התמונה המלאה - דוד דונטלו - דוקטור גיא טל

ירון וילנסקי ודקטור גיא טל על דוד של דונטלו.

קישור ליצירה

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 09/03/2019.

[מוזיקת פתיחה]

ירון: שלום, אני ירון וילנסקי מזמין אתכם למסע אל מה שאני כל כך כל כך אוהב - אמנות. בכל פרק נהיה עם יצירת מופת, נלמד אותה, נחווה אותה מחדש. מתחילים.

דוד, עוד פעם דוד. אנחנו עם דוקטור גיא טל, שנקר, שלום.

ד"ר טל: אהלן.

ירון: הפעם של דונטלו. וכבר עכשיו נגיד, זה לפני דוד של מיכלאנג'לו.

ד"ר טל: נכון, את הפודקאסט הזה צריך לשמוע עם דיוויד גרייבס, עם… שסיפר לנו יפה על דוד של מיכלאנג'לו, זה בערך 50 שנה לפני.

ירון: [בהפתעה] 50 שנה לפני.

ד"ר טל: פחות או יותר.

ירון: אני כשפעם ראשונה ראיתי את הדונטלו, את הדוד של דונטלו, [מצחקק] לא נעים לי, חשבתי על חתול במגפיים.

ד"ר טל: [מגחך] ממש חתול במגפיים.

ירון: יש פה מן מגפיים, והכובע המוזר הזה, ועירום באמצע, והמחזיק את החרב ביד, מה זה?

ד"ר טל: כן, סופר מוזר. זה עוד אחת החידות בתולדות האמנות. המון נכתב על הפסל הזה. בוא, בוא ננסה לגלות מה קורה כאן.

ירון: קח אותנו.

ד"ר טל: הדבר החשוב שצריך להבין, זה שזה 50 שנה לפני דוד של מיכלאנג'לו, כי כולם חושבים שדוד הוא תמיד עירום, אבל לא. יש לנו במשך 200 השנים של הרנסאנס והבארוק, רק שני דוד-ים בעירום. יש לנו את זה של מיכלאנג'לו ואת הדוד של דונטלו, דוד של דונטלו הראשון.

ירון: השאר לבושים.

ד"ר טל: השאר לבושים, או בוא נגיד חצי לבושים. עם איזה, נגיד, חצאית מיני, או איזה בד שזרוק עליהם. כאן יש לנו ממש עירום מלא.

ירון: אוקיי.

ד"ר טל: כמו שאתה אומר, חוץ ממגפיים וכובע.

ירון: אבל זה עירום אחר. דונטלו עושה פה איזה עירום אחר, צריך להגיד.

ד"ר טל: נכון. קודם כל, הפסל הזה יועד למשפחת המדיצ'י, המשפחה החשובה ביותר, לפחות מבחינה פוליטית, בפירנצה של אמצע המאה ה-15, והפסל הזה, אנחנו יודעים מתוך מסמכים, ניצב על עמוד של שני מטר במרכז החצר הפנימית של פאלאצו מדיצ'י. זאת אומרת, זה פסל פרטי, של המשפחה, אבל עוברי אורח שהולכים ברחוב היו יכולים להציץ ולראות את הפסל הזה.

ירון: מה זה הכובע? הכובע, זה נראה כמו כובע של נשים במרוץ סוסים בבריטניה, באסקוט.

ד"ר טל: אז זהו שלא. הכובע הזה, מתוך השוואה לכובעים מאותה תקופה, אנחנו יודעים שזה כובע של רועים, של רועי צאן מהמאה ה-15, מה שנותן לך איזשהו רמז לקחת את הסיפור המקראי הזה שמסופר לנו בספר שמואל א'…

ירון: דוד רועה?

ד"ר טל: ולהעביר אותו… דוד אולי רועה, אבל מהמאה ה-15. להעביר את הסיפור המקראי לכאן ולעכשיו, למאה ה-15 בפירנצה, ולראות מה בפסל הזה קשור למאה ה-15 בפירנצה.

ירון: אבל זה נראה לך כמו כובע שאיתו הולכים להילחם בגוליית?

ד"ר טל: ממש לא, גם אני מקווה שהוא לא הלך להילחם בעירום מלא, כן? [ירון צוחק] אמנם כתוב בשמואל א' שהשריון היה לו מאוד כבד, והוא הוריד את השריון לפני הקרב, אבל לא היה כתוב גם שהוא הלך בעירום.

ירון: עכשיו, דוד של מיכלאנג'לו, בריון, בנוי לתלפיות. כאן, הוא לא היה בחדר כושר מעולם.

ד"ר טל: לא, הוא הרבה יותר ילדי, כן? אם דוד של מיכלאנג'לו הוא איזשהו נער, אפשר להגיד, כאן הוא ילד, נערי, אנדרוגני אפילו, אפשר להגיד, כן? אנחנו רואים את שיפולי הגוף שלו, את השיער הארוך, יש פה משהו מאוד נשי ומעודן.

ירון: גם העמידה עם הברך ככה…

ד"ר טל: נכון, יש עמידה שנקראת "קונטרה פוסטו", זו עמידה שבה הרגל בעצם… כל עומס הגוף נופל על רגל אחת והרגל השנייה כפופה. זו דרך אגב עמידה שאנחנו מכירים מאמנות קלאסית, ובעצם יש לנו את פסל העירום הראשון מאז התקופה הקלאסית. כאן אנחנו באמת מגיעים למושג הזה שנקרא "רנסאנס" - התחייה של הקלאסיקה, כן? ודוד, אה, דונטלו לוקח את התחייה של הקלאסיקה הזו באמת לאקסטרים, כן? גם עירום וגם "קונטרה פוסטו".

ירון: ועל הראש של גוליית, [מגחך] ששם למטה.

ד"ר טל: נכון, על הראש של גוליית. אה, הפסל הזה מתאר לנו, בניגוד לדוד של מיכלאנג'לו, שמתאר לנו את הרגע שלפני הקרב, אנחנו רואים כאן את הרגע שאחרי הקרב. דוד כבר ערף את ראשו של גוליית, הראש נמצא ממש למרגלותיו. שים לב, דוד מחזיק גם את החרב של גוליית שאיתה הוא ערף את ראשו, אבל ביד השנייה אתה רואה, הוא מחזיק גם את האבן. זה מאוד מוזר.

ירון: נכון.

ד"ר טל: כי הרי הוא כבר זרק את האבן וקלע לו, כדברי השיר, "בול בפוני", אבל הוא מחזיק כאן את האבן. זאת אומרת, זה לא אפיזודה מתוך הסיפור.

ירון: לא, אולי זה עוד אבן לוידוא הריגה.

ד"ר טל: [צוחק] כן, טוב, הראש כבר ערוף, אבל זה מראה לך באמת איזה סיכום של הסיפור. גם אבן, גם חרב.

ירון: מה דונטלו עושה פה?

ד"ר טל: שאלה טובה. אפשר, על פניו, אנחנו מדברים על סמל של פירנצה, בדיוק כמו דוד של מיכלאנג'לו. מדובר בדוד הצנום והעדין שמנצח את גוליית החזק, כמו פירנצה העדינה שמנצחת את אויביה החזקים. So far so good. העניין הוא שיש לנו כאן דמות שלא נראית כמו גיבור, אלא משהו הרבה יותר ילדי ונשי. עכשיו, אם תסתכל טוב, יש שני פרטים מאוד מעניינים בפסל הזה, שמחזקים את הנקודה ההומו-אירוטית בפסל.

ירון: מה?

ד"ר טל: מקדימה אנחנו רואים את השפם של גוליית, שעולה לו על הבוהן של דוד…

ירון: נכון.

ד"ר טל: ועושה לו דיגי דיגי.

ירון: די.

ד"ר טל: שזה מאוד מוזר. לא, למה דונטלו יעשה כזה דבר מוזר? מאחור, אנחנו רואים נוצה שעולה מהקסדה של גוליית אל הירך של דוד, וגם מדגדגת את דוד. זאת אומרת, יש לנו כאן שני דיגי דיגי. אם אתה תסתכל טוב על הפרצוף של דוד, אתה תראה שהוא טיפה'לה מחייך או קצת מרוצה מעצמו.

ירון: טוב, הוא ניצח את גוליית. מה, שהוא לא יהיה…?

ד"ר טל: כן, אבל… כן, אולי הוא קצת גם נחמד לו שמדגדגים אותו קצת בירך וקצת על הבוהן. בכל מקרה, יש כאן מערכת יחסים נורא מוזרה בין גוליית המת, הגבר המבוגר המת, לבין הנער הצעיר הזה עם הנוצות האלה ועם השפם.

ירון: אז מה רוצה דונטלו?

ד"ר טל: יכול להיות שיש לנו כאן סצנה שמעבירה מסר חברתי. אנחנו יודעים על פירנצה באותה תקופה שהיא הייתה הסן פרנסיסקו של הרנסאנס.

ירון: וואלה?

ד"ר טל: עד כדי כך מספר ההומואים בפירנצה היה גבוה, שבגרמניה קראו לחטא הסודומי, עוד לא הייתה המילה 'הומוסקסואל', קראו להם 'סודומים', החטא הזה נקרא "Der Florentzen" בגרמנית, זאת אומרת, החטא מפירנצה, החטא הפיורנטיני. יכול להיות שמה שהפסל הזה רוצה לעשות זה בעצם להעביר מסר שמי שהולך להימשך לנער הצעיר והעירום הזה, סופו לגמור כמו גוליית.

ירון: והמדיצ'י הלכו עם המסר הזה?

ד"ר טל: לא רק שהלכו עם המסר הזה, המדיצ'י אחראים על הקמת משטרה מיוחדת כדי להילחם בהומוסקסואליות בפירנצה, קראו לה "משטרת הלילה". היא הוקמה ב-1432, ואנחנו יודעים, במשך 70 שנה בפירנצה היו בערך 400 משפטים, בבתי משפט, נגד הומוסקסואליות, רק בפירנצה. כן? על אוכלוסייה בערך של 40 אלף איש.

ירון: אז אם הם ככה נגד, איך הם מוכנים להשלים עם פסל כזה?

ד"ר טל: אז יש פה בדיוק את האמביוולנטיות. יש לך את הפסל הזה של עירום, כן? שבא, בוא נגיד, להדליק את הגברים שמסתכלים על הפסל, אבל הוא נועד רק… הוא מדליק אותם רק כדי לכבות אותם. אנחנו רואים את הראש הערוף של גוליית שהוא בעצם המסר ל'הנה מה שיקרה אם אתם תימשכו או תתפתו על ידי אותו נער צעיר ועירום'.

ירון: דונטלו לא זכה לתהילה כמו מיכלאנג'לו, נניח.

ד"ר טל: תשמע, הוא אחד מצבי הנינג'ה, אם אני לא טועה. [ירון צוחק] ככה אח שלי אומר. אז יש פה איזה תהילה מסוימת. אממ… בוא נגיד, הוא היה אחד הפסלים המוכשרים ביותר לפני מיכלאנג'לו בתקופת הרנסאנס.

ירון: אז לסיום, לו ריד, "Walk on the Wild Side".

ד"ר טל: [שניהם צוחקים] מתאים.

[מתנגן השיר של לו ריד, "Walk on the Wild Side"]

“Holly came from Miami, FLA

Hitchhiked her way across the U.S.A

Plucked her eyebrows on the way

Shaved her legs and then he was a she

She says ”Hey, babe take a walk on the wild side”

She said, “Hey, honey take a walk on the wild side”

Candy came from out on the Island

In the back room she was everybody's darling

But she never lost her head

Even when she was giving head

She says ”Hey, babe take a walk on the wild side”

She said, “Hey, honey take a walk on the wild side”

And the colored girls go

“Doo do doo do doo do do doo…”

Little Joe never once gave it away

Everybody had to pay and pay

A hustle here and a hustle there

New York City's the place

Where they said, ”Hey, babe Take a walk on the wild side”

I said, “Hey, Joe Take a walk on the wild side”

Sugar Plum Fairy came and hit the streets

Looking for soul food and a place to eat

Went to the Apollo

You should've seen them go, go, go

They said, “Hey, sugar Take a walk on the wild side”

I said, ”Hey, babe Take a walk on the wild side”

All right, huh

Jackie is just speeding away

Thought she was James Dean for a day

Then I guess she had to crash

Valium would have helped that bash

Said, “Hey, babe Take a walk on the wild side”

I said, ”Hey, honey Take a walk on the wild side”

And the colored girls say

“Doo do doo do doo do do doo…””

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה