התמונה המלאה - גותיקה אמריקאית - דוקטור גיא טל

ירון וילנסקי ודוקטור גיא טל על "גותיקה אמריקאית" של גרנט ווד.

קישור ליצירה

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 10/03/2019.

(מוזיקה)

ירון: שלום, אני ירון וילנסקי, מזמין אתכם למסע אל מה שאני כל כך, כל כך אוהב, אמנות.

בכל פרק נהיה עם יצירת מופת. נלמד אותה, נחווה אותה מחדש.

מתחילים.

(מוזיקה)

ירון: גרנט ווד (Grant Wood) זה שמו של הצייר, "גותיקה אמריקאית" (American Gothic), זה שם הציור, דוקטור גיא טל, שנקר, שלום.

ד"ר טל: אהלן

ירון: קודם כל, למה "גותיקה אמריקאית"?

ד"ר טל: הבית שנמצא מאחוריהם, אנחנו מתחילים דווקא עם הבית ולא עם הדמויות, אבל הסיבה די טריוויאלית. הבית בנוי בסגנון אמריקאי שנקרא באותה תקופה "קרפנטר גותיק" (Carpenter Gothic).

ירון: בגלל החלון?

ד"ר טל: בגלל החל… בדיוק, בדיוק. החלון אתה רואה שיש לה, החלון הוא מחודד כמו קתדרלות גותיות, ולכן סוף המאה ה-19, תחילת המאה ה-20, זו הייתה הבנייה "קרפנטר גותיק".

ירון: עשינו וי ליד השם "גותיקה אמריקאית".

ד"ר טל: אפשר להמשיך.

ירון: בוא נלך לאנשים. אני מסתכל עליהם והדבר הראשון שאני (צוחק) מרגיש, לא רוצה להיות חבר שלהם.

ד"ר טל: (צוחק) אוקיי, אף אחד לא רוצה להיות חבר שלהם.

ירון: הם נראים לי שמרנים, פוריטנים, כועסים, זועמים. מה זה, הם כאלה, אנשים מפחידים.

ד"ר טל: יש משהו בדבריך. תסתכל למשל, שוב אני הולך על הבית, אבל עוד מעט נדבר גם עליהם. תראה גם שהדלתות של הבית והוילון של החלון מוגף. אתה לא רואה שום דבר מה קורה בבית. אתה צודק, אלה אנשים מאוד סגורים. השאלה עד כמה הם מפחידים, זו שאלה. אנחנו צריכים לדבר על זה. כן, אנחנו צריכים לדבר מי האנשים האלה ומה הם רוצים להגיד לנו כאן.

ירון: מה הם מסמלים?

ד"ר טל: כן, אנחנו מדברים על גרנט ווד שנולד באיווה, במיד-ווסט, המערב התיכון. זאת אומרת אילינוי, איווה, אוהיו, אינדיאנה, בקיצור שיקגו והסביבה, והאנשים שם היו אנשים, זה לא ניו יורק, זה לא לוס אנג'לס, זה מה שהיום אנחנו קוראים פליינג אובר קאנטריז. (flying over countries) כן, עפים אה… אנחנו טסים מעל, אף אחד לא רוצה לעצור במדינות האלה.

ירון: זה המיד-ווסט הקלאסי.

ד"ר טל: זה המיד-ווסט הקלאסי, אנשים פשוטים, שאוהבים את הבית, מחוברים לאדמה, פרוטסטנטים. וגרנט ווד רוצה להציג את האנשים האלה בצורה הכי פרימיטיבית, אבל פרימיטיבית לא במובן השלילי, אלא פרימיטיבי במובן הטהור שלהם. הם רחוקים מכל דבר מודרניסטי.

ירון: אוקיי, הוא לובש מין אוברול כזה מתחת לבלייזר או מה שיש לו מעל, הוא מחזיק את הקלשון הזה…

ד"ר טל: הקלשון זה כלי עבודה חקלאי מסוף המאה ה-19, הציור הזה הוא 1930, כבר היה טרקטור, היה חקלאות עם סוסים, אבל גרנט ווד כאילו מעביר אותם אחורה בזמן כדי להדגיש את הטוהר שלהם. שים לב שמאחורי ה...

ירון: זה לא שהוא הולך לנעוץ את הקלשון באישה?

ד"ר טל: (צוחק) באישה או בנו.

ירון: כן.

ד"ר טל: כן, יש פה לפי, עם המבט שלו, יש כאן משהו אמביוולנטי.

ירון: השפתיים, תראה את השפתיים שלו.

ד"ר טל: כן, כן, כן.

ירון: השפתיים של מישהו זועם, הולך להתפוצץ עליך.

ד"ר טל: נכון. מצד שני, זה גם הכל בעיני הצופה. יכול להיות שזה סתם בבן אדם שזה אלה תווי הפנים שלו, כן? הוא לא נראה זועם, אלא פשוט תווי הפנים שלו. תשים לב שה...

ירון: רגע, והיא לא נראית לך זועמת? תראה.

ד"ר טל: היא נראית חמוצל'ה יותר מהכל. תסתכל, הם שניהם לבושים בצורה מאוד פרימיטיבית מבחינת ה… זה לא לבוש של 1930, אלא של סוף המאה ה-19 . מאחורי הכתף שלו אתה רואה אסם תבואה שמבליט את העניין הזה של חקלאות.

ירון: מימין ה… כן.

ד"ר טל: כן, מי שהיה במיד ווסט, אני הייתי שמה כמה שנים, מכיר את אסמי התבואה האדומים האלה, כן, שממש זה סימן היכר שמה לנוף. היא נמצאת, מאחוריה אנחנו רואים את הבית,

ותשים לב ללבוש שלהם, האוברול שאתה הזכרת, שלו, הוא מהדהד את הסימן של הקלשון.

ירון: אה, נכון.

ד"ר טל: תראה את הקווים באוברול, אתה רואה שזה כמו הקלשון. זאת אומרת, הוא עצמו האדמה, הוא החקלאי, ה…

ירון: אם הולכים על הקווים של התפרים של האוברול, בעצם מקבלים את הקלשון הזה.

ד"ר טל: בדיוק, זאת אומרת, עבודת האדמה זה חייו, האדמה זה הוא. לעומת זאת, תסתכל על מה היא לובשת. היא לובשת את השמלה השחורה עם איזה מין סינר בצבע חום עם דוגמה מאוד מיוחדת, ואת הסינר הזה בצבע חום עם הדוגמה המיוחדת, אתה יכול לראות גם בוילון, זה בדיוק אותו בד.

ירון: אה, בחלון הגותי למעלה.

ד"ר טל: בדיוק, אותו בד. זה אומר שהיא יושבת בבית ותופרת לעצמה שמלות ווילונות מאותו טקסטיל. היא דמות פשוטה, צנועה, כן, משק אוטרקי, הם עושים לעצמם את הבגדים ואת הוילונות בבית.

ירון: אגב, הבגדים, הצווארון שלו, משהו מאוד כומר.

ד"ר טל: מאוד הדוק, כן. בגלל שהם גם פרוטסטנטים טובים. אם תסתכל מאחור, צד ימין למעלה, ממש קשה לראות את זה, מאחורי העצים אתה יכול לראות צריח של כנסייה, שמהדהד את האנטנה מעל הבית שלהם. זה אומר שהם גם פרוטסטנטים טובים.

ירון: מה גרנט עוד רצה לעשות עם הציור הזה, מה אנחנו יודעים?

ד"ר טל: הציור הזה דרש ממנו עבודת הכנה, ויש הרבה מסורת חזותית אמריקאית שאנחנו רואים בציור הזה. קודם כל, הזכרתי את הבנייה של הבית, שזה היה בית טיפוסי במיד-ווסט.

הדבר השני, הדיוקן הזה של שתי דמויות שנמצאים לפני הבית שלהם, אנחנו מכירים את זה הרבה מצילומים מסוף המאה ה-19 ועד מלחמת העולם הראשונה, של משפחות שכך הם הצטלמו, כן, יושבים, כל המשפוחה לפני הפרופרטי שלהם, הנכס, הם יוצרים מהצילומים האלה גלויות, ואת הגלויות האלה הם שולחים בכריסמס למקורבים שלהם. זאת אומרת, גרנט ווד כאן לוקח קומפוזיציה שהייתה סופר מוכרת לאמריקאים באותה תקופה.

ירון: והוא רוצה לפאר ולהלל אותם, אבל לא כך קיבלו את זה.

ד"ר טל: לא כך קיבלו את זה, כן. אנחנו יודעים שהתגובות, התושבים באיווה נעלבו, שהוא מתאר את החבר'ה באיווה בצורה כל כך פרימיטיבית, כמו שאתה אומר, מפחידה, לא מקבלת, לא חמה.

ירון: במקומם הייתי נעלב, במקומם הייתי נעלב מאוד.

ד"ר טל: כן, הייתה אפילו ביקורת בעיתון, בעיתון מקומי באותה תקופה על הציור הזה, אמרו שהגבר יכול להיות, אה… הוא יכול להיות מתאים לפוסטר של גרמנים נאצים, בדיוק תחילת התקופה. היות שהוא כל כך מפחיד, והאישה עם הפרצוף שלה יכולה להיכנס למפעל גבינות, ותוך שנייה להחמיץ את כל הגבינות.

ירון: וגרנט ווד ניסה להגן על עצמו, ואמר שבעצם הוא עושה את זה נגד ניו יורקים ונגד זה… ושהוא…

ד"ר טל: נכון מאוד, הוא עשה...

ירון: הניו יורקים צריכים ללמוד מהאנשים האלה איך לחיות.

ד"ר טל: נכון. זו הייתה תקופה שהמיד-ווסט לא כל כך ידע איך לאכול, גם את ניו יורק, אבל גם את אירופה, את האמנות האירופאית.

ירון: מדברים על שנות השלושים של...

ד"ר טל: שנות השלושים, "סוריאליזם", "קוביזם", "דאדאיזם", קנדינסקי, "אקספרסיוניזם".

כל האיזמים האלה האינטלקטואליים לא מתאימים למיד-ווסט. המיד-ווסט רוצים את הפשטות, הם רוצים ציור פיגורטיבי שידבר אל הלב שלהם, וזה מה שגרנט ווד מנסה לעשות.

ירון: ואחרי הרבה שנים הכירו בה, בגדולה שלו.

ד"ר טל: הכירו בגדולה שלו, בהחלט, הציורים שלו כולם מדהימים, לא מזמן לפני שנה הייתה

תערוכה מאוד גדולה שלו בוויטני מיוזיאום החדש בניו יורק, מה שאומר שעדיין הוא צייר מאוד מפורסם, והציור הזה הפך להיות לאיקונה, זה כמו ה"מונה ליזה" של החיים באמריקה.

ירון: אפשר לראות אותו בשיקגו, הוא נמצא.

ד"ר טל: נכון, ב"ארט אינסטיטוט" בשיקגו, בדיוק באותו מוזיאון, ואפילו באותו אולם של אדוארד הופר, ה-"Nighthawks", "ניצי הלילה".

ירון: אה, יש לנו עוד פרק על… עליו.

ד"ר טל: יש פרק על ניצי הלילה, נכון מאוד. אלה בעצם שתי האיקונות הגדולות. חדר מדהים, ועוד לא גמרנו, יש שם עוד ציור אחד שאולי נדבר עליו פעם.

ירון: נגיע אליו, נגיע. נברסקה, ברוס ספרינגסטין.

Nebraska/Bruce Springsteen

I saw her standin' on her front lawn just twirlin' her baton

Me and her went for a ride sir and ten innocent people died

From the town of Lincoln Nebraska with a sawed-off .410 on my lap

Through to the badlands of Wyoming I killed everything in my path

I can't say that I'm sorry for the things that we done

At least for a little while sir, me and her we had us some fun

Now the jury brought in a guilty verdict and the judge he sentenced me to death

Midnight in a prison storeroom with leather straps across my chest

Sheriff when the man pulls that switch sir and snaps my poor neck back

You make sure my pretty baby is sittin' right there on my lap

They declared me unfit to live, said into that great void my soul'd be hurled

They wanted to know why I did what I did

Well sir I guess there's just a meanness in this world

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה