התמונה המלאה - הזורע לעת שקיעה - דוקטור דיוויד גרייבס
- מיקי שטופלמן
- Sep 28, 2025
- 7 min read
ירון וילנסקי ודוקטור דיוויד גרייבס על הזורע לעת שקיעה של וינסנט ואן גוך. קישור ליצירה
תאריך עליית הפרק לאוויר: 10/04/2019.
[מוזיקת פתיחה]
ירון: שלום, אני ירון וילנסקי, מזמין אתכם למסע אל מה שאני כל כך, כל כך אוהב, אמנות. בכל פרק נהיה עם יצירת מופת, נלמד אותה, נחווה אותה מחדש. מתחילים.
הגענו אל וינסנט ואן גוך.
ד"ר גרייבס: סוף סוף.
ירון: דוקטור דיוויד גרייבס, האקדמית תל אביב, שלום.
ד"ר גרייבס: שלום רב.
ירון: "הזורע לעת שקיעה", ואנחנו מזכירים, כל מי שמאזין לנו יכול לעצור לרגע את ההאזנה לנו, ללכת למנוע חיפוש, לחפש את הציור הזה של ואן גוך ולהצטרף איתנו למסע אל הציור הזה. הזורע, אנחנו רואים כאן את הזורע ואנחנו רואים כאן את השמש ואת השקיעה, ומה ואן גוך עוד עושה כאן?
ד"ר גרייבס: ואן גוך, ואן גוך… הוא פוצץ את הציור. זה, הציור מפוצץ. הציור מתפוצץ. הציור בזמן התפוצצות.
ירון: מה זה התפוצצות בציור?
ד"ר גרייבס: כל כך הרבה אנרגיה פורץ מתוך הדבר הזה, שזה פשוט, אני חושב, מלהיב. השמש, העיגול הצהוב הזה מאחורה, פשוט מפוצץ את השמיים הצהובים, אשר מפוצצים את האדמה הכחולה. ואנחנו מדברים על אדמה כחולה ושמיים צהובים באופן נורא נורא ברור, אוקיי? שמה שלא מתקבל על הדעת, שאם אני מדבר על חום ואנרגיה, אז זה בדיוק ההפך ממה שאני הייתי רוצה.
ירון: אבל זה שמש של צהריים, זה לא שמש של שקיעה.
ד"ר גרייבס: זה, זה, זה ואן גוך, זה לא מעניין אותו. זאת אומרת, אין מוקדם ומאוחר בציור של ואן גוך, כן? כפי שרש"י פעם אמר. [צוחקים] אז הכל הפוך פה. הדבר שאולי הכי הרשים אותי היה הטיפול שלו בצבע, הוא טיפול שהוא כבר מעבר למה שהיית מצפה, בצורה שמראה על הבנה עמוקה. הוא מצייר אדמה…
ירון: כחולה!
ד"ר גרייבס: היא לא כחולה האדמה, אבל האדמה שלו, היא כחולה.
ירון: נכון.
ד"ר גרייבס: אבל אם אתה מסתכל, יש המון המון כחול, וכל כחול, מסביבו יש כל מיני גוונים של קצת חום, קצת צהבהב, קצת אפור, המון אפור אגב, מסביב.
ירון: אבל מה זה הכחול הזה?
ד"ר גרייבס: עכשיו, למה? כי ואן גוך והאימפרסיוניסטים שקדמו לו, אבל הוא היה חלק מן החבר'ה, כן? הם התעסקו מאוד בתורת הצבע של בחור בשם שברל, שהוא דיבר על צבעים משלימים, והם ידעו שיש תופעה, שהם קראו לזה "הזמנה", invitation, שאם אתה מסתכל על צבע מסוים 30 שניות רצוף…
ירון: כן?
ד"ר גרייבס: אז אתה מתחיל לראות מהצבע הזה זוהר, הילה בצבע ההפוך שלו. זאת תופעה ידועה. אם אתה מסתכל למשל על כתם כתום…
ירון: רגע, רגע, רגע. אם אני אסתכל 30 שניות רצוף על הכחול הזה, מה יקרה?
ד"ר גרייבס: כן, אז הוא יתחיל לזהור בכתום. זה לא קורה כל כך ב… באייפדים ובמסכים.
ירון: אהה, זה רק…
ד"ר גרייבס: כי מסכים הם אור.
ירון: מול הצבע עצמו.
ד"ר גרייבס: הצבע עצמו, כן, בדיוק, הצבע עצמו, הרי צבע, החומר…
ירון: אוקיי, רגע, עמדת מול הציור הזה, זה קורה?
ד"ר גרייבס: זה קורה, כן. אתה מתחיל, אתה לא רואה את הכתום, אתה מרגיש חום. אתה פשוט מתחיל להרגיש את האנרגיה החמה שיוצאת מתוך האדמה. הוא הדין לגבי השמש והשמיים, כן? הצהוב הזה מתפוצץ.
ירון: מה הצבע שיוצא מה…
ד"ר גרייבס: תסתכל, ת… תפתח את השמיים ליד השמש במיוחד, ואתה תראה שיש כתמים של אוכֶּר, חום…
ירון: נכון.
ד"ר גרייבס: והמון ירוק.
ירון: כן.
ד"ר גרייבס: רואה את הירוק?
ירון: נכון, נכון.
ד"ר גרייבס: ירוק בשמיים צהובים.
ירון: נכון.
ד"ר גרייבס: זה, זה, זה לא מתקבל על הדעת בכלל. אבל ברגע שאתה מהופנט על ידי הציור, יוצא שהשמיים מתחילים בעצם לפמפם לך במין אדום כזה והאדמה מפמפמת במין חום כתום, ופשוט הציור פולט אנרגיה. אפשר לנסות, אני יודע מה… לצלות עוף על הדבר הזה.
ירון: רגע, בוא נדבר על הדמות גם.
ד"ר גרייבס: הדמות…
ירון: זורע, הוא מאוד אוהב זורעים, יש לו הרבה ציורים עם זורע.
ד"ר גרייבס: שוב, מצד אחד זה הומאז' לצייר קודם בשם ז'אן-פרנסואה מילה, שהוא נורא נורא אהב אותו, והוא, יש לו את "הזורע" המפורסם. [ירון מהמהם בהבנה] מצד שני, הזורע בשביל ואן גוך זה מטאפורה יוצאת מן הכלל למה שהוא חושב שאדם צריך לעשות בעולם. אדם צריך לזרוע דברים טובים, הוא צריך לעבוד ולעמול קשה בשמש הלוהטת, היוקדת.
ירון: זו שקיעה, איזה לוהטת?!
ד"ר גרייבס: אבל הוא בסוף.
ירון: מה?
ד"ר גרייבס: הוא היה שם כל ה… כל היום הוא היה שמה, ההוא.
ירון: עכשיו, יש כאן שני עורבים.
ד"ר גרייבס: כן.
ירון: למה הם… הוא עף, מה, בגובה כזה? הוא צריך להיות בשמיים.
ד"ר גרייבס: לא, אני חושב שה… לא, העורבים, כשאתה זורע…
ירון: הם באים ל…
ד"ר גרייבס: הם באים ללקט את הזרעים…
ירון: ללקט. הבנתי.
ד"ר גרייבס: בדיוק. הם, הם בגלל שהם שחורים, הם, הם, הם כוחות האופל פה.
ירון: בית קטן, בקומפוזיציה, זה כדי ליצור שם…
ד"ר גרייבס: בדיוק, הקפצה של הכחול-צהוב. כי הוא עושה גם את העצים בצד השני, טיפה הוא מזכיר את הכחול של האדמה.
ירון: איך זה ביחס לציורים אחרים של ואן גוך? המפורסמים שאנחנו מכירים, ה"ליל כוכב"…
ד"ר גרייבס: מצד אחד, מבחינת הסגנון שלו, זה אותו הדבר. הווה אומר, ואן גוך מפרק את הציורים שלו ל, ל… אני קורא לזה, אממ, לגו. ממש ללבנים של לגו. כל משיכה…
ירון: המשיכות הגסות האלה.
ד"ר גרייבס: הגסות האלה, כן. עכשיו, השאלה זה מה הוא עושה מהמשיכה הגסה? הרבה פעמים הוא לוקח אותנו למין טיול יחד עם המשיכה הגסה, כמו למשל ב"ליל הכוכבים", הסלסולים…
ירון: נכון.
ד"ר גרייבס: בתוך השמיים. הרבה פעמים הוא גם מעוות, דהיינו, הוא, או פרצוף של אדם או בניין, והוא קצת עושה…
ירון: כאן יש אינטנסיביות.
ד"ר גרייבס: פה זה הכל די נקודתי, זאת אומרת זה הכל די לבנה על לבנה על לבנה במין צורה כזאת, שהיא כאילו, באמת כאילו זה איזשהו מנגל מטורף.
ירון: וגם יש, אם מסתכלים למטה, את השביל הזה, השביל הזה שעולה כחץ, וזה גם כן עניין של הציור ליצור לנו…
ד"ר גרייבס: את הקשר…
ירון: הקשר עם הצהוב… והקשר, וכל זה.
ד"ר גרייבס: וגם השביל כמין מטאפורה, כי גם השביל הזה, כמו שבילים אחרים שהוא צייר, כולל, כנראה, הציור האחרון שלו, לא בטוח אבל כנראה, השבילים שלו נגמרים הרבה פעמים באמצע. כמו פה.
ירון: כבר דיברתי איתך על לא מעט ציורים. כאן אתה ממש, העיניים שלך זורחות. אתה מאוד קשור לציור הזה.
ד"ר גרייבס: אני מאוד קשור, אני מאוד קשור לציור הזה. כשאני הייתי בן 6, אמי קנתה לי ספר על ואן גוך. זה יצא ב"טיים לייף" בהדפסות, אבל טובות, של צילומים טובים. ואני מסתכל על כל העיוותים וכל ה… והוא מסובב אותי לפה, מסובב אותי לשם, ואני שוחה איתו נורא יפה בתור ילד בן 6, העיניים יוצאות לי מהחורים, ואז פתחתי את זה, הם הדפיסו את זה על שני הצדדים של הספר, זה היה בפורמט גדול. ולא מסתובבים יותר, נעצרים במקום! ובום! היקום פשוט מתפוצץ כמו big bang כזה של אנרגיה.
ירון: [מגחך] דווקא בציור הזה.
ד"ר גרייבס: דווקא בציור הזה. כן, ואני פשוט, אני… כבש אותי, והחלטתי שאני אנסה להיות צייר. ניסיתי, לא הלך. [צוחקים] זה אחד הסיבות שהחלטתי לנסות להיות צייר.
ירון: דיברנו כבר על אימפרסיוניסטים נוספים.
ד"ר גרייבס: כן.
ירון: מה מייחד את ואן גוך לעומתם?
ד"ר גרייבס: ואן גוך הוא לא אימפרסיוניסט. ואן גוך לומד מהאימפרסיוניסטים, הוא יונק מהם, הוא רואה את הבעיות שלהם, אבל באיזשהו מקום המניע של ואן גוך היה שונה מהם, וזה היה לטובתנו. המניע של האימפרסיוניסטים היה מניע הרבה יותר אמנותי ציורי, הם רצו לתפוס אור. אוקיי? המניע של ואן גוך היה הרבה יותר הומניסטי. ואן גוך רצה לתת מבע לצרותינו בחיים. הרי הוא היה כומר, הוא ניסה להיות כומר, אבל הוא לא היה כל כך טוב בזה. ובציור שלו, הוא החליט שהוא יכול לתת הבעה לצרותיהם של אנשים, או ל… גם לא לצרות, לשמחה, לשמחות של אנשים, הרבה יותר טוב ממה שהוא היה כומר. ואז, במקום שהוא ינסה לצייר אור, הוא בעצם מנסה לצייר סוג של הלך רוח, סוג של מבע. ולכן הוא אבי האקספרסיוניזם.
ירון: ולסיום, אנא פתחו את הציור, הגדילו את הזורע, לפנים שלו. אחד הדברים המרתקים והיפים פה זה שעם כל המסביב בציור, עם כל המשיכות הגסות, הוא מצליח להגיע להבעה של פנים של אדם שמסתכל אל האופק או לאיזשהו מקום, הוא מצליח לעשות את זה…
ד"ר גרייבס: הוא מישיר מבט בצורה לא רגילה, כן. והוא… כי הוא זורע, הוא עושה את העבודה החשובה.
ירון: אבל כצייר, [בהתפעלות] להגיע לזה בתוך כל הבלאגן שמסביב!
ד"ר גרייב: [לוקח נשימה] זה ואן גוך.
ירון: פרא אדם אבל כל כך רגיש.
ד"ר גרייבס: כל כך רגיש, כל כך רגיש.
ירון: תשמע, הוא הולך וזורע וכל זה, לא יכולתי שלא לבחור את הגבעטרון. [צוחקים] "בת 60".
[השיר "בת 60" בביצוע הגבעטרון מתנגן ברקע]
"את ראשו של הגלבוע
מישהו צבע אדום
מן הלול מודיע גבר
כי האיר היום
בת שישים פוקחת עין
ונועלת נעלה
יום גדול ממתין בפתח
זה היום שלה
יום גדול עומד בפתח
יום צעיר וחדשני
מגהץ הוא את קמטיה
ומוחק שנים
כי אמיתית היא ולא סמל
ולא דגל ולא אות
העבר מאחוריה
היא צופה אל הבאות
כי אמיתית היא ולא סמל
ולא דגל ולא אות
העבר מאחוריה
היא צופה אל הבאות
העבר מאחוריה
היא צופה אל הבאות
היא גם סבתא וגם אמא
גם נכדה וגם נינה
בקיצור, היא מתחדשת
כמו עונות שנה
אשת קיץ, אשת חורף
אשת חיק ואשת ריב
אך בלב עמוק מתחת
שם תמיד אביב
שם ידה המיובלת
וקשה כגזע עץ
עדינה ומלטפת
ברכות אין קץ
כי אמיתית היא ולא סמל
ולא דגל ולא אות
העבר מאחוריה
היא צופה אל הבאות
כי אמיתית היא ולא סמל
ולא דגל ולא אות
העבר מאחוריה
היא צופה אל הבאות
העבר מאחוריה
היא צופה אל הבאות
את ראשו של הגלבוע
מישהו צבע אדום, (צבע אדום)
מן הלול מודיע גבר
כי האיר היום
בת שישים פוקחת עין
ונועלת נעלה
יום גדול ממתין בפתח
זה היום שלה
בת שישים על פי הלוח
אך בשאר המובנים
היא בת שש עשרה בקושי
או בת שש שנים (בת שש שנים)
כי אמיתית היא ולא סמל
ולא דגל ולא אות
העבר מאחוריה
היא צופה אל הבאות
כי אמיתית היא ולא סמל
ולא דגל ולא אות
העבר מאחוריה
היא צופה אל הבאות
העבר מאחוריה
היא צופה אל הבאות
כי אמיתית היא ולא סמל
ולא דגל ולא אות
העבר מאחוריה
היא צופה אל הבאות
כי אמיתית היא ולא סמל
ולא דגל ולא אות
העבר מאחוריה
היא צופה אל הבאות
העבר מאחוריה
היא צופה אל הבאות"
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments