top of page

התמונה המלאה - הארכידוכסית מארי אנטואנט - רוזי כנען

ירון וילנסקי ורוזי כנען על "הארכידוכסית מארי אנטואנט" של מארי לואיז לברון.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 04/02/2020.

[מוזיקת פתיחה]

ירון: שלום, אני ירון וילנסקי, מזמין אתכם למסע אל מה שאני כל כך, כל כך אוהב - אמנות. בכל פרק נהיה עם יצירת מופת, נלמד אותה, נחווה אותה מחדש. מתחילים.

[מוזיקה]

ירון: היום אנחנו עם ציירת לואיז ויז'ה לה ברן [Louise-Elisabeth Vigee-Le Brun] ואיתנו רוזי כנען מעצבת תלבושות, שלום רוזי.

רוזי: שלום ירון.

ירון: ואנחנו נלך על קו שהוא אמנות, ותלבושות, ובדים, הולכים לכיוון חדש בפודקאסט הזה שלנו. ומה שבחרנו וכל המאזינים שלנו מוזמנים לחפש את לואיז ויז'ה לה ברן 'פורטרט של מארי אנטואנט' [Archduchess Marie Antoinette], עכשיו, היא ציירה הרבה פורטרטים של מארי אנטואנט.

רוזי: כן ויז'ה לה ברן היא דמות די מרתקת, היא הייתה ציירת במאה ה-18, פעלה באמצע המאה ה-18 ואבא שלה היה צייר, היא הייתה מין איזה prodigy כזה של ציור בגיל 12, כבר בגיל 15 כבר ציירה פורטרטים של האצולה, ובאמת זכתה לצייר את מארי אנטואנט בכל מיני נקודות בחיים שלה…

ירון: עכשיו מארי אנטואנט זה המפורסמת 'אין לחם תאכלו עוגות' אה…

רוזי: האמירה הזאת מיוחסת לה, והאמת שויז'ה לה ברן כתבה גם ספר זכרונות, והיא ממש מתארת שמה מפגשים עם המלכה ו… וככה אפשר להתרשם מהאופי שלה.

ירון: עכשיו צריך לזכור אז לא היו מגזינים, או צלמים, או דברים כאלה, לעשות את הפורטרט זה, זה, ה… לא הסלפי אבל זה, זה היה הדרך להפיץ את איך אני מתלבשת, מה אני לובשת, איך אני נראית מה אני משדרת.

רוזי: כן, שליטה בתדמית ציבורית, חד וחלק.

ירון: יפה, עכשיו הפורטרט הזה היא עשתה כאמור כמה? חפשו במנוע חיפוש את 'הפורטרט של מארי אנטואנט' של לה ברן, וכדי להיות בטוחים, למעלה מימין רואים פסל של המלך, זה הפורטרט הזה.

רוזי: כן, לא סתם הוא שם…

ירון: אוקיי, בואי נתחיל לעבור על הציור הזה, מה אנחנו רואים בו חוץ ממרי אנטואנט?

רוזי: אוקיי, אז קודם כל חשוב להגיד שזה ציור שמארי אנטואנט הזמינה כמתנה לאימא שלה, שהייתה כמובן הקיסרית האוסטרית

ירון: מריה תרזה המפורסמת.

רוזי: כן… וזאת יצירה לא מאוד קטנה זה 2.73 מטר על 1.93 מטר.

ירון: וואו, זה ענק!

רוזי: זה בעצם ענק.

ירון: זאת אומרת היא הלכה בגדול על הכל. [צוחק]

רוזי: כן… לא תמיד היא הלכה בגדול, אבל במקרה הזה, ואתה יכול לדמיין את ויז'ה לה ברן ככה על הסולם, מגיעה לקצה שם בשביל לצייר את "לואי ה-16" שנמצא בפינה הימנית.

ירון: שזה הבעל של מארי אנטואנט.

רוזי: כן, אז הוא נוכח ב… בתמונה

ירון: השמלה הזאת, תשמעי… זה נראה יותר כמו מפעל ולא שמלה. [צוחק]

רוזי: [צוחקת]

ירון: מה זה השמלה הזאת?

רוזי: השמלה הזאת זה זה הרוב-א-לה פרונסה [robe a la francaise] זה בעצם כאילו ממש מייצג את השיא של ההגזמה במאה ה-18. זאת אומרת, אנחנו מדברים פה על קונסטרוקציות.

ירון: [צוחק] איך… מה יש פה מתחת?

רוזי: עולם ומלואו. מה יש מתחת? מה שנלבש בעצם הכי קרוב לגוף זה היה איזה כותונת, כותנה דקה, או פשתן שקראו לה שמי, על השמיס [chemise], היו לובשים מחוך שהיה עם עצמות לוויתן, הרבה עצמות, יכול להיות - 60, 70 עצמות.

ירון: שזה ממש צמוד, זה המחוך שצמוד לגוף.

רוזי: זה המחוך שמהדק את הגוף, ומייצר את הצללית…

ירון: כל מה שאמרת עכשיו לא רואים בכלל?

רוזי: כלום, זה הכל…

ירון: אוקיי.

רוזי: הכל מלא סודות. וזה בעצם יוצר את הצללית הקונית של הפלג גוף העליון שלה, מלמטה היו כל מיני סוגים של קונסטרוקציות, אבל מה שאני חושבת שאנחנו רואים פה, זה כנראה פניירס [pannier], גדולים מאוד…

ירון: מה זה פניירס?

רוזי: אז, פניירס זה כמו שני כלובי נצרים, שהם עטופים בבד, והם בעצם תלויים מצידי המותניים.

ירון: כלומר זה יוצא מהמותניים, וזה…

רוזי: [המהום כהסכמה]

ירון: מין בסיס כמו פיגומים…

רוזי: זה פיגום לכל דבר.

ירון: פיגום לשמלה הזאת שאנחנו רואים למעלה…

רוזי: כן… ואז שמגיעים לשמלה יש עוד כמה שכבות של תחתיות באמצע, אז, יש לומר לא לבשו תחתונים, עוד לא הייתה המצאה כזאת… מתחת לזה אין כלום בעצם.

ירון: וואו…

רוזי: ככה שהיה מאוד קל להתפנות אם איזה משרתת נכנסת עם סיר.

ירון: מה מאפיין את השמלה הזאת, כמעצבת שמלות, כמי שמסתכל על השמלה הזאת… מה מאפיין אותה דווקא?

רוזי: השמלה, אתה צריך לשאול את עצמך מה מנסים לתקשר לנו פה איזה צורת תקשורת, ובעצם מה שמעניין בשמלה הזאת זה שהיא מייצגת משהו שבתאריך הזה, אנחנו לא דיברנו על התאריך, אבל בעצם זה צויר ב-1778, לזמן הזה, זה נחשב טיפה מיושן. אנחנו כבר אחרי בעצם, השיא של הרוחב, כבר הגענו בעצם לשיא הנפח, והצללית מתחילה ככה להתקרב עוד פעם טיפה לגוף, אבל בגלל שזה ציור שמייצג את משפחת המלוכה, אם תחשוב על המלוכה היום, אז הנטייה בייצוג רשמי זה לשמרנות קצת.

ירון: נכון.

רוזי: כן… אז פה אנחנו רואים הדר, כמויות של משי, אה…

ירון: זה הכל משי.

רוזי: זה משי, כן… הם היו חזקים במשי הצרפתים. אז יש פה כמויות של משי, אתה רואה שיש פה פרנז' זהב, מטרים על גבי מטרים שמסיים את הקצה של השמלה..

ירון: פרנז' זה הקצה, זה הפסי זהב האלה כאן.

רוזי: כן… זה כמו פוני כזה [צוחקת]. וגדילי זהב, ובחלק גוף העליון, היא ממש מעוטרת בקומות של תחרה צרפתית שזה כמובן אז זה היה הרבה לפני שהתחילו לתפור במכונת תפירה, וכל, הכל נעשה ביד, ארוג ביד.

ירון: אפשר לשבת עם הדבר הזה?

רוזי: אממ… מממ… האמת שהשמלה הזאת מכיוון שהיא לגמרי דו-מימדית ואין שום נפח מאחורה, אז כן אפשר לשבת איתה, מה שכן… נאלצו ככה, קצת בוורסאי להגדיל את המשקופים [צוחקת] של הדלתות…

ירון: כדי שיהיה אפשר לעבור בדלתות.

רוזי: כן… וגם היו כיסאות שהיו מעוצבים ספיישל לשמלות האלה שיהיה אפשר להתיישב עם הפניירס.

ירון: אוקיי… עכשיו, דיברנו על המלכה, דיברנו על הציירת התחלנו לדבר על הציירת. מי מעצב את זה? היו אז מעצבי שמלות?

רוזי: אז זהו, יש פה עובדה מעניינת, נהוג לחשוב שאנחנו מדברים על קצת אחרי אמצע המאה ה-18 שבעצם לא היו מעצבי אופנה ואנשים אלמונים לחלוטין יצרו בעמל את הבגדים האלה. אבל דווקא במקרה הספציפי הזה יש פה דמות מאוד מעניינת שצצה. מעצבת, בעצם היום אנחנו היינו קוראים לה מעצבת, אבל אז קראו לה "מרשן דה מוד". [le marchand de mode]

ירון: סוחרת האופנה.

רוזי: האופנה, סוחרת האופנה. היא התחילה, בעצם זה היה מין ספין אוף של כובענות, זה היה איזשהו מקצוע שהיה מיוחד לתקופה הזאת, עסקו בו בעיקר נשים, והן בעצם היו סוחרות בכל הסרטי גימור, ו… כל הסידקית, הסרטים, התוספות, כל הדברים שבעצם עושים את הבגד לייחודי. והיא הייתה כזאת והיה לה ממש ככה טאץ' רציני לעיצוב והיא מהר מאוד, אפילו שהיא הייתה בת מעמד הפועלים, היא מהר מאוד יצרה איזה פולואינג [following] ו…

ירון: וה… שמה, שמה… היה מוכר?

רוזי כנען: שמה הפך להיות מוכר מאוד, היא הפכה להיות ה-Dressmaker של מארי אנטואנט.

ירון מה שמה?

רוזי: רוז ברטן [Rose Bertin].

ירון: רוז ברטן.

רוזי: רוז ברטן, כן.

ירון: והיא הפכה להיות ממש, מה, מין הסטייליסטית של התקופה?

רוזי: אז זהו, בעצם איך הדימויים האלה נוצרו, היום אנחנו יודעים שיש מעצבת, סטייליסטית ו-Influencer, זה יכול להיות סלב, או כוכבת קולנוע, או דוגמנית, וביחד מנסים לייצר איזשהו דימוי שהוא בעצם הדימוי התקשורתי. אבל במאה ה-18 היה לנו את עולם הפורטרטים, וציירי הפורטרטים בעצם עשו את העבודה הזאת, והם הרבה פעמים היו הסטייליסטים, ולרוב זה לא… לא היה נודע מי המעצבים, אבל במקרה הזה אנחנו יודעים שאת רוב השמלות של מארי אנטואנט עיצבה וייצרה רוז ברטן בחנות שלה בסן הונורה.

ירון: סן הונורה, עד היום.

רוזי: [צוחקת] כן… עד היום. והיא הייתה אחראית על כמה לוקים מהפכניים, שאותם ציירה ויז'ה לה ברן ואני חושבת שזה פשוט…

ירון: ונשות החברה בפריז היו מסתכלות על זה ואומרות: "אני רוצה גם כזה?"

רוזי: כל מה שהמלכה עשתה, אז כמובן שכולם אחר כך רצו, ויותר מזה, מארי אנטואנט, אנחנו יודעים שהיא הייתה בזבזנית גדולה, והיא הייתה מזמינה שמלות, על גבי שמלות, על גבי שמלות, היא לא הייתה מספיקה ללבוש אותן. ואז היא הייתה נותנת אותן לנשות החצר שלה, למעגל הקרוב שלה, וגם משגרת אותן כמתנה לאצילות ברחבי אירופה.

ירון: מאוד נדיבה.

רוזי: מאוד נדיבה, אבל תחשוב איזה עבודה זה עושה בשביל רוז ברטן, בעצם ככה הטרנדים חלחלו החוצה מ…

ירון: אם אני הייתי המלכה, הייתי שומר הכל בארון ולא רוצה שאף אחד תלבש [צוחק] את מה שיש לי.

רוזי: [צוחקת] היום השירות, השירות שהיא עשתה ל-"רוז ברטן" שווה הון תועפות.

ירון: אפשר להסתכל על זה היום ולעשות דברים היום מזה? או שזה היה נכון לאז וזהו?

רוזי: אפשר ללמוד מזה המון, קודם כל מייצרים תלבושות כאלה כמובן לקולנוע, לאופרה, ובעצם כשמסתכלים על תולדות הלבוש אנחנו מסתכלים אחורה, אז כל היסודות של כל מה שאנחנו יודעים היום על הלבשה, זה משם. מעניין להסתכל על הדימוי הזה, כי אנחנו מסתכלים על אופנה של המאה ה-18 עם השיער ממש גבוה ועל זה נוצות יען ומימדים שככה, כל כך רחוקים מהפרופורציות של הגוף, ואומרים מה זה, מה זה הדבר המלאכותי וה…

ירון: נכון…

רוזי: מצועצע הזה. אבל צריך לזכור בקונטקסט של המאה ה-18 ובכלל של אופנה ושל תרבות, שכל הזמן יש איזו התקרבות והתרחקות מהטבע. ופה אנחנו מדברים על תקופה שהם בעצם אומרים כל מה שהוא מעשה ידי אדם זה הכי טוב, ולכן אנחנו שואפים למלאכותי. אחר כך כמובן זה יתהפך שוב, בחזרה.

ירון: ברור, ברור, ברור.

רוזי: אבל הרעיון הוא לייצר מראה שהוא מלאכותי מהתחלה עד הסוף, פאה מסודרת, פניירס, לשנס את המותניים…

ירון: ליצור אידיאל.

רוזי: כן, ליצור את האידיאל.

ירון: אבל בצורה מלאכותית.

רוזי: בצורה מלאכותית. תחשוב על גני ורסאי. כל שיח שם גזום לתפארת, ואין עלה על הרצפה, אותו דבר.

ירון: זה קיטש?

רוזי: אם זה קיטש? ממ… אני לא יודעת… זה עניין של תפיסה, אני…

ירון: קיטש איכותי.

רוזי: מאוד, קיטש יקר. [צוחקת]

ירון: קיטש יקר, קיטש יקר. נסיים עם ראמו [Jean Philippe Rameau], ראמו, מלחין שהיה קצת לפני מארי אנטואנט אבל מאוד אהבו אותו בוורסאי.

[קטע מוזיקלי - Danse des Sauvage]

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

5 views0 comments

Comments


bottom of page