שומע מישהו לכלך על מישהו, הוא נכנס אליי לשיחה במשרד.
אליאור: איזה כיף.
רון: שוב, זה בסוף…
אליאור: איזו אנרגיה כיפית נהיית שם.
רון: יש לזה כל כך הרבה עוצמות, אז אני פשוט יודע שזה פשוט רעל. אגב, אתם יודעים, מחקר שעשו על כוחן של מילים, שתבינו את הקטע. אתם מכירים את המחקר עם כוס המים?
יואב: שאתה מדבר למים דברים טובים ודברים לא טובים?
אליאור: אני שמעתי את זה עם תפוח.
רון: אז תקשיב, לקחו מים, אוקיי?
יואב: במקרה יש לנו פה שתי כוסות מים גם.
רון: שתי כוסות מים, כן. ודיברו אליהם מילים מסוימות, אוקיי? אהבה, שפע, ברכה של איזה בחור, לא יודע.
יואב: רק לקרב את המיקרופון, אחרת זה נשמע חלש.
רון: סליחה, כן. דיברו כל מיני מילים, אוקיי? ברכה, שפע ומילים שליליות גם. ואז לקחו את המים ושמו אותם תחת מיקרוסקופ לראות את המבנה שלהם. ואתה רואה שהמים שדיברו אליהם מילים של אהבה, שפע, הצלחה, תודה וכו' וכו', אתה פשוט רואה כאילו ממש במיקרוסקופ את המולקולה מושלמת והכל, הכל כאילו כמו פתית שלג כזה. וכשדיברו אליהם מילות שהן לא טובות, אוקיי? שליליות וכו' וכו', שאני אפילו לא רוצה להגיד אותן, אתה רואה הכול מפוזר, עם נקודות שחורות. אחי, מים. עכשיו, הגוף שלנו הוא כמה אחוז מים?
יואב: 70, לפחות.
רון: משהו כזה, משהו כזה. אז שתבינו מה זה עושה לגוף שלנו. יש איזו חוקרת שאם היא עכשיו יושבת עם בן אדם ויש לה כוס מים והבן אדם שלילי, היא לא שותה מהמים.
יואב: מטורף.
רון: שתבין.
יואב: מטורף.
אליאור: שזה גאוני. היא לא מכניסה מים שליליים לגוף, כן.
יואב: ועכשיו תחשוב, דיברנו עכשיו על מים.
אליאור: כל זה מתחזק, אתה עושה בחברה מקרר, מים, ורשום על המים "מים חיוביים".
יואב: מים חיוביים בלבד.
אליאור: לנדסמן.
יואב: יפה.
אליאור: כאילו מים חיוביים.
רון: יש את זה, אגב, יש את זה גם אגב בתנ"ך לפי דעתי. אם אני לא טועה, הרמב"ם, שכאילו מדברים על זה שאם אתה מברך את המים ואת האוכל והכל, אז יש לזה כוח. יש כוח למילים שלנו. אז בגלל שיש כוח למילים שלנו ואני מבין ויודע את זה, אז אני משתדל לשים לב שלא יהיה מישהו שפתאום מדבר לא לעניין במשרד.
יואב: ותחשוב כמה אנשים מדברים לא לעניין.
אליאור: פעם, לפי התנ"ך, לשון הרע, מי שהיה מדבר על מישהו אחר, אחי, היה מקבל צרעת בגוף. אתה מבין כמה זה היה משפיע. היו יוצאות לו נקבוביות שחורות.
יואב: אבל זה ממש ממש ככה. זה בדיוק מה שאני אומר. תחשוב כמה אנשים מדברים דברים לא טובים על עצמם, לא על מישהו אחר. אומרים זה אני.
אליאור: זאת הנקודה.
יואב: אני חודשים ארוכים, חודשים ארוכים סבלתי מאקנה בגב. סבלתי מאקנה בגב. כל הפרצוף שלי וזה מושלם, הכול זה. אתה מוריד את החולצה, אתה רואה פצעים. בחודשים האחרונים הורדתי לעצמי קצת את הלחץ, עשיתי קצת דברים אחרים, התחלתי לדבר לעצמי יפה יותר. כשאני מפספס פנייה בכביש, לא לכעוס על עצמי על זה. להגיד, אוקיי, בסדר, תתקשר, תגיד שאתה תאחר בחמש דקות. הייתי כזה מאוד להגיע בדיוק בזמן ומה יחשבו עליי וזה. אמרתי, תקליל, תוריד, תקליל. ניתקתי גם קשרים שלא עשו לי טוב. האקנה נעלם. והייתי מנסה שמפואים וסבונים וזה, כלום לא עזר.
רון: הכל מבפנים, אחי.
יואב: הכל מבפנים.
אליאור: נשירות שיער, חורים בשיער, חורים בזקן.
רון: הכל מבפנים.
אליאור: יש לך המון, המון.
יואב: הכל. גם הזקן שלי.
אליאור: אני זה תורשתי, זה לא לחצים.
יואב: בסדר, זה אתה יודע.
אליאור: אני מצטדק, אחי.
יואב: אבל לא, הזקן מלא, יפה. אתה יודע.
אליאור: כן, אחי, עד שאני אעשה קרחת.
יואב: בכלל, הרי שיער פנים יש פה בחדר.
רון: אמת, אמת, אמת.
אליאור: מדהים. אז אני אשאל אותך ככה שאלה, רון, שמבחינתי היא הכי מסקרנת אותי. דיברנו על זה וראינו שמה שנקרא אנשים שמייצרים לעצמם שליטה זה כמובן אנשים ששולטים במחשבה והכל, וגם אנשים שיש להם מהירות תגובה בהתאם לסיטואציה, לוקחים, פועלים. ועדיין בכל זאת יש, אתה יודע, המון אנשים שמבחינתם איפה שהם נמצאים זה כאילו המקום שבו הם רואים שהם אפילו לא יכולים לצאת משם. כאילו באיזשהו מקום יש המון זיקה לאנשים להיות המסכן. יכול להיות שזה, אתה יודע…
רון: נכון.
אליאור: זה באיזשהו מקום נותן להם את תשומת הלב,
רון: נכון.
אליאור: כל כך הרבה דברים.
יואב: אני אוסיף על זה שתי מילים. אני כזה. הם חיים ב"אני כזה".
אליאור: כן.
יואב: אני לא מצליח, אני לא יכול, זה פשוט זה אני.
אליאור: זה אני. לא, זה אני.
יואב: זה אני.
אליאור: זה אני, זה אני.
יואב: לך זה מתאים, אבל אני, אני כזה, אני לא מצליח, אני לא, זה לא טוב לי, אני לא יכול לעשות כסף, אין לי את היכולת לעשות כסף, להיות מצליחן כמוך.
אליאור: כן. אתה בטח מקבל גם באינסטגרם, שואלים אותך איך.
רון: ברור. יש לזה תשובה מאוד פשוטה, אוקיי? בסוף אותם אנשים חונכו לזה, וזאת הסביבה שלהם.
אליאור: אבל גם אתה חונכת.
רון: כן.
אליאור: או שלא, אתה מבין? אני גם באתי ממקום, אחי, שאין בו כסף.
רון: נכון, נכון.
אליאור: אני, עד היום החלום של אמא שלי שאני אעבוד בחברת החשמל ואתה יודע, תן ביס, טויוטה.
רון: אנחנו עד גיל שבע או שמונה, המוח שלנו הוא פלסטלינה, אוקיי? המוח שלנו…
אליאור: עד גיל שמונה?
רון: עד גיל שבע או שמונה הוא נמצא בגלי תטא או דלתא, אוקיי? אם אני לא טועה. זה גלי מוח שכאילו אתה מקבל… כל מה שאתה שומע אתה מקבל כאמת. כל מה שאומרים לך, תקבל את זה כאמת.
אליאור: תחשוב על הילד שלי, "אתה עשיר, אתה עשיר".
רון: עד גיל שבע, שמונה…
אליאור: "אתה מיליונר".
רון: כן, זה מה שאומרים לעשות. אגב, חבר'ה, היום היום המולטי מיליונרים, הילדים שלהם לא לומדים בבית הספר. אפשר גם לדבר על זה אחרי זה, אוקיי? על הדבר הזה שנקרא בית ספר, אבל עד גיל שבע, שמונה, אנחנו ניזונים מההורים, מהגננת, מהדודים, מהאנשים מסביב, ששוב פעם רובנו הגענו ממקום שכן, שלא היה וכו' וכו', והאמונות של ההורים עברו אלינו.
אליאור: וואו, חידשת לי עם גיל שמונה.
רון: ואז מה שקורה, אתה פשוט מגיע לגיל, לא משנה, 14, 15, 16, ואתה חי עם האמונות של ההורים. ואז ההורים שלך, זו הסביבה שלך. וההורים שלך גרים במקום שכנראה כל מי שמסביב נמצא באותו מצב סוציו-אקונומי, נמצא באותו מצב כמוך וכמו ההורים, אז…
אליאור: שכונות.
רון: אתם באותו מעגל עם אותן מחשבות, עם אותם אנשים, עם אותו רקע, עם אותה תרבות. ואתה לא יכול כי גם הם לא יכולים. ואם גם הם לא יכולים, אז זה אתם. אבל קח את אותו ילד בן 15, שים אותו שנה אחת בדובאי, הוא חוזר בן אדם אחר.
אליאור: בורג' ח'ליפה, אחי.
רון: אוקיי? אני, כשאגב, אני כשהגעתי לדובאי בפעם הראשונה, אני שלושה ימים ראשונים סבלתי.
אליאור: מה, הסתגלות?
רון: אני שלושה ימים ראשונים אמרתי, איזה אפס אתה, רון. מה זה? מה זה?
יואב: כולם עם בוגאטי.
אליאור: איזה מחשבות של בן אדם הישגי, אחי.
רון: אחי, כל אחד פה נוסע על למבורגיני. אתה נכנס ל"דובאי מול" אתה רואה תור, תור ללואי ויטון. תור. אתה רואה אנשים עם שקיות, אתה רואה אנשים סולקים תיקים ודברים כאילו זה כלום. ואז אמרתי, בוא'נה, איפה היית כל החיים?
אליאור: התור פה לסביח של עובד, זה התור בישראל.
רון: ואז אמרתי, בוא'נה, רגע, רגע, שנייה. אני כנראה לא מבין משהו. ואחרי שלושה ימים אמרתי, בוא'נה, אם הם יכולים, גם אתה יכול. ואז פתאום התחלתי לחשוב, אוקיי, איך אני מביא למבורגיני, כמה עולה למבורגיני, איך זה עובד, מה קורה.
אליאור: שמע, אולי זה גם חכם לייצר סביבת עבודה. נגיד פעם בשבועיים, פעם בחודש, אתה יודע, כל אחד מה שמתאפשר לו כבעל עסק, לקחת לפטופ, לצאת לדובאי, לעבוד.
רון: יכול להיות. יכול להיות.
יואב: דובאי, איזה בית קפה ככה ברמת אביב. משהו, אתה יודע, באווירת…
רון: כן, כן, כן.
אליאור: באווירת שפע.
יואב: שפע.
רון: בהתחלה זה תסכל אותי, ואז אמרתי, אוקיי, אפשרי עבורם, אפשרי עבורי. וזה מה שחסר לאותם אנשים. הם בסוף נמצאים בסביבה שאומרת להם, אוקיי, גם אתה ככה, גם אני ככה, כולם ככה.
אליאור: אבל תראה איזה יופי, היית גם בתדר, בהתחלה בתדר כעס, אז זה אומר… אתה יודע, לא היית בתדר של פחד או של חוסר אמונה. כאילו, הכעס גם באיזשהו מקום פיתח, אתה יודע, את האנטגוניזם של אני לא… אני לא פחות טוב ממנו, כאילו,
רון: נכון.
אליאור: איך זה הגיוני שהוא יכול ואני לא?
רון: לכולנו יש את ה-24 שעות ביממה, כולנו בני אדם.
אליאור: זו גם חשיבה של אדם שמייצר לעצמו את השליטה. כי אתה יודע, אני לוקח את מה שקרה לך מבחינת התחושה, ולמה זה קרה? כי בסוף זה עניין של… גם הערך העצמי שלך בנקודה מסוימת, אתה אומר, אני מסתכל על התור של לואי… לא הבנתי, למה לי אין סניפים שעומדים בתור? לא מתוך רוע, אתה מבין? מתוך איך אני מגיע לאותו לבל, לאותו דבר?
רון: כן, כן. אתה יודע, לפעמים מספיק משפט, מספיק מילה שהאדם הנכון אומר לך, החיים שלך ישתנו. כאילו, אני יכול, אני אשתף אתכם, אוקיי? אותו בן אדם בן 16 יכול לשבת עם חבר שלו, שהוא גם שבוז ומה שנקרא, אתה יודע, רואה כל היום חדשות ומפומפם וכולו במינוסים, והשיחה ביניהם לא תקדם אף אחד לשום מקום. אבל מספיק הוא יצא לפגישה עם מישהו עם תודעה הרבה יותר גבוהה, הוא יכול ביום אחד לכוון אותו. אתם יודעים איך פתחתי את הרשת שלי? כאילו, שתבינו את הקטע.
אליאור: היית בהתחלה רימקס.
רון: הייתי סוכן ברימקס שש וחצי שנים והיה לי טוב. ואז נהייתי זכיין וגם היה לי טוב. ותמיד מבצבצת המחשבה של אוקיי, למה שאני לא אפתח גם? למה שלא תפתח רשת משלך? ואז אתה אומר לעצמך, אוקיי, כאילו, רימקס קיימים פה 20 שנה, הם קיימים בעולם, אלוהים יודע כמה עשרות שנים. אתה עכשיו מההתחלה תתחיל להקריב 20 שנה מהחיים שלך וזה, ולמה? בשביל מה? ואיך תעשה את זה והם כבר פה. אבל תמיד זה היה לי בראש. ויום אחד ישבתי עם רועי עמוס. היה לי מין איזה יום כזה הפוך וישבנו לכוס קפה ודיברנו, קפצתי אליו. ואז הוא אומר לי, כאילו, "תגיד לי, רון, למה שלא תפתח אתה רשת משלך?" ולא יודע למה, באותו רגע זה כאילו טאק, נכנס בי כמו שצריך.
יואב: ברגע שמישהו שאתה קצת תופס ממנו אומר את הדבר הזה,
רון: כן.
יואב: זה נותן לך את הלגיטימציה. זה פתאום נותן את הסטמפה שהדבר הזה…
רון: כן.
יואב: הוא לא רק חלום, אתה שומע אותו בחוץ.
רון: כן, כן.
יואב: בגלל זה גם לפעמים…
אליאור: כי קיבלת אישור.
יואב: כן, כן, בגלל זה…
אליאור: לצערנו אין מה לעשות, אתה יודע, אנחנו יצורים סביבתיים.
רון: יכול להיות, יכול להיות.
אליאור: קיבלת את האישור, בוא'נה, זה לא רק אצלי בראש, זה גם אצל עוד מישהו בראש. ואם זה אצלו בראש…
רון: יכול להיות.
יואב: לפעמים, אתה יודע…
אליאור: אז אני בסדר.
יואב: לפעמים פשוט לדבר עם מישהו שאתה יודע שהוא סביבה מרימה על איזשהו רעיון.
רון: נכון.
יואב: בוא, לפני שאני קניתי את ה-BRZ שלי, אני דיברתי איתך, אמרתי לך, תקשיב, אני רוצה לקנות BRZ. ואני תמיד, אם הייתי אומר את זה לאמא שלי בבית, אמא, בא לי לקנות אוטו ספורט שחלמתי עליו מגיל 12 בערך, היא הייתה אומרת "לא, למה צריך את זה?" וכנראה זה היה נעלם שם. בגלל שדיברתי איתך, דיברתי עם אנשים שמתעסקים איתי, שהם חולי רכב כמוני, התשובה הייתה "יאללה, לך על זה". ופתאום כזה, וואו. פתאום ההד שאתה שומע זה לך על זה.
רון: כן, כן, כן.
יואב: ואז אתה אומר, אוקיי, סבבה. כבר פלטתי את זה, כבר אמרתי את זה החוצה,
רון: נכון.
יואב: מה, אני אצא פארש?
רון: נכון.
יואב: כלומר, בגלל זה חשוב…
אליאור: והנה, היום אתה במינוסים.
יואב: ברוך השם. ברוך השם, כן, עושה פודקאסטים עם… חוזר מפה ל…
אליאור: היום אני ב…
יואב: חוזר לצ'יטוס.
אליאור: חדלות פירעון.
רון: גדול, גדול.
יואב: בקיצור, כמה חשוב שכשאתם מדברים על הדברים, יש גם את הסרטונים האלה ברשת, never say your dreams. לא, תגידו את החלומות שלכם, תספרו.
אליאור: תלוי למי, אחי.
יואב: למי שאתם יודעים שהוא פה כדי להדהד שפע ולא להדהד דאונריות.
אליאור: פעם אחת שמעתי משפט, אני לא זוכר ממי, שאם תספר לבן אדם איך… אני רוצה לעשות מיליון שקל, אז סביבה מורידה כמובן תגיד לך "די, נו, תפסיק לבלבל את המוח, תעשה לי הפוך, שתיים סויה". אבל אם תגיד את זה לבן אדם, אז הוא יבוא, יגיד לך איך בוא, בוא תראה לי מה, אולי גם אני אקח את זה, אולי זה…
יואב: סיפרת לי לפני כמה זמן, אני לא…
אליאור: אתה מבין? זה גישות.
יואב: אני לא אכנס פה לפרטים, אבל סיפרת לי שאתה נכנס באיזה עסק, נכון? אתה סיפרת לי. מה אמרתי לך מיד?
אליאור: מדהים, כאילו טוב. אה, אה, על השותפות.
יואב: מחפש שותף?
אליאור: כן, צריך גם שותף?
יואב: בדיוק. וזה מה שאתם רוצים, אתם רוצים אנשים שאתם תגידו אני הולך להצליח, יגידו בוא נצליח ביחד. ולא אנשים של מה, למה אתם צריכים את זה?
רון: יפה, אז זו החשיבות של הסביבה.
אליאור: אחי, איזה כיף.
רון: הקטע הוא שכאילו אם היו שואלים את זה מישהו אחר, אז פשוט לא היו מקבלים אותו מענה.
אליאור: אבל תראה, גם יש המון אנשים ששולחים לך באינסטגרם, רון, איך להצליח?, רון, איך להגיע לתיווך, איך לזה, איך לזה? לא כולם גם מוכנים לשלם את ההקרבה.
רון: לא מוכנים, אחי. מה זה לא כולם? הרוב לא מוכנים. הרוב לא. אתה יודע כמה באו אליי ואמרו לי, רון, אני מוכן ואני רוצה ואני אעשה ואני אקום כמוך בחמש…
אליאור: להיכנס למשרד כאילו?
רון: ואני אעבוד עד הלילה. אחי, אחרי חודשיים אמרו פורשים. כולם רוצים את התוצאה אבל לא מוכנים לשלם את המחיר. כאילו, הם לא מבינים שלקח לי שש וחצי שנים לבנות שם. הם רוצים את זה בחודשיים, אבל זה לא עובד ככה. רוב האנשים לא מוכנים לשלם את המחיר, לצערי.
אליאור: זה ים זמן. זה ים זמן של עוד פעם ותוכן ועוד פעם ותוכן ועוד פעם ותוכן ועוד פעם. ימים שבא לך, שלא בא לך, שבא לך, שלא בא.
יואב: זה הר בלי פסגה. זה ככה.
אליאור: אתה בדרך כלל עכשיו בשעות האלה כבר ישן גם, לא? או שאתה מתכונן לישון.
רון: אל תגזים.
אליאור: או שאתה עושה הליכה עם הקרמי.
רון: אז אני בדרך כלל בשש, שבע, אני מסיים את ארוחת הערב, עושה הליכה שעה על ההליכון עם הקרמי, תוך כדי עובד קצת בטלפון.
יואב: רגע, רגע, מה זה הקרמי? פספסתי פה משהו.
רון: וסט. וסט קרמי.
אליאור: אחי, אתה צריך לעקוב.
יואב: וסט קרמי?
רון: כאילו וסט עם משקולות.
אליאור: הוא כבר עושה לך שיווק, אחי, עם הנעה לפעולה.
יואב: אה, כאילו זה מוסיף להתנגדות.
רון: הרי, מה קורה? אתה שוקל X, אתה שם עליך עוד X פלוס 20 קילו, ואז תוך כדי ההליכה אתה גם שורף יותר קלוריות והגוף שלך, מה שקורה, יש לנו בעצמות כמו חיישנים כאלה שזה כאילו מחשב את המשקל שלך. אז הגוף שלך פתאום מרגיש שאתה שוקל… אני עכשיו שוקל 79 וחצי, כאילו אני שוקל 99 וחצי. אז כל שריפת הקלוריות והכול משתנה.
יואב: כמה זמן זה אימון כזה?
רון: עושה בדרך כלל שעה. הליכה, אבל הליכה סבבה.
אליאור: אז ביום-יום אתה גם מרחף. קל לך ללכת.
יואב: ממש, וואו. פתאום הוא…
רון: הליכה שהיא סבבה. כאילו, אני לא עכשיו גומר את עצמי כי אני רוצה להתמיד בזה. אם אני עכשיו אקרע את עצמי כל יום, אני לא אתמיד בזה.
יואב: איפה קונים כזה דבר? אני עכשיו רץ.
רון: גוגל, אחי.
יואב: מדהים. מדהים, איזה יופי.
אליאור: הוא, היה לו קרמי, אחי, עוד לפני שהוא היה חייל.
יואב: וואי וואי וואי.
אליאור: מי שצריך קרמי…
רון: כן, כן, כן.
יואב: תקשיב רגע, יש לי תיאוריה וזו תיאוריה שהיא קצת שנויה במחלוקת, אבל אני אומר שיש מקומות, ואני חושב שישראל זה אחד מהם, שהתחרות היא לא מי מצליח יותר אלא יש גם תחרות אולי סמויה למי מצליח פחות. כלומר, להיות קורבן ולהיות זה שמתנכלים לו וזה שיש לו מה להגיד על… "אני מסכן, לא נותנים לי, אין לי, תרחמו עליי", זה לפעמים יותר מתגמל פה ויותר מביא לך את החיבה והאהדה. ואנחנו רואים את זה בריאליטי ובאנשים שמצביעים להם וזוכים ומקבלים סמסים, מאלו שמצליחים. נגיד, מצליחן, אתה בריאליטי כנראה תודח יותר מוקדם מאישה קשת יום, שלא קמה ועושה את מה שאתה עושה.
אליאור: כן, ורק צורחת.
יואב: למה אתה חושב שכל כך אוהבים פה את הקורבן או להיות הקורבן? והאם אני מדמיין או שבכלל יכול להיות שזה לא ככה?
רון: קודם כל זה ככה, כי אנשים מקבלים תגמול רגשי על הקורבנות שלהם, אוקיי? הבן אדם קורבן, הגוף שלו מחווט להפריש כל מיני הורמונים, אוקיי? לא יודע בדיוק אם זה כבר מפריש דופמין, אבל אנשים אשכרה מגיעים למצב כזה שהגוף לומד לתגמל אותם על תחושה של קורבנות. יש את זה גם בספר, אתה חייב לקרוא אותו.
יואב: יפה מאוד.
רון: "לשבור את ההרגל להיות עצמכם". והוא מדבר על זה ש…
אליאור: אולי תוציא גם ספר כזה.
רון: אנשים ממש מחווטים את עצמם על ידי… אתה יודע, שהם חוזרים שוב פעם ושוב פעם על אותם הדברים. ליהנות מזה שהם מרגישים לא טוב.
יואב: אז למה להצליח? הרבה יותר קל להגיד אני מסכן.
רון: בדיוק, נו, זה כל הקטע.
אליאור: אני אגיד לך יותר מזה.
רון: להצליח לוקח הרבה מאוד זמן.
אליאור: אני מצליח להתחבר למה שרון אומר כי גם אני חקרתי לא מעט את הנושא הזה, ובאיזשהו מקום, תראה, אם תיקח אחורה אחורה אחורה, כש… אני אתן לך דוגמה. נגיד אצלי זה לא היה, אבל נגיד עשיתי אימון למישהו שראיתי אותו, ממש זה בשנייה וחצי אתה רואה את זה, אתה רואה אצל… בדרך כלל אנחנו גם מאוד מחווטים במוח לפי מה שקרה בבית ולפי ההורים שלנו ולפי מה שראינו. אז לצורך העניין, נגיד כשהאמא הייתה נפגעת ומתמסכנת, אז האבא היה קונה לה פרחים. הילד קיבל מין חיווט רגשי במוח שאומר, אה, אמא נפגעת, יש תשומת לב, מעולה. כל זמן שאני נפגע, כל זמן שאני מסכן, בום, מגיעים אליי פרחים, מגיע אליי אוכל, שוקולד, שואלים אותי מה קורה, מי אני, מה עשיתי, למה אני לא מרגיש טוב. למה להיות מצליח? כי בסוף כולנו מה רוצים? שיאהבו אותנו, על זה מתבססת כל האנושות.
יואב: חד משמעית.
אליאור: אז אתה מגיע למצב שאתה אומר, טוב, אני אתמכר לתשומת לב שמגיעה בהיותי מסכן, אז אתה כל הזמן… קח הומלס, תגיד לו, אחי, אתה מודע לזה שאתה יכול לעבוד בעבודה הכי פשוטה, תנקה כוסות באולם אירועים לפי 40 שקלים לשעה. לא מתאים לו. כי הוא הבין שעל קרטון נהיה נוח בנקודה מסוימת, עם 14 שקל ביום, לצערנו המאוד רב, עם המון חיווטים רגשיים שהוא כבר התקבע שם. וזהו זה, אחי, זה עובד.
יואב: ואתה יודע מה הוא מוכר לאנשים.
אליאור: תחשוב, כל יום עוברים ואומרים לידו, איזה מסכן, הוא כבר מקבל את תשומת הלב.
יואב: ההומלס, כשאתה עכשיו נותן להומלס עשרה שקלים, מה קנית ממנו? את התחושה שאתה אדם טוב.
אליאור: כן.
יואב: זה גם, יש פה איזשהו מודל עסקי שלא מדברים עליו, אבל הוא קיים.
רון: כן. קודם כל, להומלס יש גם חופש, אחי. ההומלס, שתדע, זה בין האנשים שהם מאוד מאושרים. יש הרבה הומלסים שהם מאושרים. אין להם אחריות.
יואב: הוא לא צריך את רון לנדסמן נדל"ן.
רון: אין להם שום דבר. אחי, אין להם אחריות, אין להם כלום.
אליאור: כן, אני מסכים, אבל…
רון: הם זורמים כל יום מחדש, יש להם את הנוחות שלהם.
אליאור: בדיוק, הנוחות. לגמרי, לגמרי, לגמרי. אבל אני יכול להגיד לך שאתה תראה את רוב ההומלסים, כאילו, אני לא צריך להגיד, כן? רואים את זה, שרוב ההומלסים בסוף, אתה יודע, זה או בסמים או באלכוהול, ברוב המקרים, כן? אתה יודע, יש כאלה שבאמת מבקשים כסף על מנת לקנות אוכל, והלוואי כולם יהיו כאלו. ובסוף הבן אדם, מרוב שהוא התרגל, אז הוא אומר, הנה, מה הריגוש הבא שלי?
רון: בדיוק.
אליאור: אז אני אדביק שתי פחיות בירה ביום או שמונה מזרקים בשבוע, עד שאני אמצא את הריגוש הבא. אז בסוף, אתה יכול להתמלא מתוך קבלת תשומת הלב מכל העולם ואשתו. תראה, בסוף גם אנחנו, כן? אני מרגיש את זה עליי, אני לא אדבר בשמכם, אבל גם אני מאוד מכור היום לתשומת הלב של הקהל. עשרות אלפי עוקבים ונכנס למשרד, אליאור הגיע, ויש לי צוות יועצים פיננסיים שפתאום הלקוחות, הנה, אתה רוצה ללחוץ לו יד? אתה יודע, אצלי אני מרגיש את ה-drawdown האלה פתאום שמה, היום אין מישהו שמחפש אותי? זה לא…
יואב: גדול.
אליאור: זה לא קורה היום? אני פה אבל, כן? שתדעו, כאילו, אם צריך אותי, לחיצת יד, אני פה. ואני חושב אבל שבסוף, כשאנחנו נותנים ערך, והלוואי ומישהו ייקח את זה, כמה שיותר אנשים ישמעו את זה, להיות שם עבור אנשים, אנחנו מתמכרים להיות טוב. תראה, בסוף אתה כאילו הפכת את כל המשרד שלך למטה תרומות ודירות וזה. אחי, אני בטוח שהתמלאת כאילו מכאן עד יפן. לקחת את כל השלילי, הפכת אותו לחיובי. זה לדעתי כל מקור התפתחות, כל ה"סירקלים" האלה, כל הסיבובים האלו שאתה מייצר לעצמך עוד אימפקט חיובי, עוד משהו חיובי. איפה אני יכול להיות עבור עוד בן אדם, אתה מבין? זה לדעתי מקור השליטה.
יואב: זה כבר שיפט למוח שלך שאתה כבר במצב שלא משנה מה קורה, אתה תפיק מזה משהו טוב בעולם, אתה תייצר משהו חדש.
התחלת להגיד משהו קודם על בית ספר, וזה דווקא מעניין אותי.
אליאור: איך אתה אוהב. אתה אוהב את הצהוב.
יואב: קודם כל נתחיל בזה שאני אישית לא הצלחתי בבית הספר ואני חושב שהוא לא בנוי בצורה טובה.
אליאור: הצלחת בבית ספר, רון?
רון: הצלחתי? לא.
אליאור: סליחה שקטעתי.
רון: לא, אין לי בגרות. נכשלתי.
יואב: זהו, אז גם לי אין בגרות.
אליאור: האמת שאני לא יודע, לא לקחתי אותה. אני לא יודע אם יש לי או אין לי.
רון: גם אני, לא אספתי. הייתי בטוח שיש לי. הייתי בטוח שיש לי, אבל לא, לא.
יואב: אבל עדיין, למרות ש…
אליאור: הרבה לא אוספים, זה לא מוזר.
יואב: לא יודע, אני ממש ניתקתי כל קשר עם המערכת הזאת. ועדיין כשאני רואה מנטורים אומרים, בית ספר זה לא טוב, עשירים לא שולחים את הילדים לבית הספר, משהו בי נצבט, כי אני כן חושב שזה עזר לי לפתח חברים, להכיר אנשים. חלק מהחברים שלי היום זה אנשים ש…
אליאור: לו"ז.
יואב: כן, לדעת שאני קם בבוקר למשהו, לדעת…
אליאור: מרות.
יואב: כן, לדעת לקבל סמכות, שאני לא תמיד קובע את סדר היום שלי. כלומר, היו פה דברים. אפילו, אתה יודע, קצת דברים קטנים אפילו מהחומר הלימודי שכן עזרו לי. אנגלית קצת.
אליאור: חפיפת משולשים.
יואב: כן.
אליאור: פיתגורס.
יואב: פחות פיתגורס.
אליאור: מי ביום-יום לא עובד עם פיתגורס?
יואב: פחות פיתגורס, אבל יותר…
אליאור: אם היו מלמדים נגיד בבית ספר אקסל.
יואב: למדתי אקסל.
אליאור: מה? אני בהלם.
יואב: האקסל שאני עושה היום במשרד, זה למדתי שיעור מחשבים בבית הספר.
אליאור: מדהים.
יואב: כלומר, האם בית ספר זה באמת עד כדי כך גרוע, או שפשוט נדרשות התאמות?
רון: אז ככה, שוב, זה האני מאמין שלי. קודם כל בית הספר היום בעיניי, יש לו מטרה אחת, גם לבית הספר וגם לאוניברסיטה, ב-90 אחוז מהמקרים, וזה לייצר דור של אנשים שהם ממושמעים, שהם מקשיבים למערכת ודור של עובדים, אנשים שהם פשוט יעשו את מה שצריך לעשות, ללא חופש מחשבה, אוקיי? וזו גם הייתה המטרה הראשונית של בית הספר, כאילו. אם תחקרו את הנושא הזה, אני לא מדבר איתכם על התקופה של סוקרטס ואפולו וכל החבר'ה היוונים, אני מדבר איתכם על 1700, 1800. ויש סיפור, מי שירצה לחקור על זה ביוטיוב, שבית הספר התחיל מ… איך קראו לממלכה הזאת? אפילו לא ממלכה, סוג של מדינה שהייתה פעם שנקראת פראשה. פראשה נלחמה נגד נפוליאון.
יואב: יש קציצות כאלה נורא טעימות, דרך אגב.
רון: כן, אז פראשה נלחמו, הפראשאנים נלחמו נגד נפוליאון, והיה להם צבא שהוא הרבה יותר גדול מנפוליאון, אבל נפוליאון, עם הצבא הקטן שלו, ניצח אותם. והם לא הבינו איך זה יכול להיות שנפוליאון הצרפתי כבש אותם עם צבא הרבה יותר קטן. ואז הם הבינו שהחיילים של נפוליאון היו חיילים של פקודות עבור. והחיילים שלהם, של הפראשאנים, היו חבר'ה מאוד עצמאיים שכל אחד עשה מה שהוא רוצה. ואז אמרו, אוקיי, איך אנחנו יכולים לייצר דור של אנשים שהם יותר ממושמעים, פקודות עבור.
אליאור: סיסטם, אחי.
רון: ועושים את מה שאנחנו רוצים לעשות, בדיוק. ואז הם התחילו לחקור את איך שנפוליאון היה מלמד את החיילים שלו, ואמרו אוקיי, את החיילים הנוכחיים אין סיכוי שנוכל, מה שנקרא ללמד, אז הם יצרו חוקים ממש איך לתכנת אנשים, אוקיי? והתחילו מהדור של הילדים. ואז הם יצרו צבא שהוא פסיכי, ממש, צבא מטורף שכבש הרבה דברים מסביב וכו' וכו'. ואז ארצות הברית התחילו ללמוד מהם והתחילו לנצח.
אליאור: אבל אתה לא חושב שהכלים הלימודיים, כמו שאמרת מקודם, זה האוניברסיטאות ובתי הספר, הם מייצרים משמעת וכו'. בוא, לא אני ולא אתה ולא יואב, אם לא הייתה לנו משמעת, כנראה לא היינו איפה שאנחנו היום.
רון: זו לא משמעת שאתה רוצה, אחי. אם תשים לב, בבית הספר, כדי ללכת לשירותים אתה צריך לבקש רשות. כדי לדבר אתה צריך לבקש רשות. יש לך פעמון, כולם לובשים אותו דבר, כולם יושבים בכיתה, אוקיי? מישהו מדבר, הילדים צריכים להקשיב למורה שאני לא יודע אם הוא הדמות הנכונה לחנך את הילדים שלי. בטח בגילאים שש, שבע, שמונה, כשהמוח שלהם הוא פלסטלינה עם גלי דלתא, שכל מה שהמורה אומר להם זאת המציאות. עכשיו, זה גם מפריד את הילדים מההורים, ואז רוב הזמן מה קורה? הילדים נמצאים בבית הספר, הם לא נמצאים עם ההורים, אז גם להורים אין השפעה עליהם, הם לא יכולים לחנך אותם בדברים שהם רוצים לחנך אותם בהם. ואז הילד מסיים את בית הספר, ואז הוא הולך לאוניברסיטה, אוקיי? ומה הוא לומד בבית הספר?
אליאור: אגב, גם בצבא הוא על אותו סיסטם של משמעת.
רון: דווקא את הצבא אני מאוד אוהב, אוקיי? דווקא את הצבא אני מאוד אוהב כי שוב פעם, אתה מגיע בגיל יותר בוגר, אוקיי? כבר מה שנקרא המוח כבר, אתה יודע, קיבל את מה שהוא צריך לקבל. אתה מגיע בשלב יותר בוגר והצבא מאוד מחשל אותך. כאילו, הצבא הופך אותך לוואחד גבר, אם אתה עושה מסלול קרבי ועניינים והכל. אני מאוד אהבתי את הצבא. יש את הדברים היותר מאתגרים, אבל אתה לומד לסבול, אתה לומד לעבוד גם כשקשה, ואתה לומד גם להתקדם גם כשאין דלק. גם כשאתה כאילו כבר גמור, לא ישנת.
יואב: איך זה שונה אבל ממבחנים בבית ספר? גם אתה סובל, אתה טוחן את התחת, סליחה על הביטוי, ואתה בסוף מגיע לקרב, שזה המבחן.
רון: כן, בבית ספר אבל מתכנתים אותך.
יואב: ובצבא לא?
רון: אבל הצבא הוא שלוש שנים. בית הספר הוא… כמה? כמה שנים זה? 12 שנים?
יואב: 12 לפחות.
רון: פלוס אוניברסיטה 4 שנים, אוקיי? והצבא הוא קצר. שוב, זה שלוש שנים שאתה כבר די… אתה בוגר. אתה לא ילד בן שבע, שמונה.
אליאור: אני מתחבר גם למה שהוא אומר, כי בנקודה מסוימת בצבא, יותר מחשלים אותך בגרותית פיזית. בבית הספר לא. בבית הספר יותר מנוונים מאשר מחשלים, אתה מצליח להבין? כאילו, יכול להיות שזה לא מה שהתכוונת, אבל…
רון: מנוונים את חופש המחשבה שלך.
יואב: בדיוק.
רון: גם על ידי המבחנים, אגב, כל מה שאני אומר אגב, זה ממש, זה מגובה. גם על ידי מבחנים, הם שואלים אותך שאלות עם החומר שהם רוצים שתלמד, אוקיי? הם בוחרים בשבילך מה ללמוד, הם בוחרים בשבילך איזה תשובות אתה הולך לענות, אוקיי? כל ה-A, B, C, D, תבחר אחת. הם בוחרים את זה עבורך. וכל הדברים האלה בסוף מייצר דור של אנשים שלא שואלים שאלות, שפתאום האנרגיות שלהם הן לא בשיא. ובסוף החבר'ה נהיים חבר'ה שהם יותר מופנמים, יותר שקטים, פחות מביעים את עצמם כי אסור. ואגב, אם הם עושים משהו שלא במקום, אז מענישים אותם.
אליאור: אבל איך תיתן לילד… כאילו, אני מניח אז את הילד שלך אולי לא תרצה לשלוח למסגרות חינוכיות.
רון: נכון.
אליאור: אתה לא תחשוב או תרגיש שהוא קצת אאוטסייד, אאוטסיידר מכל ה…?
רון: אני אשמח שהוא יהיה אאוטסיידר. אני לא רוצה שהוא יהיה ב-95 אחוז. אני רוצה שהוא יהיה ב-5 אחוזים.
אליאור: אבל אתה יודע, כאילו, יש לך את הכלים החברתיים.
רון: הוא ילמד אותם. כל היופי זה שאתה בסוף…
אליאור: שלח אותו להיות סיילס מן, אחי.
רון: א' כל, אתה תלמד אותו את מה שאתה יודע, זה אחד. שניים, אתה יכול להצמיד לו מנטור שילמד אותו. שלוש, אני בטוח שעד שיגיע הרגע שהילד שלי אמור ללכת לבית ספר, יהיו כל מיני בתי ספר פרטיים של חבר'ה כמוני,
אליאור: אורגניים כאלו.
רון: שירצו ללמד אותם מקצועות ודברים שהם חשובים.
יואב: כן, כי המודעות לבית הספר, מה שנקרא המסורתי הקלאסי, זה כבר הולך וכל כך נהייה…
רון: בטח. אחי, 300 שנה אותו בית ספר. זה מטורף.
אליאור: אתה רואה את הילדים של רון, גיל ארבע, טיפול בהתנגדויות.
רון: למה לא?
אליאור: יאללה, חבר'ה, סימולציות.
יואב: לגמרי.
רון: אגב, אתם מכירים את גרנט קרדון?
יואב: הוו, אנחנו מזכירים אותו פה. הוא מתעטש המון.
אליאור: הילדה שלו לא בבית הספר.
רון: תראו את הילדה שלו.
אליאור: איך אני אוהב אותה.
רון: תראו את הילדה שלו, היא לא בבית הספר. ילדה בת עשר.
אליאור: חולה עליה. איזו חמודה היא. היא עושה את זה בסטוריז.
רון: ילדה בת עשר מדברת בכנסים, מוכרת כרטיסים בטלפון. היא לא בבית הספר.
אליאור: כן, היא עולה איתו לבמות, אחי, משוגעת.
רון: מה רע? אחי, אני בגיל 13 הייתי, סליחה על הביטוי, טמבל, משחק במחשב, קאונטר, מייפל סטורי, כל המשחקים ההזויים. בן 13.
אליאור: לא מסכים איתך, אחי, בנקודה הזאת. כאילו, אני מבין את מה שאתה אומר, אבל המשחקים האלו, גם באיזשהו מקום יוצרים לך את הרגש ההישגי.
רון: אחלה, כן, בסדר, אבל כמה?
אליאור: איזה כיף זה, אחי, לנצח במייפל סטורי.
רון: אין בעיה.
אליאור: להגיע לרמה 200.
יואב: כשנפתח לך עולם חדש בסוניק. אני לא יודע, בסגה.
אליאור: אחי, אז אתה בא לעולם העסקים רעב, מה העולם החדש?
יואב: לגמרי.
אליאור: אני מלמד, מסתכל על עולם העסקים, אחי, משחק מחשב, אני הייתי מכור מחשב.
יואב: וואו.
אליאור: אומנם המון חרמים חברתיים, אז אתה לא בבית הספר אז… תראה, באיזשהו מקום איזה יופי שהיה לי חרם, כאילו. תחשוב, אם הייתי לומד בבית הספר, לא הייתי נהיה הישגי כזה, חולה נפש קצת.
יואב: אתה יודע מאיפה הכישורים העסקיים שלי התחילו? קלפי פוקימון. יש לי קלף זוהר ואני מחליף אותו עם מישהו בכמה פושטים.
רון: יפה מאוד.
אליאור: אתה מבין? כאילו, אתה משחק במחשב, אתה נהיה… וואלה, אני רוצה להגיע לרמות הגבוהות.
רון: זה טוב, אבל שוב פעם, יש כאלה שלוקחים את זה, אחי, והם עד גיל 30 משחקים במחשב. עד גיל 40 משחקים במחשב. אחי, יש לך אנשים עד גיל 40 יושבים כל היום, משחקים במחשב. זה לא מה שאני רוצה שהילדים שלי יהיו. אז אין בעיה שישחקו במחשב, אין בעיה שישחקו פוקימון, אבל לא מגיל 12 עד גיל 18, כאילו, לא שש שנים. זו הכוונה.
אליאור: לגמרי. אלא אם כן הוא עושה ערוץ ביוטיוב, עושה על זה מאות אלפי דולרים. אין, אני כבר חושב את זה ל…
יואב: יש, יש, יש כאלה.
אליאור: למודל העסקי, איך עושים מזה כסף.
יואב: אני אישית עובד עם כאלה, וברוך השם יש.
אליאור: מה, גיימינג? מפחיד. אחד הסקטורים.
רון: כן.
יואב: אבל זה כבר נושא לפרק אחר. אולי נביא לפה את עידן תלם, אמרנו שאנחנו רוצים.
אליאור: אחי, עידן תלם, אחי, זה אחד שלקח את כל התחום של מה שנקרא קטשופ על החולצה, וואלה, פתח מזה וואחד ביזנס, אחי. הבן אדם מוביל…
יואב: יכול לפתוח מפעלי קטשופ עכשיו מהדבר הזה.
אוקיי, בסדר, אז זה היה החלק של בית הספר.
אליאור: אז הירשמו למכללת החיים אצל רון לנדסמן.
יואב: כן.
אליאור: אני רושם את הילד, אחי. אם אתה פותח.
יואב: כשיבוא לעולם גם כן איזה יואבצ'יק קטן, דבר ראשון אני מרים לך טלפון.
רון: יפה מאוד, יאללה.
יואב: איך אני נותן לו את החינוך שהוא לא החינוך שאני קיבלתי, אלא משהו קצת יותר משודרג.
אליאור: מערכת שעות כזאת ביומן גוגל.
רון: כן, כן, כן.
יואב: ואנחנו ככה באמת יכולים להמשיך ולדבר עוד שעות, אבל באמת שמתוך הדבר הזה, אחד הדברים שהיה לי הכי חשוב לשאול אותך, כי באמת כל אחד מפרש את השאלה הזאת. אנחנו שואלים את זה פה הרבה אנשים, וכל אחד לוקח את זה למקום אחר. מה זה מבחינתך הצלחה? מתי בן אדם יכול להסתכל על עצמו במראה ולהגיד "אני פאקינג מצליח"?
רון: בעיניי הצלחה זה לחיות את החיים שאתה רוצה לחיות, להיות מאושר בכל אספקט בחיים. זאת אומרת, לא רק ברמה העסקית, גם ברמה האישית, גם ברמה הזוגית. זאת אומרת, אני רוצה להיות מאושר גם עם החיים האישיים שלי, גם עם הזוגיות שלי והמשפחה שלי וגם ברמה העסקית. בנוסף לזה, אני גם רוצה להיות בריא, רוצה להיראות קטלני, כמו שאני רוצה, ורוצה שתהיה לי את האפשרות לקנות כל דבר שאני רוצה לקנות.
יואב: אני עשיר רצח ויכול לקנות הכול, אבל אני לא בכושר טוב ואני קצת חולה, לא מצליח?
רון: לא. בעיניי, בעולם שלי זה לא מצליח.
יואב: לא, אני בכוונה שואל את זה, כי…
רון: כן, כן, בעולם שלי לא. כי אני חושב שאתה יכול ואמור להיות גם וגם וגם וגם וגם. ובאנו לעולם כדי להיות גם וגם וגם וגם וגם. וזה אפשרי. כי הרי, בוא, אם יש לך כסף, יש לך משפחה תומכת, יש לך אישה יפה, אתה עושה כסף, יש לך חופש של מרחב, אתה יכול לעבוד מכל מקום בעולם. אתה גם לא חייב לעבוד כי אתה בחופש כלכלי והכול עובד. למה שלא תשקיע בעצמך, תחקור טיפה את הנושא, תלמד, תאכל נכון, תתאמן, תישן טוב בלילה, תעשה מדיטציה.
יואב: צודק לגמרי. פשוט דיברנו על זה פעם, על הנושא הזה שאדם שמזניח את הגוף שלו, לא משנה אם הוא מצליח בתחומי החיים האחרים, הוא כנראה לא באמת מצליח. ואז מלא התחילו לתייג לי אנשי עסקים שמנים וזה.
רון: נכון, ושמנים כאלה.
יואב: בדיוק.
רון: נכון, נכון, נכון. קרה לי, אחי.
יואב: אתה מכיר את ה…
אליאור: שתדע לך, אולי אמונה מגבילה שלי, אבל בקונוטציה שלי, אני חושב שכל אדם שהוא איש עסקים מצליח, מצליח ושמן גדול כזה, הסיכוי שלו להיות אמין מבחינתי יורד בלבל. לא יודע, בחזות.
יואב: לגמרי.
אליאור: מרגיש קצת "סקאמי".
יואב: לגמרי. כי אדם שהוא טוב והוא בשלמות…
אליאור: "פישי" קצת.
יואב: בשלמות עם החיים שלו, הוא בעיניי גם בשלמות עם הגוף שלו. אבל דיברת פה על חופש כלכלי, שזה עולם בפני עצמו, בכלל. אבל נגיד והעושר שלי,
רון: כן.
יואב: כדי ליצור חופש כלכלי, בואו לא זה, אתה צריך שנים של עבודה קשה כדי לייצר את ההון הראשוני ואת העסקים המצליחים והרבה כישלונות. בן אדם שרוצה בסך הכל להקים משפחה שמחה, הוא יכול… האם עד שהוא לא ייצר את החופש הכלכלי, ואין לו עכשיו את הזמן, הוא לא רוצה להשקיע עכשיו את השנים לייצר את המנגנון ואת הסיסטם.
רון: הוא גם מצליח.
יואב: בדיוק, האם הוא מצליח?
רון: הוא גם מצליח, ואני אסביר, אוקיי? כל אחד והחופש הכלכלי שלו, אוקיי? יכול להיות שלאדם אחד חופש כלכלי זה לא משנה, הוא קנה עכשיו שתי דירות והוא מניב מהדירות האלה 15 אלף שקל בחודש, והוא חי עם ה-15 אלף האלה וטוב לו ומאושר לו ואין לו עכשיו… אין לי איזשהם הישגים… הוא לא בן אדם הישגי שעכשיו רודף אחרי דברים. הוא גם בן אדם מאושר והוא גם בן אדם מצליח בפרמטר שלו, אז…
אליאור: הוא פינה יותר זמן לילדים.
רון: אני רוצה שיהיה לי X, Y, Z, אז אצלי, אני רוצה את החופש הכלכלי ב-big level, באמת באינסוף. ככה אני רואה את זה. יש אנשים, אחי, שהם לא צריכים את זה בכלל. שהפוך, הם לא רוצים את זה, זה לא יעשה להם טוב, הם לא אמורים בכלל לעשות את זה. יש אנשים שאני אומר להם שהם לא נועדו להיות בעלי עסקים, הם לא נועדו להוביל פרויקטים, הם לא יכולים להתמודד אפילו עם הלחץ הזה. ולהיות בן אדם עם חופש כלכלי על אמת אבל במספרים הגדולים ולהחזיק עסקים, זה מאוד מלחיץ וזה לא לכל אחד. וזה בסוף בא על חשבון שמשהו בשלב מסוים.
אליאור: אתה לדוגמה ישבת או שאתה יושב היום עם עצמך וכל פעם אתה מחווט מה אתה… כאילו, אתה ממש בודק מה אתה רוצה ברמה… בוא נגיד ברמה הגשמית? כאילו, רכב מסוים…
רון: כן, כן.
אליאור: בגדים מסוימים.
רון: כן, כן.
אליאור: כאילו, אתה ממש…
רון: בגדים, לא, כאילו. לא לרמה הזאת, אבל כל שנה אני עושה לעצמי מטרות שנה קדימה, שנתיים, חמש ועשר. ותמיד יש שם גם דברים גשמיים, איזה רכב. נגיד הרכב שקניתי, השעון שקניתי, כל הדברים האלה זה היה אצלי ב"וויז'ן בורד", כאילו ברמה הזאת. ואני עושה המון גם ויזואליזציה. אחד הדברים שאני מאמין בהם זה שכדי לזמן משהו לעולם שלנו, אתה חייב קודם כל להרגיש שהוא כבר קיים אצלך. והרבה פעמים אני עוצם את העיניים ורואה שנייה את הרכב שאני רוצה לנסוע עליו, שאני נוסע עליו, אני מרגיש איך זה, שאני נכנס לאוטו, מרים את זה, לוחץ, פותח את הגג, שם את מצב קורסה של הלמבורגיני, רואה את זה, מתחיל לנסוע. אמיתי, מרגיש את זה. מרגיש את זה. ואני חייב לעשות את זה כל שנה כי אחרת מי אמר שזה יגיע?
אליאור: איזה כיף, אחי, מדהים.
רון: מאוד מאמין בזה, בלהרגיש את זה לפני שזה בא. אגב, עם השעון היה לי קטע. יום אחד החלטתי, מה זה יום אחד? החלטתי שאני רוצה רולקס. ושמתי את זה ב"וויז'ן בורד" ואז אמרתי, אוקיי, רון, אתה לא הולך עם שעון עד שאין לך רולקס, נקודה. אתה נוסע בלי שעון. והייתי נוסע בלי שעון ומעלה תמונה, מרצדס. שואלים אותי למה אתה בלי שעון ואיפה השעון שלך. אני אומר להם, חבר'ה, אני לא הולך עם שעון עד שאין לי רולקס.
אליאור: וואו.
רון: ואז הגעתי כמעט לסוף שנה, כאילו, הצבתי את זה ל-2020, נראה לי זה היה. הגעתי לנראה לי אוקטובר, נובמבר, ואז אמרתי זהו, אני קונה רולקס. מתקשר לרולקס, מה קורה, חבר'ה, אני רוצה לקנות רולקס. איך אני בא, אני אני משלם, איך אני זה? אמרו לי, מה זה איך אתה בא? תבוא תירשם לרשימת המתנה.
יואב: בדיוק, מה שבאתי להגיד. אתה מתקשר לרולקס, אומרים לך אין.
רון: כן. ואז אמרתי, מה? אני רוצה עכשיו לקנות שעון באיזה 40 אלף שקל, למה אני לא יכול לשלם? לא הבנתי. לא, לא, אתה צריך רשימת המתנה. אמרתי אין דבר כזה. עכשיו, אני מתווך, התקשרתי לכל הסניפים, כל הסניפים בארץ, אשכרה אין. אמרתי טוב, אין לי ברירה, אני אסע אליהם להירשם.
יואב: מה שהרוב עושים זה קונים ביד שנייה בעוד 20 אלף שקל, אתה מבין?
רון: זהו, אז נסעתי אליהם. אחי, זה הדבר הכי הזוי. שלום, מי אתה? כן, רון, שלום, אני באתי להירשם. אוקיי, מה השם? טוב, בוא תכתוב פה. אתה רושם רון, חותם, טלפון והולך. אמרתי, וואלה. אמרתי, אוקיי, כמה זמן צריך לחכות? אמרו לי, תשמע, גם קורונה וזה, בדרך כלל שלושה, ארבעה חודשים. עכשיו כנראה חצי שנה.
אליאור: אתה משלם משהו, איזו מקדמה?
רון: כלום, כלום. כלום.
יואב: חצי שנה זה יצאת בזול. אני מכיר כאלה שחיכו שנתיים.
רון: אז אח שלי, בוא תראה מה זה הכוח של המחשבה.
אליאור: וואו.
רון: אמרתי אין דבר כזה, יש יעד עד סוף 2020, רולקס על היד. ממשיך לנסוע עם הרולקס, ואני תוך כדי הנסיעות, אחי, אני רואה את הרולקס על היד.
אליאור: על ההגה.
אליאור: אחי, כן, כן, כן, כשאני נוסע.
יואב: הוא מדמיין והוא רואה את הרולקס.
רון: עכשיו, אתה רואה, אני רואה את זה. ונרשמתי בסוף אוקטובר, אם אני לא טועה. תוך 30 יום בדיוק, תוך 30 יום בדיוק. בדיוק 30 יום מתקשרים אליי מרולקס. אהלן, רון, מה קורה? השעון שלך הגיע.
אליאור: יואו.
רון: 30 יום, אחי.
אליאור: באותו יום נסעת לקנות.
רון: לא, יום ראשון. היו לי פגישות והכל, אמרתי תשמור לי את השעון, אני בא ביום ראשון. באתי ביום ראשון, קניתי את השעון.
אליאור: מדהים.
רון: תוך 30 יום, אחי.
אליאור: איזה כיף.
רון: אני כאילו נותן את כל הקרדיט לכוח של המחשבה.
אליאור: עשית מזה סרטון, אחי? אתה יודע, זה חייב לצאת החוצה.
יואב: אז קודם כל זה מדהים, אנחנו נוציא את הקטע הזה בשבילך,
אליאור: את זה אתה חייב להוציא החוצה, באמת. באמת, זה המון פרקטיקה מעשית.
יואב: אם אנחנו כבר בעולם החומרי ואני חושב שנוכל לסיים ולהוציא אותם עם הדבר הזה, אלא אם כן יש לך דבר נוסף לשאול או להגיד, או לך כמובן.
אליאור: אני כבר בונה בית ספר אורגני, כמו שהוא רצה.
יואב: יש פה כל כך הרבה דברים לצאת איתם. אבל בשורה התחתונה, ובאמת, אין רע בחומר, כבר דיברנו על זה, שלא סתם חומר מכיל בתוכו גם את האותיות של רוח. אבל בסוף, אני, האוטו שאני נוסע בו היום, זה האוטו שהיה הדסקטופ שלי, הדסקטופ שלי במחשב בגיל 12.
רון: מטורף.
יואב: כשסובארו רק הוציאו את ה-BRZ ואני הייתי ילד בתיכון.
רון: מטורף.
יואב: אמרתי, אני אסע בזה, ופשוט ביום שיכולתי, פשוט באתי והלכתי על זה.
רון: מטורף.
יואב: זה לא היה בתכנון בכלל. אבל כל החיים ראיתי את זה, ואמרתי בסוף יאללה, אני אלך ואני אעשה את זה. וכשעברתי, זה היה לפני כמה שנים, כשאני גרתי במגדל ברמת גן, גם, אני כל הילדות שלי אמרתי, יום אחד אני אגור במגדל. והנה יום אחד זה פשוט קורה. לדמיין את הדברים, זה אשכרה, אשכרה מייצר מציאות.
אליאור: כן.
יואב: אפילו לא מילה.
אליאור: בטח, אחי. הנה, אתה זוכר, דיברתי על זה באחד הפרקים, גם אצלי יש בשומר מסך יתרת חשבון.
רון: טוב.
יואב: 28 אלף שקל.
אליאור: 28, אמרתי את זה באחד הפרקים. יש לי 28 מיליון שקל…
יואב: 28 אלף, סליחה, מיליון, עלק.
אליאור: 28 מיליון שקל כי זה מה שאני מציג לעצמי כל יום.
רון: עברת אותי, אחי. שים לב.
יואב: חבר'ה, הו… הנה.
אליאור: 27 מיליון.
יואב: הנה קורה פה משהו.
רון: לא, לא, לא, עברת אותי, אחי, שים לב.
יואב: אוקיי, אני מזהה, פטק פיליפ,
רון: שים לב, פטק פיליפ.
יואב: פטק פיליפ, נאוטילוס, למבורגיני.
רון: יש לנו 15 סניפים עד סוף שנה.
אליאור: איזה יופי.
רון: יש לו למבורגיני, יש לנו מטוס פרטי.
יואב: היתרה שלך 15 מיליון.
רון: 15 מיליון, ככה שישב ב…
יואב: שיהיה קצת בעובר ושב.
רון: שישב, אחי. וזוגיות מאושרת עם האישה שלי, אחי.
אליאור: איזה כיף.
רון: זה תמיד לזכור.
יואב: תראה להם את זה, תראה להם. תראה להם. אתה חייב לראות. אתם חייבים לראות את ה…
רון: בוא נראה אם יראו את זה.
אליאור: איזה מדהים.
יואב: את הדסקטופ שלו, זה פשוט כל מה שהוא רואה את החיים שלו.
אליאור: איזה מדהים.
יואב: ולא ראינו את זה קודם. פשוט צרו לעצמכם חיים שאתם קמים בבוקר ורואים את החלומות שלכם…
אליאור: מטורף.
יואב: כבר עכשיו כאילו זה כבר קורה.
אליאור: תחשוב שזה גם, הטלפון שלנו זה…
רון: זה כל הקטע.
אליאור: אנחנו נפגשים איתו כל שנייה וחצי.
רון: זה כל הקטע. זה כל הקטע. אתם יודעים מאיפה הבאתי את זה? אחי, פרק של סטיב הארווי. מכירים את סטיב הארווי?
יואב: בוודאי.
רון: סטיב הארווי. אחי, לסטיב הארווי יש כזה בטלפון. לקחתי את זה מסטיב הארווי לפני כמה חודשים.
אליאור: אז הנה…
רון: מסתובב, אחי.
יואב: בוא ניתן להם לינק.
רון: מסתובב עם זה, כאילו.
אליאור: אני אומר, כל מי ששומע עכשיו את הפרק הזה, שישלח לרון, אליי, אליך, את זה שהוא עשה. לקח, נכנס ל…
רון: אה, יפה.
אליאור: נכנס לפוטושופ, נכנס לקנבה, לוורד.
יואב: בדיוק.
רון: נכנס לסטורי. נכנס לסטורי.
אליאור: אה, נכון, בסטורי, עושה… מחבר.
רון: ועושה, כאילו, עושה גריד ובוחר…
אליאור: כן, מחבר.
יואב: בדיוק.
אליאור: אפילו אין לי בעיה להעלות מדריך איך לעשות את זה.
יואב: בוא נייצר לשנינו גם כזה ונעלה להם כדי שייקחו דוגמה משלנו.
רון: בום.
יואב: ואז הם בטוח יהיו חייבים לשלוח לעצמם.
אליאור: זה מהפרק, אחי.
רון: יפה מאוד.
יואב: וזה לשלוט בחיים במקום שהם ישלטו בך.
רון: לגמרי.
יואב: להראות לעצמך.
אליאור: כן, אחי, אתה מייצר שליטה, מיקוד שליטה.
רון: לגמרי, לגמרי.
יואב: כן, אתה מייצר נראות של איך החיים שלי הולכים פאקינג להיראות, במקום להחליט שעכשיו יחיא סינוואר ודני קושמרו יחליטו איך נראים החיים שלך.
רון: כן. חוק היצירה הכפולה, אחי.
יואב: שזה?
רון: אה…
אליאור: תשמע, אחי, אתה מניב פירות, אחי.
רון: אנחנו נסיים עם זה.
אליאור: יש פה גם תשואה הונית וגם פירותית.
רון: חוק היצירה הכפולה, איך כל דבר נוצר בחיים שלנו. כל דבר בחיים שלנו נוצר פעמיים. תחשבו על זה, איך נוצר הכיסא שאתה יושב עליו עכשיו?
יואב: מישהו חשב עליו ומישהו ייצר אותו.
רון: אייווה. קודם כול מישהו חשב עליו. פעם ראשונה הוא נוצר במחשבה שלו.
יואב: מדהים.
רון: פעם שנייה הוא נוצר בעולם הגשמי, ככה אומרים?
אליאור: כן, בעולם הגשמי.
רון: בעולם החומרי.
אליאור: העולם הרוחני והגשמי.
רון: ככה הוא נוצר, בדיוק. אז קודם כל זה נוצר פה, ואז הוא נוצר שם.
אליאור: מדהים.
רון: אותו דבר, ברגע אני רואה את זה, אני מדמיין את זה, אני חי את זה, זה נוצר אצלי פה, אז הפטק פיליפ הזה קודם כל הוא פה בטלפון.
יואב: הוא כבר נוצר.
רון: הוא על היד, בדיוק.
יואב: הוא כבר חצי מהדרך כי הוא נמצא.
רון: בדיוק, בדיוק. בדיוק, זה כבר שלך, אתה רק צריך להתכוונן לתדר הזה.
אליאור: מדהים.
רון: זה ישב לך על היד.
יואב: וואו, אני חושב שהם לא יכלו לקבל המאזינים והמאזינות משהו יותר טוב מזה לתקופה כל כך מאתגרת.
אליאור: תשמע, אני חושב פרק, מי שמאזין לו, באמת, סכם אותו נקודות בולטים וליישם. זה הכול. זו כל המהות.
יואב: אנחנו פה, כולנו פה כי אנחנו מיישמים. כל אחד יגיע למה שהוא יגיע כי הוא מיישם לפני הכול. ואני שולח את כל המאזינות והמאזינים להיות ישמנים גם.
אליאור: איזה כיף. אז קודם כל, רון, אני מעריך אותך ברמה האישית, אחי. אני יכול להגיד לך שדיברתי היום במשרד שלי ואמרתי יש פרק חדש וזה, רון לנדסמן מגיע אלינו. אני יכול להגיד לך שהסביבה אצלנו היא גם צעירה כזה, 25, 28, חבר'ה.
רון: כן.
אליאור: ואני יכול להגיד לך שככה באמת מהלב, רואים גם ברשתות וגם את זה, שאתה פייטר, אחי. ואתה יודע, יש המון אנשים שהגיעו לדברים בחיים ועשו והגיעו לזה, ואז אתה רואה את ה-drawdown אחרי זה, אתה רואה את הירידות.
רון: כן.
אליאור: ואתה פייטר, אחי. אתה באמת באמת פייטר. הצוות שלי, שהוא שמע, והם מכירים, אחי. כאילו, אתה יודע, גם מגיעים אלינו אחרי ש… לצערנו יש המון אנשים שהשוק… כבר חרכו את כל השוק.
רון: כן, כן.
אליאור: והצוות שלי כבר מכיר את כל השמות וזה. ואחי, באמת, יש לך נקודה שאנשים רואים וממש לוקחים ממך המון נקודות אור, שלא משנה באיזה, אתה מתאמן ואמבטיות הקרח, אחי, והזוגיות מרחוק והרשת. שאפו, אחי, אני מוריד בפניך את הכובע וגם לומד, אחי.
רון: איזה כיף.
אליאור: זה באמת מדהים.
רון: תודה רבה רבה.
אליאור: באמת מדהים.
רון: תודה רבה.
יואב: אז לסיום, איפה אפשר למצוא אותך, מה הדברים שאנשים בשבילם יכולים לחפש אותך?
רון: אז ככה, קודם כל באינסטגרם mr.landsman, אוקיי? שם רוב הפעילות קורית, כל הקסם קורה שם, כל מאחורי הקלעים, הסטורי, הפוסטים, העניינים.
אליאור: כיף גדול.
רון: אגב, אני גם עונה שם. אז אני לא עונה תמיד, אוקיי? רוב הזמן אני עונה שם. אז תרגישו חופשי גם להתייעץ ולשלוח הודעות. מדי פעם יש לי זמן פנוי, אני מפציץ בתגובה מכל הלב. ביוטיוב גם רון לנדסמן, בעברית, באנגלית מר לנדסמן, מה שבא לכם, יש שם גם סרטונים, גם תוכן, גם פודקאסטים, גם מוטיבציה. וכמובן מי שרוצה יותר פרטים, אז לאתר שלי, ronlandsman.co.il. יש שם את כל ה…
אליאור: מי שרוצה להיכנס, לקחת חלק בעולם הנדל"ן.
רון: עולם הנדל"ן, בדיוק.
אליאור: כיף גדול. יאללה, אחי, אז תודה רבה שהיית.
רון: תודה רבה לכם.
יואב: אני יוצא באורות. באמת, אני רק מסתכל…
אליאור: באמת כיף גדול.
יואב: מסתכל על המנורה, היא נדלקת מכמות האנרגיה שיש לי פה. אז תודה רבה לך.
רון: אנחנו בתדר טוב, אחי. אנחנו בתדר טוב.
יואב: יאללה, היה לי כיף. היה לי כיף, באמת.
רון: אש. היה מדהים.
יואב: תענוג.
אליאור: ונתראה בפרק הבא.
יואב: בפרק הבא.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments