התמונה המלאה - יהודית עורפת את ראשו של הולופרנס - דוקטור גיא טל

ירון וילנסקי ודוקטור גיא טל על יהודית עורפת את ראשו של הולופרנס של ארטמיזיה ג'נטילסקי.

קישור ליצירה

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 01/04/2019.

[מוזיקה אינסטרומנטלית קלילה המשלבת צ'לו וכינור]

ירון: שלום, אני ירון וילנסקי, מזמין אתכם למסע אל מה שאני כל כך כל כך אוהב - אמנות.

בכל פרק נהיה עם יצירת מופת, נלמד אותה, נחווה אותה מחדש. מתחילים.

סוף סוף הגענו לציירת, אישה. ד"ר גיא טל, שנקר, שלום.

ד"ר טל: אהלן.

ירון: במי אנחנו עוסקים כאן, מי הציירת?

ד"ר טל: קוראים לה ארטמיזיה ג'נטילסקי. היא ציירת מאוד-מאוד מפורסמת מהמאה ה-17, שאבא שלה, אורציו ג'נטילסקי, היה גם צייר והוא בעצם הזניק ותמך בבת שלו לקריירה הזו של ציור.

ירון: נדיר, נדיר ציירות בתקופה ההיא.

ד"ר טל: נדיר מאוד. אנחנו… במאמר של לינדה נוכלין, שהייתה פרופסור לתולדות האמנות מאוד מפורסמת, היא כתבה מאמר ב-1971 ובו היא כותבת "איך יכול להיות שאין נשים ציירות בתקופה הזו של הרנסנס והבארוק?".

ירון: והתשובה?

ד"ר טל: והתשובה מורכבת, אבל בוא ניתן כמה נקודות רק… דבר ראשון, אישה לא יכולה לצאת מהבית ולעשות קריירה עצמאית של ציור, כי היא צריכה להיות בבית ולטפל בילדים ובבעל. דבר שני, אישה לא יכולה לצייר מודליסטים בעירום מפאת הצניעות, ולכן אם היא לא יכולה ללמוד את הגוף העירום, היא לא יכולה לצייר אנשים ביצירות שלה. לכן, נשים בדרך כלל באותה תקופה היו מוגבלות לציור של בוטניקה, זואולוגיה. ועוד סיבה אחת זה שנשים לא היו יכולות להיכנס לתוך גילדות, לתוך אותם איגודים מקצועיים של ציירים.

ירון: [מהמהם בעניין] שם סגור רק לגברים.

ד"ר טל: כן. מתי כן אישה יכולה להיות ציירת?

ירון: כשהיא נולדת ככה לאבא צייר.

ד"ר טל: בדיוק, בדיוק. כאשר היא נולדת לאבא צייר, או מתחתנת עם בעל צייר, שמעודדים אותה להיות ציירת.

ירון: לפני שנגיע לציור עצמו, מה אנחנו יודעים עליה עצמה, חוץ מזה שהיא נולדה לאבא צייר שעודד אותה?

ד"ר טל: אנחנו יודעים שהיא עבדה בהרבה מאוד מקומות. היא הייתה בנאפולי, ברומא, בוונציה, בפירנצה, בלונדון. אנחנו יודעים ש… היא עברה בגיל 17, אבא שלה, אורציו, שלח אותה לחבר טוב שלו, אגוסטינו טסי - אין קשר לפאר טסי - שלימד אותה אמנות, וכעבור כמה חודשים אנס אותה. בעקבות האונס הוא הבטיח לה שהוא הולך להתחתן איתה.

ירון: [מהמהם בעניין]

ד"ר טל: זאת אומרת, ברגע שאישה נאנסת היא בעצם בעייתית, פגומה לחתונה. ברגע שהוא הבטיח שהוא יתחתן איתה, אז היא המשיכה להמשיך ללמוד ציור אצלו, וגם לעשות סקס במשך כמעט שנה. ואחרי שנה הוא אמר לה, בעצם אני לא הולך להתחתן איתך. ואז היא הלכה לאבא שלה, סיפרה את הסיפור הזה, ואבא שלה תבע את אגוסטינו טסי…

ירון: וואו.

ד"ר טל: על השחתת רכוש. בגלל שהבת שלו היא הרכוש שלו. אנחנו יודעים את כל מה שקרה במשפט - בהתחלה הוא הכחיש, אחר כך תפסו אותו על כל מיני שקרים. ובסופו של דבר, העונש היה גירוש מרומא, אם אני לא טועה, לשנתיים, שגם על זה סלחו לו.

ירון: בוא נעבור לציור עצמו.

ד"ר טל: כן.

ירון: מה הסיפור בציור, מי הגיבורים פה?

ד"ר טל: הציור הזה נמצא באופיצי. הציור מתאר את יהודית שהייתה גיבורת ישראל. זה ספר, זה נקרא הספרים…

שניהם: החיצוניים.

ד"ר טל: כן, כמו ספר המקבים, למשל. ושם מסופר בספר "יהודית" על יהודית שנמצאת, גרה, בעיר בתוליה. אולי העיר בית אל, בשטחים. ומגיע הולופרנס, שר הצבא, הגנרל האשורי, עם הצבא שלו, ומטיל עוצר על העיר בתוליה.

ירון: וכולם פוחדים חוץ ממנה.

ד"ר טל: כולם פוחדים.

ירון: היא הולכת, מתחזה, מגיעה אליו.

ד"ר טל: נכון מאוד. באישון לילה היא באה למאהל שלו, משקה אותו ביין, סטייל דלילה ושמשון, או אחרים… אחרות יותר נכון.

ירון: עורפת את ראשו.

ד"ר טל: עורפת את ראשו.

ירון: שמה בתיק, חוזרת אל בתוליה ומראה להם את הראש ואומרת, הנה, הם יפחדו ויברחו.

ד"ר טל: נכון מאוד.

ירון: וזה מה שקורה.

ד"ר טל: בדיוק. אז היא הפכה להיות הגיבורה, וזה מה שאנחנו רואים כאן. יהודית כאן מתוארת בלוויית אַבְּרָה, שזו המשרתת שלה שעוזרת לה בעריפת הראש. ומה שמדהים בציור הזה זה האופן…

ירון: שזה לא קאראווג'ו.

ד"ר טל: שזה לא קאראווג'ו. האופן הקאראווג'יסטי, כן, של הציור, אפשר אפילו כמעט להתבלבל ולחשוב שזה קאראווג'ו. גם מבחינת הנושא, אותו נושא קאראווג'ו מצייר, וגם מבחינת הספוטלייטים האלה והחשכה הזו שאנחנו רואים, עם האלכסון הדרמטי של הציור.

ירון: היא אהבה את קאראווג'ו… זאת אומרת, למדה ממנו?

ד"ר טל: אורציו…

ירון: הוא היה השראה?

ד"ר טל: כן. השראה ישירה. אורציו ככל הנראה הכיר את קאראווג'ו, אבא שלה. היא בוודאי ראתה ציורים שלו. רק הציור הזה, בניגוד לציור של קאראווג'ו, הוא הרבה יותר ריאליסטי. האישה, אם אנחנו משווים את יהודית של קאראווג'ו לזו של ארטמיזיה, אצל ארטמיזיה היא נראית הרבה יותר חזקה. תראה איך את הזרוע שלה היא מעקמת כדי לערוף את הראש, אנחנו ממש רואים כאן השקעה פיזית.

ירון: תראה גם את המבט. היא מסתכלת עליו, היא לא מזיזה אפילו לשום… היא מסתכלת בקור רוח אל הסכין ועורפת אותו.

ד"ר טל: נכון מאוד. וביד השנייה היא מחזיקה את הזקן שלו. הוא לא פראייר, הוא נאבק, בניגוד לציור של קאראווג'ו, שהוא פשוט צורח, כאן אנחנו רואים את הידיים שלו. יש כאן מאבק מאוד רציני, הדם שזולג לכל עבר. ציור מאוד חזק מבחינה ריאליסטית.

ירון: מבחינת הציור, אני מעריץ אותה לפחות על שני דברים פה. על הצבעים, על האדום המדהים הזה ועל ה… זה צהוב, מה זה?

ד"ר טל: אוֹקֶר.

ירון: זה אוקר.

ד"ר טל: זה האוקר…

ירון: תשמע, האוקר הזה…

ד"ר טל: זה נקרא האוקר של ארטמיזיה, כי זה צבע שנורא מייחד אותה, הצבע החרדלי הזה.

ירון: להגיע לצבע הזה זה… זה מטורף.

ד"ר טל: כן, זה לא היה צבע כל כך שכיח באותה תקופה.

ירון: זהו!

ד"ר טל: זה היה משהו שמאוד מאפיין את ארטמיזיה.

ירון: הצבעים, לדעת לערבב את הצבעים, להגיע לצבעים המדהימים האלה.

ד"ר טל: נכון, ולדעת שהצבעים האלה יובילו לדרמה מאוד חזקה ולאִלוּזְיָה של דם ושל אנרגיות שיש אצל יהודית.

ירון: אז זה… [מנמיך קולו] האנס?

ד"ר טל: הא. אז השאלה איך הציור… האם הציור הזה קשור לחיים של ארטמיזיה? יש לנו… רמז אחד קטן בתוך הציור, שאולי זה קשור באמת לאונס של ארטמיזיה.

ירון: מה הרמז?

ד"ר טל: אנחנו רואים את הצמיד שעונדת יהודית.

ירון: על יד שמאל.

ד"ר טל: כן.

ירון: אוקיי.

ד"ר טל: ובתוך הצמיד, ממש-ממש קשה לראות, אבל יש, יש שמה דימוי של דיאנה, אלת הצייד, שנושאת קשת ולרגליה יש כלב. דיאנה, בשמה היווני במיתולוגיה, נקראת ארטמיס. ארטמיס הוא ארטמיזיה.

ירון: [בעניין] אהה…

ד"ר טל: זאת אומרת, יש לנו כאן את יהודית. דיאנה וארטמיזיה - שלוש נשים חזקות, שהן עצמאיות ונגד גברים, שמנצחות את הגברים. יכול להיות שהציור הזה, ועוד גרסאות דומות שארטמיזיה ג'נטילסקי עשתה, היה בעצם איזה דרך תרפויטית להירפא מאותו אונס שהיא עברה.

ירון: אם אני לא טועה, בסיפור היא מגיעה להיות יחד איתו במיטה בלילה, נכון? ושמה היא עורפת את ראשו.

ד"ר טל: יהודית או ארטמיזיה? [פורץ בצחוק]

ירון: יהודית.

ד"ר טל: יהודית.

ירון: יהודית, נכון?

ד"ר טל: כן, כן, במאהל.

ירון: אז מי זה הדמות הזאת?

ד"ר טל: זו אַבְּרָה, זו המשרתת של יהודית. היא מוזכרת בתוך הטקסט.

ירון: היא מוזכרת?

ד"ר טל: כן, בדרך…

ירון: היא עוזרת לה ב…

ד"ר טל: כן, היא עוזרת לה. אצל קאראווג'ו, למשל, היא מתוארת בתור אישה זקנה שמחכה עם השק בשביל לשים את הראש…

ירון: את הראש.

ד"ר טל: הערוף בשק. כאן אנחנו רואים שהיא צעירה, אפשר להגיד שהיא בת דמותה של יהודית. והן שתיהן נלחמות בגבר מאוד חזק. אנחנו רואים כאן שיש כאן ממש מלחמה פיזית. ואתה רואה גם איזה ציר אנכי במרכז הציור עם הזרוע של הגבר, של אַבְּרָה ושל החרב, שיוצר איזה ציר מאוד משמעותי בציור הזה.

ירון: הסיפור של האונס והמשפט התפרסם.

ד"ר טל: כן.

ירון: ואז יוצא גם הציור הזה. אז קישרו את זה אחד לשני?

ד"ר טל: לא, האונס היה ב-1610, הציור הזה… כמה שנים טובות יותר מאוחר.

ירון: בסדר, אבל… זה לא היה סוד.

ד"ר טל: בין לבין, דרך אגב, היא מתחתנת.

ירון: אה.

ד"ר טל: לא היה סוד. בין לבין היא מתחתנת.

ירון: מישהו אז קישר את זה, שזה לשלוח את המסר של הנקמה?

ד"ר טל: אממ… זה אני לא יכול לדעת, אנחנו לא יכולים לדעת. אנחנו כן יודעים שכשהציור הזה הוצג באופיצי, הציור הזה ניתן מתנה למשפחת המדיצ'י, לכן הוא נמצא במוזיאון אופיצי בפירנצה, אחרונת הנשים של פירנצה, במאה ה-18, ראתה את הציור הזה והזדעזעה מהציור בגלל, איך יכול להיות שאישה כל כך חזקה ועורפת את הראש של הגבר, יש פה היפוך של היררכיה הפטריארכלית של הגבר החזק, והיא דרשה לשים את הציור הזה בפינה חשוכה במוזיאון.

ירון: ועדיין לקח עוד כמה מאות שנים עד שנשים ציירו.

ד"ר טל: שציירו היום, אתה מתכוון?

ירון: כן, כן.

ד"ר טל: כן, יש לנו בטפטופים בבארוק ציורים של נשים.

ירון: בטפטופים, בטפטופים.

ד"ר טל: נכון, לוויניה פונטנה, סופוניסבה אנגוויסולה. בעצם כל העניין הפמיניסטי בתולדות האמנות מתחיל בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20, כאשר גם אמרתי על ה… את המאמר של לינדה נוכלין, וגם את התערוכה שהיא מקימה יחד עם אן סאתרלנד בלוס אנג'לס של נשים באמנות, ואז פתאום יש לך את ההבנה הזו עד כמה נשים היו שוליות באמנות.

ירון: אני חייב להגיד משהו לסיום. אולי נדבר ברבים, נראה לי שתסכים איתי שלמרות שיש כאן עריפת ראש וזה נורא ודם וכל זה, היינו שמחים [מגחך] שיהיה לנו את הציור הזה בבית.

ד"ר טל: אה, אני בטח שאשמח.

ירון: נכון?

ד"ר טל: כן.

ירון: ציור מטורף.

ד"ר טל: ציור מדהים.

ירון: איימי ויינהאוס - "Back to Black".

♪ He left no time to regret

Kept his dick wet

With his same old safe bet

Me and my head high

And my tears dry

Get on without my guy

You went back to what you knew

So far removed

From all that we went through

And I tread a troubled track

My odds are stacked

I'll go back to black

We only said goodbye with words

I died a hundred times

You go back to her

And I go back to

I go back to us

I love you much

It's not enough

You love blow and I love puff

And life is like a pipe

And I'm a tiny penny

Rolling up the walls inside

We only said goodbye with words

I died a hundred times

You go back to her

And I go back to

We only said goodbye with words

I died a hundred times

You go back to her

And I go back to

Black, black

Black, black

Black, black

Black

I go back to

I go back to

We only said goodbye with words

I died a hundred times

You go back to her

And I go back to

We only said goodbye with words

I died a hundred times

You go back to her

And I go back to black ♪

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה