התמונה המלאה - העלמות מאביניון - דוקטור גיא טל

ירון וילנסקי ודוקטור גיא טל על העלמות מאביניון של פבלו פיקאסו. קישור ליצירה

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 01/04/2019.

‏[מוזיקת פתיחה]

‏ירון: שלום, אני ירון וילנסקי, מזמין אתכם למסע אל מה שאני כל כך, כל כך אוהב, אמנות. בכל פרק נהיה עם יצירת מופת. נלמד אותה, נחווה אותה מחדש. מתחילים.

‏ביקור ראשון שלנו עם פבלו פיקאסו. דוקטור גיא טל, שנקר, שלום.

‏ד"ר טל: ערב טוב.

‏ירון: איזה ציור בחרת כדי לפתוח את החלק שלנו עם פיקאסו [במלרע], פיקאסו [במלעיל]?

‏ד"ר טל: "העלמות מאביניון", ציור מ-1907, שמוצג היום ב"מומה", ב-"Museum of Modern Art" בניו יורק.

‏ירון: מי אלה העלמות מאביניון? נפתח בשאלה הכי פשוטה, מי הם? מי הן?

‏ד"ר טל: הן זונות. עלמות זו מילה יפה לזונות. יש לנו כאן חמש נשים. הזו שעומדת מצד שמאל ואתה רואה ביד שלה פותחת את הוילון, היא ה-"dame de maison", היא ה… בעלת הבורדל, בעלת בית הזונות. וארבע הנשים מציגות את עצמן לראווה לצופה. הצופה זה אנחנו.

‏ירון: איך אנחנו יודעים את זה? פיקאסו מסביר את זה? הוא…

‏ד"ר טל: כן. לא רק מסביר, אלא הוא גם נותן את אחד השמות האלטרנטיביים לציור הזה. מסתבר שהציור הזה, שצויר ב-1907, הוצג לציבור המאוד מצומצם בפריז, שהם חברים בעצם של פיקאסו, רק ב-1916, ועד אז החברים של פיקאסו קראו לציור הזה "הבורדל הפילוסופי", בית הזונות הפילוסופי.

‏ירון: למה?

‏ד"ר טל: ופיקאסו… שאלה טובה, מה פילוסופי? נדבר על זה עוד מעט. פיקאסו קרא לציור הזה "בית הזונות שלי". ו… אחר כך ב-1916 כשהוא הוצג, אז אחד מהמכרים שלו קרא לציור הזה "העלמות מאביניון".

‏ירון: אשאל את זה בעדינות, הוא הכיר אותן אישית?

‏ד"ר טל: הוא לא הכיר אותן אישית, אנחנו לא בטוחים בכלל שזה דיוקן, שזה… אלה דיוקנאות. אנחנו כן יכולים לדעת שהמילה אביניון, זה היה רובע של זונות בברצלונה, ליד השכונה שבה פיקאסו גר.

‏ירון: לא העיר אביניון ב…

‏ד"ר טל: כן, כן.

‏ירון: …בדרום צרפת?

‏ד"ר טל: בדרום צרפת, כן, העיר אביניון בדרום צרפת, שבה היה האפיפיור במאה ה-14…

‏ירון: שם הוא גלה.

‏ד"ר טל: ובדיוק, הייתה נודעת בסקסואליות שמה ובתאוות הבשרים ובכל הבלאגן, ובעצם השם אביניון ניתן לרובעי בתי זונות, גם ברומא דרך אגב, בגלל אותה עיר שטופת פשע.

‏ירון: עכשיו בוא נתחיל לנתח מבחינת הציור עצמו. מה פיקאסו עושה כאן?

‏ד"ר טל: כן, קודם כל יש לנו הרבה מאוד רישומים. זה הציור שפיקאסו עבד עליו הכי הרבה זמן. יש לנו 16 ספרי סקיצות, לא הרישומים, ספרי סקיצות של ה…

‏ירון: סקיצות לציור הזה?!

‏ד"ר טל: ספרי סקיצות לציור הזה, 16 ספרי סקיצות, בלי סוף.

‏ירון: וואו.

‏ד"ר טל: לפי הרישומים הראשונים אנחנו יודעים שהציור הזה, שבמקורו היה בפורמט אופקי, כאן אנחנו רואים שהוא יותר ריבועי, היה עם חמש נשים, פלוס שני גברים. גבר אחד היה מלח, אנחנו יודעים את זה לפי הבגדים שלו, והשני, פיקאסו קורא לו סטודנט לרפואה. הוא מחזיק או גולגולת או ספר או שניהם ביחד. זאת אומרת, למה זה חשוב לנו? כי בהתחלה פיקאסו צייר את הציור הזה כשכל הסיפור, כל הנרטיב נמצא בתוך הציור, גם הקליינטים וגם הזונות. ברגע שהוא מחסיר את הקליינטים הגברים, מי הופך להיות הקליינטים?

‏ירון: מי?

‏ד"ר טל: אנחנו.

‏ירון: אנחנו.

‏ד"ר טל: אנחנו. זאת אומרת, הציור הזה לא יכול להתקיים בלי הצופה.

‏ירון: כלומר, המבטים… המבטים שלהן אלינו.

‏ד"ר טל: אלינו. זה דבר די מדהים.

‏ירון: אתה רואה במיוחד על ארבע… ארבע מתוכן ממש מסתכלות אלינו.

‏ד"ר טל: נכון. יש את האישה בצד שמאל שהיא, בוא נגיד בפרופיל, והיא זו שמציגה את הבנות שלה לראווה. ארבע מסתכלות עלינו. שים לב לדבר מעניין. כשאנחנו חושבים על זונות, תראה שאנחנו לא רואים את הכפות הידיים שלהן ואנחנו לא רואים את כפות הרגליים שלהן. אנחנו רואים רק את הידיים ואת הרגליים של בעלת בית הזונות. ברגע שאתה לא רואה את כפות הידיים ואת כפות הרגליים, זה אומר שהאנשים האלה, אולי חוץ מיד אחת, נכון?

‏ירון: באמצע יש יד אחת, כן.

‏ד"ר טל: נכון, יד אחת באמצע שמחזיקה את הבד.

‏ירון: אבל היא חושפת את הרגל.

‏ד"ר טל: חושפת מסתירה, בדיוק. זה אומר שהנשים האלה כלואות, הן לא יכולות לזוז מהמקום שלהן. זאת אומרת הגורל שלהן בתור זונות נקבע מראש והן לא יכולות לברוח מהגורל שלהן.

‏ירון: והגאונות של פיקאסו, איך הוא מצייר את הגוף הנשי בכמה… פסים.

‏ד"ר טל: כן, כן.

‏ירון: זאת אומרת, שלושה קווים לבנים ואתה מקבל אישה.

‏ד"ר טל: כן. זה נכון. אה… פיקאסו בעצם משתמש כאן בעירוב של כמה סגנונות. אם אתה מסתכל על האישה מצד שמאל, אותה בעלת בית הזונות, אנחנו רואים גם את הפרופיל שלה, אבל תסתכל על העין שלה, העין שלה מצוירת כולה בצד של הראש. זה מזכיר לנו ציור מצרי. אם אתה מסתכל על הדמויות במרכז, הדמויות במרכז נראות בהתחלה רגילות, אבל יש להן עיניים נורא גדולות, והפרצוף שלהן עם האף הישר…

‏ירון: כן?

‏ד"ר טל: דומה מאוד לפיסול איברי קלאסי, פיסול איברי שמגיע מספרד מהמאה החמישית לפני הספירה. בצד ימין, הנשים נראות כמו עם מסכות אפריקאיות.

‏ירון: נכון.

‏ד"ר טל: ואת המסכות האלה פיקאסו היה יכול להיות… לראות במוזיאון אתנוגרפי בפריז באותה תקופה.

‏ירון: למה הוא מערב כאן את כל הסגנונות האלה?

‏ד"ר טל: כן, וואי, שאלת ה… שאלת המיליון דולר. יש בלי סוף פרשנויות לציור הזה. אני אתן לך דוגמה או שתיים, הציור הזה קשור למשל לביקורת על מחלת הסיפיליס. הנשים האפריקאיות האלה המעוותות, שמראות את המיזוגניות, את שנאת הנשים, גם של פיקאסו, גם של גברים, והאשמה של זונות שהן גרמו למחלת הסיפיליס להתפשט בצרפת. קח בחשבון שבאותה שנה גם פיקאסו עוזב את אשתו, יותר נכון היא עוזבת אותו, ויכול להיות שזה גורם לו עוד איזושהי שנאת נשים או איזשהו מטען כבד נגדן.

‏ירון: מה עושים האבטיח והענבים כאן בבית הזונות?

‏ד"ר טל: כן. מוזר, אבל אם אתה חושב על זה…

‏ירון: למטה?

‏ד"ר טל: יש לך את… כן. אם אתה מסתכל, דיברנו על הבורדל הפילוסופי. אז יש כאלה שמנתחים את האבטיח ואת הפירות בתור איזה פאלוס שחודר לתוך הציור. הוא נמצא במישור הראשון ממש ליד הצופה והוא נכנס לתוך הציור. אני רואה את זה קצת אחרת. אני חושב שתאוות בשרים ותאוות זללנות קשורה אחת לשנייה. זאת אומרת, יש לך פה פירות, ענבים, אבטיח, מלא מיץ מתוק, שגורם לך אולי קצת לרייר גם על הציור וגם על האוכל.

‏ירון: עוד לא אמרנו מילה שמסתיימת ב"זם"…

‏ד"ר טל: ב"זם", [צוחקים] אנחנו צריכים להגיד את ה"זם".

‏ירון: זה קוביזם? [צוחקים]

‏ד"ר טל: זה, זה קוביזם. זו שאלה טובה. בדרך כלל זה נחשב לאחד הציורים הקוביסטים הראשונים. קוביזם ראשון יש לנו שנה לפני, ב-1906.

‏ירון: קוביזם זה לקחת אישה ולעשות אותה קוביות?

‏ד"ר טל: לא, להיפך. הקוביזם זה לא לעשות תלת מימד, אלא לקחת את הקובייה ולהשטיח אותה, את כל הפאות של הקובייה להשטיח ולעשות אותה דו מימד. זאת אומרת, תסתכל למשל על הרקע, שהרקע נראה כאן כמו איזה זכוכית שבורה עם כל ה… כן? עם כל השברים הכחולים האלה, אין לך, אין לך רקע, הכל נראה מאוד שטוח. גם הדמויות נראות שטוחות. תסתכל על הדמות שיושבת בצד ימין, אתה רואה גם את אחוריה וגם את הפרצוף שלה.

‏ירון: נכון, זה לא מסתדר.

‏ד"ר טל: הכל נראה מאוד מאוד שטוח, עם צורות…

‏ירון: אה, אולי היא מזיזה את הראש אחורה או משהו.

‏ד"ר טל: משהו כזה, אבל הרעיון הוא באמת לפתות את הגבר ולהראות גם את אחוריה של אותה אישה.

‏ירון: גם ה… נניח האף של שתי הדמויות המרכזיות, מה שהזכרת קודם…

‏ד"ר טל: כן.

‏ירון: פשוט מן קו שטוח, אף שטוח לגמרי, מרוח.

‏ד"ר טל: כן, נכון. זה, זה באמת מאפיין את הפיסול האיברי, שדרך אגב, ב-1907, בדיוק באותה שנה, פסל של גבר מהאמנות האיברית, נגנב ממוזיאון ה"לובר", ונמצא כעבור כמה שבועות בסטודיו של פיקאסו. מי הגנב? אין לנו מושג. אבל…

‏ירון: סיפור אמיתי?!

‏ד"ר טל: סיפור אמיתי, בחיי.

‏ירון: וואו.

‏ד"ר טל: אנחנו לא יודעים מי גנב, אבל זה…

‏ירון: צריך להגיד גם, זה ציור גדול, זה זה שני, שניים וכמה מטרים על שניים ו… זה ציור ענק.

‏ד"ר טל: זה ציור מאוד גדול, וכשהוא נקנה על ידי ה"מומה" בניו יורק ב-1939, אלפרד באר, שהיה ראש ה"מומה", אמר שזה הציור המודרני החשוב ביותר שקיים.

‏ירון: אז אנחנו נסיים עם השיר מתוך הסרט "ונגו", "Nací en Álamo". "העלמות מאביניון", פיקאסו.

‏[ברקע מתנגן השיר "Nací en Álamo" בביצוע Remedios Silva Pisa]

“No tengo lugar, no tengo paisaje

y aún no tengo patria.

Con mis dedos hago fuego y con mi corazón te canto.

Las cuerdas de mi corazón lloran.

Nací en el amor, nací en el amor.

No tengo lugar, no tengo paisaje,

y aún no tengo patria.

Nací en el amor, nací en el amor.

Ay cuánto falta con tu halago.

Ay ay, nuestra muerte es chicha.

Nací en el amor.

No tengo lugar, no tengo paisaje,

y aún no tengo patria.

Con mis dedos hago fuego y con mi corazón te canto.

Las cuerdas de mi corazón lloran.

Nací en el amor, nací en el amor.

No tengo lugar, no tengo paisaje.

y aún no tengo patria.

Nací en el amor, nací en el amor.

Ay cuánto falta con tu halago.

Ay ay, nuestra muerte es chicha.

Ay, ay, ay.

Ay, ay.

Ay, ay, ay.

Ay, ay.

Nací en el amor, nací en el amor.

No tengo lugar, no tengo paisaje,

y aún no tengo patria.

Nací en el amor, nací en el amor.

Nací en el amor, nací en el amor.

Nací en el amor, nací en el amor.”

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה